בחיים לא חשבתי לחשבן דברים כאלה..

זה מוזר להיכנס לשלפוחית של השני

בסדר?

נראה לי אבל יותר בכיוון של מוזרה נורמטיבית.

אני לא יודע מה עוד היה, ומאמין שהחשש מ"מוזרות" יושב על דברים יותר קשורים.

לא כדאי להפוך את העניין ל"חיפוש מוזרויות". בעיני זה לא תורם. אם זה מרגיש לך כמכלול משהו שלא מתאים לך, תמשיכי הלאה.

בנוסף, אני חושב שכדאי לנסות להבין מה בדיוק מפריע לך. כי אני משער לדוג' שזה שהוא הולך לשירותים הרבה זה לא משהו שבאמת מפריע לך. מה ב"מוזרויות" מפריע לך? האם את חוששת שיש דברים יותר עקרוניים שמסתתרים מאחורי? האם זה יכול להיות שבגלל הנק' מבט הראשונית שלך (שיכולה להיות צודקת לחלוטין), את דנה אותו ככה?

ובסוף האם את רואה תוחלת לקשר הזה ולמה?

בהצלחה!

ויותר משובחים.

אבל גם דברים טובים מאוד.

מה זה יכול להיות?

שאלתי את מי שיכולתי ואמרו לי שלא ככה הם התרשמו ממנו

ולעשות ממנו צחוק

לא התרשמת נקסט אבל תכבדי אותו

אני מתארת אותך מתקשרת לשאול אם תמיד הוא הולך לשירותים או תמיד צוחק

סירסלי?

אם הייתי משדכת בחור והבחורה היתה מתקשרת להגיד לי זה מוזר שהוא א. ב. ג. ד.

לא היה לי נוח בשיחה

רוצה תני לו צ'אנס או תשאלי אחרת .. מה הדברים הטובים שאת רואה בו? מה האתגרים שאת חושבת שיהיו בנינו

אבל לא להתחיל לרדת לרזולציות כאלה של הבחור הלך לשירותים הוא צוחק בקול זה מביא לי עצבים..

במקום אפשר לשאול .. איך הוא בתחילת קשר לוקח לו זמן להיפתח?

את חושבת שהוא טיפוס קולני או יותר מהשקטים?

ואולי זה הוא.

היה רק דייט אחד?

אם את מתלבטת שווה לנסות עוד, כדי להבין יותר אם ההתנהגות שהפריעה לך היא חד פעמית או פשוט ככה הוא ביומיום.

מוזר או לא זה פחות העניין... העניין הוא אם מפריע לך ואם את יכולה להיות עם זה או לא, וזה כבר תלוי רק בך.

זה אולי פחות נורמטבי אבל לגמרי אנושי ודי נפוץ כשמסתכלים על שכבת הגיל שלך ואתגרי הקשב שלהם. אנחנו בני אדם ויש לנו את האתגרים שלנו. זה בסדר.

כל דבר אפשר להסתכל עליו מכמה כיוונים, ומה שהופך משהו לבעייתי אובייקטיבית או לא זה לא רק המוזרות בעינינו ומה הפרשנות שאנחנו נותנים לזה, אלא הקשר נכון ובירור של השורש מאחורי הדברים מנקודת מבט אמיתית.

כי מה שיכול להיות מוזר בעיניי אחד, יכול להיות הטבעי והנורמלי של האחר. ונכון שיש נורמות חברתיות והכל, אבל אנחנו אנשים שונים שכל אחד יש לו גוף אחר, אופי אחר, ביטוי אחר ואנרגיה שונה. וכמו שתוכלי להגיד מי מהחברות שלך שקטה ורגועה ומי תוססת ומלאת אנרגיה שניכרת כלפי חוץ, ככה זה גם בצד השני, לכל אחד יש ביטוי אחר. וזה מה שלומדים לברר ולגלות במהלך ההיכרות ואם החיבור הזה נכון ומתאים וטוב לשניכם.

לצורך העניין בנוגע למה ששאלת, יש מי שילך הרבה להתפנות כי יש לו איזו בעיה או כי פשוט קר לו מדי או כי יש התרגשות שמשפיעה על המערכות של הגוף גם באופן כזה. יש מי שהקפיציות אצלו תעיד על משהו מורכב יותר, ויש מי שזו פשוט האנרגיה שלו שהיא יותר תוססת ומתבטאת בתנועה והוא מתרגש מדברים שמעניינים אותו, או כל סיבה אחרת. דיבור עם תנועות ידיים גדולות עלול להיראות מאיים לאחד, אבל יכול להיות פשוט ביטוי אולי לפתיחות ורוחב לב של האדם עצמו וכדו'.

נסי להתבונן בזה מנקודת מבט אחרת, לזהות קודם כל האם יש מצב שמדובר בפרשנות שאת נתת לדבר או שזה משהו שברור לך מעוד סימנים שזה מעיד על עניין אחר, ונסי לברר את זה אם בהתבוננות נוספת ואם בשאלות נכונות ורגישות שקשורות לעניין (יכולה לכוון לשאלות כאלו אם יעניין אותך) או לברר עם אדם אובייקטיבי, מה שנשמע שכבר עשית.

ותקשיבי לאינטואיציה שלך האם ההרגשה שעולה לך מולו היא שזה משהו תקין או לא. ועם ההרגשה הזו תלכי לברר בצורה אמיתית, כי היא יכולה ללמד שם משהו ולכוון לבירור נכון יותר, אם זה באמת משהו שנמצא אצלו או שאולי זה פחד או משהו אחר אצלך שנתן פרשנות מסויימת לדברים.

אחרי שתדעי מה העניין באמת, בשילוב ההרגשה שלך לגבי החיבור שנוצר ואיך השפיע עלייך, תוכלי לעמוד מול שאלות נוספות על המשך הקשר ואם מתאים לך.

היה פלוסים ?

כי נניח שהוא תקין לגמרי (זאת אומרת, אין בעיה -רצינית-)
אז קחי בחשבון הוא לא יקפוץ בכסא מהתרגשות כל החיים שלו.

למעשה, את תתגעגעי לתקופה שהוא יקפוץ כמו ילד בכיסא מדברים מעניינים ומשמחים..

כשהוא יבין מה מחכה לו בהמשך החיים כשבונים תא משפחתי.

את לא שיפוטית יותר מדי. את בסדר גמור.

אני במקומך,

-אם היו גם פלוסים- נותן עוד צ׳אנס לדייט אחד,

ואז תדעי סופית אם משהו לא מתאים לך וגם תחתכי בלב שלם.

אבל זה רק אם היו גם פלוסים.

בונוס :

גם תדעי שבאמת נתת צ׳אנס

ומי יתן שגם לך יתנו בהמשך צ׳אנס כשממש תתלהבי מבחור ואולי תלכי גם את לשיירותים 3 פעמים 

כי לא תוכל לעמוד בקסם שלו ויתכן שתלכי בצורה מזורה על ספסל.

כן, זה יכול לקרות.

הבחור המקסים קופץ רגע להביא לכם שתייה חמה ומשום מה, קיבלת מכת אנרגייה בפארק ובא לך ללכת -על- הספסל, הלוך וחזור. זה יכול לקרות.

בהצלחה.
 

שילך חמש פעמים לשירותים

שיקפץ משמחה גם מאה פעמים ..

לי זה לא נראה מוזר

פשוט תנסי לחשוב אם הרגשת נעים איתו, לא למה הוא מוזר , אלא תתמקדי בך ..

שפתחתי את השרשור

לא חוששת שהוא פה אבל קיבלתי תחושה שנגעתי כאן בנק' רגישה אצל אנשים.

אפשר למחוק .

לא "מה הוא לא בסדר" ויותר כמו "מה מפריע לך".

תקראי את התגובות פה. ותנסי להבין באמת מה מפריע לך בכל הנושא הזה. אולי תקבלי תשובה מעניינת.

את החששות המוקדמים שלי.

חששתי מראש שעלול להיות משהו ,לא ידעתי בדיוק מה.

פשוט קודם הרגשת שמשהו לא בסדר ולא ידעת מה, ועכשיו מצאת לך "סיבה" להרגיש לא בסדר.

זה לא קשור לבחור. זה לגמרי שלך.

בואי נתחיל מזה שמותר להרגיש לא בסדר עם דייט גם בלי סיבה.  אם הבחור לא מתאים לך, גם אם זה בגלל צבע שיער מותר לך להגיד לו לא.

שנית, הבטן שלך שמדברת עכשיו צריכה יחס יותר רך - מה מציק לי בו? מה לא טוב לי? למה ? (ומתי פגשתי עוד את התחושה הזו?)  וכשתקבלי תשובה לשאלה הזו תוכלי להחליט אם להמשיך או לא.

הייתה סיבה טובה מאוד לחשש שלי ( תזכור שאתה לא יודעת מי מגיבה לך ועל מי אני מדברת)

כי הוא בא מעולם שפוסל אחת כמוני נגיד ככה

אני מצידי חשבתי שאולי הוא אחר.

ופתאום ראיתי את כל הדברים האלה באדם אחד

באמת היה משהו מוזר ,היו עוד דברים שלא כתבתי,הבעיה שאני לא יודעת מה זה.

הייתי רגועה ונינוחה בדייט.

עכשאני לחוצה, אוכלת סרטים.

אולי אם מישהו היה מגלה לי במה מדובר הייתי נרגעת.

אחרי שקראתי את התגובות פה (שלמדתי מהן הרבה) חשבתי שטעיתי במה שכתבתי.

אבל עכשיו כשאת אומרת שהוא גם בא מעולם ש"פוסל אחת כמוני" זה בהחלט מחשיד, והגיוני שזו לא סתם התרגשות או מוזרות אלא משהו מהותי שלא סיפרו לך עליו.

ולכן כותב בעדינות.

אם זה העולם החרדי והעולם שבו פוסלים אותך, זה לגמרי מצדיק הבנה עמוקה יותר. לצערי יש שם תופעה שבה מפנים בחורים "קשי שידוך" לעולם הדתי לאומי בתקווה ששם זה יעבוד יותר בקלות.

חלק מהאנשים שמופנים הלאה הם אנשים נפלאים, וחלק... ובכן... קצת יותר מורכב.

אבל זה לא קשור לנושא שכתבת עליו שם. יש אנשים עם רגשות עזים יותר או תגובות גוף קצת יותר דומיננטיות. אפשר להחליט שזה לא מתאים לך (וזה בסדר גמור) ואפשר להגיד שהאישיות שלו שווה את זה.

לגבי החשד למה הוא מסכים להיפגש אתך שראיתי שהעלת בשרשור אחר וכנראה לזה התכוונת לגבי אימות החשדות(?) - לדעתי את יכולה לשאול אותו ממש באופן ישיר מאיפה מגיע הרצון להיפגש לאו דווקא בתוך המגזר / לא בדיוק עם הטייפ המצופה ממנו.

אנשים צריכים להרגיש בנח לשאול -הכל- בפורום (טוב, כמעט הכל)

על ידי כמה אנשים שחושבים שהם יודעים הכל והאמת מונחת אצלם בכיס. ההתנשאות הזאת פשוט מעלה ריח צחנה. איכס.

במקום להתייחס לגופו של עניין, האם זה מוזר או לא, את מקבלת הרצאה על מה חסר לך במידות. כאמור, איכס.

לק"י

אם יש הודעות מסויימות שאתה חושב שהן בעייתיות, בבקשה תדווח לנו ואנחנו נחליט מה לעשות.

מי שלא נעים לו בפורום, לא חייב להיות פה.

(גם אשה חייבת במאה ברכות, והילקוט יוסף כותב כך. זה עוד התנגשות מעשית עם הטעות שלו שאשה לא חייבת בשלוש תפילות רק אחת. איך אשה נורמלית תצליח להגיע ל100 ברכות, אם היא לא מתפללת 3 תפילות? סתם הערתי כי היה שרשור בנושא)

סתם ככה, כצופה מהצד פה, אתם קוטלים ולא נעימים לפעמים בלי סיבה. לא מכבד ולא מאפשר לפורום להיות נעים ומזמין.

לשאלתך, לי נשמע מוזר ובהחלט הייתי מבררת טוב טוב *לא דרך מי שהציע* אלא באופן עקיף דרך אנשים שמחוייבים אלייך, על האדם הזה.

מתקשרת ישר בלי הודעה לפני ואומרת שאני רוצה לברר על איקס. ואז םותחת טוב את האוזניים לשמוע האם הם משתהים בתגובה או דוחים אותך בתירוץ לא מוצלח. או לחילופין ישר משבחים אותו

אחכ הייתי מבקשת שיספרו עליו, ובסוף שואלת ישירות:

איפה היית ממקמת אותו על הציר בין בחור בוגר ורציני לבחור קליל וספונטני? שומעת ומבקשת דוגמה.

אחכ-

תראי יש לי הרבה ספקות לגבי,הקשר. אני חוששת שיש לו לעיתים התנהגות פחות מקובלת. ילדית אולי. את יודעת על מה אני מדברת?

להקשיב טוב. זו המילה. לרוב מהשקט ביו השאלות תגלי יותר מהמילים עצמן.

כנל- ידוע לך על בעייה רפואית שהוא מתמודד איתה? עוד משהו חשוב שכדאי שאדע?

מאשר חיפוש זוגיות.

פחות התחברתי. למרות שהכוונה שלך ברורה וחיובית.

אמון, רצון טוב ותקשורת טובה פותרים את רוב האתגרים.

אני בעד לערב צד שלישי (שלא קשור לצד השני) 
-שיחזק אותך- -ויחדד אותך- לגבי מה לבדוק ואיך לבדוק ומה לעשות. איך להערך. איך להתמודד.בכל תהליך הפגישות.

אגב, לדעתי זה גם טוב כשיש זוגיות ונישואים. מישהו שיחזק אותך אבל לא יתנהג כמו בורר או שופט בזוגיות. את זה -אתה- צריך לעשות (מי שמתייעץ)

באמת לא הכי נעים..

המקרה הזה גם לא שגרתי באפשרויות הבירור ולא מעוניינת לפרט למה.

בקיצור ,קצת אכלתי אותה ,ואצטרך כנראה קצת להמר.

