עלתה לי מחשבה
בקשר למצווה הזו
אני מרגישה על עצמי שהרבה פעמים כל הנתעסקות וההכנות והנסיעה למקווה והכל,
שמאירוע הטבילה נשאר לי רק תחושה של טירחה וחוסר כח
אחכ כמובן הכי מרגש לחזור הביתה
אבל עד היציאה מהמקווה
זה פשוט חופר לי נורא
מחפשת איך להתחזק בזה
שאבוא להכנות ולטבילה ביותר חשק
חשבתי שנעשה שירשור פרגון למצווה היקרה הזו....
שכולנו נעודד אחת את השניה..
נדבר על מעלת המקווה
מה דעתכן
לראות את יום הטבילה כהזדמנות להתחבר יותר לגוף שלנו,
לשים אליו לב,
לאהוב אותו,
לטפח אותו,
להרגיש יפייפיה, נשית,
להקדיש לו את מלוא היחס החיובי והאוהב ותשומת הלב
לעבור איבר איבר בגוף ולהודות לקב"ה שהכל בריא, שאני בריאה,
שהכל מתפקד ב"ה,
ניקיון, טיפוח, ממש ה"עיון" הזה שעושים וכל ההכנות - הן הזדמנות מצוינות להתחבר מחדש לגוף ולאהוב אותו ולשמוח בו, כל איבר וכל פיסה מהגוף. תודה לך ה' עליה!
הזדמנות מצוינת לעצור רגע ולהתבונן גם בצד החיצוני ולהקדיש לו את הטיפוח הכי טוב שמגיע לנו, ממש "טיפול 10,000" 
ומתוכו לשמוח גם בפנימיות שלנו.
רק מזדהה עם ההרגשה
גם בשבילי זה תיק רציני
אני פשוט עושה את זה כי זה משהו שצריך לעשות
שכל מצווה צריכה הכנה
גם הכנות לטבילה הן מצווה בפני עצמה וצריכות הכנה
אני לא יודעת כמה ההקבלה תדבר אלייך, אבל אני מצליחה להקביל את זה למצוות אחרות, למשל הכנות לשבת.
כמה טורחים ומנקים וקונים ומתרוצצים ומתעייפים. ואז באה שבת, שהיא מצווה בפני עצמה.
אפשר להסתכל על זה כ- אוף! הגיעה שבת ואני עייפה ולא עשיתי קניות וכמה בישולים וכלים, או להסתכל על זה כ- אני זוכה לטרוח למען שבת המלכה.ואז ההכנות עצמן יכולות להפוך לעונג. חוץ משבת עצמה שנהנים ממנה ומתענגים עליה כי טרחנו הרבה ועכשיו הבית נקי, הבגדים מכוהצים, השולחן ערוך יפה, האוכל טעים לי ומיוחד לשבת, אני קוראת ספר שאני אוהבת .
עם מוזיקה טובה תוך כדי בישולים או שיעור/ פודקאסט, וכד
אותו דבר בטבילה
אבל זה מצריך הכנה מוקדמת להכנה
למשל - כדי לא להיות בלחץ עם הלשון בחוץ עושים קניות לפני, ולא משאירים הכל לשישי, מנקים ומסדרים חלק מהבית.. קוניםחלק מהאוכל מוכן אולי.. או בקיצור - תכנון מוקדם
אותו דבר בטבילה - את יודעת שאת טובלת ביום x, אם זה מרגיש לך לחוץ אל תעשי הכל בלחץ באותו יום. ותהני מההכנות. מהסרת שיער וסידור גבות אם את עושה, מסידוכ המיטה והחדר לקראת, מצעים חדשים וריח נעים בחדר, סט טיפוח נעים כזה לאחרי או פיג'מה מפנקת. לדאוג שילדים לא יהיו עלייך ביחד עם ההכנות אם יש ילדים, זה עולם אחר התארגנות בנחת או בלחץ מבחינתי לפחות.
וגם - את נהנית מהאחרי כמובן.
זה בפן הגשמי של ההכנה
בפן הרוחני של ההכנה אני חושבת שכדאי ללמוד קצת על הזכות הזו שיש לנו הנשים בעצם הטבילה..
זו מצווה שלא נמשכת לנצח בעז"ה וכדאי לקרוא דברי חיזוק כדי להרים לעצמנו, וגם על מסירות הנפש של דורות קודמים. הכנה גשמית ורוחנית למצווה היא הכנה שלמה ונכונה יותר בעיניי. אבל צריך להקדיש לזה זמן ובדורנח עם כל העומס, לפעמים לא מוצאים זמן להתפנות לזה
מסייגת ואומרת שאני יודעת שיש נשים שזה לא מדבר אליהן כי יום הטבילה יכול להיות טעון מאוד נפשית בשבילן מכל מיני סיבות.
אבל ככה זה בכל אופן בשבילי
כאלו - הניקיון - זה גם ביומיום, תכלס
אז מה ככ מסובך בזה?
הלק והציפורניים?
מקלחת רגילה ביומיום, רבע שעה, ודי
פה, זה כם הכנות אחרות..
ציפורניים
עור יבש ברגלים
הסרת שיער
מסרק סמיל בשיער
נקיון אאזנים
צחצוח שיניים יסודי מהרגיל....
ועוד...
זה כן התעסקות אחרת אצלי..
וגם הנסיעה לממקווה והטבילה עצמה
ומסרק של גברים הוא מאסט כדי לוודא שכל השמפו נשטף אז מה נשאר? לנקות טבור? זה כלום..
זה נראה לי יותר המתח לעמוד ערומה מול אשה זרה שמעיינת בגוף
מהיר
לא כואב
וממש יעיל
בכלל לא צריך קוסמטיקאית
הן בצבע ורוד
מסרק של גברים זה מאסט? ממתי ? 😳
בחיים לא עשיתי את זה
השמםו נשטף במים, מה יש להוסיף מעבר?
אבל נשמע שלכל אחת כאן יש מילון מונחים שונה מאוד
לי אמרו להסתרק במסרק כדי להוציא את הקשרים.
1. אני לא יודעת כמה משהו שלא קל לבצע, יהפוך להיות באמת יותר קל מסיבה כלשהי... לפעמים פשוט צריך לקבל את זה שתמיד בדרך למטרות טובות ויפות יש גם עבודה שחורה. וזה בסדר אם מנסים ולא מצליחים לאהוב או להתחבר.
2. בימים שהיה לנו בית מקדש, היינו צריכים לשמור על דיני טומאה וטהרה. לא רק נשים, כולם. היו לזה הרבה משמעויות בחיי היומיום. מאז שחרב בית המקדש, כל הדינים האלה לא רלוונטיים חוץ מאשר במקום אחד יחיד ואחרון- בקשר שבין איש ואישה. אפשר ללמוד מזה כמה חשוב וחביב היחוד שבין איש לאישה- כמו להיראות לפני ה', לפגוש את השכינה. צריך לעבור דרך המקווה, מקור מים חיים, כאילו להיוולד מחדש, לכבוד המפגש הזה שטומן בחובו אפשרות של הולדת חיים חדשים, בריאה נוספת יחודית וחד פעמית של ה' בעולם.
כי תכל'ס זה לא דבר קשה ההתארגנות. אפילו כיף שיש יום ייחודי לטיפוח. אבל אני גם מרגישה שצריכה למצוא תחבולות ליצר הרע.
מה שלי עוזר זה לפרוס את ההכנות שלא יהיו ביום אחד, אפשר להתפנק אצל קוסמטיקאית שפם/ גבות/ פדיקור (אותי זה מטריח ויותר קל לי לעשות לבד, אבל מדי פעם זה פינוק וכיף)
לא לעבוד קשה ביום הזה, לא להגיע עייפה
להתפנק באוכל מוכן או כזה שקל להכין
כבר מעל שנה שאני לא טובלת.
ההתקן הפסיק לי את הוסת.
ואני מוצאת את עצמי מתגעגעת לייחודיות שבהכנות לטבילה.
מודה לבושתי שרק בזכות הטבילה הקפדתי על רמת טיפוח מסויימת..
בנוסף למדתי מהמדריכה שלי לנצל את ההזדמנות ולעשות בדיקת שד עצמית אחת לחודש- ממליצה מאד לאמץ משום ונשמרתם לנפשותיכם
לי זה עבודת המידות מהרציניות שלי
מוזיקה בזמן ההכנות!
לפנק את עצמך ולפרגן לעצמך כשאת מצליחה להתגבר ולעשות משהו בהכנות בימים שלפני
ללכת למקווה כיפי ונעים
ללכת למקווה עם בלנית כיפית (כמה שמאור פנים עושה טוב בנשמה! מלמד אותי גם להאיר פנים לאחרים, לאנשים השקופים לכאורה)
לזכור שאני חלק משרשרת הדורות של טהרת ישראל וזו זכות גדולה
לוודא שאין משהו שאת עושה וזה אולי החמרה (לא מדברת על קולות... אלא החמרה שלפי ההלכה לא צריך כמו לסרק 3 פעמים עד שאין שום שערה על המסרק... אל תשאלו איך אני יודעת)
להתפנק מדי פעם אצל פדיקוריסטית לפני המקווה... (אני לא מורחת לק, רק נהנת מהטיפול והסרת העור הקשה שעושים לי)
אולי ללכת באותו יום לטיפול מפנק כלשהו... חלום שלי רק שבעייתי עם השמן שעיסוי משאיר על הגוף לפני המקווה🤔
ואת אלופה אלופה אלופה על השרשור הזה!
1. לחלק את ההכנות! מציל ממש.. לא הכל באותו יום!
אמאלה עד שגיליתי את זה פשוט נגמרתייייי כל ליל טבילה!!!!
באותו יום אני לא מתאפרת,מסירה הכל יום לפני.
יום לפני: צפרניים בידיים, רגליים, אם צריך גם הורדת שיערות.
מה נשאר?
סירוק, צחצוח, מקלחת... זה כל כך מוריד מהעומס!!!
2. לשתף את הבעל בעומס- ושאת מצפה לפנוק אחרי כן😉 ..ושיעריך..
3. אנחנו אחריי המקווה יוצאים לדייט זוגי באיזה מקום.. מסעדה וכזה.. גם כי אני תשושה וחייבת פינוק, וגם בשביל תחושת החיזור המהממת בין המקווה עד קיום היחסים: זה זמן מדהים ממש.. ששווה להרחיב עליו ולשמוח בו ולתת לו את הדעת.. לא ישר למיטה וזהו..
פתאום יש משיכה וחיזור ואי אפשר כי אנחנו בחוץ אז רק נגיעות חטופות.. או קרבה בשולחן.. זה ממש כיף ומחבר.
ממליצה בחום! ואת את גם מצפה לדייט הזה ולהרגיש שוב מחוזרת ויפה אז שווה את הטרחה😅😅
4. לא לא לא לא לטבול מאוחר כשאת גמורה מעייפות!!!!
הכי מוקדם שאפשר!
זה גם משנה את פניי הטבילה- מסיוט מעייף, למשהו נורמלי לא כשאת גמורה ורק בא לך לישון....
לנו היו 3 שנים של שבועיים שבועיים: אני מקבלת כל 25 יום😏 שזה ממש קצר.. אמנם זה טרחה, אבל זה שמר לנו זוגיות "עם דופק"- כל חודש דייט זוגי, געגוע, ביחד,ושוב געגוע....
בכל מצב, משתפת אותך, אולי משהו מכאן יעזור!
בהצלחה ממש בתקווה, שיהפך לזמן טוב משמח ומחבר💜💜💜
משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג
היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית
בגלל איזה ריב בין הבני דודים
אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע
חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים
חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.
והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?
אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד
בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות
אני בהלםםםםםם
כועסת כל כך
לא מצליחה לעכל את זה
מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי
בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה
היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה
אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר
ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???
אבל אני חושבת שהדגש וההסתכלות צריכה להיות- לא על המעשה ההזוי שלה, ויותר על איך אתם מגיבים לכזאת התנהגות.
אין מצב שהייתי יושבת בשקט ונותנת לסבתא לעשות את זה.
היחסים בינך לבין הילדה שלך קודמים לכל קשר עם חמות או עם אמא.
אתם המבוגרים האחראים שלה.
הגב שלה.
אתם צריכים להיות הראשונים להיות שם כשפוגעים בה ובגבולות שלה.
ואם בעלך לא יכול לעשות את זה מול אמא שלו, תעשי את זה את.
לא צריך לריב עם החמות, בלי מילים, להיכנס עם הילדה יחד לחדר ולהרגיע אותה.
ולא מאוחר מדי.
גם אם לא הגבתם כמו שצריך, תדברו עם הילדה עכשיו, שסבתא לא התנהגה כמו שצריך, ותנצלו שלא עצרתם את סבתא, ושבפעם הבאה תהיו שם בשבילה.
לילדה בת שש מותר לעשות טנטרומים, זה אפילו חלק מהתפתחות התקנית שלה.
מותר לפעמים מתוך עייפות ובכי לא מווסת להפיל צלחת (אני מניחה שהיא בעצמה נבהלה מהתנהגות של עצמה)
מצד שני אדם מבוגר כבר צריך לדעת לשלוט ולטפל בטנטרום שלו, בטח אם הוא כולל התנהגות אלימה כלפי אחרים.
ומצידכם, אם אתם נעזרים בסבתא הרבה, הגיוני שהיא מרשה לעצמה לקחת חלק מהחינוך. תשקלו להוריד מינון ולבוא לביקורים יותר קצרים.
למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)
למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??
יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל
אני בהלם
לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?
אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.
איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?
אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?
ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?
לא לכולם זה מתאים.
מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב
אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.
לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...
ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..
וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.
אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.
פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.
אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.
גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.
חיבוק ומלא כוחות..!
אמהות בדור הזה אלופות!
אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,
אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר
ואני מרגישה גמורה.
ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת
ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..
ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.
וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,
אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,
מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.
זהו
אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..
היית מרגישה יותר טוב,
הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.
ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.
אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!
ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.
וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.
אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.
זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד.
עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי
ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל
לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים
לא שטיפה, לא קניות, לא כלום
הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע
אז הבית לא יהיה מסודר🤷
יצאנו ממלחמה אחות
ממלחמה
טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש
ילדים חודש בבית כולל פסח
מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר
לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל
ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה
♥️
אין מישהי כזאת
ואם יש
אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת
זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....
טרנד הזיה
זו תלות
חיים בשביל לצלם
היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות
אובססיה
שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים
ועכשיו מסיימת עם הכביסות
(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)
ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח
ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה
ולא יודעת איך עושים את זה
ויש לידה באופק שמלחיצה אותי
וכולי איכסה בפנים
בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי
כי סיימתי לסדר את הבלגן
זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...
והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה
במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש
זה קצת כמו נפילת סוכר
בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים
עושה סחרחורת
זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?
כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר
אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.
אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ
נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב
כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.
או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע
והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..
וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.
יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה
או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג
אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.
לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה
לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו
כמובן שלא מעלה לשום מקום
אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.
כל עולם השקר
וזה גם נכון
אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.
כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.
אבל לפעמים זה לא נכון
ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים
ומאוד טובים
ואני לא אהיה הם
אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי
ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי
תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.
אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,
אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.
יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.
אז מה?
אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.
אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?
זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.
אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.
והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️
ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.
ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת
אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות
וגם מותשת מכל דבר קטן
הבית הפוך
אני עובדת מחר עד מאוחר
חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם
(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(
לא יודעת איך נבשל שבת
וממש רוצה להשאר בבית
אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי
כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)
אה ואוטוטו מתחילים מילואים
שזה עוד סיבה להשאר בבית..
לי זה היה עוזר לפעמים.
ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?
נשמע שאת רוצה להיות בבית...
הסעודות ארוכות לי
אין לי מה לעשות שם
בעלי עסוק עם אחים שלו..
לבעלך?
נראה לי זו השאלה הראשונה
אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.
אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.
אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.
אבל תראי קודם מה הוא רוצה
אבל לא יודעים איך לעשות את זה
וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים
אבל הוא גם רוצה להקל עלי
שה' יתן לי כוח
אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....
אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.
ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..
אפילו לא ראינו דופק
בכל מיני צבעים,
שרוול ארוך ו100% נגיד 95% כותנה לילד האטופי שלי
ובארץ…
ילד לא נער
?
צבעוני יש להם יפה ממש!
נדמה לי שגם לבן.
ונעימות מאד.
אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.
חולצה משבצות צבעונית,
יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים
איזה סוג חומר את צריכה?
לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...
יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.
בהדס מינילאב יש בטוח
לדעתי גם בתמנון
גם חולצות פולו
אולי אפילו באורבניקה
יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.
זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה.
אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).
אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...
יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.
אני כבר אובדת עיצות
כל הביוקרטיה והטפסים האוטומטיים האלה מוציאים אותי מדעתי!
הם מבקשים אישור על נקודות זיכוי או פטור ממס
מאיפה אני מנפיקה את המסמך הזה??? לא מוצאת באתר של מס הכנה או ביטוח לאומי
פליז עזרה!!!
רלוונטי, וחשוב מאוד, למי שלא - כנראה שהתלוש מספיק
אם זה סעיף חובה זה מה שהייתי עושה
המקוריתאחרונהחצי שנה אחרי.
והזכרונות מפתיעים אותי כל פעם מחדש בזמנים שלא ציפיתי להם.
אם זה סתם רגע עם עצמי, או רגע עם בעלי
והמוח עובר למקום אחר
והמחשבות
והגוף מתנתק
וזה כואב כל פעם
ומעייף
אוף
בס"ד
לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️🩹
בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.
מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.
מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.
חיבוק גדול שוב!
בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!
לידה שקטה.
בעקבות הפסקת הריון.
ועכשיו צריכים טיפולים.
והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...
זה נחשב טראומה? לא יודעת
בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.
אמן!!!
לגמרי טראומתי
וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור
שולחת מלא כוחות
חיבוק על זה🩷
אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.
ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷
