האמת מרגיש לי מוגזם ולא נכון.

לא ההתנהלות שלו אבל אולי גם ה'שיתוף םעולה' שלך עם זה.

אבל מקווה שתכף יבואו חכמות ומנוסות יותר

בינתיים רק שולחת חיבוק. כי באמת נגעת לי בלב.

אז נשמעת אישה ממש משקיעה;

מתסכללללל

מבחינתו אישה= איפור, הוא לא מבין איך זה הגיוני שלא.

שאני אומרת לו שאני לא אוהבת אז הוא שואל - אז למה ביום של החתונה השקעת???

למה כשאת יוצאת לאירע את מתאפרת וכשאת איתי את לא???

ד נמאס לי מה כבר נמאס!!!!

אני מבינה שאתה רוצה יותר השקעה אבלת אל תגזים

אם הייתי מבקשת ממנו לשים עדשות צבע, להרזות דחוף, להסיר שיער במקומות מסוימים ולהשתזף ברגליים.

הוא ענה שזה לא דוגמא כי הוא מעולם לא עשה את זה, בנגוד אליי שבאתי בליל החתונה שזופה ועם איפור ועקבים

ואם אני עושה את זה מידי פעם אז לגיטימי לבקש, הסברתי לו  שיש הבדל אם אני עושה את ה מעצמי או שהוא שואל אותיאם אנ משתזפת??

והוא כל הזמן אומר שנשים מתייפיפות בחוץ ובבית לא, אני בחיים לא נראת סמרטוט בבית בחיייםםםםם

וכשהוא מתרגש מהמקווה זה מרגיז אותי ונמאס לי מזה כבר תעזרו לי

להשליך על יום החתונה לכל החיים זה לא חכמה.. כל אשה היא הכי יפה בחתונה. ואחכ חוזרים ליומיום..

יכול להיות שהוא מכיר אותך גם מלפני החתונה עם איפור?

מכירה הרבה שמתאפרות כבד לדייטים

אחרי החתונה הבנתי שהוא אווהב איור יותר נוכח ולא ככה עדין (עדין זה מייקאפ מסקרה וקצת אייליינר )

היינו בעבר בטיפול זוגי (ולא כי היינו ביכוחים או משו) זה העשיר אותנו מאוד ואנחנו מדברים על הכלל

אבל הוא אשכרה לא הבין מה לא בסדר בו ומה הבעיה במה שהוא מבקש "אבל אני רק שאלתי אם את משתזפת" ואני מסבירה שיש הבדל אם אי עושה את זה מעצמי או שהוא "שואל"

ז.א. לאישה אחת זה יהיה הבדל... לשניה לא.

מה שמשנה- שלך זה לא נעים השאלות האלו.

ואת זה הוא צריך להפנים.

לא בהכרח להבין למה זה לא בסדר

אלא לקבל את זה כאקסיומה שבך זה פוגע.

אני חושבת שהרבה מזה נובע מההבדל בין המבנה הרגשי של נשים וגברים

ברור שאף אחת לא תראה כמו שהיא נראתה בחתונה. זה הפואנטה- אנחנו רוצות להראות הכי הכי טוב שלנו שם, זה ממש לא איזו הצבת סטנדרט להמשך. והוא צריך להבין את זה. גם הבחורות הכי מטופחות שאני מכירה לא נראות ביום יום כמו בערב החתונה שלהן.

(את יכולה להסביר לו את העלויות- 2000 שח איפור שיער, 800 שח קוסמטיקאית, 200 שח ציפורניים, וכו- זה הסכום שהוא רוצה שתוציאי כל ערב?)

משהו בתפיסה שלו נשמע קצת מעוות האמת.

הייתי ממש מפסיקה את זה. מציבה גבולות. את לא צריכה לעשות בשבילו דברים שגורמים לך לא להרגיש בנח, לעצבנות ולכעס כלפיו. זה בדיוק ההפך מהמטרה.

אז הסכמתי שערב מקווה סבבה זה שאני ששואת איפור ואת כל המשחקיים האלה זה לא אומר שזה בסדר והוא צריך להתבאס, אז אני אתאפר ואתלבש 

אבל כזה חולש על כל התחומים כמעט, איפור שיער צבע גוף לבוש זה כבר פוגע

אני מוצאת את עצמי מנסה להסביר לו למה בחתונה של אחותי שמתי שמלה עקבים והתאפרתי וכשאהחהו ביחד אני לא מוכנה לעשות את זה. הזיהההה

אמרתי לו שהמקווה עוד יומיים ואני יגיע ממש פגועה ושלא יצפה שאהיה עם דימוי גוף מי יודע מה כי אני יודעת שהוא היה מעדיף אחרת מאיך שאני נראית 

הוא אמר שהוא מבקש רק להוסיף לא לשנות ואני נפגעת כאילו הוא לא אאוהב איך שאני.

ומצד שני הוא כל היום משתוקק ומתאווה אליי ומחמיא לי על הגוף שלי בכנות אפילו עם כל הסרטים שהוא ראה אני יפנ יותר מכולן

בחיי הוא ראה יותר מידיי בחורות (חוזר בתשובה) (אבל לא קיים יחסים לפני חתונה)

שאת צריכה להסביר את עצמך

ככל שאת מוצאת את עצמך צריכה לספק הסברים ולתרץ, הלחץ גובר

אני חושבת שמאוד יפה שאשה מתארגנת לכבוד בעלה ומשתדלת ממש להיות יפה עבורו. באמת. במיוחד אם זה חשוב לו. אבל ההרגשה צריכה להיות אחרת כשעושים את זה

והוא לא מבין כנראה מה התחושות שעולות אצל אישה שכל הזמן משדרים לה 'את טובה, אבל את יכולה יותר. אז תעשי יותר ותהיי יותר טובה'

הוא ככל הנראה לא מבין כראוי את התפקיד שלו במערכת ביניכם.

ולכן - במקומך - מפסיקה לתת לו לערער אותי. ולא עושה מה שאת לא רוצה. זה בסוף מתפרץ, וזו התפרצות כואבת. אם היית אומרת שזה אידאלי מבחינתך גם אז אחלה, אשרייך, שניכם מרוצים. ברגע שלא - עוצרים רגע ומחשבים מסלול מחדש

גם שמתי לב שמבחינתו זה - 'רק שאלתי' ואת רואה את זה כדרישה. לפעמים זו לא דרישה, וזו באמת שאלה. אל תתביישי לעמוד על שלך. 

וחיבוק

ולגבי הרק שאלה, אני מכירה אותו מספיק, הוא שואל כי הוא ממש רוצה שאני אשים.

כשהייתי מותרת הרבה זמן בגלל הריןו והנקה קיימנו יחסים אפילו שלא רציתי (הוא לא ידע) כי לא רציתי לדחות אותו שוב ושוב כי הייתי בלי חשק בכללללל ואז דיברנו על זה וסיכמנו על מן קבוע שמתאים לי ולו.

גם מקלחת שותפת הוא ממש רוצה ואני לא מוכנה!!!!! מבחינתי לא קרה ואני גם לא יבוא לקראת בשביל זה 

כמו שהבנת הפערים ביננו  מאוד גדולים וזה מתסכללללל זה קשה זה נושא רגיש וחשוב

אבל בקטע של איפור ולבוש וכו, אנחנו לא מצליחים להגיע לפשרה של מה טוב לשנינו

שבסופו של דבר הפער נוגע במקום קצת יותר עמוק ביניכם

שהוא כאילו לא קשוב לך ויותר מחובר לעצמו.

אבל השאלה היא - האם הבעת מספיק אי שביעות רצון מהדרישות שלו ונשארת נאמנה לעצמך. זו אבן דרך חשובה בדרך לשם.

סופו של דבר, הרבה יותר כיף לתת ולשחרר כשלא דוחקים אותך לפינה. כי כשדורשים ודורשים זה יוצר בסוף אנטגוניזם. זה בדיוק מה שקרה לך פה לדעתי

שימי לב שגם כשיש כל מיני הדרכות כאלה לנשים על אסטתיקה ויופי מול הבעל, היא אמורה כלפי האישה ולא כלפיו. כלומר, זה אמור לבוא ממך ולא ממנו.

התפקיד של הבעל פה בעיניי זה להתפעל  לקנות תכשיטים פחות או יותר, להחמיא ולתת לאישה הרגשה טובה כדי שיהיה לה כיף להשקיע בעצמה אם היא רוצה בכך, בדברים שמהנים גם את בעלה.

ולכן אני רואה פה סוג של היפוך תפקידים שלכם בעניין הזה.

אני לא יודעת איך זה בעוד תחומים ביניכם, אבל אני מאמינה שעניין הריצוי מצידך לא מתחיל ונגמר פה.

ולכן אני חושבת שלפני שאת מדברת איתו, תנקי רעשי רקע ותתרכזי בעצמך. כיף לך להתארגן ולהתאפר ולעלות על עקבים פעם פעמיים בחודש? זה משמח גם אותך? היית עושה את זה ברצון אם הוא היה פחות 'חופר לך'? או שבכלל לא?

את יודעת את התשובות. אם זה טוב לך וההערות והשיח סביב מורידים לך, אז להגיד. תשמע בעלי, אני מאוד רוצה לשמח אותך. כי זה משמח גם אותי. אבל ההתעסקות הבלתי פוסקת סביב זה כבר לא נעימה לי. אני רוצה להרגיש שאתה אוהב אותי ורוצה בי גם בלי החיצוניות הזו. ככה פשוט.

תחזירי אליו את התפקיד של החיזור (אגב זה שהוא עלה במשקל ופחות משקיע בעצמו גם מסתדר עם התאוריה של היפוך תפקידים כי הוא פחות מחזר ורואה את החלק שלו כפאסיבי יותר. הכל מגיע אליו והוא במקום הדורש כביכול ולא במקום שמשפיע וזז) והמחמאות, אבל בצורה שתהיה יותר בריאה וטובה לי.  ובלי להסביר יותר מדי. למה? כי זה עושה לי לא נעים. וזה בור ללא תחתית.

אני לא יודעת עם אלו שדים ורוחות הוא מתמודד

אבל סביר שקשה לו ויש משהו מהעבר שהוא זקוק בגללו לעזרה ממך

ואולי אפשר שתתגנדרי בשבילו אם הוא כל כך נואש ומבקש שוב ושוב

זה כמו לתת מים לאיש צמא

נראה לי הלכת קצת רחוק לשדים ורוחות.אבל בכל מקרה - זה שלו ושיתמודד עם זה בעצמו

למה היא צריכה לפתור לו את זה?

זה הגוף שלה והרצון שלה חשוב הרבה הרבה יותר

א. מבינה ממש טת הפגיעה שלך שאת מרגישה לא אהובה כמו שאת..שאוצים ממך מה שלא טבעי לך אולי..

זה באמת לא קל

הדבר הכי חשוב לא לתת לזה לערער את הבטחון הפנימי שלך בעצמך

וגם בו

הוא טועה בדרך

אבל תשימי לב לא להפוך את זה למלחמה בינכם

כי מהטון כתיבה שלך נשמע שכתוצאה מהפגיעה גם את מתמקמת לא נכון מולו

זה הגיוני

אבל זה לא לטובתך

אל תכנסו למלחמה

אל תפרשי הכל עכשיו באנטי

יש פה משהו שיצטרך ברור

אבל בשביל לברר

צריך מרחב רגוע ואוהב וקשוב

תרגעו תאספו תתמקמו מחדש

ואז דברו על הדברים בנחת

יש לו את העבודה שלו

ויש עבודה שלך על גבולות..

ואת צריכה להיות עירנית ולשים לב שאת לא מאבדת את הגבולות שלך. שימי את עצמך בפרונט. תחשבי מה את רוצה לפני מה שהוא רוצה. לא לקחת אחריות על שביעות הרצון ושמחת החיים שלו.

ובזהירות מציעה שתקראי קצת על rocd.

לא צריך לעשות דברים שלא רוצים למען מישהו אחר, לא יוצא מזה משהו טוב וזה לא בריא.

כשמישהו מתרגל שהשני מוחק את הרצון שלו, הוא יכול לרצות שוב ושוב שישביעו את רצונו וימחקו את הרצון האישי.

בזוגיות (ובכל סוג של קשר) צריך לשים גבולות ברורים. הגבול שלי הוא לא לעשות שום דבר בניגוד לרצוני, גם אם זה משהו קטן, זה הכבוד הבסיסי שמגיע לי וזה מה שגורם לאנשים מסביבי לכבד את הרצונות שלי.

ולא באלי שהפשרה היא שיהיה מישו מבואס, כי אי מבחינתי לא מוכנה לזה אבל ההמשך הוא שאני יידע שזה המצב שאני לא מוכנה אבל בעלי מבואס 

לא באלי שהוא יהיה מבואס

הבאסה שלו היא לא בתחום האחריות שלך והאמת היא שגם לא בשליטתך.

ואת יודעת שגם אם הוא יפסיק לבקש זה לא ירגיע אותך. כי את תמשיכי לחשוב על זה שהוא לא מרוצה.. טורדנות זה מדבק.

אולי אני טועה וזה בסדר שהוא צריך אתזה ואנ צריכה לתת את זה??

עם מי מתייעצים??

הוא בן אדם מאוד מקבל

האם את רוצה להשקיע ולהשתנות *בעצמך*?

או שאת מחפשת פתרון איך לשנות *אותו*?

אני לא מאמינה בכלל בלשנות את האחר,

כשרוצים לשנות מצבים זה רק על ידי עבודה פנימית שלי עם עצמי

וזה - יש בשפע מי שיכול לעזור!

אני יכולה לאמר לך איזה ליווי עזר לי אישית בתחום הזה

אבל אני לא בטוחה שזה העניין,

קודם כל חשוב שתבדקי עם עצמך -

את רוצה להשקיע בזה?

זה חתיכת השקעה, גם כלכלית אולי אבל בעיקר נפשית

התבוננות, עבודת המידות...

לדעתי זה שווה כל שקל וכל רגע של מאמץ!!

זה עושה שינוי מטורף

גם בחיים האישיים שלי, גם בחיים של אלו שסביבי/ ביחס שלהם אליי

אבל זה יכול לקרות רק אם את עם המון רצון ולקיחת אחריות על החיים *שלך,*

ולא שלו ;)

בהצלחה רבה!!

ובכלל, תדעי שאת נורמאלית לגמרי לגמרי!

יהיה ממה להתבאס, זה לא מדד למה לעשות ומה לא לעשות.

המדד היחיד הוא מה את רוצה לעשות. אפשר לבוא לקראת, אבל ברצון ובשמחה, אם זה פוגע בך זה לא שווה.

צריך לעשות את ההפרדה הזאת

ממה שאת מתארת את עושה ועושה והוא עדיין מבואס.

אז כנראה שזה לא הפתרון....

אני מבינה אותך,זה טבעי לרצות לשמח אותו ובטוחה שיש ציפיה שאחרי זה הוא יפרגן וירים לך

אבל את מתארת מעגל שיצא מאיזון, שלא טוב לך,ושהוא גם לא מרוצה

אז כנראה שכדאי לגלגל אותו למקום אחר

לי נראה שמה שחסר כאן זה שאת תהיי בטוחה ויציבה במקום שלך, בגוף שלך, בהחלטות איפה ומה להתקשט או להתייפייף ואיפה לא בא לך.

"לחסום" את המקום שבכלל מאפשר לו לבקר את המראה שלך

לא במלחמה

לא בהסברים

אלא בינך לבין עצמך.

ותסמכי עליו שהוא מסוגל לפתור את הצד שלו במשוואה בעצמו.

את לא אחראית על האושר שלו

אולי הוא יתלונן אולי יעשה פרצופים אולי יבקש- לא אכפת לך.

את תקשיבי למה שמתאים לך ותסנני את מה שלא בצורה נעימה ובטוחה

כנראה זה יקח קצת זמן,תמיד כשצד אחד בדינמיקה משנה התנהגות הצד השני מתחיל בהתנגדות לשינוי, אבל אחר כך זה מאפשר דינמיקה חדשה ובעז"ה שתהיה יותר טובה

בהצלחה!

זה לא קל

כי אני מודעת לגוףשלי, אני פשוט חשבתי שהבקשות שלו הגיוניות ואני אכן צריכה להתקשט בשבילו במקסימום,

אני זוכרת גם שככה למדתי שאישה צריכה להתקשט בשביל הבעל אבל זה רק תיסכל אתי יותר ויותר.

ויש לי שאלה, דיברנו והוא אמר לי מה אני יעשה כשאני מרגיש שאני ממש חייב? (להוציא זרע) לא ידעתי מה לענות לו. רק פעם אחת סירבתי לו מהסיבה הזאת.

מרגיש לי כמו חפץ. יש לי הרבה סתכולים סביב הנושא הזה כנראה ואני מתחילה להבין למה...

ומה באמת התשובה? הוא ציין בפני אימרה של איזה תנא שאמר שהנשים מצילות אותןן מהחטא, ושוב לא ידעתי מהלהגיד.

כמובן שהשיחה שלנו הייתה בנועם ובנסיון להגיע להבנה, ולא בהתרסה וכעס

בכל מה שקשור לקשר בין בני זוג, השפה צריכה להיות שפה של רצון, ולא שפה של צריך.

ומכאן בעצם הכל מתחיל.

הוא רוצה משהו מסוים, מותר לרצות. אבל הוא לא *צריך*.

לך לעומת זאת, יש רצונות אחרים.

הרצונות שלכם מתנגשים, וזה דבר נורמלי.

השאלה איך מגשרים על זה.

אבל קודם כל צריך להשתמש במונח הנכון, של רצון מול רצון.

אם השפה עוברת לשפה של צורך, אז קשנ מאוד לגשר ככה על פער. כי הוא טוען "אני צריך", שזה בעצם אומר שהוא חייב, לא יכול להסתדר בלי זה. ולכאורה אם את לא מסכימה, את מונעת ממנו צורך.

אבל שפה של רצון מציבה את שניכם באותה רמה. אין כאן נזקקות אחד לשני.

אלא רצון הדדי לקשר ואהבה.

ולכן אם מישהו לא רוצה משהו, לא עושים.

אז מה כן? מדברים, מסבירים, לומדים אחד את השני. אבל לא מתוך מקום של כניעה שלך או שלא, אלא מתוך לימוד ואהבה ביחד.

בעיניי השימוש בציטוטים ומקורות סביב העניין הזה, לא מועילה. כי זה שוב מסב את זה מהרצון, לצריך.

באופן פרטי ביחס למשפט כזה או אחר מהמקורות, זו לא הוכחה לכך שאת צריכה לעשות משהו, יש הרבה משפטים שנאמרו בגמרא ולא נפסקים להלכה.

אם באופן כללי את רוצה לברר האם יש להלכה מה לומר בקשר לחובות של בני הזוג אחד לשני, אפשר ללמוד את זה. אבל אני חושבת שעיקר השאלה כאן היא בכלל לא הלכתית, אלא זוגית. והכנסה של אמירות הלכתיות כאלו ואחרות, רק מפריעה מלמצוא את הדרך שבאמת תתאים לכם.

האתגרים שלך מוכרים לי. אולי כי בעלי ואני שנינו בעלי תשובה.

נשמע שאתם זוג צעיר בלי ילדים. אני טועה?

אם כן, רוצה להרגיע שככל שהעומס של החיים יגדל, יהיה עליו עול של פרנסה וכו', ככה ההתמקדות בדברים לא תיעלם , אבל תקטן.

זה ממש משמח שהשיח שלכם מכבד, נעים, פתוח.

 הייתי מוצאת זמן ששניכם בטוב

ועונה לו על השאלה: "והוא אמר לי מה אני יעשה כשאני מרגיש שאני ממש חייב?"

שזאת הבחירה שלו וההתמודדות שלו. שזה טבעי שאת לא כל הזמן זמינה (שוב,, לא יודעת אם יש לכם ילדים, אבל אחרי לידה, האישה לפעמים תקופה ארוכה לא זמינה לזה) והוא צריך ללמוד איך מתמודדים. ואם הוא מצטט לך ממקורות.

את יכולה גם לצטט: "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורת תבלין". תסמכי עליו. הוא כבר ימצא את הדרך.

וכדי לא להרגיש כמו חפץ הייתי גם מנסה לשאול את עצמי מה נעים לי? מה עושה לי אווירה?

אולי לבקש מסאג'? להזמין אוכל מפנק? נרות וריח טוב יין ואווירה?

להיות בקטע של "להנות" ולא רק "לרצות".

גם אני עברתי דרך המסרים האלה,עצוב שאנחנו מוקפים בהם

ואני עוד עברתי הדרכת כלות באמת ממקום הרבה יותר בריא אבל הדברים האלה מחלחלים ונכנסים אלינו מסביב....

הרגשתי שאני צריכה "לתת לו" וכו

וזה גישה דפוקה שצריך להעיף

את לא אחראית להתמודדויות שלו!

נכון שאתם נשואים שזה  בעיקר אומר שיש לכם קשר ובלעדיות במיניות

אבל אתם עדיין אנשים שלמים בפני עצמכם

וכמו שהוא היה צריך להתמודד לפני החתונה הוא מסוגל להתמודד גם עכשיו, ונכון שהקרבה והזמינות מייצרים אתגרים חדשים אבל מצד שני הוא גם זוכה לממש את המיניות

אולי שווה ללמוד יחד, או אפילו כמה מפגשים של ייעוץ מיני

כאשר אתם באים למרחב הזה ממקום יותר בריא וקרוב, של מטרה להנות ולשמח, ופחות ממקום גופני יצרי וסטראוטיפי שניכם יוצאים הרבה יותר מסופקים וכבר הרבה פחות אכפת מעקבים או איפוא

קודם כל ודבר ראשון- להגיד לו שעם הגישה הזאת הוא גורם בעצמו שאת תשנאי את המקווה.

וזה חבל!! חבל לו, חבל לך, חבל על הזוגיות שלכם.

אני מדמיינת מה זה שאישה מתחילה להתאפר ולהתלבש ולהתבשם באמצע הלילה אחרי יום ארוך,

כשאת בטח עייפה וכל זה מצריך ממך לגייס כוחות שאין לך

ובסוף מקבלת על הראש שהיא לא שזופה ועם עקבים...!!!

וואו.

הייתי מתחרפנת. משתגעת.

רק לחשוב על עינייך המאופרות, נעצבות בשקט על כך ששוב זה לא מספיק...

ממש כואב הלב.

האחריות על האישות היא של שניכם, ובעיקר שלו.

שהוא יתמודד פעם עם הפער שבין החיים לפנטזיה

ולא יחריב את השמחה והחשק שלך ע"י רף שהולך ועולה, בדמות הפנטזיות שלו.

ובמקומך, ממש לא בקלות הייתי ממשיכה עם הבגדים והאיפור.

קודם כל שיעריך ויכבד אותך כאשתו, ולא כל הזמן ימדוד אותך כאובייקט מיני

אח"כ יש על מה לדבר.

לשים את עצמך במרכז

ושהוא יתרגל להתכוונן אלייך, ולא כל הזמן את אליו.

זה מבריא את הדפוס הקיים

תודה על התשובה.

בעלי מאוד מעריך אותי ומכבד אותי וחוץ מהעניין הזה הזוגיות שלנו טובה ב"ה ואנחנו מאוד אוהבים אחד את השני

ואני באמת מרגישה שאני צריכה להיות בהתאם לפנטזיות שלו, לא נוח לי להסתובב בחדר ושיהנה מהגוףשלי (מקווה שהובנתי)

(אולי צריך לציין שאני מאוד צנועה בגוף שלי, אפילו ליד אחיות שלי אני לא אסתובב במכנסיים בחופשיות, נוח לי ככה) ולמדתי להיפתח בפניו)

הוא בהכרח טועה? אולי הוא צודק בבקשה שלו? הוא לא מבקש כל יום רק כמה פעמים ובמקוה אפילו רק במקווה.

השאלה שלי שוב זה מה עושים במקרה כזה?? 

שנינו צרכים להיו מרוצים ולא בבאסה כל פעם

ואני חד משמעית בלחץ מהערב מקווה

השאלה היא אם אתם עסוקים במה *את* רוצה.

אולי את רוצה טבעי? 

כל השיח הוא מה הפנטזיות שלו ואיפה את מולן.

ומה את רוצה?

אולי בא לך יחסים משוחררים, בלי בכלל אביזרים ואיפור וכזה?

שווה להגיד לעצמך ולו מה הרצונות שלך.

שתרגישי הדדיות ולא רק "האם הערב הוא ירצה אותי עם עקבים וכל זה, ואז אהיה בסטרס, או שאוכל פשוט להירגע"

כי אם את בסטרס בערב המקווה זה סימן לא טוב לבעלך.

זה סימן בשבילו שהוא שוגה בלהבין איך מדברים לאישה שלך.

כי תאמיני לי שאם גבר יודע איך לדבר עם אשתו- היא רק תרצה לעשות בשבילו! ואפילו תוסיף משלה רעיונות שהיא חושבת שישמחו אותו

אבל ה"סוד" הוא לשדר לה קבלה ואהבה *לא משנה מה!*
כי אישה היא מאוד-מאוד רגישה בדברים האלו

וכל הערה קטנה נחרטת

ומלחיצה

ואח"כ קשה כבר להיזכר מתי הייתי נינוחה מול בעלי

כי המוח מתרגל להתניה של "הוא יימשך אליי רק עם איפור ועקבים"

ואז יש סטרס

במקום שהמוח יידע "אני יפה בעיניו בכל מצב, ואם טוב בעיניי לעשות כך וכך- זה ישמח אותו יותר"

זה ממש הבדל של איכות חיים.

אבל זה הרבה תלוי בבעל ובהבנה שלו שאת זקוקה לאישור גורף שלו, בלי תלות במשהו חיצוני

אז הוא אומר - בערב מקווה תשקעי בשבילי כי זה מה שאני אוהב, ורצוי גם בעוד ערב, _פעם בשבוע שבוע וחצי) ובכל שאר הערבים תהיי פשוטה איך שאת אוהבת.

מצד אחד נשמע נכון

מצד שנימה אני יגיד לו? שעלה לי??? ועכשיו שיחכה שאתאושש, זה יכול לקחת גם שנה, ברצינות

של גבר על מבנה הנפש של האישה.

להסביר לו שכשאת עושה משהו בשבילו בתחום האישות- שלא מגיע ממקום שלם

הנזק של זה לתווך הקצר והארוך- הרסני.

למה? ככה!

הלמה לא משנה כרגע

(התשובה היא באמת ככה.  ככה זה רוב הנשים, אנחנו רגישות והגוף שלנו והמראה שלנו הוא נושא רגיש מאוד, לא תמיד יש לזה הסבר רציונלי שאפשר לתווך. זה פשוט עובדה - וככה הוא צריך לקבל את זה)

עכשיו אחרי שזה מתקבל כעובדה- דווקא בגלל שאת יודעת שזה לא ממקום רק ואת מכירה אותו כאיש טוב

אפשר לבקש ממנו לשאול את עצמו האם הוא באמת מעוניין לפגוע בך בכוונה תחילה (ולהבהיר לו שברור לך שלא)

אבל כשיש עובדה שזה פוגע בך

גם אם הוא לא מבין למה

והוא בכל זאת מתעקש להפוך את זה לשיח

אז באיזשהו מקום- זה הופך להיות שיח פוגני מראש.

אני באמת חושבת שחשוב שתבינו שבדרך הזו -זה מתכון לאסון

אוי ואבוי אם ליל טבילה יהפוך להיות משהו שאת מנותקת ממנו רגשית- ומנסה לרצות אותו- גם אם הכוונות טובות

בכל הקשור למיניות - לגוף ולנפש שלנו יש זיכרון משלהם, מנותקים לגמרי מהגיון ומהשכל.

המשך שיח כזה  ממש יכול להיות בעכריו

היה ערב אחד שבעלי חזר ממש עצבני הביתה וכל מה שניסיתי להציע כדי קצת 'להרגיע' את המצב הוא לא זרם. השתבלל בעצבים שלו, לא דיבר איתי וזהו. כמה דקות אחכ התקשר אליו החבר הכי טוב שלו ופתאום- נופת צופים. מחייך, מדבר וכו'

הלכתי לישון קצת פגועה.

יום אחכ כשדיברנו על זה אמרתי לו שזה היה לא נעים המעבר החד הזה. שכל העצבים בעצם יוצאים רק עליי אבל עם החבר- כאילו שום דבר לא קרה.

אז הוא אמר לי שאני צריכה דווקא לשמוח בזה שאני האדם היחיד שהוא מרגיש מולו בנוח לא להיות אסוף, ולתת לעצמו להרגיש ולהיות איך שהוא באמת.

למה אני כותבת לך את זה למרות שזה כאילו לא קשור?

כי הציפייה של בעלך שתהיי מתוקתקת כאילו את מתחתנת היום היא ציפייה שבאיזשהו מקום מנוגדת לזוגיות.

ברור שיש גם את הזמנים האלה שבהם משקיעים אחד לכבוד השני (כמו שיש את הזמנים שבהם אני מצפה מבעלי שיאסוף את עצמו גם מולי ולא יוציא עליי את כל הג'יפה של מה שעבר עליו)

אבל באופן כללי הזוגיות היא הבית שלנו, היא המקום הנוח שלנו. היא המקום שבו אני יכולה (וצריכה) להיות הכי אותנטית שיש.

ולהיות מאופרת, עפ עקבים, שזופה וכו' זה לא נוח. בואי נודה על האמת. ולכן הכי טבעי שלא תרצי להיות ככה בבית שלך. עם בעלך. 

שזה הבית שלי ואני רוצה להיות בנוחות שלי.

אבל חשוב לי להדגיש לכן משו שאולי התפספס 

הוא לא מבקש אותי כל ערב על עקבים!!! (אם היה יכול היה מבקש כל ערב שאנחנו ביחד) 

אלא במקווה ובעוד פעם פעמיים

אז לכן הסכמתי לתת מעצמי כי בזוגיות לא עושים רק מה שנוח אבל כשהבנתי כבר שהוא היה רוצה הכלללל שם כבר נעצרתי.

מבינה אותי?

כשאת מְרַצָה רצון של מישהו אחר, את צריכה לבחור בזה ולשמוח מזה ואז זה מקרב. ולא להרגיש שאין לך ברירה, כי אז את מרגישה סוג של ניצוּל, וזה מרחיק.

אני חושבת, שאת לא צריכה לפחד מזה שהוא יתבאס. מותר לו להתבאס והוא יתגבר ויתרגל עם הזמן. אבל זה כבר התמודדות שלו. ואז כש"תתנדבי" מרצונך, זה יהיה לשניכם כיפי ומקרב כנ"ל.

משתתפת בתסכול שלך ובפגיעות מבעלך. מבינה ממש!!

שיתפתי פה לא מזמן על משו קצת דומה.. בעלי היה מאד רוצה שכל הזמן אהיה חלקה ו וואלה לא מצליחה.. קשה לי להקפיד על זה, לא מתאים לי להתעסק בזה כל הזמן וזה מתיש.. זה הוריד לי את הבטחון מולו ובכללי.. בנות כתבו לי פה המון דברים יפים וחשובים אבל לא יודעת עד כמה תזדהי.. אבל בעקבות מה שבנות אמרו לי אז אספר לך שבשבת האחרונה שזה שוב עלה אמרתי לו תקשיב אני יודעת שזה הרצון שלך וזה מפנק אותך ותאמין לי שאני רוצה לשמח אותך ולפנק אותך ואם אני לא עושה את זה כנראה שזה לא מתאים לי, לא מתחשק או לא מתאפשר ותקבל את זה ותשמח בזה ויש בי עוד ככ הרבה דברים שמשמחים ומפנקים ויפים ומושכים אז תשמח ותהנה בהם.

ואחרי שה בזמן נעים ביקשתי ממנו אם אפשרי שלא יעלה את זה יותר כי זה לא מחזק אותי להתאמץ בשבילו, זה רק מחליש ולא עושה לי חשק.. היה ניראה שהבין..

אולי כם לך זה יועיל משו.. בהצלחה רבה! אפשר גם להתפלל על זה.. תפילות תמיד מועילות!! 

בעיקר כי הזדהיתי איתך מאוד

אני מתלבטת אם לגיד לו את זה. אני יעשה את זה אחרי שאני אהיה בטוחה שזה מה שנכון לעשות, שאני לא טועה בזה. ושיתמודד עם הבאסה שלו

תבינייי סיכמנו שאני לא עושה גוונים בשיער עד שהוא מרזה, כי הוא השמין ממש ואמרתי לו שהוא לא ייראה איך שבאלו (ובעניי זה לא יפה אבל אני לא חופרת לו,) ויקבל אישה דוגמנית (באמת יש לי גוף יפה, לא רק הוא מחמיא לי עליו)

אני לא מספיק חכמה כדי להגיד מה בדיוק לעשות..

רציתי לכתוב ולא הספקתי

האולטימטום על נראות חיצונית ו- אני לא אתן לך משהו שאתה רוצה, עד ש.. גם לי לא נראה בריא

אשמח לשמוע

אנחנו מאוד מודעים לתהליכים רגשיים ולפתיחות, אנחנו מדברים על הכל

נקודת הסתכלות שלי.

שני דברים:

1)הוא אומר לך את זה לא מתוך רוע ומתוך רצון שליטה, אלא מתוך פתיחות איתך. תסתכלי על זה ככה. לכמה בעלים יש בראש פנטזיות וכמה מהם מהם מעיזים להגיד את זה לנשים שלהם?

2) הגבולות שלך.

אל תביאי את עצמך למצב שאת מתפוצצת.

את לא חייבת כלום. אדרבא, גבולות זה בריא לקשר. פשוט תתחזקי מבפנים, תביני שבעלך אוהב אותך כמו שאת, אז מה שיש לו פנטזיות, הראש של רוב הגברים עובד בכיוון הזה נון סטופ (לנו קשה להבין את זה).הוא אוהב את האישיות שלך, את מי שאת, זה הרבה יותר מחיצוניות.

וטוב שהוצאת לנו את הקיטור, כי מולו את לא צריכה להגיד את כל זה. מספיק להגיד "לא מתחשק לי" , "קראתי ששיזוף זה לא בריא", "אני מבקשת שלא תשאל אותי דברים כאלה, מה שאני יכולה אני עושה אני עושה באהבה ובהשתדלות גדולה" וכו' בטון רגיל ולא ביקורתי ואם אםשר בהומור אז עוד יותר טוב. יחסים בין בני זוג צריכים להיות קלילים. לא צריך לעשות מהכל כבד. כשבפנים את חזקה, הדברים פשוט נשמעים. ודברים שכן לא אכפת לך לעשות בשבילו תעשי בהתלהבות ובשמחה.

בהצלחה!!! באמת זכיתם אחד בשני נשמע שבעלך מטורף עלייך.

שמחתי לקרוא את מה שכתבת

ואענה 

1. אני מודעת לזה, הוא לא יכול להיות רע הוא כולו טוב, וזה באמת מגיע נטו מפתיחות

2. אמרתי לו הכלללל הבעה שלי היא שאני לא יודעת אם הרצון שלו לגיטימי, אני לא אגיד לו "לא" וזהו. אולי אני כן צריכה???

הוא גם קצת שקט היום, כנראה נפגע מאתמול, אני רוצה לעשות שיחת הבהרה אבל אני לאיודעת מה להגיד בה...

הוא הגבולות *שלך*. זה לא קשור אליו בכלל.

הקו הדק הזה בין "נעים" לך ללא נעים לך.

את צריכה לחשוב עם עצמך איפה את מוכנה ללכת לקראתו, להשקיע ואיפה זה כבר נוגד את הרצון שלך.

זה לא יוריד מאהבה שלו כלפייך!

להיפך, הגבולות הם האהבה הכי גדולה שיש.

זה יעזור לו לא ליפול לאנוכיות, אלא להבין שיש כאן עוד בן אדם עם רצונות משלו.

אהבה זה לא רק ללטף ולרצות, אהבה זה גם לא גבולות ולחנך לפעמים.

לדעת שהוא הי רוצה יותר (

יש לנו לבני אדם אין סוף רצונות.

כמו שלאישה לדוגמא יש אין סוף רצונות לעיצוב הבית/ בגדים/ תכשיטים חדשים וכו וכו' כך לגבר יש אין סוף פנטזיות

זה לא קשור אליך,

וזה גם עבודה שלו מול עצמו , לשמוח במה שקיבל

את רק עוזרת לו בהצבת גבולות הזאת

אבל הרצונות שלכם מתנגשים.

אהבה היא לא ביטול הרצון העצמי. גם בנתינה שבאה מאהבה חייבים להציב גבולות, בעיקר בעיקר בתחום של יחסים שאם נותנים לא בלב שלם זה רק יכול לגרום לריחוק וכעס שנצברים בפנים- נשמע שאת שם.

אם את לא מעוניינת לעשות את הדבר הזה, וזה עושה לך רע, זה לגמרי הזמן להגיד- מצטערת אבל זה לא מתאים לי יותר. זה מרחיק אותי ממך. זה עושה לי רע. אני לא רוצה בזה שוב ובבקשה אל תלחץ עלי, אלא תנסה לעבוד על עצמך למה זה מפריע לך. 

נשמע מכאיב מאד❤️

בעיני כדאי לפתוח את זה ולא להמשיך לחיות בצורה כזאת..

בלי דיונים, לשתף במה את מרגישה כשהוא מבקש ממך את זה

מה זה גורם לך להרגיש כלפיו

כלפי הזמנים שאתם יחד

ובעיקר מה חשוב לך להרגיש (לדוגמא שאת מחוברת לאיך שאת נראית

ושאת יפה בעינייך, שהוא אוהב אותך כמו שאת או כל דבר אחר שנכון עבורך❤️)

אבל הוא פשוט לא מבין אוי בעניין הזה אין לך מושג כמה

אז קודם כל כותבת כאן מה שניסיתי..

נשמע מכאיב מאד❤️

בעיני כדאי לפתוח את זה ולא להמשיך לחיות בצורה כזאת..

בלי דיונים, לשתף במה את מרגישה כשהוא מבקש ממך את זה

מה זה גורם לך להרגיש כלפיו

כלפי הזמנים שאתם יחד

ובעיקר מה חשוב לך להרגיש (לדוגמא שאת מחוברת לאיך שאת נראית

ושאת יפה בעינייך, שהוא אוהב אותך כמו שאת או כל דבר אחר שנכון עבורך❤️)

ועוד משהו קטן על ריצוי.

לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו מרצים את הצד השני מתוך דאגה כלפיו,

שלא יתבאס, שלא יהיה לו קשה או שלא יתאכזב,

ומתוך דאגה למערכת היחסים שתהיה קרובה ונעימה

אבל בעומק אנחנו בעיקר חוששים מהתחושה שלנו אם יתבאס או לא יהיה מרוצה מאיתנו,

לדוגמא אם יביע אכזבה מהמראה אז אנחנו חוששים מהתחושה שתהיה לנו בעקבות זה (חשש מאד לגיטימי כמובן)

ונקודה נוספת היא שאנחנו בעצם במובן מסויים פוגעים במערכת היחסים

כי אנחנו בתוכנו נושאים כעס ומרמור על הצד השני

שלא שומר על הגבולות שלנו במקומנו, שלא מבין בלי שנגיד לו שזה פוגע ולא נעים,

וכל התחושות האלה גם גורמות למערכת היחסים לא להיות אותנטית וכנה לגמרי,

וגם הרבה פעמים מתפוצצות או מוסיפות מרמור וחיץ רגשי בינינו.

לכן חשוב קודם כל להבין את המניע הפנימי והסיכון שיש כאן.

אם את רוצה לשמח ולהעניק לבעלך זה מצויין,

כל עוד את מרגישה שאת עושה את זה מתוך רצון ובחירה.

ברגע שאת מרגישה שהוא מכריח אותך (ולא כי את חוששת בתוכך מתגובתו)

זה יוצר כמו שאת בטח מרגישה ריחוק והצטברות משקעים ולטווח הארוך ולפעמים גם הקרוב בעיקר מזיק.

המבחן הפשוט ביותר כדי לדעת אם הנתינה שלנו הייתה מדוייקת,

היא האם אנחנו מרגישות סיפוק ושמחה אחריה, או מרמור טינה וטרוניה❤️

דבר שני כדי שיבין אותך יותר טוב, הכי נכון שתביני קודם את עצמך.

איך את מול זה, מה את מרגישה כשאת מתלבשת בצורה שאת לא אוהבת

או כשאת קולטת שדר שמה טבעי או נח לך או יפה בעינייך לא מפסיק טוב.

בכללית אני חושבת שההתנהלות צריכה להיות כזאת

1. בירור ועיבוד עצמי של מה זה גורם לך להרגיש ואיפה את מול זה

2. הבנה מה *את* כן רוצה וחשוב לך.

ביהדות אגב, האיש הוא זה שצריך לספק את אשתו ולדאוג לשמח אותה ולדעת מה היא רוצה וזקוקה.

3. לשתף ולתקשר את 1+2

4. לשמור בעצמך על הגבולות שלך.

אם לא נכון לך לעלות על עקבים אז לא לעלות.

אם מבאס אותך להתאפר בצורה ספציפית אז גם לא.

אם נפגעת מהערה או תגובה כלפי המראה שלך-

שוב- לשתף בתחושה ובמה שחשוב לך.

נשמע שהנושא פוגש אותך במקומות ורבדים מאוד עמוקים בך.

לכן זה מצוין שעולים בך קולות שרוצים ודורשים את הליבון והבירור היותר עמוק כאן.

ב"ה זו יכולה להיות מקפצה מאוד גדולה, גם אישית וגם זוגית.

ועם הבירור לעומק של הדברים תהיה לך בהירות יותר גדולה ורוגע יותר גדול לכל השנים הבאות והרבות ב"ה.

בתור התחלה נסי לברר מול עצמך -

מה הנושא הזה מעורר בך?

כשאת כותבת שאת מתכווצת מהשאלות שבעלך שואל - נסי להקשיב רגע למקום המכווץ בגופך - מה הוא רוצה לומר לך אם היה לו פה?

למה הוא מתכווץ?

מה הוא היה מבקש ורוצה שיקרה?

מה בך רוצה עוד ניראות?

מה עוד את מרגישה?

מה עוד את צריכה?

אחרי שתזהי ותמקדי את צרכייך ורגשותייך ותתני להם שם, מקום, צורה, ניראות - תוכלי לתווך אותם לבעלך בצורה מקדמת.

ולפני כן כדאי שגם הוא יעשה את העבודה הזו מול עצמו - מה הוא צריך? מה הוא מרגיש כשהוא מבקש זאת? מה חשוב לו?

וגם הוא יבוא אלייך עם המיקוד הזה שעשה עם עצמו.

