יודעת שזה נורמלי וטבעי, פורקת כאן כדי שזה לא יצא על אנשים אחרים.
רק רציתי שיפנקו אותי קצת...
אני מרגישה טוב, יש לי כוח (פיזי, כן? כאילו הגוף התאושש, רק פיזית), אני מתפקדת.
התינוק יונק, אז אפשר לעזור לי איתו רק כשהוא לא רעב, אבל הוא יונק בצורה ממש לא מסודרת, יכול לפתוח פער של כמה שעות ויכול לרצות שוב ושוב ושוב בהבדלים של חצי שעה.
התינוק הקודם שעכשיו מכורח המציאות הפך להיות הגדול, רוצה רק את אמא וצורח על כל מי שמתקרב אליו חוץ ממני.
בעלי חוזר הביתה בלילה.
נסענו להורים שלי. הגדול בסטרס מטורף, קשוח נורא, כל דוד או דודה שמתקרבים אליו רק מעצבנים אותו יותר. עם הקטן באמת יש קצת עזרה, הם מאוד אוהבים להחזיק אותו (גם את הגדול הם אוהבים, זה רק הוא שלא מוכן).
אבל חוץ מעזרה, אין פינוק בכלל, ארוחות זה לא הצד החזק פה, אני אוכלת כאן ממש גרוע וגם הגדול שלי.
אבל אם נחזור הביתה אני אהיה לבד עם שניהם מהבוקר עד הלילה כי הגדול בחופש חנוכה כרגע.
בימים שהיינו בבית לפני חנוכה בכיתי כל ערב, אבל גם כאן אני בוכה כל ערב, היו לי ציפיות שהתנפצו.
אני רק נורא רוצה שיפנקו אותי, זה הכל.
