עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך י"א בשבט תשפ"ד 01:07
ועוד ערב שבת
ועם כל הניגודיות בית הבית המצוחצח והאוכל הטעים לבין ההרגשה הפיכסית שבלב...
וכמה רגישות יש בך
וכנות
ולב גדול שפועם
אבל שבור
כ"כ כ"כ שומעים אותך מבעד למילים הכתובות
רוצה לשלוח לך חיבוק חם ותומך 
ולנסות טיפה להתייחס למה שכתבת:
א. לגבי מה שכתבת: "לפעמים אני מבקשת הפסקת אש וזה עושה כל כך טוב
אבל עכשיו די כבר אין לי כח מדי טעונה עליו. בצדק תאמינו לי.."
את בעצם מזהה כאן *חוזקה שלך* - שהיא ליזום התפייסות, ליזום "הפסקת אש"
ואת גם מזהה שכאשר את מממשת את החוזקה הזו בך - זה עושה *כל כך טוב* (!)
ואני חושבת שהתמקדות רגע בשני הדברים הללו יכולה לשפוך עוד קצת אור על כל הנושא.
כי בעצם הסתכלות שאומרת: "אוקיי. אני מבינה שאנחנו שני בני אדם שונים.
לכל אחד מאיתנו חוזקות וחולשות.
ברור שאנחנו לא מושלמים, אלא אנחנו אנושיים, בשר ודם.
אחת החוזקות המאוד יעילות ומבורכות שלי היא היכולת ליזום הפסקת אש וליזום התקרבות מחדש לאחר ריחוק.
זו באמת עוצמה וחוזקה נפלאה
ואני גם רואה בפועל שהיא תורמת רבות *גם לי*, גם לנו כזוג, וכמובן גם לבעלי.
(ואפילו כשאני כועסת עליו אני יודעת שאותה חוזקה טובה גם לי עצמי ולא רק עבורו 
)
ואני יודעת שנכון, לבעלי *אין את החוזקה הזו של ליזום פיוס ראשון או ליזום הפסקת אש*
נכון.
וזה הרבה פעמים יכול מאוד מאוד לתסכל.
אבל היי, יש לו בטוח חוזקות אחרות.
אולי אני אזכר ואכתוב לי כמה חוזקות שלו?
אולי יש לו גם חוזקה שלי עצמי אין?
אולי במקומות אחרים דווקא הוא יותר חזק ממני?
ובמקומות הללו אני דווקא נתרמת ממנו?
כלומר אם אני אקח את כל המקומות של החוזקות של שנינו
ואראה איך שנינו יחד *מתברכים מהשוני*
ולא מאוימים מהשוני,
איך אנחנו משתמשים בחוזקות של כל אחד ואחת מאיתנו למען האושר של שנינו -
זה יכול יותר לקדם אותנו?
כמובן לא בתור זריקת אחריות
ולא בתור לקפוא על השמרים ולא להשתדל כלל,
כמובן שלא
אלא בתור לזהות את האנושיות שלנו
את המקומות שיותר חזקים בנו
ואת אלה שפחות
ועם זה לעבוד
ומה שנקרא - עם זה לנצח!
וכמובן שאפשר בין לבין להשתדרג, לעבוד, להשקיע, ללמוד, לגדול...
ב. לגבי מה שכתבת:
"וגם הוא טעון אני שומעת רואה מריחה את הקושי שלו
ואולי הוא צודק בחלק..."
כאן רואים שוב את הרגישות הגדולה שלך שאפילו בעת תסכול וריחוק את מצליחה לראות גם אותו, גם את הצד שלו,
גם את הקושי שלו,
ואפילו לומר שיש חלקים שהוא צודק בהם
ואני מאוד מאמינה שאותה רגישות וכנות נפלאים שיש בתוכך
כבר תרמו הרבה ועוד יתרמו הרבה גם לפיוס הנוכחי ❤
והמקום של בעלך ששומע ושישמע עוד כמה אשתו *רואה אותו*
כמה אשתו נותנת ניראות גם לקושי שעבר עליו
כמה היא אפילו רואה את האמת בדברים
ונותנת לכל זה מקום וניראות -
יכול מאוד להתחזק ולהתקרב דווקא ע"י כך,
להמשך שיח מפרה ומלבן ולהמשך תהליך של התקרבות מחודשת ואפילו גדילה וצמיחה גדולה יותר דווקא מכך.
ג. לגבי מה שכתבת:
"למה תמיד אני צריכה להפסיק ראשונה
להרגיש שזה הכי חשוב לי..."
יכול להיות שהעמקה בכמה מהנחות היסוד הללו יכולה לקדם אתכם עוד.
למשל, הנחת היסוד הזו ש"אם אני מפסיקה ראשונה סימן שאכפת לי"
ו"אם בעלי אינו מפסיק ראשון סימן שלא אכפת לו בהכרח"
אפשר לשים עליהן במקום סימן קריאה -
סימן שאלה.
ולשאול - האומנם?
האומנם בהכרח אם בעלי לא מפסיק ראשון זה אומר שלא אכפת לו?
ואולי (כמו בהרחבה של סעיף א) הוא לא מפסיק ראשון כי זו לא אחת מהחוזקות שלו ושם יש לו חולשה, אבל באמת באמת שאכפת לו,
כ"כ אכפת לו ממני, מהקשר, אכפת לו! פשוט אין לו את היכולת, אין לו את ה"פיצ'ר" הזה שהוא יכול ליזום פיוס, משהו שם קשה לו ותקוע לו,
אבל אולי אני ארחיב רגע את המבט שלי ואראה את כל החוזקות שכן יש לו ואת כל הפעמים שכן הרגשתי שאכפת לו,
שבאמת באמת אכפת לו והוא יכל גם להביא את זה לידי ביטוי בחוזקות שלו כדי שגם אני אראה?
ואולי עצם זה שאומנם הוא לא יוזם ראשון את הפיוס, אבל הוא בהחלט נמצא בפיוס עצמו
וכמו אומר לי: אשתי האהובה כ"כ תודה לך שהושטת לי יד. כ"כ היה לי קשה לעשות את זה, הלוואי שהייתי יכול אבל אני לא יודע איך.
ואת הארת לי את הדרך ובזכותך אני כעת מהלך בה. בדרך של האור והטוב והפיוס".
והוא לא יזם, אבל כל כולו בתוך הפיוס עצמו
וכל כולו בתוך ההתקרבות עצמה
וכל כולו בתוך האהבה שלכם
ד. כשתיארת את השבת *הרגילה* שלכם:
"...אחכ מתנשקים ומתחבקים
אנחנו
הילדים
ואז יושבים יחש עם הספה לפעמים מתפללים לפעמים קוראים עיתונים אפילו
אבל האוירה נינוחה הזו"
איזה מרגש ומחמם את הלב רק לקרוא את זה!
ואני בטוחה שעוד יותר גם לחוות את זה!
ותראי יקרה, זוהי השבת *הרגילה* שלכם!
זה מה שקורה הרבה מאוד
ונכון, חד פעמית השבת, זה לא קרה.
וזה בהחלט כואב
ודווקא מתוך העוצמה של הטוב
כשאין אותו - זה כ"כ כ"כ מורגש
אבל איזו זכות שיש את הטוב הזה!
שהוא קיים!
ונוכח!
ורגיל!
והוא הוא התדיר!
ולהתחזק רגע גם בזה - שאנחנו כרגע בירידה שהיא לצורך עלייה,
שזה זמני,
שגם מזה נגדל,
אבל בעיקר - שיש לנו את כל הבסיס האיתן והטוב הזה לחזור אליו וממנו
וזה יקר כ"כ כ"כ
ולא מובן מאליו כלל ❤
ה. כמובן לתת מקום גם וקודם כל לעצמך
לקושי שלך
לפגיעה שלך
לעשות עבודה רגע מול עצמך, אפשר בהחלט עם דף ועט ולשאול -
מה היה קשה לי כאן?
מה כאב לי?
לדייק אותך ואת המקום הכואב עוד -
ומתוכו לבוא לשיחה המשותפת שלכם כאשר היא תתרחש (או כמה שיחות)
ולהביא את עצמך לשם
בדיוק, בעומק, בכנות, בפתיחות
לומר את הכל, גם את המקום שהיה כמה ליוזמה של פיוס גם ממנו,
ולשאול אותו, איך אתה רואה את הדברים?
זה משהו שאתה יכול לעשות?
אם לא, אני רוצה לשמוע את הלמה (ל בקמץ) שלך
לא כביקורת או שיפוטיות, אלא באמת כמקום מתעניין וסקרן שרוצה להבין אותך
ובוא תספר לי עוד את הבפנים שלך
את הלב שלך
ומה עוד הרגשת
ומה עוד אתה חושב
ואני אספר לך את שלי
ואני בטוחה שאנחנו נצמח מזה"
ב"הצלחה רבה יקרה
שתראו ב"ה עוד הרבה אור וצמיחה אישית וזוגית גם ודווקא מזה ❤
תודה על התגובה!