כי אנשים לא מבינים שהחיים הם כאלה

ולאנשים יש צורך לחייך או לצחוק או לשתות או ללכת לשירותים

הכל לגיטימי זה ממש לא הופך אותו למוזר

וחלק מהעניין זה להבין לא למה האחר מוזר

אלא מה הצורך שלי , למה אני הרגשתי לא בנוח?

אולי הרגשתי לא בנוח לחכות לו הרבה זמן? אולי הרגשתי שהוא לא שומע אותי?

ואם זה מעליב אני באמת לא מבינה ..

מה שלי נראה ממש רחוק מהמציאות 

זה להתקשר לשדכנית ולשאול אותה אם יש לו בעיה רפואית ..

לאן נסעת דעי את מקומך

מניסיון של כמה הצעות שידוך לחברות כמעט לכל אדם יש לו אתגר כזה או אחר 

וכל אחד חושב ששלו הכי גרוע 

אחד פצע אחד כאב ברגל אחד חרדה אחד בטן

שאלה תמימה שלך יכולה לפגוע עד מאוד באחר

ואני באמת חושבת שמי שכל דבר קטן גורם לו לפסול שלא יצא לדייט ..

ובמקום לחשוב למה האחר לא טוב / מוזר 

צריך לשאול איזה חוסר שלי לא נראה 

השאלה הזו הרבה יותר מדויקת גם להמשך .. אם לא איתו אז אחר

רשמתי את זה מלא פעמים

מותר לה להרגיש את שלל הרגשות שהיא מרגישה

וטוב שהיא מקשיבה להם

מה שעדיף לא לעשות זה להתרכז בשני במקום מה אני מרגישה כי זה יוצר בסוף יותר נזק מתועלת

מותר לה להרגיש מה שבא לה,

ומותר להעיר לה על זה.

ומותר לחשוב שזה לא מתאים.

ומותר הרבה דברים.

לא כל מה שמותר זה חכם ונכון לעשות.

מותר..

החבר של זכותי

תשומת הלב. זה בד"כ יהיו אותם אנשים שכאשר לא סוברים כמותם אז אתה כנראה לוקה במידות שלך ומשהו חסר אצלך בעבודת ה'.

שוב, מחזק ורק אוסיף לפותחת, לגיטימי לגמרי מה שאת מרגישה, אל תתני לקולות פה לגרום לך להרגיש שאת לא בסדר.

כן זה מוזר שהוא קופץ מהכיסא כמו ילד מאושר או משמחה.

כן זה מוזר לדבר יותר מדי עם הידיים ולעשות תנועות מוגזמות.

אני לא יודע לגבי שירותים(יכול להיות מהלחץ), אבל זה כבר שלו ואני לא נכנס לו לגוף.

ולכל אותם שאומרים לך שאת לא בסדר בצורה כזו או אחרת, תציעי להם לצאת עם הבחור או אם בחורה דומה, לשבת במסעדה או במקום עם הרבה אנשים ונראה איך הם ירגישו כאשר הם יעשו את מה שתיארת. קל לדבר כצדיק מהצד, אבל כל מה שתיארת שהרגשת לגיטימי ובאמת מוזר וראוי ליחס מיוחד, ולא לביטול בטענה שאת צריכה לעבוד על המידות או לבחון קודם את עצמך כמו שקיבלת מהרבה כאן. בהצלחה.

אני לא חושבת שזה יפה להתקשר לשדכן או לשדכנית

ולהגיד לה הוא תמיד צוחק בקול? הוא תמיד הולך אלף פעמים לשירותים?

אלא (בפעם המיליון שהסברתי)

הוא בחור קולני? או שקט? הוא מרגיש בנוח מהר או לוקח לו זמן להתפתח?

היית שמח אם היו מדברים עליך ככה? כי אני לא

ואני כן חושבת שהוא לא רלוונטי אלא היא החשובה היא הרלווטנית

מה אני הרגשתי ?? הרגשתי שקופה ? הרגשתי שהוא רואה אותי?

מה כל זה גרם לי להרגיש ובזה להישאר לא להיתקע בו

ואין בזה שום פסול

איזה בשבילי אתה יודע כמה זמן אני מחכה פה בתור כולם עוקפים אותי

הלוואי בשבילי

אם הצד השני מפרש התנהגות שלי כביזארית. 

אני יודעת בוודאות שלפעמים התשובה היא כן.

נורמטיביות זה עניין יחסי. מה מקובל בחברה. מה שמקובל אצלי, זה לא בהכרח מה מקובל אצל אחרים.

לדוגמה, דיברתי פעם עם מישהי ממגזר אחר, והיא סיפרה ששם המדוייט מגיע (ועדיף בידיים מלאות) לבית ההורים עם רכב, עולה להגיד להם שלום, ואז לוקח את המיועדת לדייט.

