מציעה לך לא להתפתות לשיטות כמו שפר ודומיו לפני שאת קוראת ומבינה לעומק את הרעיון שלהם.

כי יכול להיווצר נזק יותר מתועלת.

אני במקומך הייתי שומעת פודקאסטים בנושאי חינוך ואם מתחברת לשיטה מסויימת- מחפשת מטפלת/מנחה בשיטה הזאת.

בהצלחה!

תעסוקה מסביב לשעון מאד עוזר

וגם לכי תתאווררי בעצמך מידי פעם זה נותן כח

אבל מענה לsos אולי יהיה לך בזה.

1. לא להיבהל שהם בודקים אותך. זה הגיל (במיוחד בן השנתיים אבל גם גיל שנה הוא קשוח מצד זה שכל היום שופכים ולא אוספים וכו'). לי, כשאני זוכרת שזה שלב התפתחותי נורמלי ובריא, זה עוזר לזכור להתייחס לזה יותר בשוויון נפש. כמו שלא אתחיל לצרוח על תינוק בן חודש למה אתה בוכה עכשיו כי זה לא הדרך שבה הוא יבין. הם צריכים שתגידי מה כן ומה לא

2. וכאן מגיע החלק החשוב- להגיד מה כן!! זה משנה חיים. אתה רוצה עכשיו לצבוע בטושים? בא אני אביא לך דף לצייר עליו. אתה רוצה לשחק? בא נאסוף מה שכבר מפוזר (בעיקר את, זה דורש הרבה אימון ועקשנות כדי שהוא יאסוף בעצמו בלאגן שלו, אז גם מזה לא להשתגע). אתה רוצה עוד פרי? כבר אכלנו עכשיו, צריך הפסקה, מחר או עוד שעתיים או מה שכן- תגידי. על נשיכות אני "לא סולחת" אפילו שזה גם שלב, כי זה אסור תמיד ולכולם. מרחיקה למקום אחר או שואלת מה זה? יש לנו פה כלבים? הכלבים נושכים. אתה רוצה ללכת לגור עם הכלבים?...

הרעיון הוא לתת את האפציה של ה-כן. מה שאי אפשר- להסביר שאי אפשר עכשיו (להסביר עוזר מאוד, הם מבינים את זה) ולתת אופציה או כמה של מה שכן אפשר. זה לא שזה מוריד את הצורך למנוע ולהציב גבולות, אבל זה מעביר את הדיון לדברים שאפשר לעשות ועוקף הרבה קרבות מיותרים.

ומקוה שמכירות את התחום יתנו לך פה רעיונות להנחיית הורים. בהצלחה!

מגיבה כאן לכולן-

הגדול שובב על ואני חסרת כוחות מולו

רק עכשיו שמתי אותו במיטה

שומעת צרחות

חוזרת רואה שהוא יצא מהמיטה נכמס ללול של הקטנה ויושב עליה בהתלהבות

"אמא הנה כלבלבי"

איך אפשר ללמוד על שיטות שונות?

אני מכירה רק שפר ופחות מתחברת..

זה קצת כמו יהדות, מבחוץ יכולה להרתיע וגם כשלומדים בשטחיות יש הרבה דברים תמוהים.

אבל כשלומדים לעומק לעומק מתגלה עולם מדהים

אצלי בגילאים האלה וגם אחרי לא קרה שאחד מהם או שניהם לא יוצאים מהמיטה אם אני לא משגיחה עד שישנים. אז לשים לב גם שהציפיות שלך מותאמות לגיל שלהם.

קודם כל קצת חמלה כלפי עצמך..

הגילאים האלו מאתגרים מאד. יש להם כבר יכולות אבל לא מספיק שכל כדי להתארגן נכון על ההתנהגות והסביבה.

הקור והחושך המוקדם מביאים אותך מן הסתם לשעות ארוכות בבית איתם...

יתכן שאין לך מודל נכון של הורות ותקשורת עם ילדים.

יתכן שאת בתקופה בחודש או בחיים של הורמונים שמקשים עלייך להגיב בסבלנות למצבים.

וזה שהמצב מפריע לך- מראה כמה שאת מודעת, וגם נכונה לקבל כלים ואפילו להשקיע משאבים לשם כך.

מהממת!

הייתי במקום שלך. במקרה נחשפתי לפרסום על קורס עם מנחת הורים בגישה היקשרותית ונרשמתי.

התהליך היה ארוך ויקר אבל רכשתי ארגז כלים מתנה לכל החיים והרווחתי המון כאמא שיכולה להתמודד בצורה טובה עם אתגרי הגידול והחינוך.

ממלצצה לך בחום. חפשי באזורך.

הזמן הכי טוב ללמוד זה עכשיו, כשיש לך "עבודה מעשית" תוך כדי ומצד שני הם עדיין צעירים וגם את נכונה להתפתח.

תצליחי! ובינתיים תגידי לעצמך מילה טובה, את ראויה לה!

ליזום תעסוקה. נגיד משחק לבת שנתיים בשולחן, לבן שנה ברצפה.

דברים שאת לא מרשה לאחסן בארונות גבוהים , אם יש דלת למטבח, אז בכלל אפשר לנעול חלק מהזמן.

להציע אוכל שאת מרשה לפני שהם ביקשו.

לא לרדוף אחרי סדר בזמן שאתם משחקים ( רק אם מתאים לך). את יכולה לבחור לתת רק משחק אחד לשחק ולא להביא משהו אחר עד שאוספים, כך יש יותר סדר. או להפך לפתוח כמה משחקים והם יהיו עסוקים יותר, אבל יותר בלגן.

ציפיות ריאליות , בני שנה עדיין לא יודעים להתאפק ולא לקחת או לא לזרוק. בני שנתיים כן יודעים אבל לא כשהם עייפים או עצבניים.

אני תמדי יוזמת תעסוקה- כל יום! או יצירה או משחקים או בריכה או כל דבר אחר

זה מעניין אולי לעשר דקות במקרה הטוב ואז הכי כיף זה לזרוק את המשחק על הקיר/ רצפה

לקשקש בכל מקום/ להוציא את המים מהמקלחת/ לפתוח ברז ולהשפריץ/ לפתוח ארונות ולשבור וכו

בן השנתיים מגיע לארונות הגבוהים- לוקל כיסא מטפז על השיש וכו כנל יודע לפתוח את המקרר והמקפיא

כל סוגי הסוגרים ששמנו לא עבדו ליותר מיומיים- הוא למד איך לפתוח או ניסה לפתוח ככ חזק שזה נשבר..

בת השנה כל הזמן רוצה ידיים ואז גם בן השנתיים והם מושכים אחד לשני בבגדים/ שערות/ רגלים וידיים כדי לתפוס מקום על אמא

אז הדבר היחיד שאני מצפה ממנה זה לקבל את זה שאמא לא כל היום יכולה להחזיק אותה על הידיים בעמידה.

אוכל- תמיד אני מציעה ויש זמין

הם רוצים מה שאין

אני ממש בדמעות

חסרת אונים מולם

תודה שאת מנסה לעזור

פשוט אכשהו כל הדברים לא עובדים עליהם

אבל למה לא לשחק במשהו יותר פשוט והגיוני לגיל? מכוניות , קוביות , לגו גדול, משחק דימיון , את אמא מכונית והוא מכונית קטנה ואתם צריכים לבנות לכם בית , משהו כזה. גם אצלי אמבטיה ארוכה תמיד נגמרת בשלוליות בגיל הזה אז לא אוהבת את זה. יצירה זה מעייף ומשעמם.

הם ישנים צהריים ? לפעמים ילדים משתוללים מעייפות...

וגם מותר להם לבכות, אם את לא מרשה משהו אז את לא מרשה גם אם יבכו שעתיים.

אחרי הגן עם מים ופירות. בחוץ זה שונה מאשר בבית..

וכן, זה גיל שובב.

אצלי גם היו מטרללים

. מה שכן -  זה אופייני שהוא יעלה לארונות וכו', אבל אני שמתי לב שכל עוד אני איתם ממש ולא מורידה את העינים, הם פחות מעיזים. כי זה עניין של תשומת לב ממה שאני חוויתי ולא רק פורקן אנרגיות. והשובבות היא ברגע של חוסר שימת לב. שזה יש לכולן כמובן ולא ניתן למנוע לגמרי

יש אפשרות למנעול בשירותים?

את אומרת 'אסור' בצורה אסרטיבית ולא רק מורידה מהארון?  כי זה גם בחינה של גבולות. וסבלתי מזה הרבה..

וגם - אם שניהם רוצים לשבת עלייך, אז בכבוד! על הספה. זה מה שיש לאמא להציע. גם אם היא תבכה קצת.  זה מה שאני הייתי עושה

וחיבוק לך ❤️ זה באמת גיל קשה

יש להם מגנטים/ ברבצק?

לא הייתי נותנת טושים אם את רודפת אחריהם ככה. בעיניי לא שווה את המחיר

קודם כל חיבוק, הם מתוקים ומתישים וכל יום איתם זה יום, ואני בטוחה שאת אמא שרק רוצה שיהיה להם טוב ונעים.

לי יש שני בנים (2.5, 1.4) ואצלי הולך מצויין פשוט להיות בחוץ! צריך להיות ממש ממש קר כדי שנשאר בבית.

אני מוציאה אותם מהגן כשיש לי בתיק קופסה עם פירות בשבילם ונשנושים, בקבוקי מים, מוצצים, מגבונים וכמובן מעיל כובע ופשוט מטיילים. גן משחקים מעביר לנו המון מהזמן בכיף אבל לא רק. הולכים לפינת חי קרובה, מסתכלים על עצי הדר שפורחים עכשיו, מסתכלים על הכביש (אוטובוס, משאית, אוטו, איש), קופצים בשלוליות. האוויר הפתוח מרגיע אותם, הבית לא מתבלגן, אני לא יכולה לברוח למשימות הבית אלא לגמרי איתם ויש לי פחות סיטואציות קשוחות איתם.

כשאנחנו בבית (כי אני עייפה בהגזמה/גשום מדי) אני מרגישה המון את הלא שאת מדברת עליו, ושם אני באמת עושה הפרד ומשול והצהריים קשוחים יותר.

בשגרה אנחנו נכנסים הביתה בערך בחמש וחצי, כל ילד בוחר ספר או משחק ומעסיק את עצמו בזמן שאני מכינה ארוחת ערב, ברבע לשש כבר אוכלים, שש מקלחות והקטן כבר עייף מאוד ולי יש ערב שלם ובית שלא הספיק להתבלגן.

מקווה שחלק מזה יהיה ישים אצלך ושיהיה לך קל יותר

❤️

בהצלחה, וחיבוק ❤️

כמה שעות רצוף עם 2 תינוקות זה קשה ומתיש.

אני בשיטה של צימצום נזקים וצמצום דברים שצריך לטפל בהם:

לוקחים מהארונות? כל הדברים עוברים למקום שהם לא מגיעים

אולי לוותר על המרדף של קשקושים על הקיר

אולי להאכיל אותם בלי גישה משלהם לאוכל

גם אחרי כל השיטות זה יהיה קשה ולא כדאי לצפות למשהו אחר, להבין שזו תקופה עד שיגדלו.

זוכרת את עצמי בול ככה עם הגדולים שלי

כל בוקר היה כזה -

לקום ו'מה הפעם הם החריבו?'

יכולה לאמר לך ש

1. את נורמאלית לגמרי לגמרי

2. זה עבר אצלנו כשהם גדלו (חמש שש כזה) זה לא ממשיך לנצח

3. עזר לי לשבת עם עצמי ולחשוב במה אני משחררת (קשקוש על הקירות, להוציא את כל המגבונים ממאה חבילות וכאלה. כמה שיותר לשחרר- במה שמתאים לי כמובן)

ממליצה על גישות שאני התחברתי אליהם,

שמתמקדות בך - כאמא

1. שושי זליקוביץ (מתמקדת בזוגיות אבל זה רלוונטי לגמרי לכל מערכת יחסים בחיים. אני אישית קניתי את הליווי שלה בשביל הורות)

2. זיוה מאיר - לא התנסיתי בתכנית ליווי שלה אבל שמעתי ניסים ונפלאות, ואני אישית מתחברת לסגנון דיבור שלה

בהצלחה רבה וחיבוק ענק!

מקווה שתצליחי לנשום ותחזיקי מעמד ♥️

גם מקצועית וגם מנסיון אישי בצמודים

מוזמנת לפנות בפרטי

אבל בגדול אגיד לך

שהעיקר זה לשנות מטרה

משליטה במציאות החיצונית

'כנראה בגיל הזה אף פעם לא תהיה מושלמת ותעבור חלק כי זה לא תואם גיל

ללעבטר

לשליטה

פנימית

בעצמך

להבין מי את רוצה להיות

ואיך מגיעים לזה

ודבר נוסף-

להבין יותר את השלב בו הילד נמצא

ולמה הוא זקוק שם ומה לא ביכולת שלו עדיין

כשלך יהיה ברור

מי את רוצה להיות

ומה הילד צריך

יהיה לך הרבה יותר בטחון ורוגע בהורות

התמודדות תהיה

אף אחדדדד לא יגרום להם לשבת במקום ולא לזוז או לנסות דברים חדשים

זה גם לא באמת טוב ונכון

כי ברור שככה התפתחות בריאה נראית

פעילה וחיונית ועם רצונות ברורים!

זה הגיל וזה חשוב

אבל כשלך יהיה בטחון בתפקיד שלך

יהיה לך רגוע יותר

מופתעת כ"כ מהתגובות המהירות והמכילות-

ממש מרגיע ומחזק!!

@שוב חוזר הניגון קראתי קצת על הגישה. אם אני רוצה לשמוע קטעים בנושא- איפה אני יכולה למצוא?

@המקורית @ערגלית

זה רעיון מעולה אבל הבעיה שממש קר אצלנו. ממש. פשוט אי אפשר להיות בחוץ יותר מכמה דקות בלי שהאפים שלהם אדומים והידיים קפואות והם גם ככה כל היום חולים. וגם בן השנתיים ממש צבקש אחרי המסגרת לחזור הבייתה. נראה לי שהוא זקוק לזה.

@00

@שמש בשמיים תודה על ההבנה!!

@שעוונית תודה על ההעצות והנירמול! הולכת לבדוק מה שכתבת

@אין כבר כח

אני באה לפרטי!! תודה על הרצון לעזור!

אתן נשים מדהימות!!!

אני באמת כולי התפעלות מהגיוס והרצון הטוב של כולן!

זה ממש מרגש אותי

'בחזרה ללב ההורות'.

אני גם רכשתי אצלה כמה קורסים שבהם לומדים את הגישה יותר לעומק, וזה נתן לי הרבה. אבל אפשר ללמוד המון גם מהתוכן החינמי שהיא נותנת.

זה נחמד לקרוא חומר אבל כדי לתרגל ולהתמודד עם השטח אני ממליצה מאד על הנחיה חיה ומענה לשאלות ותהיות שלך.

אני זוכרת שממש 'רבתי' עם המנחה עד שדברים שהיא אמרה + נסיון חי בשטח יישבו לי את הדברים. לא חושבת שהייתי מצליחה להשיג את כל זה מקריאה חד-צדדית.

אז אחרי שתחשפי קצת ואם תתחברי-

נסי למצוא מנחה באזורך או בזום ללימוד אינטראקטיבי.

תביאי פעמיים בשבוע ילדה חמודה בכיתה ה או ו או ז

תשלמי לה כמה שקלים

לשעתיים פעמיים בשבוע

ותדברי עם הגדול הרבה על זה שאיזה כיף שהיא מגיעה עוד מעט וככה תעשי מזה הרבה רעש

ותקני פרסים במקס סטוק של 5 או 10 שח מלא קשורים שבגילאים האלו מעסיקים שעות.

ואז יהיו לך פעמיים בשבוע שעתיים של משחק עם ביביסטר שתעסיק את הגדול במשחקי קופסא  , כדור, מכוניות , תחרויות בבית, ועוד.

הבנות בגלאים הטרום נוער מאוד רוצות להוכיח את עצמן שהן יכולות ומסוגלות לעשות בייביסיטר ועדין לא נכנסו לדיכי של מתבגרת

ככה שזה יכול להיות מעולה.

זה יתן לילד הגדול למה לחכות.ואז מספרים לאבא / סבאסבתא / גננת כמה התנהג יפה ושיחק מהמם עם הביביסטר

והוא יהיה ככ גאה שהצליח לשמח אותך .

וככה יחפש עוד הזדמנויות לשמח אותך.

ובשעתיים האלו יהיה לך פנאי להיות עם הקטנה שבאמת צריכה אמא בקירבה פיזית יותר משמעותית

וגם יהיה ביניהם נפרדות.

עוד משהו שתבדקי אם המשחקים שיש לך בבית מספיק מעניינים אותו.

אצלי הבן בן שנתיים וחצי משחק בפליימוביל ולגו קטן של גדולים. זה מעסיק אותו והוא ככ נהנה.

אז יכול להיות שכדאי להתחיל מקטן

ולקנות לו אחרי שהוא מתנהג יפה

ולשבח אותו כל הזמן כמה שהוא גדול ומתנהג יפה.

ולהגיד לו המון פעמים ביום

כמה שהוא מתנהג יפה ואת מרוצה ממנו

על דברים קטנים שעשה

.

ובמקום הלא - לנסות להגיד מה עושים

ומה אפשר כן לעשות.

ממליצה גם לנסות לצאת לחצי שעה סיבוב ב15.30 לריצה , אופניים, גן שעשועים בימי השמש, אפילו שקר.

או לעשות סיבוב ברכב

אצלנו שקר

אני יוצאת איתם לדברים טיפשיים עם הרכב - להחזיר למשהיא משהו, מכולת למשהו קטן ועוד.

זה עושה רגע סטופ כשמחורפנים

ואז כשחוזרים מתחילים מההתחלה.

וגם לנסות להזמין חבר מהמעון או לבד או עם האמא שלו גם ממש מאפס ונותן גיוון ומרגיע.

בהצלחה

וכמובן מצטרפת לכל מי שאמרה לפני ללכת להנחיית הורים. .אני ממליצה בחום ממש ממש 

א. את הכי נורמלית שיש!

לא למדת בשום בית ספר איך להיות אמא. כשהילדים קצת מאתגרים אנחנו לפעמים לא מוצאים את הדרך. לכן:

ב. ממליצה לך בחום ללכת להנחיית הורים פרטית. את צריכה מישהי שתשמע אותך ותלמד אותך צעד צעד בפשטות מה לעשות. בדרך שאת מתחברת. סוג של עשה ולא תעשה. את יכולה תוך פחות מחודש לשנות את החיים שלך!

אני חושבת שבמצבך ספרים ופודקאסטים יכולים רק לבלבל. את צריכה הדרכה נקיה וממוקדת שמתאימה לך ולילדים בבית.

בהצלחה!

אם את מעוניינת בפרטים - תוכלי לפנות באישי.

בוא נצייר על הדף הזה.

אתה רעב? הנה אני אחתוך לך תפוח.

כואב לו כשאתה עולה עליו, אני אעזור לך לרדת. אתה רוצה את המשחק איקס?

כשאתה דורך על המשחק זה הורס אותו/תראה איך זה נשבר/התקמט אנחנו רוצים לשמור על... שלא יהרס..

מהארונות רק אמא מביאה. ילדים לא פותחים ארונות כאלה לבד.

וכו.

ממליצה על הספר של לייף סנטר (כמו למשל הספר איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ...)

ישבתי וסיפרתי להם את השתשלשלות העניינים

לא באמת השאירו לי ברירה

אני עייפה ותשושה פיזית ונפשית 😩

שום דבר פה לא תקין בשום צורה

אני מקווה שיש לך עם מי לדבר בחיים האמיתיים

ולא רק את הפורום 

באמת שאין לי מילים

חיבוק ענק

אולי לבנות אחרות פה יהיה רעיון 

לא הבנתי כלום

בעלך לא העיד לטובתך מול הגורמים הרלוונטיים??

לא הסביר שאמא שלו הוציאה מפרופורציה?

נשמע לי פסיכי מה שאת אומרת מה זה אמא משוגעים…

אבל עדיין הם מנסים לעשות את העבודה שלהם

ואכן בודקים שאני לא מסוכנת

לסביבה והילדים לא מוזנחים כמו שהיא טוענת .. זה שיחות על גבי שיחות שעות של אנרגיה ובירוקרטיה

עדיין זה מעשה מיותר גם אם עומד לצידי וגם אם לא

בתור סבתא לא עושים כזה דבר

אני כועסת על בעלי שבכלל קרא לה

אבל בעיניין אחר - הייתי מעריכה אותה פי אלף אם הייתה אומרת מההתחלה שהיא לא בנויה לעזור מאשר להגיע למצב קיצון שכזה 

לגיטימי בטירוף לצאת לכמה לילות להתאוורר

מי קורא לזה הזנחה?!

ילדים שמחים לאמא שמחה

יואו איזה סאגה…

ממש ממש חשוב שתדאגי לעצמך לתמיכה נפשית משמעותית בתקופה הזו.

אני לא יודעת מה גרם לך להחליט לקחת הפסקה של כמה ימים, אבל מן הסתם גם לפני כן כבר התמודדת עם דברים מורכבים.

קיצור חוזרת לבקשה שלי לדאוג לעצמך למלוא התמיכה האפשרית, ולהתרחק מכל מי ומה שעלול לדרדר את העניינים 

נשמע כל כך מוזר, כאילו תלוש מהחיים הנורמטיביים..
חמותך נשמעת לי אימפולסיבית מאוד. כל בן אדם נורמלי היה נוהג אחרת. להזמין משטרה זה מאוד מאוד חריג. מאוד. 

את צריכה תמיכה. יש לך אותה? תעדכני אותנו איך את מרגישה. במקומך הייתי נפגעת קשות ועמוקות. זה לא נורמטיבי בכלל

הזוי ברמות להרביץ לקלל אותך? להזמין לך משטרה? מה??

מקווה שהסיפור הזה יהיה מאחורייך מהר מהר והכל בסדר את בסדר גמור בעלך היה איתם זה לא שהם היו לבד בימים האלה.. חיבוקק

לפי הסקת המסקנות שלך את צריכה טיפול דחוף

סליחה על הישירות, אבל ניכר שאת במצוקה ואני רוצה שיהיה לך טוב

אישה במצב רגשי תקין בחיים לא הייתה כותבת שחמתה אישה טובה, וגם לא הייתה מוכנה בחיים שהיא תתקרב אליה יותר. גם לא לילדים.

ואת הכי צריכה עזרה בעולם. הכי.

ואם הבעל לא תומך - אז גם אותו דואגת לנער טוב טוב או להעיף לכל הרוחות

לפגוע בך בצורה כזו זה לפגוע גם בילדים שלו

יש ככ הרבה דברים אחרים לעשות שהם לא לתקוף אותך פיזית או להזמין לך משטרה. הםוך אם כבר אותה צריכים לעצור על תקיפה.

בבקשה תדאגי לטיפול טוב

לא הפוגה

לא יום יומיים אצל חברה

טיפול מקצועי טוב

שולחת חיבוק ענק ומקווה שתצאי מזה חזקה יותר♥️

כתבת נכון כל מילה מדויקת.

בהרגשה שלי צריך להפוך את חובת ההוכחה עליה. להגיד לרשויות, אותה שמעתם צועקת, היא הזמינה משטרה (מעשה כוחני! גם אם זה משהו שצריך לעשות במקרים מסוימים, ולכן גם אם יש נוהל שבודק אותך כדי לוודא שהילדים בטוחים, צריך במקביל לבדוק עדויות עליה ועל שפיותה כי יש דבר כזה תלונת שוא.)

את ידעת שאת צריכה מנוחה ודאגת למעטפת, היא באה לסייע ותוך כדי פירקה את הבית..

בקיצור, הלואי שטחנות הצדק טוחנות בכיוון הנכון וזה אפשרי, אבל אם לא- חיבוק גדול שאת בסדר ואת שפויה ואת קשובה לצרכים.

ובעניין התקשורת עם הבעל, זה לא נשמע לי בריא הגישה הזו של 'למדתי לא לבקש עזרה'. למרות שזה הכי מקומם שיש, איך שהכל התפתח, ומותר לך לכעוס, ומסתבר שלא היה מספיק ברור לו שזה הזמן לוותר על עבודה לטובת המנוחה שלך..

עדיין, אני כן חושבת שהקשר צריך להיות כזה שדבר ראשון הוא בצד 'שלכם'- רואה איתך עין בעין מה נגרם מהדרך שבה הוא התנהל ולמה ברור שפעם הבאה שתצטרכי מנוחה זה יקרה, *ולא ככה!*.

קשר שבו את מרגישה שאת צריכה לקבור את עצמך ואת רצונותייך במקום עמוק כי הדברים עלולים להתפתח עקום, בעיני דורש טיפול ועבודה על תקשורת, וכדאי להשקיע על זה בטיפול זוגי. סליחה שאני מתפרצת לדלת סגורה בלי שביקשת 🙏

זה יותר נשמע התנהלות לא תקינה שלהם.

משפחה זה עסק מורכב לפעמים,

ממש מחבקת אותך על התחושות האלו זה ממש לא פשוט להיות במקום הזה🤗

מול הגיסה לא הייתי בכלל מנסה לדבר או להגיד משהו,אלא אם כן בעלך יתפוס אותה לשיחה וידבר איתה.

מול הבעל הייתי אומרת מפורש אם אתה לא מסוגל להגן עליי ועל הילדים שאנחנו שם עם כולם אז אולי פשוט עדיף לוותר על זה.

ככה לפחות אני הייתי מגיבה(ככה אני הגבתי).

וזה היה כמובן אחרי המון שיחות איתו שיגן עלינו ושממש לא עזרו לו להבין את המקום שלו.

הילדים שלך ובעלך לא אמורים לשמוע שמדברים עלייך בצורה כזו.בטח אחרי שהגנת על הילד שלך,ואם הוא לא אמר כלום ןעשה כלום הייתי שואלת אותו איך הוא מגן על המשפחה שלו בתור ראש המשפחה.

אצלי בסופו של דבר זה גרם לזה שאנחנו פשוט לא מתראים כמעט אף פעם,וכשכן מתראים זה נהיה ממש מרוחק ומנומס,פחות מרגיש משפחה.

ודבר נוסף הילדים ממש מסתייגים עם מפגש משפחות מהצד של בעלי,וחבל זה יכל להראות אחרת.הילדים לא לנצח יישארו קטנים ומהר מאד יבינו מה קורה סביבם מי שיפגע מזה בסוף של דבר יהיה בעלך אז פשוט עדיף לשקף לו את זה.

לצעוק על ילד אחר, זה גבול אדום.

לפותחת,

אם מתאים לך, מציעה שתראי לבעלך את השרשור הזה, שיבין כמה תגובה כזו היא ממש לא לגיטמית. ואיך כל אישה לא תסכים לשתוק ולהרכין את הראש עד שהגל יעבור

חוויה לא פשוטה בכלל

איזו חוויה! חיבוק❤️ תחושות קשות ממש💔.

אני בדעה שאנשים שעושים לי רע אני מוציאה מהחיים שלי כל עוד אפשר. אחרי כזו חוויה לא הייתי מוכנה להיפגש איתה בטח אם הבעל מתקשה להגן עלייך.

לאור הדברים שלך שזו התרבות דיבור שם הייתי מצמצמת מפגשים לאפס ולא מוכנה להגיע לשבתות, אם צריך גם מפרטת למה. אם חשוב להם שתבואי הם מתכבדים לכבד אותך.

ולפתור את הבעיה עם הבעל

מה זאת אומרת שאת צריכה להגיב במקומו מול המשפחה שלו? והוא שותק כשמדברים עלייך לא יפה/ כזמאיימים על הילדים שלך ככה?

ממש לא נעים...

וגמני לא הייתי חוזרת לשבת איתה שם אם היא לא מתנצלת ומיישרים את ההדורים

מרגישה שהוא רואה את הכאב של המשפחה שלו

הוא אומר שמה שיש להם זה סוג של נכות ולכן -אני- צריכה להבין ולרחם עליה

זה לא הזוי????????

היא כתבה לי התנצלות עניתי בסימן עם היד

אבל אני כועסת

מאוד

הולכת לפוצץ את כל החופש הזה והתכנונים איתם 

והאמת שאני חושבת שתני רגע לכעס להירגע. אם היא התנצלה הייתי חושבת שוב איך להתנהל מולה

שפוגעים ואז מתנצלים כדי להשתיק..

אם ההתנצלות נאמרה בכנות באמת כדאי לחשוב מה הלאה, אבל אם זה דפוס שחוזר על עצמו בכלל לא הייתי מתייחסת לזה 

אולי כדאי להגיב לה על ההתנצלות:

אני מעריכה את ההתנצלות שלך, אבל אני עדיין מאוד פגועה ולא יכולה לסלוח כרגע.

לשבור עצמות של מישהו ובמיוחד של ילד

היא לא ממש נורמלית

זה לא אומר שצריך לספוג

זה אומר שצריך להתרחק

גם אם זה אומר לא להתארח שם

הנפש שלך ושל הילדים חשובה הרבה יותר מקשרים עם משפחה

אפשר לרחם עליהם …

בכל מקרה זה רק מחזק את המסקנה להפגש איתם כמה שפחות ובטח שלא שבת שלמה.

זה שאני מעמידה אותם במקום וכן לפעמים גם בוכה מרוב הלם ופגיעה

מבחינתם אני רגישה מדי

להשתלח על ילדים או אנשים זה בסדר. מותר להם.

להעמיד אותם במקום זה אסור

אז היא צרחה אחר כך בצרחות של חולת נפש ושמעתי את זה מרחוק

שהייתי בגינה

והילדים שלי הגדולים סיפרו שהיא אמרה שנמאס לה שאני רגישה ומפריע לי כל דבר

כאילו זה ממש בסדר להתנהג ככה ואני הלא בסדר

הקטע שאם זה היה קורה עם בן של אחותה, זה יכול להגיע לריב פיצוצים ביניהן.

זה כבר קרה

אני במצב שרוצה להתרחק ולהרחיק את הילדים מהם רק שבעלי לא בעניין

כי חושש שזה יפגע באמא שלו..לא מעניין אותי כבר כלום

שתחנך את הבנות שלה

לעצור את זה.

להתייחס לזה.

בפומבי או אח"כ.

אין שום מצב בעולם שילדים שומעים אישה שמבקרת את אמא שלהם, בצורה הזאת, ואבא שלהם שותק.

אני לא מדברת על הזמן שהייתם יחד, כי לפעמים לוקח זמן להגיב.

אבל אחרי שיצאת והגיסה ממשיכה לדבר עלייך,

אבא של הילדים היה צריך לבקש ממנה להפסיק את זה לפחות למטרת חינוך הילדים.

אח"כ בשבילך.

למזלו

אחרת לא הייתי סולחת לו על זה בחיים 

רק שהוא למד להשתבלל ולחכות שהגל יעבור.

אם את מתארת מצב שבו שעל אחיין אחר זה היה גורם לפיצוצים אז במקרה של בעלך הוא נמנע מחזיתות בדיוק כמו שהוא נמנע מלהתמודד מול אמא שלו כי חושש מפגיעה שלה אבל לא חושש מפגיעה של הילדים..

את כרגע נסערת כדאי לחכות לרגיעה ואז לחשוב איך את מתווכת לו את התחושות והגבולות שלך ושל הילדים שלכם

יתכן ויש להם נכות, זה לא אומר שאת צריכה לספוג וגם לא אומר שצריך לחתוך את הקשר אלא חשוב לבנות אסטרטגיה שנכונה לכם כמשפחה

ואם  אין בכוחו של בעלך להתמודד עם התחושות שלך ואין בידו יכולת להגן על בני משפחתו אין סיבה שתיכנסו למקומות מסובכים מידי לקשר המשפחתי שלכם.

גם כי אי אפשר לחנך מבוגרים

וגם כי זה נשמע קצת חולני

עדיף שאמא שלו תפגע מאשר שהנפש שלך ושל הילדים תפגע

אתם קודמים לאנשים אחרים

אם לא תתרחקי כנראה שזה יגבה מחירים גבוהים

ממכם כזוג וגם מהילדים

נזקים שיכולים להיות לטווח ארוך מאד

לא חושבת שבעלך יכול באמת לעשות משהו במצב בעייתי כזה

לא נשמע שיש עם מי לדבר 

איך האמא הגיבה? עוד אחים אם היו?

גם בגיל גדול שאנחנו כבר הורים בעצמנו, חלק מהתפקיד של אמא ואבא זה עדיין לחנך אם צריך ולהרגיע את הרוחות. אצלי במשפחה אמא שלי מתערבת בין האחים כשצריך. אצל בעלי נגיד לא. ולדעתי צריך להתערב..

ועם כל הכבוד לבעלך. אם לא מסוגל להגן עלייך הייתי מתרחקת לגמרי. 

לק"י

אבל כמובן שאתם לא צריכים לסבול מזה.

מצטרפת לאלה שאומרות, לבוא להורים כשהיא לא שם (או שאר האחים ה"בעייתיים").

וחיבוק!

זו חוויה קשה 

אני חושבת שלמען הבריאות הנפשית של ילדייך הם לא אמורים להחשף להתנהגות אימפולסיבית ואלימה כזו, גם אם היא לא מופנת כלפיהם.

גם השהייה בסביבה בה השיח הוא פוגעני ורעיל פוגעת בנפש.

חושבת שכדאי שתשקפי את זה לבעלך ואולי אפילו תשאלי אותו, איך זה הרגיש לו? בעבר ובהווה

זה לא סביר לשמוע צרחות כאלו מדודה. 
אם ככה היא רגילה להגיב, זה לא ישתנה... ולצרוח עליה חזרה נשמע שרק יסלים את המצב. והעיקר הוא שהילדים שלך יגדלו עם תחושת ביטחון.
 

כדאי לך לתווך לילדים את הסיטואציה. להסביר להם שהבעיה היא אצלה ושיש דרכים אחרות להביע כעס/ תסכול. שהיא הייתה *חייבת* להתנהג בצורה מכובדת, גם אם היה לה מאוד קשה.
זה ייתן להם גבול חזק והבנה שגם כשמאוד כועסים צריכים לשמור על שליטה עצמית.

מתלבטת מה לעשות עכשיו

יש תכנונים מפה ועד אילת לחופש יחד איתם

ולא פשוט לא בא לי, הודעתי לבעלי שכנראה אבטלה

הוא אמר שהוא לא הולך לבד עם הגדולים שאשכח מזה,הוא ישאר בבית איתי

בקטע של לא מפרידים את המשפחה

אבל אני רואה את זה אחרת לגמרי.... לא מסוגלת לראות אותםםםםםם

אם אתם לא סגורים על הכיוון אפשר לפנות לרופא התפתחותי, אם יאשרו בקופה כי הגיל שלו גבולי, ולפעמים אחרי גיל 6 כבר לא מאשרים. אם לא פסיכאטר ילדים יכול לסייע לחשוב מה הכיוון של האבחון

אנחנו מתייעצים עם מדריכת ההורים שלנו (שמומחית לאוטיזם) גם על הילדים שלנו שלא על הרצף, והיא נותנת לנו כיוונים מה לבדוק ולאבחן.

היא פסיכולוגית.

אם יש לכם מישהו כזה - הכי טוב להתייעץ איתו.

אם לא - אז לפנות לרופא הילדים ולבקש הפניה כללית להתפתחות הילד. יכול להיות שתצטרכו למלא כמה שאלונים...

בהצלחה, וחיבוק של הזדהות❤️

כן אנחנו נמצאים בהדרכת הורים, בינתיים לא מרגישה שזה מספיק עוזר.

מה שכן שמתי לב שכשמחמיאים לו זה ממש גורם לו להתנהג יותר יפה אז נשתדל יותר.

זה ממש להדרכת הורים.

במה ההדרכה שאתם נמצאים בה עוסקת?

לא ראיתי משהו חריג לגיל 6

זה גיל שמצריך עדיין הרבה סבלנות ויחס אישי 

עושה לפעמים דברים לא הגיוניים כשהוא עייף/ עצבני

לא שיש לו אחות תינוקת

אבל זו לא סיטואציה קיצונית

הדרכת הורים זה תמיד טוב

אבל לפני זה

צריך התאמה בסיסית של ציפיות

כי ילד בן 6 הוא עדיין קטן בכל מני מובנים

ואם מצפים ממנו ליותר מאשר הוא מסוגל

זה עצמו יוצר את הבעיה

כל אחת מאיתנו כותבת מנקודת המבט שלה, ולכן אנחנו סוברות אחרת. טוב שיש לפותחת כמה נקודות הסתכלות כדי לראות מה הכי נכון לה...

ולא חושבת שזה מאוד חריג ילד בן 6 שמדי פעם יחליט לשבת על אחותו התינוקת. לפחות אצלי בבית יש ילדים כאלה 🤭

כמובן שזה לא סותר שכדאי להתייעץ ולקבל הדרכת הורים

יש כל מיני ילדים בגיל 6 וגם אותו ילד יכול להתנהג ככה בתקופות יותר קשוחות. נגיד אצלי במילואים זה יותר נראה ככה ובשגרה לא..

בעיקר לזהות את הרגע לפני- איך הוא לא יגיע לקצה

וברגעים שהוא בקצה לא צריך להכנס לחינוך יותר מדי אלא לעזור לו באותם רגעים

נגיד סיטואציה שהוא מוריד את הבגדים- אז לבוא אליו בחיוך ולהגיד לו מאמוש בוא אני יעזור לך להתלבש כי אנחנו נשארים עכשיו עם בגדים ולעזור לו. כשאת אומרת לו לא צנוע זה מדליק אותם יותר

וגם לחשוב מה באופן כללי עוזר לו לויסות? האם זאת תקופה שאתם מרגישים שהוא יותר בתסכול? אולי קורים עוד דברים ברקע?

איך הוא מתפקד במסגרת

ולחשוב יחד איתה האם מקור הקושי הוא התנהגותי-גבולות/רגשי/ תקשורתי.

אפשר להתחיל בהדרכת הורים מעמיקה ואח''כ לשקול לאן לפנות. 

לקצה

לדעתי

העניין הוא שצריך לדבר איתו אחרי ולא תוך כדי כי הוא בתוך האירוע. ולנסות להקל עליו

גלולות הורמונליות

תדעי אבל שזה לא פוגע בפוריות

זה נכון שלפעמים אחרי שמפסיקים יתכנו שיבושים

אבל זה לא מחייב בכלל

פתיחת תיק זה לא התחלת טיפול, אבל אם באים עם מה שצריך אפשר להתחיל ממש מיד אחרי

כדאי לברר איזה בדיקות הם מבקשים ולבוא עם הכל מוכן (יכול להיות בדיקות שבקופה לא דרשו ושם כן)

ואפשר להגיש בקשה להתחייבות לivf בעזרת הרופא פוריות מהקופה וזה חוסך זמן אם באים עם הכל

שיהיה בקלות ובהצלחה

איפה זה ככה?

כי היא מדברת על ברירת עוברים, זה דורש היערכות של המעבדה הגנטית... ואז אוגוסט וחגים...

באנו עם התחייבות וכל הבדיקות והיה אפשר להתחיל מהר

אבל לא ברירת עוברים אולי זה עובד אחרת

אבל נשמע לי הגיוני בכל מקרה שמקצר תהליכים לעשות קודם את הבדיקות שצריך

ובקשר לחגים לא קישרתי שזה יוצא באותו זמן, אבל שם נגיד עבדו בחוהמ פסח..

לגבי גלולות זה ממש סבבה ואת תטרידי את עצמך. גלולות לא פוגעות בפוריות בשום דרך, עותקים אותן הרבה פעמים אפילו כחלק מפרוטוקול טיפול. יש להן גם יתרונות שאפשר לסדר את הווסת איך שרוצים ולהיאסר פחות.. אז אפשר להתייחס לזמן הזה כזמן של חופש ונחת.

כמובן שאם הן עושות לך תופעות לוואי תחליפי, אבל זה לא מחייב ולא הייתי נלחצת מזה לפני.

לגבי הטיפולים- איפה את מטופלת? בכל מקום התהליך קצת שונה.

ברירת עוברים זה ריצה למרחקים ארוכים והתהליך לוקח זמן. צריך לדעת את זה לפני שמתחילים, זה לא תמיד תלוי בך וזה מאד קשה אבל ככה זה.

שווה להתחיל לקדם עניינים כמו בדיקות וקביעת תורים כי זה בהחלט תורים ממש ארוכים.

מוזמנת לדבר איתי בשמחה אם את צריכה עוד מידע!

בהצלחה!!

לקחתי פעמיים, באמת הרבה פחות תופעות לוואי מכדורים אחרים
חיברתי חפיסות ולא קיבלתי מחזור 10 חודשים  

מיד אחרי שהפסקתי לקחת נכנסתי להריון...

חזרתי לפוריות ומחזור סדיר חודש מהפסקת הגלולות.

חיבוק גדול על כל מה שאת עוברת!

אבל יודעת שצריך להיות בצום לפני כי הבדיקה הראשונה היא לסוכר בצום.

לגבי לאכול אחרי- לא יודעת, אבל בטח יתנו לך הנחיות בבדיקה.

אם שמים לך אבקה בכוס ומוהלים במים, אפשר לימון אם זה בא מוכן מראש אז אני חושבת שיש קצת לימון בפנים, אבל לא בטוחה.

אין קשר בין התזונה לסכרת. צריך להמשיך לאכול כרגיל. 

לא אוכלים משהו מתוק אחרי אם מרגישים רגיל. אין סיבה. אם את מרגישה נפילת סוכר, אפשר. אבל זו ממש לא הנחייה ואחרי העמסה של ככ הרבה סוכר לא מומלץ עוד…

לאכול רגיל לפני. יציאה למסעדה ממש לא קשורה להאם יש סכרת. לא הייתי אוכלת מלא ממתקים ערב לפני כי זה יכול קצת להשפיע על הבדיקה בצום.

לתמיסה המוכנה לא מוסיפים כלום. 

אחרי הבדיקה צריך לאכול אוכל, כי את אמורה להיות מורעבת, לא?

לא משהו מתוק, אלא ארוחת בוקר נורמלית, עדיף עם חלבונים ושומנים כדי שפחות תושפעי מהנפילת סוכר.

מה שאכלת ערב קודם לא קשור. הבדיקות בודקות את ההתמודדות של הגוף שלך עם הסוכר ששתית. (סוכר בצום כן קשור למה שאכלת אתמול בערב, אבל כנראה לא זו הייתה הבעיה) אבל אם את חוששת, אל תאכלי שום דבר מוגזם בערב קודם.

לי ידוע שלתמיסה המוכנה אסור להוסיף כלום. (היא מדויקת. הלימון שמוסיפים בעצם מוסיף גם סוכר לבדיקה, ואז זה מוריד מהמהימנות שלה)

לגבי התמיסה המוכנה, גם פעם שעברה שתיתי בלי כלום כי ככה אמרו וסבלתי ממש

והרופא טוען שמותר.. מישהי שמעה על זה?

זה יכול לעזור ממש, מצד שני לא רוצה להרוס את הבדיקה

וגם הציעו לי, אפילו אמרו לי להביא.

ולדעתי לשתות בשלוק, זה מגעיל!! אבל אם שותים בשלוקים קטנים הגועל נמשך יותר זמן

ועד סוף הבדיקה צריך להיות בצום.

לא יודעת לגבי לימו7 כי לי לימון לא עושה טוב.

ומה שחידשו לי, זה שמותר להקיא אחרי כמה זמן. אם את צריכה להקיא, תבררי אם אפשר. סתם חבל לסבול.

ולהביא אוכל לאחרי הבדיקה.

לגבי סכרת הריון-

ממה שראיתי זה לא קשור לאכילת מתוק.

זה קשור לשילייה.

לא הייתי משנה תזונה לפני אלא אוכלת כרגיל.

ממליצה לבקש יום לפני מהמרפאה לשים את הבקבוק המוכן במקרר. כשהוא קר יותר קל לשתות אותו. לי היה בסדר בטעם מנגו או אפרסק.

להביא סדנביץ לאחרי.. עם חלבון ושומן בריא כמו אבוקדו

תנסי לבדוק שוב עוד יומיים, או לעשות בדיקת דם.

זה של תשובה כנה הרגילות.

אלך לעשות מחר בבוקר בדיקת דם בתקווה שיש עוד סיכוי 

לפעמים יש כל מיני שיבושים השינויים מהרגיל.

מאשר טהורה לפרק זמן ארוך עם תופעות כמו שאת מתארת. אבל זו רק דעתי

גם כן הייתי יחסית בסדר גמור

עד שהיה טריגר, כמה חודשים של חוויה לא קלה, וזה הפיל אותי ממש. היה לי מאוד קשה להרים את עצמי.

כשהפסקתי הכל היה נראה ורוד יותר.

לחשוב על מעבר למניעה אחרת ולא על הפסקה, ואולי המצב ישתפר בלי מחזור וכו

אני למשל עברתי מדיאמילה ישר למדבקות כי התחיל לי הכתמות (אחרי המון זמן שהשתמשתי בדיאמילה), וזה סיים את ההכתמות ועבר חלק. לא היה לי בעיה של מצבי רוח או תופעות לוואי אחרות אז לא יכולה להעיד על זה, רק פותחת כיוון שאולי זה לא רק או זה או זה. 

לפעמים הגוף מגיב שונה מבחינת תופעות לוואי לחומרים זהים מחברות אחרות, כמו סרזט/דיאמילה/פומיניק.