כי ברור שהבבא סאלי לא התפרסם בזכות ספרים שכתב

סאלי התפרסם מסיבות אחרות שאני לא יודע בדיוק, כי אני פשוט פחות מכיר.

מעניין מה אתם חושבים.

הבבא סאלי התפרסם בעיקר כי הברכות שלו התקיימו

יש איזו תורה של ר"נ בליקוטי מוהר"ן שמדברת בדיוק על הנושא הזה אני פשוט לא זוכר איפה

יש אחד שעוסק ממש בנושא הזה אבל שכחתי איפה

שנשכחו.

חלק חשוב ב'עבודת ה' שלי זה ה'מת מצוה' כביטוי ספר חסידים:

1. להחיות מצוות פחות מצויות

2.לפרסם חידושים על חלקי תורה פחות ידועים.

3. לגלות רבנים שנשכחו.

4. לגלות ספרים שנשכחו.

5. לדאוג ליהודים שנשכחו.

היא לא בהכרח קשורה לשאלה למה הם נשכחו

אם תמציא סגולה מוזרה שקשורה לאותו רב נשכח, ותצליח להפיץ אותה, ייתכן שזה יעלה אותו למודעות, אבל לא בהכרח יהיה לכך ערך.

הייתי מציע שתחפש, מי יוכל להפיק תועלת מהתורה של אותם רבנים, מה מונע ממנו כעת להפיק את אותה תועלת, ואיך אפשר לפתור את הבעיה.

למשל - ייתכן שיש לאותו רב חידושים שהלמדנים יוכלו להפיק מהם תועלת, אבל הם מתחבאים בתוך מערכות ארוכות, וכמעט אף אחד היום לא לומד ספרים כאלה.

ייתכן שיש לאותו רב הדרכות חשובות בעבודת ה', אבל הם מפוזרים בתוך דרושים בסגנון כזה שאנשים לא מתעניינים בו היום.

ייתכן שהספרים של אותו רב חשובים וכתובים בצורה בהירה, אבל קיימים במהדורה ישנה ולא נוחה לקריאה.

שיהיה לציבור עניין בהם, או לא מוצא דרך לבצע את עבודת ההנגשה בעצמך?

ולפרסם בכתבי עת תורניים.

שהרבנים שהעם זוכר ומוקיר יותר מכולם, הם אלה שפעלו למען עם ישראל והתפללו עליו יותר מכולם

כי הרי צדיקים השתוקקו ששפתותיהם יהיו דובבות בקבר ע"י שידברו מדברי תורתם

מי החליט במה מודדים הצלחה?!

חז"ל אמרו בגמרא שצדיקים רצו שאחרי מותם יגידו דברי תורה משמם. שזה זכות וצריך לשאוף לזה. משמע שזאת ההצלחה

יבמות צו ע"ב

"אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב (תהלים סא, ה) "אגורה באהלך עולמים", וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים, אלא אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם, יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז, דאמר רבי יוחנן משום רשב"י, כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר"

זה לא קשור לבריחה מכבוד בחיי חיותם.  

הם לא רצו כבוד בחייהם אבל בוודאי רצו שלפחות אחרי מותם ילמדו את תורתם ויגידו שמועות בשמם.

יש לפעמים בחינה של נסתר ונגלה. לדוגמא ר' נחמן אין הרבה שבאמת מבינים אותו לעומק. נגיד, ליקוטי מוהר"ן.

איך קישרת בין וורטים מול ירידה לעומק

לת"ח שנשכח מול זה שאומרים שמועה בשמו

לא כל מי שהתפרסם זה אחד שחידש וורטים, ומי שנשכח זה מי שירד לעומק הדברים..

אז לא הבנתי מה רצית להגיד.

קשה להוריד לאנשים פשוטים, רעיונות הלכה של ר' משולם איגר

כל מיני וורטים חסידיים יותר נתפסים ואז זוכרים את האדם שאמר אותם.

אין שום פגם ושום גאווה פסולה, במי שדחף את עצמו לתפקידים/משרות ששימשו אצלו כלי להפצת תורה ועדיין, היו כאלו שעשו כל מאמץ לברוח מכל עניין כזה, כי זו היתה הנהגתם. היו כאלו שכדברי המשנה, הכבוד רדף אחריהם (גם אם זה ציער אותם) והיו שהצליחו לברוח אפילו מכך.

אגב, זה בכלל לא אומר שלא מזכירים את דברי תורתם. מי שיכל להיות ראש ישיבה/מנהיג מפורסם אבל התחמק מכך ובסה"כ במשך כשישים שנה היה 'סתם' ר"מ ולימד גם תלמידים שבאו לביתו. יש לו אלפי תלמידים שמזכירים אותו ואת דברי התורה שלמדו ממנו - אבל 'מפורסם' הוא לא. היו בהלוויה שלו רק כמה אלפים, למרות שאם היה מסכים לקבל את אחת המשרות שרבותיו או חבריו התחננו שיקבל - כנראה שכל הישיבות היו מוציאות אוטובוסים...

שוב, לא דובר על פירסום בחיים, מדובר על ת"ח שגם אחרי מותו אף אחד לא יודע ממנו...

לפי חז"ל כנראה שיש לו איזה צער מזה.  כך משמע

אלא אם כן יש מקור שאומר אחרת שאני לא יודע ממנו. 

אפשר לא להיות מפורסם בכלל, ועדיין דברי התורה יתפרסמו בעולם כשאח"כ יגלו שהוא היה ענק ורק הסתיר את עצמו

עד כמה שידוע לי לפחות היו צדיקים כאלה

זה שלגדולים שונים, יש הנהגות שונות, מופיע אין ספור פעמים בחז"ל.

לא יתכן שכל מאמר חז"ל נגיד שלא מדובר על כולם סתם ככה מסברא כי היו כל מיני סברות אז בטח מישהו סבר אחרת..

זה לא קשור להנהגות. 

חז"ל גילו שיש מעלה ששפתותיו דובבות בקבר. אם יש מעלה כזאת וודאי שצדיק ירצה אותה 

שנית, המאמר שהבאת אינו הלכה, הוא אגדתא שמתארת מעלה מסויימת. אין לי מושג, למה צריך למצוא מאמר חולק.

שלישית, חז"ל הן במקורות הנגלה והן בזוה"ק מלאים ממעלת הצדיקים הנסתרים. אז נכון שאלו שמוזכרים, הם אלו שמישהו גילה, אבל ברור ופשוט שיש עוד רבים שאיש לא פרסם.

כך הוא כתב למעלה: "יש ענקים תורניים שאף אחד לא יודע עליהם" 

על זה אני מדבר, וכנראה על פי חז"ל יש להם צער מזה..

ברור שזה לא הלכה כי אין לזה שום מעשה בפועל, זו מעלה שקיימת לת"ח שנפטר ואפילו חלק מהתכלית

נפקא מינה שצריך להתפלל על זה. 

(עיין גם בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ז אות ד שמדבר על זה)

אולי אנחנו חולקים בהגדרת צדיק נסתר, 

לדעתי צדיק נסתר זה אחד שהסתיר את עצמו כל חייו, אבל השאיר ספרים או אמר דברי תורה שיגלו אותם אחרי מותו.

ואם יש כאלה שאיש לא פירסם (לפי הבנתי עד כה) כנראה שיש להם צער מזה.

אחד, אלא בקושי מכירים.

ברור לי שכאשר אנשים גדולים עוסקים בתורתם ברצינות של היותר נסתרים, זה שווה פי אלף מכל מיני וורטים פופולריים.

כי כעומק התורה כך עומק השכר.

חוץ מזה שיש נסתרים שמלמדים תלמידים, ותורתם טבוע בכתבי תלמידיהם.

בכל מקרה צדיק אחד הרוויח ששפתותיו דובבות בקבר ואחד בקושי לומדים אותו

ודי ברור שספריו של המפורסם הגיעו גם ללמדנים הרציניים.  (ואם הם עמוקים מובן למה אין להמון עם עסק בהם)

הזה העיקר העומק, כך גם בעולם הבא.

אז אם צדיק השאיר תורה עמוקה יותר, אז שפתותיו שדובבות בקבר יהיה להם ערך יותר עליון, גם אם פחות יעסקו בזה.

שמי שספריו מפורסמים יותר זה כי הוא כתב דברים פחות עמוקים מזה שלא התפרסם?

לא נראה לי שזה נכון... 

