אם מדברים באופן כללי - קשר בריא הוא קשר עם שפה משותפת וכאשר צד אחד פחות נכוח אז זה מאבד מהבריאות של הקשר. יצא לי לצאת עם בנות שמתלבטות ולפעמים זה מציק קצת, אין בעיה, תתלבטי, הכי לגיטימי שבעולם. אבל אם זה גורם לך לבוא דייט עם מסכה.. אז מה הטעם? לשם מה המאמץ? זה במילא לא יעבוד אם זאת הגישה שבאים איתה לקשר.

אם מדברים ביחס לתפקידי גברים נשים - הגברים יכולים להביא את הרצון לקשר ע"י בטחון לקשר ואקטיביות מסויימת. נשים מביאות את הרצון גם על ידי זרימה, קבלה, הענות לרצון... זה מאוד חשוב לשני הצדדים. קשר שאין בו ביטוי של רצון לא יתחיל להפתח.

ובאמת כיף להוריד מעמסות מיותרות.. זה שחרור והקלה לא נורמלית

כשהבחור מתלבט זה בגלל שהוא לא רואה את האור שבך.

בתקווה שהבית נבנה על התאמה שהיא יותר מרק שכיף יחד.

וגם אם הוא לא רואה כרגע את האור בעוצמה האמיתית (והוא בטוח רואה אור כי אם לא היה חותך ולא מתלבט), לא אומר שהוא לא יוכל לראות ויהיה טוב לשניכם.

לא תמיד התלבטות ובלבולים מצביע על משהו לא מתאים במהותו. יש רגשות, חששות, ועוד.

לא היית רוצה מישהו שאין לו תהליך כלשהו בקשר. הייתי אפילו מציע לך להתרחק ממשהו כזה.

בהצלחה!

לכן כתבתי 

(אני לא מדברת על התנועה שבחור לפעמים מתרחק על מנת לחזור ולתת יותר )

זה תנועה של חשבון נפש שהיא רק מגבירה את האהבה 

לא על זה דיברתי

כמה שאוכלים יותר מרק יחד ככה מתאימים יותר?

וברצינות - לא צריך לקחת לקיצוניות השניה. מותר להתלבט, אבל אין חובה. יכול להיות מישהו שרואה מההתחלה את המעלות באור מספיק חזק, או שהוא מספיק מהיר החלטה. או שבאמת אני עלול להיות מושלם בעיני הצד השני. זה יכול לקרות.

בהחלט!

וכיף שזה קורה!

אני חושב שעדיין, יש משהו לא בשל ובנוי מספיק כשאין שום תהליך בכלל.

אני לא בא לבטל את המקרים הממש מיוחדים. אבל הם באמת ממש מיוחדים ואני פחות מתייחס אליהם.

ענת מאיר - על התמודדויות, רווקות, שכול, תפילות, כוחות ובעיקר - אהבה

אני פשוט חושבת שלא תצליחו להבין מה הכוונה שאני לא באנרגיה הנשית שלי

ועבודה שגם לא הצלחתם להבין מזה אומר להתלבט.. או איך זה משפיע על הבחורה (ויש לזה השפעה רבה)

אף אחד לא דיבר על חשבון נפש או תיאום ציפיות

לדוגמה שבחורה נכנסת לאזור הזכרי היא נלחמת כל הזמן על הקשר והבחור מתכנס בתוך עצמו ומספר לה את כל החששות.. מכניס אותה לגמרי לתוך זה ..

אין סיכוי שאפשר להרגיש ככה ביטחון .

מה כן?

תיאום ציפיות

ולא להכניס אותה להתלבטיות , אין מצווה כזו.

 עדיף לסמוך על הגבר להתלבט מול עצמו 

הוא חוזר רק  שהוא מוכן לחזור 

 ופתר את זה מול עצמו/ חבר/ רב .

לקח לי המון שנים של המון ייסורי נפש קשים האם השתדלתי מספיק בחיים.

אני לאט לאט מגיע למקום של "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך". "והתענג על ה' ויתן לך משאלת לבך".

ברור שצריך להשקיע ולהשתדל, אבל לנסות להבין איפה הגבול עובר שזה יותר מדי השתדלויות ומרדפים, ופשוט לתת לה' מקום להחזיק אותך ולהוביל אותך.

"אני ה' אלהיך מחזיק ימינך האמר לך אל תירא אני עזרתיך".

בלי להגיד שהוא מתלבט?

בינתיים הוא מתלבט אז הוא אמור לשדר עסקים כרגיל?

ואם לא, אז מה תרגישי?

מתלבט יותר מידי

זה אומר אובר ..

מתלבט בצורה בוגרת נורמלית זה אומר 

לתאם ציפיות .. לשקף שאתה צריך את המרחב על מנת לעבור שלב

במקביל האישה צריכה לשחרר את הגבר 

"סומכת עליך " בלי דרמות..

וממש לא להיכנס ללחץ - מה שקורה הרבה פעמים ..או שהיא מתחילה איתו שיחה של התנגחות שרק מרחיקה אותו .. מה לא עובד תגיד לי.. במה אני יכולה לשפר.. לא חח את לא יכולה להתמודד מול זה הוא צריך לעשות את זה בכיף מול עצמו או מישהו אחר 

זה פשוט מערבולות 

ואם הוא רוצה אותך הוא יקח אותך כמו שאת 

(לא מדברת על תיאום ציפיות בצורה ריאלית מה שכל אחד שואף/ רוצה שזה בלי רגש בכלל)

אם זה הגבר שלה הוא יחזור ובפול ווליום ואם לא .. משמיים הכל טוב הוא לא שלה

זה עדיין אומר לשחרר ולא לקחת לגבר את המקום לסמוך עליו לא להיכנס איתו למערבולת של הרגשות המיותרים האלה.

להתרכז בעצמך בקיצור

שאני בטוחה בעצמי ומתרכזת בעצמי ..

הרבה יותר קל לו להחליט ואני לא מפריעה לעצמי ולא לו..

ברגע שכל שניה אני לא אכבד את המרחב שלו (וזה קורה עם בנות המון כי זה מכניס לפחד) אז הכל יהרס .

הוא יכנס למרחב הנשי ואת לזכרי וזה פשוט לא

ברמת הרעיון הכללי את ממש צודקת! לשחרר...
אבל נראלי את לוקחת את זה יותר מידי בקיצוניות.......
בעולם הדייטים הדתי זה קצת יותר שכלי או אפילו הרבה מאוד שכלי, לפחות מתחיל ככה ולפעמיים זה יכול לגרום להרבה יותר מחשבה ואז גם להתלבטויות ולפעמיים לוקח זמן , אז אם בחור מתלבט ולא מיד מתעופף עליך, לא אומר שהוא לא שלך....
אולי זה קצת יותר נכון בציבור הכללי, ברמה שאת כותבת.

בכל מקרה חזקת!!!!!! כי בגדול זה יפה!!!! אין עליךך❤️
ואתת ממש השראההה, סתם כךךךךך.....

(ואני נשואה)

הרגשתי את זה בהרבה קשרים שהיו לי וראיתי כמה זה טוב ומעצים להשאר נשית ובמקום שלי ולא לתפוס את המקום של הגבר (למרות שבסוף אני הצעתי שנתחתן, אבל זה סתם כי הוא פחד לקבל תשובה שלילית).

ופעם שמעתי, אני לא זוכרת בשם מי, שיש עניין שהאישה תנמיך את עצמה לקבל שפע מבעלה, זה המהות של נקבה (מלשון נקב), שיכולה להתמלא באמת רק מבעלה ולא מאחרים.

ומסר שאני מרגיש לא בנוח איתו...

זה בסדר גמור בעיני מישהי שרוצה גבר שמאד רוצה אותה.

אבל את כותבת שזה "לתפוס את המקום של הגבר" אם את תזוזי מעצמך.

אז חשוב לי לומר - גם גבר (אולי לא כל גבר) רוצה אשה שרוצה אותו. להיות נשית זה לא אומר להתעלם ממנו עד שהוא עושה מה שאת רוצה, או להמנע מליזום כל הזמן. גבר שרואה שרק הוא יוזם והאשה רק רומזת שהיא מעוניינת, הגבר לא יקלוט את הרמזים ויעזוב אותה כי היא מבחינתו לא מעוניינת.

כנראה שהייתי צריכה לפרט יותר, סליחה.

שום זוג לא יחזיק בצורה חד צדדית. הדדיות זה בסיס לכל קשר בינאישי ובמיוחד לקשר זוגי.

הכוונה שלי ב'לתפוס את המקום של הגבר' זה יותר בהיבט של ההובלה והגב של הקשר. ברור שגם האישה צריכה להוביל ולתת תמיכה, אבל בדרך שונה מזו של האיש. אצל האישה זה יבוא לרוב יותר ממקום נפשי, העמקה של הקשר ורמזי אהבה (שאני מבינה שרוב הגברים יפספסו אותם, אבל כאישה דוסית זו הדרך הראויה בעיני. בחברות אחרות זה לא חייב להסתכם ברמזים).

מקווה שהייתי יותר ברורה בהודעה הזו, אם לא, אשמח לדייק.

ותודה על ההערה.

כמה פעמים שמעתי מבנות, וזה עוד ה"גלויות" שביניהן, "אוף למה אתה לא מבין מה שרציתי".

אז ככה - וזה נכון גם לנשואות - גבר לא מבין מה את רוצה. גבר צריך שיגידו לו. אם לא אמרת לו שאת מעוניינת בו, מבחינתו הוא משקיע בך סתם. זה שאת מאמינה שאסור לך הלכתית לומר לו דברים כאלה לא יעשו אף אחד מכם יותר נשוי.

כנ"ל לגבי כל דבר אחר. אשה רוצה שגבר יעשה משהו? היא צריכה להגיד לו. אחרת זה לא יעזור שהיא רוצה.

"80% מתאימים ל80%" וכו' זה אמירות שנכונות אחרי שעברנו את השלבים האלה. אלה אמירות שנכונות כאשר יש תקשורת גלויה ואין משחקים. אם למישהו נורא חשוב להקפיד על המסגרת שבה הגבר מוביל והאשה שותקת, זה גם לגיטימי, אבל יש לזה מחירים

אבל חלק מהיותנו בנות זה שאנחנו כל הזמן רומזות, בלי לחשוב יותר מידי.

אתה צודק שאנחנו צריכות לקחת בחשבון את זה שרוב הבנים לא מבינים רמזים (והאמת שגם הרבה בנות לא מבינות...), ואפשר לרמוז ברמות שונות שאת חלקן גם בנים יבינו (להגיד שאני מחכה לראות אותו, למשל). אבל כתבתי בפירוש שזה לא הדבר היחיד שהוא תפקיד נשי, אלא גם להעמיק את הקשר (וזה סוג של הובלה, פשוט בהיבט אחר מההיבט של הבן).

את האופ למה אתה לא מבין ..

אני בעצמי אמרתי את זה לפעמים וגם חברותי

והכוונה היתה  (כנראה כן?) שהיא מתכוונת ל..

אתה לא מבין אותי והרבה פעמים

אתה עסוק (יכול להיות גם בנתינה אפילו בה או בעצמך)

אבל זה לא חודר לתוך העולם של האישה מסיבה פשוטה .

היא לא מרגישה שהאנרגיה של הנתינה שנתת נותנת לה כוחות אלא גוזלת לה אפילו..

זה מה שהפי דיברה עליו

כנראה אני לא מבין

(ותודה שאת כאן בתור נשואה לשתף מזווית הראייה שלך)

אני חושבת שההודעה שאליה הגבת היא קצת הרחבה ממה ש @הפי כתבה, אבל ברור שקשר צריך שניים ובחורה שמרגישה שרוצים אותה ורוצה גם היא בקשר ובבחור הזה, חייבת להביע את זה, אחרת משהו פה לא תקין.

גם אם הגבר הוא זה שמחזר, האישה צריכה להענות לו ולהגיב במחוות מהצד שלה.

(ויש צד שבתור נשואים לפעמים זה אפילו יותר בולט ויתר בא לידי ביטוי)

קצת שהם לא מבינים את זה

הפנייה שלי היא בעיקר לנשים

תשתפו תפתחו תאפשרו תהיו שם בשביל עצמכן וזה יפתח לו את הפתח להיות שם בשביל הזוגיות

השרשור לא מיועד לגברים אתם לוקחים את זה כל-כך

למקום אחר

ואני אפילו מסכימה עם חלק ממה שאתה כותב ועוד בחורים שהגיבו פה

אבל אני באמת חושבת שלא הבנתם כלום

מצטערת

מסיבה פשוטה אתם לא בנות ...

ואתם ישר הולכים למקום המתלונן או השכלי מה היא מצפה שאני אתן?? או ואי זה כל-כך שחור או לבן או קיצוני 

זה ממש לא העניין באמת לא העניין ..

אין פה שום שחור לבן או קיצוני

העניין הוא לא לתפוס לגבר את המשבצת העניין הוא שאני או אהבה שרשמה 

נכנסות למשבצת של ההובלה אנחנו רק מרחיקות מעצמנו את הטוב ..

אנחנו צריכות להנמיך ולא להיות בפול ווליום וכל הזמן בעשייה של הקשר 

אלא הפוך להתרכז בעצמי ולאפשר לו להיכנס לעולם שלי באהבה אמיתית בצורה שהוא ירגיש הכי טוב הכי נעים

לא לקחת לו את המקום הגברי לסמוך עליו שהוא יכול לתת לי את הביטחון הזה מבלי להעיר לו על כל דבר לסמוך עליו באמת 

וזה הרבה יותר עמוק ממה שאני מצליחה להסביר לכם לכן אני חושבת שרק אישה תבין

אפשר את זה בפעם השישית?

איך נדע אם זה אנרגיה נשית

או שזה שאדם רוצה להרגיש אהוב ורצוי

תמיד ללא תלות במעשיו,

שזאת נשמע לי כמו "אנרגיה ילדית"

ומרגיש שכולם שם בשבילו..

שזו כבר "אנרגיה תינוקית"

איך נדע להבחין איזה אנרגיה מניעה את האשה שפגשנו?

תתנו לי הגדרות מדוייקות

שאנרגיה נשית היא דווקא ההפך מהמקום הילדי

ברגע שהיא נכנסת למקום הנשי הזה היא הרבה יותר בטוחה בעצמה והרבה פחות נכנסת למקום המפוחד והילדי.. ולכן הרבה יותר קל לה לשתף ולהכניס אותך לעולם שלה .

נניח בחורה שמתחברת לצד הילדי

תפחד חצי מהדייט שהיא עושה דברים שיגרמו לבחור ללכת ..

(תיכנס לתוך המקום של הילדה בתוכה.. שמפחדת שיעזבו אותה )

תשתוק יחסית הרבה בדייט לא תראה לך את העולם שלה ..

לעומת זאת אישה תהיה היא .. וגם ברגע ההחלטה לא תפחד יותר מידי אם הוא רוצה או לא כי היא עסוקה ברגש של עצמה מה אני הרגשתי ואם מתאים?

ואם אומר לה לא היא יודעת מה הערך שלה ..

זה באמת עבודה לצאת מתוך המקום הילדי לעבר הנשי.

איך תדע להבחין?

זה לא משהו שקל להבחין בו זה בעיקר מתנהל בתוך העולם של האישה .

אבל אם אתה מרגיש רגש של הכרת תודה ולא של מובן מאליו .. זה זה

אם אתה מרגיש שהיא אכפתית אליך זה גם זה

אבל אלו דברים קטנים קשה לגלות את זה ככה על יד אחת.

מה שגם לפעמים דברים שנשים מבקשות או עושות נראה לכם ילדותי ..

נניח הרצון שהוא יבוא לקראתה .. זה דווקא רגש נשי מאוד בוגר ומאפשר.

לתווך לו שתשמחי שהוא יבוא לכיוונך קצת ..

לעומת זאת מקום ילדי תיכנס למקום הוא הציע לבוא אלי או לא .

כי אם לא היא לא הולכת לספר לו אלא לשמור ואז היא עושה בכוח  .. ואז מלא פחדים ורגשות מעורבים וזה עוד לפני שהתחיל הדייט וכבר היא לא מרגישה בנוח

אישה תנסה לתווך לו מה היא מרגישה ורוצה שיעשה מתוך בקשה .

גם אם הציע משהו אחר ..

אה אתה יודע אני אשמח אם תבוא ל.. 

היא יודעת מה היא מרגישה ומחוברת לרגש שיעשה לה טוב .

קצת נראלי מסובך להבין את זה בתור גבר

אבל אני בטוחה שיש נשים שמבינות יפה מאוד על מה אני מדברת

לפי עניות דעתי הדלה

להתחבר לאנרגיה (הזכרית/נקבית) בלבד.

זה עדיין לא זוגיות.

כלומר צריך להגדיר את האנרגיה, את המניע הזה מה מקורו

אני חושב שצריך לחקור בשאלה

ְְְְברור שזה מגניב שכל אחד גם גבר, ירצו אותו ויאהבו אותו בלי סיבה, חייבת להיות אבל סיבה לבחור מישהו

ולאהוב אותו בלי סיבה.

אתה לא סתם בוחר מישהו וכל החיים רוצה דווקא אותו

בלי סיבה, ואם כן אז זה בכלל לא הוא

כי באותה מידה יכלת לבחור אדם אחר ולרצות אותו

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה