אנחנו בתהליך קניית בית.. יקח עוד כמה חודשים עד שיהיה סופי אבל בנתיים בעלי נורא לחוץ מזה ואני מבינה אותו אבל..
זה מבאס אותי נורא.
מטבעי אני אדם די חסכן לא פזרן בכלל קונה בעיקר לילדים לי בקושי רק כשממש,צריכה וכל פעם שאני אומרת לו שצריכה לקנות ככה וככה הוא אומר לי תחכי לעשירי או תחכי לחודש הבא וכו. עכשיו זה לא מקמצנות הוא הרבה יותר נדיב ממני אבל כאילו הלחץ מזה שעוד כמה חודשים תהיה משכנתא גורמת לו להתנהל ככה ולחשוב כאילו זה לא נצרך וזה סובל דיחוי וכו.. הסברתי לו שיש לי תחושה לא נעימה מזה ואני מבינה אותו ושמחה שהוא ככה דואג לנו אבל באמת שכל ההוצאות שאני כביכול עושה הכרכיות באמת. פה בגד לילד שנקרע שם טיול לילד אחר וכו...
הצעתי לו שנשב על הפירוט אשראי ונראה לאן ההוצאות הולכות אז הוא אמר לי שכבר עובר על האשראי ובאמת שאנחנו לא קונים מותרויות בשוטף שלנו. ברוך ה כן חיים ברמת חיים טובה אבל לא פזרנית או יותר מדי גבוהה.
אני כרגע לא עובדת מבחירה של שנינו כי חשוב לי וגם לו שאהיה עם הילדים בצהרים אז זה לא ממש ראלי לצאת לעבוד מה גם שאני עם קטנה בבית.
שנה הבאה תלך לגן אז אם לא יהיה עוד תינוקי כנראה אצא לעבוד.
גם הוא וגם אני רוצים עוד ילד ולא מעוניינים במניעה.
מרגיש לי שזה יותר עניין של פחד ופחות עניין של יכולת .
ומה שהכי מתסכל אותי שחסכנו כבר כמעט 900 אלף שזה מטורף ולא יכולים לקנות דירה בעיקר בגלל שההכנסות שלנו לא מספיק גדולות ללקיחת משכנתא. למה לא עושים דבר כזה שנותנים לב אדם לשלם משכנתא לפי היכולת שלו אוף זה מרגיש לי כל כך לא הוגן. כבר הבנתי שלא משנה ההון העצמי שלך מה שבעיקר משנה זה גובה ההכנסות והיכולת החזר.
עכשיו אני הייתי מוכנה לעבור לפריפריה להתפשר על אזור אחר למרות שאוהבת וכבר התרגלתי לעיר שלנו ולבעלי זה פחות מתאים ובמיוחד שהוא מפרנס יחיד ועיקרי כרגע מבינה אותו שלא מוכן לנסיעות מטורפות לעבודה של שעה כל כיוון.. בקיצור סתם מבאס אותי ואתמול כמעט בכיתי כבר ורציתי אפיחו לבטל השתתפות שלי באיזה חוג כדי לחסוך עוד 120 שקל אבל חברה שלי עצרה אותי ואמרה לי שלא תעזי זה עושה לך טוב לנפש אל תוותרי על זה. (זה הוצאה חד פעמית זה לא כל חודש)
בקיצור פחות צריכה עיצות לאיך לחסוך כי זה כבר עושים אבל בעיקר חיבוקים ואני יודעת שזה יעבור ויהיה אולי כמה שנים קשוחות אבל יעבור עוד קצת...
