אני אדם מוצלח. באמת.
יודעת לעשות הרבה מאוד דברים. היו לי כל כך הרבה הספקים בבוקר הזה.
אבל הצלחתי לשאוב רק 40 CC, בזמן שהקטנטן אכל אצל המטפלת 140.
וזה גורם לי להרגיש כשלון.
ואני יודעת שהלחץ והסטרס סביב הכמויות רק גורמים לחלב עוד יותר לא לצאת.
אבל הוא באמת תלוי בחלב הזה, וכשאין חלב- הוא לא אוכל (הוא שונא מטרנה. ורק אחרי מנה משביעה בבוקר, הוא מוכן לאכול מוצקים. אחרת- שובת רעב כל היום).
ואיך לעזאזל אני מחוברת למשאבה כבר חצי שעה, ואני עדיין מלאה??? ועוד עם הביאמבה הכי יקרה בשוק.
מרגישה שאני ממש מקריבה את עצמי בשביל הדבר הזה. והבטחתי לעצמי שלא אשאב שוב. אני זוכרת כמה רע הרגשתי גם אצל אחותו הגדולה כשהייתי חייבת לשאוב. אבל מה האלטרנטיבה? להתפטר?
בא לי לצרוח.
