בת שנה וחצי, מהממת ונבונה שאין דברים כאלה. ילדה יחידה.
נכנסה השנה למעון, אני בחודש שישי. בחודשיים שלושה האחרונים היא פשוט פיתחה אנטי כלפיי. מעדיפה את אבא רוב הזמן, כשאני מנסה ליצור מגע הרבה פעמים נרתעת. ואני פה, מאכילה, מקלחת, מלבישה, משחקת, קמה באמצע הלילה, שמה ואוספת מהמעון. שום דבר לא השתנה בטיפול שלי. וגם לא באהבה שלי. מחבקת ומלטפת ומרגיעה כל עוד היא רוצה.
וזה כל כך כואב לי, ממש מפלח לי את הלב כל די שהיא אומרת לי וכל סלידה שלה. מה השתנה? למה היא ככה?
עם כל ההורמונים מוצאת את עצמי בוכה בלי סוף כשנוסעים להורים והיא מעדיפה את סבא וסבתא שהיא רואה פעם בחודש על פני.
הרבה אומרות לי שהם מרגישים את ההריון ועם כמה שזה מוזר, לא בטוחה שזה קשור. אם למישהי יש ניסיון או הסבר או סתם עידוד, צריכה כל כךךך.
התעוררה עכשיו בבכיות ורק הנוכחות של אבא הצליחה להרגיעה אותה, ובעלי בדרך כלל בכלל לא קם אליה... אז במקום לבכות לי אני כותבת פה. מצד אחד שמחה שהיא מחוברת ואוהבת את אבא, מצד שני, זה מעליב ולא ברור לי למה זה, מה השתנה פתאום?
