זה ממש מקסים שאתה שואל על אף חוסר הנעימות שבדבר.

כאשר לאדם יש עמוד שדרה פנימי אז פחות יש צורך בהשוואות כאלה ואחרות.. 

עמוד שדרה פנימי זה דבר שמתפתח באדם, לאף אחד אין עמוד שדרה פנימי מושלם וגם אף אחד לא התחיל מגיל 0 עם אחד כזה..

וחלק מהעניין של התקדמות במידות ובאישיות באופן כללי היא קודם כל להבין שאנחנו כעת לא במקום בו היינו רוצים להיות, ומתוך כך רואים איך בונים את הקומה הבאה שאליה אנחנו מתקדמים.

אולי אפשר לחשוב על כלי מסויים בהקשר הזה - כל פעם שעולה ההשוואה לראות מה בתוכי קיים בפני עצמו אני לא מרוצה ממנו.

אולי חלק מהעניין זה לקבל חולשות שקיימות בנו וקשה לנו בכלל לקבל שהן קיימות בתוכנו. 

בעצם, כל חולשה חשוב לתת לה מקום. לא להשלים איתה במובן של "טוב, אז זה מי שאני וככה זה וזהו" אלא "כן, בנקודה הזאת הקב"ה שם אותי וממנה הוא רוצה שאני אתקדם". הניסיון הוא גם לקבל את המקום בו אני נמצא וגם לא להיות משועבד לאותו מקום.

הצעדים שאתה עושה בכך שאתה מכיר בחולשה של הקנאה מתפלל עליה, וגם מדבר עליה פה, הוא צעד מעורר השראה. ללא ספק. המשך כך!

"כי שמש ומגן ה' א-להים חן וכבוד יתן ה', לא ימנע טוב להולכים בתמים" (תהילים פד, יב)

זו כבר התחלה טובה.

כי במגזר השוודי, זה בלי ה-כאילו-.

אז הנה, אתה כבר נמצא במקום מעולה.

עכשיו, לפני שנמשיך, בסולם 1-10 של מצב הרוח שלך,  כשבממוצע נניח אתה 7.

כמה אתה בתקופה הזו ?

כדי לדעת אם בכלל יש טעם להסביר...או שכרגע אתה בשלב, 
שההיגיון לא איתך
 וזה יקח עוד קצת זמן עד שתתחיל להקשיב לו ויהיה אפשר להסביר לך מה אתה מפספס.

תענה ונתקדם.

ממנו ?

השאלה היתה, מה מצב הרוח שלך -כרגע- בסולם 1-10 (כשהממוצע שלך, זה 7 )

בוא ניגש לתכלס מבחינה טכנית.

״אני לא גאה בעצמי על הקנאה״ < ----עם זה אין -שום בעיה- אל תהיה קשה עם עצמך -בכלל-.

זה בערך כמו בן אדם שלא אוכל במשך 24 שעות ונהיה עצבני והוא כועס על עצמו שהוא עצבני. אין מה לכעוס. 

את זה, תשים בצד.

אותו דבר זה 
״אבל זה משהו שאני מרגיש שאין לי שליטה עליו זה יכול לתפוס אותי באמצע היום כשאני עסוק במשהו שלא קשור בכלל לנושא וכשזה תוקף זה בא בשיא העוצמות ופשוט מפיל אותי ברמה של אין לי כח לעשות כלום״.
אין עם זה שום בעיה. טבעי לגמרי. זאת אומרת, ברגע שזה קורה לך, זה בדיוק כמו בן אדם שרץ מרתון ואומר ״ואז אני מותש ואני חייב לנוח ולא לעשות כלוםםםםםם״.

כאן הבעיה :
״כי אני ממש מרגיש שבחיים לא יהיה לי כי לקחו ממני וגם אם אשיג אז זה אף פעם לא יהיה מספיק טוב כי אני תמיד אשווה(המבין יבין לא רוצה לפרט).״

עד כאן אתם מסכים איתי בגדול ? כי אם לא, אז קדימה. תסביר בכיף.

זה גם טוב לשחרר קצת.
 

אבל אני לא חושב שאפשר לשים בצד את הקנאה, זה שכרגע זה המצב זאת עובדה ואין לי מה לעשות איתה עם כל הרצון שלי לשנות את זה אבל אני לא יכול להתעלם מזה ולשים את זה בצד כי זה לא יפתור את זה וזה לא יעלם מעצמו

ולגבי הבעיה כן הבנתי ששם הבעיה כי זה תוקע אותי כבר תקופה באותו מקום

אם אתה מקנא, תקנא. הכל טוב. אל תדחיק רגשות. 

הבעיה היא לא בקנאה. תמשיך לקנא. אל תהיה קשה עם עצמך כשזה קורה.
 

אבל כמובן כשאתה מקנא, אל תתחיל ״להשתולל״ (בראש), כנס לפרופורציה.

זה לא שאתה עומד בתור למקלחות הגז באושוויץ, עם כל הכבוד. (כן, זה מה שאני מדמיין במצבים קשים מאוד. זה עוזר)

הבעיה היא כמו שהסכמת איתי, היא כאן *ורק כאן* :
״כי אני ממש מרגיש שבחיים לא יהיה לי כי לקחו ממני וגם אם אשיג אז זה אף פעם לא יהיה מספיק טוב כי אני תמיד אשווה(המבין יבין לא רוצה לפרט).״

עכשיו, בוא תסביר לי (זה חשוב), מה לדעתך הבעיה כאן ?

וכמו שאר המידות דרוש הרבה עבודה והשקעה, אין קיצורי דרך.

ללמוד הרבה מוסר, לעשות הדרכות ספציפיות על קנאה, ללכת לקיצוניות הפוכה לכמה זמן, ויש עוד דברים שכבר כתובים בספרי המוסר המפורסמים.

משתפת סיפור אישי שלי.

יצאתי עם בחור מסויים. הקשר די זרם והייתה התאמה מאוד טובה בנינו, אבל לא הצלחתי להפתח ולהתחבר לבחור והייתה לי הרגשה שזה לא הולך להתקדם בקרוב כי משהו אצלי תקוע מבחינה מסויימת. חתכתי, אבל הייתה לי מחשבה שאולי אחרי תקופה אני אנסה לצאת איתו שוב. עבר כמה זמן ובאמת הרגשתי שאני פתוחה יותר לאותו בחור וגם מתגעגעת, ואולי הפעם משהו אמיתי יכול לצאת מהקשר בנינו.

אבל אז פתאום באמצע החיים אני חוטפת מכה, שמעתי שהוא התארס. זה היה כואב. בהתחלה הייתה לי תקווה (אגואיסטית ומגעילה) שהוא יבטל, אבל בסוף הוא התחתן וידעתי שאני צריכה ורוצה להשתחרר ממנו. בהתחלה הייתי חושבת הרבה עליו ועל אשתו, ובעיקר הייתי מלקה את עצמי על הטפשות שלי להפרד ממנו. אמרתי לעצמי שזאת הייתה טעות חיי, ויותר אין לי סיכוי למצוא מישהו שמתאים לי כמוהו (זה יחסית נכון מבחינה מסויימת, אבל עכשיו אני יכולה להגיד שיש דברים נוספים חוץ מההתאמה הזאת). היו לי זמנים ממש קשים של יאוש והלקאה עצמית. במבט מפוכח זה לא שברור שהייתי רוצה להתחתן איתו גם אם הייתי חוזרת בזמן, אבל התחושה הנוראית הזאת של הפספוס מוציאה מפרופורציות ופתאום זוכרים רק את הדברים הטובים ושוכחים את ההרגשה הפחות טובה שגרמה לי לחתוך בזמנו.

אין לי יותר מידי טיפים לתת, אבל עם הזמן זה קצת נרגע לי. יצאתי עם בחורים אחרים, אבל לא היה מוצלח עם אף אחד, וכולם היו נראים לי פחות ממנו. עד שיצאתי עם בחור אחד והיה לי מדהים ברמות. היה לי פשוט כיף איתו וזה הכניס אותי לפרופורציות בקשר לבחור הקודם. פתאום כבר לא הרגשתי שאני רוצה את הקודם, והייתי מוכנה להגיד לעצמי שחלק מהתחושות אליו היו סתם דמיונות שעלו לי בגלל הרגש של ההפסד. היה לי ברור שהבחור הנוכחי הרבה יותר טוב לי, בעיקר בגלל שאיתו הייתה לי כימיה ממש טובה והוא באמת היה מיוחד. אבל בסוף הוא חתך, וזה גם היה לי ממש קשה. איך ממנו הצלחתי להשתחרר זה סיפור אחר שעדיין אין לו לגמרי סוף.

אז רק רציתי להגיד שמניסיון אישי אפשר לצאת מזה, למרות שאם היו אומרים לי את זה בזמני השבר שלי זה לא ממש היה מעודד אותי.

מלא הצלחה בכל! שנראה את החיבוק של הקב"ה בגלוי.

למדתי פעם בספרון של שמירת הלשון (שמרחיב עוד נושאים) שקינאה נובעת מכעס. כעס על זה שלקחו לי משהו שבתפיסה שלי שייך לי.

אז קודם כל, חשוב להבין את השורש של המידה,

ולגבי איך להתמודד עם זה, לדעתי להתחזק המון באמונה. ''ומשלך יתנו לך אין אדם נוגע במוכן לחבירו'' (ניראלי שיש ציטוט יותר מדויק, זה מה שמצאתי..)- להתחזק באמונה תמימה שמה שמגיע לך אף אחד בעולם לא יוכל לקחת ממך בשום דרך, ולהפך. 

אתה זוכר מאיפה זה מש"כ משמירת הלשון?

כי על פניו קנאה נובעת מגאוה ותאווה, פחות ענין של כעס דווקא.  שהרי אסור לא תחמוד או לא תתאווה זה מעניין הקנאה, וזה מוגדר כתאוות הלב, ובהרבה מקומות מצינו קשר בין קנאה לאנוכיות וגאווה.

כשחסר לך משהו.

אם נגמר לך קשר והצד השני המשיך בכיף ואתה תקוע לבד,

אתה לא מקנא בצד השני -באמת-

אתה מקנא כי חסר לך קשר.

תגיע מישהי חדשה, תבין שהעולם ממשיך להסתובב

ואז תצחק שבזבזת אנרגיות על בן אדם שלא רוצה להיות איתך

ותשאל את עצמך : איך הגעתי לרמת מחצלת, שרציתי בן אדם שלא רוצה להיות איתי. מה נסגר ? 
ואם אף אחד לא נמצא בסביבה, תתן לעצמך סטירה קלילה לנזיפה, לא לחזור על הטעות הזו שוב.

מי שלא רוצה להיות איתך, זה -שלו-, לא שלך.

שקשה לך ואתה מקנא וזה לא סתם יושב שם משהו עמוק מעבר .. איזה חוסר שלא התממש

וכנראה זה מחזיר אותך לתקופות או לחסרים אחרים בחיים

שקרו לך .. והיו לא פשוטים להכיל ..

כל עוד החוסר שאתה רוצה לא יתמלא הרגש ישאר תקוע

בחוסרים האחרים ..

איך לצאת מזה? זה לא פשוט בכלל

להגיד לה' כל מה שמנעת ממני עד היום היה מושגח ממך ולא היה פשוט לי בכלל

תזכה אותי לפחות שלא יכאב לי שגם ארגיש שזה ממך ואני מושגח

דבר שני .. לי יש כלל אתה מקנא במישהו? אז תקנא בו בכל מה שיש לו במשפחה שלו בנראות שלו בדיבור שלו בהכל .. אתה עדיין מקנא בו? כי אני לא הייתי רוצה להחליף את כללל החיים שלי בו

אז לא חוכמה לקחת 2-3 דברים שמסתדרים וכל השאר לא לקנא בו.. 

ממקור של אחד הרבנים החסידיים, לא זוכר שמו. 

זה יפה

כשהיא באה במידה הנכונה. קנאת סופרים תרבה חוכמה.

כולנו מקנאים. השוואות זה משהו שכולנו עושים, במודע או שלא במודע. וזה לא בהכרח רע.

השאלה היא מה הקנאה גורמת לנו.

מה שאתה מתאר, שזה מכלה אותך מבפנים - לדעתי, זה מראה שאתה לא מצליח למסגר את זה כמו שצריך, ושבאמת זווית מבט אחרת תוכל לעזור לך להתמודד עם זה. לכן אני מציעה לך לפנות לאיש מקצוע, שימסגר לך את זה קצת אחרת, וייתן לך כלים להתמודד עם המצב הזה, שהוא באמת נשמע לא פשוט. 

מעריכה אותך על האומץ להגיד את הדברים בצורה כזו, על התפילות והניסיונות לצאת מזה - אבל אולי החבוש לא מוציא את עצמו מבית האסורים, ודווקא אדם אחר יוכל לעזור לך ולתת לך כלים שחסרים לך כרגע.

ספקים- מתחילים לעומת וותיקים

מיקום אולם (גן/ אולם/ אולם באיזור תעשייה זול)

קייטרינג חיצוני/ כלול במחיר האולם- מגוון מפונפן של מנות/ אוכל פשוט

מספר מוזמנים 

ואם אני מבינה נכון, יש שם עוד דברים כשהמטרה של כולם היא היא לשמור על הנראות החיצונית והטיפוח המתמיד של הגן.

את החפצים, הספקים וכו' מביאים לשם- וזה עוד אופרציה לארגן אותה.

באולם יש לך את המקום כמו שהוא קומפלט, אתה משלם רק על השכירות שלו. 

כאן כנראה שפחות רלוונטי, אבל כנראה נסתכל בכל זאת

צחקתי

התכוונתי בחלק הערבי (לבינתיים) של חברון

ספציפית, לא צריכים חסד ולכן לא אבקש מגמח שהוא באמת גמח.

פשוט מעדיפים להוציא פחות על עצם האירוע במקומות שזה לא יפגע 

ממש לא בשביל נזקקים. נראה כמו סלון כלות לכל דבר ועניין.

נותנים פיקדון של 1,000 ומתחייבים שהשמלה חוזרת עד חודש מתאריך החתונה, וכשמחזירים את השמלה מקבלים גם את הפיקדון וזה בעצם יוצא בחינם.

שלמתי רק על התיקונים לתופרת. ממש לא מרגיש מסכן או עני.

אין מה לעשות עם שמלת כלה אחרי החתונה. אחרי שהחזרתי את השמלה, אמא שלי בקשה שאני אתרום להם את השמלה שלה שיושבת יפה בארון במשך יותר מ20 שנה ללא שימוש.

זה הכסף הגדול

משם - זה כבר עניין של סטנדרטים שלכם

אנחנו היינו סטונדטים  לפני 10 שנים. לא שילמנו על עיצוב אולם, עוד אין לי אלבום, לא הסתכלתי על התמונות גם יותר מפעמיים נראלי אז אני שלמה עם ההחלטה והזמנתי שמלות כלה ב450 שח בעליאקספרס🙈 וכן, יותר מאחת

(זה חלק שפחות בתחום שלך ואל תצפה ממנה האמת לדעתי אם זה לא בא ממנה. אבל לא היו לי סטנדרטים בקטע קיצוני ומצדי היה להתחתן בדשא מתחת לבית הוריי אבל בעלי התעקש שלא)

בס"ד

המלצות ספציפיות לאולמות -

אולמי מייפל בפתח תקווה מאוד זולים יחסית לשוק. 

יש מצב שגם האולמות האחרים באותו אזור יהיו זולים. שאר האולמות שאני מכירה הם בפריפריה הצפונית אז לא יהיה רלוונטי אני מניחה...

זורקת לבדיקה - מצפה יריחו, אם הם עדיין עושים אירועים.

מעריך מאוד

רעיון מעניין

לוותר על מנה ראשונה. להישאר עם סלטים ועיקרית

ולא למרכז קטיף, גם נמצא בניצן.

הייתי שם בחתונה לא מזמן,

אם לא הייתי בעבר במרכז המבקרים כנראה שלא הייתי מנחשת שזה מרכז מבקרים ולא מקום סטנדרטי לארועים.

יש שם גן מאוד יפה, אם תבוא לשם למרכז המבקרים אז יסבירו על ההיבט הבוטני וההלכתי של הצמחיה מסביב, אם אתה בא לשם לארוע אז אתה רק רואה את הצמחיה היפה מסביב.

בחתונה שאני הייתי, חלק מהאורחים ישבו באולם בפנים וחלק בחוץ.

אין לי מושג מה העלויות שם.

אבדוק

תודה לכן

אחוזת זר בשומרון (אזור קרני שומרון) 190 למנה כולל הכל. לא יודעת מה זה באמת כולל, רק ראיתי פרסום.

מקום ממש ממש יפה, אבל לא נגיש (מבחינה לאולם יש הליכה בעלייה לא סלולה), אם יש אורחים מבוגרים זה פחות מתאים.

שמעתי שגם גוונא בגוש עציון נחשב זול.

לא יודעת עלות מדויקת.

האמת שנגיש זה קריטי, כנראה שנבדוק לגבי גוונא

נגישות נוראית בהחלט.

אין איך להגיע בתחב"צ, התחנה הכי קרובה נמצאת 20 דק' נסיעה מהאולם, שכמו שנאמר נמצא על ראש גבעה עם כביש לא סלול.

אזור האירוע עצמו ממש יפה ונחמד, אבל קשה להגיע.

כן חתול זמני, מצופה ממך להגיב בפאנצ' על 'למה' היונק😉

ועכשיו ברצינות. נשמח (איזה כיף לכתוב את דעתי בלשון רבים) לשמוע וללמוד.

סומכים עליך גם לגבי הצעד הבא ;)

סתם חחח

יאללה בקרוב בעז"ה 🥳

הייתי חושבת דקה 2 כמו עכשיו

והייתי אומרת שזה קשוח

ובסוף עונה שנראה לי הדמות שאני הכי אוהבת בתנך היא

או תמר או יואב

תמר אשתו/כלתו של יהודה כי היא פעלה בחכמה ובצניעות והצליחה להשיג את מה שהגיע לה מלכתחילה היא הייתה אישה חכמה

ויואב שר צבאו של דוד כי היה נאמנות מוחלטת לדוד המלך כן גם שזה שהוא פעל בלי לשאול אותו והרג כמה וכמה אנשים רק כי לא יכל לסבול את חוסר הכבוד לדוד ולמלכות.

וכמובן שהייתי עונה טיפה יותר בהרחבה ואולי מילים אחרות אבל כן 2 אלה בטוח

אגב למה?

מה זה מגלה לך?

מסקרן 

לעבד־מלך הכושי.

אף־אחד לא יודע מי אתה, מאיפה באת, מה הסיפור שלך, בנסיבות אחרות היו שופטים אותך שאתה ככה וככה ובאת ממקום כזה וכזה מבלי בכלל לדבר איתך,

אבל בסוף אתה היחיד שעושה את המעשה הגדול.

כל העולם בעבר האחד- ואברהם בעבר השני מול כולם לא מפחד לבחור נכון.

או רחל אימנו על ויתור נאצל

לא יודעת מה הייתי שולפת בשלוף