התכוונתי לכיסוי מסויים לראש.

נגיד לברכות אפשר לשים מגבת, לתפילה משהו קצת יותר מכובד.

הבנות הרווקות פה לא נוהגות ככה?

זה שו"ע או"ח צא, ג.

שיהיה הבדל בזה בין גברים ונשים.

כותב הערוך השולחן: "מיהו בגילוי ראש מבואר להדיא מדבריו דאינו תלוי במנהג המקום. ואפילו במקום שדרך לעמוד בפני גדולים בגילוי הראש – אסור בשעת התפילה".

בלי להיכנס לכל התשובה של הרב עובדיה ביביע אומר או"ח ו, טו הוא גם מודה שזה פשטות הרמב"ם והשולחן ערוך ומורה לפחות לכסות בשעת התפילה וברכת המזון.

אפשר גם קשת\סרט

לדעתי 99.99998 אחוז מהבנות הדתיות לא נוהגות כך\לא מכירות את ההלכה.

השיער אבל כן כיסוי מסויים.

כמו שכיפה לא מכסה את כל הראש וזה בסדר כך גם קשת\סרט שלא מכסים את כל הראש זה בסדר

משום שהעניין פה זה לא מטעם צניעות או משהו כזה.

ייתכן שיש עדיפות למטפחת\צעיף.

כיפות סרוגות קטנות, אכן בעיה להתפלל איתם תפילת שמונה עשרה.

זה כן מעט שונה ובכל אופן אני שמעתי מרב שזה בסדר גם קשת\סרט\חצי כיסוי.

מורה למישהי לברך ככה לכתחילה.

הענין שיש לך מסכת סופרים שאומר 'אין רשאי' והמשנה בחלה.

ברור שהמשנה בחלה מדברת בלית ברירה, ולכן הכוונה אין רשאי במקרה רגיל.

מכסים את הראש כשאומרים את שם השם.

זה לא משום כבוד התפילה או הברכה כי כשקוראים נגיד בתנ"ך וכו צריך לכסות אבל אם קוראים נגיד שיר השירים שאין שם את שם השם אז לא צריך לכסות.

צרופי שם השם/שמות אחרים של ה' זה לא כמו שם השם בצורה מפורשת.

אני יכולה להבין למה ראוי אבל זה לא ההלכה.

מעולם לא פגשתי רווקה שנוהגת כך - לא משנה העדה.

שלה.

חשבתי שלפחות אלו שהולכות לפי הרב עובדיה יוסף, עושות את זה.

בא לזלזל בצניעות של מוסלמיות, זה חלק משמירת הברית שנותן להם אחיזה בארץ.

במשנה בשבת ו, ו משמע שנשים יהודיות שנמצאות בארצות ערב צריכות לנהוג צניעות כמותן, אז אתה רואה שחז"ל לא זלזלו בכך.

את אומרת שכל (הרוב המוחלט) בנות ישראל לא מקפידות על הלכה?

אין סיכוי שאת מזלזלת ככה בבנות ישראל.

אני יודעת שמאוד כדאי וראוי אבל זה לא שמי שלא מקפידה על זה חוטאת.

הרוב בכלל לא מכירות את זה.

הן לא מכירות, והאבות שלהם, והרבנים שלהם

מה אתה רוצה להגיד? שאין הלכה כזאת?

או שהיא פחות רלוונטית מאשר בעבר

המון הלכות מהשו"ע פשוט לא רלוונטיות להיום. 

ויש לך מקור או הסבר.

תיזהר לך מגחלתם של המסכת סופרים והשולחן ערוך.

שמע יש בעניין הזה מחלוקת רחבה בין פוסקי אשכנז לספרד

כרגע נפוץ הדבר שרוב הבנות הרווקות לא נוהגות ככה ויש להן על מי ליסמוך.

והטענה שהבאת ממש לא במקומה אני יכול להביא לך רשימה של הלכות שפשוט לא רלוונטיות להיום מככ הרבה סיבות. וזה לא מגיע ממקום של זלזול בכלל אז אין מה להתלהם

למשל המהרש"ל שמקל בכיסוי ראש בכללי, אומר שצריך לכסות כשמברכים, אז איך אפשר לתלות בזה מחלוקת.