ואם לא לזה התכוונת

אז אנחנו מדברים על שני צדיקים שכתבו דברים עמוקים רק שהאחד התפרסם והשני לא

וחוזרים לעניין של החיסרון... זתומרת לא ממש חיסרון, אבל הוא היה רוצה שיותר ילמדו אותו

יכולים להיות שובבות בקבר גם אם לא התפרסם כל כך.

אבל נראה לי שיש עוד פרמטרים לפרסום.

אבל משמע לי מחז"ל שעדיין כל ת"ח היה רוצה שלאחר מותו תורתו תתפרסם כמה שיותר

נכון שכן לומדים ויש לזה ערך עם העומק והכל...אבל אם שפתותיו דובבות זה טוב לו, וודאי שירצה יותר ויותר.

לא כך?

תרל"ח

ב"ה ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. ואלה מוסיף על הראשונים שכ' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם. ועתה ניתוסף קיום בעולם בבחי' יצחק כמ"ש ז"ל שאברהם תיקן את העולם בבחי' אהבה וחסד. ויצחק בבחי' יראה ומדה"ד. וראינו שעיקר הבירור נעשה ע"י יצחק שממנו נבררו יעקב ועשו כל אחד להיות בפ"ע. למדנו שהיראה היא העיקר. אמנם עיקר היראה היא הבאה ע"י אהבה. ומזה נולד נקודה של אמת. וז"ש אברהם הוליד את יצחק. כלומר שע"י שיראת יצחק באה מכללות אהבה של אביו. עי"ז נולד ממנו יעקב. וכל אלה הענינים צריך כל איש ישראל בפרט ג"כ לתקן עצמו שהוא עולם קטן בכל המידות. וכ' וכל הבארות כו' סתמום פלשתים. וישב יצחק ויחפור כו'. וכ"ז הי' כדי שיצטרך יצחק לתקן העולם בבחי' השייכה אליו. לכן נסתם דרכו של אאע"ה לפי שעה. אעפ"כ ע"י עבודת יצחק אבינו במדה"ד נתעורר גם בחי' אברהם. כמ"ש וישב בחי' תשובה כו'. ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו. לברר שאח"כ חזרו גם הארות הראשונים שתיקן אאע"ה. וכן נוהג בכל איש שאחר שמתקן עצמו בבחי' אהבה. נסתם הדרך. כדי שיצטרך לתקן שאר המידות. ואח"כ חוזרין כל הארות ויגיעות הראשונים לטוב:

= לפעמים יש דרכים של צדיקים שהולכות לאיבוד, לפעמים הן גם חוזרות ומתגלות על-ידי צדיק אחר

(ידועים הרבה צדיקים שהתורה שלהם לא מפורסמת כשלעצמה אבל העניין הוא שהם השפיעו על התלמידים שלהם)

בהחלט יש ערך ללומדים תורה בצינעה, יש ערך לבריחה המוחלטת מן הכבוד. יש בחז"ל מקורות רבים על צדיקים נסתרים וערכם הגדול.

אין לי מושג מה אתה רוצה

נכון יש ערך ללומדים בצנעא ויש ערך לבריחה מוחלטת מן הכבוד - עד כאן אמת ויציב!

אבל כל זה בחיים.. לאחר המוות זה הפוך - יש ערך שילמדו את התורה שאותו ת"ח גילה/כתב בצינעא בחייו.

לא שמעתי על צדיקים שלא רצו להתגלות גם אחרי המוות.  ככה משמע 

אני יודע מה שחז"ל אמרו.. יש לך מימרא שמוכיחה אחרת תביא, בשמחה

אין שום הדרכה של חז"ל שאומרת שאדם צריך לשאוף שיכירו אותו ואת גדלותו. הבאץ אגדתא אחת, שאפשר להבין אותה אחרת לגמרי מההדרכה שהוצאת ממנה, אבל גם אם כדברך - יש בגדולי ישראל הנהגות שונות.

לעומת זאת יש אין ספור מקורות מחז"ל ומגדולי כל הדורות, על צדיקים/תלמידי חכמים נסתרים, שעשו הכל כדי להצניע את תורתם.

אין לי מה להוסיף יותר

אם אתה לא רוצה להגיב יותר - זכותך בהחלט. 

אבל קח בחשבון שביקשתי שתביא מקורות או סיפורים ולא הבאת - רק אמרת שישנם...

חבל שאתה דן לכף חובה ככה סתם בלי סיבה.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל