חסרה או לא מושלמת. לא יודע אולי בעלת מעלות פוגע להם באגו או משהו אחר. אולי זו גם דרך מסויימת של התקשרות האשה לגבר.

אבל אני בכל אופן לא מתחבר לקטע הזה שהאשה תזמין או תתמקד בחסרונות.

אני דווקא מחפש בבחורה מעלות וכמה שיותר, יותר טוב. בטבעיות יהיו גם חסרונות שיהיו חלק מהחיבור, אבל לא הייתי רוצה שבחורה תזמין אותם בשבילי.

המעלות של אשתי לא מהווים איום, אלא דווקא דבר חיובי.

שלה ש"את לא יודעת הכל וזה בסדר" מדבר על גאווה ודעתנות יתר.

לא יודע מה לגביך, אבל רוב ככל החברים שלי והמעגלים שלהם והמעגלים שלהם, לא שמעתי פעם אחת גבר שמחפש אישה דעתנית, ועדיין יכול להיות שקיים שם בחוץ מישהו שכן.

גבר בטבע שלו רוצה לכבוש ולהוביל, וכשבאה מולו מישהי שתהיה הכי יפה הכי חכמה הכי טובה הכי צדיקה, אבל מה? דעתנית, זהו, שם לרוב זה יגמר, גם אם הוא לא ידע לשים על זה את האצבע ויגיד בגלל כל מיני דברים אחרים. גבר לא מחפש גבר להתנגח איתו בבית, הוא מחפש אישה שתקבל ממנו. ידועים הדברים, אישה מחפשת להיות מקום ראשון אצל בעלה(וזה כולל הכל, מחמאות יחס תשומת לב וכו' וכו'), וגבר רוצה כבוד. זהו שם זה נגמר. ועכשיו אני בטוח שיהיו חולקים, רק לא עליי אתם חולקים זה לא דברים שהוצאתי מהראש אלא על גדולי ישראל אתם חולקים.

בריא ובכוונה לפגוע ולהתנגח באחר, אלא באחת שהיא בבחינת: "וַיִּגְבַּ֥הּ לִבּ֖וֹ בְּדַרְכֵ֣י ה' ". כמו המשל של החתם סופר בתחילת בראשית לגבי האש שעולה ומתלהטת בקרבה בתכונות בדברי קדושה ודברים חיוביים.

כשאנחנו מדברים על מערכת היחסים הנובעת מתוך חיסרון בגדול לאנשים יש בערך 4 חסרונות עיקריים וכל אחד מחפש משהו אחר מהם

1. אהבה (= nurturing, אכפתיות, להרגיש עטופים בחום כו' וכו') (לרוב נשים)

2. תשומת לב (= שידעו שאני קיים ויסתכלו עליי וכך יאשרו את הקיום שלי, או משהו כזה, לאו דווקא מתוך רצון לאהבה או רגש עליונות) (לרוב נשים)

3. הערצה (כבוד, מחמאות, תחושת חשיבות ועליונות) (לרוב גברים)

4. ביטחון (שמירה על גבולות, לא להיפגע, לא להיות מאוים) (יש ויש)

///

ברמה פתולוגית, 1 הופך להפרעת אישיות גבולית או תלותית, 2 הופך להפרעת אישיות היסטריונית, 3 הופך להפרעת אישיות נרקיסיסטית, 4 הופך להפרעת אישיות נמנעת או סכיזואידית (כלומר לא יוצרים מערכות יחסים)

לדעתי גם ברמה הלא-פתולוגית זה לא באמת טוב

מישהו שבאמת חי תורה ומושגים של תורה, איזה כבוד הוא צריך? הוא צריך מחמאות? הוא צריך צומי? אם יש לו מידת הביטחון, למה שיפחד וירגיש מאוים? או שירגיש צורך להוכיח לאשתו שיש לו ערך? אין דברים יותר חשובים להתעסק בהם? בקיצור אדם ברמה רוחנית ואישית גבוהה פשוט לא נמצא שם. ואז הוא יכול להפנות את כל הכוחות שלו ליצירה כלומר מילוי החובות החיצוניים (פרנסה, החזקת הבית, פתרון בעיות) וחובות פנימיים (חינוך ילדים, תלמוד תורה וגמילות חסדים). קשה לי לתאר שאברהם אבינו או ר' עקיבא או הרב עובדיה יוסף זצ"ל או הבבא סאלי זצ"ל חיו במושגים כאלה.

///

ובמאמר מוסגר, לא יודע מה העניין של "רגש וגעגוע עמוק". זה כאילו שכדי להתחתן צריך לעשות speedrun any% ליצור געגוע ופרפרים בבטן כאילו זה התנאי לנישואים. אולי אני פשוט לא מבין בזה. אבל הדרכת גדולי ישראל היא לא ללכת רחוק מדי עם הדברים האלה אלא בסה"כ לחפש התאמה סבירה ברמה של רמה רוחנית, השקפה, תקשורת שעובדת. זה הכל באמת אני לא מבין למה להמציא פנטזיות ולהתבאס שקשה למצוא אותן.

אבל כמה אתה מכיר היום שבאמת "חיים תורה ורוחניות" ? אם הבנתי נכון את ההגדרה שלך אז אני מכיר בודדים ומעטים. מאוד.

ולגבי הכבוד שגבר מחפש, אתה מתאר אדם בדיוק כמו מה שכתבת בצורה מדהימה בהודעה האחרת שלך "זוגיות מתוך שלמות ולא ממקום של חיסרון" אז הגבר שאתה מתאר נמצא בשלימות - "מה איכפת לי מה אישתי חושבת עליי, יש לי ילדים על הראש עבודה ותורה, לא באמת מעניין אותי אם היא תעריך אותי או לא" זה מה שתיארת, אני טועה?

ואני מקווה ששנינו מבינים שהאופציה הזאת מאוד לא ריאלית, אני דיברתי על דבר אחר, לא על תלות כזאת שתיארתי במירכאות.

הגבר שאני מתאר זה לא איזה sigma grindset

אני פשוט שואל את עצמי מה הרב עובדיה זצ"ל היה עושה? איך הוא היה מתנהל בבית שלו? או לפחות איך אני חושב שהוא היה עושה את זה?

ברור שגבר כזה יהיה קשוב לאשתו, והפידבק שלה מאוד חשוב גם ברמה המשפחתית גם ברמה של הצמיחה האישית, "שרוי בלא אישה שרוי בלא חומה" "נקבה תסובב גבר" כלומר הבחורה מכניסה איזונים וגבולות לכן צריך להיות עם 100% קשב ולהתעניין וכו' ותקשורת בריאה

מה שאני מדבר עליו זה כל משחקי הכבוד והסחר חליפין, כל הדימיונות האלה שגבר צריך אישה ש"תיכנע לו" או נסיכה ש"יציל אותה" וכך הוא יקבל את "תואר האבירות" הסימבולי כלומר אישור לערך העצמי שלו. או שהנסיכה בכוונה תסגור דיל עם הדרקון שהנסיך יציל אותה כדי שירגיש יותר טוב עם עצמו ואז היא תרגיש יותר טוב עצמה כי היא תראה עד כמה הוא רומנטי. צר לי אבל זה מטומטם, ואני לא רואה איך אפשר למצוא לזה זמן בחיים עם עבודה וילדים ולימוד תורה משמעותי. אולי אני סאחי מדי אבל זה איך שאני רואה את הדברים. ראיתי מערכות יחסים שמנסים לעשות את ההינדוסים האלה ובתור מתבונן מהצד זה נראה ילדותי מאוד. המשחקים האלה אולי נצרכים כדי להחזיק מערכות יחסים שאין להן דבק יותר רציני. אבל אם שני בני הזוג מתעלים מעל זה אז אפשר לבנות משהו על קרקע הרבה יותר גבוהה רצינית ואמיתית.

זה מה שהבנת ממה שכתבתי?

בסרטון המקורי היא מתארת בדיוק את מה שאמרתי. כלכלת מערכת יחסים שבנויה על חסרונות וזיופים כדי ליצור איזושהי מניפולציה שתוביל לכך שהגבר ישתכנע שהוא ראוי לכבוש את הבחורה והבחורה תשתכנע שהוא רומנטי.

מה שאתה מדבר עליו זה נושא קצת אחר שגם אפשר לפרק אותו לשני נושאים, הא' זה אישה דעתנית, עבור חלק זה חיסרון עבור חלק לא, מ"מ כשמדברים על אותה "מושלמת" לאו דווקא הכוונה למישהי דעתנית עקשנית (ומ"מ יש בזה בעיה אחרת, אכמ"ל)

הב' זה כבוד, כמו שאמרתי אין כבוד אלא תורה כלומר זה משהו שצריך לנבוע ממערכת שמושתתת על תורה ולא אותם משחקי כבוד כנ"ל

זה אולי נכנס לסלנג כי ״כולם משתמשים בזה״
אבל הכוונה המקורית של זה, התחילה מלחץ חברתי על מי שלא משתמשים בסמים.

כלומר, אנשי סדום ועמורה המודרנים, לא חשוב שמות, מתחרז עם נימול,

חיפשו דרך, שבה הם הפכו את היוצרות:

מי שמשתמש בסמים הוא הסבבה, הזורם, חלק מהחבר׳ה המקובלים..

וזה שלא משתמש, הוא הסאחי, היבש, המשעמם, זה שלא מעז, הרגיל.

הם רק שכחו לספר לכל הגאונים האלה,

שבסופו האמת תתגלה והסמים ״הקלים״ הם ממש לא קלים ואי אפשר יהיה להסתיר את כל האשפוזים בבתי החולים הפסיכיאטרים

של כל החבר׳ה שחשבו שהם מצאו פטנט איך בשניה אחת להרגיש ״סבבה״.

כמובן שאין כזה פטנט. כי אין חומר בעולם שיכול לגרום לך להרגיש -מאוד- סבבה -בטווח המיידי-, 
בלי לעשות -מאוד- נזק בטווח הארוך. 

לסיכום :
המלצה - לא להשתמש במילים של אנשי סדום ועמורה בעידן המודרני. בקטע לא במשהו שקשור לסמים.

תודה.
 

המזיקות של סמים

עבר עריכה על ידי advfb בתאריך ט"ו בשבט תשפ"ד 22:00

ואדם שהוא אנושי אז הוא חסר. זה התסביך של האנושות מתחילתה, שהיא חסרה. לא רק פשוטי העם אלא גם גדולי האומה. אדם בטבעו הוא חסר. הוא לא רק עשוי מנשמה, הוא עשוי גם מגוף.

אז מה קורה אצל אנשים גדולים?

הם בודאי לא מושלמים!

אז מה כן?

משתלמים!

הם בעלייה מתמדת, מה שהרבה אנשים לא נמצאים בוץ בעלייה גדולה מתמדת ולכן הם זוכים להרבה ברכה וגם הסביבה שלהם.

מישהו שבאמת חי חיי תורה הוא צריך כבוד! כי אם לא יכבד את עצמו אז הוא גם לא יכבד הזולת. הוא צריך לכבד את עצמו מתוך הבנה עמוקה שהוא בריה של הקב"ה, שהוא אדם, נזר הבריאה, שהוא בן לעם הישראלי. מתוך כך עליו לאפשר לברכה להמשיך לחול. "אין כבוד אלא תורה". "ובתורתו יהגה - תורה דיליה". תלמיד חכם צריך לכבד את התורה שלו שנקראת על שמו. חובה מאוד גדולה.

אתה צודק שזה לא אותו כבוד שרשע או אדם ריק רודף אחריו. הצדיק מוצא את השורש של הכבוד האנושי שטבוע בו ומנתב אותו לעבודת ה' יתברך.

לגבי דברי מיכל על רגש עמוק - אם אתה תופס את הגישה החרדית בעניין, אשריך. להבנתי, לא מדובר בפנטזיות אלא במוערבות ריגשית ברמה הזוגית. שמתחיל לבצבץ שם משהו מהסוג הזה.

אני חושב שכדי לגשת בצורה בריאה למערכת יחסים צריך (בין השאר) שני דברים:

הא' הוא תודעת שלמות ברמה הבסיסית (לעומת תודעת מסכנות / חיסרון).

הב' הוא תודעה תורנית.

מסכנות זה שאני מרגיש שיש לי המון חסרונות ואני צריך שימלאו לי אותם. למשל חסר לי כסף, תאוות, צומי, חום ואהבה, כבוד והערצה, כו'. ובלי זה רע ומר לי ואני לא יודע איך להסתדר. ויש גם תודעת מסכנות ברוחניות, אנשים שמרגישים כל הזמן דפוקים וחוטאים ושחסר להם בעבודת ה'.

שלמות זה שאני מרגיש שאני עצמאי ויציב. אני לא צריך קניינים חיצוניים שימלאו לי את החלל בלב כי הלב שלי מלא. אני מסתדר יפה עם כל הבעיות שלי - ואם לא, אז אני לא מאבד עשתונות, יודע לקחת אחריות, ואמנם עם כל העליות והמורדות אני לא מרגיש מסכן. וכמובן שלמות אין פירושה סטטיות כי לב אם העולה על גדותיו שמשפיע החוצה. אז השלמות שלי מקרינה כלפי חוץ, השמחה גורמת לי לרצות לעשות גמילות חסדים, להיות נחמד לאנשים, כו', וגם בעבודת ה' אני מרגיש כמו מעיין המתגבר שרוצה לעלות ממדרגה למדרגה. השלמות הזאת לא אומרת שיש לי הכל, או שאני שמח כל הזמן. אני יכול להיות גם נכה או בדיכאון ובו-זמנית שלם, אם אני לא מרגיש מסכן.

אז דבר ראשון נרכיב את העדשה של התודעה התורנית. פתאום אני מגלה שלא חסר לי כסף, כי הקב"ה מגלגל לידיי בדיוק כמה שאני צריך באותו רגע. ואני מגלה גם שאני לא צריך את המחמאות ואת ההערצה של אנשים כי אין כבוד אלא תורה. ועוד הרבה קניינים חיצוניים שאני מגלה שהם באמת סתם אשליה.

והלאה נרכיב את העדשה של תודעת השלמות. אני מכיר את הערך שלי ואני לא צריך אישורים חיצוניים ביחס אליו. אני לא צריך צומי כי החיים שלי מלאי עניין גם ככה. גם בלי שירעיפו עליי חום ואהבה אני מרגיש יציב ושמח, שוב, פחות או יותר. עכ"פ אני לא מרגיש בודד. אני גם לא מרגיש מאוים מאף-אחד כי יש בי מידת הביטחון ולכן גם אני יכול להתחבר אל אנשים ולסמוך עליהם לפי העניין.

///

האם האדם הוא חסר? בוודאי. והסבא מסלבודקה אומר שכל מדרגה היא כמו קוף בפני אדם ביחס למדרגה שמעליה כלומר הבדל ממש מהותי.

ניקח מישהו שכל מה שמעניין אותו זה כסף. הוא למעשה מסכן כי כל האושר שלו תלוי בכסף והוא דואג מזה כל היום. מה הפתרון עבורו? בכנות לא הייתי מציע לו פתרון בתוך עולם המושגים הנוכחי שלו אלא לצאת ממנו לגמרי. אז אוקיי, הוא גילה שכסף זה לא הכל בחיים, יש אהבה, רגשות, כו'.

אז עכשיו הוא רוצה אהבה ורגשות ו-validation כי הוא בודד. הפתרון המהותי בשבילו הוא שוב להתעלות, וזאת עבודה מאוד מאוד קשה שדורשת שינוי מהותי ביותר של דפוסי חשיבה. אוקיי אז עכשיו הגענו לאותה שלמות אישית לכאורה... מה הלאה? מסתבר שאנחנו בקושי יודעים. אבל אם להפעיל את השכל אפשר לגלות שיש לנו המון צרכים אמיתיים, לא מדומיינים, שאנחנו אפילו לא מודעים אליהם: כמו שהזכרתי את הצורך באיזונים ובפידבק, הצורך במשהו ש"יוציא אותנו מהדעת של עצמנו" מה שנקרא, הצורך בכבוד פנימי כמו שאמרת, ולא כבוד מדומיין, בקיצור המון דברים שהם כבר הדבר האמיתי.

אני לא חושב ששלמות מצויה רק בעלייה מתמדת אלא אפשר למצוא שלמות בכל מדרגה. שלם בגופו, שלם בממונו, כו'. שלמות האישיות באותה רמה הבסיסית שתיארתי תתאפיין באחריות, עצמאות, יציבות רגשית. אלה שאלות של כן או לא.

///

מיכל בסופו-של-דבר משאירה אותנו ברובד יחסית נמוך לדעתי, רובד משחקי ודימיוני. הבחורה צריכה לבלף כדי שהבחור ירגיש שהיא "זקוקה לו" (שוב, מונחים של חיסרון), וככה היא תוכיח לעצמה את הנאמנות והרומנטיות שלו (במה זה עוזר? אין לי מושג). זה לא רציני. ואני אומר שזה לא רציני כי ראיתי את השיטה הזאת בעיניים וזה מגוחך ומקבע בתוך מושגים בעייתיים. נניח היא כל הזמן תספר לבעלה כמה היא זקוקה לו וככה הוא ירגיש שצריכים אותו. במה זה טוב? זה רק מחזק את הדפוס שהערך שלו תלוי באישור חיצוני ושאהבה תלויה בכך שזקוקים אחד לשני ואי-אפשר להסתדר לבד. ואם מסתדרים לבד אז לא צריך זוגיות (מסקנה עצובה של תרבות המערב).

גם ניקח את זה שלב קדימה. מה לגבי גידול ילדים? כמו שהטור אומר המצווה היא פרייה ורבייה, כלומר להעביר את מסורת התורה לדור הבא על הצד הכי טוב שאפשר. זה מצריך המון כוחות ואחריות ובגרות. זוג שכל היום עסוק בכל הכלכלות המוזרות האלה, ברגשות נחיתות כאלה ואחרים, בבילופים והינדוסים, ביצירת חסרונות והטלת משימות אחד על השני, זה פשוט בזבוז משאבים עצום לדעתי.

אני פשוט מנסה לדמיין: מה אם הייתי חזק ועצמאי? מה אם הייתי מתגבר על כל מיני חששות ושלדים מהעבר? ומה אם מי שמולי גם הייתה אחת כזאת, או מישהי שמנסה להגיע לשם? האם אנחנו נצטרך להיות "פגומים" ו"נזקקים" כדי לאהוב? או שאפשר לאהוב גם סתם ככה?

///

לגבי המשפט האחרון אני אכן מזדהה יותר עם הגישה החרדית בנושא. אני לא יודע עד כמה אמורה להיות "מעורבות זוגית" לפני הנישואים. אבל כנראה זה כבר עניין של השקפה.

בס''ד

יש מגוון רגשות עמוקים גם של חוסר, הן לא חייבים להגיע מתוך מסכנות...

בסרטון זה באמת

נראה מאולץ, אבל זה רק נראה לי כדי לחשוף דברים שאכן נמצאים, שקצת מודחקים

..ואם זה לא אינטרסנטי - אלא על מנת להכיר באמת בזה שהקב''ה ברא אותנו שניים שמשלימים, זאת יכולה להיות מתנה

הרי בשביל מה אני חי בתוך חברה? בשביל מה השוני בין אנשים? אם הכל אני מקבל מעצמי או מהתורה מה עניין?

מנסה להבין איך אדם למשל שמתמודד עם קשיי  כסף יגיע למצב של שלמות ובטחון, אם הוא לא נוכח קודם כל בחושך בהסתרה בחוסר?

חושבת ש'התשובה' התהליך שהוא יעבור כדי להגיע לבטחון יכולה גם להתגלם דרך אנשים- שזה גם רצון ה'..

זאת אמנם התמודדות גשמית, אך הקב''ה בהחלט נוכח בה. איך הוא יפתח את מידת האמונה, אם הוא לא ירגיש את החוסר קודם?

האם הוא חייב להרגיש מסכן - או - שיכול להרגיש חוסר וקושי וחושך ואז אחר כך ינבע האור אחרי תהליך.. יתכן שהתהליך שלו יהיה להבין שיש מסביבו סביבה שרוצה לעזור לו.. למשל...

לא נוטה להגיב הרבה, כתבת תיאוריה סדורה ולא יורדת לסוף דעתך..מנסה להבין

אבל לשאלה:

הרי בשביל מה אני חי בתוך חברה? בשביל מה השוני בין אנשים? אם הכל אני מקבל מעצמי או מהתורה מה עניין?

התשובה היא שברור שיש המון דברים שאפשר וצריך לקבל מאנשים. אי-אפשר להגיע לחכמה אמיתית בלי ללמוד מאנשים. וכו' וכו'. מה שאני מנסה לומר זה שהדברים שאנחנו רוצים לקבל מאנשים, יכולים להיות בכלל דברים דימיוניים שאנחנו לא באמת צריכים. ואם נשדרג את האמונה שלנו אז נגלה שזה סתם הבל ורעות רוח, ומצד שני נגלה שהם יכולים לתרום לנו דברים אמיתיים ומשמעותיים באמת, כמו שכבר הזכרתי לעיל - פידבק, איזונים, "איזהו החכם הלמד מכל אדם", חידוד שנוצר כתוצאה מאותו חיכוך.

לגבי הצורך בחושך לפני אור - לאו דווקא. אם נניח נולדנו בעולם שבו כולם חושבים שכסף זה רק אמצעי שהקב"ה נותן דרך ההשתדלות שלנו, ואפשר גם לחיות בכבוד ברמה כלכלית פחותה יחסית כי הכבוד האמיתי נמצא בעולם הפנימי. זה עולם מתוקן יותר שיש לו זמן להתפנות לעיסוקים עליונים יותר.

ואמנם זה שאנחנו נולדים עם כל החסרונות האלה זה חלק מבעיה כללית של גלות השכינה, הלא, בע"ה כשיבוא משיח צדקנו הרבה בעיות פשוט תיעלמנה, ואז כמו שאומר הרמב"ם זה ייתן לנו יותר אפשרות לחיות חיים רוחניים.

ברור שאין פה מימד של אשמה שיש לנו חסרונות אבל אני לא רואה בזה מצב אידיאלי וגם כשאנחנו מחנכים את הדור הבא אנחנו משתדלים שיהיו להם כמה שפחות כאלה, משתדלים לתת חום ואהבה ולהקנות דעת תורה כו' ואז נקודת המוצא הרבה יותר קרובה לאמת

עריכה: געגוע זה רגש בריא מאוד שברור צריך לתת לו מקום, השאלה איזה, יש געגוע של בדידות (רע לי ומשעמם לי לבד) ויש געגוע של אהבה וחיבור (אני מאוד אוהב מישהי והיא מאוד חשובה לי).

"זקוק ל..." זה לא מעיד מסכנות.

מפקד זקוק לחיילים שלו, לדוגמא, הוא לא מסכן.

איש זקוק לאשתו, אשה זקוקה לבעלה. מסכנים? לא. זקוקים? כן.

בכלל לא הבנתי איך הבנת אותה ככה וזה נראה לי לא יקדם את הדיון אז לא נראה לי שיש להתייחס לכך.

דבריך הם נכונים במידת מה, אך לא תמיד בהכל אדם יכול להתגבר ויהיה בסדר. איש זקוק לאישה בכל מיני היבטים ריגשיים וגם בהיבטים פיזיים. אוי לו לאיש שאין לו חסרון שאישה תוכל למלא לו, וכן להיפך. 

לא התייחס ל"רוחות הנושבות" שאתהמ דבר עליהם, כי הם לא חלק מהדיון ולא מזהה אותם בדברי מיכל.

זה הולך להיות ארוך אבל HERE WE GO

אז דבר ראשון הקשבתי הרבה פעמים כי באמת חשבתי שפספסתי משהו אבל האמת אני מגיע בדיוק לאותן מסקנות. הבה נסתכל.

1. היא מתארת את בעיית השלמות כלומר בעיה של אנשים ש"מסודרים ומסתדרים" ולא מצליחים להתחתן.

2. לאחר מכן היא מספרת על אותה בחורה שהכל אחלה מצוין ממש ידידי נפש מדברים על הכל + עושים צחוקים + נהנים. אלא ש"לא נפתח הרגש / לב" של הבחור

"ניסינו שיקרה איזה רגש, איזה געגוע עמוק".

3. כנראה נובע מהמחשבה הבאה העוברת בראש הבחור: "אם את כל-כך מושלמת, אין לי מקום אצלך, את בעצם לא צריכה ממני, "אם אני לא אהיה תהיי חסרה אותי מאוד" - אני לא מרגיש את זה" + "אין לי הכוח להרגיש משמעותי, להרגיש שצריכים אותי".

4. הבחורה אומרת: "בגדול אני מסתדרת עם כל הבעיות שלי, אני כן רוצה וצריכה בעל, לא יודעת בדיוק להגיד למה."

5. "סידרת לך שאת הכל סבבה, שאת לא צריכה אף-אחד, אז הנה קיבלת."

6. העצה: "אל תתאמצי" + "חפשי כל-מיני חסרונות קטנים כמו קשה לי עם הוייז או לפתוח את הצנצנת," "וכך תהפכי לחסרה. תהיי מסוג האנשים שצריכים מישהו"

///

1. אנשים "מסודרים ומסתדרים" הם בסה"כ אנשים שפחות או יותר לקחו את עצמם בידיים גם מבחינה גשמית גם מבחינה נפשית ולמדו להתמודד עם בעיות. עדיף לא לקחת את עצמנו בידיים ולא לדעת להתמודד עם בעיות? להיות בן-אדם שלא יכול להסתדר לבד? OK אתמהה, נגיע לזה.

2. כמו שכבר העלינו זה קצת שאלה של גישה חרדית, אבל גם בלי זה בכנות אני חושב שהבחורים האלה סתם מסתבכים עם עצמם על כלום וחבל. אבל כאמור קטונתי.

3. ביחס שלנו לכל הנושא של זוגיות יש לנו הרבה דעות קדומות של מה זה זוגיות ואיך זה אמור להיראות, חלק נובע ממה שאנחנו רואים מסביבנו, חלק נובע מתורה שלמדנו, חלק נובע מתרבות כללית, אז לא יודע כשאני ניגש לזה אני צריך חושב שצריך לעשות בירור עמוק מה זה אמיתי ומה זה קלישאה.

אז ניקח את המחשבה הספציפית הזאת ונשאל: האם היא נכונה? האם היא מוכרחת המציאות? כי יש עוד אלפי דפוסי מחשבה אחרים, חלקם טובים וחלקם לא, יש כאלה שקיימים אצל חלק מסוים מהאנשים ויש כאלה שלא קיימים אצלם וקיימים אצל אחרים.

נסתכל על הנחות היסוד:

- אם את מושלמת, אין לי מקום אצלך. אוקיי ומניין לנו שהוא אמור למלא לה חורים? לסתום לה את החור בלב ולהפוך אותה מעצובה למאושרת? אולי זה לא התפקיד שלו? אולי יש לה מקום בשבילו וזה בכלל לא קשור לשאלה האם היא צריכה את העזרה שלו בפתרון בעיות?

יצא לי להכיר בחורה כזאת שזה בדיוק מה שהיא הרגישה, שאני ממלא לה את החור בלב וסותם לה את הריקנות. רומנטי פיצוצים, אבל אחרי כמה זמן, זה מתחיל להיות... מעיק. בסוף אם אנחנו בעצמנו לא תגיע למדרגה של שלוות הנפש אז אף-אחד לא יעשה זאת במקומנו בדוק ומנוסה.

מצד שני, הכרתי גם בנות שבאמת לא צריכות אותי. לא שאין לי מה לתרום להן, פשוט הן מסתדרות יפה מאוד גם לבד. וגם אני לא הרגשתי שאני זקוק להן, כי אני יודע לחיות לבד. ועדיין הן מאוד חיבבו אותי והייתה לנו תקשורת מדהימה ורגשות ומה שאתה רוצה באמת ממש כיף ופלאי והרבה פחות מאיים. לאותן בנות עם חסרונות היה הרבה יותר קל להיפתח ולהתחבר בשלב הראשוני, והרגשות היו יותר חזקים, אבל כשאני מסתכל על זה ממבט-על, אני מעדיף את אפשרות א', יש בזה גם סוג-של מיסתורין? אם אפשר להגדיר את זה ככה. כלומר במקום מישהי שצריכה אותך, מישהי שלא חסר לה כלום אבל רוצה להזמין אותך. וגם במבחן המציאות אני יודע שיש לי תקופות שאני מצליח לספק את הסחורה. לפעמים כן ולפעמים לא. ומה אז?

- אם היא לא צריכה אותך... סימן ש...? כאילו סתם לי זה אישית פשוט לא אומר כלום. זה יעני אומר שאתה מיותר וחסר ערך ולא משמעותי? סתם הסקת מסקנות לא מחויבת.

במאמר מוסגר אגב יש המון דברים שאנחנו לא צריכים, אבל יש להם ערך עצום, כמו אומנות, חידושי תורה, כו'. היינו מסתדרים גם בלעדיהם אבל הם מקפיצים אותנו מאה רמות.

4. טוב כמו שאמרתי יש לנו הרבה צרכים. ברמה הבסיסית (מהקטן לגדול) אנחנו צריכים חמצן, מים, אוכל, כסף, עניינים להתעסק בהם, חברים, בריאות הנפש, משמעות בחיים. ומשם כבר מדרגות עליונות אינסופיות. אם מישהו יודע לנשום לבד... אחלה, שלא ידע לנשום לבד? ואם מישהו יודע להשיג כסף לבד בלי תלות באחרים? ואם למישהו יש תחביבים? צרכים בסיסיים אתה יכול למלא בעצמך, לא צריך מישהו בשביל לעשות את הדברים האלה. לקום בבוקר ולומר "וואלה סבבה שלי ואני מרגיש שבגדול לא חסר לי כלום" לא בשמיים היא. פשוט התרגלנו לחיות בעולם מלא בחסרונות וחסכים וקשה לנו לעשות את העבודה שצריך כדי להגיע לשם. ואין הכוונה להפוך למושלם אלא פשוט לרמה שאני מרגיש שאני מסתדר בחיים. כמו אדה"ר בגן עדן שברמה הגופנית, הנפשית, השכלית, הרוחנית, לא היה חסר לו כלום, אלא רובד מאוד עמוק ומאוד פנימי.

וכמו המדרש המפורסם "משל למה"ד לעירוני שנשא בת מלכים אם יביא לה כל מה שבעולם אינן חשובין לה כלום למה שהיא בת מלך". אז בת המלך שלנו היא בחורה עשירה, יפה, משכילה, עצמאית, ולאמיתו של דבר אין לעירוני מה להציע לה. כי היא באמת לא צריכה את זה. היא צריכה להעמיד פנים שהיא צריכה את זה?

אכן יש צרכים אחרים רוחניים שמתמלאים דווקא עם החיכוך הגברי-נשי אבל הם ממש לא שייכים לקטגוריה הזאת. ומרוב שהמושגים שלנו מגושמים, אז נראה לנו שזה מה שבעל או אישה צריכים לעשות.

מה שאתה מדבר על מפקד וחיילים זה פשוט חלוקת משאבי אנוש יעילה. האם מפקד יכול להסתדר בלי הלוחמים שלו? גם אם הוא ירצה הוא לא יכול כי מבחינה פיזית המשימה מצריכה כך וכך סד"כ. ואם הוא יכול להסתדר עם פלוגה קטנה, למה שהוא יגיד שהוא לא יכול להסתדר? זה סתם יישמע מצחיק.

///

זה המקור לרוב דבריי ואני נוטה לקבל את הדברים prima facie. ובין אם אפשר להבין אחרת, הרי שאפשר להבין גם כך, ולכן לא בהכרח "אוי לו לאיש שאין לו חיסרון".

מכתב מאליהו א'

"בשורש האהבה. אין אדם בעולם שאין בו ניצוץ כח הנתינה. זה ייראה בשמחתו, שאיננה שלימה בהיותו יחידי, וכן בגעגועין אל החברה אשר מעמקי נפשו יבואו (וזה לך האות, כי הנה עונש בית האסורים, ההפרדה מהחברה, לעונש חמור ייחשב). ומה המה הגעגועין הללו? ניצוץ כח הנתינה. [...] כללו של דבר: זה אשר יתן האדם לזולתו, לא יאבד ממנו, אלא זו היא התפשטות עצמותו, כי ירגיש אשר גם חלק לו בחבירו זה אשר נתן לו. זו היא הדביקות שבין אדם לזולתו, אשר נקרא לה בשם אהבה.

בני אדם מעריצים את האדם השואף, וכן שמים לב לחנך את בניהם להיות בעלי שאיפה ומרץ. גם כבר כתב אחד החושבים, כי השאיפה - חיים. אבל האם נכון הדבר? הן השאיפה היא רעבון. כאשר ישאף הרעב לאכול, ככה כל אשר ישאף אליו האדם, רעב הוא לאותו דבר. על כן טעות גדולה טעה החושב ההוא, באמרו שהשאיפה - חיים, הרעבון איננו חי, אלא החי רעב הנהו, עד שישביע עצמו. [...] נתבונן בבעלי חיים, ונמצא כי כל הרעבים יאכלו וישבעו, ולא יוסיפו לאכול עדי ירעבו עוד, זולת החזיר, יאכל מבלי הרף, כי לא ישבע לעולם. [...]

נעמיק נא קצת הפעם. הרעבון הוא אות לחסרון, כי החסרון במזון הנדרש לגוף האדם, הוא אשר ירעיבנו. וכן בכל השאיפות: השואף חסר את אשר ישאף אליו. [...]

ואיך הוא כוח הנתינה? איננו כוח המושך, כי יבוא משלימות ולא מחסרון.

ונבאר: איש כזה אשר דבר חומרי איננו שוה בעיניו להתעניין בו, ושמח במה שיש לו, ובכל אשר ימצא לו ישבע. זו היא ברכת הא-ל ברוך הוא "ואכלת ושבעת", מתנה טובה היא לאדם מה' יתברך, שיוכל להיות שלם ולא חסר, אשר לזאת נוצר. [...]

כח הנתינה איננו שורה אלא על השמח - לא רק מסתפק - בחלקו. הוא, ורק הוא, הנהו כנהר אשר מימיו ירביון ויעבור על כל גדותיו. הלא ראית כי השמח, כל אשר תגדל שמחתו, ירחב לבבו, ויבקש את אוהביו ליהנות עמו כשמחת לבו. [...]

מן השמחה והאושר האלה יבעו הנתינה והאהבה, ולא תבוא השאיפה אל הטוב מן החסרון - כאשר באה השאיפה הרעה, אלא מן הדביקות. [...]

טרם שיגיע האדם למדריגת שלימות האנושית, הרי הוא חסר. אין לו השאיפה הנדיבה, הבאה מתוך הרחבת הדעת, שנתבארה בפרק קודם, ועל כן בדרך עלייתו צריך הוא להשתמש לצורך הטוב, גם בשאיפה "רעבנית" - שאיפה של מילוי חסרונו, הנובעת מכח המושך ואהבת עצמו. [= שלא לשמה] והנה כל אלה שורשם בכח הנטילה, שהרי למען עצמו הוא עושה. אך טוב שישתמש בכאלה לצורך הרוחניות [...]

[במשל מלך קציא] כשבאו שני נותנים, וכל אחד לא חפץ לקבל מרעהו, ויקריבו את משפטם לפני מלך הנותנים, הוא דן להם: "השתתפו". כי ככה היא מידת הנותנים, להשתתף בנתינה וגם בקבלה, ויהי העולם שלם. [...]

נמצינו למדי כללו של דבר: [...] אבל הנותנים משלימים זה את זה, כי הנותן יעשה גם את המקבל לנותן בהכרתו את טובתו אשר קיבל.

עריכה: תיקוני ניסוח קטנים

נמצינו למדי כללו של דבר: [...] אבל הנותנים משלימים זה את זה, כי הנותן יעשה גם את המקבל לנותן בהכרתו את טובתו אשר קיבל.

הנותן הכי שלם שיש - לא יהיה נותן אם לא יהיה לו מקבל לתת לו.

מסתבר שהוא גם חסר, זקוק למקבל...(וכך גם המקבל שהוא נותן בעצמו אפילו בעצם זה שהוא מאפשר קבלה)

שנתינה היא מתוך שלמות

במידה מסוימת אפשר לומר את אותו דבר לגבי הקב"ה, שרצה לברוא את העולם כדי שיהיו מקבלים לטובו,

אבל זה לא נובע מתוך איזשהו חיסרון כי זה כוח שונה במהות

הייתי פעם בהתוועדות של חב"ד של אחד הרבנים הגדולים שם ושאלו אותו "האם הקב"ה באמת צריך אותי?" (שוב אנחנו רואים את דפוס החשיבה שיוצא מנקודת הנחה שאנחנו צריכים להיות "נצרכים", שזה תנאי באהבת אמת)

אז אותו רב ענה בפשטות שלא, "הלאל יסכן גבר?" אבל זה לא גורע כלום מהאהבה שלו אלינו.

בכל-מקרה לשאלה עצמה,

א' ברמה מסוימת אכן הנותן זקוק למקבל כדי לתת, מה שנקרא יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק. ואפשר להבדיל בין צורך לבין רצון.

ר' חייא שנה בברייתא "אין אישה אלא לתכשיטי אישה". וגם ידוע הסיפור שלמרות שאשתו הייתה משגעת אותו, כשהיה רואה משהו שמשמח אותה, היה קונה לה. אז כן זה בהחלט עניין מאוד מרכזי. וגם כאן אפשר להבדיל בין משהו שחסר לה, לבין משהו שמשמח אותה. בחורה לא צריכה שוקולד, היא יכולה לקנות גם לבד, אבל זה חמוד ורומנטי ומשמח. ובכל-מקרה, אם רוצים ללכת לכיוון של צרכים, אז צריך לחפש צרכים של בת מלך כנ"ל ולא מדומיינים.

ב' חיסרון הוא "במה אני לא טובה", "במה אני לא מסתדרת". אלה חסרונות של בעיות. וזה לא כמו השאלה "למי אני יכולה לתת עוד?". יש רש"ר הירש מעניין (שכחתי איפה) שיוצא נגד הרעיון של "ביטול עצמי" כלומר הנמכת כוחות האדם ומדרגתו. הפוך, מה שצריך זה הגברת העצמי והעצמתו, ככל שיש יותר כוחות גשמיים ורוחניים אפשר לפעול פעולה הרבה יותר רחבה.

רק כשחוזרת אחורה לבראשית יודעת שרשום

"ויאמר ה' אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ."

ידוע שיש רבדים של זכר לנקבה, אדם וחוה, איש ואשה.. אבל חושבת שנצרך את שלושתם...

אמנם ה' לא באמת זקוק לנו, אבל לכן הוא הקב''ה...זה המהות של ה''אחד''.. אבל שאלה מה מהות ההשוואה,  

אנחנו תמיד נשאף - לעוד כדי לזכות לשלמות, .. ואנחנו תמיד נזדקק לקונטרה - אם זה תפילה, או הקב''ה, אם זה המציאות, ואם זה בנזוג..

כבני אדם למה שהשלמות לא תגיע כזוג- כיחידה אחת?

ודבר אחרון אני יודעת מעולם האמנות כשיש צורך לחבר בין שני חלקים, לרוב זקוק לשפשף להוריד קצת חומר על מנת שיהיה חיבור אם לא הרבה פעמים החיבור הוא ארעי ונופל למשל בחימר יש צורך בחריצים וסליפ על מנת שזה יחזיק גם בחיבור של מתכות.. וכו'...

אני מסכימה שלהגיע ממקום של מסכנות, פוגמת ומקשה על הדרך.. פשוט המינוח של חיסרון ניתן לראותכשלילי ומסכנות, או כמקום שאפשר לשאוף להתמלא ולגדול...

היו אוכלים אותה חיה. מדברת לעניין, אולי יקבלן ממנה.

יש המון נשים שמחזיקות מעצמן יתר על המידה(בצדק או שלא, ולרוב זה ממש לא), וקשה להן להוריד מעצמן ולהראות שחסר להן ושהן בצורך. כי זה מעיד על איזשהו מקום שנזקק, והגאווה לא מאפשרת.

כנל לגבי גברים.

מצחיק כי זה שרשור שהעלתי לא מזמן אמנם לא בניסוח שלה אבל הרעיון אותו רעיון, והמון צדיקים וצדיקות היה קשה להם. למשל דברים שהם אמרו "לא התחתנתי עדיין כי ככה בורא עולם רוצה" משפט מאוד עמוק וזורק אחריות וצועק "אני צדיק".

אין שום פסול בלהגיד לא התחתנתי כי אני לא יודע/ת להיות חסר ולהוריד מהגאווה שלי.

מעניין איך יגיבו לדברים שלה.

כל הכבוד שהעלת את זה, המון פה צריכים לשמוע את זה, מקווה שיקחו לתשומת ליבם. איך היא אמרה?

זה בסדר לא להיות בסדר, זה בסדר להגיד שחסר ולהיות חלש.

אני יכול להעיד על כמה אנשים שאני מכיר שהייתה או יש להם בעיה סביב זה.

אני מכיר מישהי שתמיד הייתה מאוד עצמאית, חזקה, עם מיליון תחומי עניין, בקיצור 100% self-sufficient. זה אמנם משך הרבה תשומת לב מגברים אבל היא לא באמת הייתה מצליחה להתחבר לאף-אחד וגם מי שהיא יצאה איתו לרוב פשוט לא היה לו מה לתת לה. ואז בצד השני נוצר לרוב תסכול (כי היא משדרת שאין מה לתת לי ואני מסתדרת בעצמי מעולה ולא צריכה אותך) ולפעמים דווקא טפיליות (כידוע אנשים מתחלקים לכמה קטגוריות במטרות שלהם ממערכת יחסים. יש כאלה שרוצים לקבל אהבה / הערצה / ביטחון, יש כאלה שרוצים לתת אותו, כו').

ולפעמים גם יכול להתבצע מעבר מאחד לשני, כשהגבר מתייאש ולאט-לאט הופך לטפיל של אישה מאוד חזקה.

כך שהעצה היעוצה נראה לי שבהחלט יכולה לעזור להרבה זוגות ליצור מערכת קבלה-נתינה מאוזנת.

אבל לומר את האמת, אם להסתכל מטא-זוגיות, אני לא אוהב את כל הגישה הכלכלית הזאת של חסרונות יתרונות לתת לקבל (AKA תיאוריית החליפין החברתי).

כמו שכבר אמרתי בשרשור אחר אפשר ליצור זוגיות מתוך חיסרון (או בבוטות: מסכנות). וככה רוב העולם עושה. רוב העולם בודד, עצוב, חסרה לו אהבה, מצ'עמם לו, כו'. אבל נניח באמת שיש לנו מישהו שמסתדר בהכל, עצמאי וחזק, הכל אחלה. לא "שלמות" אבל מישהו שמסתדר יפה בחיים, למד לקחת אחריות, אוהב ללמוד דברים חדשים כך שכל בעיה הוא יכול ללמוד לפתור. אז על מי המצווה להתחתן? על האדם המסכן או על האדם השלם? ומה קורה אם יוצרים זוגיות מתוך שלמות במקום חיסרון? התשובה היא שאפשר להפסיק את סחר החליפין המצחיק הזה, הגבר יפסיק להרגיש שהערך העצמי שלו תלוי בכמה הוא עוזר לאשתו והיא מחמיאה לו, והאישה תפסיק לזייף מסכנות וחולשה. אלא פשוט שני אנשים בוגרים ואחראיים שלא מפחדים אחד מהשני או מעצמם או מאחריות יתנו את כל הכוח בחיים משותפים במטרה למסור את התורה לדור הבא.

ולא שזה קל. זה מאוד קל ורומנטי לקחת פרויקטים שיקומיים כו' ואפילו אם לא ברמה כזאת אז בחורה מושלמת מדי יכולה להיות מאיימת כי במקום מסוים קשה לדבר בגובה העיניים כי ההנחה שגובה העיניים זה שלשנינו יש בעיות וחסרונות. זה נושא שאני צריך עוד לחשוב עליו למען האמת. אבל סתם, לצורך העניין, ניקח את יצחק ורבקה, הזיווג האולטימטיבי, יצחק הוא כנראה האדם הכי מושלם בעולם באותה תקופה, ורבקה היא גומלת חסדים ברמה מטורפת, יפיפיה, אינטליגנציה רגשית, בקיצור הכי טוב שיש לאנושות להציע כרגע. והסיפור הוא דווקא על חיבור של שתי אישיויות עוצמתיות שמחליטות להיפגש, לא על אביר שמציל נסיכה והיא מתאהבת בו והוא מרגיש כמו גיבור. וצריך אדם לומר מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי.

ב"ח טור אבן העזר סימן א'

נראה דלפי שנמצאים מקצת בני אדם מעלים בדעתם המשובשות כיון שלטובתי עשה לי את העזר כמ"ש לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו הנה אין אני חפץ בטובה זו ואי אפשי בה כי לדעתו יותר טובה הוא לו כשישב בלא אשה וממציא לו עזר ברֵע ואת אשר נפשו קשורה בנפשו. ועל כן להוציא טעות זה מן הלב אמר יתברך שמו של הקב"ה וכו' שידע שאין טוב וכו' כי הוא יתברך היודע מה שהוא העזר לא כמחשבת לבו של אדם הטועה בדעתו להמציא לו עזר לרצונו ואמר עוד כי כוונת הבריאה וכו' כלומר בע"כ אין פי' לא טוב היות אדם לבדו שלא בא הוא יתברך כי אם להטיב לאדם לעשות לו עזר בלבד ושיכול לומר אי אפשי בה דא"כ לא היה צריך לעשותו בצורת אשה אלא היה לו לעשותו בצורת איש כמוהו אלא דבע"כ דכונתו יתעלה במה שברא האדם זכר ונקבה וקרא שמם אדם לא היתה אלא לקיים מצות פריה ורביה שהיא אחת מתרי"ג מצות ומצוה זו אי אפשר בלא עזר שעשה לו הוא יתברך כלומר אל יעלה על לב כי גם בלא נשואין אפשר בקיום פריה ורביה כשיעשה עם נשים דרך זנות כי זה א"א בלא עזר ע"ד הזנו ולא יפרוצו שאמרו בפ' הבע"י כל ביאה שאין בה פרוצה אינה אלא בעילת זנות ועל כן צוהו לדבק בעזר שעשה לו וכמ"ש רבינו בהקדמתו שלזה אמר לא טוב היות האדם לבדו כלומר אין טוב שיהא האדם מתבודד עם האשה כמו הבהמות שהן מתבודדים ואין הנקבות מיוחדות לזכרים אלא שעשה לו עזר שתהא מיוחדת לו ודבקה עמו.

מעניינת דוגמא של יצחק ורבקה

כי אני חושבת על הפער ביניהם אל מול אהבה שלהם כל אחד נוטה לילד אחר -  יעקב ועשו, והבית ממנו רבקה מגיעה מול הבית של יצחק.

ודוקא היא מחוברת ליעקב ויצחק לעשיו, ויש כאן דילמות, ונטיות שטבועות מהדורות הקודמים.

לא רוצה להוריד את זה חלילה למשהו של ימינו, אך הפער המשתקף בין שני הגישות שלהם כתוב ומונכח. ובטח היתה כאן השפעה הדדית, והחיכוך הזה יוצר דברים גדולים, ועוד ועוד בירורים שהעולם הזה מגלם.

לא ראיתי בהם דוקא את הזוג שמחזיק איזו אידאליה שלמה ומתוקנת מלכתחילה, אלא גורם להצפה של נושא שדרש את הבירור שלו.

זה משהו שכל פעם מפתיע אותי מחדש..זה לראות איך התורה מחזיקה סיפורי מורכבויות בלי הגנות

בורא נפשות רבות בחסרונן...

הרי אין דבר מושלם אנחנו כל יום מחדש זקוקים לאכילה שתיה שינה

וגם כנראה למחמאות נראות חום אהבה (שזה פחות ניתן למדידה פיזית...)

זה לא נראלי בושה או מראה על חולשה

וגם מידת בטחון, גם כשאדם נראה לו שהיא מושלמת, הגעתי לשיא הבטחון מגיע עוד משהו רצוא ושוב, ואז הוא מתמודד מול זה ומפתח אצלו עוד ועוד..

בסוף החיים נבנים על הדברים הקטנים היומיומיים, וגם אם זה נראה התעסקויות מיותרות זה מה שיבנה בסוף תמונה כוללת בריאה..

לדעתי, זה מאד קשה להגיע ''נקי'' לזוגיות, אני גם לא חושבת שיש ציפייה כזאת בעולם.. בסוף לכולנו יש חוויות ילדות ורשימו וכו', ודוקא יש כאן הזדמנות גדולה לתיקון

אני מתחברת לכך, שאם מגיעים מתוך מקום של ציפייה ומגיע לי ומקום חסר אז באמת אפשר גם לא לגדול מזוגיות, אלא רק לא להבין למה לא מסתדר, במקום לשמוח בחיכוך(שקל להגיד את זה, אבל יש גם מקרי זוגיות שזה מורכב מאד, אבל מדברת על הרמה הפשוטה), זה נותן איזה מקפצה... שגם ברווקות יש אותה כמובן, אבל כנראה זאת עוצמה אחרת.

ויש עניין גדול כל הזמן להתפתח ולגדול, ולעשות תיקון וכדומה, זה נראלי אפילו יותר מאיזה חסד גדול,

ובתכלס זה הרבה דיבורים, כי בסוף יש לי איזה רצון להגיע לזוגיות שהיא כבר מוכנה וברורה,  מן חלום שאצלי זה יקרה ככה שהכל יהיה חלק.. מתוק וקל.. אך בינתיים החיים מספרים אחרת, וכנראה שזה לא סתם, זה חלק מהדרך הזאת שמתארכת.

כי הים עודנו בשלו - שלם

מסכימה עם דבריה, זה באמת מאפשר להתחבר לאדם שממול.. ולהעריך את השוני שבינינו ולשמוח ממנו, להפריה הדדית..

וקצת לתת מקום לחולשה, זה נותן חלל פנוי...

הבעיה שזה מאולץ אז זה לא כיף:-/

באמת בעיה שככל שעובר הזמן ברווקות, אז נדרשים להתמודד עם המון דברים, אז אתה מנסה להסתדר ולהיות עצמאי... ובונה כלים להתמודד עם המציאות וזה יכול לפתח תחושה שבשביל מה אני צריכה מישהו מבחוץ שיתמוך לי בדרך שלו זה עלול רק להפריע...

וגם אולי זאת תופעת לוואי של האימון, מה שנקרא הפוך על הפוך

שלפעמים בכל האימון קצת מתכנתים ..חח מילה קשה.. להגיע לדייטים 'מושלמים', לשחרר חסימות, לראות מה נקודות הטובות, לבוא לדייטים עם אנרגיות וכו' וכו'... ואז עכשיו נדרש תיקון לחוסר טבעיות..

ואולי באמת כשיבקע הים, כשיגיע השבר הפנימי, אז הבשורה תוכל להתרומם ולעלות

ו נוכל לשיר את שירת הים ''כי גאה גאה"

סתם דוגמה. יש אנשים שמתפללים מאוד חזק ובדבקות מופלאה שתהיינה להם ערימות של כסף. אבל מה לעשות שהזוהר אומר אומר שהם כמו כלבים שנובחים "הב הב" (לא כקטרוג אלא מנקודת מבט של המדרגה הרוחנית). כלומר בזבוז עצום של משאבים. אבל נניח שיש לנו מישהו שיש לו מידת הביטחון 100%, אופי מאוד חזק שלא מפחיד אותו שום דבר... אז על מה הוא יתפלל?

היא הנותנת, דווקא כשיש מידת הביטחון אפשר "להשיל" את הגשמיות ולהתחיל ללמוד מה אנחנו צריכים באמת (בניין ירושלים, החזרת השכינה). ומרוב שאנחנו לא רגילים לחשוב ככה אז אנחנו נמצאים בבלבול.

יש פה איזשהו תהליך של טיפוס על הר, כאשר הצד שבו אנחנו מתחילים זה הצד של האשליות, והצד מעבר להר זה צד האמת. אז אנחנו צריכים לטפס גבוה גבוה ולהסיר מעל עצמנו את כל הדמיונות אם כי בסופו של דבר אפשר להגיע למצב שלא נשאר כלום. מרוב שאני שלם ורגועו ובוטח על מה יש לי להתפלל? ואז מתחיל התהליך של "הירידה לתוך האמת" שבו אני מגלה שיש לי צרכים וחסרונות אמיתיים שמהותם רוחנית מאוד.

וברור שיש לנו הרבה בירורים ובעיות וחסרונות, אפילו לי (כן כן לא תאמינו (סתם)). אני חושב שצריך אבל להבדיל אילו סוגיות הן דימיוניות בעיקרן, כמו זאת שהביאו בסרטון, שבאמת הכל נמצא בראש, ואילו סוגיות הן מהותיות וחשובות. ואני חושב שיש מינימום כלשהו שצריך להגיע אליו לפני שניגשים בכלל למערכות יחסים כמו שאני מייעץ למישהו שכל מה שמעניין אותו זה כסף שקודם יעדן את עצמו ואז יתחיל לחשוב על זוגיות.

לגבי מה שמיכל מספרת עליו: לא עדיפה אישה שלא ממש זקוקה לי? כלומר, לא בכזאת בוטות, ברור שאנחנו נעזרים אחד בשני ועושים את מה שהשני לא יכול וכו'. אבל אם יש מישהי עצמאית שיודעת להסתדר לבד, אפשר לעשות עם זה הרבה דברים מיוחדים, אם אני יודע שלא משעמם לה לבד והיא מסתדרת בבית אז אפשר לדבר על זה שאלמד בכולל ערב שעתיים-שלוש? או לחילופין, אם אני לא "זקוק" לה, כלומר לא מצ'גע אותה סתם עם כל מיני שטויות שאני יכול לעשות לבד, זה לא נותן לה יותר יישוב הדעת להתעסק עם הילדים? את יודעת אני ראיתי זוגות שנמצאים כל-כך עמוק בחיים של השני שאני פשוט שואל את עצמי מה עם הילדים? כל היום בירורים, כל היום עניינים, ליקוק פצעים, בקיצור זה הופך למטרה ולא לאמצעי.

זה העניין אולי שהגבר זקוק לאישה בדברים הרבה יותר עמוקים..

הרי מבחינתו מאד נוח לו ללכת ללמוד בכולל..

והיא מלמדת את הגבר מה זה להיות חסר

, האישה שמשולה לירח, שיודעת מה זה הסתר וחסר כל חודש מחדש.. יכולה להביא לו התחדשות שהוא אפילו לא מודע לזה...

מלמדת אותו להיות נוכח פה

אז אולי בימינו זה מתגלם במציאויות קטנות ולא בדברים עמוקים, אבל זה בסוף אותו דבר לדעתי, אנחנו בדור כזה שמתמודדים עם הסתר גדול... והכל קורה דוקא במקומות נמוכים, שאפשר תמיד לצמוח ולהגיע לרבדים יותר עמוקים... 

וכדי להיות שותף לזוגיות יציבה ובריאה צריך להיות חזק.

אגלה פה סוד,

זה מאוד אנושי להיות חסר,

השאלה אם אנחנו מודעים לכך או לא.

כאשר אנחנו מודעים לכך, אנחנו יכולים להשתלם - שזאת החוזקה האנושית. לעלות מעלה מעלה לא הרף.

"בנאדם על למעלה עלה, כי כח עז לך, יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים, אל תתכחש בהם פן יכחשו לך. דרוש אותם בן אדם וימצאו לך מיד"

חלק מהדרישה לכנפי הרוח זה זיהוי החסרון, החולשה, או לחלופין - ההזדמנות. במה עוד אפשר לעלות. ומן הסתם, אם יש עוד מה לעלות - כנראה שזה לא מושלם. ותמיד יהיה ב"ה מה להעלות וזה כל הכיף של החיים. זה לא בדיעבד, "אוף, אני לא מושלם, מה אני יעשה". זה הכיף של החיים!!!

מסתבר שיש פה תמונה מאוד הרמונית.

כי מה נכנה כ'מושלם'? מה שמשתלם ועולה בעלייה מתמדת.

לכל פלוס יש מינוס ולכל מינוס יש פלוס

בהמעלות והחסרונות, החוזקות והחולשות מקורן הוא בשורש אחד.

@מחפשת111 - תודה שהבאת את זה. שמעתי כבר בסרטון אחר שלה שהיא מדברת אותו על עניין וזה מחדד ומשמעותי בעיני

כיף לראות כמה שהסרטון עניין את כולם- גם אם חלק חלקו עליו..

כשאני שמעתי אותו, היו חלקים שהזדהיתי, ויש בזה המון עומק

הכל מתחיל מעמדת הנפש שלנו...

מכיר באופן אישי גברים שיש להם אותה ׳בעיה׳.

יש בנקודה שהיא נוגעת בה המון המון אמת.

בעיקר כי אנשים ׳מושלמים׳ כאלה יכולים להיות צדיקים וענווים ולא לתפוס מעצמם מושלמים,

ועדיין ליפול בזה- כי הנק המרכזית היא להצליח להרגיש חסר ונזקק, ולהרגיש בסדר עם הצורך הזה שבן/בת זוג יגיע וימלא את הנזקקות הזו. לא רק לדעת שיש בך חסרונות ועדיין ׳להסתדר׳ כמו שהיא אומרת בסרטון 

אם קבוצה של 20 מארגנים פיקניק  ואז בוואצאפ הם מנסים לחלק  מה כל אחד יביא או יעשה,

ואז אחד אומר בשיא הרצינות :

״אוקי, אני מארגן הכל״

ואז שואלים אותו ״מה הכוונה הכל ? אנחנו מחלקים משימות לכל אחד ״

והוא עונה ״לא לא, אני אקנה ואביא ואארגן הכל. אל תדאגו . יש כסף. יש זמן. יש אנרגיה. עליי.״

זורמים איתו הוא מארגן -הכל- .
 

*ואז*
**חודש אח״כ הוא -חוזר- על אותו דבר**
 

זה אומר שהוא מושלם ?

זה אומר שהוא צריך ______ את עצמו. (שורש א.ש.פ.ז)

השאיפה לשלמות היא לא מי שיש לו יותר יכולות, כי אף פעם לא יהיה בן אדם שיודע ויכול לעשות -הכל-
 

השאיפה ״לשלמות״ היא מי שיודע להפיק את המירב ממה שיש לו 
ולהתחבר בצורה הטובה ביותר לתמונת המצב החברתית, זוגית, משפחתית -הקיימת-

ואז לשפר אותה עבורו, עבור הצד השני ועבור הסביבה. ולעשות את זה בתבונה. בפרופורציה הנכונה. בחוכמה. כן כן. (אגב, בכל אלה אני גרוע)

לדעתי, למעשה, היא בעצם אומרת :
״<לכל החיים בסרט> תורידו קצת מעצמכם ותפתחו (תתחברו) לצד השני״
 

אבל בגלל שהיא נחמדה אז היא מגיעה לחבר׳ה הצעירים בדרך ״סיבובית״ ו ״מלטפת״.

אני לא חושב שבשום שלב, זה בריא לבן אדם שיחיה בסרט שהוא ״מושלם״. גם לא בערך. ולא קצת.

שמישהו יתן לי דמות  ציבורית אחת מפורסמת שהוא חושב שהוא ״מושלמת״. אין כזה דבר.

כל התורה מדברת על ענווה, פשטות, להוריד את הראש, בלי גאווה,

אז המילה ״מושלם״ לדעתי, בהקשר הזה, צריכה לרדת מהלקסיקון -לגמרי-.

אם בן אדם מגיע למצב שהוא חושב שהוא ״מושלם״, יש לו בעיה.

נסיים בתפילה :
נקווה שאף אחד בפורום הזה, לרגע אחד, לא חשב ״זה אני ! סוף סוף מישהו הבין את המצוקה שלי. קשה להיות מושלם״

קשה להיות יפה <----הגיוני.
קשה להיות בשלנית מעולה <-----הגיוני
קשה להיות בת זוג אכפתית מאוד <----הגיוני.
קשה להיות גאון בתורה <------הגיוני.
קשה להיות ״מושלמת״ <------- ?????? לרדת מהענן בבקשה. גם אם ה ״מושלם״ זה בתוך מרכאות. זה מנותק מהמציאות.

לסיכום :
אני מבקש מכל מי שקרא עד לכאן,

(אני לא הייתי עושה את זה, אבל אם עשיתם את זה, זה אומר שאכפת לכם, אז כל הכבוד)

בבקשה, לעולם, לא לחשוב -לרגע- אחד- שהוא ״מושלם״. 
שלא נדע.  אגב, גם לא על הצד השני. זה אותו טירלול בדיוק.

תודה.

אבל לא מסתדר עם העובדה שאני מוש (וזה באמת קשה)

יש אנשים שמטריחים את עצמם למוות סתם בשביל להרגיש מרטירים / show off / כל סיבה אחרת

ויש כאלה שמנופחים מחשיבות עצמית, גם לא קשור הנושא

כאן מדובר בבחורה שפשוט מסתדרת בעצמה בלי לקפוץ מעל הפופיק ומנסים לשכנע אותה שתתחיל לחפש בעצמה מלא חסרונות שטותיים כדי שימלאו אותם

לדעתי בזבוז זמן ויוצר מערכת התנהלות מוזרה

להיות מושלם זה רק הקב"ה, להיות שלם זה לא להרגיש שחסר לי משהו או שיש לי בעיות

חלוקת משאבי אנוש מושכלת = אחלה

להעמיד פנים שקשה לי לפתוח את הצנצנת כדי שהאביר יבוא ויעזור לי וירגיש טוב עם עצמו = משחק מיותר

מעולם לא ראיתי את עצמי כמושלמת, אין לי בעיה למנות לא מעט חסרונות שיש לי.

אז אולי אני לא מבינה מאיזה כיוון זה מגיע, אבל קשה לי עם הפתרון שהיא הציעה.

קשה לי מאוד מאוד להעריך אנשים שמתעצלים ומנצלים אנשים אחרים. אם הייתי מגלה שמישהו שאני יוצאת איתו עושה לי קטע כזה - שהוא לא עושה מאמץ מינימלי כדי שאני אעשה את הדבר - יש מצב שהייתי מסיימת את הקשר רק על זה. לי זה נראה סוג של קשר של ניצול, לא של מצע לאהבה.

הרעיון הוא להדגיש את ההשלמה שבזוגיות.

מיכל נתנה דוגמאות מאוד פשוטות שהם יכולות להרגיש הרבה יותר מעבר למה שהם.

כאישה עוזרת לבן זוגה (וכן להיפך) אז הוא מרגיש את הצורך שלה בבה. הצורך הריגשי, לא הטכני. ע"י הצורך הטכני (מה לאכול, להסתדר במרחב ואנערף מה) מתעורר הרגש למעבר לכך. אם היה מדובר באדם זר אז היה כלפיו הכרת תודה, אבל כשבני זוג מסייעים אחד לשניה הם מרגישים את זה ברבדים הרבה יותר עמוקים.

הרעיון להיות פתוח לסיוע ולעזרה הוא רעיון טוב וחשוב כאשר יש לו גבולות ברורים, כמו כל רעיון.

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.