ההרפיה אחרי שגרת הערב האינטנסיבית עם הילדים, גורמת לי למן הפך כזה, למצב שאני רוצה רוגע וזמן לעצמי ונמרחת איתו ומחשיכה את הבית ורואה סדרה בנטפליקס או אפילו שיחה עם בעלי עד שיש זמן לזה גררת וכבר 23 או 00 בלילה, בקושי הספקתי משהו ובכלל הזמן שלי מתמזמז כי יש עוד מישהו איתי ובעצם אני פחות נאמנה לעצמי.

אני רוצה להיות כזו בת, שבשעה 20:00 עוברת לפיג'מה, מורידה איפור, דואגת למים וטיפוח, עושה מה שצריך ומה שנכון. חותכת סלט.

אבל אני רק רוצה לנוח או זמן לעצמי ואז משם הכל מתחרבש.

שעושה מה שנכון אפילו שקשה ותובעני ורק רוצים להתפרק אחרי שכולם רק דורשים ממך?

ולא ילדת בייביסיטר שרק רוצה לראות טלויזיה או להבדיל נגררת עם בדיקת מבחנים עד חצות ואז מגלה שלא אכלתי מסודר ולא שתיתי ואין זמן להוריד איפור.

בכלל, אם לכם יש טבלאות מסודרות למנהגים והספקים וכו'-אשמח לשמוע על כך.

אבל תנסי לקחת בצורה חיובית כי זה באמת ממקום טוב.

אם אני לא מבלבלת אז רוב הפוסטים שלך מתמקדים במה את רוצה להיות ואיך את לא מצליחה.

אני מרגישה שיש לך דימיון בראש שאצל כולם הכל עובד טוב ומושלם, ויש איזה תמונה ורודה שיצרת אצלך בראש שככה נראה אצל אחרים ועכשיו את מנסה להגיע לזה.

אני אומרת את כל זה ממקום שאני בעצמי כזאת יוצרת לי תמונות ורודות על חיים של אחרים אבל ממש התחלתי לעבוד על זה.

ובמקום להתעסק במה אין לי ואיך אצל אחרים הכל נראה מושלם התחלתי לחשוב מה מפריע לי בחיים שלי, מה אני רוצה לשנות, מה הכי קריטי לי.

שיחחרתי את המחשבות של איך אחרים עושים את זה והתחלתי לחשוב מה אני צריכה ואיך אני מדייקת את עצמי ואת החיים שלי.

מאז רמות האושר והנחת שלי בחיים עלו ממש, גם בתקופות לא מוצלחות.

מצד שני להלקות את עצמי זה רע, כי אני עושה ואחראית על כ"כ הרבה.

אבל חבל לי שיש נשים שגם מורות כמוני אבל מגיעות עם סלט וקינואה. או יש נשים בגילי שעם יותר ילדים ומספיקות לעשות ספורט ולהתמיד.

או נשים בסטטוסי המשפחתי ואיכשהו קמות מארגנות ומתארגנות לא מאחרות לעבודה.

זה מראה שהדברים אפשריים. אבל איך?

יש נשים שאחראיות ומבינות שהן עושות כ"כ הרבה אז פשיטא שצריך לישון מוקדם לאגור כוחות-שנת יופי.

ואני לא כמו שאמרתי אני מאד מודעת לכל המשגים אבל כוח הרצון מפיל אותי. האישה של הלילה (הילדה חסרת האחריות שדואגת רק להנות מהרגע הזה) גוברת אצלי על האישה של היום (זו שמתבאסת על כל התקלות שנוצרו מחוסר האחריות הזה).

כשאני מתארחת אצל אחותי או כשאמא שלי אצלנו אני רואה איך נשים אחרות מתנהלות (הולכות לישון מוקדם, שגרת טיפוח בלילה, לא מתפתות לאכול עוגות ומתוקים ושטויות שהילדים אוכלים)  ופתאום מיישרת קו ומנסה גם, אבל כשאני לבד עם בעלי ומשפחתי זה חזק ממני והדפוס חוזר.

וכי אני כותבת פה על זה, החלטתי לארגן לי אוכל מסודר למחר.

אבל ברור שבכללי, עדיף לראות סדרה ולעשות כיף מלארגן לעצמי אוכל, לא? אז מי שכן עושה את זה בקבוע, אשמח לטיפים.

תקבעי לעצמך סדר ערב, מין רוטינה שמוקדם בערב את דואגת לאוכל למחר.

ויאללה מנסה גם

הכי חשוב שיש

לשחרר לחיות את החיים

לא להלקות

ולהיות נכונה וצודקת וחכמה כל הזמן

אני בת הזקונים אז אני מפונקת ורגילה שעושים בשבילי.

ופתאום אני באמת אמא ורעיה ומתפקדת ומתכללת אבל זה המון וכן, דברים שלי מתפספסים בדרך. דברים חשובים.

וכן אני לא מלקה ואוהבת את עצמי. אבל רוצה ללמוד גם את רזי האימהות האחראית.

וזה מה שחשוב

אל תתייגי את עצמך כחסרת אחריות כי יש לך כמה "בעיות"...

לכל אחד יש את הדברים אצלו שהוא צריך לעבוד עליהם..

ולגבי הבעיות שרשמת - מעולה שהגדרת אותם-

לגבי בריאות- הייתי ממליצה לקחת קורס בנושא, כשמבינים את ההיגיון מאחורי ומזדהים איתו הרבה יותר קל להתמיד בזה,

כי בפועל זה לא המון השקעה

אבל לעשות את זה רק כי צריך כדי להרזות לא עובד.

קורס בתשלום גם גורם לנו להשקיע כדי שהכסף לא ילך לפח.

ויש המון קורסים כאלה.

הוצאה לא מבוקרת של כסף-

ממליצה על רייזאפ, והמליצו כאן הרבה עליהם,

הם עושים סדר בכסף ומדווחים לך על מה הוצאת לפי קטגוריות, איך תסגור את החודש וכו

יש אצלם מבצעים אבל בהכי הרבה משלמים 45 לחודש,  סכום שבטוח מתקזז עם החיסכון שיוצא מהשירות הזה

התארגנות על אוכל

בגדול את צריכה לשים בערב קופסה עם אוכל בריא שתוציאי אותה בבוקר ותשימי בתיק. מקסימום להוסיף שמן ומלח בבוקר.ולהוסחף שתי פרוסות לחם מלא ולאכול ביחד.

בבוקר אין זמן לכלום.

בערב גמורים, אז צריך בצהריים לבשל משהו או להכין כמה ירקות שתוכלי לחתוך אותם בערב ולשים בקופסה.

ועוד משהו לגבי בריאות

מה שקונים זה מה שאוכלים.

לקנות רק מה שאת רוצה לאכול.

פשוט לקנות גם בריא לנשנושים- פירות העונה, אפשר לפנק. פירות יבשים וירקות , לגוון כל פעם משהו אחר. חסה לסלט.

פריכות, קרקרים, אגוזים למיניהם .

ולשים את כל הדברים הלא בריאים בבית בקופסה אחת ולקבוע שבה לא נוגעים- רק לילדים לזמנים שאתם חושבים שצריך.

ויש כאלה שעוזר להם התערבויות-

תתערבי עם מישהי ששתיכן לא אוכלות דברים מתוקים שוקולד, עוגות וכאלה שבוע ותראי שאת מצליחה

בהצלחה!!!

באמת רייזאפ מומלץ? אפשר קישור לשרשור על זה?

אוקיי, ונניח שעכשיו מסדרת אוכל בקופסא, זה דוחה לי את זמן המקלחת וההתארגות. כל דבר זה זמן והשקעה.

תרשמי כל יום כמה מטרות.

נניח, אם את רוצה סלט, יש בבית ירקות טריים טריים? כי זה מעלה את החשק. אולי לחתוך בסלייסר? זה מאד מקצר

יש לך מתכונים של סלטי ירקות טעימים?

חביתה. אם אין לך סבלנות, אז טולי ביצה קשה?

ובפריזר צריך שיהיה לחם או פיתות מקמח מלא.

אז הכל מתחיל כמובן מרשימת קניות. תכנון שבועי.

להמרח בנטפליקס פעם בשבוע מותר.

מים - תקני לך בקבוק יפה ותמלאי. גם כוס כיפית לחדר מורים.

תחפשי מתכונים לסנדוויצים, אם לא קינואה וסלט אז לפחות כריך שווה.

עוד טיפ: תפוח עץ. או בננה. אם באת רעבה ואת לא מסוגלת להכין אוכל מרוב רעב אלא לחייג לאוכל מוכן, תאכלי פרי. הוא יחזיק אותך עד שתסיימי את הסלט.

לגבי בזבוז הכסף - אני לא יודעת. כל פעם שאני מצלחחה להפסיק זה מסתיים בכמה קניות שעושות לי שמח בנפש ומלא מצפון.

בהצלחה!

תשמרי על הכייפות, הרעננות והקלילות שלך

זה יותר חשוב מלהיות מתוקתקת🤗🤗

וחבל, כי את נשמעת כזאת אמא מהממת, שמנסה להשקיע בכל כך הרבה תחומים, וזה הכי מובן וטבעי שאת לא מושלמת ולא מצליחה בהכל.

זה מהמם שיש לך רצון להשתנות. אבל הלקאה עצמית היא מחלישה, ולא חושבת שזה מה שיעזור לך להתקדם.

קודם כל תתני קרדיט לעצמך על כל מה שאת כבר עושה (שזה המון - אולי אם תכתבי את זה בעצמך זה יעזור לך לראות כמה הרבה את עושה).

האמת שאני ממש רוצה להמליץ לך לעשות אימון אישי. זה נשמע לי שזה יכול להיות מושלם בשבילך. אני עשיתי בעבר ואני מרגישה שהכלים שקיבלתי שם עזרו לי לעשות שינויים בחיים הרבה יותר ממה שחשבתי שאני אהיה מסוגלת (ועדיין יש דברים שאני לא מצליחה לשנות. יש לי עוד הרבה עבודה. אבל כן קיבלתי כלים). ומה שאני מאוד אהבתי באימון זה בדיוק הנקודה שכתבתי עליה - קודם כל מתמלאים ומרגישים את הטוב והכוחות שיש בנו, ומתוך זה מקבלים כוח לשלב הבא של השינוי שרוצים לעשות.

אם נשמע לך שזה כיוון שיכול להיות רלוונטי, אני יכולה לתת לך בפרטי את הפרטים של מי שעשיתי אצלה. היא מהממת ממש, ואפשר לעשות אצלה גם בזום. (בטח יש עוד טובות, אני רק מציעה, ומקווה בכלל שיש לה מקום פנוי...)

ואם לא מתאים לך עכשיו (בטח קשה להוסיף עוד משהו לעומס שגם ככה יש...) - ממש ממליצה לך לעשות קצת עבודה מקדימה עם עצמך, ממליצה בכתב (אפשר לשבת על זה בשלבים, לא חייבים הכל באותו יום) -

- להתחיל מלראות את הטוב שאת כבר עושה (לכתוב, שזה יהיה מול העיניים. והכי טוב זה כל יום לכתוב לעצמך לפחות שלושה דברים טובים שאת שמחה בהם)

- לחלום איך היית רוצה שהמציאות תיראה, אם לא היו שום הגבלות והכל יכול לקרות.

- לבחור מתוך זה כמה מטרות מוגדרות שהיית רוצה לשנות.

- לקחת מטרה אחת שאיתה את רוצה להתחיל, ולחשוב לעומק למה חשוב לך להשתנות בזה, איזה טוב יצא לך מזה

- לבחור צעד קטן ולא מאיים שאת יכולה לקחת על עצמך כדי להתחיל ללכת לכיוון המטרה

- לבחור יעד מוגדר שאת משתדלת לעמוד בו כל יום, ולעצור בסוף כל יום לבדוק אם הצלחת לעמוד ביעד, אפשר ביחד עם הכתיבה של הדברים שהצלחת בהם היום. אם יש לך מישהו לשתף בזה - זה יכול ממש לעזור לעקוב ולהתמיד (אני הייתי בקבוצת וואטסאפ מהממת שמישהי מהפורום פה פתחה, שכל חודש הגדרנו לעצמנו יעדים ושיתפנו בקבוצה אם עמדנו בהם. לי זה ממש עזר...)

- ולהמשיך לפרגן לעצמך, על כל מה שאת ממשיכה לעשות, ועל השינוי שאת מצליחה להתחיל להכניס לחיים שלך.

(מה שכתבתי פה אלו דברים שלמדתי באימון שעשיתי, אבל בעיני הכוח של אימון אמיתי הוא הרבה יותר גדול. וזה גם תהליך יותר מדוייק כי מישהי מלווה אותה ומתאימה את התהליך בדיוק לפי מה שהיא רואה שעולה, אז זה יכול להיות הרבה יותר ממה שכתבתי פה. אז אם יש לך את האפשרות ומספיק מוטיבציה להשקיע בשביל שינוי - אני ממש ממליצה...)

בהצלחה רבה!

אני הבנתי שנפשית פשוט קשה לי להיות ממוקדת במשימות ולעשות את הכל עכשיו ומיד. אני גם זקוקה לזמן, ונכון שזה קצת "מריחה" - אבל זה צורך נפשי, ואני לא יודעת שאני יכולה להתעלם מזה או שכדאי להתעלם מזה. למשל - אני תמיד שמה שעון מעורר לרבע שעה או עשרים דקות לפני שאני מתכננת בפועל לקום כדי שיהיה לי את הזמן הזה שאני יכולה להגיד לעצמי "עוד כמה דקות אני אקום". זאת מריחה, אבל צורך נפשי ואני לא שונאת את עצמי על זה.

לגבי האוכל בעבודה, באמת שאין לי פתרון מספק. כנראה שהייתי לוקחת סנדוויץ' (גבינה לבנה עם ירקות, למשל) כלשהו ולא טורחת לחתוך סלט.

לגבי הכסף - אני לא עוקבת אחרי פירוט ההוצאות. מה שמטריד אותי זה שאני רואה כל חודש כמה כסף בסה"כ הוצאתי בכרטיס אשראי ( רוב ההוצאות שלי הן בכרטיס אשראי), וכמה נשאר בפועל בחשבון הבנק. אם הוצאות הכרטיס לא נראות לי גבוהות מדי ואני לא במינוס בבנק, הכל סבבה מבחינתי. רק אם נכנסים למינוס ח"ו או שנכנסים לחובות בעקבות הלוואות וכו' זה מבחינתי מצב שדורש התייחסות יותר מעמיקה.

אני חושבת שצריך להבין שלכל אחד יש אופי שונה, והנשים המתוקתקות ב"ה - זה האופי שלהן. אני לא חושבת שאוכל לעבור השתלת אופי שיגרום לי להיות מתוקתקת אז אני משחררת מהקנאה והרצון להיות כמו הנשים האלה ופשוט מבינה שאני זאת אני. 

ופספסו את העיקר, זה פחות האישיו, יותר קטע שאני רוצה להתבגר ולהיות יותר אחראית ורוצה לשמוע מבנות איך הן מצליחות בזה.

אני מאד מרוצה מעצמי וציינתי את זה כמה פעמים

אוסיף טיפ שעוזר לי- לא להתיישב אחרי ההשכבות!

יש לנו סדר מה צריך לעשות בערב- כלים, אוכל למחר (סלט או סנדוויצים), סלון וכביסות. אנחנו עובדים על זה ביחד (בד"כ חלוקה קבועה) ומסיימים תוך חצי שעה - שעה. אבל אם מתיישבים לפני- זה עלול להמרח שעות... אז כל הדברים, גם עניינים לעבודה, רק אחרי שמסיימים.

לטיפוח עצמי גם אני לא ממש מגיעה. מכריחה את עצמי להתקלח🤦🏽‍♀️

לאחרונה יותר מצליחה ללכת לישון מוקדם כי אני קמה המון בלילה לקטנה. אבל זה באמת קשה..

לי עושה חשק לדעת ששימחתי את בעלי באוכל (גם הכי פשוט) ואני יודעת שאני נמרחת ואחרי שהתיישבתי כבר אין לי כח לקום ולכן קבעתי לי די קבוע:

1. מנוחה אחרי ההשכבות היא גג חצי שעה ובשעה קבועה אני חייבת לקום ולהעמיד משהו, אחרי זה אפשר שוב לשבת

2. שמה לי ברקע במחשב/ בפלאפון משהו שיעזור לי להעביר את הזמן במטבח (אפילו חדשות ערוץ 14 וכאלה) שלא צריך לראות אלא רק שומעת ברקע..

3. חושבת מה בין האפשרויות הספציפיות באלי ופשוט עובדת רצוף כמה דקות עד שגומרת (חביתה וסלט/שקשוקה / מרק או סתם ירקות בתנור), והמון פעמים בזמן שנותנת לילדות לאכול מקלפת בנתיים ירקות או חותכת כבר סלט שאחרי זה אני יגמור יותר מהר😅

תמצאי לך מה עושה לך קצת חשק לעבוד ואיך את מצליחה לשמור עליו קבוע..

לגבי אוכל לעבודה, אין לי עצות חוץ מזה שמשתדלת תמיד בזמן שאני חותכת לבנות פרי לגן לחתוך גם לי תפוח ואז יש כבר התחלה לארוחה🙃

בהצלחה!

אני חושבת שאולי בתת מודע את אומרת לעצמך שבלי החלקים הכיפיים שלך- תשאר רק האני המשימתית והדורשת מעצמה. ו-וואלה לא בא לך חיים כאלה.

לכן אולי את נותנת עדיפות להנאות ולכיף.

שזה סבבה.

אני אגיד לך מה שאצלנו, תקחי מזה מה שתקחי-
קודם כל הזמן אחרי השכבות הוא בגדול זמן חופשי שלי. קבוע. אני לא מסוגלת כל היום להיות בתקתוק.
- ארוחת ערב קבוע אצלנו בלו"ז ואני לוקחת 20 דקות-חצי שעה להתארגן אליה מראש. מה זה אומר? לחתוך ירקות, להכין חביתה, לחמם דברים מהמקרר, לשטוף כלים לפניי (כדי שהכיור לא יהיה גדוש אחרי הארוחה), לבשל משהו מהיר אם צריך (אצלנו ממש הולך שעועית. זה קל להכנה ביותר!!!)
- השכבות יחד עם בעלי. הוא מספר סיפור ואני נשארת איתם עד שישנים.
- מחליטה מה לעשות עם הזמן שאחרי- להתקלח, להיות בנייד, לראות משהו, אולי משהו קטן לעבודה
- הולכת לישון בין 10:30 ל-11:30. לא תמיד קל לי להירדם, אז משתדלת יותר מוקדם

אבל מראש אני לא קרייריסטית (בנקודת זמן הזאת בחיי).
בחרתי בעבודה של "שגר ושכח" שאני אוהבת אותה ולא צריכה להתאמץ יותר מידיי, וגם אין שעות בבית לתת.

ואני חושבת שפה המפתח.

במתח הזה של בית ועבודה. 

כי בימינו אישה שואבת הערכה מהיותה "מולטי-טאסקינג" שאיכשהו מצליחה בהכל ומג'נגלת בין הכל. היא גם אמא להרבה ילדים, גם לא שוכחת שום דבר לאף ילד, גם מתמרנת בעבודה, גם מכינה אוכל טעים, גם הבית שלה מצוחצח, גם נראית טיפ-טופ, וכמובן שהילדים שלה מחונכים ומסודרים ושקטים וחברותיים

קיצור, האישה המושלמת.

אבל כל אחת מבינה בסוף, גם שהכוחות שלה מוגבלים, וגם שלכל דבר יש מחיר.

את לא יכולה לדרוש מעצמך להיות ספצית בהכל ולהחזיק הכל. כי בסוף זה יפגע בך. את תרגישי שהרצונות שלך נמחקים תחת אינספור דרישות שאת דורשת מעצמך.

אז שלנשים המושלמות בחדר מורים יהיה סלט קינואה עם מלפפון. אז מה? 

זה לא אומר שאת לא צריכה להעריך את עצמך. זה רק אומר שאם יש לך מלפפון בפריג'ידר, תוציאי תשטפי ותביאי לעבודה.
 

אז אולי מישהי כבר כתבה לך את זה -

יכול להיות שיש לך קשיי קשב? זה קצת נשמע ככה מהתיאור שלך.

יכול להיות שעד עכשיו השכל שלך חיפה כל זה, והסתדרת מצוין בלימודים ובעבודה, אבל עכשיו כשהחיים שלך מפוזרים על פני כמה תחומים - אז זה פשוט קשה להחזיק ראש בכול.

אם זה כך - אז את לא אשמה! (בכל מקרה את לא אשמה, אבל פה יש תירוץ רשמי ) זה באמת קשה נורא נורא להחזיק ראש כשיש קשיי קשב.

והבשורה הטובה היא שיש פתרונות לזה - אימון קשב, תרופות שמסייעות וכו'.

(לא כותבת מניסיון אישי, אלא מהיכרות מהצד עם העניין הזה)

בכל אופן, מצטרפת לתגובות שכתבו לך פה - שדי להלקאה העצמית. להחזיק בית וילדים ומשרה מלאה זה קשה מאוד! בטח אם לא "גדלת לתוך זה"... (אני למשל התחתנתי וילדתי בגיל צעיר, אז אני לכאורה לא מכירה משהו אחר. ועדיין, גם לי זה קשה לפעמים, ואני מרגישה כמו ילדה קטנה שנתנו לה תפקיד גדול ממידותיה...)

ועוד נקודה - נכון שבגיל מסוים אדם צריך להיות אחראי ולא להתנהג בלי חשבון כמו ילד, אבל בעיניי יש גם יתרון בלהרגיש כמו ילד - שמח, מאושר, מבין טוב יותר ללב הילדים... אז תראי גם את הפלוס שבזה

כוח הרצון מפיל אותך...

אז תתחילי בקטן.

תכתבי משימה או 2 שהכי קריטיות ותתחילי להתמיד בהרגלים הטובים.

תמיד לקום לפני הילדים, לעשות איזה שהוא ריטואל של הכנת קופסת אוכל לעבודה ליומיים באופן קבוע.

בכלל, מי אמר שחובה להתקלח בבוקר?

להחליט שכל ערב את מרגישה 10 דקות לאיפוס של הסלון או המטבח.

החלטה קטנה שתוכלי לעמוד בה ועם ההצלחות תבוא גם המוטיבציה אי"ה.

זה גם לא סותר, אפשר להרגיש ילדה ולהתנהג כמוזר אישה אחראית, זה כמובן עניין של אופי...

לדעת שיש זמן לצחוק ולהשתחרר, לעשות שטויות עם הילדים והבעל אבל לא לשכוח שמחר צריך לקום מוקדם.

יש גם מחירים ששווה לשלם.

ואז מתבאסת

ופעם שאלתי את אמא שלי הי"ו איך כל הזמן היא הצליחה להיות 'על זה'

ואם היא שילמה מחיר

אז היא אמרה לי שכן, היא בטח שילמה מחיר. ולא עשתה תמיד מה שנח לה

אבל מבחינתה, זה היה צריך להיעשות וזהו

זה מאוד עזר לי להבין, שמה שאני מגדירה כ- צריך, ייעשה בסוף כי זה צורך. אבל רק אם אני מגדירה אותו ככזה, אחרת - אם תעדפתי דברים אחרים על פניו, כנראה שאולי זה לא מספיק חשוב לי בסולם העדיפויות

אז מבחינתי לאכול בריא זה צורך, ואני טורחת את הזמן שזה מצריך ממני בבישול בסופש כדי שיהיה לי אוכל עד יום שלישי לעבודה

מחלקת בקופסאות כבר מיום שישי ולמקרר. יש ימים שאני אוכלת פחות בריא, כי אני מתעדפת, אבל הלאו הכי שלי זה כן לדאוג לעצמי 

אני קונה פירות וירקות כדי לקחת איתי, וארוחת ערב אני אוכלת עם הילדים אם כבר. אני כבר במטבח מכינה, למה לעמוד פעמיים? לא קונה דברים שאני לא רוצה להכניס לפה גם

ובנוסף, אצלי גם זמן לעצמי זה צורך. גם זמן לרביצה אני צריכה ממש לנפש שלי, אז זה גם חלק מזה. ואני משתדלת לאזן בין הצרכים שלי

יש בי גם אמא ואישה אחראית וגם ילדה שרוצה לנוח ולרבוץ ולברוח מאחריות. הילדה מקבלת פחות מקום כמובן אבל היא לא נעלמה. אני גם לא רוצה שהיא תיעלם

ברגע שמקבלים משכורות לעשות חלוקת תקציב. להגדיר איזה סכום לאן הולך.

הוצאות שוטפות/ חסכון/ מעשרות. וזה יכול להיות חופשה/ קורס שאת חוסר אליו (ואז לחסוך הרבה יותר כיף כי יש לך מטרה) אפשר לעשות קופת גמל שכספים אוטומטית מועברים אליה והכסף שנשאר איתו את צריכה להסתדר.

הרבה נשים מנסים לשבת על דוחות כספיים אחרי שכבר הוציאו ובזבזו ואין לזה באמת תועלת.

שמהחודש הוא רוצה שנתחיל לחסוך. לא פיקדונות אלא סכום שיורד קבוע כל חודש.

לפי הקניות הליליות שלי - כדאי מאד.

אולי היום כבר אגיד כן וזהו

1. לגבי אוכל כמה עצות שלי עוזרות

א. מבשלת כמות גדולה לשבת שישאר ליום ראשון שני בשבוע

ב. בקניות אני קונה אוכל בריא ומהיר לדוגמא ירקותש של סנספורסט שזה רק לשים בתנור (אני עושה בנינגה) ויש אנטיפסטי, עוף שאת רק שמה טיבול ומכניסה לנינגה, חזה עוף שזה 5 דק לזזרוק על פלנצה, פרגיות שזה גם 5 דק על פלנצה, והג'נק פוד שלנו זה סטייק לימים שאין לי כוח להשקיע אז אני רק צורבת ואוכלת עם מלח.  לימים שאני ממש גמורה ואין לי כוח להכין כלום תמיד יש לי במקפיא בורגר ולחמניות בורגר שאם אין כוח שמים את זה בנינגה ל10 דק ומוכן ויש ארוחה.

ועוד כלל אם לא קונים גנק פוד אין גנק פוד ואז האופציה הזו לא קיימת

בנוסף אני קונה פסטות אורז פתיתים קוסקוס כתוספת ומכינה בפעם 1 כמות גדולה שתספיק כתוספת ל2 ארוחות לפחות .

ג. אין אוכל בניפרד לנו ולילדים כולם אוכלים אותו הדבר אני מכינה סיר 1 בשביל כולם וככה כולנו אוכלים בריא ומזין

ד. יש לי אופה לחם כל ערב מכינה את המצרכים באופה לחם (אני מכינה כוסמין שיהיה בריא) ובבוקר יש לחם בריא טעים וחם

ה. קונה פירות וירקות מהירים שלא חייב לחתוך כמו תפוח בננה אגס וכל צהריים מוציאה לילדים ולי פירות

ו. קונה פירות קפואים לשייק לפנק את עצמי ואת בעלי בערב

2. יהיו חכמות ממני בנושא כספים זה הצד החזק של בעלי לא שלי ...אבל בנקודה אחת אני הייתי מוציאה מהלקסיקון להזמין אוכל בחוץ אוכל בחוץ זה פעם בחודש (ואנחנו מנצלין את זה בדכ לראש חודש)

3. הייתי מנסה לשנות כמה הרגלי בוקר שלך אולי לא להתקלח בבוקר אלא בערב? או לקום הרבה לפני הילדים להתקלח להתארגן ואז להכין אותם

אני בבוקר עובדת עם סטופר שהדד ליין מאוד ברור כל ילד אני מארגנת עם שעון על דקות ממש מעירה את הקטנה מחליפה טיטטול בגדים שמה בקבוק מעירה תאמצעי בגדים טיטול מסרקת ביסקוויטים בשקית שיאוכל בינתיים מעירה תגדולה בגדים תסרוקת שיער ואיך שאני מסיימת בשניה שסיימתי ממש לא מחכה דקה מוציאה את כולם מהבית שלא יספיקו לבאלגן  אולי תנסי לעבוד עם שעון מולך?

משפט מפתח:

׳שנינו עובדים קשה עם הילדים, משקיעים המון, עובדים גם בחוץ ושנינו מותשים בערב׳

הלופ של עבודה קשה ועייפות בשעות הערב, לא מאפשר לחשוב על שינויים ועל ביצוע שלהם.

כל עוד תשארו בלופ הזה, כנראה אין דרך לעשות שינוי משמעותי.

השינוי הראשוני צריך להיות בהפחתת עומסים ובפינוי זמן לחשיבה, ניתוח ותכנון. אח״כ אפשר להגיע לשינויים בשאר תחומי החיים.

יש נתונים שלא תמיד בוחרים אותם, אבל מה וכמה לעשות ואיך להתנהל, זו תמיד בחירה.

חלק מהם כבר רשמו לך.

אני גם שמה לב שאם אני מרדימה את הלידה ומתיישבת על הספה, מבחינתי הערב נגמר. לכן אני יודעת שאם אני רוצה לעשות משהו, אני עושה את זה ישר כשאני מתפנה והילדה ישנה. עוד משהו שאני עושה, זה להתחיל להכין דברים קודם, למשל כשהיא אוכלת ארוחת ערב, ואז זה מחייב אותי לסיים, למשל, להתחיל לחתוך ירקות או להוציא מהמקפיא, ואז אין ברירה אלא להכין את מה שהתחלנו. הרבה פעמים שאין לי כוח אני משתדלת להכין משהו פשוט יחסית. כן קורה שממש אין לי כוח לכלום ואז באמת אני לוקחת משהו מהיר יותר (ולא תמיד הבי בריא). לגבי ירקות, אפשר לקנות ירקות בייבי (מלפפונים ופלפלים) ועגבניות שרי, ואז אפשר בקלות להוסיף את זה לארוחה, בלי הרבה מאמץ.

עוד משהו שאפשר, זה לדאוג לדברים במקפיא שרק צריך להוציא ולחמם. למשל, אני אוהבת שיש לי במקפיא בשר מוכן (בד"כ יש לי שניצלים, חזה עוף ופרגית) ואז רק צריך להוציא. אפשר להכין סלט בסלייסר ולהוסיף את הבשר, ויש אחלה סלט. עוד אופציה, להכניס לפיתה מקמח מלא עם חומוס (או כל ממרח אחר שאוהבים) וירקות, וזאת גם אחלה ארוחה מהירה.

לגבי להכין אוכל למחר, אני גם בבעיה הזאת.. גם לי הרבה פעמים אין כוח להכין בערב.. אני דואגת שיהיו לי דברים בעבודה לימים בהם ממש אין לי זמן בבוקר להכין לי אוכל, אבל אני לא בטוחה שזה רלוונטי לך, כי אני עובדת במשרד, ויש לי די הרבה מקום להשאיר דברים..

לגבי הכסף, אלו דברים שבד"כ בעלי מתעסק בהם, אני משתדלת להכנס כל כמה זמן לראות את העובר ושב, אבל מבחינת שאר הדברים, זה נטו בעלי.

איפור- אין דבר כזה שאני לא מורידה. מבחינתי זה יהרג ובל יעבור. גם אם אני גמורה מעייפות, אני לא אשן עם איפור. מה שכן, הרבה פעמים אני נרדמת באמצע שאני מורידה.. כן עוזר לי להוריד איפור מול השידה והמראה, ואז יותר קל לי. כן משתדלת להוריד איפור ולהתקלח בשעה הרבה יותר מוקדמת.

יש להם קושי במה שנקרא תפקידים ניהוליים.

גם אני כזאת, במחשבה לא מבינה מה הבעיה לארגן אוכל למחר או לעבור על חשבונות, או להשקיע רבע בטיפוח עצמי או הבית, בפועל בשעת אמת זה די מצטייר לי כמו הר גדול.

אז צריך לאמץ כל מיני תכסיסים שיכולים לעזור.

למשל חלק מהדברים לעשות תוך כדי הזמן עם הילדים ולא לחכות שירדמו, למשל למשל למחר לחשוב מה רוצה להכין ולשטוף  את הירקות או להעמיד שניה סיר שיהיה מוכן אחרי שנרדמו. בשביל זה צריך לחשוב על אוכל שקל לך להכין, תכיני רשימה של על במנות שיספקו לך את הצורך באוכל אמיתי ותדאגו שיהיו את המצרכים.

טיפ נוסף ששמעתי לאחרונה ואהבתי ממש זה לשים תזכורת לאזור שעה 21 באורך של שיר, 3-5 דקות וכשצלצל את יודעת שכל עוד הוא מנגן את מנקה/מורחת קרם/שוטפת כמה כלים או כל מה שבא לך.

לפעמים אחרי שהשיר נגמר יש חשק להמשיך, אבל גם אם לא לפרגן על מה שכן עשית ולהמשיך במה שעשית קודם.

באופן כללי ניהול חשבון זה כאב ראש גם למי שלכאורה בוגר וקשה להיות על זה, אפשר לשמוע פודקאסט בנושא כדי לקבל טיפים להתייעלות בקלות ולרכז את המאמץ למה שבאמת חשוב.

וגם חושבת שכן כדאי פגישה עם יועץ כלכלי שיעשה סדר בעניין 

א. באמת יש לה קשיי קשב וריכוז

וקושי ארגוני

והיא איטית.  ומתחרפנת בעמידה בזמנים. ובביצוע התפקודים בבית.

והיא אימא טובה אוהבת ומשקיענית ומשקיעה גם בעבודה שלה  .

אבל התפקוד בבית גרוע.

וגם תמיד מאחרת כרונית.

מה שיכול לעזור .זה אבחון. טיפול ממוקד.

כדורים.

אמון

אם תרצי באמת לפתור את הדברים את צריכה ללכת לכיוונים האלו.

ב. אם תרצי טיפים

אז נתנו לך כמה טובים מאוד למעלה.

מחדדת דברים שנראים לי חשובים.

1. ברשימת קניות השבועית תכניסי כל דבר שאת רוצה לאכול השבוע .ותוציאי מה שאת לא רוצה לאכול

וגם הילדים לא יאכלו אותם.

זה חשוב. .

ארוחות מהירות שלי - גם לא מספיק עוצרת ומכינה לי ארוחה

א.  אגס. תפוח. אפרסמון תפוז

שקדים אגוזי פקאן ויוגורט.

אחלה ארוחה מושקעת ומפנקת יומית

בלי הכנה רק לשים בשקית

ב.  קןטג / גבינה מטובלת ולהוסיף פרכיות

ג. לחמניות  שאופה לארוחת ערב שמה מעל שמן זית זעתר וקצת מלח וסוכר. והם טעימות מאוד ולא צריך שום תוספת.

רק להוציא מהמקפיא.

ד. פלפל,  קרקרים וסלט חציל קנוי/ חומוס קטן

ה. יוגורט ושקית גרנולה .

אלו דברים שרק בשימת לב קונים אותם מראש בקניה השבועית ויש בבית.

ואז הארוחה בעבודה מסודרת.

2. ארוחת ערב תמיד אני אוכלת איתם. ומשתדלת שישאר לבעלי  .

פעם בשבוע עושים ארוחה זוגית שחותכים במיוחד סלט ומבשלים משהו נחמד קליל.

שאר השבוע הוא אוכל מה שנשאר מהצהרים או מהערב  

ואני עם הילדים אוכלת .

לא פותחת אחרי ארוחת ערב מטבח שוב.

3. מיד בסיום הארוחה נותנת לילדים גג רבע שעה להסתובב ומחזלשת  מטבח. ברמה שאפשרי.

לא חוזרת שוב למטבח עד למחורת  בבוקר.

ודקה לפני שיוצאת מכינה על השיש פיתות או דברים שנשארו מארוחת ערב לסנדוויצ'ים למחורת

אם זה לחמניות / פיתות במחבת/ פנקייק/ מלוואח/ ביצה קשה/ וופל בלגי . ואז כבר סגרתי פינה לבוקר.

בחנויות חרדיות מלא בגדים שלא צריך תוספות בכלל...

