ולא תמיג מתאים לי שיבוא חבר

ולקחת גם לא..

ולפעמים נקיפות מצפון שאין לי צפופים כמו שהיו אצלי בתור ילדה

בקיצור לאמהות תמיד יש מצפון

וילדה בת 10 עם 3 חוגים ותנועת נןער- וואלה, שתשתעמם טיפה. אין לה שיעורי בית? עזרה? אצלי מעסיקה בכביסה מתים על זה, הכנת עוגיות כשיש לי סבלנות... קריאה ברוך השם עכשיו התחיל לקרא אז יש תעסוקה יחסית זמינה.

האמת שאני מאמינה שאנחנו כהורים לא צריכים ״לשעשע״ את הילדים. מתוך השעמום הם כבר ימצאו מה לעשות…

רק אחהצ אחד בבית?

א. כל הכבוד לך על כל מה שאת עושה בשבילה- 3 חברות קרובות זה המון,

ו3 חוגים זה מלא אז סחתיין עלייך!!!!

ושואלת בזהירות- יגול להיות שזה יותר מדי?

שזה לא לגמרי מאוזן בשבילה ואז האיתות לזה זה שהיא משתעממת ביום אחד בבית?

קטונתי כי הגדולה שלי בת 6 ולא התנסיתי אבל רק יום אחד בבית זה יכול להיות גם מעט מדי כדי להרגיש מה עובר עליה, לשים לב אם יש משהו חריג וגם בשבילה-

מעט מדי זמן לבד כדי לעבד את הדברים שקורים, לתת לנפש מקום רגוע לנוח קצת, להתבודד וכו, לפתח את הקשרים עם האחים- בסוף זה עניין של זמן של יחד שמצטבר ..

זה מה שעולה לי

גם מתוך המחשבה האישית שלי בנושא הזה

יכול להיות שאני בכלל לא בכיוןן לגבי מה שאצלכם..

בהצלחה יקרה!!

יש לי בת חמש כזו (שדווקא בתור קטנטונת העסיקה את עצמה מצוין) - פעם הייתה אומרת ברגע שחוזרת הביתה: "משעמם לי בבית!!" עד שזה חרפן אותי, וביקשתי ממנה להחליף את המשפט (ואת הטון בהתאם) ל: "מה אני יכולה לעשות בבית?" זה עדיין מחרפן, אבל פחות, וזה בא בגישה חיובית יותר...

וגם אותי זה משגע, כי אני לא רגילה לילדים שמשעמם להם. חלק הולכים הרבה לחברים, חלק משחקים המון בבית ויוצרים ועושים מגוון דברים ביוזמתם. והיא - מצפה שאהיה לשכת התעסוקה שלה...

אבל זו היא. זה שלה. אני לא אשמה שהיא משועממת. עובדה - הילדים האחרים מוצאים יפה מאוד במה להתעסק.

אז זה הדבר הראשון שאני עושה - מנקה ממני את האשמה. כי זה באמת מעורר נקיפות מצפון.

אחר כך מנסה לחשוב איתה על רעיונות מה לעשות (ספציפית איתה הכנתי רשימת רעיונות לדברים שאפשר לעשות בבית, ולפעמים זה עוזר).

ואם גם זה לא עובד, ואין חברות שאפשר להזמין - אז אני מתעלמת. מה לעשות... כי שוב, זה שלה. בנושא הזה היא לא באחריותי.

הבת שלך גדולה יותר, ונשמע שבאמת יש לה תעסוקה מעל ומעבר.

לדעתי דווקא נשמע שכדאי להרגיל אותה יום אחד בשבוע להיות רק בבית מאחר הצהריים והלאה, כדי שתלמד להתעסק עם עצמה ועם משפחתה. לדעתי זה חשוב לבריאות הנפשית של הילד.

את יכולה גם לערוך איתה רשימת רעיונות לדברים שאפשר לעשות בבית, ושהיא תציע מעצמה, כדי שזה יהיה שלה והיא תהיה מעורבת. את יכולה לכוון איתה לפי התחביבים שלה ולפי העיסוקים שהאחרים עושים בבית, אבל מכאן שתחשוב בעצמה.

אבל באמת קודם כול לנקות ממך את האשמה. אמא אחראית על הרבה דברים אצל הילדים שלה, אבל לא על הרגשות והעיסוקים שלהם. ואת נשמעת באמת אמא נהדרת ומשקיעה ❤️

היתרון זה לשבת איתה לא בזמן שמשמעם לה ולהציע לה רעיונות, להסביר לה שחשוב גם להיות בבית ולדעת להעסיק את עצמך לבד, וממש לכתוב יחד רעיונות (זה כן דורש שתזרמי עם הרעיונות קצת פחות מתאימים לך, כמו בישול, אפיה או סתם יצירות. מלכלכות יותר)

לי יש רק ילדונת אחת כרגע בת 4.

לא נפגשים לרוב אחה''צ עם חברים, ואין חוגים.

מסיימת את הגן ב2 ואז מעסיקה את עצמה לבד.

יש לה מחברת אותיות, מחברת חשבון, ברבצק, חומרי יצירה, משחקים זמינים, והיא משחקת לגמרי לבד. לפעמים גם אני משחקת איתה, אבל לרוב לבד.

נשמע שאת ממש מרחמת עלייה, ואז היא ''מתיישבת'' לך על הנקודה הזו

ילדה בת 10 צריכה לדעת להעסיק את עצמה. ואם לא, זה הזמן ללמוד. נשמע שיש לה ימים מאוד גדושים. 4 ימים פעילות אחה''צ זה המון!!

שתקרא ספרים, תכין יצירות, תעסיק את האחים הקטנים שלה... לא חסר מה לעשות

כתובות מילים ולידן ציור של המילה, ואת המילה במקווקו, ואז היא צריכה למצוא בדף מדבקות את האותיות של המילה, ולעבור על הקיווקו.

מדי פעם גם מתאמת על אות מסויימת 

למי שלא רגילה לעשיה הזו, זה יכול להיות מורכב.

מעניין אותי לשמוע איך מתנהל היום אצל בנות גדולות יותר. כי אני זוכרת בתור ילדה שהאחה"צ שלי היה עמוס עם חברות.. ולה אין את זה.

היא כבר בגיל של עצמאות, מאוד עצמאית, אבל מאוד תלויה בי חברתית.. כי אין לה אפשרות אחרת🤷

בלי חוגים ובקושי נפגשתי עם חברות, הרבה אחים ב"ה ולא היה חסר לי שום דבר.

לא יודעת אם אני דוגמה טובה, אבל אני חושבת שאין שום בעיה באחר צהריים אחד בבית בלי חברות, העניין הוא שאת חושבת שהיא מסכנה אז היא מרגישה את זה

אבל יש לי גם ילדים גדולים יותר, והם בהחלט מעסיקים את עצמם גם בלי חברים.

משחקי דמיון עם האחים, משחקי התעמלות שונים, יצירות בלי סוף מכל מיני סוגים, קריאת ספרים, סתם לשוחח עם האחים ואיתי... באמת לא חסר מה לעשות בבית.

וגם אני - גרתי ביישוב אמנם אבל לא אהבתי להיות עם חברות אחר הצהריים, ומצאתי מלא תעסוקה בבית. היו לי מיליון פרויקטים שקידמתי (לפעמים אני מקנאה בעצמי של פעם על ההספקים ) ואהבתי מאוד לבלות עם האחים שלי.

באמת שאין צורך שתרחמי על הבת שלך... יש לה די והותר תעסוקה וגם חברות, וזו תהיה מתנה גדולה בשבילה אם תלמדי אותה ותאפשרי לה להעסיק את עצמה לבדה...

אף ילד שלי לא היה ב3 חוגים בו זמנית, רוב הזמן הם היו ללא חוגים והעסיקו את עצמם מצוין עם ובלי חברים.

אם את מרגישה צורך להעסיק אותה, היא תרגיש שיעמום וצורך בעזרה בתעסוקה, זה מעגלי.

הבית עם התכולה מכיל מספיק גירויים  כדי לפתח יצירותיות וסקרנות.

בגיל 10 העולם יכול לספק הרבה יותר חוויות ממה שהילד יכול לגלות בעצמו שחבל לא לחשוף אותו.

למשל ילדה בת 10 יכולה ללמוד לנגן בגיטרה מתוך שיעורים ביוטיוב או לפתור קוביה הונגרית.

אבל לא חושבת שילד בן 10 יכול לעלות על זה לבד (אלא אם יש לו גישה חופשית למחשב ויש לו מספיק כישורים להבחין למשל בין עיקר לטפל, בין מידע שמעשיר למידע ששורף זמן וכו')

בקיצור את צודקת עקרונית שגם ילד בן 10 יכול למצוא לעצמו תעסוקה לבד אבל אפשר גם לספר לו על תעסוקות שהוא לא מכיר ולפתוח לו עולמות חדשים. זה לא רע.

הילדים שלי עצמאיים לגבי שימוש במחשב (מסונן) ובגיל 10 ידעו לחפש בגוגל וביוטיוב את מה שרצו.

מאד חשוב ללמוד להבחין בין עיקר לטפל, בעיניי הדרך היעילה ביותר היא ניסוי וטעייה ולא הנחיות שלי במה לעסוק.

לגבי קוביה הונגרית, האישו שלה היא אתגר לפיצוח ולא העתקת שיטה לפיתרון כדי לסדר אותה.

אז הבת לא יכולה לחפש את תחומי העניין האלו לבד.

אין לי ספק שהילדים שלך עצמאיים ויודעים לחפש לבד במחשב כי את מלמדת אותם בגיל קטן,

אבל זה לא רק כי את לא מכילה את התלונה "משעמם לי" אלא גם מספקת להם מקורות תעסוקה ולמידה עצמאיים וכנראה גם מגוונים שהם יכולים לבחור מתוכם וגם מקנה להם כלים.

בקיצור מה שרציתי להגיד שההשוואה בין מציאת תעסוקה בגיל קטן לבין מציאת תעסוקה בגיל 10 היא לא דומה בעיניי.

בשניהם אומנם אפשר להנגיש לילד תחומי עניין שלא בנויים רק על הסביבה הקרובה שלו,

אבל בעוד שבגיל קטן זה לא מחייב וילד יכול להתפתח וללמוד רק מהסביבה הקרובה, כמו במקרה של הפותחת, ילד גדול זקוק כבר לגירויים נוספים.

ועוד כמה בנים אחריה..

דוקא לבת הכי פחות משעמם והכי פחות חסר חברה אחהצ.

א. כי היא יודעת להעסיק את עצמה יוםי לבד ואוהבת לשחק לבד( בכיתה יש לה המון חברות)

ב. היא עמוסה בשיעורי בית.

ודטקא הבנים שלי יותר מבקשים חברים אבל אני לא שולחת לכל בית ובכל גיל אז מצמצמת את זה ובעיקר מארחת..

זה יושב לך על המצפון

וזה מפעיל אותך

משעמם זה לא רע

חשוב שילד ילמד להתמודד עם שעמום ולהעסיק את עצמו

ובואי, יש 3 (!) חוגים זה חתיכת וואו. וגם בני עקיבא.

זה הרבה תעסוקה נהדרת, המצפון שלך יכול להיות נקי

עכשיו, להיפך תאמיני בה שהיא יכולה למצוא תעסוקה חיובית לעצמה

ולגבי המחשב אני ממש מצדיעה לך

אולי כדאי לאפשר לה קצת במינון מוגבל שמקובל עלייך 

אני אכתוב קודם על הבת שלי (גם בת 10) -

האמת שהיא לא נפגשת הרבה עם חברות (דווקא כשהיתה לה חברה הן לא ידעו כל כך מה לעשות עם עצמן ורצו לעשות הרבה דברים שלא תמיד היו לי נוחים. אבל החברה עברה דירה, ואין לה כרגע חברה אחרת שהיא נפגשת איתה באותה תדירות...), וגם אין לה הרבה חוגים. אבל היא דוקא מעסיקה את עצמה יפה בדרך כלל.

מה שהיא אוהבת לעשות:

לצייר - בעפרונות, לפי סרטונים ביוטיוב שמדריכים שלב אחרי שלב, היא לומדת מזה ממש יפה אבל אפשר להתחיל גם בלי לדעת כלום. ולפעמים בצבעי מים, כשמתאים לי לאפשר לה.

לאפות - היא נכנסת למטבח בהדרגה. עכשיו כבר יש כמה מתכונים שהיא יודעת להכין לבד (בפעמים הראשונות הייתי בסביבה כשהיא הכינה, ועכשיו אני כבר מאפשרת לה לבד), ולפעמים היא מנסה דברים חדשים ואז אני משתדלת להיות בסביבה ולעזור לה במה שצריך (ואחר כך אני גם עוזרת לה לנקות אחריה, כי עוד קשה לה לקחת אחריות עד הסוף).

לרקום - יש לה חוג רקמה במסגרת בית הספר, ולפעמים היא ממשיכה בבית.

לקרוא - אני משתדלת לדאוג לתחלופה של ספרים (כל כמה זמן הולכים לספריה, וגם מנויים לאותיות וילדים), והיא גם אוהבת לחזור על ספרים שקראה כבר.

לעשות תסרוקות - ליום הולדת קנינו לה ראש של בובת תסרוקות, והיא הלכה פעם לחוג תסרוקות, אז היא נהנית לעשות תסרוקות לבובה (ומחכה שאחותה הקטנה תהיה מספיק גדולה כדי לעשות לה...)

לעצב בקנבה - אני משתדלת שזה לא יהיה כל יום כי בכל זאת זה כן מסך, אבל סה"כ זה מסך 'ייצרני' - היא אוהבת להכין משחקים, לעצב תמונות עם כיתובים, לפעמים להכין משהו כדי לשלוח למישהו או להשתמש ולפעמים סתם בשביל עצמה.

נראה לי שאלו העיסוקים העיקריים שלה. פעם היא גם אהבה לכתוב ולהמציא סיפורים, אבל היום פחות...

אני לא יודעת אם מה שכתבתי יעזור לך, כי לכל ילדה יש את תחומי העניין שלה, אבל אולי בכל זאת זה ייתן רעיונות.

3 חוגים ועוד בני עקיבא זה המון.

מה היא אוהבת לעשות? אפשר ספרים, יצירות, משחקים.... 

ודומה לתיאור שלך. פחות חוגים, יותר חברים אבל גם בנסיעה ברכב. כ"כ התרגלתי שלא הבנתי לרגע מה מוזר בזה, אבל גם אני גדלתי בישוב,

אז כן יש הבדל, אבל מתרגלים.

הגדולים שלי יכולים לנסוע באוטובוס אם יש איזה סיבה שאי אפשר להקפיץ אותם.

אולי גם לך זה יעזור.

אבל האמת נשמע שיש לה ממש מספיק פעילויות.

את בטוחה שהיא מחפשת תעסוקה מחוץ לבית?

ילדות בגיל שלה דווקא מתחילות להיות יותר עם עצמן מאשר לחפש דווקא חיי חברה.

היא אוהבת לקרוא ספרים? לכתוב לעצמה? לנגן? לעסוק באומנות?

יש המון כיוונים שאפשר שהיא תתפתח בהם.

אני לא בטוחה שאם היה בנות אחריה זה היה פותר את הבעיה, כי גם בנות קטנות בדיוק כמו בנים קטנים תחומי העניין שאפשר להתעסק בהם הם שונים.

לצורך העניין כשהיא תהיה בת 12 ויהיה לה אח נגיד בן 10 יהיה להם יותר במשותף מאשר היום.

כדאי להתייחס אליה כילדה על סף גיל ההתבגרות.

להנגיש לה תחומי עניין ולראות במה בא לה להתמקצע יותר.

תני לה לקחת את זה הלאה. אל תדאגי אותה בכוח כי זה לא יעבוד. תני לה לגלות את עצמה.

לגבי מחשב,אני חושבת שזאת הזדמנות לקחת אותה לשיחה ולהסביר על טכנולוגיה, מידע, להסביר מה אפשר לעשות וללמוד עם מחשב.

כשאת אומרת מחשב למה את מתכוונת? לסמי הכבאי ביוטיוב או ללימוד תכנות? לימוד בזום של קורס כלשהו?

משחקים לימודיים?

הגדולים שלי לשניהם יש מסגרות לימוד של קורסים שלמים בזום. הבן (12) לומד על בינה מלאכותית ולומד להשתמש במגוון כלים.

הבת שלי (10) אוהבת להכין מצגות ומשתפרת בזה מאוד.

אוהבת מאוד גם עשר אצבעות.

בנוסף יש אתר ללימוד אנגלית שהם רשומים אליו שיש שם סיפורים ומשחקים אינטראקטיביים.

בקיצור מחשב זה עולם ומלואו. גיל 10 לדעתי זה גיל מספיק גדול כדי להתחיל לחשוף לאפשרויות מתוך הכוונה ופיקוח כמובן.

זה גם יבדיל אותה מהקטנים שעדיין לא מסוגלים להשתמש במחשב כמו גדולים ולהפיק תועלת אמיתית משימוש במחשב.

מבחינת משחקים יש הרבה, גם לשחקן יחיד. השאלה מה הכיוון של המשחקים שהיא אוהבת.

ממליצה להיכנס לקטלוגים של פוקסמיינד, משחרי שפיר, הקוביה, קודקוד וכו' ולחפש מה הטעם שלכם.

אבל כמו שאמרתי לפני כן, תנסי להנגיש לה כיוונים ותני לה לגלות את עצמה ואת תחומי העניין הייחודיים שלה שבא לה לפתח. זה בדיוק הגיל לזה.

גם הגיוני שהיא תתחיל להחליף סגנון חברות.

היא עדיין לא למדה להעסיק את עצמה לבד בבית.

יש ילדים שזה יותר בא להם בטבעי,

ויש כאלו שלא מוצאים את עצמם כשהם אלו שצריכים להחליט ולמצוא תעסוקה.

אז דבר ראשון, לנרמל - לך ואח"כ גם לה - להשתעמם זה מעולה! ככה עולים לראש רעיונות טובים לתעסוקה. ככה לומדים להיות יצירתיים.

אח''כ אפשר לשבת יחד איתה בזמן רגוע (לא כשהיא מתלוננת שמשעמם) ולכתוב, דווקא לכתוב, רעיונות לתעסוקה בבית. בהמשך אפשר אולי לארגן או לקנות אמצעים שחסרים עבור תעסוקות מסויימות (אני מתכוונת לדברים פשוטים כמו חבילת צבעי קרש וחוברת מנדלות, גומי, להדפיס דפי צביעה, לשאול ספרים מהספריה, לקנות חומרי אפיה).

כאמא לילדה בגיל קרוב

היא לא בחוג

ובני עקיבא יש פעם בשבוע וגם זה לא תמיד.

היא משחקת/ מטיילת עם חברות רוב אחר הצהרים

כשהיא בבית היא לא מוצאת הרבה תעסוקה אבל כן יכולה לשחק עם האחים שקטנים אליה קלפים/ משחקי דימיון וכאלה.

אבל יש לה גם הרבה זמנים שהיא יכולה להגיד שמשעמם לה/ שהיא רוצה לראות סרט ומסך.

ואני לא מרשה במשך השבוע..

אז בסוף היא תמצא בדרכ מה לעשות.( ציור , הכנת עוגיות/ פנקייקים/ וכו..)

אז יש לה תחומי ענין. היא יכולה לעשות בבית דברים מהתחום של החוג - בישול,,אפיה, יצירה וכו.

חוץ מזה היא יכולה להכיר תחום חדש או ללמוד נושא שהיא לא מכירה כמו שפה חדשה או מחשבים.

כמה משמעת עצמית יש לה לשבת לבד ללמוד או להתמיד במשהו? זה תלוי הרבה בזה.

אם יש לה יכולת התמדה הייתי לדוגמא מעודדת אותה ללמוד יותר אנגלית/שפה חדשה.

אם היא ילדה של דברים מרגשים שקשה לה להתמיד אז אולי פרויקטים קטנים, אפילו מחשבים אפשר ללמוד דרך פרויקטים קטנים

אפשר לעשות מנוי לספריה ולקרוא הרבה

אפשר לקשט את החדר לפי נושא חודשי

אפשר להתחיל להכין תחפושות לפורים לה או לאחים, משהו מושקע ויצירתי

אפשר לחשוב על עיצוב למשלוחי מנות

אפשר להתחיל להכין ארונות עליונים לפסח

אפשר לתכנן פעילות שבועית לאחים - יומיים מכינה יום מעבירה

אפשר לקנות פאזל גדול ולעשות פרויקט הרכבה

אפשר להכין כריכות יפות ומושקעות למחברות שלה (וגם שערים כמובן)

אני גדלתי בעיר ולא פגשתי הרבה חברות היה לי חוג פעם בשבוע, לא כל שנה. ובעיקר העסקתי את עצמי בבית עם עצמי או עם האחים

מצד אחד מצדיעה ומעריכה

מצד שני אשמח לשמוע

אצלנו כן רואים ביום סרט /2 מערוץ מאיר

ועם הילדה בת 10

שגם משעמם מאוד

אנחנו לומדים למצוא לה תחומי עיניין.

הגדולה שלי באמת בגיל הזה התחילה להתעסק בתסרוקות

באפייה

וקראה המון

ושחקה עם האחים הקטנים שלה.

זאת שעכשיו בת 10 לא ככ אוהבת לקרוא, לא אוהבת לשחק עם האחים הקטנים ולא אוהבת תסרוקות.

אז לפעמים נמשכת לאפיה

יש אתר של חן במטבח

שעושה סרטוני הסברה מאוד מונגשים אז רואה ומכינה מקסים.

לפעמים נמשכת ליצירות בפלסטלינה - קניתי לה קורס יצירה בפלסטלינה והמון פלסטלינה. ויצרת מקסים.

לפעמים עושה אוריגמי - יש ברשת מלא הדרכות ועושה מהמם.

לפעמים גם רק שומעת מוזיקה וחושבת עם עצמה

אבל כל זה עם מחשב.

בלי מחשב זה יותר אתגר להעסיק בגיל הזה.

אבל מאמינה  מאוד שאפשרי

צריך להיות יצירתיים.

ולחשוב מה אוהבת לעשות

ולרכוש את הדברים.

לדוגמא היא לא תצייר בצבעי מים של הילדים בני 4

צריך לקנות לה ערכה איכותית.

היא לא תצייר בטושים של הילדים בני 5

צריך לקנות לה ערכה של צבעי עפרון אם אוהבת כיוון של צביעת מנדלות  לדוגמא או צבעי גירים אם אוהבת לצייר נופים.

אם אוהבת קריאה- להשיג ספרים ולדאוג לתחלופה. ולעשות מבצעים לתחזק את הקריאה.

אם אוהבת עבודה יותר עדינה לקנות רקמה או ערכות יש יצרות עם מדבקות קטנות.

או סתם ערכות יפות יש במקס סטוק כל מיני ערכות.

זה לא הגיל שהילד יעסיק את עצמו בקפלה ובבובות.

אז צריך לקנות דברים מותאמים לגיל שיעסיקו אותו.

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

ולתזכר אותו ....

ובאמת נשמע מצב מאתגר, בהצלחה!!

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

ותחשבי שהייתי במצבים כאלו עם ילדים שצריך לומר להם לא לגעת בכלום

למדתי להאכיל את כולם לפני (קונה להם פיצות אז הם מאושרים)  ולשמוח ביחד המשפחתי

גם אצלינו נושאי שיחה זה קשוח ביותר בטח מאז הבלאגנים של הרפורמה ועוד יותר מאז המלחמה בעזה, אני מנסה למצוא נושאי שיחה לא נפיצים, להחמיא על מה שאפשר, לשתוק הרבה גם כששומעת דברים כואבים וללכת הביתה בידיעה שעשיתי מה שיכולתי.

משערת שגם לצד השני יש מה לומר עלינו כי כל אחד רגיש לדברים אחרים.

ולבקש להתחשב או להגיע שבעים או להביא פיצה בעצמכם

אצלנו השיח במשפחה על הכשרות פתוח, לא אוכלים טרפות ב"ה אבל לא ברמה שלנו אז מדברים על מה כן ומה לא, כשברור לנו שזה שיח לגיטימי

אתם התחשבתם עם האקדח, לגיטימי שיתחשבו בדברים אחרים שחשובים לכם. לא רואה סיבה להשאיר את זה לא פתור ולצבור מרמורים

אצלנו אחרי תקופה קצת מתוחה בהתחלה פתחתי שיח ומאז עובר בטוב והכל בסדר

מה נשמע עם אנשים.

בחיים לא הייתי מכבדת בקשה כזו. אני לא אגיד לך אפילו לבוא עם חולצה עם שרוול ולא גופיה.

על האקדח אתה בא עלי??

לק"י

(חולצה עם שרוולים, לא מחשוף גדול, מכנסיים לא קצרים).

לא מבקשת אולי, אבל כן ברור לי שאמורים לכבד. למרות שמאנשים שמבקשים ממני לא לבוא עם אקדח, בהחלט אפשר לבקש לבוא עם לבוש מכבד. מבחינתם זה כנראה ממש דת, הפציפזם הזה (לא שאני מסכימה איתם כמובן. אבל יש מצבים שעדיף לכבד כדי לשמור על יחסים תקינים. בטח אם מדובר בביקור של פעם ב...).

אבל גם כוללת את הרתיעה מהנוכחות שלו במרחב האישי שלהם, רתיעה מכך שהוא חלק מחיי היומיום (במגוריהם כביכול אין סיבה לנשק), העובדה שהוא בתוך בית עם ילדים, והצורך להסביר להם. מבחינתם שהילד גם לא ילך לצבא... יש למשל הורים פציפיסטיים שמסרבים לחשוף את הילדים למשחקים עם אלימות וכיבוש, אפילו משחקי קופסה, אז הם לא ירצו מראה של הכלי הזה עצמו בבית.

(חושבת על הקבלה של אולי לבוא במעיל פרוות שועל לבית טבעוני)

(כמובן שאני אישית לא מזדהה, רק מסבירה את העמדה שיכולה להיות, ותמיד שווה שהפותחת זו שתסביר, או שתשאל את קרובי מהשפחה הפציפיסטיים אם אינה יודעת)

מהשאלה שלך, שווה לך לגגל פציפיזם. חנוכה שמח!

לק"י

לא נשמע לי שזה קשור לחשש מתקלות עם הנשק.

אלא לזה שהם נגד מלחמות (חיים בסרט. אבל שיהיה).

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

אין זמן ביניים שהם משועממים.

קמים, מתלבשים, יוצאים.

אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים 

שום דבר אחר

קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד

אוכלים משהו

ויוצאים

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)

אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.

לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.

(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)

זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..

אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.

וזה מאוד נח וקשה להפסיק

אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.

היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.

בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.

אצלי יש "תחנות"

נטילת ידיים

להתלבש, לא יוצאים מחדר עד שמתלבשים אלא אם כן צריכים להתפנות..

שטיפת פנים וצחצוח שיניים

קרם פנים וסידור שיער.. מי שרוצה מקבל נשנוש בוקר או כריך.. מי שלא יש דפים ועפרונות ציבעוניים בשולחן (כמות קטנה) עד שהם יוצאים..

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

שעשתה

המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית

לפעמים אוכלות פחות מהלחץ

לפעמים מנוהלות מספיק כדי שלמור על בריאות גם בעומס

מבינה את התסכול

אבל לא יודעת איך זה עוזר לך

עזבי את זה ותתרכזי במה נכון וטוב ואפשרי לך

ומאמינה שיש גם את הבודדות שיכולות גם לעמוד בעומס וגם להתמיד באוכל בריא והתעמלות, אבל אותן אני פחות רואה סביבי...

במשרות בכירות לרוב יהיה תכונות אישיות גבוהות

מה שעזר להם להגיע למשרה

וזה גם מה שעוזר להם לתזונה נכונה ומשקל תקין

מודעות תכנון ושליטה עצמית

בנוסף אם לומדים ניהול זמן ואנרגיה נכונים

אפשר להספיק בחיים גם קריירה וגם אורח חיים בריא (וגם עוד דברים)

1. הגדרת מטרות

2. תכנון זמן/ כוח ריאלי לכל מטרה

3.תיעדוף משימות לפי רמת החשיבות

4. שיבוץ המשימות באופן יומי/ שבועי/ חודשי וכו

5. להשאיר מקום בלו"ז לבלתמים והפסקות

6. לעשות בקרה תקופתית על עלות תועלת של ביצוע המשימות לעומת הזמן והאנרגיה שהן לקחו

במידת הצורך לחזור שוב על הסעיפים מחדש

שסוגר את התאבון..

וגם - יש אנשים שעומס ועשייה עושה להם טוב וממקד אותם, יש אנשים שפחות. השאלה היא איפה את נמצאת בסקאלה.

אבל באמת זו סוגיה ביניכם.

אם תלכו את תרגישי רע ושמתייחסים אלייך לא יפה וזה טינה שכבר נצברה ותיצבר עוד.

אם לא תלכו אז בעלך יהיה זה שיצבור טינה.

אם תעשו פעם ככה פעם ככה מתוך שמחה - זה יכול להיות פתרון, אבל אם זה יבוא מתוך מרמור ותסכול ותחושת אין ברירה - בסוף שניכם תרגישו רע.

לדעתי כדאי לכם ללכת ליעוץ זוגי ממוקד על זה, גם כי זה פער שמתרחב ביניכם ביחס למצב, וגם אם יש דפוס של ריצוי שפוגע בזוגיות אז חשוב להאיר את זה ולראות מה ניתן לעשות.

הם ישמחו אם תבואו?

אתם תשמחו להגיע?

זה נשמע שגם אתם וגם הם לא ממש שמחים להיפגש, אז למה לטרוח? 

מרחק, תינוק, להגיע מאוחר ועוד עם משהו שצריך להביא.. מה ההנאה פה בדיוק?

לא יודעת, אם לא זורם אז לא בעיניי

שבעלך ייסע לבד עם הילדים 

היה לי בעבר מצב כזה מול חמותי

לא אפליה אלא שהיא לא היתה מבינה את הקושי שלנו בלהגיע

הם גרים בחור

היינו בלי רכב

יכלה להתקשר במוצש אנחנו מתישבים למלווה מלכה אולי תגיעו? כאילו הם גרים בפינת הרחוב... ולא נעים לסרב

ואנחנו נחפזים לצאת מטרטרים ומגיעים כשמפנים את השולחן.

עברנו הרבה מים בנהר סביב זה.

בסוף הבנתי- שזה לא טוב לאף אחד.

אני לא באה כשאין בצד השני מי שמעריך את המאמץ להגיע.

להורים שלי אין מצב שלא נבוא, כי תמיד נקבל יחס טוב, יכול להיות שיש להם פחות יכולות/תנאים לאירוח, אבל אנחנו מרגישים רצויים.

אצל חמותי לפעמים החויה היא קצת מנותקת. כאילו מזמינה מלא אבל לא מדברת איתי.

גיסה אחרת אמרה לי בגילוי לב שמרגישה שבעצם היא מזמינה אותנו כדי לראות את הנכדים אבל לא רוצה להיות מחויבת לבייביסיטר.

מאז ששחררנו, וזה היה עבודה משותפת שלי ולש בעלי- אנחנו באים רק כשזה בכיף לנו.

כן זה מאמץ, אבל אנחנו באים ממקום של רצון.

הבנו את החשיבות לש זה בשבילנו ועושים צה שטוב לנו.

מה אגיד לך, עשה פלאים למערכת.

קודם כל היום היא מזמינה הרבה יורת בנעימות )מסיבת חנוכה ביום שלישי, נשמח שתבואו. זה היום שמתאים ךי ואני מבינה שיכול להיוץ זה לא יתאים לכולם( לעומת פעם שגיסה מאושפזת היא חשבה שצריכה לחתום שיוצאת ערב!!! כי איך מפספסים כזה אירוע.

וכאמור גרים בחור אף פעם לא הצעה להקפצה אפילו לצומת קרובה או משהו...

היום יש הערכה ואוירה יותר טובה כשמגיעים

ובעיקר אנחנו לא מרגישים מחוקים.

והיום רואה הרבה יותר את הטוב שבה.

היא שומרת לי על הילדים אחרי לידה

היא סבתא טובה.

נכון אני אפפעם לא אהיה ידידת נפש שלה כנראה, אבל לצאת מהמקןם המרצה עה ממש טוב.

אגב אצלינו זה כן קשור אליה כי כל הכלות עברו את התהליך הזה )אין לה בנות( כל אחת בקצב שלה...

זה באמת מאמץ מיותר להגיע רק לקינוח כשזה נסיעה רחוקה ככ

יותר הגיוני לצאת מוקדם, או להגיד מראש שלא מסתדר לכם ולחסוך את הטירחה

עם הנרות לפני שיוצאים מהבית. ואם הם מדליקים בצאת הכוכבים+נסיעה למקום רחוק זה הגיוני מאד.

@מולהבולה היקרה

כשלנו קרה שהגענו לסעודת פורים של המשפחה לקינוח, או יותר מדויק לזימון.... אחרי 3 וחצי שעות נסיעה בפקקים

וכל זה כי היו צריכים להתחיל מוקדם כי לירושלמים יש קריאת מגילה וצריכים לחזור בזמן הביתה

ודווקא לנו שזה היה מצוה לאכול סעודה לא חיכו.

אז הודעתי לבעלי שבזה נגמר הסיפור

והתחלנו לחגוג פורים בבית.

אותו דבר בחנוכה ובכל זמן אחר

יש שלב שזה כבר נהיה לא הגיוני לסחוב את כל המשפחה, במיוחד כשאת אחרי לידה.

ובמיוחד בחנוכה שהכל כ"כ פקוק ויש הדלקה

ממש לא הייתי נוסעת

הייתי מבקשת שינסו לעשות במקום קרוב יותר או מזמינה אלי את כולם

או שפשוט הייתי מתארגנת על מסיבה חילופית לילדים בבית.

חנוכה שמח ושיהיה לכם רק טוב

להדליק כשחוזרים

לכתחילה זה בצאת כוכבים, אבל לא אסור להדליק אחרי.

אישית אנחנו נוסעים להדלקה אחת אצל ההורים שלי כל חנוכה ויוצאים מוקדם. בעלי מדליק אצלנו בבית שחוזרים. לא לכתחילה,אבל זה בהחלט יגרום לנו לפספס אם לא נצא מוקדם וחשוב לנו לפגוש אותם. אפשר להתגמש כשצריך 

לק"י

להשתתף בכסף או שהם מוותרים.

או להביא חנוכיה ולהדליק שם גם (אם זה אפשרי מבחינת המנהגים. לא יודעת).

אז יוצאים ככה שיגיעו בערך בחמש ומדליקים בבית כשחוזרים.

ואם אין מצב לא להדליק בבית, אז מראש מודיעים שלא נגיע... לא רואה איפה החוסר התחשבות פה...

אם כבר, אז הם אלו שלא מוכנים להתגמש ולא מתחשבים. אולי יש דברים קודמים שמעכירים את האוירה וכו'. אבל ככה סתם רק המקרה הזה, לא בטוחה איפה החוסר התחשבות פה.

אגב גם במקרה שלכם של פורים

לא יודעת, נניח יש 3-4 משפחות שמחכות למשפחה אחת שנתקעה בפקקים. מה הציפיה? שלא יאכלו שעתיים שלוש וישבו סתם ויחכו עם כל הילדים?

אני הייתי מתקשרת מהדרך ואומרת אל תחכו לנו, תשמרו לנו אוכל.

ואם זה כזה טירחה באמת להבא זכותכם להחליט שיותר נח לחגוג בבית ולא להטרטר בחג בפקקים, האמת לגיטימי.

אצלנו במשפחה (כולל המורחבת מאוד) הרוב מקפידים להדליק בזמן, והפתרונות של להדליק מאוחר/מוקדם בבית המארחים תקפים רק במקרי קיצון, לא סתם ככה כי אנחנו רוצים לקבוע מפגש משפחתי בהדלקת נרות. אז מתחשבים בכולם, כולל אלו שגרים רחוק, בין אם בשעה או במיקום (זאת אומרת אם בחרנו מיקום שלמישהו יקח שעתיים נסיעה, נתחשב בו בקביעת השעה, ולא במי שגר במרחק הליכה). וכן, יש לי דודים שאומרים שלא יודעים אם יגיעו מראש או לא, כי הם גרים רחוק וקשה להם להתנייד. אבל חד משמעית לדעתי, אם אתה יודע למשפחה מסוימת יש מגבלות קבועות (הם כל שנה מגיעים באותה שעה, לא שהיה בלת"ם) צריך למצוא פיתרון כלשהוא, וגם שאר המשפחה צריכה להתחשב. כמו שאם יש משפחה אחת שאוכלת מהדרין כשכל השאר לא, לא באופן קבוע כל מפגש לא יהיה להם מה לאכול, צריך למצוא פיתרון ביניים 
אולי לאחר קצת את המפגש ואז הם יגיעו יותר באמצע, אולי לעשות במקום קרוב יותר, ברור שגם הם יצטרכו להתגמש, אבל לפעמים יש דברים שלנו אין איך לשנות

אס אם זה המצב, באמת כדאי למצוא פתרון. גם אם לא כל שנה, אז פעם בשנתיים לפחות.

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

או לעשות במסעדה שיש בה אופציה

או להזמין מגשי אירוח שיש בהרבה קייטרינגים, ואז לעשות בופה יפה ומכובד

או מסעדה שעושה משלוחים

ולפעמים יש גם קייטרינג שעושים דברים קטנים, בעיקר מתחילים וכאלה.

מזל טוב!!!

אולם של בית כנסת

קיטטרינג עשו לנו 30 מנות ויש פה הרבה שעושים ככה. זה מגיע בתבניות גדולות וצריך להגיש.

קנינו שתייה וחד פעמי

צלם ממש לא ראינו צורך

יצא בין 2000-3000

והיה ממש מכובד בעיני