אולי יש סיבה לכך שחכמינו לא המשיכו הלאה להיקש הזה?

א. יש משהו מעליב בהשוואה של אישה לחפץ, ועוד שמקבלים אותו כפרס.

ב. בדברים האלה הכוונה ליופי חיצוני, ואני מקווה שהכוונה שלך היתה לנוי פנימי.

אבל נניח לרגע שמדובר ביופי חיצוני, אז כל מה שאני עושה בחיי לא שווה כלום, כי הנוי החיצוני שלי נקבע מראש?

ומי אמר שעם אישה יפה תהיה זוגיות טובה יותר? האם לדוגמניות יש זוגיות מוצלחת יותר מאחרים?

בעיני זה ממש מרדד את השיח ואת הציפיה לקשר, ואם יש לך תלונות על איך שאני נראית, לך תגיד את זה לאומן שעשאני.

ג. חכמינו גם אמרו שאנחנו לא אמורים לקיים מצוות על מנת לקבל פרס. הראייה הזאת בעיני מאוד מרדדת את האמונה, בעיקר כשהמשוואות האלו לא מסתדרות לנו (ועיין מה קרה לאחר).

א. זה שאשה היא פרס זה לא מעליב, אדרבה זה אומר שהיא דבר שחפצים בו. זה לא אמור להעליב,יש גם הרבה מקרים בתנ"ך שאבות הציעו את הבנות שלהם כפרס .כמדומני שהן לא נעלבו,להפך.

ב. כול לפעמים יופי הוא בעיני המתבונן ז"א יכול להיות מישהי שהיא לא הכי יפה אבל בעיני בעלה תהיה הכי יפה שיש. וצריך להודות יופי הוא מתנה! כמו שחכמה,כושר דיבור, מעמד וכו' הן מתנות. ברור שזה לא מבטיח זוגיות מושלמת אבל זה מתנה, את בטח בתור אישה אמורה להעריך  יופי. 

ג. אנחנו כל הזמן מקיימים מצוות גם כדי לקבל פרס, זה מעולה אם זה מדרבן אנשים לקיום מצוות. כמו שסעודה רביעית היא סגולה לX Y Z, וכול מיני סגולות כאלה ו'כל המתפלל על חברו נענה תחילה'- תתפללי על החברה כדי שתושעי בעצמך או כבד את אביך ואת אמך *למען*יאריכון ימיך (ניסוח לא שלי..). וכל מיני כאלה. אז אין פה שום בעיה ואדרבה אם זה מסייע בשמירת מצוות מה טוב.. אנחנו לא נגד פרסים..

ואני כותבת את זה בתור אשה

א. המציאות של התנ"ך שונה מהמציאות של ימינו, ואני מאוד שמחה שאני לא חיה בזמן התנ"ך. ואני רוצה שיתייחסו אלי כאדם, לא כחפץ.

ב. אני מסכימה איתך לחלוטין שביופי יש צד סובייקטיבי, וחשוב מאוד שנראה יופי בבן הזוג שלנו. (ובטח את מכירה את הדיון על "כלה נאה וחסודה"). אבל בגלל ההיקש שהכותב עשה, נראה שמדובר על יופי אובייקטיבי חיצוני, וזה מה שמפריע לי.

ג. אני לא מקיימת מצוות כדי לקבל פרס. אני מקיימת מצוות כי ככה צוויתי. (ואת בטח מכירה את אבות א, ג). הסיבה שהפניתי בתגובה הקודמת למה שקרה לאחר, זה בדיוק בגלל הפסוק שהבאת על למען יאריכון ימיך - לכי תקראי למה אלישע בן אבויה התפקר.

תראי, אני יודעת שיש לא מעט אמירות של חז"ל שקשה לי איתן, בגלל שמעמד האישה השתנה מאוד במהלך הדורות (ויש לזה גם השלכות, כמו נגיד הסבה בליל הסדר). אבל לא כל דבר הייתי מצטטית ומביאה בכל במה. (נגיד בהקשר של הדיון הספציפי הזה, אם מישהו היה שואל אותי איזה מצוות יש ביהדות, לא הייתי מתחילה מאשת יפת תואר...).

