זה ממש מקסים שאתה שואל על אף חוסר הנעימות שבדבר.

כאשר לאדם יש עמוד שדרה פנימי אז פחות יש צורך בהשוואות כאלה ואחרות.. 

עמוד שדרה פנימי זה דבר שמתפתח באדם, לאף אחד אין עמוד שדרה פנימי מושלם וגם אף אחד לא התחיל מגיל 0 עם אחד כזה..

וחלק מהעניין של התקדמות במידות ובאישיות באופן כללי היא קודם כל להבין שאנחנו כעת לא במקום בו היינו רוצים להיות, ומתוך כך רואים איך בונים את הקומה הבאה שאליה אנחנו מתקדמים.

אולי אפשר לחשוב על כלי מסויים בהקשר הזה - כל פעם שעולה ההשוואה לראות מה בתוכי קיים בפני עצמו אני לא מרוצה ממנו.

אולי חלק מהעניין זה לקבל חולשות שקיימות בנו וקשה לנו בכלל לקבל שהן קיימות בתוכנו. 

בעצם, כל חולשה חשוב לתת לה מקום. לא להשלים איתה במובן של "טוב, אז זה מי שאני וככה זה וזהו" אלא "כן, בנקודה הזאת הקב"ה שם אותי וממנה הוא רוצה שאני אתקדם". הניסיון הוא גם לקבל את המקום בו אני נמצא וגם לא להיות משועבד לאותו מקום.

הצעדים שאתה עושה בכך שאתה מכיר בחולשה של הקנאה מתפלל עליה, וגם מדבר עליה פה, הוא צעד מעורר השראה. ללא ספק. המשך כך!

"כי שמש ומגן ה' א-להים חן וכבוד יתן ה', לא ימנע טוב להולכים בתמים" (תהילים פד, יב)

זו כבר התחלה טובה.

כי במגזר השוודי, זה בלי ה-כאילו-.

אז הנה, אתה כבר נמצא במקום מעולה.

עכשיו, לפני שנמשיך, בסולם 1-10 של מצב הרוח שלך,  כשבממוצע נניח אתה 7.

כמה אתה בתקופה הזו ?

כדי לדעת אם בכלל יש טעם להסביר...או שכרגע אתה בשלב, 
שההיגיון לא איתך
 וזה יקח עוד קצת זמן עד שתתחיל להקשיב לו ויהיה אפשר להסביר לך מה אתה מפספס.

תענה ונתקדם.

ממנו ?

השאלה היתה, מה מצב הרוח שלך -כרגע- בסולם 1-10 (כשהממוצע שלך, זה 7 )

בוא ניגש לתכלס מבחינה טכנית.

״אני לא גאה בעצמי על הקנאה״ < ----עם זה אין -שום בעיה- אל תהיה קשה עם עצמך -בכלל-.

זה בערך כמו בן אדם שלא אוכל במשך 24 שעות ונהיה עצבני והוא כועס על עצמו שהוא עצבני. אין מה לכעוס. 

את זה, תשים בצד.

אותו דבר זה 
״אבל זה משהו שאני מרגיש שאין לי שליטה עליו זה יכול לתפוס אותי באמצע היום כשאני עסוק במשהו שלא קשור בכלל לנושא וכשזה תוקף זה בא בשיא העוצמות ופשוט מפיל אותי ברמה של אין לי כח לעשות כלום״.
אין עם זה שום בעיה. טבעי לגמרי. זאת אומרת, ברגע שזה קורה לך, זה בדיוק כמו בן אדם שרץ מרתון ואומר ״ואז אני מותש ואני חייב לנוח ולא לעשות כלוםםםםםם״.

כאן הבעיה :
״כי אני ממש מרגיש שבחיים לא יהיה לי כי לקחו ממני וגם אם אשיג אז זה אף פעם לא יהיה מספיק טוב כי אני תמיד אשווה(המבין יבין לא רוצה לפרט).״

עד כאן אתם מסכים איתי בגדול ? כי אם לא, אז קדימה. תסביר בכיף.

זה גם טוב לשחרר קצת.
 

