סביב העניין

אצלנו עד לפני הקורונה היינו צוחקים על זה שאנחנו משפחה של אזכרות 

כל קרוב משפחה ל"ע שנפטר, זה עוד מפגש פעם בשנה..

מאז האמת זה כבר לא ככה

אבל מהצד השני, של עניינים יותר שמחים, אצל המשפחה של בעלי היו רגילים כל שנה להיפגש בסוכות ובפורים

וזה היה ממש מחזיק את בעלי בקשר מול בני הדודים שלי כי כשהם התחתנו זה כבר די התמסמס הביחד שלהם..

אבל בסוף זה לא החזיק (אנחנו נשואים 7 שנים. זה הפסיק לפני בערך שנתיים)

אני חושבת שזה לא אוי ואבוי האמת, אבל בגלל שאני באופן אישי לא רואה בעיה מיוחדת בלעשות סדר טו בשבט עם הילדים בבית

אבל לך זה מפריע, אז צריך לחשוב מה עושים עם זה

ומי מוותר 

דוד שלו, ובאזכרה הזו הוא פוגש עוד דוד ויושבים יחד עם האחים לסעודה ודברי תורה.

את האחים רואים האבה כנל גם את המשפחה שלו

את הדוד הזה רואים 3 פעמים בשנה כולל האזכרה בטו בשבט.

הוא הלך ד כה כל שנה (6 שנים) אז שיגוון מה קרה??

מעצבן אותי כבר להיות בבית לבד בטו בשבט, או עם המשפחה שלי זה לא משנה , הרעיון שהוא הולך...

והאמת נשמע לי קצת תמוה שאת מתעצבנת מזה הרי אזכרה מגיעה פעם בשנה בתאריך עברי קבוע, כל שנה.

כנראה פערי מנטליות.

אצלנו אזכרות יותר חשובות מכל מפגש או מאורע משפחתי אחר.

אפשר למצוא לבעיית התאריך פתרונות, אבל נראה לי הפער הוא בהבנה עד כמה חשוב לצד השני מה שחשוב לו, ואת זה אפשר לפתור בדיבור על עצם העניין או בקבלה של תכתיב משפחתי.

יש אמהות שעושות את ראש השנה לבד כל שנה בגלל שלבעל חשוב להיות במקום אחר.

אצלנו אישית במשפחה של בעלי לא חוגגים טו בשבט בכלל והוא גם לא מעוניין להנהיג מסורת כזאת בבית והוא גם לא יהיה מוכן להתחייב להגיע בזמן הביתה בשביל זה.

מעולם לא ניסיתי ללחוץ עליו בקשר לזה. אני נוסעת כמעט כל שנה להורים שלי עם ילדים ודווקא נחמד לנו, לא מצפה למשהו אחר, מבינה שסדר העדיפויות שלו שונה אז לא כועסת.

מציעה שתחשבי עם עצמך למה זה כ"כ מפריע לך. אולי את נותנת פרשנות נוספת לסיטואציה?

אולי את חושבת שהבחירה שלו שמה את המשפחה המורחבת שלו לפנייך או לפני הילדים או משהו כזה?

אולי יש התנהגויות נוספות דומות שמתווספות לזה? אולי מפריע לך שאת והילדים לא מצטרפים אליו לאזכרה?

לגבי תאריכים שמתנגשים,

שני ילדים שלי נולדו בצומות, העברנו קבוע את מסורת החגיגה ליום אחר סמוך לתאריך ובא לציון גואל. כוחו של הרגל.

אפשר למשל לקבוע את שבת שירה או את שבת שלפני טו בשבט או את מוצאי טו בשבט לקיים בו סדר טו בשבט משפחתי.

זה לא חג עם מצוות עשה בזמנן.

בהתחלה אולי יהיה מבאס קצת אבל אם תרצו לשמוח- תצליחו. ובסוף תתרגלו.

 אזכרה זה לא איזה מאורע משמח

ולמה כל טו בשבט דווקא אני צריכה להיות באוירה של אזכרות?

זה אל שאנחנו עושים פה שירים וחגיגות, ואני הולכת לאמא שלי ושמים פירות יבשים וכו ונמאס לי להיות שם לבד.

באלי לשים אצלי בבית עם בעלי והילד

תעשו את הארוחה הזאת עם הפירות היבשים בטו בשבט עצמו. כלאמר, ביום ולא בליל טו בשבט.

תעשו נגיד בבוקר או בצהרים.

אצלנו ובכלל אצל ספרדים,

אזכרות זה ח-ו-ב-ה!

יותר מחתונות.

ואזכרות זה דווקא כן באווירה טובה 🙂

יש את כל ההתחלה של עלייה לבית העלמין,

אח"כ סעודה שזה בעצם מפגש משפחתי.

ואז דברי תורה ומשניות וסיומי מסכת וכל זה..

ואז חלק מהאורחים הולכים (המשפחה היותר רחוקה, חברים, שכנים וכו) ואז מתחילות החגיגות והחאפלות. ובסוף עוזרים לקפל הכל והביתה.

בכל מקרה- לבעלך בא ללכת לאזכרה, לך בא לחגוג איתו ועם הילד. תחשבו ביחד על פתרון. במקום להגיד מה לא בסדר בבחירה שלו, תגידי לו מה מפריע לך ותמצאו פתרון שמשלב את הצרכים של שניכם.

כל עוד את לא מקבלת שחשוב לו להיות שם- יהיה קשה למצוא פתרון כי בשבילך הפתרון האידיאלי זה שהוא יוותר על האזכרה.

אזכרה זה לא בדיוק מאוד עצוב

אצלנו זה תמיד היה מהול בבכי ובצחוק 

זה ערב מיוחד כזה. מפגש קבוע, אוכל די קבוע. לימוד ודברי תורה. אני יכולה להבין למה הוא רוצה להיות שם 

יש לנו ממש גרסא דינקותא של אזכרות במשפחה חחח

אני חושבת שהוא לא תופס את זה כמו שאת תופסת את זה

ושזה לא מאוד עצוב וכו, זה מפגש משפחתי פשוט.

תמיד הוא אומר לי שאם זה היה אזכרה אצלינו בטו בשבט אז לא הייתי אומרת ככה

וזה לא נכון

את לא מבינה למה אזכרה זה חשוב לו, והוא לא מבין למה את לא מבינה שאזכרה זה חשוב לו.

לכן הוא חושב שבמקרה הפוך היית חושבת כמוהו, ואת חושבת שבמקרה הפוך הוא היה חושב כמוך.

הבעיה היא לא באיזה צד האזכרה, הבעיה היא מה החשיבות של כל אחד מכם לגבי אזכרות.

ה אזכרות אותו הדבר

ממה שאני קוראת, יש פה מאבק סמוי של שליטה ורצונות

בעלך רוצה בטו שבט להיות באזכרה כי זה מה שהוא מכיר הרבה שנים

את רוצה להיות איתו בבית עם הילדה כי נראה לך שיותר נכון ושצריך ערב טו בשבט בהית עם המשפחה, כי ככה הורגלת

שניכם מושכים כל אחד בחבל שלו

ואני אומרת - ששינוי מנהג של שנים (ללכת לאזכרה בטו שבט) והנחלת מנהג חדש (סדר טו בשבט בבית) צריך להיעשות בשיתוף ורצון של שניכם.

אם זה לא עובד - ואין רצון של שניכם - זה סתם ממרמר. כי אם הוא יישב איתך בהית בטו שבט בלי לרצות להיות בבית, זה יבאס את שניכם.

מצד שני, את מתבאסת שאין לך את טו בשבט כמו שאת רוצה..אפשר לבקש ולהגיד שזה חשוב לך, אבל גם לו חשוב.. ובקיצור, אחד מכם יצטרך לוותר לטובת הרצון של השני. או להנהיג טו בשבט משלכם בזמן שלא יושב על האזכרה וכך תקבלי מה שאת רוצה והוא יקבל מה שהוא רוצה ושלום על ישראל זה לא חייב לקרות רק בערב שהוע רוצה לנסוע בו יש את יום המחר..

אבל שימי לב זאם השיח הולך לכיוון של - אני לא מבינה למה האזכרה יותר חשובה ממני זה מאבד את אפקט של מה שאת רוצה להעביר.

השיח לדעתי צריך לכיוון של - אני רוצה שתהיה איתי בבית בערב הזה. יותר שימוש במילה אני מאשר שיח לכיוונו שנשמע מאשים

ואגב, לא מחייב שהוא יקבל את רצונך ויתכן שאת זו שתצטרכי להתגמש. המטרה היא שלום בית בסוף. לא להכריח את בעלך לעשות נגד רצונו ולא להתעצבן על הבחירות שלו. כי בינינו, הן די לגיטימיות . וגם, את רוצה ערב כיף בבית בסופו של דבר.. כיף לא מגיע מוויכוחים ודה לגיטימציה לרצון ומנהג של שנים. הרצון שלו לגיטימי כמו ששלך לגיטימי

יכול להיות שבעומק הדברים, זה יושב על זה שאת לא מרגישה שהוא בא לקראתך בדברים אחרים וזה סוג של קש ששבר את גב הגמל .?

כי אם זה ככה, אז התחושה שלך וחוסר הגמישות שלך יותר מובנת..

לא להביא מישהו שיהיה כמוני יעשה עבורי יחשוב כמוני.

אלא

למצוא דרך לייצר מרחב משותף שיש בו מקום לשנינו

הייתי פחות משבועיים אחרי לידה וממש נעלבו שלא הגעתי לאזכרה.

ולפותחת-

זה באמת לא נעים לחגוג טו בשבט לבד כל שנה,

אבל יש הרבה פתרונות יצירתיים שיכולים להקל.

אנחנו למשל חוגגים קבוע באיחור של יום

כי ככה הכי מסתדר לנו, והחלטנו ששלום בית יותר חשוב.

הייתי מזמינה מגש פירות טריים

דווקא מזמינה ולא מכינה

כי מבאס להכין ואז הוא נעלם

וחוגגת עם הבעל והילד חגיגה קצרה.

זה נחמד כי ישאר לך טו בשבט במקרר

ואם תרצי תסעי להוריך אחר כך

לסדר טו בשבט עם פירות יבשים

אני חושבת שהילד דווקא ישמח מהמגש הרבה יותר זה קליל ןנעים.

ולהסביר לו מה זה טו בשבט ולעשות יצירות אפשר גם שבוע מראש...

זה יפה ממש לדעתי שהוא משקיע והולך לאזכרה, למרות שהוא מפסיד ככה את הסדר טו בשבט המשפחתי.

במיוחד שזו הזדמנות חד פעמית למפגש עם אחד הדודים כמו שציינת.

אני מאמינה ששווה להשקיע במפגשים משפחתיים, ומשפחה זה דבר שלא חוזר... הילדים גם רואים וקולטים את זה.

הגיוני שכל שנה האזכרה בטו בשבט באותו תאריך..

הייתי מציעה לך אולי שתעשו סדר טו בשבט משפחתי למחרת, מה דעתך? שלא תרגישי שאת מפסידה אותו.. 

מבחינתו הוא נהנה ללכת לשם הוא ל מרגיש שהוא מקריב מעצמו

אם כבר השקעה, הוא צריך להשקיע ולהישאר בבית,

הוא לא מבין מה ביג דיל כולה טו בשבט...

אבל העיקרון הזה מעצבן אותי...

הדוד הזה גר מרחק 40 דק ממנו

הוא רואה אותו בסוכות ובעוד אזכרה בקיץ,  הוא יכול גם ללכתללמוד איתו אם זה ממש חשוב לו

מרגישה שלא הכי הבנתי את הראש

אבל מציעה שפשוט תדברו על זה ותשתפי אותו איך את מרגישה. אולי יעזור לך שהוא יבין אותך ואולי גם יציע פתרונות מעשיים. 

כי זו את

וזו ההרגשה שלך!

אין פה נכון לא נכון ♥️

אז חיבוק על זה

ממש לא נעים כל שנה מחדש

להרגיש שהוא לא מבין אותך ♥️

אם את שואלת מה קורה אצלנו-

אז גם לנו יש אזכרה בטו בשבט 😅

ואף פעם לא הפריע לי יותר מידי

ברור לי שהולכים לאזכרה.

אנחנו מנסים לציין את טו בשבט בבית - לפני האזכרה

או למחרת לפני שקיעה

או למחרת אחרי שקיעה, זה גם בסדר 😅

בהצלחה!

אגב אם את באמת בעניין לפתור את האי- נעימות המתמשך הזה

אז אני בטוחה שזה יושב על עוד דברים

נסי לחשוב עם עצמך -

למה זה כלכך מפריע לך?

תנסי לרדת לשורש העניין,

מה את מרגישה על עצמך כשזה חוזר על עצמו?

למה זה כלכך מקפיץ אותך?

בהצלחה רבה ♥️

נלחץ הזה של ללכת לאזכרה....

הרי בכל חג או אירוע מתחלקים בין המשפחות של הבעל והאישה 

אז למה דווקא פה אין פשרות?

זה מה שמעצבן אותי

חח אני לא מצליחה לצאת מהמילה "מעצבן" כי זה ממש מעצבןןןןן

זו אזכרה שבעיניו יש לה מקום גבוה מול מנהג חביב של סדר טו בשבט שתופס מקום פחות חשוב בעיניו.

(לא בהכרח שזו דעתי, פשוט מנסה לשקף לך את המקום שלו)

ואני מצטרפת לכל אלו שאומרות שכדאי למצוא איזשהו זמן חליפי לסדר שלכם ככה שלא תרגישי שאת מפספסת

ראש השנה

יום כיפןר

שבועות...

לא תמיד יש זה מול זה. אפשר לפרגן לו ולנסות למצוא פיצוי הולם שלא יבאס אותך

וגם זה חגים שלפעמים יש בהם משהו קבוע כמו ישיבה ואז בכלל לא הולכים למשפחה

לא כולם חוגגים את החגים האלה במקום קבוע.

(בלי ארוחה וכיו' אשכנזים..)

בלי קשר אנחנו לא תמיד עושים את הסדר טו בשבט בערב טו בשבט כי זה לא תמיד מסתדר

לפעמים אנחנו עושים במוצאי טו בשבט או בערב שבת שסמוך לטו בשבט (סוג של עונג שבת)

שווה שתעשו תיאום ציפיות מה חשוב לכל אחד מכם ואיך מוצאים פתרון שיתן מענה לצרכים של כל אחד מכם

העניין כאן זה הפער, והחשיבות (השונה) שכל אחד מכם נותן לאירוע מסוים.

מבחינתו אזכרה זה בסדר עדיפות עליון ולכן זה קודם לכל דבר אחר

מבחינתך זה עוד אירוע ולכן את לא מבינה למה לא מתחלקים בזה כמו כל חג.

ואני רוצה להציע שהפתרון לא צריך להיות בזה שאת תסכימי שאזכרה זה הכי חשוב, או שהוא יסכים איתך שזה לא.

אלא מתוך הבנה אחד של השני, תנסו למצוא פתרון זוגי שיתאים לשניכם.

לא מתוך רצון להכריע בשאלה "האם אזכרה קודמת בסדר עדיפויות"?

אלא מתוך התמודדות עם השאלה "אנחנו לא מסכימים, אבל רוצים אחד בטובת השני, גם אם אנחנו לא לגמרי מזדהים, מה עושים מכאן?"

וזה מציב אתכם אחד יחד עם השני במקום אחד מול השני.

אני יכולה לכתוב כאן רעיונות פרקטיים לפתרונות, אבל אני חושבת שיותר מהפרקטיקה, חשובה הדרך, ואם מצליחים לשנות את כיוון החשיבה, זה כבר פותר הרבה מהכעס

לפני שהוא הולך

או למחרת אח''צ

יתומה..זה ממש מרגש אותי שהבני דודים מגיעים

ומאד משמעותי

אז בעלך עושה מצווה.אצלנו זה ערב פורים,הרבה יותר מבאס ומסובך...

אפשר לעשות כשחוזר /יום אחרי/בשבת(כך נהגו בקהילות מסויימות )

פיזית...

ובעיקר נפשית

וחושבת שהוספת נק' מבט נכונה..של המשמעות של ההשקעה הזאת במשפחה

ו.. חיבוק 💖

לאמא שלי זה מאוד משמעותי שבני דודים שלי מגיעים לאזכרות של אבא שלי, והיא לא רואה בעין כ"כ יפה את מי שלא מגיע (במקרה שלנו בד"כ מגיעים דווקא הבני דודים מהצד של אמא שלי, ולא של אבא שלי, אז זה מחזק את התחושה הלא טובה שזה נותן).

אבל אצלנו זה לא בתאריך מיוחד (כמו ט"ו בשבט), וגם אין לנו שום מנהג מיוחד בט"ו בשבט.

ארבעה ימים של רגשות מעורבים וטלטלה שנבעו משטות של אנשים משועממים

ולחשוב שאם לא הייתי עולה על זה הייתי כל חיי חושבת שזאת היתה הפלה

ועוד ניסית להוריד את ההתקן... 🙈

לק"י

ואז מגלים שזה לא.

ואז הבנתי שהם מוכרים את זה לאנשים שרוצים לעבוד על אחרים. אבל זה גם מגעיל... זכותם למכור, אבל זה ממש רעיון חסר גבולות באנושיות.

אני בשוק שדבר כזה קיים

הכי לא מצחיק שיש 

את רוצה גם למנוע הריון?

ומתלבטת על התקן לא הורמונלי

הוא מתקין לפי מבנה וגודל הרחם, משתמש בכמה סוגים (מה שכן, הוא לא משתמש בנובה טי וגם הסביר לי למה הוא בעייתי).

כל מי שהתקינה אצלו ודיברתי איתה מרוצה מאוד וציינו שהיה טוב יותר מהתקנות קודמות.

ולגבי כאב, לי לא כאב בכלל ההתקנה, אח"כ הרגשתי מעט כאב.

לגבי דימומים לא יודעת להגיד, כרגע מניקה ב"ה.

בהצלחה❤️

ואז ב"ה במעקב הריון אצלו

הוא גם באמת לא ממליץ על הנובה טי בגלל המבנה

אני די בטוחה שהוא מביא מחול התקנים

הוא גם אמר שהוא נלחם להכניס את הספקולורומים הקטנים לבית חולים / מרפאות להקל על נשים 

במקום אחר שיש נשים שיש להן מלא דימומים עם בלרין וגניפיקס, אז כנראה שאין באמת תשובה איזה התקן הוא "הכי טוב" זה מאוד אישי.

אני עם מונה ליזה (ממה שידוע לי זהה לחלוטין לנובה טי) סה"כ מרוצה אבל לא ניסיתי משהו אחר 

ג'ניפקס באמת נחשב שגורם לפחות דימומים ובעיות טהרה בין מחזורים

דוקא בלרין הבנתי שלא כי יש לו יותר תזוזה ומגע עם דפנות הרחם.

ממליצה על ג'ניפיקס אצל דר ברונו רוזן

האמת היתי מלאת חששות מכתמים וכו

ב"ה

לפי הפסיקה שלנו ההתקנה אטסרת

עשיתי הפסק 4 ימים אחרי ההתקן

עם הדרכה מתאימה לכבי בדיקות 7 נקים והתנהךות בכללי

מאד מאד מרוצה

לא חלמתי שנתהליך יכול להיות ככ נעים

אחרי 3 חודשים חושבת שהיה שווה הנסיעה מהצפון וגם המחיר...

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

נוראי.

העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

עם כדור או בלי כדור,

כי דווקא הכמה ימים רצופים של החלומות היו בימים ששכחתי לקחת, מעניין 

בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...

מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).

תנסי לשתות תה כהה מאד ללא סוכר בלגימות קטנות. זה עוצר שלשולים.

ואז תתחילי לשתות בהדרגה מים קפואים עם קוביות קרח. זה ימנע ממך את הבחילה.

כדאי לשתות מיץ פירות כדי לתת לגוף גם מזון וגם שתיה.

אורז טוב גם לשלשולים.

בע''ה יעבור לך מהר...

תרגישי טוב!!!

וזה לא וירוס, הדרך הכי טובה להבריא זה לאכול ולשתות ולתת לחומרים להתחלף בגוף.

אז כן זה להיות צמוד לשירותים, אבל לפחות תגמרי עם זה.

לי קרה שאכלתי לפני צום אורז מלא כנראה שהיה מקולקל, גם בהריון,

הרב אמר לי לצום לפחות עד הבוקר,

(לפני שידענו על הקלקול קיבה)

כל הלילה סבלתי תופת, ניסיתי למשוך עד הזריחה ללא הצלחה.

וואי זה היה קשוח!!

אז חייבת לדרבן אותך כן לאכול ולשתות.

יש לך בבית בננה, אורז, תפוח ירוק? אפשר גם להכין צינימים, מרק עוף.

וברור להישאר במיטה! בית הפוך לא מעניין, רק שיהיה לכם אוכל לשבת, וטיפול מינימלי בילדה,

אם בעלך עושה אז להישאר במיטה.

הרבה יותר גרוע שתגיעי להתייבשות במיוחד שאת בהריון.

תרגישי טוב. שבת שלום!

אולי השומניות פחות טובה, אולי עדיף מרק ירקות בלי עוף, תייעצי עם הצאט

רפואה שלמה

שקיות כאלה של תמיסת מינרלים להתייבשות. מגעיל אבל מציל. בקופסא אדומה עם תות. מכינים מזה כוס ושותים לאט לאט. זה מחזיר לגוף מלחים ומינרלים. אם לא עוזר לכי לקבל עירוי! תרגישי טוב 

אולי זה לא הכי טוב כמו הקנוי

אבל בתור התחלה זה גם מאוד עוזר

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...