מארגנים ומתארגנים מה שצריך ויוצאים לבית חולים

שמה מגלים- 0 תנאים ללידה

מתאשפזים במחלקת נשים- מחכים אולי יתפתח משהו טבעי.

יום שישי- 14:30, אין צירים באופק, אין פתיחה

כבר יותר מ48 שעות אחרי ירידת מים, מחליטים ללכת על זירוז,

מתקבלים לחדר לידה, מתחילים פיטוצין

18:30 - הנסיכה בחוץ

לא כאב?

בלי אפידורל?

שכבת כל הזמן הזה?

לא שכבתי

הייתי עם מוניטור אלחוטי

נשברתי ממש לקראת הסוף (לא ידעתי שזה הסוף...)

בפועל קיבלתי אפידורל שאפילו לא הספיק להשפיע- מיד בסיום הדקירה התחילו צירי לחץ ופתיחה מלאה וילדתי תוך 10 דק

אפילו לא הספיקו לחבר אותי למשאבה.

(כן הספקתי מנה אחת ישירות לגב- שבדיעבד היתה טובה לחתך קטן שהיה צריך לתפור)

שעה אחרי הלידה כבר עמדתי על הרגליים והתקלחתי בחדר לידה- שרק בגלל זה אני שוקלת לוותר על האפידורל בלידה הבאה

אני לא הרגשתי פלג גוף תחתון כמה שעות טובות אחרי הלידה

רק מנה אחת

ועוד לא הספקתי להתחבר למשאבה

שלא הפסקתי ללחוץ על האפדירול שיזרום

יחי ההבדל

התחילה ירידת מים, מגיעה ואין ממש צירים.

המליצו לי ללכת לזירוז, כי מהניסיון שלהם הם רואים שזה יותר טוב לאמא ולעובר, ולא לחכות 24 שעות (צופה מראש את התגובות הכועסות כאן, לי זה היה מצויין).

התחילו פיטוצין

ביקשתי מוניטור אלחוטי כדי שאוכל לזוז, דיברתי מראש עם המיילדת שאני רוצה כמה שאפשר בלי אפידורל. היא אמרה שאין בעיה, אבל בגלל שעם פיטוצין הלידה יכולה פתאום להתקדם מהר, היא לא ממליצה לחכות עד שזה בלתי נסבל לגמרי, אלא עד שזה כואב מאוד ואז לבקש.

וזה מה שעשיתי.

התחלתי עם פיטוצין, על כדור פיזיו

לאט לאט התחילו להעלות את המינון והצירים התגברו

ביקשתי אפידורל, הפסיקו את הפיטוצין כדי שפחות יכאב לי עד שאקבל אפידורל.

קיבלתי אפידורל ומשם זה זרם

מהאפידורל כמה זמן בערך עד הלידה?

היית צריכה לשכב?

הייתי צריכה להיות על המיטה, אבל המיילדת עזרה לי לשנות תנוחה מידי פעם

בשבוע 41.

נתנו אפידורל ואז זירזו עם פיטוצין.

לידה חלומית. לא הרגשתי צירים כמעט. זכור לי מעט מאוד כאב אם בכלל.

אפידורל נתנו לפני שהיתה בכלל פתיחה??

תרגיעו אותי!!!

עם הפיטוצין

וגם אמרו לי שבכל רגע נתון אפשר להפסיק ולקבל אפידורל. והפיטוצין משפיע מהר אבל גם מתפוגג מהר מהגוף

אבל לא לחכות עד שכואב מידי כי א. לוקח זמן עד שהאפידורל משפיע

וב. הרבה פעמים הפיטוצין מתניע את המערכת והגוף ממשיך את הלידה בעצמו..

באופן אישי, קיבלתי 2 מנות של פיטוצין(עלו בהדרגה כל חצי שעה, אז קיבלתי מנה של 30 ומנה של 60) ואז ביקשתי אפידורל אז בנתיים הפסיקו את הפיטוצין

ואז ראו שיש צירים- כלומר הגוף כן ממשיך לקדם לידה בעצמו אז לא חיברו אותי שוב לפיטוצין והגוף שלי הגיע לבד לפתיחה מלאה, כולל ירידת מים והכל...

(אח''כ הלידה הסתבכה אבל זה לא היה קשור לזירוז אלא דברים אחרים)

מסייגת שכן הגעתי עם תנאים כלשהם ללידה אבל ממש לא עם מצב שהיו מכניסים לחדר לידה אם לא הייתי צריכה זירוז..

לי כאב ממש ולא עזר חח🙈

אבל אני לא עונה בשרשור שלך על הזירוז שלי כי זה ההיפך משביקשת🥴😅😘

כי אצלי הרופאה רוצה לעשות לי במרפאה

ורק אח"כ להפנות אותי לבי"ח..

ההשאלה האם להסתכן בלהיות נידה כל כך מהר....

בסוף לא עשה כי אמר שאני בפתיחה 3.5 ומחיקה 80, אז אני פשוט אלד. שלח מיד לבית חולים שיעשו לי שם

בסוף הצירים התחילו בדרך אז לא עשו בכלל סטריפינג

לבית חולים מקצועי

ההבדל בין בתי חולים בלידה עם צורך בהתערבות רפואית (וגם בלידה רגילה) יכול להיות מאד משמעותי, מומחיות המרדים והשפעת האפידורל, מומחיות הרופאים והמיילדות, רמת התקשורת וההמלצות.

אצלי בלידה שלא התקדמה מספיק אחרי ירידת מים וירידות קלות בדופק בקשתי ניתוח, הגיע רופא מומחה וגרם ללידה מפתיחה 4 ומנע את הניתוח (עין כרם)

ולקחת את זה בחשבון. לפעמים צריך להמתין יומיים שלושה עד שמתפתחת לידה. כשבאים מוכנים זה מכניס אורך רוח לתהליך.

ה' יעזור

בלי אפידורל (אני לא רציתי...). גם בשבוע 37-38.

אין לי זמן לכתוב עכשיו, אבל מגיבה כדי לא לשכוח לחזור בהמשך ולפרט יותר...

שתי הלידות הראשונות שהיו בזירוז היו עם פיטוצין.

כן ניסיתי להתחיל קודם עם זירוזים טבעיים (דיקור סיני, רפלקסולוגיה, לא זוכרת מה עוד…), בפועל זה לא גרם ללידה להתחיל (באחת מהן כן התחילו קצת צירים אבל הם לא התקדמו לקראת לידה).

הגעתי לבית החולים עם מחיקה מחאה או כמעט מלאה, והתחלה של פתיחה (1.5 או 2 בערך) - לא יודעת אם בגלל הזירוזים שעשיתי, או שזה היה ככה בכל מקרה (היתה לי עוד לידה טבעית לפני, אומרים שבלידות חוזרות זה די שכיח להגיע עם פתיחה), אז התחילו ישר עם פיטוצין.

יכול להיות שהזירוזים הטבעיים שעשיתי מראש כן הכינו את הגוף שלי לקראת הלידה ועזרו לו להגיב טוב לזירוז (סה"כ זה היה נחשב מהלך טוב של לידה, ילדתי תוך 7 שעות בערך מההתחלה של הזירוז). אבל אני לא באמת יודעת מה היה קורה בלי זה.

על מהלך הלידה, וגם על הנשימות שעזרו לי להתמודד עם הצירים, פירטתי פה בעבר -

מפרטת על דרכי ההתמודדות עם הכאב- - הריון ולידה

בלידה השלישית שהיתה בזירוז (האחרונה שלי בינתיים) - הגעתי דווקא עם פחות מחיקה ופתיחה מאשר בלידות שהיו לפני כן. אז הרופא אמר שלפני שנתחיל עם פיטוצין, כדאי לשים ג'ל פרוסטין שירכך את צוואר הרחם ואולי הוא גם יתחיל קצת צירים.

בפועל, די מיד אחרי ששמו את הג'ל התחילו צירים סדירים כל כ-5 דקות.

בהמשך זה התפתח כמעט כמו לידה רגילה, בהתחלה הצירים לא היו כל כך כואבים, הסתובבתי קצת במחלקה, ובעיקר שמחתי שאני לא צריכה להתעסק במחשבה של 'מתי הזמן הנכון לצאת לבית החולים?' ו'מי ישמור על הילדים?' ועם נסיעה לבית החולים תוך כדי צירים.

בהמשך הורידו אותי לחדר לידה, נכנסתי להתקלח ומיד כשיצאתי מהמקלחת כבר היו צירי לחץ והתינוקת יצאה… לידה חלומית ממש!

חיפשתי לך את הסיפור לידה שכתבתי פה, אבל אני רואה שהוא ממש ארוך, אז כתבתי לך פה את עיקרי הדברים (אם בכל זאת את רוצה לקרוא את כל הסיפור עם הרבה פרטים שלא רלוונטיים לך - מוזמנת לקרוא פה https://www.inn.co.il/forum/t1354301#14713952 )

אגב, בסיפור לידה סיפרתי שהתפללתי תוך כדי הצירים על מישהי (לזיווג), אז עכשיו אני יכולה לספר שהיא באמת התחילה להיפגש עם בעלה לא הרבה אחרי הלידה (הם נשואים כבר כמה חודשים ב"ה).

שתיהן בשבוע 37 שהיה צורך ליילד.

לידה אחת התחילה עם בלון 12 שעות ואז פיטוצין, תוך 4 שעות מתחילת הפיטוצין החמודה היתה בחוץ, בלי אפידורל כי לא רציתי, עם מוניטור אלחוטי מקלחת כדור פיזיו וכו'. חוויה טובה וצוות מדהים

לידה שניה ניסו לפקוע את המים ולא הצליחו, התחילו פיטוצין, לאט לאט הוסיפו והצירים התגברו.. אחרי 4 שעות מתחילת הפיטוצין ובבת אחת יצאה הקטנטנה בלחיצה אחת. הייתי עם מוניטור אלחוטי רוב הזמן ובלי אפידורל.. יכולתי לזוז וכו' אבל האמת 'רוב הזמן שכבתי כי לא היה לי כוח.

בייחוד שהאיש במילואים ובזירוז הוא מגיע איתי...

באופן אישי התבאסתי כשהבנתי שאצטרך כנראה זירוז וללדת בשלב מוקדם

חברה שלי ממש עודדה אותי כמה זה כיף לדעת, להתכונן, לבחור אפידורל מראש אם רוצים, לבוא ללידה בראש טוב

פעם אחת בלון ופקיעת מים, פעם שניה רק פקיעת מים כי כבר הייתה פתיחה. ילדתי תוך כמה שעות.

רק אומרת שבשני המקרים נאמר לי שלא נותנים פיטוצין לנשים ולדניות אחרי מספר לידות מסוים גם אם לא היה ניתוח בעבר. 

אינדיבידואלי לגמריי, לי היה מזעזע ברמות קשות!!!

ושמעתי גם כמה שלא הרגישו כלום בכלל

מפתיחה אפס ל3.5 ב6 שעות בערך.

גם כשיצא הבלון והגעתי לפתיחה לא הרגשתי כלום. ברמה שהייתי יכולה לרדת לחדרי לידה לבד.

רק אחרי חצי יום עם פיטוצין שכל שעה מכפילים מינון אמאלה ראיתי כוכבים. אולי כי הכל התחיל בבת אחת ובעוצמה מאד גבוהה.

@נביעה

אבל לפני מתן פיטוצין עמדנו על אפידורל (הצוות פחות התלהב, חששו שהלידה תיתקע.)

צעקתי כמו משוגעת כמה שעות

אחר כך סתם הציק

ולמחרת הוציאו לי אותו הייתה לי פתיחה 4

ירדתי לחדר לידה

פיטוצין עם אפידורל (עוד לא הרגשתי כאבים או צירים אבל רציתי להקדים את הכאבים)

וקצת אחרי כניסת שבת פקעו לי את המים

וזמן ממש קצר לאחרמכן ילדתי את האושר של החיים שלי שלא האמנתי בכלל שאני בחדר לידה ולא לפני שאיבה

אמאאאא באלי שובבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב

התחלתי עם פתיחה של 2 בערך בגלל צירים מוקדמים, פיטוצין קיבלתי בשעה 13:00 בערך, אחרי שעתיים - שלוש אפידורל ובשעה 18:50 הילדון היה בחוץ אחרי 2-3 לחיצות

לידה מהממת, מיילדת מהממת, כמה פעמים עשתה לי סטריפינג תוך כדי הלידה כדי לזרז יותר , זוכרת שכאב לי מאוד הפעולה הזאת למרות האפידורל אבל זה גם מה שזירז

חוויה מהממת! בלידות הבאות ציפיתי שיהיה אותו דבר אבל התבדיתי חחחח

הרבה תפילות שתפלי על שליחים טובים...

המרכזי שבהם: את באה ללידה מתוזמנת יחסית, יש לך ודאות שמשם זה רק ללידה

ואפשר להתארגן על הבית והילדים בהתאם (נורא משמעותי בבית מבורך).

2 הלידות שלי עם זירוזים היו הכי טובות שיש. אחת עם פרופס, השניה בלון.

מהבלון נהניתי יותר (בלידות מתקדמות מעדיפים אותו). אחרי שהוא גרם לפתיחה ראשונית של 4

העבירו אותי לח. לידה, קיבלתי אפידורל ותוך 3 שעות ילדתי. לא כאב, היה שקט רגוע ומושלם.

היתרון הגדול של לידה בזירוז זה שלא צריך לנסוע עם צירים לבית החולים...

באחת הלידות כשהיה עומס בחדר לידה אז הם גם הפסיקו לי את הזירוז (פרופס) והמשיכו כשנרגע...

לכן כתבתי שצריך לזכור שזירוז הוא לא תמיד  זריז.

אבל כן הייתי בודקת למה בעצם צריך זירוז, והאם באמת צריך את זה (אם תרצי, מוזמנת להתייעץ בשמחה פה/ בפרטי)

ובכל מקרה אם מתחילים זירוז הייתי עושה קודם טיפול איזון לגוף (אקווליבריו/ אמבריו באלאנס) להגדיל את הסיכויים לכניסה טובה לתעלת הלידה.

שיהיה בקלות ובטוב❤️

ואם יש סיבה רפואית, לא נכון לזלזל בזה...

רופאים לא תמיד רק מסבכים, לרוב הם עוזרים ולא מעט פעמים גם מצילים...

אז אין על מה לדבר.

אבל אם זה חלום של @נביעה בגלל עובר גדול, אז באמת להתייעץ עם רופא ממש טוב. והוא יחליט מה הזירורז הנכון..העיקר לידה קלה כתרנוגלת ובידיים מלאות❤❤❤🐌

ברור שזה החלטה רפואית.

וכמו שאמרתי מחר יחליטו כנראה מה צריך.

ולכן אני מתכוננת נפשית.

זה יכול להיות מהמון סיבות.

אצלי בלי זירוז לא בטוח בכלל שהייתי חובקת תינוקת עכשיו....  

עברתי מקרה טראגי לפני המון שנים כתוצאה מרשלנות של אחד הרופאים שלא הסכים לזרז למרות נורות האזהרה

אני תמיד יולדת בזירוז/קיסרי וזה לגמרי מציל את הילדים שלי

מה שכן, צריך להתפלל על שליחים טובים

לא כאב ככ, ממש לרגע ולא מעבר, אחרי שעתיים שלוש התחילו צירים סדירים ונכנסתי לחדר לידה, שלוש-ארבע שעות וילדתי ב"ה.

שמו לי בלון ואשפזו במחלקה.

אחרי כמה שעות התחילו צירים.

ככה הייתי במשך היום עד שהבלון יצא.

אחר כך הציעו לי ללכת למיון יולדות לעשות סטריפינג.

אחרי הסטריפינג נכנסתי לחדר לידה, ואז הלידה התפתחה ממש מהר ואחרי שעה וחצי ילדתי.

בקצרה, מאושפזת יום וחצי עם סטריפינג וציטוטק, מתקדם אולי חצי סמ

00:00 נכנסת לחדר לידה עם 1.5 פתיחה, פיטוצין ואפידורל. המיילדת מנסה להכין אותי נפשית שזה יקח הרבה מאוד זמן, מפה לשם בחסדי שמיים אינסופיים ב3:25 הילדון בחוץ.

כל הצוות היה בשוקקק 

בע"ה שיהיה בקלות ובשמחה גדולה!

פשוט עשיתי את כל הסגולות ששמענו עליהם..

מקווה בתשיעי, נועם אלימלך וחלב חיטים מתחת הכרית בחדר לידה, הפרשת חלה בתשיעי, בעלי ישב מאחורי הווילון ואמר פתח אליהו, תיקון הכללי וספר יונה וכל חודש תשיעי עשה פתיחת ההיכל, ותוך כדי הלידה הלך לטבול במקווה, ריבת אתרוגים בכניסה לחדר לידה.

ממש כל מה ששמענו עשינו וב"ה הייתה לידה ממש ממש זריזה וניסית עם ילד בריא והורים שמחים

פעמיים סטריפינג

צירים פה ושם

פתחו לי וריד לקחו דמים

ואז-

עומס

עומס

עומס

: "תחזרי מחר, אין חדרי לידה פנוים"

מהההה🤯😭

אז הוציאו לי את המחט

ואוצ'

בדרך הביתה

כאובה

ומלאת חששות מה יהיה...

מחר מתכננים לחזור בבוקר.

תפילותתתתתתת!!!!!!

אבל המתח..

החששות..

הפחד..

איך עומדים בזה🥶

ממש רציתי להיות אחריי.

תפילות

מצד שני נשארים עם הלחץ של מה יהיה..

אתמול בלילה היה לי קשה לישון מרוב מתח..

מקווה הלילה לישון טוב😆

להישאר בבי"ח זה מתיש... העיקר שיהיה בקלות ובידיים מלאות!

תבשרי טוב!

והוא עוד רוצה לנסוע הלילה לבסיס בשביל לארגן דברים ולחזור מחר🫣🫣

מדי פעם ציר בודד ..

הלוואי שתצליחי לנוח בבית ולשאוב כוחות מהסיטואציה💞💞 ואולי הלידה תתפתח באופן טבעי עכשיו🙏🙏🙏

תודה.

האמת רגוע לי בבית..

מהלחץ של המיון יולדות....

מבחינתי זה הכי עדיף ככה,

לעשות סטריפינג ואז לחכות ללידה בנחת ובסבלנות בלי שכל שניה מסתכלים עלייך בחדר לידה.

אצלי אחרי סטריפינג לא נתנו לי ללכת הביתה אבל בכמה לידות לא היה מקום בחדר לידה,אז חיכיתי במחלקה או פעם אחת אפילו במסדרון,והרגשתי שזה הכי מושלם שיכול להיות,

לא הייתי לחוצה,לא עקבתי כל שניה כן מתקדם / לא מתקדם פשוט הסחתי דעתי וביליתי הרבה על כדור במקלחת.

וזה היו לידות ממש טובות ב"ה. פתאום בבקר לגלות שכבר רואים את הראש!

שיהיה לך בעז"ה בקלות ובשמחה ובידיים מלאות!

ואל תשכחי להתפלל במשך הלילה, כי לידות כאלה יכולות להפתיע ואז לא מספיקים להתפלל

הלידה הכי קלה שלי ב"ה!!

לידה מדהימה! 

אני מזכירה לעצמי:

הלידות שלך (שלי..)  מדהימות!!

קלות!!

תבטחי בקב"ה!!!

תני לקב"ה את המקום שלו לכוון.. בע"ה שתהיה לך לידה קלה בידיים מלאות.

אני מברכת על הזירוז הזה, שבזמנו חששתי.. 

ב"ה לא כאובה אז לא מתלוננת.

אבל מצב הזוי.

בעלי הולך וחוזר

נשמח לתפילות!!!

בקלות ובידיים מלאות!

באיזה בית חולים את? חשוב לך דווקא שם?

אולי כדאי לבדוק אם יש בית חולים פחות עמוס שיכול לקבל אותך עכשיו?

או שאת בנחת וזה בסדר לך?

יכול להיות שאם תגידי להם שאת רוצה ללכת לבית חולים אחר זה יזרז את התחלת הזירוז? 

בזכות הבלון שהזכרת.

שבוע 37. אפס תנאים...

אז הכניסו בלון אמרו לכי תסתובבי יומיים

אבל תוך 20 דקות התחיל דימום משוגע..

אז הכניבו לחדר לידה, פקעו מים. התחילו צירים כואבים. נתנו לי שעה כי בקשתי לפני הפיטוצין.

אחרי שעה לא היה התפתחות אז נתנו פיטוצין.. הציעו אפידורל לפני.

לא נתנו לי להסתובב וזה באמת היה מקום גרוע. שכבתי במיטה ולא היה לי כיף. לידה ראשונה ולא ידענו להיות אסרטיבים מול הצות.

אבל.. תוך 4 שעות ילדתי בה!

כולם הפחידו אותי אבל היה קל ומהר!

שיהיה לך בקלות ובבריאות יקרה!!!

או פשוט סליחה שאומרת..לוקחים מהצ'קים שהביאו לכם מראש

אפשר להתיעץ עם עו''ד מה אפשר לעשות אבל ברור לי שאתם לא יכולים להמשיך ככה לספוג זה מממש מתסכל

מממש

תמיד צריך לקחת את כל הצ'קים מראש!

וכמו שכתבו לך למטה, יש עוד כללים שצריך להקפיד עליהם מראש כמו לקחת ערבים ותלושי משכורת. לפי החוק אפשר לקבל את הכסף ישירות מהמעסיק שלהם.

מציעה לכם להתיעץ עם עו"ד לפני שאתם משכירים את הדירה בפעם הבאה…

ולבטח את עצמכם. יש סיבה שדורשים ערבים או ערבות בנקאית וכדו'.

שווה התייעצות עם עו"ד אם אתם לא מבינים בתחום.

מקווה שיסתדר במהרה על הצד הטוב ביותר!

ואגב, לא מבינה בזה אבל צ'קים חוזרים הם לא סיבה לערב הוצאה לפועל? 

זה מאוד מסבך את בעל החשבון, עוד לפני ההוצאה לפועל

הם לא יכולים במשך שנים להחזיק כרטיסי אשראי, לקחת הלוואות בנקאיות ועוד

ולהשכיר רק עם ערבות + הוראת קבע

אתם צריכים לבטח את עצמכם.

בחוזה הבא תקחו עורך דין שיקח את כל הפקדונות הדרושים.

יש חברות כמו ויצ'ק שעושות בדיקות מקיפות על הדיירים ומבטחות אותכם במצב שלא משלמים שכירות.

צ'קים שחוזרים אפשר לקחת להוצאה לפועל אחרי התראה. תגידו להם שאם לא ישלמו עד תאריך מסויים אתם פונים להוצאה לפועל.

להשכיר פחות ממחיר השוק. לדעתי גם לפחות שיכסה את המשכנתא

קודם כל גשו לדירה לשוחח איתם ותראו לאן הרוח נושבת

בנוסף להבא תבקשו תלושי שכר + ערבות בנקאית

ותכתבו בחוזה שבמידה ולא ישולם שכד יותר מחודש אחד,יש לכם זכות לפנות את הדירה (לא יודעת כמה זה חוקי אבל ירתיע)

והאמת, אם לא משלמים - הייתי מפנה להם את החפצים ומוציאה אותם.

שיסתדרו על חשבון מישהו אחר

זה דטרש מידה מסוימת של אכזריות, נכון, אבל אתם מפסידים מזה. אז הייתי שולחת את בעלי לפנות את הדירה ולהחליף מנעול כשהם לא נמצאים. ושיסתדרו עכשיו.

לא ישלמו שילכו להורים

תופעה שצריך להוקיע

שוב, כתבתי מה אני הייתי עושה

הפותחת לא חייבת לקיים אבל זו דעתי

אפשר לפתוח בקשה לפינוי צושכר אבל זה יימשך נצח. רק בכח לפעמים זה עובד🤷

מהקיץ הם לא משלמים כבר.. יכלתם כבר לפתוח הליכים לפינוי

חבל שאתם מחכים עם הדברים האלה. ברגע שלא משלמים חודש אחד, ישר לטפל בזה ולא להאמין לטוב ליבם של אנשים. מי שחשוב לו לשלם פונה מעצמו לבעל הדירה ומבקש ארכה ומתנצל

נראה לי שהם נקלעו לסיטואציה שקשה להם להתמודד

אבל

זה עדיין לא אומר שאתם צריכים לרחם עליהם ולנהוג כלפיהם בסלחנות

כואב הלב

מקווה שתסתדרו איתם במהרה ושיעזבו את הדירה

לשוכרים הבאים תדרשו:

1. תלושי משכורת - 3 חודשים אחרונים

אם השכר נמוך פשוט אל תשכירו להם.

2. דירוג אשראי של השוכרים, אם הדירוג נמוך כנראה שהם לא עומדים בתשלומים ובהתחייבויות

3. צ'קים לשנה קדימה

4. צ'ק ערבות של קרוב משפחה בגובה 3 חודשי שכירות

בהצלחה!!!!

תמיד הייתי רזה בלי להתעסק עם זה בכלל

ממש מבאס וגם מבלבל אותי האם לעשות שינוי במניעה או לא

מניחה שקשור להורמונים.

אבל בהחלט יכול להיות קשור לגיל וריבוי הריונות

האמת שתמיד מנעתי בלי הורמונים

פעם ראשונה שמונעת עם הורמונים (בתחילת הנישואין כן לקחתי קצת הורמונים אבל לא תקופות ארוכות ככ)

אני מצטרפת לבאסה שלך על המשקל

גם אצלי אני חושבת שזה תוצאה של שינויים הורמונליים (הפסקת הנקה)

ובלי שום שינוי באורח החיים פשוט עליתי ועליתי ועליתי

וכמה שניסיתי לעצור את העליה לא הצלחתי.

ועכשיו תקועה במשקל גבוה ולא יודעת מה לעשות עם זה...

יש שם מלאאא עדויות מנשים שעלו ועלו ועלו בגלל ההתקן

הרופאים מכחישים קשר (מעניין למה... 🤨) אבל נשים מספרות שהורידו את ההתקן ותוך זמן קצר ירדו שוב

אני קיבלתי החלטה להוריד

יש לי תור ביום ראשון

והולכת להעיף את זה ממני בעז"ה (אלא אם כן בעלי ישכנע אותי שלא במהלך השבת 😉)

ההתקן מעולה לי בכל בחינה אחרת

אבל המשקל זה ממש משמעותי

במיוחד שאני רוצה בבוא היום להוציא ולהיכנס להריון

לא יכולה להתחיל הריון באובר משקל!!

אצטרך לחשוב מה לעשות בתקופה הקרובה

לא כ"כ באלי לשים התקן לא הורמנלי בגלל ההסתגלות וגם המחיר

אבל אולי אין ברירה..

לי היה תקופה והיה די סבבה

הדבר היחיד שהתבאסתי זה מחזורים קצת יותר קשים וכואבים.

לדעתי זה שווה

בכללי אני נמנעת מאוד מהורמונים מלאכותיים

ניסיתי תקופה גלולות הורמונליים ופשוט הפכתי להיות מפלצת בלתי נסבלת

אז הפסקתי.

ואגב לגבי מניעה,

אם יש מחזור קבוע אני חושבת ששווה לנסות שמ"פ

היה בסדר גמור

רק היה קשה לי המחזור כל חודש למרות ההנקה

לכן הפעם שמתי את מירנה ואין מחזור

הוא כבר בן שנה וחצי ולא יונק

המחזורים שלי מאוד קבועים ובעיקרון אני יכולה למנוע בשמ"פ כי אני מאוד מודעת לגוף ויודעת בדיוק מתי אני פוריה

הבעיה שזה מקצר מאוד את הימים שאפשר להיות יחד

ואם כל חודש יש וסת ועוד כמעט שבועיים עד למקווה ואז זהירות עד הביוץ וכמה ימים אחרי.. כמה ימים נשארו..?

למשל אם לקחת אנטיביוטיקה? זה משפיע על מיקרוביום הקיבה וגם בין היתר על משקל ...

האם את חיה בסטרס לאורך תקופה ארוכה זה גם משפיע ועוד ועוד

צריך להבין יותר רקע בשביל להבין למה זה קורה לך

באמת שאני לא יכולה להצביע על שום שינוי שעשיתי בתקופה

מעבר לזה שאני כל שנה עולה בגיל 😉

ועשיתי בדיקות דם מקיפות והכל היה תקין

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי

זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

וחוץ מזה כשהם קטנים זה יותר קשה

כשהוא יגדל אפילו קצת זה כבר יותר קל

ולדעתי בילדים הבאים קצת יותר קל כי קודם כל הגדול קצת מעסיק את השני

וגם יש לך יד נוספת, נגיד את צריכה משהו מהשולחן את מבקשת עזרה מהגדול שיביא לך (כמובן אם הוא זורם חח)

אז לא נהיה יותר קל, אבל זה לא הקושי הנוכחי כפול שתיים.

אבל- גם כשהם גדלים הקושי פוחת, וכשהגדולה הייתה בת שנתיים הרגשתי שאני מסוגלת לעוד הריון

וגם עשיתי תהליך מאוד משמעותי עם ההורות שלי, לקבל את זה שהחופש שלי הלך ושהורות זה אתגר ועכשיו עם שניים הרבה יותר קל לי ממה שהיה לי עם אחת לפני התהליך שעשיתי...

לכל אחד יש כוחות אחרים, וגם התינוקות שלהם אחרים.

יכולה לומר לך שאם הבת השמינית שלי הייתה הבכורה - הייתי מרגישה כמוך... אבל ה' בירך אותי בילדים רגועים בהתחלה וגם בלידות קלות בהתחלה.

אם את מרגישה שאת קורסת, כנראה שהילד שלך יחסית קשה לגידול, אז אל תשפטי את עצמך❤️

ובינתיים תנסי לבדוק איך את יכולה לא לקרוס ואיך אפשר גם לעזור לילד שלך, שיהיה קל וכיף יותר לגדל אותו...

נראה גדול מאוד,

ואם הקושי גדול, לא נראה שאפשר לעבור את זה שוב.

תזכרי באתגרים שהיו לך פעם, תנסי להיזכר בתחושות.

הפעם הראשונה שנסעת בתחבצ לבד

הפעם הראשונה שעשית בגרות

הפעם הראשונה שעלית על ההגה..

כרגע הקטן שלך תינוק ממש, כדאי להשקיע את האנרגיות בלהבין האם ניתן, ואיך ניתן להקל עכשיו, ולא להתעסק באיך עושים זאת שוב

זה שיש כאלה שיולדים צפוף, זה לא הסטנדרט, רוב העולם החופשי שמתכנן ילודה, לא בוחרים ללדת במרווחים קטנים וזה מעיד שאכן לגדל ילד דורש הרבה משאבים ולא מהר נכנסים להרפתקה הזו שוב.

הבדל נוסף הוא כשיש כבר גדולים אז גם מקבלים הרבה פידבק על חווית ההורות מעבר לחיוכים וזה גם נותן כוחות לעוד.

(למשל תהליך שעושים עם ילד והתהליך מצליח, זה מאוד מחזק)

להרגיש קושי ענק עם תינוק קטן

חלק מהאנשים שמביאים ילדים צפופים קורסים/ חיים בהשרדות

יש נשים שמוכנות להיכנס לסחרחורת של חיים סביב ילדים ולידות

ויש שלא

הסטנדרטים והציפייה מהחיים

יכולים להיות שונים מאוד מאישה לאישה

כדאי לך לתכנן את החיים ככה שיתאימו לרצונות והצרכים שלך ולא לפי מה שמתאים לאנשים אחרים 

שילד ראשון היה קשה מאוווווד

זה שינוי כל כך גדול מכל מיני בחינות

וגם התינוק שלי לא היה תינוק הכי קל ונוח

היום עם 5 ילדים אני לא מרגישה ככה!

לעיתים נדירות אני מגיעה לקצה אבל זה בדכ בשילוב הרבה דברים יחד.

למדתי להתאים את החיים שלי למצב הזה, אמא לילדים

זה לוקח זמן אבל אפשרי.

גם אני הייתי בתהייות האלה

והייתי עם יחסית ילד נח מאוד, הרבה עזרה ועדיין הרגשתי חנוקה ממש וקורסת גם פיזית ונפשית

לקח עבודה עצמית להבין שאני לא כמו אלה שמביאות צפופים  ( אולי בעתיד, מי יודע ) ואולי גם יהיה לי פחות ילדים ממה שחשבתי

בפועל רק שהוא היה בן שנתיים יכלתי לחשוב על עוד הריון ולקח עוד כמה חודשים עד שהיה לי אומץ להפסיק מניעה.

לדעתי המעבר לילד ראשון קשוח ממש

גם פעם ראשונה שהגוף עובר את הכל וגם פתאום את כבר לא "חופשייה" וצריך להסתגל לאמהות.

לא ציינת דכדוך וכו' אבל יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

לי היה התפרצות אחרי הלידה של חרדות וגם דיכאון קל וזה היה חלק גדול מהקושי ( אומרת את זה במבט לאחור )

את עובדת?

מניקה?

ישנה טוב? מתאווררת?

תנסי קודם כל לחפש את הנקודה של הקושי ולתת לה מענה. יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

אם מאוד קשה לך לא חייב לחשוב על זה עכשיו. אפשר להשאיר את המחשבות האלה לזמנים אחרים

אני יכולה לומר שלא סבלתי בכלל ב"ה בילד הראשון. אז יש גם חוויות כאלה. ואיך עוד? כי באמת רציתי מזה עוד, אבל אז כן הגיע קושי ועצרתי

ממרחק של שנים יכולה לומר שהשנים הראשונות באמת הכי קשות אבל בדיעבד במחשבה שלי היה לי עדיף הקושי בשביל שניים ולא להישאר עם אחד כי הגיע שלב שהם מעסיקים אחד את השני וזה משמעותי אבל באמת רציתי את זה. וגם הקלתי על עצמי ככל הניתו

חיבוק❤️

לרעש אפשר לקנות אטמי אזניים

כי אם כן, אז מן הסתם האחים שלה הולכים לישון לפניה, ואז לכאורה אמור להיות לה שקט...

בכל אופן, נשמע שהצעתם לה את כל הפתרונות האפשריים, והיא סירבה. אז נשמע שיש כאן משהו עמוק יותר מזה...

עשיתם לה אבחון מסודר למחוננות ובכלל? יש לכם עם מי להתייעץ עליה?

אבל יש לה הרבה מאפיינים ושני ההורים שלה מחוננים, כך שזה מאוד סביר.

איבחון יתן משהו בגיל כזה?

יש הרבה חפצים/ צבעים?

צורך ב"שקט" זה בעצם צורך בהפחתת גירויים,

לאפשר למוח לבצע עיבוד נתונים בלי העמסה של עוד ועוד מידע.

כדאי להציע לה להקשיב להרפיות ודברים מהסוג הזה, זה גם ממסך את הרעש, וגם מאפשר שחרור.

מה יש מתחת למיטת גלריה? אולי אפשר לסגור שם עם וילון ולשים שטיח עם פוף שהיא תוכל לקרוא שם ואז זה סוג של "לקרוא במיטה"

אפשר לנסות לארגן לה באחד החדרים פינת קריאה משלה, עם נוחות של מיטה, גם בלי לישון שם את שנת הלילה (לישון לבד יכול להיות מפחיד בגיל הזה, זה לא אומר שאין לה צורך ב"שקט",

אלא שזה לא הפתרון הנכון לה כי זה מתנגש עם עוד צורך שקיים אצלה)

וגם כמו שהגבתי בשרשור ההוא,

לשקף לה מה היא מרגישה.

לאמירה "הם עושים לי רעש" לא לענות בסגנון של "אבל זה החדר שלהם מותר להם"

אלא לענות, אנחנו מבינים שזה מעמיס עליך ואת רוצה שקט מצד אחד, מצד שני לא רוצה להיות לבד/ רוצה להיות במיטה. זה באמת קשה כשרוצים גם שקט וגם להיות במיטה ואין שקט בחדר. אבל זה החדר שלהם גם והם צריכים להתלבש.

יש לך רעיון מה יעזור לך?

אם היא מתעקשת אז לומר, אני מכבדת את הבחירה שלך לקרוא במיטה. אני מצטערת אם יהיה לך רעש.

אם תרצי לדבר על זה/ לחשוב יחד על פתרון, אני כאן בשבילך. (ולהמשיך את השגרה עם האחים כרגיל. ההבנה לסיטואציה לא מנהלת אותך מבחינת ויתור על הצרכים של השאר, אבל כן מאפשרת חיבור לתחושות שלה)

פתרון שכדאי לשקול אם לא מפריע לך,

לאפשר לה לקרוא במיטה שלך/ בחדר שלכם על פוף או משהו, יש משהו מאוד מנחם ועוטף להיות קרוב למשהו של ההורים, גם אם הם לא בחדר באותו זמן.

אפשר גם שמיכה/ בגד שלך.

כן גם בגיל 5 יש בזה משהו מנחם, לא רק בגיל שנה..

בזמן שהאחים שלה הולכים לישון בחדר, מן הסתם את איתם, לפי הפתרון שהצעת היא אמורה להיות לבד בסלון?

אם כן אני חושבת שאני יכולה להבין למה היא לא התחברה לרעיון, אל תשכחי שזה שהיא יודעת לקרוא לא אומר שהבשלות שלה היא כמו גיל 7,

ובגיל 5 זה הגיוני שפחות אוהבים להיות לבד בשעות החשיכה.

אפשר להקדים את ההתרגעות לשעות האור. כלומר לאפשר לה חלון זמן אחרי הגן שבו היא נרגעת, ואז בשעות הערב היא כבר פחות מוצפת מכל ענייני היום.

בכל אופן, אם היא מתעקשת להיות איתכם בחדר ילדים, אפשר להציע לה להניח עלייך ראש, או להתכרבל עם אח קטן במיטה שלו, אם זה לא מפריע להרדמות,

אוקסיטוצין יכול לסייע לשניהם.

(לה להירגע, לו להירדם, לא תמיד זה עובד, לפעמים זה מפריע, אבל כדאי לבדוק)

בכללי (בלי קשר למה שתיארת) תזכרי שהיא עדיין ממש קטנה.

לפעמים קל לשכוח את זה כי היא חכמה מאוד ומבינה דברים לעומק וגם יש לה שני אחים שקטנים ממנה אז התחושה היא שהיא ממש כבר גדולה.

זה באמת מרגיש כמו שקט במובן של פחות גירויים.

המיטה שלה בצבעים רגועים ואני משתדלת לסדר לה, אבל היא אוהבת לשמור בקצה המיטה חפצים שלה (יש לה מגירה ובכל זאת היא אוהבת) אז המיטה לא לגמרי ריקה מגירויים.

הרפיות זה רעיון טוב, ננסה

ניסיתי לסגור מתחת לגלריה, הילדים לא התחברו. אני אנסה באמת לסדר לה פינת רוגע שוב.

נתת הרבה רעיונות טובים, תודה

באמת חשבתי שהיא לא תרצה להיות לבד, אבל אלה הםתרונות שחשבתי עליהם כדי לתת לה שקט.

ואני תמיד מזכירה לעצמי שהיא רק בת חמש 😅 אז מקווה שאנחנו נותנים לה את המקום להיות קטנה

אולי לקנות לה אוהל?

אולי היא יכולה להיות בשקט בחדר השני ואחר כך לישון בחדר עם האחים?

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות