שבאו אלינו חברים מגוש קטיף אמא שלי הביאה לנו כדור  והילדה אמרה לי שהכדור הזה כמו שהיה לה בבית

ושהבית שלנו דומה לבית שהיה לה..

אז שאלתי אותה אם יפנו גם את הבית שלי והיא אמרה שהיא לא יודעת שאולי יפנו את כל מה שלא עיר

אבל שאמרו לה שכל מקום שהיא נמצאת שם נמצא הבית

אז בנינו לנו בית בתוך אוהל בגינה.

הקמנו התנחלות חדשה ואמרנו שנקים אותה בכל מקום

אז להקשר..

כל כך פחדנו .. ולא האמנו שאפשר לעשות דבר כזה

חחחח 

סליחה זה היה מצחיק מידי

הייתי נגד ההתנתקות, הפגנתי נגדה בכל הזדמנות, החזקתי ידיים בשרשרת, צעדתי מנתיבות לכפר מימון לכיסופים, עמדתי בצמתים וחילקתי צמידים וסרטים כתומים...

נער הייתי וגם זקנתי ודעתי בנושא לא השתנתה במאומה.

אבל,

ממש לא ברור לי איך אתה מסיק שבלי ההתנתקות החמאס לא היה מגיע לעוצמה וליכולות שיש לו היום.

עד הסכמי אוסלו צה''ל שלט בעיר עזה, הייתה נוכחות צבאית קבועה, חיילים הלכו ברחובות, המוני ישראל היו נכנסים לקנות דגים או לקצר את הדרך מהמרכז לכיוון חצי האי סיני.

מאז אוסלו צה''ל יצא מעזה, ונשאר למעשה רק בצירים שמובילים להתיישבות היהודים ובציר פילדלפי.

ההישארות הזאת לא מנעה מחמאס לבצע אינספור פיגועים בתוך רצועת עזה ומחוצה לה, באותם הימים רוב הפיגועים יצאו מעזה.

צה''ל לא מנע מחמאס לשגר רקטות לשדרות ולעוטף עזה, לא מנע מחמאס לייבא כמויות נשק בלתי נתפסות ממנהרות מתחת לציר פילדלפי וגם לא מנע הקמת מפעלים לייצור נשק ורקטות.

חמאס התעצם בקצב שלו מבחינה כספית, מספרית וטכנולוגית, צה''ל פשוט לא נקף אצבע. בלי כניסה לתוככי העיר עזה ושליטה קבועה בה, פשוט אין אפשרות לנצח את חמאס.

נכון, היו חיסולים מהאוויר של בכירים אלה ואחרים אבל זה מעולם לא החליש את חמאס כי חיסול של אנשים לא יכול לנצח רעיון. ואת הרעיון שחמאס מייצג אי אפשר לחסל עם f16.

אם כבר, אז צריך להודות על האמת: אם היו עדיין יישובים שלנו בתוך רצועת עזה, כאשר לחמאס יש יכולת חפירת מנהרות שלא תבייש את החברות ההנדסיות הגדולות בעולם, וכאשר לחמאס יש רקטות במספרים בלתי נתפסים, אז כבר בתקופת צוק איתן (אז ישראל קלטה לראשונה את הסכנה העצומה בכך שיש מנהרות שחוצות את הגבול) היו לנו אלפי הרוגים מקרב המתיישבים.

בקיצור,

לאחר אוסלו ישראל אפשרה לחמאס להתחזק בצורה פראית.

ההתנתקות לא הועילה לחמאס אפילו אחוז אחד ממה שהסכם אוסלו הועיל לו, ולא עזרה לחמאס להתעצם.

וכשיש לך מפלצת עם יכולות כאלה, אתה לא רוצה יישובים יהודיים בתוך המעיים שלה.

הם היו יכולים לעקוף את הגדרות עם מנהרות כבר לפני עשור, להכניס מאות מחבלים לכל יישוב קטנטן, ולטבוח בכולם עוד לפני שצה''ל יקלוט שבכלל קורה כאן משהו.

זה בהחלט נכון, שהאיוולת הנוראית של אוסלו, היא אם כל חטאת. זה גם נכון, שבמוקדם או במאוחר, היו מוכרחים לעשות 'חומת מגן' גם ברצועת עזה.

מדינת ישראל יכלה לבחור להתמודד עם נזקי אסולו במלחמה או בחרפה. ביו"ש שרון בחר במלחמה, המצב לא מושלם, אבל טוב לאין ערוך ממה שהיה קודם. בעזה הוא בחר בחרפה וקיבלנו גם מלחמה, יותר נכון סבבים על סבבים של מלחמות.

אם כי, גם בלי זה - ה'אין ספור פיגועים' שאתה מתאר, היו הרבה פחות ממה שיצא מעזה מאז ועד היום. הרבה פחות אירועים והרבה פחות הרוגים.

בלי זה - גם אם חמאס לא היה מושמד - הוא לא היה מצליח להיות השלטון, לא היה לו רצף טריטויאלי. ובמנהרות בפילדלפי, אנחנו היינו מטפלים. כל יציאה של עזתי, (לאימונים באירן למשל...) היתה תלויה בנו.

יותר מזה - ההישג הראשון שדובר צה"ל התגאה בו, אחרי ימים ארוכים של לחימה ונפגעים רבים, הוא ש'בידלנו בין עזה צפון לעזה דרום'. אז רק נזכיר, שכשצה"ל ישב על ציר קרני-נצרים, לא היה צריך לחימה בשביל זה. הספיקה הוראה אחת בקשר ואכן עשו זאת כל פעם שהגזרה התחממה. אגב - לא רק שם, בעזרת ציר כיסופים-גוש קטיף, בהוראה אחת בידלו בין דיר אל באלח לחאן-יונס ובפקודה נוספת בקשר, בציר כרם שלום-מורג-רפיח ים, בין חאן יונס לרפיח.

הנבואה אמנם ניתנה לשוטים, אז קשה לאמר בביטחה 'מה היה אילו'. עדיין, להניח שלולי פשע הגירוש החמאס היה מצליח להתעצם אותו דבר, זו הנחה מוזרה מאוד.

על איך יישובי גוש קטיף היו יכולים למנוע את הטבח שהיה עכשיו.

נכון, היה לצה''ל יותר קל להשתלט על עזה אם כבר היה אוחז בחלקים ממנה. אבל זה לא היה מונע מלכתחילה את הטבח.

נכון, חמאס התחזק אחרי ההתנתקות וטווח הטילים שלו התרחב וכו', אבל זה לא מוכיח סיבה ותוצאה. הוא התחזק עוד לפני ההתנתקות.

במנהרות בפילדלפי היינו מטפלים - מתי? איך אתה בטוח? בצוק איתן צהל התחיל לטפל במנהרות, כשכבר היו מנהרות שחדרו לתוך שטח ישראל. אותן מנהרות היו יכולות להוביל לשואה על יישובי גוש קטיף.

תפרק את הטבח שהיה עכשיו לגורמים שאפשרו אותו:

חפירת מנהרות מתחת לכל עזה.

ייצור עצמי והברחה של נשק בכמויות פסיכיות.

שנאה עצומה ליהודים.

מודיעין כושל.

קונספציה לפיה הם רק רוצים שקט וכסף.

יישובי גוש קטיף לא היו יכולים למנוע אף אחד מהגורמים האלה. הם לא מנעו מנהרות, לא הביאו מודיעין, לא מנעו הברחת נשק.

רק ישיבה קבועה של צה''ל בתוך השטח הייתה יכולה למנוע זאת.

הטבח לא היה כנגד ישובי העוטף אלא מול ישובי הגוש.

עם הרבה יותר הרוגים והרבה יותר חטופים.

ולא אני לא בעד ההתנתקות בשום צורה.

אבל כך אני מבין שהיה קורה.

רק כלפי יישובי הגוש?

אולי עצם ההתיישבות והאחיזה שם היה משנה את המאזן לגמרי. ברמות שאנחנו בכלל לא מבינים.

תחשוב על זה שיתכן, שעד היום לא היתה נורית רקטה למרכז (או לפחות מספר ממש ממש קטן). לדוג'.

או שהיו נעשות פעולות תכופות יותר כנגד מחבלים מה שהיה מקשה על התעצמות.

וכו' וכו'

אתה רוצה לטעון שבלי ההתנתקות לא היו לחמאס כ''כ הרבה רקטות ארוכות טווח?

אוקיי, אז תסביר את הקשר.

כי את הרקטות האלה הם מייצרים לבד בדרך כלל, במחרטות שהם בנו מתחת לאדמה.

בלי ההתנתקות הם לא היו שולטים בשטח. בערי יו"ש הם לא מייצרים רקטות שמגיעות לירושלים ופרדס חנה.

וכן, כתבתי גם - ברור שגם בלי ההתנתקות, צה"ל היה חייב לחזור לפעול בתוך ערי עזה, רפיח, חאן-יונס וכו. אין שום ספק שהשלב הזה היה מגיע, בדיוק כמו ביו"ש. מוטב מאוחר מלעולם לא, אבל ככל שיותר מאוחר, המחיר היה יותר כבד.

רק שבבלי ההתנתקות - קווי הפתיחה שלנו היו הרבה יותר טובים.

נ.ב.

גם ביו"ש המצב עדיף על עזה, אבל רחוק מלהיות אידיאלי. לצה"ל ולשב"כ (שאחרי ההתנתקות איבד לחלוטין את האחיזה ברצועה) יש הרבה יותר חופש פעולה, בזכות הנוכחות האזרחית והצבאית - ועדיין הקונספציה שולטת, הקצונה הבכירה ברובה המכריע עדיין בתודעת אוסלו ולכן היא כל הזמן דוחפת לאפשר לאוייב 'מרקם חיים', כמה שזה שוב ושוב מתפוצץ בפנים.

בין השאר

כי הריבון שם הוא הרש"פ

שאומנם שונאת את ישראל שנאת מוות.

אבל הם כ"כ אוהבי שררה וממון

עד כדי כך שהם מוכנים ללכלך את הידיים ולמנוע חלק ניכר מהטרור (בשנתיים האחרונות הם פחות עושים את זה. אבל מ2005 הם כן)

זה לא שהם רוצים לעשות את זה. אבל הם זוכרים את חומת מגן ככישלון אישי שלהם במלחמה נגד ישראל. לכן עושים "כלכלת פיגועים" וממגרים חלק מהטרור (בעיקר של החמאס והגא"פ)

לעומת זאת. בעזה הריבון הוא חמאס.

אבל כן. לשליטה של צה"ל בשטח יש חלק ניכר בהבדל.

אבל בשביל שליטה של צה"ל בשטח לא חייבים ישובים

לולי צה"ל שנלחם בחמאס, הם מזמן היו מוצאים את עצמם מושלכים מהגגות, בדיוק כמו חבריהם בעזה כשהחמאס השתלט.

לגבי מה שכתבת בסוף - לכן הבאתי את צפון השומרון, זה האזור הכי קשה ביו"ש, כי אין בו כמעט התישבות. צה"ל עצמו נמצא הרבה פחות כשאין התיישבות.

(ובכלל, הרעיון של ההתנתקות, היה התנתקות מוחלטת...)

לעשות משימות מלוכלוכות שצה"ל מסיבותיו לא רוצה לעשות.

צפון יו"ש תוססת רק בזמן האחרון.  

לא בגלל שאין שם נוכחות צבאית אלא מסיבות אחרות.

דווקא נוכחות צבאית יש שם בכמות יפה כרגע.

בכללי יש ביו"ש תופעה של החלשות הרשות ומתוך כך הטרור מרים ראש.

לא שאני אוהב את הרשות.

ארורה תהיה היא וחבריה

אבל צה"ל מצליח להוציא תועלת גם ממנה.

כמובן - כשלא רוצים לנצח, כששבויים בדמיונות שרחמנות על אכזרים זו מוסריות - צריכים שמישהו אחר יעשה את המעשה הלא מוסרי.

כשמדינת ישראל שלטה, בלי בג"ץ ובלי בצלם, המצב היה הרבה יותר טוב. כשמדינת ישראל הלכה והגבילה את עצמה, בגלל מוסר מערבי מזוייף, נאלצו להביא לכאן רב מרצחים מטוניס, בדמיון שהוא יעשה את העבודה.

אבל בגלל שהם חולי שליטה וחולי כסף.

הם קוצרים את העשבים הסוררים מארגונים אחרים = ממגרים טרור.

כך שיש לישראל תועלת כפולה מכך

1. היא לא צריכה לסכן חיילים למגר את הטרור שהרשות מיגרה (היא ממגרת רק חלק)

2. אין לה חיכוך מתמיד עם האוכלוסיה האזרחית. שזה גורם לנזק תודעתי בעולם.

ממליץ לעקוב אחרי 'נלחמים על החיים', כדי לא להמשיך לחיות בקונספציות שבוקר אחד יתפוצצו לנו בפנים...

נלחמים על החיים 6 🔥

בטרור פשוט.

בטח ובטח אין רצון לנהל 2 מיליון פלסטינים מבחינה אזרחית

לכן הרשות (בצורה כזאת או אחרת) נדרשת.

האם המצב כרגע טוב?

ממש לא.

האם יכול להיות יותר טוב?

כן.

האם יש לישראל אינטרס שהרשות במתכונתה הנוכחית תשאר גם מחר בבוקר?

כנראה שכן

ז'בוטינסקי שהוא לכאורה אביה הרוחני של תנועת הליכוד, אמר כבר בימי ההבלגה של המנהיגות הציונית מול הפרעות - "שקט הוא רפש, הפקר דם ונפש". 'ממשיכו' בנימין-שקט יענה בשקט-נתניהו, שכח את זה...

אם מדינת ישראל רוצה לנצח, היא צריכה להיות מוכנה להכריע. להבהיר לערבים, משני צידי הקו הירוק (גם מבחינתם אין שום הבדל), שחזרנו לארצנו, אנחנו כאן כדי להישאר. מי שרוצה להשאר כפרט, בתוך מדינת ישראל היהודית, יכול בתנאי של נאמנות מוחלטת וויתור על כל גילויי לאומנות ערבית. מי שרוצה לאומיות ערבית - נעזור לו להגר לאחת מעשרים מדינות ערב. מי שיתעקש להשאר ולהלחם - נילחם בו עד חורמה.

כשאתה טוען ש'לישראל אין רצון', אתה בהחלט צודק לגבי גנרלי הקונספציה, במערכת הצבאית ובקבינט. העם הבריא מזמן לא שם.

התחיל עם ארבע אימהות נמשך עד עצם היום הזה (וזה עוד כשצד"ל שימשו כבשר תותחים וספגו חצי מהאבידות)

כל הזמן אומרים שביבי היה צריך לצאת למבצע מנע, אבל אם הוא כן היה יוצא למבצע בהיקף כזה, פשוט לא הייתה לו לגיטימציה פנימית ובין כה וכה הדיפ סטייט היו מסנדלים כל מהלך כזה

הדיפ סטייט, ההפגנות, הן שיקוף של הלך הרוח של העם (או לפחות חלק מספיק משמעותי ממנו)

בדיוק כמו עם החטופים אתה רואה שניצחון לא מעניין פר סה העיקר לחזור למה שהיה קודם

בקיצור ההיתכנות נמוכה אין מה לעשות זאת המציאות

השכר לא נקבע ישירות לפי כמות היהודים שנפגעו, אלא לפי מספר השנים שנגזרו על המחבל (וכל עוד הוא עדיין בכלא).

השופטים שלנו רחמנים בני רחמנים, והם גוזרים עונשים נמוכים כדי לא להכביד על התקציב של הרשות.

שורש העניין הוא, ושוב אני מסכים איתך שאי אפשר באמת לדעת, שכאשר אתה יותר מעורב, קשה לטרור להתעצם.

כמובן, שאם אפילו אחרי פשע הגירוש, היו משאירים נכוחות צה"לית, המצב היה יחסית טוב. אבל, זה לא היה מחזיק, כמו ברצועת הביטחון בלבנון.

אגב, גם ביו"ש שלכאו' צה"ל נמצא באותה מידה בכל השטח - באזור צפון השומרון, גיזרת שכם-ג'נין, שמאז הגירוש יושבת בו רק ישיבת חומש שמחזיקה בציפורניים (והאמת, שגם לפני, היה מיושב די בדלילות) - נמצא עיקר הטרור. שטח שאין בו תנועה קבועה, הופך לשטח עויין, כל נסיעה היא פתיחת ציר.

לא יודע מה התחיל בצוק איתן, במנהרות בפילדלפי צה"ל טיפל עוד לפני הגירוש. הבהרתי היטב, כשצה"ל איבטח את הישובים - הוא יכל (ועשה זאת בכל התחממות) לנתק את ערי הרצועה אחת מהשניה בפקודה אחת, ממילא - לא היתה כזאת התעצמות.

והקונספציה, אתה צודק, היא אותה קונספציה. אותה קונספציה משיחית הזויה (ש @די שרוט הציג כאן מצויין השבוע) - כביכול אם לכולם יהיו תנאי מחיה בלי שאחרים יציקו להם - לכולם יהיה

 טוב והם יעסקו רק בהפרחת השטח:

היא שהביאה לאוסלו,

היא ששווקה לציבור להצדיק את ההתנתקות,

היא שגרמה לאנשים מקצועיים וחכמים באמת, להשקיע הון כספי והון מחשבתי בעוד ועוד

 מגננות (שסופם להפרץ...) - ממ"דים, כיפת ברזל, מיגוניות בכל מקום וכו' שאפשרו סוג של חיים סבירים תחת אש.

והיא שגרמה לראש אמ"ן להתעסק באקלים ולא לשמוע את זעקת גורמי השטח, שעוד רגע פורצת קטסטרופה.

כשבמקום להאמין בצדקת הדרך, מנסים לרצות את התוקפן - חוטפים ממנו יותר כואב ויותר חזק.

פינוי ישובים הוא פרס לטרור. ברגע שהם רואים שאנחנו מפנים ישובים בגלל פחד מטרור זה רק מעודד אותם (וגם את האירנים) עוד יותר להתעצם ולעשות יותר טרור.

יש כאלו שיעדיפו להסתכל על המציאות רק בעיניים ארציות. אבל ההיסטוריה של עמ"י קשורה גם למצב הרוחני שלו. זה מה שהתנ"ך מנסה ללמד אותנו לכל אורכו.

אז חלק מההשלכות של לעזוב את גבולות ארץ ישראל, נגד רצון ה', זה גם חיזוק האויב (שקורה גם בדרכים טבעיות כמו שתואר פה, אבל זה מתאפשר בגלל שאנחנו הולכים נגד רצון ה').

(אין לנו נביאים היום, ואני לא מתיימרת לדעת חשבונות שמיים. אבל כותבת מתוך ההסתכלות שלי, בנוסף לשיעור של הרב שבתי סבתו שחיזק לי את ההסתכלות הזו)

כאן זה ישיר - ככל שנסגנו, הטרור החמיר והחמיר.

אבל כשיש טענה ש'אם לא היינו נסוגים אז היה קורה יותר גרוע' - אז אני חושבת שכן צריך לזכור שמי שמכוון את ההיסטוריה זה הקב"ה. דרך המציאות הטבעית שאנחנו רואים בעינינו. אבל זה לא רק טבע ארצי.

אז גם אם מסתכלים רק בעיניים ארציות אני מסכימה עם הטענה שהנסיגות מגבירות טרור. אבל עובדה שיש כאלו שטוענים שהטרור היה צומח בכל מקרה.

וכאן אני חושבת שנכון לזכור שעצם המשוואה של נסיגות שמובילות לטרור זה גם משמיים.

אי אפשר באמת לדעת מה היה קורה אילו לא היינו נסוגים, אבל נראה לי שעצם הזכות של האחיזה בארץ היא גם גורם שמשפיע. מלבד ההשלכות הטכניות של האחיזה בארץ.

הגירוש היה אסון על גבי כמה אסונות אחרים. למעשה במצב שהיה בסוף 2003-2004 הוא כנראה היה הכרחי. אם לא מוכנים לטפל באוייב כמו שצריך (בג"ץ נוהל שכן והבג"ץ שאיפשר את רצח משפחת חטואל על ידי מניעת הרס הבתים שמהם ירו על ציר כיסופים) - אז היה לחץ ציבורי גדול "לצאת", כלומר, לברוח מעזה.

מדינת ישראל לא רצתה לטפל בעזה, מדינת ישראל לא רצתה לטפל בבית חנון, ואף אחד במדינת ישראל (חוץ מתושבי גוש קטיף ועוד כמה עוזרים) לא ראה את  הערך באחיזה במקום הזה. האסון שהיה עם הנגמ"ש בפילידלפי (אגב מנהרות וצה"ל) היה מבחינת הרבה מתושבי ישראל הסיבה לנטוש ולברוח. כמו בלבנון.

עכשיו חוזרים עם ריבית. שיהיה לנו בהצלחה.

כשבבחירות שלפני, העבודה בראשות מצנע, העלתה רעיון של יציאה חד צדדית משלושה ישובים מבודדים בלבד (נצרים, כפר דרום ומורג) - בתעמולה של הליכוד צחקו על ההזיה. העבודה הובסה, הליכוד קיבל ארבעים מנדטים...

כשטענו לשרון שזה נגד הבחירות, הוא כביכול הלך לשאול את מתפקדי הליכוד ששלחו אותו, היה רוב משמעותי נגד (למרות ההילה המטורפת של שרון), שרון עשה פוילישטיק וצפצף על המשאל.

היו הפגנות חוקיות של מאות אלפים נגד (לא פחות מההפגנות שהתשקורת מכרה לנו בשנה האחרונה שלא היו כמוהן מעולם) והיו גם חסימות כבישים, שכוסחו ע"י המשטרה ומערכת אכיפת החוק גייסה את כל התותחים למחוק ושלחה נערות בנות 14 למעצר עד תום ההליכים. (השנה ראינו, כמה כשהמערכת בעד ההפגנות, פתאום החוק לא מעניין...).

בעיקר מאז האסון בפילידלפי. 

משאל מתפקדי הליכוד היה (הייתי מהפעילים באותה תקופה ! עוד זוכר שהלכנו לחלק ופלים לפעילים) והיה ניצחון יפה של מתנגדי הגירוש אבל עדיין אחוז גדול מה*ליכוד* תמך באסון הזה.  שרון צפצף זה כמובן גם כן נכון.

 עם שאר התגובה שלך אני מסכים.

האסון בפילדלפי, אכן שווק היטב על ידי התשקורת, שהיתה מגוייסת כולה להצלחת הגירוש. למרות שהוא היה כבר אחרי ההכרזה וכמו שאבחן רא"ל בוגי יעלון - התוכנית נתנה רוח גבית לטרור...

צריך לזכור שכמעט לא היתה אז תקשורת אחרת (אתר ערוץ שבע, עיתון יומי הצופה ועיתונים שבועיים - בשבע ומקור ראשון, שהיו קטנים בהרבה והרבה פחות נפוצים מהיום), תקשורת משודרת אחרת, לא היתה בכלל. הרשתות החברתיות וקבוצות הוואצפ עוד לא נולדו.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

העביר להסטוריה

אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

שם קוד (יש לו גרסה לזוג),

אליאס,

דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),

Avalon,

Shadows over Camelot

סושי גו,

ולא בטוח לגבי Draftasorus 

תלוי איזה סגנון אוהבים