ההרפיה אחרי שגרת הערב האינטנסיבית עם הילדים, גורמת לי למן הפך כזה, למצב שאני רוצה רוגע וזמן לעצמי ונמרחת איתו ומחשיכה את הבית ורואה סדרה בנטפליקס או אפילו שיחה עם בעלי עד שיש זמן לזה גררת וכבר 23 או 00 בלילה, בקושי הספקתי משהו ובכלל הזמן שלי מתמזמז כי יש עוד מישהו איתי ובעצם אני פחות נאמנה לעצמי.

אני רוצה להיות כזו בת, שבשעה 20:00 עוברת לפיג'מה, מורידה איפור, דואגת למים וטיפוח, עושה מה שצריך ומה שנכון. חותכת סלט.

אבל אני רק רוצה לנוח או זמן לעצמי ואז משם הכל מתחרבש.

שעושה מה שנכון אפילו שקשה ותובעני ורק רוצים להתפרק אחרי שכולם רק דורשים ממך?

ולא ילדת בייביסיטר שרק רוצה לראות טלויזיה או להבדיל נגררת עם בדיקת מבחנים עד חצות ואז מגלה שלא אכלתי מסודר ולא שתיתי ואין זמן להוריד איפור.

בכלל, אם לכם יש טבלאות מסודרות למנהגים והספקים וכו'-אשמח לשמוע על כך.

אבל תנסי לקחת בצורה חיובית כי זה באמת ממקום טוב.

אם אני לא מבלבלת אז רוב הפוסטים שלך מתמקדים במה את רוצה להיות ואיך את לא מצליחה.

אני מרגישה שיש לך דימיון בראש שאצל כולם הכל עובד טוב ומושלם, ויש איזה תמונה ורודה שיצרת אצלך בראש שככה נראה אצל אחרים ועכשיו את מנסה להגיע לזה.

אני אומרת את כל זה ממקום שאני בעצמי כזאת יוצרת לי תמונות ורודות על חיים של אחרים אבל ממש התחלתי לעבוד על זה.

ובמקום להתעסק במה אין לי ואיך אצל אחרים הכל נראה מושלם התחלתי לחשוב מה מפריע לי בחיים שלי, מה אני רוצה לשנות, מה הכי קריטי לי.

שיחחרתי את המחשבות של איך אחרים עושים את זה והתחלתי לחשוב מה אני צריכה ואיך אני מדייקת את עצמי ואת החיים שלי.

מאז רמות האושר והנחת שלי בחיים עלו ממש, גם בתקופות לא מוצלחות.

מצד שני להלקות את עצמי זה רע, כי אני עושה ואחראית על כ"כ הרבה.

אבל חבל לי שיש נשים שגם מורות כמוני אבל מגיעות עם סלט וקינואה. או יש נשים בגילי שעם יותר ילדים ומספיקות לעשות ספורט ולהתמיד.

או נשים בסטטוסי המשפחתי ואיכשהו קמות מארגנות ומתארגנות לא מאחרות לעבודה.

זה מראה שהדברים אפשריים. אבל איך?

יש נשים שאחראיות ומבינות שהן עושות כ"כ הרבה אז פשיטא שצריך לישון מוקדם לאגור כוחות-שנת יופי.

ואני לא כמו שאמרתי אני מאד מודעת לכל המשגים אבל כוח הרצון מפיל אותי. האישה של הלילה (הילדה חסרת האחריות שדואגת רק להנות מהרגע הזה) גוברת אצלי על האישה של היום (זו שמתבאסת על כל התקלות שנוצרו מחוסר האחריות הזה).

כשאני מתארחת אצל אחותי או כשאמא שלי אצלנו אני רואה איך נשים אחרות מתנהלות (הולכות לישון מוקדם, שגרת טיפוח בלילה, לא מתפתות לאכול עוגות ומתוקים ושטויות שהילדים אוכלים)  ופתאום מיישרת קו ומנסה גם, אבל כשאני לבד עם בעלי ומשפחתי זה חזק ממני והדפוס חוזר.

וכי אני כותבת פה על זה, החלטתי לארגן לי אוכל מסודר למחר.

אבל ברור שבכללי, עדיף לראות סדרה ולעשות כיף מלארגן לעצמי אוכל, לא? אז מי שכן עושה את זה בקבוע, אשמח לטיפים.

תקבעי לעצמך סדר ערב, מין רוטינה שמוקדם בערב את דואגת לאוכל למחר.

ויאללה מנסה גם

הכי חשוב שיש

לשחרר לחיות את החיים

לא להלקות

ולהיות נכונה וצודקת וחכמה כל הזמן

אני בת הזקונים אז אני מפונקת ורגילה שעושים בשבילי.

ופתאום אני באמת אמא ורעיה ומתפקדת ומתכללת אבל זה המון וכן, דברים שלי מתפספסים בדרך. דברים חשובים.

וכן אני לא מלקה ואוהבת את עצמי. אבל רוצה ללמוד גם את רזי האימהות האחראית.

וזה מה שחשוב

אל תתייגי את עצמך כחסרת אחריות כי יש לך כמה "בעיות"...

לכל אחד יש את הדברים אצלו שהוא צריך לעבוד עליהם..

ולגבי הבעיות שרשמת - מעולה שהגדרת אותם-

לגבי בריאות- הייתי ממליצה לקחת קורס בנושא, כשמבינים את ההיגיון מאחורי ומזדהים איתו הרבה יותר קל להתמיד בזה,

כי בפועל זה לא המון השקעה

אבל לעשות את זה רק כי צריך כדי להרזות לא עובד.

קורס בתשלום גם גורם לנו להשקיע כדי שהכסף לא ילך לפח.

ויש המון קורסים כאלה.

הוצאה לא מבוקרת של כסף-

ממליצה על רייזאפ, והמליצו כאן הרבה עליהם,

הם עושים סדר בכסף ומדווחים לך על מה הוצאת לפי קטגוריות, איך תסגור את החודש וכו

יש אצלם מבצעים אבל בהכי הרבה משלמים 45 לחודש,  סכום שבטוח מתקזז עם החיסכון שיוצא מהשירות הזה

התארגנות על אוכל

בגדול את צריכה לשים בערב קופסה עם אוכל בריא שתוציאי אותה בבוקר ותשימי בתיק. מקסימום להוסיף שמן ומלח בבוקר.ולהוסחף שתי פרוסות לחם מלא ולאכול ביחד.

בבוקר אין זמן לכלום.

בערב גמורים, אז צריך בצהריים לבשל משהו או להכין כמה ירקות שתוכלי לחתוך אותם בערב ולשים בקופסה.

ועוד משהו לגבי בריאות

מה שקונים זה מה שאוכלים.

לקנות רק מה שאת רוצה לאכול.

פשוט לקנות גם בריא לנשנושים- פירות העונה, אפשר לפנק. פירות יבשים וירקות , לגוון כל פעם משהו אחר. חסה לסלט.

פריכות, קרקרים, אגוזים למיניהם .

ולשים את כל הדברים הלא בריאים בבית בקופסה אחת ולקבוע שבה לא נוגעים- רק לילדים לזמנים שאתם חושבים שצריך.

ויש כאלה שעוזר להם התערבויות-

תתערבי עם מישהי ששתיכן לא אוכלות דברים מתוקים שוקולד, עוגות וכאלה שבוע ותראי שאת מצליחה

בהצלחה!!!

באמת רייזאפ מומלץ? אפשר קישור לשרשור על זה?

אוקיי, ונניח שעכשיו מסדרת אוכל בקופסא, זה דוחה לי את זמן המקלחת וההתארגות. כל דבר זה זמן והשקעה.

תרשמי כל יום כמה מטרות.

נניח, אם את רוצה סלט, יש בבית ירקות טריים טריים? כי זה מעלה את החשק. אולי לחתוך בסלייסר? זה מאד מקצר

יש לך מתכונים של סלטי ירקות טעימים?

חביתה. אם אין לך סבלנות, אז טולי ביצה קשה?

ובפריזר צריך שיהיה לחם או פיתות מקמח מלא.

אז הכל מתחיל כמובן מרשימת קניות. תכנון שבועי.

להמרח בנטפליקס פעם בשבוע מותר.

מים - תקני לך בקבוק יפה ותמלאי. גם כוס כיפית לחדר מורים.

תחפשי מתכונים לסנדוויצים, אם לא קינואה וסלט אז לפחות כריך שווה.

עוד טיפ: תפוח עץ. או בננה. אם באת רעבה ואת לא מסוגלת להכין אוכל מרוב רעב אלא לחייג לאוכל מוכן, תאכלי פרי. הוא יחזיק אותך עד שתסיימי את הסלט.

לגבי בזבוז הכסף - אני לא יודעת. כל פעם שאני מצלחחה להפסיק זה מסתיים בכמה קניות שעושות לי שמח בנפש ומלא מצפון.

בהצלחה!

תשמרי על הכייפות, הרעננות והקלילות שלך

זה יותר חשוב מלהיות מתוקתקת🤗🤗

וחבל, כי את נשמעת כזאת אמא מהממת, שמנסה להשקיע בכל כך הרבה תחומים, וזה הכי מובן וטבעי שאת לא מושלמת ולא מצליחה בהכל.

זה מהמם שיש לך רצון להשתנות. אבל הלקאה עצמית היא מחלישה, ולא חושבת שזה מה שיעזור לך להתקדם.

קודם כל תתני קרדיט לעצמך על כל מה שאת כבר עושה (שזה המון - אולי אם תכתבי את זה בעצמך זה יעזור לך לראות כמה הרבה את עושה).

האמת שאני ממש רוצה להמליץ לך לעשות אימון אישי. זה נשמע לי שזה יכול להיות מושלם בשבילך. אני עשיתי בעבר ואני מרגישה שהכלים שקיבלתי שם עזרו לי לעשות שינויים בחיים הרבה יותר ממה שחשבתי שאני אהיה מסוגלת (ועדיין יש דברים שאני לא מצליחה לשנות. יש לי עוד הרבה עבודה. אבל כן קיבלתי כלים). ומה שאני מאוד אהבתי באימון זה בדיוק הנקודה שכתבתי עליה - קודם כל מתמלאים ומרגישים את הטוב והכוחות שיש בנו, ומתוך זה מקבלים כוח לשלב הבא של השינוי שרוצים לעשות.

אם נשמע לך שזה כיוון שיכול להיות רלוונטי, אני יכולה לתת לך בפרטי את הפרטים של מי שעשיתי אצלה. היא מהממת ממש, ואפשר לעשות אצלה גם בזום. (בטח יש עוד טובות, אני רק מציעה, ומקווה בכלל שיש לה מקום פנוי...)

ואם לא מתאים לך עכשיו (בטח קשה להוסיף עוד משהו לעומס שגם ככה יש...) - ממש ממליצה לך לעשות קצת עבודה מקדימה עם עצמך, ממליצה בכתב (אפשר לשבת על זה בשלבים, לא חייבים הכל באותו יום) -

- להתחיל מלראות את הטוב שאת כבר עושה (לכתוב, שזה יהיה מול העיניים. והכי טוב זה כל יום לכתוב לעצמך לפחות שלושה דברים טובים שאת שמחה בהם)

- לחלום איך היית רוצה שהמציאות תיראה, אם לא היו שום הגבלות והכל יכול לקרות.

- לבחור מתוך זה כמה מטרות מוגדרות שהיית רוצה לשנות.

- לקחת מטרה אחת שאיתה את רוצה להתחיל, ולחשוב לעומק למה חשוב לך להשתנות בזה, איזה טוב יצא לך מזה

- לבחור צעד קטן ולא מאיים שאת יכולה לקחת על עצמך כדי להתחיל ללכת לכיוון המטרה

- לבחור יעד מוגדר שאת משתדלת לעמוד בו כל יום, ולעצור בסוף כל יום לבדוק אם הצלחת לעמוד ביעד, אפשר ביחד עם הכתיבה של הדברים שהצלחת בהם היום. אם יש לך מישהו לשתף בזה - זה יכול ממש לעזור לעקוב ולהתמיד (אני הייתי בקבוצת וואטסאפ מהממת שמישהי מהפורום פה פתחה, שכל חודש הגדרנו לעצמנו יעדים ושיתפנו בקבוצה אם עמדנו בהם. לי זה ממש עזר...)

- ולהמשיך לפרגן לעצמך, על כל מה שאת ממשיכה לעשות, ועל השינוי שאת מצליחה להתחיל להכניס לחיים שלך.

(מה שכתבתי פה אלו דברים שלמדתי באימון שעשיתי, אבל בעיני הכוח של אימון אמיתי הוא הרבה יותר גדול. וזה גם תהליך יותר מדוייק כי מישהי מלווה אותה ומתאימה את התהליך בדיוק לפי מה שהיא רואה שעולה, אז זה יכול להיות הרבה יותר ממה שכתבתי פה. אז אם יש לך את האפשרות ומספיק מוטיבציה להשקיע בשביל שינוי - אני ממש ממליצה...)

בהצלחה רבה!

אני הבנתי שנפשית פשוט קשה לי להיות ממוקדת במשימות ולעשות את הכל עכשיו ומיד. אני גם זקוקה לזמן, ונכון שזה קצת "מריחה" - אבל זה צורך נפשי, ואני לא יודעת שאני יכולה להתעלם מזה או שכדאי להתעלם מזה. למשל - אני תמיד שמה שעון מעורר לרבע שעה או עשרים דקות לפני שאני מתכננת בפועל לקום כדי שיהיה לי את הזמן הזה שאני יכולה להגיד לעצמי "עוד כמה דקות אני אקום". זאת מריחה, אבל צורך נפשי ואני לא שונאת את עצמי על זה.

לגבי האוכל בעבודה, באמת שאין לי פתרון מספק. כנראה שהייתי לוקחת סנדוויץ' (גבינה לבנה עם ירקות, למשל) כלשהו ולא טורחת לחתוך סלט.

לגבי הכסף - אני לא עוקבת אחרי פירוט ההוצאות. מה שמטריד אותי זה שאני רואה כל חודש כמה כסף בסה"כ הוצאתי בכרטיס אשראי ( רוב ההוצאות שלי הן בכרטיס אשראי), וכמה נשאר בפועל בחשבון הבנק. אם הוצאות הכרטיס לא נראות לי גבוהות מדי ואני לא במינוס בבנק, הכל סבבה מבחינתי. רק אם נכנסים למינוס ח"ו או שנכנסים לחובות בעקבות הלוואות וכו' זה מבחינתי מצב שדורש התייחסות יותר מעמיקה.

אני חושבת שצריך להבין שלכל אחד יש אופי שונה, והנשים המתוקתקות ב"ה - זה האופי שלהן. אני לא חושבת שאוכל לעבור השתלת אופי שיגרום לי להיות מתוקתקת אז אני משחררת מהקנאה והרצון להיות כמו הנשים האלה ופשוט מבינה שאני זאת אני. 

ופספסו את העיקר, זה פחות האישיו, יותר קטע שאני רוצה להתבגר ולהיות יותר אחראית ורוצה לשמוע מבנות איך הן מצליחות בזה.

אני מאד מרוצה מעצמי וציינתי את זה כמה פעמים

אוסיף טיפ שעוזר לי- לא להתיישב אחרי ההשכבות!

יש לנו סדר מה צריך לעשות בערב- כלים, אוכל למחר (סלט או סנדוויצים), סלון וכביסות. אנחנו עובדים על זה ביחד (בד"כ חלוקה קבועה) ומסיימים תוך חצי שעה - שעה. אבל אם מתיישבים לפני- זה עלול להמרח שעות... אז כל הדברים, גם עניינים לעבודה, רק אחרי שמסיימים.

לטיפוח עצמי גם אני לא ממש מגיעה. מכריחה את עצמי להתקלח🤦🏽‍♀️

לאחרונה יותר מצליחה ללכת לישון מוקדם כי אני קמה המון בלילה לקטנה. אבל זה באמת קשה..

לי עושה חשק לדעת ששימחתי את בעלי באוכל (גם הכי פשוט) ואני יודעת שאני נמרחת ואחרי שהתיישבתי כבר אין לי כח לקום ולכן קבעתי לי די קבוע:

1. מנוחה אחרי ההשכבות היא גג חצי שעה ובשעה קבועה אני חייבת לקום ולהעמיד משהו, אחרי זה אפשר שוב לשבת

2. שמה לי ברקע במחשב/ בפלאפון משהו שיעזור לי להעביר את הזמן במטבח (אפילו חדשות ערוץ 14 וכאלה) שלא צריך לראות אלא רק שומעת ברקע..

3. חושבת מה בין האפשרויות הספציפיות באלי ופשוט עובדת רצוף כמה דקות עד שגומרת (חביתה וסלט/שקשוקה / מרק או סתם ירקות בתנור), והמון פעמים בזמן שנותנת לילדות לאכול מקלפת בנתיים ירקות או חותכת כבר סלט שאחרי זה אני יגמור יותר מהר😅

תמצאי לך מה עושה לך קצת חשק לעבוד ואיך את מצליחה לשמור עליו קבוע..

לגבי אוכל לעבודה, אין לי עצות חוץ מזה שמשתדלת תמיד בזמן שאני חותכת לבנות פרי לגן לחתוך גם לי תפוח ואז יש כבר התחלה לארוחה🙃

בהצלחה!

אני חושבת שאולי בתת מודע את אומרת לעצמך שבלי החלקים הכיפיים שלך- תשאר רק האני המשימתית והדורשת מעצמה. ו-וואלה לא בא לך חיים כאלה.

לכן אולי את נותנת עדיפות להנאות ולכיף.

שזה סבבה.

אני אגיד לך מה שאצלנו, תקחי מזה מה שתקחי-
קודם כל הזמן אחרי השכבות הוא בגדול זמן חופשי שלי. קבוע. אני לא מסוגלת כל היום להיות בתקתוק.
- ארוחת ערב קבוע אצלנו בלו"ז ואני לוקחת 20 דקות-חצי שעה להתארגן אליה מראש. מה זה אומר? לחתוך ירקות, להכין חביתה, לחמם דברים מהמקרר, לשטוף כלים לפניי (כדי שהכיור לא יהיה גדוש אחרי הארוחה), לבשל משהו מהיר אם צריך (אצלנו ממש הולך שעועית. זה קל להכנה ביותר!!!)
- השכבות יחד עם בעלי. הוא מספר סיפור ואני נשארת איתם עד שישנים.
- מחליטה מה לעשות עם הזמן שאחרי- להתקלח, להיות בנייד, לראות משהו, אולי משהו קטן לעבודה
- הולכת לישון בין 10:30 ל-11:30. לא תמיד קל לי להירדם, אז משתדלת יותר מוקדם

אבל מראש אני לא קרייריסטית (בנקודת זמן הזאת בחיי).
בחרתי בעבודה של "שגר ושכח" שאני אוהבת אותה ולא צריכה להתאמץ יותר מידיי, וגם אין שעות בבית לתת.

ואני חושבת שפה המפתח.

במתח הזה של בית ועבודה. 

כי בימינו אישה שואבת הערכה מהיותה "מולטי-טאסקינג" שאיכשהו מצליחה בהכל ומג'נגלת בין הכל. היא גם אמא להרבה ילדים, גם לא שוכחת שום דבר לאף ילד, גם מתמרנת בעבודה, גם מכינה אוכל טעים, גם הבית שלה מצוחצח, גם נראית טיפ-טופ, וכמובן שהילדים שלה מחונכים ומסודרים ושקטים וחברותיים

קיצור, האישה המושלמת.

אבל כל אחת מבינה בסוף, גם שהכוחות שלה מוגבלים, וגם שלכל דבר יש מחיר.

את לא יכולה לדרוש מעצמך להיות ספצית בהכל ולהחזיק הכל. כי בסוף זה יפגע בך. את תרגישי שהרצונות שלך נמחקים תחת אינספור דרישות שאת דורשת מעצמך.

אז שלנשים המושלמות בחדר מורים יהיה סלט קינואה עם מלפפון. אז מה? 

זה לא אומר שאת לא צריכה להעריך את עצמך. זה רק אומר שאם יש לך מלפפון בפריג'ידר, תוציאי תשטפי ותביאי לעבודה.
 

אז אולי מישהי כבר כתבה לך את זה -

יכול להיות שיש לך קשיי קשב? זה קצת נשמע ככה מהתיאור שלך.

יכול להיות שעד עכשיו השכל שלך חיפה כל זה, והסתדרת מצוין בלימודים ובעבודה, אבל עכשיו כשהחיים שלך מפוזרים על פני כמה תחומים - אז זה פשוט קשה להחזיק ראש בכול.

אם זה כך - אז את לא אשמה! (בכל מקרה את לא אשמה, אבל פה יש תירוץ רשמי ) זה באמת קשה נורא נורא להחזיק ראש כשיש קשיי קשב.

והבשורה הטובה היא שיש פתרונות לזה - אימון קשב, תרופות שמסייעות וכו'.

(לא כותבת מניסיון אישי, אלא מהיכרות מהצד עם העניין הזה)

בכל אופן, מצטרפת לתגובות שכתבו לך פה - שדי להלקאה העצמית. להחזיק בית וילדים ומשרה מלאה זה קשה מאוד! בטח אם לא "גדלת לתוך זה"... (אני למשל התחתנתי וילדתי בגיל צעיר, אז אני לכאורה לא מכירה משהו אחר. ועדיין, גם לי זה קשה לפעמים, ואני מרגישה כמו ילדה קטנה שנתנו לה תפקיד גדול ממידותיה...)

ועוד נקודה - נכון שבגיל מסוים אדם צריך להיות אחראי ולא להתנהג בלי חשבון כמו ילד, אבל בעיניי יש גם יתרון בלהרגיש כמו ילד - שמח, מאושר, מבין טוב יותר ללב הילדים... אז תראי גם את הפלוס שבזה

כוח הרצון מפיל אותך...

אז תתחילי בקטן.

תכתבי משימה או 2 שהכי קריטיות ותתחילי להתמיד בהרגלים הטובים.

תמיד לקום לפני הילדים, לעשות איזה שהוא ריטואל של הכנת קופסת אוכל לעבודה ליומיים באופן קבוע.

בכלל, מי אמר שחובה להתקלח בבוקר?

להחליט שכל ערב את מרגישה 10 דקות לאיפוס של הסלון או המטבח.

החלטה קטנה שתוכלי לעמוד בה ועם ההצלחות תבוא גם המוטיבציה אי"ה.

זה גם לא סותר, אפשר להרגיש ילדה ולהתנהג כמוזר אישה אחראית, זה כמובן עניין של אופי...

לדעת שיש זמן לצחוק ולהשתחרר, לעשות שטויות עם הילדים והבעל אבל לא לשכוח שמחר צריך לקום מוקדם.

יש גם מחירים ששווה לשלם.

ואז מתבאסת

ופעם שאלתי את אמא שלי הי"ו איך כל הזמן היא הצליחה להיות 'על זה'

ואם היא שילמה מחיר

אז היא אמרה לי שכן, היא בטח שילמה מחיר. ולא עשתה תמיד מה שנח לה

אבל מבחינתה, זה היה צריך להיעשות וזהו

זה מאוד עזר לי להבין, שמה שאני מגדירה כ- צריך, ייעשה בסוף כי זה צורך. אבל רק אם אני מגדירה אותו ככזה, אחרת - אם תעדפתי דברים אחרים על פניו, כנראה שאולי זה לא מספיק חשוב לי בסולם העדיפויות

אז מבחינתי לאכול בריא זה צורך, ואני טורחת את הזמן שזה מצריך ממני בבישול בסופש כדי שיהיה לי אוכל עד יום שלישי לעבודה

מחלקת בקופסאות כבר מיום שישי ולמקרר. יש ימים שאני אוכלת פחות בריא, כי אני מתעדפת, אבל הלאו הכי שלי זה כן לדאוג לעצמי 

אני קונה פירות וירקות כדי לקחת איתי, וארוחת ערב אני אוכלת עם הילדים אם כבר. אני כבר במטבח מכינה, למה לעמוד פעמיים? לא קונה דברים שאני לא רוצה להכניס לפה גם

ובנוסף, אצלי גם זמן לעצמי זה צורך. גם זמן לרביצה אני צריכה ממש לנפש שלי, אז זה גם חלק מזה. ואני משתדלת לאזן בין הצרכים שלי

יש בי גם אמא ואישה אחראית וגם ילדה שרוצה לנוח ולרבוץ ולברוח מאחריות. הילדה מקבלת פחות מקום כמובן אבל היא לא נעלמה. אני גם לא רוצה שהיא תיעלם

ברגע שמקבלים משכורות לעשות חלוקת תקציב. להגדיר איזה סכום לאן הולך.

הוצאות שוטפות/ חסכון/ מעשרות. וזה יכול להיות חופשה/ קורס שאת חוסר אליו (ואז לחסוך הרבה יותר כיף כי יש לך מטרה) אפשר לעשות קופת גמל שכספים אוטומטית מועברים אליה והכסף שנשאר איתו את צריכה להסתדר.

הרבה נשים מנסים לשבת על דוחות כספיים אחרי שכבר הוציאו ובזבזו ואין לזה באמת תועלת.

שמהחודש הוא רוצה שנתחיל לחסוך. לא פיקדונות אלא סכום שיורד קבוע כל חודש.

לפי הקניות הליליות שלי - כדאי מאד.

אולי היום כבר אגיד כן וזהו

1. לגבי אוכל כמה עצות שלי עוזרות

א. מבשלת כמות גדולה לשבת שישאר ליום ראשון שני בשבוע

ב. בקניות אני קונה אוכל בריא ומהיר לדוגמא ירקותש של סנספורסט שזה רק לשים בתנור (אני עושה בנינגה) ויש אנטיפסטי, עוף שאת רק שמה טיבול ומכניסה לנינגה, חזה עוף שזה 5 דק לזזרוק על פלנצה, פרגיות שזה גם 5 דק על פלנצה, והג'נק פוד שלנו זה סטייק לימים שאין לי כוח להשקיע אז אני רק צורבת ואוכלת עם מלח.  לימים שאני ממש גמורה ואין לי כוח להכין כלום תמיד יש לי במקפיא בורגר ולחמניות בורגר שאם אין כוח שמים את זה בנינגה ל10 דק ומוכן ויש ארוחה.

ועוד כלל אם לא קונים גנק פוד אין גנק פוד ואז האופציה הזו לא קיימת

בנוסף אני קונה פסטות אורז פתיתים קוסקוס כתוספת ומכינה בפעם 1 כמות גדולה שתספיק כתוספת ל2 ארוחות לפחות .

ג. אין אוכל בניפרד לנו ולילדים כולם אוכלים אותו הדבר אני מכינה סיר 1 בשביל כולם וככה כולנו אוכלים בריא ומזין

ד. יש לי אופה לחם כל ערב מכינה את המצרכים באופה לחם (אני מכינה כוסמין שיהיה בריא) ובבוקר יש לחם בריא טעים וחם

ה. קונה פירות וירקות מהירים שלא חייב לחתוך כמו תפוח בננה אגס וכל צהריים מוציאה לילדים ולי פירות

ו. קונה פירות קפואים לשייק לפנק את עצמי ואת בעלי בערב

2. יהיו חכמות ממני בנושא כספים זה הצד החזק של בעלי לא שלי ...אבל בנקודה אחת אני הייתי מוציאה מהלקסיקון להזמין אוכל בחוץ אוכל בחוץ זה פעם בחודש (ואנחנו מנצלין את זה בדכ לראש חודש)

3. הייתי מנסה לשנות כמה הרגלי בוקר שלך אולי לא להתקלח בבוקר אלא בערב? או לקום הרבה לפני הילדים להתקלח להתארגן ואז להכין אותם

אני בבוקר עובדת עם סטופר שהדד ליין מאוד ברור כל ילד אני מארגנת עם שעון על דקות ממש מעירה את הקטנה מחליפה טיטטול בגדים שמה בקבוק מעירה תאמצעי בגדים טיטול מסרקת ביסקוויטים בשקית שיאוכל בינתיים מעירה תגדולה בגדים תסרוקת שיער ואיך שאני מסיימת בשניה שסיימתי ממש לא מחכה דקה מוציאה את כולם מהבית שלא יספיקו לבאלגן  אולי תנסי לעבוד עם שעון מולך?

משפט מפתח:

׳שנינו עובדים קשה עם הילדים, משקיעים המון, עובדים גם בחוץ ושנינו מותשים בערב׳

הלופ של עבודה קשה ועייפות בשעות הערב, לא מאפשר לחשוב על שינויים ועל ביצוע שלהם.

כל עוד תשארו בלופ הזה, כנראה אין דרך לעשות שינוי משמעותי.

השינוי הראשוני צריך להיות בהפחתת עומסים ובפינוי זמן לחשיבה, ניתוח ותכנון. אח״כ אפשר להגיע לשינויים בשאר תחומי החיים.

יש נתונים שלא תמיד בוחרים אותם, אבל מה וכמה לעשות ואיך להתנהל, זו תמיד בחירה.

חלק מהם כבר רשמו לך.

אני גם שמה לב שאם אני מרדימה את הלידה ומתיישבת על הספה, מבחינתי הערב נגמר. לכן אני יודעת שאם אני רוצה לעשות משהו, אני עושה את זה ישר כשאני מתפנה והילדה ישנה. עוד משהו שאני עושה, זה להתחיל להכין דברים קודם, למשל כשהיא אוכלת ארוחת ערב, ואז זה מחייב אותי לסיים, למשל, להתחיל לחתוך ירקות או להוציא מהמקפיא, ואז אין ברירה אלא להכין את מה שהתחלנו. הרבה פעמים שאין לי כוח אני משתדלת להכין משהו פשוט יחסית. כן קורה שממש אין לי כוח לכלום ואז באמת אני לוקחת משהו מהיר יותר (ולא תמיד הבי בריא). לגבי ירקות, אפשר לקנות ירקות בייבי (מלפפונים ופלפלים) ועגבניות שרי, ואז אפשר בקלות להוסיף את זה לארוחה, בלי הרבה מאמץ.

עוד משהו שאפשר, זה לדאוג לדברים במקפיא שרק צריך להוציא ולחמם. למשל, אני אוהבת שיש לי במקפיא בשר מוכן (בד"כ יש לי שניצלים, חזה עוף ופרגית) ואז רק צריך להוציא. אפשר להכין סלט בסלייסר ולהוסיף את הבשר, ויש אחלה סלט. עוד אופציה, להכניס לפיתה מקמח מלא עם חומוס (או כל ממרח אחר שאוהבים) וירקות, וזאת גם אחלה ארוחה מהירה.

לגבי להכין אוכל למחר, אני גם בבעיה הזאת.. גם לי הרבה פעמים אין כוח להכין בערב.. אני דואגת שיהיו לי דברים בעבודה לימים בהם ממש אין לי זמן בבוקר להכין לי אוכל, אבל אני לא בטוחה שזה רלוונטי לך, כי אני עובדת במשרד, ויש לי די הרבה מקום להשאיר דברים..

לגבי הכסף, אלו דברים שבד"כ בעלי מתעסק בהם, אני משתדלת להכנס כל כמה זמן לראות את העובר ושב, אבל מבחינת שאר הדברים, זה נטו בעלי.

איפור- אין דבר כזה שאני לא מורידה. מבחינתי זה יהרג ובל יעבור. גם אם אני גמורה מעייפות, אני לא אשן עם איפור. מה שכן, הרבה פעמים אני נרדמת באמצע שאני מורידה.. כן עוזר לי להוריד איפור מול השידה והמראה, ואז יותר קל לי. כן משתדלת להוריד איפור ולהתקלח בשעה הרבה יותר מוקדמת.

יש להם קושי במה שנקרא תפקידים ניהוליים.

גם אני כזאת, במחשבה לא מבינה מה הבעיה לארגן אוכל למחר או לעבור על חשבונות, או להשקיע רבע בטיפוח עצמי או הבית, בפועל בשעת אמת זה די מצטייר לי כמו הר גדול.

אז צריך לאמץ כל מיני תכסיסים שיכולים לעזור.

למשל חלק מהדברים לעשות תוך כדי הזמן עם הילדים ולא לחכות שירדמו, למשל למשל למחר לחשוב מה רוצה להכין ולשטוף  את הירקות או להעמיד שניה סיר שיהיה מוכן אחרי שנרדמו. בשביל זה צריך לחשוב על אוכל שקל לך להכין, תכיני רשימה של על במנות שיספקו לך את הצורך באוכל אמיתי ותדאגו שיהיו את המצרכים.

טיפ נוסף ששמעתי לאחרונה ואהבתי ממש זה לשים תזכורת לאזור שעה 21 באורך של שיר, 3-5 דקות וכשצלצל את יודעת שכל עוד הוא מנגן את מנקה/מורחת קרם/שוטפת כמה כלים או כל מה שבא לך.

לפעמים אחרי שהשיר נגמר יש חשק להמשיך, אבל גם אם לא לפרגן על מה שכן עשית ולהמשיך במה שעשית קודם.

באופן כללי ניהול חשבון זה כאב ראש גם למי שלכאורה בוגר וקשה להיות על זה, אפשר לשמוע פודקאסט בנושא כדי לקבל טיפים להתייעלות בקלות ולרכז את המאמץ למה שבאמת חשוב.

וגם חושבת שכן כדאי פגישה עם יועץ כלכלי שיעשה סדר בעניין 

א. באמת יש לה קשיי קשב וריכוז

וקושי ארגוני

והיא איטית.  ומתחרפנת בעמידה בזמנים. ובביצוע התפקודים בבית.

והיא אימא טובה אוהבת ומשקיענית ומשקיעה גם בעבודה שלה  .

אבל התפקוד בבית גרוע.

וגם תמיד מאחרת כרונית.

מה שיכול לעזור .זה אבחון. טיפול ממוקד.

כדורים.

אמון

אם תרצי באמת לפתור את הדברים את צריכה ללכת לכיוונים האלו.

ב. אם תרצי טיפים

אז נתנו לך כמה טובים מאוד למעלה.

מחדדת דברים שנראים לי חשובים.

1. ברשימת קניות השבועית תכניסי כל דבר שאת רוצה לאכול השבוע .ותוציאי מה שאת לא רוצה לאכול

וגם הילדים לא יאכלו אותם.

זה חשוב. .

ארוחות מהירות שלי - גם לא מספיק עוצרת ומכינה לי ארוחה

א.  אגס. תפוח. אפרסמון תפוז

שקדים אגוזי פקאן ויוגורט.

אחלה ארוחה מושקעת ומפנקת יומית

בלי הכנה רק לשים בשקית

ב.  קןטג / גבינה מטובלת ולהוסיף פרכיות

ג. לחמניות  שאופה לארוחת ערב שמה מעל שמן זית זעתר וקצת מלח וסוכר. והם טעימות מאוד ולא צריך שום תוספת.

רק להוציא מהמקפיא.

ד. פלפל,  קרקרים וסלט חציל קנוי/ חומוס קטן

ה. יוגורט ושקית גרנולה .

אלו דברים שרק בשימת לב קונים אותם מראש בקניה השבועית ויש בבית.

ואז הארוחה בעבודה מסודרת.

2. ארוחת ערב תמיד אני אוכלת איתם. ומשתדלת שישאר לבעלי  .

פעם בשבוע עושים ארוחה זוגית שחותכים במיוחד סלט ומבשלים משהו נחמד קליל.

שאר השבוע הוא אוכל מה שנשאר מהצהרים או מהערב  

ואני עם הילדים אוכלת .

לא פותחת אחרי ארוחת ערב מטבח שוב.

3. מיד בסיום הארוחה נותנת לילדים גג רבע שעה להסתובב ומחזלשת  מטבח. ברמה שאפשרי.

לא חוזרת שוב למטבח עד למחורת  בבוקר.

ודקה לפני שיוצאת מכינה על השיש פיתות או דברים שנשארו מארוחת ערב לסנדוויצ'ים למחורת

אם זה לחמניות / פיתות במחבת/ פנקייק/ מלוואח/ ביצה קשה/ וופל בלגי . ואז כבר סגרתי פינה לבוקר.

אישית לא הייתי הולכת יותר להתארח שם וגם מצמצמת קשר למינימום

והתגובה שלו קצת רעילה מעבר לזה שהוא לא הבין את חומרת הסיטואציה 

האמת שגמני לא הייתי נרגעת מהתנהגות כזו. יש להעיר וכד' ויש לנעול ילדה בחדר. באיזה קטע??

זה ממש לא התפקיד שלה כסבתא, עם כל הכבוד למרות שההתנהגות של הילדה לא במקום מן הסתם

ובאסה שבעלך לא מצדד בך

חיבוק♥️

פשוט לא רצה לפתוח את זה שוב,זו התגובה שלו כדי לא לפתוח את הנושא

למרות שמבחינתי זה הזוי!!!!

אולי הוא הרגיש סוג של האשמה כי זו אמא שלו ואין לו כלים להתמודד רגע עם הסיטואציה

אבל כן הייתי מצפה ממנו לדבר איתה ולהגיד לה שזה ממש לא במקום מבחינתו ושזה לא אמור לחזור על עצמו לעולם

והאמת אני לא יודעת איך התאפקת ולא יצאת עליה בעצמך.. כל הכבוד

גם התגובה של בעלך מאד מעצבנת אבל יש אנשים שמאד קשה להם להיות "באמצע" בין ההורים לבנזוג. תמיד יש שם מתח מסוים ולא פשוט לתפוס צד, למרות שמצופה להיות תמיד לצד הבנזוג ובמיוחד בסיטואציה כזאת חריגה.

בעיני חייב להציב גבול לסבתא.

שבעלך ידבר איתה עניינית בלי להכנס לדיונים ולשכנוע- משהו בסגנון: "אמא, כשהיינו אצלכם הענשת את... זה חמוד מאוד. רציתי לומר שמבחינתנו החינוך של הילדים שלנו הוא באחריותנו. כדי שנוכל להמשיך להגיע אני צריך להיות בטוח שדבר כזה או דומה לא יקרה לעולם". אולי לא נעים אבל הנפש של הבת והבטחון שלכם במקום שלכם כהורים יותר חשובים. ומה זה לנעול ילד בחדר? ה' ישמור!!

(בגדול יש כאן 2 עניינים: א. לקיחת סמכות שלא שלה לחנך את הנכדה. ב. סוג הענישה שבעיני לא קביל בכלל!!. לא יודעת אם הייתי נכנסת לזה ומסבירה לה כמה זה הרסני ושובר אמון לנעול ילד לבד בחדר. הייתי מתמקדת בלהציב לה עובדה שאסור לה לחנך את ילדכם. ומתוך כך כבר לא משנה מה סוג החינוך כי ממילא היא לא אמורה להתערב) וחייב לתאם עמדות עם בעלך. לנסות עניינית. ואם הנואש רגיש-אולי לעשות את זה בליווי..

תועיל למשהו.

המעשה שהוא קם אחריה מיד ופתח,

מדברת בעד עצמה הרבה יותר חזק מכל תוכחה.

הפותחת בעצמה אמרה שזה מעולם לא קרה לפני כן,

כלומר זה לא שיטת ענישה נפוצה אצל הסבתא,

אני בטוחה שגם היא מבינה שהיא הגזימה.

אם כבר לדבר איתה עדיף בסגנון:

אמא אני מבין שהיית בשעת לחץ, אחרי חג ארוך שטרחת המון, ההתנהגות של הילדה הוציאה אותך מדעתך.

על מנת שהמקרה לא יחזור על עצמו לעולם, אנחנו ננסה לשים לב מראש מתי הילדים מגיעים לקצה ואם צריך אנחנו נוציא להם אוכל או נפתור את הבעיה מולם.

במידה והם עוברים כל גבול, אחד ההורים יצא איתם מהבית/ ייכנס איתם לחדר לרגיעה וכך נצליח להרגיע את הרוחות.

אם הם ישברו או יהרסו משהו אנחנו נשלם עליו.

לא הייתי מדברת בכלל על חינוך ועונשים. וגם לא לצאת נגדה.

רק לתאם ציפיות ולקחת אחריות על הסיטואציה להבא.

ולראות את הקושי שלה זה תמיד טוב, גם מבלי לקבל את ההתנהגות שהתבטאה בעקבות הקושי.

סיטואציה קצת שונה אבל סיפור התערבות דומה.

שהכלנו והכלנו ואמרנו שבטח ''זה'' לא יחזור וגם ''זה''.. וניסינו בעדינות ונמנענו מ''לחתוך''.

ובסוף כשקיבלנו את השכל להציב את הגבול בנעימות אבל בצורה חד משמעית, זה כבר היה אחרי מחירים יקרים מדי ויש גלגלים שכבר לא יכלו לחזור אחורה..

מרוב תיאומי ציפיות נחמדים ואובר לקוחות אחריות שלנו על הסיטואציה, הגבול נחצה ונחצה עד שהתפוצץ. ואז זה כבר היה אירוע רב נפגעים..

רציתי לחסוך לפותחת את המחיר הגבוה ששילמו אצלנו 2 הצדדים, עניין שיכל להסתיים בקלות ובמהירות אם היה נחתך בהתחלה.

כמובן, יכול להיות שהמקרה פה שונה.

מניחה שהפותחת מכירה את הסבתא ותדע להתאים את התגובה.

ומה הייתה הסיטואציה אצלכם,

אבל אין קשר להכלה של ההתנהגות וויתור על גבול וגם לא לעדינות.

יש הכלה לקושי, זה שני דברים שונים ויותר קשור ליצירת קשב על מנת לשים את הפוקוס על מה שחשוב.

קו גבול למעשה התבטא במעשה עצמו, זה חזק יותר מכל דיבור.

אם את מדברת על ניתוק יחסים אז לא צריך שום שיחה, אם את מדברת על הצבת גבול תוך המשך שמירה על קשר (גם אם במינון וסגנון אחר)

אז השאלה היא מה הדרך האפקטיבית להגיע לזה.

ומסכימה שהכלה של ההתנהגות, עדינות וויתורים זה לא אפקטיבי, אבל אין קשר בין זה לבין מה שכתבתי.

קו גבול ע''י מעשה, הכלה לקושי וכו' וכו'..

יש כנראה טיפוסים שלא עובד איתם מה שאולי עובד עם אחרים.

אנחנו מלווים מקצועית כבר תקופה ארוכה אחרי שהתפוצץ. משקיעים זמן והמון כסף (כדי לא לנתק את היחסים ו) כדי ללמוד איך נכון לעבוד בסיטואציה המתמשכת שנקלענו אליה. לצערנו גם אנשי המקצוע טוענים שהדרכים הללו לא אפקטיביות במקרה האנושי הזה. ממש קבלנו הנחיה מפורטת לעשות את השיחה כפי שציינתי בהודעה הראשונה. רק לאחריה נהיתה יותר אפשרות לקשר ברמה מסוימת. (בזכות הצבת הגבול החד משמעית).

סיפור כואב וקשה. מאחלת שאף אחת לא תתנסה. אבל אכן קיימים גם מקרים כאלו. 

אבל גם התגובה שלכם יכולה להיות אחרת.

קודם כל טוב שבעלך קם מייד להוציא אותה בתוך כל ההלם.

אני במקומך יוצאת עם הילדה מהבית ולא חוזרת עד שבטוחה ב100% שהרוחות של כולם נרגעו.

אם צריך גם דופקת על דלת של זרים לבקש חטיף להרגיע את הילדה.

מהצד מול בעלך אין מה להתלונן אליו וזה מכביד לקבל שק תלונות.

אפשר להבהיר גבולות ולהגיד שלא מקובל עלייך מה שקרה ואת רוצה לחשוב איתו מה היה אפשר לעשות אחרת (אם כי אני הייתי עושה את החשיבה הזאת עם עצמי כי אני יכולה לסמוך רק על עצמי ביישום המסקנה)

אבל לא בתור תלונה, ובטח לא בתור תלונה על אמא שלו.

יש מבוגרים שמאבדים עשתונות בגלל כל מיני סיבות. אנחנו יכולים ללמוד מזה איך לשנות בשורש את ההתנהגות שלנו כדי שנגיע לגיל זה לא יקרה לנו.

וגם ללמוד איך להתנהל בתוך הסיטואציה ואיך לשמור על הילדים שלנו.

אצל חמותך הטריגר היה זריקת אוכל, יש טריגרים יותר הזויים..

אחד הדברים שלמדתי עם השנים, במיוחד כשמתארחים, לא לוותר על שינה, אוכל ושתיה לילדים.

תמיד מביאה להם אוכל שהם אוהבים.

בד"כ משקיעה שיראה כמו אוכל לכולם, לפעמים מסתפקת בחטיפים וכד'.

ילדים רעבים/ צמאים/ עייפים נוטים לא לעמוד בכללי הבית המארח ומפה ועד התפרצות הדרך קצרה.

מוציאה אותם לגינה/ פיקניק ושם נותנת להם לאכול כמו שצריך.

בכל אופן כרגע חוזרים לשגרה.

לכללים של הבית, לקצב וציפיות מותאמות לילדים.

וחיבוק על התחושה הקשה!!

ותרימי לבעלך על התושיה, הוא אדם נפרד מאמא שלו, זה יעשה לכם טוב ❤️

אני לוקחת מכל אחת

וממש שמחה לדעת שאני לא סתם בהלם מזה

מבחינתי זה קו אדום לנעול ילד בחדר

אני לא נועלת את הילדים שלי בחדר

גועל נפש בעיניי שהיא עשתה את זה גם מולי אבל היא סבתא ששומרת לנו הרבה על הילדים ופתאום קולטת שיש מצב שיש דברים שאני לא מודעת אליהם

בעלי נאטם לגמרי וכרגע לא יכולה לדבר איתו על כלום בנושא הזה

אחכה לאחרי שבת כי חוששת שיצור פיצוץ בינינו

ממש לקחתי את זה קשה.לא מצליחה להירגע 

וגם התגובה שלו.

אתם בהלם.

זה תקין וטבעי התחושות שלכם ❤️

ברור ברור שזה קו אדום!!

שלא ישתמע אחרת מהדברים.

מה שכתבתי זה בהתבסס על הנחת יסוד שלנעול ילד בחדר לבד זה קו אדום!!

תני לעצמכם לפחות שבוע אם לא שבועיים. שום דבר לא בוער.

ילדים חוזרים למסגרות, יש בייביסיטר אם צריך.

תכתבי לך הכל כולל הכל.

תפרקי לדף, תפרקי פה. תפרקי לחברה (רק אם יש אחת שיודעת לשמור סודות!!)

לא לערב משפחה!!

את בהלם, מרגישה צורך לנער את העולם!

הכל תקין וטבעי ובריא.

ובכל זאת, תנסי לפרוק במקומות הנכונים, לנשום עמוק ולתת לדברים קצת לשקוע.

לא יקרה כלום אם לא תעשי משהו אקטיבי עם הסיפור בשבוע הקרוב.

תני לבעלך את הזמן לעבד עם עצמו את הדברים, במובן מסויים בגלל שזאת אמא שלו, השבר אצלו גדול יותר.

לפי זה שהוא קם ופתח מיד, את יכולה להיות רגועה שהוא לא מסכים עם המעשה בשום אופן, תהיי רגועה לגבי זה.

וגם לגבי הפעמים שהילדה הייתה שם בלעדיכם זה לא אומר כלום.

הדבר היחיד שחשוב לעשות היום, זה להגיד לילדה משפט כמו:

אף פעם לא תהיי לבד, תמיד אבא ואמא יעזרו לך.

בלי אובר דרמה.

משפט ברור שיעשה לה סדר וינסוך בה ביטחון בכם וזהו.

כל השאר יכול לחכות כמה ימים שתתאוששו 🤗

בתפיסת העולם שלי הייתי מדברת עם הילדה לתת לה כוח ולהבהיר חד משמעית שלתפיסתנו אסור לנעול ילד בחדר וזה מעשה שאסור לעשות

(אין לי שום בעיה לומר שסבתא טעתה. חושבת שזה בריא שילדים ידעו שגם מבוגרים טועים. וגם מבוגרים מתקנים)

ואנחנו תמיד איתה וכו' וכו'

ותמיד רוצים לשמוע ממנה איך היא מרגישה ומה קורה לה.. (לנסות להשאיר לה ערוץ פתוח שתשתף אם קורה משהו דומה)

בשורה תחתונה שיהיה לה ברור שהמעשה לא על דעתכם. שיהיה לה את הבטחון הזה בכם

רק רוצה להגיד שלא הייתי משאירה איתה את הילדים יותר שלא איתכם.

אנחנו גילינו שחמותי אמרה לילדים על כל מיני דברים שאסור להם לעשות ולהגיד (לא בקטע של לספר לנו, אלא שאסור לומר כל מיני מילים שאנחנו אומרים בבית חופשי) והילדים צייתו לה לא רק אצלה אלא פשוט הפסיקו להגיד וגם פחדו לומר לנו שהיא אמרה כי חשבו שזה אומר שהם  לא בסדר.. אני מאז דואגת שאין דבר כזה שחמותי עם הילדים ואחד מאיתנו לא באותו חדר איתה.

ממש לא מסתדרת עם הבת שלי בת 7, כי היא ילדה דיי מאתגרת וסבתא שלי לא תמיד מצליחה להתמודד עם ההתנהגות שלה וכועסת עליה הרבה...

אז אנחנו כבר לא הולכים לשם לשבתות למרות שהיא סבתא מדהימה ואני אוהבת אותה מאד, אבל הבת שלי והיא פשוט לא עובד יחד...

אז אין ברירה אלא לצמצם מפגשים...

אבל חמותך בהחלט עבאה את הקו האדום בוהק!!

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לילדה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

קראתי את הדברים של הפותחת וגם תגובות שלדעתי קיצוניות.אני מסתכלת מנקודת מבט קצת אחרת ולא ממהרת להשתמש בביטויים מזעזעים וקיצוניים.

בגדול סבא וסבתא לא אמורים לחנך את הילדים זה תפקיד ההורים אבל...

1.חמותך הזמינה אתכם לארוחה בשביעי של פסח.מבינה שהיו עוד אורחים.לגמרי לא מובן מאליו.זה חג קשוח לאחר שבוע של אירוח וובישולים וזה שאירחה אתכם ראוי להערכה רבה.מניחה שגם היא היתה כבר עייפה ולפניה עוד ערב ארוך של החזרת הבית לקדמותו.

2.ילד בת 6 שרבה ומייללת בלי סוף זה דבר שיכול להוציא מהדעת.הסבתא עוד קמה והביאה צלחת עוגיות.ילדה בת 6 לא אמורה להעיף צלחת לרצפה.זה נורמטיבי לגיל 3 לא לגיל 6.אפשר להבין את התגובה של הסבתא.לא לקבל לא להסכים אבל אפשר להבין שזו היתה תגובה אינסנקטיבית.מדוע את או בעלך לא לקחתם את הילדה המייללת עוד לפני התקרית עם העוגיות החוצה? הצידה? לחדר? שלא תפריע לכולם? ראיתם שהיא מעצבנת...אגב, לשים ילד בחדר להרגע זה לגיטימי.לגרור לא.נעלה במנעול או  סגרה?

3.כתבתם שאתם מרבים להיעזר בסבתא והיא שומרת הרבה על הילדים.זו בעיני נקודה משמעותית.ילדים שנמצאים הרבה אצל הסבתא ברור שהסבתא צריכה להציב להם גבולות וגם סוג של לחנך אותם.אי אפשר מצד אחד להינות משרותי עזרה רבים של סבתא ולא לאפשר לה להתנהל כמו שהיא חושבת.לא מוצא חן בעינכם? אל תביאו.קחו ביביסיטר.אצלינו שסבתא שומרת על נכדים אני יודעת שיהיו יותר ממתקים ויותר מסכים וזה המחיר של העזרה.לא מתאים? אל תביאו.סבתא ששומרת הרבה על הילדים מרגישה איתם גם יותר חופשי בהצבת גבולות .זה לא כמו נכדים שמגיעים כאורחים פעמיים בשנה.

4.טוב עשה בעלך שלא אמר כלום אלא רק פעל בשקט.בזמן מתח ראוי לא להגיד כלום.זה לא מביא לטוב אף פעם.כשרוצים לדבר צריך לתת לדברים לשקוע ואז לפתוח בצורה מכובדת , מה הגבולות של ההורים ומה הציפיות מסבתא.בלי איומיים - תבטיחי שזה לא יקרה שוב וכו...

5.כתבת שבעלך אמר לך שהינה יש לך עוד משהו לעשות עינין... יכול להיות שהוא מרגיש שאת ביקורתית כלפי הרבה דברים בבית הוריו..

6.תחשבי בכינות איך היית מגיבה אם זו לא היתה חמותך אלא אמא שלך...

עזרה וגם רואה הצבת גבולות מהצד של סבא סבתא

זה לא אמור להראות כך עדיין

נכון שזה התנהגות חריגה לילדה בת 6, הבת שלי בגיל הזה וזה לא סביר גם בעיניי, אבל התגובה של הסבתא עם כל הכבוד - עדיין לא במקום בכלל. אם חמתי הייתה מעזה לעשות דבר כזה - אוי ואבוי. והיא מציבה גבולות לגמרי. גם לנו. ואם לא מתאים לה - אנחנו לא נגיע בכלל. וזה בסדר ממש.

למארחת, עם כל הכבוד לעייפות, לא משנה מה הקרבה, אין לגיטימציה לגרור ילד לחדר ולנעול בשום סיטואציה, כל עוד זה לא הילד האישי שלה,וגם אז זה מוזר בעיניי כי זה מעשה משפיל מול אנשים

אז עם כל הכבוד לפרופורציות, יש לקחים שכדאי ללמוד בדיעבד אולי, אבל ההלם לגמרי במקום

החמיות האלה מתבלבלות לפעמים

חיה בסרט

אם לא תעמידי אותה במקום היא תסכים לעצמה

התבלבלה לגמרי

 וואיי לא הייתי רוצה כלה כמוך...

אם הפותחת בחרה את בעלה מתוך המשפחה הזו כנראה שאמא שלו לא עשתה עבודה כזו רעה..ומי שקצת חיה בסרט זו כנראה הכלה שגם מתארחת, גם נעזרת הרבה בחמותה(זו שלדברייך חיה בסרט).גם הבת שלה רבה, מתבכיינת ומציקה, ואף אחד מההורים היקים שיודעים שהסבא גם היא עייפה לא חשבו לרגע לקחת את הילדה מהמקום!רק מתעוררים כאשר כלו כל הקיצין והילדה זורקת צלחת של עוגיות שהביאו עבורה! גם אז, הכלה היקרה לא קמה ממקומה ולוקחת הצידה את הילדה, מתנצלת על ההתנהגות ודואגת שינקו את הרצפנ, אלא בהלם ובזעזוע עמוק שהסבתא לקחה את הילדה להרגע בחדר.כן, זה לא צריך להיות, וסבתא לא צריכה לגרור ילדה לחדר אבל כל ההתנהלות של ההורים גם היא לא תקינה.התבלבלת בבחירת המילים שלך.

לטעמי לא במקום ומיותר

אפשר להאיר בענווה

עם כל השאר מסכימה לחלוטין ,למטבע יש שני צדדים

והחינוך של הדור היום נוטה יותר לחבק ולהכיל את מה שההורים שלנו לא ידעו והיו להם כלים אחרים או לא היו כלל 

אולי הייתי צריכה להיות קצת יותר עדינה עם החיה בסרט (אני אחרי תקרית עם חמות ובהרגשה שלי הן קצת מנותקות לפעמים)

אבל חמותה בהחלט לא הייתה צריכה לגרור את הילדה לחדר ובטח שלא לנעול אותה, ואחר כך עוד להתהדר במעשה הזה. אז כן היא התבלבלה לגמרי ואפילו מאוד.

זו לא הילדה שלה!

וזה שהיא נעזרת בה המון לא אומר שכל מה שהחמות עושה זה קדוש

ואני לא הבעתי שום דיעה לגבי הכלה

התייחסתי רק לחמות.

וכלה כמוני אני חושבת שזה מתנה.

אם רשמתי חיה בסרט זה לא אומר שכל ההתנהלות שלי שגויה

תמיד אפשר לחפש מילים חלופיות ומתיפיפות יותר. 

כמו למשל מילים אחרות למילה- תגובה הזויה או איחולים כאלה ואחרים

אמהלה התגובות שלך מנותקות בטירוף

וזו לא פעם ראשונה!

אני כעסתי על הילדה קודם והכרחתי להרים את כל העוגיות

אבל הסבתא לקחה את התפקיד של ההורה בלי רשות

כי לדעתה הכעס שלי על הילדה והרצון להתנצל בפני סבתא לא מספיק עונש

אולי הייתה חונקת אותה גם וזה בסדר?

כי עוזרת לנו הרבה והיא אמורה להיות ההורות משותפת איתנו

שהיא לא יכולה לראות אוכל נזרק, היא דור שני לניצולי שואה או משהו כזה?
אם כן, הייתי יותר מבינה, לא שזה מצדיק את הענישה, אבל דווקא מהמקום הזה, הייתי מסבירה לילדה במילים פשוטות על המלחמה ולמה לסבתא קשה לראות אוכל נזרק.
כמובן מדברת איתה על מה הרגישה וכו וכו כמו עיבוד כזה שלא יהיה לא טראומה מהנעילה בחדר או שחלילה בעתיד תתרחק או תפחד מסבתא.

לק"י

בבוקר- לא.

(ואצלינו הם כל יום כמעט במחשב, ויותר מעשרים דקות. ואני יודעת כמה קשה להגביל. אבל מזמן קבעתי כלל שבמוצ"ש אין מחשב, ואין. והם גם לא מבקשים.

אז מציעה לקבוע כללים ברורים וממש לעמוד עליהם).

ואישית אין מצב שהייתי נותנת מחשב או משחק כלשהו או התעסקות כלשהי - בבוקר.

מי שמוכן שישב לאכול משהו לפני שהוא יוצא...

לא בתור התנצלות או משהו...

תגדירי מתי כן מותר לשחק במחשב, למשל אחרי שחוזרים מבית ספר, מניחים תיק במקום, אוכלים צהריים ואז אפשר מחשב. או מה שמתאים לך. בבוקר לא כדאי לדעתי. 

ספרים עם ציורים

כמו של מדע

לגו בהתחלה בעלי שיחק איתו בשבתות , בנה איתו ביחד ועכשיו הוא כבר מדמיין בראש עולם ובונה לבד

משחקי הרכבה אחרים מעסיק אותו?

אפשר חוברת צביעה, מקו לקו וכדומה

אם כל יום זה לא יותר מידי בגיל הזה, כי זה באמת מייצר איזושהי "תלות" או ציפייה לזה כל יום.

אצלנו מותר בימי שישי אחרי התארגנות לשבת

ומיד פעם במקרים חריגים במהלך השבוע, לזמן מוגבל

בבוקר אף פעם אי אפשר, זה לא הזמן לזה.

אם אני מרשה, זה רק אחרי הצהריים.

אפשר להחליט על זמן מרוכז יותר ביום שישי או להפסיק לגמרי עד שיהיה בשל.

רעיון לחלופה, להשמיע לו סיפורים ברמקול שמחובר לבלוטוס של הטלפון שלך, דרך ספוטיפיי.

אין מסך, הטלפון אצלך.

הפרקים עוברים ברצף.

אפשר ללמד אותו לצבוע מנדלות הזמן הזה או לשחק בבצק וכד.

או פשוט לשבת ולהקשיב.

תעסוקה אקטיבית, אפשר ערכות לגו. זה ממש מתאים לגיל.

תקני את הערכות לגיל 5+

בהתחלה צריך ללמד אותם איך לעבוד לפי החוברת, בערכות הבאות הוא ידע לבד.

אפשר גם פאזלים.

חשבתי גם לקנות מיקרוסקופ מאליאקספרס, עוד לא רכשתי אז לא יודעת להמליץ אבל נשמע מתאים לסגנון.

מעבר לכמה זמן, יש עניין גם לתוכן של המשחק.

יש משחקים יותר ממכרים, יש כאלו שמשפיעים פחות לטובה.

אצלנו משחקים בעיקר במשחקים לימודיים (חשבון, אנגלית, מיומנויות כלשהן) ולא סתם משחקים כמו אנגרי ברדס או משחקי מלחמה.

לפעמים עדיף גם לשלם קצת כדי לקבל תוכן איכותי

מותר זמן מחשב(משחק/צפיה, בתכנים בפיקוחנו)

שננעל ברגע שהזמן עובר(ללא תלות בנו אלא אוטומטי בבקרת הורים, לתחושתי מנטרל הרבה מהמתח סביב זה כי פשוט נסגר וזהו)

ורק בין השעות 15:30-18, אם מתאים באותו יום ואחרי ארוחת צהריים ומטלות נצרכות(ש"ב, עזרה מסוימת בבית..)

כשלא היה את הזמנים האלה זה באמת היה יוצא מפרופורציות ועכשיו שיש ממש הגדרות ברורות ההתנהלות סביב זמן מחשב נעימה לנו יותר

הוא בן 7.5

מוגזמת... עד עכשיו הם עשו רק דברים מועילים - עלונים, ציורים, עיצובים... ואז הם גילו אתרים עם משחקים והתמכרו

הודענו להם שמאחרי פסח אין יותר משחקים במחשב, אבל הם כן יכולים לעשות את אותם דברים מועילים.

בקשר לבן שלך יש שתי אפשרויות, לדעתי:

1. למצוא משהו אחר שהוא יכול לעשות במחשב, מקסימום משחקים לימודיים - משהו פחות ממכר.

2. להוציא לגמרי מהתחום את השימוש במחשב. בהתחלה יהיה לו קשה, אחר כך כנראה שהוא יתרגל.

רעיונות לתעסוקות אחרות:

משחקי דמיון (פליימוביל וכו')

ערכות מדע ויצירה

יצירה חופשית ממגוון חומרים פשוטים

פרויקט בנייה (אם יש לכם חצר או מרפסת)

אולי גידול בעל חיים

ואומרת בעדינות - שאם אתם רואים את ההתפרצויות חסרות השליטה האלו בעוד תחומים, אולי כדאי ללכת לאבחון...

-ספרי תמונות ברמה גבוהה יותר(למשל יש את סדרת מבט מקרוב על.. שהבן החכם והסקרן שלי מאוד אוהב)

-משחקי הרכבה ברמות שונות לפי היכולת- לגו גדול או קטן עם או בלי הוראות, קליקס, מגנטים.. אצלנו סביב הגיל הזה התחילה ממש התעניינות ביצירת דגמים מהחוברות. אפשר לחפש גם דגמים נוספים באינטרנט ולהדפיס ושמעתי שיש אתר שאפשר לצלם לו חלקי לגו והוא מוציא דגמים מתאימים...

-יצירות מהשקל וכאלה שאפשר לעשות לבד. שוב תלוי רמה אבל דברים כמו הדבקה של מדבקות לפי מספרים, הדפים השחורים שצריך לגרד ועוד כל מיני כאלה אהובים פה מאוד.

-חוברות פעילות/עבודה, אצלנו הכי תופס או כאלה של משימות קלות, או כאלה שהן יותר חוברת צביעה אבל סביב תחום עניין.

-רולר בליידס/אופניים/קורקינט אם רלוונטי אצלכם

-לוח איזון, טרמפולינה ביתית וכו

עם פראמין/ לבקש זופרן

והם בהחלט היו דוחים בעצמם. אבל נראה לי שכן עזרו.

תמשיכי

אני הייתי כמעט מתעלפת מעייפות בכל פינה אפשרית בבית

בסוף זה מתאפס

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

לא לשון, שפה.

אצלי עד שגילינו כבר היה מאוחר להציל את ההנקה.

ננסה כמה דברים שהיא הציעה לנו בתקווה שיעבוד

לק"י

אבל לא זוכרת באיזה שרשור זה היה🤦‍♀️

רק זכור לי שזה היה שרשור לא בנושא של שיעורים.

אולי @בארץ אהבתי כתבה?

הוא לא רק מקריא הוא גם מסביר.

ממליצה

לא שהצלחתי לעמוד בקצב 😅

הוא מקריא את הפסוקים ןמסביר, אנחנו כרגע בספר עזרא

מתוכנן לסיים לשבועות

הנ"ך היומי בשנה!😉💥(7)

זה הקישור

שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן  מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

כבר לא,  ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב. 

שרזה רגילה בדכ לא מעיד על בעיה בריאותית או בעיה בכללי (לרוב גנטיקה/אורח חיים טוב) אז למה שזה ידאיג את ההורים??

לעומת זאת השמנה יש בזה משהו לא בריא ולכן זה מדאיג בנוסף להתמודדיות חברתיות שלצערנו זה עלול להביא

השמנה פתאומית מעידה על תזונה לא בריאה, שהיא לכשעצמה בעיה.

אם יש שינוי משמעותי בזמן קצר זה עלול להיות בעייתי מבחינה בריאותית וצריך לבדוק.

אם יש רזון קיצוני, או השמנה קיצונית, צריך לטפל.

גם הבן שלי כשהפסיק ריטלין התחיל לאכול המון ולהתנפח. בגלל שזה היה מאוד מהיר אז דיברתי איתו ואמרתי לו שלאכול זה מצויין ונהדר, אבל חשוב לשים לב להתחיל תמיד מירקות ואוכל בריא.

הוא לא רזה היום, אבל העליה נרגעה והוא ב BMI תקין, ואני לא דואגת.

אדם לא צריך להיות רזה או שמן, הוא צריך להיות בריא. 

יש משקל שנחשב תקין

והמראה שמלווה אותו הוא רזה

מעבר לעניין הבריאותי

רזון תקין הוא גם עניין של נוחות

להיות קל משקל

ויש את העניין החברתי ונראות עצמית

שאליו את מכוונת

מעבר לזה שהוא העניין השולי במכלול

הוא לא שולי בכלל בעיניי נערה מתבגרת

וכמה שהסביבה תהיה מכילה

היא תתקל באישו סביב זה

אני לא אומרת שמראה זה דבר שולי, אני לא מדברת בכלל על המשמעות של מראה, אני פשוט חושבת שאם מגדלים ילדים עם אמירה והבנה שמראה זה הרבה עניין של טעם אז נערה (ונער ובחור ואיש) שהטעם שלה הןא מראה שמן (או כל מראה אחר) תאהב את המראה שהוא הטעם שלה ולא דווקא את המראה הנחשב וגם הסביבה לא תזיז לה אבל אם ברירת המחדל היא שמי ששמן צריך לרזות זה בעייתי, מעבר לשאלה האם נכון לנסות לשנות מראה שלא אוהבים או לא, זה לא נותן לבן אדם אפשרות לברר עם עצמו מה הוא אוהב ואז בחור שבטבע שלו היה יכול להמשך לנשים שמנות (או כל מראה אחר) יעדיף בחורה רזה וכולם ירצו את אותו דבר ולא תהיה סימטריה בין ההעדפות להיצע (גלשתי כבר מהנושא של דימוי גוף עצמי אבל נו)

למה בעצם שנערה תנסה לרזות אם היא בכלל אוהבת מראה שמן ויכולה למצוא בקלות מישהו שגם אןהב

אז נכון, אנחנו לא יכולים לשנות את העולם אבל את הילדים שלנו אנחנו יכולים לגדל ככה וזה משפיע מאוד למרות הסביבה

ולגבי העניין הבריאותי שכתבו פה, זה נושא אחר ולא עליו אני מדברת ואם נהיה כנות אז המראה תופס פה הרבה יותר מקום מהבריאות (אחרת זה לא היה נושא אישיו יותר מקשיים חברתיים או לימודיים או כל דבר אחר)

אגב, השרשור ההוא רק העלה לי את הסעיף בנושא אבל הוא באמת לא קשור ישירות ולא דיברתי על מקריפ כמו שם @רוני 1234 לא התכוונתי שאת לא בסדר או משהו

אבל לשתות יין בקידוש וכאלה זה ממש רחוק מסכנה. 

אני שותה בקידוש חצי כוס יין.

גם כשהייתי בתחילת הריון ועוד לא ידעתי.

לא קורה כלום מקצת שתייה בשלב הזה.

את לא אמורה להתנזר מכל מה שאסור בהריון, גם בשלב שאולי מתחיל משהו.

בשבוע ככ מוקדם אין שיליה, ולכן זה הרבה פחות בעייתי.

בטח בכמות כזו.

זה מה שאני יודעת לפחות.. 

רופא אמר לי שבשלב כזה זה ממש ממש בסדר גמור