חסרה או לא מושלמת. לא יודע אולי בעלת מעלות פוגע להם באגו או משהו אחר. אולי זו גם דרך מסויימת של התקשרות האשה לגבר.

אבל אני בכל אופן לא מתחבר לקטע הזה שהאשה תזמין או תתמקד בחסרונות.

אני דווקא מחפש בבחורה מעלות וכמה שיותר, יותר טוב. בטבעיות יהיו גם חסרונות שיהיו חלק מהחיבור, אבל לא הייתי רוצה שבחורה תזמין אותם בשבילי.

המעלות של אשתי לא מהווים איום, אלא דווקא דבר חיובי.

שלה ש"את לא יודעת הכל וזה בסדר" מדבר על גאווה ודעתנות יתר.

לא יודע מה לגביך, אבל רוב ככל החברים שלי והמעגלים שלהם והמעגלים שלהם, לא שמעתי פעם אחת גבר שמחפש אישה דעתנית, ועדיין יכול להיות שקיים שם בחוץ מישהו שכן.

גבר בטבע שלו רוצה לכבוש ולהוביל, וכשבאה מולו מישהי שתהיה הכי יפה הכי חכמה הכי טובה הכי צדיקה, אבל מה? דעתנית, זהו, שם לרוב זה יגמר, גם אם הוא לא ידע לשים על זה את האצבע ויגיד בגלל כל מיני דברים אחרים. גבר לא מחפש גבר להתנגח איתו בבית, הוא מחפש אישה שתקבל ממנו. ידועים הדברים, אישה מחפשת להיות מקום ראשון אצל בעלה(וזה כולל הכל, מחמאות יחס תשומת לב וכו' וכו'), וגבר רוצה כבוד. זהו שם זה נגמר. ועכשיו אני בטוח שיהיו חולקים, רק לא עליי אתם חולקים זה לא דברים שהוצאתי מהראש אלא על גדולי ישראל אתם חולקים.

בריא ובכוונה לפגוע ולהתנגח באחר, אלא באחת שהיא בבחינת: "וַיִּגְבַּ֥הּ לִבּ֖וֹ בְּדַרְכֵ֣י ה' ". כמו המשל של החתם סופר בתחילת בראשית לגבי האש שעולה ומתלהטת בקרבה בתכונות בדברי קדושה ודברים חיוביים.

כשאנחנו מדברים על מערכת היחסים הנובעת מתוך חיסרון בגדול לאנשים יש בערך 4 חסרונות עיקריים וכל אחד מחפש משהו אחר מהם

1. אהבה (= nurturing, אכפתיות, להרגיש עטופים בחום כו' וכו') (לרוב נשים)

2. תשומת לב (= שידעו שאני קיים ויסתכלו עליי וכך יאשרו את הקיום שלי, או משהו כזה, לאו דווקא מתוך רצון לאהבה או רגש עליונות) (לרוב נשים)

3. הערצה (כבוד, מחמאות, תחושת חשיבות ועליונות) (לרוב גברים)

4. ביטחון (שמירה על גבולות, לא להיפגע, לא להיות מאוים) (יש ויש)

///

ברמה פתולוגית, 1 הופך להפרעת אישיות גבולית או תלותית, 2 הופך להפרעת אישיות היסטריונית, 3 הופך להפרעת אישיות נרקיסיסטית, 4 הופך להפרעת אישיות נמנעת או סכיזואידית (כלומר לא יוצרים מערכות יחסים)

לדעתי גם ברמה הלא-פתולוגית זה לא באמת טוב

מישהו שבאמת חי תורה ומושגים של תורה, איזה כבוד הוא צריך? הוא צריך מחמאות? הוא צריך צומי? אם יש לו מידת הביטחון, למה שיפחד וירגיש מאוים? או שירגיש צורך להוכיח לאשתו שיש לו ערך? אין דברים יותר חשובים להתעסק בהם? בקיצור אדם ברמה רוחנית ואישית גבוהה פשוט לא נמצא שם. ואז הוא יכול להפנות את כל הכוחות שלו ליצירה כלומר מילוי החובות החיצוניים (פרנסה, החזקת הבית, פתרון בעיות) וחובות פנימיים (חינוך ילדים, תלמוד תורה וגמילות חסדים). קשה לי לתאר שאברהם אבינו או ר' עקיבא או הרב עובדיה יוסף זצ"ל או הבבא סאלי זצ"ל חיו במושגים כאלה.

///

ובמאמר מוסגר, לא יודע מה העניין של "רגש וגעגוע עמוק". זה כאילו שכדי להתחתן צריך לעשות speedrun any% ליצור געגוע ופרפרים בבטן כאילו זה התנאי לנישואים. אולי אני פשוט לא מבין בזה. אבל הדרכת גדולי ישראל היא לא ללכת רחוק מדי עם הדברים האלה אלא בסה"כ לחפש התאמה סבירה ברמה של רמה רוחנית, השקפה, תקשורת שעובדת. זה הכל באמת אני לא מבין למה להמציא פנטזיות ולהתבאס שקשה למצוא אותן.

אבל כמה אתה מכיר היום שבאמת "חיים תורה ורוחניות" ? אם הבנתי נכון את ההגדרה שלך אז אני מכיר בודדים ומעטים. מאוד.

ולגבי הכבוד שגבר מחפש, אתה מתאר אדם בדיוק כמו מה שכתבת בצורה מדהימה בהודעה האחרת שלך "זוגיות מתוך שלמות ולא ממקום של חיסרון" אז הגבר שאתה מתאר נמצא בשלימות - "מה איכפת לי מה אישתי חושבת עליי, יש לי ילדים על הראש עבודה ותורה, לא באמת מעניין אותי אם היא תעריך אותי או לא" זה מה שתיארת, אני טועה?

ואני מקווה ששנינו מבינים שהאופציה הזאת מאוד לא ריאלית, אני דיברתי על דבר אחר, לא על תלות כזאת שתיארתי במירכאות.

הגבר שאני מתאר זה לא איזה sigma grindset

אני פשוט שואל את עצמי מה הרב עובדיה זצ"ל היה עושה? איך הוא היה מתנהל בבית שלו? או לפחות איך אני חושב שהוא היה עושה את זה?

ברור שגבר כזה יהיה קשוב לאשתו, והפידבק שלה מאוד חשוב גם ברמה המשפחתית גם ברמה של הצמיחה האישית, "שרוי בלא אישה שרוי בלא חומה" "נקבה תסובב גבר" כלומר הבחורה מכניסה איזונים וגבולות לכן צריך להיות עם 100% קשב ולהתעניין וכו' ותקשורת בריאה

מה שאני מדבר עליו זה כל משחקי הכבוד והסחר חליפין, כל הדימיונות האלה שגבר צריך אישה ש"תיכנע לו" או נסיכה ש"יציל אותה" וכך הוא יקבל את "תואר האבירות" הסימבולי כלומר אישור לערך העצמי שלו. או שהנסיכה בכוונה תסגור דיל עם הדרקון שהנסיך יציל אותה כדי שירגיש יותר טוב עם עצמו ואז היא תרגיש יותר טוב עצמה כי היא תראה עד כמה הוא רומנטי. צר לי אבל זה מטומטם, ואני לא רואה איך אפשר למצוא לזה זמן בחיים עם עבודה וילדים ולימוד תורה משמעותי. אולי אני סאחי מדי אבל זה איך שאני רואה את הדברים. ראיתי מערכות יחסים שמנסים לעשות את ההינדוסים האלה ובתור מתבונן מהצד זה נראה ילדותי מאוד. המשחקים האלה אולי נצרכים כדי להחזיק מערכות יחסים שאין להן דבק יותר רציני. אבל אם שני בני הזוג מתעלים מעל זה אז אפשר לבנות משהו על קרקע הרבה יותר גבוהה רצינית ואמיתית.

זה מה שהבנת ממה שכתבתי?

בסרטון המקורי היא מתארת בדיוק את מה שאמרתי. כלכלת מערכת יחסים שבנויה על חסרונות וזיופים כדי ליצור איזושהי מניפולציה שתוביל לכך שהגבר ישתכנע שהוא ראוי לכבוש את הבחורה והבחורה תשתכנע שהוא רומנטי.

מה שאתה מדבר עליו זה נושא קצת אחר שגם אפשר לפרק אותו לשני נושאים, הא' זה אישה דעתנית, עבור חלק זה חיסרון עבור חלק לא, מ"מ כשמדברים על אותה "מושלמת" לאו דווקא הכוונה למישהי דעתנית עקשנית (ומ"מ יש בזה בעיה אחרת, אכמ"ל)

הב' זה כבוד, כמו שאמרתי אין כבוד אלא תורה כלומר זה משהו שצריך לנבוע ממערכת שמושתתת על תורה ולא אותם משחקי כבוד כנ"ל

זה אולי נכנס לסלנג כי ״כולם משתמשים בזה״
אבל הכוונה המקורית של זה, התחילה מלחץ חברתי על מי שלא משתמשים בסמים.

כלומר, אנשי סדום ועמורה המודרנים, לא חשוב שמות, מתחרז עם נימול,

חיפשו דרך, שבה הם הפכו את היוצרות:

מי שמשתמש בסמים הוא הסבבה, הזורם, חלק מהחבר׳ה המקובלים..

וזה שלא משתמש, הוא הסאחי, היבש, המשעמם, זה שלא מעז, הרגיל.

הם רק שכחו לספר לכל הגאונים האלה,

שבסופו האמת תתגלה והסמים ״הקלים״ הם ממש לא קלים ואי אפשר יהיה להסתיר את כל האשפוזים בבתי החולים הפסיכיאטרים

של כל החבר׳ה שחשבו שהם מצאו פטנט איך בשניה אחת להרגיש ״סבבה״.

כמובן שאין כזה פטנט. כי אין חומר בעולם שיכול לגרום לך להרגיש -מאוד- סבבה -בטווח המיידי-, 
בלי לעשות -מאוד- נזק בטווח הארוך. 

לסיכום :
המלצה - לא להשתמש במילים של אנשי סדום ועמורה בעידן המודרני. בקטע לא במשהו שקשור לסמים.

תודה.
 

המזיקות של סמים

עבר עריכה על ידי advfb בתאריך ט"ו בשבט תשפ"ד 22:00

ואדם שהוא אנושי אז הוא חסר. זה התסביך של האנושות מתחילתה, שהיא חסרה. לא רק פשוטי העם אלא גם גדולי האומה. אדם בטבעו הוא חסר. הוא לא רק עשוי מנשמה, הוא עשוי גם מגוף.

אז מה קורה אצל אנשים גדולים?

הם בודאי לא מושלמים!

אז מה כן?

משתלמים!

הם בעלייה מתמדת, מה שהרבה אנשים לא נמצאים בוץ בעלייה גדולה מתמדת ולכן הם זוכים להרבה ברכה וגם הסביבה שלהם.

מישהו שבאמת חי חיי תורה הוא צריך כבוד! כי אם לא יכבד את עצמו אז הוא גם לא יכבד הזולת. הוא צריך לכבד את עצמו מתוך הבנה עמוקה שהוא בריה של הקב"ה, שהוא אדם, נזר הבריאה, שהוא בן לעם הישראלי. מתוך כך עליו לאפשר לברכה להמשיך לחול. "אין כבוד אלא תורה". "ובתורתו יהגה - תורה דיליה". תלמיד חכם צריך לכבד את התורה שלו שנקראת על שמו. חובה מאוד גדולה.

אתה צודק שזה לא אותו כבוד שרשע או אדם ריק רודף אחריו. הצדיק מוצא את השורש של הכבוד האנושי שטבוע בו ומנתב אותו לעבודת ה' יתברך.

לגבי דברי מיכל על רגש עמוק - אם אתה תופס את הגישה החרדית בעניין, אשריך. להבנתי, לא מדובר בפנטזיות אלא במוערבות ריגשית ברמה הזוגית. שמתחיל לבצבץ שם משהו מהסוג הזה.

אני חושב שכדי לגשת בצורה בריאה למערכת יחסים צריך (בין השאר) שני דברים:

הא' הוא תודעת שלמות ברמה הבסיסית (לעומת תודעת מסכנות / חיסרון).

הב' הוא תודעה תורנית.

מסכנות זה שאני מרגיש שיש לי המון חסרונות ואני צריך שימלאו לי אותם. למשל חסר לי כסף, תאוות, צומי, חום ואהבה, כבוד והערצה, כו'. ובלי זה רע ומר לי ואני לא יודע איך להסתדר. ויש גם תודעת מסכנות ברוחניות, אנשים שמרגישים כל הזמן דפוקים וחוטאים ושחסר להם בעבודת ה'.

שלמות זה שאני מרגיש שאני עצמאי ויציב. אני לא צריך קניינים חיצוניים שימלאו לי את החלל בלב כי הלב שלי מלא. אני מסתדר יפה עם כל הבעיות שלי - ואם לא, אז אני לא מאבד עשתונות, יודע לקחת אחריות, ואמנם עם כל העליות והמורדות אני לא מרגיש מסכן. וכמובן שלמות אין פירושה סטטיות כי לב אם העולה על גדותיו שמשפיע החוצה. אז השלמות שלי מקרינה כלפי חוץ, השמחה גורמת לי לרצות לעשות גמילות חסדים, להיות נחמד לאנשים, כו', וגם בעבודת ה' אני מרגיש כמו מעיין המתגבר שרוצה לעלות ממדרגה למדרגה. השלמות הזאת לא אומרת שיש לי הכל, או שאני שמח כל הזמן. אני יכול להיות גם נכה או בדיכאון ובו-זמנית שלם, אם אני לא מרגיש מסכן.

אז דבר ראשון נרכיב את העדשה של התודעה התורנית. פתאום אני מגלה שלא חסר לי כסף, כי הקב"ה מגלגל לידיי בדיוק כמה שאני צריך באותו רגע. ואני מגלה גם שאני לא צריך את המחמאות ואת ההערצה של אנשים כי אין כבוד אלא תורה. ועוד הרבה קניינים חיצוניים שאני מגלה שהם באמת סתם אשליה.

והלאה נרכיב את העדשה של תודעת השלמות. אני מכיר את הערך שלי ואני לא צריך אישורים חיצוניים ביחס אליו. אני לא צריך צומי כי החיים שלי מלאי עניין גם ככה. גם בלי שירעיפו עליי חום ואהבה אני מרגיש יציב ושמח, שוב, פחות או יותר. עכ"פ אני לא מרגיש בודד. אני גם לא מרגיש מאוים מאף-אחד כי יש בי מידת הביטחון ולכן גם אני יכול להתחבר אל אנשים ולסמוך עליהם לפי העניין.

///

האם האדם הוא חסר? בוודאי. והסבא מסלבודקה אומר שכל מדרגה היא כמו קוף בפני אדם ביחס למדרגה שמעליה כלומר הבדל ממש מהותי.

ניקח מישהו שכל מה שמעניין אותו זה כסף. הוא למעשה מסכן כי כל האושר שלו תלוי בכסף והוא דואג מזה כל היום. מה הפתרון עבורו? בכנות לא הייתי מציע לו פתרון בתוך עולם המושגים הנוכחי שלו אלא לצאת ממנו לגמרי. אז אוקיי, הוא גילה שכסף זה לא הכל בחיים, יש אהבה, רגשות, כו'.

אז עכשיו הוא רוצה אהבה ורגשות ו-validation כי הוא בודד. הפתרון המהותי בשבילו הוא שוב להתעלות, וזאת עבודה מאוד מאוד קשה שדורשת שינוי מהותי ביותר של דפוסי חשיבה. אוקיי אז עכשיו הגענו לאותה שלמות אישית לכאורה... מה הלאה? מסתבר שאנחנו בקושי יודעים. אבל אם להפעיל את השכל אפשר לגלות שיש לנו המון צרכים אמיתיים, לא מדומיינים, שאנחנו אפילו לא מודעים אליהם: כמו שהזכרתי את הצורך באיזונים ובפידבק, הצורך במשהו ש"יוציא אותנו מהדעת של עצמנו" מה שנקרא, הצורך בכבוד פנימי כמו שאמרת, ולא כבוד מדומיין, בקיצור המון דברים שהם כבר הדבר האמיתי.

