או 'השטח שבין חאן-יונס לים', במילים אחרות זה 'מרכז גוש קטיף'.
זה השטח שפחות או יותר ישבו בו: נווה דקלים, גני טל, גדיד, קטיף, נצר חזני וכו'. בין הישובים היו חממות פורחות, פורצות דרך בחקלאות העולמית. בתי כנסת ובתי מדרש, בתי מגורים, בתי ספר, מדרשה ומלון. חוף הים הנקי בארץ וכמעט היחיד שהיה בו אזור נפרד לחלוטין לגברים ולנשים במשך כל היום ובלי צפיפות.
לולי איוולת הגירוש - כל האסון הנורא של שמחת תורה, לא היה בא לעולם.
חשוב מאוד לזכור ולהזכיר.
שבאו אלינו חברים מגוש קטיף אמא שלי הביאה לנו כדור והילדה אמרה לי שהכדור הזה כמו שהיה לה בבית
ושהבית שלנו דומה לבית שהיה לה..
אז שאלתי אותה אם יפנו גם את הבית שלי והיא אמרה שהיא לא יודעת שאולי יפנו את כל מה שלא עיר
אבל שאמרו לה שכל מקום שהיא נמצאת שם נמצא הבית
אז בנינו לנו בית בתוך אוהל בגינה.
הקמנו התנחלות חדשה ואמרנו שנקים אותה בכל מקום
אז להקשר..
כל כך פחדנו .. ולא האמנו שאפשר לעשות דבר כזה
חחחח
סליחה זה היה מצחיק מידי
הייתי נגד ההתנתקות, הפגנתי נגדה בכל הזדמנות, החזקתי ידיים בשרשרת, צעדתי מנתיבות לכפר מימון לכיסופים, עמדתי בצמתים וחילקתי צמידים וסרטים כתומים...
נער הייתי וגם זקנתי ודעתי בנושא לא השתנתה במאומה.
אבל,
ממש לא ברור לי איך אתה מסיק שבלי ההתנתקות החמאס לא היה מגיע לעוצמה וליכולות שיש לו היום.
עד הסכמי אוסלו צה''ל שלט בעיר עזה, הייתה נוכחות צבאית קבועה, חיילים הלכו ברחובות, המוני ישראל היו נכנסים לקנות דגים או לקצר את הדרך מהמרכז לכיוון חצי האי סיני.
מאז אוסלו צה''ל יצא מעזה, ונשאר למעשה רק בצירים שמובילים להתיישבות היהודים ובציר פילדלפי.
ההישארות הזאת לא מנעה מחמאס לבצע אינספור פיגועים בתוך רצועת עזה ומחוצה לה, באותם הימים רוב הפיגועים יצאו מעזה.
צה''ל לא מנע מחמאס לשגר רקטות לשדרות ולעוטף עזה, לא מנע מחמאס לייבא כמויות נשק בלתי נתפסות ממנהרות מתחת לציר פילדלפי וגם לא מנע הקמת מפעלים לייצור נשק ורקטות.
חמאס התעצם בקצב שלו מבחינה כספית, מספרית וטכנולוגית, צה''ל פשוט לא נקף אצבע. בלי כניסה לתוככי העיר עזה ושליטה קבועה בה, פשוט אין אפשרות לנצח את חמאס.
נכון, היו חיסולים מהאוויר של בכירים אלה ואחרים אבל זה מעולם לא החליש את חמאס כי חיסול של אנשים לא יכול לנצח רעיון. ואת הרעיון שחמאס מייצג אי אפשר לחסל עם f16.
אם כבר, אז צריך להודות על האמת: אם היו עדיין יישובים שלנו בתוך רצועת עזה, כאשר לחמאס יש יכולת חפירת מנהרות שלא תבייש את החברות ההנדסיות הגדולות בעולם, וכאשר לחמאס יש רקטות במספרים בלתי נתפסים, אז כבר בתקופת צוק איתן (אז ישראל קלטה לראשונה את הסכנה העצומה בכך שיש מנהרות שחוצות את הגבול) היו לנו אלפי הרוגים מקרב המתיישבים.
בקיצור,
לאחר אוסלו ישראל אפשרה לחמאס להתחזק בצורה פראית.
ההתנתקות לא הועילה לחמאס אפילו אחוז אחד ממה שהסכם אוסלו הועיל לו, ולא עזרה לחמאס להתעצם.
וכשיש לך מפלצת עם יכולות כאלה, אתה לא רוצה יישובים יהודיים בתוך המעיים שלה.
הם היו יכולים לעקוף את הגדרות עם מנהרות כבר לפני עשור, להכניס מאות מחבלים לכל יישוב קטנטן, ולטבוח בכולם עוד לפני שצה''ל יקלוט שבכלל קורה כאן משהו.
זה בהחלט נכון, שהאיוולת הנוראית של אוסלו, היא אם כל חטאת. זה גם נכון, שבמוקדם או במאוחר, היו מוכרחים לעשות 'חומת מגן' גם ברצועת עזה.
מדינת ישראל יכלה לבחור להתמודד עם נזקי אסולו במלחמה או בחרפה. ביו"ש שרון בחר במלחמה, המצב לא מושלם, אבל טוב לאין ערוך ממה שהיה קודם. בעזה הוא בחר בחרפה וקיבלנו גם מלחמה, יותר נכון סבבים על סבבים של מלחמות.
אם כי, גם בלי זה - ה'אין ספור פיגועים' שאתה מתאר, היו הרבה פחות ממה שיצא מעזה מאז ועד היום. הרבה פחות אירועים והרבה פחות הרוגים.
בלי זה - גם אם חמאס לא היה מושמד - הוא לא היה מצליח להיות השלטון, לא היה לו רצף טריטויאלי. ובמנהרות בפילדלפי, אנחנו היינו מטפלים. כל יציאה של עזתי, (לאימונים באירן למשל...) היתה תלויה בנו.
יותר מזה - ההישג הראשון שדובר צה"ל התגאה בו, אחרי ימים ארוכים של לחימה ונפגעים רבים, הוא ש'בידלנו בין עזה צפון לעזה דרום'. אז רק נזכיר, שכשצה"ל ישב על ציר קרני-נצרים, לא היה צריך לחימה בשביל זה. הספיקה הוראה אחת בקשר ואכן עשו זאת כל פעם שהגזרה התחממה. אגב - לא רק שם, בעזרת ציר כיסופים-גוש קטיף, בהוראה אחת בידלו בין דיר אל באלח לחאן-יונס ובפקודה נוספת בקשר, בציר כרם שלום-מורג-רפיח ים, בין חאן יונס לרפיח.
הנבואה אמנם ניתנה לשוטים, אז קשה לאמר בביטחה 'מה היה אילו'. עדיין, להניח שלולי פשע הגירוש החמאס היה מצליח להתעצם אותו דבר, זו הנחה מוזרה מאוד.
על איך יישובי גוש קטיף היו יכולים למנוע את הטבח שהיה עכשיו.
נכון, היה לצה''ל יותר קל להשתלט על עזה אם כבר היה אוחז בחלקים ממנה. אבל זה לא היה מונע מלכתחילה את הטבח.
נכון, חמאס התחזק אחרי ההתנתקות וטווח הטילים שלו התרחב וכו', אבל זה לא מוכיח סיבה ותוצאה. הוא התחזק עוד לפני ההתנתקות.
במנהרות בפילדלפי היינו מטפלים - מתי? איך אתה בטוח? בצוק איתן צהל התחיל לטפל במנהרות, כשכבר היו מנהרות שחדרו לתוך שטח ישראל. אותן מנהרות היו יכולות להוביל לשואה על יישובי גוש קטיף.
תפרק את הטבח שהיה עכשיו לגורמים שאפשרו אותו:
חפירת מנהרות מתחת לכל עזה.
ייצור עצמי והברחה של נשק בכמויות פסיכיות.
שנאה עצומה ליהודים.
מודיעין כושל.
קונספציה לפיה הם רק רוצים שקט וכסף.
יישובי גוש קטיף לא היו יכולים למנוע אף אחד מהגורמים האלה. הם לא מנעו מנהרות, לא הביאו מודיעין, לא מנעו הברחת נשק.
רק ישיבה קבועה של צה''ל בתוך השטח הייתה יכולה למנוע זאת.
הטבח לא היה כנגד ישובי העוטף אלא מול ישובי הגוש.
עם הרבה יותר הרוגים והרבה יותר חטופים.
ולא אני לא בעד ההתנתקות בשום צורה.
אבל כך אני מבין שהיה קורה.
רק כלפי יישובי הגוש?
אולי עצם ההתיישבות והאחיזה שם היה משנה את המאזן לגמרי. ברמות שאנחנו בכלל לא מבינים.
תחשוב על זה שיתכן, שעד היום לא היתה נורית רקטה למרכז (או לפחות מספר ממש ממש קטן). לדוג'.
או שהיו נעשות פעולות תכופות יותר כנגד מחבלים מה שהיה מקשה על התעצמות.
וכו' וכו'
אתה רוצה לטעון שבלי ההתנתקות לא היו לחמאס כ''כ הרבה רקטות ארוכות טווח?
אוקיי, אז תסביר את הקשר.
כי את הרקטות האלה הם מייצרים לבד בדרך כלל, במחרטות שהם בנו מתחת לאדמה.
בלי ההתנתקות הם לא היו שולטים בשטח. בערי יו"ש הם לא מייצרים רקטות שמגיעות לירושלים ופרדס חנה.
וכן, כתבתי גם - ברור שגם בלי ההתנתקות, צה"ל היה חייב לחזור לפעול בתוך ערי עזה, רפיח, חאן-יונס וכו. אין שום ספק שהשלב הזה היה מגיע, בדיוק כמו ביו"ש. מוטב מאוחר מלעולם לא, אבל ככל שיותר מאוחר, המחיר היה יותר כבד.
רק שבבלי ההתנתקות - קווי הפתיחה שלנו היו הרבה יותר טובים.
נ.ב.
גם ביו"ש המצב עדיף על עזה, אבל רחוק מלהיות אידיאלי. לצה"ל ולשב"כ (שאחרי ההתנתקות איבד לחלוטין את האחיזה ברצועה) יש הרבה יותר חופש פעולה, בזכות הנוכחות האזרחית והצבאית - ועדיין הקונספציה שולטת, הקצונה הבכירה ברובה המכריע עדיין בתודעת אוסלו ולכן היא כל הזמן דוחפת לאפשר לאוייב 'מרקם חיים', כמה שזה שוב ושוב מתפוצץ בפנים.
בין השאר
כי הריבון שם הוא הרש"פ
שאומנם שונאת את ישראל שנאת מוות.
אבל הם כ"כ אוהבי שררה וממון
עד כדי כך שהם מוכנים ללכלך את הידיים ולמנוע חלק ניכר מהטרור (בשנתיים האחרונות הם פחות עושים את זה. אבל מ2005 הם כן)
זה לא שהם רוצים לעשות את זה. אבל הם זוכרים את חומת מגן ככישלון אישי שלהם במלחמה נגד ישראל. לכן עושים "כלכלת פיגועים" וממגרים חלק מהטרור (בעיקר של החמאס והגא"פ)
לעומת זאת. בעזה הריבון הוא חמאס.
אבל כן. לשליטה של צה"ל בשטח יש חלק ניכר בהבדל.
אבל בשביל שליטה של צה"ל בשטח לא חייבים ישובים
לולי צה"ל שנלחם בחמאס, הם מזמן היו מוצאים את עצמם מושלכים מהגגות, בדיוק כמו חבריהם בעזה כשהחמאס השתלט.
לגבי מה שכתבת בסוף - לכן הבאתי את צפון השומרון, זה האזור הכי קשה ביו"ש, כי אין בו כמעט התישבות. צה"ל עצמו נמצא הרבה פחות כשאין התיישבות.
(ובכלל, הרעיון של ההתנתקות, היה התנתקות מוחלטת...)
לעשות משימות מלוכלוכות שצה"ל מסיבותיו לא רוצה לעשות.
צפון יו"ש תוססת רק בזמן האחרון.
לא בגלל שאין שם נוכחות צבאית אלא מסיבות אחרות.
דווקא נוכחות צבאית יש שם בכמות יפה כרגע.
בכללי יש ביו"ש תופעה של החלשות הרשות ומתוך כך הטרור מרים ראש.
לא שאני אוהב את הרשות.
ארורה תהיה היא וחבריה
אבל צה"ל מצליח להוציא תועלת גם ממנה.
כמובן - כשלא רוצים לנצח, כששבויים בדמיונות שרחמנות על אכזרים זו מוסריות - צריכים שמישהו אחר יעשה את המעשה הלא מוסרי.
כשמדינת ישראל שלטה, בלי בג"ץ ובלי בצלם, המצב היה הרבה יותר טוב. כשמדינת ישראל הלכה והגבילה את עצמה, בגלל מוסר מערבי מזוייף, נאלצו להביא לכאן רב מרצחים מטוניס, בדמיון שהוא יעשה את העבודה.
אבל בגלל שהם חולי שליטה וחולי כסף.
הם קוצרים את העשבים הסוררים מארגונים אחרים = ממגרים טרור.
כך שיש לישראל תועלת כפולה מכך
1. היא לא צריכה לסכן חיילים למגר את הטרור שהרשות מיגרה (היא ממגרת רק חלק)
2. אין לה חיכוך מתמיד עם האוכלוסיה האזרחית. שזה גורם לנזק תודעתי בעולם.
ממליץ לעקוב אחרי 'נלחמים על החיים', כדי לא להמשיך לחיות בקונספציות שבוקר אחד יתפוצצו לנו בפנים...
בטרור פשוט.
בטח ובטח אין רצון לנהל 2 מיליון פלסטינים מבחינה אזרחית
לכן הרשות (בצורה כזאת או אחרת) נדרשת.
האם המצב כרגע טוב?
ממש לא.
האם יכול להיות יותר טוב?
כן.
האם יש לישראל אינטרס שהרשות במתכונתה הנוכחית תשאר גם מחר בבוקר?
כנראה שכן
ז'בוטינסקי שהוא לכאורה אביה הרוחני של תנועת הליכוד, אמר כבר בימי ההבלגה של המנהיגות הציונית מול הפרעות - "שקט הוא רפש, הפקר דם ונפש". 'ממשיכו' בנימין-שקט יענה בשקט-נתניהו, שכח את זה...
אם מדינת ישראל רוצה לנצח, היא צריכה להיות מוכנה להכריע. להבהיר לערבים, משני צידי הקו הירוק (גם מבחינתם אין שום הבדל), שחזרנו לארצנו, אנחנו כאן כדי להישאר. מי שרוצה להשאר כפרט, בתוך מדינת ישראל היהודית, יכול בתנאי של נאמנות מוחלטת וויתור על כל גילויי לאומנות ערבית. מי שרוצה לאומיות ערבית - נעזור לו להגר לאחת מעשרים מדינות ערב. מי שיתעקש להשאר ולהלחם - נילחם בו עד חורמה.
כשאתה טוען ש'לישראל אין רצון', אתה בהחלט צודק לגבי גנרלי הקונספציה, במערכת הצבאית ובקבינט. העם הבריא מזמן לא שם.
התחיל עם ארבע אימהות נמשך עד עצם היום הזה (וזה עוד כשצד"ל שימשו כבשר תותחים וספגו חצי מהאבידות)
כל הזמן אומרים שביבי היה צריך לצאת למבצע מנע, אבל אם הוא כן היה יוצא למבצע בהיקף כזה, פשוט לא הייתה לו לגיטימציה פנימית ובין כה וכה הדיפ סטייט היו מסנדלים כל מהלך כזה
הדיפ סטייט, ההפגנות, הן שיקוף של הלך הרוח של העם (או לפחות חלק מספיק משמעותי ממנו)
בדיוק כמו עם החטופים אתה רואה שניצחון לא מעניין פר סה העיקר לחזור למה שהיה קודם
בקיצור ההיתכנות נמוכה אין מה לעשות זאת המציאות
השכר לא נקבע ישירות לפי כמות היהודים שנפגעו, אלא לפי מספר השנים שנגזרו על המחבל (וכל עוד הוא עדיין בכלא).
השופטים שלנו רחמנים בני רחמנים, והם גוזרים עונשים נמוכים כדי לא להכביד על התקציב של הרשות.
שורש העניין הוא, ושוב אני מסכים איתך שאי אפשר באמת לדעת, שכאשר אתה יותר מעורב, קשה לטרור להתעצם.
כמובן, שאם אפילו אחרי פשע הגירוש, היו משאירים נכוחות צה"לית, המצב היה יחסית טוב. אבל, זה לא היה מחזיק, כמו ברצועת הביטחון בלבנון.
אגב, גם ביו"ש שלכאו' צה"ל נמצא באותה מידה בכל השטח - באזור צפון השומרון, גיזרת שכם-ג'נין, שמאז הגירוש יושבת בו רק ישיבת חומש שמחזיקה בציפורניים (והאמת, שגם לפני, היה מיושב די בדלילות) - נמצא עיקר הטרור. שטח שאין בו תנועה קבועה, הופך לשטח עויין, כל נסיעה היא פתיחת ציר.
לא יודע מה התחיל בצוק איתן, במנהרות בפילדלפי צה"ל טיפל עוד לפני הגירוש. הבהרתי היטב, כשצה"ל איבטח את הישובים - הוא יכל (ועשה זאת בכל התחממות) לנתק את ערי הרצועה אחת מהשניה בפקודה אחת, ממילא - לא היתה כזאת התעצמות.
והקונספציה, אתה צודק, היא אותה קונספציה. אותה קונספציה משיחית הזויה (ש @די שרוט הציג כאן מצויין השבוע) - כביכול אם לכולם יהיו תנאי מחיה בלי שאחרים יציקו להם - לכולם יהיה
טוב והם יעסקו רק בהפרחת השטח:
היא שהביאה לאוסלו,
היא ששווקה לציבור להצדיק את ההתנתקות,
היא שגרמה לאנשים מקצועיים וחכמים באמת, להשקיע הון כספי והון מחשבתי בעוד ועוד
מגננות (שסופם להפרץ...) - ממ"דים, כיפת ברזל, מיגוניות בכל מקום וכו' שאפשרו סוג של חיים סבירים תחת אש.
והיא שגרמה לראש אמ"ן להתעסק באקלים ולא לשמוע את זעקת גורמי השטח, שעוד רגע פורצת קטסטרופה.
כשבמקום להאמין בצדקת הדרך, מנסים לרצות את התוקפן - חוטפים ממנו יותר כואב ויותר חזק.
פינוי ישובים הוא פרס לטרור. ברגע שהם רואים שאנחנו מפנים ישובים בגלל פחד מטרור זה רק מעודד אותם (וגם את האירנים) עוד יותר להתעצם ולעשות יותר טרור.
יש כאלו שיעדיפו להסתכל על המציאות רק בעיניים ארציות. אבל ההיסטוריה של עמ"י קשורה גם למצב הרוחני שלו. זה מה שהתנ"ך מנסה ללמד אותנו לכל אורכו.
אז חלק מההשלכות של לעזוב את גבולות ארץ ישראל, נגד רצון ה', זה גם חיזוק האויב (שקורה גם בדרכים טבעיות כמו שתואר פה, אבל זה מתאפשר בגלל שאנחנו הולכים נגד רצון ה').
(אין לנו נביאים היום, ואני לא מתיימרת לדעת חשבונות שמיים. אבל כותבת מתוך ההסתכלות שלי, בנוסף לשיעור של הרב שבתי סבתו שחיזק לי את ההסתכלות הזו)
כאן זה ישיר - ככל שנסגנו, הטרור החמיר והחמיר.
אבל כשיש טענה ש'אם לא היינו נסוגים אז היה קורה יותר גרוע' - אז אני חושבת שכן צריך לזכור שמי שמכוון את ההיסטוריה זה הקב"ה. דרך המציאות הטבעית שאנחנו רואים בעינינו. אבל זה לא רק טבע ארצי.
אז גם אם מסתכלים רק בעיניים ארציות אני מסכימה עם הטענה שהנסיגות מגבירות טרור. אבל עובדה שיש כאלו שטוענים שהטרור היה צומח בכל מקרה.
וכאן אני חושבת שנכון לזכור שעצם המשוואה של נסיגות שמובילות לטרור זה גם משמיים.
אי אפשר באמת לדעת מה היה קורה אילו לא היינו נסוגים, אבל נראה לי שעצם הזכות של האחיזה בארץ היא גם גורם שמשפיע. מלבד ההשלכות הטכניות של האחיזה בארץ.
הגירוש היה אסון על גבי כמה אסונות אחרים. למעשה במצב שהיה בסוף 2003-2004 הוא כנראה היה הכרחי. אם לא מוכנים לטפל באוייב כמו שצריך (בג"ץ נוהל שכן והבג"ץ שאיפשר את רצח משפחת חטואל על ידי מניעת הרס הבתים שמהם ירו על ציר כיסופים) - אז היה לחץ ציבורי גדול "לצאת", כלומר, לברוח מעזה.
מדינת ישראל לא רצתה לטפל בעזה, מדינת ישראל לא רצתה לטפל בבית חנון, ואף אחד במדינת ישראל (חוץ מתושבי גוש קטיף ועוד כמה עוזרים) לא ראה את הערך באחיזה במקום הזה. האסון שהיה עם הנגמ"ש בפילידלפי (אגב מנהרות וצה"ל) היה מבחינת הרבה מתושבי ישראל הסיבה לנטוש ולברוח. כמו בלבנון.
עכשיו חוזרים עם ריבית. שיהיה לנו בהצלחה.
כשבבחירות שלפני, העבודה בראשות מצנע, העלתה רעיון של יציאה חד צדדית משלושה ישובים מבודדים בלבד (נצרים, כפר דרום ומורג) - בתעמולה של הליכוד צחקו על ההזיה. העבודה הובסה, הליכוד קיבל ארבעים מנדטים...
כשטענו לשרון שזה נגד הבחירות, הוא כביכול הלך לשאול את מתפקדי הליכוד ששלחו אותו, היה רוב משמעותי נגד (למרות ההילה המטורפת של שרון), שרון עשה פוילישטיק וצפצף על המשאל.
היו הפגנות חוקיות של מאות אלפים נגד (לא פחות מההפגנות שהתשקורת מכרה לנו בשנה האחרונה שלא היו כמוהן מעולם) והיו גם חסימות כבישים, שכוסחו ע"י המשטרה ומערכת אכיפת החוק גייסה את כל התותחים למחוק ושלחה נערות בנות 14 למעצר עד תום ההליכים. (השנה ראינו, כמה כשהמערכת בעד ההפגנות, פתאום החוק לא מעניין...).
בעיקר מאז האסון בפילידלפי.
משאל מתפקדי הליכוד היה (הייתי מהפעילים באותה תקופה ! עוד זוכר שהלכנו לחלק ופלים לפעילים) והיה ניצחון יפה של מתנגדי הגירוש אבל עדיין אחוז גדול מה*ליכוד* תמך באסון הזה. שרון צפצף זה כמובן גם כן נכון.
עם שאר התגובה שלך אני מסכים.
האסון בפילדלפי, אכן שווק היטב על ידי התשקורת, שהיתה מגוייסת כולה להצלחת הגירוש. למרות שהוא היה כבר אחרי ההכרזה וכמו שאבחן רא"ל בוגי יעלון - התוכנית נתנה רוח גבית לטרור...
צריך לזכור שכמעט לא היתה אז תקשורת אחרת (אתר ערוץ שבע, עיתון יומי הצופה ועיתונים שבועיים - בשבע ומקור ראשון, שהיו קטנים בהרבה והרבה פחות נפוצים מהיום), תקשורת משודרת אחרת, לא היתה בכלל. הרשתות החברתיות וקבוצות הוואצפ עוד לא נולדו.
אם כן אשמח לעזרה בפרטי
תודה מראש!
בעודי מחכה בתור בסופר
ילד ישמעאלי קטן טרוריסט חמוד אחז בציצית שלי ושיחק איתה
כה אמר ה' צ־באות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו א־להים עמכם
טוב אז אמנם לא 70*10*4
אבל לפחות חלק קטן
אנימהבס"ד
אין מילים! לא מה שאנחנו חושבים. משהו אחר לחלוטין:
איך להכניע את אירן. אליהו יוסיאן בראיון בערוץ טוב. מאתמול.
אשמח לשמוע מכם הכוונות יתרונות וחסרונות בהחזקת רכב לבחור בן 21 עם עבודה קטנה שמכניסה 3-4 אלף בחודש. בעיקר מהצד הכספי והנפשי.
חיסרון: יכניס אותך לחובות
אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.
כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום
זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.
תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪
תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין
תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה
תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול
תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)
כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.
או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה
ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.
אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.
למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?
מניח שיש יותר זול מזה
האם וואו? זה איני יודע
ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'
ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף
לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות
זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב
לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי
מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן
צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות
נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית
אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות
נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית
אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע
אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...
זמן זה פרמטר חשוב בחיים
בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.
גם רכב זה על אותו בסיס
שילוב של נוחות+חיסכון זמן
על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.
אבל זה על אותו משקל.
אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן
ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה
לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת
ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס
אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה
וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש
אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.
או משהו כזה.
לכן זה שיקול של עלות תועלת
במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי
אבל יש כאלה שזה שווה להם
(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)
תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.
השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק
יתרונות: נוחות
חסרונות: עלות
זה בגדול
מה זה הדבר הזוועה הזה. אין לילה, ושבת נמתחת כ'כ...
לא מבינה למה בכלל עוברים לשעון קיץ
חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש
מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני
ים זמן לשיעורי תורה בשבת
ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה
הרצאות בפיזיקה שכעת הוא מעביר בזום, אז אין לו לוח של כיתה כדי לכתוב עליו.
יש לכם המלצה למשהו טוב ולא יקר שאפשר להשיג לאחרי פסח?
פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.
אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.
מתואמתאחרונהאבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף
יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?
ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.
למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...
אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...
שתי אפשרויות:
הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול. וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.
מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.
ואם רק דרך ה tablet:
• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).
•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.
• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט
אני צעיר, רוצה לעשות מה שבאלי אבל המצפון לא נותן..
תנו לי עצה!!!!
אני מרגיש קרוע!!!
תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור
אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך
זה באמת מורכב.
חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.
ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-
מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.
זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!
שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";
לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך
אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך
כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו
שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי.
לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",
אבל אביא דוגמא מעצמי:
שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה
שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.
(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי
שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.
הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה
ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה
זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין
ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה
שהיתה לי.
אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,
הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל
גם מרמור וכעס והרגשת חנק.
אותו דבר לגבי ספרים;
ספריה ציבורית - יש אנשים
שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא
רוב הספרים המודרנים הם
זבל. ממש. גסים לשמה....
אבל אוהבת לקרוא אז אני
כן הולכת ונזהרת; אם זה
מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת
משתדלת ספר שאם יש
בו דבר מה לא צנוע, זה
לא יהיה לשמה... מבין?
אותו דבר לגבי ספר שכותב
על נושא שאני אוהבת.למשל,
טבע, צמחים, חיים של מישהו
בטבע.... אבל אם יש שם
אפיקורסות וליצנות מהסוג
הגרוע, אוותר.
זה הקרבן שלנו לקב"ה.
לא פשוט ללכת על גשר צר...
ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,
להשתדל להיזהר שזו לא תהיה
נחיתה קשה מדי, שאחר כך,
עלולים לשלם עליה ביוקר....
אז זורקים משהו לכלב התאב הזה
איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם
שנסתפק בזה ונרגע מזה.
בהצלחה!
בספרו "כלי יקר".
ישנה דיעה האומרת שמשיח יגיע בשנות השין: תש......
זה בזמננו. הלוואי.
לא מחכים לו באמת. לא ככה? עסוקים עסוקים, נגרפים
בזרם השוטף של החיים ושוכחים להרים קצת את הראש
למעלה, מן הגלים - להביט בשמים....לקוות, להאמין
שתהיה גאולה. אולי עוד מעט? למה לא בעצם?
כדי להתכונן לעליהנלרגל של כל היהודים יחד, כרגע נדבר רק על היהודים, לא על כל העולם, צריך כמה דברים.
דבר ראשון בערך להכפיל את קיבולת החשמל, המים והביוב בירושלים פי עשרות.
לפתח את תחום המלונאות והתיירות בירושלים באלפים.
לייצר כבישים, חניות, מסילות רכבת דרכים לעליה לרגל בצורה משוכללת הרבה יותר.
להכפיל פי כמה אלפים את מספר הבהמות להקרבה.
זה רק רק על עליה לרגל לירושלים בשביל היהודים מתוך הנחה שהעולם ירשה לנו בכלל לבנות את בית המקדש בלי להלחם בנו עד טיפת הדם האחרונה.
אחרת צריך להעמיד צבא ענק שכולם ישרתו בו כולל כולם ויצטרכו להקדים את העולם טכנולוגית הרבה יותר ממה שיש לנו עכשיו, צריך להכפיל פי 3 את שעות לימודי המתמטיקה והמדעים בבתי הספר לפחות.
צריך גם לוחמים כמובן, צריך לחנך מגיל אפס את ההילדים לקראת המלחמה הגדולה על ירושלים והמקדש.
כל זה לא יספיק כי במלחמת ששת הימים כבר היה הר הבית בידינו אבל ההנהגה מסרה אותו לוואקף, צריך לגדל דור של מנהיגים בעלי עמוד שדרה שמבינים את גודל השעה ואת גודל המשימה.
כרבי שלמה זלמן אוייערבאך נשאל על בניין בית המקדש הוא ענה "יש היום מספיק מחלוקות בשביל להחריב מקדש בנוי" זה היה עוד לפני הרפורמה המשפטית, הביביזם, הקפלניזם, הפרוגרסיבים, הטוויטר והפייסבוק.
את תפקידי הכהן הגדול, הסגן וראש לויה וכל התפקידים הנצרכים בשביל לתפקד במקדש ינסו להשתלט עליו בצורה פוליטית, איך אני יודע? ניחוש מושכל בהתבוננות על הרבנות הראשית ועל משרד הדתות ועל בתי הדין הרבניים, אין סיבה שלא יקרה אחרת.
מי שרוצה להחזיר את בני עלי הכהן שיסתכל על איך עובדי המדינה במשרדים האלו נראים.
הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב הם בקטע? לא בקטע? אנחנו רוצים אותם בגאולה? לא רוצים אותם? מה נסגר איתם?
אני יכול להמשיך עוד ועוד למה אנחנו עדיין לא מוכנים לקבל פני משיח אבל אני מניח שהרעיון הובן.
רעיון מיסטי ברובו שלא מתאפשר בגלל בעיות טכניות? או שאתה ציני🤷🏼♀️
להקת הנח"ל שרה "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".
כדי להביא את המשיח צריך להזיז דברים במדינה הזו, הגאולה האחרונה היא בדרך הטבע, זה לא קשיים לוגיסטיים ובעיות טכניות זה הרבה יותר מזה.
טכנית בבנית תשתיות לבית המקדש, וגם אם נגיד שכן, בטח שזו לא הסיבה שהוא לא מגיע "כי טכנית זה לא אפשרי"
הרבה חלקים מביאת המשיח טכנית לא אפשריים ועדיין יהודים מאמינים.
הרבה יותר הגיוני שההשתדלות תהיה רוחנית ולא גשמית.
גם לפי הרמב"ם שהגישה שלו היא טבעית ופחות ניסית, המשיח הוא זה שיקבץ גלויות ויבנה את המקדש וכל המערכת הפעלה היא עליו והביאה שלו קודמת לפעולות האלה ולא תנאי לזה.
קצת לא מובנת לי האמונה הזאת, שהגבלה פיזית תמנע את ביאת המשיח.
לא נראה לי הגיוני שמדובר בחלוקה לסנטימטרים כשמשיח בונה עד אזור ספציפי בעיר העתיקה ,ומשם, אם אנחנו לא הכנו את השטח הוא לא יגיע.
בוא נגיד שאם הוא מחכה שנכין תשתיות מגורים בארץ לכל היהודים בעולם, הוא כנראה לא יגיע בקרוב.
מסלול אחד כמו מה שאת מתארת, שיבוא המשיח ע"יי השתדלות רוחנית, והוא יסדר הכל.
מסלול שני, כמו שאומר התלמוד הירושלמי לדוג', שבניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד. וכמובן המדרש המוכר בזכות השיר- "בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג ביהמ"ק...". גם הרמב"ם כמובן מתייחס למסלול הזה, כשהוא כותב שיש מצווה בנות את ביהמ"ק ולא מזכיר שצריך משיח בשביל זה.
ויש גם וריאציות של שילובים ביניהם (מתי נגמר הטבע ומתחילים הניסים), ומחלוקות איזה מסלול הוא בדרגה גבוהה יותר.
כמה נקודות חשובות:
1. בדברים האלה, צריך לזרום עם המציאות ולא להכחיש אותה. אם עמ"י חזר לארץ בדרך הטבע ורואים נבואות שמתגשמות, צריך לפעול בכיוון הזה של גאולה בדרך הטבע (המסלול השני), שחלק מזה זה עניין בניין המקדש וההכנה ההלכתית והמעשית אליו.
2. מצד שני, צריך גם להיות פתוח ולרצות שיהיה משהו פתאומי ניסי.
3. הנקודה של גאולה בדרך הטבע היא מהותית, כי היא מראה שהעולם יכול להיגאל "מתוכו" ולא מתוך משהו חיצוני שבא ומשנה אותו בעל כורחו. ממילא, צריך להסביר את כל ייעודי התורה גם בדרך טבעית (לדוג' שהמדע מוצא דרך לבטל את הזקנה ואת המוות).
4. מאידך, לזכור שזו לא הדרך היחידה, ולא לחשוב שרק ככה זה יקרה ויקח הרבה זמן.
5. מצוות תכלת מדגימה היטב את הבעייתיות שיש ביחס לעניינים האלו- אפשר לראות עד כמה אצל רבים, צדיקים וחסידים, הדיון הוא לא באמת הלכתי אלא מושפע מאוד מענייני מחשבה. שמתי לב (כמובן שיש יוצאי דופן) שככל שהרב יותר קיצוני ביחס למדינה, ככה הוא יותר "נגד" התכלת (בכל מיני טיעונים דחוקים).
וזה תמוה מאוד- יש לך פה ספק עשה דאורייתא, ואתה מסתכן בביטול עשה כשאתה הולך בבגד ארבע כנפות עם לבן בלי תכלת, וזה מדי יום וכל היום- אז איך אתה לפחות לא שם תכלת מצד החומרא, הרי אתה מחמיר בכל מיני פרטי פרטים ודקדוקי דקדוקים במצוות דרבנן? אז ברור שיש פה בעיה שורשית, ויהיה קשה מאוד להתקדם למקדש דרך כללות ציבור שומרי התומ"צ כרגע. אני רק מקווה שאם נניח טראמפ יתן אישור לבניית המקדש, מי שנגד זה לפחות לא יפריע יותר מדי.
הרב שמואל לניאדו זצ"ל בספרו "כלי פז"
מלפני כחמש מאות שנה!
"מדינה יש רחוק מבבל ושמה בוצרה;
בין גבול אשור ופרס ובין גבול ארץ אדום,
והוא הורמוז . והוא נמצא תחת ממשלת
הישמעאלים. אולי...יהיה דרך שם המלחמה
האחרונה באחרית הימים".
על הפסוק בישעיהו:
"כי זבח השם בבוצרה וטבח גדול
בארץ אדום".
שמעתי זאת בשני שיעורים שונים.
מאוד מפחיד ו...הלואי ונזכה.
הייתי אז בכתה ח.
גם אז אמרו משיח
גם אז אמרו המלחמה האחרונה
גם אז שלפו מקובלים מהבוידעם
לא הגיע, לא נורא.
"נפשי לה' משומרים לבקר" - הריני מן המצפים לגאולה
"שומרים לבקר" - מצפין וחוזרין ומצפין קץ אחר קץ (מצאתי).
הלקח הוא שגדולי ישראל רבים חשבו שנכון להעריך שהגאולה תהיה בימיהם על סמך המציאות שהם ראו, לא הסתייע אמנם, אבל התקווה וחזון המשיחיות לא נזנח.
שהתנצרו בגלל שהמשיח לא הגיע בשנת הת"ר
.
דיבורים חסרי אחריות על משיח מתוך כתבי אי אילו מקובלים ואניסת הכתובים על המציאות גורמת לאנשים חכמים לעשות דברים אידיוטיים כל כך מתוך יאוש.
הרבה יותר מעם ישראל התנצרו או התבוללו בגלל אריכות הגלות.
הלהט המשיחי וההבנה שהגאולה תלויה לא רק בתורה ותפילה, אלא גם בעשיה גאולית ממשית שלנו - שהיה המוטו של עליית תלמידי הגר"א (בשונה ככל הידוע לנו מכל העליות הקודמות), הוא תחילת התהליך הציוני.
הלהט הזה היה מבוסס על מהלך תורני מורכב מפשט, דרש, רמז וסוד, ככל תורת הגר"א ותלמידיו הגדולים שכמה מהם היו מובילי העליה. מהלהט הזה, ר' ישראל משקלוב הוביל עזיבת כל המוכר והידוע בשקלוב, קיידאן וילנה והאזור והקים קהילה בגליל במסירות נפש וגם חידש את הפסיקה במצוות התלויות בארץ, כי אוטוטו נזדקק לזה. מהלהט הזה, האגף של ר' מנדעל משקלוב (השני אחרי ר' חיים מוואלז'ין בהסברת תורת הגר"א בנסתר) עלה לירושלים מחופשים ור' אברהם שלמה זלמן צורף-סלמון הי"ד, שנחשב ראשון חללי מערכות ישראל, לוחית מספר 1 בהר הרצל (שנכד נין נכדו, אביעד אלחנן וולונסקי הי"ד, נקבר שם ביום שישי האחרון), גאל את חצר האשכנזים החרבה מאז התפרקות קהילת ר' יהודה חסיד ואפשר לאשכנזים לחזור לירושלים.
מהלהט הגאולי הזה, הדור השלישי שלהם (שהתגבר על המשבר של ת"ר) בראשות נכדו ר' יואל משה סלמון וחבריו, הובילו את היציאה מהחומות הקמת שכונות ירושלים והמושבות הראשונות בשרון (פתח תקווה) ובגליל (גיא אוני- לימים ראש פינה).
אז נכון, לכל תהליך יש סיגים. אכן היו בדרך משברים והיו שנפלו פיזית או רוחנית על משמרתם.
לגבי שנת ת"ר, הרב אלישע זצ"ל תמיד ציין, שלכאו' לא רק שלא הגיע גאולה שלמה כמו שציפו, אלא שהיתה עלילת דמשק והיהודים בכל האיפריה העות'מנית היו בסכנה עצומה.
אבל לימים אנחנו יכולים לחשבן, שמונטיפיורי הגיע לאיזור, כדי להרגיע את העלילה, הגיע לארץ ורכש את האדמה עליה הוקם ל"ב שנים מאוחר יותר בי"ס מקווה ישראל שהיה הבסיס לכל הקמת החקלאות היהודית בארץ. כלומר לא 'משיח בן דוד', אבל אכן שנת מפנה בתהליכי הגאולה.
בדומה לזה הרב יגאל אריאל מראה בספרו על דניאל, איך כל מיני חישובי קץ, הגיעו לתאריכים משמעותיים.
עיקר שיטת תלמידי הגר"א היתה פעם ראשונה שדיברו בה על גאולה בדרך הטבע.
כפי שציינתי (וכנראה עצרת בכותרת) - עיקר תורת הגאולה של תלמידי הגר"א, היתה שהגאולה תלויה בנו, במעשינו הגאולים הממשיים. 'אל תגידו קץ יבוא - הביאו את הקץ'.
בתוך ספר 'קול התור', יש מהלך שלם של רמזים, שכשלומדים אותם רואים שתורת הרמז הזאת מכוונת אותנו למעשים ולהסתכלות פנימית על תהליכי הגאולה בדרך הטבע, גם כשהם נראים הפוכים, גם כשנראה שהכוחות החיצוניים, הגשמיים או הרוחניים, משתלטים על התהליך. "ויכר יוסף את אחיו - והם לא הכירוהו".
אז היו שתי משפחות שנתפסו לתאריך ונשברו, כמו שביציאת מצרים היו כאלו שנשברו. לא נבטל את כל התהליך בגלל שני דתן ואבירם, בגלל עשרה מרגלים, או בגלל עושי העגל.
ומסכים לגמרי שהרבה יותר מלשבת על הטריבונה ולהמתין פסיבית לשינויים רדיקאליים בזמנים כאלו ואחרים - צריך לפעול במציאות, קמעה, קמעה, כדי שבמהלך של שנים, השינויים יתרחשו, למרות שהדרך הזאת דורשת הרבה יותר חוסן פנימי מהתפסות לתאריך שבו מדמיינים שיפתרו כל הבעיות.
רק הערתי שהמהלך הגאולי של 'קול התר', של חבורת תלמידי הגר"א שהובילה את הציונות שלפני 'שבירת הכלים', גדול ומורכב הרבה יותר מהעובדה שגם כיוונו לתאריך מסויים, שלכאורה לפי ההבנה השטחית הכזיב. הכיוון לתאריך הזה, היה סטארטר משמעותי, שהניע את כל התהליך, שבמידה רבה על יסודותיו בנוי כל המהלך הציוני.
כמו כל תהליך גדול - יש שאוחזים במהות ויש שנתפסים לשולי. אז כשמשה רבינו מתעכב בחצי יום ממה שחשבו עושים עגל וכשבת"ר במקום משיח רואים את עלילת דמשק - מתנצרים. לא בגלל זה נבוז למהלך החשוב.
כמדומני שאנחנו חוזרים על עצמינו, אפרוש כאן.
ככה אנחנו אומרים בפיוט לפרשת זכור...
'וכל המונה וחושב/ קץ הפלאות להבין ולחשב/
נשתה גבורתו מִמְחַשב/ ולא ימצא מענה להשב
ויחשה דומיה מהקשב/ ובאמונה כסליו יְיַשב/
וזאת על לבו יָשב/ ויאמר עד ישקיף וירא ויקשב'...
