אני ניק ישן פה.. פתחתי חדש בשביל הפריקה הזאת..

הרבה זמן רציתי לשתף ואין יותר טוב מאתכן, אומנם עכשיו מצב מלחמה ושום דבר לא רגיל אבל עכשיו מצאתי כוחות לשתף וגם מרגישה צורך במיוחד..

בעלי במילואים אבל חוזר די הרבה.. מאז שהתגייס מרגישה ריחוק.. לא זמין הרבה, הוא מאד מרוכז במה שעושה וגם כשחוזר הביתה הוא לא מצליח ליהיות מאה אחוז כי יש טלפונים ועניינים.. אבל זה בסדר, אני מאמינה שזה תקופה ויעבור ורק נצמח מזה.. בעזרת השם..  

חוץ מזה יש לנו זוגיות נפלאה (יחסית זוג צעיר עם 2 ילדים) הוא מפרגן המון, שמח בי וחושב באמת שאני האישה הכי טובה בשבילו..אממה, תמיד היה לו כמה דברים בחיצוניות שלי שמפריעה לו.. עם הזמן דברים עלו לאט לאט והוא אמר או רמז, לפעמים אחרי שלחצתי קצת.. מה שאפשר לשנות (למשל שערות) אני ממש משתדלת להוריד מה שאני משערת שמפריע לו אבל ניהיה לי אובססיה כזאת, שממש הוריד לי את הבטחון, וכל שערה קטנה אני בלחץ שישים לב כי אני יודעת שזה ממש מרטיע אותו.. אני גם יודעת או אולי מדמינת על עוד דברים שהוא דמיין שיהיה באישתו ולא קיבל.. וזה לאו דווקא דברים שאפשר לשנות.. יש גם דברים באופי אבל זה אנחנו משתדלים לשתף ולעבוד ולהתקדם וגם לו יש דברים שמפריעים לי וחכל אחד אז זה יותר בקטנה.. אבל הקטע של החיצוניות ממש לא מצליחה לשמוח בעצמי וחושבת כל הזמן שהוא משווה אותי לאחרות, במיוחד לגיסתו (אישתו של אחיו) שבדמיון שלי היא בדיוק מה שחיפש, ויש בה דברים שהוא היה רוצה שיהיו בי והיא ממש ממש לא שעירה שזה הנקודה המרכזית אצלנו... בקיצור כל פעם שאנחנו איתה אני מרגישה שהוא מסתכל עליה, אולי קצת מקנא באחיי שאיתשו כזאת.. אני לא יכולה להסביר לכם את התחושה הנוראית והמחלישה שזה עושה לי.. אני בסיפור הזה כבר תקופה אבל זה קצת התחלש אולי בגלל המלחמה לא נפגשנו הרבה זמן וחיזקתי את הצד שבי אבל היום שוב יצא לנו לדבר על זה וזה שוב החליש אותי ממש.. יצאנו לבוקר כיף כי השתחרר וזה פשוט הרס לי את כל הבוקא, היתי צריכה לעצור את הדמעות.. במיוחד לקראת שבת שאנחנו הולכים ליהיות עם אח שלו והגיסה בשבת.. וזה עוד יותר קשה לי כי אני יודעת שזה יפריע לי.. סתם ככה היתי רגועה לגבי שבת כי זה התחיל להרגע אבל אחרי שדיברנו על זה ואני שוב קולטת כמה זה מפריע לו, הוא חמוד, מנסה ליהיות עדין אבל גם כן מבינה שזה ממש אפילו מגעיל אותו.. אבל הוא מצליח לאהוב אותי עם זה ופשוט מחכה שאוריד וכו...זה תחושה ממש לא נעימה.. ניסיתי להסביר לו שבאלי שיאב אותי עם החסרונות ולא יחכה ש.. אני ממש משתדלת לעשות מה שיכולה לפי כוחות הנפש שלי אבל זה עדין לא מספיק.. ואז זה גם מתווסף לדברים באופי שלי או בכשרונות (שאין לי ויש לגיסה) שאני מרגישה ממש לא אהובה כמו שאני והיה רוצה אישה כמו גיסתו.. אני יודעת שיש בי דברים שאין בה והוא שמח בהם, ובכללי שמח בי מאד אבל לא מצליחה לקבל ולשמוח בזה שיש דברים שלא.. אוסיף שאנחנו אסורים אז זה עוד יותר קשה כי מכח המציאות יש פחות קרבה ופחוץ מחמיא לי וכו(כן בדרכ מחמיא לי אם אני ניראת יפה בעיניו אבל הרבה פחות כשאסורים ופחות מרגישה את האהבה שלו ובשבת עם הגיסה זה מקשה כי מרגישה שהוא אוהב אותה כי מתיחס אליה וצוחק איתה.. ווניראלי שהבנצן את הסיטואציה..

תודה למי שקראה עד כאן.. מעריכה ממש..

אשמח אם למישהי יש עצה, חיזוק או כל דבר.. כרגע מרגישה שבורה, אין כח לכלום, באלי לשמוח בחנוכה ואיתו אבל לא מצליחה, עד שסוף סוף הסיפור הזה טיפה נרגע זה צף שוב, אין לי כח להמשיך ללכת לטיפולים, או לכתוב על זה או כל דבר ובטוח שלא לשתף אותו.. לא רוצה שיבין שזה ככ קשה לי.. פעם שניסיתי זה לא היה טוב כי התחיל להחמיא לי יותר מידי והרגישש לי לא אמיתי בשום צורה.. יודעת שאחרי שאהוב את עצמי לגמרי ולא אשנא את השערות שלי או כל דבר זה יהה קצת יותר קל אבל ממש קשה.. כרגע כועסת על ה'שעשה אותי בצורה שמפריע לו, אמרתי לבעלי שאני מתבאסת בשבילו שלא קיבל את אשת חלומותיו.. וגם מתבאסת בשבילי וקשה לי מול ה'שסידר את זה ככה...

תודה לכולן.. כבר מרגישה טיפה יותר טוב אחרי הפריקה הזאת..

המשך חנוכה שמח לכולן!!! 

סוף כיתה ו'.

היא התקשרה אלי מהחנות, שהיא ניסתה לגנוב והמוכרת תפסה אותה והיה לה כבר חטיף בתיק שאני קניתי לה, והמוכרת (כמובן) לא האמינה לה, אז היא ביקשה ממני להגיד למוכרת שהחטיף שלה.

כמובן שהתנצלתי בפני המוכרת. הילדה המשיכה לקייטנה ואמרנו שנדבר בבית.

אני מזועזעת ולא יודעת איך לפעול. היה בעבר מקרה שהיא גנבה ממנו סכום כסף, כשבדקתי איתה היא הכחישה לגמרי. בצורה הכי משכנעת שיש. אבל בסוף היה לי דרך לגלות שזו היא בוודאות וכשאימתתי מולה היא ממש בכתה והצטערה ולקחה את זה מאוד מאוד.

בעבר היה מקרה של גנבה בכיתה שלה. כשניסיתי לברר מולה היא אמרה שלא קשור אליה, למרות שמשהו בהתגוננות שלה לא עבר לי חלק. וגם היא מצליחה ממש לשקר לי בלי שאצליח לזהות אם היא דוברת אמת או לא. בסיפור הזה לא היה לי דרך לדעת בוודאות אם באמת היא קשורה לזה (וגם למורה לא) ובסוף הסיפור התמוסס.

ועכשיו זה…

פתאום חוששת שהיא גנבה עוד הרבה פעמים, מהרבה מקומות.

היא עושה בייביסיטר חופשי. איך אני יודעת שהיא לא גונבת מהם??

אני מרגישה שאני לא יכולה להאמין לה לכלום. כי היא נתפסה בשקרים כ"כ הרבה פעמים והיא מצליחה לשקר בקלות.

ממש לא יודעת איך נכון לפעול. קשה לי עם זה כ"כ.

באיזור מערב השומרון או פ"ת, כפר סבא, בעלות סבירה.

לבנות בכיתה ד' ולבנים בכיתה ו'

באיזה גיל מבחינתן זה לגיטימי?

בן ה14 שלי שבר לעצמו את המסך של הטלפון והמעבדה הרשמית של היבואן זה באיזה חור ליד מודיעין (ישפרו למי שמכירה). הוא רוצה ליסוע לשם. אני לא מוכנה ליסוע איתו וגם אבא שלו לא.

אפשר ליסוע לשם ברכבת ומשם ללכת ברגל או משהו כזה. כמה זה סביר לדעתכן לבד? מאזור ירושלים.

אם הייתם צריכות להמליץ על נושא/ספר לימוד לחבורת בנות מסיימות יסודי, מה הייתן ממליצות?

יכול להיות משהו בלימוד עצמאי או קבוצתי עם הורה.

ילדה מסיימת כיתה ח שאין לה תחביבים יותר מדי, והייתי רוצה לעזור לה למצוא, איך הייתן ממליצות לגשת לזה?

שמתי לב שהיא כן אוהבת ומתעניינת בסיפורים של אנשים, כל מיני ראיונות שעושים כמו רגע של חכמה, או כאלה שיש בהידברות. איך אפשר לפתח את זה?

הייתי שמחה להמלצות לספרים או סרטים ביוגרפיים על אנשים חשובים בהיסטוריה, משהו שמעניין וזורם לקרוא, במיוחד דמויות של נשים, ואם דתיות אז בכלל.

השנה בעז"ה תהיה לי תקופה של כמה שבועות שרק הגדולים בבית (בני 7.5, 10 ו-12.5), והקטנים עדיין במסגרות.

רוצה לעשות להם 'קייטנה' עם תוכן, ולא סתם לקום בבוקר ולחפש מה לעשות (בעיקר לשני הבנים הקטנים יותר. הגדולה אולי תצטרף למה שיהיה מספיק מעניין, אבל זה לא חייב להיות מתאים גם לה).

בשנים קודמות הם רצו שיהיה להם גם זמן מסך, ניסיתי לתת זמן מוגבל כל יום ובפועל זה תמיד התארך יותר ממה שתכננתי ולא עבד לנו טוב.

לכן הפעם חשבתי לנסות פורמט אחר:

לכל שבוע יש נושא כללי שבו אנחנו עוסקים. בכל יום יש פעילות/לימוד שקשור לנושא. כל יום יש 'חוג' קבוע (נגיד - יום ראשון זה חוג ציור, שני - חוג מוסיקה, וכו'), וביום חמישי יהיה חוג מחשב שבו אפשר ליצור משהו במחשב (מצגת או משחק) שמסכם או מתייחס לנושא של השבוע.

אשמח לרעיונות -

- לחוגים שאפשר לעשות כל שבוע

- לנושאים שאפשר להעביר את השבוע סביבם

- לסתם רעיונות לדברים נחמדים לעשות עם ילדי בית ספר חמודים

- לעוד כיווני חשיבה

יש לי שכנה שאני די מחבבת והחיים שלה לא קלים.

היא לקחה את הבת שלי טרמפ בתוך היישוב לא מזמן, והבת שלי אמרה שהיא לא מפסיקה לסמס תוך כדי נהיגה, והילדים שלה לא חגורים ולא תמיד יושבים.

אמרתי לה לא להגיד שום דבר אבל לא לנסוע איתה יותר, כי זה לא בטיחותי בעיניי (מצאתי לה חלופה).

א. מי שנוסעת בתוך היישוב עם ילדים לא חגורים, אנא האירו את עיניי כדי שאוכל לדון לכף זכות... מאוד קשה לי עם הרעיון.

ב. האם לדעתכן כדאי להעיר? בעלי חושב שכן, אני בתפיסה שאין טעם ואני לא אחנך אותה, לדבר שנראה לי כל כך בסיסי בבטיחות (נסיעה של 10 דקות, לא 2)

אני חושבת להפסיק להניק ולעבור למטרנה מה אתם חשובות על זה?