א. ציטוט של הדס לוינשטרן, שבעלה אלישע הי"ד נפל שבוע שעבר:
"בעלי היה הייטקיסט, מתכנת ג'אווה, לא אדם מנותק מהחיים. היו לו העדפות באוכל. הוא היה בן אדם. הוא היה אדם קדוש, אבל אדם שמשאיר את הטישו במכנסיים, ואני מכבסת את זה ואני מתעצבנת כי זה עושה לי בלגן בכביסה... הוא היה באמת שילוב נדיר, ואני הערצתי אותו כל הזמן. ואני מבינה שכנראה גם עם ישראל צריך להכיר אותו. כי הוא היה כזה ביישן שאין שום סיכוי בעולם שהייתם מכירים אותו. התכונה הכי בולטת שלו הייתה שהוא לא היה מתבלט. אף פעם לא שמו לב שהוא נכנס לחדר, הוא לא היה כריזמטי, הוא לא היה אדם שתמיד מדבר, הוא היה אדם שתמיד מקשיב. יכולת מאוד מאוד בקלות לפספס אותו".
האם אנחנו מפספסים בקלות אנשים שאנחנו יוצאים איתם?
ב. כולם יכולים לשדך, לא צריך הכשרה מיוחדת. למעשה, רוב השידוכים במגזר נעשים לא דרך שדכנים "רשמיים".
אבל
צריך לזכור להיות רגישים.
חברה סיפרה לי (ואני מנסה לטשטש פרטים כאן, אז זה הרעיון בגדול) שהיא נמצאת בערך שלושה חודשים בקשר עם מישהו (והרוב היה במלחמה), והיא נמצאת עכשיו בהתלבטות גדולה לגבי הקשר.
לאחרונה, יצא לה להגיע למקום מסוים (שמאופיין באוכלוסייה מהמגזר), ופתאום אישה זרה ניגשה אליה ואמרה לה - אני יודעת מי החתן שלך! ומתחילה לפרט ולתאר אדם מסוים.
החברה הזאת אמרה שהאישה הזאת לא שאלה אותה אם היא פנויה. אם היא מעוניינת בכלל. וגם לא נתנה לה לקטוע אותה. וכשהיא הגיעה עם קביעה כזאת, שזה החתן שלה, זה די ערער אותה - וגם ככה היא נמצאת בשלב מעורער של הזוגיות שלה. (וממה שהיא שמעה זה כן היה הכיוון...).
אני לא יודעת מה היא תחליט בסופו של דבר, רק שימו לב שזה היה יכול להימנע בצורה מאוד קלה. ובנוסף, שלניסוח שלנו יכולים להיות השפעות הרסניות.
(מי שקורא כאן יודע מה דעתי על הקביעה "זה החתן שלך", וניסיתי להסביר לה שהיא צריכה לקבל החלטה בקשר שיש לה, כי תמיד יהיו עוד פוטנציאליים בעולם.).