אבל אני לא חושב שאפשר לשים בצד את הקנאה, זה שכרגע זה המצב זאת עובדה ואין לי מה לעשות איתה עם כל הרצון שלי לשנות את זה אבל אני לא יכול להתעלם מזה ולשים את זה בצד כי זה לא יפתור את זה וזה לא יעלם מעצמו

ולגבי הבעיה כן הבנתי ששם הבעיה כי זה תוקע אותי כבר תקופה באותו מקום

אם אתה מקנא, תקנא. הכל טוב. אל תדחיק רגשות. 

הבעיה היא לא בקנאה. תמשיך לקנא. אל תהיה קשה עם עצמך כשזה קורה.
 

אבל כמובן כשאתה מקנא, אל תתחיל ״להשתולל״ (בראש), כנס לפרופורציה.

זה לא שאתה עומד בתור למקלחות הגז באושוויץ, עם כל הכבוד. (כן, זה מה שאני מדמיין במצבים קשים מאוד. זה עוזר)

הבעיה היא כמו שהסכמת איתי, היא כאן *ורק כאן* :
״כי אני ממש מרגיש שבחיים לא יהיה לי כי לקחו ממני וגם אם אשיג אז זה אף פעם לא יהיה מספיק טוב כי אני תמיד אשווה(המבין יבין לא רוצה לפרט).״

עכשיו, בוא תסביר לי (זה חשוב), מה לדעתך הבעיה כאן ?

וכמו שאר המידות דרוש הרבה עבודה והשקעה, אין קיצורי דרך.

ללמוד הרבה מוסר, לעשות הדרכות ספציפיות על קנאה, ללכת לקיצוניות הפוכה לכמה זמן, ויש עוד דברים שכבר כתובים בספרי המוסר המפורסמים.

משתפת סיפור אישי שלי.

יצאתי עם בחור מסויים. הקשר די זרם והייתה התאמה מאוד טובה בנינו, אבל לא הצלחתי להפתח ולהתחבר לבחור והייתה לי הרגשה שזה לא הולך להתקדם בקרוב כי משהו אצלי תקוע מבחינה מסויימת. חתכתי, אבל הייתה לי מחשבה שאולי אחרי תקופה אני אנסה לצאת איתו שוב. עבר כמה זמן ובאמת הרגשתי שאני פתוחה יותר לאותו בחור וגם מתגעגעת, ואולי הפעם משהו אמיתי יכול לצאת מהקשר בנינו.

אבל אז פתאום באמצע החיים אני חוטפת מכה, שמעתי שהוא התארס. זה היה כואב. בהתחלה הייתה לי תקווה (אגואיסטית ומגעילה) שהוא יבטל, אבל בסוף הוא התחתן וידעתי שאני צריכה ורוצה להשתחרר ממנו. בהתחלה הייתי חושבת הרבה עליו ועל אשתו, ובעיקר הייתי מלקה את עצמי על הטפשות שלי להפרד ממנו. אמרתי לעצמי שזאת הייתה טעות חיי, ויותר אין לי סיכוי למצוא מישהו שמתאים לי כמוהו (זה יחסית נכון מבחינה מסויימת, אבל עכשיו אני יכולה להגיד שיש דברים נוספים חוץ מההתאמה הזאת). היו לי זמנים ממש קשים של יאוש והלקאה עצמית. במבט מפוכח זה לא שברור שהייתי רוצה להתחתן איתו גם אם הייתי חוזרת בזמן, אבל התחושה הנוראית הזאת של הפספוס מוציאה מפרופורציות ופתאום זוכרים רק את הדברים הטובים ושוכחים את ההרגשה הפחות טובה שגרמה לי לחתוך בזמנו.

אין לי יותר מידי טיפים לתת, אבל עם הזמן זה קצת נרגע לי. יצאתי עם בחורים אחרים, אבל לא היה מוצלח עם אף אחד, וכולם היו נראים לי פחות ממנו. עד שיצאתי עם בחור אחד והיה לי מדהים ברמות. היה לי פשוט כיף איתו וזה הכניס אותי לפרופורציות בקשר לבחור הקודם. פתאום כבר לא הרגשתי שאני רוצה את הקודם, והייתי מוכנה להגיד לעצמי שחלק מהתחושות אליו היו סתם דמיונות שעלו לי בגלל הרגש של ההפסד. היה לי ברור שהבחור הנוכחי הרבה יותר טוב לי, בעיקר בגלל שאיתו הייתה לי כימיה ממש טובה והוא באמת היה מיוחד. אבל בסוף הוא חתך, וזה גם היה לי ממש קשה. איך ממנו הצלחתי להשתחרר זה סיפור אחר שעדיין אין לו לגמרי סוף.

אז רק רציתי להגיד שמניסיון אישי אפשר לצאת מזה, למרות שאם היו אומרים לי את זה בזמני השבר שלי זה לא ממש היה מעודד אותי.

מלא הצלחה בכל! שנראה את החיבוק של הקב"ה בגלוי.

למדתי פעם בספרון של שמירת הלשון (שמרחיב עוד נושאים) שקינאה נובעת מכעס. כעס על זה שלקחו לי משהו שבתפיסה שלי שייך לי.

אז קודם כל, חשוב להבין את השורש של המידה,

ולגבי איך להתמודד עם זה, לדעתי להתחזק המון באמונה. ''ומשלך יתנו לך אין אדם נוגע במוכן לחבירו'' (ניראלי שיש ציטוט יותר מדויק, זה מה שמצאתי..)- להתחזק באמונה תמימה שמה שמגיע לך אף אחד בעולם לא יוכל לקחת ממך בשום דרך, ולהפך. 

אתה זוכר מאיפה זה מש"כ משמירת הלשון?

כי על פניו קנאה נובעת מגאוה ותאווה, פחות ענין של כעס דווקא.  שהרי אסור לא תחמוד או לא תתאווה זה מעניין הקנאה, וזה מוגדר כתאוות הלב, ובהרבה מקומות מצינו קשר בין קנאה לאנוכיות וגאווה.

כשחסר לך משהו.

אם נגמר לך קשר והצד השני המשיך בכיף ואתה תקוע לבד,

אתה לא מקנא בצד השני -באמת-

אתה מקנא כי חסר לך קשר.

תגיע מישהי חדשה, תבין שהעולם ממשיך להסתובב

ואז תצחק שבזבזת אנרגיות על בן אדם שלא רוצה להיות איתך

ותשאל את עצמך : איך הגעתי לרמת מחצלת, שרציתי בן אדם שלא רוצה להיות איתי. מה נסגר ? 
ואם אף אחד לא נמצא בסביבה, תתן לעצמך סטירה קלילה לנזיפה, לא לחזור על הטעות הזו שוב.

מי שלא רוצה להיות איתך, זה -שלו-, לא שלך.

שקשה לך ואתה מקנא וזה לא סתם יושב שם משהו עמוק מעבר .. איזה חוסר שלא התממש

וכנראה זה מחזיר אותך לתקופות או לחסרים אחרים בחיים

שקרו לך .. והיו לא פשוטים להכיל ..

כל עוד החוסר שאתה רוצה לא יתמלא הרגש ישאר תקוע

בחוסרים האחרים ..

איך לצאת מזה? זה לא פשוט בכלל

להגיד לה' כל מה שמנעת ממני עד היום היה מושגח ממך ולא היה פשוט לי בכלל

תזכה אותי לפחות שלא יכאב לי שגם ארגיש שזה ממך ואני מושגח

דבר שני .. לי יש כלל אתה מקנא במישהו? אז תקנא בו בכל מה שיש לו במשפחה שלו בנראות שלו בדיבור שלו בהכל .. אתה עדיין מקנא בו? כי אני לא הייתי רוצה להחליף את כללל החיים שלי בו

אז לא חוכמה לקחת 2-3 דברים שמסתדרים וכל השאר לא לקנא בו.. 

ממקור של אחד הרבנים החסידיים, לא זוכר שמו. 

זה יפה

כשהיא באה במידה הנכונה. קנאת סופרים תרבה חוכמה.

כולנו מקנאים. השוואות זה משהו שכולנו עושים, במודע או שלא במודע. וזה לא בהכרח רע.

השאלה היא מה הקנאה גורמת לנו.

מה שאתה מתאר, שזה מכלה אותך מבפנים - לדעתי, זה מראה שאתה לא מצליח למסגר את זה כמו שצריך, ושבאמת זווית מבט אחרת תוכל לעזור לך להתמודד עם זה. לכן אני מציעה לך לפנות לאיש מקצוע, שימסגר לך את זה קצת אחרת, וייתן לך כלים להתמודד עם המצב הזה, שהוא באמת נשמע לא פשוט. 

מעריכה אותך על האומץ להגיד את הדברים בצורה כזו, על התפילות והניסיונות לצאת מזה - אבל אולי החבוש לא מוציא את עצמו מבית האסורים, ודווקא אדם אחר יוכל לעזור לך ולתת לך כלים שחסרים לך כרגע.

אם פעם אחרי פעם את פוסלת דייטים רק על סמך מראה, תעשי להם ולך טובה ותבקשי תמונה.

מראש אין להם סיכוי .

וזה לא להעלות סטנדרטים, זה לשנות/לדייק סטנדרטים.

כל אחד ומה שחשוב לו.

אין את הבחור המושלם, חיצונית אולי כן, אבל אין שלמות אצל אף אחד.

ופוסלת עוד לפני הדייט, 

בדייטים עצמם פחות מפריע לי אם משהו לא 100%

ותודה על התשובה🙏

אם בדייטים זה פחות מפריע, תתקדמי עם זה.

אני חושבת שחשוב להתחתן עם משיכה, ולא מסכימה עם הדעות שגם ככה עם השנים מתכערים, מי שמשקיע בעצמו לא מתכער, הזנחה יכולה לגרום לדחייה גם אחרי קשר של שנים גם כשאוהבים, מתבגרים ומפתחים יופי אחר.
 

אם את מרגישה דחייה, תחתכי.

אם אין דחייה, גם אם הוא לא מושך ממבט ראשון, כדאי לתת צ'אנס של כמה דייטים.

בסוף נשים נמשכות לביטחון ולא ליופי, לרוב מתרגמים ביטחון ל- שרירים, גובה, כסף.

נתונים חיצונים שלכאורה משדרים שהגבר הזה יגן עליך ויתן לך ביטחון.

במציאות, הבריאות הנפשית והאופי נותנים הרבה יותר ביטחון מכל אלה, ולכן יש  סיכוי להימשך יותר ככל שמכירים את האופי. (לדעתי יותר ממקרה הפוך של משיכת גבר לאישה)
 

אז אל תוותרי על חתונה עם משיכה מסוימת, אבל תני לה זמן ומספר דייטים להתפתח במקרה ואין דחייה.

אגב, כבן, לא הייתי רוצה לצאת עם בחורה שמפריע לה המראה החיצוני שלי. זה מאוד מבאס להרגיש דחוי.

יש מראה שהוא גבולי מבחינתך? אז תנסי?

אבל נשארת עם גזרה מצומצמת...

בסוף אם חשוב לי גובה מסוים אז 50% יורדים רק על זה...

ואני תוהה עם עצמי אם לא כדאי להתפשר על כאלו נמוכים יותר, למרות שרואה שבדייטים עצמם זה מפריע לי... (אני גבוהה יחסית)

מממ לגבי מראה וכל דבר שהוא קשור לתחושה שאולי יכולה לעבור האינדיקציה בעיני זה אם את יכולה לבוא לדייט ולהנות ולהתמקד בשאר הדברים.

אם את יכולה אז הייתי ממליץ לך לנסות להמשיך לצאת אבל בלי לשים סטופר מתי זה ישתנה, דהיינו בלי לשאול כל סוף פגישה זה השתנה, זה לא השתנה? ככה הכי פחות יש סיכוי שזה ישתנה. ושוב, לא להכחיש במכוון את הקושי בתחושה שעולה.. זה יחסית עדין, מקווה שסה"כ הבנת מה באתי לומר.

ולגבי התגובות שאמרו לך "מראה משתנה" והקטינו בחשיבות של מראה כזה או אחר. יש בהם צד של אמת אבל כדי להשלים את התמונה נראה לי לומר שזאת משוכה שצריך לעבור, ואי אפשר להתעלם ממנה על ידי ידע שכלי קר ויבש. זה עניין ריגשי שצריך לדעת לעבוד מולו. ניסוי וטעייה. אם את מתלבטת בנוגע למשהו מסויים, תנסי אותו..

ועוד דבר חשוב - בסוף את בעלך את תאהבי ומתוך כך תאהבי את המראה שלו, אז קחי את זה באמת כמשוכה שצריך לעבור. כי נניח גם אם תתחתני עם בחור שמושלם חיצונית כעת מבחינתך או שתתחתני בסוף עם בחור ש"התפשרת" לגביו - בפועל מבחן התוצאה יהיה כעמעט אותו דבר מבחינת החיבור שלך אליו, ככה נראה לי. בסוף האמון והקשר והאהבה משפיעים על הכל וגם על החיבור למראה

מה שהחברות אומרות זה שטויות. איפה כתוב שאשה וגבר צריכים להיות באותה רמת יופי? 

זה תלוי בך. 

תחשבי טוב מה מתאים לך, מה חשוב לך, מי את.

יש הרבה זוגות שאחד נאה ביותר והשני ההיפך הגמור והם מסתדרים מצוין ואוהבים מאד. ונשואים מספרים שמתרגלים למראה בסוף כי זה כ"כ מתגמד לעומת האישיות.

הבעיה שאת מתארת היא של בעיה של רבים מאיתנו בדייטים.

אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשניים- מראה חיצוני בדייטים ומראה חיצוני בתמונות. 

עם תמונות רצוי באמת לתת יותר צ'אנס כמו שההורים שלך אומרים... 

בדייטים זה כבר יותר תלוי עד כמה יש בעינייך פוטנציאל ששווה להמתין ולראות אם גם המראה יתחבב בסוף.

רק שואלת, כמה זמן לתת צ'אנס לראות שאני מתרגלת למראה החיצוני בדייטים?

ומפחדת שאראה שהבחור מתאים לי רק לא אוהבת איך שהוא נראה ואכנס לקונפליקט ולא אדע מה להחליט😏

בסוף זה משהו שמוטבע בי עמוק, לא רק רצון להרשים ו"מה יגידו" האנשים...

השאלה היא האם המראה שלו פשוט לא מושך אותך כרגע, או שהוא ממש דוחה אותך.

כשיש דחייה, לעניות דעתי חבל על כאב הלב של שניכם.

כשהבחור חמוד והכל אבל את לא מרגישה אליו משיכה (וגם לא דחיה)- זה משהו שלדעתי ממש יכול להתפתח.

לא הייתי מתחתנת בלי שיש משיכה. אבל משיכה זה משהו שממש יכול להתפתח עם ההיכרות והאהבה הרגשית, ועם הזמן. אז כן הייתי ממשיכה לדייט שני (כמובן אם האופי מתאים וכו)

מאמינה שפשוט לא מושך וגם לא רואה פוטנציאל קרוב למשיכה.

אולי אם הייתי בקשר כמה חודשים אז הייתי נמשכת, אני לא יודעת...

ואם בדייט שני האופי מושלם והכל רק אין משיכה?...

ותסתכלי פנימה מה באמת מפריע לך.

האמת שמאז שאני ילדה ממש קטנה הפריע לי מראה חיצוני, אמא שלי אמרה לי שכבר שהייתי ילדה בת 4 לא הסכמתי להיות חברה של ילדה שיש לה "פנים לא יפות"

כמובן זה עבר לי עם השנים, אבל עדיין בעל זה לכל החיים בעז"ה.

פשוט חושבת שזה שריטה/ טבע בסיסי שלי.

ואני רוצה להיות נשואה למישהו שאני נמשכת אליו, ומפחדת שאם אתחתן עם מישהו שלא אהיה שלימה ב100% איתו יהיה לי קשה להשלים עם זה אחרי הנישואין...

מקווה שאני מצליחה להתנסח ברור בכאלו שעות😅

ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. נניח שתמצאי את הבחור המושלם מבחינתך, מה תעשי עוד 10 שנים? 20? המראה משתנה. גם המראה שלך ישתנה אחרי לידות.

אף אחד לא אומר לך לסבול, אבל כן לדייק מה מפריע לך ולמצוא דרך להתגבר על זה.

מכיר אישית מישהי שעד היום לא מסוגל לצאת עם מישהו שהוא לא "חתיך" כלשונה. כבר מתקרבת היום ל40

המראה שלו שישתנה עם השנים לא יפריע לי.

הרי כשאהיה בת 40 למשל, לא ארצה שבעלי יראה בחור בן 20...

וזה באמת הפחד שלי, לפסול יותר מידי ולהגיע לגיל מאוחר.

מסכימה עם כל מי שכתבו שצריך פה להכנס פנימה, לראות על מה זה יושב אצלך וכו'

ואחרי שעושים את העבודה, בעיניי לשחרר ולתת מקום להקב"ה. יופי זה דבר גם סובייקטיבי... בע"ה כשה' יפגיש אותך עם בעלך הוא ימצא חן בעינייך. 

תשתדלי להיות מחוברת לעצמך וצאי לדייטים בביטחון ובשמחה. הכל מאת ה'.

אם את מרגישה שיש הרבה פעמים שהחלטת בדקות הראשונות בדייט שלא מתאים ואם היית חושבת על זה כבר מהתמונה היה ברור לך שלא מתאים, אז לדעתי נכון לפסול כבר מראש. לאו דווקא כי זה סיבה נכונה או שגויה לדעתי, אלא כי אם ברור מראש שאין סיכוי חבל סתם לבזבז ערב לשניכם.

אם את מרגישה שצריך שהוא יהיה יפה יותר כי את יפה, מה שמגדיר בני אדם כטובים יותר או פחות זה היופי?

אולי יש דברים אחרים שחשוב יותר להקפיד עליהם ולבחור לפיהם?

שאלות נוספות בסיסיות ביחס להעלאת או הורדת סטנדרטים:

1. האם יש עודף הצעות? או חוסר?

2. האם יש הצעות רבות לא שייכות? אם כן, מה מאפיין אחוז ניכר מההצעות הלא שייכות?

ושניהם - לא קולות שלך. כלומר את פשוט משקפת קולות חיצוניים שמתנגנים אצלך בראש.

מה הקול האמיתי שלך? אולי בכלל זה פחד להתחתן שמתחבא מאחורי  רצון במשהו שלא ניתן להשגה. ואולי זה משהו אחר. שווה לעשות שם התבוננות יותר מעמיקה.

תוך 15- 20 רוב הגברים בשכבת הגיל הנוכחית יקריחו, יגדלו כרס ויהיו עם גיבנת קלה.

באופן דומה, כנראה שהיופי שלך יראה בעיקר על ידי בעלך אחרי מספר הריונות...

אפשר ורצוי להתגבר על הטבע, זו תכונה בסיסית של עמנו.

משיכה נובעת משילוב של מציאת חן פנימית וחיצונית.

אי אפשר להיות בטוחים ב100% שהכל יתאים, זה ביטוי לחוסר אמונה וחוסר נכונות לעבוד על עצמך בזוגיות.

אם יש לך מספיק הצעות אז אין בעיה שתפסלי על כל דבר שתרצי. רק תקחי בחשבון שגברים משיבים תשובה חיובית ל20% מההצעות בערך. 

או מבחינת מראה?

אל תרגישי לא טוב אם המראה שלו לא מספיק מוצא חן בעינייך.

אם מניסיון שלך לא מפריע לך המראה בדייט באותה רמה, תחשבי עם התמונה עד כמה זה יהיה שונה בדייט ולפי זה תחליטי. 

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש