האמת מרגיש לי מוגזם ולא נכון.

לא ההתנהלות שלו אבל אולי גם ה'שיתוף םעולה' שלך עם זה.

אבל מקווה שתכף יבואו חכמות ומנוסות יותר

בינתיים רק שולחת חיבוק. כי באמת נגעת לי בלב.

אז נשמעת אישה ממש משקיעה;

מתסכללללל

מבחינתו אישה= איפור, הוא לא מבין איך זה הגיוני שלא.

שאני אומרת לו שאני לא אוהבת אז הוא שואל - אז למה ביום של החתונה השקעת???

למה כשאת יוצאת לאירע את מתאפרת וכשאת איתי את לא???

ד נמאס לי מה כבר נמאס!!!!

אני מבינה שאתה רוצה יותר השקעה אבלת אל תגזים

אם הייתי מבקשת ממנו לשים עדשות צבע, להרזות דחוף, להסיר שיער במקומות מסוימים ולהשתזף ברגליים.

הוא ענה שזה לא דוגמא כי הוא מעולם לא עשה את זה, בנגוד אליי שבאתי בליל החתונה שזופה ועם איפור ועקבים

ואם אני עושה את זה מידי פעם אז לגיטימי לבקש, הסברתי לו  שיש הבדל אם אני עושה את ה מעצמי או שהוא שואל אותיאם אנ משתזפת??

והוא כל הזמן אומר שנשים מתייפיפות בחוץ ובבית לא, אני בחיים לא נראת סמרטוט בבית בחיייםםםםם

וכשהוא מתרגש מהמקווה זה מרגיז אותי ונמאס לי מזה כבר תעזרו לי

להשליך על יום החתונה לכל החיים זה לא חכמה.. כל אשה היא הכי יפה בחתונה. ואחכ חוזרים ליומיום..

יכול להיות שהוא מכיר אותך גם מלפני החתונה עם איפור?

מכירה הרבה שמתאפרות כבד לדייטים

אחרי החתונה הבנתי שהוא אווהב איור יותר נוכח ולא ככה עדין (עדין זה מייקאפ מסקרה וקצת אייליינר )

היינו בעבר בטיפול זוגי (ולא כי היינו ביכוחים או משו) זה העשיר אותנו מאוד ואנחנו מדברים על הכלל

אבל הוא אשכרה לא הבין מה לא בסדר בו ומה הבעיה במה שהוא מבקש "אבל אני רק שאלתי אם את משתזפת" ואני מסבירה שיש הבדל אם אי עושה את זה מעצמי או שהוא "שואל"

ז.א. לאישה אחת זה יהיה הבדל... לשניה לא.

מה שמשנה- שלך זה לא נעים השאלות האלו.

ואת זה הוא צריך להפנים.

לא בהכרח להבין למה זה לא בסדר

אלא לקבל את זה כאקסיומה שבך זה פוגע.

אני חושבת שהרבה מזה נובע מההבדל בין המבנה הרגשי של נשים וגברים

ברור שאף אחת לא תראה כמו שהיא נראתה בחתונה. זה הפואנטה- אנחנו רוצות להראות הכי הכי טוב שלנו שם, זה ממש לא איזו הצבת סטנדרט להמשך. והוא צריך להבין את זה. גם הבחורות הכי מטופחות שאני מכירה לא נראות ביום יום כמו בערב החתונה שלהן.

(את יכולה להסביר לו את העלויות- 2000 שח איפור שיער, 800 שח קוסמטיקאית, 200 שח ציפורניים, וכו- זה הסכום שהוא רוצה שתוציאי כל ערב?)

משהו בתפיסה שלו נשמע קצת מעוות האמת.

הייתי ממש מפסיקה את זה. מציבה גבולות. את לא צריכה לעשות בשבילו דברים שגורמים לך לא להרגיש בנח, לעצבנות ולכעס כלפיו. זה בדיוק ההפך מהמטרה.

אז הסכמתי שערב מקווה סבבה זה שאני ששואת איפור ואת כל המשחקיים האלה זה לא אומר שזה בסדר והוא צריך להתבאס, אז אני אתאפר ואתלבש 

אבל כזה חולש על כל התחומים כמעט, איפור שיער צבע גוף לבוש זה כבר פוגע

אני מוצאת את עצמי מנסה להסביר לו למה בחתונה של אחותי שמתי שמלה עקבים והתאפרתי וכשאהחהו ביחד אני לא מוכנה לעשות את זה. הזיהההה

אמרתי לו שהמקווה עוד יומיים ואני יגיע ממש פגועה ושלא יצפה שאהיה עם דימוי גוף מי יודע מה כי אני יודעת שהוא היה מעדיף אחרת מאיך שאני נראית 

הוא אמר שהוא מבקש רק להוסיף לא לשנות ואני נפגעת כאילו הוא לא אאוהב איך שאני.

ומצד שני הוא כל היום משתוקק ומתאווה אליי ומחמיא לי על הגוף שלי בכנות אפילו עם כל הסרטים שהוא ראה אני יפנ יותר מכולן

בחיי הוא ראה יותר מידיי בחורות (חוזר בתשובה) (אבל לא קיים יחסים לפני חתונה)

שאת צריכה להסביר את עצמך

ככל שאת מוצאת את עצמך צריכה לספק הסברים ולתרץ, הלחץ גובר

אני חושבת שמאוד יפה שאשה מתארגנת לכבוד בעלה ומשתדלת ממש להיות יפה עבורו. באמת. במיוחד אם זה חשוב לו. אבל ההרגשה צריכה להיות אחרת כשעושים את זה

והוא לא מבין כנראה מה התחושות שעולות אצל אישה שכל הזמן משדרים לה 'את טובה, אבל את יכולה יותר. אז תעשי יותר ותהיי יותר טובה'

הוא ככל הנראה לא מבין כראוי את התפקיד שלו במערכת ביניכם.

ולכן - במקומך - מפסיקה לתת לו לערער אותי. ולא עושה מה שאת לא רוצה. זה בסוף מתפרץ, וזו התפרצות כואבת. אם היית אומרת שזה אידאלי מבחינתך גם אז אחלה, אשרייך, שניכם מרוצים. ברגע שלא - עוצרים רגע ומחשבים מסלול מחדש

גם שמתי לב שמבחינתו זה - 'רק שאלתי' ואת רואה את זה כדרישה. לפעמים זו לא דרישה, וזו באמת שאלה. אל תתביישי לעמוד על שלך. 

וחיבוק

ולגבי הרק שאלה, אני מכירה אותו מספיק, הוא שואל כי הוא ממש רוצה שאני אשים.

כשהייתי מותרת הרבה זמן בגלל הריןו והנקה קיימנו יחסים אפילו שלא רציתי (הוא לא ידע) כי לא רציתי לדחות אותו שוב ושוב כי הייתי בלי חשק בכללללל ואז דיברנו על זה וסיכמנו על מן קבוע שמתאים לי ולו.

גם מקלחת שותפת הוא ממש רוצה ואני לא מוכנה!!!!! מבחינתי לא קרה ואני גם לא יבוא לקראת בשביל זה 

כמו שהבנת הפערים ביננו  מאוד גדולים וזה מתסכללללל זה קשה זה נושא רגיש וחשוב

אבל בקטע של איפור ולבוש וכו, אנחנו לא מצליחים להגיע לפשרה של מה טוב לשנינו

שבסופו של דבר הפער נוגע במקום קצת יותר עמוק ביניכם

שהוא כאילו לא קשוב לך ויותר מחובר לעצמו.

אבל השאלה היא - האם הבעת מספיק אי שביעות רצון מהדרישות שלו ונשארת נאמנה לעצמך. זו אבן דרך חשובה בדרך לשם.

סופו של דבר, הרבה יותר כיף לתת ולשחרר כשלא דוחקים אותך לפינה. כי כשדורשים ודורשים זה יוצר בסוף אנטגוניזם. זה בדיוק מה שקרה לך פה לדעתי

שימי לב שגם כשיש כל מיני הדרכות כאלה לנשים על אסטתיקה ויופי מול הבעל, היא אמורה כלפי האישה ולא כלפיו. כלומר, זה אמור לבוא ממך ולא ממנו.

התפקיד של הבעל פה בעיניי זה להתפעל  לקנות תכשיטים פחות או יותר, להחמיא ולתת לאישה הרגשה טובה כדי שיהיה לה כיף להשקיע בעצמה אם היא רוצה בכך, בדברים שמהנים גם את בעלה.

ולכן אני רואה פה סוג של היפוך תפקידים שלכם בעניין הזה.

אני לא יודעת איך זה בעוד תחומים ביניכם, אבל אני מאמינה שעניין הריצוי מצידך לא מתחיל ונגמר פה.

ולכן אני חושבת שלפני שאת מדברת איתו, תנקי רעשי רקע ותתרכזי בעצמך. כיף לך להתארגן ולהתאפר ולעלות על עקבים פעם פעמיים בחודש? זה משמח גם אותך? היית עושה את זה ברצון אם הוא היה פחות 'חופר לך'? או שבכלל לא?

את יודעת את התשובות. אם זה טוב לך וההערות והשיח סביב מורידים לך, אז להגיד. תשמע בעלי, אני מאוד רוצה לשמח אותך. כי זה משמח גם אותי. אבל ההתעסקות הבלתי פוסקת סביב זה כבר לא נעימה לי. אני רוצה להרגיש שאתה אוהב אותי ורוצה בי גם בלי החיצוניות הזו. ככה פשוט.

תחזירי אליו את התפקיד של החיזור (אגב זה שהוא עלה במשקל ופחות משקיע בעצמו גם מסתדר עם התאוריה של היפוך תפקידים כי הוא פחות מחזר ורואה את החלק שלו כפאסיבי יותר. הכל מגיע אליו והוא במקום הדורש כביכול ולא במקום שמשפיע וזז) והמחמאות, אבל בצורה שתהיה יותר בריאה וטובה לי.  ובלי להסביר יותר מדי. למה? כי זה עושה לי לא נעים. וזה בור ללא תחתית.

אני לא יודעת עם אלו שדים ורוחות הוא מתמודד

אבל סביר שקשה לו ויש משהו מהעבר שהוא זקוק בגללו לעזרה ממך

ואולי אפשר שתתגנדרי בשבילו אם הוא כל כך נואש ומבקש שוב ושוב

זה כמו לתת מים לאיש צמא

נראה לי הלכת קצת רחוק לשדים ורוחות.אבל בכל מקרה - זה שלו ושיתמודד עם זה בעצמו

למה היא צריכה לפתור לו את זה?

זה הגוף שלה והרצון שלה חשוב הרבה הרבה יותר

א. מבינה ממש טת הפגיעה שלך שאת מרגישה לא אהובה כמו שאת..שאוצים ממך מה שלא טבעי לך אולי..

זה באמת לא קל

הדבר הכי חשוב לא לתת לזה לערער את הבטחון הפנימי שלך בעצמך

וגם בו

הוא טועה בדרך

אבל תשימי לב לא להפוך את זה למלחמה בינכם

כי מהטון כתיבה שלך נשמע שכתוצאה מהפגיעה גם את מתמקמת לא נכון מולו

זה הגיוני

אבל זה לא לטובתך

אל תכנסו למלחמה

אל תפרשי הכל עכשיו באנטי

יש פה משהו שיצטרך ברור

אבל בשביל לברר

צריך מרחב רגוע ואוהב וקשוב

תרגעו תאספו תתמקמו מחדש

ואז דברו על הדברים בנחת

יש לו את העבודה שלו

ויש עבודה שלך על גבולות..

ואת צריכה להיות עירנית ולשים לב שאת לא מאבדת את הגבולות שלך. שימי את עצמך בפרונט. תחשבי מה את רוצה לפני מה שהוא רוצה. לא לקחת אחריות על שביעות הרצון ושמחת החיים שלו.

ובזהירות מציעה שתקראי קצת על rocd.

לא צריך לעשות דברים שלא רוצים למען מישהו אחר, לא יוצא מזה משהו טוב וזה לא בריא.

כשמישהו מתרגל שהשני מוחק את הרצון שלו, הוא יכול לרצות שוב ושוב שישביעו את רצונו וימחקו את הרצון האישי.

בזוגיות (ובכל סוג של קשר) צריך לשים גבולות ברורים. הגבול שלי הוא לא לעשות שום דבר בניגוד לרצוני, גם אם זה משהו קטן, זה הכבוד הבסיסי שמגיע לי וזה מה שגורם לאנשים מסביבי לכבד את הרצונות שלי.

ולא באלי שהפשרה היא שיהיה מישו מבואס, כי אי מבחינתי לא מוכנה לזה אבל ההמשך הוא שאני יידע שזה המצב שאני לא מוכנה אבל בעלי מבואס 

לא באלי שהוא יהיה מבואס

הבאסה שלו היא לא בתחום האחריות שלך והאמת היא שגם לא בשליטתך.

ואת יודעת שגם אם הוא יפסיק לבקש זה לא ירגיע אותך. כי את תמשיכי לחשוב על זה שהוא לא מרוצה.. טורדנות זה מדבק.

אולי אני טועה וזה בסדר שהוא צריך אתזה ואנ צריכה לתת את זה??

עם מי מתייעצים??

הוא בן אדם מאוד מקבל

האם את רוצה להשקיע ולהשתנות *בעצמך*?

או שאת מחפשת פתרון איך לשנות *אותו*?

אני לא מאמינה בכלל בלשנות את האחר,

כשרוצים לשנות מצבים זה רק על ידי עבודה פנימית שלי עם עצמי

וזה - יש בשפע מי שיכול לעזור!

אני יכולה לאמר לך איזה ליווי עזר לי אישית בתחום הזה

אבל אני לא בטוחה שזה העניין,

קודם כל חשוב שתבדקי עם עצמך -

את רוצה להשקיע בזה?

זה חתיכת השקעה, גם כלכלית אולי אבל בעיקר נפשית

התבוננות, עבודת המידות...

לדעתי זה שווה כל שקל וכל רגע של מאמץ!!

זה עושה שינוי מטורף

גם בחיים האישיים שלי, גם בחיים של אלו שסביבי/ ביחס שלהם אליי

אבל זה יכול לקרות רק אם את עם המון רצון ולקיחת אחריות על החיים *שלך,*

ולא שלו ;)

בהצלחה רבה!!

ובכלל, תדעי שאת נורמאלית לגמרי לגמרי!

יהיה ממה להתבאס, זה לא מדד למה לעשות ומה לא לעשות.

המדד היחיד הוא מה את רוצה לעשות. אפשר לבוא לקראת, אבל ברצון ובשמחה, אם זה פוגע בך זה לא שווה.

צריך לעשות את ההפרדה הזאת

ממה שאת מתארת את עושה ועושה והוא עדיין מבואס.

אז כנראה שזה לא הפתרון....

אני מבינה אותך,זה טבעי לרצות לשמח אותו ובטוחה שיש ציפיה שאחרי זה הוא יפרגן וירים לך

אבל את מתארת מעגל שיצא מאיזון, שלא טוב לך,ושהוא גם לא מרוצה

אז כנראה שכדאי לגלגל אותו למקום אחר

לי נראה שמה שחסר כאן זה שאת תהיי בטוחה ויציבה במקום שלך, בגוף שלך, בהחלטות איפה ומה להתקשט או להתייפייף ואיפה לא בא לך.

"לחסום" את המקום שבכלל מאפשר לו לבקר את המראה שלך

לא במלחמה

לא בהסברים

אלא בינך לבין עצמך.

ותסמכי עליו שהוא מסוגל לפתור את הצד שלו במשוואה בעצמו.

את לא אחראית על האושר שלו

אולי הוא יתלונן אולי יעשה פרצופים אולי יבקש- לא אכפת לך.

את תקשיבי למה שמתאים לך ותסנני את מה שלא בצורה נעימה ובטוחה

כנראה זה יקח קצת זמן,תמיד כשצד אחד בדינמיקה משנה התנהגות הצד השני מתחיל בהתנגדות לשינוי, אבל אחר כך זה מאפשר דינמיקה חדשה ובעז"ה שתהיה יותר טובה

בהצלחה!

זה לא קל

כי אני מודעת לגוףשלי, אני פשוט חשבתי שהבקשות שלו הגיוניות ואני אכן צריכה להתקשט בשבילו במקסימום,

אני זוכרת גם שככה למדתי שאישה צריכה להתקשט בשביל הבעל אבל זה רק תיסכל אתי יותר ויותר.

ויש לי שאלה, דיברנו והוא אמר לי מה אני יעשה כשאני מרגיש שאני ממש חייב? (להוציא זרע) לא ידעתי מה לענות לו. רק פעם אחת סירבתי לו מהסיבה הזאת.

מרגיש לי כמו חפץ. יש לי הרבה סתכולים סביב הנושא הזה כנראה ואני מתחילה להבין למה...

ומה באמת התשובה? הוא ציין בפני אימרה של איזה תנא שאמר שהנשים מצילות אותןן מהחטא, ושוב לא ידעתי מהלהגיד.

כמובן שהשיחה שלנו הייתה בנועם ובנסיון להגיע להבנה, ולא בהתרסה וכעס

בכל מה שקשור לקשר בין בני זוג, השפה צריכה להיות שפה של רצון, ולא שפה של צריך.

ומכאן בעצם הכל מתחיל.

הוא רוצה משהו מסוים, מותר לרצות. אבל הוא לא *צריך*.

לך לעומת זאת, יש רצונות אחרים.

הרצונות שלכם מתנגשים, וזה דבר נורמלי.

השאלה איך מגשרים על זה.

אבל קודם כל צריך להשתמש במונח הנכון, של רצון מול רצון.

אם השפה עוברת לשפה של צורך, אז קשנ מאוד לגשר ככה על פער. כי הוא טוען "אני צריך", שזה בעצם אומר שהוא חייב, לא יכול להסתדר בלי זה. ולכאורה אם את לא מסכימה, את מונעת ממנו צורך.

אבל שפה של רצון מציבה את שניכם באותה רמה. אין כאן נזקקות אחד לשני.

אלא רצון הדדי לקשר ואהבה.

ולכן אם מישהו לא רוצה משהו, לא עושים.

אז מה כן? מדברים, מסבירים, לומדים אחד את השני. אבל לא מתוך מקום של כניעה שלך או שלא, אלא מתוך לימוד ואהבה ביחד.

בעיניי השימוש בציטוטים ומקורות סביב העניין הזה, לא מועילה. כי זה שוב מסב את זה מהרצון, לצריך.

באופן פרטי ביחס למשפט כזה או אחר מהמקורות, זו לא הוכחה לכך שאת צריכה לעשות משהו, יש הרבה משפטים שנאמרו בגמרא ולא נפסקים להלכה.

אם באופן כללי את רוצה לברר האם יש להלכה מה לומר בקשר לחובות של בני הזוג אחד לשני, אפשר ללמוד את זה. אבל אני חושבת שעיקר השאלה כאן היא בכלל לא הלכתית, אלא זוגית. והכנסה של אמירות הלכתיות כאלו ואחרות, רק מפריעה מלמצוא את הדרך שבאמת תתאים לכם.

האתגרים שלך מוכרים לי. אולי כי בעלי ואני שנינו בעלי תשובה.

נשמע שאתם זוג צעיר בלי ילדים. אני טועה?

אם כן, רוצה להרגיע שככל שהעומס של החיים יגדל, יהיה עליו עול של פרנסה וכו', ככה ההתמקדות בדברים לא תיעלם , אבל תקטן.

זה ממש משמח שהשיח שלכם מכבד, נעים, פתוח.

 הייתי מוצאת זמן ששניכם בטוב

ועונה לו על השאלה: "והוא אמר לי מה אני יעשה כשאני מרגיש שאני ממש חייב?"

שזאת הבחירה שלו וההתמודדות שלו. שזה טבעי שאת לא כל הזמן זמינה (שוב,, לא יודעת אם יש לכם ילדים, אבל אחרי לידה, האישה לפעמים תקופה ארוכה לא זמינה לזה) והוא צריך ללמוד איך מתמודדים. ואם הוא מצטט לך ממקורות.

את יכולה גם לצטט: "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורת תבלין". תסמכי עליו. הוא כבר ימצא את הדרך.

וכדי לא להרגיש כמו חפץ הייתי גם מנסה לשאול את עצמי מה נעים לי? מה עושה לי אווירה?

אולי לבקש מסאג'? להזמין אוכל מפנק? נרות וריח טוב יין ואווירה?

להיות בקטע של "להנות" ולא רק "לרצות".

גם אני עברתי דרך המסרים האלה,עצוב שאנחנו מוקפים בהם

ואני עוד עברתי הדרכת כלות באמת ממקום הרבה יותר בריא אבל הדברים האלה מחלחלים ונכנסים אלינו מסביב....

הרגשתי שאני צריכה "לתת לו" וכו

וזה גישה דפוקה שצריך להעיף

את לא אחראית להתמודדויות שלו!

נכון שאתם נשואים שזה  בעיקר אומר שיש לכם קשר ובלעדיות במיניות

אבל אתם עדיין אנשים שלמים בפני עצמכם

וכמו שהוא היה צריך להתמודד לפני החתונה הוא מסוגל להתמודד גם עכשיו, ונכון שהקרבה והזמינות מייצרים אתגרים חדשים אבל מצד שני הוא גם זוכה לממש את המיניות

אולי שווה ללמוד יחד, או אפילו כמה מפגשים של ייעוץ מיני

כאשר אתם באים למרחב הזה ממקום יותר בריא וקרוב, של מטרה להנות ולשמח, ופחות ממקום גופני יצרי וסטראוטיפי שניכם יוצאים הרבה יותר מסופקים וכבר הרבה פחות אכפת מעקבים או איפוא

קודם כל ודבר ראשון- להגיד לו שעם הגישה הזאת הוא גורם בעצמו שאת תשנאי את המקווה.

וזה חבל!! חבל לו, חבל לך, חבל על הזוגיות שלכם.

אני מדמיינת מה זה שאישה מתחילה להתאפר ולהתלבש ולהתבשם באמצע הלילה אחרי יום ארוך,

כשאת בטח עייפה וכל זה מצריך ממך לגייס כוחות שאין לך

ובסוף מקבלת על הראש שהיא לא שזופה ועם עקבים...!!!

וואו.

הייתי מתחרפנת. משתגעת.

רק לחשוב על עינייך המאופרות, נעצבות בשקט על כך ששוב זה לא מספיק...

ממש כואב הלב.

האחריות על האישות היא של שניכם, ובעיקר שלו.

שהוא יתמודד פעם עם הפער שבין החיים לפנטזיה

ולא יחריב את השמחה והחשק שלך ע"י רף שהולך ועולה, בדמות הפנטזיות שלו.

ובמקומך, ממש לא בקלות הייתי ממשיכה עם הבגדים והאיפור.

קודם כל שיעריך ויכבד אותך כאשתו, ולא כל הזמן ימדוד אותך כאובייקט מיני

אח"כ יש על מה לדבר.

לשים את עצמך במרכז

ושהוא יתרגל להתכוונן אלייך, ולא כל הזמן את אליו.

זה מבריא את הדפוס הקיים

תודה על התשובה.

בעלי מאוד מעריך אותי ומכבד אותי וחוץ מהעניין הזה הזוגיות שלנו טובה ב"ה ואנחנו מאוד אוהבים אחד את השני

ואני באמת מרגישה שאני צריכה להיות בהתאם לפנטזיות שלו, לא נוח לי להסתובב בחדר ושיהנה מהגוףשלי (מקווה שהובנתי)

(אולי צריך לציין שאני מאוד צנועה בגוף שלי, אפילו ליד אחיות שלי אני לא אסתובב במכנסיים בחופשיות, נוח לי ככה) ולמדתי להיפתח בפניו)

הוא בהכרח טועה? אולי הוא צודק בבקשה שלו? הוא לא מבקש כל יום רק כמה פעמים ובמקוה אפילו רק במקווה.

השאלה שלי שוב זה מה עושים במקרה כזה?? 

שנינו צרכים להיו מרוצים ולא בבאסה כל פעם

ואני חד משמעית בלחץ מהערב מקווה

השאלה היא אם אתם עסוקים במה *את* רוצה.

אולי את רוצה טבעי? 

כל השיח הוא מה הפנטזיות שלו ואיפה את מולן.

ומה את רוצה?

אולי בא לך יחסים משוחררים, בלי בכלל אביזרים ואיפור וכזה?

שווה להגיד לעצמך ולו מה הרצונות שלך.

שתרגישי הדדיות ולא רק "האם הערב הוא ירצה אותי עם עקבים וכל זה, ואז אהיה בסטרס, או שאוכל פשוט להירגע"

כי אם את בסטרס בערב המקווה זה סימן לא טוב לבעלך.

זה סימן בשבילו שהוא שוגה בלהבין איך מדברים לאישה שלך.

כי תאמיני לי שאם גבר יודע איך לדבר עם אשתו- היא רק תרצה לעשות בשבילו! ואפילו תוסיף משלה רעיונות שהיא חושבת שישמחו אותו

אבל ה"סוד" הוא לשדר לה קבלה ואהבה *לא משנה מה!*
כי אישה היא מאוד-מאוד רגישה בדברים האלו

וכל הערה קטנה נחרטת

ומלחיצה

ואח"כ קשה כבר להיזכר מתי הייתי נינוחה מול בעלי

כי המוח מתרגל להתניה של "הוא יימשך אליי רק עם איפור ועקבים"

ואז יש סטרס

במקום שהמוח יידע "אני יפה בעיניו בכל מצב, ואם טוב בעיניי לעשות כך וכך- זה ישמח אותו יותר"

זה ממש הבדל של איכות חיים.

אבל זה הרבה תלוי בבעל ובהבנה שלו שאת זקוקה לאישור גורף שלו, בלי תלות במשהו חיצוני

אז הוא אומר - בערב מקווה תשקעי בשבילי כי זה מה שאני אוהב, ורצוי גם בעוד ערב, _פעם בשבוע שבוע וחצי) ובכל שאר הערבים תהיי פשוטה איך שאת אוהבת.

מצד אחד נשמע נכון

מצד שנימה אני יגיד לו? שעלה לי??? ועכשיו שיחכה שאתאושש, זה יכול לקחת גם שנה, ברצינות

של גבר על מבנה הנפש של האישה.

להסביר לו שכשאת עושה משהו בשבילו בתחום האישות- שלא מגיע ממקום שלם

הנזק של זה לתווך הקצר והארוך- הרסני.

למה? ככה!

הלמה לא משנה כרגע

(התשובה היא באמת ככה.  ככה זה רוב הנשים, אנחנו רגישות והגוף שלנו והמראה שלנו הוא נושא רגיש מאוד, לא תמיד יש לזה הסבר רציונלי שאפשר לתווך. זה פשוט עובדה - וככה הוא צריך לקבל את זה)

עכשיו אחרי שזה מתקבל כעובדה- דווקא בגלל שאת יודעת שזה לא ממקום רק ואת מכירה אותו כאיש טוב

אפשר לבקש ממנו לשאול את עצמו האם הוא באמת מעוניין לפגוע בך בכוונה תחילה (ולהבהיר לו שברור לך שלא)

אבל כשיש עובדה שזה פוגע בך

גם אם הוא לא מבין למה

והוא בכל זאת מתעקש להפוך את זה לשיח

אז באיזשהו מקום- זה הופך להיות שיח פוגני מראש.

אני באמת חושבת שחשוב שתבינו שבדרך הזו -זה מתכון לאסון

אוי ואבוי אם ליל טבילה יהפוך להיות משהו שאת מנותקת ממנו רגשית- ומנסה לרצות אותו- גם אם הכוונות טובות

בכל הקשור למיניות - לגוף ולנפש שלנו יש זיכרון משלהם, מנותקים לגמרי מהגיון ומהשכל.

המשך שיח כזה  ממש יכול להיות בעכריו

היה ערב אחד שבעלי חזר ממש עצבני הביתה וכל מה שניסיתי להציע כדי קצת 'להרגיע' את המצב הוא לא זרם. השתבלל בעצבים שלו, לא דיבר איתי וזהו. כמה דקות אחכ התקשר אליו החבר הכי טוב שלו ופתאום- נופת צופים. מחייך, מדבר וכו'

הלכתי לישון קצת פגועה.

יום אחכ כשדיברנו על זה אמרתי לו שזה היה לא נעים המעבר החד הזה. שכל העצבים בעצם יוצאים רק עליי אבל עם החבר- כאילו שום דבר לא קרה.

אז הוא אמר לי שאני צריכה דווקא לשמוח בזה שאני האדם היחיד שהוא מרגיש מולו בנוח לא להיות אסוף, ולתת לעצמו להרגיש ולהיות איך שהוא באמת.

למה אני כותבת לך את זה למרות שזה כאילו לא קשור?

כי הציפייה של בעלך שתהיי מתוקתקת כאילו את מתחתנת היום היא ציפייה שבאיזשהו מקום מנוגדת לזוגיות.

ברור שיש גם את הזמנים האלה שבהם משקיעים אחד לכבוד השני (כמו שיש את הזמנים שבהם אני מצפה מבעלי שיאסוף את עצמו גם מולי ולא יוציא עליי את כל הג'יפה של מה שעבר עליו)

אבל באופן כללי הזוגיות היא הבית שלנו, היא המקום הנוח שלנו. היא המקום שבו אני יכולה (וצריכה) להיות הכי אותנטית שיש.

ולהיות מאופרת, עפ עקבים, שזופה וכו' זה לא נוח. בואי נודה על האמת. ולכן הכי טבעי שלא תרצי להיות ככה בבית שלך. עם בעלך. 

שזה הבית שלי ואני רוצה להיות בנוחות שלי.

אבל חשוב לי להדגיש לכן משו שאולי התפספס 

הוא לא מבקש אותי כל ערב על עקבים!!! (אם היה יכול היה מבקש כל ערב שאנחנו ביחד) 

אלא במקווה ובעוד פעם פעמיים

אז לכן הסכמתי לתת מעצמי כי בזוגיות לא עושים רק מה שנוח אבל כשהבנתי כבר שהוא היה רוצה הכלללל שם כבר נעצרתי.

מבינה אותי?

כשאת מְרַצָה רצון של מישהו אחר, את צריכה לבחור בזה ולשמוח מזה ואז זה מקרב. ולא להרגיש שאין לך ברירה, כי אז את מרגישה סוג של ניצוּל, וזה מרחיק.

אני חושבת, שאת לא צריכה לפחד מזה שהוא יתבאס. מותר לו להתבאס והוא יתגבר ויתרגל עם הזמן. אבל זה כבר התמודדות שלו. ואז כש"תתנדבי" מרצונך, זה יהיה לשניכם כיפי ומקרב כנ"ל.

משתתפת בתסכול שלך ובפגיעות מבעלך. מבינה ממש!!

שיתפתי פה לא מזמן על משו קצת דומה.. בעלי היה מאד רוצה שכל הזמן אהיה חלקה ו וואלה לא מצליחה.. קשה לי להקפיד על זה, לא מתאים לי להתעסק בזה כל הזמן וזה מתיש.. זה הוריד לי את הבטחון מולו ובכללי.. בנות כתבו לי פה המון דברים יפים וחשובים אבל לא יודעת עד כמה תזדהי.. אבל בעקבות מה שבנות אמרו לי אז אספר לך שבשבת האחרונה שזה שוב עלה אמרתי לו תקשיב אני יודעת שזה הרצון שלך וזה מפנק אותך ותאמין לי שאני רוצה לשמח אותך ולפנק אותך ואם אני לא עושה את זה כנראה שזה לא מתאים לי, לא מתחשק או לא מתאפשר ותקבל את זה ותשמח בזה ויש בי עוד ככ הרבה דברים שמשמחים ומפנקים ויפים ומושכים אז תשמח ותהנה בהם.

ואחרי שה בזמן נעים ביקשתי ממנו אם אפשרי שלא יעלה את זה יותר כי זה לא מחזק אותי להתאמץ בשבילו, זה רק מחליש ולא עושה לי חשק.. היה ניראה שהבין..

אולי כם לך זה יועיל משו.. בהצלחה רבה! אפשר גם להתפלל על זה.. תפילות תמיד מועילות!! 

בעיקר כי הזדהיתי איתך מאוד

אני מתלבטת אם לגיד לו את זה. אני יעשה את זה אחרי שאני אהיה בטוחה שזה מה שנכון לעשות, שאני לא טועה בזה. ושיתמודד עם הבאסה שלו

תבינייי סיכמנו שאני לא עושה גוונים בשיער עד שהוא מרזה, כי הוא השמין ממש ואמרתי לו שהוא לא ייראה איך שבאלו (ובעניי זה לא יפה אבל אני לא חופרת לו,) ויקבל אישה דוגמנית (באמת יש לי גוף יפה, לא רק הוא מחמיא לי עליו)

אני לא מספיק חכמה כדי להגיד מה בדיוק לעשות..

רציתי לכתוב ולא הספקתי

האולטימטום על נראות חיצונית ו- אני לא אתן לך משהו שאתה רוצה, עד ש.. גם לי לא נראה בריא

אשמח לשמוע

אנחנו מאוד מודעים לתהליכים רגשיים ולפתיחות, אנחנו מדברים על הכל

נקודת הסתכלות שלי.

שני דברים:

1)הוא אומר לך את זה לא מתוך רוע ומתוך רצון שליטה, אלא מתוך פתיחות איתך. תסתכלי על זה ככה. לכמה בעלים יש בראש פנטזיות וכמה מהם מהם מעיזים להגיד את זה לנשים שלהם?

2) הגבולות שלך.

אל תביאי את עצמך למצב שאת מתפוצצת.

את לא חייבת כלום. אדרבא, גבולות זה בריא לקשר. פשוט תתחזקי מבפנים, תביני שבעלך אוהב אותך כמו שאת, אז מה שיש לו פנטזיות, הראש של רוב הגברים עובד בכיוון הזה נון סטופ (לנו קשה להבין את זה).הוא אוהב את האישיות שלך, את מי שאת, זה הרבה יותר מחיצוניות.

וטוב שהוצאת לנו את הקיטור, כי מולו את לא צריכה להגיד את כל זה. מספיק להגיד "לא מתחשק לי" , "קראתי ששיזוף זה לא בריא", "אני מבקשת שלא תשאל אותי דברים כאלה, מה שאני יכולה אני עושה אני עושה באהבה ובהשתדלות גדולה" וכו' בטון רגיל ולא ביקורתי ואם אםשר בהומור אז עוד יותר טוב. יחסים בין בני זוג צריכים להיות קלילים. לא צריך לעשות מהכל כבד. כשבפנים את חזקה, הדברים פשוט נשמעים. ודברים שכן לא אכפת לך לעשות בשבילו תעשי בהתלהבות ובשמחה.

בהצלחה!!! באמת זכיתם אחד בשני נשמע שבעלך מטורף עלייך.

שמחתי לקרוא את מה שכתבת

ואענה 

1. אני מודעת לזה, הוא לא יכול להיות רע הוא כולו טוב, וזה באמת מגיע נטו מפתיחות

2. אמרתי לו הכלללל הבעה שלי היא שאני לא יודעת אם הרצון שלו לגיטימי, אני לא אגיד לו "לא" וזהו. אולי אני כן צריכה???

הוא גם קצת שקט היום, כנראה נפגע מאתמול, אני רוצה לעשות שיחת הבהרה אבל אני לאיודעת מה להגיד בה...

הוא הגבולות *שלך*. זה לא קשור אליו בכלל.

הקו הדק הזה בין "נעים" לך ללא נעים לך.

את צריכה לחשוב עם עצמך איפה את מוכנה ללכת לקראתו, להשקיע ואיפה זה כבר נוגד את הרצון שלך.

זה לא יוריד מאהבה שלו כלפייך!

להיפך, הגבולות הם האהבה הכי גדולה שיש.

זה יעזור לו לא ליפול לאנוכיות, אלא להבין שיש כאן עוד בן אדם עם רצונות משלו.

אהבה זה לא רק ללטף ולרצות, אהבה זה גם לא גבולות ולחנך לפעמים.

לדעת שהוא הי רוצה יותר (

יש לנו לבני אדם אין סוף רצונות.

כמו שלאישה לדוגמא יש אין סוף רצונות לעיצוב הבית/ בגדים/ תכשיטים חדשים וכו וכו' כך לגבר יש אין סוף פנטזיות

זה לא קשור אליך,

וזה גם עבודה שלו מול עצמו , לשמוח במה שקיבל

את רק עוזרת לו בהצבת גבולות הזאת

אבל הרצונות שלכם מתנגשים.

אהבה היא לא ביטול הרצון העצמי. גם בנתינה שבאה מאהבה חייבים להציב גבולות, בעיקר בעיקר בתחום של יחסים שאם נותנים לא בלב שלם זה רק יכול לגרום לריחוק וכעס שנצברים בפנים- נשמע שאת שם.

אם את לא מעוניינת לעשות את הדבר הזה, וזה עושה לך רע, זה לגמרי הזמן להגיד- מצטערת אבל זה לא מתאים לי יותר. זה מרחיק אותי ממך. זה עושה לי רע. אני לא רוצה בזה שוב ובבקשה אל תלחץ עלי, אלא תנסה לעבוד על עצמך למה זה מפריע לך. 

נשמע מכאיב מאד❤️

בעיני כדאי לפתוח את זה ולא להמשיך לחיות בצורה כזאת..

בלי דיונים, לשתף במה את מרגישה כשהוא מבקש ממך את זה

מה זה גורם לך להרגיש כלפיו

כלפי הזמנים שאתם יחד

ובעיקר מה חשוב לך להרגיש (לדוגמא שאת מחוברת לאיך שאת נראית

ושאת יפה בעינייך, שהוא אוהב אותך כמו שאת או כל דבר אחר שנכון עבורך❤️)

אבל הוא פשוט לא מבין אוי בעניין הזה אין לך מושג כמה

אז קודם כל כותבת כאן מה שניסיתי..

נשמע מכאיב מאד❤️

בעיני כדאי לפתוח את זה ולא להמשיך לחיות בצורה כזאת..

בלי דיונים, לשתף במה את מרגישה כשהוא מבקש ממך את זה

מה זה גורם לך להרגיש כלפיו

כלפי הזמנים שאתם יחד

ובעיקר מה חשוב לך להרגיש (לדוגמא שאת מחוברת לאיך שאת נראית

ושאת יפה בעינייך, שהוא אוהב אותך כמו שאת או כל דבר אחר שנכון עבורך❤️)

ועוד משהו קטן על ריצוי.

לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו מרצים את הצד השני מתוך דאגה כלפיו,

שלא יתבאס, שלא יהיה לו קשה או שלא יתאכזב,

ומתוך דאגה למערכת היחסים שתהיה קרובה ונעימה

אבל בעומק אנחנו בעיקר חוששים מהתחושה שלנו אם יתבאס או לא יהיה מרוצה מאיתנו,

לדוגמא אם יביע אכזבה מהמראה אז אנחנו חוששים מהתחושה שתהיה לנו בעקבות זה (חשש מאד לגיטימי כמובן)

ונקודה נוספת היא שאנחנו בעצם במובן מסויים פוגעים במערכת היחסים

כי אנחנו בתוכנו נושאים כעס ומרמור על הצד השני

שלא שומר על הגבולות שלנו במקומנו, שלא מבין בלי שנגיד לו שזה פוגע ולא נעים,

וכל התחושות האלה גם גורמות למערכת היחסים לא להיות אותנטית וכנה לגמרי,

וגם הרבה פעמים מתפוצצות או מוסיפות מרמור וחיץ רגשי בינינו.

לכן חשוב קודם כל להבין את המניע הפנימי והסיכון שיש כאן.

אם את רוצה לשמח ולהעניק לבעלך זה מצויין,

כל עוד את מרגישה שאת עושה את זה מתוך רצון ובחירה.

ברגע שאת מרגישה שהוא מכריח אותך (ולא כי את חוששת בתוכך מתגובתו)

זה יוצר כמו שאת בטח מרגישה ריחוק והצטברות משקעים ולטווח הארוך ולפעמים גם הקרוב בעיקר מזיק.

המבחן הפשוט ביותר כדי לדעת אם הנתינה שלנו הייתה מדוייקת,

היא האם אנחנו מרגישות סיפוק ושמחה אחריה, או מרמור טינה וטרוניה❤️

דבר שני כדי שיבין אותך יותר טוב, הכי נכון שתביני קודם את עצמך.

איך את מול זה, מה את מרגישה כשאת מתלבשת בצורה שאת לא אוהבת

או כשאת קולטת שדר שמה טבעי או נח לך או יפה בעינייך לא מפסיק טוב.

בכללית אני חושבת שההתנהלות צריכה להיות כזאת

1. בירור ועיבוד עצמי של מה זה גורם לך להרגיש ואיפה את מול זה

2. הבנה מה *את* כן רוצה וחשוב לך.

ביהדות אגב, האיש הוא זה שצריך לספק את אשתו ולדאוג לשמח אותה ולדעת מה היא רוצה וזקוקה.

3. לשתף ולתקשר את 1+2

4. לשמור בעצמך על הגבולות שלך.

אם לא נכון לך לעלות על עקבים אז לא לעלות.

אם מבאס אותך להתאפר בצורה ספציפית אז גם לא.

אם נפגעת מהערה או תגובה כלפי המראה שלך-

שוב- לשתף בתחושה ובמה שחשוב לך.

נשמע שהנושא פוגש אותך במקומות ורבדים מאוד עמוקים בך.

לכן זה מצוין שעולים בך קולות שרוצים ודורשים את הליבון והבירור היותר עמוק כאן.

ב"ה זו יכולה להיות מקפצה מאוד גדולה, גם אישית וגם זוגית.

ועם הבירור לעומק של הדברים תהיה לך בהירות יותר גדולה ורוגע יותר גדול לכל השנים הבאות והרבות ב"ה.

בתור התחלה נסי לברר מול עצמך -

מה הנושא הזה מעורר בך?

כשאת כותבת שאת מתכווצת מהשאלות שבעלך שואל - נסי להקשיב רגע למקום המכווץ בגופך - מה הוא רוצה לומר לך אם היה לו פה?

למה הוא מתכווץ?

מה הוא היה מבקש ורוצה שיקרה?

מה בך רוצה עוד ניראות?

מה עוד את מרגישה?

מה עוד את צריכה?

אחרי שתזהי ותמקדי את צרכייך ורגשותייך ותתני להם שם, מקום, צורה, ניראות - תוכלי לתווך אותם לבעלך בצורה מקדמת.

ולפני כן כדאי שגם הוא יעשה את העבודה הזו מול עצמו - מה הוא צריך? מה הוא מרגיש כשהוא מבקש זאת? מה חשוב לו?

וגם הוא יבוא אלייך עם המיקוד הזה שעשה עם עצמו.

ואחרי שהוא יצליח להבין אותך, את כל כולך ואת כל העומקים והרבדים שמתחוללים בך בנושא הזה,

ואחרי שאת תביני אותו עד הסוף ואת כל כולו גם בנושא הזה -

יהיה הזמן לחשוב מה עושים תכל'ס מכאן והלאה.

איך מתקדמים

אבל תוך שמירה על הגבולות שלנו

ותוך כבוד למרחב האישי של כל אחד מאיתנו

ותוך נתינת מקום וניראות לצרכים שלנו

וזה מסע שאומנם יכול להיות לא פשוט, לעיתים אפילו מתיש, אבל זה מסע מופלא ומתמגל מאין כמוהו.

מסע שגם בתוכו וגם לאחריו תצליחו לבנות עוד קומה בכם. כזוג. וכיחידים.

מסע שכוחות הנפש יתרחבו.

מסע של גילוי והעמקה.

מסע של הקשבה. הקשבה פנימה והקשבה החוצה.

מסע של התבוננות מחדש בתפיסות קיימות ו/או אמונות מגבילות וניסיון לראות איפה אנחנו בוחרים לשחרר אותן ואיפה אנחנו רוצים לדייק אותן

(כמו התפיסה שנשמע שמעוררת בך תהייה ושאלה עצמית ומהותית של - אבל אם כך הוא רוצה אולי הוא בעצם צודק? ואם הוא צודק, איפה המקום שלי בתור אשתו בכך? האם אולי אני *"צריכה"* לבוא לקראתו? האם אולי זה בעצם *"התפקיד שלי"*? האם בעצם *"זה"* מה ש*"צודק"*?)

ולענ"ד בירור התפיסה הזו מול עצמך וכן שאר הדברים יכולה להוביל אותך קדימה בצורה מאוד רחבה וטובה ב"ה.

לאחר השלבים הללו יגיע גם שלב הפתרונות.

שזהו בעצם השלב היותר סופי שבו תחליטו ותגבשו יחד מה נכון לכם כזוג, ומתי, ואיך, וכמה, ושוב - מתוך מקום שנשען קודם כל על הניראות וההבנה עד הסוף לעצמכם וגם אחד לשני/ה.

ולסיום חייבת לכתוב שכל ההודעה שלך מאוד מרגשת לקריאה

מרגשת כי בעצם האהבה *קיימת* כאן

והביחד *קיים* כאן ביניכם

וכל האור והטוב בעצם נמצאים - ורק מחכים לגדול עוד יותר ולדייק עוד יותר ולהרחיב עוד קומה עוד יותר.

והסתכלות כזו יכולה לתת עוד כוח גם למסע הנוכחי בזוגיות שלכם

וההודעה שלך מרגשת לקריאה גם כי היא טומנת בחובה יכולות צמיחה מתוך קושי שרואים שבאים לידי ביטוי גם במשפחה הפרטית שלכם אבל גם שלנו כעם.

אם בתחילת המלחמה העיסוק של כולנו היה אך ורק בהישרדות, באיך לעבור את היום, באיך לרכוש מזון וציוד חירום, באיך רק להמשיך אפילו לנשום,

הרי ששאלות מסוג זה שפתאום נמצאות ונוכחות עוד ועוד גם בפורום הזה וגם בכלל - מראה עד כמה אנחנו חזקים כעם! וגם כיחידים!

עד כמה כוח החיים חזק!

עד כמה החמאס לא הצליחו לשבור אותנו! ועד כמה אנחנו מנצחים אותם ממש גם ברוח ובנפש ובמשפחתיות!

שאלו הדברים שגם מעניינים אותנו, איך לגדול עוד ולהעמיק עוד ואיך להתקרב עוד אל האיש/ה שלנו!

וזה מרגש אותי אישית מאוד מאוד ומראה על זכות גדולה להיות חלק מהעם הזה

אז גם תודה לך על הנחת הזו

והמון ברכה והצלחה בהכל ב"ה ❤

תודה לך 3>

הייתה לנו שיחה קשה על הנושא לעומק, הוא היה מופתע ולא האמין שזה מה שהרגשתי עד כה. 

הוא לא חשב שכשהוא מבקש ממני את כל זה אני מרישה פחות ביטחון.

 כשהיינו ביחד אחרי השיחה הוא לא ביקש כלוםםם

זה הרגיש לי מוזר שאני באה *אני* בליל טבילה והו לא מחכה לי בחדר שאסיים להתארגן. ונהניתי מהרעיון הזה מאוד.

אני רק מקווה שנצליח להבין על מה זה יושב. הייתי רוצה ששנינו נהיה מרוצים ואפחד לא ירגיש שהוא "מוותר ונותן מעצמו" בנושא הזה 

על כוחו של השיתוף הכנה והפתוח,

על כוחה של השיחה שמבטאת את האמת הפנימית

וראי יקרה כמה גלים של טוב הדברים הללו כבר הספיקו לעשות בפועל בזמן כה קצר!

וב"ה תמשיכו בדיוק ככה

לעוד בירורים

ועוד שיחות עומק

ועוד דיוקים

ועוד הבנה

ועוד דרך לדעת על מה זה יושב כפי שכתבת

וכמובן עוד דרכים שיהיו מתאימות וטובות עבורכם ששניכם תהיו מרוצים ואף אחד בהחלט לא ירגיש שהוא מוותר על עצמו

יש נושאים ורבדים בתוך חיינו ובתוך הזוגיות שדורשים באמת בירור כזה, לא של שיחה אחת טובה וזהו, אלא של תהליך כזה, של דרך ומסע וכמה וכמה בירורים והגעה לנקודות עומק בתוכו.

ונשמע שאתם ממש שם, בדרך הזו

וכבר מצליחים לראות פירות

חזקו ואמצו

והמשיכו בדיוק כך

וב"ה תזכו לבהירות גדולה ואור גדול בתוככם וביניכם גם בנושא הזה, לעומקו ולרוחבו. ❤️

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.