צה"ל ופיגועים, אז היינו רואים מלא מלא חתונות.
רק הנטייה היא להיות אכפת ממה שמתפרסם.
מלא אנשים ירוצו לעזור לאלמנות האלו, ולא יהיה אכפת להם מבחורה שכל לילה הולכת לישון ודמעתה על לחיה ואין לה מנחם וקמה בבוקר עם תקוות שנכזבות שוב ושוב.
הט"ז אומר שאין הבדל הלכתי מהתורה בין שני המצבים של אלמנות ורווקות.
על כל פנים, יש הבדלים מעשיים וכל אחת מתמודדת עם מה ה' נתן לה.
אבל לגבי הנקודה בשרשור, אפילו אלמנה רגילה זה מתפרסם יותר, כי היא בד"כ חלק מקהילה, יש את השבעה וכו'.
רווקות יותר קשה להן להיות חלק מקהילה, והן לפעמים מרגישות תלושות.
אז בסוף כמעט אף אחת לא דואג להן, כי אנשים דואגים למה שמתפרסם.
במקום להיות עם לב דואג על כל פרט מישראל: "אֶת־הָאֹבֶ֤דֶת אֲבַקֵּשׁ֙ וְאֶת־הַנִּדַּ֣חַת אָשִׁ֔יב".
לכאוב ולדאוג למישהי שהיא אנונימית ולא מתפרסמת.
אפשר להשליך את השרשור למלא מקרים אחרים. רק כתבתי על נקודה אחת. השרשור נכון גם לגבי רווקים, רק בד"כ יותר כואב לרווקות, ולכן כתבתי עליהן.
עם הרבה מהקוקניקים (לא הרב קוק עצמו, אלא אלו שהולכים בדרכו).
