חסרה או לא מושלמת. לא יודע אולי בעלת מעלות פוגע להם באגו או משהו אחר. אולי זו גם דרך מסויימת של התקשרות האשה לגבר.

אבל אני בכל אופן לא מתחבר לקטע הזה שהאשה תזמין או תתמקד בחסרונות.

אני דווקא מחפש בבחורה מעלות וכמה שיותר, יותר טוב. בטבעיות יהיו גם חסרונות שיהיו חלק מהחיבור, אבל לא הייתי רוצה שבחורה תזמין אותם בשבילי.

המעלות של אשתי לא מהווים איום, אלא דווקא דבר חיובי.

שלה ש"את לא יודעת הכל וזה בסדר" מדבר על גאווה ודעתנות יתר.

לא יודע מה לגביך, אבל רוב ככל החברים שלי והמעגלים שלהם והמעגלים שלהם, לא שמעתי פעם אחת גבר שמחפש אישה דעתנית, ועדיין יכול להיות שקיים שם בחוץ מישהו שכן.

גבר בטבע שלו רוצה לכבוש ולהוביל, וכשבאה מולו מישהי שתהיה הכי יפה הכי חכמה הכי טובה הכי צדיקה, אבל מה? דעתנית, זהו, שם לרוב זה יגמר, גם אם הוא לא ידע לשים על זה את האצבע ויגיד בגלל כל מיני דברים אחרים. גבר לא מחפש גבר להתנגח איתו בבית, הוא מחפש אישה שתקבל ממנו. ידועים הדברים, אישה מחפשת להיות מקום ראשון אצל בעלה(וזה כולל הכל, מחמאות יחס תשומת לב וכו' וכו'), וגבר רוצה כבוד. זהו שם זה נגמר. ועכשיו אני בטוח שיהיו חולקים, רק לא עליי אתם חולקים זה לא דברים שהוצאתי מהראש אלא על גדולי ישראל אתם חולקים.

בריא ובכוונה לפגוע ולהתנגח באחר, אלא באחת שהיא בבחינת: "וַיִּגְבַּ֥הּ לִבּ֖וֹ בְּדַרְכֵ֣י ה' ". כמו המשל של החתם סופר בתחילת בראשית לגבי האש שעולה ומתלהטת בקרבה בתכונות בדברי קדושה ודברים חיוביים.

כשאנחנו מדברים על מערכת היחסים הנובעת מתוך חיסרון בגדול לאנשים יש בערך 4 חסרונות עיקריים וכל אחד מחפש משהו אחר מהם

1. אהבה (= nurturing, אכפתיות, להרגיש עטופים בחום כו' וכו') (לרוב נשים)

2. תשומת לב (= שידעו שאני קיים ויסתכלו עליי וכך יאשרו את הקיום שלי, או משהו כזה, לאו דווקא מתוך רצון לאהבה או רגש עליונות) (לרוב נשים)

3. הערצה (כבוד, מחמאות, תחושת חשיבות ועליונות) (לרוב גברים)

4. ביטחון (שמירה על גבולות, לא להיפגע, לא להיות מאוים) (יש ויש)

///

ברמה פתולוגית, 1 הופך להפרעת אישיות גבולית או תלותית, 2 הופך להפרעת אישיות היסטריונית, 3 הופך להפרעת אישיות נרקיסיסטית, 4 הופך להפרעת אישיות נמנעת או סכיזואידית (כלומר לא יוצרים מערכות יחסים)

לדעתי גם ברמה הלא-פתולוגית זה לא באמת טוב

מישהו שבאמת חי תורה ומושגים של תורה, איזה כבוד הוא צריך? הוא צריך מחמאות? הוא צריך צומי? אם יש לו מידת הביטחון, למה שיפחד וירגיש מאוים? או שירגיש צורך להוכיח לאשתו שיש לו ערך? אין דברים יותר חשובים להתעסק בהם? בקיצור אדם ברמה רוחנית ואישית גבוהה פשוט לא נמצא שם. ואז הוא יכול להפנות את כל הכוחות שלו ליצירה כלומר מילוי החובות החיצוניים (פרנסה, החזקת הבית, פתרון בעיות) וחובות פנימיים (חינוך ילדים, תלמוד תורה וגמילות חסדים). קשה לי לתאר שאברהם אבינו או ר' עקיבא או הרב עובדיה יוסף זצ"ל או הבבא סאלי זצ"ל חיו במושגים כאלה.

///

ובמאמר מוסגר, לא יודע מה העניין של "רגש וגעגוע עמוק". זה כאילו שכדי להתחתן צריך לעשות speedrun any% ליצור געגוע ופרפרים בבטן כאילו זה התנאי לנישואים. אולי אני פשוט לא מבין בזה. אבל הדרכת גדולי ישראל היא לא ללכת רחוק מדי עם הדברים האלה אלא בסה"כ לחפש התאמה סבירה ברמה של רמה רוחנית, השקפה, תקשורת שעובדת. זה הכל באמת אני לא מבין למה להמציא פנטזיות ולהתבאס שקשה למצוא אותן.

אבל כמה אתה מכיר היום שבאמת "חיים תורה ורוחניות" ? אם הבנתי נכון את ההגדרה שלך אז אני מכיר בודדים ומעטים. מאוד.

ולגבי הכבוד שגבר מחפש, אתה מתאר אדם בדיוק כמו מה שכתבת בצורה מדהימה בהודעה האחרת שלך "זוגיות מתוך שלמות ולא ממקום של חיסרון" אז הגבר שאתה מתאר נמצא בשלימות - "מה איכפת לי מה אישתי חושבת עליי, יש לי ילדים על הראש עבודה ותורה, לא באמת מעניין אותי אם היא תעריך אותי או לא" זה מה שתיארת, אני טועה?

ואני מקווה ששנינו מבינים שהאופציה הזאת מאוד לא ריאלית, אני דיברתי על דבר אחר, לא על תלות כזאת שתיארתי במירכאות.

הגבר שאני מתאר זה לא איזה sigma grindset

אני פשוט שואל את עצמי מה הרב עובדיה זצ"ל היה עושה? איך הוא היה מתנהל בבית שלו? או לפחות איך אני חושב שהוא היה עושה את זה?

ברור שגבר כזה יהיה קשוב לאשתו, והפידבק שלה מאוד חשוב גם ברמה המשפחתית גם ברמה של הצמיחה האישית, "שרוי בלא אישה שרוי בלא חומה" "נקבה תסובב גבר" כלומר הבחורה מכניסה איזונים וגבולות לכן צריך להיות עם 100% קשב ולהתעניין וכו' ותקשורת בריאה

מה שאני מדבר עליו זה כל משחקי הכבוד והסחר חליפין, כל הדימיונות האלה שגבר צריך אישה ש"תיכנע לו" או נסיכה ש"יציל אותה" וכך הוא יקבל את "תואר האבירות" הסימבולי כלומר אישור לערך העצמי שלו. או שהנסיכה בכוונה תסגור דיל עם הדרקון שהנסיך יציל אותה כדי שירגיש יותר טוב עם עצמו ואז היא תרגיש יותר טוב עצמה כי היא תראה עד כמה הוא רומנטי. צר לי אבל זה מטומטם, ואני לא רואה איך אפשר למצוא לזה זמן בחיים עם עבודה וילדים ולימוד תורה משמעותי. אולי אני סאחי מדי אבל זה איך שאני רואה את הדברים. ראיתי מערכות יחסים שמנסים לעשות את ההינדוסים האלה ובתור מתבונן מהצד זה נראה ילדותי מאוד. המשחקים האלה אולי נצרכים כדי להחזיק מערכות יחסים שאין להן דבק יותר רציני. אבל אם שני בני הזוג מתעלים מעל זה אז אפשר לבנות משהו על קרקע הרבה יותר גבוהה רצינית ואמיתית.

זה מה שהבנת ממה שכתבתי?

בסרטון המקורי היא מתארת בדיוק את מה שאמרתי. כלכלת מערכת יחסים שבנויה על חסרונות וזיופים כדי ליצור איזושהי מניפולציה שתוביל לכך שהגבר ישתכנע שהוא ראוי לכבוש את הבחורה והבחורה תשתכנע שהוא רומנטי.

מה שאתה מדבר עליו זה נושא קצת אחר שגם אפשר לפרק אותו לשני נושאים, הא' זה אישה דעתנית, עבור חלק זה חיסרון עבור חלק לא, מ"מ כשמדברים על אותה "מושלמת" לאו דווקא הכוונה למישהי דעתנית עקשנית (ומ"מ יש בזה בעיה אחרת, אכמ"ל)

הב' זה כבוד, כמו שאמרתי אין כבוד אלא תורה כלומר זה משהו שצריך לנבוע ממערכת שמושתתת על תורה ולא אותם משחקי כבוד כנ"ל

זה אולי נכנס לסלנג כי ״כולם משתמשים בזה״
אבל הכוונה המקורית של זה, התחילה מלחץ חברתי על מי שלא משתמשים בסמים.

כלומר, אנשי סדום ועמורה המודרנים, לא חשוב שמות, מתחרז עם נימול,

חיפשו דרך, שבה הם הפכו את היוצרות:

מי שמשתמש בסמים הוא הסבבה, הזורם, חלק מהחבר׳ה המקובלים..

וזה שלא משתמש, הוא הסאחי, היבש, המשעמם, זה שלא מעז, הרגיל.

הם רק שכחו לספר לכל הגאונים האלה,

שבסופו האמת תתגלה והסמים ״הקלים״ הם ממש לא קלים ואי אפשר יהיה להסתיר את כל האשפוזים בבתי החולים הפסיכיאטרים

של כל החבר׳ה שחשבו שהם מצאו פטנט איך בשניה אחת להרגיש ״סבבה״.

כמובן שאין כזה פטנט. כי אין חומר בעולם שיכול לגרום לך להרגיש -מאוד- סבבה -בטווח המיידי-, 
בלי לעשות -מאוד- נזק בטווח הארוך. 

לסיכום :
המלצה - לא להשתמש במילים של אנשי סדום ועמורה בעידן המודרני. בקטע לא במשהו שקשור לסמים.

תודה.
 

המזיקות של סמים

עבר עריכה על ידי advfb בתאריך ט"ו בשבט תשפ"ד 22:00

ואדם שהוא אנושי אז הוא חסר. זה התסביך של האנושות מתחילתה, שהיא חסרה. לא רק פשוטי העם אלא גם גדולי האומה. אדם בטבעו הוא חסר. הוא לא רק עשוי מנשמה, הוא עשוי גם מגוף.

אז מה קורה אצל אנשים גדולים?

הם בודאי לא מושלמים!

אז מה כן?

משתלמים!

הם בעלייה מתמדת, מה שהרבה אנשים לא נמצאים בוץ בעלייה גדולה מתמדת ולכן הם זוכים להרבה ברכה וגם הסביבה שלהם.

מישהו שבאמת חי חיי תורה הוא צריך כבוד! כי אם לא יכבד את עצמו אז הוא גם לא יכבד הזולת. הוא צריך לכבד את עצמו מתוך הבנה עמוקה שהוא בריה של הקב"ה, שהוא אדם, נזר הבריאה, שהוא בן לעם הישראלי. מתוך כך עליו לאפשר לברכה להמשיך לחול. "אין כבוד אלא תורה". "ובתורתו יהגה - תורה דיליה". תלמיד חכם צריך לכבד את התורה שלו שנקראת על שמו. חובה מאוד גדולה.

אתה צודק שזה לא אותו כבוד שרשע או אדם ריק רודף אחריו. הצדיק מוצא את השורש של הכבוד האנושי שטבוע בו ומנתב אותו לעבודת ה' יתברך.

לגבי דברי מיכל על רגש עמוק - אם אתה תופס את הגישה החרדית בעניין, אשריך. להבנתי, לא מדובר בפנטזיות אלא במוערבות ריגשית ברמה הזוגית. שמתחיל לבצבץ שם משהו מהסוג הזה.

אני חושב שכדי לגשת בצורה בריאה למערכת יחסים צריך (בין השאר) שני דברים:

הא' הוא תודעת שלמות ברמה הבסיסית (לעומת תודעת מסכנות / חיסרון).

הב' הוא תודעה תורנית.

מסכנות זה שאני מרגיש שיש לי המון חסרונות ואני צריך שימלאו לי אותם. למשל חסר לי כסף, תאוות, צומי, חום ואהבה, כבוד והערצה, כו'. ובלי זה רע ומר לי ואני לא יודע איך להסתדר. ויש גם תודעת מסכנות ברוחניות, אנשים שמרגישים כל הזמן דפוקים וחוטאים ושחסר להם בעבודת ה'.

שלמות זה שאני מרגיש שאני עצמאי ויציב. אני לא צריך קניינים חיצוניים שימלאו לי את החלל בלב כי הלב שלי מלא. אני מסתדר יפה עם כל הבעיות שלי - ואם לא, אז אני לא מאבד עשתונות, יודע לקחת אחריות, ואמנם עם כל העליות והמורדות אני לא מרגיש מסכן. וכמובן שלמות אין פירושה סטטיות כי לב אם העולה על גדותיו שמשפיע החוצה. אז השלמות שלי מקרינה כלפי חוץ, השמחה גורמת לי לרצות לעשות גמילות חסדים, להיות נחמד לאנשים, כו', וגם בעבודת ה' אני מרגיש כמו מעיין המתגבר שרוצה לעלות ממדרגה למדרגה. השלמות הזאת לא אומרת שיש לי הכל, או שאני שמח כל הזמן. אני יכול להיות גם נכה או בדיכאון ובו-זמנית שלם, אם אני לא מרגיש מסכן.

אז דבר ראשון נרכיב את העדשה של התודעה התורנית. פתאום אני מגלה שלא חסר לי כסף, כי הקב"ה מגלגל לידיי בדיוק כמה שאני צריך באותו רגע. ואני מגלה גם שאני לא צריך את המחמאות ואת ההערצה של אנשים כי אין כבוד אלא תורה. ועוד הרבה קניינים חיצוניים שאני מגלה שהם באמת סתם אשליה.

והלאה נרכיב את העדשה של תודעת השלמות. אני מכיר את הערך שלי ואני לא צריך אישורים חיצוניים ביחס אליו. אני לא צריך צומי כי החיים שלי מלאי עניין גם ככה. גם בלי שירעיפו עליי חום ואהבה אני מרגיש יציב ושמח, שוב, פחות או יותר. עכ"פ אני לא מרגיש בודד. אני גם לא מרגיש מאוים מאף-אחד כי יש בי מידת הביטחון ולכן גם אני יכול להתחבר אל אנשים ולסמוך עליהם לפי העניין.

///

האם האדם הוא חסר? בוודאי. והסבא מסלבודקה אומר שכל מדרגה היא כמו קוף בפני אדם ביחס למדרגה שמעליה כלומר הבדל ממש מהותי.

ניקח מישהו שכל מה שמעניין אותו זה כסף. הוא למעשה מסכן כי כל האושר שלו תלוי בכסף והוא דואג מזה כל היום. מה הפתרון עבורו? בכנות לא הייתי מציע לו פתרון בתוך עולם המושגים הנוכחי שלו אלא לצאת ממנו לגמרי. אז אוקיי, הוא גילה שכסף זה לא הכל בחיים, יש אהבה, רגשות, כו'.

אז עכשיו הוא רוצה אהבה ורגשות ו-validation כי הוא בודד. הפתרון המהותי בשבילו הוא שוב להתעלות, וזאת עבודה מאוד מאוד קשה שדורשת שינוי מהותי ביותר של דפוסי חשיבה. אוקיי אז עכשיו הגענו לאותה שלמות אישית לכאורה... מה הלאה? מסתבר שאנחנו בקושי יודעים. אבל אם להפעיל את השכל אפשר לגלות שיש לנו המון צרכים אמיתיים, לא מדומיינים, שאנחנו אפילו לא מודעים אליהם: כמו שהזכרתי את הצורך באיזונים ובפידבק, הצורך במשהו ש"יוציא אותנו מהדעת של עצמנו" מה שנקרא, הצורך בכבוד פנימי כמו שאמרת, ולא כבוד מדומיין, בקיצור המון דברים שהם כבר הדבר האמיתי.

אני לא חושב ששלמות מצויה רק בעלייה מתמדת אלא אפשר למצוא שלמות בכל מדרגה. שלם בגופו, שלם בממונו, כו'. שלמות האישיות באותה רמה הבסיסית שתיארתי תתאפיין באחריות, עצמאות, יציבות רגשית. אלה שאלות של כן או לא.

///

מיכל בסופו-של-דבר משאירה אותנו ברובד יחסית נמוך לדעתי, רובד משחקי ודימיוני. הבחורה צריכה לבלף כדי שהבחור ירגיש שהיא "זקוקה לו" (שוב, מונחים של חיסרון), וככה היא תוכיח לעצמה את הנאמנות והרומנטיות שלו (במה זה עוזר? אין לי מושג). זה לא רציני. ואני אומר שזה לא רציני כי ראיתי את השיטה הזאת בעיניים וזה מגוחך ומקבע בתוך מושגים בעייתיים. נניח היא כל הזמן תספר לבעלה כמה היא זקוקה לו וככה הוא ירגיש שצריכים אותו. במה זה טוב? זה רק מחזק את הדפוס שהערך שלו תלוי באישור חיצוני ושאהבה תלויה בכך שזקוקים אחד לשני ואי-אפשר להסתדר לבד. ואם מסתדרים לבד אז לא צריך זוגיות (מסקנה עצובה של תרבות המערב).

גם ניקח את זה שלב קדימה. מה לגבי גידול ילדים? כמו שהטור אומר המצווה היא פרייה ורבייה, כלומר להעביר את מסורת התורה לדור הבא על הצד הכי טוב שאפשר. זה מצריך המון כוחות ואחריות ובגרות. זוג שכל היום עסוק בכל הכלכלות המוזרות האלה, ברגשות נחיתות כאלה ואחרים, בבילופים והינדוסים, ביצירת חסרונות והטלת משימות אחד על השני, זה פשוט בזבוז משאבים עצום לדעתי.

אני פשוט מנסה לדמיין: מה אם הייתי חזק ועצמאי? מה אם הייתי מתגבר על כל מיני חששות ושלדים מהעבר? ומה אם מי שמולי גם הייתה אחת כזאת, או מישהי שמנסה להגיע לשם? האם אנחנו נצטרך להיות "פגומים" ו"נזקקים" כדי לאהוב? או שאפשר לאהוב גם סתם ככה?

///

לגבי המשפט האחרון אני אכן מזדהה יותר עם הגישה החרדית בנושא. אני לא יודע עד כמה אמורה להיות "מעורבות זוגית" לפני הנישואים. אבל כנראה זה כבר עניין של השקפה.

בס''ד

יש מגוון רגשות עמוקים גם של חוסר, הן לא חייבים להגיע מתוך מסכנות...

בסרטון זה באמת

נראה מאולץ, אבל זה רק נראה לי כדי לחשוף דברים שאכן נמצאים, שקצת מודחקים

..ואם זה לא אינטרסנטי - אלא על מנת להכיר באמת בזה שהקב''ה ברא אותנו שניים שמשלימים, זאת יכולה להיות מתנה

הרי בשביל מה אני חי בתוך חברה? בשביל מה השוני בין אנשים? אם הכל אני מקבל מעצמי או מהתורה מה עניין?

מנסה להבין איך אדם למשל שמתמודד עם קשיי  כסף יגיע למצב של שלמות ובטחון, אם הוא לא נוכח קודם כל בחושך בהסתרה בחוסר?

חושבת ש'התשובה' התהליך שהוא יעבור כדי להגיע לבטחון יכולה גם להתגלם דרך אנשים- שזה גם רצון ה'..

זאת אמנם התמודדות גשמית, אך הקב''ה בהחלט נוכח בה. איך הוא יפתח את מידת האמונה, אם הוא לא ירגיש את החוסר קודם?

האם הוא חייב להרגיש מסכן - או - שיכול להרגיש חוסר וקושי וחושך ואז אחר כך ינבע האור אחרי תהליך.. יתכן שהתהליך שלו יהיה להבין שיש מסביבו סביבה שרוצה לעזור לו.. למשל...

לא נוטה להגיב הרבה, כתבת תיאוריה סדורה ולא יורדת לסוף דעתך..מנסה להבין

אבל לשאלה:

הרי בשביל מה אני חי בתוך חברה? בשביל מה השוני בין אנשים? אם הכל אני מקבל מעצמי או מהתורה מה עניין?

התשובה היא שברור שיש המון דברים שאפשר וצריך לקבל מאנשים. אי-אפשר להגיע לחכמה אמיתית בלי ללמוד מאנשים. וכו' וכו'. מה שאני מנסה לומר זה שהדברים שאנחנו רוצים לקבל מאנשים, יכולים להיות בכלל דברים דימיוניים שאנחנו לא באמת צריכים. ואם נשדרג את האמונה שלנו אז נגלה שזה סתם הבל ורעות רוח, ומצד שני נגלה שהם יכולים לתרום לנו דברים אמיתיים ומשמעותיים באמת, כמו שכבר הזכרתי לעיל - פידבק, איזונים, "איזהו החכם הלמד מכל אדם", חידוד שנוצר כתוצאה מאותו חיכוך.

לגבי הצורך בחושך לפני אור - לאו דווקא. אם נניח נולדנו בעולם שבו כולם חושבים שכסף זה רק אמצעי שהקב"ה נותן דרך ההשתדלות שלנו, ואפשר גם לחיות בכבוד ברמה כלכלית פחותה יחסית כי הכבוד האמיתי נמצא בעולם הפנימי. זה עולם מתוקן יותר שיש לו זמן להתפנות לעיסוקים עליונים יותר.

ואמנם זה שאנחנו נולדים עם כל החסרונות האלה זה חלק מבעיה כללית של גלות השכינה, הלא, בע"ה כשיבוא משיח צדקנו הרבה בעיות פשוט תיעלמנה, ואז כמו שאומר הרמב"ם זה ייתן לנו יותר אפשרות לחיות חיים רוחניים.

ברור שאין פה מימד של אשמה שיש לנו חסרונות אבל אני לא רואה בזה מצב אידיאלי וגם כשאנחנו מחנכים את הדור הבא אנחנו משתדלים שיהיו להם כמה שפחות כאלה, משתדלים לתת חום ואהבה ולהקנות דעת תורה כו' ואז נקודת המוצא הרבה יותר קרובה לאמת

עריכה: געגוע זה רגש בריא מאוד שברור צריך לתת לו מקום, השאלה איזה, יש געגוע של בדידות (רע לי ומשעמם לי לבד) ויש געגוע של אהבה וחיבור (אני מאוד אוהב מישהי והיא מאוד חשובה לי).

"זקוק ל..." זה לא מעיד מסכנות.

מפקד זקוק לחיילים שלו, לדוגמא, הוא לא מסכן.

איש זקוק לאשתו, אשה זקוקה לבעלה. מסכנים? לא. זקוקים? כן.

בכלל לא הבנתי איך הבנת אותה ככה וזה נראה לי לא יקדם את הדיון אז לא נראה לי שיש להתייחס לכך.

דבריך הם נכונים במידת מה, אך לא תמיד בהכל אדם יכול להתגבר ויהיה בסדר. איש זקוק לאישה בכל מיני היבטים ריגשיים וגם בהיבטים פיזיים. אוי לו לאיש שאין לו חסרון שאישה תוכל למלא לו, וכן להיפך. 

לא התייחס ל"רוחות הנושבות" שאתהמ דבר עליהם, כי הם לא חלק מהדיון ולא מזהה אותם בדברי מיכל.

זה הולך להיות ארוך אבל HERE WE GO

אז דבר ראשון הקשבתי הרבה פעמים כי באמת חשבתי שפספסתי משהו אבל האמת אני מגיע בדיוק לאותן מסקנות. הבה נסתכל.

1. היא מתארת את בעיית השלמות כלומר בעיה של אנשים ש"מסודרים ומסתדרים" ולא מצליחים להתחתן.

2. לאחר מכן היא מספרת על אותה בחורה שהכל אחלה מצוין ממש ידידי נפש מדברים על הכל + עושים צחוקים + נהנים. אלא ש"לא נפתח הרגש / לב" של הבחור

"ניסינו שיקרה איזה רגש, איזה געגוע עמוק".

3. כנראה נובע מהמחשבה הבאה העוברת בראש הבחור: "אם את כל-כך מושלמת, אין לי מקום אצלך, את בעצם לא צריכה ממני, "אם אני לא אהיה תהיי חסרה אותי מאוד" - אני לא מרגיש את זה" + "אין לי הכוח להרגיש משמעותי, להרגיש שצריכים אותי".

4. הבחורה אומרת: "בגדול אני מסתדרת עם כל הבעיות שלי, אני כן רוצה וצריכה בעל, לא יודעת בדיוק להגיד למה."

5. "סידרת לך שאת הכל סבבה, שאת לא צריכה אף-אחד, אז הנה קיבלת."

6. העצה: "אל תתאמצי" + "חפשי כל-מיני חסרונות קטנים כמו קשה לי עם הוייז או לפתוח את הצנצנת," "וכך תהפכי לחסרה. תהיי מסוג האנשים שצריכים מישהו"

///

1. אנשים "מסודרים ומסתדרים" הם בסה"כ אנשים שפחות או יותר לקחו את עצמם בידיים גם מבחינה גשמית גם מבחינה נפשית ולמדו להתמודד עם בעיות. עדיף לא לקחת את עצמנו בידיים ולא לדעת להתמודד עם בעיות? להיות בן-אדם שלא יכול להסתדר לבד? OK אתמהה, נגיע לזה.

2. כמו שכבר העלינו זה קצת שאלה של גישה חרדית, אבל גם בלי זה בכנות אני חושב שהבחורים האלה סתם מסתבכים עם עצמם על כלום וחבל. אבל כאמור קטונתי.

3. ביחס שלנו לכל הנושא של זוגיות יש לנו הרבה דעות קדומות של מה זה זוגיות ואיך זה אמור להיראות, חלק נובע ממה שאנחנו רואים מסביבנו, חלק נובע מתורה שלמדנו, חלק נובע מתרבות כללית, אז לא יודע כשאני ניגש לזה אני צריך חושב שצריך לעשות בירור עמוק מה זה אמיתי ומה זה קלישאה.

אז ניקח את המחשבה הספציפית הזאת ונשאל: האם היא נכונה? האם היא מוכרחת המציאות? כי יש עוד אלפי דפוסי מחשבה אחרים, חלקם טובים וחלקם לא, יש כאלה שקיימים אצל חלק מסוים מהאנשים ויש כאלה שלא קיימים אצלם וקיימים אצל אחרים.

נסתכל על הנחות היסוד:

- אם את מושלמת, אין לי מקום אצלך. אוקיי ומניין לנו שהוא אמור למלא לה חורים? לסתום לה את החור בלב ולהפוך אותה מעצובה למאושרת? אולי זה לא התפקיד שלו? אולי יש לה מקום בשבילו וזה בכלל לא קשור לשאלה האם היא צריכה את העזרה שלו בפתרון בעיות?

יצא לי להכיר בחורה כזאת שזה בדיוק מה שהיא הרגישה, שאני ממלא לה את החור בלב וסותם לה את הריקנות. רומנטי פיצוצים, אבל אחרי כמה זמן, זה מתחיל להיות... מעיק. בסוף אם אנחנו בעצמנו לא תגיע למדרגה של שלוות הנפש אז אף-אחד לא יעשה זאת במקומנו בדוק ומנוסה.

מצד שני, הכרתי גם בנות שבאמת לא צריכות אותי. לא שאין לי מה לתרום להן, פשוט הן מסתדרות יפה מאוד גם לבד. וגם אני לא הרגשתי שאני זקוק להן, כי אני יודע לחיות לבד. ועדיין הן מאוד חיבבו אותי והייתה לנו תקשורת מדהימה ורגשות ומה שאתה רוצה באמת ממש כיף ופלאי והרבה פחות מאיים. לאותן בנות עם חסרונות היה הרבה יותר קל להיפתח ולהתחבר בשלב הראשוני, והרגשות היו יותר חזקים, אבל כשאני מסתכל על זה ממבט-על, אני מעדיף את אפשרות א', יש בזה גם סוג-של מיסתורין? אם אפשר להגדיר את זה ככה. כלומר במקום מישהי שצריכה אותך, מישהי שלא חסר לה כלום אבל רוצה להזמין אותך. וגם במבחן המציאות אני יודע שיש לי תקופות שאני מצליח לספק את הסחורה. לפעמים כן ולפעמים לא. ומה אז?

- אם היא לא צריכה אותך... סימן ש...? כאילו סתם לי זה אישית פשוט לא אומר כלום. זה יעני אומר שאתה מיותר וחסר ערך ולא משמעותי? סתם הסקת מסקנות לא מחויבת.

במאמר מוסגר אגב יש המון דברים שאנחנו לא צריכים, אבל יש להם ערך עצום, כמו אומנות, חידושי תורה, כו'. היינו מסתדרים גם בלעדיהם אבל הם מקפיצים אותנו מאה רמות.

4. טוב כמו שאמרתי יש לנו הרבה צרכים. ברמה הבסיסית (מהקטן לגדול) אנחנו צריכים חמצן, מים, אוכל, כסף, עניינים להתעסק בהם, חברים, בריאות הנפש, משמעות בחיים. ומשם כבר מדרגות עליונות אינסופיות. אם מישהו יודע לנשום לבד... אחלה, שלא ידע לנשום לבד? ואם מישהו יודע להשיג כסף לבד בלי תלות באחרים? ואם למישהו יש תחביבים? צרכים בסיסיים אתה יכול למלא בעצמך, לא צריך מישהו בשביל לעשות את הדברים האלה. לקום בבוקר ולומר "וואלה סבבה שלי ואני מרגיש שבגדול לא חסר לי כלום" לא בשמיים היא. פשוט התרגלנו לחיות בעולם מלא בחסרונות וחסכים וקשה לנו לעשות את העבודה שצריך כדי להגיע לשם. ואין הכוונה להפוך למושלם אלא פשוט לרמה שאני מרגיש שאני מסתדר בחיים. כמו אדה"ר בגן עדן שברמה הגופנית, הנפשית, השכלית, הרוחנית, לא היה חסר לו כלום, אלא רובד מאוד עמוק ומאוד פנימי.

וכמו המדרש המפורסם "משל למה"ד לעירוני שנשא בת מלכים אם יביא לה כל מה שבעולם אינן חשובין לה כלום למה שהיא בת מלך". אז בת המלך שלנו היא בחורה עשירה, יפה, משכילה, עצמאית, ולאמיתו של דבר אין לעירוני מה להציע לה. כי היא באמת לא צריכה את זה. היא צריכה להעמיד פנים שהיא צריכה את זה?

אכן יש צרכים אחרים רוחניים שמתמלאים דווקא עם החיכוך הגברי-נשי אבל הם ממש לא שייכים לקטגוריה הזאת. ומרוב שהמושגים שלנו מגושמים, אז נראה לנו שזה מה שבעל או אישה צריכים לעשות.

מה שאתה מדבר על מפקד וחיילים זה פשוט חלוקת משאבי אנוש יעילה. האם מפקד יכול להסתדר בלי הלוחמים שלו? גם אם הוא ירצה הוא לא יכול כי מבחינה פיזית המשימה מצריכה כך וכך סד"כ. ואם הוא יכול להסתדר עם פלוגה קטנה, למה שהוא יגיד שהוא לא יכול להסתדר? זה סתם יישמע מצחיק.

///

זה המקור לרוב דבריי ואני נוטה לקבל את הדברים prima facie. ובין אם אפשר להבין אחרת, הרי שאפשר להבין גם כך, ולכן לא בהכרח "אוי לו לאיש שאין לו חיסרון".

מכתב מאליהו א'

"בשורש האהבה. אין אדם בעולם שאין בו ניצוץ כח הנתינה. זה ייראה בשמחתו, שאיננה שלימה בהיותו יחידי, וכן בגעגועין אל החברה אשר מעמקי נפשו יבואו (וזה לך האות, כי הנה עונש בית האסורים, ההפרדה מהחברה, לעונש חמור ייחשב). ומה המה הגעגועין הללו? ניצוץ כח הנתינה. [...] כללו של דבר: זה אשר יתן האדם לזולתו, לא יאבד ממנו, אלא זו היא התפשטות עצמותו, כי ירגיש אשר גם חלק לו בחבירו זה אשר נתן לו. זו היא הדביקות שבין אדם לזולתו, אשר נקרא לה בשם אהבה.

בני אדם מעריצים את האדם השואף, וכן שמים לב לחנך את בניהם להיות בעלי שאיפה ומרץ. גם כבר כתב אחד החושבים, כי השאיפה - חיים. אבל האם נכון הדבר? הן השאיפה היא רעבון. כאשר ישאף הרעב לאכול, ככה כל אשר ישאף אליו האדם, רעב הוא לאותו דבר. על כן טעות גדולה טעה החושב ההוא, באמרו שהשאיפה - חיים, הרעבון איננו חי, אלא החי רעב הנהו, עד שישביע עצמו. [...] נתבונן בבעלי חיים, ונמצא כי כל הרעבים יאכלו וישבעו, ולא יוסיפו לאכול עדי ירעבו עוד, זולת החזיר, יאכל מבלי הרף, כי לא ישבע לעולם. [...]

נעמיק נא קצת הפעם. הרעבון הוא אות לחסרון, כי החסרון במזון הנדרש לגוף האדם, הוא אשר ירעיבנו. וכן בכל השאיפות: השואף חסר את אשר ישאף אליו. [...]

ואיך הוא כוח הנתינה? איננו כוח המושך, כי יבוא משלימות ולא מחסרון.

ונבאר: איש כזה אשר דבר חומרי איננו שוה בעיניו להתעניין בו, ושמח במה שיש לו, ובכל אשר ימצא לו ישבע. זו היא ברכת הא-ל ברוך הוא "ואכלת ושבעת", מתנה טובה היא לאדם מה' יתברך, שיוכל להיות שלם ולא חסר, אשר לזאת נוצר. [...]

כח הנתינה איננו שורה אלא על השמח - לא רק מסתפק - בחלקו. הוא, ורק הוא, הנהו כנהר אשר מימיו ירביון ויעבור על כל גדותיו. הלא ראית כי השמח, כל אשר תגדל שמחתו, ירחב לבבו, ויבקש את אוהביו ליהנות עמו כשמחת לבו. [...]

מן השמחה והאושר האלה יבעו הנתינה והאהבה, ולא תבוא השאיפה אל הטוב מן החסרון - כאשר באה השאיפה הרעה, אלא מן הדביקות. [...]

טרם שיגיע האדם למדריגת שלימות האנושית, הרי הוא חסר. אין לו השאיפה הנדיבה, הבאה מתוך הרחבת הדעת, שנתבארה בפרק קודם, ועל כן בדרך עלייתו צריך הוא להשתמש לצורך הטוב, גם בשאיפה "רעבנית" - שאיפה של מילוי חסרונו, הנובעת מכח המושך ואהבת עצמו. [= שלא לשמה] והנה כל אלה שורשם בכח הנטילה, שהרי למען עצמו הוא עושה. אך טוב שישתמש בכאלה לצורך הרוחניות [...]

[במשל מלך קציא] כשבאו שני נותנים, וכל אחד לא חפץ לקבל מרעהו, ויקריבו את משפטם לפני מלך הנותנים, הוא דן להם: "השתתפו". כי ככה היא מידת הנותנים, להשתתף בנתינה וגם בקבלה, ויהי העולם שלם. [...]

נמצינו למדי כללו של דבר: [...] אבל הנותנים משלימים זה את זה, כי הנותן יעשה גם את המקבל לנותן בהכרתו את טובתו אשר קיבל.

עריכה: תיקוני ניסוח קטנים

נמצינו למדי כללו של דבר: [...] אבל הנותנים משלימים זה את זה, כי הנותן יעשה גם את המקבל לנותן בהכרתו את טובתו אשר קיבל.

הנותן הכי שלם שיש - לא יהיה נותן אם לא יהיה לו מקבל לתת לו.

מסתבר שהוא גם חסר, זקוק למקבל...(וכך גם המקבל שהוא נותן בעצמו אפילו בעצם זה שהוא מאפשר קבלה)

שנתינה היא מתוך שלמות

במידה מסוימת אפשר לומר את אותו דבר לגבי הקב"ה, שרצה לברוא את העולם כדי שיהיו מקבלים לטובו,

אבל זה לא נובע מתוך איזשהו חיסרון כי זה כוח שונה במהות

הייתי פעם בהתוועדות של חב"ד של אחד הרבנים הגדולים שם ושאלו אותו "האם הקב"ה באמת צריך אותי?" (שוב אנחנו רואים את דפוס החשיבה שיוצא מנקודת הנחה שאנחנו צריכים להיות "נצרכים", שזה תנאי באהבת אמת)

אז אותו רב ענה בפשטות שלא, "הלאל יסכן גבר?" אבל זה לא גורע כלום מהאהבה שלו אלינו.

בכל-מקרה לשאלה עצמה,

א' ברמה מסוימת אכן הנותן זקוק למקבל כדי לתת, מה שנקרא יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק. ואפשר להבדיל בין צורך לבין רצון.

ר' חייא שנה בברייתא "אין אישה אלא לתכשיטי אישה". וגם ידוע הסיפור שלמרות שאשתו הייתה משגעת אותו, כשהיה רואה משהו שמשמח אותה, היה קונה לה. אז כן זה בהחלט עניין מאוד מרכזי. וגם כאן אפשר להבדיל בין משהו שחסר לה, לבין משהו שמשמח אותה. בחורה לא צריכה שוקולד, היא יכולה לקנות גם לבד, אבל זה חמוד ורומנטי ומשמח. ובכל-מקרה, אם רוצים ללכת לכיוון של צרכים, אז צריך לחפש צרכים של בת מלך כנ"ל ולא מדומיינים.

ב' חיסרון הוא "במה אני לא טובה", "במה אני לא מסתדרת". אלה חסרונות של בעיות. וזה לא כמו השאלה "למי אני יכולה לתת עוד?". יש רש"ר הירש מעניין (שכחתי איפה) שיוצא נגד הרעיון של "ביטול עצמי" כלומר הנמכת כוחות האדם ומדרגתו. הפוך, מה שצריך זה הגברת העצמי והעצמתו, ככל שיש יותר כוחות גשמיים ורוחניים אפשר לפעול פעולה הרבה יותר רחבה.

רק כשחוזרת אחורה לבראשית יודעת שרשום

"ויאמר ה' אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ."

ידוע שיש רבדים של זכר לנקבה, אדם וחוה, איש ואשה.. אבל חושבת שנצרך את שלושתם...

אמנם ה' לא באמת זקוק לנו, אבל לכן הוא הקב''ה...זה המהות של ה''אחד''.. אבל שאלה מה מהות ההשוואה,  

אנחנו תמיד נשאף - לעוד כדי לזכות לשלמות, .. ואנחנו תמיד נזדקק לקונטרה - אם זה תפילה, או הקב''ה, אם זה המציאות, ואם זה בנזוג..

כבני אדם למה שהשלמות לא תגיע כזוג- כיחידה אחת?

ודבר אחרון אני יודעת מעולם האמנות כשיש צורך לחבר בין שני חלקים, לרוב זקוק לשפשף להוריד קצת חומר על מנת שיהיה חיבור אם לא הרבה פעמים החיבור הוא ארעי ונופל למשל בחימר יש צורך בחריצים וסליפ על מנת שזה יחזיק גם בחיבור של מתכות.. וכו'...

אני מסכימה שלהגיע ממקום של מסכנות, פוגמת ומקשה על הדרך.. פשוט המינוח של חיסרון ניתן לראותכשלילי ומסכנות, או כמקום שאפשר לשאוף להתמלא ולגדול...

היו אוכלים אותה חיה. מדברת לעניין, אולי יקבלן ממנה.

יש המון נשים שמחזיקות מעצמן יתר על המידה(בצדק או שלא, ולרוב זה ממש לא), וקשה להן להוריד מעצמן ולהראות שחסר להן ושהן בצורך. כי זה מעיד על איזשהו מקום שנזקק, והגאווה לא מאפשרת.

כנל לגבי גברים.

מצחיק כי זה שרשור שהעלתי לא מזמן אמנם לא בניסוח שלה אבל הרעיון אותו רעיון, והמון צדיקים וצדיקות היה קשה להם. למשל דברים שהם אמרו "לא התחתנתי עדיין כי ככה בורא עולם רוצה" משפט מאוד עמוק וזורק אחריות וצועק "אני צדיק".

אין שום פסול בלהגיד לא התחתנתי כי אני לא יודע/ת להיות חסר ולהוריד מהגאווה שלי.

מעניין איך יגיבו לדברים שלה.

כל הכבוד שהעלת את זה, המון פה צריכים לשמוע את זה, מקווה שיקחו לתשומת ליבם. איך היא אמרה?

זה בסדר לא להיות בסדר, זה בסדר להגיד שחסר ולהיות חלש.

אני יכול להעיד על כמה אנשים שאני מכיר שהייתה או יש להם בעיה סביב זה.

אני מכיר מישהי שתמיד הייתה מאוד עצמאית, חזקה, עם מיליון תחומי עניין, בקיצור 100% self-sufficient. זה אמנם משך הרבה תשומת לב מגברים אבל היא לא באמת הייתה מצליחה להתחבר לאף-אחד וגם מי שהיא יצאה איתו לרוב פשוט לא היה לו מה לתת לה. ואז בצד השני נוצר לרוב תסכול (כי היא משדרת שאין מה לתת לי ואני מסתדרת בעצמי מעולה ולא צריכה אותך) ולפעמים דווקא טפיליות (כידוע אנשים מתחלקים לכמה קטגוריות במטרות שלהם ממערכת יחסים. יש כאלה שרוצים לקבל אהבה / הערצה / ביטחון, יש כאלה שרוצים לתת אותו, כו').

ולפעמים גם יכול להתבצע מעבר מאחד לשני, כשהגבר מתייאש ולאט-לאט הופך לטפיל של אישה מאוד חזקה.

כך שהעצה היעוצה נראה לי שבהחלט יכולה לעזור להרבה זוגות ליצור מערכת קבלה-נתינה מאוזנת.

אבל לומר את האמת, אם להסתכל מטא-זוגיות, אני לא אוהב את כל הגישה הכלכלית הזאת של חסרונות יתרונות לתת לקבל (AKA תיאוריית החליפין החברתי).

כמו שכבר אמרתי בשרשור אחר אפשר ליצור זוגיות מתוך חיסרון (או בבוטות: מסכנות). וככה רוב העולם עושה. רוב העולם בודד, עצוב, חסרה לו אהבה, מצ'עמם לו, כו'. אבל נניח באמת שיש לנו מישהו שמסתדר בהכל, עצמאי וחזק, הכל אחלה. לא "שלמות" אבל מישהו שמסתדר יפה בחיים, למד לקחת אחריות, אוהב ללמוד דברים חדשים כך שכל בעיה הוא יכול ללמוד לפתור. אז על מי המצווה להתחתן? על האדם המסכן או על האדם השלם? ומה קורה אם יוצרים זוגיות מתוך שלמות במקום חיסרון? התשובה היא שאפשר להפסיק את סחר החליפין המצחיק הזה, הגבר יפסיק להרגיש שהערך העצמי שלו תלוי בכמה הוא עוזר לאשתו והיא מחמיאה לו, והאישה תפסיק לזייף מסכנות וחולשה. אלא פשוט שני אנשים בוגרים ואחראיים שלא מפחדים אחד מהשני או מעצמם או מאחריות יתנו את כל הכוח בחיים משותפים במטרה למסור את התורה לדור הבא.

ולא שזה קל. זה מאוד קל ורומנטי לקחת פרויקטים שיקומיים כו' ואפילו אם לא ברמה כזאת אז בחורה מושלמת מדי יכולה להיות מאיימת כי במקום מסוים קשה לדבר בגובה העיניים כי ההנחה שגובה העיניים זה שלשנינו יש בעיות וחסרונות. זה נושא שאני צריך עוד לחשוב עליו למען האמת. אבל סתם, לצורך העניין, ניקח את יצחק ורבקה, הזיווג האולטימטיבי, יצחק הוא כנראה האדם הכי מושלם בעולם באותה תקופה, ורבקה היא גומלת חסדים ברמה מטורפת, יפיפיה, אינטליגנציה רגשית, בקיצור הכי טוב שיש לאנושות להציע כרגע. והסיפור הוא דווקא על חיבור של שתי אישיויות עוצמתיות שמחליטות להיפגש, לא על אביר שמציל נסיכה והיא מתאהבת בו והוא מרגיש כמו גיבור. וצריך אדם לומר מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי.

ב"ח טור אבן העזר סימן א'

נראה דלפי שנמצאים מקצת בני אדם מעלים בדעתם המשובשות כיון שלטובתי עשה לי את העזר כמ"ש לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו הנה אין אני חפץ בטובה זו ואי אפשי בה כי לדעתו יותר טובה הוא לו כשישב בלא אשה וממציא לו עזר ברֵע ואת אשר נפשו קשורה בנפשו. ועל כן להוציא טעות זה מן הלב אמר יתברך שמו של הקב"ה וכו' שידע שאין טוב וכו' כי הוא יתברך היודע מה שהוא העזר לא כמחשבת לבו של אדם הטועה בדעתו להמציא לו עזר לרצונו ואמר עוד כי כוונת הבריאה וכו' כלומר בע"כ אין פי' לא טוב היות אדם לבדו שלא בא הוא יתברך כי אם להטיב לאדם לעשות לו עזר בלבד ושיכול לומר אי אפשי בה דא"כ לא היה צריך לעשותו בצורת אשה אלא היה לו לעשותו בצורת איש כמוהו אלא דבע"כ דכונתו יתעלה במה שברא האדם זכר ונקבה וקרא שמם אדם לא היתה אלא לקיים מצות פריה ורביה שהיא אחת מתרי"ג מצות ומצוה זו אי אפשר בלא עזר שעשה לו הוא יתברך כלומר אל יעלה על לב כי גם בלא נשואין אפשר בקיום פריה ורביה כשיעשה עם נשים דרך זנות כי זה א"א בלא עזר ע"ד הזנו ולא יפרוצו שאמרו בפ' הבע"י כל ביאה שאין בה פרוצה אינה אלא בעילת זנות ועל כן צוהו לדבק בעזר שעשה לו וכמ"ש רבינו בהקדמתו שלזה אמר לא טוב היות האדם לבדו כלומר אין טוב שיהא האדם מתבודד עם האשה כמו הבהמות שהן מתבודדים ואין הנקבות מיוחדות לזכרים אלא שעשה לו עזר שתהא מיוחדת לו ודבקה עמו.

מעניינת דוגמא של יצחק ורבקה

כי אני חושבת על הפער ביניהם אל מול אהבה שלהם כל אחד נוטה לילד אחר -  יעקב ועשו, והבית ממנו רבקה מגיעה מול הבית של יצחק.

ודוקא היא מחוברת ליעקב ויצחק לעשיו, ויש כאן דילמות, ונטיות שטבועות מהדורות הקודמים.

לא רוצה להוריד את זה חלילה למשהו של ימינו, אך הפער המשתקף בין שני הגישות שלהם כתוב ומונכח. ובטח היתה כאן השפעה הדדית, והחיכוך הזה יוצר דברים גדולים, ועוד ועוד בירורים שהעולם הזה מגלם.

לא ראיתי בהם דוקא את הזוג שמחזיק איזו אידאליה שלמה ומתוקנת מלכתחילה, אלא גורם להצפה של נושא שדרש את הבירור שלו.

זה משהו שכל פעם מפתיע אותי מחדש..זה לראות איך התורה מחזיקה סיפורי מורכבויות בלי הגנות

בורא נפשות רבות בחסרונן...

הרי אין דבר מושלם אנחנו כל יום מחדש זקוקים לאכילה שתיה שינה

וגם כנראה למחמאות נראות חום אהבה (שזה פחות ניתן למדידה פיזית...)

זה לא נראלי בושה או מראה על חולשה

וגם מידת בטחון, גם כשאדם נראה לו שהיא מושלמת, הגעתי לשיא הבטחון מגיע עוד משהו רצוא ושוב, ואז הוא מתמודד מול זה ומפתח אצלו עוד ועוד..

בסוף החיים נבנים על הדברים הקטנים היומיומיים, וגם אם זה נראה התעסקויות מיותרות זה מה שיבנה בסוף תמונה כוללת בריאה..

לדעתי, זה מאד קשה להגיע ''נקי'' לזוגיות, אני גם לא חושבת שיש ציפייה כזאת בעולם.. בסוף לכולנו יש חוויות ילדות ורשימו וכו', ודוקא יש כאן הזדמנות גדולה לתיקון

אני מתחברת לכך, שאם מגיעים מתוך מקום של ציפייה ומגיע לי ומקום חסר אז באמת אפשר גם לא לגדול מזוגיות, אלא רק לא להבין למה לא מסתדר, במקום לשמוח בחיכוך(שקל להגיד את זה, אבל יש גם מקרי זוגיות שזה מורכב מאד, אבל מדברת על הרמה הפשוטה), זה נותן איזה מקפצה... שגם ברווקות יש אותה כמובן, אבל כנראה זאת עוצמה אחרת.

ויש עניין גדול כל הזמן להתפתח ולגדול, ולעשות תיקון וכדומה, זה נראלי אפילו יותר מאיזה חסד גדול,

ובתכלס זה הרבה דיבורים, כי בסוף יש לי איזה רצון להגיע לזוגיות שהיא כבר מוכנה וברורה,  מן חלום שאצלי זה יקרה ככה שהכל יהיה חלק.. מתוק וקל.. אך בינתיים החיים מספרים אחרת, וכנראה שזה לא סתם, זה חלק מהדרך הזאת שמתארכת.

כי הים עודנו בשלו - שלם

מסכימה עם דבריה, זה באמת מאפשר להתחבר לאדם שממול.. ולהעריך את השוני שבינינו ולשמוח ממנו, להפריה הדדית..

וקצת לתת מקום לחולשה, זה נותן חלל פנוי...

הבעיה שזה מאולץ אז זה לא כיף:-/

באמת בעיה שככל שעובר הזמן ברווקות, אז נדרשים להתמודד עם המון דברים, אז אתה מנסה להסתדר ולהיות עצמאי... ובונה כלים להתמודד עם המציאות וזה יכול לפתח תחושה שבשביל מה אני צריכה מישהו מבחוץ שיתמוך לי בדרך שלו זה עלול רק להפריע...

וגם אולי זאת תופעת לוואי של האימון, מה שנקרא הפוך על הפוך

שלפעמים בכל האימון קצת מתכנתים ..חח מילה קשה.. להגיע לדייטים 'מושלמים', לשחרר חסימות, לראות מה נקודות הטובות, לבוא לדייטים עם אנרגיות וכו' וכו'... ואז עכשיו נדרש תיקון לחוסר טבעיות..

ואולי באמת כשיבקע הים, כשיגיע השבר הפנימי, אז הבשורה תוכל להתרומם ולעלות

ו נוכל לשיר את שירת הים ''כי גאה גאה"

סתם דוגמה. יש אנשים שמתפללים מאוד חזק ובדבקות מופלאה שתהיינה להם ערימות של כסף. אבל מה לעשות שהזוהר אומר אומר שהם כמו כלבים שנובחים "הב הב" (לא כקטרוג אלא מנקודת מבט של המדרגה הרוחנית). כלומר בזבוז עצום של משאבים. אבל נניח שיש לנו מישהו שיש לו מידת הביטחון 100%, אופי מאוד חזק שלא מפחיד אותו שום דבר... אז על מה הוא יתפלל?

היא הנותנת, דווקא כשיש מידת הביטחון אפשר "להשיל" את הגשמיות ולהתחיל ללמוד מה אנחנו צריכים באמת (בניין ירושלים, החזרת השכינה). ומרוב שאנחנו לא רגילים לחשוב ככה אז אנחנו נמצאים בבלבול.

יש פה איזשהו תהליך של טיפוס על הר, כאשר הצד שבו אנחנו מתחילים זה הצד של האשליות, והצד מעבר להר זה צד האמת. אז אנחנו צריכים לטפס גבוה גבוה ולהסיר מעל עצמנו את כל הדמיונות אם כי בסופו של דבר אפשר להגיע למצב שלא נשאר כלום. מרוב שאני שלם ורגועו ובוטח על מה יש לי להתפלל? ואז מתחיל התהליך של "הירידה לתוך האמת" שבו אני מגלה שיש לי צרכים וחסרונות אמיתיים שמהותם רוחנית מאוד.

וברור שיש לנו הרבה בירורים ובעיות וחסרונות, אפילו לי (כן כן לא תאמינו (סתם)). אני חושב שצריך אבל להבדיל אילו סוגיות הן דימיוניות בעיקרן, כמו זאת שהביאו בסרטון, שבאמת הכל נמצא בראש, ואילו סוגיות הן מהותיות וחשובות. ואני חושב שיש מינימום כלשהו שצריך להגיע אליו לפני שניגשים בכלל למערכות יחסים כמו שאני מייעץ למישהו שכל מה שמעניין אותו זה כסף שקודם יעדן את עצמו ואז יתחיל לחשוב על זוגיות.

לגבי מה שמיכל מספרת עליו: לא עדיפה אישה שלא ממש זקוקה לי? כלומר, לא בכזאת בוטות, ברור שאנחנו נעזרים אחד בשני ועושים את מה שהשני לא יכול וכו'. אבל אם יש מישהי עצמאית שיודעת להסתדר לבד, אפשר לעשות עם זה הרבה דברים מיוחדים, אם אני יודע שלא משעמם לה לבד והיא מסתדרת בבית אז אפשר לדבר על זה שאלמד בכולל ערב שעתיים-שלוש? או לחילופין, אם אני לא "זקוק" לה, כלומר לא מצ'גע אותה סתם עם כל מיני שטויות שאני יכול לעשות לבד, זה לא נותן לה יותר יישוב הדעת להתעסק עם הילדים? את יודעת אני ראיתי זוגות שנמצאים כל-כך עמוק בחיים של השני שאני פשוט שואל את עצמי מה עם הילדים? כל היום בירורים, כל היום עניינים, ליקוק פצעים, בקיצור זה הופך למטרה ולא לאמצעי.

זה העניין אולי שהגבר זקוק לאישה בדברים הרבה יותר עמוקים..

הרי מבחינתו מאד נוח לו ללכת ללמוד בכולל..

והיא מלמדת את הגבר מה זה להיות חסר

, האישה שמשולה לירח, שיודעת מה זה הסתר וחסר כל חודש מחדש.. יכולה להביא לו התחדשות שהוא אפילו לא מודע לזה...

מלמדת אותו להיות נוכח פה

אז אולי בימינו זה מתגלם במציאויות קטנות ולא בדברים עמוקים, אבל זה בסוף אותו דבר לדעתי, אנחנו בדור כזה שמתמודדים עם הסתר גדול... והכל קורה דוקא במקומות נמוכים, שאפשר תמיד לצמוח ולהגיע לרבדים יותר עמוקים... 

וכדי להיות שותף לזוגיות יציבה ובריאה צריך להיות חזק.

אגלה פה סוד,

זה מאוד אנושי להיות חסר,

השאלה אם אנחנו מודעים לכך או לא.

כאשר אנחנו מודעים לכך, אנחנו יכולים להשתלם - שזאת החוזקה האנושית. לעלות מעלה מעלה לא הרף.

"בנאדם על למעלה עלה, כי כח עז לך, יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים, אל תתכחש בהם פן יכחשו לך. דרוש אותם בן אדם וימצאו לך מיד"

חלק מהדרישה לכנפי הרוח זה זיהוי החסרון, החולשה, או לחלופין - ההזדמנות. במה עוד אפשר לעלות. ומן הסתם, אם יש עוד מה לעלות - כנראה שזה לא מושלם. ותמיד יהיה ב"ה מה להעלות וזה כל הכיף של החיים. זה לא בדיעבד, "אוף, אני לא מושלם, מה אני יעשה". זה הכיף של החיים!!!

מסתבר שיש פה תמונה מאוד הרמונית.

כי מה נכנה כ'מושלם'? מה שמשתלם ועולה בעלייה מתמדת.

לכל פלוס יש מינוס ולכל מינוס יש פלוס

בהמעלות והחסרונות, החוזקות והחולשות מקורן הוא בשורש אחד.

@מחפשת111 - תודה שהבאת את זה. שמעתי כבר בסרטון אחר שלה שהיא מדברת אותו על עניין וזה מחדד ומשמעותי בעיני

כיף לראות כמה שהסרטון עניין את כולם- גם אם חלק חלקו עליו..

כשאני שמעתי אותו, היו חלקים שהזדהיתי, ויש בזה המון עומק

הכל מתחיל מעמדת הנפש שלנו...

מכיר באופן אישי גברים שיש להם אותה ׳בעיה׳.

יש בנקודה שהיא נוגעת בה המון המון אמת.

בעיקר כי אנשים ׳מושלמים׳ כאלה יכולים להיות צדיקים וענווים ולא לתפוס מעצמם מושלמים,

ועדיין ליפול בזה- כי הנק המרכזית היא להצליח להרגיש חסר ונזקק, ולהרגיש בסדר עם הצורך הזה שבן/בת זוג יגיע וימלא את הנזקקות הזו. לא רק לדעת שיש בך חסרונות ועדיין ׳להסתדר׳ כמו שהיא אומרת בסרטון 

אם קבוצה של 20 מארגנים פיקניק  ואז בוואצאפ הם מנסים לחלק  מה כל אחד יביא או יעשה,

ואז אחד אומר בשיא הרצינות :

״אוקי, אני מארגן הכל״

ואז שואלים אותו ״מה הכוונה הכל ? אנחנו מחלקים משימות לכל אחד ״

והוא עונה ״לא לא, אני אקנה ואביא ואארגן הכל. אל תדאגו . יש כסף. יש זמן. יש אנרגיה. עליי.״

זורמים איתו הוא מארגן -הכל- .
 

*ואז*
**חודש אח״כ הוא -חוזר- על אותו דבר**
 

זה אומר שהוא מושלם ?

זה אומר שהוא צריך ______ את עצמו. (שורש א.ש.פ.ז)

השאיפה לשלמות היא לא מי שיש לו יותר יכולות, כי אף פעם לא יהיה בן אדם שיודע ויכול לעשות -הכל-
 

השאיפה ״לשלמות״ היא מי שיודע להפיק את המירב ממה שיש לו 
ולהתחבר בצורה הטובה ביותר לתמונת המצב החברתית, זוגית, משפחתית -הקיימת-

ואז לשפר אותה עבורו, עבור הצד השני ועבור הסביבה. ולעשות את זה בתבונה. בפרופורציה הנכונה. בחוכמה. כן כן. (אגב, בכל אלה אני גרוע)

לדעתי, למעשה, היא בעצם אומרת :
״<לכל החיים בסרט> תורידו קצת מעצמכם ותפתחו (תתחברו) לצד השני״
 

אבל בגלל שהיא נחמדה אז היא מגיעה לחבר׳ה הצעירים בדרך ״סיבובית״ ו ״מלטפת״.

אני לא חושב שבשום שלב, זה בריא לבן אדם שיחיה בסרט שהוא ״מושלם״. גם לא בערך. ולא קצת.

שמישהו יתן לי דמות  ציבורית אחת מפורסמת שהוא חושב שהוא ״מושלמת״. אין כזה דבר.

כל התורה מדברת על ענווה, פשטות, להוריד את הראש, בלי גאווה,

אז המילה ״מושלם״ לדעתי, בהקשר הזה, צריכה לרדת מהלקסיקון -לגמרי-.

אם בן אדם מגיע למצב שהוא חושב שהוא ״מושלם״, יש לו בעיה.

נסיים בתפילה :
נקווה שאף אחד בפורום הזה, לרגע אחד, לא חשב ״זה אני ! סוף סוף מישהו הבין את המצוקה שלי. קשה להיות מושלם״

קשה להיות יפה <----הגיוני.
קשה להיות בשלנית מעולה <-----הגיוני
קשה להיות בת זוג אכפתית מאוד <----הגיוני.
קשה להיות גאון בתורה <------הגיוני.
קשה להיות ״מושלמת״ <------- ?????? לרדת מהענן בבקשה. גם אם ה ״מושלם״ זה בתוך מרכאות. זה מנותק מהמציאות.

לסיכום :
אני מבקש מכל מי שקרא עד לכאן,

(אני לא הייתי עושה את זה, אבל אם עשיתם את זה, זה אומר שאכפת לכם, אז כל הכבוד)

בבקשה, לעולם, לא לחשוב -לרגע- אחד- שהוא ״מושלם״. 
שלא נדע.  אגב, גם לא על הצד השני. זה אותו טירלול בדיוק.

תודה.

אבל לא מסתדר עם העובדה שאני מוש (וזה באמת קשה)

יש אנשים שמטריחים את עצמם למוות סתם בשביל להרגיש מרטירים / show off / כל סיבה אחרת

ויש כאלה שמנופחים מחשיבות עצמית, גם לא קשור הנושא

כאן מדובר בבחורה שפשוט מסתדרת בעצמה בלי לקפוץ מעל הפופיק ומנסים לשכנע אותה שתתחיל לחפש בעצמה מלא חסרונות שטותיים כדי שימלאו אותם

לדעתי בזבוז זמן ויוצר מערכת התנהלות מוזרה

להיות מושלם זה רק הקב"ה, להיות שלם זה לא להרגיש שחסר לי משהו או שיש לי בעיות

חלוקת משאבי אנוש מושכלת = אחלה

להעמיד פנים שקשה לי לפתוח את הצנצנת כדי שהאביר יבוא ויעזור לי וירגיש טוב עם עצמו = משחק מיותר

מעולם לא ראיתי את עצמי כמושלמת, אין לי בעיה למנות לא מעט חסרונות שיש לי.

אז אולי אני לא מבינה מאיזה כיוון זה מגיע, אבל קשה לי עם הפתרון שהיא הציעה.

קשה לי מאוד מאוד להעריך אנשים שמתעצלים ומנצלים אנשים אחרים. אם הייתי מגלה שמישהו שאני יוצאת איתו עושה לי קטע כזה - שהוא לא עושה מאמץ מינימלי כדי שאני אעשה את הדבר - יש מצב שהייתי מסיימת את הקשר רק על זה. לי זה נראה סוג של קשר של ניצול, לא של מצע לאהבה.

הרעיון הוא להדגיש את ההשלמה שבזוגיות.

מיכל נתנה דוגמאות מאוד פשוטות שהם יכולות להרגיש הרבה יותר מעבר למה שהם.

כאישה עוזרת לבן זוגה (וכן להיפך) אז הוא מרגיש את הצורך שלה בבה. הצורך הריגשי, לא הטכני. ע"י הצורך הטכני (מה לאכול, להסתדר במרחב ואנערף מה) מתעורר הרגש למעבר לכך. אם היה מדובר באדם זר אז היה כלפיו הכרת תודה, אבל כשבני זוג מסייעים אחד לשניה הם מרגישים את זה ברבדים הרבה יותר עמוקים.

הרעיון להיות פתוח לסיוע ולעזרה הוא רעיון טוב וחשוב כאשר יש לו גבולות ברורים, כמו כל רעיון.

תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.

יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.

כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...

על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.

השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.

אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..

הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)

אני חןשב שלחלק מהשומרי נגיעה המשיכה יותר מורכבת ופנימית בראש ובראשונה משום שבחיים לא באמת היינו עם בחורה אז כביכול יש קושי מסוים במה לדמיין ואיך זה מרגיש אז זה כביכול לא כל כך מושך. חיבוק היה יותר קל לדמיין אז לכן זה היה יותר "ריאלי".

דבר שני שאני יכןל לומר לצערי מניביון זה שאם כבר בקשר יחסית מתקדם אתה עדיין עם לבטים וספקות כאלה אז עדיף לא להמשיך כי הבחורה נקשרת יותר ככל שעובר הזמן. ואתה מצידך כמעט כלום לא הישתנה במשיכה (למרות שקיוות שכן)

משיכה זה לווא דווקא לגוף זה יכול להיות מאד גם לסגנון בנאדם ולדברים שאתה מעריך בה ואתה רוצה לבלות יותר זמן איתה ולהיות קרוב. זה גם דגש חשוב

שומרי נגיעה יותר יכולים לדעת איזו משיכה נצרכת כדי להתחתן.

זה לא מסובך. אם יש לך חיבור רגשי אליה ויש לך רצון להרגיש את החיבור הזה דרך נשיקה מהסוג הזוגי - אז אתה מספיק נמשך.

ודוק כי קיצרתי

אחי את הרף אתה מציב, אף אחד לא יכול להגיד לך "שמע הרף מגיע ב- x" כי הם לא אתה ויכול להיות שלהם זה עבד אבל לך זה פחות יתאים. התשובות לשאלות האלה בעיניי נמצאות בתוכינו ולהכניס אנשים אחרים למקום הזה ששייך לך זו טעות.

לאנשים שונים יש דעות שונות, ולחלקם יש רצון לחלוק את דעתם איתך, בין שתרצה בכך ובין אם לא.

מה עושים?

אפשר להתעלם.

זה לא עניינכם.

זהו ההחלטה שלי, וזהו.

לפעמים זה הדבר הנכון לעשות.

אבל

אפשר גם לנסות להבין את הצד השני.

למה הוא אומר לי את זה?

מה הוא חושב עליי?

האם ייתכן שיש צדק בדבריו?

האם הוא רואה משהו שאני לא רואה אותו?

ואם אתה שומע את אותו הדבר מכמה אנשים,

במיוחד אם זה אנשים שאתה מוקיר ומעריך,

אולי לא צריך להציב סימן קריאה על הדבר,

ואולי כדאי לחשוב על זה מחדש.

להיות מוכנים לאפשרות שלניסיון חיים של אנשים אחרים יש משהו שאני יכול ללמוד ממנו,

ואולי לדייק יותר את הדרך שלי.

בסופו של יום אלו החיים שלך,

אתה זה שאחראי לקבל את ההחלטות,

אבל הרבה פעמים דווקא מתוך דיבור ושיתוף עם אנשים שלא מסכימים איתנו,

אפשר לדייק את עצמינו עוד יותר, להבין מה חשוב יותר ומה פחות,

ותמיד להשאיר איזשהו פתח שדברים יגיעו מכיוון שלא חשבת עליו בכלל.

עם זאת, כל אחד רואה את החיים מתוך הפרספקטיבה הצרה שלו, וייתכן שמה שהיה טוב ונכון לאדם אחר זה לא הדבר הנכון והטוב עבורך.

(ומזכירה כאן את השרשור הזה: האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

אבל מתוך ידיעה ברורה שאני מחפשת משו מסוים ושיש דברים שלא אתפשר עליהם

מהצד שלי אני יכולה לומר שכנראה שידרתי מבחוץ משו אחר ממה שאני מחפשת ואולי זה מה שגרם אבל בפנים זה לא ערער אותי וזו תובנה של בדיעבד

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.

אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.

גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.

ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.

ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.

ברור שלא

אולי את החלטית לי קשה לבחור מה לשים

אחרי 2 פגישות שבעלי הגיע אליי, נסעתי אליו. ועודף זמן לא היה לי. הייתי סטודנטית עובדת. אבל עדיין זה חלק מהעניין בעיניי שגם הבחורה תבוא וזה היה אוטובוס ורכבת ועדיין זה קרה ולא היה נראה כמו דרישה לא הגיונית האמת

אגב לא התארגנתי ברמה שונה מההתארגנות ליום יום האמת. גמככה אני מתאפרת, מחליק בשיער כנל, לא חייב בגד מאוד מיוחד.. מי ישמע לאן הולכים חח

לא יודעת אולי הסטנדרטים שלי לא משו אבל אם אין זמן לייבש שיער לא חייב לחפוף אותו בכל מחיר. אפשר להתארגן על השיער אפילו יום לפני בערב אאכ ושיא הקיץ חום אימים ואז למה לייבש אותו בכלל הוא ייהרס תוך רגע

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

הייתי שמח גם להתכבד בחטיף אנרג'י, אתה שומר את זה רק לבנות המין היפה?

אני חווה הדרה על רקע מגדרי.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.