חסרה או לא מושלמת. לא יודע אולי בעלת מעלות פוגע להם באגו או משהו אחר. אולי זו גם דרך מסויימת של התקשרות האשה לגבר.

אבל אני בכל אופן לא מתחבר לקטע הזה שהאשה תזמין או תתמקד בחסרונות.

אני דווקא מחפש בבחורה מעלות וכמה שיותר, יותר טוב. בטבעיות יהיו גם חסרונות שיהיו חלק מהחיבור, אבל לא הייתי רוצה שבחורה תזמין אותם בשבילי.

המעלות של אשתי לא מהווים איום, אלא דווקא דבר חיובי.

שלה ש"את לא יודעת הכל וזה בסדר" מדבר על גאווה ודעתנות יתר.

לא יודע מה לגביך, אבל רוב ככל החברים שלי והמעגלים שלהם והמעגלים שלהם, לא שמעתי פעם אחת גבר שמחפש אישה דעתנית, ועדיין יכול להיות שקיים שם בחוץ מישהו שכן.

גבר בטבע שלו רוצה לכבוש ולהוביל, וכשבאה מולו מישהי שתהיה הכי יפה הכי חכמה הכי טובה הכי צדיקה, אבל מה? דעתנית, זהו, שם לרוב זה יגמר, גם אם הוא לא ידע לשים על זה את האצבע ויגיד בגלל כל מיני דברים אחרים. גבר לא מחפש גבר להתנגח איתו בבית, הוא מחפש אישה שתקבל ממנו. ידועים הדברים, אישה מחפשת להיות מקום ראשון אצל בעלה(וזה כולל הכל, מחמאות יחס תשומת לב וכו' וכו'), וגבר רוצה כבוד. זהו שם זה נגמר. ועכשיו אני בטוח שיהיו חולקים, רק לא עליי אתם חולקים זה לא דברים שהוצאתי מהראש אלא על גדולי ישראל אתם חולקים.

בריא ובכוונה לפגוע ולהתנגח באחר, אלא באחת שהיא בבחינת: "וַיִּגְבַּ֥הּ לִבּ֖וֹ בְּדַרְכֵ֣י ה' ". כמו המשל של החתם סופר בתחילת בראשית לגבי האש שעולה ומתלהטת בקרבה בתכונות בדברי קדושה ודברים חיוביים.

כשאנחנו מדברים על מערכת היחסים הנובעת מתוך חיסרון בגדול לאנשים יש בערך 4 חסרונות עיקריים וכל אחד מחפש משהו אחר מהם

1. אהבה (= nurturing, אכפתיות, להרגיש עטופים בחום כו' וכו') (לרוב נשים)

2. תשומת לב (= שידעו שאני קיים ויסתכלו עליי וכך יאשרו את הקיום שלי, או משהו כזה, לאו דווקא מתוך רצון לאהבה או רגש עליונות) (לרוב נשים)

3. הערצה (כבוד, מחמאות, תחושת חשיבות ועליונות) (לרוב גברים)

4. ביטחון (שמירה על גבולות, לא להיפגע, לא להיות מאוים) (יש ויש)

///

ברמה פתולוגית, 1 הופך להפרעת אישיות גבולית או תלותית, 2 הופך להפרעת אישיות היסטריונית, 3 הופך להפרעת אישיות נרקיסיסטית, 4 הופך להפרעת אישיות נמנעת או סכיזואידית (כלומר לא יוצרים מערכות יחסים)

לדעתי גם ברמה הלא-פתולוגית זה לא באמת טוב

מישהו שבאמת חי תורה ומושגים של תורה, איזה כבוד הוא צריך? הוא צריך מחמאות? הוא צריך צומי? אם יש לו מידת הביטחון, למה שיפחד וירגיש מאוים? או שירגיש צורך להוכיח לאשתו שיש לו ערך? אין דברים יותר חשובים להתעסק בהם? בקיצור אדם ברמה רוחנית ואישית גבוהה פשוט לא נמצא שם. ואז הוא יכול להפנות את כל הכוחות שלו ליצירה כלומר מילוי החובות החיצוניים (פרנסה, החזקת הבית, פתרון בעיות) וחובות פנימיים (חינוך ילדים, תלמוד תורה וגמילות חסדים). קשה לי לתאר שאברהם אבינו או ר' עקיבא או הרב עובדיה יוסף זצ"ל או הבבא סאלי זצ"ל חיו במושגים כאלה.

///

ובמאמר מוסגר, לא יודע מה העניין של "רגש וגעגוע עמוק". זה כאילו שכדי להתחתן צריך לעשות speedrun any% ליצור געגוע ופרפרים בבטן כאילו זה התנאי לנישואים. אולי אני פשוט לא מבין בזה. אבל הדרכת גדולי ישראל היא לא ללכת רחוק מדי עם הדברים האלה אלא בסה"כ לחפש התאמה סבירה ברמה של רמה רוחנית, השקפה, תקשורת שעובדת. זה הכל באמת אני לא מבין למה להמציא פנטזיות ולהתבאס שקשה למצוא אותן.

אבל כמה אתה מכיר היום שבאמת "חיים תורה ורוחניות" ? אם הבנתי נכון את ההגדרה שלך אז אני מכיר בודדים ומעטים. מאוד.

ולגבי הכבוד שגבר מחפש, אתה מתאר אדם בדיוק כמו מה שכתבת בצורה מדהימה בהודעה האחרת שלך "זוגיות מתוך שלמות ולא ממקום של חיסרון" אז הגבר שאתה מתאר נמצא בשלימות - "מה איכפת לי מה אישתי חושבת עליי, יש לי ילדים על הראש עבודה ותורה, לא באמת מעניין אותי אם היא תעריך אותי או לא" זה מה שתיארת, אני טועה?

ואני מקווה ששנינו מבינים שהאופציה הזאת מאוד לא ריאלית, אני דיברתי על דבר אחר, לא על תלות כזאת שתיארתי במירכאות.

הגבר שאני מתאר זה לא איזה sigma grindset

אני פשוט שואל את עצמי מה הרב עובדיה זצ"ל היה עושה? איך הוא היה מתנהל בבית שלו? או לפחות איך אני חושב שהוא היה עושה את זה?

ברור שגבר כזה יהיה קשוב לאשתו, והפידבק שלה מאוד חשוב גם ברמה המשפחתית גם ברמה של הצמיחה האישית, "שרוי בלא אישה שרוי בלא חומה" "נקבה תסובב גבר" כלומר הבחורה מכניסה איזונים וגבולות לכן צריך להיות עם 100% קשב ולהתעניין וכו' ותקשורת בריאה

מה שאני מדבר עליו זה כל משחקי הכבוד והסחר חליפין, כל הדימיונות האלה שגבר צריך אישה ש"תיכנע לו" או נסיכה ש"יציל אותה" וכך הוא יקבל את "תואר האבירות" הסימבולי כלומר אישור לערך העצמי שלו. או שהנסיכה בכוונה תסגור דיל עם הדרקון שהנסיך יציל אותה כדי שירגיש יותר טוב עם עצמו ואז היא תרגיש יותר טוב עצמה כי היא תראה עד כמה הוא רומנטי. צר לי אבל זה מטומטם, ואני לא רואה איך אפשר למצוא לזה זמן בחיים עם עבודה וילדים ולימוד תורה משמעותי. אולי אני סאחי מדי אבל זה איך שאני רואה את הדברים. ראיתי מערכות יחסים שמנסים לעשות את ההינדוסים האלה ובתור מתבונן מהצד זה נראה ילדותי מאוד. המשחקים האלה אולי נצרכים כדי להחזיק מערכות יחסים שאין להן דבק יותר רציני. אבל אם שני בני הזוג מתעלים מעל זה אז אפשר לבנות משהו על קרקע הרבה יותר גבוהה רצינית ואמיתית.

זה מה שהבנת ממה שכתבתי?

בסרטון המקורי היא מתארת בדיוק את מה שאמרתי. כלכלת מערכת יחסים שבנויה על חסרונות וזיופים כדי ליצור איזושהי מניפולציה שתוביל לכך שהגבר ישתכנע שהוא ראוי לכבוש את הבחורה והבחורה תשתכנע שהוא רומנטי.

מה שאתה מדבר עליו זה נושא קצת אחר שגם אפשר לפרק אותו לשני נושאים, הא' זה אישה דעתנית, עבור חלק זה חיסרון עבור חלק לא, מ"מ כשמדברים על אותה "מושלמת" לאו דווקא הכוונה למישהי דעתנית עקשנית (ומ"מ יש בזה בעיה אחרת, אכמ"ל)

הב' זה כבוד, כמו שאמרתי אין כבוד אלא תורה כלומר זה משהו שצריך לנבוע ממערכת שמושתתת על תורה ולא אותם משחקי כבוד כנ"ל

זה אולי נכנס לסלנג כי ״כולם משתמשים בזה״
אבל הכוונה המקורית של זה, התחילה מלחץ חברתי על מי שלא משתמשים בסמים.

כלומר, אנשי סדום ועמורה המודרנים, לא חשוב שמות, מתחרז עם נימול,

חיפשו דרך, שבה הם הפכו את היוצרות:

מי שמשתמש בסמים הוא הסבבה, הזורם, חלק מהחבר׳ה המקובלים..

וזה שלא משתמש, הוא הסאחי, היבש, המשעמם, זה שלא מעז, הרגיל.

הם רק שכחו לספר לכל הגאונים האלה,

שבסופו האמת תתגלה והסמים ״הקלים״ הם ממש לא קלים ואי אפשר יהיה להסתיר את כל האשפוזים בבתי החולים הפסיכיאטרים

של כל החבר׳ה שחשבו שהם מצאו פטנט איך בשניה אחת להרגיש ״סבבה״.

כמובן שאין כזה פטנט. כי אין חומר בעולם שיכול לגרום לך להרגיש -מאוד- סבבה -בטווח המיידי-, 
בלי לעשות -מאוד- נזק בטווח הארוך. 

לסיכום :
המלצה - לא להשתמש במילים של אנשי סדום ועמורה בעידן המודרני. בקטע לא במשהו שקשור לסמים.

תודה.
 

המזיקות של סמים

עבר עריכה על ידי advfb בתאריך ט"ו בשבט תשפ"ד 22:00

ואדם שהוא אנושי אז הוא חסר. זה התסביך של האנושות מתחילתה, שהיא חסרה. לא רק פשוטי העם אלא גם גדולי האומה. אדם בטבעו הוא חסר. הוא לא רק עשוי מנשמה, הוא עשוי גם מגוף.

אז מה קורה אצל אנשים גדולים?

הם בודאי לא מושלמים!

אז מה כן?

משתלמים!

הם בעלייה מתמדת, מה שהרבה אנשים לא נמצאים בוץ בעלייה גדולה מתמדת ולכן הם זוכים להרבה ברכה וגם הסביבה שלהם.

מישהו שבאמת חי חיי תורה הוא צריך כבוד! כי אם לא יכבד את עצמו אז הוא גם לא יכבד הזולת. הוא צריך לכבד את עצמו מתוך הבנה עמוקה שהוא בריה של הקב"ה, שהוא אדם, נזר הבריאה, שהוא בן לעם הישראלי. מתוך כך עליו לאפשר לברכה להמשיך לחול. "אין כבוד אלא תורה". "ובתורתו יהגה - תורה דיליה". תלמיד חכם צריך לכבד את התורה שלו שנקראת על שמו. חובה מאוד גדולה.

אתה צודק שזה לא אותו כבוד שרשע או אדם ריק רודף אחריו. הצדיק מוצא את השורש של הכבוד האנושי שטבוע בו ומנתב אותו לעבודת ה' יתברך.

לגבי דברי מיכל על רגש עמוק - אם אתה תופס את הגישה החרדית בעניין, אשריך. להבנתי, לא מדובר בפנטזיות אלא במוערבות ריגשית ברמה הזוגית. שמתחיל לבצבץ שם משהו מהסוג הזה.

אני חושב שכדי לגשת בצורה בריאה למערכת יחסים צריך (בין השאר) שני דברים:

הא' הוא תודעת שלמות ברמה הבסיסית (לעומת תודעת מסכנות / חיסרון).

הב' הוא תודעה תורנית.

מסכנות זה שאני מרגיש שיש לי המון חסרונות ואני צריך שימלאו לי אותם. למשל חסר לי כסף, תאוות, צומי, חום ואהבה, כבוד והערצה, כו'. ובלי זה רע ומר לי ואני לא יודע איך להסתדר. ויש גם תודעת מסכנות ברוחניות, אנשים שמרגישים כל הזמן דפוקים וחוטאים ושחסר להם בעבודת ה'.

שלמות זה שאני מרגיש שאני עצמאי ויציב. אני לא צריך קניינים חיצוניים שימלאו לי את החלל בלב כי הלב שלי מלא. אני מסתדר יפה עם כל הבעיות שלי - ואם לא, אז אני לא מאבד עשתונות, יודע לקחת אחריות, ואמנם עם כל העליות והמורדות אני לא מרגיש מסכן. וכמובן שלמות אין פירושה סטטיות כי לב אם העולה על גדותיו שמשפיע החוצה. אז השלמות שלי מקרינה כלפי חוץ, השמחה גורמת לי לרצות לעשות גמילות חסדים, להיות נחמד לאנשים, כו', וגם בעבודת ה' אני מרגיש כמו מעיין המתגבר שרוצה לעלות ממדרגה למדרגה. השלמות הזאת לא אומרת שיש לי הכל, או שאני שמח כל הזמן. אני יכול להיות גם נכה או בדיכאון ובו-זמנית שלם, אם אני לא מרגיש מסכן.

אז דבר ראשון נרכיב את העדשה של התודעה התורנית. פתאום אני מגלה שלא חסר לי כסף, כי הקב"ה מגלגל לידיי בדיוק כמה שאני צריך באותו רגע. ואני מגלה גם שאני לא צריך את המחמאות ואת ההערצה של אנשים כי אין כבוד אלא תורה. ועוד הרבה קניינים חיצוניים שאני מגלה שהם באמת סתם אשליה.

והלאה נרכיב את העדשה של תודעת השלמות. אני מכיר את הערך שלי ואני לא צריך אישורים חיצוניים ביחס אליו. אני לא צריך צומי כי החיים שלי מלאי עניין גם ככה. גם בלי שירעיפו עליי חום ואהבה אני מרגיש יציב ושמח, שוב, פחות או יותר. עכ"פ אני לא מרגיש בודד. אני גם לא מרגיש מאוים מאף-אחד כי יש בי מידת הביטחון ולכן גם אני יכול להתחבר אל אנשים ולסמוך עליהם לפי העניין.

///

האם האדם הוא חסר? בוודאי. והסבא מסלבודקה אומר שכל מדרגה היא כמו קוף בפני אדם ביחס למדרגה שמעליה כלומר הבדל ממש מהותי.

ניקח מישהו שכל מה שמעניין אותו זה כסף. הוא למעשה מסכן כי כל האושר שלו תלוי בכסף והוא דואג מזה כל היום. מה הפתרון עבורו? בכנות לא הייתי מציע לו פתרון בתוך עולם המושגים הנוכחי שלו אלא לצאת ממנו לגמרי. אז אוקיי, הוא גילה שכסף זה לא הכל בחיים, יש אהבה, רגשות, כו'.

אז עכשיו הוא רוצה אהבה ורגשות ו-validation כי הוא בודד. הפתרון המהותי בשבילו הוא שוב להתעלות, וזאת עבודה מאוד מאוד קשה שדורשת שינוי מהותי ביותר של דפוסי חשיבה. אוקיי אז עכשיו הגענו לאותה שלמות אישית לכאורה... מה הלאה? מסתבר שאנחנו בקושי יודעים. אבל אם להפעיל את השכל אפשר לגלות שיש לנו המון צרכים אמיתיים, לא מדומיינים, שאנחנו אפילו לא מודעים אליהם: כמו שהזכרתי את הצורך באיזונים ובפידבק, הצורך במשהו ש"יוציא אותנו מהדעת של עצמנו" מה שנקרא, הצורך בכבוד פנימי כמו שאמרת, ולא כבוד מדומיין, בקיצור המון דברים שהם כבר הדבר האמיתי.

אני לא חושב ששלמות מצויה רק בעלייה מתמדת אלא אפשר למצוא שלמות בכל מדרגה. שלם בגופו, שלם בממונו, כו'. שלמות האישיות באותה רמה הבסיסית שתיארתי תתאפיין באחריות, עצמאות, יציבות רגשית. אלה שאלות של כן או לא.

///

מיכל בסופו-של-דבר משאירה אותנו ברובד יחסית נמוך לדעתי, רובד משחקי ודימיוני. הבחורה צריכה לבלף כדי שהבחור ירגיש שהיא "זקוקה לו" (שוב, מונחים של חיסרון), וככה היא תוכיח לעצמה את הנאמנות והרומנטיות שלו (במה זה עוזר? אין לי מושג). זה לא רציני. ואני אומר שזה לא רציני כי ראיתי את השיטה הזאת בעיניים וזה מגוחך ומקבע בתוך מושגים בעייתיים. נניח היא כל הזמן תספר לבעלה כמה היא זקוקה לו וככה הוא ירגיש שצריכים אותו. במה זה טוב? זה רק מחזק את הדפוס שהערך שלו תלוי באישור חיצוני ושאהבה תלויה בכך שזקוקים אחד לשני ואי-אפשר להסתדר לבד. ואם מסתדרים לבד אז לא צריך זוגיות (מסקנה עצובה של תרבות המערב).

גם ניקח את זה שלב קדימה. מה לגבי גידול ילדים? כמו שהטור אומר המצווה היא פרייה ורבייה, כלומר להעביר את מסורת התורה לדור הבא על הצד הכי טוב שאפשר. זה מצריך המון כוחות ואחריות ובגרות. זוג שכל היום עסוק בכל הכלכלות המוזרות האלה, ברגשות נחיתות כאלה ואחרים, בבילופים והינדוסים, ביצירת חסרונות והטלת משימות אחד על השני, זה פשוט בזבוז משאבים עצום לדעתי.

אני פשוט מנסה לדמיין: מה אם הייתי חזק ועצמאי? מה אם הייתי מתגבר על כל מיני חששות ושלדים מהעבר? ומה אם מי שמולי גם הייתה אחת כזאת, או מישהי שמנסה להגיע לשם? האם אנחנו נצטרך להיות "פגומים" ו"נזקקים" כדי לאהוב? או שאפשר לאהוב גם סתם ככה?

///

לגבי המשפט האחרון אני אכן מזדהה יותר עם הגישה החרדית בנושא. אני לא יודע עד כמה אמורה להיות "מעורבות זוגית" לפני הנישואים. אבל כנראה זה כבר עניין של השקפה.

בס''ד

יש מגוון רגשות עמוקים גם של חוסר, הן לא חייבים להגיע מתוך מסכנות...

בסרטון זה באמת

נראה מאולץ, אבל זה רק נראה לי כדי לחשוף דברים שאכן נמצאים, שקצת מודחקים

..ואם זה לא אינטרסנטי - אלא על מנת להכיר באמת בזה שהקב''ה ברא אותנו שניים שמשלימים, זאת יכולה להיות מתנה

הרי בשביל מה אני חי בתוך חברה? בשביל מה השוני בין אנשים? אם הכל אני מקבל מעצמי או מהתורה מה עניין?

מנסה להבין איך אדם למשל שמתמודד עם קשיי  כסף יגיע למצב של שלמות ובטחון, אם הוא לא נוכח קודם כל בחושך בהסתרה בחוסר?

חושבת ש'התשובה' התהליך שהוא יעבור כדי להגיע לבטחון יכולה גם להתגלם דרך אנשים- שזה גם רצון ה'..

זאת אמנם התמודדות גשמית, אך הקב''ה בהחלט נוכח בה. איך הוא יפתח את מידת האמונה, אם הוא לא ירגיש את החוסר קודם?

האם הוא חייב להרגיש מסכן - או - שיכול להרגיש חוסר וקושי וחושך ואז אחר כך ינבע האור אחרי תהליך.. יתכן שהתהליך שלו יהיה להבין שיש מסביבו סביבה שרוצה לעזור לו.. למשל...

לא נוטה להגיב הרבה, כתבת תיאוריה סדורה ולא יורדת לסוף דעתך..מנסה להבין

אבל לשאלה:

הרי בשביל מה אני חי בתוך חברה? בשביל מה השוני בין אנשים? אם הכל אני מקבל מעצמי או מהתורה מה עניין?

התשובה היא שברור שיש המון דברים שאפשר וצריך לקבל מאנשים. אי-אפשר להגיע לחכמה אמיתית בלי ללמוד מאנשים. וכו' וכו'. מה שאני מנסה לומר זה שהדברים שאנחנו רוצים לקבל מאנשים, יכולים להיות בכלל דברים דימיוניים שאנחנו לא באמת צריכים. ואם נשדרג את האמונה שלנו אז נגלה שזה סתם הבל ורעות רוח, ומצד שני נגלה שהם יכולים לתרום לנו דברים אמיתיים ומשמעותיים באמת, כמו שכבר הזכרתי לעיל - פידבק, איזונים, "איזהו החכם הלמד מכל אדם", חידוד שנוצר כתוצאה מאותו חיכוך.

לגבי הצורך בחושך לפני אור - לאו דווקא. אם נניח נולדנו בעולם שבו כולם חושבים שכסף זה רק אמצעי שהקב"ה נותן דרך ההשתדלות שלנו, ואפשר גם לחיות בכבוד ברמה כלכלית פחותה יחסית כי הכבוד האמיתי נמצא בעולם הפנימי. זה עולם מתוקן יותר שיש לו זמן להתפנות לעיסוקים עליונים יותר.

ואמנם זה שאנחנו נולדים עם כל החסרונות האלה זה חלק מבעיה כללית של גלות השכינה, הלא, בע"ה כשיבוא משיח צדקנו הרבה בעיות פשוט תיעלמנה, ואז כמו שאומר הרמב"ם זה ייתן לנו יותר אפשרות לחיות חיים רוחניים.

ברור שאין פה מימד של אשמה שיש לנו חסרונות אבל אני לא רואה בזה מצב אידיאלי וגם כשאנחנו מחנכים את הדור הבא אנחנו משתדלים שיהיו להם כמה שפחות כאלה, משתדלים לתת חום ואהבה ולהקנות דעת תורה כו' ואז נקודת המוצא הרבה יותר קרובה לאמת

עריכה: געגוע זה רגש בריא מאוד שברור צריך לתת לו מקום, השאלה איזה, יש געגוע של בדידות (רע לי ומשעמם לי לבד) ויש געגוע של אהבה וחיבור (אני מאוד אוהב מישהי והיא מאוד חשובה לי).

"זקוק ל..." זה לא מעיד מסכנות.

מפקד זקוק לחיילים שלו, לדוגמא, הוא לא מסכן.

איש זקוק לאשתו, אשה זקוקה לבעלה. מסכנים? לא. זקוקים? כן.

בכלל לא הבנתי איך הבנת אותה ככה וזה נראה לי לא יקדם את הדיון אז לא נראה לי שיש להתייחס לכך.

דבריך הם נכונים במידת מה, אך לא תמיד בהכל אדם יכול להתגבר ויהיה בסדר. איש זקוק לאישה בכל מיני היבטים ריגשיים וגם בהיבטים פיזיים. אוי לו לאיש שאין לו חסרון שאישה תוכל למלא לו, וכן להיפך. 

לא התייחס ל"רוחות הנושבות" שאתהמ דבר עליהם, כי הם לא חלק מהדיון ולא מזהה אותם בדברי מיכל.

זה הולך להיות ארוך אבל HERE WE GO

אז דבר ראשון הקשבתי הרבה פעמים כי באמת חשבתי שפספסתי משהו אבל האמת אני מגיע בדיוק לאותן מסקנות. הבה נסתכל.

1. היא מתארת את בעיית השלמות כלומר בעיה של אנשים ש"מסודרים ומסתדרים" ולא מצליחים להתחתן.

2. לאחר מכן היא מספרת על אותה בחורה שהכל אחלה מצוין ממש ידידי נפש מדברים על הכל + עושים צחוקים + נהנים. אלא ש"לא נפתח הרגש / לב" של הבחור

"ניסינו שיקרה איזה רגש, איזה געגוע עמוק".

3. כנראה נובע מהמחשבה הבאה העוברת בראש הבחור: "אם את כל-כך מושלמת, אין לי מקום אצלך, את בעצם לא צריכה ממני, "אם אני לא אהיה תהיי חסרה אותי מאוד" - אני לא מרגיש את זה" + "אין לי הכוח להרגיש משמעותי, להרגיש שצריכים אותי".

4. הבחורה אומרת: "בגדול אני מסתדרת עם כל הבעיות שלי, אני כן רוצה וצריכה בעל, לא יודעת בדיוק להגיד למה."

5. "סידרת לך שאת הכל סבבה, שאת לא צריכה אף-אחד, אז הנה קיבלת."

6. העצה: "אל תתאמצי" + "חפשי כל-מיני חסרונות קטנים כמו קשה לי עם הוייז או לפתוח את הצנצנת," "וכך תהפכי לחסרה. תהיי מסוג האנשים שצריכים מישהו"

///

1. אנשים "מסודרים ומסתדרים" הם בסה"כ אנשים שפחות או יותר לקחו את עצמם בידיים גם מבחינה גשמית גם מבחינה נפשית ולמדו להתמודד עם בעיות. עדיף לא לקחת את עצמנו בידיים ולא לדעת להתמודד עם בעיות? להיות בן-אדם שלא יכול להסתדר לבד? OK אתמהה, נגיע לזה.

2. כמו שכבר העלינו זה קצת שאלה של גישה חרדית, אבל גם בלי זה בכנות אני חושב שהבחורים האלה סתם מסתבכים עם עצמם על כלום וחבל. אבל כאמור קטונתי.

3. ביחס שלנו לכל הנושא של זוגיות יש לנו הרבה דעות קדומות של מה זה זוגיות ואיך זה אמור להיראות, חלק נובע ממה שאנחנו רואים מסביבנו, חלק נובע מתורה שלמדנו, חלק נובע מתרבות כללית, אז לא יודע כשאני ניגש לזה אני צריך חושב שצריך לעשות בירור עמוק מה זה אמיתי ומה זה קלישאה.

אז ניקח את המחשבה הספציפית הזאת ונשאל: האם היא נכונה? האם היא מוכרחת המציאות? כי יש עוד אלפי דפוסי מחשבה אחרים, חלקם טובים וחלקם לא, יש כאלה שקיימים אצל חלק מסוים מהאנשים ויש כאלה שלא קיימים אצלם וקיימים אצל אחרים.

נסתכל על הנחות היסוד:

- אם את מושלמת, אין לי מקום אצלך. אוקיי ומניין לנו שהוא אמור למלא לה חורים? לסתום לה את החור בלב ולהפוך אותה מעצובה למאושרת? אולי זה לא התפקיד שלו? אולי יש לה מקום בשבילו וזה בכלל לא קשור לשאלה האם היא צריכה את העזרה שלו בפתרון בעיות?

יצא לי להכיר בחורה כזאת שזה בדיוק מה שהיא הרגישה, שאני ממלא לה את החור בלב וסותם לה את הריקנות. רומנטי פיצוצים, אבל אחרי כמה זמן, זה מתחיל להיות... מעיק. בסוף אם אנחנו בעצמנו לא תגיע למדרגה של שלוות הנפש אז אף-אחד לא יעשה זאת במקומנו בדוק ומנוסה.

מצד שני, הכרתי גם בנות שבאמת לא צריכות אותי. לא שאין לי מה לתרום להן, פשוט הן מסתדרות יפה מאוד גם לבד. וגם אני לא הרגשתי שאני זקוק להן, כי אני יודע לחיות לבד. ועדיין הן מאוד חיבבו אותי והייתה לנו תקשורת מדהימה ורגשות ומה שאתה רוצה באמת ממש כיף ופלאי והרבה פחות מאיים. לאותן בנות עם חסרונות היה הרבה יותר קל להיפתח ולהתחבר בשלב הראשוני, והרגשות היו יותר חזקים, אבל כשאני מסתכל על זה ממבט-על, אני מעדיף את אפשרות א', יש בזה גם סוג-של מיסתורין? אם אפשר להגדיר את זה ככה. כלומר במקום מישהי שצריכה אותך, מישהי שלא חסר לה כלום אבל רוצה להזמין אותך. וגם במבחן המציאות אני יודע שיש לי תקופות שאני מצליח לספק את הסחורה. לפעמים כן ולפעמים לא. ומה אז?

- אם היא לא צריכה אותך... סימן ש...? כאילו סתם לי זה אישית פשוט לא אומר כלום. זה יעני אומר שאתה מיותר וחסר ערך ולא משמעותי? סתם הסקת מסקנות לא מחויבת.

במאמר מוסגר אגב יש המון דברים שאנחנו לא צריכים, אבל יש להם ערך עצום, כמו אומנות, חידושי תורה, כו'. היינו מסתדרים גם בלעדיהם אבל הם מקפיצים אותנו מאה רמות.

4. טוב כמו שאמרתי יש לנו הרבה צרכים. ברמה הבסיסית (מהקטן לגדול) אנחנו צריכים חמצן, מים, אוכל, כסף, עניינים להתעסק בהם, חברים, בריאות הנפש, משמעות בחיים. ומשם כבר מדרגות עליונות אינסופיות. אם מישהו יודע לנשום לבד... אחלה, שלא ידע לנשום לבד? ואם מישהו יודע להשיג כסף לבד בלי תלות באחרים? ואם למישהו יש תחביבים? צרכים בסיסיים אתה יכול למלא בעצמך, לא צריך מישהו בשביל לעשות את הדברים האלה. לקום בבוקר ולומר "וואלה סבבה שלי ואני מרגיש שבגדול לא חסר לי כלום" לא בשמיים היא. פשוט התרגלנו לחיות בעולם מלא בחסרונות וחסכים וקשה לנו לעשות את העבודה שצריך כדי להגיע לשם. ואין הכוונה להפוך למושלם אלא פשוט לרמה שאני מרגיש שאני מסתדר בחיים. כמו אדה"ר בגן עדן שברמה הגופנית, הנפשית, השכלית, הרוחנית, לא היה חסר לו כלום, אלא רובד מאוד עמוק ומאוד פנימי.

וכמו המדרש המפורסם "משל למה"ד לעירוני שנשא בת מלכים אם יביא לה כל מה שבעולם אינן חשובין לה כלום למה שהיא בת מלך". אז בת המלך שלנו היא בחורה עשירה, יפה, משכילה, עצמאית, ולאמיתו של דבר אין לעירוני מה להציע לה. כי היא באמת לא צריכה את זה. היא צריכה להעמיד פנים שהיא צריכה את זה?

אכן יש צרכים אחרים רוחניים שמתמלאים דווקא עם החיכוך הגברי-נשי אבל הם ממש לא שייכים לקטגוריה הזאת. ומרוב שהמושגים שלנו מגושמים, אז נראה לנו שזה מה שבעל או אישה צריכים לעשות.

מה שאתה מדבר על מפקד וחיילים זה פשוט חלוקת משאבי אנוש יעילה. האם מפקד יכול להסתדר בלי הלוחמים שלו? גם אם הוא ירצה הוא לא יכול כי מבחינה פיזית המשימה מצריכה כך וכך סד"כ. ואם הוא יכול להסתדר עם פלוגה קטנה, למה שהוא יגיד שהוא לא יכול להסתדר? זה סתם יישמע מצחיק.

///

זה המקור לרוב דבריי ואני נוטה לקבל את הדברים prima facie. ובין אם אפשר להבין אחרת, הרי שאפשר להבין גם כך, ולכן לא בהכרח "אוי לו לאיש שאין לו חיסרון".

מכתב מאליהו א'

"בשורש האהבה. אין אדם בעולם שאין בו ניצוץ כח הנתינה. זה ייראה בשמחתו, שאיננה שלימה בהיותו יחידי, וכן בגעגועין אל החברה אשר מעמקי נפשו יבואו (וזה לך האות, כי הנה עונש בית האסורים, ההפרדה מהחברה, לעונש חמור ייחשב). ומה המה הגעגועין הללו? ניצוץ כח הנתינה. [...] כללו של דבר: זה אשר יתן האדם לזולתו, לא יאבד ממנו, אלא זו היא התפשטות עצמותו, כי ירגיש אשר גם חלק לו בחבירו זה אשר נתן לו. זו היא הדביקות שבין אדם לזולתו, אשר נקרא לה בשם אהבה.

בני אדם מעריצים את האדם השואף, וכן שמים לב לחנך את בניהם להיות בעלי שאיפה ומרץ. גם כבר כתב אחד החושבים, כי השאיפה - חיים. אבל האם נכון הדבר? הן השאיפה היא רעבון. כאשר ישאף הרעב לאכול, ככה כל אשר ישאף אליו האדם, רעב הוא לאותו דבר. על כן טעות גדולה טעה החושב ההוא, באמרו שהשאיפה - חיים, הרעבון איננו חי, אלא החי רעב הנהו, עד שישביע עצמו. [...] נתבונן בבעלי חיים, ונמצא כי כל הרעבים יאכלו וישבעו, ולא יוסיפו לאכול עדי ירעבו עוד, זולת החזיר, יאכל מבלי הרף, כי לא ישבע לעולם. [...]

נעמיק נא קצת הפעם. הרעבון הוא אות לחסרון, כי החסרון במזון הנדרש לגוף האדם, הוא אשר ירעיבנו. וכן בכל השאיפות: השואף חסר את אשר ישאף אליו. [...]

ואיך הוא כוח הנתינה? איננו כוח המושך, כי יבוא משלימות ולא מחסרון.

ונבאר: איש כזה אשר דבר חומרי איננו שוה בעיניו להתעניין בו, ושמח במה שיש לו, ובכל אשר ימצא לו ישבע. זו היא ברכת הא-ל ברוך הוא "ואכלת ושבעת", מתנה טובה היא לאדם מה' יתברך, שיוכל להיות שלם ולא חסר, אשר לזאת נוצר. [...]

כח הנתינה איננו שורה אלא על השמח - לא רק מסתפק - בחלקו. הוא, ורק הוא, הנהו כנהר אשר מימיו ירביון ויעבור על כל גדותיו. הלא ראית כי השמח, כל אשר תגדל שמחתו, ירחב לבבו, ויבקש את אוהביו ליהנות עמו כשמחת לבו. [...]

מן השמחה והאושר האלה יבעו הנתינה והאהבה, ולא תבוא השאיפה אל הטוב מן החסרון - כאשר באה השאיפה הרעה, אלא מן הדביקות. [...]

טרם שיגיע האדם למדריגת שלימות האנושית, הרי הוא חסר. אין לו השאיפה הנדיבה, הבאה מתוך הרחבת הדעת, שנתבארה בפרק קודם, ועל כן בדרך עלייתו צריך הוא להשתמש לצורך הטוב, גם בשאיפה "רעבנית" - שאיפה של מילוי חסרונו, הנובעת מכח המושך ואהבת עצמו. [= שלא לשמה] והנה כל אלה שורשם בכח הנטילה, שהרי למען עצמו הוא עושה. אך טוב שישתמש בכאלה לצורך הרוחניות [...]

[במשל מלך קציא] כשבאו שני נותנים, וכל אחד לא חפץ לקבל מרעהו, ויקריבו את משפטם לפני מלך הנותנים, הוא דן להם: "השתתפו". כי ככה היא מידת הנותנים, להשתתף בנתינה וגם בקבלה, ויהי העולם שלם. [...]

נמצינו למדי כללו של דבר: [...] אבל הנותנים משלימים זה את זה, כי הנותן יעשה גם את המקבל לנותן בהכרתו את טובתו אשר קיבל.

עריכה: תיקוני ניסוח קטנים

נמצינו למדי כללו של דבר: [...] אבל הנותנים משלימים זה את זה, כי הנותן יעשה גם את המקבל לנותן בהכרתו את טובתו אשר קיבל.

הנותן הכי שלם שיש - לא יהיה נותן אם לא יהיה לו מקבל לתת לו.

מסתבר שהוא גם חסר, זקוק למקבל...(וכך גם המקבל שהוא נותן בעצמו אפילו בעצם זה שהוא מאפשר קבלה)

שנתינה היא מתוך שלמות

במידה מסוימת אפשר לומר את אותו דבר לגבי הקב"ה, שרצה לברוא את העולם כדי שיהיו מקבלים לטובו,

אבל זה לא נובע מתוך איזשהו חיסרון כי זה כוח שונה במהות

הייתי פעם בהתוועדות של חב"ד של אחד הרבנים הגדולים שם ושאלו אותו "האם הקב"ה באמת צריך אותי?" (שוב אנחנו רואים את דפוס החשיבה שיוצא מנקודת הנחה שאנחנו צריכים להיות "נצרכים", שזה תנאי באהבת אמת)

אז אותו רב ענה בפשטות שלא, "הלאל יסכן גבר?" אבל זה לא גורע כלום מהאהבה שלו אלינו.

בכל-מקרה לשאלה עצמה,

א' ברמה מסוימת אכן הנותן זקוק למקבל כדי לתת, מה שנקרא יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק. ואפשר להבדיל בין צורך לבין רצון.

ר' חייא שנה בברייתא "אין אישה אלא לתכשיטי אישה". וגם ידוע הסיפור שלמרות שאשתו הייתה משגעת אותו, כשהיה רואה משהו שמשמח אותה, היה קונה לה. אז כן זה בהחלט עניין מאוד מרכזי. וגם כאן אפשר להבדיל בין משהו שחסר לה, לבין משהו שמשמח אותה. בחורה לא צריכה שוקולד, היא יכולה לקנות גם לבד, אבל זה חמוד ורומנטי ומשמח. ובכל-מקרה, אם רוצים ללכת לכיוון של צרכים, אז צריך לחפש צרכים של בת מלך כנ"ל ולא מדומיינים.

ב' חיסרון הוא "במה אני לא טובה", "במה אני לא מסתדרת". אלה חסרונות של בעיות. וזה לא כמו השאלה "למי אני יכולה לתת עוד?". יש רש"ר הירש מעניין (שכחתי איפה) שיוצא נגד הרעיון של "ביטול עצמי" כלומר הנמכת כוחות האדם ומדרגתו. הפוך, מה שצריך זה הגברת העצמי והעצמתו, ככל שיש יותר כוחות גשמיים ורוחניים אפשר לפעול פעולה הרבה יותר רחבה.

רק כשחוזרת אחורה לבראשית יודעת שרשום

"ויאמר ה' אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ."

ידוע שיש רבדים של זכר לנקבה, אדם וחוה, איש ואשה.. אבל חושבת שנצרך את שלושתם...

אמנם ה' לא באמת זקוק לנו, אבל לכן הוא הקב''ה...זה המהות של ה''אחד''.. אבל שאלה מה מהות ההשוואה,  

אנחנו תמיד נשאף - לעוד כדי לזכות לשלמות, .. ואנחנו תמיד נזדקק לקונטרה - אם זה תפילה, או הקב''ה, אם זה המציאות, ואם זה בנזוג..

כבני אדם למה שהשלמות לא תגיע כזוג- כיחידה אחת?

ודבר אחרון אני יודעת מעולם האמנות כשיש צורך לחבר בין שני חלקים, לרוב זקוק לשפשף להוריד קצת חומר על מנת שיהיה חיבור אם לא הרבה פעמים החיבור הוא ארעי ונופל למשל בחימר יש צורך בחריצים וסליפ על מנת שזה יחזיק גם בחיבור של מתכות.. וכו'...

