טוב, השאלות ממש לא קשורות אחת לשנייה ואף דורשות יחס נפרד לכל אחת, אבל הכל עלה לי יחד, אז אשמח לשמוע מהנשים החכמות והיקרות כאן מה דעתכם/ניסיונכן..
1. תינוקת בת שמונה חודשים, זוחלת תקופה ארוכה אחורה ועדיין לא נפל לה האסימון שאפשר להתקדם. יש דרך לעזור לה? (עדיין לא השלב של ההצלבה).
2. הילד הבכור שלי בן 5.5 - ילד מתוק מתוק. חכם, מוכשר, נבון ואהוב מאד בגן. כבר תקופה של כשנה שיש לו טיקים. בתחילה זה היה רק במצמוצים כאשר הוא מתרכז. לאחרונה התווספו גם כן קולות. כל זה בד"כ כאשר הוא מתרכז במשהו-סיפור או בניה בקליקס, או שמתלהב ממשהו. לי בתור ילדה ג"כ היו טיקים וכן לאחים שלי. לא טיפלו בי ולמדתי להתגבר על זה. היו תקופות יותר והיו פחות. יש דרך שאני יכולה לעזור לו? אני תוהה לעצמי אם יש לו קושי רגשי כי על פניו זה לא נראה. הוא לפעמים מספר שמישהו הרביץ לו בגן, אבל לא הייתי רואה בזה טריגר רציני לטיקים. אשמח לשמוע אם מישהי טיפלה בדיקור סיני/טיפול כלשהו אחר. (בדקתי ראייה)
3. ילד בן 4.5 שנגמל כמו שצריך בגיל 3 (התהליך היה די מייגע) ואף הלך בקביעות לשירותים בלי לפספס כלל במשך כמה חודשים. מאז הוא מפספס על בסיס קבוע ולנו כבר יצא המיץ. הוא ילד שלא הכי בקצב של הגן, גם חברתית וגם לימודית. יש לו קצב משלו ואופי מיוחד כזה, שדורש ממנו הרבה אורך רוח. מה לא ניסינו- להסביר לו, לעודד אותו, פרסים, מבצעים, אפילו איומים ועונשים (ניקח אותך לרופא, לא תקבל מיץ ...) כלום לא עוזר. הוא מפספס רק פיפי. זה לא שהוא לא הולך לשירותים. בגן הוא תמיד יבש כי מבין שזה לא נעים. בבית הוא גם הולך אבל תמיד איכשהו רטוב. זה כבר מתחיל להדאיג אותנו ממש. הוא בן 4.5 ואנו לא רואים את האופק. הוא אומר שהוא לא מרגיש, אבל לא נראה לי. לדעתי הוא עסוק במשחק ומתעצל ללכת, וכשזה כבר על הקנה אז הוא רץ ואז מתפספס לו ואין לו כח כבר ללכת. אשמח לשמוע על מטפלות בגמילה/תכנית התנהגותית כלשהי והאם יש טעם לבדוק אם באמת לא מרגיש.