אף אחד מהאחרונים הקדמונים לא חילק שם בהלכה בסימן צ"א.

לגבי המנהג היום, גם יש הרבה אשכנזיות שלובשות פאה מודרנית בדיוק כמו השער שלהן, שאין לזה היתר כלל וזה ערוה. אפילו מורות בבית יעקב

היום לובשות פאה כזאת. אי אפשר ללמוד כמעט כלום ממנהג.

זה לא כמו פעם שהיו נשמעות לרב העיר והאזור, ואם לא, הם היו מתריעים על כך.

היום כל אחת עושה מה ששומעת ברדיו או רואה את החברה שלה או מה שמתאים למודה.

אני לא בטוח וצריך מחקר מעמיק, אבל נדמה לי שכן ראיתי תמונות של רווקות באשכנז מכסות ראשן למשל בהדלקת נר.

על כל פנים, זה לא משנה לעצם ההלכה, כי אם המנהג לא ככה, זו מנהג של טעות ולא סומכים על זה כדברי הרשב"א, כי זה לא נבע מפי חכמים.

הבעיה שטענת מבורות שהלכה מסויימת לא רלוונטית כשעכשיו אתה לפחות יודע שזה כן רלוונטי לטענתך לפחות לספרדים, אתה צריך להיזהר בלשונך.

אם אתה אדם ישר אתה צריך להגיד טעיתי לפחות לגבי ספרדיות.

תשובות מהרש"ל ע"ב מעלה שזה מידת חסידות וראוי אמנם מצד מה שנהגו (= לא שייך ביחס לבנות אשכנזיות)

לא מצינו אינה ראייה

עכ"פ דעת הרב עובדיה זצ"ל בעצמו היא שאלו שמקילות יש להן על מה שיסמוכו הגם שעדיף עם

לגבי מנהג הפאה הפולמוס ידוע אבל יש מי שמתיר ואין צורך להוציא לעז

רש"ר הירש חורב "כסוי שער האשה בנשאה על הראש פאה נכרית משערות זרות או משערותיה הכרותות, הוא מנהג קדום ובלתי אסור"

האם אני עף על זה? לא (ואני חד-משמעית פוסל על העניין הזה)

אבל האם בהכרח בית יעקב פרוצים בעריות? גם לא

אי-אפשר לפתוח שולחן ערוך לקרוא הלכה ולהגיד שחצי משלומי אמוני ישראל כולל החרדים עוברים על התורה וכופרים בעיקר

אשרינו שכולנו חכמים ונבונים להכריע בכל סוגיה הלכתית שנויה במחלוקת...

תולה את זה המנהג, אלא בזה שהוא לא רוצה לחלוק על הקדמונים האוסרים.

"ולולי שאינני רגיל לחלוק על הקדמונים... ומה אעשה שכבר הורו לאיסור."

ואז הוא גם מוסיף מנהג.

המנהג זה על פי הקדמונים שאסרו בלי קשר למנהג.

דיברתי על פאה שנראית בדיוק כמו השער שלה ואף יותר טוב.

לגבי בנות עד כמה שידוע לי לא כתבו הראשונים וגם לא הוזכר ברוב האחרונים

אפשר לומר שמתוך שלא חילקו אה"נ שייך ביחס לכולם

אפשר לומר שלא מצינו אינה ראייה ופוק חזי מאי עמא דבר

יש פוסקים בני זמננו + מנהג שתומכים בא'

ויש גם כאלה + מנהג שתומכים בב'

לגבי פאה שנראית כמו השיער: א' א"כ נתת דבריך לשיעורין, ב' הרש"ר אומר בפירוש שאף שיערותיה הכרותות אפשר

שוב למעשה יש הרבה צדדים לאסור ולהגיד לך שזה אחלה -> לא נראה לי שזה אחלה

לומר שזה ערווה? איני במדרגה לקבוע ושתעשינה ע"פ הוראת רבותיהן

בעניין הפאות, הרב קנייבסקי זצ"ל אמר שאם נראה כמו שיער אסור.

בזמנו הראו לו המון פאות שהיו נפוצות באותה תקופה ואמר על כולן שאסורות, והיום תעשיית הפאות רק השתכללה..

