מה שעוזר זה לא להציע מה לעשות, כי תמיד כשאני מציעה אני מקבלת תגובה "זה משעמם!".

אז אני מחלקת את הזמן. יש זמנים שבהם אני פנויה, ואפשר לשחק איתי. ובזמנים שלו, כל אחד מעסיק את עצמו. אומרים שמשעמם? מצויין, להשתעמם זה טוב.

מסתובבים סביבי כמו סביבון ואומרים שמשעמם? אני מחזירה את האחריות אליהם. משעמם לך? אתה מוזמן למצוא מה לעשות. יש בבית שלנו משחקים, יצירות וכו'. מוזמן לעשות מה שתרצה.

ממשיך להסתובב כמו סביבון? אין בעיה, אבל בחדר.

לגבי דברים ספציפיים-

בן ה6 שלי מאוד אוהב להרכיב לגו, זה מעסיק אותו שעות.

שאר הדברים בהתאם למצב רוח, מגנטים, כלי עבודה, דפי צביעה, גזירה והדבקה, משחקי דימיון עם אח שלו

זה החיים שלה והיא צריכה למצוא את הדרך והתעסוקות שמעניינות אותה.

ברגע שזה יישב אצלך טוב טוב זה יעבור גם אליה.. ואת פחות ופחות תשמעי משעמם לי. 

אני קודם כול "החלפתי לה את הדיסק" - אמרתי לה שבמקום לומר משעמם לי שתאמר: "מה אני יכולה לעשות בבית?" זה כבר מכוון לעשייה ולא ולפסיביות, שאחרים צריכים לדאוג לה...

שלב שני - הכנו ביחד רשימה של דברים שהיא יכולה לעשות כשמשעמם, היא חשבה לבד על רעיונות. (כמו להכין יצירה מהארון של אמא או להכין אוכל פשוט לארוחת ערב)

שלב שלישי - אני מותירה את זה באחריותה. אני לא לשכת התעסוקה, ואני סומכת עליה שתמצא לבד במה להתעסק. זה גם נותן לה תחטשה של עצמאות וגם משחרר אותי מאשמה.

לא תמיד זה עובד, אני מודה... אבל זה הכיוון בגדול.

בהצלחה גם לכם...

אצלנו חברות אחהצ ממש עוזר..

גיל 6 זה גיל שקשה להביא את עצמך לעשייה שבאמת תביא סיפוק,

לכן בגילאים האלו אני לוקחת את הילד לזמן איכות שהו מדברים על כל מיני דברים וגם על השינויים של הגיל ושמתפתחת האישיות ולא תמיד מה שלאחרים מתאים, אז מתאים גם לי.

ומפה מכוונת כל ילד מה התעסוקות והכיוונים שהוא אוהב וגם מנסה למשוך לכיווני עניין נוספים כי הם כמו ספוג, מה שנותנים להם הם קולטים.

לנו יש בבית חוברות בסגנון של לימוד ציור לפי שחבים, קיפולי נייר, פיסול בפלסטלינה, גואש, חרוזי גיהוץ, ערכות תפירה ואריגה, שיבוץ יהלומים.. כל הכיוון הזה.

בנוסף מציעה ספרים, לוקחת לספריה לעיתים קרובות והם בוחרים ספרים אז זה מעסיק אותם,

יש ערכות מדעים, אלקטרוניקה. יש לנו סט של המדען הצעיר שאפשר לעשות לבד.

אפשר להציע אפייה ועוד נושאים לפי מה שמדבר אליה.

הרבה דברים בהתחלה צריך תיווך ולקנות חומרים ולהדפיס או לרכוש חוברת הוראות, ואז זה מעסיק לבד וזה יכול לשמש לשאר האחים כשיגדלו.

מכל זה בונים רשימה של תעסוקות ממגוון קטגוריות. כולל ספורט ועשיה בבית.

כל פעם שמשעמם בוחרים תעסוקה.

עצם היחס לפעילות ולחווית הלמידה, מדרבנת את הילדים להתמיד ולהתפתח.

יש לכם זמן שאת כן יושבת איתה על דברים ולא עסוקה בקטנים?

אם כן אפשר לומר לה כרגע את מחפשת עשייה שמעניינת אותך, בשעה איקס, אני אתפנה אלייך ונחשוב יחד מה עוד נרצה לעשות. אם לא, אז זה ממש חשוב להקדיש זמנים בנפרד רק לגדולים ולא לצלול לתוך הטיפול האינטנסיבי סביב הקטנים.

ארוחת ערב מה שאת מסכימה לה לבד

נגיד טוסט ולהכין לעצמה לשתות וכאלה

זה כבר לעצמו חצי שעה להכין ועוד חצי שעה לאכול;)

אפשר לתת לה להדבר עם חברה/סבתא/דודה עד חצי שעה אם זה מתאים

לעשות משימות של הבית-תכיני בגדים לכביסה ושהיא תכניס, להוציא ולתלות כביסה/להכניס למייבש, לטאטא את הבית, להכין את הכלים לשטיפת כלים(בלי ממש לשטוף רק שתנקה לך אותם מהלכלוכים/לארגן כלים במדיח)

מידי...

אבל שוב תודה!

חרוזי גיהוץ עם דפי דוגמה- לוקח שעותתת

טושטושים במקום לורדים

אצלי יש ארון יצירות - ארון בהישג יד עם דפים, פלסטלינה,  חוברות צביעה / יצירה/ צבעים/ מדבקות

שאפשר להשתמש בו חופשי והוא באחריות הילדות.  גם הסדר שלו.

הילדים שלי נהנים ממה שיש אבל מרגיש לי עלוב.

אצלנו יש -

לורדים

צבעים

צבעי קרש כאלה שטובלים במים

צבעי מים

גואש בקטנה כשאני במוזה

מדבקות אבל לא מידי מעניינות

מספריים שהם מאוד אוהבים לגזור

פלסטלינה או ברבצק עם מערוכים וצורות

חוברות עבודה

זהו בגדול

ערימת עיתונים לגזירה רץ אצלינו

חרוזי גיהוץ

קניתי לבנות רקמה פשוטה כזו עם חוטי צמר (גילאי 6-8) בהתחלה צריך ללמד אותן ולשבת קצת, עכשיו הן כבר משחילות לבד במחט ומסתדרות מעולה!

מחוררים של צורות, סלוטייפ, מהדק

דבק חשמל, מקלות ארטיק, מנקי מקטרות, לבד, עיניים זזות ליצירות מומצאות 🤭

תודה! נשמע מעולה!

אצלי יותר קטנים.. אבל מה הקטע של הדבק חשמל הזה?

הבן שלי על שבוע חוזר עם יצירות עם דבק חשמל😂

לא הכרתי את הדבר הזה

יש בהכל בשקל גלילים עם נצנצים צבעוניים...

ילדים נורא אוהבים את זה

זה כיף

והוא באמת מאוד אוהב את זה.

נקנה בעז"ה

עזרת ממש! תודה!!

יש לה ערכה מקצועית להכנת צמידים זה מעסיק אותה מלא

חרוזי גיהוץ

ציור עם צבעי מים/ סתם רישום עם עיפרון

קוראת ספרים

קוראת עיתון אותיות

סבתא שלה מלמדת אותה סריגה בחוטי טריקו אז מתאמנת על זה

כותבת ביומן שלה

ממציאה תנועות ריקוד לשירים שהיא אוהבת

מקליטה פודקסטים (המצאה שלה חחחחח או שהיא מקריאה סיפור אמיתי או שהיא ממציאה מעצמה מה נחמד שאפשר אחר כך להשמיע לאחים הקטנים לפני השינה).

מצלמת סרטונים (איך להכין משהו/יום בחיי עם דיבוב סתם לעצמה) ועורכת אותם.

חוץ מזה יש לה כל מיני ערכות של יצירות שקיבלה פעם ואחת ל פותחת ועושה.

כמה פעמים ראיתי אצל הילדים שלי שהם אומרים 'משעמם לי' אבל בעצם מחפשים משהו אחר - רעבים, רוצים זמן איתי, וכדו'. ואז כל הרעיונות שהייתי להם לעשות נפסלו, כי זה לא באמת מה שהם רצו.

אני לימדתי אותם שיש כל מיני סוגים של 'משעמם לי'. יש משעמם לי שאני רעב, יש משעמם לי דמתחשק חי משהו קטן לאכול, יש משעמם לי שאני רוצה שתעשי איתי משהו, יש משעמם לי שאני רוצה לשחק ואין לי עם מי, יש משעמם לי שאני לא יודע מה לעשות.

אז קודם כל אנחנו מנסים להבין איזה 'משעמם לי' זה הפעם.

ואם זה באמת משעמם לי שאני לא יודע מה לעשות, אז אני יכולה לעזור לחשוב על רעיונות, אבל בסוף האחריות היא על הילד. לפעמים הרעיון שאני מציעה לו זה שנביא דף ונכתוב כל מיני דברים שהוא אוהב לעשות, ואז זה יוכל לשמש אותנו גם ב'משעמם לי' הבא שהוא לא ידע מה לעשות.

הילדים פורחים עם רעיונות משלהם ואני לא מעסיקה אותם

רעינות  - יצירות למיניהן / פליימוביל/ פאזלים / בובות פרווה/ בובות של בנות כאלה כמו עם עגלה 

יש להם תיבה כזו גדולה לכל אחד עם משחקים והם מפתחים ממש יפה את הדמיון לבד ועושים חיבורים מאוד מעניינים 

גם כשמציעה לה למצוא לעצמה תעסוקה וגם כשמציעה לה- שום דבר לא מוצא חן בעיניה, כנראה כמו ש @בארץ אהבתי כתבה, יש כל מיני סוגי שיעמום... אבל מה שהיא כן רוצה לעשות זה דברים שבד"כ אנ ילא ממש מאפשרת- גואש, פלסטלינה וכו'- גם כי זה נורא מלכלך ואין לי סבלנות לשבת איתם, וגם כי הקטנה מכניסה לפה...

אנ ימרגישה שהיא קצת בודקת גבולות עם בהרבה תחומים, וגם בזה. היא רוצה בכוונה דברים שאני לא מרשה כדי לראות איך אגיב... גם באוכל זה ככה... אבל זה נושא אחר.

@מתואמת באמת אתמול עשיתי איתה רשימה מה אפשר לעשות כשמשעמם- והכל היה הצעות שלה. ברגע האמת זה לא מספיק מעניין אותה.

בכללי היא מאד יצירתית ויש לה ידיים טובות, אבל אין לי פנאי וסבלנות לאפשר לה יותר מידי בתחום... אם היא היתה אוספת אחריה, ניחא. אבל כשהכל נשאר לי והיא חוטפת עצבים כשאני רק מבקשת שתאסוף- זה מוריד לי את החשק. (זה גם קשור לכך שהשפעת הריטלין נגמרת בשעה הזו ובלי קשר מצריכה ממני הרבה אורך רוח)

@באורות החברות שלה לא גרות קרוב לכאן. היא כן משחקת עם האחים שלה כשהם פנויים, אבל לא תמיד יש להם חשק. וגם גינה עכשיו לא מתאים כי ממש קר...

@אמאשוני ממש מתחברת למה שכתבת על הפניות אליה. פשוט אין לי כבר סבלנות. זו ילדה שדורשת ה-מו-ן ובאיזשהוא שלב כבר נגמר לי... לפעמים עוד לפני שהיא מתחילה להתלונן...

אני באמת צריכה לתת לה יותר זמן איכות שלא קשור לכל התורים שיש לה כל שני וחמישי... (כשיש לה תור לרופא אני עושה מזה כבר יום כיף, אבל נראה לי שהיא צריכה יום בלי סיבה, סתם כך...)

ציור לפי שלבים וקיפולי נייר נראה לי ממש מתאים! וגם ספורט- את זה כןולנו עושים פעם בשבוע בערך... והלוואי שהיה לי אומץ לתת לה לרקום- בגן היא עושה את זה מצוין!

@בשורות משמחות לא תמיד יש לה חשק לעשות עבודות בית. כשהיא עושה- היא אלופה בזה! וכשהיא לא רוצה זה סתם עילה לויכוחים...

@משמעת עצמית אם החומרי יצירה היו בהישג ידם של הילדים שלי- אוי ואבוי איך הבית שלי היה נראה... בד"כ אני מביאה רק בהשגחתי.

עכשיו למשל הגדולה עושה "חוג" לקטנים ומלמדת אותם להכין סימניה כמו שהיא למדה בביה"ס- וכולםן נהנים. (במיוחד אני שלא חייבת לשבת איתם)

תודה גם למי שלא תייגתי! אין עליכן! 

אחרי שאני קוראת כאן אני מבינה שגם אני צריכה יותר סבלנות, אין איך לברוח מזה... וגם לתת לה יותר אחריות ואפשרויות תעסוקה.

איפה קונים ערכת רקמה?

בכנות, שאת צריכה להכיר בכך שעברת שלב בהורות.

היא כבר לא ילדה קטנה, ולשחק עם האחים הקטנים יכול להיות נחמד אבל גם לעורר טריגרים ולאבד עניין.

אני מבינה שכל הטיפולים והדברים שאת לוקחת אותה זה מעמיס ממש.

אם בדרך אל וחזור את מתייחסת אליה ולוקחת אותה ליום כיף, לא הייתי מעמיסה עוד זמן,

אלא חושבת איך לקלוע יותר עם הזמן שכן יש לכן יחד שהיא תרגיש שממש רואים אותה בזמן הזה.

לגבי תעסוקות, כמה עוד תצליחי למשוך בלי לתת לה תעסוקות של גדולים יותר?

נכון זה מלכלך, וזה מוציא מהדעת שהם לא מסדרים אחריהם, וזה גם מסביר מאוד למה היא נמשכת למחשב.

אבל אין מנוס. אז תצליחי למשוך בכח עוד כמה חודשים, ומה אז?

היא עולה לא'? אם כן אז בכלל זה הזמן לאפשר לה.

אולי לא בימים גשומים או קרים במיוחד,

אבל תנסי לחשוב מה אפשר לתת לה יחסית בחופשיות ושאפשר בקלות יחסית לשאוב או לטאטא.

למשל צבעי ידיים על משטח קרמיקה, גואש במרפסת עם בגדים שאפשר ללכלך (אנחנו מנקים שם פעם בשבוע ביום שישי ובהחלט יש מה לנקות..)

נשמע שהיא מסוג הילדים שצריכים להרגיש עם הידיים. להרגיש בגדול, בצבעים עזים. להרגיש שמשהו קרה עם התעסוקה.

טיפ מעולה זה להסתובב סביב בית דפוס ולחפש ערימות של פלקטים 70*100 אוספים ערימה מכובדת ואפשר להוציא לילדים בכמויות.

אנחנו משתמשים בזה המון ליצירות. יש לילדים מרחב להתפרע, לכתוב ולצייר בגדול עם גואש.

זה ממש נותן להם סיפוק ומבדיל אותם מהקטנים.

אני חושבת שכדאי לייחד זמן בשבילה כשהיא חוזרת מהגן ולא לחכות לערב, כדי שהיא קודם תקבל את מנת הצומי היומית שלה.

אפשר לספר לה סיפור ואז לעשות יצירה או פעילות כלשהי בעקבות הסיפור.

את יצירתית בטוח תצליחי לאלתר משהו.

וגם אם קשה לך איתה, אני חושבת שאפשר לאפשר לה מחשב. לא כל היום, אבל כן כמה זמן שאת צריכה שקט ממנה כדי להחזיק את היום. יש ילדים שזקוקים לזה יותר ופחות יודעים להעסיק את עצמם.

לא הייתי נמנעת מזה בכל מחיר.

דווקא כשהיא תגדל עוד קצת היא תהיה יותר עצמאית מחוץ לבית ותוכלי לשלוח אותה למכולת או להביא דואר או לחפש קרטונים ליד המכולת ולעדות מזה יצירה.. יש לי כל מיני יעדים לשלוח אליהם ילדים משועממים שיציאה החוצה לא תזיק להם..

אבל כרגע היא עוד קטנה בשביל זה אז צריך להעסיק אותה בבית.

תגידי, מה עם טטריס ומשחקים אלקטרוניים, בא בחשבון?

עוד כיוון זה לתת לה לגדל צמחים בגינה ולקשט את הגינה שלה.

בת ה6 שלי עכשיו מגדלת בצל. וזה חמוד כמה היא משקיעה במסביב.

כתבת שהיא רוצה גואש ופלסטלינה שאת לא מאפשרת -

אז תדעי שממש מבינה אותך, זה קשה הבלגן והלכלוך והלסדר אחכ.

אבל מנסיוני הקטן (קטן הרבה יותר משלך ועם ילדים בגילאים קטנים יותר, אז קחי מה שמתאים ממה שאני כותבת), בהתחלה באמת לא קניתי ולא אפשרתי, עד שהגיע הילד שהבנתי שאם לא אתן לו את זה, אז או שהוא יהיה הפוך, או שאנחנו נלך לריפוי בעיסוק, אז כבר עדיף להתחיל בבית.. ולמדתי לשחרר. למדתי לשים אותו לשחק ליד הברז (ולהחליף חולצה אחרי חצי שעת משחק בשקט), לתת לעשות פלסטלינה (ולהחזיק חזק שאחכ היא נדבקת לנעליים), לשחק בבצק קינטי (פחות מתפזר מחול קינטי ויותר מעסיק אותם לדעתי), לגואש עוד לא הגעתי, אבל צבעי מים, פנדה, חרוזים (קטנים יכולים להשחיל על מנקי מקטרות) וקונה בשבילם חרוזים לא עגולים שמתגלגלים אלא צורות אחרות, גזירות שונות, לקרוע ניירות, להדביק קרפים.. קליי, פסיפס, פייטים, רקמה וחרוזי גיהוץ אולי גם יכולים להתאים לגיל של הבת שלך. משתדלת לאסוף איתם/לדרבן אותם לאסוף (בעיקר בשביל החינוך ובשביל שאני לא אתעצבן שרק אני אוספת..) אבל בפועל לרוב אוספת בעצמי.

ועוד משהו לגבי הלסדר אחכ - בתכלס היא קטנה. רק היום אני מבינה כמה ההורים שלי אפשרו לי להתנסות באפיה במטבח בשקט ולפתח את היכולות (בלי להתייחס גם לגבורה שלהם להחמיא על כל יצירה הכנתי ולומר שהיא טעימה גם כשלא באמת) - בעיקר מהצד של הארגון ושטיפת כלים. כשהייתי מסיימת זוכרת את עצמי שהתעייפתי ורק רציתי לגמור והלשטוף כלים ולגמור לארגן את המטבח לא הייתי מסוגלת לזה באותו רגע (והם לא העירו לי על זה, אחרת זה היה בטח גורם לי לחשוב פעמיים לפני ההתנסות הבאה)

פעם קראתי משהו שלקחתי איתי,

צריך לדעת פשוט להשתעמם.

מותר לפעמים לשבת בלי לעשות כלום,

וזה נהדר לדעת לעשות את זה בכל גיל,

לכן זה טוב כבר מגיל קטן ללמד את הילדים להשתעמם.

זה לימוד חשוב שנותן הרבה בחיים- בזמנים של המתנה ( לאוטובוס או ללידה, לא משנה בדיוק מה גודל ההמתנה)

לדעת שלא תמיד חייבים לעשות משהו.

הזכרת את המחשב.

ממה שאני אולי מבינה יש לכם זמן מוגדר שבו מותר מחשב. ואח"כ לא. הבנתי נכון?

אם כן אז א. אשריכם.

ב. למחשב יש נטייה לכבות את המח. אחריו קצת קשה לחזור לתעסוקה עצמית.

אולי אפשר להעביר את זמן המחשב יותר לערב. ואז המשעמם לי יגיע כבר לקראת ארוחת ערב.

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.

והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.

אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.

בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?

פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.

והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל

גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.

אבל:

דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.

דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.

הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:

"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)

ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.

הכנה לראש השנה - להכתב לחיים

שיוכח אחרת

(מקווה שמדייקת ושהבנתי את דבריה)

שכשאין שופר בר"ה בשבת, זה יכול להיות סימן לא טוב אבל גם יכול להיות סימן טוב מאוד.

ואת באמת עוד מקשיבה לחדשות הללו?

לפי החדשות מדינת ישראל הייתה צריכה כבר לחוות עוד 3 מלחמות גדולות ולהיחרב.

בנוהל של החדשות מריצים את המילה "מתקפה", ככה הבנתי והפסקתי לתת לזה את הדעת.

יוכיחו כל הפעמים שארגנתי את הממ"ד וקניתי, ושמתי, והכנתי, וניקיתי- ובסוף כלום

כמו השנה זה סימן למאורע גדול שיקרה בשנה זו.. אין התייחסות אם אני לא טועה לאיזה סוג של מאורע..

בעז"ה שנזכה שתהא שנה טובה עם מאורעות גדולים וחיוביים ומשמחים! שנה של פריצת האור וזריחתו על כל עם ישראל!

עושה מאד טוב לנפש.

שנה שחל בה ראש השנה בשבת - יכולה להיות טובה או רעה ח"ו, תלוי בשמירת השבת והתחזקות בה, שאז השבת נעשית סניגור!

שכל שנה יכולה להיות טובה או רעה...

כמובן שלהתחזק בשמירת שבת זה חשוב מאוד, אבל לשים לב שלא נסחפים אחרי כל מיני ספקולציות...

(לא מדברת עלייך אלא בכללי)

ד"ר רוני איצקוביץ

עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים

אבל נראה לי שהוא לא זול...

יקרנית בטירוף

אבל שווה כל שקל.

ערבי. באשקלון

עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.

הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו

אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...

הערבים שטיפלו בילדים שלי

היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם

וזה תחום קשה

הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד

לק"י

אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.

לק"י

והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.

ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!

(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).