איזו אישה לא רוצה שיתייחסו אליה כפרס? כמשהו שמאוד מאוד רוצים להשיג?

למה את לא רוצה להרגיש פרס? או מונעת מעצמך מלהרגיש כפרס?

תשובה פשוטה..את מחפשת גבר שיראה בך כשווה אליו ולא "ינהיג" אותך ויוביל אותך ואת הבית אלא תובילו ביחד, אני טועה? באמת שואל ולא מחפש לקנטר, בהכי תמימות שיש.

להתייחס לאדם כפרס זה משהו מחפיץ בעיניי, כי אתה רואה את האדם כחפץ ולא כאדם.

אני מחפשת אדם שרוצה לראות אותי כשותפה. לא במובן של שוויון, זו מילה שלדעתי אי אפשר לתרגם אותה למעשים בפועל. אני מניחה שמי שזה לא יהיה בסופו של דבר, יהיו דברים שבהם הוא יוביל ויהיו דברים בהם אני אוביל - אבל מתוך שיח וכבוד, לא מתוך דיקטטורה.

אבל שוב, גם כאן אני חושבת שחשוב לדייק בטרמינלוגיה. אני רוצה להרגיש אהובה, רצויה, מוערכת, מיוחדת - כמו שאני עכשיו, על היתרונות והחסרונות שלי - ואני מאמינה שאלו דברים שכל אדם רוצה להרגיש בקשר, הן גבר והן אישה.

עוד משהו בטרמינלוגיה של מה שכתבת - "משהו שמאוד מאוד רוצים להשיג" - מי שרואה את זה כאתגר, ומצליח להשיג את מה שהוא רוצה, "זוכה בפרס" - האם הוא קופא על השמרים למשך המשך החיים, או שהוא מנסה אח"כ לכבוש עוד פסגה? אם כבר זכית בפרס בגיל 25, אולי בגיל 35 תפזול אל עבר "פרסים" בנות 25 צעירות ויפות יותר מאותה אחת שכבר עברה הריונות ונראית פחות טוב - או אולי אחרי כמה שנים ביחד החסרונות שלה הרבה יותר בולטים מהיתרונות, ואצל האחרות הכל נוצץ?

אני לא רואה את עצמי כמוצר על מדף. אני לא משווה את עצמי לאחרות. אני לא רואה את עצמי כמתחרה על ליבו של מישהו. בכל פעם שאני יוצאת עם מישהו אני מתמקדת רק בו, וכל השאר נהיים לא רלוונטיים בעיני באותו הרגע, עד למיצוי הקשר הנוכחי.

מקווה שזה ענה לך על התהיות. ב"ה אני מעריכה ואוהבת את עצמי

(שתי האסוציאציות הראשונות שעולות לי בהקשר הזה של פרס:

א. prize cow - בירידים, מקובל לדרג חיות משק ע"י סך תכונות מסוים וביחס לשאר החיות, ולהעניק פרס לפרה (או החיה הרלוונטית) הכי טובה.

ב. "נשות ניחומים" - אם אתה לא יודע מה זה, לך תקרא על זה.)

איך הגעת מזה שגבר שדרכו לכבוש, והוא רואה את האישה כיעד, כמתנה, כפרס, איך מזה הגעת לנשות ניחומים ה' ירחם?

Prize cow עוד החרשתי..גם לא מסכים אבל מבין את החשיבה, אבל נשות ניחומים? השכל שלי קטן מלהבין.

ולא, לא בגיל 35 הולך לחפש לו איזה "פרס" חדש, לא יודע איך הגעת לזה. אלא זוכה בפרס שלו ושומר עליו מכל משמר, זאת המתנה הכי גדולה שלו הדבר הכי יקר לו בחיים(בהנחה שזאת ההסתכלות כמובן כי בכל זאת "פרס"), למה שהוא יחפש מתנות אחרות?