אם מישהו בדייט ראשון היה דופק בבית של ההורים שלי (ועם שי כלשהו) - הייתי חושבת שהוא ממש מוזר.

לגבי מה שאת מתארת, אני חושבת שנכון לשאול: מלבד הדברים שמרגישים לך חריגים, האם השאר סבבה?

אם כן, לנסות שוב, ואולי לבחור תפאורה יותר נינוחה לדייט, אולי מקום שקט יותר, עם פחות גירויים. דייט בסופו של דבר זה רגע בחיים, ואולי המעטפת של הרגע ההוא גרמה למשהו לא רגיל אצלו.הואם זה עדיין ממשיך, והשאר עדיין סבבה - אפשר לנסות לברר מול מכרים שלו, או אולי לפתוח ישירות מולו (כמובן ברגישות ועם טאקט).

אם לא - אז את לא רואה כאן פוטנציאל, אז למה להמשיך?

מעבר לעניין האובייקטיבי (אם בכלל יש דבר כזה בפרשנות של מה מוזר) - יש את העניין הסובייקטיבי. איך זה זה גורם *לך* להרגיש. ולדעתי, אם את מרגישה שלא בנוח בדייטים - זה לא קשר שראוי לפתח. בלי קשר אם אדם אחר היה מרגיש בנוח באותה סיטואציה.

אנשים טובים,תודה לכל מי שניסה לעזור.

למדתי מהאירוע שהפורום הוא  מקום אחרון להתייעצויות מהסוג הזה מכמה וכמה סיבות

יש הרבה אנשים שחווים דחיות ,תסכולים, כאבים ומה לא

ואנשים טובים שרוצים לגונן על אחרים וכו

ראיתי פער גדול בין ההתייחסות כאן לאנשים שמכירים אותי.

המסקנה שלי היא שאם אתה או את בעלי מודעת עצמית סה"כ טובים שלא מחפשים כל היום מה לא בסדר אצל אחרים תהיו קשובים מאוד לעצמכם. וכן, יש מציאות של התנהגות מוזרה ואפילו מופרעת.

ה' עזר ושמעתי על הבחור דברים מלחיצים ומבחילים ברמות.

אל תתנו לאף אחד לכבות את החושים הטבעיים והבריאים שלכם,לא משנה כמה ינסו להטיף לכם.

עברתי על התגובות הבאמת יפות ופשוט ידעתי שרובן  לא רלוונטיות אבל לא ידעתי מה בדיוק ראיתי.

ממליצה בחום להייעץ עם מי שמכירים ורוצים נטו בטובתכם בלי רעשי רקע.

תודה ובהצלחה לכולם.

ואתה מאלו שעליהם היא מדברת..

"הלך 3 פעמים לשירותים?!" כן אחי 3 פעמים ככה היא כתבה.

"אף פעם לא חשבתי לחשבן דברים כאלה" , וואו איזה צדיק אתה.

אז אם מישהי תקום 70 פעם לשירותים בפגישה של שעתיים זה לא יהיה מוזר בעיניך? אם לא, קטונתי, אבל כנראה שכן אז אל תתחסד על חשבון אחרים.

וזה מייאש לכתוב את זה כל-כך הרבה פעמים

רשמתי תקשיבי לעצמך מה את מרגישה את העיקר פה ולא הוא

מה את חווית

חבל מאוד שאת זה לא ראית.

את תראי שכולם כמעט מסכימים שאין כזה דבר התנהגות מוזרה אובייקטית ושהכל בעצם  סובייקטיבי ועם זה אני לא מסכימה בכלל. וכשהרבה מאוד אומרים שזה לא קיים זה עלול לערער, ב"ה זה לא קרה אתי אבל עם אחרים אולי כן. אני חושבת שאם כל אחד מאיתנו יהיה אמיתי עם עצמו עד הסוף בלי כל מיניב שיקולים  שיכולים להשפיע איך נכון להגיב בפורום עם כל המשמעויות וההשפעות של זה הרובלפחות  יסכימו שיש חריגויות אובייקטיביות.

בנוסף אני מכירה בחיוב שבלדבר על מה אני הרגשתי ,צריך לשים לב טוב שיש בזה גם חסרונות במיוחד אם מקצינים עם הגישה הזאת

יש בזה משהו מטשטש בין בריא לחולה.

למשל מה תגידי על מישהי שעברה הטרדה מינית? תדברי רק על מה שאת מרגישה ולא על הפוגע?

יש מציאות שצד אחד בסדר מכל הבחינות רגוע ושליו והצד השני מופרע. אפשר וצריך לומר את זה.הסיטואציה לא חישיבת להיות קיצרנית כדי 

הגישה היא שהצד השני לא רלוונטי

אלא מה את מרגישה ..

נניח מישהו מסתכל עליך  וחברה שלך חושבת שזה בסדר

מבחינתי נניח זו כן הטרדה

אז אני העניין פה

העניין איך אני מרגישה ומה אני חווה לא מעניין אותי מה היא חושבת..

ואם לא אהבתי את זה אז לא אהבתי את זה

ויהיו לזה השלכות

כנ"ל פה אמרתי תעזבי אותו ,תתמקדי בך רגע,מה אכפת לך ממנו? את העניין  תשאלי את עצמך מה הרגשתי במהלך הדייט

המפגש נועד כדי לבדוק אם יש התאמה

לכן חושי הביקורת  חייבים לפעול,

ברור שלא לחפש בכח מה לא בסדר.

הגישה של לומר מה הרגשתי טובה כשכבר יש קשר ויש מחויבות ועוד יותר כשנשואים אבל אסור לקדש אותה כאילו זאת דת שאסור לזוז ממנה ,והאמת שזה גם קצת נוגד את הנטייה הטבעית שלנו.

אני מאמינה שרוב מי שאחז בגישה שמוזרות זה עניין סובייקטיבי בלבד לא באמת אוחז בזה, יש חריגויות אובייקטיביות. אני מבינה גם את המורכבות להגיב "נקי" בפורום שכזה, יש רגישויות יש שיקולים כאלה ואחרים ,יש התמודדויות ,יש אנשים שמכירים אחד את השני וכו.

אפשר להסתכל מה קורה סביבנו ולשאול "מה קורה? מה אני רואה? מה זה?".כשאומרים את זה לא צריך ישר לרוץ לפרשנות שיש עין רעה,רכילות וכו.

לפעמים שאלה היא שאלה.

בסך הכל חושבת שאת צריכה להתמקד בעצמך

זה יתן לך תשובות יותר מדויקות ..

והוא לא מעניין מעניין איך את הרגשת לאור מה שהיה לך בדייט

כל השאר לא רלוונטי.. לא מעניין אם מוזר או לא

הגעתי למסקנה שאת צודקת.

חבל שפתחתי את השרשור הזה,אשתדל לא לחזור על הטעות הזאת יותר.

סליחה ממי שאולי החלשתי באופן כזה או אחר.

בהצלחה לכולם. שבת שלום.

אני מניחה שכולנו יכולים להסכים שיש חריגויות שהן אובייקטיביות - אבל אם היה מדובר בחריגה כזו, כנראה לא היית שואלת אותנו אם זה נורמלי, כי היה ברור לך שזה חריג.

ברגע שזה לא חריג, ויש שטח אפור, וברור שאנחנו לא יודעים מספיק מה ההקשר ומיהם האנשים - אין לי דרך לדעת.

בהודעה שלך שאלת מה זה נורמטיבי - אז עניתי שזה לא ברור ותלוי תרבות. האם יש התנהוגיות שמוזרות בכל תרבות? כן, אבל אז כנראה שלא היית שואלת.

אז המימד האובייקטיבי לא קיים כאן מבחינתי בגלל שאין לנו את כל המידע.

אבל מעבר לזה, יש אנשים שבעיני הם חריגים (מבחינת התנהגות) והם נשואים.

כלומר זה שאדם מתנהג באופן חריג, זה לא בהכרח עילה בעיני להיפרד. הדגשתי בהכרח, כי לאחרים זה כן יכול להיות סיבה - זה לא שכל מי שחריג לא ראוי לנישואין לדעתי.

הכי קל להגיד - הוא מוזר, למה בכלל לנסות שוב? אבל אם את כותבת כאן, וזה לא ברור לך, כנראה שיש לך ספק כלשהו, ועל הספק הזה באתי לכתוב.

בע"ה שהבחור הבא שתפגשי יהיה מדויק לך! ובלי עוד התנסויות פחות נעימות

הפוך, אמרו לדייק יותר. נשמע סביר ששמעת עליו דברים יותר גרועים בעיקר בגלל הרקע שלו המסתיר או מה שלא יהיה.

מי הם שיגידו לה או ידייקו לה מה היא הרגישה?

היא באה ואומרת לך הרגשתי x , הם באים ואומרים לא לא, הרגשת y תקשיבי לנו.

איך זה לא התנשאות? איך זה לא ביטול שלה? מי הם שיבואו לדייק מה היא הרגישה, מה חוויתם את הדייט ברוח הקוטג' שלכם?

לק"י

יענו לו מה שהוא רוצה לשמוע.

יש פה אנשים שונים עם דיעות שונות.

לא קראתי את כל השרשור, אבל לא ראיתי פה משהו פוגע או מזלזל כלפיה.

ובאה אליי בתלונות וטענות כאילו פגעתי במישהו, שוב כנראה אותם "צדיקים" פנו אלייך בטענות שווא.

שימי לב שאני לא היחיד שטען שהתגובות פה מאוד מבטלות וגורמות להרגשה לא נעימה בפורום, זה שאמרתי להם את זה בפנים כמו שצריך? אני חושב שאם הם כותבים הם צריכים להיות מספיק חזקים להתמודד עם תגובות נגד בדיוק כמו שאמרת, יש לי דעות שונות ואני אומר להם את זה בפנים, מי שלא מתאים לי איך אמרת מוזמן לא להיות פה לא ?

לק"י

התחושה שלי כשקראתי את ההודעות שלך היתה שאתה מנסה להשתיק את מי שלא הסכים עם הפותחת.

גם דיעות שונות צריך לדעת איך לומר.

אפשר להגיד "אני לא מסכים עם זה, לענ"ד זה כך וכך", ואפשר להגיד "איזה דבילי מה שכתבת".

בכל מקרה, תלונות על הודעות נעשות בכפתור "דווח". 

על מה שהוא כתב..ממש מרגיש שאת חלק משליטי /צדיקי הפורום שמשתיקים אחרים כשמשהו לא נראה להם, אחרי שתקראי את כל ההודעות אקבל את מה שאמרת שאני מבטל אחרים, עד אז אין לך זכות לומר זאת כאילו אני תקיף והם צדיקים שוחרי שלום.

שוב אני אדגיש, אני לא מתכוון ללטף אף אחד או להגיד בצורה עדינה מה שנראה לי שצריך לומר בפנים כמו שהוא. ואף פעם לא עשיתי את זה בצורה שמקללת מישהו אחר, באמת מספיק עם ההתקרבנות הזאת, מי שלא מתאים לו מה שאומרים בדיוק כמו שאמרת שלא יהיה פה. לא תשתיקי את הדעות שלי בטענה שאני לא נחמד. כשבתכלס את פשוט מנסה להשתיק אןתי כי אני לא חושב כמוך וכמו שליטי הפורום.

מעולם לא הייתי שליטה פשוט

אני רוצה לדעת אם מביאים לי מתנות

זה לא כאילו שכל מי שנשוי צדיק ולא מדבר לשון הרע, ולהפך.

ובעיני ההודעה הזאת פוגענית.

אז בטח את גם חושבת שההודעה שלה

"לדעתי מיותר לדבר עליו לשון הרע" היא מאוד פוגענית, או שלא כי לא קראת כי את טורחת להוכיח לי כמה אני טועה במקום לפקוח עיניים.

הגבתי את מה שהיא הגיבה וסך הכל מה שאמרתי זה על המשקל של מה שהיא אמרה, "אין טעם לדבר על אחרים" לא ? דיבור עליהם זה לשון הרע. לא אמרתי שום דבר לא בסדר, ואם את חושבת שכן, אז בהכרח מה שהיא כתבה גם לא בסדר.

אבל אני לא מצפה ממך להודות בזה כי "אחוות נשים" או איזו שטות שלא תהיה שמסנוורת אותך.

ונראה לי שאתה מפספס משהו בקריאה. (וזה בעיני דרך יותר נחמדה לכתוב שכנראה אתה לא טורח לפקוח עיניים ולהבין מה שכתוב בהודעות).

מישהו הגיב שהדברים שהיא כתבה מוזרים.

הפותחת הגיבה שיש עוד דברים מוזרים, אבל יש גם דברים טובים, ושהיא ניסתה לברר.

הפי כתבה שאם היא לא התרשמה מהבחור, שלא תדבר עליו לשון הרע עם אחרים אלא תעבור הלאה.

אתה לעומת זאת הרגשת צורך לחלק להפי הוראות במי היא צריכה להתעסק, ולהדריך אותה בזה שהלשון הרע שלה לא תוביל אותה לזיווג.

לא מצאתי ציטוט כזה בהודעות כאן בשרשור ("אין טעם לדבר על אחרים").

והמשקל של מה שהפי כתבה שונה לחלוטין לדעתי ממה שאתה כתבת.

זה יפה שאתה חושב שמה שאתה טוען זה אמת ואובייקטיבי, אבל אם אני טוענת משהו זה בגלל שאני אישה או שאני מסנוורת.

לא חושבת שיש לפורום הזה שליטים\צדיקים. יש אנשים שמתנדבים מזמנם החופשי כדי לנהל את הפורום.

אין לי שום רצון שכולם כאן יחשבו כמוני.

לדעתי, גיוון הקולות הוא מה שנותן את היופי שיש כאן בפורום.

אני מסכימה עם יעל - זה לא שקראת למישהו דבילי, זה לא מה שהיא כתבה.

היא מתכוונת לזה שגם דרך וצורה להגיד את הדברים, והציגה דוגמה לאיך אפשר לומר את אותה האמת, אבל זה נשמע אחרת לחלוטין בצד השני. והצורה שבה בחרת להגיד דברים כאן לא נחמדה. זה לא אומר שדעתך לא חשובה.

יש גם הבדל בעיני להגיד את הדעה שלך, לבין לבטל דעות של אחרים. ולא אני קראתי כאן לאחרים בריונים ומתנשאים.

ולגבי מה שכתבת, גם לי אין עניין שיחשבו בדיוק כמוני, מה אני מדבר עליו זה אנשים שמבטלים אחרים ואז הולכים ומחזיקים מעצמם צדיקים. מה הפותחת בסך הכל אמרה? דבר לגיטימי לחלוטין, והצדיקים מיד מבטלים, בטענות שאת לא יודע מה הרגשת וכל מה שנאמר פה מקודם, אין טעם לטחון מים.

קראתי להם בדיוק מה שהם. איך זה לא ביטול להגיד לה "3 פעמים לשירותים?!" בזלזול כזה, לא ראיתי אף אחד מכם קם להגיד לו להפסיק לבטל כי אתם חושבים כמוהו. וזה בסדר, פשוט לא להיתמם ולהגיד שאני תקיף כי לא נוח לכם לשמוע אמת.

היא רק שאלה:

"יצא לכם להתנהג בצורה ביזארית בדייט?

איפה עובר קו הגבול בין התנהגות מוזרה נורמטיבית ללא נורמטיבית?

זה תקין לקפץ כמו ילד בכיסא תוך כדי ישיבה כשמשהו מעניין/משמח, ללכת 3 פעמים לשירותים תוך שעה וחצי,לדבר עם תנוחות ידיים גדולות?

באמת שלא יודעת מה לחשוב נראה לי מוזר מצד שני אולי אני שיפוטית מדי?"

היא ביקשה מאיתנו לתאר חוויות שלנו (איך יצא לנו להתנהג בדייטים),

להגדיר מהו התנהגות נורמטיבית ולא נורמטיבית,

לחוות דעתינו על התנהגויות מסוימות,

ולשפוט אם היא יותר מדי שיפוטית.

וזה מה שראיתי שנעשה כאן בשרשור. לא מבינה למה זה בעיניך בריונות והתנשאות.

ספציפית לעניין השירותים, אני חושבת שהמגיבים הפרידו בין זה לשאר הדברים - כי ייתכן ומדובר במשהו רפואי ולא אישיותי.

אני לא ראיתי כאן ביטול של מה שהיא הרגישה, אלא הצעות לתת לה נקודת מבט אחרת על העניין. היא מוזמנת לקחת או לא, אף אחד לא כופה עליה. ברור שאנחנו לא מקבלים החלטות במקומה.

שוב, גם אם מה שאתה טוען שהוא אמת זה נכון (ואני לא חושבת שקראת נכון את הדברים בשרשור) - יש דרך לתווך את האמת הזאת לאחרים. 

מי שאומר את האמת כפי שהוא רואה אותה בפרצוף של האחר, בלי לחשוב על הניסוח המתאים, אנחנו נוטים לקרוא לזה חוסר טאקט.

לק"י

כי זה לא משנה.

וסליחה שאני אומרת, הפורום זה לא דמוקרטיה. אם יש צורת דיבור משפילה/ מקטינה/ מעליבה וכו', אז אנחנו לא נותנים לזה מקום.

לכן אמרתי-

א. יש דרך להביע דיעות אחרות.

ב. דיווח על הודעות זה בכפתור "דווח".

אני עוצרת את הדיון פה. אם תרצה, אתה יכול לפנות אלינו באישי.

אם הוא לא אמור לרצות אותך, ובכל זאת רוצה, זה או כי את מיוחדת ממש, או שיש לו בעיות. ובלי קשר לזה שאני בטוחה שאת מיוחדת ממש- הייתי מהמרת על האפשרות השניה, במיוחד כי אמרת שיש לו התנהגויות מוזרות- מה שפירטת ומה שלא.

אני הייתי בסרט הזה- התארסתי עם מישהו בעייתי ובסוף התבטל וכל הקשר גרם להרבה כאב. אל תעשי טעות כזו. את חשובה מכדי לעשות לעצמך דבר כזה. אמר אוקיי ומתלבטת אם לבטל? תגידי שאת צריכה עוד זמן. זה לא באמת נורא כ"כ. אל תתחתני עם מישהו שאת לא רוצה בו או שלא טוב לך איתו!!

אם זה לא פעם ראשונה שזה קורה, סביר להניח שככה הוא.

אם פעם ראשונה, או שזה חד פעמי, או שהוא עכשיו חושף מיהו באמת.

תחשבי טוב טוב לפני החלטות. ותזכרי, גם אם אמרת אוקיי- מותר לבטל. זה לא סוף העולם. ולכולם יהיה ככה הרבה יותר טוב.

תכתבי לעצמך ממש מה מוצא חן בעינייך בו, ומה לא. תוכלי להיעזר במישהי שמכירה את שניכם לצורך זה.

בהצלחה!

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.