זה ממש מקסים שאתה שואל על אף חוסר הנעימות שבדבר.

כאשר לאדם יש עמוד שדרה פנימי אז פחות יש צורך בהשוואות כאלה ואחרות.. 

עמוד שדרה פנימי זה דבר שמתפתח באדם, לאף אחד אין עמוד שדרה פנימי מושלם וגם אף אחד לא התחיל מגיל 0 עם אחד כזה..

וחלק מהעניין של התקדמות במידות ובאישיות באופן כללי היא קודם כל להבין שאנחנו כעת לא במקום בו היינו רוצים להיות, ומתוך כך רואים איך בונים את הקומה הבאה שאליה אנחנו מתקדמים.

אולי אפשר לחשוב על כלי מסויים בהקשר הזה - כל פעם שעולה ההשוואה לראות מה בתוכי קיים בפני עצמו אני לא מרוצה ממנו.

אולי חלק מהעניין זה לקבל חולשות שקיימות בנו וקשה לנו בכלל לקבל שהן קיימות בתוכנו. 

בעצם, כל חולשה חשוב לתת לה מקום. לא להשלים איתה במובן של "טוב, אז זה מי שאני וככה זה וזהו" אלא "כן, בנקודה הזאת הקב"ה שם אותי וממנה הוא רוצה שאני אתקדם". הניסיון הוא גם לקבל את המקום בו אני נמצא וגם לא להיות משועבד לאותו מקום.

הצעדים שאתה עושה בכך שאתה מכיר בחולשה של הקנאה מתפלל עליה, וגם מדבר עליה פה, הוא צעד מעורר השראה. ללא ספק. המשך כך!

"כי שמש ומגן ה' א-להים חן וכבוד יתן ה', לא ימנע טוב להולכים בתמים" (תהילים פד, יב)

זו כבר התחלה טובה.

כי במגזר השוודי, זה בלי ה-כאילו-.

אז הנה, אתה כבר נמצא במקום מעולה.

עכשיו, לפני שנמשיך, בסולם 1-10 של מצב הרוח שלך,  כשבממוצע נניח אתה 7.

כמה אתה בתקופה הזו ?

כדי לדעת אם בכלל יש טעם להסביר...או שכרגע אתה בשלב, 
שההיגיון לא איתך
 וזה יקח עוד קצת זמן עד שתתחיל להקשיב לו ויהיה אפשר להסביר לך מה אתה מפספס.

תענה ונתקדם.

ממנו ?

השאלה היתה, מה מצב הרוח שלך -כרגע- בסולם 1-10 (כשהממוצע שלך, זה 7 )

בוא ניגש לתכלס מבחינה טכנית.

״אני לא גאה בעצמי על הקנאה״ < ----עם זה אין -שום בעיה- אל תהיה קשה עם עצמך -בכלל-.

זה בערך כמו בן אדם שלא אוכל במשך 24 שעות ונהיה עצבני והוא כועס על עצמו שהוא עצבני. אין מה לכעוס. 

את זה, תשים בצד.

אותו דבר זה 
״אבל זה משהו שאני מרגיש שאין לי שליטה עליו זה יכול לתפוס אותי באמצע היום כשאני עסוק במשהו שלא קשור בכלל לנושא וכשזה תוקף זה בא בשיא העוצמות ופשוט מפיל אותי ברמה של אין לי כח לעשות כלום״.
אין עם זה שום בעיה. טבעי לגמרי. זאת אומרת, ברגע שזה קורה לך, זה בדיוק כמו בן אדם שרץ מרתון ואומר ״ואז אני מותש ואני חייב לנוח ולא לעשות כלוםםםםםם״.

כאן הבעיה :
״כי אני ממש מרגיש שבחיים לא יהיה לי כי לקחו ממני וגם אם אשיג אז זה אף פעם לא יהיה מספיק טוב כי אני תמיד אשווה(המבין יבין לא רוצה לפרט).״

עד כאן אתם מסכים איתי בגדול ? כי אם לא, אז קדימה. תסביר בכיף.

זה גם טוב לשחרר קצת.
 

אבל אני לא חושב שאפשר לשים בצד את הקנאה, זה שכרגע זה המצב זאת עובדה ואין לי מה לעשות איתה עם כל הרצון שלי לשנות את זה אבל אני לא יכול להתעלם מזה ולשים את זה בצד כי זה לא יפתור את זה וזה לא יעלם מעצמו

ולגבי הבעיה כן הבנתי ששם הבעיה כי זה תוקע אותי כבר תקופה באותו מקום

אם אתה מקנא, תקנא. הכל טוב. אל תדחיק רגשות. 

הבעיה היא לא בקנאה. תמשיך לקנא. אל תהיה קשה עם עצמך כשזה קורה.
 

אבל כמובן כשאתה מקנא, אל תתחיל ״להשתולל״ (בראש), כנס לפרופורציה.

זה לא שאתה עומד בתור למקלחות הגז באושוויץ, עם כל הכבוד. (כן, זה מה שאני מדמיין במצבים קשים מאוד. זה עוזר)

הבעיה היא כמו שהסכמת איתי, היא כאן *ורק כאן* :
״כי אני ממש מרגיש שבחיים לא יהיה לי כי לקחו ממני וגם אם אשיג אז זה אף פעם לא יהיה מספיק טוב כי אני תמיד אשווה(המבין יבין לא רוצה לפרט).״

עכשיו, בוא תסביר לי (זה חשוב), מה לדעתך הבעיה כאן ?

וכמו שאר המידות דרוש הרבה עבודה והשקעה, אין קיצורי דרך.

ללמוד הרבה מוסר, לעשות הדרכות ספציפיות על קנאה, ללכת לקיצוניות הפוכה לכמה זמן, ויש עוד דברים שכבר כתובים בספרי המוסר המפורסמים.

משתפת סיפור אישי שלי.

יצאתי עם בחור מסויים. הקשר די זרם והייתה התאמה מאוד טובה בנינו, אבל לא הצלחתי להפתח ולהתחבר לבחור והייתה לי הרגשה שזה לא הולך להתקדם בקרוב כי משהו אצלי תקוע מבחינה מסויימת. חתכתי, אבל הייתה לי מחשבה שאולי אחרי תקופה אני אנסה לצאת איתו שוב. עבר כמה זמן ובאמת הרגשתי שאני פתוחה יותר לאותו בחור וגם מתגעגעת, ואולי הפעם משהו אמיתי יכול לצאת מהקשר בנינו.

אבל אז פתאום באמצע החיים אני חוטפת מכה, שמעתי שהוא התארס. זה היה כואב. בהתחלה הייתה לי תקווה (אגואיסטית ומגעילה) שהוא יבטל, אבל בסוף הוא התחתן וידעתי שאני צריכה ורוצה להשתחרר ממנו. בהתחלה הייתי חושבת הרבה עליו ועל אשתו, ובעיקר הייתי מלקה את עצמי על הטפשות שלי להפרד ממנו. אמרתי לעצמי שזאת הייתה טעות חיי, ויותר אין לי סיכוי למצוא מישהו שמתאים לי כמוהו (זה יחסית נכון מבחינה מסויימת, אבל עכשיו אני יכולה להגיד שיש דברים נוספים חוץ מההתאמה הזאת). היו לי זמנים ממש קשים של יאוש והלקאה עצמית. במבט מפוכח זה לא שברור שהייתי רוצה להתחתן איתו גם אם הייתי חוזרת בזמן, אבל התחושה הנוראית הזאת של הפספוס מוציאה מפרופורציות ופתאום זוכרים רק את הדברים הטובים ושוכחים את ההרגשה הפחות טובה שגרמה לי לחתוך בזמנו.

אין לי יותר מידי טיפים לתת, אבל עם הזמן זה קצת נרגע לי. יצאתי עם בחורים אחרים, אבל לא היה מוצלח עם אף אחד, וכולם היו נראים לי פחות ממנו. עד שיצאתי עם בחור אחד והיה לי מדהים ברמות. היה לי פשוט כיף איתו וזה הכניס אותי לפרופורציות בקשר לבחור הקודם. פתאום כבר לא הרגשתי שאני רוצה את הקודם, והייתי מוכנה להגיד לעצמי שחלק מהתחושות אליו היו סתם דמיונות שעלו לי בגלל הרגש של ההפסד. היה לי ברור שהבחור הנוכחי הרבה יותר טוב לי, בעיקר בגלל שאיתו הייתה לי כימיה ממש טובה והוא באמת היה מיוחד. אבל בסוף הוא חתך, וזה גם היה לי ממש קשה. איך ממנו הצלחתי להשתחרר זה סיפור אחר שעדיין אין לו לגמרי סוף.

אז רק רציתי להגיד שמניסיון אישי אפשר לצאת מזה, למרות שאם היו אומרים לי את זה בזמני השבר שלי זה לא ממש היה מעודד אותי.

מלא הצלחה בכל! שנראה את החיבוק של הקב"ה בגלוי.

למדתי פעם בספרון של שמירת הלשון (שמרחיב עוד נושאים) שקינאה נובעת מכעס. כעס על זה שלקחו לי משהו שבתפיסה שלי שייך לי.

אז קודם כל, חשוב להבין את השורש של המידה,

ולגבי איך להתמודד עם זה, לדעתי להתחזק המון באמונה. ''ומשלך יתנו לך אין אדם נוגע במוכן לחבירו'' (ניראלי שיש ציטוט יותר מדויק, זה מה שמצאתי..)- להתחזק באמונה תמימה שמה שמגיע לך אף אחד בעולם לא יוכל לקחת ממך בשום דרך, ולהפך. 

אתה זוכר מאיפה זה מש"כ משמירת הלשון?

כי על פניו קנאה נובעת מגאוה ותאווה, פחות ענין של כעס דווקא.  שהרי אסור לא תחמוד או לא תתאווה זה מעניין הקנאה, וזה מוגדר כתאוות הלב, ובהרבה מקומות מצינו קשר בין קנאה לאנוכיות וגאווה.

כשחסר לך משהו.

אם נגמר לך קשר והצד השני המשיך בכיף ואתה תקוע לבד,

אתה לא מקנא בצד השני -באמת-

אתה מקנא כי חסר לך קשר.

תגיע מישהי חדשה, תבין שהעולם ממשיך להסתובב

ואז תצחק שבזבזת אנרגיות על בן אדם שלא רוצה להיות איתך

ותשאל את עצמך : איך הגעתי לרמת מחצלת, שרציתי בן אדם שלא רוצה להיות איתי. מה נסגר ? 
ואם אף אחד לא נמצא בסביבה, תתן לעצמך סטירה קלילה לנזיפה, לא לחזור על הטעות הזו שוב.

מי שלא רוצה להיות איתך, זה -שלו-, לא שלך.

שקשה לך ואתה מקנא וזה לא סתם יושב שם משהו עמוק מעבר .. איזה חוסר שלא התממש

וכנראה זה מחזיר אותך לתקופות או לחסרים אחרים בחיים

שקרו לך .. והיו לא פשוטים להכיל ..

כל עוד החוסר שאתה רוצה לא יתמלא הרגש ישאר תקוע

בחוסרים האחרים ..

איך לצאת מזה? זה לא פשוט בכלל

להגיד לה' כל מה שמנעת ממני עד היום היה מושגח ממך ולא היה פשוט לי בכלל

תזכה אותי לפחות שלא יכאב לי שגם ארגיש שזה ממך ואני מושגח

דבר שני .. לי יש כלל אתה מקנא במישהו? אז תקנא בו בכל מה שיש לו במשפחה שלו בנראות שלו בדיבור שלו בהכל .. אתה עדיין מקנא בו? כי אני לא הייתי רוצה להחליף את כללל החיים שלי בו

אז לא חוכמה לקחת 2-3 דברים שמסתדרים וכל השאר לא לקנא בו.. 

ממקור של אחד הרבנים החסידיים, לא זוכר שמו. 

זה יפה

כשהיא באה במידה הנכונה. קנאת סופרים תרבה חוכמה.

כולנו מקנאים. השוואות זה משהו שכולנו עושים, במודע או שלא במודע. וזה לא בהכרח רע.

השאלה היא מה הקנאה גורמת לנו.

מה שאתה מתאר, שזה מכלה אותך מבפנים - לדעתי, זה מראה שאתה לא מצליח למסגר את זה כמו שצריך, ושבאמת זווית מבט אחרת תוכל לעזור לך להתמודד עם זה. לכן אני מציעה לך לפנות לאיש מקצוע, שימסגר לך את זה קצת אחרת, וייתן לך כלים להתמודד עם המצב הזה, שהוא באמת נשמע לא פשוט. 

מעריכה אותך על האומץ להגיד את הדברים בצורה כזו, על התפילות והניסיונות לצאת מזה - אבל אולי החבוש לא מוציא את עצמו מבית האסורים, ודווקא אדם אחר יוכל לעזור לך ולתת לך כלים שחסרים לך כרגע.

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.