אנחנו בכל מקרה לא נוגעים בציבור

וככה ההלכה

אז אתם מקפידים וזה זכות גדולה...

אבל בעלי אמר לי

בתחילת נישואינו מתישהו

איך הוא זוכר שהזוג היחיד שהראה חיבה בציבור בסביבת ילדותו, זה היה הזוג היחיד שהתגרש

אני לא באה ליצור משוואה ממש לא..

פשוט זה לא אומר כלום,

וכן, לפעמים להיפך...

הצגה שבאה להסתיר את הקושי בפנים...

וחוץ מזה,

אל תימנעי מלדבר איתו על זה...

את יכולה לפתוח ולהגיד שאת יודעת שהזוגיות שלכם ממש טובה

אבל להיות בסביבה שכולם מראים חיבה בציבור וכזה

נתן לך תחושה כאילו אתם הבעיה

למרות שאת יודעת שזה לא נכון...

ומשם כבר תגיעו בנחת

בלי תחושה של מתקפה

לדבר גם על הזוגיות שלכם...

מה הייתם רוצים לשנות אולי קצת

מה רק נראה שחסר אבל בעצם כן טוב

וכו וכו...

בהצלחה!!

ורק אומרת שמה שנראה כלפי חוץ זה ממש לא תמיד מה שקורה בפנים.

קצת מזכיר לי את הפייסבוק והאינסטגרם שכולם שם מצלמים את הרגעים הכי יפים ומוצלחים שלהם, זה ממש לא שיקוף של איך החיים שלהם באופן כללי.

אם זה באמת קשה לך אולי שווה לדבר על זה עם האיש

אבל קודם הייתי חושבת ביני לבין עצמי מאיפה זה מגיע, ומה נכון *לי*- לי ירגיש נוח להיות לאבי דאבי ליד כולם? ירגיש לי נכון?

אם לא, תהיי שמחה שזכית להיות מחוברת לאמת שלך

ואם אין את זה זה אומר שהזוגיות לא טובה? לא הבנתי את הקשר.. נגיעות בלי סוף וצחקוקים זה אומר איך הם מכבדים אחד את השני? איך הם מתקשרים בינהם בבית? איך האמון שלהם ותחושת השייכות? זה מראה משהו על עומק הקשר בינהם?

אנחנו אם היינו שם, לא היינו נוגעים ומצחקקים. כי זה לא האופי שלנו וכי אנחנו מאמינים שלא נכון להראות חיבה כזאת  ברבים.

להסתכל מסביב סתם גורם לתחושות מוטעות, עזבי את זה, אל תסתכלי מסביב ותהיי מרוכזת במה שאתם ובמה שטוב ונכון לכם.

שנפגשת בפער. אתם נוהגים א' וראית את הפער שקבוצת אנשים אחרים נוהגים. וזה הזמין אותך למחשבות מה זה אומר עליך, הפער הזה...

תני לעצמך את המתנה הזאת. את ההעמקה במחשבה הזאת. מה זה אומר ציחקוקים בשבילך... אולי זה לא היה הקטע של מול כולפ אלא עצם הנגיעות והציחקוקים הזכיר לך משהו שלא סגור לך בינכם לבד בלי קשר לזה שהאחרים עשו את זה מול כולם? לא יודעת... תחשבי עם עצמך אם עצם זה שאתם באתם ללמוד תוכן בקורס ופחות לרגעים רומנטים אינטימים... אז הגיוני שהופתעתם מהתגובה של השאר, לא?

חושבת כמו @אוהבת את השבת שזה גם ההלכה אז לכם זה בא טבעי וברוך השם שכך...

חיבוק ובהצלחה במחשבות... 

סתם תוהה לעצמי, אם הייתי בסיטואציה הייתי ממש מובכת לראות את כל הלאבי דאבי הזה.

מעניין שאת רואה את זה כמדד לאהבה, אני ממש ההפך. כשאני רואה זוג שמחצין אהבה גופנית זה אוטומטית נראה לי מזוייף.

כי אם טוב להם כל כך, למה הם טורחים להחצין את זה מולי? שיהנו עם עצמם.

זה קצת כמו מי שכל הזמן טורח להעלות תמונות מה הוא אכל, עם מי הוא נפגש, לאן הוא נסע.

אחי, טוב לך? אז תשמח עם עצמך.

למה אתה מתנדב לפתוח לי משרד פרסום?

התשובה היא פשוטה מאוד-

לא טוב לו.

הוא עסוק בליחצן כי הוא לא רוצה להיות נוכח במציאות שלו. חשוב לו איך הוא יראה בעייני יותר מאיך הוא מרגיש.

אני מגדירה טיול טוב- טיול ששכחנו להצטלם בו. זה טיול שהיינו כנראה באמת שקועים אחד בשני, בהנאה מהנוף, בכיף שלנו.

גם פה זה ככה לדעתי,

מי שטוב להם באמת, לא צריכים שכולם יראו אותם מגפפים זה את זה. יש להם ביחד עמוק יותר. 

לא יודעת למה בדיוק הפותחת מתכוונת.

אבל נגיד זוג שיושב מחובק באוטובוס/בטיול/מפגש להכנה ללידה מול אנשים אחרים.

למה את חושבת שהמטרה הוא להראות לאחרים?

הם עם עצמם ליד כולם. כרגע הם במפגש ראשון הכנה ללידה שלהם מתרגשים, נעים להם לשבת ביחד ולהתרגש.

אישית לא הייתי בהכנה ללידה קבוצתית אז לא התנסיתי.

אבל בהכנה ללידה שלנו בהחלט ישבנו קרובים/בעלי הניח יד עלי ואני יכולה לומר לך בלב שלם שזה ממש לה היה להרשים את הדולה שלנו ובהחלט פתחנו שם דברים פחות נעימים.

ובאמת שאם אני הולכת עם בעלי ומחזיקה לו את היד ברחוב בטיול זוגי הדבר האחרון שמעניין אותי זה האנשים ברחוב שמסתכלים עלינו.

ולא חושבת שיש לי זוגיות פחות טובה מאף אחד פה. 

אצלי 'לאבי דאבי פוצי פוצי וצחקוקים כל הזמן' מתפרשים כיותר מלהניח יד.

ככה משתמע לי.

וכן, יש הבדל משמעותי בין לפתוח משהו עם בעלך בפרום משולש מול תומכת לידה

לבין לעשות את זה קבל עם ועדה בקורס משותף.

זו ההשקפת עולם שלי.

ויותר מזה-

כשזוג מתגפף ומתנשק לידי אותי זה מטריד!

מגעיל לי להיות לידכם. לא ביקשתי להיות שותפה למה שקורה בניכם.

השאני בתקופות לא טובות עם בעלי זה מאוד מציף לי, לראות זוגות אחרים. או לקרוא על מחוות אהבה וכאלה ואחרות

אבל אני מאמינה להם ושמחה בשבילם וקצת עצובה בשבילי ויודעת שזה גם לא חזות הכל. ולהרבה זוגות יש משקעים ודברים שהם מתקשים בהם. אבל באותו רגע הם פשוט בטוב

וחוויתי את המקום האוהב הזה הרי, ואני יודעת כמה כח זה נותן. לא משנה איך מבטאים אותו, כן? זה פשוט בום של אהבה in your face!

אז לי בכל אופן זה עושה חשק לגם. ואני דואגת לנרמל לעצמי.

ואנחנו בתקופה כזו לאחרונה שלא הולך (וזה בסדר שיש גם כאלה תקופות. זה נורמלי), אבל בדיוק נתקלתי בסיטואציה דומה, שלא לומר סיטואציות, והלכתי לעשות מחווה של אהבה בעצמי

הרי אם אני רוצה להיות במקום הזה האוהב והשמח, אני צריכה לעשות צעד לקראת ולגשר על הפער, לא?

ורק לנרמל מס 2 - מה שיש לנו בדמיון לא תמיד תואם מציאות. אבל אפשר לכוון לשם. עם עין טובה. עם שמחה בחלקי. עם הודיה. עם חיוך והארת פנים. זוגיות זו עבודה. עם הן הזוג ולא פחות, עם עצמנו

חיבוק

גם אני הרגשתי ככה במיוחד בתחילת הנישואין, וגם עד היום.

יש לנו זוגיות עשירה ושמחה, ועדיין יש דברים שכשאני רואה אותם אצל אחרים זה מעצים את התחושה שלי שגם אני שאפתי שהפן הזה יהיה נוכח יותר אצלנו.

אני יכולה לשתף שזה יכול להיות גם מנוף לשינוי ושיפור, צריך לקחת את זה באופן הנכון כדי שזה לא יחליש אלא יהיה סוג של קריאת כיוון. 

כולם שם התמודדו באופן כלשהו עם המורכבות אבל אופן ההתמודדות של רבים מהם היה מגע. במקרה, גם האופן שלנו. לא ראיתי משהו שלא תואם סיטוציה - זה לא סתם קורס, זה עוסק (ודורש השתתפות) בדבר אינטימי ומרגש כעת, שעומד להיוולד ולהיות ציבורי בעוד איזה חודש.

מי שלא התמודד שם באופן הזה - לא היה נראה לי מוזר, אם זה מרגיע.

מגיעים לתרגל ואין מה לעשות זה חלק מהקונספט לא ברמת המעבר כמו שתיארת.

אם זה לא מתאים לכם ומפריע אפשר לעצור וללכת לקורס הכנה ללידה רק שניכם אצל דולה פרטית.

אני בעד תמיד לבוא בגישה מאוד עניינית, מגיעים ללמידה ולא מעבר, לא מסתכלת על אחרים אין מה להשוות תמיד זה יראה שאצל השכן טוב יותר.

וגם הוספת שאת מרגישה שהזוגיות שלך לא איכותית ברמה שאת מצפה זה סובייקטיבי להגיד את זה לעצמך בהקשר לזוגות האחרים זה יכול להיות שזה הנורמה אצלם זה לא אומר שגם את צריכה להיות כמוהם כי הם ככה אם את לא רואה את זה כהתנהגות נכונה

אם אתם לא גומרים את החודש ברור שצריך להוסיף הכנסה.

אולי אפשר לשנות משהו בהתנהלות הכלכלית?

ולזכור שבריאות וכוחות הגוף והנפש הם לא פחות חשובים מהכסף

האם זה תחום שאת אוהבת או שזה נטו כדי להביא כסף הבייתה?

בגדול אני חושבת שאם את יוצאת לעבוד רק כדי להביא כסף לבית אז זה בעייתי. זה סהכ התפקיד של הגבר לדאוג ולנהל את כל העניין הכלכלי.

אם תעבדי אפילו כמות מעטה שתאפשר לך גם מנוחה בבית, גם סיפוק בעבודה בתחום שאת עוסקת וגם תוספת הכנסה לבית, האם זה יעזור?

לא רוצה

כתבת רק למה כדאי...

אני אחרי תקופה מאתגרת נפשית

עדיין לא ממש התאוששתי ממנה

וזה שאני בבית עוזר לי מאוד לטפל בעצמי בכמה סיבות

מה בעלך אומר?

ושאולי כדאי עוד קצת בבית

באמת שטוב לי בבית ואני מרגישה שמטפלת בעצמי

אבל המצב הכלכלי קצת מציק לי

יש חסכונות

הייתי נשארת בבית עוד קצת

מקרים...

א. אם יש דרך אחרת להגדיל אפילו קצת הכנסות

אז כדאי לנסות

ב. הייתי מכניסה לשיקול עד כמה התחום שלך מבוקש

אם זה תחום שקשה למצוא בו עבודה ועכשיו הציעו לך מציאה אז הייתי הולכת על זה

ג. תלוי כמה את צריכה את החופש הזה וכמה 5 שעות עבודה ישפיעו עלייך

וזה רק את יכולה לדעת...

עשוי לקדם את הבריאות הנפשית שלך או עלול לדרדר?

האם זו הזדמנות שתחזור?

האם עוד פרק זמן נוסף מעבר למה שתכננת ישמח ויקדם יותר או שעלול לשבלל אותך ולדרדר אחורה.

זה שאלות שעולות לי בראש שנראה לי חשובות להחלטה

אני עובדת על אש קטנה ממש כי להוסיף יעשה לי רע, אבל במינון שאני עובדת אני גם נהנית מהעבודה ומוצאת בה סיפוק.

אני לא הייתי מצליחה לעבוד 5 שעות ביום לחמישה ימים בשבוע, אני עובדת 6 שעות לשלושה ימים ויש לי שלושה ימים חופשיים (אחד מהם זה שישי והתינוק גם בבית) במינון הזה אני גם מרגישה שיש לי זמן לנשום, לנוח ולעזור לנפש שלי... ומצד שני אני יוצאת, אני עושה דברים משמעותיים שאני אוהבת ואני פוגשת חברות בעבודה שטוב לי איתן ושווה לי לצאת מהבית כדי לעבוד איתן.

יכול להיות שדבר כזה יהיה טוב גם לך אם יש בכלל אפשרות כזאת?

אלא אם כן זה ממש יעשה לך רע.

יתכן שלהפל- תצאי מהבית, תרגישי יעילה וכו, וזה יעזור לך גם בפן האישי

יש אופציה לעשות חלקי?

כמה נורא מבחינתך להתחיל ולהתפטר אחרי זמן קצר?(אני לדוגמא אדם שלא בא בחשבון, יודעת שיש אנשים שיותר זורם להם לא לדפוק חשבון )

אולי תספגו ככה עוד כמה חודשים ואז תתחזקי? מה הצפי?

אני גם לא יודעת איך נצא כרגע מהמצב אבל אני לא מסוגלת לקבל על עצמי עבודה כרגע. גם יום בשבוע מלחיץ אותי..

כמה קל/קשה למצוא עבודה בתחום שלך בתנאים האלה.

כמה ימים בשבוע?

כמה תוכלי לקחת חופשים- האם יש גמישות בימים/ שעות?

מה המרחק מהבית? נסיעות זה עוד זמן וכוח..

בכללי צריך לדעת איך לעבוד עם מחבת נירוסטה ולתת לשמן להתחמם לפני שמניחים את האוכל

יש לי כמה סירי נירוסטה (מחבתות רק נונסטיק האמת ומחליפה מתי שנשחק) ומסיר שומנים בהחלט הוריד מהם לגמרי את מה שנדבק ויצאו כמו חדשים נוצצים

גם מים חמים וסבון מספיקים האמת למי שיש ןו סבלנות

אולי לחזור לשם ולבקש החלפה כי המוצר לא תקין?

ממש כמו חנונית עבדתי לפי הכללים של נירוסטה😅

ומחבת במחיר הזה נשמע לי הזוי אם זה לא איכותי, אבל אולי.

ג'מיני טוען שאם התחלף לזה הצבע זה דווקא מראה על האיכות אבל זה פשוט לא פרקטי לבשל ככה ולעבוד ככ קשה על הניקיון. לכן תהיתי אם זה הנורמה, נשמע שלא..

אבל באמת אחרי כל שימוש את משתמשת במסיר שומנים? בנון סטיק זה ככ כיף שמעבירים במים והכל נשטף ברגע

אני מעדיפה מראש לא להיכנס לזה וקונה דווקא נון סטיק

אני יודעת שלשף עומר מילר יש כל מיני טריקים לעבודה עם מחבתות נירוסטה, אולי כדאי לבדוק..

ולא ממש לא

רוב הזמן אף פעם לא נדבק. אבל שכחתי את הסיר ורציתי לסיים עם זה מהר

מחזיק לי להמון זמן (אריזה גדולה)

ואני לא לוקחת הרבה , ממש כמות קטנה ,שמה על הסקוטש הרגיל, משפשפת איפה שצריך שבדרך כלל עובד לי בסדר, בלי צמרמורת...

ואצלי הסירים הם נירוסטה/נון סטיק שחור ככה שלא התנסיתי בהורדת צבע , ומה שפעם היה לי צבעוני וירד - בשבילי זה לא משמעותי כי העיקר שהסיר נקי. (אישית לא אוהבת נונסטיקים, מעדיפה מתכת איכותית )

אנחנו קנינו מחבת נירוסטה עם ציפוי נון סטיק נירוסטה של סולתם. זה עדיין נדבק יותר מנון סטיק אבל יותר בריא וכן מתנקה לי מעולה עם הסקוטי הזה.

יש כאלו ברמה יחסית גבוהה לאכסניות

והמחיר ממש אחלה (וגם אפשר 6 בחדר ככה שזה מוזיל בפני עצמו למשפחה מעל 2 ילדים כי אין צורך לפתוח עוד חדר)

לנו יש נסיון טוב עם אנא פוריה

ואומרים שגם בית שאן ממש אחלה

יש גם את אכסניית יהודה בירושלים

ותגגלו בתי הארחה... גם אופציה טובה

שבדר"כ שבת מחוץ לבית דורש יותר מאמץ מאשר שבת בבית, אפילו שאת לא מבשלת. לארוז תיקים זה חתיכת עניין ארוך, לקלח את הילדים, לנקות את הבית מן הסתם מי נסיעה, הילדים בהתרגשות אז יש לפעמים יותר אמוציות , בלאגן... נסיעה זה כרוך במריבות, אח''כ מגיעים למלון ורבים על המיטות מי של מה, הילדים בהתרגשות שיא משתוללים ואת צריכה להרגיע, וכללים חדשים במה מותר לגעת במה אסור וכו'..

לא שאני אומרת לך לא לצאת, רק תתכוננו מראש שזה לא כזה נחת... אלא אם כן יש לכם ילדים סופר ממושמעים 😉

פשוט בא לנו גיוון ואין לנו איפה להתארח או לשים את הילדים

שבת בצפת\טבריה\עיר עתיקה ירושלים זה הכי כיף שיש

מלא גירויים

ויכול להביא למצב שהם רצים לכל מקום

ואז זה גם לרדוף אחריהם

ובתקווה שהם יאכלו את האוכל שם

ואולי גם התקפי בכי באמצע הלובי

אבל באמת,

כן בטח שלצאת שבת לשנות אווירה.

מלון בארץ באמת יקר ממש…

אני הייתי לוקחת דירת נופש/צימר באיזור עם בית כנסת (כמובן לבדוק טוב ביקורות)

ולהביא אוכל מקייטרינג הכל כולל הכל כדי שלא תכיני בעצמך.

במיוחד שאין א הנוחות של הבית...

כדאי לנסות להתאוורר מדי פעם, גם אני עכשיו הייתי בשבתות פה ושם.

אבל אפשר גם להזמין אוכל הביתה וזה חוסך בישולים.

לצאת לשבת בבית מלון עם ילדים קטנים בשבילי זה עונש.. בעלי מהאלה שרוצים לגוון ולצאת, אני אמרתי לו שאם הוא רוצה בית מלון אז רק בלי הילדים. ההמוניות והרעש בחדרי אוכל בשבת זה פשוט סיוט ולא מתאים עם קטנטנים.

אני הייתי חושבת משהוא יותר אינטימי עם מרחבים לילדים. הייתי בודקת צימרים. אנחו היינו בבית הארחה בקיבוץ עין צורים והיה מאד נחמד.

אבל שינוי האווירה וזה שאין להם את מה שיש בבית - זה טרלול

לא הייתי עושה את זה במלון בשבת

נסי אוםציה אחרת ממה שהבנות הציעו שיהיה לילדים גם איפה לפרוק אנרגיות

עדיף דירה ואוכל מקייטרינג.

בדירה שימי לב שתהיה חצר סגורה עם טרמפולינה וכמה מתקני חצר לכיף. אם יש בריכה אפשר להיכנס לפני שבת (אבל אז לשים לב שלא נגיש להיכנס למים שלט תחת השגחה)

עדיף באיזור עם מגרש שתוכלו לתת להם להשתולל שם קצת

מבחינת מזג אוויר זאת עונה מושלמת.

במלון צריך ללוות ילדים לשירותים וכו' לכל דבר יש המון אנשים זרים. אי אפשר להוריד את העיניים מהילדים שניה.

אם צריך משהו מהחדר חייבים לעלות איתם או לחכות לשני שישגיח בזמן שאת עולה. ממש לא כיף לדעתי עם ילדים קטנים.

כדי לנוח ממש צריך בלי ילדים קטנים. אולי בעלך יוכל לפרגן לך פעם אחת שהוא ישאר עם הקטנטנים ותקחי איתך רק גדולים יחסית, או שתסעי לבד בלי הילדים.

אופציה נוספת, פעם היינו בדירות אירוח בקיבוץ דתי, משלמים על לינה ואוכל, אז מהבחינה הזאת הכל מסודר. היה ממש רגוע יחסית ובתוך הדירה וסביב הדירה נתתי לילדים חופשיות כי לא היו זרים. בגני שעשועים שם הייתה ספריית רחוב ומתקנים מגוונים היה מאוד מאוד נחמד. אחר"צ טיילנו, בין בע"ח, תצפית כזה.

התנאים לא מפנקים כמו בית מלון אבל יחסית סביר, לנו היה טוב.

מבחינת מנוחה וגיוון היה ממש אחלה.

נתנו לנו גם שובר לבריכה של הקיבוץ. היינו ממש עד סמוך לכניסת שבת. כן צריך להתקלח כולם זריז לפני שבת, אבל היה להם כיף אז שיתפו פעולה והיה טוב.

הרבה פחות המוני מאנ"א.

בחדר אוכל היו כמה קבוצות של שבת חתן וכזה אבל בחדרים היה שקט ופרטי.

אם אני מבינה מה שמטריד אותך במיוחד זה בישול, הגשה פינוי.

מהבחינה הזאת יותר זול לקנות אוכל מוכן ושבעלך יקח על עצמו פינוי וכלים.

לילדים תהיה עצמאות בבית שלהם. תבדקי אופציות מבחינת מחירים ותראי מה התדירות שאפשר לכל סוג של גיוון.

בנוסף אפשר גם לעשות שבתות של אוכל מינימלי, זה ממש נחמד שלא צריך לטרוח מדי.

לפעמים יש אצלנו שבתות ממש פשוטות ולפעמים מושקעות.

לקנות אוכל מוכן ולאכול בחד''פ.

ככה יש רק לחמם ולהגיש.

בית מלון עם ילדים זה קשהההה

אני רוצה לצאת עם בעלי לאמצע שבוע בצימר בלי לדאוג לאוכל...

איפה ואיך אפשר להתארגן על אוכל הכי בקלות? מפחדת לצאת לנופש ולהרגיש שאני יותר מדי מתעסקת סביב אוכל...

הייתי יוצאת למסעדה...

וארוחת בוקר קונה בסופר

בערב + בבוקר וזה בכלל מעולה

הייתי מביאה איתי רק מים מינרליים ושוקולד (אם יש שם עמדת קפה זה מושלם)

שזה כזה נורא עם ילדים

זה אריזה וכו', אבל גם לנסוע לצימר צריך לארוז

וזה מאוד נח שלא צריך להכין אוכל או לסדר אחרינו

מבחינת המחיר זה משמעותי יותר

תבדקי כמה עולה במדיטרה- לא מלון מפואר ו5 כוכבים, אבל נעים, נחמד וקרוב לים

לק"י

לא זוכרת אם הבעיה היא עם כל אגוז שלא טחון לגמרי או שחתיכות פיציות זה בסדר.

ועשית לי חשק לעוגת גבינה עם שוקולד!!

שלם אני לא אתן

השאלה אם שברים זה בסדר

ומכיוון ששברי האגוזים כן פיציים -

אני הייתי נותנת לה, בהשגחה.

לא לוקחת אחריות, כמובן.

אם לא מתנסים גם לא יודעים איך לאכול בזהירות

<<אין בזה המלצה לאחרים איך לנהוג, כל אחת ורמת הלחץ שלה...>>

כדי ללמוד איך לרסק את המוח על המדרכה בזהירות...

וברצינות:

זה לא עניין של אימון. קנה הנשימה קטן מדי, רפלקס השיעול בוסרי מדי, השיניים הטוחנות חלשות מדי, וגם אם זה יהיה בסדר 50 פעמים, הפעם ה-51 עלולה להיגמר באסון.

זה בכלל לא עניין של אימון, הגוף של ילד בן 4 פשוט עוד לא מספיק מפותח בשביל לאכול אגוזים בבטחה.

זה באמת שווה את זה, בשביל עוגה?

יש עניין של אימון בכל מה שקשור ליכולות לעיסה. ילד שמתנסה עם יותר מרקמים אז לומד ללעוס את המזון יותר ביעילות עד לבליעה וכן ככל שמתנסים עם יותר מרקמים אז ה gag רפלקס נהיה יותר אחורי.

רק כדי להגיד שזה גם עניין של אימון והתנסות עם מרקמים קשים, אבל כמובן שאני אישית לא הייתי מקדימה את ההתנסות כאשר מדובר ממש בחתיכות של אגוזים אלא רק בתור מומס.

בגיל שבו כל ארגוני הבטיחות בעולם, שיודעים יותר טוב ממני על אימון, טוענים שזה מסוכן

בגיל המותר- גיל 5.

אנחנו מתכוונים בפועל אותו דבר רק דייקתי שזה לא רק עניין של גודל קנה הנשימה אלא גם יכולות לעיסה

הורה שמרוב חרדה מחליט להגדיל ראש ולא לתת אגוזים וכדומיהם עד גיל 12, אותו ילד לא בהכרח ידע איך להתמודד עם האגוזים גם בגיל הזה.

לא יכול פתאום לחצות כל כביש לבד, אלא צריך הדרגה ואימון,

אז גם ילד בן חמש לא בבת אחת יכול לאכול כל אגוז רק כי קנה הנשימה גדל, אלא צריך אימון בהדרגתיות ובהשגחה?

זה יכולת למידה ללעוס את המזון באופן מספק לכדי בליעה

אין מה להתאמן ליפול מקורקינט

איך לאכול וללעוס זה משהו שדורש אימון

סתם לדוגמא תינוקות שנותנים להם להתנסות עם מרקמים שונים מתחילים לאכול יעיל יותר מהר מכאלו שטוחנים ומועכים להם הכל ועודים בשבילם הכל

על ידי מאכל גדול מדי ויבש מדי עם נטייה להיתקע

כמו בממרח שוקולד אין בעיה

חנק - מניעת חנק | בטרם בטיחות ילדים

אסור אגוזים מתחת לגיל 5, רק טחונים לגמרי.

עם שברי אגוזים או בלי

לא משנה לי.

ואין לי בבית

מה אני אעשה?😵

יום לםני גיל 5 אסור, יום אחר מותר?

ברור שלא. הרעיון הוא שבגיל 5 רוב מוחלט של הילדים מפותחים מספיק כדי ללעוס היטב ולפלוט.

מי שקצת מבים את המנגנון יכול להחליט שהילד הספציפי שלו כבר יכול להתחיל לקבל בגיל נמוך יותר.

למשל אם הייתי קלינאית תקשורת מאמינה שהייתי יכולה ממש לשים לב.

אצלי כשאני רוא הילד שמתמודד היטב ללעוס בשר בקר או דברים מהסוג הזה אני במינה שכבר יכול להתמודד עם אגוזים.

זה באמת תחושה של בשלות של ילד.

יש לי ילדה עכשיו שכמעט בת 5 ואני לא נותנת לה כי משהו באכילה שלה מאוד ילדי בעיני.

מאמינה ששוקולד עם אגוזעם קטנים ממש כן הייתי נותנת.. פחות אוהבת אז לא יוצא לי.

שמתעסקות באכילה אצל פעוטות (כמוני, כשמתרגלות אכילה עם הילדים, ממש לא חורגות מהנהלים של משרד הבריאות, גם אם בתצפית קלינית הילד מראה יכולות אכילה מפותחות

בבית?

כשמדובר בדברים שממש יצא נוהל של משרד הבריאות מאיזה גיל לתת- לא מנסה לפני גם בבית.

כשמדובר במרקמים מורכבים שלא יצא עליהם איזשהוא נוהל מסויים אז אני מתנהלת לפי מה שאני רואה באמת נכון לילד- לדוגמא בשר עם מרקם צמיג

להקלה לראות אם יעזור?

האמת שעזר.. לא לגמרי העלים את הכאב אבל עזר..

ממליצה לקחת על הבוקר לפני שהכנסת משו לפה

עולם אחר לגמרי

לדעתי אומפרדקס היא במינון גבוה יותר (ולכן גם במרשם) את יכולה לבקש מרופאת משפחה אפילו או לקחת 2 נקסיום. אפשר להתייעץ עם רוקח לפני (וכדאי)

היה לי גם ככה באחד ההריונות

תנסי לקחת אומפרדוקס ותראי אם אחרי כמה זמן יש הקלה.

@shiran30005 היא עשתה לילדים שלה גם, את יכולה לברר איתה פרטים (או פשוט לחפש את השרשורים שלה)

הבת שלי עברה שני ניתוחי כפתורים (אחד מהם עם הסרת שקד שלישי), אבל בגיל גדול יותר, אז לא הייתה לנו בעיה עם השעה.