ומבדים נוחים

שזה שני דברים שאפשר למצוא בד"כ

ואז לוקחת לתופרת שתסגור בצוואר...

או קונה בשיין, יש שם שמלות ממש צנועות

וגרבי ניילון דקות, זה הכי פחות חם (למרות שפחות מ60-70 דנייר נקרע בשניות)

אשרייך צדיקה!!

אני מעדיפה סרפן וחולצת בסיס מבד נעים, מרגיש לי הכי מאוורר ככה. ומעדיפה סרפן ארוך, כדי שאוכל לגרוב גרביים קצרים יחסית (אני משתדלת שהרגל תהיה מכוסה תמיד).

וכשחוזרת מבחוץ בדרך כלל מחליפה בגדים

(בקשר לפסקי הלכה שאומרים אחרת - נראה לי שנכון לדבוק באותו רב/סגנון פסיקה בכל ההלכות, ולא לשנות פסיקה כשזה מגיע לנושא הצניעות...)

יש בגדים שאפשר להוסיף להם סיכה שנראית כמו כפתור, וזה סוגר. ראיתי חברה שקנתה בכמה גרושים בשיין, נראה ממש מתאים ומסתדר עם הבגד, היא אמרה שאפילו לא מורידה את הסיכה בכביסה, פשוט נשאר שם תפוס בבגד.  

זה לא כזה בעיה ( בהנחה שאת מתחברת לסגנון) כי יש חצאיות מבד ממש מאוורר ואז לא צריך גרביים ( אם את לא מקפידה שכף הרגל תהיה מכוסה)

פתח צוואר קצת יותר קשה למצוא אבל כן יש.

ואולי דווקא יותר בחנויות כלליות כאלה מאשר אצל מעצבות

לא צריך מאמץ בכלל

החולצה מגיעה לאן שצריך

גם החצאית

שום השלמה

ואז המחירים פחות הזויים.

לדעתי יש גם מידות גדולות יותר, אבל אולי כבר לא נשאר בסוף עונה

ממה שהבנתי (אני בסביבה חרדית) זה בסדר להסתובב איתו ולא מחניק מידיי.  אני לעצמי קניתי עליונית כזו, עדינה ונעימה. 

שלושת רבעי ממש נוחות נעימות ודקות..

זה גם יותר נגיש מבני ברק

החום הזה. ממש..

אני תמיד שמה גרביונים שלמים

לגבי חולצות - אני שמה חולצות קלילות מכותנה שהן רחבות . יש כאלה שלא צריך איתן

תסתכלי באתרים כמו c style ודומיהם

אני באופן אישי קונה הרבה בשיין

ואני כן שמה משו מתחת האמת הרבה פעמים אבל בגלל שאני אוהבת חולצות בסגנון מסוים שהוא יותר רחב ויותר פתוח, אז גופיית בסיס מתחת זורם לי באופן אישי

עם השלמות

שונאת את עצמי

מקללת את עצמי שיצאתי בגלל החוצה

ובכל פעם אומרת שזו הפעם האחרונה שאני מתלבשת ככה

לא קרה

לובשת בדרך כלל חולצה, חולצת בסיס וגופיה.

חצאית ארוכה וגרביים.

זה לא מאוד מפריע לי, וזה מה שאני רגילה.

אני גרה באזור חם, אבל בלי לחות.

ואני יחסית לא מזיעה הרבה.

בהנקה זה נח, כי אני מרימה את החולצה ומורידה את הגופה, ואז הכל מסביב נשאר מכוסה.

ובגלל שאני רזה, ולפעמים החצאית קצת גדולה עלי, אני צריכה משהו להכניס לתוך החצאית.

לפעמים אני חושבת שבא לי לפרוק עול ולפשוט מעלי הכל (כולל המטפחת) ותוך כדי שהילדים בבריכה אני מדמיינת את עצמי קופצת פנימה בזמן שאני מנופפת במטפחת, עד שמישהו צורח ומחזיר אותי למציאות 🤣

מה אעשה?

מתפללת לה' שייתן לי כוחות לשרוד את הקיצים.

ובכל מקרה אני יודעת, שלו הייתי יותר רזה היה לי פחות חם, אז טענות לעצמי לא לקב"ה. 

חצאית ארוכה זה די אורירי במיוחד אם זה לא סאטן

חולצה אני קונה פשוטות תכותנה הדקות עם שרוול ארוך זה ממש יפה (לא צמוד קצת אוברסייז כזה) או טטרה

אם צריך טיםה יותר כיסוי מרפק אני שמה שרוולון

סגירת פתח צוואר עם סיכת ביטחון מהצד הפנימי ככה שלא רואים

וזהו

וכמו שאת אומרת גם בחנויות של דתיות לא הכל צנוע 

ואצל חרדים אני לא מוצאת זה לא הסגנון שלי.

כשאני שמה חצאית ארוכה או מידי אני לא שמה גרביים. 

רוב החולצות אני קונה בסי סטייל פתח צוואר סגור אבל שרוולים זה בעיה, הם כל כך רחבים את מרימה יד רואים לך הכל.

וחצאיות בדרך כלל אני לובשת רחב.

אני גם קניתי חולצות אוברסייז מסי סטייל והם קצרים בשבילי (אני הולכת עם שרוולים שמכסים את המרפק) אז הזמנתי מאליאקפרס שרוולים שנראים כמו גרביים לידיים. עולה כ10 שח בערך..

לקחתי תחרה בכמה צבעים של החולצות שיש לי  וזה מגניב ממש .... אפילו יותר יפה מללכת בלי.

אם תרצו קישור אעלה בשמחה...

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress:

שרוולים איסמליים מודאלי תחרה כפפות תחרה זרועות מתיחה מתיחה כיסוי סלאם שרוולים overlam abaya חיג 'אב האיסלאם שרוולים איסמתיים כיסוי חדש

שרוולים איסמליים מודאלי תחרה כפפות תחרה זרועות מתיחה מתיחה כיסוי סלאם שרוולים overlam abaya חיג 'אב האיסלאם שרוולים איסמתיים כיסוי חדש

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress:

שרוולי זרוע להגנה מפני השמש לנשים, שרוולים דמויי תחרה לכיסוי קעקועים, שרוולים נושמים מבד רשת לחסימת קרינת השמש

שרוולי זרוע להגנה מפני השמש לנשים, שרוולים דמויי תחרה לכיסוי קעקועים, שרוולים נושמים מבד רשת לחסימת קרינת השמש

וואי זה מזכיר לי בשנות הנערות שלי

שחברות באמת היו גוזרות גרביים בתור שרוולים לטישרטים 🤣

אני אוהבת לסגור עם חצי גופיה. לי לא כל כך מפריע (אבל אני לא גרה באזור הלחות... כשאני עוברת באזור המרכז גם אני סובלת).

ראיתי לאחרונה סטייליסטית דתייה שהמליצה על דבק דו צדדי מיוחד שאפשר להדביק איתו חולצות מכופתרות, אם אין כפתור עליון (או חולצות עם פתח וי קטן כזה רק כמחשוף).

לא ניסיתי ואין לי קישור, אבל היא כתבה שזה עולה 5 ש''ח בשיין.

בגדול- חם. אין מה לעשות.

ללבוש כמה שפחות בגדים ניילוניים...

חצאית- הרבה יותר נעים חצאית ארוכה מאשר חצאית וגרביים...אז מנסה למצוא כאלה, לא מבד חם כמובן...

אם אין לי אז גרבי ברך הניילון האלה...אין ברירה.

טייץ לא מסוגלת בקיץ אין מצב.

לגבי חולצה- אני שמה גופיה סגורה מתחת לחולצה... אין לי חולצה עם מפתח סגור ככ.. וסהכ זה נעים כי זה סופג את הזיעה..  

לובשים את זה מתחת לבגד ואת לא צריכה ללבוש שכבות.

אני קניתי מאליאקפרס וממש מרוצה.. אם תרצי קישור אעלה לך בשמחה...

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress:

נשים כותנה תחרה מזויפת צווארון חולצה וינטאג' צווארון חולצה מזויפת צווארון לפל חולצה עליונה אביזרי לבוש לנשים

נשים כותנה תחרה מזויפת צווארון חולצה וינטאג' צווארון חולצה מזויפת צווארון לפל חולצה עליונה אביזרי לבוש לנשים

חצאית ארוכה מבד נושם (בד דמוי ג'ינס, יש אותו במגוון דוגמאות  - עם כיסים/ בלי, ראיתי בכחול כהה, ושחור.   ההרכב הוא אחוזי כותנה גבוהים

גרבי קרסול

חולצה עם מאה אחוז כותנה או אחוז גבוה, מפתח צוואר סגור (יש בבייסיק יו שני סוגים - פתוח ויותר סגור, ביקשתי מהמוכרת את הסגור)

עליונית או שמלה קצרה

וזהו.

סרט מונע החלקה

צעיף דק מכותנה (אם מתחשק לי אני לוקחת שני צעיפים ומשלבת ביניהם, זה לא יותר חם מצעיף אחד + בובו)

שבת לפנות בוקר. 

4:00 בבוקר הבן שלי בוכה ומעיר אותנו. איכשהו אנחנו קמים, מדברים קצת וחוזרים לישון. 6 בבוקר אני מתעוררת מציר. לא חזק בכלל אבל עם התחלה אמצע וסוף. שבלידה הקודמת זה היה ממש הסימן שלי שזה לידה. אני מתעלמת, חוזרת לישון, ואחרי כמה דק מתעוררת מציר נוסף. ככה כל כמה דק ציר. אני מתעלמת וחוזרת לישון. לא מאמינה לצירים. בעלי הלך בזמן הזה להתפלל ותיקין ואני בכלל לא מספרת לו על זה. אחרי איזה שעה הצירים קצת מתחזקים אז אני מוסיפה נשימות ובשלב מסוים אני ממש קופצת מהמיטה מציר ועושה נשימות וסיבובי אגן. הבן שלי מתעורר. אני מטפלת בו תוך כדי צירים. ואז בעלי חוזר מהתפילה. אני מספרת לו ומציעה שנביא את הבן שלי לסבא וסבתא. אנחנו מארגנים לו בגדים ותיק בנחת. ובנתיים אני מנסה להכין לעצמי קפה. הצירים כואבים אבל אני בטוב ונהנית סך הכול. עוד מתלבטת אם זה לידה אבל לאט לאט מתחילה להפנים שהנה זה קורה. וב"ה בעלי איתי! כשבעלי חוזר מסבא וסבתא הצירים כבר חזקים ואני מתלבטת אם צריך כבר לצאת. רצינו לצאת מספיק מוקדם כי הייתי GBS חיובי ורצינו להספיק לקבל אנטיביוטיקה. אני מתלבטת ואומרת לבעלי שאם החילול שבת והכסף של האמבולנס אם אני לא יולדת עליו אז הייתי מזמינה. אבל בעיקרון לא באלי להזמין. הוא לקח אותי ברצינות והזמין אמבולנס. אחרי כמה דק דפיקות בדלת. בפתח עומד פרמדיק עם טלית ובגדי שבת שהגיע ישר מבית הכנסת (לא יודעת למה אותי זה ממש הצחיק). הוא נכנס ומתחיל לשאול אותי שאלות. ואז מתחיל לספר לבעלי על הלידות של אינלי שמץ מי. אני מרוכזת בצירים, כורעת ונשענת על משהו, ומציק לי 'רעשי הרקע' אז אני צועקת עליו 'שקט! די!' (אני בחיים לא מדברת ככה ביום יום). אחרי מס דקות נוספות, מגיע האמבולנס עם הנהג ואנחנו יוצאים מהבית לאמבולנס. אני הולכת ברגל וכל ציר עוצרת ונשענת על משהו. פתאום אמא שלי הגיעה והספיקה לתת לי חיבוק לפני שנסענו. וכל ציר שהיה בדרך היא לוחצת לי על הגב. 

אחרי הלידה ספרו לי שהתעצבנתי גם על נהג האמבולנס שדיבר ואמרתי לו שיסתום והוא היה ממש בהלם שמדברים אליו ככה. פדיחות! אני מכירה אותו. אבל לא זכרתי כלום.

מגיעים לאמבולנס ואני רואה את הכיסא שברכב. 'אתם יכולים להוציא אותו'? ביקשתי מהם. 'אין לי מקום לכרוע ככה'. הם מסתכלים עלי בשוק ומנסים להסביר לי שאין סיכוי שאני נוסעת בלי להיות חגורה עליו. 

איכשהו בלית ברירה אני מתיישבת עליו ונוסעים. המושב היה הרוס ולא הצליח להתיישב בצורה מלאה (כל פעם נשכב), אז בעלי כל הנסיעה מחזיק לי אותו ישר. הנסיעה סיוטית, למרות שהוא נוסע ממש מהר, אני מתרכזת בלנשום. מתאמצת להעביר צירים בנשימות. 

כשמגיעים הצירים כבר ממש צפופים. הם רוצים להסיע אותי בכיסא אבל אני לא מוכנה! מרגישה שהשתחררתי לחופשי סוף סוף! אני הולכת ברגל מהר וכל ציר עוצרת, מוצאת במה להאחז וכורעת. כשהפרמדיק רואה שהדרך מתארכת ומתארכת (כי הצירים מצטופפים) הוא אומר לאחת המעריות להביא את הכיסא, אבל אני לא מוכנה להתיישב עליו. אנשים בדרך מסתכלים עלי. כמה ניגשים להציע עזרה. אבל אני משתדלת להתעלם מהכול ולהתרכז בעצמי. 

יורדים במעלית. המעלית נפתחת בקומה שאנחנו צריכים לצאת, אבל אני באמצע ציר. כורעת שם ונושמת ומתעלמת מהמציאות. הם מחזיקים את המעלית ומחכים שיגמר הציר ואנחנו יוצאים למיון יולדות. בדיקת פתיחה מגלה שאני פתיחה 5. מוותרים על מוניטור וישר שולחים אותי לחדר לידה. אני מבקשת לידת מיים ונותנים לי חדר של לידת מים. 

ויאללה נכנסים לחדר לידה. 

כן, נכון. סתם זה מפדח כי זה מישהו שאני מכירה.

וחייבת לומר לך שאת לא צריכה להתבייש, את בלידה וזכותך לצעוק ולבקש שקט

ומנסיון של קרוב משפחה שלי שהוא פרמדיק ונכח מספר פעמים בלידות שנגמרו בבית או בדרך, צעקות זה מהדברים הנחמדים.. כבר קרה שמישהי תפסה לו את היד ברמה של כאב שנשאר כמה ימים (כי היא לא יכולה לגעת בבעלה🫣)

קורע! בלידה זה לא ענין אותי. עכשיו קצת מתפדחת אבל לא נורא. 

מוזר לי להכנס לחדר לידה. את הקודם שלי ילדתי ברכב אז זה עבורי פעם ראשונה שאני בחדר לידה בלידה. מילדת אחת ממלאת את הפרטים במחשב, השניה פותחת לי וריד והשלישית מחברת למוניטור. משהו באווירה של חדר לידה מנתק אותי מהבועה האוקסיטוצינית שלי והצירים מתרחקים. אני עוקבת אחרי המוניטור, מחכה לראות 2 האצות ושאין ירידות בדופק כדי שיאשרו לי להכנס למיים. זה לא עושה לי טוב. זה מכניס אותי ללחץ מה קורה. המילדת מנסה להגיד לי בעדינות שהמוניטור זה באחריותם ושאני יעזוב אותו ויתמקד בעצמי. אחרי כשלושת רבעי שעה בודקים פתיחה והיא נשארה אותו דבר, אולי 5 וחצי. המיילדת שואלת אותי אם אני מסכימה שהיא תפקע לי את המיים. אני מתלבטת ושואלת אותה מה ההשלכות של זה, והיא מסבירה לי שהתנאים שלי ממש מתאימים לפקיעה והפקיעה תקדם מהר את הפתיחה ואני אוכל להיכנס למים. אני מתלבטת קצת ומסכימה לה אבל מבקשת קודם לנוח קצת. אני עוד מותשת מאד מהבכי של הלילה. לא הספקתי לשתות או לאכול משהו ואני עייפה מאד. אני מניחה ראש כמה דק. אבל הצירים לא נותנים לי כל כך לנוח ואחרי 2 צירים אני מבקשת ממנה לפקוע את המים. מחכים לציר וכשמגיע אני לוחצת מעט והיא מכניסה מן וו כזה ארוך ופוקעת את המים. שטף מיים חמימים שוטפים אותי ואני מרגישה מוזר. היא מחברת אותי שוב למוניטור ומבקשת שאשכב כי כשאני עומדת לא מצליחים לקלוט את הדופק. אני מבקשת שלא לשכב. קשה לי. אני רוצה לזוז. אבל היא אומרת שאני חייבת לשכב, אחרת לא יאשרו לי להכנס למים. אני שוכבת ואז מגיע ציר מטורף וכואב ברמות. ואין-לי-איך- להתמודד – איתו!! אני נאחזת בידית המיטה בכח ומנסה להתרכז ביד ובנשימה ולא בציר. אחרי ציר נוסף אני  מרגישה שאני לא מסוגלת יותר וקוראת למילדת שתבדוק אותי. היא מגיעה ואומרת שעברו רק 2 צירים וסיכמנו שתגיע אחרי 4. אני אומרת לה שאני לא מסוגלת יותר ושתבדוק והיא אומרת לי שנחכה. ואז מגיע ציר של לחץ מטורף. אני קופצת ממנו. כלום לא מענין אותי וצועקת לה: לוחץ לי!!! ומתחילה ללחוץ. היא אומרת לי: 'אל תלחצי. את לא פתיחה מלאה ואת יכולה להזיק לעצמך'. אני מתעלמת ממנה. לא מענין אותי כלום. ולוחצת תוך הוצאת אוויר קלה וקולות נמוכים. היא קולטת שזה אמיתי ואינלי מושג איך בודקת פתיחה ומגלה ש-אופס. פתיחה מלאה. נגמר הציר. אני נושמת. היא שואלת אותי אם אני רוצה לעבור למיים. אני אומרת לה שכן אבל אני לא יודעת איך. היא אומרת שאפשר גם לוותר, אז אני אומרת לה שאני רוצה לידת מיים אבל אני לא יודעת איך לעבור. היא הבינה כמה חשוב לי לידת מים אז היא קוראת ל2 מיילדות נוספות וביחד הן עוזרות לי לעבור לבריכה החמימה. איך שאני נכנסת למיים אני מרגישה הקלה. אני נושמת בהקלה ואז מגיע ציר נוסף. אני לוחצת והמיילדת נותנת לי להרגיש את הראש שלו מציץ. ציר נוסף והקטן נפלט כולו לבחוץ. אני ממש מחזיקה אותו כשהוא יוצא ומוציאה אותו אלי. כשהוא יוצא הוא מתקשה קצת לנשום אז נותנים לו חמצן 5 דק, ואז הוא מתרגל לאוויר העולם ולומד לנשום. בנתיים אני עוברת למיטה ומתכסה בשמיכה. מביאים אותו אלי ואני נעזרת במיילדת ומניקה אותו. 

שבת. זמן רגוע. עולים למחלקת ביות מלא. רגוע ונעים. בעלי משיג לי חמגשית של חבד מהאחיות כי כבר עבר זמן ארוחת צהרים, מקדשים ואני טורפת אותה. מגלה כמה הייתי רעבה. טוב לי שיש לי זמן להתאושש עם עצמי. בלי פלאפונים ובלי רעשי רקע. תודה לה' על הילד המדהים הזה! 

אחרי שחוזרים הביתה ועובר כשבוע מהלידה, בעלי צריך להכנס לזומים של צהל בלי נוכחות ילדים! אנחנו נוסעים בתחבצ (!!) לחמותי כדי שיהיה מי שיעזור לי עם הילדים, וקשוח לי לקלוט שצהל מנהל לנו את החיים.קשה לי להשאר לבד. 

אחרי שבוע וחצי אני מעלה חום. כנראה דלקת בשד. אני לוקחת אנטיביוטיקה ומרגישה נורא. במקביל המפקד דורש מבעלי לחזור לבסיס. הוא מנסה להסביר לו שהוא עם 2 קטנים ואישה חולה אבל המפקד מתעקש שיחזור ואומר לו שאחרת הוא יצטרך לעבור את כל הטירונות מחדש. יום אחד הוא איכשהו נשאר בבית (ב"ה אישרו לו את זה בדיעבד) אבל אחרי זה הוא נוסע. 

ואני לבד.

עם 2 קטנים. 

עם חום. 

ואנטיביוטיקה שלא משפיעה. 

אני הולכת ונחלשת. 

ביום יש עוד קצת עזרה איכשהו. אבל בלילות פחות. 

הילדים בוכים. ואני בוכה איתם. מרגישה לבד- לבד- לבד. לא מבינה איך ה' מעמיד אותי בניסיון כזה. 

אחרי כמה ימים חמותי מגיעה להיות איתי והיא הצלת נפשות ממש! היא עוזרת עם הילדים. מביאה לי את הקטן להנקות ומתחזקת את הבית. 

מחליפים לי סוג אנטיביוטיקה לאנטיביוטיקה חריפה יותר, ואני נחלשת עוד יותר וכבר לא מצליחה להרים את הקטן מרוב שאני חלשה. אני לא מצליחה להרים אותו אז ההנקות הולכות לי. וזה עצוב לי נורא. כי התאמצתי עליהם ממש. אני קורעת את עצמי על ההנקות עוד טיפה ומבינה בייעוץ עם יועצת הנקה תותחית שאני צריכה לדאוג לעצמי קודם. לאט לאט ההנקות הולכות ולצערי הגדול זה לא החזיק מעמד עוד הרבה זמן. 

בעלי חוזר הביתה. אני גומרת את התקופה הזו עם קושי עם כל מה שקשור לצהל. ועצב עמוק שנשאר בלב. אחרי חודש אני מתחילה טיפה להתאושש. זה כנראה היה דלקת ווירוס ביחד. רק אז אני מתחילה את ההתאוששות הפיזית שלי. אך כל הקושי בתקופה הזו הכניס אותי לדיכאון אחרי לידה. 

התמודדתי עם הדיכאון במשך כחצי שנה. נלחמתי בו ונאבקתי בו. בהתחלה התכחשתי לקיומו ולאט לאט נתתי לו מקום והבנתי שזה קרה לי- אני עוברת דיכאון אחרי לידה. בכוחות נפש האחרונים שלי אני פונה לטיפול ומתמודדת איתו. 

כל פעם יש התקדמות, ואז כשיש משהו מאתגר עם צהל- נסיגה. בעלי צריך לסגור כל שבת שלישית והשבתות האלה גומרות אותי. בשלב מסוים אני מבינה שזה לא הגיוני! אני מתקשרת לסמח"ט ומקשת ממנו שישחרר את בעלי בשבתות. מסבירה לו שאני עוברת דיכאון אחרי לידה וצריכה את בעלי איתי. ב"ה הוא משחרר את בעלי בשבתות ואז מתחילה תקופת החלמה עם עליות וירידות ב"ה. 

ב"ה היום אני אחרי כל זה. יצאתי מזה והתגברתי על זה. עדיין חוששת שהדיכאון לא יחזור אבל משתדלת לשמוח בטוב שה' נתן לנו. 

מודה לה' שנתן לי בעל שהוא עוגן כל כך גדול עבורי.

ותודה לה' על הילדים המתוקים והמדהימים שלנו!

**ותודה לכן שקראתן. יפה למי שהגיעה עד לכאן 😊

@קנקן שבור @סטודנטית אלופה @מחי @Doughnut @אמא לאוצר❤ 

גיבורת על חלל את!

שהשם יפנק אותך רק בטוב ובשמחה תמיד!

והפניה שלך לסמח''ט-וואו. אלופה.

מדהימה על ההתמודדות!

אחותי היקרה!!!!

איזה גיבורה שאת וואוו

אם היא במשמרת והיא/את מבקשת שיבוץ אצלך - הייתי מסתפקת במתנה נחמדה.

אם היא נשארת לפני/אחרי משמרת אקסטרה בשבילך, או מגיעה במיוחד - כן הייתי משלמת בטווח של 500-2000₪. 

באמת חשבתי להביא משהו סביב 1500

היא גם מיילדת פרטית שזה המקצוע שלה?

אני לא בתחום בכלל, אבל באופן אישי אם חברה הייתה לי מציעה לי סכום כזה זה היה מביך אותי מאוד.

(ובאופן אישי אין סיכוי שהייתי מוציאה על מיילדת סכום כזה)

אלו פשוט לא סכומים שאני מכירה

והאמת שאף פעם לא התעניינתי לגבי דולה אז לא  הכרתי את המחירים בכלל 

בעיקרון גם אני לא בעד להוציא סכומים כאלו...

אבל מצד שני לבקש ממנה לבוא במיוחד זה ממש מאמץ

מיילדת פרטית עולה בדכ 5 אלף

בבתי חולים שמאפשרים את זה..

בבית זה יותר 

ממה שאת כותבת וממה שאחרות.

אם כך, זה נשמע לי לגמרי הגיוני.

אבל כמובן כל אחד מוציא לפי עולם הערכים שלו וגם הכיס. כי עבורי זה סכום חלומי ממש, עבור ההוצאה הזו.ומצד שני כל הלידות (והיו לי לא מעט) היו מהירות ממש כך שמעולם לא חשבתי שאני צריכה.

אם זה כזה פער וזו חברה, אני חושבת שזה סכום סביר פלוס פלוס. 

עד לגובה של 2,000 ומשהו ש"ח החזר ככה שלא מרגישים את זה חזק בכיס והדולות נהנות מהפער הזה

לדעתי חשוב לסכם את הדברים האלו מולה מראש כדי למנוע אי נעימויות אחר כך.

אני עונה כעובדת בשרות הציבורי ואסור לנו לקבל מתנות ממטופלים, ז"א מתנה קטנה כן,אבל סכום כזה אסור

אני לא בטוחה שישלמו לה על העבודה,

ואז מהבחינה שכתבת אני לא חושבת שיש בעיה שהיא תקבל ממנה תשלום.

אבל אם היא לא במשמרת והיא לא מיילדת פרטית אז אולי זה בעייתי מבחינה ביטוחית..

אין לי מושג איך זה בד"כ, סתם מעלה נקודה

ולשלם 1500 זה סמלי ולא הרבה בכלל..

ומכבד אותה ואת המאמץ שעושה 

אלא אם כן המיילדת שתהיה איתך תזרום ותעלים עין. זה ממש בעייתי.

אני יודעת את זה בודאות ממקרה דומה,

ואגב מחיר של מיילדת פרטית נורא נורא יקר.

אני לא יודעת מה להציע לך חוץ מלוודא מה שחשוב לך ולדעת שיכול להיות שהיא תוכל רק ללוות אותך לאורך הלידה אבל בפועל את הלידה תקבל המיילדת שבמשמרת ושובצה להיות איתך.

יש אצלם אופציה של לידות פרטיות

זה היה לפני 10 שנים. בטח היום זה לפחות עוד 1000 שח יותר

לרופא פרטי שילמתי 8 אלף לפני 12 שנה

קשוח לידה בלי אפידורל כ"כ הרבה שעות.

אלופה וגיבורה!

כמעט בכיתי כשקראתי שאמרת לכולם שאת מתה היום

ליבי יצא אלייך.

מזל טוב!!!

איך מתמודדים עם הידיעה שאי אפשר אפידורל כשהצירים עוד מפתיחה 1???

אם לא, אז אולי כדאי להתחיל.

יכול להיות שההנקה כבר לא מספיקה לה והיא צריכה גם מוצקים.

הבן שלי ממש פצפון. (הוא נולד פג, אבל לא מצליח להדביק את הפער).

הוא היה במעקב של כמה דיאטניות, ואף אחת מהן לא אמרה לי להפסיק להניק או להוסיף תמ"ל.

בעיקר כשהוא התחיל מוצקים, הנחו אותי לתת לו כמה שיותר שומנים בריאים ולדאוג לארוחות מסודרות.

כשהיא יונקת, זה מחזיק אותה לכמה שעות, או שכל קצת זמן היא יונקת שוב?

אולי אפשר שאת תאכלי דברים שמעשירים את החלב.

תינוקות לא חייבים להיות שמנים ולא חייבים לגדול לפי העקומה של טיפת חלב.

היא אוכלת, מתפתחת, מתקשרת, שמחה, לא מקיאה וכו

אז מה הבעיה?

אני ממד לא מתחברת להלחצות האלה ולניסיון להלים את הפער של העקומה של טיפת חלב.

בין תינוק שנמצא באחוזון נמוך, עולה לפי העקומה שלו.

לבין תינוק שיורד אחרונים בצורה משמעותית.

לא צריך להילחץ, ואם היא מתפתחת כמו שצריך זה מצוין.

אבל כן כדאי לעקוב לוודא שלא מפספסים משהו.

או שלא הבנתי את זה.

התינוקת יורדת בעקומות.

זאת לא ירידה במשקל עצמו, אלא באחוזון.

גילינו לשון קשורה שהפריעה בעליה במשקל. גם עלה תקין בהתחלה ובגיל 3 חודשים התחילה האטה עד שבגיל 5 חודשים לא עלה בכלל במשך שבועיים.

כדאי כן להתייעץ עם יועצת הנקה מומחית או בעל מקצוע שאת סומכת עליו

אמרה שלא רואה לשון קשורה... דברת טלפונית עם יועצת הנקה היא אמרה אולי בהתחלה  היה שפע חלב וזה הספיק ועכשיו אמור להתאזן וכנראה לא ינקה טוב אז הכמות לא מספיקה לה

גם @מתואמת כתבה בעבר על ילדה שגילו לה מאוחר על לשון קשורה.

אגב, יש עוד דברים שיכולים להשפיע כמו לסת אחורית. לכן המלצתי לפנות ליועצת הנקה מומחית.

היא יונקת בתדירות גבוהה?

העירו לי אז ניסיי לתגבר הנקות ולתת יותר זמן על השד ועכשיו זה.. לא יודעת אולי ההיפך בגלל שאני לא מרווחת כמו שצריך אז היא לא אוכלת טוב ?כאילו חלב אחורי וכו שהוא יותר שומני...

אם היא יונקת הרבה הנקות קטנות, יכול להיות שהיא מנשנשת ולא אוכלת ארוחות מלאות.

הרופאים בבית החולים ורופא הילדים לא ראו את זה. (אני לא בטוחה שרופא הילדים בכלל בדק את זה)

יועצת הנקה מומחית ראתה את זה, ואח"כ גם רופא כירורג שמומחה בנושא הזה.

כך או כך כדאי ללכת ליועצת הנקה טובה מאוד כדי שתיתן טיפים נכונים (לא נראה לי שבטיפת חלב מספיק מומחים לזה...)

@0544 - יש לי המלצה לשתי יועצות, אחת בירושלים ואחת בכוכב השחר, אם מתאים לך.

לק"י

אם זה עוזר לך.

(לא מניסיון אישי. רק שמעתי מנשים אחרות).

כולי צמרמורות

אני רוצה לתת לך את גביע העולם

איזה גיבורה שאת

כשקראתי על האחות שקיבלה אותך רציתי לבעוט במשהו

אוף איזה עצבים

ואז טלטלות

וטוויסטים

חתיכת סיפור יש לך

בה שיצאתם מזה בשלום

🩷

הןדו לה'  שהיה לך כזה שליח טוב.

החלמה מהירה וטובה

הרבה הרבה נחת!! 

ליבי עלייך שהיית שם לבד רק, נשמע לא פשוט…

וברוך ה' ששם שליח טוב בדרך שלקח אותך ברצינות

החלמה מהירה, גופנית ונפשית💖💖

גרמת לי לבכות (הורמונלית וזה).

תקשיבי חוויה ממש מלחיצה.

הכי חשוב ששניכם בסדר ב''ה.

אבל ממש ממליצה לך לעשות איזה עיבוד רגשי לאירוע הזה.

כל הכבוד לך שהלכת.

האחות היתה מתנשאת להחריד ומזל שלרופא היו חושים טובים. מה זה אין רופא לניתוח? הזוי משהו.

חיבוק גדול לך!! התאוששות מהירה ונחת מהמתוק!

אמאלה איזה סיפוררר

ותודה להשם שהיו שם שליחים טובים

מזל טוב והחלמה קלה

ממש שרשרת של ניסים! מרגש ממש

תודה ששיתפת אותנו

אני עם פה פעור

מטורףף

מלא מזל טוב

התאוששות קלה בגוף ונפש!

קראתי כמה פעמים בנשימה עצורה.

איזה ניסים! חסדי ד'

מקווה שהתאוששת ואת מרגישה יותר טוב גם את וגם הקטני.

עברת את זה כמו גיבורה. ברוך ה' שאתם בסדר.

אני חושבת שזה חשוב מאוד לשתף גם סיפור כזה כדי שנזכור שאנחנו בידי ה' ...

הרבה מזל טוב! בריאות ונחת

נס נס נס נס נס נס

מרגש ןמצמרררר

חיבוק ענקקקקקק

בע"ה שיהיה לכולכם מלא בריאות

מזל טוב!!!!!

הרבה כוחות ובעז"ה שתתאוששי בקלות.

איזה סיעתא דשמייא בכל רגע ורגע הייתה לך שם

וב"ה שאתם בריאים

שמחה שהיתה לי הזכות לדרבן אותך......

תבשרי לנו רק בשורות טובות

ותגדלו אותו ואת שאר ילדכם בנחת, בבריאות ובשמחה

ריגשת ממש!

המון מזל טוב ורק נחת!!

כמה ניסים, הכל מלמעלה
קראתי מההתחלה במתח רב, בד"כ אין לי סבלנות לסיפורי לידה.
אבל פה לא יכלתי להפסיק.
לא מבינה איך התינוק התהפת לרוחב, אם היה ראש?
כי זה שלב שהם כבר לא מתהפכים לא?
וטוב שהלכת להיבדק בבית חולים, ולא בקופת חולים.
ממש ניסי ניסים.

אבל יש עוברים אקרובטיים במיוחד (כנראה כי יש ריבוי מי שפיר), שמתהפכים עד הרגע האחרון...

(לי הייתה מתוקה גמישה כזו, שעשתה הרבה סלטות בסוף ההיריון. הלידה הסתיימה בקיסרי בגלל זה... בכל אופן, זה היה נס, כי בגלל כל ההתהפכויות נוצר לה קשר בחבל הטבור, ולידה רגילה מסוכנת במצב כזה)

הסיפור שלה הרבה יותר קשה ממה שהיה לי, כולל כל הלידות...

פותחת יקרה, שולחת לך חיבוק והערכה גדולה!

מזל טוב והתאוששות קלה🧡

חיבוק גדול אלופה!

ואת אלופה ומדהימה ששרדת את כל הלחץ הזה לבדך.. וואו. מלכה

התאוששות קלה ומהירה עד כמה שאפשר♥️

ואני בטוחה שזה עדיין צרוב בך. זו נשמעת חוויה מטלטלת.

ב"ה שאת והתינוק בריאים!

ואולי בהמשך תרצי לעשות עיבוד לידה, בכל מקרה אני בטוחה שהכתיבה עשתה לך טוב♡

הרבה נחת מהקטנטן!

להיבדק!

לא יודעת איך זה עם סימפי, וכנראה מי שיש לה יודעת לא ללכת על כל כאב שמקשה על הליכה, אבל כמובן שגם כדי לאבחן את זה צריך להיבדק.

כאב שגורם להגיד 'אני לא יכולה ללכת' הוא נורה אדומה מהבהבת לאפשרות שזו לידה פעילה גם אם לא מרגישים צירים.

כל הכבוד לבעלך, ולרופא ששמר על התור שלך ועליך ותודה לה' שאתם בריאים ושלמים 🤍

איזה גיבורה את!!! אמא לביאה💓

חיבוק ענק והתאוששות קלה

ובואי אין אלופות כמוך! איזה רוגע ושליטה במצב

אני אם היו מדברים אלי ככה זה היה מוציא אותי מאיזון

מקווה שהתאוששת והחלמת כמה שאפשר ונחת מכולם!