כאן אני מדבר איתך על פרס שעובדים בשביל להשיג אותו (שוב, גבר דרכו לכבוש), אז אחרי העמל וההשקעה אם הוא אידיוט הוא יחפש פרסים אחרים ונכון זה יכול לקרות, אבל גם האחוזים אצל הנשים הם לא קטנים בכלל פשוט יותר מושתקים מאשר אצל גברים אז זה לא בדיוק רלוונטי כי פה ופה קיימים אותם דברים.

וקצת קשה לי על המשפט שהוספת "כמו שאני עכשיו" במילים אחרות, את רוצה להרגיש אהובה וכו' על ידי הגבר שתתחתני איתו, אבל גם עכשיו סבבה לי אז הוא לא יוסיף יותר מדי.

את לא מרגישה עכשיו חוסר? נראה לי שכל אדם רווק שרוצה להתחתן מרגיש את החוסר הזה בתוכו, שוב לא מדבר איתך על התמסכנות אלא צורך אנושי של "לא טוב היות האדם לבדו" אז אם את מרגישה אהובה וכו' כבר עכשיו, מה יוסיף לך בעל בחיים?

לעניות דעתי האהבה בין איש לאישתו צריכה להיות הרבה יותר ממה שאני מרגיש עכשיו אהוב ומוערך וכו'

וחוץ מזה, יש הבדל.

על ידי מי אני אהוב ומוערך עכשיו? על ידי המשפחה? על ידי הבוס בעבודה? על ידי חברים? על ידי עצמי? יש הבדל עצום עצום עצום בהערכה של אח או חבר לבין הערכה של אישתי זה שני דברים שונים בתכלית. זה אמור למלא איזה חלל שהיה חסר והפך אותם לשלמים עכשיו, אז להגיד "כמו שאני עכשיו" זה אל תחשוב שתוסיף לי יותר מדי, משמע מדברייך אני לא צריכה את האהבה שלך יותר מדי כי גם עכשיו אני אהובה וכו'.

למילים מסוימות יש הקשרים מסוימים.

השימוש במילה פרס נושא (בשבילי) את הקונוטציות הנ"ל.

לכן, אם מישהו היה אומר לי - את הפרס שלי, בעיניי זו אמירה פוגענית ומעליבה.

אם מישהו היה אומר לי - את הדבר הכי יקר לי בחיים, אני רוצה להשריע ולעבוד כדי שיהיה לך טוב, זו אמירה שבסדר גמור להגיד.

לכאורה, כשאדם זוכה בפרס משמע שהוא סיים את הדבר. כאן, נישואין הם רק התחלת הדרך וממש לא סופם.

במילים אחרות, נכון לדעתי להשתמש במשמעות שאתה נותן לפרס ולא בפרס עצמו.

אני חושבת שכל אדם בכל שלב של חייו צריך להרגיש שלחייו יש ערך ומשמעות, שהוא אהוב ורצוי. זה הבסיס לקשר שלנו עם אנשים שמסביבנו.

זה לא אומר שלא חסר, זה לא אומר שאם יש לי קשר קרוב עם חברות, משפחה, עמיתים לעבודה וכו' אני לא כמהה לקשר זוגי, שהוא במהותו יותר קרוב ועמוק. זה שגם עכשיו יש אנשים שאני יודעת שאוהבים אותי, לא אומר שאני לא רוצה גם אהבה מסוג אחרת. אהבה היא לא משהו כמותי, שאם אמא שלי אוהבת אותי אז אין מקום גם לאבא שיאהב אותי, ולכן גם אם אני אהובה עכשיו זה לא אומר שום דבר על בן זוג.

לגבי "כמו שאני עכשיו" - זה לא התייחס לאהבה מצד אחרים, אלא למה הסיבות שבן הזוג אוהב אותי.

אני חושבת שאנחנו צריכים להסתכל על בן זוגינו כמו שהוא היום, על יתרונותיו וחסרונותיו. לא לבנות, לא לצפות שהוא ישתנה בשבילינו, כדי שהוא יתאים לתבנית שאולי יש בראש. שיקבל אותי ככה, כמו שאני. יתן לי את הביטחון והיציבות שלא משנה מה יקרה, הוא יהיה איתי. ולא מצב של - רק אם ארד 5 קילו יהיה אכפת לו ממני. 

ואם הם כן מסתכלים, ה"לשם שמים" שלהם לא עובד. וגם פעם אחת זה הרבה.

בדיוק הם צריכים להתבונן בשכר שה' יתן להם, וזה יסייע להם כנגד יצר הרע.

היו פה אנשים שכתבו שההיקש שלי לא נכון בלי הסבר, אולי תסבירו?? זה היקש מובהק בעיני

אגב "חפץ" פירושו משהו שחפצים בו, דוקא ביטוי מתאים מאד לאשה. היום באקדמיה המציאו לזה משמעות אחרת.

להסתכל באישה זה יצר הרע?

מאיפה זה?

אולי אם מכניסים למוח ולחינוך שכל אישה היא התגלמות יצר הרע, ובגלל זה למשל גם מאלצים בחברות וקהילות מסוימות נשים לשבת בחלקו האחורי של האוטובוס, שלא יעברו חלילה ליד גבר וחלילה יביאו למחשבות פגומות ויצרים אפלים, אז כן.

שמירת העיניים חשובה.  

כמי שחי וגדל בחברה מעורבת, אני לא מתייחס לנשים כמעוררות את היצר הרע.  

הסתכלות = עם כוונה להנות מהיופי שלה. (שורש ש.כ.ל) גם אם זה לא מוביל למחשבות פגומות. וראייה היא בלי התבוננות ובלי כוונה.

זו הגדרה הלכתית שאין עליה חולק.

הגמ' הביא דוג' מסויימות, זה לא אומר שהכלל הזה חל על כל מקרה אחר, דומה ככל שיהיה. לא לומדים ככה גמ'.

מנחות מד,א

הסיפור הארוך על הפרוץ ששניה לפני שחטא עם הפרוצה היפה בעולם, חזר בו.

ובזכות זה "אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר", זכה להתחתן איתה אחרי שחזרה בתשובה שלמה.

כך גם כאן, אדם מונע את עיניו מיופי אשה, יזכה להתחתן עם אשה יפה.

אבל יותר אהבתי את ההיקש שלי

למה את מצטט רק חצי משפט?

"א"ר נתן אין לך כל מצוה קלה שכתובה בתורה שאין מתן שכרה בעה"ז ולעה"ב איני יודע כמה צא ולמד ממצות ציצית מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית.."

הגמ' אומרת שיש שכר גם בעולם הזה על מצוות, ומביאה את הסיפור הזה בתור דוג' לשכר על מצוות ציצית!

ברור שלמי ששומר את עיניו יש שכר גדול, בעולם הזה ולעתיד לבוא, אבל לא כתוב (או אפילו מרומז) בשום מקום שהשכר הוא "אישה נאה".

"ולא תתורו אחרי עיניכם". והוא קיים את זה בדיוק.

הוא לא היה מקבל את השכר של להתחתן עם היפה, אם הוא היה סתם יושב בבית עם ציצית.

וחוץ מזה סברה עדיפה על ראייה (כדברי הגמ'), ולדעתי ההיקש שלי הוא סברה חזקה.

נניח שהוא מקבל אישה נאה- לבסוף זה לא בהכרח יעשה אותו מאושר יותר מאשר אישה פחות נאה ויותר מתאימה לו מבחינה פנימית (שאולי אגב בשקלול הכולל תהיה נאה יותר בעיניו גם חיצונית).

זה בעצם אותו עקרון של שמירת עיניים. למה לא להסתכל? כי צריך להבין שהפנימיות קודמת לחיצוניות. אם אדם מפנים את העקרון זה וממתק לפחות קצת את היצר, הוא ממילא ירצה פחות להסתכל ויחפש יותר פנימיות, ואז השכר (אישה שמתאימה לו יותר מבחינה פנימית) הוא שכר ישיר לעבודה שעבד עם עצמו.

פעם היה קשה יותר ליצור קשר פנימי ממגוון סיבות, ולכן לחיצוניות וליצר היה יותר מקום וממילא הגיוני שמי שנשמר קיבל את השכר שמתאים לו ושהוא רוצה- חיצוניות ברמה גבוהה שתהיה מותרת לו.

אז מי שזה חשוב לו מאוד יתכן שיקבל את זה גם עכשיו לפי ההיקש, אבל לא בטוח שיהיה מאושר יותר אחרי שיחיה איתה ויתוודע לעולמה הפנימי.

עד כאן דברי תורת בבל.

אבל בתורת א"י כתוב שעצם המשיכה ליופי שורשה במשיכה לפנימיות. אם מפנימים את זה דברים מתאזנים בלי יותר מדי מלחמות. ת"ח שבא"י מנעימים זה לזה.

"מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצוות ציצית"

הוא היה זהיר בלבישת ציצית, ולכן הציצית טפחה על פניו והצילה אותו מלחטוא. השכר הוא שהוא לא חטא (שכר מצווה מצווה), לא זה שהיא התגיירה בסוף.

וכמו שנוגע לא נוגע כתב, קשה לי גם עם הרעיון שלך באופן כללי.אדם ששומר את עיניו בשביל לזכות בסוף באשה יפה מפספס את העיקר.

אבל לא קיבלתי את זה כי בסיפא נשמע לא ככה: "לכי זכי במקחך. אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר. זה מתן שכרו בעה''ז ולעה''ב איני יודע כמה". 

התוספת והאריכות "אותן מצעות..." משמע שזה שכרו בעוה"ז.

אני לא מתכוון שמי ששומר עיניו לשם שמים, שיתחיל לכוון בשביל אישה יפה.

אני מתכוון שמי שלא שומר עיניו לגמרי, יתחזק בזה.

ברור!

ומתוך שלא לשמה יגיע לשמה.

אני מבין ששניכם כבר הגעתם לשלמות בשמירת העינים, ורק נשאר לכם לעבוד על כוונה לשם שמיים, אשריכם.

אם לא הגעתם לשלמות, תפסיקו להמעיט בערך מי שמכוון גם לשכר. זו גם עבודה חשובה מאד, והיא תוביל לדרגות גבוהות.

שכל שפע שנגזר על האדם, היצר מנסה לפתות אותו לקבל באיסור - כדי שלא יקבל אותו בהיתר. (כמדומני הרמב"ן אומר את זה)

וזה מסתדר עם הסיפור והסוף שלו.  שמה שלא עשו באיסור קיבלו בהיתר

אבל מי ששומר על העיניים לא נראה לי בהכרח יקבל מישהי יפה 

אלא יקבל אשה שהיא הזיווג שיעדו לו משמים שזה הכי טוב לו 

"לא מכרה והביאתן והוא היה מתן שכרו בעה"ז"

הכוונה לשכר כספי, כי הן היו מכסף וזהב.

לא מזלזל באף אחד, ברור שגם לא לשמה זה טוב, מפריע לי משהו אחר.

א. לא מדובר בהבטחה שחז"ל אמרו.

ב. זה עלול לגרום לדברים לא טובים, שהוא יחשוב שבזכות שמירת העיניים מגיע לו משהו מיוחד ואז הוא יהיה יותר בררן או שיתבאס אחרי החתונה, כי יש אולי יותר יפות.

עדיף לחשוב מה שכתבתי בתגובה הראשונה, שבזכות שמירת העיניים הוא יזכה לשמוח עם אשתו, בלי להשוות אותה לאחרות.

א. אני לא טוען שהם אמרו, אלא זו נראית מסקנה ברורה מדבריהם.

ב. גם מי שזהיר במזוזה יתחיל להסתבך עם קניית בית? זו ההשתדלות הנכונה בפן הרוחני, וה' יחליט מה יקרה בסוף, בהתחשב בהמון נוסחאות רוחניות, הדין עמוק ומורכב.

אם היצר שלך משתכנע מהמשפט האחרון שכתבת, אשריך, אצל הרוב זה לא משכנע. 

תזכה לחיצוניות שזה אשה נאה במראיה.

אבל אם הכוונה שלך בשמירת עיניים לשם שמים, תזכה לאשה נאה בפנימיותה שמתקשרת לעומק נשמתך, כדברי תיקוני הזוהר תיקוני שתיתאה, ואז כשיש קשר נשמתי עמוק, אז היא תראה הכי יפה בעיניך כי "חן אשה על בעלה" (בבלי סוטה מז ע"א).

שאתה צריך לייפות אותה בשביל ה'.

דיברתי על אשה נאה כפשוטו כמו שזוכה לטלית נאה.

אבל יש עניין של "הוגנת לו" (אישיות), שזה תלוי בזכויות אחרות של הבחור, בעיקר מידותיו.

לפי הבנתי זה הולך על הנשמה שלך אבל כולל את החיבור לנשמה שלך שזו אשתך.

זה דומה לרבי עקיבא שעשירות זו אשה נאה במעשים. (שבת כה ע"ב)

נאה זה בעיני המתבונן וברגע שההתבוננות שלך מגיעה ממקום פנימי גם הגדרת הנאה והיופי משתנה למראה טהור.

הטלית הנאה והדירה הנאה של ר' אלישיב, זה לא הטלית הנאה והדירה הנאה של ג'ף בזוס.

המוחות של בני אדם השתתבשו לחלוטין בהגדרת יופי, במיוחד ביופי הגוף.

אדם ששומר את עיניו לא באופן פנימי ואמתי לשם שמים, אלא רק כדי לקבל שכר, המיקוד שלו זה גם על היופי החיצוני.

יוצא מכאן שהכוונה לאישה נאה בפנימיותה ומתוך כך גם בחיצוניותה, כמו שבטח התכוונת.

שלדעתי הן הבעיות שגורמות שאנשים יצאו נגד הדברים שלך.

(והן גם הכשל בהיקש)

ושלוש הבעיות קשורות אחת לשניה.

א'- מזוזה היא תיקון של הבית, ציצית היא תיקון של הבגד, קידוש זה מצוה שאתה מקיים ביין.

שמירת העיניים זה ממש לא תיקון האשה. זה תיקון לך בעצמך. 

אדם שעוסק בתיקון של דבר מסוים בצד הרוחני - זוכה לאותו הדבר בצד הגשמי.

אבל זה לא סתם פרס - שאם תעשה אז תקבל.

ב'- לא כתוב שעל ידי פרישות מהבית אני זוכה לבית טוב יותר. או על ידי פרישות כלשהי מהבגד אני זוכה לבגד טוב יותר.

זה לא פיצוי על מה שהפסדת.

אלא על ידי קידוש של הבית אני זוכה לבית טוב יותר. על ידי קידוש של הבגד אני זוכה לבגד טוב יותר.

ברגע שאתה מחנך אנשים שעל ידי הפרישות הם יקבלו יותר הנאות - אתה בעצם מחנך אותו להתאוות לאשה יפה, רק לחכות שזה יבוא בהיתר ולא באיסור. אז בעצם אתה לוקח את התנועה של התאווה בנפש ומעודד אותה.

ג'- ברגע שאתה מעודד את התנועה של התאווה בנפש, אתה בעצם נותן מקום לצד שמתייחס לדברים בצורה מאד גופנית, ויש בזה משהו מחפיץ כלפי הנשים.

ואני אסיים במשהו שאני חושב שהוא פירוש אמיתי למאמר מפורסם בגמרא.

אני מניח שכל האנשים כאן מכירים את דברי חז"ל שהיו הבנות יוצאות בט"ו באב ויו"כ וחולות בכרמים, והיו היפות אומרות - "תן עיניך ליופי", והיו המיוחסות אומרות - "תן עיניך במשפחה", והיו המכוערות אומרות "קח מקחך לשם שמים, ובלבד שתעטרנו בזהובים".

והרבה שנים שאלתי את עצמי (שאלה די מתבקשת שאני מניח שהרבה שואלים) - מילא שהן אומרות "קח מקחך לשם שמים", אבל למה הן עוד באות עם דרישות "ובלבד שתעטרנו בזהובים"? לא מספיק שאין להן מה להציע, עוד יש להן דרישות?

ולפני כמה שנים האיר לי שבעצם ה' נתן יופי באשה כדי שהאיש ימשך לקחת אותה. אבל יש גם הרבה נשים טובות שהן פחות יפות, ויש קריאה אלינו האנשים - "קחו מקחכם לשם שמים" - ה' רוצה שתקחו נשים, והן נשים טובות, בלי קשר לשאלה כמה הן יפות. אבל מי שבאמת לוקח את מקחו לשם שמים, אז הוא בעצמו גם מבין את הערך של הזוגיות והחיבור לאשתו, ולכן הוא מעטר אותה בזהובים כדי שתהא נאה בעיניו, הוא בעצמו "הולך בדרך ה' ", ועושה את האשה יפה כדי שתמצא חן בעיניו.

וזה לענ"ד פירוש נכון.

ולענייננו - אז אולי אפשר לומר שמי ששומר עינים יזכה לעשות את אשתו נאה בעיניו...

וזה עניין של טעם

יכולה להיות נאה בעינייו וזה מה שיפה

וזה מה שחשוב 

יכולים לשוות לתווי הפנים והגוף מראה אצילי, מכובד ויפה.  

לא חסרים דוגמאות לאנשים מבוגרים - שנראים מצויין.  

בפרט נשים.  

נשים מטופחות עם מודעות ליופי ואסתטיקה יודעות איך להיות יפות גם בגיל מבוגר.  

עם עור מתוח כשל בת 20 - נראית בובה מלאכותית, ואף מגוכחת.  

לא התכוננתי למנותחות. אלא למטופחות.  

תראה אמנם התמונה שכולם אוהבים לצייר (או בימינו לצלם) היא של פרחים ופרפרים וזיקוקים אבל מתחת לזה ברור שהחלטה כל־כך רצינית וגורלית כרוכה גם בכל־מיני ספקות / בלבולים / מחשבות / עייפות. יכול להיות זה למה משתדלים לעשות חתונה שמחה ושבע ברכות והורים מלווים כו' כדי לתת מעין תמיכה למשהו שמצד אחד הוא גדול ומשמח ומצד שני גם מלחיץ.

זה מאוד נורמלי לא לעכל סיטואציות רגשיות במהירות, אל תתן לזה לבאס אותך מעבר למה שזה. אמנם קצת קלישאתי אבל פשוט תנסה לזרום ולהיות נוכח בהווה, זה מה שאני חושב. אתה לא "חייב" להרגיש ככה או אחרת בסוף זאת החתונה שלך לא של מישהו אחר.

כך או כך אל תיעלם לנו מפרוזה וכתיבה חופשית

תן לגוף שלך לחוות את הכל. מותר הכל.

זאת סיטואציה שלא הייתה בה והגיוני שהיא תראה אחרת ממה שדמיינת אותה או הסתכלת עליה מבחוץ על אחרים (ויש מצב שגם לא ראית לתוך נבכי נפשם)

בטוח שכל חתן מרגיש ומעכל את זה שונה.

איך להתרגש ולשמוח? אמממ אולי תגיד תודה לכל מי שאפשרי, כמובן לקב"ה

שמחה באה בהבנה שמה שקורה הוא לא מובן מאליו, אמירת תודה מחזקת את ההכרה הזאת

אני גם הייתי ככה לפני החתונה

הרבה פעמים אתה פשוט טובע בהכנות ומרגיש שאין מספיק מקום להתרגשות

או שאולי במקביל לשמחה יש גם קשיים פוחדים

פשוט תנסה להיות קשוב לעצמך

יכול להיות שפשוט זה יגיע היום של החתונה או שאתה צריך לתת לפני מקום גם לדברים שיושבים עליך

בכל מקרה מזל טוב גדול

עצה פרקטית פשוטה, שכרגע עשויה להצטייר הזויה…

כנראה כמעט ולא יהיה לכם זמן לאכול כמו שצריך… מקווה שיחכה לכם כיבוד קל בחדר הייחוד, ואחרי זה לא תשבו בנחת וברוגע לאורך כל החתונה ותהיו כל הזמן בתנועה…

תכינו דברים טעימים בדירה / חדר במלון אליו תגיעו בלילה הראשון כזוג טרי 🙂 

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..