הבן שלי עבר ניתוח אחר בגיל שנה, ועדיין ינק. אני כבר לא זוכרת איך עשינו עם הצום לפני, אני כן זוכרת שהינקתי אותו במחלקה בהתאוששות, והאחות כעסה עליי... אז תתכונני גם לזה, שאחרי הניתוח הוא גם לא יוכל מיד לינוק. (כדאי לשאול בדיוק את הצוות מה העללים והזמנים)

לבת שלי לקחנו באופן פרטי את ד"ר אורי פלג (מקווה שלא טועה בשם) והוא היה טוב. אבל עברו מאז כבר יותר מעשר שנים, אז לא יודעת אם הוא עדיין שם. זה ניתוח פשוט יחסית אז לא בטוח שצריך רופא פרטי. זה רק כדי שבאמת תוכלו יותר לשלוט (אולי) בזמנים וגם כדי שלא יעכבו אתכם יותר מדי בקביעת התור או יחליפו לכם אותו ברע האחרון (אבל גם זה לא מבטיח).

אם את רוצה המלצות בהדסה עין כרם (המלצות עדכניות יותר) - אז יש את ד"ר שגית שטרן וד"ר מיכל קאופמן.

בהצלחה!

דווקא הוא עבר פעמיים הרדמה מסיבות אחרות ואמרו לי להניק אחרי שהתעורר.

אני רוצה דווקא בשע"צ כי יש שם הרבה רופאים שכבר מכירים אותו.

עברנו את זה לפני חודש באסותא רמת החייל.

היא גם יונקת בלילה והייתי בלחץ מזה.

הנקתי אותה ב2:30בלילה(אמרו לנו הנקה עד 3)

היא הייתה ראשונה בתור ב7, זה לפי גיל. באמת כדי שלקטנטנים יהיה קצת יותר קל עם הצום.

אמרו לנו להיות שם בשש בבוקר, היה צריך קצת להעסיק אותה במשחקים, בסרטונים וכו' כי היא ביקשה לינוק מדי פעם.

בפועל נכנסנו ב7:30, ב8:20 היא כבר הייתה בהתאוששות. ואח"כ הנקתי אותה שם באישור האחיות.

באותו יום היא הייתה מעוכה. אבל למחרת היא קמה בפול אנרגיה...😄 (לנו אמרו 48 שעות מנוחה בבית אח"כ) סה"כ היה בסדר.

עברנו את זה גם עם בן נוסף שלי, שהיה בן 3. הוא נכנס רק ב10:30-11 כי הוא היה הכי גדול שם והיה יותר קשה.

אז טוב שעליתם על זה מוקדם. בהצלחה ממש. ואם אפשר לעזור בעוד משהו בשמחה תשאלי

גם מאתגר מבחינת הילדים האחרים שבבית...

אולי נבקש שיקבעו לנו סביב 9-10, ואז הוא יוכל לינוק עד 5-6 בערך ואת הבוקר נראה לי שנצליח לעבור בסדר...

שם רוב הניתוחים הם לשעות אחה"צ

אצלינו גילו בעיה בקרישת הדם אז קבעו לנו לשעה 8 בבוקר הכי ראשונים וזה גם מה שאני רציתי, הבת שלי היתה בת 2.5 אבל יותר גדולה אז לא ידועת איך הולך בגילאים כאלה

החלמה האמת קשוחה, אנחנו עשינו כפתורים, שקדים ושקד שלישי ולקח לה שבוע לחזור לעצמה, אז צריך לקחת בחשבון גם

שיהיה בהצלחה!!

מקווה שיהיה אצלנו יותר מהר. אבל אני בהחלט אקח בחשבון שיכול גם לקחת יותר זמן...

לקחתי פרטי את דר דוד אטל, בנאדם מדהים ומיוחד.

אמרו לך שהניתוח על הבוקר, כי בדכ זה לפי גיל או דחיפות סוציאלית.. אז ככל שהילד קטן יותר הוא ראשון. וכן עדיף לך כמה שיותר מוקדם, ככה את גם משתחררת אותו יום.מותר לתת מים או תה עד שעה לפני הניתוח, לנו למרות ההנקה זה הספיק.

הניתוח הוא ממש בקטנה. מה שזאת מעל כתבה שלקח שבוע להתאושש זה בגלל שהם עשו גם שקדים. שקדים ושקד שלישי זה הבדל גדול מאוד...

אם יש לך עוד שאלות אשמח לענות

בהצלחה !!

שקד שלישי וכפתורים פחות גרוע לרוב.

זה בגלל השקדים? שמעתי שזה יותר כואב אחרי. אבל לא התנסינו.

ורק מאכלים קשים לא

לנו המרדים אמר שלשתות מים/תה/מיץ כדאי עד שעה לפני הניתוח

הוא היה בן 5 אז לא היה עניין של הנקה...

מותר להניק עד 3 שעות לפני.

משקאות צלולים אפשר עד שעה לפני.

אז תור מוקדם מידי בבוקר עשוי להיות קשה, אבל ב9-10 דווקא יהיה בסדר, נראה לי.

לא היינו בשעצ

אז היה גדול יותר ומבין

אבל לדעתי כן עדיף בבוקר כי זה יכול להתארך ואת לא רוצה להיתקע לילה שם.

לנו היה תור בבוקר והוא התעכב בכמה שעות המתנה ואז התאוששות שלקחה עוד כמה שעות טובות ויש מקומות שגם דורשים לחכות שיעשה פיפי ואז זה עוד כמה שעות,

ואפילו שהיה התור בבוקר יצאנו משם ב8 בערב שבורים ועיפים ורעבים.

אז ממליצה בכל מקרה בוקר.

אם את רוצה יש לי רופאה מצוינת ממש. נעימה וטובה. פרטי אבל יש החזר אם את במאוחדת. יחס מעולה קיבלנו לכל אורך התהליך, עשינו את הניתוח עצמו באסותא.

אם תרצי אתן לך מספר.

אצלנו ההתאוששות והתעוררות לקחה הרבה זמן. רצו לראות שמתעוררים, אוכלים קרטיב/מעדן , והולכים קצת לפני שמשתחררים. אצל שניהם הגענו רק בערב הביתה.(יש לנו גם נסיעה די ארוכה הביתה) זה מעייף...

יש לנו עוד עניינים רפואיים איתו ושם הרופאים מכירים אותו. נראה לי שזה הכי נכון בשבילו.

ונשמע ממש מבאס שהתור מתעכב בבוקר בכמה שעות כשהילד בצום... מקווה ממש שאצלנו לא יהיה ככה.

תודה על ההכנה לזה שהשחרור יכול להתעכב. שנדע להתארגן בהתאם...

ללילה

לפני הניתוח אמרו שכנראה נשתחרר באותו היום...

טוב שאת אומרת.

מקווה שלא יהיה ככה אצלנו...

אבל הכי חשוב שיעבור בשלום. ונתארגן מראש גם לאפשרות להישאר.

ניתוח שקדים +שקד שלישי

השתחררה כמעט 36 שעות אחרי, במוצאי שבת (הניתוח היה בשישי בבוקר)

רק בשביל ניתוח כזה!

וטוב שאתן מכינות אותי שיש סיכוי שלא משתחררים באותו יום... אנחנו עומדים עכשיו בפני ניתוח כפתורים שלישי במשפחה (אולי אפילו גם רביעי🙈), אז כדאי שלא נבנה על ההיכרות המוקדמת שלנו איתו... (הבת הגדולה שלי, שנותחה פעמיים, השתחררה באותו יום)

שזה לא כזה הטריד אותנו..

אני הנקתי תינוק בן שלושה חודשים אז. אבל באתי לבקר אותה בשישי ובשבת(אנחנו גרים במרחק הליכה)

אם זה רק כפתורים זה שחרור באותו יום, אנחנו תוך שעה מסיום הניתוח היינו בבית , אבל שוב רק כפתורים

והוא ילד אסמתי אז חשבנו שיותר יקשיחו אבל לא

ובפעם השנייה גם שקד שלישי, ובשתי הפעמים השתחררה באותו יום.

עכשיו לבת אחרת אמור להיות לנו כפתורים+ניתוח למשהו אסטתי באזור. אז מעניין באמת אם זה ישפיע...

ואולי הקטנה גם תצטרך ניתוח כפתורים (אבל עקרונית רק זה)

והבנתי שגם בשעצ זן הנחיה חדשה יחסית

עשה כפתורים ושקד שלישי

כל מי שכתבה שהשאירו אותם - כתבה על ניתוח שקדים.

אז מקווה שאצלנו עם כפתורים ושקד שלישי באמת ישחררו באותו יום.

בכל מקרה זה באמת משהו שכדאי לברר מראש.

ולקחת בחשבון עיכובים. אחרי הניתוח של הקטנה (כפתורים ושקד שלישי, נכנסה ראשונה ב7:30) אמרו לנו 3 שעות השגחה ומשתחררים.

חשבתי שעד 14:00 נהיה בבית. בסוף יצאנו רק בסביבות 15:00 אחה"צ... עד שהתעוררה, אכלה משהו וכו'

ולא מנקה את הבית

ומבינה אותך מאוד בקטע של הטיטול, גם אני מעדיפה שהוא יחליף ואפילו מחכה לו כמה דקות אמור להגיע..

יש ערבים גם שאני יושבת רגל על רגל והוא משכיב את הילדים, ושוטף כלים ומסדר, ומכין ארוחה.

בקיצור, הבנת..

אז קודם כל אני מזדהה,

מה שאני חושבת לגבי זה, שבסוף אני עושה את העיקר ואת החלק הכי קשה- ללדת אותם. ואחכ אני צריכה לנוח והוא יגדל אותם, (טוב גם אני מגדלת קצת אבל בהרגשה הייתי רוצה יותר(

זה מעולה, וזה גם משאיר אותנו ביתרון, כי הבעל יכול לעשות הכל חוץ מלהיות בהריון

אז להרגיע את המצפון וקצת להרים לך👸

(אפילו בלי היריון...)

אבל המחשבות האלה הן באמת בעיקר מעיניים של ילד (ולפעמים גם של הילדה הפנימית בתוכי).

בעומק - אני נותנת לבעלי כל כך הרבה, ולא רק הערכה על כל מה שהוא עושה. לא אפרט פה מה כי זה אישי, וגם כדי שתוכלי את להעמיק עם עצמך ולהגיע לתובנות מה את נותנת לבעלך, ולא רק מה הוא לך.

❤️❤️❤️

מרשה לעצמי להגיד לך - את במקום הנכון!

את צריכה עזרה ונעזרת, את נשענת, זה מהמם

זכית נשמה♥️

(אין צורך לנחם אותי🤭)

הייתי במיטה. אפילו לא בסלון.

והיה לי כאבי ראש לדבר עם הילדים. ממש ככה.

בהריון השלישי שהתחלתי כבר לשבת ליד הילדים. אבל עדיין זומבית שמעתי ילד משוויץ לבת שלי על כל מה שאמא שלו מכינה לחג הקרב ובא. והיא ענתה לו שכשאמא שלה לא בהריון גם היא מכינה כל מיני דברים שווים. ואז הבנתי שזה בסדר והם יודעים שזו תקופה חולפת. (עם כל ההורמונים כמובן שהתחלתי לבכות בהתרגשות).

האמת שתוך כדי תהליך הם אפילו החזיקו את זה יותר ממני. כי בעיני זה היה סיוט בילתי נגמר.

אז הכל טוב.

וברוך השם שאת מקבלת את מה שאת צריכה.

בהצלחה

ואני ממש לא מרגישה חלשה או תלותית...

אולי כן קצת ממקום טוב שמרשה לעצמי להיות קצת חלשה ותלותית לפעמים ולקבל ממנו תמיכה כי אני מרגישה שאני צריכה אותה ובאמת לא יכולה להסתדר לבד. כאילו אני יכולה, אבל ב''ה יש לי אותו להיתמך בו.

וילדה שלי גם אמרה לי פעם שאני המלכה של אבא😂 אמרתי לה שגם אבא הוא המלך שלי.

תכלס הילדים לא ממש משנה מה הם חושבים.

יצא לך טוב עם המלכה חח ב''ה.

בטוחה שהם גם מקבלים ממך אוירה של מלכה 👑

אבל בעיני הרבה יותר חשוב מה את חושבת על עצמך,

ואיך את מרגישה מול עצמך.

אז אם עלו בך התניות האלה כן היתי מתערבת רגע על איך לתת לעצמך הרגשה יציבה יותר ופעילה יותר ולא תלותית.

ברור שההיריון משפיע והכל, גם פה, זה נטו ההרגשה.

אני מאד חשוב לי לדעת שאני לא תלויה.

לבקש עזרה ולהיעזר זה ממש לא תלות, כל עוד זה מגיע מהמקום הנכון...

אז תנסי לחשוב על זה קצת ... להבין איך לתת לעצמך הרגשה של מלכה כמו שאת באמת 👑

כי אני מודעת למה שאני כן עושה, מודעת לזה שאני במצב זוועה , לגמרי סולחת לעצמי כי באמת קשה.

רק מה שמעסיק אותי זה מה הילדים חושבים על זה, אפילו שהם יודעים שאני בהריון ויש לי בחילות, זה לא בדיוק מעסיק להם את הראש.

הצחיק אותי שאני חושבת שהם חושבים שאני חלשה ומסכנה ומסתבר שחושבים עליי שאני מלכה עם משרת 😅 הקטע שגם חיצונית אני נראית כמו סמרטוט אז בכלל.... חחח

אם תשדרי המון חוסר נוחות והתנצלות, זה מה שהם ירגישו.

אם את בנוח להוריד הילוך, הם ילמדו בחיים

שלהם להוריד הילוך כשהגוף שלהם דורש את זה.

אני בתקופות כאלה אומרת להם שאני לא מרגישה טוב וצריכה מנוחה, גם אם מדובר בתקופה ארוכה.

בשלב שאפשר לשתף על ההריון אני משתפת.

בתקווה שיזכרו את זה בעתיד וילמדו איך להתנהג לנשים שלהם / לעצמן כשהן בהריון.

לא יכולים לראות כמו מבוגרים

(אם כי גם הרבה מבוגרים לא מצליחים להבין את הקונספט של להוריד הילוך כשצריך)

ילד שאמא שלו לא מתפקדת

בעיקר רואה שהיא לא מתפקדת

הסיבה לא מאד משנה לו

וילד זקוק להורה מתפקד

אני זוכרת את אמא שלי לא מאד מתפקדת

רק כשהייתי בהריון בעצמי

הצלחתי להבין למה היא לא תפקדה

זו היתה חוויה מורכבת כילדה

והבנה ברורה שזה לא יקרה אצלי לאורך ככ הרבה שנים

לא בהכרח להורה מתפקד, שמקלח, מבשל כרגיל במיוחד אם הבעל מפצה - מה יגידו כל המשפחות שהאמא היחידה שמתפקדת ביום יום והאבא רק עובד?

אולי אמא שלך לא תיווכה לך את זה.

אני גם זוכרת את אמא שלי בהריון נרדמת על הספה כשאנחנו משחקים אחד עם השני, ותקופות שהיא ביקשה הרבה יותר עזרה.

וממש זוכרת שזה הגיע בתקופות וזהו.

היא גם שיתפה די מוקדם שהיא בהריון, והבנו את זה, גם אני וגם אחים שלי.

היא גם לא תיווכה ולא נכחה רגשית

הרגשתי את כל הבעיות

ועדין חוסר התפקוד לאורך ככ הרבה שנים (מה שהיה אצלה)

זה אישו בפני עצמו

אבא עובד

זה לא אבא לא מתפקד

הוא מתפקד בחוץ ומביא פרנסה

וכן

אבא שלא מתפקד בבית בכלל זה בהחלט אישו לילדים

זה לא נשמע המצב של הפותחת.

ואבא שלא מתפקד בבית זה הרבה יותר נפוץ ולא מרים גבה כמו אמא שלוקחת חופש קצר ממטלות הבית למרות כל הסיבות המוצדקות, וחבל.

אם יש מעט כוח, הרבה יותר חשוב לתעדף אותו ולשבת עם הילד ל15 דקות של שיחה מאשר לעזור במקלחות.

שזה המצב של הפותחת

דברתי על הסתכלות של ילד

ילד לא מעניין אותו מה מרים גבה ומה לא

כמובן שזה מוצדק

וזה בהחלט לא נורא שלוקחים חופש קצר או אפילו יותר ארוך

אבל אם זה תקופות ממושכות

כי כל הזמן הריונות

אז במבט של ילד זה יכול להיות קשוח

גם אם משקפים לו

אמא שלי הייתה בחוסר תפקוד פיזי לפרקי זמן ארוכים מסיבות שונות, גם שכבר הייתי ילדה גדולה ולא הייתי צריכה שיקלחו אותי. ועדיין כילדה זה היה קשוח מאוד ברמה שזה פגע בי מבחינה רגשית, גרם לי להדרדר לימודית. הבנתי בראש את כל הסיבות, אבל בהחלט זה לא היה לי קל למרות המאמץ הגדול מאוד של אבא שלי לתפקד גם וגם. מן העבר השני ברור שזה גם ביגר אותי ברמות הפך אותי לרגישה, לימד אותי המון דברים, אבל ילד זקוק גם להורה מתפקד פיזית

אז אני לא אומרת לאשה לא להיכנס להריון, אבל מצד שני כן, יש פה קושי גם לילדים לפעמים שאמא לא מתפקדת ולטאטא את זה ולהגיד הכל בסדר זה קצת להקטין את הקושי שקיים לא פעם.