מעתיקה את הלימוד היומי של הרב ראובן ששון, לקראת עשרה בטבת. קצת ארוך אבל משמעותי וחזק.

"והאר עינינו" - לימוד יומי באמונה // יום חמישי, ט' בטבת

*לעשרה בטבת: כיצד להתפלל על המקדש*

✨ התפילה לבניין המקדש מלווה לפעמים בקושי, מפני שלא היינו מעולם בבית המקדש, ואיננו מבינים את גודל חסרונו.

🔶 *כדי להצטער צריך להבין מה חסר*

במקומות רבים אנו רואים ולומדים על המעלה העצומה של התפילה לבניין המקדש. אך פעמים רבות שואל האדם את עצמו - אני לא מספיק מתפלל מעומק הלב על בית המקדש, איך אוכל לחזק את לבבי להתפלל באמת על המקדש, ולכאוב על חסרונו?

ובאמת התשובה היא, שהרבה צריך להשתדל כדי להצטער באמת על חורבן בית המקדש. לשם הבנת חסרון בית המקדש צריך להבין מה זה בית מקדש, מה היה לנו כשהיה בית מקדש. רק מכוח ההבנה מה היה, נוכל להבין מה חסר. העובדה שלא מצטערים על מה שחסר היא מפני שלא מבינים כלל שהוא חסר, ומדוע? – מפני שלא יודעים מה זה אומר כשהוא ישנו. דווקא מתוך הכרתו, נוכל להבין את היעדרו. למשל, אדם שלא ידע ששלחו לו מתנה יקרה, לא ידע שגנבו אותה בדרך אליו. הוא לא יודע על חסרונה כיוון שלא ידע על קיומה. על כן בדורנו זה, ראוי מאוד להשתדל ללמוד על בית המקדש, להבין מהו ערכו ומשמעותו, וממילא יובן ויורגש גודל חסרונו.

🔶 *האור הגדול של בית המקדש*

בקצרה נציין שבית המקדש הוא המקום שבו מתגלות בגלוי, לעיני כל העולם, הקדושה והאהבה שה' אוהב אותנו. הקדושה שבנו, והאהבה שה' אוהב אותנו אמנם כתובים בתורה, אך לא כולם זוכים ללמוד תורה ולהתוודע אל האוצרות הגדולים שכתובים בה. כמו כן, לא רק מי שלא פותח ספר עלול שלא לדעת כמה עם ישראל הוא קדוש וכמה ה' אוהב אותנו, אלא גם מי שפותח ספר לא זוכה להתוודע לכך, אלא רק במעט. שכן אלו דברים עמוקים וגבוהים מאוד, שקשה לתופסם, להתמלא ולחיות אותם בכל ליבנו.

אנו צריכים המחשה, לראות בעיניים שלנו את העָצְמה והאהבה, וגודל הקשר שלנו לקב"ה. אנו צריכים פה, בעולם הזה, לראות את הקדושה, את החיים הא־להיים, את העצמות הנפלאות של עם ישראל הקדוש והטהור. אנו צריכים לראות זאת, למשש זאת, לחוש זאת ברגשות, לעמוד במעמד כזה של גילוי שכינה, של שמחה ואחדות בין כולנו, ובינינו לקב"ה. בלי המחשות כאלו, הדבר רחוק ולא נתפס, קשה לעכל ולהגיע למצב שזה יעשה מהפך עמוק בחיים, יחדור אל נימי הנפש, וירשום בה רושם גדול מהקדושה והסגולה הא־להית הנמצאת בקרבנו.

אילו היה דבר זה גלוי לעיני כל, לא רק שכולנו היינו נוהרים אל ה' ואל טובו, היינו מתגברים באהבה ואחווה, ומזניחים את כל המחלוקות והשנאה, וכן את ההתנכרות לשם ה', לא רק עמנו האהוב היה מזנק אלפי קומות בשעה שהוא היה מתוודע לרוממות אליה הוא שייך, אלא גם הגויים כולם היו נחרדים ומזדעזעים מגילוי השכינה, מהא־להות האין סופית האדירה שמתהלכת בקרב ישראל, בתוך כל אחד ואחד מאתנו.

🔶 *'והיו מלכים אומניך'*

בשעה שהגויים יבינו ויקלטו זאת, יראת רוממות והערצה מופלאה יתגברו בכל האנושות כולה, ואימה ופחד ייפלו על אויבינו. אז יקויים בנו הכתוב "וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ" (ישעיה מט כג). לא יהיה אחד שיהין ויעז לגעת בשערת ראשו של יהודי. יהיה ברור לכולם שארץ ישראל שלנו היא, אף אחד לא ינסה להילחם בנו בגללה או בגלל שום סיבה אחרת.

אדרבא, הם יטו אוזן ויבקשו שנלמדם את דעת ה', את הדרכים שבהן יוכלו גם הגויים להשתייך לעָצְמה הא־להית האדירה המתהלכת בתוכנו. וכמו שניבא ישעיה הנביא (ישעיה ב ב-ד):

"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱ־להֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם. וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".

איזה מצב נפלא, אין מלחמות בעולם, אין פשע ורשע, "מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיה יא ט). נתאר לעצמנו איזה עולם מתוק יהיה, בו, לדוגמא, יוכל אדם להשאיר את מכוניתו פתוחה במשך שעות, עם המפתחות בפנים, בביטחון גמור שאף אחד לא יגע בה. עולם ללא מנעולים ומסגרים, ללא חשדות ומזימות, מלא אמון ואהבה הדדית, מלא טוב, נחת, שלווה ורגיעה. אור ה' מתפשט על הכל בגילוי נפלא ומענג עונג אין סופי, נביאים בקרבנו, אנשי א־להים נמצאים בכל מקום, קדושת ה' ממלאת את ליבנו בשמחה, רננה ואושר אין סופי. אין צרות ומחלות, וכל טובה וכל ברכה מצויות בכל פינה.

אם כן, זהו המצב כשיש בית מקדש. ועכשיו, כשבית המקדש איננו עימנו - נראה נא בעצמנו, בחדשות, בוויכוחים ובבלבולים. אין צורך להאריך בתיאור המצב החסר. כי כשחולמים את החלום הטוב, את המצב השלם שצריך להיות, רק כשמתעוררים אל המציאות הנוכחית כבר מתמלאים צער וכאב על שהחלום הוא כרגע רק חלום ולא מציאות ממשית. לכן, ככל שנרבה לחשוב מה יהיה כשיהיה בית מקדש, ונתאר לעצמנו את העלייה לרגל, את האחדות בתוך עם ישראל אז וכו' וכו', מצד אחד נתרומם מאוד, נתרגש ונבקש זאת בפועל, ומצד שני, יגבר המכאוב על החיסרון, ותפילתנו תהא מקירות לב, לבניין המקדש ושלמות הגאולה.

📝 *לסיכום-*

ככל שנקלוט מהי מציאות של בית מקדש, נצייר אותה בעיני רוחנו ונחלום עליה, יגבר בנו הכאב על מציאות חורבנו, ונתחזק בתפילה ובדרישה לבניינו

📌*עצה לדרך:*

לקראת יום התענית, אפשר להתכונן לא רק על ידי אכילה ושתייה מראש, אלא גם על ידי מחשבות ודמיון כיצד תראה המציאות השלמה והאידיאלית בימי הבית השלישי. כך התפילה על המקדש תהיה משמעותית ואמיתית יותר.

להצטרפות לקהילת 'מלאה הארץ דעה':

הצטרפות לקהילת מלאה הארץ דעה - מלאה הארץ דעה

ומכאיב כל כך לראות את גודל החסר.

בעז"ה שנזכה כבר במהרה לכל הטוב הזה!

תודה שהבאת את זה!

בעשרה בטבת אנחנו צמים על החורבן. אבל לא על החורבן עצמו, אלא על השלב הראשוני שהביא לחורבן.

לכל שלב יש משמעות. הקב"ה לא הופך את כל המציאות ברגע אחד, אלא הוא משנה אותה בצעדים, שתלויים במעשים שלנו.

בעשרה בטבת אנחנו מתאבלים על זה שעם ישראל המשיך בחטאים למרות שהקב"ה התחיל לשנות את המציאות לכיוון של חורבן, ולא הבין שהכאבים שבמציאות אמורים לעורר אותנו להסתכלות פנימה, על עצמנו, ולתשובה על המעשים שלנו.

וגם היום, הקב"ה מדבר איתנו דרך המציאות.

עד המלחמה היינו במציאות של שלווה יחסית. לא הרגשנו את הכאב של הגלות בעוצמה מספיקה. היינו צריכים להתאמץ כדי להתחבר לרצון לגאולה ולהתפלל עליה.

אבל עכשיו, אחרי שהאדמה נשמטה לנו תחת הרגליים בשמחת תורה, וכל המציאות שלנו היטלטלה, אי אפשר שלא להרגיש את הכאב שבמציאות, את חוסר השלמות בו אנחנו עדיין שרויים.

וכמובן מתחבר לזה הכאב הנורא על כל הקדושים שנרצחו ונטבחו בשואה, שאנחנו מזכירים היום ב'יום הקדיש הכללי', כתקנת הרבנות הראשית.

היום זה יום בו הכאב על חסרון המקדש מופיע יותר חזק במציאות. חסרון המקדש הוא השורש לכל הכאבים.

ולכן מתוך הכאב האישי של כל אחת, והכאב הלאומי של כל עם ישראל, נתחזק ונתפלל לקב"ה לגאולה שלמה, לתיקון כל המציאות.

התפילה יכולה להיות במילים שלנו, תוך כדי בישולים והכנות לשבת. רק צריך לפתוח ולכוון את הלב, להתחבר היום דווקא למקום של הכאב, ומתוך כך להתפלל שהכאב שאנחנו חווים היום יוביל לצמיחת הישועה והגאולה השלמה בקרוב בימינו ממש…

כו' כׇּל־הַ֠נֶּ֠פֶשׁ הַבָּאָ֨ה לְיַעֲקֹ֤ב מִצְרַ֙יְמָה֙ יֹצְאֵ֣י יְרֵכ֔וֹ מִלְּבַ֖ד נְשֵׁ֣י בְנֵי־יַעֲקֹ֑ב כׇּל־נֶ֖פֶשׁ שִׁשִּׁ֥ים וָשֵֽׁשׁ׃

כז וּבְנֵ֥י יוֹסֵ֛ף אֲשֶׁר־יֻלַּד־ל֥וֹ בְמִצְרַ֖יִם נֶ֣פֶשׁ שְׁנָ֑יִם כׇּל־הַנֶּ֧פֶשׁ לְבֵֽית־יַעֲקֹ֛ב הַבָּ֥אָה מִצְרַ֖יְמָה שִׁבְעִֽים׃

לפי החשבון יש רק 69 אנשים.

מפרשים  חז"ל שיוכבד נולדה בין החומות והשלימה את המניין ל 70.

חשבתי על הפסוק הזה ,אולי אפשר ללמוד מכאן את כוחנו העצום בהבאת הגאולה.

הגלות לא יכלה להתחיל לפני שהיו 70 נפש מבני יעקב במצריים,

והיו חייבים את יוכבד- הנפש ה70 כדי להכנס למצרים.

גם בגאולה ככה- יש את מספר בני ישראל שצריך להיות בזמן הגאולה,ועם כל נפש שאנחנו זוכות להיות שותפות בביאתה לעולם אנחנו מקרבות את כל העם לזמן הזה.

קראתי אצל הרבנית ימימה מזרחי משהו שמשלים את זה:

חז"ל אומרים שמי שמשלים למניין שבעים הנפש אלה או יוכבד או הקב"ה.

וזה מדהים, אומרת הרבנית ימימה, שכל אחד מאיתנו בעצם יכול להיות כמו הקב"ה בקטן, ולגאול את עם ישראל...

תודה על זה!

הלוואי שנזכה במהרה!

בפרשה שלנו אנחנו חווים את המפגש בין יהודה ליוסף, כאשר יהודה ניגש מול יוסף - המשנה למלך, ומתעמת איתו.

חז"ל מרחיבים מאוד בתיאור המפגש בין שניהם, יש הרבה מדרשים שמתארים את המפגש הדרמטי הזה, שבסופו יוסף לא יכול להתאפק ומתגלה לאחיו.

המשמעות של המפגש הזה היא משמעות לדורות. יש פה ביטוי לשני הכוחות המרכזיים בעם ישראל, שממשיכים אחר כך לכוח של מלכות יהודה מול מלכות ישראל (שמתחיל אותה ירבעם משבט אפריים - בני יוסף), וזה ממשיך לימינו - משיח בן יוסף מול משיח בן דוד.

שמעתי כמה שיעורים שמדברים על הכוחות האלו של יהודה ושל יוסף. אני כותבת קצת ממה ששמעתי בשיעור של הרב ראובן ששון (מקווה לדייק בדברים), וכמובן יש עוד הרבה הסתכלויות ועוד הרבה מה להרחיב.

הכוח העיקרי של יהודה הוא בפה - בדיבור.

בפרשה שלנו, כשהוא ניגש ליוסף, הוא משתמש בדיבור וזה מה שמביא את יוסף להתגלות כי הוא 'לא יכול להתאפק'. המדרש מתאר את דיבורו של יהודה - ""ויגש אליו יהודה", כתיב (משלי כ"ה) "תפוחי זהב במשכיות כסף"... "דבר דבור על אופניו", מה אופן זה מראה פנים מכל צד, כך היו דבריו של יהודה נראים לכל צד בשעה שדבר עם יוסף".

גם על המשיח נכתב שכוחו יהיה בפיו - "וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע" (ישעיה י"א, ד').

הכוח שבפה מתאר מציאות בה האמת שולטת בעולם. כאשר האמת נגלית, היא כל כך מאירה שאי אפשר לעמוד בפניה.

המלכות של המשיח תהיה מלכות כזו של אמת שמאירה בעולם. זו מלכות שבה לא צריך כוח כדי למשול בעם, אלא המלכות מתקבלת על ידי העם ברצון כי הם רואים ומרגישים את האמת שהיא מביאה. והאמת גם תצא החוצה לכל העולם, שירצה לבוא וללמוד מעם ישראל.

אבל עד שהאמת יוצאת לאור, יש צורך גם למשול, במלכות שיש בה גם כוח, מלכות של מעשים, וזה החלק של יוסף, שצריך לבוא לפני המלכות של יהודה, בשלב שעוד לא מוכן למלכות יהודה.

את הסיום של השיעור עוד לא שמעתי, אבל אני כן רוצה לחבר את הדברים לימינו מתוך ההבנה והידע שלי.

בספר 'קול התור' (שכתב תלמידו של הגר"א, מתורת הגר"א) לומדים שמשיח בין יוסף אינו אדם יחיד אלא הוא שרוי בכל בית ישראל, כל אחד לפי דרגת המעשים בהם הוא מבטא את התכונות של משיח בן יוסף -

"משיח בן יוסף, השרוי בכל בית ישראל בכלל, בסוד 'שארית יוסף' שנאמר על כל ישראל ובכל איש ישראל בפרט, ...ברבים מבני ישראל  אנשי המעשה הזוכים לעשות בקבוץ גלויות וכו'... באותן הפעולות שהן  בתכונותיו של משיח בן יוסף הרי הוא ניצוץ משרש נשמתו דמשיח בן יוסף, כל אחד לפי דרגת-המעשים."

בספר קול התור גם מתואר בהרחבה מהן הפעולות ששייכות לתכונותיו של משיח בן יוסף - העשייה הארצית ואתערותא דלתתא בקיבוץ גלויות, בניין ירושלים ובניין הארץ (אל כל הפעולות האלו שאנחנו עושים מצטרף הכוח הנסי של משיח בן יוסף שגורם להצלחת העשייה הארצית) -

"על פי רבנו הגר"א, כל עבודת קבוץ גלויות, בנין  ירושלם והרחבת ישוב א"י להחזרת השכינה... נאחזים ביעודו ובתפקידו של משיחא דאתחלתא משיח הראשון, משיח בן יוסף שהוא הכח הנסי המסייע לכל פעולה הנעשית באתערותא דלתתא על דרך הטבע, כי משיח בן יוסף מארץ, ומשיח-בן-דוד משמים... כנודע בעקבות משיחא וקץ המגולה"

עד עכשיו חווינו את השלב הזה של בניין הארץ, מלכות של עשייה וכוח בתוך עולם של שקר.

במלחמה שלנו היום אנחנו גם צריכים להשתמש בכוח. האמת שלנו עדיין לא יכולה מספיק להאיר בשביל שהרשע ייעלם ויתנדף מולה. צריך עדיין להילחם בכוח של יוסף.

אבל המלחמה הזו, שמכריעה את הרע, מוסיפה לכוח הטוב בעולם, ובעז"ה מקדמת אותנו עוד לקראת המעבר אל מלכות בית דוד - הגאולה השלמה בה האמת תופיע בעולם במלוא הדרה, ואז כבר לא יהיו מלחמות, כל תקציבי הביטחון יופנו לצמיחה והוספת טוב לעולם, ונזכה למלכות ה' שתתגלה על כל העולם.

בעז"ה שנזכה בקרוב…

ההפטרה מנבאת לנו את הסוף של הסיפור - החיבור בין 'עץ אפריים' ל'עץ יהודה' - "וְעָשִׂ֣יתִי אֹ֠תָם לְג֨וֹי אֶחָ֚ד בָּאָ֙רֶץ֙ בְּהָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמֶ֧לֶךְ אֶחָ֛ד יִֽהְיֶ֥ה לְכֻלָּ֖ם לְמֶ֑לֶךְ וְלֹ֚א יִֽהְיוּ עוֹד֙ לִשְׁנֵ֣י גוֹיִ֔ם וְלֹ֨א יֵחָ֥צוּ ע֛וֹד לִשְׁתֵּ֥י מַמְלָכ֖וֹת עֽוֹד", כאשר המלכות הסופית תהיה של בית יהודה - "וְעַבְדִּ֚י דָוִד֙ מֶ֣לֶךְ עֲלֵיהֶ֔ם וְרוֹעֶ֥ה אֶחָ֖ד יִהְיֶ֣ה לְכֻלָּ֑ם וּבְמִשְׁפָּטַ֣י יֵלֵ֔כוּ וְחֻקֹּתַ֥י יִשְׁמְר֖וּ וְעָשׂ֥וּ אוֹתָֽם".

פעם כשקראתי את הפרק הזה, פחות הבנתי את הקשר שלו לדור שלנו. הרי ממלכות ישראל לא נשאר הרבה, אז על אילו ממלכות אנחנו מדברים?

אבל דווקא בתקופה שלפני המלחמה, כשהיה נדמה שהמדינה שלנו הפילוג רציני, הפרק הזה היה פתאום כל כך מתאים, וכל כך מנחם.

אנחנו עוד לא באיחוד השלם. את הפילוג עוד אפשר לשמוע בתקשורת, ועוד נכונו לנו התמודדויות. אבל נראה לי שעל ההרגשה של 'שני גויים' כבר התגברנו, ובעז"ה עוד נזכה להיות כולנו תחת מלכות דוד, ברצון ובאהבה.

אני משתדלת לקרוא בלי נדר את הפרשה מהחומש, וזה ככ מרגש לקרוא את ההבטחה הזו של השם ליעקב, שהיא בעצם ההבטחה לכולנו. לא רק שהוא מבטיח לו שיהיה איתו,הוא גם אומר לו לא לפחד מהירידה למצרים

ובחזרה אלינו - מצרים היא המיצר של כל אחד.

בירידה למצרים יעקב זוכה לפגוש את יוסף אחרי 22 שנה. מלבד העניין של הרעב שהיה בארץ. בכל 'ירידה' שלנו למצרים,יש קצת מן הגאולה הפרטית של כל אחת. אם ניקח איתנו את ההבטחה של השם.

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

ד"ר רוני איצקוביץ

עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים

אבל נראה לי שהוא לא זול...

יקרנית בטירוף

אבל שווה כל שקל.

ערבי. באשקלון

עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.

הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו

אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...

הערבים שטיפלו בילדים שלי

היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם

וזה תחום קשה

הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד

לק"י

אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.

לק"י

והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.

ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!

(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).