אני טיפוס שוקע.
כרגע ב"ה במצב ממש טוב.
התאוששתי מהשליש הראשון, יש בי כוחות ואני מצליחה לתפעל את הבית ולהחזיק אותו כמו שאני רוצה ואפילו יותר.
משלבת בית, עבודה, ילדים ובלי עין הרע זורם טוב.
ואני מפחדת
מפחדת מהתקופה של אחרי הלידה
שהכוחות הם לא אותם כוחות
שההורמונים בשיא
שאני לא אעמוד בציפיות של עצמי ואשקע
שאהיה כל היום בפיג'מה
שהלופ הזה של טיפול בתינוק, הנקות, החלפות, קצת שינה יגרום לי לשקוע.
שלא תהיה לי מספיק חברה ואני ארגיש בודדה.
הבעיה העיקרית היא שאני לא טיפוס יוזם ואני לא חלק מקהילה ואין לי הרבה חברות ואני בטוב עם זה ביום יום.
זאת לגמרי בחירה שלי ואני שמחה עליה.
אבל לכן אני לא רואה את עצמי מתלבשת ויוצאת לטיול או לקניון עם התינוק
או לבית קפה עם חברה
וכשאני נכנסת ללופ של כביסות אין סופיות אני מאבדת את זה
ואפ הדברים יהיו מקופלים לא כמו שאני אוהבת אז החשק שלי לתחזק את הבית ירד פלאים.
בקיצור מקווה שאני מספיק מובנת
אבל דווקא בגלל שב"ה אני בתקופה טובה עכשיו אני מפחדת שהנפילה תהיה התרסקות.
(ואני כותבת חצי מנסיון של לידות קודמות. לא דיכאון ואפילו לא דכדוך אבל כן תחושת בדידות וקצת חוסר תכלית).
וממש בא לי דווקא לנצל את הזמן הזה לעצמי.
הלוואי ויהיו לכן עצות טובות בשבילי
