תעשה חסד עם אשתך לעתיד ותחכה עד שתרגיש שאתה רוצה בה ובחיים משותפים איתה ושהיעדר חיים כאלה מורגש ושלילי בעיניך. 

אני כמובן מתכוון להתחתן רק עם מישהי שאני אוהב ומעריך, גם אם עצם החיבור הזה לא כל כך קריטי עבורי.

אגב זה כמובן מאוד יכול להשפיע ומאוד מעלה לי את הבררנות שלי, חוסר הפחד המוחלט למות רווק.

למרבה המזל הדבר היחיד שחשוב הוא מישהי דתיה, עם לב טוב.

(אין כמעט שום משמעות למישהי שיודעת 4 שפות או לא יודעת מילה אחת באנגלית, כמה כסף היא מרוויחה וגם לדברים כמו גובה רזון או בלונד)

וזה מאד לא מנומס (בלשון המעטה) להקשות על אמירה של מישהי ולנסות לגרום לה לפקפק במה שהיא אומרת. 

ובלשון פחות מנומסת - זו התבטאות שמהווה "גזלייטינג". 

ממש לא הטלתי ספק האם את מאמינה במה שאת כותבת, רק הטלתי ספק האם את מבינה את התמונה המלאה.

ומאחר שאת מייחסת לי מניפולציות שלטתניות, אז מעתה והלאה אני מייחס לך 0 רצינות לכל ההודעות שלך לנצח.

תעשה חסד עם נשות ישראל ואל תתחתן כל עוד אתה מי שאתה כרגע. 

הייתי מרותקת.

אחרי פוסט כזה אין לי מילים ואין לי שכנועים.

עשה מה שטוב לך.

רק נקודה אחת מהדהדת לי-

חרטה!!!

מה יהיה אם תחליט להישאר "רווק וטוב לו" ואז בעתיד תתחרט על זה...על זה שאין מישי לצדך,על זה שאין לך ילדים?

ואז כבר יהיה מאוחר מדי...

מצד אחד אתה חייב מהתורה להתחתן ולהוליד ילדים, מצד שני אני לא חושב שכדאי להתחתן אם לא רוצים באמת. 

איך זה מסתדר ביחד? לא יודע, זאת בעיה שהתחילה רק בדור שלנו.. אולי אתה חייב ללמוד ולהעמיק בנושא עד שתרצה להתחתן.

וחוצמזה שיש מצב שאגיע להסדר שאוכל לראות אותם רק בשבתות.

ולגבי הגדרה של רווק, אפשר להגדיר את זה כמישהו שאין לו בת זוג, במיוחד כשהוא גר לבד רוב הזמן.

אם מראש אתה רוצה להביא ילדים מתוך כוונה לראות אותם כמה שפחות, כדי שלא יפריעו לשגרת החיים שאתה מכיר ואוהב...

זו לא דרך טובה לצאת למסע הזה, ואכמ''ל.

ואני ממש לא חושב שהם פינצ'רים.

מה גם שאני יכול לעשות חסד עם לסבית או רווקה מבוגרת שרוצה ילדים.

הילדים שלך הם לא האחיינים שלך, והם דורשים סוג אחר לגמרי של יחס מצידך.

(של להאכיל ילדים ולהרדים אותם) לאמא בלבד. ובשביל לחנך ילדים ולייעץ להם מספיק לראות אותם פעמיים בשבוע, או לכל היותר כמה שעות ביום.

מה גם שאני עושה חסד עם אישה שמימלא רק רוצה ילדים בגלל המצב המורכב.

מצב א' - אתה לא רוצה קשר לילדים, אלא רק לעזור לאשה שרוצה ילדים בלי זוגיות עם גבר.

במצב הזה אתה יכול לעשות תרומת זרע אנונימית (ואז לעולם לא תדע אם יש לך ילדים, מי הם ומה מספרם), או לחתום על הסכם עם האמא המיועדת ולהביא ביחד את הילד לעולם.

מצב ב' - אתה כן רוצה להיות אבא של הילדים, ולא רק לעשות חסד עם מישהי שרוצה ילדים.

אם זו האפשרות שיותר מדברת אליך, אז אין טעם לדבר על "כמה שעות" אתה צריך להיות עם הילדים בשביל לחנך אותם או "לייעץ להם", כי כל הדיבור הזה מראה שאתה בכלל לא בכיוון ולא מבין מה האחריות בלהיות הורה לילד. זה לא 5 או 15 או 150 שעות בשבוע, אלא כל התפיסה כאילו אפשר לכמת הורות למספר מסוים של שעות ולא לאחריות מלאה של 24/7.

בהחלט יכול להיות מדבריך שאפשרות א' היא המתאימה לך, ואז באמת הדיבור על מספר השעות לא רלוונטי.

או שאתה אבא או שאתה לא.

כי אם אתה אבא כשמסתדר לך, עדיף שלא תהיה בכלל, אחרת תיצור נזק. 

(אני מדבר מניסיון אישי, יכול להיות שזה כלל לא רלוונטי אליך)

יכול להיות שאתה מתרץ תירוצים בשביל להרגיש טוב?

שאתה בדיסוננס קוגנטיבי ולכן המוח שלך עושה מה שהוא יכול כדי שתוכל לשרוד ולהיות מאושר?

ובמילים פשוטות:

אולי בגלל שלא מצאת זוגיות מסיבה זו או אחרת, אתה משכנע את עצמך (אפילו בלי לשים לב, זה תהליך מורכב שקורה באופן לא מודע) שככה בדיוק טוב לך ואתה לא צריך משהו אחר?

אבל אני לא יכול לאבחן את עצמי ולא מתכוון לשלם מאות שקלים על אבחון יקר שיענה לי על השאלה ההיא.

מה שחשוב הוא שאני לא מרגיש שום חוסר. לא משנה מודע או תת מודע.

אני אפילו מרגיש שבמשך שנים חיפשתי חסרונות ברווקות שלי ולא מצאתי, והנחתי שבתור נשוי אהיה מאושר יותר בלי סיבה, וחיפשתי סיבות ולא מצאתי כלום.

שלום, 

המילים שלך תפסו אותי כי אלה מחשבות שגם עברו בראשי לפני שהתחתנתי. בסגנון קצת אחר כמו "כמה כבר מהזוגות שאני מכירה באמת חיים באושר".. "יש כל כך הרבה  אנשים שזה לא מצליח להם" " לא יכול להיות שקיים האיש שאני מחפשת" "רוב הבנים הם..." .  ואז החלטתי שזה נושא מספיק משמעותי כדי להתעמק בו. כזה שמשפיע על כל החיים. הלכתי לטיפול. שם העלתי את כל התהיות והפחדים האלה .  שם גם הבנתי עד כמה אני מושפעת מהדוגמאות שאני חוויתי ומהסביבה הקרובה שלי שלא בהכרח מייצגת את העולם האמיתי. ואחרי טיפול של שנתיים והמון תפילות ברוך השם מצאתי את האיש שלי וכן למרות שזוגיות זה דבר שגם דורש השקע וכוח אני ברוך השם מאושרת הרבה יותר. אני בטוחה שלא כל אדם שמתחתן  הופך למאושר יותר. כמובן שזה מושפע מאיך באים לקשר ובעיקר עם מי מתחתנים. אבל היום אני חושבת שלחיות בלי זוגיות (כזו שמיטיבה ומצמיחה) זה פספוס גדול. אני מציעה לך להתבונן עם עצמך , נשמע שאתה נורא חושש לחופש שלך , לעצמאות ובעיקר פוחד לספוג ביקורת. האם ראית מודל כזה של זוגיות נורא ביקורתית? האם חווית קשר כזה בעבר. האם אחת מהדמויות המשמעותיות בחייך ביקרה אותך ללא הפסקה? במידה ואתה מרגש שמשו מזה יכול להיות הכיוון אני מציעה להשקיע בזה את הכסף הנדרש ואת הזמן כי בסוף זה החיים שלך וגם אם תבחר בסוף שלא להתחתן שזה יהיה ממקום של בירור וריפוי עצמי. מציעה גם ללמוד קצת על תאוריות ההתקשרות של בולבי. הוא מדבר על כך שבילדות אנו מפתחים את הסגנון התקשרות שיהיה לנו לאנשים אחרים. (בהכללה) מי שחווה קשר מיטיב עם הדמויות המטפלות שלו יפתח דפוס בטוח וכאשר הוא ייגש לקשר בעתיד הוא יצליח לפתח קשר ארוך טווח של אמון , קרבה, לא יפחד מנטישה או דחייה ועוד. לעומת זאת יש גם התקשרות חרדה או נמנעת שבהן הילד לא חווה את הדמות המטפלת כתומכת ורגישה אל צרכיו ובעתיד הוא עלול לחוות קשיים במערכת זוגית. קושי ביצירת הקשר, בקרבה, באמון, בתחושת ערך ואהבה. בביטחון. האיש הנמנע יעדיף לעיתים שלא להיכנס לקשר על מנת לא לחוות את כל סערת הרגשות ותחושת הפחד מדחייה , השתלטות ועוד. זה מאוד מכליל וייתכן שלא קשור למה שאתה חווה. אך ייתכן שגם כן . מציעה ממש על טיפול . יש גם דרך רוב קופות החולים בסכום סביר הרבה יותר. נראה לי ששווה לך לצאת למסע ולבדוק מה גורם לך להירתע מקשרים או לא לרצות בהם. תמיד תוכל להמשיך לחיות את חייך כפי שהם אך לא תמיד יהיה קל לצאת מזה. ויש לי שאלה עבורך. נניח אם היית מוצא אישה שהיא מאוד קרובה לכל מה שהיית רוצה מבחינת האופי בעיקר - מאפשרת, אוהב אבל נותנת מרחב, לא ביקורתית ותוסיף עוד.. האם לא היית רוצה בזה?  ממש מקווה שעזרתי במשהו וממש חושבת שטיפול אצל מטפל טוב (ולא כל מטפל הוא כזה) יכול לסייע לך להבין את עצמך לעומק ולבחור את בחירותייך ממקום מודע ופחות חרד.

אני סטרייט מוחלט ויכול לתאר עד לרמה שאני נחסם מפורום של דוסים.

אני יכול לספר שיש לי קטע מאוד חזק עם מישהי מהעבודה שלי, אבל אני לא חושב בכלל על לצאת איתה כי היא בת 17.

אפילו אמרתי לה שהיא בחורה מאוד מאירת פנים (והיא השאירה אותי תחת הרושם שהיא מאוד התחברה למה שאמרתי).

הסיכוי שאפגוש מישהי טובה ובגיל שלי ואצא איתה קטן מאוד יחסית אבל קיים.

(אני מדבר על האופציה לפגוש מישהי בעבודה או הלימודים ואנחנו מכירים לפני הדייט הראשון שלנו, מה שלא קרה עד כה)

וזה יכול לקרות.

אבל אני לא מבינה מה אתה מנסה לתאר לנו: אם אתה חווה מיניות ומעניין אותך מימוש מלא שלה כלומר הדדי אז האם לא היית רוצה שזו תהיה כששניכם נאמנים זה לזה?

ואם נאמנות לא מעניינת אותך אז אתה צריך לקחת בחשבון שבגיל מבוגר הצורך במיניות (כמו עוד כמה צרכים) לא ימצא בקלות מענה כמו שהיום יכול.

לכן בעיניי הגיוני יותר להוציא עכשיו את הכמה מאות שקלים שבתגובות כתבת שאתה לא מעוניין להוציא על "אבחון" (מניחה שהתכוונת ייעוץ או טיפול) מאשר להסתכן בחרטה בעתיד.

מציעה דווקא לחשוב עם עצמך בחודשים הקרובים מה אתה יכול לתת (אם יש כזה) במערכת זוגית. אתה עשוי לגלות גילויים מעניינים ולך תדע לאילו התנסויות בפועל - ותובנות - זה ייקח אותך.

והערה אחרונה, כי אני לא מרגישה שאתה מגיע בלב פתוח לשמוע ולפרוס מחשבות אלא רק להשמיע את מה שאתה חושב שאף אחד לא יזיז אותך ממנו - מכירה רבות שחששו מחתונה כי חששו מילדים. בתור תרגיל מחשבתי נוסף נסה לדמיין את עצמך עם מישהי שלא רוצה ילדים (יש כאלו) ולקינוח אוהבת עוד יותר ממך לאכול ישר מהמחבת. יש לא מעט נשים כאלה.

בהצלחה! בטוחה שתהיה בשל יותר להתייעצות בעוד מספר שנים. תהנה בינתיים🌸

סביר להניח במצב הזה שהיינו יוצאים. ואם היינו מתחתנים הייתי מאושר מאוד.

אבל שוב, הסיכוי לפגוש באיזה מסגרת מישהי דומה ובגיל קרוב אלי נמוך מאוד להערכתי.

אבל כל דבר ממה שכתבת אפשר לעשות גם בתור נשוי

ולמה אתה חושב שאם תחזור ב-1 בלילה תחטוף צעקות?

זה נשמע שאתה חושב שנישואים זה סבל אחד גדול וכולם שותקים וסובלים

אבל זה ממש לא ככה...

בלי קשר אני חושבת שאדם שחי ללא נתינה וללא אהבה זה נורא משעמם ומקבע

ממליצה לך לעשות בירור עם עצמך יותר לעומק ממה אתה ככ חושש

ואם אתה בנאדם עם רגש למיניות קצת מוזר שבגיל 30 אתה לא מרגיש חוסר בזה

אלא אם כן אתה מספק את עצמך...

(שלדעתי לא דומה בכלל אבל איכשהו אפשר להבין)

את טועה בגדול במשפט האחרון שלפני הסוגריים עם השלוש נקודות בסוף.

דבר שני, אני חושב שקצת קשה למכור למישהו שאפשר להיות נשוי ולשמוע מוזיקה כל הלילה ולקום בצהריים.

חברי הפורום יודעים לספר שחיי נישואין דורשים עבודה קשה והתמדה שאין לי בתור רווק.

ודבר אחרון. אם את מנסה למכור לי שאפשר להיות נשוי עם ילדים, לעבוד חצי משרה ולהרוויח כפול מההוצאות, יכול להיות שאת קולגה של הדר אשוח?

הכלל הזה מתפרט להרבה 'מצוות', שבחלקן אפשר טכנית 'לצאת ידי חובה' בלי להתמודד עם המקום האגואיסטי, אבל חלקן הגדול, פשוט לא רלוונטי בלי היכולת הזאת. כדאי לעבוד על זה.

אבל במענה לשאלה האם אפשר להתחתן בשביל המצווה בלבד - כן. אבל זה חיים קשים לדעתי

לגבי כל השאר -

1. אני רק יכולה לומר שרוב האנשים שמתחתנים מוכנים לשלם את המחיר כי המשמעות של החתונה עם ה'תיק' והאחריות והמחויבות שווה את זה בראייה שלהם. או שגם, החיים דינמיים ויש דברים לא צפויים שלא חשבנו שיקרו. עם כל הרצון לתכנן מראש..
 

2. לא יודעת מה אתה מדמיין בזוגות נשואים, אבל לא חייב 5 ילדים צמודים ועבודה משעממת ומחיקת אישיות ומצב כלכלי רעוע בשביל להיות נשוי אם זה מה שאתה מדמיין.. יש אנשים שזה ממש סבבה להם אגב ובוחרים בזה, וגם אם משתפים בקושי זה לא מעיד על התמונה השלמה.זה רק רגע אחד או תקופה

אצלנו בכל אופן זה ממש לא ככה ב"ה

בעלי שומע מוזיקה כמה שבא לו ומתנהל כמו שבא לו וחוזר מתי שבא לו. והעבודה שלו מאפשרת לו להתנהל בנוחות.

יש לו תחום אחריות שלו בבית שמתאים לו, כמו שלי מתאימים תחומי האחריות שלי ולא 'כי ככה צריך'.

לשנינו חשוב הזמן שלנו עם עצמנו בבית ובחוץ. ואני גם אגב שומעת מוזיקה מתי שבא לי ולוקחת חופש כשבא לי, מניעה ונוסעת לחצי יום בכיף שלי ושיתפוצץ העולם.

לא חושבת שאתה סובל בלי לדעת, כמו ש- אתה לא יודע כמה כיף יכול להיות לך.

יש גם כאלה שלא כיף להם, ברור, ובדרכ זה מה שקוראים עליו. אבל יש גם מציאויות אחרות.

איך אין בך משיכה ורצון להיות בקרבת המין השני??

ואם תחליט להתחתן "בכוח" או מסיבות טכניות שהזכרת, אל תשכח לשתף בהם את זוגתך לעתיד. חבל שהיא לא תדע את זה.

תסתכל על העניין מעין גזירת הכתוב

תתפלל שתגיע לנקודה שתוכל להתחתן בפן לכתחילאי כלשהו. אל תתחתן 'בשביל המצווה '.

לא מצופה בפרט אם אתה לא מסתיר, שתגיע לחופה כילד. אינך שם. הצלחה רבה 

כפי שכתבת: "האם אפשר לחפש בת זוג בשביל המצווה בלבד?."

אז אפשר? כן. אפשר. אנו אנשים בחיריים עם רצון חופשי.

אבל האם זה כדאי או ראוי? לדעתי לא.

לא כי זה לא מגיע לאישה שינשאו לה רק בשביל המצווה ולא כי בוחרים בה במיוחד לחיות את החיים לצידה ושמחים בכך מאוד (כנ"ל לאיש כמובן),

ולא כי בעיניי חיי נישואין הם הרבה מעבר ל"סימון וי" של כך כתוב אז כך עשינו. ויש בתוכם מהות שלמה ונשמה שלמה ועולם שלם.

וקטונתי ממש אבל לענ"ד גם המצווה עצמה כוללת בתוכה את עשייתה מהמקום הזה של כלל המהות ולא כמצוות אנשים מלומדה ובאופן שטחי...

וגם עבורך להיות במקום שבוחר בכך ורוצה את זה יכול להיות הרבה יותר נכון ומדויק ומקדם מאשר "אני חייב".

לעשות כי כך צריך או כך חייב או מלחץ חברתי או כל תחושת כורח אחרת, בטח בנושא מהותי כמו זה, בעיניי חוטא למטרה ולא נכון.

והמקום של הבחירה כ"כ מהותי ויקר בעיניי כאן.

ב"ה שיהיו החלטות טובות ובשורות טובות 🙏

ו"סבבה" להיות רווק בלי עול של משפחה.

השאלה היא האם זה מה שצריך להנחות אותנו בחיים? שיהיה לנו נוח ככל האפשר?

או שיש חשיבות לצמיחה, לבניה, לנתינה, לעמל? ולפעמים בוחרים אותם גם על חשבון הנוחות?

אושר ונוחות הם לא אותו הדבר.

ופירות של עבודה קשה בסוף מתוקים הרבה יותר מחיי בטלה.

אבל אני ממליץ לך שתמצא גם אחת כזו

שמחפשת בשביל לקיים את מצוות

"לא טוב היות האדם לבדו"

ואז הנישואין שלכם יחזיקו לתמיד

גם כשלא בא לכם, שניכם הרי מחוייבים להמשך קיום המצוה

וגם אם ה' אמר שלא טוב לבדו, אז שווה בדיקה לא?

אתה לא מתמודד רק מול חז"ל זה ממש ה' אמר את זה

אני אישית הייתי נשוי ונהנתי

זה כיף לקחת את הילדה למעון ולהיות איתה

גם אם לפעמים לא בא

בעניין זה שהנשים בדורנו לא יודעות מחויבות מה היא

ועושות רק מה שבא להן, וכולם חייבים להם הכל

והן לא.. זה בעיה, אין לי איך לענות על זה

אז אולי באמת בדור כזה יש יותר מקום להקל להשתמש

בהיתר של בן עזאי, ולעסוק בתורה בלבד ללא נשיאת אשה

וממה שאני מכירה, טבע האדם הוא להיות בזוגיות.

לאיש יש רצון להשפיע, להעניק, להיות משמעותי,

גם ליחסים קרובים ולבית

גם לאישה יש רצונות מותאמים למבנה הנפש שלה.

כשהרצון הטבעי הזה לא מופיע עד גיל מסויים, סביר להניח שחוסם אותו פחד כלשהו.

לא תמיד הוא מודע ויכול להיות שאתה ממש לא מרגיש פחד.

זה יכול להיות פחד ממחוייבות, מאינטימיות, תפיסה של חיי נישואים כמשהו

לא ממש מיטיב (קצת עלה ממה שכתבת), חוסר בטחון וחיבור לעצמיות שלך,

לרצון שלך להשפיע ולהיות משמעותי ועוד ועוד כיוונים שלפרט כאן פחות יעזור.

סימולטנית כתבת שעבורך להתחצן זה לתת את כל החיים בשביל מישהי אחרת

ולקבל צעקות, הוצאות, ובמקרה הכי טוב דברים שמבחינתך לא חשובים ומשמעותיים.

כתוב שלא טוב היות האדם לבדו.

כדי להצמיח את עצמנו ולהגשים את מי ומה שבאת לעולם לעשות, אנחנו זקוקים בין היתר לבני זוג.

יש שלב ראשון בתיקון שהוא שלב של גדילה שלנו והתבגרות והתגבשות כעצמאים

אחר כך הגדילה נעשית בזוג ומצמיחה מקומות חדשים שאי אפשר להגיע אליהם בלי זוגיות

ובהמשך בהורות כנל.

ולכן אם אתה אדם שומר תורה ומצוות, שמצווה על פרו ורבו,

ממליצה לך לא לחפש בחורה בשביל לסמן וי (שסביר להניח שגם לא יקרה, או לא יקרה בטוב מדי כשאתה לא בשל לנישואין)

אלא לעשות תהליך אמיתי משמעותי ובוגר שיאפשר לך להבין מה אתה רוצה בחיים, מה חוסם אותך,

ולמה בגיל 30 יותר קריטי לך התשלום לדוד ולהוצאות משתהיה לצידך אישה אוהבת ושיהיו לך בע"ה משפחה וילדים.

הצלחתם להפחיד אותי מהרעיון של הורות משותפת.

התחלתי להיזכר שהמופרעים שהכרתי בחיים עם בעיות יציבות ואלימות היו ילדים להורים גרושים.

ונראה שלא ממש הבנתם את מה שאני מתאר. אני פחות מפחד מחתונה/מחויבות/אינטימיות ממה שאתם חושבים ויותר נוטה לסרב לראות את צורך בדברים הטובים שאמורים לקרות, כלומר אני פחות בעניין של לצאת להרפתקה.

ובהמשך לפסקה הראשונה, הצלחתם להפחיד אותי מהרעיון של לחיות לבד לתמיד, כך שאולי אין ברירה והגיע הזמן לצאת מאיזור הנוחות 😓

ועוד נקודה. היו מי שניסה לבדוק למה הגעתי למצב שאני אוהב לגור לבד לטווח הארוך בגיל 30 ולא מחפש מישהי קרובה. פחד מאינטימיות או מחויבות או לא יודע מה.

בתור הבן הכי קטן היו לי הורים ואחים שתלו בי ציפיות מכאן ועד סוף השמיים והיו בטוחים שהחלום הכי גדול של החיים שלי הוא לעמוד בכל הציפיות שלהם על מנת לקבל את ההערכה שלהם ממני, מה שעשה לי אנטי חזק מאוד.

ודבר אחרון, היו פה כמה נשים שפחות הרגשתי בנוח עם התגובה שלהן, אם זה בגלל דיבורים על מין, פנטזיות ואיך אני גומר לבד במיטה,

או לחלופין היו מי שראו לנכון לספר לי עד כמה אני אידיוט ומקובע, והיה קשה להתייחס לתוכן למרות העקיצות ולא בזכותן.

בכל אופן יש מצב שאעדכן מה הולך אם יהיה התפתחות.

על המודעות העצמית ועל הפתיחות לנסות דברים חדשים.

הנקודה שכתבת לגבי האנטי למשפחה היא נקודה שכדאי לך לדעתי להתעמק בה, יכול להיות שהמשפחה שלך מייצגת את כל מה שמרתיע אותך:

לאכול מנומס, לקום מוקדם בבוקר, להוציא הרבה כסף על הוצאות החיים וכו'.

חופש זה דבר יקר.

מצד שני, הייתה סיבה טובה שבגללה כתבת פה, ועוד יותר שהמשכת לקרוא את התגובות.

כלומר יש איזה קול בפנים שאומר לך שהחופש לעשות מה שבא לך אולי הוא לא מספיק...

ואני חושבת שכדאי לך להעמיק בנקודה הזו.

חושבת שבמנותק מהמשפחה שלך, כדאי לך לברר עם עצמך מה גרם לך בכלל לחשוב על זה שאתה לא בטוח רוצה להישאר בנקודה הנוכחית.

עוד שאלה שכדאי לענות לעצמך, עד כמה המשפחה שלך תופסת מקום בחיי היום יום שלך?

כלומר, נניח שאתה עכשיו אוכל מהמחבת או קונה אוטו, לא משנה מה גודל המעשה, מה מנחה אותך?

האם המשפחה שלך שם איתך בראש? (או ממש פיזית מתערבת...)

האם אתה שונא שאומרים לך מה לעשות?

אם התשובה היא לא, אולי זה לא הכיוון.

אם התשובה היא כן, תדע שזו נקודה ששווה להתעכב עליה, כי בשלב זה של החיים אתה כבר אמור לצאת לעצמאות מחשבתית ולא לחיות את החיים מתוך קונטרה למה שגדלת עליו.

ממליצה לך על תרגיל קטן בדמיון מודרך, תכתוב על דף את על מה שחושבים עליך, כל מה שאתה חושב שחושבים עליך, ככה בשליפה בלי לחשוב יותר מדי.

גם הדברים הקטנים.

ואז תשמיד את הדף (למשל תשרוף או תוריד באסלה בחתיכות), זה משחרר (מניסיון).

אפשר לעשות את זה כמה פעמים.

אגב סתם מסקרנות, במה אתה עובד שמאפשר לך הכנסה פי שניים מההוצאות ועדיין לקום בצהריים?

אני חושב שכדאי לא לקפוץ מהר למסקנות על אנשים.

את יוצאת מנקודת הנחה שאני קם מאוחר כל הזמן, אז קמתי למנין ותיקין הבוקר וגם בשבת.

כשאני חוזר הביתה מאוחר מאוד, אני מעדיף להישאר ער בלילה, להתפלל ותיקין ולישון בבוקר.

ואני לא מחפש לעשות דווקא לאף אחד. יש לי אחות שלא מרשה לי לשמוע את בריטני ספירס, ולא שמעתי שום שיר שלה מעולם ואני לא מתכוון לעשות את זה גם בעתיד.

ואגב, הסיבה לפוסט הזה היא לא שאני מרגיש שיש משהו שמפריע לי בחיים, אלא שיש מצווה חשובה להתחתן.

אגב, יש כמה דברים שלמדתי מהמשפחה על דרך השלילה, דבר שאפשר לפרש בטעות בתור אנטי. והוא לקבל החלטות על בסיס חישוב רציונלי בלבד.

כמו שאחרי 7 באוקטובר כל החברים והמשפחה שלי רצו להכניס את כל הצבא לעזה ולרסק את החמאס ולכבוש הכל בבת אחת ובמהירות, בעוד שאני הבנתי שזה לא הגיוני.

ובאמת שאני לוקח בהומור מה שהמשפחה חושבת עלי.

אגב אני עובד במאפיה, משלם 2.5 על הבית, 1.5 הוצאות ומרוויח 7.

באיזה זכות?

אתה חושב שמתאים לך לשמוע? תשמע. אתה חושב שלא מתאים לך? אל תשמע. משהו פה מציף לי משהו עמוק יותר בפנים.

יש שם אנרגיה אצלך שממש צועקת מכל שורה שאתה כותב וראויה ליחס מכבד. גם ובעיקר בגלל שזו בעיה נפוצה מדי.

מתנצלת אם לא הייתי ברורה או נשמעתי לך שיפוטית, זו לא הייתה הכוונה בכלל.

מה שניסיתי לומר, זה שאם המשפחה שלך מאוד דומיננטית בחיים שלך, זו נקודה שעלולה לחסום אותך.

למשל, אם נלך לפי מה שאתה כתבת, אין שום סיבה שאחותך תרשה או לא תרשה לך לשמוע משהו, אתה קרוב לגיל 30 לפי מה שאתה אומר, ואין שום סיבה בעולם שיהיה לה "סיי" על דבר כזה מינורי, וגם לא על דברים משמעותיים יותר.

לכל היותר היא יכולה להגיד את דעתה ("בריטני ספירס שרה מכוער") וזהו.

אתה תשמע את דעתה ותחשוב מה שאתה רוצה...

למה אני חושבת שזה משמעותי?

כי אם אתה "מעורבב" עם בני המשפחה שלך ברמה הזו שהם אומרים לך מה לעשות כשאתה כבר מבוגר, זה לא מאפשר לך לגלות מה אתה באמת, מי אתה ומה אתה רוצה.

ומטבע הדברים זה עלול לחנוק תובנות פנימיות שקשורות למה שהעלית.

תן לי לנחש שאתה גר בבית ההורים, לפי ההוצאות שלך.

זה לא בהכרח רע וכלכלית זה בטח הגיוני יותר.

אבל אם לא הצלחת לייצר נפרדות נפשית (כלומר להתנהל תודעתית כאדם בפני עצמו, לא לעומתם ולא איתם אלא פשוט לחיות את חייך לפי מה שאתה רואה לנכון)

אז יכול מאוד להיות שלצאת לעולם הגדול יעשה לך טוב .

לשכור לעצמך דירה, להחליט את ההחלטות הקטנות והגדולות שלך בלי שיש עליך עוד "עיניים".

לחזק את השריר הזה בתוכך, של ההקשבה לעצמך.

אם אני משלם על דירה, ברור שאני גר לבד. (וכמו שכתבתי, אני אוכל מהמחבת ושומע מוזיקה בפול ווליום באמצע הלילה)

ואני חושב שכבר הדגמתי שאני עושה מה שנראה לנכון, לא לפי מה שאומרים ולא אנטי כמו שכתוב פה:

מה שאני מבהיר - נשואים טריים

ומה שאמרתי הוא שכל הזמן המשפחה אמרו לי איך להתנהל מתוך הנחה שאני מחפש מהם הערכה, אבל זה שלהם בלבד.

אתה גר לבד ועושה מה שבא לך, מעולה.

אם אתה מרגיש שההתנהלות של המשפחה שלך לא מזיזה לך/בריאה לך אז הכול טוב.

לי משהו שם מצלצל שווה בדיקה אבל סבבה אתה מכיר את החיים שלך הכי טוב, אני רק שומעת מה שאתה כותב...

אם לא היית דתי או יהודי, כלומר לא היה עניין של מצווה, היה לך טוב להישאר רווק?

מה התוכניות שלך לעתיד הקצת יותר רחוק, נגיד עוד חמש שנים, עשר שנים?

מה היית רוצה שיזכרו עליך אחרי 120?

(לא צריך לענות לי כמובן, אלא רק לעצמך)

דברים שכנראה היו בסביבה הקרובה שלך (ואם לאמר את האמת, קיימים במינון כזה או אחר בכמעט כל בית בישראל).

ועוד דבר שאני רואה פה - אנרגיה של "גבר מרצה" שהדרך שלך להתגונן היא פשוט להרחיק את האישה שאותה אתה (לא רוצה) לרצות. זה אומר שאתה מתגונן ממשהו שנכון להתגונן ממנו אבל לא בטוח שבצורה הנכונה.

יש הרבה חומר על זה (חפש הרבה על ריצוי ועל "בחור נחמד"  בגוגל), ותראה שכשאתה מפרק את ההתנהלות שלך בפנים מול הציפיות שלהם אתה תראה שיש שיפור.

ואם יש לך אומץ - יש לי קובץ PDF של 200 עמודים על זה. אבל רק אם ממש תרצה. באישי.

אתה רוצה להיות רווק ערירי בלי אישה וילדים?

אם לא כדאי שתלך לטיפול כי נראה שמשהו מול המשפחה שלך לא עושה לך טוב וגורם לך לראות את העולם בצורה לא טובה

נכון שנישואין והורות זה הרבה עבודה (אדם לעמל יולד, זו תכלית האדם), ונכון שזה לגמרי לצאת מאזור הנוחות. אבל זו העבודה הכי שווה שיש.

אני מניחה שלא היית רוצה להתבטל לו היתה לך אפשרות ולא לעשות כלום לנצח, אלא תעדיף לעבוד בעבודה שתתן לך סיפוק, לא?

בסופו של דבר זה מה שנכון לנפש, לצאת מאזור הנוחות ולהשקיע באחר, אחרת זה דיכאון אחד גדול.

ופה זו העבודה הכי מתגמלת בעולם, להיות עם אישה אוהבת וילדים אוהבים, שווה את כל העמל וההשקעה.

כדאי לחפש מישהי א מינית או א זוגית דומה, ולשקול גם הורות משותפת - גם קיום מצווה וגם דרך להורות וחיים מספקים למי שזה מתאים לו או לה

בשום פנים ואופן לא להתחתן "בשביל מצווה" כי זה עוול עצום לבת הזוג שלא מבינה למה היא נכנסת!

אנשים הזקוקים לזוגיות ואהבה, רומנטית ומינית, יסבלו סבל עצום אם ימצאו עצמם בנישואין עם מישהו "בשביל מצווה". זה אונאת דברים וחטאים חמורים ממש, דיני נפשות!

יש אישור לנשים דתיות מעל 35 להשתמש בבנק הזרע לפי חלק מהפוסקים, בוודאי תוכל למצוא פיתרון גם אתה - שעדיף עשרות מונים על "בנק"

אבל- למה להתחתן אומר לחטוף צעקות עד 1 בלילה??

וגם לא עד 1 בלילה...

לחזור הביתה מאוחר זה כמו לשכוח את היום הולדת של אשתך, לא?

אם אני טועה אשמח שתתקנו אותי.

אם זה לא משהו קבוע, ודיברת על זה עם אשתך לפני (לא סתם נעלמת), אז זה בסדר

על זה ששכח יום הולדת, או יום נישואים או משהו כזה, אני בעצמי די גרועה בזה...

לא זוכרת תאריכים.

יש גם סיכוי שלא תחטוף צעקות אלא בכי של עלבון, כי אישה (אני מניחה שגם גבר, אבל אישה במיוחד) אוהבת שזוכרים אותה ושמים לב אליה.

ואם אתה שוכח או סתם בא הביתה מתי שבא לך אז אולי לא אכפת לך? אז אולי אתה לא אוהב אותה?

וזה העניין.

גם על לחזור מאוחר בלילה או לקום מאוחר, זה עניין של תיאום ציפיות.

מטבע הדברים רוב האנשים ישנים בלילה וערים ביום ויש התרחשויות בהתאם, למשל ללכת לעבודה, לשבת לפטפט עם אשתך מה שלומה, להיות עם הילדים, לקחת ילד לרופא או ללכת לאסיפת הורים וכו'.

אז כן זה יותר כובל (בייחוד אם יש ילדים) אבל אתה אומר שאין לך בעיה לקום לוותיקין אז זה פשוט שאלה של מה אתה רוצה שיקרה, ואיך אתה מנהל את זה עם עוד מישהי,

ונקודת המוצא היא שהיא חשובה לך ואתה אוהב אותה והיא אוהבת אותך...

אם התפיסה שלך לגבי זוגיות היא שלהיות נשוי זה אומר להיות כבול, אומלל, שיגידו לך מה לעשות ותחטוף צעקות כשתעשה מה שמתאים לך (כמו סטיגמה של נשים שתלטניות) אז כדאי שתכיר עוד מודלים של זוגיות...

וזו תהיה האישה שתחפש, בהתאם למודל שיותר מתאים לך...

אבל כולם יודעים את זה שזה לא אני אלא היומן במחשב... שזוכר גם אנשים שהיו פעם במעגל שלי והיום כבר לא.  לפעמים אני יודע שיש יום הולדת למישהו שהכרתי לפני 10 שנים והיום לא זוכר מי הוא או מי היא בכלל...

כמו שאתה לא אמור לחזור הביתה מאוחר סתם בלי סיבה כל יום

וגם לא לשכוח את יום ההולדת של אשתך (אם כי זה עלול לקרות)

ובכלל חיי נישואין לא אמורים להיות בודדים כלכך כמו שאתה מתאר אותם

מאיפה להתחיל🤔

לא יודעת מי הזוגות שאתה מכיר.

אני נשואה+4 ילדים קטנים מאוד.

חוזרת ב3 בלילה לפעמים.

ומעולם לא חטפתי צעקות על זה.

אה, ואני גם שותה ישר מהבקבוק אם זה מה שזורם באותו רגע.

ואוכלת מהסיר והמחבת.

ומתקלחת חצי שעה בלי להתחשבן ובלי לפחד לסיים את המים החמים (יש לנו דוד, המצאת השנה)

ואני לא עובדת בכלל.

להמשיך?

הרעיון הוא שאתה תקוע עם דוגמא לאיזה זוג או 2 שאתה מכיר ובטוח שזאת המציאות אצל כולם.

אולי אני יותר מידי מושפע מבדיחות שחורות שרצות ברשת.

כנראה גם לא מספיק הבנתי שמה שיש פה בפורום לא מייצג את רוב האנשים, כי מי שיש לו בעיות בא לפה להתייעץ.

וזה מצחיק שאתם מאבחנים אותי.

אני מכיר רק את היחסים בין אבא לאמא שלי, והוא לא שכח שום יום הולדת כי היה לו מזל והיום הולדת של אמא שלי בתאריך שקל לזכור (אחד החגים).

ואני לא מאבחנת, אני מנסה להבין מאיפה המסקנות החותכות האלה שעל פיהן אתה מחליט החלטות כאלה גורליות.

ואני מוחה על השימוש במילה אוטיסט כמילת עלבון, מה שמשתמע מהקונוטציה של דבריך.

אוטיזם זה לא גנאי אלא מצב מולד של חשיבה שונה משל האנשים שאינם בעלי אוטיזם. (לאוטיזם יש משמעויות נוספות, ולכן כתבתי אספרגר למרות שזו לא אבחנה קיימת כיום)

התכוונתי בתמימות וברצינות,

אני קוראת בתגובות שלך חשיבה שונה, כיווני מחשבה שרוב האנשים לא חושבים כמותם, בעיקר בנוגע לתקשורת הזוגית.

לכן הצעתי ושאלתי האם בדקת פעם את הכיוון הזה. אם יש תחומים נוספים בחיים שבהם אתה חושב אחרת מהסביבה והם לא מבינים למה, אולי זה כן כיוון ששווה לבדוק.

אני מייקרת מאוד, מעריכה ואוהבת את הasd שקרובים אלי. כך שאני מקווה שתאמין לי שלא התכוונתי לרגע לפגוע או לזלזל.

בניגוד להרגל של רווקים רבים, לשתף את כל החבר'ה בכל דבר - חלק מהמיוחדות בזוגיות ומהיכולת לפתח אינטימיות, זאת העובדה שיש עולם פרטי של בני הזוג, שהוא רק שלהם. זה לא נוגע דווקא לדברים שהם מהותית סודיים או צנועים, גם סתם ככה, אני לא אשתף בלי סיבה מיוחדת דברים שביני לבין אשתי - זה רק שלנו.

ממילא (להוציא שרשורים של רעיון למתנה/המלצות לנופש וכד') - רוב מוחלט של האנשים, לא ישתפו או לפחות כמעט לא ישתפו כאן בחיים שלהם וגם מי שכן - יעשה את זה רק כשהוא מוכרח ורק את מה שהוא מוכרח לספר. התוצאה היא שמתייעץ כאן (בענייני זוגיות) רק מי שיש לו מורכבות משמעותית, שבתוך המעגל הזוגי, מרגישים שהיא ללא מוצא. שים לב, יש כאן הרבה יותר מגיבים ממשתפים, בד"כ גם המגיבים יגיבו בסגנון של רעיון כללי ולא 'אצלנו...'.

בד"כ כשמישהו פותח כאן שרשור, ההנחה שלי היא שמלבד הקושי עליו בא להתייעץ - יש לו חיי זוגיות טובים. רווק, שלא מכיר את העולם הזה מבפנים, חווה שכל מה שיש כאן זה רק קשיים. אכן, ממש לא ממליץ לרווק לקרוא כאן

כנ"ל הבדיחות הנפוצות. כמו שרוב הבדיחות השחורות על החיים, הם של אלו שפוגשים בעיקר את המוות - הבדיחות על חיי הנשואין, הם דרך התמודדות של המעטים שלא שפר גורלם.

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.