התכוונתי לכיסוי מסויים לראש.

נגיד לברכות אפשר לשים מגבת, לתפילה משהו קצת יותר מכובד.

הבנות הרווקות פה לא נוהגות ככה?

זה שו"ע או"ח צא, ג.

שיהיה הבדל בזה בין גברים ונשים.

כותב הערוך השולחן: "מיהו בגילוי ראש מבואר להדיא מדבריו דאינו תלוי במנהג המקום. ואפילו במקום שדרך לעמוד בפני גדולים בגילוי הראש – אסור בשעת התפילה".

בלי להיכנס לכל התשובה של הרב עובדיה ביביע אומר או"ח ו, טו הוא גם מודה שזה פשטות הרמב"ם והשולחן ערוך ומורה לפחות לכסות בשעת התפילה וברכת המזון.

אפשר גם קשת\סרט

לדעתי 99.99998 אחוז מהבנות הדתיות לא נוהגות כך\לא מכירות את ההלכה.

השיער אבל כן כיסוי מסויים.

כמו שכיפה לא מכסה את כל הראש וזה בסדר כך גם קשת\סרט שלא מכסים את כל הראש זה בסדר

משום שהעניין פה זה לא מטעם צניעות או משהו כזה.

ייתכן שיש עדיפות למטפחת\צעיף.

כיפות סרוגות קטנות, אכן בעיה להתפלל איתם תפילת שמונה עשרה.

זה כן מעט שונה ובכל אופן אני שמעתי מרב שזה בסדר גם קשת\סרט\חצי כיסוי.

מורה למישהי לברך ככה לכתחילה.

הענין שיש לך מסכת סופרים שאומר 'אין רשאי' והמשנה בחלה.

ברור שהמשנה בחלה מדברת בלית ברירה, ולכן הכוונה אין רשאי במקרה רגיל.

מכסים את הראש כשאומרים את שם השם.

זה לא משום כבוד התפילה או הברכה כי כשקוראים נגיד בתנ"ך וכו צריך לכסות אבל אם קוראים נגיד שיר השירים שאין שם את שם השם אז לא צריך לכסות.

צרופי שם השם/שמות אחרים של ה' זה לא כמו שם השם בצורה מפורשת.

אני יכולה להבין למה ראוי אבל זה לא ההלכה.

מעולם לא פגשתי רווקה שנוהגת כך - לא משנה העדה.

שלה.

חשבתי שלפחות אלו שהולכות לפי הרב עובדיה יוסף, עושות את זה.

בא לזלזל בצניעות של מוסלמיות, זה חלק משמירת הברית שנותן להם אחיזה בארץ.

במשנה בשבת ו, ו משמע שנשים יהודיות שנמצאות בארצות ערב צריכות לנהוג צניעות כמותן, אז אתה רואה שחז"ל לא זלזלו בכך.

את אומרת שכל (הרוב המוחלט) בנות ישראל לא מקפידות על הלכה?

אין סיכוי שאת מזלזלת ככה בבנות ישראל.

אני יודעת שמאוד כדאי וראוי אבל זה לא שמי שלא מקפידה על זה חוטאת.

הרוב בכלל לא מכירות את זה.

הן לא מכירות, והאבות שלהם, והרבנים שלהם

מה אתה רוצה להגיד? שאין הלכה כזאת?

או שהיא פחות רלוונטית מאשר בעבר

המון הלכות מהשו"ע פשוט לא רלוונטיות להיום. 

ויש לך מקור או הסבר.

תיזהר לך מגחלתם של המסכת סופרים והשולחן ערוך.

שמע יש בעניין הזה מחלוקת רחבה בין פוסקי אשכנז לספרד

כרגע נפוץ הדבר שרוב הבנות הרווקות לא נוהגות ככה ויש להן על מי ליסמוך.

והטענה שהבאת ממש לא במקומה אני יכול להביא לך רשימה של הלכות שפשוט לא רלוונטיות להיום מככ הרבה סיבות. וזה לא מגיע ממקום של זלזול בכלל אז אין מה להתלהם

למשל המהרש"ל שמקל בכיסוי ראש בכללי, אומר שצריך לכסות כשמברכים, אז איך אפשר לתלות בזה מחלוקת.

אף אחד מהאחרונים הקדמונים לא חילק שם בהלכה בסימן צ"א.

לגבי המנהג היום, גם יש הרבה אשכנזיות שלובשות פאה מודרנית בדיוק כמו השער שלהן, שאין לזה היתר כלל וזה ערוה. אפילו מורות בבית יעקב

היום לובשות פאה כזאת. אי אפשר ללמוד כמעט כלום ממנהג.

זה לא כמו פעם שהיו נשמעות לרב העיר והאזור, ואם לא, הם היו מתריעים על כך.

היום כל אחת עושה מה ששומעת ברדיו או רואה את החברה שלה או מה שמתאים למודה.

אני לא בטוח וצריך מחקר מעמיק, אבל נדמה לי שכן ראיתי תמונות של רווקות באשכנז מכסות ראשן למשל בהדלקת נר.

על כל פנים, זה לא משנה לעצם ההלכה, כי אם המנהג לא ככה, זו מנהג של טעות ולא סומכים על זה כדברי הרשב"א, כי זה לא נבע מפי חכמים.

הבעיה שטענת מבורות שהלכה מסויימת לא רלוונטית כשעכשיו אתה לפחות יודע שזה כן רלוונטי לטענתך לפחות לספרדים, אתה צריך להיזהר בלשונך.

אם אתה אדם ישר אתה צריך להגיד טעיתי לפחות לגבי ספרדיות.

תשובות מהרש"ל ע"ב מעלה שזה מידת חסידות וראוי אמנם מצד מה שנהגו (= לא שייך ביחס לבנות אשכנזיות)

לא מצינו אינה ראייה

עכ"פ דעת הרב עובדיה זצ"ל בעצמו היא שאלו שמקילות יש להן על מה שיסמוכו הגם שעדיף עם

לגבי מנהג הפאה הפולמוס ידוע אבל יש מי שמתיר ואין צורך להוציא לעז

רש"ר הירש חורב "כסוי שער האשה בנשאה על הראש פאה נכרית משערות זרות או משערותיה הכרותות, הוא מנהג קדום ובלתי אסור"

האם אני עף על זה? לא (ואני חד-משמעית פוסל על העניין הזה)

אבל האם בהכרח בית יעקב פרוצים בעריות? גם לא

אי-אפשר לפתוח שולחן ערוך לקרוא הלכה ולהגיד שחצי משלומי אמוני ישראל כולל החרדים עוברים על התורה וכופרים בעיקר

אשרינו שכולנו חכמים ונבונים להכריע בכל סוגיה הלכתית שנויה במחלוקת...

תולה את זה המנהג, אלא בזה שהוא לא רוצה לחלוק על הקדמונים האוסרים.

"ולולי שאינני רגיל לחלוק על הקדמונים... ומה אעשה שכבר הורו לאיסור."

ואז הוא גם מוסיף מנהג.

המנהג זה על פי הקדמונים שאסרו בלי קשר למנהג.

דיברתי על פאה שנראית בדיוק כמו השער שלה ואף יותר טוב.

לגבי בנות עד כמה שידוע לי לא כתבו הראשונים וגם לא הוזכר ברוב האחרונים

אפשר לומר שמתוך שלא חילקו אה"נ שייך ביחס לכולם

אפשר לומר שלא מצינו אינה ראייה ופוק חזי מאי עמא דבר

יש פוסקים בני זמננו + מנהג שתומכים בא'

ויש גם כאלה + מנהג שתומכים בב'

לגבי פאה שנראית כמו השיער: א' א"כ נתת דבריך לשיעורין, ב' הרש"ר אומר בפירוש שאף שיערותיה הכרותות אפשר

שוב למעשה יש הרבה צדדים לאסור ולהגיד לך שזה אחלה -> לא נראה לי שזה אחלה

לומר שזה ערווה? איני במדרגה לקבוע ושתעשינה ע"פ הוראת רבותיהן

בעניין הפאות, הרב קנייבסקי זצ"ל אמר שאם נראה כמו שיער אסור.

בזמנו הראו לו המון פאות שהיו נפוצות באותה תקופה ואמר על כולן שאסורות, והיום תעשיית הפאות רק השתכללה..

נ.ב זה שמגזר שלם נוהג ככה לא אומר שזה הלכה, הלכה לא לומדים מהרחוב. יש את עניין החצאיות בבית יעקב שבתקנון אוסרים על הבנות להגיע עם חצאית עד הקרסול האם הרבנים מסכימים עם זה? לא המורות החליטו אחרת. זה שקוראים לזה בית יעקב לא אומר שהכול שם 100.

לא כל מנהג הוא קדוש מנהג הוא גם אותיות גהנם..

אמותינו בכלל לא הלכו ככה בכל הגלויות עד לעת המודרנית.

זו השפעה של הרחוב. מה שהולך היום לצערינו זה מה שנוצץ ומושך.

אחד הדברים שאני יותר שונא זה התנשאות בתורה באצטלה של קדושה

הבית יוסף שהיה קדוש ה' מכובד שכתב את השולחן ערוך בקדושה וסילודין מתוך אוירא דארץ ישראל המחכמת ויראת ה' היא אוצרו, כדי לבטל תג אחד מדברו בלי ראיות או סימוכים, אתה צריך לירוא מאוד. מי נגע אל השולחן הטהור ולא ינקה.

אני יודע שזה מתוך שגגה אבל חייבים למחות, כמו שעשיתי.

לפני כל הפילפולים שלך בתורה הייתי ממליץ לך לעבור שוב על הפרקים הראשונים במסל"ש 

חלק מ'ענוה' במסל"ש.

באמת.

אני נגד תנועת המוסר. אבל מסל"ש זה לא ספר מוסר, אלא ספר לימוד.

ההבנה במהרש"ל אחרת, ומעשרות מקורות עולה שאין חובה לכסות הראש בכללי ואף לא באמירת שם שמים או לימוד תורה.

נכון שיש איזה מעלת חסידות בזה, ותו לא.

והיות וזה חסידות בעלמא, לא נהגו בה נשים ועדיף שכך, שזה יוהרה על חסידות. וכשם שלא מניחות תפילין.

מה שנותר זה בעיית הצניעות של הרמב"ם, שבמילא לא נהוגה.

בברכות ודברי קדושה.

המהרש"ל מבטל את דעתו לראשונים בענין דברי קדושה.

בענין דברי קדושה זה מוסכם על כולם שזה חיוב כדברי האחרונים בסימן צא

מאיפה הבאת את זה שזה יוהרה?

ההלכה הזאת כתובה גם בספרי הלכה עדכניים ורבנים של ימינו מדברים על זה. אתה לא יכול למחוק ככה הלכה ועוד להגיד שזה יוהרה.

 במסרים.

אבל זה עדיין לא יכול לבטל את זה הרבנים כן מורים להקפיד על זה. 

סתם לא לגבי דברי קדושה.

ששם הפוסקים העיקריים הכריעו שזה מעיקר הדין

מי זה הפוסקים העיקריים??
הגר"א לא פוסק עיקרי? הפרי חדש? הרמב"ם? 

כמעט כל הראשונים באשכנז?

המוסר" (סימן ח) ובסימן צא מביא מקור לדברי השולחן ערוך. משמע שלמעשה מסכים למסכת סופרים.

לא אכתוב את כל דברהין, בקיצור הגר"א הביא ראיה שאין עליה תשובה שמותר לכתחילה לומר שם שמים הגילוי הראש מברכות ס:

הפר"ח הביא עוד 4 ראיות יפות (בסימן ב) לזה.

וכן דעת החיד"א בכסא רחמים על מסכת סופרים

וכן דעת הארצות החיים סימן ב

הזקני יהודה האריך מאוד בזה, והוכיח שמותר לכתחילה, והוא עצמו היה דורש בגילוי הראש, וכתב שכן האיטלקים ככה נוהגים

הראשונים כתבו שהיו קוראים בתורה בגילוי הראש

הרבה ראשונים מחקו מהתפילה ברכת עוטר ישראל בתפארה כי לא נהגו לכסות הראש, אז ברכה לבטלה.

יש עוד הרבה מקורות רק אעבור למה שכתבת בבטחה בשו"ע:

אז בדברי הב"י יש הרבה מאוד מאוד דעות באחרונים, כי הוא דיבר על זה ב 8-9 מקורות ויש סתירות לכאורה, למשל ביו"ד השו"ע פוסק שערום לא ישחוט כי לא יכול לברך ערום - הא בלי זה יכול, וכ"כ הבאר היטב. 

ויש עוד בסימן ב, ח, מו ,צא קנא, שכא (אולי פה אני טועה בסימן, אבל באיזור) ועוד מקומות. 

הלחם יהודה למשל סובר שלשו"ע מותר מדינא לומר שם שמים בגילוי ראש, ובשו"ת מים חיים (כג) כתב שאין הכרעה בדעת השוע בזה לאור הסתירות הרבות.

יש לזכור שבסימן צא השו"ע כתב בלשון י"א, ולפי השו"ע הגבוה דעת השו"ע לא לפסוק בי"א. 

הראיה, ודאי שיש על זה תשובה שיש לו כיסוי יותר קטן ושם את הכיסוי העיקרי כמבואר כבר בראשונים.

הפר"ח כותב למעשה להחמיר.

החיד"א כותב שם: "נכון הדבר ליזהר."

בארצות החיים הוא לא מדבר לענין ברכות ותפילה.

שוב זה לא ראיה כי מדובר על הכיסוי העיקרי שעליו מברכים עוטר ישראל בתפארה כמבואר בראשונים.

ברור כשאין ברירה, אז אפשר לברך בלי כיסוי ראש ולכן לא קשה מיו"ד. אבל המצב לכתתחילה שצריך כיסוי.

סתם יש אומר בלי חולק, השולחן ערוך פוסק כדבריו.

אתה יכול להביא דעות מועטות שמקילות.

בסופו של דבר רוב הדעות מחמירות וזה סתם השולחן הערוך, וגם הדעות שמביאות סברות להקל כמו הפר"ח והגר"א אומרים למעשה לכסות.

הם כתבו מפורש כל אלו שאין איסור מדינא, ורק נכון להחמיר מחסידות.

אדרבה רוב הדעות אם כבר מתירים, כתבתי מקצתן. תקרא הראשונים שקראו בתורה בגילוי ראש, למדו תורה בגילוי ראש, נשבעו בשם שמים בגילוי ראש, ואיפלו נשיאת כפים בא"י היה בגילוי ראש.

ובכל מקרה, בדרבנן הלך אחר המקיל! לא אחר המחמיר, כלל פסיקה ראשוני.

מה שכתבת בשו"ע כבר אמרתי שהשלחן גבוה כותב לא ככה בכללי השו"ע. ויש עוד אחרונים שהסכימו עימו (עם כי הרוב הלכו כיד מלאכי בזה).

ומ"מ הנוה שלום, הלב נשבר (סימן ב) ועוד אחרונים כתבו על זה, שהשו"ע לא הכריע פה, ולכן לא אזלי' בתר מרן אלא בתר החיד"א והפר"ח שהתירו ללכת ולומר שם שמים בגילוי הראש מדינא.

הכי מדוייק בסוגיא זה לשון הגר"א: "כללא דמלתא אין איסור כלל הראש מגולה לעולם, רק לפני הגדולים וכן בעת התפילה אז נכון מצד המוסר לקדושים שעומדים לפני ד' תמיד".

המוסר ושאר היום לקדושים שעומדים לפני ה' תמיד."

זאת אומרת לכולם מצד המוסר בעת התפילה;ולקדושים שאר היום. למה קפצת על מיליים?????? יש לך גירסא אחרת???

הדיון על התפילה הוא דיון שונה מהותית מאשר באמירת שם שמים.

אם יש חובה בתפילה זה דיון אחד. זה שאין חובה באמירת שם שמים זה דיון ב

תשמע, אני יודע את הגר"א הזה בע"פ כמעט. 

תקרא אותו טוב אם משהו לא ברור לך בו. תעבור על כל הראיות הרבות שהביא.

הוא אומר שאין איסור כלללל לומר שם שמים בראש מגולה, וזה רק מידת חסידות.

יש הפרש כמובן לפני גדולים או בתפילה. וכמו למשל המאירי ועוד ראשונים שדייקו מהגמ' בקי' שזה עזות. 

אין לנו מחלוקת לגבי מה מעיקר הדין, אלא מה הוא אומר לעשות בפועל.

ולא אחזור שוב על הדברים,
אתה סתם מתעקש או לא מסתכל בסוגיא.

מקום, כי הוא לא מעיר בסימן צ"א.

ככה נראה לי.

"ולא יעמוד לתפילה באפונדתו, ולא בראש מגולה"

דיברת על הרמב"ם, ואכן במורה נבוכים (פרק נב) הוא כתב וגודלי החכמים היו נעמנים מלגלות ראשם וכו', מדוייק שזה הנהגה רבנית!

ובהלכות דעות (אולי פרק א) כתב שזה צניעות שת"ח נוהגין בעצמן לא לגלות ראשם.

ובהלכות תפילה כתב שיש 8 דברים של תפילה, לא אפונדתו ולא ראש מגולה - מבואר שלא בתפילה אין את זה! וגם בתפילה זה לא מעכב.

וכ"כ הלחם יהודה על הרמב"ם ובמים חיים (כג) והרדב"ש בספר הבתים.

וברכות.

פשטות הרמב"ם שציון המלבושים זה מפסוק כדברי הלחם משנה והכסף משנה אומר שכיסוי הראש לא תלוי במנהג המקום.

יש תפילה ויש שם שמים כללי.

הדיון נגיד במסכת סופרים זה דווקא לגבי קריאת שמע, תפילה אפשר ששונה.

או הדיןו בגמר' על עיטוץ של ברכת המזון, 

הטור , והמנהיג ועוד ראשונים חילקו בזה, בין תפילה לבסתם שם שמים.

האו"ז שכותב שמנהג רבותינו שבצרפת שמברכים בראש מגולה.

וכבר הבאתי את ספר החילוקים שמנהג א"י לשאת כפים בראש מגולה, או את הזקני יהודה, וכו'

הוא מביא 4 ראיות ברורות שמותר לומר שם שמים וקריאת שמע בגילוי הראש, רק שמוסיף שראוי להחמיר.

לא מדינא!!! 

זה הגמ' אומרת שהרווקים שהיו מכסים הראש זה יוהרא, כי דרך הרווקים ללכת בגילוי הראש.

לכן אותו דבר לגבי נידונינו.

רווקים שהיו מכסים את הראש בתפילה? 

אני יודעת מהרבנים שאני שומעת שזה טוב כדאי ונכון יותר.אתה חושב שאתה יודע יותר טוב? בסדר.

גם אם נניח ויש דעות כמו שאמרת, כבר הדריכו חז"ל (מסכת ע"ז) בדרבנן הלך אחר המקיל...

וכמו שהרב אוירבעך אמר (מעדני ארץ) שאפילו אם האוסר יצעק זה אסור זה אסור, מ"מ היות וזה מחלוקת בדרבנן,יש למי שחושב שאסור לומר שזה מותר!

תשובה של הרב מוצפי בנושא

אסור ללמוד תורה, לברך ולהתפלל בגילוי ראש כולל הבנות הרווקות, ובארצות המזרח הקפידו מאוד בזה, גם בבבל ובארץ ישראל ובתוניס ובג'רבא ובתימן ועוד מקומות בארצות המזרח נזהרו בכך, ועתה בדורינו נפרץ הדבר על ידי אנשי אירופה. ועיין שו"ת ישכיל עבדי חלק ז דרפ"ט, שכתב לאסור להוציא מפיו אזכרה בראש מגולה, העלה, דממילא אין שום הבדל בזה בין איש לאשה ובין קטן לקטנה שכולם שוים לאיסור. וכן פסק בשו"ת יביע אומר חלק ו אורח חיים סימן ט"ו, ובספר אבן ספיר [חדרי תימן סימן כ"ז], ובשו"ת איש מצליח אורח חיים סימנים כ"ד וכ"ה שכתב בחריפות נגד הקלקול שמתפללות בגילוי הראש. וכתב "גם הבתולות צריכות לכסות ראשן בשעת ברכה כי היכי דתיהוי עלייהו אימתא דשמיא. ואם בשאר הזמנים הוזהרו על זה האנשים בלבד, מכל מקום בשעת ברכה דכשאין עושה מה שגורם לעמוד באימה וביראה הוי קלות ראש, אין חילוק בזה בין אנשים לנשים ובתולות. וזה ברור למודה על האמת". ומור אבי ז"ל הקפיד בזה מאוד, וגם בביתינו אנחנו מזהירים על כך בתפלה, בקידוש ובברכת המזון ועוד. ועיין בשו"ת יחוה דעת חלק ה, סימן ו. וילקוט יוסף סימן צ"א, ח. ושארית יוסף חלק ב עמוד שס"ח ועוד.

///

אמנם האשכנזים לא נהגו בזה ומה לעשות גם בבית יעקב החרדים וגם אם תלך לסמינר של סאטמר לא נהגו בזה

בדיוק כמו שרוב האשכנזים מתירים פאה, גם אצל חרדים הרדקור, הגם שהרב עובדיה והרבה רבנים ספרדים מאוד התנגדו לזה

הלכה לא נקבעת אמנם רק לפי כמות האחרונים שמצדדים בפסק מסוים

ציץ אליעזר חלק י"ב סי"ג גם כתב בנושא

למשל מה שהביא מיביע אומר ויחוה דעת, המסקנה שלו שמה אחרת.

וכן בשארית יוסך וילקו"י

עיין בראשונים ואחרונים, למה דבריך לא נכונים

זה להסתכל ב-כ-ל המקומות שהב"י דיבר על זה, ובאחרונים שעסקו בזה, שיש מאות.

ואם היית עושה זאת היית רואה שזה ממש ממש לא פשוט לכתוב ככה.

אפילו ביבי"א הביא איזה 10-20 אחרונים בנושא, למרות שי עוד הרבה יותר. אבל זה המינימום.

אם אתה רוצה לראות חלקית היותר עיקריים, תסתכל ביבי"א, בקציני ארץ (סימן ב) בפתח דביר (סימן ב) בבנימין הצעיר (שם) בשיח יצחק (סימן ב) במטה יהודה (לא זוכר הסימן) התבואות שמש (סימן לב , דווקא מסקנתו כמוך), היוקח נא (צא) ..

ותראה שממש לא ברור דעת השו"ע בזה.

אפילו אין לך בעיה לצטט גר"א לא נכון או פר"ח וחיד"א שאומרים להחמיר.

העיקר עוד מקורות לבלבל את המוח. בלי עיון אמתי.

אם ניכנס לגמרות ומדרשים לא תמצא ידים ורגליים. שמשמה ברור שאין שום חובה מדינא.

הכל התחיל מאחרונים.

ומה שציטטתי מהאחרונים  זה מילה במילה.

אתה מנסה לדחות את הראיה של הגר"א בגרוש, שיש לו כיסוי קטן מתחת, ממש חלש.

הפר"ח מביא 4 ראיות בררות, ונכון שניסו לדחות, אבל מבואר שלא ככה.

אתה רואה שו"ע כותב י"א, וכבר מסיק מסקנות, מבלי לעיין במדרשים, ובראשינם.

מביא מהלכות תפילה לרמב"ם, שמדובר שמה הפוך. כפי שכבר כתבתי.

כבר אמרתי שאם תרצה אשלח מעל 50 ראיות מהסגויות כמו מדרשים וגמרות וראשינם , תפנה במסרים כי פה ארוך.

משם הכל מתחיל.

"אל יתהלל חוגר כמפתח" כבר נכשלת בקטן נגד פירוש הגמרא וראשונים שלא הכרת, כפי שנגיד עכשיו.

נתחיל בגמרא בברכות ס ע"ב. נשאל שאלה פשוטה אתה יודע מה 'סודרא' בגמרא?

כותב ר' אברהם בן הרמב"ם המספיק לעובדי ה' על הרמב"ם שאר ברכות: "ובעת חבשו את 'המצנפת' על ראשו מברך "בר את יי אלהי מל הע עוטר ישראל בתפארה";"

מה עולה מהמאירי ראש ח ע"ב: "זה שכתבנו כאן ועטרותיהם בראשיהם פירשוה בתלמוד המערב מפני שהכורך סודר על ראשו מברך ברוך עוטר ישראל בתפארה והעבדים לא היו כורכין סודר מפני שהוא סימן לחרות וכשהגיע זמן היובל היו כורכין ומברכין וזהו שאמרו ועטרותיהם בראשיהם."

זה סתם כיפה או כובע ועטרת????

אומר על זה העלי תמר: "ושוב למדנו שאין לברך עוטר ישראל בתפארה כשהוא לובש כיפה וכ"ש כיפה קטנה אלא דוקא כובע שהוא סודר ועטרה"

ומפורש בספר המנהיגות לר' אשר מלוניל: "ומי שעוטר מצנפת כמו שעושין בספרד מברך עוטר ישראל בתפארה שדומה לעטרה" ועיין שם בכל דבריו.

אני לא אומר שיש דעות שאי אפשר לברך על כיפה, אבל גם לדעות אם הוא שם כובע עיקרי דומה לסודר יחכה ויברך על זה, כמשמעות הסודר.

לכן הפוך ממה שחשבת פשטות הגמרא שמדובר על כובע יותר כמו מצנפת או גדול, לא כובע קטן. אם כי ניתן לפי חלק מהראשונים גם לברך על הכיסוי הקטן, אבל זה לא מה שמפורש בסוגיא.

הראשונים לא מדברים על הגמרא הנ"ל, זה סתם אוקימתא שאתה מביא. יותר נכון, כבר כתב אותה בשו"ת צאן יוסף, סימן קי.

אבל האמת שהגר"א צודק בראייתו מפה שמדובר בראש מגולה, כי אנשים ישנים בלי כלום על הראש, ואין שום סיבה לומר שבזה מדובר.

אתה יכול לדייק מתוס' בנדרים לגבי כיסוי ראש. לגבי שחורי הראש.

וגם הרא"ש בעצמו כותב שאין חובה בכיסוי ראש באמירת שם שמים (בתשובה)

הבן של הרא"ש רבינו יהודה כתב שהיה לומד תורה בגילוי הראש.

הטור ג"כ אפשר להוכיח שדעתו קרובה לזה.

האו"ז כותב על מנהג צרפת לקרא בתורה בגילוי הראש.

התרוה"ד כותב שלא מצא איסור לשם שמים בגילוי הראש.

וכן הלאה עוד הרבה ראשונים מבעלי התוס'...

כי רואים שיכול להיות כיסוי מסויים לפני במה תרצה לדון עוד.

בסה"כ רצתה לדעת מה אתם דוחים לאחרי החתונה

אצל @חסדי הים זה כמובן תפילין דר"ת

ולא ראיתי מישהי שכן

לפעמים אני שמה קליפס אבל זה סתם כדי לא להתעסק בזה בטעות התפילה אבל גם זה לא תמיד אבל בכל מקרה אני יודעת שאסור לגעת בשיער בתפילה

זה בזכות השיר בגן בתפילה לא נוגעים לא בנעליים ולא השערות .. וכו

המורה צרחה עלינו "תעזבו כבר את השיער כל היום אתן נוגעות בשיער " כאילו על התפילה..

מה לעשות הוא תמיד נופל על הפנים

אבל מה היא מבינה לה יש פאה קצרה ממש קצרה כמו של בנים אז שום דבר לא הציק לה

לכן היה לי חשוב לברר.

אז לגמרי מותר לגעת בו ולהזיז אותו, רק לא בקרקפת.

תנשמי לרווחה, ותרימי טלפון למורה האולפנה להגיד לה

תארי לך את מתפללת

תוך כדי שאת עושה צמה לא יודעת לא מתאים

חחח דווקא היתה חמודה 

את שאר הדרכים אחסוך מכם

רק שזה עזר לאחת ולשניה רק בלאגן

ואז זה היה נוווו

ואז המורה..

 אבל אסור לדבר!

אני דווקא אוהבת לגעת בשיער תוך כדי תפילה.. משום מה זה עוזר לי להתרכז

אין שום בעיה לגעת בשיער.

הבעיה לגעת במקומות שיש בהם זיעה/לכלוך. אז אסור לגעת בקרקפת או מתחת לבגד.

וחסדי, זה חסדי 

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.