אני מסכימה שלהגיע ממקום של מסכנות, פוגמת ומקשה על הדרך.. פשוט המינוח של חיסרון ניתן לראותכשלילי ומסכנות, או כמקום שאפשר לשאוף להתמלא ולגדול...

היו אוכלים אותה חיה. מדברת לעניין, אולי יקבלן ממנה.

יש המון נשים שמחזיקות מעצמן יתר על המידה(בצדק או שלא, ולרוב זה ממש לא), וקשה להן להוריד מעצמן ולהראות שחסר להן ושהן בצורך. כי זה מעיד על איזשהו מקום שנזקק, והגאווה לא מאפשרת.

כנל לגבי גברים.

מצחיק כי זה שרשור שהעלתי לא מזמן אמנם לא בניסוח שלה אבל הרעיון אותו רעיון, והמון צדיקים וצדיקות היה קשה להם. למשל דברים שהם אמרו "לא התחתנתי עדיין כי ככה בורא עולם רוצה" משפט מאוד עמוק וזורק אחריות וצועק "אני צדיק".

אין שום פסול בלהגיד לא התחתנתי כי אני לא יודע/ת להיות חסר ולהוריד מהגאווה שלי.

מעניין איך יגיבו לדברים שלה.

כל הכבוד שהעלת את זה, המון פה צריכים לשמוע את זה, מקווה שיקחו לתשומת ליבם. איך היא אמרה?

זה בסדר לא להיות בסדר, זה בסדר להגיד שחסר ולהיות חלש.

אני יכול להעיד על כמה אנשים שאני מכיר שהייתה או יש להם בעיה סביב זה.

אני מכיר מישהי שתמיד הייתה מאוד עצמאית, חזקה, עם מיליון תחומי עניין, בקיצור 100% self-sufficient. זה אמנם משך הרבה תשומת לב מגברים אבל היא לא באמת הייתה מצליחה להתחבר לאף-אחד וגם מי שהיא יצאה איתו לרוב פשוט לא היה לו מה לתת לה. ואז בצד השני נוצר לרוב תסכול (כי היא משדרת שאין מה לתת לי ואני מסתדרת בעצמי מעולה ולא צריכה אותך) ולפעמים דווקא טפיליות (כידוע אנשים מתחלקים לכמה קטגוריות במטרות שלהם ממערכת יחסים. יש כאלה שרוצים לקבל אהבה / הערצה / ביטחון, יש כאלה שרוצים לתת אותו, כו').

ולפעמים גם יכול להתבצע מעבר מאחד לשני, כשהגבר מתייאש ולאט-לאט הופך לטפיל של אישה מאוד חזקה.

כך שהעצה היעוצה נראה לי שבהחלט יכולה לעזור להרבה זוגות ליצור מערכת קבלה-נתינה מאוזנת.

אבל לומר את האמת, אם להסתכל מטא-זוגיות, אני לא אוהב את כל הגישה הכלכלית הזאת של חסרונות יתרונות לתת לקבל (AKA תיאוריית החליפין החברתי).

כמו שכבר אמרתי בשרשור אחר אפשר ליצור זוגיות מתוך חיסרון (או בבוטות: מסכנות). וככה רוב העולם עושה. רוב העולם בודד, עצוב, חסרה לו אהבה, מצ'עמם לו, כו'. אבל נניח באמת שיש לנו מישהו שמסתדר בהכל, עצמאי וחזק, הכל אחלה. לא "שלמות" אבל מישהו שמסתדר יפה בחיים, למד לקחת אחריות, אוהב ללמוד דברים חדשים כך שכל בעיה הוא יכול ללמוד לפתור. אז על מי המצווה להתחתן? על האדם המסכן או על האדם השלם? ומה קורה אם יוצרים זוגיות מתוך שלמות במקום חיסרון? התשובה היא שאפשר להפסיק את סחר החליפין המצחיק הזה, הגבר יפסיק להרגיש שהערך העצמי שלו תלוי בכמה הוא עוזר לאשתו והיא מחמיאה לו, והאישה תפסיק לזייף מסכנות וחולשה. אלא פשוט שני אנשים בוגרים ואחראיים שלא מפחדים אחד מהשני או מעצמם או מאחריות יתנו את כל הכוח בחיים משותפים במטרה למסור את התורה לדור הבא.

ולא שזה קל. זה מאוד קל ורומנטי לקחת פרויקטים שיקומיים כו' ואפילו אם לא ברמה כזאת אז בחורה מושלמת מדי יכולה להיות מאיימת כי במקום מסוים קשה לדבר בגובה העיניים כי ההנחה שגובה העיניים זה שלשנינו יש בעיות וחסרונות. זה נושא שאני צריך עוד לחשוב עליו למען האמת. אבל סתם, לצורך העניין, ניקח את יצחק ורבקה, הזיווג האולטימטיבי, יצחק הוא כנראה האדם הכי מושלם בעולם באותה תקופה, ורבקה היא גומלת חסדים ברמה מטורפת, יפיפיה, אינטליגנציה רגשית, בקיצור הכי טוב שיש לאנושות להציע כרגע. והסיפור הוא דווקא על חיבור של שתי אישיויות עוצמתיות שמחליטות להיפגש, לא על אביר שמציל נסיכה והיא מתאהבת בו והוא מרגיש כמו גיבור. וצריך אדם לומר מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי.

ב"ח טור אבן העזר סימן א'

נראה דלפי שנמצאים מקצת בני אדם מעלים בדעתם המשובשות כיון שלטובתי עשה לי את העזר כמ"ש לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו הנה אין אני חפץ בטובה זו ואי אפשי בה כי לדעתו יותר טובה הוא לו כשישב בלא אשה וממציא לו עזר ברֵע ואת אשר נפשו קשורה בנפשו. ועל כן להוציא טעות זה מן הלב אמר יתברך שמו של הקב"ה וכו' שידע שאין טוב וכו' כי הוא יתברך היודע מה שהוא העזר לא כמחשבת לבו של אדם הטועה בדעתו להמציא לו עזר לרצונו ואמר עוד כי כוונת הבריאה וכו' כלומר בע"כ אין פי' לא טוב היות אדם לבדו שלא בא הוא יתברך כי אם להטיב לאדם לעשות לו עזר בלבד ושיכול לומר אי אפשי בה דא"כ לא היה צריך לעשותו בצורת אשה אלא היה לו לעשותו בצורת איש כמוהו אלא דבע"כ דכונתו יתעלה במה שברא האדם זכר ונקבה וקרא שמם אדם לא היתה אלא לקיים מצות פריה ורביה שהיא אחת מתרי"ג מצות ומצוה זו אי אפשר בלא עזר שעשה לו הוא יתברך כלומר אל יעלה על לב כי גם בלא נשואין אפשר בקיום פריה ורביה כשיעשה עם נשים דרך זנות כי זה א"א בלא עזר ע"ד הזנו ולא יפרוצו שאמרו בפ' הבע"י כל ביאה שאין בה פרוצה אינה אלא בעילת זנות ועל כן צוהו לדבק בעזר שעשה לו וכמ"ש רבינו בהקדמתו שלזה אמר לא טוב היות האדם לבדו כלומר אין טוב שיהא האדם מתבודד עם האשה כמו הבהמות שהן מתבודדים ואין הנקבות מיוחדות לזכרים אלא שעשה לו עזר שתהא מיוחדת לו ודבקה עמו.

מעניינת דוגמא של יצחק ורבקה

כי אני חושבת על הפער ביניהם אל מול אהבה שלהם כל אחד נוטה לילד אחר -  יעקב ועשו, והבית ממנו רבקה מגיעה מול הבית של יצחק.

ודוקא היא מחוברת ליעקב ויצחק לעשיו, ויש כאן דילמות, ונטיות שטבועות מהדורות הקודמים.

לא רוצה להוריד את זה חלילה למשהו של ימינו, אך הפער המשתקף בין שני הגישות שלהם כתוב ומונכח. ובטח היתה כאן השפעה הדדית, והחיכוך הזה יוצר דברים גדולים, ועוד ועוד בירורים שהעולם הזה מגלם.

לא ראיתי בהם דוקא את הזוג שמחזיק איזו אידאליה שלמה ומתוקנת מלכתחילה, אלא גורם להצפה של נושא שדרש את הבירור שלו.

זה משהו שכל פעם מפתיע אותי מחדש..זה לראות איך התורה מחזיקה סיפורי מורכבויות בלי הגנות

בורא נפשות רבות בחסרונן...

הרי אין דבר מושלם אנחנו כל יום מחדש זקוקים לאכילה שתיה שינה

וגם כנראה למחמאות נראות חום אהבה (שזה פחות ניתן למדידה פיזית...)

זה לא נראלי בושה או מראה על חולשה

וגם מידת בטחון, גם כשאדם נראה לו שהיא מושלמת, הגעתי לשיא הבטחון מגיע עוד משהו רצוא ושוב, ואז הוא מתמודד מול זה ומפתח אצלו עוד ועוד..

בסוף החיים נבנים על הדברים הקטנים היומיומיים, וגם אם זה נראה התעסקויות מיותרות זה מה שיבנה בסוף תמונה כוללת בריאה..

לדעתי, זה מאד קשה להגיע ''נקי'' לזוגיות, אני גם לא חושבת שיש ציפייה כזאת בעולם.. בסוף לכולנו יש חוויות ילדות ורשימו וכו', ודוקא יש כאן הזדמנות גדולה לתיקון

אני מתחברת לכך, שאם מגיעים מתוך מקום של ציפייה ומגיע לי ומקום חסר אז באמת אפשר גם לא לגדול מזוגיות, אלא רק לא להבין למה לא מסתדר, במקום לשמוח בחיכוך(שקל להגיד את זה, אבל יש גם מקרי זוגיות שזה מורכב מאד, אבל מדברת על הרמה הפשוטה), זה נותן איזה מקפצה... שגם ברווקות יש אותה כמובן, אבל כנראה זאת עוצמה אחרת.

ויש עניין גדול כל הזמן להתפתח ולגדול, ולעשות תיקון וכדומה, זה נראלי אפילו יותר מאיזה חסד גדול,

ובתכלס זה הרבה דיבורים, כי בסוף יש לי איזה רצון להגיע לזוגיות שהיא כבר מוכנה וברורה,  מן חלום שאצלי זה יקרה ככה שהכל יהיה חלק.. מתוק וקל.. אך בינתיים החיים מספרים אחרת, וכנראה שזה לא סתם, זה חלק מהדרך הזאת שמתארכת.

כי הים עודנו בשלו - שלם

מסכימה עם דבריה, זה באמת מאפשר להתחבר לאדם שממול.. ולהעריך את השוני שבינינו ולשמוח ממנו, להפריה הדדית..

וקצת לתת מקום לחולשה, זה נותן חלל פנוי...

הבעיה שזה מאולץ אז זה לא כיף:-/

באמת בעיה שככל שעובר הזמן ברווקות, אז נדרשים להתמודד עם המון דברים, אז אתה מנסה להסתדר ולהיות עצמאי... ובונה כלים להתמודד עם המציאות וזה יכול לפתח תחושה שבשביל מה אני צריכה מישהו מבחוץ שיתמוך לי בדרך שלו זה עלול רק להפריע...

וגם אולי זאת תופעת לוואי של האימון, מה שנקרא הפוך על הפוך

שלפעמים בכל האימון קצת מתכנתים ..חח מילה קשה.. להגיע לדייטים 'מושלמים', לשחרר חסימות, לראות מה נקודות הטובות, לבוא לדייטים עם אנרגיות וכו' וכו'... ואז עכשיו נדרש תיקון לחוסר טבעיות..

ואולי באמת כשיבקע הים, כשיגיע השבר הפנימי, אז הבשורה תוכל להתרומם ולעלות

ו נוכל לשיר את שירת הים ''כי גאה גאה"

סתם דוגמה. יש אנשים שמתפללים מאוד חזק ובדבקות מופלאה שתהיינה להם ערימות של כסף. אבל מה לעשות שהזוהר אומר אומר שהם כמו כלבים שנובחים "הב הב" (לא כקטרוג אלא מנקודת מבט של המדרגה הרוחנית). כלומר בזבוז עצום של משאבים. אבל נניח שיש לנו מישהו שיש לו מידת הביטחון 100%, אופי מאוד חזק שלא מפחיד אותו שום דבר... אז על מה הוא יתפלל?

היא הנותנת, דווקא כשיש מידת הביטחון אפשר "להשיל" את הגשמיות ולהתחיל ללמוד מה אנחנו צריכים באמת (בניין ירושלים, החזרת השכינה). ומרוב שאנחנו לא רגילים לחשוב ככה אז אנחנו נמצאים בבלבול.

יש פה איזשהו תהליך של טיפוס על הר, כאשר הצד שבו אנחנו מתחילים זה הצד של האשליות, והצד מעבר להר זה צד האמת. אז אנחנו צריכים לטפס גבוה גבוה ולהסיר מעל עצמנו את כל הדמיונות אם כי בסופו של דבר אפשר להגיע למצב שלא נשאר כלום. מרוב שאני שלם ורגועו ובוטח על מה יש לי להתפלל? ואז מתחיל התהליך של "הירידה לתוך האמת" שבו אני מגלה שיש לי צרכים וחסרונות אמיתיים שמהותם רוחנית מאוד.

וברור שיש לנו הרבה בירורים ובעיות וחסרונות, אפילו לי (כן כן לא תאמינו (סתם)). אני חושב שצריך אבל להבדיל אילו סוגיות הן דימיוניות בעיקרן, כמו זאת שהביאו בסרטון, שבאמת הכל נמצא בראש, ואילו סוגיות הן מהותיות וחשובות. ואני חושב שיש מינימום כלשהו שצריך להגיע אליו לפני שניגשים בכלל למערכות יחסים כמו שאני מייעץ למישהו שכל מה שמעניין אותו זה כסף שקודם יעדן את עצמו ואז יתחיל לחשוב על זוגיות.

לגבי מה שמיכל מספרת עליו: לא עדיפה אישה שלא ממש זקוקה לי? כלומר, לא בכזאת בוטות, ברור שאנחנו נעזרים אחד בשני ועושים את מה שהשני לא יכול וכו'. אבל אם יש מישהי עצמאית שיודעת להסתדר לבד, אפשר לעשות עם זה הרבה דברים מיוחדים, אם אני יודע שלא משעמם לה לבד והיא מסתדרת בבית אז אפשר לדבר על זה שאלמד בכולל ערב שעתיים-שלוש? או לחילופין, אם אני לא "זקוק" לה, כלומר לא מצ'גע אותה סתם עם כל מיני שטויות שאני יכול לעשות לבד, זה לא נותן לה יותר יישוב הדעת להתעסק עם הילדים? את יודעת אני ראיתי זוגות שנמצאים כל-כך עמוק בחיים של השני שאני פשוט שואל את עצמי מה עם הילדים? כל היום בירורים, כל היום עניינים, ליקוק פצעים, בקיצור זה הופך למטרה ולא לאמצעי.

זה העניין אולי שהגבר זקוק לאישה בדברים הרבה יותר עמוקים..

הרי מבחינתו מאד נוח לו ללכת ללמוד בכולל..

והיא מלמדת את הגבר מה זה להיות חסר

, האישה שמשולה לירח, שיודעת מה זה הסתר וחסר כל חודש מחדש.. יכולה להביא לו התחדשות שהוא אפילו לא מודע לזה...

מלמדת אותו להיות נוכח פה

אז אולי בימינו זה מתגלם במציאויות קטנות ולא בדברים עמוקים, אבל זה בסוף אותו דבר לדעתי, אנחנו בדור כזה שמתמודדים עם הסתר גדול... והכל קורה דוקא במקומות נמוכים, שאפשר תמיד לצמוח ולהגיע לרבדים יותר עמוקים... 

וכדי להיות שותף לזוגיות יציבה ובריאה צריך להיות חזק.

אגלה פה סוד,

זה מאוד אנושי להיות חסר,

השאלה אם אנחנו מודעים לכך או לא.

כאשר אנחנו מודעים לכך, אנחנו יכולים להשתלם - שזאת החוזקה האנושית. לעלות מעלה מעלה לא הרף.

"בנאדם על למעלה עלה, כי כח עז לך, יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים, אל תתכחש בהם פן יכחשו לך. דרוש אותם בן אדם וימצאו לך מיד"

חלק מהדרישה לכנפי הרוח זה זיהוי החסרון, החולשה, או לחלופין - ההזדמנות. במה עוד אפשר לעלות. ומן הסתם, אם יש עוד מה לעלות - כנראה שזה לא מושלם. ותמיד יהיה ב"ה מה להעלות וזה כל הכיף של החיים. זה לא בדיעבד, "אוף, אני לא מושלם, מה אני יעשה". זה הכיף של החיים!!!

מסתבר שיש פה תמונה מאוד הרמונית.

כי מה נכנה כ'מושלם'? מה שמשתלם ועולה בעלייה מתמדת.

לכל פלוס יש מינוס ולכל מינוס יש פלוס

בהמעלות והחסרונות, החוזקות והחולשות מקורן הוא בשורש אחד.

@מחפשת111 - תודה שהבאת את זה. שמעתי כבר בסרטון אחר שלה שהיא מדברת אותו על עניין וזה מחדד ומשמעותי בעיני

כיף לראות כמה שהסרטון עניין את כולם- גם אם חלק חלקו עליו..

כשאני שמעתי אותו, היו חלקים שהזדהיתי, ויש בזה המון עומק

הכל מתחיל מעמדת הנפש שלנו...

מכיר באופן אישי גברים שיש להם אותה ׳בעיה׳.

יש בנקודה שהיא נוגעת בה המון המון אמת.

בעיקר כי אנשים ׳מושלמים׳ כאלה יכולים להיות צדיקים וענווים ולא לתפוס מעצמם מושלמים,

ועדיין ליפול בזה- כי הנק המרכזית היא להצליח להרגיש חסר ונזקק, ולהרגיש בסדר עם הצורך הזה שבן/בת זוג יגיע וימלא את הנזקקות הזו. לא רק לדעת שיש בך חסרונות ועדיין ׳להסתדר׳ כמו שהיא אומרת בסרטון 

אם קבוצה של 20 מארגנים פיקניק  ואז בוואצאפ הם מנסים לחלק  מה כל אחד יביא או יעשה,

ואז אחד אומר בשיא הרצינות :

״אוקי, אני מארגן הכל״

ואז שואלים אותו ״מה הכוונה הכל ? אנחנו מחלקים משימות לכל אחד ״

והוא עונה ״לא לא, אני אקנה ואביא ואארגן הכל. אל תדאגו . יש כסף. יש זמן. יש אנרגיה. עליי.״

זורמים איתו הוא מארגן -הכל- .
 

*ואז*
**חודש אח״כ הוא -חוזר- על אותו דבר**
 

זה אומר שהוא מושלם ?

זה אומר שהוא צריך ______ את עצמו. (שורש א.ש.פ.ז)

השאיפה לשלמות היא לא מי שיש לו יותר יכולות, כי אף פעם לא יהיה בן אדם שיודע ויכול לעשות -הכל-
 

השאיפה ״לשלמות״ היא מי שיודע להפיק את המירב ממה שיש לו 
ולהתחבר בצורה הטובה ביותר לתמונת המצב החברתית, זוגית, משפחתית -הקיימת-

ואז לשפר אותה עבורו, עבור הצד השני ועבור הסביבה. ולעשות את זה בתבונה. בפרופורציה הנכונה. בחוכמה. כן כן. (אגב, בכל אלה אני גרוע)

לדעתי, למעשה, היא בעצם אומרת :
״<לכל החיים בסרט> תורידו קצת מעצמכם ותפתחו (תתחברו) לצד השני״
 

אבל בגלל שהיא נחמדה אז היא מגיעה לחבר׳ה הצעירים בדרך ״סיבובית״ ו ״מלטפת״.

אני לא חושב שבשום שלב, זה בריא לבן אדם שיחיה בסרט שהוא ״מושלם״. גם לא בערך. ולא קצת.

שמישהו יתן לי דמות  ציבורית אחת מפורסמת שהוא חושב שהוא ״מושלמת״. אין כזה דבר.

כל התורה מדברת על ענווה, פשטות, להוריד את הראש, בלי גאווה,

אז המילה ״מושלם״ לדעתי, בהקשר הזה, צריכה לרדת מהלקסיקון -לגמרי-.

אם בן אדם מגיע למצב שהוא חושב שהוא ״מושלם״, יש לו בעיה.

נסיים בתפילה :
נקווה שאף אחד בפורום הזה, לרגע אחד, לא חשב ״זה אני ! סוף סוף מישהו הבין את המצוקה שלי. קשה להיות מושלם״

קשה להיות יפה <----הגיוני.
קשה להיות בשלנית מעולה <-----הגיוני
קשה להיות בת זוג אכפתית מאוד <----הגיוני.
קשה להיות גאון בתורה <------הגיוני.
קשה להיות ״מושלמת״ <------- ?????? לרדת מהענן בבקשה. גם אם ה ״מושלם״ זה בתוך מרכאות. זה מנותק מהמציאות.

לסיכום :
אני מבקש מכל מי שקרא עד לכאן,

(אני לא הייתי עושה את זה, אבל אם עשיתם את זה, זה אומר שאכפת לכם, אז כל הכבוד)

בבקשה, לעולם, לא לחשוב -לרגע- אחד- שהוא ״מושלם״. 
שלא נדע.  אגב, גם לא על הצד השני. זה אותו טירלול בדיוק.

תודה.

אבל לא מסתדר עם העובדה שאני מוש (וזה באמת קשה)

יש אנשים שמטריחים את עצמם למוות סתם בשביל להרגיש מרטירים / show off / כל סיבה אחרת

ויש כאלה שמנופחים מחשיבות עצמית, גם לא קשור הנושא

כאן מדובר בבחורה שפשוט מסתדרת בעצמה בלי לקפוץ מעל הפופיק ומנסים לשכנע אותה שתתחיל לחפש בעצמה מלא חסרונות שטותיים כדי שימלאו אותם

לדעתי בזבוז זמן ויוצר מערכת התנהלות מוזרה

להיות מושלם זה רק הקב"ה, להיות שלם זה לא להרגיש שחסר לי משהו או שיש לי בעיות

חלוקת משאבי אנוש מושכלת = אחלה

להעמיד פנים שקשה לי לפתוח את הצנצנת כדי שהאביר יבוא ויעזור לי וירגיש טוב עם עצמו = משחק מיותר

מעולם לא ראיתי את עצמי כמושלמת, אין לי בעיה למנות לא מעט חסרונות שיש לי.

אז אולי אני לא מבינה מאיזה כיוון זה מגיע, אבל קשה לי עם הפתרון שהיא הציעה.

קשה לי מאוד מאוד להעריך אנשים שמתעצלים ומנצלים אנשים אחרים. אם הייתי מגלה שמישהו שאני יוצאת איתו עושה לי קטע כזה - שהוא לא עושה מאמץ מינימלי כדי שאני אעשה את הדבר - יש מצב שהייתי מסיימת את הקשר רק על זה. לי זה נראה סוג של קשר של ניצול, לא של מצע לאהבה.

הרעיון הוא להדגיש את ההשלמה שבזוגיות.

מיכל נתנה דוגמאות מאוד פשוטות שהם יכולות להרגיש הרבה יותר מעבר למה שהם.

כאישה עוזרת לבן זוגה (וכן להיפך) אז הוא מרגיש את הצורך שלה בבה. הצורך הריגשי, לא הטכני. ע"י הצורך הטכני (מה לאכול, להסתדר במרחב ואנערף מה) מתעורר הרגש למעבר לכך. אם היה מדובר באדם זר אז היה כלפיו הכרת תודה, אבל כשבני זוג מסייעים אחד לשניה הם מרגישים את זה ברבדים הרבה יותר עמוקים.

הרעיון להיות פתוח לסיוע ולעזרה הוא רעיון טוב וחשוב כאשר יש לו גבולות ברורים, כמו כל רעיון.

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון…