מה שעוזר זה לא להציע מה לעשות, כי תמיד כשאני מציעה אני מקבלת תגובה "זה משעמם!".

אז אני מחלקת את הזמן. יש זמנים שבהם אני פנויה, ואפשר לשחק איתי. ובזמנים שלו, כל אחד מעסיק את עצמו. אומרים שמשעמם? מצויין, להשתעמם זה טוב.

מסתובבים סביבי כמו סביבון ואומרים שמשעמם? אני מחזירה את האחריות אליהם. משעמם לך? אתה מוזמן למצוא מה לעשות. יש בבית שלנו משחקים, יצירות וכו'. מוזמן לעשות מה שתרצה.

ממשיך להסתובב כמו סביבון? אין בעיה, אבל בחדר.

לגבי דברים ספציפיים-

בן ה6 שלי מאוד אוהב להרכיב לגו, זה מעסיק אותו שעות.

שאר הדברים בהתאם למצב רוח, מגנטים, כלי עבודה, דפי צביעה, גזירה והדבקה, משחקי דימיון עם אח שלו

זה החיים שלה והיא צריכה למצוא את הדרך והתעסוקות שמעניינות אותה.

ברגע שזה יישב אצלך טוב טוב זה יעבור גם אליה.. ואת פחות ופחות תשמעי משעמם לי. 

אני קודם כול "החלפתי לה את הדיסק" - אמרתי לה שבמקום לומר משעמם לי שתאמר: "מה אני יכולה לעשות בבית?" זה כבר מכוון לעשייה ולא ולפסיביות, שאחרים צריכים לדאוג לה...

שלב שני - הכנו ביחד רשימה של דברים שהיא יכולה לעשות כשמשעמם, היא חשבה לבד על רעיונות. (כמו להכין יצירה מהארון של אמא או להכין אוכל פשוט לארוחת ערב)

שלב שלישי - אני מותירה את זה באחריותה. אני לא לשכת התעסוקה, ואני סומכת עליה שתמצא לבד במה להתעסק. זה גם נותן לה תחטשה של עצמאות וגם משחרר אותי מאשמה.

לא תמיד זה עובד, אני מודה... אבל זה הכיוון בגדול.

בהצלחה גם לכם...

אצלנו חברות אחהצ ממש עוזר..

גיל 6 זה גיל שקשה להביא את עצמך לעשייה שבאמת תביא סיפוק,

לכן בגילאים האלו אני לוקחת את הילד לזמן איכות שהו מדברים על כל מיני דברים וגם על השינויים של הגיל ושמתפתחת האישיות ולא תמיד מה שלאחרים מתאים, אז מתאים גם לי.

ומפה מכוונת כל ילד מה התעסוקות והכיוונים שהוא אוהב וגם מנסה למשוך לכיווני עניין נוספים כי הם כמו ספוג, מה שנותנים להם הם קולטים.

לנו יש בבית חוברות בסגנון של לימוד ציור לפי שחבים, קיפולי נייר, פיסול בפלסטלינה, גואש, חרוזי גיהוץ, ערכות תפירה ואריגה, שיבוץ יהלומים.. כל הכיוון הזה.

בנוסף מציעה ספרים, לוקחת לספריה לעיתים קרובות והם בוחרים ספרים אז זה מעסיק אותם,

יש ערכות מדעים, אלקטרוניקה. יש לנו סט של המדען הצעיר שאפשר לעשות לבד.

אפשר להציע אפייה ועוד נושאים לפי מה שמדבר אליה.

הרבה דברים בהתחלה צריך תיווך ולקנות חומרים ולהדפיס או לרכוש חוברת הוראות, ואז זה מעסיק לבד וזה יכול לשמש לשאר האחים כשיגדלו.

מכל זה בונים רשימה של תעסוקות ממגוון קטגוריות. כולל ספורט ועשיה בבית.

כל פעם שמשעמם בוחרים תעסוקה.

עצם היחס לפעילות ולחווית הלמידה, מדרבנת את הילדים להתמיד ולהתפתח.

יש לכם זמן שאת כן יושבת איתה על דברים ולא עסוקה בקטנים?

אם כן אפשר לומר לה כרגע את מחפשת עשייה שמעניינת אותך, בשעה איקס, אני אתפנה אלייך ונחשוב יחד מה עוד נרצה לעשות. אם לא, אז זה ממש חשוב להקדיש זמנים בנפרד רק לגדולים ולא לצלול לתוך הטיפול האינטנסיבי סביב הקטנים.

ארוחת ערב מה שאת מסכימה לה לבד

נגיד טוסט ולהכין לעצמה לשתות וכאלה

זה כבר לעצמו חצי שעה להכין ועוד חצי שעה לאכול;)

אפשר לתת לה להדבר עם חברה/סבתא/דודה עד חצי שעה אם זה מתאים

לעשות משימות של הבית-תכיני בגדים לכביסה ושהיא תכניס, להוציא ולתלות כביסה/להכניס למייבש, לטאטא את הבית, להכין את הכלים לשטיפת כלים(בלי ממש לשטוף רק שתנקה לך אותם מהלכלוכים/לארגן כלים במדיח)

מידי...

אבל שוב תודה!

חרוזי גיהוץ עם דפי דוגמה- לוקח שעותתת

טושטושים במקום לורדים

אצלי יש ארון יצירות - ארון בהישג יד עם דפים, פלסטלינה,  חוברות צביעה / יצירה/ צבעים/ מדבקות

שאפשר להשתמש בו חופשי והוא באחריות הילדות.  גם הסדר שלו.

הילדים שלי נהנים ממה שיש אבל מרגיש לי עלוב.

אצלנו יש -

לורדים

צבעים

צבעי קרש כאלה שטובלים במים

צבעי מים

גואש בקטנה כשאני במוזה

מדבקות אבל לא מידי מעניינות

מספריים שהם מאוד אוהבים לגזור

פלסטלינה או ברבצק עם מערוכים וצורות

חוברות עבודה

זהו בגדול

ערימת עיתונים לגזירה רץ אצלינו

חרוזי גיהוץ

קניתי לבנות רקמה פשוטה כזו עם חוטי צמר (גילאי 6-8) בהתחלה צריך ללמד אותן ולשבת קצת, עכשיו הן כבר משחילות לבד במחט ומסתדרות מעולה!

מחוררים של צורות, סלוטייפ, מהדק

דבק חשמל, מקלות ארטיק, מנקי מקטרות, לבד, עיניים זזות ליצירות מומצאות 🤭

תודה! נשמע מעולה!

אצלי יותר קטנים.. אבל מה הקטע של הדבק חשמל הזה?

הבן שלי על שבוע חוזר עם יצירות עם דבק חשמל😂

לא הכרתי את הדבר הזה

יש בהכל בשקל גלילים עם נצנצים צבעוניים...

ילדים נורא אוהבים את זה

זה כיף

והוא באמת מאוד אוהב את זה.

נקנה בעז"ה

עזרת ממש! תודה!!

יש לה ערכה מקצועית להכנת צמידים זה מעסיק אותה מלא

חרוזי גיהוץ

ציור עם צבעי מים/ סתם רישום עם עיפרון

קוראת ספרים

קוראת עיתון אותיות

סבתא שלה מלמדת אותה סריגה בחוטי טריקו אז מתאמנת על זה

כותבת ביומן שלה

ממציאה תנועות ריקוד לשירים שהיא אוהבת

מקליטה פודקסטים (המצאה שלה חחחחח או שהיא מקריאה סיפור אמיתי או שהיא ממציאה מעצמה מה נחמד שאפשר אחר כך להשמיע לאחים הקטנים לפני השינה).

מצלמת סרטונים (איך להכין משהו/יום בחיי עם דיבוב סתם לעצמה) ועורכת אותם.

חוץ מזה יש לה כל מיני ערכות של יצירות שקיבלה פעם ואחת ל פותחת ועושה.

כמה פעמים ראיתי אצל הילדים שלי שהם אומרים 'משעמם לי' אבל בעצם מחפשים משהו אחר - רעבים, רוצים זמן איתי, וכדו'. ואז כל הרעיונות שהייתי להם לעשות נפסלו, כי זה לא באמת מה שהם רצו.

אני לימדתי אותם שיש כל מיני סוגים של 'משעמם לי'. יש משעמם לי שאני רעב, יש משעמם לי דמתחשק חי משהו קטן לאכול, יש משעמם לי שאני רוצה שתעשי איתי משהו, יש משעמם לי שאני רוצה לשחק ואין לי עם מי, יש משעמם לי שאני לא יודע מה לעשות.

אז קודם כל אנחנו מנסים להבין איזה 'משעמם לי' זה הפעם.

ואם זה באמת משעמם לי שאני לא יודע מה לעשות, אז אני יכולה לעזור לחשוב על רעיונות, אבל בסוף האחריות היא על הילד. לפעמים הרעיון שאני מציעה לו זה שנביא דף ונכתוב כל מיני דברים שהוא אוהב לעשות, ואז זה יוכל לשמש אותנו גם ב'משעמם לי' הבא שהוא לא ידע מה לעשות.

הילדים פורחים עם רעיונות משלהם ואני לא מעסיקה אותם

רעינות  - יצירות למיניהן / פליימוביל/ פאזלים / בובות פרווה/ בובות של בנות כאלה כמו עם עגלה 

יש להם תיבה כזו גדולה לכל אחד עם משחקים והם מפתחים ממש יפה את הדמיון לבד ועושים חיבורים מאוד מעניינים 

גם כשמציעה לה למצוא לעצמה תעסוקה וגם כשמציעה לה- שום דבר לא מוצא חן בעיניה, כנראה כמו ש @בארץ אהבתי כתבה, יש כל מיני סוגי שיעמום... אבל מה שהיא כן רוצה לעשות זה דברים שבד"כ אנ ילא ממש מאפשרת- גואש, פלסטלינה וכו'- גם כי זה נורא מלכלך ואין לי סבלנות לשבת איתם, וגם כי הקטנה מכניסה לפה...

אנ ימרגישה שהיא קצת בודקת גבולות עם בהרבה תחומים, וגם בזה. היא רוצה בכוונה דברים שאני לא מרשה כדי לראות איך אגיב... גם באוכל זה ככה... אבל זה נושא אחר.

@מתואמת באמת אתמול עשיתי איתה רשימה מה אפשר לעשות כשמשעמם- והכל היה הצעות שלה. ברגע האמת זה לא מספיק מעניין אותה.

בכללי היא מאד יצירתית ויש לה ידיים טובות, אבל אין לי פנאי וסבלנות לאפשר לה יותר מידי בתחום... אם היא היתה אוספת אחריה, ניחא. אבל כשהכל נשאר לי והיא חוטפת עצבים כשאני רק מבקשת שתאסוף- זה מוריד לי את החשק. (זה גם קשור לכך שהשפעת הריטלין נגמרת בשעה הזו ובלי קשר מצריכה ממני הרבה אורך רוח)

@באורות החברות שלה לא גרות קרוב לכאן. היא כן משחקת עם האחים שלה כשהם פנויים, אבל לא תמיד יש להם חשק. וגם גינה עכשיו לא מתאים כי ממש קר...

@אמאשוני ממש מתחברת למה שכתבת על הפניות אליה. פשוט אין לי כבר סבלנות. זו ילדה שדורשת ה-מו-ן ובאיזשהוא שלב כבר נגמר לי... לפעמים עוד לפני שהיא מתחילה להתלונן...

אני באמת צריכה לתת לה יותר זמן איכות שלא קשור לכל התורים שיש לה כל שני וחמישי... (כשיש לה תור לרופא אני עושה מזה כבר יום כיף, אבל נראה לי שהיא צריכה יום בלי סיבה, סתם כך...)

ציור לפי שלבים וקיפולי נייר נראה לי ממש מתאים! וגם ספורט- את זה כןולנו עושים פעם בשבוע בערך... והלוואי שהיה לי אומץ לתת לה לרקום- בגן היא עושה את זה מצוין!

@בשורות משמחות לא תמיד יש לה חשק לעשות עבודות בית. כשהיא עושה- היא אלופה בזה! וכשהיא לא רוצה זה סתם עילה לויכוחים...

@משמעת עצמית אם החומרי יצירה היו בהישג ידם של הילדים שלי- אוי ואבוי איך הבית שלי היה נראה... בד"כ אני מביאה רק בהשגחתי.

עכשיו למשל הגדולה עושה "חוג" לקטנים ומלמדת אותם להכין סימניה כמו שהיא למדה בביה"ס- וכולםן נהנים. (במיוחד אני שלא חייבת לשבת איתם)

תודה גם למי שלא תייגתי! אין עליכן! 

אחרי שאני קוראת כאן אני מבינה שגם אני צריכה יותר סבלנות, אין איך לברוח מזה... וגם לתת לה יותר אחריות ואפשרויות תעסוקה.

איפה קונים ערכת רקמה?

בכנות, שאת צריכה להכיר בכך שעברת שלב בהורות.

היא כבר לא ילדה קטנה, ולשחק עם האחים הקטנים יכול להיות נחמד אבל גם לעורר טריגרים ולאבד עניין.

אני מבינה שכל הטיפולים והדברים שאת לוקחת אותה זה מעמיס ממש.

אם בדרך אל וחזור את מתייחסת אליה ולוקחת אותה ליום כיף, לא הייתי מעמיסה עוד זמן,

אלא חושבת איך לקלוע יותר עם הזמן שכן יש לכן יחד שהיא תרגיש שממש רואים אותה בזמן הזה.

לגבי תעסוקות, כמה עוד תצליחי למשוך בלי לתת לה תעסוקות של גדולים יותר?

נכון זה מלכלך, וזה מוציא מהדעת שהם לא מסדרים אחריהם, וזה גם מסביר מאוד למה היא נמשכת למחשב.

אבל אין מנוס. אז תצליחי למשוך בכח עוד כמה חודשים, ומה אז?

היא עולה לא'? אם כן אז בכלל זה הזמן לאפשר לה.

אולי לא בימים גשומים או קרים במיוחד,

אבל תנסי לחשוב מה אפשר לתת לה יחסית בחופשיות ושאפשר בקלות יחסית לשאוב או לטאטא.

למשל צבעי ידיים על משטח קרמיקה, גואש במרפסת עם בגדים שאפשר ללכלך (אנחנו מנקים שם פעם בשבוע ביום שישי ובהחלט יש מה לנקות..)

נשמע שהיא מסוג הילדים שצריכים להרגיש עם הידיים. להרגיש בגדול, בצבעים עזים. להרגיש שמשהו קרה עם התעסוקה.

טיפ מעולה זה להסתובב סביב בית דפוס ולחפש ערימות של פלקטים 70*100 אוספים ערימה מכובדת ואפשר להוציא לילדים בכמויות.

אנחנו משתמשים בזה המון ליצירות. יש לילדים מרחב להתפרע, לכתוב ולצייר בגדול עם גואש.

זה ממש נותן להם סיפוק ומבדיל אותם מהקטנים.

אני חושבת שכדאי לייחד זמן בשבילה כשהיא חוזרת מהגן ולא לחכות לערב, כדי שהיא קודם תקבל את מנת הצומי היומית שלה.

אפשר לספר לה סיפור ואז לעשות יצירה או פעילות כלשהי בעקבות הסיפור.

את יצירתית בטוח תצליחי לאלתר משהו.

וגם אם קשה לך איתה, אני חושבת שאפשר לאפשר לה מחשב. לא כל היום, אבל כן כמה זמן שאת צריכה שקט ממנה כדי להחזיק את היום. יש ילדים שזקוקים לזה יותר ופחות יודעים להעסיק את עצמם.

לא הייתי נמנעת מזה בכל מחיר.

דווקא כשהיא תגדל עוד קצת היא תהיה יותר עצמאית מחוץ לבית ותוכלי לשלוח אותה למכולת או להביא דואר או לחפש קרטונים ליד המכולת ולעדות מזה יצירה.. יש לי כל מיני יעדים לשלוח אליהם ילדים משועממים שיציאה החוצה לא תזיק להם..

אבל כרגע היא עוד קטנה בשביל זה אז צריך להעסיק אותה בבית.

תגידי, מה עם טטריס ומשחקים אלקטרוניים, בא בחשבון?

עוד כיוון זה לתת לה לגדל צמחים בגינה ולקשט את הגינה שלה.

בת ה6 שלי עכשיו מגדלת בצל. וזה חמוד כמה היא משקיעה במסביב.

כתבת שהיא רוצה גואש ופלסטלינה שאת לא מאפשרת -

אז תדעי שממש מבינה אותך, זה קשה הבלגן והלכלוך והלסדר אחכ.

אבל מנסיוני הקטן (קטן הרבה יותר משלך ועם ילדים בגילאים קטנים יותר, אז קחי מה שמתאים ממה שאני כותבת), בהתחלה באמת לא קניתי ולא אפשרתי, עד שהגיע הילד שהבנתי שאם לא אתן לו את זה, אז או שהוא יהיה הפוך, או שאנחנו נלך לריפוי בעיסוק, אז כבר עדיף להתחיל בבית.. ולמדתי לשחרר. למדתי לשים אותו לשחק ליד הברז (ולהחליף חולצה אחרי חצי שעת משחק בשקט), לתת לעשות פלסטלינה (ולהחזיק חזק שאחכ היא נדבקת לנעליים), לשחק בבצק קינטי (פחות מתפזר מחול קינטי ויותר מעסיק אותם לדעתי), לגואש עוד לא הגעתי, אבל צבעי מים, פנדה, חרוזים (קטנים יכולים להשחיל על מנקי מקטרות) וקונה בשבילם חרוזים לא עגולים שמתגלגלים אלא צורות אחרות, גזירות שונות, לקרוע ניירות, להדביק קרפים.. קליי, פסיפס, פייטים, רקמה וחרוזי גיהוץ אולי גם יכולים להתאים לגיל של הבת שלך. משתדלת לאסוף איתם/לדרבן אותם לאסוף (בעיקר בשביל החינוך ובשביל שאני לא אתעצבן שרק אני אוספת..) אבל בפועל לרוב אוספת בעצמי.

ועוד משהו לגבי הלסדר אחכ - בתכלס היא קטנה. רק היום אני מבינה כמה ההורים שלי אפשרו לי להתנסות באפיה במטבח בשקט ולפתח את היכולות (בלי להתייחס גם לגבורה שלהם להחמיא על כל יצירה הכנתי ולומר שהיא טעימה גם כשלא באמת) - בעיקר מהצד של הארגון ושטיפת כלים. כשהייתי מסיימת זוכרת את עצמי שהתעייפתי ורק רציתי לגמור והלשטוף כלים ולגמור לארגן את המטבח לא הייתי מסוגלת לזה באותו רגע (והם לא העירו לי על זה, אחרת זה היה בטח גורם לי לחשוב פעמיים לפני ההתנסות הבאה)

פעם קראתי משהו שלקחתי איתי,

צריך לדעת פשוט להשתעמם.

מותר לפעמים לשבת בלי לעשות כלום,

וזה נהדר לדעת לעשות את זה בכל גיל,

לכן זה טוב כבר מגיל קטן ללמד את הילדים להשתעמם.

זה לימוד חשוב שנותן הרבה בחיים- בזמנים של המתנה ( לאוטובוס או ללידה, לא משנה בדיוק מה גודל ההמתנה)

לדעת שלא תמיד חייבים לעשות משהו.

הזכרת את המחשב.

ממה שאני אולי מבינה יש לכם זמן מוגדר שבו מותר מחשב. ואח"כ לא. הבנתי נכון?

אם כן אז א. אשריכם.

ב. למחשב יש נטייה לכבות את המח. אחריו קצת קשה לחזור לתעסוקה עצמית.

אולי אפשר להעביר את זמן המחשב יותר לערב. ואז המשעמם לי יגיע כבר לקראת ארוחת ערב.

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.