אני לא מדבר על אירועים כלליים. אני מדבר על דאגה לפרט.

ברור שיש חילוקים בדרכים לעזור לכל סיטואציה, אבל אין את עוצמת הדאגה.

בדיוק כמו "נשות המילואימניקים". תגידו תודה שאתן נשואות ובסוף המלחמה אתן יודעות מי אתן מצפות שיחזור.

זה די יושב עלי גם כן.

כמובן יש הבדלים.

איפה הט"ז?

את יודעת מה אישה שבעלה הולך לצבא עוברת? שהיט צריכה להתמודד עם בית וגידול ילדים לבד ובחרדות כל רגע לאבד את האהוב והיקר לה מכל מי הבטיח לה שיחזור

התגובה שלך פשוט מזעזעת!

יש מקום וצריך לתת מענה לכל התמודדות. 

כדאי שניקח אותו למקום של הבנה וחמלה כלפי כאב של האחר, גם אם אנחנו חושבים שהכאב שלו קטן משלנו ואולי אפילו צרות של עשירים.

יש לצערנו מספיק כאב לכולם והכאב של הנשוי לא בא על חשבון הכאב של הרווק.

זה כמובן נכון גם הפוך, שנשואים צריכים להבין שגם הקושי של רווקים התעצם מאוד מאז אותה שבת ושגם להם יש קשיים לא פשוטים בכלל.

חשוב לי להוסיף שברור לי שהתגובה לא נכתבה מחוסר אכפתיות אלא מכאב ועוד, ושזה לא המבט העיקרי שלך על העניין

השרשור הזה מקבל כל מיני תפניות מוזרות של זלזול בכאב וקושי של אחרים

זה מיותר

וזה מקטין את השאלה של הפותח

ברגע שלא רואים שלמישהו במצב שונה משלך גם יש את הקושי שלו (ובוא, קל לראות את הקושי)

איך אפשר לבקש שיראו את הקושי שלך?

אני קצת מכיר אותו, הוא בהחלט מבין את הקושי שלכן.

צריך גם להבין את הקושי של הרווקים (שכן, לפעמים יוצא בצורה לא יפה), בפרט שפה זה ה"בית" שלנו.

אם היו שואלים רווקות- היית מוכנה להיות עכשיו נשואה עם ילדים כשבעלך בעזה? הרבה היו עונות שכן. זה מראה עד כמה הקושי גדול.

וכשהוא יוצא בצורה לא יפה, צריך להבין מאיפה זה נובע ולא לשפוט אלא להגיד "אם אדם נורמטיבי אומר דבר כזה. כנראה ממש קשה לו".

אני אומר את זה גם לעצמי, הייתי צריך להגיב קצת אחרת.

כדי להבין אם הבנתי נכון מה התכוונת לומר? כי הבנתי אחרת ממה שכתבו לפני, ואולי טעיתי.

אני ראיתי בדברים אמירה שגם נשות המילואימניקים (גם אם לא כולן, אז לפחות חלקן), בדומה לרווקות, לפעמים נבלעות ולא מספיק מקבלות תשומת לב להתמודדות שלהן והצורך להסתדר כעת בכוחות עצמן מול הרבה חזיתות, בגלל שהן נשואות.

ואולי יש שדר כזה שעובר לפעמים, שאולי נובע ממקום אישי שחווה כאב אחר או שמסתכל על מכלול ההתמודדויות הקיימות, שההתמודדות שלהן היא אולי הכי פחות כואבת וקשה מכל שאר ההתמודדויות שקיימות בקרב העם שלנו כרגע, וזה לא מדויק ולא נכון שלהן פחות קשה וכואב או שהן לא זקוקות למענה למה שהן עוברות.

לזה התכוונת או למשהו אחר? 

אני התכוונתי בדיוק למה שעצבן את מי שהגיבה ראשונה.

התכוונתי לקמפיין "נשות המילואימניקים", שמלא הערכה לנשים שמסתדרות כמה (וכמה) שבועות בלי המילואימניק שהן שלחו לחזית.

ומה שכתבתי היה פריקה של הכאב כל פעם שמדברים על ה"צרות של עשירים" האלה. שורה וחצי של פריקה, שבעצם בסך הכל שיקפה את נושא השרשור שהוא בדיוק זה.

והתגובה שלה היתה בדיוק מה שהפריע לי.

אני עוד זוכר ששמעתי שאמרו על מישהי שהתחתנה בחתונת קורונה עם רק 30 משתתפים "איזו מסכנה". וואו. כמה רציתי להיות "כזה מסכן"

שאלתי בכנות כי באמת הבנתי אחרת, ומבינה שטעיתי.

גם מתקשה להתחבר וכו', וניסיתי להבין למה בעצם, כי תכלס כן מתחברת לעזרה הדדית וכדומה.

אולי זה נובע שכאן ההתמודדות עם היש?,

או מין תחושה שזאת ההתמודדות הרווקות והלבד כבר זמן ארוך, בלי קשר למלחמה..

ואם ככה שאלתי את עצמי למה הקושי לא צף מספיק? כי תכלס אני כן מאמינה שאם יש משבר רציני במציאות אז הוא כן יצוף וידרוש מענה..כמו שקורה אצל הנשים הללו..

חשבתי על זה שבסוף ברווקות אתה מתמודד עם החוסר, ומנסה לסגל דרכים ללכת בהם עד  היציאה לרווחה.

ויש משהו בנישואין ש'עולים' ברמת חיים, באיכות ובכדומה, ואז מאוד קשה החזרה אחורה.ויש את הקטע הזה , שהבעל צריך לספק רמת חיים לאישה כמו שהיתה או יותר. התורה מבינה את נפש האישה..

אולי משהו בנפש שיכול להיפגע כאשר האיכות יורדת

ואולי קצת כמו זה שאין לנו בית מקדש, אנחנו יכולים להיות באיזה געגוע ורצון, אבל בטוח שזה לא אותו דבר כמו הדור שחווה מה זה עם ובלי.. .

וזה מתחבר אצלי למצב של בית,  שבו עוד לא זכית, ויש השתוקקות גדולה.. וכדי 'לשרוד' את זה אז מנסים לקבל כוחות בדרכים עקיפות שהם לא הדבר עצמו...

מרגישה ככה גם כלפי הדוגמא של הבית מקדש, שהאדם מוצא לעצמו 'פתרונות רוחניים' שברור שהם לא הדבר עצמו, אבל הוא חי לצד החוסר, ואדם שלוקחים לו דבר שכבר חי איתו זה הרבה יותר קשה.

אז אולי אפשר להסתכל על זה כמתנה, שעל אף הקושי, זה מראה על כך שיש איזו חוזקה, עוצמה בנפש שנבנתה ומתפתחת בגלל הקיום החסר. ויש ההסתכלות פנימה ע''מ לתת מענה לצרכי הנפש.. במיוחד בזכות הרצון לחיות גם עכשיו חיי ערך.

(וכמובן מתוך אמונה ותפילה שזה מצב זמני. כי לפעמים זה מביא לחיי הישרדות, ולטווח ארוך זה יכול ליצור פגיעה ושחיקה..)

לאבד משהו שיש לך זה הרבה יותר כואב מאשר שפשוט אין לך.

ולכן אשה שבעלה עזב אותה עם חמישה ילדים היא מסכנה, ואילו אשה שמשתוקקת לבן זוג וילדים, או לפחות לאחד מהדברים - היא בסך הכל רוצה משהו שלא היה לה.

תחושת האבדה קיימת בגלל החיבור מששת ימי בראשית..והאיש מחזר אחר אבדתו אז במהות הנשמה מרגישה את הכאב...

ואישה שלדוגמא, נושאת בתוכה רחם וכל חודש מוותרת על עוד פוטנציאל של ילד מרגישה את החוסר כי זה מעבר לרצון למשהו שבא לי שיהיה לי, זה עניין של מהות בחיים.

שלך מאוד חשובה.

אני יותר חושב על זה במונחים קבליים.

אבל זו חוויה של חוסר חיים ואולי מוות מסויים, לכן זה מטמא כדברי הכוזרי.

הרצון שהדינים יהפכו לחסד. דם לחלב.

לכן יש רגש של דינים וחוסר חיים.

אצל הרווק, אם המחשבות שלו טהורות, אז הוא יכול לבחור בדרך כל שהיא לא להיות שם. אבל הרווקה נפגשת עם זה כל חודש.

זה פשוט נושאים שמעסיקים בגלל שובבי"ם, וגם כי זה נושא מרכזי וכללי תמיד בתורת הקבלה.

סליחה אם דברתי על נושא רגיש, אני יותר חושב על זה במונחים קבליים ופסיכולוגיים ופחות בביטוי המעשי.

גם לא ניסיתי בכלל לעצב את הגישה המעשית הבריאה של ההתמודדות, אלא צד מסויים קבלי ורגשי של זה.

זה טבעי.

זה נגזר עליה מאת חטא אדם הראשון כמבואר בעירובין ק ע"ב.

גם יש מצווה לחזר אחרי אשתו, אז זה יותר אשמה של גבר שהוא לא מתחבר עם האשה בצורה הראויה.

לגבי ההמשך, כן זו אחת הנגזרות

מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום וכו' ".

הרהור זה מחשבה.

עדיף שזה יבוא מרצון, אבל לא תמיד זה ככה, יש מחשבות שצריך לא להימשך אחריהם, גם אתה רוצה.

חשבתי שתביא הראיה מהזוהר או מרבי נחמן (זכור לי שיש שם משהו על זה)..

נכון. התכוונתי שכדי לתקן תת מודע שבא לידי ביטוי בשינה צריך תיקון רצון

(ברכות נה ע"ב)

אם הוא לא מהרהר זה לא קורה.

אני לא אומר שקל "ואטו כולי עלמא יעקב הואי" (יבמות ע"ו ע"א)

אבל זה כן חיסרון באדם עצמו, ובצורה כללית הוא יכול לשמור על מחשבותיו.

מה שאין כן לגבי בחורה שזה לא תלוי בכלל בשליטה שלה.

שנבנה מראיות בעבר בין היתר (כמוכח מהגמרא בסוף העמוד שם ומרש"י ד"ה דקלא דדהבא).

אבל השאלה באמת עד כמה הוא משפיע.

בכל אופן, הרצון לאהבת אמת במודע ובתת מודע חזק יותר אם הוא נוכח ולכן הוא הדומיננטי.

נכון שיש אבדה בשני המקרים, אבל יש הבדל בין אבדה שהיא ייצוגית לבין אבדה שהיא לא ייצוגית.

נישואין הוא משהו שכולנו מכבדים ומחצינים.

דייטים הם משהו שאתה לא מזמין אליו חברים ומשפחה.

ולכן אשה שבעלה לא בבית מרגישה בנוח לשתף בקושי

ולעומת זה מישהו שהיה בדייט כושל לא יספר לכולם

בסוף מרגישה איך ברווקות ה' הוא המשענת כל פעם וכל הזמן ואין משהו אחר להישען עליו.. כי זה חוסר וודאות תמידי ... והלוואי שאזכה להרגיש ככה גם כשיהיה בית יציב ומשפחה..

אני דיברתי על הדיבורים על נשות המילואימניקים שמסתדרות לבד כך וכך שבועות (ואני לא מזלזל במאמץ הזה)

בזמן שיש הרבה אלמנות וגרושות (וגם נשואות...) שחיות במצב הזה, בלי גבר נוכח שמסייע, במשך הרבה שנים. לפעמים עם ילדים שצריך לדאוג להם.

ויש גם גברים במצב דומה - אלמנים וגרושים שהילדים אצלם (וכאלה שהילדים נלקחו מהם...)

בקיצור, כן, פרקתי כאב מזה שעושים עסק גדול ממישהי שנמצאת בקצה העליון של האפשרויות וויתרה באופן זמני על הנוחות שבאה עם זה.

זה לא רק להסתדר לבד. (שגם זה לא רק. זה אתגר מאוד משמעותי! במיוחד כשמסביב מצפים שתימשך שגרה כלשהיא, והבית והעבודה ומעגלי התמיכה לא היו מותאמים לכך מראש. וברור שגם מי שחד-הורי בשגרה חווה התמודדות מאוד משמעותית ולא פשוטה)

אבל זה גם הגעגוע והבדידות וההתמודדות מול ילדים שחווים את אלה וקשיים שנגרמים בעקבות כך אצלם,

וגם - ולזה לא התייחסת כלל - זה יכול להיות פחד יומיומי מדפיקה בדלת.

לא אמרתי שזה קושי גדול יותר מרווקות מאוחרת אבל גם לא קושי פחות. אני לא חושבת שאנחנו יכולים או צריכים למדוד את זה, אבל לתאר את הקושי של נשות המילואים כרק "להסתדר לבד" חוטא למציאות לדעתי.)

בנוסף, אני חושבת שההדגשה של התמודדות של נשות המילואים היא הגיונית בלי קשר לזה שהן בשליחות לאומית. פשוט יש הרבה מה ואיך לעזור להן באופן יומיומי. הן צריכות לתפעל בית וילדים, ולכן יש עזרה טכנית ברורה. חברה רווקה שלי לא צריכה שאכין לה ארוחת ערב. אז לנשות מילואים מהקהילה אני מכינה, ולחברה שלי הרווקה ניסיתי ושאלתי המון מי מכיר מישהו בשבילה והתחלתי פרויקט תפילה, אבל היא לא תרגיש את זה ביוםיום כי לא היתה הצעה קונקרטית וכי רק פעם אחת הייתי צריכה לוודא את שמה המלא. 

והן צריכות עזרה ותמיכה. מותר להן.

ואכן כמו שאת כותבת הן יודעות גם בדיוק מה הן צריכות.

ולכן זה נורא הגיוני.

וגם השליחות שלהן היא למען עם ישראל וזה נורא מוערך.

ובכל זאת השרשור הזה נועד להדגיש את העובדה שיש כאלה שבסיטואציה שלהן הן מרגישות בנוח לבקש עזרה, וכולם מרגישים שצריך לעזור ולתמוך,

בזמן שיש הרבה שצריכות לא פחות עזרה (ושוב, תשווי "אשת מילואימניק" לאם יחדינית, לא דווקא לרווקה), אבל הצורך שלהן הוא פחות ניתן להצגה, פחות "ייצוגי" או "שיווקי".

זה בא שניסיתי להדגיש.

שתהיה יותר מודעות. ובדיוק כמו שיש קמפיין שנועד לחזק נשות מילואימניקים, יש מקום לחזק עוד הרבה אנשים שצריכים חיזוק והחיזוק יהיה משמעותי בשבילם (לא עצות. חיזוק, עידוד, תמיכה מוראלית, הבנה אמיתית לסיטואציה. לא זוכר מתי היה הפעם האחרונה שקראתי מאמר שמדבר על מצב הרווקות שלי מתוך הבנה של הסיטואציה שלי ואני מרגיש הזדהות)

נשות המילואים מקריבות בשביל הכלל לכן הכלל מתייחס אליהן בהתאם ונותן להן יחס מועדף.

אני לא חושב שנשים רווקות הן לא תורמות בשביל הכלל, אבל לא בהכרח כל רווקה היא נפגעת מתוך תרומתה לקהילה.

לכן, בהחלט יש צורך לעזור גם לקושי שהוא לא שיווקי, אך ההשוואה היא לא נכונה.

ובכללי השוואות אין להן יותר מדי פואנטה. אנחנו צריכים להיות שם בשביל כל מי שצריך ולא מעניין אם זה משווק או לא משווק.

השוואות רק יכולות לגרוע, האמפתיה כלפי קבוצה אחת אינה סותרת ואינה עומדת במבחן ביחס לאמפתיה כלפי קבוצה שונה.

אם מכרתי לך עט ב500 שקל, אולי זה המחיר. אם לשכן שלך מכרתי ב5, כנראה אותך רימיתי.

דבר שני (וקצת תוצאה של הקודם) - כשיש יחס מסוים לאדם אחד ויחס שונה למישהו אחר, ההשוואה והכאב באים מיד

(לא שולל את מה שכתבתי וכו', אבל כן חשוב לי לומר שכתבת דברי טעם)

הרגשתי בתחילה שלא הייתי מובנת עד הסוף,

מעריכה שחזרת וקראת שוב..

(גם מסכימה שעניין הכאב גדול יותר שכשמשהו היה נוכח.. פשוט באמת ניסיתי להבין כיוון אחר..)

לא באמת מבינה אבל אולי קשור

"לא כן דעת רבי יוסי, הוא אומר שאין הנטיה לחיי הכלל או לחיי הפרט נלקטים ממאורעות אחדים בחיים, עד שנוכל לסמן בהם צד מיצוע, כ"א הדבר תלוי מעצם הצביון של הצורה הפנימית. ע"כ רק לאלקים פתרונים למצא המעבר שבין החיים הראויים לגאולה, שבהם כח היום שופע וזורח על כל יחיד, ובין החיים של החשכת הצורה, שבו הנפשות מתקמצות ובעמק פנימיותן הן פונות כ"א כצאן לעברו ולחוגו הפרטי, ואין בין חילוף צורה עצמית שום ענין ממוצע מורגש.

...עד ישוב ויופיע גואל ישראל אור חדש על ציון, זה נכנס וזה יוצא וא"א לעמוד עליו." ע''א

שנזכה לישועת ה' כהרף עין

האלמנות איבדו אדם שהיה הכי קרוב להם, אין שום השוואה לרווקות שלא איבדו אדם.

האם זה אותו דבר זוג שלא נולד להם ילד לבין זוג שנולד להם ומת??

איזה חשיבה מוזרה זאת.

אפילו התורה במעל 30 פעמים מזהירה במיוחד על אלמנה , ויש דין מיוחד בה. לא יודע מה זה מה שהבאת מהט"ז, אבל זה בוודאי לא להלכה, עיין ברמבם וחינוך שכתבו מפורש אלמנה!

זה פשוט דוגמא לאשה בלי בעל. במיוחד פעם שגרושות ורווקות היה פחות מצוי, כי הן היו מתחתנות הרבה יותר מהר, ואלמנות זה אשה שהיא יותר מדי זקנה להתחתן שוב. אבל הט"ז אומר שזה שייך לכל אחת בלי בעל.

הוא סובר שזה קשור לעצם המציאות שאין לאשה בעל.

לעצם הענין, אני לא בא להשוות בין צער לצער. יש אלמנה שכואב לה ומתגעגעת מאוד לבעלה, ויש רווקה שכואב לה שלא היה לה בעל בכלל.

כל מצב מביא אתו את ההתמודדיות המיוחדות שלה, ולא באתי להשוות בין צער לצער. גם זה שונה ממצב פרטי אחד למצב פרטי אחר.

באתי להדגיש נקודה אחרת, שבמיוחד אלמנות צה"ל וטרור, ואלמנות בכלל בד"כ הצער שלהם יותר מתפרסם ואנשים אצים לעזור להם, ואילו רווקות יש מצב הרבה פעמים שהן נשארות אנונימיות ותלושות.

אני יודע שזה מצבים מורכבים ולא באתי להגיד שאין לרווקות כלל קהילה, אבל כן יש לפעמים מצב אמתי של אנונימיות וניתוק מסויים. כמו שכתבתי זה גם יכול להיות נכון לרווקים.

(לא באתי לנסות להמעיט בחסד כלפי אלמנות ויתומים, ויש אחת שקרובה אלי שעוסקת בזה המון, רק כתבתי הערה מסויימת.

דרך אגב, זה לא רק שייך לשידוכים, אלא מגוון רחב של חסד. זה סתם דוגמא שכתבתי.)

כל כך,  ובפרט כמו בעל, לכן אנשים ככה מתנהגים והתורה ככה מחמירה בזה.

איפה נמצא הט"ז שאמרת?

גם שזה דווקא לעניין זה, ואין כוונת הט"ז לגבי עצם האיסור של צער אלמנה שמופיע בכל מקום, כי באמת שמה לא ברור שהדין משום צער.

ובכל מקרה כתבת את הט"ז, מה עם הש"ך שהסתפק על גרושה, אך בפנויה ברור שלא, וכ"נ מהסמ"ע, וככה פוסקים (כללי הוראה לרוב סמ"ע וט"ז הל' כ.. וש"ך וט"ז הל' כ..).

וכוונת הט"ז שכמו שדעת ר"י בברייתא שאלמנה ויתום לאו דווקא, ג"כ כאן.

בכל מקרה ברור שזה לא נכון הלכתית לאף ראשון (ואדרבה מהרבה מהם מורש אחרת), וז"ב מידי.

יסוד הסברא שלו שכאשר כתוב אלמנה זה כולל כל פנויה.

לא אמרתי שאין בזה מחלוקת אחרונים.

הסמ"ע מסכים לט"ז במקרה שלנו כי רווקות בימינו כבר יצאו מרשות אביהם.

גם לטעם של צער זה שייך כי כדברי הסמ"ע: אסור גבי אלמנה ואפי' היא עשירה כיון שהיא תשש כח כדרך הנשים ונקט אלמנה שאין לה עוזר וסומך לא מאישה ולא מאביה שכבר יצתה מרשותו. וה"ה גרושה ולאפוקי בתולה שהיא ברשות אביה נ"ל:".

אז כשהיא כבר יוצאת מרשות אביה "אין לה עוזר וסומך".

תביא ראשון להלכה שחולק על זה בפירוש.

כל הראשונים אם זה רמב"ם, רמב"ן, החינוך ועוד ועוד, כתבו "אלמנה"! (ויתום)

זה הכי מפורש שיש שדווקא הם, אם אתה לא יודע מה זה אלמנה, תסתכל בהלכות אישות הוא מסביר שמה. ויש הרבה נפקא מינות לאלמנה, לגבי כתובה, 7 ברכות, חופה ועוד ועוד.

בדין של חו"מ צז מלבד שאף ראשון לא כתב כט"ז והרבה אחרונים חלקו עליו, ג"כ אין כוונת הט"ז לומר שבכל מקום אלמנה זה לאו דווקא.

מלבד שזה חסר טעם ההשוואה ביניהם לעניין הצער, זה גם דרך הכרעה זרה מאוד, לדרוש טעמא דקרא ולשנות בכל מקום. וגם את הקללה והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים שמופיע אח"כ תשנה  כך.. אי אפשר לשנות פשט הפסוקים וכל הראשונים שסתמו דבריהם בגלל שיטת אחד האחרונים שמצאת, גם אם נניח (בשלילה) שזוהי כוונתו..

כשכתוב בתורה לגבי משא ומתן וצער, שזה כולל כל מי שאין לה עוזר וסומך.

לגבי כתובה ושבעת ימי משתה זה לא הבדל שכתוב בתורה.

אולי התכוונת לרמז בכתובות י ע"ב, אבל שם בפירוש כתוב שזה על שם העתיד שרבנן יתקנו. כולם מודים שכתובת אלמנה מדרבנן.

אם התכוונת להקשות מאלמנה לכהן גדול או נדר אלמנה, אז זה לא בהקשר של משא ומתן וצער.

העונש זה מתייחס למענה עצמו, אז ברור שזה חייב להיות בהקשר אליו, שזאת אשתו.

זה לא אומר שהדין של אלמנה לא כולל מצבים אחרים.

אם הט"ז מסביר בתורה ככה, הוא יכול להסביר בראשונים.

אין שום הבדל בין שם למקרה אחר, כי חכמים בניגוד לרבי שמעון לא דורשים טעמא דקרא.

זה לא טעמא דקרא, כי זה לא טעם לדין מסויים, זה פשוט הגדרה מה זה בתורה אלמנה.

כמו שכתבתי זה לא רק שיטת הט"ז, אלא גם הסמ"ע, כי הוא מודה שכאשר היא נהיית בוגרת, היא יוצאת מרשות אביה.

(ח) אלמנה. וכתב הסמ"ע ה"ה גרושה והט"ז הוסיף ה"ה פנויה. ואני אומר אם יוסיפו נחנו להוסיף על מה שכתוב בתורה אין קץ ואף אני אומר באשה שהלך בעלה למד"ה והיא גלמודה אין למשכנה דכ"ש דאתה משיאה שם רע בשכנות' והיא בעולת בעל. אבל ח"ו לשנות קיצו של יו"ד ממה שנאמר בתורה כי העיקר הוא כי אלמנה דמעת' על לחי' בוכה על שברה עד בעו"ה חרבן בית תפארתינו נדמה לה. ועיין ברמב"ן פ' משפטים ואלמנה לא תענון דכתיב דחס התורה על אלמנה וקרוב ה' לנשברי לב ולכך סבירא ליה ת"ק בכל אלמנה אין ממשכנין ור"ש סבירא ליה אם כן אף לא נוריד לנכסים אלא בממון אין לנו לחוס רק שעי"כ משיאה שם רע בשכנות' ובזה תבכה ואל תתן פוגת לדמעי' כי באתה לש"ר ח"ו ובזה מאוד היה התורה חס על צער ויגון אלמנה אבל ח"ו להוסיף ולשנות ומכ"ש בגרושה שהתורה אמרה זה הוציא רשעה מתוך ביתו איך נחוס ור"ש לא הוציא הפסוק ממשמעות רק כתוב בגד אלמנה דמשמע עני' שאין לה כי אם שמלתה לעורה ובאמת דעת ריא"ז דוקא בגדים אין ממשכנין ועכ"פ אין לזוז ממשמעות הפסוק וח"ו להוסיף דבר שלא קבלו חז"ל ודרשו בי"ג מדות המקובלת להם ורוח ה' נוססה בקרבם ועיין ש"ך סק"א

גם לאלמנות מתאונות דרכים או מחלות לא כ"כ דואגים.

כשחייל נהרג בקרב זה עניין לאומי, פגעו בו כי הוא הלך להלחם בשבילנו, לכן עמ"י דואג למשפחה שלו.

אלמנות בכלל לרווקות.

גם אם נניח את ההנחה שלך, גם כשיש צורך כללי הפרט לא נמחק.

צריך לחלק משאבים בצורה חכמה, ולדאוג לכל פרט בישראל.

עכשיו השאלה היא האם דואגים מספיק לרווקים ולרווקות.

קודם כל מדובר רק על הציבור הדתי לאומי, אצל החרדים מוסד השדכנות עובד בגדול, ואצל החילונים הם מסתדרים לבד..

אני חושב שיש היום כמה ארגונים שדואגים לרווקים, וגם בקרב הציבור הרחב יש לזה הרבה מודעות.  מסכים שיש עוד מה לשפר, אבל אני לא חושב שהמצב הוא ש"בסוף כמעט אף אחת לא דואג להן".

וצדקה דווקא לעוסקים בצרכי ציבור. כן מצינו לגבי לעזור להתחתן, ואפילו מותר למכור ספר תורה לשם כך ו"אין לך צדקה גדולה מזו".

גם בציבור החילוני המצב לא טוב.

הענין לא להקים ארגונים, אלא לדאוג לכל יחיד.

הם נהרגו בזמן שנלחמו בשבילנו, ובגלל שהם יהודים. לכן יש לנו אחריות מיוחדת לדאוג למשפחתם.

אני יודע שאתה מחפש מקורות לכל דבר, אבל יש גם דברים פשוטים שלא צריכים מקורות. חוץ מזה שבמשך 2,000 שנה לא היה לנו צבא, אז הגיוני שחזל לא התייחסו לנושא.

משפחות הנרצחים במלחמה ופיגועים.

לא יודע מה דעתך, אבל יש לי מחלוקת 'כללית' עם הרבה מהקוקניקים (לא הרב קוק עצמו, אלא אלו שהולכים בדרכו).

אני גם מסכים שברעיון הכלל יותר חשוב ועליון מהיחיד.

רק אצלם יש תנועה מעשית של יחידים הנכללים בכלל, ואפילו מתבטלים, ויש תנועה של הכלל שיורד ליחידים.

אני חושב מבחינה מעשית שקודם צריך לתת ביטוי, לחזק ולתת עוז לכל יחיד בעם ישראל, וליצור מכל חלקי הפאזל את הכלל. היחידים יוצרים את הכלל.

בגלל שאני מסתכל על היחידים קודם, אני חושב שלגבי גמילות חסד הדבר הכי חשוב זה היחידים והצרכים שלהם, ומסתכלים על צרכי היחידים, לפני שבכלל מגיעים להסתכלות של התרומה לכלל.

אני גם טוען שאם הייתה את ההסתכלות שלי, היו פחות נהרגים במלחמה, כי העיקר זה שכל יהודי יחיה ולא הקרבה מיותרת לכלל, כשאפשר לכתוש את האויבים בעוד דרכים.

וגם אם אין החייל יהודי או לא משנה איזה חילוקים, אם הוא נרצח בגלל שחשבוהו לעמ"י - זה ככה.

אלא מכמה גורמים אחרים.

פשוט צריך שזה יותר יעלה למודעות

הרבה נותנים עזרה טכנית וכספית ומעט נותנים רגשית. זה יותר מסובך לתת עזרה רגשית, במיוחד אם האנשים לא תמיד מחזירים טובה בחזרה

שידוכים אפשריים וכדומה, וגם הזמנות לשבת ובכלל לעשות אותם יותר חלק מהקהילה.

לפי הגמרא בבא בתרא ט ע"ב העזרה המעשית צריכה לבוא עם עזרה רגשית: "ואמר רבי יצחק כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות".

כדברי הרמב"ם בפרק י הלכות 'מתנות עניים': "כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע אפילו נתן לו אלף זהובים אבד זכותו והפסידה אלא נותן לו בסבר פנים יפות ובשמחה ומתאונן עמו על צרתו שנאמר אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון ומדבר לו דברי תחנונים ונחומים שנאמר ולב אלמנה ארנין... אלא יהיה לו כאב בין ברחמים בין בדברים שנאמר אב אנכי לאביונים."

הש"ך מביא מהסמ"ג: "הפסיד זכותו. אפילו נתן לו הרבה ועובר על ולא ירע לבבך כו'. סמ"ג:"

לכן אצלי בראש, העזרה המעשית באה עם רגשית.

לק"י

לא, כי לא רצוי להתחתן עם מישהו שלא אוהבים גם את המראה החיצוני שלו.

וכן, כי תלוי במה מדובר. האם את מוכנה להפגש רק עם מישהו בעל מראה מאוד ספציפי?

אם כן, אז בעיני כדי להפתח ולנסות לפני שפוסלים.

מראה חיצוני רואים הכי טוב במציאות. ויכול להיות שחיבור רגשי לבנאדם, יוביל אותך לחיבור גם למראה החיצוני.

יש גבול במראה מבינה? תסתכלי באחוזים כמה את מורידה

אם אמרו לך את זה הרבה כנראה שזה נכון ואם את לא שומעת את זה הרבה ואת חושבת שחצי חצי הגיוני .

צריך חן .. אבל לא לחפש את מלך היופי להתמקד בשאר הפרטים.

עוד דבר אני חושבת שדווקא נשים שפחות מרגישות בנוח עם היופי שלהן יחפשו אותו אצל אחרים ..

אז לשים לב איפה את לא מקבלת את עצמך

לכל אחד חשוב משהו אחר

חיצוניות זה המון

הבעיה בסינון כזה היא

שמראה כמו כל תכונה אחרת

יכול להפריע ואחרי זה כבר לא

אפילו למצוא חן

וגם להיפך

ככה שסינון ע"פ תכונות

הוא לא בהכרח נכון

זה גם "אנרגיה" שאנחנו קולטים כשאנחנו נמצאים ליד הבן אדם. וזה כבר קריטי למערכת זוגית בריאה.

האישו הוא לא התכונה/ האנרגיה

אלא

איך היא נתפסת

וזה יכול להשתנות מתקופה לתקופה 

אבל קודם כל לא לפסול את זה כ"מראה חיצוני וזהו". לפעמים זה באמת רק זה, לפעמים יש עומק.

חוזרת קצת על דברי קודמיי, אבל מתמקדת במה שכתבת "רק אם... אני מוכנה להקשיב לעוד פרטים". אני לומדת מזה שהסינון החיצוני הוא כבר בשלב ההצעה, וזה חבל, כי תמונה הרבה פעמים לא מספיק משקפת: אפילו את החיצוניות הפשוטה ממש של מראה בלבד, ובטח שלא את השדר הכללי ופוטנציאל מציאת החן החיצונית שתלוי גם בחיוך, מנגינת דיבור, מחוות וכו' (ובטח לא את הפוטנציאל של מציאת חן שאינה חיצונית, אבל זה מובן מאליו)

אם ממש רוצים לראות תמונה לפני, אני חושבת שזה צריך להיות רק כדי לפסול במקרים שממש נראה שיש דחיה. עדיף לדעתי לברר דווקא את כל הפרטים האחרים ולא לבקש תמונה, כי מהחיצוניות (שהיא גם חשובה!) תתרשמי באופן הכי משקף בפגישה.

סטטיסטית את לא נופלת על מכוערים. יש הרבה חבר'ה שנראים בסדר ופשוט לא חתיכים.

הבעיה בלהתחתן עם אדם מכוער היא שאת לא נהנית להתקרב אליו. החיסרון בלהתחתן עם אדם נחמד וממוצע היא שאת תרגישי ש"התפשרת" או ש"יש יפים ממנו", בזמן שבפועל הוא כן יפה וכן מושך ולא מעורר רתיעה.

כל אחד מציב לעצמו את הקו שבין רתיעה להתפשרות, אבל הרתיעה היא די בינארית וההתפשרות היא ספקטרום רחב (יש כאלה שאם הבחורה לא דוגמנית על לא טורחים אפילו)

אני כותבת מה שעולה בי כרגע מול השאלה שלך, קחי רק מה שמתאים ונכון לך.

השלב שאת מדברת עליו הוא שלב שאת בעיקר רואה בו תמונה, ולא פגשת את האדם עצמו והמכלול שהוא. ואפשר להבין את הצורך והרצון להתחבר בנראות לפני שמעמיקים חיבור, זה משמעותי במיוחד לאנשים מהסוג המתמסר, שאם הם נכנסים פנימה הם לא יגידו לא מהר כל כך. ואם את מהסוג הזה, יכולה להבין למה תעדיפי לא להיכנס למקום שעשוי להיווצר חיבור פנימי, כך שאם את לא מתחברת לפן משמעותי שאת הולכת לפגוש כל יום, יהיה פער ביחס כלפי בין ההערכה לפנימיות למה שמתעורר בך בהסתכלות החיצונית.

אז מול זה, אפשר לצטט פה מחקרים על זה שמציאת חן מתפתחת ככל שמכירים יותר חלקים פנימיים במי שמולנו, ודי בשלב ראשוני שיהיה נעים להתבונן בו, ואפשר גם להסביר כמה תמונה אחת סטטית (שלא תמיד היא גם כזו מוצלחת...), לא משקפת בכלל מי הנשמה שעומדת מאחורי התווים החיצוניים האלו, או להתחיל להסביר על האור הפנימי שזורח כשנפגשים עם חכמת האדם שמאירה אותו.

אבל משהו בי אומר שיתכן ויש פה בקשה עמוקה מתוכך, שיש מצב שברגע שתביני מה בעצם את מבקשת, ומה המשמעות הפנימית של מראה כזה או אחר עבורך, באילו עניינים פנימיים זה נוגע אצלך, ואת זה תבקשי במהות של האדם ולא רק בנראות החיצונית - גם תמצאי את הדרך איך לגשת להצעות מכאן והלאה.

ויכול להיות שאפילו תרצי לחזור להצעות שקיבלת.  

במקום הזה מול המקום הפנימי שיודע טוב מאוד לומר ''זה לא'', אולי כדאי להתמקד במה כן משמעותי ולמה זה משמעותי לך. את יודעת מה את מחפשת שם שיתגלה לך על הבחורים מתוך ההתבוננות בתמונות שלהם? אני לא יודעת אם זה המצב אצלך, אבל עולה בי מחשבה שלפעמים כשלא יודעים מה בדיוק מחפשים שם (ויתכן שזה בכלל לא קשור לחיצוניות, אולי מתבטא דרכה אבל זה לא העניין המהותי), הנטייה שעלולה להתפתח תהיה להימנע מהכל ולהכל להשיב בלא, גם אם אין סיבה אמיתית.

וזה מקום שכדאי לעשות בו בירור עומק פנימי כדי להיות מכוונת, קודם כל עבורך, ואחרי זה כדי להיות עירנית ובתשומת לב לזהות את זה במי שמגיעים אלייך, ולא לפספס את מה שיכול להיות הטוב עבורך.

מה בתכלס?

נסי להבין עם עצמך או עם מי שיכולים לכוון בבירור הזה, מה בעצם את מחפשת באותן תמונות ולא מוצאת. מה את היית שמחה ורוצה לראות, ומה ההרגשה שזה מעלה ומעורר בתוכך כשאת רואה מישהו שנראה כך?

(אפשר להתחיל במה את רואה ולהעמיק מה זה אומר שיש לו כך וכך ... מה זה אומר על מישהו שיש לו כך וכך? ומשם להמשיך...).

עוד נקודה שחשוב לומר - יכול להיות גם שיש לך אינטואיציה מאוד חזקה להרגיש מה שייך לך ומה לא, ולא תמיד זה משהו שאפשר להסביר לאחרים. אבל כדי להבין אם זו אכן אינטואיציה בריאה שמגיעה מחיבור או שלילה שמגיעה ממקום אחר (כמו הימנעות, פחדים וכדו') נדרש שם בירור קשוב ועמוק יותר.

שאי ברכה וה' יהיה עימך בכל ההחלטות לטוב לך תמיד.

אני בול כמוך, אם אין לי משיכה(חזקה) חיצונית, קשה לי להמשיך, תיארת את זה מדויק ממש, רק אם יש משיכה חיצונית אז אני מוכן להמשיך לשמוע פרטים.

אני יודע שאם יש חיבור פנימי זה לרוב מפצה על החיצוני ודןוקא ירגיש ממש סבבה אבל מעדיף שלא

לא רואה בזה שטחיות כלל וכלל, גם לא חושב שאני חיצוני או ריק בגלל זה, יש לי המון מה לתת ואני מודע לזה, זאת פשוט נקודה שממש חשובה לי זה הכל, לא צריך לעשות מזה סיפור.

יש לי עוד המון מה להגיד בנושא הזה אבל מרגיש לי שהפורום הנ"ל פחות רלוונטי אז זה בתמצות.

שהחיצוני פתאום נראה אחרת, וא זה חבל להפסיד.

בסוף זה החלטה שלך אם ועם מי להתחתן.

ומין הסתם את לוקחת את כל השיקולים ומחליטה בהתאם

לא רדוד.

כי רק את מחליטה וקובעת מה מתאים לך ומה בא לך טוב.

את תחיי איתו 80 שנה ולא אף אחד אחר.

אז בקטע הזה, את מסודרת גם מפני בורא עולם (לדעתי)

אבל.

את עלולה לפספס בחורים שמאוד מאוד מתאימים לך על הדרך.

ולכן לדעתי זה מה שהכי טוב בשבילך :

את רואה בחור (או תמונה) - אם אין לך משהו -נגד- המראה שלו, 
(הכוונה למשהו שממש אומר לך "לא..אין מצב" )

אז תבדקי פרטים נוספים. אם שם ראית משהו שכן מדבר אלייך, תפגשי.

ככה את לא תוכלי לפספס את מי -שהכי- מתאים לך.

בהצלחה.

בנוסף לדברים החכמים שכבר כתבו,

אני חושבת שחשוב לשים כוכבית על תמונות.

תמונות לא תמיד משקפות לנו מי האדם.

יש אנשים שהם יותר פוטוגניים מאחרים.

להסתמך על תמונה אחת כמו שבד"כ עושים, ולפסול רק על פי זה -

לדעתי ייתכן שאת מפספסת אנשים שבמציאות דווקא לא היית פוסלת על הנראות שלהם.

ולכן לדעתי כדאי לקחת את זה בחשבון - אולי גם לבקש עוד תמונות - ואולי לבוא בגישה הפוכה:

קודם לקרוא פרטים על האדם,

ורק אז להסתכל על התמונה. ואם הפרטים נשמעים סבבה והתמונה לא - לנסות לבדוק עוד קצת, אולי עם מישהו שמכיר אותו, אם התמונה שיש לך משקפת.

אין עניין להתחתן עם מישהו שלא מוצא חן בעינייך, אבל כן כדאי לדעתי להיות זהירים בשיטת הסינון.

לדעתי עדיף לשניהם כי זה ימלא בקלות יותר אנשים. 

מה הקונצפט? לתלות לה תמונות בחדר או קבוצת ווצאפ שבכל יום שולחים את הספירה וכל משתתפי הקבוצה רואים?

יש לה או לארוס שלה מעגלי חברים ממקומות מיוחדים? מחוג מיוחד או ממעגלים שונים מצה"ל או מהשירות?

כדאי להתארגן על אנשי קשר לכל קבוצת אנשים, ואיש קשר למשפחה של כל אחד מהם.

לשניהם בקבוצת ווטצאפ.

יום אחד חברים שלה ממעגל מקביל,

ככה לכמה מעגלים שונים,

יום לסבים וסבתות אם יש (אפשר יום לכל צד),

יום משפחה מורחבת (לכל צד),

יום אחים ואחיות (אפשר לפצל ליומיים) לכל צד,

יום הורים ב2,

יום של הזוג ב1

אבל אנשים שתשמח בהם : מורות, מדריכות וחברות וככל שמתקרבים לחתונה : אנשים יותר קרובים ובסוף סבאסבתא אחים אחיות אבא אמא

לא רציתי עיצוב אישי

אז לא יודעת לענות על זה

אבל כן עשו התאמות והיו מאוד אדיבים וקשובים

תודה!

ועשו לה בעיצוב אישי. היא רצתה שילוב של כמה דוגמאות.

היא היתה מרוצה מהתוצאה. 

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

כן, יש עניין להחזיק מורכבות, ושאתה גבר יש בזה גם ציפייה או יכולת להחזיק שהיא עוזרת מאוד להתחיל ולהמשיך קשרים.

אממה, נראה לי כל בנאדם ירצה להיות עם מי שרוצה להיות איתו. זה אנושי לגמרי.

ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה.

למה? כי יש לי מלאי כוחות מוגבל ואני לא אקח כל הזדמנות רחוקה לקשר.

לפני כל הצעה, אני לוקח בחשבון את הסיכויים ואת המחירים שאני אשלם אם אני יענה אליה לחיוב.

מבחינה סטטסטית הגיוני שמי שתעשה לי טובה פחות תרצה להמשיך ופחות יהיה לזה סיכוי. אז כן, זה משתכלל בחשבון.

אני מכוון לבחור בדרך הקשה, להקשיב לעצמי ולסמוך על האינטואיציה שלי. וואו, זאת דרך מאוד קשה ולא מובנת מאליה.

הכי קל לי, (במיוחד שאני קצת מקורר ולא מרגיש טוב)

להגיד לך "מסכים עם כל מילה שאמרת. אני פשוט עניתי תשובה כללית לכל הקוראים שנותנת -עוד- זוית."

אבל אני לא מוכן להסתפק בזה.

כי גם כשאני קורא את התשובה שלך

ואני מסכים איתך,

אני יודע שיש משהו שמפריע לי (מפריע לי, בשבילך. שאולי אתה מפספס)

ואני אתן דוגמא :

"ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה."

לזה אני לא מתחבר. ויתכן שאני לא מבין אותך או מפספס.

כשאתה מקבל הצעה,

אותך צריך לעניין :

א. האם אני מעוניין בה.

ב. האם אני חושב שאני יכול לספק לה את הציפיות שלה ואת השאיפות שלה בטווח הארוך.

הפרמטר "היא לא רוצה מאוד" "היא רוצה מאוד אבל בתנאים"

הוא מעצבן, הוא לא נעים, אבל...בחישוב קר, הוא לא נכון.

אני אגיד לך למה.

כי יש מיליון דוגמאות.

כלומר זה לא איזה סיפור נדיר,

זה חלק מהאופי של הבחורות (אל תאמין לי , תברר את זה לעומק)

שבחורה רגילה לגמרי עם היגיון בריא, יכולה לומר על בחור מסויים "מממ...לא יודעת.." "תבדוק לפני את זה..."

אבל אח"כ הכל משתנה אצלה ובני הזוג צוחקים שהיא לא רצתה בהתחלה. מלאאאאאא מקרים כאלה.

זו הסיבה שאני אומר לך (שוב, זה לא קל, אבל זה באמת ככה !)

יותר חשוב זה מה שיש לך להציע, מאשר הסרט שהיא חיה בו.

זה יכול להשתנות בדייט אחד !

מספיק שהיא תראה זוית חדשה שהיא אהבה אצלך,

אצל בחורות נורמליות, זה מקבל תפנית חזקה בעלילה. הרגש משחק כאן תפקיד גדול מאוד.

אז כאילו, אני אומר לעצמי "בואנה, שלא יתחיל עכשיו להתבאס מכל מי שתתחיל להציב תנאים"

תלך לפגישה הראשונה.

תנסה להבין מי הבחורה

ואם החלטת שאתה מעוניין בה *ו* אתה מתאים לה *ו* היא מתאימה לך

זה מה שחשוב <---------

מה שהיא אומרת, לא רלוונטי (בהקצנה).

לצערי,  אולי אני מסביר את עצמי לא טוב.

בוא נגיד ככה.

נניח שהעמדה שלך היא 3 והעמדה שלי שהיא מאוד קלה בתאוריה כי הכי קל לקשקש, היא 8.

אז אני אומר "אוקי, אל תשאר ב 3 . תדאג שאתה לפחות ב 5".

כלומר שחס וחלילה, לא תכנס לאוטומט "יש תנאים ? ביי". כאן הבעיה.

תהיה קר ומחושב עם עצמך. כן ! אבל תבדוק בצורה כנה, אם זו שחיה בסרט, שווה להלחם עבורה

כי שניכם תרויחו בסופו של דבר.

לזה שהיא לא רצתה כ"כ בהתחלה, ***אין משמעות*** להמשך הקשר. מבין?

צוחקים על זה אח"כ.  לא אני אומר. העובדות אומרות את זה על אלפים...ואולי עשרות אלפי זוגות.

מקווה שאני קצת ברור יותר אחרי הקידוח הזה.

רציתי לסיים "אוהב אותך" אבל, אין לי מושג מי אתה באמת, אנחנו לא מכירים מעבר להודעות בפורום.

אז אני אסיים, מחבב אותך מאוד ובהצלחה בהמשך, בציפייה להודעה משמחת שלך בפורום.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

ורק אחרי שהם מחזירים תשובה חיובית אז הבחורה מקבלת את ההצעה.

אתה מתכוון למקרים אחרים מהמקרה הזה?

איך מגיעות אליך הכוכביות?

זה לא שהיא מאשרת את ההצעה בפניך.. היא אומרת למי ששידך, לא?

שיעביר הלאה.

שיש הבדל בין שאלות לבירור לבין אמירה של הגברת שהיא נפגשת מתוך התלבטות.

גם הבחור מברר דברים שחשובים לו, אותו דסר הצד השני.. לכן אני חושבת שאם הדברים נעשים בצורה שיש מתווך-

אז גם שהמתווך יהיה חכם ולא יגיד לך "היא רוצה להיפגש אבל מתלבטת".

באופן עקרוני, תמיד פגישות הן עם ספק, לא?

זה לא שבדייט ראשון אני יודעת שזה האדם שאיתו אתחתן.

מטרת הדייטים היא לבדוק אם הפוטנציאל שקיים כאן הוא בר מימוש.

כלומר, הספק מונח על השולחן תמיד.

יכול להיות שזו צורת התבטאות מסוימת, איזושהי רתיעה ממחויבות, להדגיש שזה רק בדיקה ולא הצעת נישואין.

אדם שרוצה לברר דבר ספיצפי שיברר אותו ואז יחזיר תשובה. זאת היתה האמירה.

ספק כללי, זה שאתה לא מכיר את הבנאדם עדיין ואין לך מושג מה באמת היחס שלך כלפיו.

אבל מהצד הגברי כן יש מקום להחליק את זה. לפעמים התשובות המהוססות מגיעות מתוך מגננה אחרי פגיעה כלשהי, או מתוך חשש שהצד השני לא מספיק רוצה.

למה יש עניין מה הצד הגברי להחליק? יש לי גם רגשות

אין סיבה שאני אהיה חסר רגש בגלל שאני גבר

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

תעזרו לי בבקשה - לקראת נישואין וזוגיות

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)