מציעה לך לא להתפתות לשיטות כמו שפר ודומיו לפני שאת קוראת ומבינה לעומק את הרעיון שלהם.

כי יכול להיווצר נזק יותר מתועלת.

אני במקומך הייתי שומעת פודקאסטים בנושאי חינוך ואם מתחברת לשיטה מסויימת- מחפשת מטפלת/מנחה בשיטה הזאת.

בהצלחה!

תעסוקה מסביב לשעון מאד עוזר

וגם לכי תתאווררי בעצמך מידי פעם זה נותן כח

אבל מענה לsos אולי יהיה לך בזה.

1. לא להיבהל שהם בודקים אותך. זה הגיל (במיוחד בן השנתיים אבל גם גיל שנה הוא קשוח מצד זה שכל היום שופכים ולא אוספים וכו'). לי, כשאני זוכרת שזה שלב התפתחותי נורמלי ובריא, זה עוזר לזכור להתייחס לזה יותר בשוויון נפש. כמו שלא אתחיל לצרוח על תינוק בן חודש למה אתה בוכה עכשיו כי זה לא הדרך שבה הוא יבין. הם צריכים שתגידי מה כן ומה לא

2. וכאן מגיע החלק החשוב- להגיד מה כן!! זה משנה חיים. אתה רוצה עכשיו לצבוע בטושים? בא אני אביא לך דף לצייר עליו. אתה רוצה לשחק? בא נאסוף מה שכבר מפוזר (בעיקר את, זה דורש הרבה אימון ועקשנות כדי שהוא יאסוף בעצמו בלאגן שלו, אז גם מזה לא להשתגע). אתה רוצה עוד פרי? כבר אכלנו עכשיו, צריך הפסקה, מחר או עוד שעתיים או מה שכן- תגידי. על נשיכות אני "לא סולחת" אפילו שזה גם שלב, כי זה אסור תמיד ולכולם. מרחיקה למקום אחר או שואלת מה זה? יש לנו פה כלבים? הכלבים נושכים. אתה רוצה ללכת לגור עם הכלבים?...

הרעיון הוא לתת את האפציה של ה-כן. מה שאי אפשר- להסביר שאי אפשר עכשיו (להסביר עוזר מאוד, הם מבינים את זה) ולתת אופציה או כמה של מה שכן אפשר. זה לא שזה מוריד את הצורך למנוע ולהציב גבולות, אבל זה מעביר את הדיון לדברים שאפשר לעשות ועוקף הרבה קרבות מיותרים.

ומקוה שמכירות את התחום יתנו לך פה רעיונות להנחיית הורים. בהצלחה!

מגיבה כאן לכולן-

הגדול שובב על ואני חסרת כוחות מולו

רק עכשיו שמתי אותו במיטה

שומעת צרחות

חוזרת רואה שהוא יצא מהמיטה נכמס ללול של הקטנה ויושב עליה בהתלהבות

"אמא הנה כלבלבי"

איך אפשר ללמוד על שיטות שונות?

אני מכירה רק שפר ופחות מתחברת..

זה קצת כמו יהדות, מבחוץ יכולה להרתיע וגם כשלומדים בשטחיות יש הרבה דברים תמוהים.

אבל כשלומדים לעומק לעומק מתגלה עולם מדהים

אצלי בגילאים האלה וגם אחרי לא קרה שאחד מהם או שניהם לא יוצאים מהמיטה אם אני לא משגיחה עד שישנים. אז לשים לב גם שהציפיות שלך מותאמות לגיל שלהם.

קודם כל קצת חמלה כלפי עצמך..

הגילאים האלו מאתגרים מאד. יש להם כבר יכולות אבל לא מספיק שכל כדי להתארגן נכון על ההתנהגות והסביבה.

הקור והחושך המוקדם מביאים אותך מן הסתם לשעות ארוכות בבית איתם...

יתכן שאין לך מודל נכון של הורות ותקשורת עם ילדים.

יתכן שאת בתקופה בחודש או בחיים של הורמונים שמקשים עלייך להגיב בסבלנות למצבים.

וזה שהמצב מפריע לך- מראה כמה שאת מודעת, וגם נכונה לקבל כלים ואפילו להשקיע משאבים לשם כך.

מהממת!

הייתי במקום שלך. במקרה נחשפתי לפרסום על קורס עם מנחת הורים בגישה היקשרותית ונרשמתי.

התהליך היה ארוך ויקר אבל רכשתי ארגז כלים מתנה לכל החיים והרווחתי המון כאמא שיכולה להתמודד בצורה טובה עם אתגרי הגידול והחינוך.

ממלצצה לך בחום. חפשי באזורך.

הזמן הכי טוב ללמוד זה עכשיו, כשיש לך "עבודה מעשית" תוך כדי ומצד שני הם עדיין צעירים וגם את נכונה להתפתח.

תצליחי! ובינתיים תגידי לעצמך מילה טובה, את ראויה לה!

ליזום תעסוקה. נגיד משחק לבת שנתיים בשולחן, לבן שנה ברצפה.

דברים שאת לא מרשה לאחסן בארונות גבוהים , אם יש דלת למטבח, אז בכלל אפשר לנעול חלק מהזמן.

להציע אוכל שאת מרשה לפני שהם ביקשו.

לא לרדוף אחרי סדר בזמן שאתם משחקים ( רק אם מתאים לך). את יכולה לבחור לתת רק משחק אחד לשחק ולא להביא משהו אחר עד שאוספים, כך יש יותר סדר. או להפך לפתוח כמה משחקים והם יהיו עסוקים יותר, אבל יותר בלגן.

ציפיות ריאליות , בני שנה עדיין לא יודעים להתאפק ולא לקחת או לא לזרוק. בני שנתיים כן יודעים אבל לא כשהם עייפים או עצבניים.

אני תמדי יוזמת תעסוקה- כל יום! או יצירה או משחקים או בריכה או כל דבר אחר

זה מעניין אולי לעשר דקות במקרה הטוב ואז הכי כיף זה לזרוק את המשחק על הקיר/ רצפה

לקשקש בכל מקום/ להוציא את המים מהמקלחת/ לפתוח ברז ולהשפריץ/ לפתוח ארונות ולשבור וכו

בן השנתיים מגיע לארונות הגבוהים- לוקל כיסא מטפז על השיש וכו כנל יודע לפתוח את המקרר והמקפיא

כל סוגי הסוגרים ששמנו לא עבדו ליותר מיומיים- הוא למד איך לפתוח או ניסה לפתוח ככ חזק שזה נשבר..

בת השנה כל הזמן רוצה ידיים ואז גם בן השנתיים והם מושכים אחד לשני בבגדים/ שערות/ רגלים וידיים כדי לתפוס מקום על אמא

אז הדבר היחיד שאני מצפה ממנה זה לקבל את זה שאמא לא כל היום יכולה להחזיק אותה על הידיים בעמידה.

אוכל- תמיד אני מציעה ויש זמין

הם רוצים מה שאין

אני ממש בדמעות

חסרת אונים מולם

תודה שאת מנסה לעזור

פשוט אכשהו כל הדברים לא עובדים עליהם

אבל למה לא לשחק במשהו יותר פשוט והגיוני לגיל? מכוניות , קוביות , לגו גדול, משחק דימיון , את אמא מכונית והוא מכונית קטנה ואתם צריכים לבנות לכם בית , משהו כזה. גם אצלי אמבטיה ארוכה תמיד נגמרת בשלוליות בגיל הזה אז לא אוהבת את זה. יצירה זה מעייף ומשעמם.

הם ישנים צהריים ? לפעמים ילדים משתוללים מעייפות...

וגם מותר להם לבכות, אם את לא מרשה משהו אז את לא מרשה גם אם יבכו שעתיים.

אחרי הגן עם מים ופירות. בחוץ זה שונה מאשר בבית..

וכן, זה גיל שובב.

אצלי גם היו מטרללים

. מה שכן -  זה אופייני שהוא יעלה לארונות וכו', אבל אני שמתי לב שכל עוד אני איתם ממש ולא מורידה את העינים, הם פחות מעיזים. כי זה עניין של תשומת לב ממה שאני חוויתי ולא רק פורקן אנרגיות. והשובבות היא ברגע של חוסר שימת לב. שזה יש לכולן כמובן ולא ניתן למנוע לגמרי

יש אפשרות למנעול בשירותים?

את אומרת 'אסור' בצורה אסרטיבית ולא רק מורידה מהארון?  כי זה גם בחינה של גבולות. וסבלתי מזה הרבה..

וגם - אם שניהם רוצים לשבת עלייך, אז בכבוד! על הספה. זה מה שיש לאמא להציע. גם אם היא תבכה קצת.  זה מה שאני הייתי עושה

וחיבוק לך ❤️ זה באמת גיל קשה

יש להם מגנטים/ ברבצק?

לא הייתי נותנת טושים אם את רודפת אחריהם ככה. בעיניי לא שווה את המחיר

קודם כל חיבוק, הם מתוקים ומתישים וכל יום איתם זה יום, ואני בטוחה שאת אמא שרק רוצה שיהיה להם טוב ונעים.

לי יש שני בנים (2.5, 1.4) ואצלי הולך מצויין פשוט להיות בחוץ! צריך להיות ממש ממש קר כדי שנשאר בבית.

אני מוציאה אותם מהגן כשיש לי בתיק קופסה עם פירות בשבילם ונשנושים, בקבוקי מים, מוצצים, מגבונים וכמובן מעיל כובע ופשוט מטיילים. גן משחקים מעביר לנו המון מהזמן בכיף אבל לא רק. הולכים לפינת חי קרובה, מסתכלים על עצי הדר שפורחים עכשיו, מסתכלים על הכביש (אוטובוס, משאית, אוטו, איש), קופצים בשלוליות. האוויר הפתוח מרגיע אותם, הבית לא מתבלגן, אני לא יכולה לברוח למשימות הבית אלא לגמרי איתם ויש לי פחות סיטואציות קשוחות איתם.

כשאנחנו בבית (כי אני עייפה בהגזמה/גשום מדי) אני מרגישה המון את הלא שאת מדברת עליו, ושם אני באמת עושה הפרד ומשול והצהריים קשוחים יותר.

בשגרה אנחנו נכנסים הביתה בערך בחמש וחצי, כל ילד בוחר ספר או משחק ומעסיק את עצמו בזמן שאני מכינה ארוחת ערב, ברבע לשש כבר אוכלים, שש מקלחות והקטן כבר עייף מאוד ולי יש ערב שלם ובית שלא הספיק להתבלגן.

מקווה שחלק מזה יהיה ישים אצלך ושיהיה לך קל יותר

❤️

בהצלחה, וחיבוק ❤️

כמה שעות רצוף עם 2 תינוקות זה קשה ומתיש.

אני בשיטה של צימצום נזקים וצמצום דברים שצריך לטפל בהם:

לוקחים מהארונות? כל הדברים עוברים למקום שהם לא מגיעים

אולי לוותר על המרדף של קשקושים על הקיר

אולי להאכיל אותם בלי גישה משלהם לאוכל

גם אחרי כל השיטות זה יהיה קשה ולא כדאי לצפות למשהו אחר, להבין שזו תקופה עד שיגדלו.

זוכרת את עצמי בול ככה עם הגדולים שלי

כל בוקר היה כזה -

לקום ו'מה הפעם הם החריבו?'

יכולה לאמר לך ש

1. את נורמאלית לגמרי לגמרי

2. זה עבר אצלנו כשהם גדלו (חמש שש כזה) זה לא ממשיך לנצח

3. עזר לי לשבת עם עצמי ולחשוב במה אני משחררת (קשקוש על הקירות, להוציא את כל המגבונים ממאה חבילות וכאלה. כמה שיותר לשחרר- במה שמתאים לי כמובן)

ממליצה על גישות שאני התחברתי אליהם,

שמתמקדות בך - כאמא

1. שושי זליקוביץ (מתמקדת בזוגיות אבל זה רלוונטי לגמרי לכל מערכת יחסים בחיים. אני אישית קניתי את הליווי שלה בשביל הורות)

2. זיוה מאיר - לא התנסיתי בתכנית ליווי שלה אבל שמעתי ניסים ונפלאות, ואני אישית מתחברת לסגנון דיבור שלה

בהצלחה רבה וחיבוק ענק!

מקווה שתצליחי לנשום ותחזיקי מעמד ♥️

גם מקצועית וגם מנסיון אישי בצמודים

מוזמנת לפנות בפרטי

אבל בגדול אגיד לך

שהעיקר זה לשנות מטרה

משליטה במציאות החיצונית

'כנראה בגיל הזה אף פעם לא תהיה מושלמת ותעבור חלק כי זה לא תואם גיל

ללעבטר

לשליטה

פנימית

בעצמך

להבין מי את רוצה להיות

ואיך מגיעים לזה

ודבר נוסף-

להבין יותר את השלב בו הילד נמצא

ולמה הוא זקוק שם ומה לא ביכולת שלו עדיין

כשלך יהיה ברור

מי את רוצה להיות

ומה הילד צריך

יהיה לך הרבה יותר בטחון ורוגע בהורות

התמודדות תהיה

אף אחדדדד לא יגרום להם לשבת במקום ולא לזוז או לנסות דברים חדשים

זה גם לא באמת טוב ונכון

כי ברור שככה התפתחות בריאה נראית

פעילה וחיונית ועם רצונות ברורים!

זה הגיל וזה חשוב

אבל כשלך יהיה בטחון בתפקיד שלך

יהיה לך רגוע יותר

מופתעת כ"כ מהתגובות המהירות והמכילות-

ממש מרגיע ומחזק!!

@שוב חוזר הניגון קראתי קצת על הגישה. אם אני רוצה לשמוע קטעים בנושא- איפה אני יכולה למצוא?

@המקורית @ערגלית

זה רעיון מעולה אבל הבעיה שממש קר אצלנו. ממש. פשוט אי אפשר להיות בחוץ יותר מכמה דקות בלי שהאפים שלהם אדומים והידיים קפואות והם גם ככה כל היום חולים. וגם בן השנתיים ממש צבקש אחרי המסגרת לחזור הבייתה. נראה לי שהוא זקוק לזה.

@00

@שמש בשמיים תודה על ההבנה!!

@שעוונית תודה על ההעצות והנירמול! הולכת לבדוק מה שכתבת

@אין כבר כח

אני באה לפרטי!! תודה על הרצון לעזור!

אתן נשים מדהימות!!!

אני באמת כולי התפעלות מהגיוס והרצון הטוב של כולן!

זה ממש מרגש אותי

'בחזרה ללב ההורות'.

אני גם רכשתי אצלה כמה קורסים שבהם לומדים את הגישה יותר לעומק, וזה נתן לי הרבה. אבל אפשר ללמוד המון גם מהתוכן החינמי שהיא נותנת.

זה נחמד לקרוא חומר אבל כדי לתרגל ולהתמודד עם השטח אני ממליצה מאד על הנחיה חיה ומענה לשאלות ותהיות שלך.

אני זוכרת שממש 'רבתי' עם המנחה עד שדברים שהיא אמרה + נסיון חי בשטח יישבו לי את הדברים. לא חושבת שהייתי מצליחה להשיג את כל זה מקריאה חד-צדדית.

אז אחרי שתחשפי קצת ואם תתחברי-

נסי למצוא מנחה באזורך או בזום ללימוד אינטראקטיבי.

תביאי פעמיים בשבוע ילדה חמודה בכיתה ה או ו או ז

תשלמי לה כמה שקלים

לשעתיים פעמיים בשבוע

ותדברי עם הגדול הרבה על זה שאיזה כיף שהיא מגיעה עוד מעט וככה תעשי מזה הרבה רעש

ותקני פרסים במקס סטוק של 5 או 10 שח מלא קשורים שבגילאים האלו מעסיקים שעות.

ואז יהיו לך פעמיים בשבוע שעתיים של משחק עם ביביסטר שתעסיק את הגדול במשחקי קופסא  , כדור, מכוניות , תחרויות בבית, ועוד.

הבנות בגלאים הטרום נוער מאוד רוצות להוכיח את עצמן שהן יכולות ומסוגלות לעשות בייביסיטר ועדין לא נכנסו לדיכי של מתבגרת

ככה שזה יכול להיות מעולה.

זה יתן לילד הגדול למה לחכות.ואז מספרים לאבא / סבאסבתא / גננת כמה התנהג יפה ושיחק מהמם עם הביביסטר

והוא יהיה ככ גאה שהצליח לשמח אותך .

וככה יחפש עוד הזדמנויות לשמח אותך.

ובשעתיים האלו יהיה לך פנאי להיות עם הקטנה שבאמת צריכה אמא בקירבה פיזית יותר משמעותית

וגם יהיה ביניהם נפרדות.

עוד משהו שתבדקי אם המשחקים שיש לך בבית מספיק מעניינים אותו.

אצלי הבן בן שנתיים וחצי משחק בפליימוביל ולגו קטן של גדולים. זה מעסיק אותו והוא ככ נהנה.

אז יכול להיות שכדאי להתחיל מקטן

ולקנות לו אחרי שהוא מתנהג יפה

ולשבח אותו כל הזמן כמה שהוא גדול ומתנהג יפה.

ולהגיד לו המון פעמים ביום

כמה שהוא מתנהג יפה ואת מרוצה ממנו

על דברים קטנים שעשה

.

ובמקום הלא - לנסות להגיד מה עושים

ומה אפשר כן לעשות.

ממליצה גם לנסות לצאת לחצי שעה סיבוב ב15.30 לריצה , אופניים, גן שעשועים בימי השמש, אפילו שקר.

או לעשות סיבוב ברכב

אצלנו שקר

אני יוצאת איתם לדברים טיפשיים עם הרכב - להחזיר למשהיא משהו, מכולת למשהו קטן ועוד.

זה עושה רגע סטופ כשמחורפנים

ואז כשחוזרים מתחילים מההתחלה.

וגם לנסות להזמין חבר מהמעון או לבד או עם האמא שלו גם ממש מאפס ונותן גיוון ומרגיע.

בהצלחה

וכמובן מצטרפת לכל מי שאמרה לפני ללכת להנחיית הורים. .אני ממליצה בחום ממש ממש 

א. את הכי נורמלית שיש!

לא למדת בשום בית ספר איך להיות אמא. כשהילדים קצת מאתגרים אנחנו לפעמים לא מוצאים את הדרך. לכן:

ב. ממליצה לך בחום ללכת להנחיית הורים פרטית. את צריכה מישהי שתשמע אותך ותלמד אותך צעד צעד בפשטות מה לעשות. בדרך שאת מתחברת. סוג של עשה ולא תעשה. את יכולה תוך פחות מחודש לשנות את החיים שלך!

אני חושבת שבמצבך ספרים ופודקאסטים יכולים רק לבלבל. את צריכה הדרכה נקיה וממוקדת שמתאימה לך ולילדים בבית.

בהצלחה!

אם את מעוניינת בפרטים - תוכלי לפנות באישי.

בוא נצייר על הדף הזה.

אתה רעב? הנה אני אחתוך לך תפוח.

כואב לו כשאתה עולה עליו, אני אעזור לך לרדת. אתה רוצה את המשחק איקס?

כשאתה דורך על המשחק זה הורס אותו/תראה איך זה נשבר/התקמט אנחנו רוצים לשמור על... שלא יהרס..

מהארונות רק אמא מביאה. ילדים לא פותחים ארונות כאלה לבד.

וכו.

ממליצה על הספר של לייף סנטר (כמו למשל הספר איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ...)

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שעלולים לפגוע

(סייג לחוכמה שתיקה)

אם רוצים להחמיא על מראה אפשר לומר באופן ברור את רזה ויפה

לא רואה טעם לומר למישהי שלא רואים שהיא ילדה

באופן כללי כדאי להסתכל על שפת הגוף של מי שמשוחחים איתו כדי לראות האם נוח לו בשיחה או לא

אם לא נוח לו כדאי לסיים עם השיחה וללמוד מזה לפעם הבאה להתנסח בצורה שלא תציק

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

יש נשים שמאוד אוהבות שמחמיאים להן ושמים לב שהן רזו.

זאת אומרת, הן עושות מאמצים גדולים בשביל להגיע לאיזה משקל יעד ושמחות ומוחמאות מזה ששמו לב שהן רזו.

זה ממש לא סותר את מה שהפותחת מרגישה. ואם מעירים לך על זה המון, אז בכלל, זה מטריד ולא לעניין. בייחוד אם את מרגישה שזו חדירה לא לגיטימית למרחב האישי.

אני רק באה להגיד שזה לא שחור או לבן, זה בהחלט תלוי סיטואציה, תלוי קירבה ותלוי בעוד הרבה גורמים שניתן להעריך אותם ברגע נתון ולקלוט את הניואנסים והרגישויות סביב מקרה ספציפי.

הכי חשוב זה באמת לנסות להיות רגישים, מנומסים ואמפתיים לצד השני. שנזכה!

וזה לא תורה גדולה

אם אומרים פעם אחת 'יפה לך רזית' אף אחד לא תוטרד מזה

אבל אם אומרים שוב ושוב או חודרים לפרטים זה הופך מטרד

רצתה לרזות ועשתה מאמצים לשם כך, בהחלט שאני אחמיא ואפרגן לה.

אך זאת בתנאי שאני בטוחה בכך..

ומאוד האיר את עיני.

מאז זה נמצא אצלי בראש.

תודה שהזכרת לכולנו♡

זה באמת לא כיף

אם זה מחמאה על מראה זה סבבה

כי אם מחמיאים לך באמת עדיין פוגע?

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

לנו כשיצא להיות שם שכרנו רכב גולף לנסיעה בשבילים

אפשר גם לשכור אופניים לילדים הגדולים אם אין להם בעיה לרכב הרבה זמן.

אולי כדאי לשאול אותם אם אין בעיה של בוץ.

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז אין זרימה של כל המפלים וכו' .. וגם היה מאד מלוכלך ..

השאלה היא אם הגשם שהיה מאז שינה משו משמעותי 

כמו שכתבתי עשינו את ההליכה לאורך הירדן

המשכנו גם אחרי הסכר

השביל לאורך הנחל נקי וממש נעים, שקט ורואים את המים יפה גם אם אין זרימה חזקה

ונוף לכנרת ולא קר שם

בכללי טבריה יכל להיות נחמד כי לא קר שם

מנסה להזכר בשם.

אבל עשינו את זה שנה אחת והיה באמת ממש כיףכי היה נוף מהמם של הכנרת והיינו עם תינוק וילדה בת שנתיים ןעוד כל השאר והיה קליל וכיף

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר

יותר כבד. יציב. אפשר לשים 2 ילדים לפעמים והכל טוב.

אפשר לתלות קניות.

חיסרון - שוחק ממש ויש מצב שלא ישרוד מתישהו.

בעבר הייתי עם טיולון נפרד זול (וילדים אחרים שכבר גדולים). הטיולןן אם היה עמוס בקניות ובלי ילד היה מתהפך. לא היה מקום ל2 ילדים. ובסוף הוא נשבר אחרי שימוש של כמה שנים 

וכנראה שמרתם עליו טוב.

עד שהם יושבים יציב ועם מספיק משקל.

בערך עד גיל שנה.

כשהם קטנים ורזים (לפחות אצלי) ולא יציבים, אז מרגיש לי כאילו הטיולון (לא של העגלה) לא מחזיק אותם וקל מידי...

הטיולון של העגלה לפעמים גם יותר סגור ומוגן שזה טוב לך עכשיו בחורף. 

שהטיולון הנפרד יותר סגור

העגלה שלי זה אינגליזינה ודווקא היא נראית לי לא יציבה

רגע שולחת תמונה

כי הם לא יציבים כל הישענות או תיק מפיל אותם

וכי הגלגלים נתקעים בכל אבן ואני גרה במקום עם דרכי עפר גם

קונה רק עגלות משולבות קלות משקל ונוחות  ולא מסורבלות ומשתמשת בטיולון שלהן

לי יש בייבי בוס בובקט שוקלת 7 קילו

ממ שקלה נוסעת חלקקק ןיציבה ומתקפלת ביד אחת

באמת לא מוצאת חסרון או סיבה לעבור לטיולון אחר

קונה יד שניה בזול ממ ש לא מפחדת שישחק

מקסימום לילד הבא אקנה חדש

לקנות גם עגלה משולבת וגם טיולון

אני קונה יד שניה בסביבות ה300-400 עגלה משולבת במצב מעולה ..יש גם ב500..

כבר שנים קונה ככה

מוכרת בזול את הישנה

ולהוציא את הסכום על טיולון קליל שנשבר אחרי ילד אחד מרגיש לי בזהוז

אם את כל ילד קונה ב400-500.. או שלא הבנתי נכון

לי יש ספורטליין שקניתי ב-2000 שח ומשמשת אותי כבר לילד שלישי ב"ה, אז יוצא שעד כה היא עלתה לי 600 שח לילד+- ומאמינה שתחזיק גם לעוד ילד אחד לפחות, אז לגמרי שווה לי את המחיר.

ומחזיקה גפ טיולון פשוט כי לפעמים יוצא שאנחנו יוצאים עם שתי עגלות, או שנוח שהטיולון הקליל באוטו ומשתמשת בו ליציאות קצרות עם האוטו 

והן גם לא נהרסו או משהו בדוקא לפעמים החלפתי כי רציתי מסיבות אחרות

עגלה שקניתי ב300 החיזקה לי ל3 ילדים

לדוגמא

זה נשמע אחרת.

בעיני עגלה שמחזיקה לכמה ילדים שווה להשקיע ולקנות חדשה אבל אפ הצרכים משתנים וכל כמה זמן צריך להחליף עגלה אז באמת שווה לשקול את האופציה של יד2

לפעמים בזול מדי יהיו כתמים..ולפעמים לא..

אבל אם תשלמי 500-800 נגיד יש עגלות ממש במצב חדש

לא רואה אפילו סיבה אחת לשלם פי 2 או 3

אבל אני ככה בכל דבר..לא מכירה חנויות

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

האמת שאני לא שיתפתי את בעלי באתגר אבל כן רציתי, אז אני באמת לא הייתי עם הפלאפון אחרי ההדלקה, אבל בעלי כן אז זה היה חצי כזה...

וגם בערב שרציתי להתנתק, בעלי כן פתח אז גם אני פתחתי ואז בעשר וחצי גיליתי שנעלמה לי שעה מהחיים בלא לעשות כלום וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...

ואני ממש מכירה את זה..

תשתפי אותו!

🙂❤️

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

אשרייך לגמרי!!

אוהבת את המבט הישר - זה לא שלא היה או שהיה גרוע - היה חצי חצי.. ממש עומד במקום טוב ובפרופורציות נכונות!

ומחר (היום..) יום חדש - ננסה שוב ונתחיל מההתחלה!

בהצלחה היום! תעדכני.. 

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

וממש מתאים לחנוכה!

שמנה כמו פרה ויש לי חלב כמו פרה

אבל לפחות יש לי שכל של בן אדם ונשמה של יהודי🥰

וכ"כ מרגש לשמוע שהיא מסתובבת בחופשיות בבית,את כ"כ דאגת להתפתחות המוטורית שלה....

מלא נחת מכולם

חנוכה שמח

היא לא זוחלת עדיין, כמובן, אבל מתקדמת בישיבה, נעמדת על חפצים, מנסה להגיע לכל מיני מקומות, ואפילו עמדה כמה פעמים לשניות בודדות בלי להחזיק בכלל.

ב"ה באמת נראה שהיא עולה על דרך המלך!

(עכשיו רק נותר לי לדאוג על הדיבור שלה... אבל לפחות מבחינה תקשורתית נראה שהיא ממש בטוב!)

נשמעת מתוקה אמיתית...

בעז"ה שרק תמשיך להתפתח ולהתקדם בכל התחומים!

זה רק בספירת דם של גיל שנה ורק פעם אחת.

אם כן הדבר הראשון לדעתי חשוב לוודא שהם החלימו כמו שצריך.

אם היית כבר אצל רופא של שישה שבועות אחרי והוא לא בדק - תלכי להיבדק.

בעיקרון יובש באזור הזה מאוד נפוץ אחרי לידה בגלל ההורמונים של ההנקה, אבל נפיחות פחות ולכן אני מדברת על בדיקה.

נפיחות באמת מסתדרת עם ורידים - ככל הידוע לי הטיפול העיקרי זה להפחית לחץ בעזרת עמידה פחות ממושכת, הרמת רגליים ונראה לי לורידים במפשעה יש גם גרביון.

לגבי יובש הורמונלי - יש משחת אובסטין, שזה הורמון אסטרוגן סינתטי ושמים אותו מקומית. יש מישהי במעלה לבונה שמכינה משחה טבעית, לי אישית היא עזרה.

וחשוב להקפיד לשתות הרבה מים! זה עוזר לרקמה להיות בריאה יותר. כמו יובש בפה ובידיים אבל בגלל שהאזור רגיש יותר אז מהר יותר הוא מתייבש..

היה לי תפר אחד, הגיוני שהוא עדיין מציק לי?

הבעיה שהרופאת נשים שלי לא זמינה.

התור אליה רק עוד שבועיים ומתלבטת אך כדאי להיבדק לפני.

הייתי בבדיקה 4 שבועות אחרי לידה והיא אמרה שהכל תקין ולבוא שוב כשיעברו 8 שבועות מהלידה 

יכול להיות בעייתי.

גם לי היה רק תפר 1 לפני 3 חודשים והרופא שאל אם מרגיש לי שהחלמתי. אם הייתי עונה שלא הוא היה בודק אותו..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט

ולמערכת החינוך בכלל

להתברך בה...

פרגונים על הילד וכאלה

משמח אותם מאוד ובכל זאת לרוב לא מרגישים צורך לפרגן בחזרה

כבר למדתי לא לצפות לזה. אבל מי שכן מקבלת את זה- שתעריך, כי זה מאוד תלוי מי האוכלוסיה שאת עובדת איתה ולגמרי לא מובן מאליו

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה.