ההורים שלי וההורים של בעלי גרים באותה עיר, במרחק של 3.5 שעות נסיעה בתחב"צ אז מגיעים פעם אחת ומבקרים את שניהם, חצי שבת פה חצי שבת שם.

נוסעים פעם בחודש וחצי - חודשיים.

תחבצ. ברור שתלוי במרחק. אם היו גרים יותר קרוב היינו מגיעים יותר.

מגיעים אליהם שבת בערך פעם בחודש (לפחות פעם בשבוע חמי חמותי וגיסים שלי קופצים לפה)

להורים שלי מגיעים שבת פעם בחודשיים- שלוש.

שילוב של שעתיים פלוס נסיעה+ מגורים עמוק ביו"ש גורמים לזה שממש אין לי חשק ליסוע. לפעמים משאילים רכב מחמותי ולפעמים אנחנו מתקרבים בתחבצ (סיוט!) ואבא שלי אוסף אותנו

אז רואים אותם בערך פעם בשבוע. הילדים, אני לא תמיד.

הורים שלי גרים רחוק אז אני נוסעת אליהם בערך פעם חודש. נוסעים ברכב. לפעמים יוצא לי לקחת רכבת ולנסוע לבד.

ברור לי שאם היו גרים קרוב יותר הייתי רואה אותם יותר. אבל שבתות זה רוב הזמן בבית שלנו. ולהורים שלי נוסעת רק באמצע שבוע

בהתחלה היינו נוסעים כלשבת שלישית (ליד ההורים שלי גרנו אבל אכלנו איתם).

מהלידה השניה, פעם בחודש.

אחכ עברנו דירה ואז היינו צריכים כבר ליסוע ל2 הצדדים והיינו כבר עם 3,4,5 ילדים. היינו נוסעים כל שבת שלישית בערך לאחד הצדדים (לא היינו עושים יותר מ2 שבתות רצופות בבית). אבל, לא אהבנו את המקום שגרנו, אז נהננו להשאר בבית (היינו מאוד עם עצמינו במהלך השבת) אבל גם נהננו ליסוע כי לא אהבנו את המקום.

ב"ה עברנו למקום חדש ואנחנו ממש ממש אוהבים וכיף לנו להשאר פה מבחינת החברה והשכנים. ואנחנו כבר עם 6 ילדים, אז כמעט כמעט ולא נוסעים. פתאום יכולים לעשות 6-7 שבתות רצוף בבית וגם חגים .. מרגישים שב"ה אנחנו כבר משפחה, כבר יש גדולים שרוצים יותר להשאר (סניף, חברים) וגם אנחנו נהנים להסתובב בישוב. זה די מובן להורים והתדירות ממש ירדה.

נוסעים בערך פעם בחודש, לפעמים עוד פעם באמצע.

ברכב, כשנסענו בתחב"צ נסענו פחות.

בהחלט תלוי מרחק. הייתי רוצה להפגש איתם יותר אבל בגלל המרחק זה לא מעשי.

בנוסף, אם הם היו גרים במקומות שונים כנראה שלא היינו נוסעים יותר פעמים. אז למעשה כל צד היה רואה אותנו פחות

גרים מרחק הליכה מההורים שלי

ונסיעה 20-30 דק מההורים של בעלי

נמצאת עם הילדים (בלי בעלי בדכ) פעם אחת בשבוע אחהצ. וסעודת שבת אחת לפחות כשאנחנו בבית בשבת.

אצל ההורים של בעלי מגיעים לשבת פעם - פעמיים בחודש.

נוסעים ברכב. 

נוסעים לשבת בערך פעם ב3 שבועות-חודש

נוסעים יותר להורים שלי מלהורים שלו אבל לא בגלל מרחק או תנאים או משהו כזה אלא כי אצל ההורים שלו יש ב"ה הרבה נשואים וצריך "לתפוס מקום" ולא תמיד אנחנו מחושבים מספיק בשביל זה...

יש רכב, ובאמת כשלא היה נסענו פחות.

אבל זה הסד"ג של הנסיעות שלנו לשבתות מאז החתונה.

אנחנו נוסעים להורים שלי 40 דקות בערך פעם בחודש

ולהורים של בעלי שגרים במרחק שעתיים בערל פעם בחודש וחצי

ברכב פרטי.  אם היינו עם תחבצ ברור שזה היה פחות

וגם ברור שתלוי במרחק

אנחנו - כשהילדים היו קטנים והיו פחות ילדים, נסענו פעם בשלושה שבועות-חודש.

בשנים האחרונות - הרבה-הרבה פחות... גם כי "התקששתי" - כבר לא מסוגלת להירדם נורמלי לא במיטה שלי, וגם כי קשה לנסוע עם כל הילדים, כשאין לכולנו מקום ברכב...

אבל שולחים הרבה את הילדים לשבתות. וחמי וחמותי באים לבקר קבוע באמצע שבוע וגם ההורים שלי מדי פעם...

גרים במרחק של רבע שעה ושל חצי שעה נסיעה ברכב מההורים.

להורים של בעלי בתחילת הנישואין כל שבת שלא היינו נוסעים היינו אוכלים אצלם קבוע בערב ובוקר וסדש לבד.

כבר כמעט עשור שאוכלים כל הסעודות בבית מדי פעם הולכים ספונטנית עם האוכל אליהם או שהם באים אלינו כשהם לבד אבל ז לרוב ספונטני ולא מתוכנן מראש..

בתחילת הנישואים היינו נוסעים בערך אחת לחודש אחכ היו תקוםות שפחות ואז שוב תקופות שהגברנו תדירות נסיעות..

בשנתיים האחרונות בקושי נוסעים כבר אולי פעמיים שלוש גג בשנה קשה לנו הנסיעות וההתארחות עם יותר ילדים..

מדי פעם הם באים אלינו באמצע שבוע או לשבת .

הם גרים ביוש ואנחנו לא נוסעים לשם לבד רק עם ליווי של נושא נשק אז לצערי לא נוסעת לשם לבד באמצע שבוע למרות שהייתי מאוד רוצה להתראות יותר.

נוסעים ברכב פעמים בודדות יצא שנסענו בתחבצ( בתחילת הנישואים) אבל זה ממש טירוף תחבצ אליהם מאריך את הדרך פי 3 עם החלפה של 3 אוטובוסים

הולכים להורים שלי כשהם מזמינים לסעודה אחת, הפעם האחרונה היתה לפני חודש, ונראה לי שהתדירות היא פחות מפעם בחודש. אבל יוצא לנו לראות אותם קצת יותר. הם גרים ממש קרוב (יום אחד אמא שלי מחזירה את הילדה מבית-ספר, אבל היא לא נשארת, רק אומרת שלום. ואנחנו לפעמים נקפוץ בשבת אחה"צ - כזה).

להורים של בעלי נוסעים פחות מפעם בחודש. אולי פעם בחודשיים או אפילו פחות מזה. הרבה זמן לא ראינו אותם. הם גרים במרחק של שעה נסיעה וכשאנחנו נוסעים אנחנו שואלים את הרכב של ההורים שלי.

פעם היינו הולכים להורים שלי הרבה יותר וגם הייתי באה עם הילדים באמצע השבוע כמעט כל שבוע נראה לי, אבל מאז הקורונה (שאז כולנו הקפדנו על ריחוק חברתי) זה ממש הצטמצם. גם אמא שלי נעשתה יותר עסוקה, לה יש יותר נכדים ולי יש יותר ילדים כך שזה נהיה גם קצת יותר מסורבל עבורי לצאת עם כולם.

להורים של בעלי כנראה נסענו יותר בעבר, וגם עם התרחבות המשפחה זה נהיה פחות אז קורה פחות. האמת היא שבעלי בכלל לא יוזם את זה... אם אנחנו הולכים להורים שלו זה כי אני נזכרת שלא היינו הרבה זמן או שהילדים מבקשים.

עד ילדה 1 גרנו רחוק מההורים שלי ומרחק נסיעה יותר קצר להורים שלו היינו מגיעים להורים שלו פעם בשבועיים לביקור אבל זה היה כי הם העיקו ברמות שנגיע

להורים שלי פעם בחודש ושבתות בבית..

ילד 2 והלאה עברנו דירה..קרובים להורים שלי ורחוקים יותר משלו אז יוצא שההורים שלי קופצים בערך פעם בשבוע וחצי או ניפגשים עם הילדים בלעדינו ולהורים שלו פעם בחודש וחצי בערך

מוסיפים ביקורים באמצע שבוע, ומדי פעם שולחים את הגדולים.

אין סיכוי לנסוע פעם בחודש לכל צד.

זה אומר חצי מהשבתות להתארח.

שבת זה היום המשפחתי שלנו וכל שבת שנוסעת יש בזה ויתור עצום על הקן המשפחתי.

וגם אני אישית לא נחה בכלל כשאני מתארחת אלא עובדת יותר קשה, אז זה אומר ששבועיים רצוף אין לי טיפת מנוחה.

לא קורה ולא יקרה.

שבועות

ההורים שלו לא אומרים באופן גלוי שזה מעט אבל ברבה רגעים הם אומרים שהם מאוד מתגעגעים

אז נוסעים ואוכלים ערב / בוקר אצל ההורים שלו / שלי.

עושים שבוע בבית שבוע הורים לפעמים שבועיים בבית שבוע הורים.

נוסעים להורים שלי ברכב בערך פעם בחודש וחצי.

וההורים של בעלי גרים יחסית קרוב (כמעט חצי שעה הליכה) צועדים אליהם בערך פעם בחודש לארוחה.

באמצע שבוע חמותי מגיעה מדי פעם ואת ההורים שלי כמעט ולא רואים...

ובכל זאת מתארחים פעם ב.... אולי חודש וחצי.

וגם אז- רק לליל שבת. הבוקר מוקדש לנו...

לי אישית יותר קשה להתארח (יש ילדה עם הפרעת קשב וחוץ מזה שגם ככה אני מבשלת לבוקר, מכינה סלטים ועוגה... אז זה לא חוסך לי בישולים, רק גורם לי להכין עוד רינוח למארחים ולהתלבש יפה ולהניק לא בבית שלי... בקיצור, יותר קל בבית.

אבל- אנחנו מתראים המון במשך השבוע- במיוחד הילדים.

ומי שמתגעגע- מוזמן בכיף לבוא אלינו (ואם כבר לעשות בייביסיטר- הכי טוב)

לצערי די מהר אחרי שהתחתנו  הם יצאו מתפקוד מכל מיני סיבות (משני הצדדים)

ב"ה אלף פעם

כי הן כמו משפחה

לא בקטע של לבוא שבת אבל במובנים אחרים

לכל כיוון… עושים שבת לבד, שבת להורים שלנו ( שישי לחמותי וחמי שבת להורים שלי) ושוב ;)

יוצא לפעמים שעושים 2 שבתות רצופות אצל ההורים שלנו

אבל אנחנו תמיד חוזרים לישון בדירה שלנו😎

ככה שזה רק לסעודה

בדיוק קראנו שבת שעברה- שהנינים של יוסף הצדיק גדלו על ברכיו.

וחשבתי כמה אנו צריכים להסתכל על זה כזכות שיש לנו לראות את הדורות האלו,

ולהתאמץ "לחטוף" כמה שיותר רגעים בחברתם.

ללמוד מהם,לקבל מהם, ועל הדרך גם לזכות במצוות כיבוד הורים.

אבל באמת לבוא בראש של איזו זכות לילד לראות את סבא עושה קידוש,ואת סבתא מדליקה נרות, הוא בעתיד יזכר בזה בערגה.

אני מתגעגעת כל כך לשבתות אצל הסבים שלי.  ועד היום הריח של שבת אצלם עולה באפי מדי פעם בגעגוע גדול .

שאני ממש משתדלת שכמה שיותר לילדים שלי תהיה את ההזדמנות לשבת על ברכי הסבים והסבים רבא.

ויש לי הכרת הטוב גדולה לנשים כאן בפורום ( מצטערת שאני לא זוכרת מי כדי להודות לה באופן אישי)

למדתי כאן את הרעיון של לנסוע לבד עם הילדים באמצע שבוע, זה ממש עוזר לי לזכות להיות אצל ההורים יותר גם כששבתות פחות מתאפשר.

אז מעבירה לך את העצת זהב הזו.

פשוט לנסוע עם הילדים - סתם באמצע שבוע. אנחנו מרוויחים מזה המון!

בשגרה נוסעים פעם בחודש וחצי לכל אחד מהצדדים. נוסעים עם רכב, הצד שלי גר שעה וחצי מאיתנו והצד של בעלי חצי שעה מאיתנו.

בעבר היינו נוסעים יותר, גם אז עם רכב, ואז היו גרים יותר רחוק, הצד שלי שלוש שעות, והצד של בעלי שעתיים. היינו זוג צעיר והייתה סוג של ציפיה שנעשה כל שבת שלישית... לאט לאט זה נהיה פעם בחודש ואחרי הלידה התחיל להתרחק יותר לכיוון החודש וחצי.

עכשיו במלחמה בעלי מגוייס, לא הייתי אצל ההורים שלו שום שבת, ואצל ההורים שלי אני נמצאת כמעט כל שבת כי הוא לא יצא הרבה שבתות 😅 כשהוא יוצא, אנחנו בבית.

אני לא מסתכלת על זה כמשהו שצריך להיעשות.

אלא משהו שאני בוחרת ורצה מאוד.

אני מאוד אוהבת את ההורים שלי ושלו

מרגישה שבורכנו בסבא וסבתא מדהימים

מעבר לעניין שאני רוצה לעשות להם טוב ולשמח אותם - ולראות את הילדים (ואותנו) בהחלט עונה על כך

אני רוצה שהם יהיו חלק מהחיים של הילדים שלי!

הילדים שלי רק ירוויחו מזה

זה חשוב לי. אז אני מתאמצת על זה.

בשגרה- אני מקפידה שהם יראו אותם פעם בשבועיים- שלוש

זה לא חייב להיות שבת

זה יכול להיות גם ביקור באמצע שבוע שאנחנו נוסעים לשם. (

להחלטה הזו יש מחיר

היא משפיע על ההחחלטה איפה לגור

היא השפיעה בעבר על סירוב להצעה לרילוקיישיין

וכן - היא מצריכה מאמץ מצידי- לא תמיד קל לנסוע

ד.א. הילדים כבר דורשים את זה

אם עבר שבועיים ולא ראינו אותם- הם מבקשים מיוזמתם- כי הם מתגעגעים

בתקופות שעמוס לי- סבא וסבתא כבר התרגלו ומתגעגעים גם- תוסיפי לזה טלפון של אחד הילדים שאומר להם שהוא מתגעגע ואמא אמרה שנוכל לנסוע רק בשבוע הבא- ולרוב יום למחרת הם פה

----

התחתנתי אחרונה מבין האחים שלי

הילדים שלי הם מהנכדים הקטנים.

מלא מסורות זיכרונות וחוויות שאחיינים שלי חוו עם סבא וסבתא כבר לא מתקיימות כלפי הילדים שלי

אפילו ליל הסדר כבר לא מתקיים אצל ההורים שלי בבית- ואני יודעת שכל זיכרון, כל חוויה כל מסורת בית סבא וסבתא דאני יכולה להעניק לילדים שלי- היא זכות גדולה וברכה-

ההבנה שאנחנו על זמן שאול- משנה הרבה

מהצד השני

הם גרים דיי רחוק אחד מהשני

מניחה שאצלכם זו לא הסיטואציה ולכן זה פשוט יותר.....

גם לנו זה חשוב אבל זה מתבטא בדרכים אחרות.

לנסוע להורים זה מבורך אבל לא תמיד אפשרי ולא תמיד הפתרון.

כן מתחברת לזה שזה משהו שרוצים וחשוב ולא משהו ש"צריך"

זה פחות ישים

אז עיקר המאמץ באמת היה מתרכז לסופי שבוע... וכן מניחה שהתדירות היתה יורדת.

ד.א. לא יודעת עם זה נחשב רחוק או קרוב

יש לנו נסיעה של כשעה לכל אחד מההורים

הזאת.

הסתכלות מרחיבה, יישר כח גדול.

ובאופן כללי אוהבת איך שאת כותבת ומאתגרת בחשיבה.

אני נבוכה

וכם קצת מוטרדת מהעובדה שכבר מקשרים סגנון כתיבה לניק שלי...

בקטע שאולי אני כבר יוצר מידי פה

שאפשר לעשות הקשר🤔

אז לא חושבת שאפשר לזהות כי תקשורת כתובה היא לא כמו תקשורת מדוברת אז קשה לי להאמין שאפשר לקשר ככה.

ואם זה מבחינת קישור ניק לסגנון כתיבה, זה נשמע לי חיובי דווקא, לא?

זה אומר שהניק נמצא פה הרבה בפורום

ויש מספיק הודעות כדי לזכור את השם של הניק.

לא מזמן בעלי שאל אותי אם אני כותבת הרבה בפורום ואני לו ביטחון שאני בעיקר קוראת... אני מתחילה להבין שאני עוקבת יותר ממה שאני מוכנה להודות לעצמי

להורים גם שלי וגם של בעלי היינו מגיעים פעם בחודש לשבת, לא משהו קבוע אבל כן דאגתי שזה יקרה בתדירות הזו.

בלי קשר הייתי שולחת את בעלי להורים שלו עוד פעם או פעמיים באמצע השבוע לכמה שעות, ולפעמים בזמן הזה הייתי אני הולכת להורים שלי.

מהלידה היינו רק אצל ההורים שלי שבתות, קפצנו באמצע השבוע לכמה שעות להורים שלו פעמיים.

חמי וחמותי רמזו לנו כמה פעמים במידות שונות של עדינות שנגיע יותר, לא מסוגלת לזה, הסברתי לבעלי מה הסיבות, הוא הבין וזהו.

עושה מה שאנחנו יכולים וטוב לנו ומאוד משתדלת לכבד הורים.

להורים של בעלי נוסעים בערך פעם בחודש, לשבת.

והם גרים קרוב יחסית. פשוט זה מה שנוח לנו ומסתדר לנו.

ובגדול בשגרה אנחנו מגיעים לכל צד בערך פעם בחודש - חודש וחצי.

זה כמובן יכול להיות יותר ויכול להיות פחות.

את הצד של בעלי יוצא לפגוש יותר באמצע שבוע כי הם יותר על הדרך, והם גם מבקשים מידי פעם שנבוא יותר. אבל אנחנו משתדלים לא לבוא יותר ממה שמתאים לנו..

להורים שלי הייתי מאד שמחה לנסוע יותר אבל גרים שעתיים וחצי נסיעה מאיתנו אז בערך פעם בחודשיים.

זה לא קשור רק למרחק אלא גם לזה שאנחנו בישיבה ואם אין סיבה מיוחדת, אז צריכים להיות בשבתות ישיבה שזה אחת לשבועיים.

יש לנו אוטו אבל התדירות לא ככ השתנתה, כי גם כשלא היה לנו היינו לוקחים רכב מההורים של בעלי כדי לנסוע לשלי. 

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...