ואחרי שהוא יצליח להבין אותך, את כל כולך ואת כל העומקים והרבדים שמתחוללים בך בנושא הזה,

ואחרי שאת תביני אותו עד הסוף ואת כל כולו גם בנושא הזה -

יהיה הזמן לחשוב מה עושים תכל'ס מכאן והלאה.

איך מתקדמים

אבל תוך שמירה על הגבולות שלנו

ותוך כבוד למרחב האישי של כל אחד מאיתנו

ותוך נתינת מקום וניראות לצרכים שלנו

וזה מסע שאומנם יכול להיות לא פשוט, לעיתים אפילו מתיש, אבל זה מסע מופלא ומתמגל מאין כמוהו.

מסע שגם בתוכו וגם לאחריו תצליחו לבנות עוד קומה בכם. כזוג. וכיחידים.

מסע שכוחות הנפש יתרחבו.

מסע של גילוי והעמקה.

מסע של הקשבה. הקשבה פנימה והקשבה החוצה.

מסע של התבוננות מחדש בתפיסות קיימות ו/או אמונות מגבילות וניסיון לראות איפה אנחנו בוחרים לשחרר אותן ואיפה אנחנו רוצים לדייק אותן

(כמו התפיסה שנשמע שמעוררת בך תהייה ושאלה עצמית ומהותית של - אבל אם כך הוא רוצה אולי הוא בעצם צודק? ואם הוא צודק, איפה המקום שלי בתור אשתו בכך? האם אולי אני *"צריכה"* לבוא לקראתו? האם אולי זה בעצם *"התפקיד שלי"*? האם בעצם *"זה"* מה ש*"צודק"*?)

ולענ"ד בירור התפיסה הזו מול עצמך וכן שאר הדברים יכולה להוביל אותך קדימה בצורה מאוד רחבה וטובה ב"ה.

לאחר השלבים הללו יגיע גם שלב הפתרונות.

שזהו בעצם השלב היותר סופי שבו תחליטו ותגבשו יחד מה נכון לכם כזוג, ומתי, ואיך, וכמה, ושוב - מתוך מקום שנשען קודם כל על הניראות וההבנה עד הסוף לעצמכם וגם אחד לשני/ה.

ולסיום חייבת לכתוב שכל ההודעה שלך מאוד מרגשת לקריאה

מרגשת כי בעצם האהבה *קיימת* כאן

והביחד *קיים* כאן ביניכם

וכל האור והטוב בעצם נמצאים - ורק מחכים לגדול עוד יותר ולדייק עוד יותר ולהרחיב עוד קומה עוד יותר.

והסתכלות כזו יכולה לתת עוד כוח גם למסע הנוכחי בזוגיות שלכם

וההודעה שלך מרגשת לקריאה גם כי היא טומנת בחובה יכולות צמיחה מתוך קושי שרואים שבאים לידי ביטוי גם במשפחה הפרטית שלכם אבל גם שלנו כעם.

אם בתחילת המלחמה העיסוק של כולנו היה אך ורק בהישרדות, באיך לעבור את היום, באיך לרכוש מזון וציוד חירום, באיך רק להמשיך אפילו לנשום,

הרי ששאלות מסוג זה שפתאום נמצאות ונוכחות עוד ועוד גם בפורום הזה וגם בכלל - מראה עד כמה אנחנו חזקים כעם! וגם כיחידים!

עד כמה כוח החיים חזק!

עד כמה החמאס לא הצליחו לשבור אותנו! ועד כמה אנחנו מנצחים אותם ממש גם ברוח ובנפש ובמשפחתיות!

שאלו הדברים שגם מעניינים אותנו, איך לגדול עוד ולהעמיק עוד ואיך להתקרב עוד אל האיש/ה שלנו!

וזה מרגש אותי אישית מאוד מאוד ומראה על זכות גדולה להיות חלק מהעם הזה

אז גם תודה לך על הנחת הזו

והמון ברכה והצלחה בהכל ב"ה ❤

תודה לך 3>

הייתה לנו שיחה קשה על הנושא לעומק, הוא היה מופתע ולא האמין שזה מה שהרגשתי עד כה. 

הוא לא חשב שכשהוא מבקש ממני את כל זה אני מרישה פחות ביטחון.

 כשהיינו ביחד אחרי השיחה הוא לא ביקש כלוםםם

זה הרגיש לי מוזר שאני באה *אני* בליל טבילה והו לא מחכה לי בחדר שאסיים להתארגן. ונהניתי מהרעיון הזה מאוד.

אני רק מקווה שנצליח להבין על מה זה יושב. הייתי רוצה ששנינו נהיה מרוצים ואפחד לא ירגיש שהוא "מוותר ונותן מעצמו" בנושא הזה 

על כוחו של השיתוף הכנה והפתוח,

על כוחה של השיחה שמבטאת את האמת הפנימית

וראי יקרה כמה גלים של טוב הדברים הללו כבר הספיקו לעשות בפועל בזמן כה קצר!

וב"ה תמשיכו בדיוק ככה

לעוד בירורים

ועוד שיחות עומק

ועוד דיוקים

ועוד הבנה

ועוד דרך לדעת על מה זה יושב כפי שכתבת

וכמובן עוד דרכים שיהיו מתאימות וטובות עבורכם ששניכם תהיו מרוצים ואף אחד בהחלט לא ירגיש שהוא מוותר על עצמו

יש נושאים ורבדים בתוך חיינו ובתוך הזוגיות שדורשים באמת בירור כזה, לא של שיחה אחת טובה וזהו, אלא של תהליך כזה, של דרך ומסע וכמה וכמה בירורים והגעה לנקודות עומק בתוכו.

ונשמע שאתם ממש שם, בדרך הזו

וכבר מצליחים לראות פירות

חזקו ואמצו

והמשיכו בדיוק כך

וב"ה תזכו לבהירות גדולה ואור גדול בתוככם וביניכם גם בנושא הזה, לעומקו ולרוחבו. ❤️

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

😅

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

הוא נוסע בהסעה לגן?

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

לאלימות וכו'.

גם אם הגננות מקסימות,

ברור שהילד לא מקושר אליהן

ולא מרגיש בנח בגן...

וזה לא טוב, לא טוב לילד קטן להיות כמה שעות בואקום היקשרותי -

גם אם יש גננות או הורים אחרים שחושבים שזה נורמלי.

"ימי ההסתגלות" לא מעניינים, מעניינת ההסתגלות עצמה, והילד שלך לא הסתגל ועדיין זקוק להיקשרות העיקרית שלו בתקופת המעבר הזו.

אני חושבת שאם לך יהיה ברור מה הוא צריך ולתווך את זה לגננת - יש סיכוי לרכך אותה כלפיו, וגם מבחינת הנהלים מול הצרכים שלו.

אם תרצי מוזמנת לפרטי, אשמח לעזור לך להתכונן לשיחה הזו.

לילד שעוד לא הסתגל, עוד לא נקשר לגן ולגננות.

נסי לשקף את זה לגננות, לא מתוך האשמה אלא מתוך רצון לשותפות, שהן יעזרו לך לעזור לו.

בתקווה שזה יעזור בע"ה...

הגיוני שהוא באמת בסדר בגן ואז משחרר את הקושי בבית.

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

שבכל הגנים לא שולחים תמונות לפני שכל ההורים חותמים, חנ"מ ורגיל.

לא הבנתי למה בגן של הפותחת לא מחתימים הורים ושולחים תמונות...

לגבי הסוף מסכימה איתך

הנוכחות של ההורה גם נצרכת בפרידה של הבוקר הרבה יותר מאשר בצהריים.

ילדים קולטים ניואנסים, אי אפשר לזייף את זה.

נשמע שיש לך חששות שאת צריכה לברר מולך כדי להקל על הבן שלך את ההסתגלות.

אם יעזור לך מקליט, שימי מקליט.

כתבו לך לגבי תמונות וכניסה לגן. כשממילא את חוששת, כל דבר מועצם.

אני חושבת שאת צריכה להתמקד בלהיות משוחררת יותר מאשר בלנסות להעביר אותו גן.

לחשוש זה לגיטימי, אבל נשמע שהחשש הזה מנהל אתכם ולא מאפשר הסתגלות אמיתית.

לגבי פרידה הדרגתית אפשר אולי לשהות איתו בחצר/ מבואה של הגן?

אולי אפילו יסכימו להוציא משחקים מהגן למבואה. אצלנוניש משחקים כאלה על הקיר כמו שיש במרפאות, ואנחנו עוברים את ה"מסלול" ביחד לפני הכניסה לגן.

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

ממש שומעים את העומס הטכני והרגשי ממה שכתבת.

כל שינוי דורש הסתגלות.

המח שלנו פועל על אוטומטים כדי לחסוך באנרגיה, וכל שינוי בשגרה דורש ממנו חיווטים חדשים ולכן ההתחלה תמיד דורשת יותר אנרגיה - גם אם זה שינוי משמח. תחשבי - מעבר דירה, חתונה, עבודה חדשה. בהתחלה כל דבר לוקח המון זמן ואנרגיות ונגמרים מוקדם בערב, או כבר בצהריים... ועם הזמן הרבה מרכיבי שגרה הופכים לאוטומטיים ואנחנו יכולים להמשיך בשגרה תוך כדי שמתפנה לנו אנרגיה להשקיע בדברים אחרים.

אז דבר ראשון להבין שבשבועות האלה את מסתגלת לשנה חדשה בעבודה יחד עם ילדים בבית ספר, את מושקעת בזה ולכן חייבת להניח בצד כל מה שלא דחוף - להוריד סטנדרטים בבית, לקחת עזרה, כל מה שיכול לעזור. לאפשר לעצמך מנוחה במשך היום וממש ממליצה להכניס ללו"ז פעילויות משחררות - יציאה לטבע, ריקוד, אומנות, בלי הילדים או איתם מה שיותר נגיש העיקר שתיהני. ולהחזיק בראש שעם הזמן יהיה קל יותר.

עם שאת, אם שגרת העבודה שלך דורשת יותר מידי אנרגיות - צריך לעשות שם שינוי: הקטנת היקף משרה, אימון מקצועי שיעזור לך להיות יותר יעילה או אפילו הסבה מקצועית.

דבר שני לגבי הילדים.

גם הם מסתגלים כמובן... גם להם יש עומס גדול של צוות חדש, חברים חדשים, הסעות... הרבה דרישות חלקן מתסכלות, לפעמים יש בכיתה מורים קשוחים או מריבות אלימות שאלה דברים שגורמים לילדים הרבה מתח גם אם הם רק צופים מהצד.

אז את כל החוויות האלה הם צוברים וצוברים, כי בית הספר דורש תפקוד והתנהגות נאותה, ולכן עולה מגננה שגורמת להרגיש פחות. וכשמגיעים הביתה זה צריך לעבור עיבוד ולהתפרק מהגוף, ולכן חייבים לוודא שאחר הצהריים מותאם לעיבוד ופריקה רגשית.

טלוויזיה זה עוד קלט, היא רק דוחה עוד את הפריקה.

חוגים זה עוד מטלה (בדרך כלל), ועוד זמן שילד מחזיק את עצמו ועושה מה שצריך, ועוד לחץ ועומס על ההורה. אפשר אבל לשקול טוב אם זה שווה את זה, ולא להעמיס. במיוחד לילדים שנמצאים בצהרון.

מה כדאי לעשות אחר הצהריים:

1. הכי חשוב - מרחב של זמן. לא להפוך את אחר הצהריים לשורת משימות שצריך להספיק. במרחב הזה המח של הילד יוכל להוביל אותו לעבד מה שצריך ואיך שהוא צריך.

2. משחקים פיזיים - טרמפולינה, כדור, יציאה החוצה, משחקי תנועה (המלך אמר, ים יבשה וכו'). אם את מזהה תסכול ואגרסיביות אז משחקים יותר אגרסיביים - מלחמת כריות/נודלים (האלה של הבריכה), היאבקות וכו'. להכניס צחוק למשחק, כמה שיותר זה מאד משחרר.

3. משחקי דמיון - פליימוביל, תחפושות, יצירה חופשית, הצגות, אחד ממציא התחלה של סיפור השני ממשיך וכו'.

4. אחרון והכי חשוב - בכי. בכי הוא הפורקן האולטימטיבי של עומס רגשי. הוא מאפשר ריפוי עמוק של תסכול ומקדם הסתגלות. אני מזמינה אותך להתיידד עם הבכי, לצפות שהוא יגיע בתקופה הזאת יום יום ואפילו להזמין אותו - כמו שעשית בלי כוונה כשאמרת "היום אין חבר". עשרת לילד להרגיש את התסכול ובעקבותיו באו הדמעות שלא היה אפשר לשחרר בבית הספר. אלה דמעות מבורכות, תשמחי בהן! תשמחי בשביל הילדים שלך שיש להם בית שאפשר להרפות בו.. זה כל כך משמעותי.

את כל הדרישות והמטלות של השגרה - שיעורי בית, התארגנות וכו' - להנמיך ציפיות, למנן, הכל בסדר. ילדים משוחררים ורגועים לומדים בקלות.

איזה כיף מזל טוב

תחילת הריון זה דבר מעייףףףף

תכפילי פי כמה כשזה הריון תאומים! מזל טוב מרגש

ותשמרי על עצמך עם ההתכווצויות

תאומים זה קשוח.

ויכול לגרום ליותר חוסרים שעלולים גם להגביר עייפות.

איזה קטע יש עכשיו עם תאומים.

נהיה נפוץ. 😅 (הייתי שם לפני כמה חודשים..)

בבריאות שמחה וידיים מלאות.

זה ממש לא רק את...

ובהיריון תאומים עוד יותר...

הריון תאומים זה קשה ממש, הרבה מעבר לפי 2, תנוחי, תפרגני לעצמך ותשתפי מי שנוח לך שיעזור

אבל איך מסתדרים? ועוד חגים. ואנחנו בבית.

בעלי יודע לעשות הכל בבית, והוא עובד קשה לאחרונה, אבל הזמן שלו מוגבל.

עם הילדים האחרים אנחנו מסתדרים, יותר טכנית ניהול הבית, כביסות בישולים וכו.

וגם איך שורדים את העבודה בתקופה הזאת? בינתיים שורדת בקושי וכבר לקחתי יום מחלה אחד.

למנוסות בהריון תאומים- האם צפוי שיפור בשליש השני, או שעם תאומים זה שונה?

היה שיפור קל ואז שוב עייפות וחוסר כח.

אבל זה לא מחייב.

אין הרבה ברירות..

זה נשמע כמו ניסיון מאוד קשה.

קשה לפרגן במצב כזה, ולא בטוח שאני הייתי מצליחה לפרגן במצב כזה (הכוונה לשמוח באמת בשמחתה).

לטרפד לא הייתי מעיזה, כי לכי תדעי אם יבוא יום והיא תשמע על זה בצורה הפוכה מאיזה מישהו וזה יגרום לאי נעימות מאוד גדולה. סיפורים היום מתפשטים כמו אש.

וחיבוק על ההתמודדות!

אני לא אטרפד כי זה אסור לי הלכתית

אז מבחינתי זה מספיק

אבל היצר הרע עובד שעות נוספות באילו ואם...

ואפילו לפעמים עולה בי תפילה או משאלה שזה יטורפד לה ממקום אחר (זה לא כזה מופרך, אבל אני כמובן לא אגרום לזה לקרות)

ומנסה ממש לחזק את עצמי שכל אחד ומה שמוכן לו משמים

האמת שלא ממש הבנתי את הפרטים,

וכתבת שבכוונה כתבת מעורפל.

אבל יכול להיות ששווה לך להתייעץ עם רב? זה מתאים לך/לכם? כדי להבין מה הדבר הנכון לעשות. יש דברים שאם זה בא על חשבונך אולי זה לא נחשב לטרפד לה אלא לדאוג לעצמך?

זה לא המקרה, כי אם אספר את המקרה יזהו אותי

אבל זה על אותו עיקרון

נניח שהיא אמורה לקבל קידום בעבודה, שהקידום הזה יגרום לתקופה (מדגישה שזה לתקופה, כי אח"כ זה אמור לחזור לקדמותו בע"ה) להרעה בתנאים שלי. דבר שידעתי מראש כשנכנסתי לעבודה שיכול לקרות והסכמתי לזה.

בין היתר אני ארד לתקופה בשכר שלי, ואצטרך לעבור לעבוד ממקום שפחות נוח לי ורחוק לי משמעותית מהבית, אבל שוב ידעתי שזה יכול לקרות מראש.

עכשיו יש אופציה, שאם המעסיק ישמע נקודה ספציפית אצלה, הוא פחות ירצה לגייס אותה עכשיו, בנקודת זמן הזאת, וידחה את תחילת העבודה שלה לתקופה אחרת, שלי תסתדר הרבה יותר טוב מבחינת כל הנ"ל ואז כל ההרעת תנאים לא תשנה לי כל כך.

אני יודעת על הנקודה הזאת כי אני מכירה אותה קצת, אבל הוא לא יודע ואני כמובן לא אגלה לו. אבל לא מופרך שהוא ישמע את זה ממקום אחר. ההעסקה שלה עדיין לא סגורה מאה אחוז, נראה בכיוון טוב.

ולה עצמה, זה ממש קריטי דווקא עכשיו לקבל את העבודה הזאת

לכן אין פה מקום לשאול רב, זה זכותה, ואני ידעתי על זה מראש.

יוואו איל אני מבסוטה שהצלחתי למצוא דוגמא שתסביר ממש את הנקודה, ועדיין שזה לא יהיה המקרה שלי

תודה השם

ותודה לך שהגבת

ערב ראש השנה עכשיו

אולי תתפללי שבזכות שאת עומדת בניסיון

תהיה לך שנה טובה ומוצלחת במיוחד בתחום הזה

ותעריכי את עצמך

לפעמים מרוב שברור לנו שלא נעשה משהו שאסור

אנחנו לא מעריכות את עצמנו על זה

כן ברור שלא תעברי על ההלכה

אבל עדיין מגיעה לך הערכה על ההתגברות

רציתי לעזור, ובסוף דברים השתנו כך שהעסקה שהצעתי בעצם פגעה בי (לא באשמתה) אבל היא לא הציעה לי לחזלש את העזרה והתחלתי להרגיש איך הלב מתעצבן ומתרעם.

אז קודם ממש ישבתי ואמרתי לעצמי שזה בסדר, ומכעיס שדברים לא הסתדרו, באמת משהו שהיה לי מאוד חשוב שלא יצא לפועל רק בגלל העזרה שהצעתי בהתחלה.

ואחרי זה חיזקתי את עצמי שה' יכול לסדר הכל, ושום דבר לא מסובך בשבילו, ואם הדבר שלא הסתדר טוב בשבילי אני מבקשת שזה יסתדר בקלות, ואם לא אז שאצליח לקבל את זה בשלוות נפש. זה הכניס בי הרפיה כזו שבאמת שימחה אותי..

בהצלחה רבה גיבורה ♥️

כי גם פה במקרה שלי היא ידעה שזה הולך לפגוע בי, אבל יודעת גם שאני מודעת לזה והיא נקלעה לאירוע בטעות, זה יכול להיות כל אחד אחר שאני לא מכירה.

ועדיין היה לי קצת מקום בלב שבגלל ההכרות שלנו היא תנסה לחפש משהו אחר ולא לגרום לי להיות במצב שהוא ממש לא טוב לי, אפילו שזה לתקופה.

תודה שכתבת, חיזקת אותי ממש

ושולחת לך חיבוק חזרה והרבה כוח, השם ישלם לך ממקום אחר יש לו שפע אינסופי!

ותתני לו להפתיע אותך בדרך,

כי לפעמים אנחנו חושבים איך דברים יכולים להסתדר,

ומתפללים שזה יקרה בדרך מסוימת, והקב"ה יש לו דרכים מפתיעות לסדר עניינים.

תבקשי שזה יהיה טוב בשבילה, ויסתדר גם לך.

נפלת על התקופה הכי טובה בשנה בשביל לבקש את זה!

בהצלחה, שנה טובה ומתוקה, שיתקבלו התפילות לרחמים ולרצון!

אני בדיוק מתחילה תכף תפילת שחרית (מנסה לכבוד השבוע האחרון של השנה...)

תודה על ההסתכלות, אני אנסה לבקש במילים האלה

אני תמיד בעד ללמד איך כן. בת השנתיים שלי חותכת לנו ירקות לארוחת ערב. אנחנו שוטפות יחד כלים - אני שבירים וחדים והיא את כל השאר. אני שמה להם לפעמים גיגית מים במרפסת שישחקו כראות עינייהם. יש לה אפילו מספריים משלה בתוך קלמר והיא יודעת שגוזרים רק דפים.

אנחנו שמנו שער תינוקות בכניסה למטבח, וזה מאוד עזר. כן היה מעצבן לפתוח לגדולים יותר שעדיין לא מצליחים, אבל מדובר רק על זמני הארוחות, כי מבחינתי אין להם מה להסתובב במטבח

אני חוויתי (וחווה) גם וגם... (לפחות בת השנתיים הנוכחית לא מטפסת על השולחן וזורקת תמונות על הרצפה, כמו שעשו התאומים בזמנו😵‍💫)

אצלנו כן יש מנעול למקרר, משתמשים בו לעתים. זה באמת לא נוח - אפילו אני מתקשה לפעמים לפתוח אותו... יש גם דלת למטבח, אז לפעמים מספיק לסגור אותה. (אבל יש בני שנתיים שגם על זה גוברים...)

וכמה שאפשר להרים דברים גבוה (אצלנו בעיקר מאתגר החפצים של האחים הגדולים... והם נורא מתעצבנים כשהיא הורסת להם).

וזהו, אין הרבה מה לעשות עוד חוץ מלנשום עמוק ולחכות שיעבור... (ואם לא עובר עד גיל שלוש וחצי בערך - אז לבדוק למה...)

אבל הוא עושה דברים אחרים.

למזלי הוא לא מצליח לפתוח את המקרר.

הוא יכול להפעיל תנור או מכונת כביסה, לרוקן ארונות ומגירות, לשחק עם שמן, אבקת כביסה ועוד.

הגדולים יותר לא היו ככה,ואילו אני צריכה יותר להשגיח ולתקן נזקים.

עם הגיל זה עובר.

בינתיים מה שאפשר לנסות, זה לאפשר לו מה שמותר והוא אוהב לעשות, ולהסביר מה מותר ומה אסור.

נניח לתת לו כל פעם לזרוק דברים לפח, אבל להסביר שדברים אחרים אסור לזרוק.

לתת לו להתעסק בכיור עם כלים לא שבירים.

לבקש ממנו להוציא דברים מהמקרר כשצריך.

מה שאפשר להוציא מהישג ידו, בלי שיותר מידי יפריע להתנהלות היומיומית.

ולדאוג כל הזמן להשגחה.

הרבה פעמים באותו רגע זה ממש מעצבן.

אבל במבט לאחור יכולים להיות דברים משעשעים.

אפשר לנסות לחפש את הדברים המצחיקים, ואולי גם לצלם, וזה יעזור לשנות את ההסתכלות על העניין.

יש לנו כמה סיפורים מצחיקים שאנחנו זוכרים מהתקופה שהתאומים היו בגיל הזה.

מצד שני, לא שכחתי גם את הקושי שהיה...

(ומצד שלישי - באמת טוב שיש את הפרספקטיבה של זמן. כי היום הם נערים מדהימים ב"ה, מפנים את האנרגיות שלהם לדברים חיוביים...)

אפשר לשים סלסילת פירות על השולחן ולפתוח לקראת ארוחה.

זבל אפשר לשים אץ הפח גבוה ושקיות קטנות נגישות וכשיש משהו בעייתי במיוחד אז ישר לקפל אץ השקית לפח המרכזי.

ואז מקסימום ישפוך שקית אחת קטנה ולא יותר מזה.

כלים שבירים לנסות לרחוץ כמה שיותר מהר או להרים גבוה, ובכיור להשאיר פלסטיקים וסכומים.

תנסי לכוון אותו לאיזורים שהוא אוהב ואפשר לתת לו באותו זמן. כלומר במקום להגיד מה לא, להגיד מה כן אפשר עכשיו.

למשל אם נדבק למקרר,

אפשר לשלוף מגירת ירקות לרצפה, לסגור ולנעול את המקרר ולתת לו לחקור את המגירה.

לקראת הבישולים לחג תביאי נערה שתעסיק אותו. בזמני לחץ קשה לנהל את הסיטואציה הזו.

לא התנסיתי במגדל למידה אבל אולי זה גם יעזור.

יש לכם מטבח ילדים? אפשר לתת לו כלים אמיתיים "לרחוץ" שם.

אם יש גיגית אפשר להעמיד אותה סמוך למטבח ולשים בה שכבה דקיקה של מים ולתת לו סקוצ שיתחיל לשפשף.

סוף היום מעבירים סמרטוט.

וחיבוק ❤️

עם כל ילד זה מאתגר מחדש.

מכינים כמובן את הסימנים הרגילים, אבל גם חושבים לפני על כל מיני סמנים מיוחדים וטעימים. הילדים מתים על זה❤️

דוגמאות מהשנים הקודמות:

קולה- שנשמע בקול אבא ואמא

ביצת עין (הגומי הזה) - שנראה את הטוב בכל אחד

בננה - שיבנה בית המקדש (החליטו שזה מתאים🤷🏽‍♀️ אני זורמת)

חטיפים - שיחזרו כל החטופים (ב"ה כבר לא רלוונטי)

וחוץ מזה כמו סעודת שבת רגילה… לא הבנתי מה השאלה באיך לחלק משימות?

יש רעיון לעוד ברכות מתוקות?

באמת כדאי כבר להתחיל…

אבל הכי ממליצה לך לתת לילדים שלך לחשוב על רעיונות, כשזה בא מהם זה הרבה יותר כיף ויוצר חיבור יותר לחג❤️

זו הנחמה הכי גדולה שלהם שלא חוגגים עם משפחה.

מה הכוונה לחלק משימות? בחג עצמו? כדי שתספיקו לאכול?

אתם אוכלים יחד איתם בסעודות החג

אם הכוונה בין ההכנות לחג, שתספיקו לשבת בנחת ולאכול- אז תלוי בגילאי ילדים...

אחד מקלף, אחד חותך, אצלי יש אחת גדולה שאחראית על העוגות

אחד אחראי על ריקון האשפה ואחד אחראי להעסיק את הקטנים...

מסדרים את הסימנים על השולחן ביחד עם הילדים, נותנים להם תפקידים כמו לפרוט את הרימון ולחתוך את התפוח. זה כבר ממש מרגש. מתחילים את הסעודה עם הסימנים, אומרים ביחד את הברכות וטועמים ביחד. יש לנו גם ברכונים מיוחדים לברכות. בדרך כלל יש לכל ילד דבש קטן מהגן והם ממש אוהבים את זה.

לוקחים את הילדים לתקיעות שופר.

הכי פשוט הכי אווירת חג.

כמה טיפים שהגעתי אליהם במהלך השנים-

קודם כל – קופסת חג. לכל חג יש לי קופסה שאני שומרת משנה לשנה, עם משחקים, קישוטים ודברים מיוחדים לחג. השנה נפתח אותה ביום שישי בבוקר בע"ה, כדי לתת להם זמן להתרגש ולהתלהב. ילדים קטנים ממש מחכים ומתלהבים כל פעם לפתוח ולהיזכר בדברים שיש שם.

על השולחן – תיבות שנה טובה. ליד כל מקום שמה תיבת דואר אדומה קטנה, וכל אחד מכין כרטיסי שנה טובה לאחים, להורים וכו'. זה ממש חמוד, והילדים נהנים לקבל ולפתוח את הכרטיסים.

אני גם שמה לכל אחד צלחת קטנה עם סימני החג, ומכינה לכל ילד מקום עם השם שלו. ככה גם השולחן נראה חגיגי וגם חוסכים את ה"אני רוצה לשבת פה!" 😅(לפעמים הם רבים בכל אופן אבל זה חוסך לפחות חצי מהמריבות)

בסעודה – אנחנו מכינים דברים שמתאימים ברמה לילדים, וגם הם רוצים לשתף את מה שלמדו בגנים ובבית ספר אבל אחרי החלק הזה הם לגמרי יכולים ללכת לשחק,

מבחינתי הם לא צריכים לשבת ליד השולחן כל הסעודה. אנחנו אוכלים ומדברים בהתאמה לשיח בוגרים, ואם אחד הילדים רוצה לבוא לאכול – אני מביאה לו. אני לא רודפת ולא משכנעת. אכל מנה אחת? מצוין.

בוקר החג- ביום התפילה ארוכה, אז חשוב לי שהם יאכלו משהו משביע לפני הסעודה, אז לפני או אחרי התקיעות, תלוי מתי אנחנו הולכים לשמוע שופר, עושה קידוש ומביאה להם סלט פירות ולחמניה ממולאת בשר טחון, זה משביע ומזין אותם ועוזר להם להיות רגועים

לוח זמנים גדול וברור- לילדים שלי (וללהרבה ילדים בכללי) חשוב לדעת מה עושים ומה בא אחרי מה, אז אני לוקחת גליון גדול ומכינה מסלול שמתחיל בכניסת החג ומסתיים בצאת החג, לאורך זה מציירת סמלים שמסבירים מה עושים (משחקים, קידוש, תקיעות, משחקים שוב, סעודה, מנוחה וכו') וחלון סימון וכל פעם מעהבירה את החלון סימון למה שעושים עכשיו. זה ממש מפקס אותם...

ועוד משהו שעוזר לי מאוד – שקיות הפתעות. אני מכינה לכל ילד שקית עם כמה דברים קטנים כמו חטיפים קטנים ופרסים מהכל בשקל, ונותנת אותה בזמן שאני רוצה להתפלל. זה נותן לי בערך רבע שעה-עשרים דקות של שקט.

ולא לשכוח שלא כל מה שעובד שנה אחת עובד פיקס גם בשנה שאחריה. צריך לראות את הילדים, את העייפות ואת מה שמתאים באותו רגע ❤️

למשל בראש השנה- קישוטי שולחן של רימון וכו? מה עוד אפשר?

משחקים- שופרות, רימונים/דגים/חלות עגולות/גזר וכמה דברים בסגנון הזה מפלסטיק למשחקי דמיון, סולמות וחבלים שמכרו פעם באיזה דוכן בקניון עם סמלים של ראש השנה

משחק זיכרון ופאזלים ל ראש השנה, חוץ מזה כמה משחקי קופסא ששמורים רק לראש השנה ויום כיפור

ספרים על ראש השנה

קישוטים- פלייסמטים תפוחים ופלייסמטים בצורת דגים, חבקי מפיונים שונים, קישוטי פלסטיק קטנים של רימונים, תפוחים, שופרות חיתוכי שנה טובה, מאזניים וכו'

יש לי גם חבק לבקבוק יין של שנה טובה,

התיבות דואר האדומות הקטנות ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה.

מזה שהוא מתקיים רק פעם בשנה

אצלנו גם ממציאים סימנים לכל מיני מאכלים, וגם אצלנו יש משחקים מיוחדים לכל חג, שנשמרים בארון למעלה (פאזלים בעיקר).

ואני משתדלת לכתוב לכל אחד מבני המשפחה פתק קטן לסיכום השנה שלו ולתפילה על השנה החדשה, ומצרפת לזה פרס קטן. (אני באמת צריכה לדאוג לזה השנה, תודה על התזכורת🤭) שנה אחת גם יצרתי פאזל מתמונה משפחתית, וכל ילד קיבל חלק ממנו והם היו צריכים להרכיב אותו יחד.

והייתה שנה שגם יצרתי קובץ סיפורים על הסימנים - סיפרתי אותם לאורך הסעודות, והילדים היו צריכים לנחש באיזה סימן מדובר. (אולי השנה אמחזר את זה, כי הקטנים דאז גדלו ויוכלו עכשיו להשתתף)

מעבר לזה, אני חושבת שחשוב להשקיע בתפילות - מחזורים למי שיכול להתפלל, מחזור לקטנטנים בשביל הקטנים, ובעיקר - הסבר לילדים לפני שאני מתפללת בעצמי, שעכשיו משתדלים לא להפריע... (נראה אם זה יצליח השנה)

כי זה הכי נוח מבחינת הילדים

והשנה גם שאלנו אותם והם אמרו שהכי טוב בבית..

שולחן-שמים קישוטים מיוחדים על השולחן- ראנר מיוחד / מפה חדשה / מפיות וכלים חדפ חגיגיים (כדי שלא אצטרך לשטוף כלים כל החג.. מוריד עומס). היתה שנה שהבת שלי הלכה אתי לחנות ובחרה קישוטים לשולחן וכל שנה היא שמחה לערוך ולקשט אתם.

סימנים-גם אנחנו ממציאים עוד סימנים והילדים ממש מתלהבים וחושבים גם בעצמם. למשל- מנגו-שנתמוגג משמחה, קינואה-שלא נקנא באחרים, קולורבי-שנשמע בקולו של הרבי בננה-שנתבונן בטוב שה' נותן לנו וכו'.

תפילה-אפשר לקנות לבנים טלית. לקטנים-להכין שקיות עם ערבוב של חטיפים כדי שיתנו להתפלל, להביא משחקים קטנים שאפשר לשחק על הרצפה בשקט, להביא כלי רכב-בימבה וכו' שיוכלו לשחק מחוץ לבית הכנסת

ההורים מכינים מעטפות עם שמות בני המשפחה, וכל אחד כותב כרטיס ברכה/ ציור לאחרים.

מעסיק אותם יופי בערב חג.

הייתה שנה שהיחס בין האחים היה מאתגר במיוחד, עשיתי פרוייקט שכל אחד קנה מתנה לאחים שלו והביאו אחד לשני בערב חג.

עצם זה שכל אחג בא איתי בנפרד לחפש מתנות, שהיו צריכים להשקיע מחשבה מה ישמח כל אחד, שקנו מיוזמתם משהו בשביל האיר, ובסוף עוד הביאו לו את זה,

ממש עשה טוב לאווירה משפחתית.

באמת הרגשתי שמשהו זז להם מקנאה ותחרות לנתינה ופירגון.

זה היה חד פעמי כי באמת דרש השקעה ממני בלכוון ולדבר, ולעודד אותם לחשוב טוב.

זה היה תהליך שלם.

אבל אולי זה יכול לתת השראה.

אפשר נניח להכין בנק מילים, וכל ילד צריך לבחור מילה שמאפיינת כל אחד מהאחים, ואתם תוסיפו גם עוד כמה.

את ההכנה אפשר לעשות עם הצאט שיתן רשימת מילים ולהדפיס ולגזור

ואז הם רק צריכים ליישם.

אפשר גם שכל אחד מכין משהו לחג. מנה אחרונה, עריכת שולחן, דבר תורה, חידון, וכד'

אפשר אחד תוכן אחד משהו פיזי.

מה שזורם לך.

אם אפשר כדאי לקנות משחק שווה לחדש בחג, זה יכול להעסיק שעות.

אחרי החג להחביא עד כיפור.

אם יש לך קטנים, אולי כדאי שבעלך יתפלל בותיקין כדי שתוכלו לאכול בשעה נורמלית ובכלל, שלא יהיה חצי יום בבית כנסת כי יומיים רצוף ולדאוג לכל הארוחות והכל, באמת יכול לצאת קצת קשוח.

להכין את הקטנים לתקיעה שופר. (בקטע שלא יבהלו שזה אזעקה או בכללי ילדים עלולים להיבהל)

אפשר להשמיע ביוטיוב כדי שיבינו ולא יהיה תיאורטי.

כדאי להכין אוכל שנוח לתת לילדים בחופשיות שלא עושה הרבה לכלוך ולא חייב לחמם.

למשל שבלולי פיצה או שניצלונים.

שלא ינשנשו ביסקוויטים כל היום עד הארוחה.

אם יש גדולים לעשות רשימת תורנות.

4 ארוחות צריך יותר סדר מבד"כ.

מי עורך, מי מפנה, מי רוחץ כלים.

אם יש בעיות עם המקומות, כדאי לדון/ להחליט מראש ולשים כרטיסי שמות,

עדיף טנטרום שעה לפני הארוחה ולא דקה לפני שהכוס קידוש כבר ביד.

בסעודות בערב כדאי להאכיל טת הקטנים בזמן התפילה ככה שבזמן הארוחה עצמה הם יוכלו לפרוש לשחק ואתם תוכלו לאכול ולשבת עם הגדולים יותר ולהנות מאווירת החג.

לנשום עמוק ולזכור שעם כל העומס, בסוף אתם בבית שלכם ויש לכם גמישות מלאה בקבלת החלטות. לא להתקבע על מנהגים, לאט לאט תמצאו את המינון האידיאלי.

לדאוג למשהו שישמח אותך בחג. אולי את מאלה שכרגע לא חושבות שזה מה שיטריד אותם ובעיקר דואגות לתפריט וקניות ולו"ז ותעסוקה לילדים,

אבל אז מגיע החג וזה כן עלול להיות קצת מבאס.

אז גם אם אין לך זמן לחפש שמלה/ מטפחת/ בושם

לפחות איזה פינוק קטן (אפילו משהו אכיל)

דיברתי על גמישות, אבל בא לי לשתף שליל הסדר הראשון שעשינו בבית שכחנו לדאוג לקערת סדר. רבע שעה לפני הדלקת נרות חיפשנו אלתור,

לא היו לי קעריות חד"פ או מכלי הפסח.

מצאתי חבילת מנגטים סגורה

ומגש עגול חד"פ (האלה של המשלוחי מנות) גם כן חדש שקניתי ולא השתמשתי ולא נגע בחמץ.

הדבקתי מנג'טים על המגש והרי לנו קערת סדר.

במילים אחרות- תהיו סלחנים מול המציאות, לוקח זמן ללמוד איך עושים חגים בבית. הכל טוב!

לנשום עמוק, בסוף הכל עובר, מטעויות לומדים, ובסוף זוכרים את הדברים הטובים.

שנה טובה וחג שמח!

היו שנים שצמתי, והיתה פעם ששתיתי מרק מזין בשיעורים.

זה תלוי מאד מה מצב הסוכרת

ובסוף רב אחר פסק לי עם יותר הקלות- כלומר לאכול ולשתות לשיעורים וגם ככה בקושי שרדתי.

מאז אני מפחדת לשאול אותם בצומות כי חוששת מפסק הלכה מחמיר שלא אעמוד בו

מעניין

והם אמרו לצום כשהוא אמר חד משמעית לא לצום.. ועוד הייתי כמה ימים אחרי מי שפיר

חשוב לציין שאני לא מחפשת הקלות

אבל רוצה משהו שיש לו ידע שחלילה לא יפגע העובר

ואם זה בסדר לא לצום זה מקובל עלי

בדיקת מי שפיר לר רלוונטית כאן אם עברו כמה ימים,זה פרט לא משמעותי אלא אם כן עברו פחות מ48 שעות.

גם לי רופא אמר בשיא הנחרצות לא לצום בכלל,אפילו לא שאלתי רב כי זה היה הריון רגיל ללא סיכון.

כשהייתי בהריון בסיכון זה היה אחרת.

לעומק.בד"כ רבנים אומרים לשאול רופא ומסתמכים על חוות דעתו.

הם לא יר"ש ומעדיפים לומר לכולן לא לצום, גם אם אין סיבה מיוחדת.

לכן צריך רופא שמבין גם את חשיבות הצום וגם את המצב הרפואי

לקראת יום כיפור.

צריך להתייעץ עם רופא ירא שמים (כדי שידע את המורכבות ואת חומרת הצום ולא ישר יאמר שאסור לצום) ועם הדעה שלו להגיע לרב

הם הרבה פעמים יודעים, ואם לא- יותר סביר שמכירים את מי לשאול

הם כנראה יצטרכו לשאול אותך פרטים יותר ספציפיים כדי להבין את המקרה שלך

הלוואי שהייתי יכולה לעזור לך, אבל אני לא בקרבה מספיק בשביל לבקש להעביר מספר…

אולי תנסי להתקשר למוקד אחיות של הקופה ולשאול אותן אם יש אופציה כזו סביב הצום?

הרופאה שלי אמרה לי שאני לא יכולה לצום

עוד לא דיברתי עם הרב שלנו

אבל כזה מרגיש לי שישר היא אמרה לי לא לצום ולבדוק סוכר בשבת כשאני יודעת שזה ממש בעייתי..

רופא נשים שלי באחד ההריונות אמר לי לא לצום ללא שום סיבה מיוחדת,הריון רגיל לחלוטין.

מצד שני כמעט כל ההריונות שלי הם הריונות בסיכון פלוס סכרת,ושם ממש לא לקחתי שום סיכון.

רב שמבין את המשמעות של צום במצב הזה,ידע לעשות את השיקולים נכון.

מצד שני זו פסיקה פרטנית לחלוטין כי כל אחת הגוף שלה מתנהג אחרת בסכרת,לאחת הסוכר יגיע בצום למצב מסכן חיים במיידי ולשניה לא יהיה שום בעיה במצב הזה.ויש כאלו שבצום הסוכר גבוה מידי וכ'ו

הרגיש לי שזה הנחיה גורפת כי היא אמרה שהיא לא אוהבת שצמים בהריון..

מצד שני להרגשתי גם רבנים ממהרים לומר את הלא.

הרב פסק לי כן לבדוק סוכר בשבת כי זה ספק פיקוח נפש, לא זוכרת בדיוק מה עשיתי שזה יהיה בשינוי. אני זוכרת שכל ילד שינן את אחת התוצאות כדי שארשום במוצ"ש.

אני התייעצתי עם רופאה יראת שמיים שנתנה לי הנחיות מה צריך ובהתאם לזה פניתי לרב, יש ב"ה היום הרבה רופאים יראי שמיים שניתן להתייעץ איתם.

אני אגיד גם באופן כללי שהרבה פעמים רופאים יראי שמיים מקילים יותר, בעלי לדוגמא מסיבה מסויימת קיבל הנחייה מרופא מסויים דתי אמר לו להפסיק לצום בכלל צומות קלים, וראש המחלקה שהיא לא דתייה אמרה שאין שום בעיה ושיצום בלי שום חשש.

של רבנים ורופאים

לא יודעת אם זה מתאים לפי כל הפסיקות אבל זה מיועד בדיוק לשאלות כאלו

אם יש לך איך להגיע אליו,

מקל מאוד בפסיקה פרטנית (זה לא כמו להתקשר למכון פועה),

ולנו זה התאים כי סומכים על הכתפיים שלו

מבחינת ידע רפואי אני לא יודעת בדיוק אבל נשמע לי הגיוני שהוא מתמצא בתחום

איך מגיעים אליו?

אני יודעת שלתלמידים שלו יש גישה בקלות (ישיבת מרכז הרב למשל),

לא יודעת אם המספר שלו מסתובב חופשי

02-6515050