האמת מרגיש לי מוגזם ולא נכון.

לא ההתנהלות שלו אבל אולי גם ה'שיתוף םעולה' שלך עם זה.

אבל מקווה שתכף יבואו חכמות ומנוסות יותר

בינתיים רק שולחת חיבוק. כי באמת נגעת לי בלב.

אז נשמעת אישה ממש משקיעה;

מתסכללללל

מבחינתו אישה= איפור, הוא לא מבין איך זה הגיוני שלא.

שאני אומרת לו שאני לא אוהבת אז הוא שואל - אז למה ביום של החתונה השקעת???

למה כשאת יוצאת לאירע את מתאפרת וכשאת איתי את לא???

ד נמאס לי מה כבר נמאס!!!!

אני מבינה שאתה רוצה יותר השקעה אבלת אל תגזים

אם הייתי מבקשת ממנו לשים עדשות צבע, להרזות דחוף, להסיר שיער במקומות מסוימים ולהשתזף ברגליים.

הוא ענה שזה לא דוגמא כי הוא מעולם לא עשה את זה, בנגוד אליי שבאתי בליל החתונה שזופה ועם איפור ועקבים

ואם אני עושה את זה מידי פעם אז לגיטימי לבקש, הסברתי לו  שיש הבדל אם אני עושה את ה מעצמי או שהוא שואל אותיאם אנ משתזפת??

והוא כל הזמן אומר שנשים מתייפיפות בחוץ ובבית לא, אני בחיים לא נראת סמרטוט בבית בחיייםםםםם

וכשהוא מתרגש מהמקווה זה מרגיז אותי ונמאס לי מזה כבר תעזרו לי

להשליך על יום החתונה לכל החיים זה לא חכמה.. כל אשה היא הכי יפה בחתונה. ואחכ חוזרים ליומיום..

יכול להיות שהוא מכיר אותך גם מלפני החתונה עם איפור?

מכירה הרבה שמתאפרות כבד לדייטים

אחרי החתונה הבנתי שהוא אווהב איור יותר נוכח ולא ככה עדין (עדין זה מייקאפ מסקרה וקצת אייליינר )

היינו בעבר בטיפול זוגי (ולא כי היינו ביכוחים או משו) זה העשיר אותנו מאוד ואנחנו מדברים על הכלל

אבל הוא אשכרה לא הבין מה לא בסדר בו ומה הבעיה במה שהוא מבקש "אבל אני רק שאלתי אם את משתזפת" ואני מסבירה שיש הבדל אם אי עושה את זה מעצמי או שהוא "שואל"

ז.א. לאישה אחת זה יהיה הבדל... לשניה לא.

מה שמשנה- שלך זה לא נעים השאלות האלו.

ואת זה הוא צריך להפנים.

לא בהכרח להבין למה זה לא בסדר

אלא לקבל את זה כאקסיומה שבך זה פוגע.

אני חושבת שהרבה מזה נובע מההבדל בין המבנה הרגשי של נשים וגברים

ברור שאף אחת לא תראה כמו שהיא נראתה בחתונה. זה הפואנטה- אנחנו רוצות להראות הכי הכי טוב שלנו שם, זה ממש לא איזו הצבת סטנדרט להמשך. והוא צריך להבין את זה. גם הבחורות הכי מטופחות שאני מכירה לא נראות ביום יום כמו בערב החתונה שלהן.

(את יכולה להסביר לו את העלויות- 2000 שח איפור שיער, 800 שח קוסמטיקאית, 200 שח ציפורניים, וכו- זה הסכום שהוא רוצה שתוציאי כל ערב?)

משהו בתפיסה שלו נשמע קצת מעוות האמת.

הייתי ממש מפסיקה את זה. מציבה גבולות. את לא צריכה לעשות בשבילו דברים שגורמים לך לא להרגיש בנח, לעצבנות ולכעס כלפיו. זה בדיוק ההפך מהמטרה.

אז הסכמתי שערב מקווה סבבה זה שאני ששואת איפור ואת כל המשחקיים האלה זה לא אומר שזה בסדר והוא צריך להתבאס, אז אני אתאפר ואתלבש 

אבל כזה חולש על כל התחומים כמעט, איפור שיער צבע גוף לבוש זה כבר פוגע

אני מוצאת את עצמי מנסה להסביר לו למה בחתונה של אחותי שמתי שמלה עקבים והתאפרתי וכשאהחהו ביחד אני לא מוכנה לעשות את זה. הזיהההה

אמרתי לו שהמקווה עוד יומיים ואני יגיע ממש פגועה ושלא יצפה שאהיה עם דימוי גוף מי יודע מה כי אני יודעת שהוא היה מעדיף אחרת מאיך שאני נראית 

הוא אמר שהוא מבקש רק להוסיף לא לשנות ואני נפגעת כאילו הוא לא אאוהב איך שאני.

ומצד שני הוא כל היום משתוקק ומתאווה אליי ומחמיא לי על הגוף שלי בכנות אפילו עם כל הסרטים שהוא ראה אני יפנ יותר מכולן

בחיי הוא ראה יותר מידיי בחורות (חוזר בתשובה) (אבל לא קיים יחסים לפני חתונה)

שאת צריכה להסביר את עצמך

ככל שאת מוצאת את עצמך צריכה לספק הסברים ולתרץ, הלחץ גובר

אני חושבת שמאוד יפה שאשה מתארגנת לכבוד בעלה ומשתדלת ממש להיות יפה עבורו. באמת. במיוחד אם זה חשוב לו. אבל ההרגשה צריכה להיות אחרת כשעושים את זה

והוא לא מבין כנראה מה התחושות שעולות אצל אישה שכל הזמן משדרים לה 'את טובה, אבל את יכולה יותר. אז תעשי יותר ותהיי יותר טובה'

הוא ככל הנראה לא מבין כראוי את התפקיד שלו במערכת ביניכם.

ולכן - במקומך - מפסיקה לתת לו לערער אותי. ולא עושה מה שאת לא רוצה. זה בסוף מתפרץ, וזו התפרצות כואבת. אם היית אומרת שזה אידאלי מבחינתך גם אז אחלה, אשרייך, שניכם מרוצים. ברגע שלא - עוצרים רגע ומחשבים מסלול מחדש

גם שמתי לב שמבחינתו זה - 'רק שאלתי' ואת רואה את זה כדרישה. לפעמים זו לא דרישה, וזו באמת שאלה. אל תתביישי לעמוד על שלך. 

וחיבוק

ולגבי הרק שאלה, אני מכירה אותו מספיק, הוא שואל כי הוא ממש רוצה שאני אשים.

כשהייתי מותרת הרבה זמן בגלל הריןו והנקה קיימנו יחסים אפילו שלא רציתי (הוא לא ידע) כי לא רציתי לדחות אותו שוב ושוב כי הייתי בלי חשק בכללללל ואז דיברנו על זה וסיכמנו על מן קבוע שמתאים לי ולו.

גם מקלחת שותפת הוא ממש רוצה ואני לא מוכנה!!!!! מבחינתי לא קרה ואני גם לא יבוא לקראת בשביל זה 

כמו שהבנת הפערים ביננו  מאוד גדולים וזה מתסכללללל זה קשה זה נושא רגיש וחשוב

אבל בקטע של איפור ולבוש וכו, אנחנו לא מצליחים להגיע לפשרה של מה טוב לשנינו

שבסופו של דבר הפער נוגע במקום קצת יותר עמוק ביניכם

שהוא כאילו לא קשוב לך ויותר מחובר לעצמו.

אבל השאלה היא - האם הבעת מספיק אי שביעות רצון מהדרישות שלו ונשארת נאמנה לעצמך. זו אבן דרך חשובה בדרך לשם.

סופו של דבר, הרבה יותר כיף לתת ולשחרר כשלא דוחקים אותך לפינה. כי כשדורשים ודורשים זה יוצר בסוף אנטגוניזם. זה בדיוק מה שקרה לך פה לדעתי

שימי לב שגם כשיש כל מיני הדרכות כאלה לנשים על אסטתיקה ויופי מול הבעל, היא אמורה כלפי האישה ולא כלפיו. כלומר, זה אמור לבוא ממך ולא ממנו.

התפקיד של הבעל פה בעיניי זה להתפעל  לקנות תכשיטים פחות או יותר, להחמיא ולתת לאישה הרגשה טובה כדי שיהיה לה כיף להשקיע בעצמה אם היא רוצה בכך, בדברים שמהנים גם את בעלה.

ולכן אני רואה פה סוג של היפוך תפקידים שלכם בעניין הזה.

אני לא יודעת איך זה בעוד תחומים ביניכם, אבל אני מאמינה שעניין הריצוי מצידך לא מתחיל ונגמר פה.

ולכן אני חושבת שלפני שאת מדברת איתו, תנקי רעשי רקע ותתרכזי בעצמך. כיף לך להתארגן ולהתאפר ולעלות על עקבים פעם פעמיים בחודש? זה משמח גם אותך? היית עושה את זה ברצון אם הוא היה פחות 'חופר לך'? או שבכלל לא?

את יודעת את התשובות. אם זה טוב לך וההערות והשיח סביב מורידים לך, אז להגיד. תשמע בעלי, אני מאוד רוצה לשמח אותך. כי זה משמח גם אותי. אבל ההתעסקות הבלתי פוסקת סביב זה כבר לא נעימה לי. אני רוצה להרגיש שאתה אוהב אותי ורוצה בי גם בלי החיצוניות הזו. ככה פשוט.

תחזירי אליו את התפקיד של החיזור (אגב זה שהוא עלה במשקל ופחות משקיע בעצמו גם מסתדר עם התאוריה של היפוך תפקידים כי הוא פחות מחזר ורואה את החלק שלו כפאסיבי יותר. הכל מגיע אליו והוא במקום הדורש כביכול ולא במקום שמשפיע וזז) והמחמאות, אבל בצורה שתהיה יותר בריאה וטובה לי.  ובלי להסביר יותר מדי. למה? כי זה עושה לי לא נעים. וזה בור ללא תחתית.

אני לא יודעת עם אלו שדים ורוחות הוא מתמודד

אבל סביר שקשה לו ויש משהו מהעבר שהוא זקוק בגללו לעזרה ממך

ואולי אפשר שתתגנדרי בשבילו אם הוא כל כך נואש ומבקש שוב ושוב

זה כמו לתת מים לאיש צמא

נראה לי הלכת קצת רחוק לשדים ורוחות.אבל בכל מקרה - זה שלו ושיתמודד עם זה בעצמו

למה היא צריכה לפתור לו את זה?

זה הגוף שלה והרצון שלה חשוב הרבה הרבה יותר

א. מבינה ממש טת הפגיעה שלך שאת מרגישה לא אהובה כמו שאת..שאוצים ממך מה שלא טבעי לך אולי..

זה באמת לא קל

הדבר הכי חשוב לא לתת לזה לערער את הבטחון הפנימי שלך בעצמך

וגם בו

הוא טועה בדרך

אבל תשימי לב לא להפוך את זה למלחמה בינכם

כי מהטון כתיבה שלך נשמע שכתוצאה מהפגיעה גם את מתמקמת לא נכון מולו

זה הגיוני

אבל זה לא לטובתך

אל תכנסו למלחמה

אל תפרשי הכל עכשיו באנטי

יש פה משהו שיצטרך ברור

אבל בשביל לברר

צריך מרחב רגוע ואוהב וקשוב

תרגעו תאספו תתמקמו מחדש

ואז דברו על הדברים בנחת

יש לו את העבודה שלו

ויש עבודה שלך על גבולות..

ואת צריכה להיות עירנית ולשים לב שאת לא מאבדת את הגבולות שלך. שימי את עצמך בפרונט. תחשבי מה את רוצה לפני מה שהוא רוצה. לא לקחת אחריות על שביעות הרצון ושמחת החיים שלו.

ובזהירות מציעה שתקראי קצת על rocd.

לא צריך לעשות דברים שלא רוצים למען מישהו אחר, לא יוצא מזה משהו טוב וזה לא בריא.

כשמישהו מתרגל שהשני מוחק את הרצון שלו, הוא יכול לרצות שוב ושוב שישביעו את רצונו וימחקו את הרצון האישי.

בזוגיות (ובכל סוג של קשר) צריך לשים גבולות ברורים. הגבול שלי הוא לא לעשות שום דבר בניגוד לרצוני, גם אם זה משהו קטן, זה הכבוד הבסיסי שמגיע לי וזה מה שגורם לאנשים מסביבי לכבד את הרצונות שלי.

ולא באלי שהפשרה היא שיהיה מישו מבואס, כי אי מבחינתי לא מוכנה לזה אבל ההמשך הוא שאני יידע שזה המצב שאני לא מוכנה אבל בעלי מבואס 

לא באלי שהוא יהיה מבואס

הבאסה שלו היא לא בתחום האחריות שלך והאמת היא שגם לא בשליטתך.

ואת יודעת שגם אם הוא יפסיק לבקש זה לא ירגיע אותך. כי את תמשיכי לחשוב על זה שהוא לא מרוצה.. טורדנות זה מדבק.

אולי אני טועה וזה בסדר שהוא צריך אתזה ואנ צריכה לתת את זה??

עם מי מתייעצים??

הוא בן אדם מאוד מקבל

האם את רוצה להשקיע ולהשתנות *בעצמך*?

או שאת מחפשת פתרון איך לשנות *אותו*?

אני לא מאמינה בכלל בלשנות את האחר,

כשרוצים לשנות מצבים זה רק על ידי עבודה פנימית שלי עם עצמי

וזה - יש בשפע מי שיכול לעזור!

אני יכולה לאמר לך איזה ליווי עזר לי אישית בתחום הזה

אבל אני לא בטוחה שזה העניין,

קודם כל חשוב שתבדקי עם עצמך -

את רוצה להשקיע בזה?

זה חתיכת השקעה, גם כלכלית אולי אבל בעיקר נפשית

התבוננות, עבודת המידות...

לדעתי זה שווה כל שקל וכל רגע של מאמץ!!

זה עושה שינוי מטורף

גם בחיים האישיים שלי, גם בחיים של אלו שסביבי/ ביחס שלהם אליי

אבל זה יכול לקרות רק אם את עם המון רצון ולקיחת אחריות על החיים *שלך,*

ולא שלו ;)

בהצלחה רבה!!

ובכלל, תדעי שאת נורמאלית לגמרי לגמרי!

יהיה ממה להתבאס, זה לא מדד למה לעשות ומה לא לעשות.

המדד היחיד הוא מה את רוצה לעשות. אפשר לבוא לקראת, אבל ברצון ובשמחה, אם זה פוגע בך זה לא שווה.

צריך לעשות את ההפרדה הזאת

ממה שאת מתארת את עושה ועושה והוא עדיין מבואס.

אז כנראה שזה לא הפתרון....

אני מבינה אותך,זה טבעי לרצות לשמח אותו ובטוחה שיש ציפיה שאחרי זה הוא יפרגן וירים לך

אבל את מתארת מעגל שיצא מאיזון, שלא טוב לך,ושהוא גם לא מרוצה

אז כנראה שכדאי לגלגל אותו למקום אחר

לי נראה שמה שחסר כאן זה שאת תהיי בטוחה ויציבה במקום שלך, בגוף שלך, בהחלטות איפה ומה להתקשט או להתייפייף ואיפה לא בא לך.

"לחסום" את המקום שבכלל מאפשר לו לבקר את המראה שלך

לא במלחמה

לא בהסברים

אלא בינך לבין עצמך.

ותסמכי עליו שהוא מסוגל לפתור את הצד שלו במשוואה בעצמו.

את לא אחראית על האושר שלו

אולי הוא יתלונן אולי יעשה פרצופים אולי יבקש- לא אכפת לך.

את תקשיבי למה שמתאים לך ותסנני את מה שלא בצורה נעימה ובטוחה

כנראה זה יקח קצת זמן,תמיד כשצד אחד בדינמיקה משנה התנהגות הצד השני מתחיל בהתנגדות לשינוי, אבל אחר כך זה מאפשר דינמיקה חדשה ובעז"ה שתהיה יותר טובה

בהצלחה!

זה לא קל

כי אני מודעת לגוףשלי, אני פשוט חשבתי שהבקשות שלו הגיוניות ואני אכן צריכה להתקשט בשבילו במקסימום,

אני זוכרת גם שככה למדתי שאישה צריכה להתקשט בשביל הבעל אבל זה רק תיסכל אתי יותר ויותר.

ויש לי שאלה, דיברנו והוא אמר לי מה אני יעשה כשאני מרגיש שאני ממש חייב? (להוציא זרע) לא ידעתי מה לענות לו. רק פעם אחת סירבתי לו מהסיבה הזאת.

מרגיש לי כמו חפץ. יש לי הרבה סתכולים סביב הנושא הזה כנראה ואני מתחילה להבין למה...

ומה באמת התשובה? הוא ציין בפני אימרה של איזה תנא שאמר שהנשים מצילות אותןן מהחטא, ושוב לא ידעתי מהלהגיד.

כמובן שהשיחה שלנו הייתה בנועם ובנסיון להגיע להבנה, ולא בהתרסה וכעס

בכל מה שקשור לקשר בין בני זוג, השפה צריכה להיות שפה של רצון, ולא שפה של צריך.

ומכאן בעצם הכל מתחיל.

הוא רוצה משהו מסוים, מותר לרצות. אבל הוא לא *צריך*.

לך לעומת זאת, יש רצונות אחרים.

הרצונות שלכם מתנגשים, וזה דבר נורמלי.

השאלה איך מגשרים על זה.

אבל קודם כל צריך להשתמש במונח הנכון, של רצון מול רצון.

אם השפה עוברת לשפה של צורך, אז קשנ מאוד לגשר ככה על פער. כי הוא טוען "אני צריך", שזה בעצם אומר שהוא חייב, לא יכול להסתדר בלי זה. ולכאורה אם את לא מסכימה, את מונעת ממנו צורך.

אבל שפה של רצון מציבה את שניכם באותה רמה. אין כאן נזקקות אחד לשני.

אלא רצון הדדי לקשר ואהבה.

ולכן אם מישהו לא רוצה משהו, לא עושים.

אז מה כן? מדברים, מסבירים, לומדים אחד את השני. אבל לא מתוך מקום של כניעה שלך או שלא, אלא מתוך לימוד ואהבה ביחד.

בעיניי השימוש בציטוטים ומקורות סביב העניין הזה, לא מועילה. כי זה שוב מסב את זה מהרצון, לצריך.

באופן פרטי ביחס למשפט כזה או אחר מהמקורות, זו לא הוכחה לכך שאת צריכה לעשות משהו, יש הרבה משפטים שנאמרו בגמרא ולא נפסקים להלכה.

אם באופן כללי את רוצה לברר האם יש להלכה מה לומר בקשר לחובות של בני הזוג אחד לשני, אפשר ללמוד את זה. אבל אני חושבת שעיקר השאלה כאן היא בכלל לא הלכתית, אלא זוגית. והכנסה של אמירות הלכתיות כאלו ואחרות, רק מפריעה מלמצוא את הדרך שבאמת תתאים לכם.

האתגרים שלך מוכרים לי. אולי כי בעלי ואני שנינו בעלי תשובה.

נשמע שאתם זוג צעיר בלי ילדים. אני טועה?

אם כן, רוצה להרגיע שככל שהעומס של החיים יגדל, יהיה עליו עול של פרנסה וכו', ככה ההתמקדות בדברים לא תיעלם , אבל תקטן.

זה ממש משמח שהשיח שלכם מכבד, נעים, פתוח.

 הייתי מוצאת זמן ששניכם בטוב

ועונה לו על השאלה: "והוא אמר לי מה אני יעשה כשאני מרגיש שאני ממש חייב?"

שזאת הבחירה שלו וההתמודדות שלו. שזה טבעי שאת לא כל הזמן זמינה (שוב,, לא יודעת אם יש לכם ילדים, אבל אחרי לידה, האישה לפעמים תקופה ארוכה לא זמינה לזה) והוא צריך ללמוד איך מתמודדים. ואם הוא מצטט לך ממקורות.

את יכולה גם לצטט: "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורת תבלין". תסמכי עליו. הוא כבר ימצא את הדרך.

וכדי לא להרגיש כמו חפץ הייתי גם מנסה לשאול את עצמי מה נעים לי? מה עושה לי אווירה?

אולי לבקש מסאג'? להזמין אוכל מפנק? נרות וריח טוב יין ואווירה?

להיות בקטע של "להנות" ולא רק "לרצות".

גם אני עברתי דרך המסרים האלה,עצוב שאנחנו מוקפים בהם

ואני עוד עברתי הדרכת כלות באמת ממקום הרבה יותר בריא אבל הדברים האלה מחלחלים ונכנסים אלינו מסביב....

הרגשתי שאני צריכה "לתת לו" וכו

וזה גישה דפוקה שצריך להעיף

את לא אחראית להתמודדויות שלו!

נכון שאתם נשואים שזה  בעיקר אומר שיש לכם קשר ובלעדיות במיניות

אבל אתם עדיין אנשים שלמים בפני עצמכם

וכמו שהוא היה צריך להתמודד לפני החתונה הוא מסוגל להתמודד גם עכשיו, ונכון שהקרבה והזמינות מייצרים אתגרים חדשים אבל מצד שני הוא גם זוכה לממש את המיניות

אולי שווה ללמוד יחד, או אפילו כמה מפגשים של ייעוץ מיני

כאשר אתם באים למרחב הזה ממקום יותר בריא וקרוב, של מטרה להנות ולשמח, ופחות ממקום גופני יצרי וסטראוטיפי שניכם יוצאים הרבה יותר מסופקים וכבר הרבה פחות אכפת מעקבים או איפוא

קודם כל ודבר ראשון- להגיד לו שעם הגישה הזאת הוא גורם בעצמו שאת תשנאי את המקווה.

וזה חבל!! חבל לו, חבל לך, חבל על הזוגיות שלכם.

אני מדמיינת מה זה שאישה מתחילה להתאפר ולהתלבש ולהתבשם באמצע הלילה אחרי יום ארוך,

כשאת בטח עייפה וכל זה מצריך ממך לגייס כוחות שאין לך

ובסוף מקבלת על הראש שהיא לא שזופה ועם עקבים...!!!

וואו.

הייתי מתחרפנת. משתגעת.

רק לחשוב על עינייך המאופרות, נעצבות בשקט על כך ששוב זה לא מספיק...

ממש כואב הלב.

האחריות על האישות היא של שניכם, ובעיקר שלו.

שהוא יתמודד פעם עם הפער שבין החיים לפנטזיה

ולא יחריב את השמחה והחשק שלך ע"י רף שהולך ועולה, בדמות הפנטזיות שלו.

ובמקומך, ממש לא בקלות הייתי ממשיכה עם הבגדים והאיפור.

קודם כל שיעריך ויכבד אותך כאשתו, ולא כל הזמן ימדוד אותך כאובייקט מיני

אח"כ יש על מה לדבר.

לשים את עצמך במרכז

ושהוא יתרגל להתכוונן אלייך, ולא כל הזמן את אליו.

זה מבריא את הדפוס הקיים

תודה על התשובה.

בעלי מאוד מעריך אותי ומכבד אותי וחוץ מהעניין הזה הזוגיות שלנו טובה ב"ה ואנחנו מאוד אוהבים אחד את השני

ואני באמת מרגישה שאני צריכה להיות בהתאם לפנטזיות שלו, לא נוח לי להסתובב בחדר ושיהנה מהגוףשלי (מקווה שהובנתי)

(אולי צריך לציין שאני מאוד צנועה בגוף שלי, אפילו ליד אחיות שלי אני לא אסתובב במכנסיים בחופשיות, נוח לי ככה) ולמדתי להיפתח בפניו)

הוא בהכרח טועה? אולי הוא צודק בבקשה שלו? הוא לא מבקש כל יום רק כמה פעמים ובמקוה אפילו רק במקווה.

השאלה שלי שוב זה מה עושים במקרה כזה?? 

שנינו צרכים להיו מרוצים ולא בבאסה כל פעם

ואני חד משמעית בלחץ מהערב מקווה

השאלה היא אם אתם עסוקים במה *את* רוצה.

אולי את רוצה טבעי? 

כל השיח הוא מה הפנטזיות שלו ואיפה את מולן.

ומה את רוצה?

אולי בא לך יחסים משוחררים, בלי בכלל אביזרים ואיפור וכזה?

שווה להגיד לעצמך ולו מה הרצונות שלך.

שתרגישי הדדיות ולא רק "האם הערב הוא ירצה אותי עם עקבים וכל זה, ואז אהיה בסטרס, או שאוכל פשוט להירגע"

כי אם את בסטרס בערב המקווה זה סימן לא טוב לבעלך.

זה סימן בשבילו שהוא שוגה בלהבין איך מדברים לאישה שלך.

כי תאמיני לי שאם גבר יודע איך לדבר עם אשתו- היא רק תרצה לעשות בשבילו! ואפילו תוסיף משלה רעיונות שהיא חושבת שישמחו אותו

אבל ה"סוד" הוא לשדר לה קבלה ואהבה *לא משנה מה!*
כי אישה היא מאוד-מאוד רגישה בדברים האלו

וכל הערה קטנה נחרטת

ומלחיצה

ואח"כ קשה כבר להיזכר מתי הייתי נינוחה מול בעלי

כי המוח מתרגל להתניה של "הוא יימשך אליי רק עם איפור ועקבים"

ואז יש סטרס

במקום שהמוח יידע "אני יפה בעיניו בכל מצב, ואם טוב בעיניי לעשות כך וכך- זה ישמח אותו יותר"

זה ממש הבדל של איכות חיים.

אבל זה הרבה תלוי בבעל ובהבנה שלו שאת זקוקה לאישור גורף שלו, בלי תלות במשהו חיצוני

אז הוא אומר - בערב מקווה תשקעי בשבילי כי זה מה שאני אוהב, ורצוי גם בעוד ערב, _פעם בשבוע שבוע וחצי) ובכל שאר הערבים תהיי פשוטה איך שאת אוהבת.

מצד אחד נשמע נכון

מצד שנימה אני יגיד לו? שעלה לי??? ועכשיו שיחכה שאתאושש, זה יכול לקחת גם שנה, ברצינות

של גבר על מבנה הנפש של האישה.

להסביר לו שכשאת עושה משהו בשבילו בתחום האישות- שלא מגיע ממקום שלם

הנזק של זה לתווך הקצר והארוך- הרסני.

למה? ככה!

הלמה לא משנה כרגע

(התשובה היא באמת ככה.  ככה זה רוב הנשים, אנחנו רגישות והגוף שלנו והמראה שלנו הוא נושא רגיש מאוד, לא תמיד יש לזה הסבר רציונלי שאפשר לתווך. זה פשוט עובדה - וככה הוא צריך לקבל את זה)

עכשיו אחרי שזה מתקבל כעובדה- דווקא בגלל שאת יודעת שזה לא ממקום רק ואת מכירה אותו כאיש טוב

אפשר לבקש ממנו לשאול את עצמו האם הוא באמת מעוניין לפגוע בך בכוונה תחילה (ולהבהיר לו שברור לך שלא)

אבל כשיש עובדה שזה פוגע בך

גם אם הוא לא מבין למה

והוא בכל זאת מתעקש להפוך את זה לשיח

אז באיזשהו מקום- זה הופך להיות שיח פוגני מראש.

אני באמת חושבת שחשוב שתבינו שבדרך הזו -זה מתכון לאסון

אוי ואבוי אם ליל טבילה יהפוך להיות משהו שאת מנותקת ממנו רגשית- ומנסה לרצות אותו- גם אם הכוונות טובות

בכל הקשור למיניות - לגוף ולנפש שלנו יש זיכרון משלהם, מנותקים לגמרי מהגיון ומהשכל.

המשך שיח כזה  ממש יכול להיות בעכריו

היה ערב אחד שבעלי חזר ממש עצבני הביתה וכל מה שניסיתי להציע כדי קצת 'להרגיע' את המצב הוא לא זרם. השתבלל בעצבים שלו, לא דיבר איתי וזהו. כמה דקות אחכ התקשר אליו החבר הכי טוב שלו ופתאום- נופת צופים. מחייך, מדבר וכו'

הלכתי לישון קצת פגועה.

יום אחכ כשדיברנו על זה אמרתי לו שזה היה לא נעים המעבר החד הזה. שכל העצבים בעצם יוצאים רק עליי אבל עם החבר- כאילו שום דבר לא קרה.

אז הוא אמר לי שאני צריכה דווקא לשמוח בזה שאני האדם היחיד שהוא מרגיש מולו בנוח לא להיות אסוף, ולתת לעצמו להרגיש ולהיות איך שהוא באמת.

למה אני כותבת לך את זה למרות שזה כאילו לא קשור?

כי הציפייה של בעלך שתהיי מתוקתקת כאילו את מתחתנת היום היא ציפייה שבאיזשהו מקום מנוגדת לזוגיות.

ברור שיש גם את הזמנים האלה שבהם משקיעים אחד לכבוד השני (כמו שיש את הזמנים שבהם אני מצפה מבעלי שיאסוף את עצמו גם מולי ולא יוציא עליי את כל הג'יפה של מה שעבר עליו)

אבל באופן כללי הזוגיות היא הבית שלנו, היא המקום הנוח שלנו. היא המקום שבו אני יכולה (וצריכה) להיות הכי אותנטית שיש.

ולהיות מאופרת, עפ עקבים, שזופה וכו' זה לא נוח. בואי נודה על האמת. ולכן הכי טבעי שלא תרצי להיות ככה בבית שלך. עם בעלך. 

שזה הבית שלי ואני רוצה להיות בנוחות שלי.

אבל חשוב לי להדגיש לכן משו שאולי התפספס 

הוא לא מבקש אותי כל ערב על עקבים!!! (אם היה יכול היה מבקש כל ערב שאנחנו ביחד) 

אלא במקווה ובעוד פעם פעמיים

אז לכן הסכמתי לתת מעצמי כי בזוגיות לא עושים רק מה שנוח אבל כשהבנתי כבר שהוא היה רוצה הכלללל שם כבר נעצרתי.

מבינה אותי?

כשאת מְרַצָה רצון של מישהו אחר, את צריכה לבחור בזה ולשמוח מזה ואז זה מקרב. ולא להרגיש שאין לך ברירה, כי אז את מרגישה סוג של ניצוּל, וזה מרחיק.

אני חושבת, שאת לא צריכה לפחד מזה שהוא יתבאס. מותר לו להתבאס והוא יתגבר ויתרגל עם הזמן. אבל זה כבר התמודדות שלו. ואז כש"תתנדבי" מרצונך, זה יהיה לשניכם כיפי ומקרב כנ"ל.

משתתפת בתסכול שלך ובפגיעות מבעלך. מבינה ממש!!

שיתפתי פה לא מזמן על משו קצת דומה.. בעלי היה מאד רוצה שכל הזמן אהיה חלקה ו וואלה לא מצליחה.. קשה לי להקפיד על זה, לא מתאים לי להתעסק בזה כל הזמן וזה מתיש.. זה הוריד לי את הבטחון מולו ובכללי.. בנות כתבו לי פה המון דברים יפים וחשובים אבל לא יודעת עד כמה תזדהי.. אבל בעקבות מה שבנות אמרו לי אז אספר לך שבשבת האחרונה שזה שוב עלה אמרתי לו תקשיב אני יודעת שזה הרצון שלך וזה מפנק אותך ותאמין לי שאני רוצה לשמח אותך ולפנק אותך ואם אני לא עושה את זה כנראה שזה לא מתאים לי, לא מתחשק או לא מתאפשר ותקבל את זה ותשמח בזה ויש בי עוד ככ הרבה דברים שמשמחים ומפנקים ויפים ומושכים אז תשמח ותהנה בהם.

ואחרי שה בזמן נעים ביקשתי ממנו אם אפשרי שלא יעלה את זה יותר כי זה לא מחזק אותי להתאמץ בשבילו, זה רק מחליש ולא עושה לי חשק.. היה ניראה שהבין..

אולי כם לך זה יועיל משו.. בהצלחה רבה! אפשר גם להתפלל על זה.. תפילות תמיד מועילות!! 

בעיקר כי הזדהיתי איתך מאוד

אני מתלבטת אם לגיד לו את זה. אני יעשה את זה אחרי שאני אהיה בטוחה שזה מה שנכון לעשות, שאני לא טועה בזה. ושיתמודד עם הבאסה שלו

תבינייי סיכמנו שאני לא עושה גוונים בשיער עד שהוא מרזה, כי הוא השמין ממש ואמרתי לו שהוא לא ייראה איך שבאלו (ובעניי זה לא יפה אבל אני לא חופרת לו,) ויקבל אישה דוגמנית (באמת יש לי גוף יפה, לא רק הוא מחמיא לי עליו)

אני לא מספיק חכמה כדי להגיד מה בדיוק לעשות..

רציתי לכתוב ולא הספקתי

האולטימטום על נראות חיצונית ו- אני לא אתן לך משהו שאתה רוצה, עד ש.. גם לי לא נראה בריא

אשמח לשמוע

אנחנו מאוד מודעים לתהליכים רגשיים ולפתיחות, אנחנו מדברים על הכל

נקודת הסתכלות שלי.

שני דברים:

1)הוא אומר לך את זה לא מתוך רוע ומתוך רצון שליטה, אלא מתוך פתיחות איתך. תסתכלי על זה ככה. לכמה בעלים יש בראש פנטזיות וכמה מהם מהם מעיזים להגיד את זה לנשים שלהם?

2) הגבולות שלך.

אל תביאי את עצמך למצב שאת מתפוצצת.

את לא חייבת כלום. אדרבא, גבולות זה בריא לקשר. פשוט תתחזקי מבפנים, תביני שבעלך אוהב אותך כמו שאת, אז מה שיש לו פנטזיות, הראש של רוב הגברים עובד בכיוון הזה נון סטופ (לנו קשה להבין את זה).הוא אוהב את האישיות שלך, את מי שאת, זה הרבה יותר מחיצוניות.

וטוב שהוצאת לנו את הקיטור, כי מולו את לא צריכה להגיד את כל זה. מספיק להגיד "לא מתחשק לי" , "קראתי ששיזוף זה לא בריא", "אני מבקשת שלא תשאל אותי דברים כאלה, מה שאני יכולה אני עושה אני עושה באהבה ובהשתדלות גדולה" וכו' בטון רגיל ולא ביקורתי ואם אםשר בהומור אז עוד יותר טוב. יחסים בין בני זוג צריכים להיות קלילים. לא צריך לעשות מהכל כבד. כשבפנים את חזקה, הדברים פשוט נשמעים. ודברים שכן לא אכפת לך לעשות בשבילו תעשי בהתלהבות ובשמחה.

בהצלחה!!! באמת זכיתם אחד בשני נשמע שבעלך מטורף עלייך.

שמחתי לקרוא את מה שכתבת

ואענה 

1. אני מודעת לזה, הוא לא יכול להיות רע הוא כולו טוב, וזה באמת מגיע נטו מפתיחות

2. אמרתי לו הכלללל הבעה שלי היא שאני לא יודעת אם הרצון שלו לגיטימי, אני לא אגיד לו "לא" וזהו. אולי אני כן צריכה???

הוא גם קצת שקט היום, כנראה נפגע מאתמול, אני רוצה לעשות שיחת הבהרה אבל אני לאיודעת מה להגיד בה...

הוא הגבולות *שלך*. זה לא קשור אליו בכלל.

הקו הדק הזה בין "נעים" לך ללא נעים לך.

את צריכה לחשוב עם עצמך איפה את מוכנה ללכת לקראתו, להשקיע ואיפה זה כבר נוגד את הרצון שלך.

זה לא יוריד מאהבה שלו כלפייך!

להיפך, הגבולות הם האהבה הכי גדולה שיש.

זה יעזור לו לא ליפול לאנוכיות, אלא להבין שיש כאן עוד בן אדם עם רצונות משלו.

אהבה זה לא רק ללטף ולרצות, אהבה זה גם לא גבולות ולחנך לפעמים.

לדעת שהוא הי רוצה יותר (

יש לנו לבני אדם אין סוף רצונות.

כמו שלאישה לדוגמא יש אין סוף רצונות לעיצוב הבית/ בגדים/ תכשיטים חדשים וכו וכו' כך לגבר יש אין סוף פנטזיות

זה לא קשור אליך,

וזה גם עבודה שלו מול עצמו , לשמוח במה שקיבל

את רק עוזרת לו בהצבת גבולות הזאת

אבל הרצונות שלכם מתנגשים.

אהבה היא לא ביטול הרצון העצמי. גם בנתינה שבאה מאהבה חייבים להציב גבולות, בעיקר בעיקר בתחום של יחסים שאם נותנים לא בלב שלם זה רק יכול לגרום לריחוק וכעס שנצברים בפנים- נשמע שאת שם.

אם את לא מעוניינת לעשות את הדבר הזה, וזה עושה לך רע, זה לגמרי הזמן להגיד- מצטערת אבל זה לא מתאים לי יותר. זה מרחיק אותי ממך. זה עושה לי רע. אני לא רוצה בזה שוב ובבקשה אל תלחץ עלי, אלא תנסה לעבוד על עצמך למה זה מפריע לך. 

נשמע מכאיב מאד❤️

בעיני כדאי לפתוח את זה ולא להמשיך לחיות בצורה כזאת..

בלי דיונים, לשתף במה את מרגישה כשהוא מבקש ממך את זה

מה זה גורם לך להרגיש כלפיו

כלפי הזמנים שאתם יחד

ובעיקר מה חשוב לך להרגיש (לדוגמא שאת מחוברת לאיך שאת נראית

ושאת יפה בעינייך, שהוא אוהב אותך כמו שאת או כל דבר אחר שנכון עבורך❤️)

אבל הוא פשוט לא מבין אוי בעניין הזה אין לך מושג כמה

אז קודם כל כותבת כאן מה שניסיתי..

נשמע מכאיב מאד❤️

בעיני כדאי לפתוח את זה ולא להמשיך לחיות בצורה כזאת..

בלי דיונים, לשתף במה את מרגישה כשהוא מבקש ממך את זה

מה זה גורם לך להרגיש כלפיו

כלפי הזמנים שאתם יחד

ובעיקר מה חשוב לך להרגיש (לדוגמא שאת מחוברת לאיך שאת נראית

ושאת יפה בעינייך, שהוא אוהב אותך כמו שאת או כל דבר אחר שנכון עבורך❤️)

ועוד משהו קטן על ריצוי.

לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו מרצים את הצד השני מתוך דאגה כלפיו,

שלא יתבאס, שלא יהיה לו קשה או שלא יתאכזב,

ומתוך דאגה למערכת היחסים שתהיה קרובה ונעימה

אבל בעומק אנחנו בעיקר חוששים מהתחושה שלנו אם יתבאס או לא יהיה מרוצה מאיתנו,

לדוגמא אם יביע אכזבה מהמראה אז אנחנו חוששים מהתחושה שתהיה לנו בעקבות זה (חשש מאד לגיטימי כמובן)

ונקודה נוספת היא שאנחנו בעצם במובן מסויים פוגעים במערכת היחסים

כי אנחנו בתוכנו נושאים כעס ומרמור על הצד השני

שלא שומר על הגבולות שלנו במקומנו, שלא מבין בלי שנגיד לו שזה פוגע ולא נעים,

וכל התחושות האלה גם גורמות למערכת היחסים לא להיות אותנטית וכנה לגמרי,

וגם הרבה פעמים מתפוצצות או מוסיפות מרמור וחיץ רגשי בינינו.

לכן חשוב קודם כל להבין את המניע הפנימי והסיכון שיש כאן.

אם את רוצה לשמח ולהעניק לבעלך זה מצויין,

כל עוד את מרגישה שאת עושה את זה מתוך רצון ובחירה.

ברגע שאת מרגישה שהוא מכריח אותך (ולא כי את חוששת בתוכך מתגובתו)

זה יוצר כמו שאת בטח מרגישה ריחוק והצטברות משקעים ולטווח הארוך ולפעמים גם הקרוב בעיקר מזיק.

המבחן הפשוט ביותר כדי לדעת אם הנתינה שלנו הייתה מדוייקת,

היא האם אנחנו מרגישות סיפוק ושמחה אחריה, או מרמור טינה וטרוניה❤️

דבר שני כדי שיבין אותך יותר טוב, הכי נכון שתביני קודם את עצמך.

איך את מול זה, מה את מרגישה כשאת מתלבשת בצורה שאת לא אוהבת

או כשאת קולטת שדר שמה טבעי או נח לך או יפה בעינייך לא מפסיק טוב.

בכללית אני חושבת שההתנהלות צריכה להיות כזאת

1. בירור ועיבוד עצמי של מה זה גורם לך להרגיש ואיפה את מול זה

2. הבנה מה *את* כן רוצה וחשוב לך.

ביהדות אגב, האיש הוא זה שצריך לספק את אשתו ולדאוג לשמח אותה ולדעת מה היא רוצה וזקוקה.

3. לשתף ולתקשר את 1+2

4. לשמור בעצמך על הגבולות שלך.

אם לא נכון לך לעלות על עקבים אז לא לעלות.

אם מבאס אותך להתאפר בצורה ספציפית אז גם לא.

אם נפגעת מהערה או תגובה כלפי המראה שלך-

שוב- לשתף בתחושה ובמה שחשוב לך.

נשמע שהנושא פוגש אותך במקומות ורבדים מאוד עמוקים בך.

לכן זה מצוין שעולים בך קולות שרוצים ודורשים את הליבון והבירור היותר עמוק כאן.

ב"ה זו יכולה להיות מקפצה מאוד גדולה, גם אישית וגם זוגית.

ועם הבירור לעומק של הדברים תהיה לך בהירות יותר גדולה ורוגע יותר גדול לכל השנים הבאות והרבות ב"ה.

בתור התחלה נסי לברר מול עצמך -

מה הנושא הזה מעורר בך?

כשאת כותבת שאת מתכווצת מהשאלות שבעלך שואל - נסי להקשיב רגע למקום המכווץ בגופך - מה הוא רוצה לומר לך אם היה לו פה?

למה הוא מתכווץ?

מה הוא היה מבקש ורוצה שיקרה?

מה בך רוצה עוד ניראות?

מה עוד את מרגישה?

מה עוד את צריכה?

אחרי שתזהי ותמקדי את צרכייך ורגשותייך ותתני להם שם, מקום, צורה, ניראות - תוכלי לתווך אותם לבעלך בצורה מקדמת.

ולפני כן כדאי שגם הוא יעשה את העבודה הזו מול עצמו - מה הוא צריך? מה הוא מרגיש כשהוא מבקש זאת? מה חשוב לו?

וגם הוא יבוא אלייך עם המיקוד הזה שעשה עם עצמו.

ואחרי שהוא יצליח להבין אותך, את כל כולך ואת כל העומקים והרבדים שמתחוללים בך בנושא הזה,

ואחרי שאת תביני אותו עד הסוף ואת כל כולו גם בנושא הזה -

יהיה הזמן לחשוב מה עושים תכל'ס מכאן והלאה.

איך מתקדמים

אבל תוך שמירה על הגבולות שלנו

ותוך כבוד למרחב האישי של כל אחד מאיתנו

ותוך נתינת מקום וניראות לצרכים שלנו

וזה מסע שאומנם יכול להיות לא פשוט, לעיתים אפילו מתיש, אבל זה מסע מופלא ומתמגל מאין כמוהו.

מסע שגם בתוכו וגם לאחריו תצליחו לבנות עוד קומה בכם. כזוג. וכיחידים.

מסע שכוחות הנפש יתרחבו.

מסע של גילוי והעמקה.

מסע של הקשבה. הקשבה פנימה והקשבה החוצה.

מסע של התבוננות מחדש בתפיסות קיימות ו/או אמונות מגבילות וניסיון לראות איפה אנחנו בוחרים לשחרר אותן ואיפה אנחנו רוצים לדייק אותן

(כמו התפיסה שנשמע שמעוררת בך תהייה ושאלה עצמית ומהותית של - אבל אם כך הוא רוצה אולי הוא בעצם צודק? ואם הוא צודק, איפה המקום שלי בתור אשתו בכך? האם אולי אני *"צריכה"* לבוא לקראתו? האם אולי זה בעצם *"התפקיד שלי"*? האם בעצם *"זה"* מה ש*"צודק"*?)

ולענ"ד בירור התפיסה הזו מול עצמך וכן שאר הדברים יכולה להוביל אותך קדימה בצורה מאוד רחבה וטובה ב"ה.

לאחר השלבים הללו יגיע גם שלב הפתרונות.

שזהו בעצם השלב היותר סופי שבו תחליטו ותגבשו יחד מה נכון לכם כזוג, ומתי, ואיך, וכמה, ושוב - מתוך מקום שנשען קודם כל על הניראות וההבנה עד הסוף לעצמכם וגם אחד לשני/ה.

ולסיום חייבת לכתוב שכל ההודעה שלך מאוד מרגשת לקריאה

מרגשת כי בעצם האהבה *קיימת* כאן

והביחד *קיים* כאן ביניכם

וכל האור והטוב בעצם נמצאים - ורק מחכים לגדול עוד יותר ולדייק עוד יותר ולהרחיב עוד קומה עוד יותר.

והסתכלות כזו יכולה לתת עוד כוח גם למסע הנוכחי בזוגיות שלכם

וההודעה שלך מרגשת לקריאה גם כי היא טומנת בחובה יכולות צמיחה מתוך קושי שרואים שבאים לידי ביטוי גם במשפחה הפרטית שלכם אבל גם שלנו כעם.

אם בתחילת המלחמה העיסוק של כולנו היה אך ורק בהישרדות, באיך לעבור את היום, באיך לרכוש מזון וציוד חירום, באיך רק להמשיך אפילו לנשום,

הרי ששאלות מסוג זה שפתאום נמצאות ונוכחות עוד ועוד גם בפורום הזה וגם בכלל - מראה עד כמה אנחנו חזקים כעם! וגם כיחידים!

עד כמה כוח החיים חזק!

עד כמה החמאס לא הצליחו לשבור אותנו! ועד כמה אנחנו מנצחים אותם ממש גם ברוח ובנפש ובמשפחתיות!

שאלו הדברים שגם מעניינים אותנו, איך לגדול עוד ולהעמיק עוד ואיך להתקרב עוד אל האיש/ה שלנו!

וזה מרגש אותי אישית מאוד מאוד ומראה על זכות גדולה להיות חלק מהעם הזה

אז גם תודה לך על הנחת הזו

והמון ברכה והצלחה בהכל ב"ה ❤

תודה לך 3>

הייתה לנו שיחה קשה על הנושא לעומק, הוא היה מופתע ולא האמין שזה מה שהרגשתי עד כה. 

הוא לא חשב שכשהוא מבקש ממני את כל זה אני מרישה פחות ביטחון.

 כשהיינו ביחד אחרי השיחה הוא לא ביקש כלוםםם

זה הרגיש לי מוזר שאני באה *אני* בליל טבילה והו לא מחכה לי בחדר שאסיים להתארגן. ונהניתי מהרעיון הזה מאוד.

אני רק מקווה שנצליח להבין על מה זה יושב. הייתי רוצה ששנינו נהיה מרוצים ואפחד לא ירגיש שהוא "מוותר ונותן מעצמו" בנושא הזה 

על כוחו של השיתוף הכנה והפתוח,

על כוחה של השיחה שמבטאת את האמת הפנימית

וראי יקרה כמה גלים של טוב הדברים הללו כבר הספיקו לעשות בפועל בזמן כה קצר!

וב"ה תמשיכו בדיוק ככה

לעוד בירורים

ועוד שיחות עומק

ועוד דיוקים

ועוד הבנה

ועוד דרך לדעת על מה זה יושב כפי שכתבת

וכמובן עוד דרכים שיהיו מתאימות וטובות עבורכם ששניכם תהיו מרוצים ואף אחד בהחלט לא ירגיש שהוא מוותר על עצמו

יש נושאים ורבדים בתוך חיינו ובתוך הזוגיות שדורשים באמת בירור כזה, לא של שיחה אחת טובה וזהו, אלא של תהליך כזה, של דרך ומסע וכמה וכמה בירורים והגעה לנקודות עומק בתוכו.

ונשמע שאתם ממש שם, בדרך הזו

וכבר מצליחים לראות פירות

חזקו ואמצו

והמשיכו בדיוק כך

וב"ה תזכו לבהירות גדולה ואור גדול בתוככם וביניכם גם בנושא הזה, לעומקו ולרוחבו. ❤️

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

סוודר שווה

פיג'מה חורפית

סטנדר

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

איזה תופעות לוואי?

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים

ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.

פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

אם כן איך נותנים אותו בחופשיות ככה?

לנו נתנו הנחיה לתת חודשיים 4 לחיצות ערב , 4 בוקר למנוע התקפים וזה לא עזר

אם זה כזה חזק איך נותנים ככ הרבה והיד קלה על ההדק? 

זה החומר של הסטרואידים?

כי זה זולל כוחות מהגוף

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

שהוא ידע שהוא מציק לו.

ואסור בשום אופן להציק אח קטן

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה

זה פשוט הבדלים בין רופאים

יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.

זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

תבקשי מרשם לכדורים!

שלא תצטרכי לקחת את הסירופ המגעיל🤢

ורק אומרת שלפעמים לטחורים יש תחושה שמזכירה תולעים.

וגם אצלנו הרופא לא ממליץ על טיפול משפחתי.

אני באמת יודעת שזה גישות שונות, צודקת

אבל אם מציק אולי כן כדאי לברר

לא לקחתי כלום.

התולעים חיות זמן מה ואז מתות.

הבעיה אצל ילדים שהם מגרדים, ואז הביצים נדבקות לציפורניים ומשם לפה 🤢

מבוגרים שומרים על היגיינה, ולכן לא ממשיכים את ההדבקה.

וגם, למבוגרים התולעים פחות מציקות לעומת ילדים. גם אצל ילדים - יש כאלו שהתולעים פשוט לא מפריעות להם. בד"כ במשפחות אפשר לראות שאלו אותם ילדים שנדבקים שוב ושוב... האחרים גם עשויים להידבק אבל זה לא מציק להם והם לא מגרדים ולא ממשיכים את מעגל ההדבקה.

ושלושה ימים אחרי המנה הראשונה עדיין היו תולעים.

ב"ה אחרי המנה השניה היה בסדר