אני לא חושב ששלמות מצויה רק בעלייה מתמדת אלא אפשר למצוא שלמות בכל מדרגה. שלם בגופו, שלם בממונו, כו'. שלמות האישיות באותה רמה הבסיסית שתיארתי תתאפיין באחריות, עצמאות, יציבות רגשית. אלה שאלות של כן או לא.

///

מיכל בסופו-של-דבר משאירה אותנו ברובד יחסית נמוך לדעתי, רובד משחקי ודימיוני. הבחורה צריכה לבלף כדי שהבחור ירגיש שהיא "זקוקה לו" (שוב, מונחים של חיסרון), וככה היא תוכיח לעצמה את הנאמנות והרומנטיות שלו (במה זה עוזר? אין לי מושג). זה לא רציני. ואני אומר שזה לא רציני כי ראיתי את השיטה הזאת בעיניים וזה מגוחך ומקבע בתוך מושגים בעייתיים. נניח היא כל הזמן תספר לבעלה כמה היא זקוקה לו וככה הוא ירגיש שצריכים אותו. במה זה טוב? זה רק מחזק את הדפוס שהערך שלו תלוי באישור חיצוני ושאהבה תלויה בכך שזקוקים אחד לשני ואי-אפשר להסתדר לבד. ואם מסתדרים לבד אז לא צריך זוגיות (מסקנה עצובה של תרבות המערב).

גם ניקח את זה שלב קדימה. מה לגבי גידול ילדים? כמו שהטור אומר המצווה היא פרייה ורבייה, כלומר להעביר את מסורת התורה לדור הבא על הצד הכי טוב שאפשר. זה מצריך המון כוחות ואחריות ובגרות. זוג שכל היום עסוק בכל הכלכלות המוזרות האלה, ברגשות נחיתות כאלה ואחרים, בבילופים והינדוסים, ביצירת חסרונות והטלת משימות אחד על השני, זה פשוט בזבוז משאבים עצום לדעתי.

אני פשוט מנסה לדמיין: מה אם הייתי חזק ועצמאי? מה אם הייתי מתגבר על כל מיני חששות ושלדים מהעבר? ומה אם מי שמולי גם הייתה אחת כזאת, או מישהי שמנסה להגיע לשם? האם אנחנו נצטרך להיות "פגומים" ו"נזקקים" כדי לאהוב? או שאפשר לאהוב גם סתם ככה?

///

לגבי המשפט האחרון אני אכן מזדהה יותר עם הגישה החרדית בנושא. אני לא יודע עד כמה אמורה להיות "מעורבות זוגית" לפני הנישואים. אבל כנראה זה כבר עניין של השקפה.

בס''ד

יש מגוון רגשות עמוקים גם של חוסר, הן לא חייבים להגיע מתוך מסכנות...

בסרטון זה באמת

נראה מאולץ, אבל זה רק נראה לי כדי לחשוף דברים שאכן נמצאים, שקצת מודחקים

..ואם זה לא אינטרסנטי - אלא על מנת להכיר באמת בזה שהקב''ה ברא אותנו שניים שמשלימים, זאת יכולה להיות מתנה

הרי בשביל מה אני חי בתוך חברה? בשביל מה השוני בין אנשים? אם הכל אני מקבל מעצמי או מהתורה מה עניין?

מנסה להבין איך אדם למשל שמתמודד עם קשיי  כסף יגיע למצב של שלמות ובטחון, אם הוא לא נוכח קודם כל בחושך בהסתרה בחוסר?

חושבת ש'התשובה' התהליך שהוא יעבור כדי להגיע לבטחון יכולה גם להתגלם דרך אנשים- שזה גם רצון ה'..

זאת אמנם התמודדות גשמית, אך הקב''ה בהחלט נוכח בה. איך הוא יפתח את מידת האמונה, אם הוא לא ירגיש את החוסר קודם?

האם הוא חייב להרגיש מסכן - או - שיכול להרגיש חוסר וקושי וחושך ואז אחר כך ינבע האור אחרי תהליך.. יתכן שהתהליך שלו יהיה להבין שיש מסביבו סביבה שרוצה לעזור לו.. למשל...

לא נוטה להגיב הרבה, כתבת תיאוריה סדורה ולא יורדת לסוף דעתך..מנסה להבין

אבל לשאלה:

הרי בשביל מה אני חי בתוך חברה? בשביל מה השוני בין אנשים? אם הכל אני מקבל מעצמי או מהתורה מה עניין?

התשובה היא שברור שיש המון דברים שאפשר וצריך לקבל מאנשים. אי-אפשר להגיע לחכמה אמיתית בלי ללמוד מאנשים. וכו' וכו'. מה שאני מנסה לומר זה שהדברים שאנחנו רוצים לקבל מאנשים, יכולים להיות בכלל דברים דימיוניים שאנחנו לא באמת צריכים. ואם נשדרג את האמונה שלנו אז נגלה שזה סתם הבל ורעות רוח, ומצד שני נגלה שהם יכולים לתרום לנו דברים אמיתיים ומשמעותיים באמת, כמו שכבר הזכרתי לעיל - פידבק, איזונים, "איזהו החכם הלמד מכל אדם", חידוד שנוצר כתוצאה מאותו חיכוך.

לגבי הצורך בחושך לפני אור - לאו דווקא. אם נניח נולדנו בעולם שבו כולם חושבים שכסף זה רק אמצעי שהקב"ה נותן דרך ההשתדלות שלנו, ואפשר גם לחיות בכבוד ברמה כלכלית פחותה יחסית כי הכבוד האמיתי נמצא בעולם הפנימי. זה עולם מתוקן יותר שיש לו זמן להתפנות לעיסוקים עליונים יותר.

ואמנם זה שאנחנו נולדים עם כל החסרונות האלה זה חלק מבעיה כללית של גלות השכינה, הלא, בע"ה כשיבוא משיח צדקנו הרבה בעיות פשוט תיעלמנה, ואז כמו שאומר הרמב"ם זה ייתן לנו יותר אפשרות לחיות חיים רוחניים.

ברור שאין פה מימד של אשמה שיש לנו חסרונות אבל אני לא רואה בזה מצב אידיאלי וגם כשאנחנו מחנכים את הדור הבא אנחנו משתדלים שיהיו להם כמה שפחות כאלה, משתדלים לתת חום ואהבה ולהקנות דעת תורה כו' ואז נקודת המוצא הרבה יותר קרובה לאמת

עריכה: געגוע זה רגש בריא מאוד שברור צריך לתת לו מקום, השאלה איזה, יש געגוע של בדידות (רע לי ומשעמם לי לבד) ויש געגוע של אהבה וחיבור (אני מאוד אוהב מישהי והיא מאוד חשובה לי).

"זקוק ל..." זה לא מעיד מסכנות.

מפקד זקוק לחיילים שלו, לדוגמא, הוא לא מסכן.

איש זקוק לאשתו, אשה זקוקה לבעלה. מסכנים? לא. זקוקים? כן.

בכלל לא הבנתי איך הבנת אותה ככה וזה נראה לי לא יקדם את הדיון אז לא נראה לי שיש להתייחס לכך.

דבריך הם נכונים במידת מה, אך לא תמיד בהכל אדם יכול להתגבר ויהיה בסדר. איש זקוק לאישה בכל מיני היבטים ריגשיים וגם בהיבטים פיזיים. אוי לו לאיש שאין לו חסרון שאישה תוכל למלא לו, וכן להיפך. 

לא התייחס ל"רוחות הנושבות" שאתהמ דבר עליהם, כי הם לא חלק מהדיון ולא מזהה אותם בדברי מיכל.

זה הולך להיות ארוך אבל HERE WE GO

אז דבר ראשון הקשבתי הרבה פעמים כי באמת חשבתי שפספסתי משהו אבל האמת אני מגיע בדיוק לאותן מסקנות. הבה נסתכל.

1. היא מתארת את בעיית השלמות כלומר בעיה של אנשים ש"מסודרים ומסתדרים" ולא מצליחים להתחתן.

2. לאחר מכן היא מספרת על אותה בחורה שהכל אחלה מצוין ממש ידידי נפש מדברים על הכל + עושים צחוקים + נהנים. אלא ש"לא נפתח הרגש / לב" של הבחור

"ניסינו שיקרה איזה רגש, איזה געגוע עמוק".

3. כנראה נובע מהמחשבה הבאה העוברת בראש הבחור: "אם את כל-כך מושלמת, אין לי מקום אצלך, את בעצם לא צריכה ממני, "אם אני לא אהיה תהיי חסרה אותי מאוד" - אני לא מרגיש את זה" + "אין לי הכוח להרגיש משמעותי, להרגיש שצריכים אותי".

4. הבחורה אומרת: "בגדול אני מסתדרת עם כל הבעיות שלי, אני כן רוצה וצריכה בעל, לא יודעת בדיוק להגיד למה."

5. "סידרת לך שאת הכל סבבה, שאת לא צריכה אף-אחד, אז הנה קיבלת."

6. העצה: "אל תתאמצי" + "חפשי כל-מיני חסרונות קטנים כמו קשה לי עם הוייז או לפתוח את הצנצנת," "וכך תהפכי לחסרה. תהיי מסוג האנשים שצריכים מישהו"

///

1. אנשים "מסודרים ומסתדרים" הם בסה"כ אנשים שפחות או יותר לקחו את עצמם בידיים גם מבחינה גשמית גם מבחינה נפשית ולמדו להתמודד עם בעיות. עדיף לא לקחת את עצמנו בידיים ולא לדעת להתמודד עם בעיות? להיות בן-אדם שלא יכול להסתדר לבד? OK אתמהה, נגיע לזה.

2. כמו שכבר העלינו זה קצת שאלה של גישה חרדית, אבל גם בלי זה בכנות אני חושב שהבחורים האלה סתם מסתבכים עם עצמם על כלום וחבל. אבל כאמור קטונתי.

3. ביחס שלנו לכל הנושא של זוגיות יש לנו הרבה דעות קדומות של מה זה זוגיות ואיך זה אמור להיראות, חלק נובע ממה שאנחנו רואים מסביבנו, חלק נובע מתורה שלמדנו, חלק נובע מתרבות כללית, אז לא יודע כשאני ניגש לזה אני צריך חושב שצריך לעשות בירור עמוק מה זה אמיתי ומה זה קלישאה.

אז ניקח את המחשבה הספציפית הזאת ונשאל: האם היא נכונה? האם היא מוכרחת המציאות? כי יש עוד אלפי דפוסי מחשבה אחרים, חלקם טובים וחלקם לא, יש כאלה שקיימים אצל חלק מסוים מהאנשים ויש כאלה שלא קיימים אצלם וקיימים אצל אחרים.

נסתכל על הנחות היסוד:

- אם את מושלמת, אין לי מקום אצלך. אוקיי ומניין לנו שהוא אמור למלא לה חורים? לסתום לה את החור בלב ולהפוך אותה מעצובה למאושרת? אולי זה לא התפקיד שלו? אולי יש לה מקום בשבילו וזה בכלל לא קשור לשאלה האם היא צריכה את העזרה שלו בפתרון בעיות?

יצא לי להכיר בחורה כזאת שזה בדיוק מה שהיא הרגישה, שאני ממלא לה את החור בלב וסותם לה את הריקנות. רומנטי פיצוצים, אבל אחרי כמה זמן, זה מתחיל להיות... מעיק. בסוף אם אנחנו בעצמנו לא תגיע למדרגה של שלוות הנפש אז אף-אחד לא יעשה זאת במקומנו בדוק ומנוסה.

מצד שני, הכרתי גם בנות שבאמת לא צריכות אותי. לא שאין לי מה לתרום להן, פשוט הן מסתדרות יפה מאוד גם לבד. וגם אני לא הרגשתי שאני זקוק להן, כי אני יודע לחיות לבד. ועדיין הן מאוד חיבבו אותי והייתה לנו תקשורת מדהימה ורגשות ומה שאתה רוצה באמת ממש כיף ופלאי והרבה פחות מאיים. לאותן בנות עם חסרונות היה הרבה יותר קל להיפתח ולהתחבר בשלב הראשוני, והרגשות היו יותר חזקים, אבל כשאני מסתכל על זה ממבט-על, אני מעדיף את אפשרות א', יש בזה גם סוג-של מיסתורין? אם אפשר להגדיר את זה ככה. כלומר במקום מישהי שצריכה אותך, מישהי שלא חסר לה כלום אבל רוצה להזמין אותך. וגם במבחן המציאות אני יודע שיש לי תקופות שאני מצליח לספק את הסחורה. לפעמים כן ולפעמים לא. ומה אז?

- אם היא לא צריכה אותך... סימן ש...? כאילו סתם לי זה אישית פשוט לא אומר כלום. זה יעני אומר שאתה מיותר וחסר ערך ולא משמעותי? סתם הסקת מסקנות לא מחויבת.

במאמר מוסגר אגב יש המון דברים שאנחנו לא צריכים, אבל יש להם ערך עצום, כמו אומנות, חידושי תורה, כו'. היינו מסתדרים גם בלעדיהם אבל הם מקפיצים אותנו מאה רמות.

4. טוב כמו שאמרתי יש לנו הרבה צרכים. ברמה הבסיסית (מהקטן לגדול) אנחנו צריכים חמצן, מים, אוכל, כסף, עניינים להתעסק בהם, חברים, בריאות הנפש, משמעות בחיים. ומשם כבר מדרגות עליונות אינסופיות. אם מישהו יודע לנשום לבד... אחלה, שלא ידע לנשום לבד? ואם מישהו יודע להשיג כסף לבד בלי תלות באחרים? ואם למישהו יש תחביבים? צרכים בסיסיים אתה יכול למלא בעצמך, לא צריך מישהו בשביל לעשות את הדברים האלה. לקום בבוקר ולומר "וואלה סבבה שלי ואני מרגיש שבגדול לא חסר לי כלום" לא בשמיים היא. פשוט התרגלנו לחיות בעולם מלא בחסרונות וחסכים וקשה לנו לעשות את העבודה שצריך כדי להגיע לשם. ואין הכוונה להפוך למושלם אלא פשוט לרמה שאני מרגיש שאני מסתדר בחיים. כמו אדה"ר בגן עדן שברמה הגופנית, הנפשית, השכלית, הרוחנית, לא היה חסר לו כלום, אלא רובד מאוד עמוק ומאוד פנימי.

וכמו המדרש המפורסם "משל למה"ד לעירוני שנשא בת מלכים אם יביא לה כל מה שבעולם אינן חשובין לה כלום למה שהיא בת מלך". אז בת המלך שלנו היא בחורה עשירה, יפה, משכילה, עצמאית, ולאמיתו של דבר אין לעירוני מה להציע לה. כי היא באמת לא צריכה את זה. היא צריכה להעמיד פנים שהיא צריכה את זה?

אכן יש צרכים אחרים רוחניים שמתמלאים דווקא עם החיכוך הגברי-נשי אבל הם ממש לא שייכים לקטגוריה הזאת. ומרוב שהמושגים שלנו מגושמים, אז נראה לנו שזה מה שבעל או אישה צריכים לעשות.

מה שאתה מדבר על מפקד וחיילים זה פשוט חלוקת משאבי אנוש יעילה. האם מפקד יכול להסתדר בלי הלוחמים שלו? גם אם הוא ירצה הוא לא יכול כי מבחינה פיזית המשימה מצריכה כך וכך סד"כ. ואם הוא יכול להסתדר עם פלוגה קטנה, למה שהוא יגיד שהוא לא יכול להסתדר? זה סתם יישמע מצחיק.

///

זה המקור לרוב דבריי ואני נוטה לקבל את הדברים prima facie. ובין אם אפשר להבין אחרת, הרי שאפשר להבין גם כך, ולכן לא בהכרח "אוי לו לאיש שאין לו חיסרון".

מכתב מאליהו א'

"בשורש האהבה. אין אדם בעולם שאין בו ניצוץ כח הנתינה. זה ייראה בשמחתו, שאיננה שלימה בהיותו יחידי, וכן בגעגועין אל החברה אשר מעמקי נפשו יבואו (וזה לך האות, כי הנה עונש בית האסורים, ההפרדה מהחברה, לעונש חמור ייחשב). ומה המה הגעגועין הללו? ניצוץ כח הנתינה. [...] כללו של דבר: זה אשר יתן האדם לזולתו, לא יאבד ממנו, אלא זו היא התפשטות עצמותו, כי ירגיש אשר גם חלק לו בחבירו זה אשר נתן לו. זו היא הדביקות שבין אדם לזולתו, אשר נקרא לה בשם אהבה.

בני אדם מעריצים את האדם השואף, וכן שמים לב לחנך את בניהם להיות בעלי שאיפה ומרץ. גם כבר כתב אחד החושבים, כי השאיפה - חיים. אבל האם נכון הדבר? הן השאיפה היא רעבון. כאשר ישאף הרעב לאכול, ככה כל אשר ישאף אליו האדם, רעב הוא לאותו דבר. על כן טעות גדולה טעה החושב ההוא, באמרו שהשאיפה - חיים, הרעבון איננו חי, אלא החי רעב הנהו, עד שישביע עצמו. [...] נתבונן בבעלי חיים, ונמצא כי כל הרעבים יאכלו וישבעו, ולא יוסיפו לאכול עדי ירעבו עוד, זולת החזיר, יאכל מבלי הרף, כי לא ישבע לעולם. [...]

נעמיק נא קצת הפעם. הרעבון הוא אות לחסרון, כי החסרון במזון הנדרש לגוף האדם, הוא אשר ירעיבנו. וכן בכל השאיפות: השואף חסר את אשר ישאף אליו. [...]

ואיך הוא כוח הנתינה? איננו כוח המושך, כי יבוא משלימות ולא מחסרון.

ונבאר: איש כזה אשר דבר חומרי איננו שוה בעיניו להתעניין בו, ושמח במה שיש לו, ובכל אשר ימצא לו ישבע. זו היא ברכת הא-ל ברוך הוא "ואכלת ושבעת", מתנה טובה היא לאדם מה' יתברך, שיוכל להיות שלם ולא חסר, אשר לזאת נוצר. [...]

כח הנתינה איננו שורה אלא על השמח - לא רק מסתפק - בחלקו. הוא, ורק הוא, הנהו כנהר אשר מימיו ירביון ויעבור על כל גדותיו. הלא ראית כי השמח, כל אשר תגדל שמחתו, ירחב לבבו, ויבקש את אוהביו ליהנות עמו כשמחת לבו. [...]

מן השמחה והאושר האלה יבעו הנתינה והאהבה, ולא תבוא השאיפה אל הטוב מן החסרון - כאשר באה השאיפה הרעה, אלא מן הדביקות. [...]

טרם שיגיע האדם למדריגת שלימות האנושית, הרי הוא חסר. אין לו השאיפה הנדיבה, הבאה מתוך הרחבת הדעת, שנתבארה בפרק קודם, ועל כן בדרך עלייתו צריך הוא להשתמש לצורך הטוב, גם בשאיפה "רעבנית" - שאיפה של מילוי חסרונו, הנובעת מכח המושך ואהבת עצמו. [= שלא לשמה] והנה כל אלה שורשם בכח הנטילה, שהרי למען עצמו הוא עושה. אך טוב שישתמש בכאלה לצורך הרוחניות [...]

[במשל מלך קציא] כשבאו שני נותנים, וכל אחד לא חפץ לקבל מרעהו, ויקריבו את משפטם לפני מלך הנותנים, הוא דן להם: "השתתפו". כי ככה היא מידת הנותנים, להשתתף בנתינה וגם בקבלה, ויהי העולם שלם. [...]

נמצינו למדי כללו של דבר: [...] אבל הנותנים משלימים זה את זה, כי הנותן יעשה גם את המקבל לנותן בהכרתו את טובתו אשר קיבל.

עריכה: תיקוני ניסוח קטנים

נמצינו למדי כללו של דבר: [...] אבל הנותנים משלימים זה את זה, כי הנותן יעשה גם את המקבל לנותן בהכרתו את טובתו אשר קיבל.

הנותן הכי שלם שיש - לא יהיה נותן אם לא יהיה לו מקבל לתת לו.

מסתבר שהוא גם חסר, זקוק למקבל...(וכך גם המקבל שהוא נותן בעצמו אפילו בעצם זה שהוא מאפשר קבלה)

שנתינה היא מתוך שלמות

במידה מסוימת אפשר לומר את אותו דבר לגבי הקב"ה, שרצה לברוא את העולם כדי שיהיו מקבלים לטובו,

אבל זה לא נובע מתוך איזשהו חיסרון כי זה כוח שונה במהות

הייתי פעם בהתוועדות של חב"ד של אחד הרבנים הגדולים שם ושאלו אותו "האם הקב"ה באמת צריך אותי?" (שוב אנחנו רואים את דפוס החשיבה שיוצא מנקודת הנחה שאנחנו צריכים להיות "נצרכים", שזה תנאי באהבת אמת)

אז אותו רב ענה בפשטות שלא, "הלאל יסכן גבר?" אבל זה לא גורע כלום מהאהבה שלו אלינו.

בכל-מקרה לשאלה עצמה,

א' ברמה מסוימת אכן הנותן זקוק למקבל כדי לתת, מה שנקרא יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק. ואפשר להבדיל בין צורך לבין רצון.

ר' חייא שנה בברייתא "אין אישה אלא לתכשיטי אישה". וגם ידוע הסיפור שלמרות שאשתו הייתה משגעת אותו, כשהיה רואה משהו שמשמח אותה, היה קונה לה. אז כן זה בהחלט עניין מאוד מרכזי. וגם כאן אפשר להבדיל בין משהו שחסר לה, לבין משהו שמשמח אותה. בחורה לא צריכה שוקולד, היא יכולה לקנות גם לבד, אבל זה חמוד ורומנטי ומשמח. ובכל-מקרה, אם רוצים ללכת לכיוון של צרכים, אז צריך לחפש צרכים של בת מלך כנ"ל ולא מדומיינים.

ב' חיסרון הוא "במה אני לא טובה", "במה אני לא מסתדרת". אלה חסרונות של בעיות. וזה לא כמו השאלה "למי אני יכולה לתת עוד?". יש רש"ר הירש מעניין (שכחתי איפה) שיוצא נגד הרעיון של "ביטול עצמי" כלומר הנמכת כוחות האדם ומדרגתו. הפוך, מה שצריך זה הגברת העצמי והעצמתו, ככל שיש יותר כוחות גשמיים ורוחניים אפשר לפעול פעולה הרבה יותר רחבה.

רק כשחוזרת אחורה לבראשית יודעת שרשום

"ויאמר ה' אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ."

ידוע שיש רבדים של זכר לנקבה, אדם וחוה, איש ואשה.. אבל חושבת שנצרך את שלושתם...

אמנם ה' לא באמת זקוק לנו, אבל לכן הוא הקב''ה...זה המהות של ה''אחד''.. אבל שאלה מה מהות ההשוואה,  

אנחנו תמיד נשאף - לעוד כדי לזכות לשלמות, .. ואנחנו תמיד נזדקק לקונטרה - אם זה תפילה, או הקב''ה, אם זה המציאות, ואם זה בנזוג..

כבני אדם למה שהשלמות לא תגיע כזוג- כיחידה אחת?

ודבר אחרון אני יודעת מעולם האמנות כשיש צורך לחבר בין שני חלקים, לרוב זקוק לשפשף להוריד קצת חומר על מנת שיהיה חיבור אם לא הרבה פעמים החיבור הוא ארעי ונופל למשל בחימר יש צורך בחריצים וסליפ על מנת שזה יחזיק גם בחיבור של מתכות.. וכו'...

אני מסכימה שלהגיע ממקום של מסכנות, פוגמת ומקשה על הדרך.. פשוט המינוח של חיסרון ניתן לראותכשלילי ומסכנות, או כמקום שאפשר לשאוף להתמלא ולגדול...

היו אוכלים אותה חיה. מדברת לעניין, אולי יקבלן ממנה.

יש המון נשים שמחזיקות מעצמן יתר על המידה(בצדק או שלא, ולרוב זה ממש לא), וקשה להן להוריד מעצמן ולהראות שחסר להן ושהן בצורך. כי זה מעיד על איזשהו מקום שנזקק, והגאווה לא מאפשרת.

כנל לגבי גברים.

מצחיק כי זה שרשור שהעלתי לא מזמן אמנם לא בניסוח שלה אבל הרעיון אותו רעיון, והמון צדיקים וצדיקות היה קשה להם. למשל דברים שהם אמרו "לא התחתנתי עדיין כי ככה בורא עולם רוצה" משפט מאוד עמוק וזורק אחריות וצועק "אני צדיק".

אין שום פסול בלהגיד לא התחתנתי כי אני לא יודע/ת להיות חסר ולהוריד מהגאווה שלי.

מעניין איך יגיבו לדברים שלה.

כל הכבוד שהעלת את זה, המון פה צריכים לשמוע את זה, מקווה שיקחו לתשומת ליבם. איך היא אמרה?

זה בסדר לא להיות בסדר, זה בסדר להגיד שחסר ולהיות חלש.

אני יכול להעיד על כמה אנשים שאני מכיר שהייתה או יש להם בעיה סביב זה.

אני מכיר מישהי שתמיד הייתה מאוד עצמאית, חזקה, עם מיליון תחומי עניין, בקיצור 100% self-sufficient. זה אמנם משך הרבה תשומת לב מגברים אבל היא לא באמת הייתה מצליחה להתחבר לאף-אחד וגם מי שהיא יצאה איתו לרוב פשוט לא היה לו מה לתת לה. ואז בצד השני נוצר לרוב תסכול (כי היא משדרת שאין מה לתת לי ואני מסתדרת בעצמי מעולה ולא צריכה אותך) ולפעמים דווקא טפיליות (כידוע אנשים מתחלקים לכמה קטגוריות במטרות שלהם ממערכת יחסים. יש כאלה שרוצים לקבל אהבה / הערצה / ביטחון, יש כאלה שרוצים לתת אותו, כו').

ולפעמים גם יכול להתבצע מעבר מאחד לשני, כשהגבר מתייאש ולאט-לאט הופך לטפיל של אישה מאוד חזקה.

כך שהעצה היעוצה נראה לי שבהחלט יכולה לעזור להרבה זוגות ליצור מערכת קבלה-נתינה מאוזנת.

אבל לומר את האמת, אם להסתכל מטא-זוגיות, אני לא אוהב את כל הגישה הכלכלית הזאת של חסרונות יתרונות לתת לקבל (AKA תיאוריית החליפין החברתי).

כמו שכבר אמרתי בשרשור אחר אפשר ליצור זוגיות מתוך חיסרון (או בבוטות: מסכנות). וככה רוב העולם עושה. רוב העולם בודד, עצוב, חסרה לו אהבה, מצ'עמם לו, כו'. אבל נניח באמת שיש לנו מישהו שמסתדר בהכל, עצמאי וחזק, הכל אחלה. לא "שלמות" אבל מישהו שמסתדר יפה בחיים, למד לקחת אחריות, אוהב ללמוד דברים חדשים כך שכל בעיה הוא יכול ללמוד לפתור. אז על מי המצווה להתחתן? על האדם המסכן או על האדם השלם? ומה קורה אם יוצרים זוגיות מתוך שלמות במקום חיסרון? התשובה היא שאפשר להפסיק את סחר החליפין המצחיק הזה, הגבר יפסיק להרגיש שהערך העצמי שלו תלוי בכמה הוא עוזר לאשתו והיא מחמיאה לו, והאישה תפסיק לזייף מסכנות וחולשה. אלא פשוט שני אנשים בוגרים ואחראיים שלא מפחדים אחד מהשני או מעצמם או מאחריות יתנו את כל הכוח בחיים משותפים במטרה למסור את התורה לדור הבא.

ולא שזה קל. זה מאוד קל ורומנטי לקחת פרויקטים שיקומיים כו' ואפילו אם לא ברמה כזאת אז בחורה מושלמת מדי יכולה להיות מאיימת כי במקום מסוים קשה לדבר בגובה העיניים כי ההנחה שגובה העיניים זה שלשנינו יש בעיות וחסרונות. זה נושא שאני צריך עוד לחשוב עליו למען האמת. אבל סתם, לצורך העניין, ניקח את יצחק ורבקה, הזיווג האולטימטיבי, יצחק הוא כנראה האדם הכי מושלם בעולם באותה תקופה, ורבקה היא גומלת חסדים ברמה מטורפת, יפיפיה, אינטליגנציה רגשית, בקיצור הכי טוב שיש לאנושות להציע כרגע. והסיפור הוא דווקא על חיבור של שתי אישיויות עוצמתיות שמחליטות להיפגש, לא על אביר שמציל נסיכה והיא מתאהבת בו והוא מרגיש כמו גיבור. וצריך אדם לומר מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי.

ב"ח טור אבן העזר סימן א'

נראה דלפי שנמצאים מקצת בני אדם מעלים בדעתם המשובשות כיון שלטובתי עשה לי את העזר כמ"ש לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו הנה אין אני חפץ בטובה זו ואי אפשי בה כי לדעתו יותר טובה הוא לו כשישב בלא אשה וממציא לו עזר ברֵע ואת אשר נפשו קשורה בנפשו. ועל כן להוציא טעות זה מן הלב אמר יתברך שמו של הקב"ה וכו' שידע שאין טוב וכו' כי הוא יתברך היודע מה שהוא העזר לא כמחשבת לבו של אדם הטועה בדעתו להמציא לו עזר לרצונו ואמר עוד כי כוונת הבריאה וכו' כלומר בע"כ אין פי' לא טוב היות אדם לבדו שלא בא הוא יתברך כי אם להטיב לאדם לעשות לו עזר בלבד ושיכול לומר אי אפשי בה דא"כ לא היה צריך לעשותו בצורת אשה אלא היה לו לעשותו בצורת איש כמוהו אלא דבע"כ דכונתו יתעלה במה שברא האדם זכר ונקבה וקרא שמם אדם לא היתה אלא לקיים מצות פריה ורביה שהיא אחת מתרי"ג מצות ומצוה זו אי אפשר בלא עזר שעשה לו הוא יתברך כלומר אל יעלה על לב כי גם בלא נשואין אפשר בקיום פריה ורביה כשיעשה עם נשים דרך זנות כי זה א"א בלא עזר ע"ד הזנו ולא יפרוצו שאמרו בפ' הבע"י כל ביאה שאין בה פרוצה אינה אלא בעילת זנות ועל כן צוהו לדבק בעזר שעשה לו וכמ"ש רבינו בהקדמתו שלזה אמר לא טוב היות האדם לבדו כלומר אין טוב שיהא האדם מתבודד עם האשה כמו הבהמות שהן מתבודדים ואין הנקבות מיוחדות לזכרים אלא שעשה לו עזר שתהא מיוחדת לו ודבקה עמו.

מעניינת דוגמא של יצחק ורבקה

כי אני חושבת על הפער ביניהם אל מול אהבה שלהם כל אחד נוטה לילד אחר -  יעקב ועשו, והבית ממנו רבקה מגיעה מול הבית של יצחק.

ודוקא היא מחוברת ליעקב ויצחק לעשיו, ויש כאן דילמות, ונטיות שטבועות מהדורות הקודמים.

לא רוצה להוריד את זה חלילה למשהו של ימינו, אך הפער המשתקף בין שני הגישות שלהם כתוב ומונכח. ובטח היתה כאן השפעה הדדית, והחיכוך הזה יוצר דברים גדולים, ועוד ועוד בירורים שהעולם הזה מגלם.

לא ראיתי בהם דוקא את הזוג שמחזיק איזו אידאליה שלמה ומתוקנת מלכתחילה, אלא גורם להצפה של נושא שדרש את הבירור שלו.

זה משהו שכל פעם מפתיע אותי מחדש..זה לראות איך התורה מחזיקה סיפורי מורכבויות בלי הגנות

בורא נפשות רבות בחסרונן...

הרי אין דבר מושלם אנחנו כל יום מחדש זקוקים לאכילה שתיה שינה

וגם כנראה למחמאות נראות חום אהבה (שזה פחות ניתן למדידה פיזית...)

זה לא נראלי בושה או מראה על חולשה

וגם מידת בטחון, גם כשאדם נראה לו שהיא מושלמת, הגעתי לשיא הבטחון מגיע עוד משהו רצוא ושוב, ואז הוא מתמודד מול זה ומפתח אצלו עוד ועוד..

בסוף החיים נבנים על הדברים הקטנים היומיומיים, וגם אם זה נראה התעסקויות מיותרות זה מה שיבנה בסוף תמונה כוללת בריאה..

לדעתי, זה מאד קשה להגיע ''נקי'' לזוגיות, אני גם לא חושבת שיש ציפייה כזאת בעולם.. בסוף לכולנו יש חוויות ילדות ורשימו וכו', ודוקא יש כאן הזדמנות גדולה לתיקון

אני מתחברת לכך, שאם מגיעים מתוך מקום של ציפייה ומגיע לי ומקום חסר אז באמת אפשר גם לא לגדול מזוגיות, אלא רק לא להבין למה לא מסתדר, במקום לשמוח בחיכוך(שקל להגיד את זה, אבל יש גם מקרי זוגיות שזה מורכב מאד, אבל מדברת על הרמה הפשוטה), זה נותן איזה מקפצה... שגם ברווקות יש אותה כמובן, אבל כנראה זאת עוצמה אחרת.

ויש עניין גדול כל הזמן להתפתח ולגדול, ולעשות תיקון וכדומה, זה נראלי אפילו יותר מאיזה חסד גדול,

ובתכלס זה הרבה דיבורים, כי בסוף יש לי איזה רצון להגיע לזוגיות שהיא כבר מוכנה וברורה,  מן חלום שאצלי זה יקרה ככה שהכל יהיה חלק.. מתוק וקל.. אך בינתיים החיים מספרים אחרת, וכנראה שזה לא סתם, זה חלק מהדרך הזאת שמתארכת.

כי הים עודנו בשלו - שלם

מסכימה עם דבריה, זה באמת מאפשר להתחבר לאדם שממול.. ולהעריך את השוני שבינינו ולשמוח ממנו, להפריה הדדית..

וקצת לתת מקום לחולשה, זה נותן חלל פנוי...

הבעיה שזה מאולץ אז זה לא כיף:-/

באמת בעיה שככל שעובר הזמן ברווקות, אז נדרשים להתמודד עם המון דברים, אז אתה מנסה להסתדר ולהיות עצמאי... ובונה כלים להתמודד עם המציאות וזה יכול לפתח תחושה שבשביל מה אני צריכה מישהו מבחוץ שיתמוך לי בדרך שלו זה עלול רק להפריע...

וגם אולי זאת תופעת לוואי של האימון, מה שנקרא הפוך על הפוך

שלפעמים בכל האימון קצת מתכנתים ..חח מילה קשה.. להגיע לדייטים 'מושלמים', לשחרר חסימות, לראות מה נקודות הטובות, לבוא לדייטים עם אנרגיות וכו' וכו'... ואז עכשיו נדרש תיקון לחוסר טבעיות..

ואולי באמת כשיבקע הים, כשיגיע השבר הפנימי, אז הבשורה תוכל להתרומם ולעלות

ו נוכל לשיר את שירת הים ''כי גאה גאה"

סתם דוגמה. יש אנשים שמתפללים מאוד חזק ובדבקות מופלאה שתהיינה להם ערימות של כסף. אבל מה לעשות שהזוהר אומר אומר שהם כמו כלבים שנובחים "הב הב" (לא כקטרוג אלא מנקודת מבט של המדרגה הרוחנית). כלומר בזבוז עצום של משאבים. אבל נניח שיש לנו מישהו שיש לו מידת הביטחון 100%, אופי מאוד חזק שלא מפחיד אותו שום דבר... אז על מה הוא יתפלל?

היא הנותנת, דווקא כשיש מידת הביטחון אפשר "להשיל" את הגשמיות ולהתחיל ללמוד מה אנחנו צריכים באמת (בניין ירושלים, החזרת השכינה). ומרוב שאנחנו לא רגילים לחשוב ככה אז אנחנו נמצאים בבלבול.

יש פה איזשהו תהליך של טיפוס על הר, כאשר הצד שבו אנחנו מתחילים זה הצד של האשליות, והצד מעבר להר זה צד האמת. אז אנחנו צריכים לטפס גבוה גבוה ולהסיר מעל עצמנו את כל הדמיונות אם כי בסופו של דבר אפשר להגיע למצב שלא נשאר כלום. מרוב שאני שלם ורגועו ובוטח על מה יש לי להתפלל? ואז מתחיל התהליך של "הירידה לתוך האמת" שבו אני מגלה שיש לי צרכים וחסרונות אמיתיים שמהותם רוחנית מאוד.

וברור שיש לנו הרבה בירורים ובעיות וחסרונות, אפילו לי (כן כן לא תאמינו (סתם)). אני חושב שצריך אבל להבדיל אילו סוגיות הן דימיוניות בעיקרן, כמו זאת שהביאו בסרטון, שבאמת הכל נמצא בראש, ואילו סוגיות הן מהותיות וחשובות. ואני חושב שיש מינימום כלשהו שצריך להגיע אליו לפני שניגשים בכלל למערכות יחסים כמו שאני מייעץ למישהו שכל מה שמעניין אותו זה כסף שקודם יעדן את עצמו ואז יתחיל לחשוב על זוגיות.

לגבי מה שמיכל מספרת עליו: לא עדיפה אישה שלא ממש זקוקה לי? כלומר, לא בכזאת בוטות, ברור שאנחנו נעזרים אחד בשני ועושים את מה שהשני לא יכול וכו'. אבל אם יש מישהי עצמאית שיודעת להסתדר לבד, אפשר לעשות עם זה הרבה דברים מיוחדים, אם אני יודע שלא משעמם לה לבד והיא מסתדרת בבית אז אפשר לדבר על זה שאלמד בכולל ערב שעתיים-שלוש? או לחילופין, אם אני לא "זקוק" לה, כלומר לא מצ'גע אותה סתם עם כל מיני שטויות שאני יכול לעשות לבד, זה לא נותן לה יותר יישוב הדעת להתעסק עם הילדים? את יודעת אני ראיתי זוגות שנמצאים כל-כך עמוק בחיים של השני שאני פשוט שואל את עצמי מה עם הילדים? כל היום בירורים, כל היום עניינים, ליקוק פצעים, בקיצור זה הופך למטרה ולא לאמצעי.

זה העניין אולי שהגבר זקוק לאישה בדברים הרבה יותר עמוקים..

הרי מבחינתו מאד נוח לו ללכת ללמוד בכולל..

והיא מלמדת את הגבר מה זה להיות חסר

, האישה שמשולה לירח, שיודעת מה זה הסתר וחסר כל חודש מחדש.. יכולה להביא לו התחדשות שהוא אפילו לא מודע לזה...

מלמדת אותו להיות נוכח פה

אז אולי בימינו זה מתגלם במציאויות קטנות ולא בדברים עמוקים, אבל זה בסוף אותו דבר לדעתי, אנחנו בדור כזה שמתמודדים עם הסתר גדול... והכל קורה דוקא במקומות נמוכים, שאפשר תמיד לצמוח ולהגיע לרבדים יותר עמוקים... 

וכדי להיות שותף לזוגיות יציבה ובריאה צריך להיות חזק.

אגלה פה סוד,

זה מאוד אנושי להיות חסר,

השאלה אם אנחנו מודעים לכך או לא.

כאשר אנחנו מודעים לכך, אנחנו יכולים להשתלם - שזאת החוזקה האנושית. לעלות מעלה מעלה לא הרף.

"בנאדם על למעלה עלה, כי כח עז לך, יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים, אל תתכחש בהם פן יכחשו לך. דרוש אותם בן אדם וימצאו לך מיד"

חלק מהדרישה לכנפי הרוח זה זיהוי החסרון, החולשה, או לחלופין - ההזדמנות. במה עוד אפשר לעלות. ומן הסתם, אם יש עוד מה לעלות - כנראה שזה לא מושלם. ותמיד יהיה ב"ה מה להעלות וזה כל הכיף של החיים. זה לא בדיעבד, "אוף, אני לא מושלם, מה אני יעשה". זה הכיף של החיים!!!

מסתבר שיש פה תמונה מאוד הרמונית.

כי מה נכנה כ'מושלם'? מה שמשתלם ועולה בעלייה מתמדת.

לכל פלוס יש מינוס ולכל מינוס יש פלוס

בהמעלות והחסרונות, החוזקות והחולשות מקורן הוא בשורש אחד.

@מחפשת111 - תודה שהבאת את זה. שמעתי כבר בסרטון אחר שלה שהיא מדברת אותו על עניין וזה מחדד ומשמעותי בעיני

כיף לראות כמה שהסרטון עניין את כולם- גם אם חלק חלקו עליו..

כשאני שמעתי אותו, היו חלקים שהזדהיתי, ויש בזה המון עומק

הכל מתחיל מעמדת הנפש שלנו...

מכיר באופן אישי גברים שיש להם אותה ׳בעיה׳.

יש בנקודה שהיא נוגעת בה המון המון אמת.

בעיקר כי אנשים ׳מושלמים׳ כאלה יכולים להיות צדיקים וענווים ולא לתפוס מעצמם מושלמים,

ועדיין ליפול בזה- כי הנק המרכזית היא להצליח להרגיש חסר ונזקק, ולהרגיש בסדר עם הצורך הזה שבן/בת זוג יגיע וימלא את הנזקקות הזו. לא רק לדעת שיש בך חסרונות ועדיין ׳להסתדר׳ כמו שהיא אומרת בסרטון 

אם קבוצה של 20 מארגנים פיקניק  ואז בוואצאפ הם מנסים לחלק  מה כל אחד יביא או יעשה,

ואז אחד אומר בשיא הרצינות :

״אוקי, אני מארגן הכל״

ואז שואלים אותו ״מה הכוונה הכל ? אנחנו מחלקים משימות לכל אחד ״

והוא עונה ״לא לא, אני אקנה ואביא ואארגן הכל. אל תדאגו . יש כסף. יש זמן. יש אנרגיה. עליי.״

זורמים איתו הוא מארגן -הכל- .
 

*ואז*
**חודש אח״כ הוא -חוזר- על אותו דבר**
 

זה אומר שהוא מושלם ?

זה אומר שהוא צריך ______ את עצמו. (שורש א.ש.פ.ז)

השאיפה לשלמות היא לא מי שיש לו יותר יכולות, כי אף פעם לא יהיה בן אדם שיודע ויכול לעשות -הכל-
 

השאיפה ״לשלמות״ היא מי שיודע להפיק את המירב ממה שיש לו 
ולהתחבר בצורה הטובה ביותר לתמונת המצב החברתית, זוגית, משפחתית -הקיימת-

ואז לשפר אותה עבורו, עבור הצד השני ועבור הסביבה. ולעשות את זה בתבונה. בפרופורציה הנכונה. בחוכמה. כן כן. (אגב, בכל אלה אני גרוע)

לדעתי, למעשה, היא בעצם אומרת :
״<לכל החיים בסרט> תורידו קצת מעצמכם ותפתחו (תתחברו) לצד השני״
 

אבל בגלל שהיא נחמדה אז היא מגיעה לחבר׳ה הצעירים בדרך ״סיבובית״ ו ״מלטפת״.

אני לא חושב שבשום שלב, זה בריא לבן אדם שיחיה בסרט שהוא ״מושלם״. גם לא בערך. ולא קצת.

שמישהו יתן לי דמות  ציבורית אחת מפורסמת שהוא חושב שהוא ״מושלמת״. אין כזה דבר.

כל התורה מדברת על ענווה, פשטות, להוריד את הראש, בלי גאווה,

אז המילה ״מושלם״ לדעתי, בהקשר הזה, צריכה לרדת מהלקסיקון -לגמרי-.

אם בן אדם מגיע למצב שהוא חושב שהוא ״מושלם״, יש לו בעיה.

נסיים בתפילה :
נקווה שאף אחד בפורום הזה, לרגע אחד, לא חשב ״זה אני ! סוף סוף מישהו הבין את המצוקה שלי. קשה להיות מושלם״

קשה להיות יפה <----הגיוני.
קשה להיות בשלנית מעולה <-----הגיוני
קשה להיות בת זוג אכפתית מאוד <----הגיוני.
קשה להיות גאון בתורה <------הגיוני.
קשה להיות ״מושלמת״ <------- ?????? לרדת מהענן בבקשה. גם אם ה ״מושלם״ זה בתוך מרכאות. זה מנותק מהמציאות.

לסיכום :
אני מבקש מכל מי שקרא עד לכאן,

(אני לא הייתי עושה את זה, אבל אם עשיתם את זה, זה אומר שאכפת לכם, אז כל הכבוד)

בבקשה, לעולם, לא לחשוב -לרגע- אחד- שהוא ״מושלם״. 
שלא נדע.  אגב, גם לא על הצד השני. זה אותו טירלול בדיוק.

תודה.

אבל לא מסתדר עם העובדה שאני מוש (וזה באמת קשה)

יש אנשים שמטריחים את עצמם למוות סתם בשביל להרגיש מרטירים / show off / כל סיבה אחרת

ויש כאלה שמנופחים מחשיבות עצמית, גם לא קשור הנושא

כאן מדובר בבחורה שפשוט מסתדרת בעצמה בלי לקפוץ מעל הפופיק ומנסים לשכנע אותה שתתחיל לחפש בעצמה מלא חסרונות שטותיים כדי שימלאו אותם

לדעתי בזבוז זמן ויוצר מערכת התנהלות מוזרה

להיות מושלם זה רק הקב"ה, להיות שלם זה לא להרגיש שחסר לי משהו או שיש לי בעיות

חלוקת משאבי אנוש מושכלת = אחלה

להעמיד פנים שקשה לי לפתוח את הצנצנת כדי שהאביר יבוא ויעזור לי וירגיש טוב עם עצמו = משחק מיותר

מעולם לא ראיתי את עצמי כמושלמת, אין לי בעיה למנות לא מעט חסרונות שיש לי.

אז אולי אני לא מבינה מאיזה כיוון זה מגיע, אבל קשה לי עם הפתרון שהיא הציעה.

קשה לי מאוד מאוד להעריך אנשים שמתעצלים ומנצלים אנשים אחרים. אם הייתי מגלה שמישהו שאני יוצאת איתו עושה לי קטע כזה - שהוא לא עושה מאמץ מינימלי כדי שאני אעשה את הדבר - יש מצב שהייתי מסיימת את הקשר רק על זה. לי זה נראה סוג של קשר של ניצול, לא של מצע לאהבה.

הרעיון הוא להדגיש את ההשלמה שבזוגיות.

מיכל נתנה דוגמאות מאוד פשוטות שהם יכולות להרגיש הרבה יותר מעבר למה שהם.

כאישה עוזרת לבן זוגה (וכן להיפך) אז הוא מרגיש את הצורך שלה בבה. הצורך הריגשי, לא הטכני. ע"י הצורך הטכני (מה לאכול, להסתדר במרחב ואנערף מה) מתעורר הרגש למעבר לכך. אם היה מדובר באדם זר אז היה כלפיו הכרת תודה, אבל כשבני זוג מסייעים אחד לשניה הם מרגישים את זה ברבדים הרבה יותר עמוקים.

הרעיון להיות פתוח לסיוע ולעזרה הוא רעיון טוב וחשוב כאשר יש לו גבולות ברורים, כמו כל רעיון.

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.