נ.ב זה שמגזר שלם נוהג ככה לא אומר שזה הלכה, הלכה לא לומדים מהרחוב. יש את עניין החצאיות בבית יעקב שבתקנון אוסרים על הבנות להגיע עם חצאית עד הקרסול האם הרבנים מסכימים עם זה? לא המורות החליטו אחרת. זה שקוראים לזה בית יעקב לא אומר שהכול שם 100.

לא כל מנהג הוא קדוש מנהג הוא גם אותיות גהנם..

אמותינו בכלל לא הלכו ככה בכל הגלויות עד לעת המודרנית.

זו השפעה של הרחוב. מה שהולך היום לצערינו זה מה שנוצץ ומושך.

אחד הדברים שאני יותר שונא זה התנשאות בתורה באצטלה של קדושה

הבית יוסף שהיה קדוש ה' מכובד שכתב את השולחן ערוך בקדושה וסילודין מתוך אוירא דארץ ישראל המחכמת ויראת ה' היא אוצרו, כדי לבטל תג אחד מדברו בלי ראיות או סימוכים, אתה צריך לירוא מאוד. מי נגע אל השולחן הטהור ולא ינקה.

אני יודע שזה מתוך שגגה אבל חייבים למחות, כמו שעשיתי.

לפני כל הפילפולים שלך בתורה הייתי ממליץ לך לעבור שוב על הפרקים הראשונים במסל"ש 

חלק מ'ענוה' במסל"ש.

באמת.

אני נגד תנועת המוסר. אבל מסל"ש זה לא ספר מוסר, אלא ספר לימוד.

ההבנה במהרש"ל אחרת, ומעשרות מקורות עולה שאין חובה לכסות הראש בכללי ואף לא באמירת שם שמים או לימוד תורה.

נכון שיש איזה מעלת חסידות בזה, ותו לא.

והיות וזה חסידות בעלמא, לא נהגו בה נשים ועדיף שכך, שזה יוהרה על חסידות. וכשם שלא מניחות תפילין.

מה שנותר זה בעיית הצניעות של הרמב"ם, שבמילא לא נהוגה.

בברכות ודברי קדושה.

המהרש"ל מבטל את דעתו לראשונים בענין דברי קדושה.

בענין דברי קדושה זה מוסכם על כולם שזה חיוב כדברי האחרונים בסימן צא

מאיפה הבאת את זה שזה יוהרה?

ההלכה הזאת כתובה גם בספרי הלכה עדכניים ורבנים של ימינו מדברים על זה. אתה לא יכול למחוק ככה הלכה ועוד להגיד שזה יוהרה.

 במסרים.

אבל זה עדיין לא יכול לבטל את זה הרבנים כן מורים להקפיד על זה. 

סתם לא לגבי דברי קדושה.

ששם הפוסקים העיקריים הכריעו שזה מעיקר הדין

מי זה הפוסקים העיקריים??
הגר"א לא פוסק עיקרי? הפרי חדש? הרמב"ם? 

כמעט כל הראשונים באשכנז?

המוסר" (סימן ח) ובסימן צא מביא מקור לדברי השולחן ערוך. משמע שלמעשה מסכים למסכת סופרים.

לא אכתוב את כל דברהין, בקיצור הגר"א הביא ראיה שאין עליה תשובה שמותר לכתחילה לומר שם שמים הגילוי הראש מברכות ס:

הפר"ח הביא עוד 4 ראיות יפות (בסימן ב) לזה.

וכן דעת החיד"א בכסא רחמים על מסכת סופרים

וכן דעת הארצות החיים סימן ב

הזקני יהודה האריך מאוד בזה, והוכיח שמותר לכתחילה, והוא עצמו היה דורש בגילוי הראש, וכתב שכן האיטלקים ככה נוהגים

הראשונים כתבו שהיו קוראים בתורה בגילוי הראש

הרבה ראשונים מחקו מהתפילה ברכת עוטר ישראל בתפארה כי לא נהגו לכסות הראש, אז ברכה לבטלה.

יש עוד הרבה מקורות רק אעבור למה שכתבת בבטחה בשו"ע:

אז בדברי הב"י יש הרבה מאוד מאוד דעות באחרונים, כי הוא דיבר על זה ב 8-9 מקורות ויש סתירות לכאורה, למשל ביו"ד השו"ע פוסק שערום לא ישחוט כי לא יכול לברך ערום - הא בלי זה יכול, וכ"כ הבאר היטב. 

ויש עוד בסימן ב, ח, מו ,צא קנא, שכא (אולי פה אני טועה בסימן, אבל באיזור) ועוד מקומות. 

הלחם יהודה למשל סובר שלשו"ע מותר מדינא לומר שם שמים בגילוי ראש, ובשו"ת מים חיים (כג) כתב שאין הכרעה בדעת השוע בזה לאור הסתירות הרבות.

יש לזכור שבסימן צא השו"ע כתב בלשון י"א, ולפי השו"ע הגבוה דעת השו"ע לא לפסוק בי"א. 

הראיה, ודאי שיש על זה תשובה שיש לו כיסוי יותר קטן ושם את הכיסוי העיקרי כמבואר כבר בראשונים.

הפר"ח כותב למעשה להחמיר.

החיד"א כותב שם: "נכון הדבר ליזהר."

בארצות החיים הוא לא מדבר לענין ברכות ותפילה.

שוב זה לא ראיה כי מדובר על הכיסוי העיקרי שעליו מברכים עוטר ישראל בתפארה כמבואר בראשונים.

ברור כשאין ברירה, אז אפשר לברך בלי כיסוי ראש ולכן לא קשה מיו"ד. אבל המצב לכתתחילה שצריך כיסוי.

סתם יש אומר בלי חולק, השולחן ערוך פוסק כדבריו.

אתה יכול להביא דעות מועטות שמקילות.

בסופו של דבר רוב הדעות מחמירות וזה סתם השולחן הערוך, וגם הדעות שמביאות סברות להקל כמו הפר"ח והגר"א אומרים למעשה לכסות.

הם כתבו מפורש כל אלו שאין איסור מדינא, ורק נכון להחמיר מחסידות.

אדרבה רוב הדעות אם כבר מתירים, כתבתי מקצתן. תקרא הראשונים שקראו בתורה בגילוי ראש, למדו תורה בגילוי ראש, נשבעו בשם שמים בגילוי ראש, ואיפלו נשיאת כפים בא"י היה בגילוי ראש.

ובכל מקרה, בדרבנן הלך אחר המקיל! לא אחר המחמיר, כלל פסיקה ראשוני.

מה שכתבת בשו"ע כבר אמרתי שהשלחן גבוה כותב לא ככה בכללי השו"ע. ויש עוד אחרונים שהסכימו עימו (עם כי הרוב הלכו כיד מלאכי בזה).

ומ"מ הנוה שלום, הלב נשבר (סימן ב) ועוד אחרונים כתבו על זה, שהשו"ע לא הכריע פה, ולכן לא אזלי' בתר מרן אלא בתר החיד"א והפר"ח שהתירו ללכת ולומר שם שמים בגילוי הראש מדינא.

הכי מדוייק בסוגיא זה לשון הגר"א: "כללא דמלתא אין איסור כלל הראש מגולה לעולם, רק לפני הגדולים וכן בעת התפילה אז נכון מצד המוסר לקדושים שעומדים לפני ד' תמיד".

המוסר ושאר היום לקדושים שעומדים לפני ה' תמיד."

זאת אומרת לכולם מצד המוסר בעת התפילה;ולקדושים שאר היום. למה קפצת על מיליים?????? יש לך גירסא אחרת???

הדיון על התפילה הוא דיון שונה מהותית מאשר באמירת שם שמים.

אם יש חובה בתפילה זה דיון אחד. זה שאין חובה באמירת שם שמים זה דיון ב

תשמע, אני יודע את הגר"א הזה בע"פ כמעט. 

תקרא אותו טוב אם משהו לא ברור לך בו. תעבור על כל הראיות הרבות שהביא.

הוא אומר שאין איסור כלללל לומר שם שמים בראש מגולה, וזה רק מידת חסידות.

יש הפרש כמובן לפני גדולים או בתפילה. וכמו למשל המאירי ועוד ראשונים שדייקו מהגמ' בקי' שזה עזות. 

אין לנו מחלוקת לגבי מה מעיקר הדין, אלא מה הוא אומר לעשות בפועל.

ולא אחזור שוב על הדברים,
אתה סתם מתעקש או לא מסתכל בסוגיא.

מקום, כי הוא לא מעיר בסימן צ"א.

ככה נראה לי.

"ולא יעמוד לתפילה באפונדתו, ולא בראש מגולה"

דיברת על הרמב"ם, ואכן במורה נבוכים (פרק נב) הוא כתב וגודלי החכמים היו נעמנים מלגלות ראשם וכו', מדוייק שזה הנהגה רבנית!

ובהלכות דעות (אולי פרק א) כתב שזה צניעות שת"ח נוהגין בעצמן לא לגלות ראשם.

ובהלכות תפילה כתב שיש 8 דברים של תפילה, לא אפונדתו ולא ראש מגולה - מבואר שלא בתפילה אין את זה! וגם בתפילה זה לא מעכב.

וכ"כ הלחם יהודה על הרמב"ם ובמים חיים (כג) והרדב"ש בספר הבתים.

וברכות.

פשטות הרמב"ם שציון המלבושים זה מפסוק כדברי הלחם משנה והכסף משנה אומר שכיסוי הראש לא תלוי במנהג המקום.

יש תפילה ויש שם שמים כללי.

הדיון נגיד במסכת סופרים זה דווקא לגבי קריאת שמע, תפילה אפשר ששונה.

או הדיןו בגמר' על עיטוץ של ברכת המזון, 

הטור , והמנהיג ועוד ראשונים חילקו בזה, בין תפילה לבסתם שם שמים.

האו"ז שכותב שמנהג רבותינו שבצרפת שמברכים בראש מגולה.

וכבר הבאתי את ספר החילוקים שמנהג א"י לשאת כפים בראש מגולה, או את הזקני יהודה, וכו'

הוא מביא 4 ראיות ברורות שמותר לומר שם שמים וקריאת שמע בגילוי הראש, רק שמוסיף שראוי להחמיר.

לא מדינא!!! 

זה הגמ' אומרת שהרווקים שהיו מכסים הראש זה יוהרא, כי דרך הרווקים ללכת בגילוי הראש.

לכן אותו דבר לגבי נידונינו.

רווקים שהיו מכסים את הראש בתפילה? 

אני יודעת מהרבנים שאני שומעת שזה טוב כדאי ונכון יותר.אתה חושב שאתה יודע יותר טוב? בסדר.

גם אם נניח ויש דעות כמו שאמרת, כבר הדריכו חז"ל (מסכת ע"ז) בדרבנן הלך אחר המקיל...

וכמו שהרב אוירבעך אמר (מעדני ארץ) שאפילו אם האוסר יצעק זה אסור זה אסור, מ"מ היות וזה מחלוקת בדרבנן,יש למי שחושב שאסור לומר שזה מותר!

תשובה של הרב מוצפי בנושא

אסור ללמוד תורה, לברך ולהתפלל בגילוי ראש כולל הבנות הרווקות, ובארצות המזרח הקפידו מאוד בזה, גם בבבל ובארץ ישראל ובתוניס ובג'רבא ובתימן ועוד מקומות בארצות המזרח נזהרו בכך, ועתה בדורינו נפרץ הדבר על ידי אנשי אירופה. ועיין שו"ת ישכיל עבדי חלק ז דרפ"ט, שכתב לאסור להוציא מפיו אזכרה בראש מגולה, העלה, דממילא אין שום הבדל בזה בין איש לאשה ובין קטן לקטנה שכולם שוים לאיסור. וכן פסק בשו"ת יביע אומר חלק ו אורח חיים סימן ט"ו, ובספר אבן ספיר [חדרי תימן סימן כ"ז], ובשו"ת איש מצליח אורח חיים סימנים כ"ד וכ"ה שכתב בחריפות נגד הקלקול שמתפללות בגילוי הראש. וכתב "גם הבתולות צריכות לכסות ראשן בשעת ברכה כי היכי דתיהוי עלייהו אימתא דשמיא. ואם בשאר הזמנים הוזהרו על זה האנשים בלבד, מכל מקום בשעת ברכה דכשאין עושה מה שגורם לעמוד באימה וביראה הוי קלות ראש, אין חילוק בזה בין אנשים לנשים ובתולות. וזה ברור למודה על האמת". ומור אבי ז"ל הקפיד בזה מאוד, וגם בביתינו אנחנו מזהירים על כך בתפלה, בקידוש ובברכת המזון ועוד. ועיין בשו"ת יחוה דעת חלק ה, סימן ו. וילקוט יוסף סימן צ"א, ח. ושארית יוסף חלק ב עמוד שס"ח ועוד.

///

אמנם האשכנזים לא נהגו בזה ומה לעשות גם בבית יעקב החרדים וגם אם תלך לסמינר של סאטמר לא נהגו בזה

בדיוק כמו שרוב האשכנזים מתירים פאה, גם אצל חרדים הרדקור, הגם שהרב עובדיה והרבה רבנים ספרדים מאוד התנגדו לזה

הלכה לא נקבעת אמנם רק לפי כמות האחרונים שמצדדים בפסק מסוים

ציץ אליעזר חלק י"ב סי"ג גם כתב בנושא

למשל מה שהביא מיביע אומר ויחוה דעת, המסקנה שלו שמה אחרת.

וכן בשארית יוסך וילקו"י

עיין בראשונים ואחרונים, למה דבריך לא נכונים

זה להסתכל ב-כ-ל המקומות שהב"י דיבר על זה, ובאחרונים שעסקו בזה, שיש מאות.

ואם היית עושה זאת היית רואה שזה ממש ממש לא פשוט לכתוב ככה.

אפילו ביבי"א הביא איזה 10-20 אחרונים בנושא, למרות שי עוד הרבה יותר. אבל זה המינימום.

אם אתה רוצה לראות חלקית היותר עיקריים, תסתכל ביבי"א, בקציני ארץ (סימן ב) בפתח דביר (סימן ב) בבנימין הצעיר (שם) בשיח יצחק (סימן ב) במטה יהודה (לא זוכר הסימן) התבואות שמש (סימן לב , דווקא מסקנתו כמוך), היוקח נא (צא) ..

ותראה שממש לא ברור דעת השו"ע בזה.

אפילו אין לך בעיה לצטט גר"א לא נכון או פר"ח וחיד"א שאומרים להחמיר.

העיקר עוד מקורות לבלבל את המוח. בלי עיון אמתי.

אם ניכנס לגמרות ומדרשים לא תמצא ידים ורגליים. שמשמה ברור שאין שום חובה מדינא.

הכל התחיל מאחרונים.

ומה שציטטתי מהאחרונים  זה מילה במילה.

אתה מנסה לדחות את הראיה של הגר"א בגרוש, שיש לו כיסוי קטן מתחת, ממש חלש.

הפר"ח מביא 4 ראיות בררות, ונכון שניסו לדחות, אבל מבואר שלא ככה.

אתה רואה שו"ע כותב י"א, וכבר מסיק מסקנות, מבלי לעיין במדרשים, ובראשינם.

מביא מהלכות תפילה לרמב"ם, שמדובר שמה הפוך. כפי שכבר כתבתי.

כבר אמרתי שאם תרצה אשלח מעל 50 ראיות מהסגויות כמו מדרשים וגמרות וראשינם , תפנה במסרים כי פה ארוך.

משם הכל מתחיל.

"אל יתהלל חוגר כמפתח" כבר נכשלת בקטן נגד פירוש הגמרא וראשונים שלא הכרת, כפי שנגיד עכשיו.

נתחיל בגמרא בברכות ס ע"ב. נשאל שאלה פשוטה אתה יודע מה 'סודרא' בגמרא?

כותב ר' אברהם בן הרמב"ם המספיק לעובדי ה' על הרמב"ם שאר ברכות: "ובעת חבשו את 'המצנפת' על ראשו מברך "בר את יי אלהי מל הע עוטר ישראל בתפארה";"

מה עולה מהמאירי ראש ח ע"ב: "זה שכתבנו כאן ועטרותיהם בראשיהם פירשוה בתלמוד המערב מפני שהכורך סודר על ראשו מברך ברוך עוטר ישראל בתפארה והעבדים לא היו כורכין סודר מפני שהוא סימן לחרות וכשהגיע זמן היובל היו כורכין ומברכין וזהו שאמרו ועטרותיהם בראשיהם."

זה סתם כיפה או כובע ועטרת????

אומר על זה העלי תמר: "ושוב למדנו שאין לברך עוטר ישראל בתפארה כשהוא לובש כיפה וכ"ש כיפה קטנה אלא דוקא כובע שהוא סודר ועטרה"

ומפורש בספר המנהיגות לר' אשר מלוניל: "ומי שעוטר מצנפת כמו שעושין בספרד מברך עוטר ישראל בתפארה שדומה לעטרה" ועיין שם בכל דבריו.

אני לא אומר שיש דעות שאי אפשר לברך על כיפה, אבל גם לדעות אם הוא שם כובע עיקרי דומה לסודר יחכה ויברך על זה, כמשמעות הסודר.

לכן הפוך ממה שחשבת פשטות הגמרא שמדובר על כובע יותר כמו מצנפת או גדול, לא כובע קטן. אם כי ניתן לפי חלק מהראשונים גם לברך על הכיסוי הקטן, אבל זה לא מה שמפורש בסוגיא.

הראשונים לא מדברים על הגמרא הנ"ל, זה סתם אוקימתא שאתה מביא. יותר נכון, כבר כתב אותה בשו"ת צאן יוסף, סימן קי.

אבל האמת שהגר"א צודק בראייתו מפה שמדובר בראש מגולה, כי אנשים ישנים בלי כלום על הראש, ואין שום סיבה לומר שבזה מדובר.

אתה יכול לדייק מתוס' בנדרים לגבי כיסוי ראש. לגבי שחורי הראש.

וגם הרא"ש בעצמו כותב שאין חובה בכיסוי ראש באמירת שם שמים (בתשובה)

הבן של הרא"ש רבינו יהודה כתב שהיה לומד תורה בגילוי הראש.

הטור ג"כ אפשר להוכיח שדעתו קרובה לזה.

האו"ז כותב על מנהג צרפת לקרא בתורה בגילוי הראש.

התרוה"ד כותב שלא מצא איסור לשם שמים בגילוי הראש.

וכן הלאה עוד הרבה ראשונים מבעלי התוס'...

כי רואים שיכול להיות כיסוי מסויים לפני במה תרצה לדון עוד.

בסה"כ רצתה לדעת מה אתם דוחים לאחרי החתונה

אצל @חסדי הים זה כמובן תפילין דר"ת

ולא ראיתי מישהי שכן

לפעמים אני שמה קליפס אבל זה סתם כדי לא להתעסק בזה בטעות התפילה אבל גם זה לא תמיד אבל בכל מקרה אני יודעת שאסור לגעת בשיער בתפילה

זה בזכות השיר בגן בתפילה לא נוגעים לא בנעליים ולא השערות .. וכו

המורה צרחה עלינו "תעזבו כבר את השיער כל היום אתן נוגעות בשיער " כאילו על התפילה..

מה לעשות הוא תמיד נופל על הפנים

אבל מה היא מבינה לה יש פאה קצרה ממש קצרה כמו של בנים אז שום דבר לא הציק לה

לכן היה לי חשוב לברר.

אז לגמרי מותר לגעת בו ולהזיז אותו, רק לא בקרקפת.

תנשמי לרווחה, ותרימי טלפון למורה האולפנה להגיד לה

תארי לך את מתפללת

תוך כדי שאת עושה צמה לא יודעת לא מתאים

חחח דווקא היתה חמודה 

את שאר הדרכים אחסוך מכם

רק שזה עזר לאחת ולשניה רק בלאגן

ואז זה היה נוווו

ואז המורה..

 אבל אסור לדבר!

אני דווקא אוהבת לגעת בשיער תוך כדי תפילה.. משום מה זה עוזר לי להתרכז

אין שום בעיה לגעת בשיער.

הבעיה לגעת במקומות שיש בהם זיעה/לכלוך. אז אסור לגעת בקרקפת או מתחת לבגד.

וחסדי, זה חסדי 

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.