האמת שאם אין להם לשלם לכם את החודשי אני לא מאמינה שיצוצו פתאום 40-50 אלף שח

ואני חושבת שהכי טוב זה לבקש מהם להתפנות

הם משלמים חשבונות לפחות? יש לכם צ'ק בטחון שניתן להפקיד כנגד החוב?

העניין הוא שאם הם לא משלמים - זה אומר שאתם משלמים את המשכנתא על הדירה מה שאומר שיש לכם עוד הוצאה חודשית (במידה ויש עליה משכנתא)

האם אתם מוכנים לתרום סכום כזה כל חודש? 

אל תתעצבני עליו שהוא לא מצליח להוציא את הכסף. במקום להיות נגדו תהיי איתו

זו סיטואציה באמת לא נעימה לעמוד בה

והוא צודק, אבל גם אני צודקת! זה הכסף שלנו!

השוכר כל הזמן אומר שהוא אמור לקבל תרומות או משהו כזה, אבל בינתיים הוא לא מקבל.

ולא בא לי לתרום להם את הכסף שלנו!

את צודקת שלא כדאי לי להתעצבן עליו, והוא באמת די חסר אונים,, אבל קשה לי לא להתעצבן עךיו, כי הוא זה שאחראי על זה.

ועוד השכרנו להם במחיר שנמוך בהרבה ממחיר השוק!!

ואם אין לו איך לשלם שכירות של חודש איך ישלם 40,000????

אני חושבת שכדאי להגיע איתם להסדר\ פשרה כל שהיא

סליחה על הנחרצות אני לא חושבת שלהבא הייתי משכירה נכס למשפחה בת 12 נפשות 

אולי הייתי צריכה להוסיף "אלא אם הם מליונרים" חשבתי שזה ברור כהמשך ישיר לסיפור הפותחת

כוונתי הייתה שלמשפחה עם 12 ילדים בלע"הר ללא הוכחת הכנסה לא הייתי משכירה את הבית, מה שאולי אולי הייתי עושה עם זוג וילד 

אולי

אם את רוצה שהבית שלך יהיה שמור בלי נזקים לא בטוח שהיית מכניסה משפחה של הרבה נפשות,

גם אחרכך במקרים לא פשוטים כמו המקרה של הפותחת, יותר קל לרחם.

בקיצרו ה לא הנושא של הפותחת, אבל לפסול לפי מספר ילדים זו ממש לא כוונתי

קשה להשכיר דירות. הגודל תלוי מגזר כן?

אבל בלאי של הבית גדל ככל שיש בו יותר ילדים וזה נלקח בחשבון ע'י בעלי דירות בהחלט

ומאוד מובן.

ממש כמו שקשה למשפחות לתת בית *לשבת בלבד* למשפחה מרובת ילדים.

בני אדם לרוב חרדים לרכוש שלהם, וזה מובן.

כשהקטנים נולדים - הגדולים כבר מחוץ לבית.

אם במסגרות של פנימיה- אולפנא/ישיבה,

צבא, שירות לאומי, דירת סטודנטיות וכו'..

והכי נשמע לי מתאים לסיטואציה- מתחתנים.

לכן בדכ זה לא שיש 12 ילדים בבית בבת אחת. 

אז חבל על העצבים.

מה את מצפה מבעלך לעשות שהוא לא עושה?

להיות אסרטיבי בכזאת סיטואציה זה לא פשוט בכלל.

אולי אם היית עושה את זה במקומו היית מבינה שתכלס הידיים שלכם כבולות וזה לא קשור לאסרטיביות.

לא מבינה את הדגש על יראי שמיים, אנשים ישרים יש חילונים ודתיים ואנשים בקשיים כלכליים יש חילונים ודתיים.

אם אין להם כסף לשלם שכ"ד זה לא קשור למורא שמיים.

בכל אופן, אין לכם ממש מה לעשות חוץ מלנסות להוציא אותם מהבית בדרכים עוקפות. אולי תגידו שאתם מתכננים שיפוץ או משהו. חוקית אי אפשר לגעת בהם ואי אפשר לפנות אותם.

אז אם אתם מצליחים לפחות שהחוב לא יצטבר זה גם משהו, ואח"כ דרך הידברות ולחץ לנסות לכסות חלק מהחוב.

אם אתם מאמינים שתראו את כל הכסף זה כנראה לא יקרה אלא אם באמת המצב הכלכלי שלהם הורע באופן זמני מאוד והם עקרונית משפחה בעלת הכנסה גבוהה והם יעלו על הגל חזרה יחסית מהר (תרחיש פחות סביר אבל אולי.. יש גם מצבים כאלו)

בעלי אדם עדין ובא לי שפשוט יצעק עליו. אבל אני מבינה שזה מאוד לא נעים.

אני לא מבינה איך הם מעזים לא לשלם לנו.

הם חושבים שהם יכולים לגור בחינם בבית לא שלהם?!?!?!

בעלי אמר שבגלל שהוא ירא שמיים הוא בטוח ישלם מתישהו. למרות הקושי הכלכלי (שהוא לא זמני).

הוא מנסה להשיג כספים כבר המון זמן.

אבל אתם כן צריכים לחשוב מה אתם עושים הלאה ומה הצעד הבא

( וללמוד להבא לקחת צ'קים חודשיים וצ'ק בטחון )

אם כבר, הוא היה צריך לפנות לגמח

השאלה היא אם הם יקבלו הלוואה כזו

ואם יש להם בכלל איך להחזיר

מתי מסתיים החוזה שלהם?

תוציאו את הדירה להשכרה קצת לפני. תכניסו אנשים לבית, ותודיעו להם על פינוי קצת לפני שיתארגנו על עצמם

 עם כל כאב הלב, את לא יכולה להרשות לעצמך שישארו שם לנצח

למה אתם חושבים שהם יראי שמים?

כי יש להם כיפה על הראש? כי יש לה מטפחת?

לצערי כיפה ומטפחת זה לא הוכחה ליראת שמים.

מכירה מישהו שהיה שואל: הוא רב דתי?

אל תבנו על זה שיחזירו לכם את הכסף כי יש להם כיסוי ראש

יש גם נבלים ברשות התורה.

לגופו של עניין, אם אני לא טועה עד שנה ממתי שהפסיקו לשלם חוקית אתם יכולים לתבוע מהם בבית משפט לצאת מהבית.

אחרי שנה יש להם חזקה כיוון שאתם לא דרשתם את שלכם, ולכן הייתי מנסה בדרכים אחרות- אולי לתבוע בדין תורה, אולי לדבר עם הרב שלו.

לא נעים אבל הייתי דורשת שיצאו מהבית עד סוף החודש אם לא מחזירים את כל הסכום.

לדעתי זה רק ילך ויחמיר והם לא יחזירו לכם את הכסף בכלל......

אל תחכו ותאמינו עוד רגע אחד.

מי ששילם עד עכשיו ימשיך לא לשלם. הם מנצלים את טוב הלב שלכם.

זאת דעתי הקטנה. אבל מנסיוני לצערי.

עם עוד' מה לעשות

מה החוק מציע לכם במקרה כזה.

אם יש לבעלך הרגשה לא נעימה לפנות משפחה גדולה כזו תציעי לו ללכת לרב ששניכם סומכים עליו ולעשות שאלת רב כי ממך זה נשמע מצב דיי מורכב, הרב צריך לשמוע את שני הצדדים גם שלך וגם של בעלך. 

ומעיק

אפשר אולי הוצאה לפועל

אבל זה באמת עניין קשוח ומסובך

יש דרך נוספת אם הם שכירים- לקבל את הכסף ישירות מהמעסיק.

תנסו לפנות לעורך דין.

וכדאי מאד לדעת להבא לא להשכיר דירה אם לא מקבלים צ׳קים דחויים מראש! זה ממש ממש חשוב!

החוק נותן יותר תמיכה לשוכרים (כדי שלא יזרקו לרחוב) מאשר לבעלי הדירות.

צריך לעשות מראש צעדים חשובים כדי לא להקלע למצב כזה:

1. לבחור שוכרים שיש להם תלושי משכורת מסודרים+ ערבים עם תלושי משכורת מסודרים.

2. לקחת צ׳קים דחויים מראש לכל התקופה.

3. יש חברות שנותנות מעין ביטוח (בתשלום)/ ערבות, למשל wecheck. אפשר מראש לגלגל את התשלום על השוכרים.

שזה מקרה אבוד בהכרח וחבל גם לייאש אותה

זה הנכס הפרטי שלה שהיא משלמת עליו משכנתא

אולי זה לא כזה פשוט, אבל לא יכול להיות שזה גם בלתי אפשרי 

לפי חוק הגנת הדייר, מניסיון.

יש דרכים לפעול אבל זה מאוד יקר וארוך ולא משתלם ולא יראו מזה בסוף את הכסף בכיס.

דרך הוצאה לפועל זה גם תהליך ארוך וגם בטוח יש גופים אחרים חזקים יותר שהדיירים חייבים להם כסף. אז התור שלהם לא יהיה בהתחלה.

וגם בסוף כשאין נכסים לעיקול אין איך לפרוע את החוב אז זה לא באמת עוזר..

גם כשיש משכורת ברובה המוחלט אסור לגעת.

בקיצור כשאין לאנשים כסף לשלם שכ"ד זה די אבוד.

זה לא שהם לא רוצים, אין להם.

מכירה את המצב הזה, הדבר הכי חשוב לעשות זה לא לתת לחוב להתנפח. אם מנסים לפנות אותם דרך פנייה לערכאות זה יכול לקחת שנים ולבינתיים החוב תופח ועולה.

עדיף לגרום להם לעזוב מרצונם כמה שיותר מהר.

נכון מאוד.

לצערי מניסיון של שני חברים שלנו שהיו באותו מצב, אין ממש מה לעשות, חוץ מליגרום להם איכשהו לצאת מרצונם.

באו הוצאה לפועל הוציאו אותם מהדירה+ חויבו להביא למשכיר את הכסף+הוצאות בית משפט

לבעלי היתה דירה יחד עם גרושתו (היא קנתה אותה לכן לשון עבר).

לפני 3 שנים נכנס לשם שוכר,

שעל ההתחלה אמרתי לבעלי שהוא לא נשמע לי (כבר משיחת הטלפון).

בהתחלה שילם איזה כמה אלפים,

ומאז... דממה.

הדירה לא היתה ביישוב שלנו. ופשוט האיש לא משלם.

והדירה מוזנחת שאין דברים כאלה (בעלי הלך פעם לראות).

שיגענו אותו ואת עצמנו (כן, לקחתי על עצמי להיות תקיפה אתו ולא עזר לי. בדירה של בעלי וגרושתו... החיים מצחיקים לפעמים)

את הכסף לא ראינו.

החוב שלו צמח עד הסכום שכתבת ואפילו יותר.

פנינו גם לתביעות קטנות- זה גם הסתבך כי האיש פעם פה ופעם שם. התביעה לא הגיעה אליו.

כמה רבתי עם בעלי על זה גם.

היינו בתקופה לא טובה כלכלית (בעלי שילם מזונות גבוהים)

והרגשתי שהדבר הזה יושב עלינו ואוכל לנו כל חלקה טובה.

בקיצור,

את הכסף לא ראינו.

אז כמובן שלא המשכנו חוזה. זה חייב להיות ברור.

וספגנו את הטעות היקרה שעשינו (אגב, הוא הראה לכם תלושי משכורת? שלו ושל אשתו?

האם השכרתם את הדירה מראש בגלל מצווה ורצון לעזור?

מה היה שם מההתחלה?)

ו... שווה לך להיכנס לנושא אם את מרגישה שבעלך לא עושה כמו שהיית רוצה.

בתכל'ס מדובר רק בהשגת המספר וביכולת שלך להגיד בתקיפות עד מתי אתם רוצים את הכסף.

אגב, יש מצב שלדבר עם האישה יותר יעזור.

אבל שימו לב שיש מצב שהם יגידו לכם כן כן, הכסף יגיע והוא לא יגיע.

אז מכתב מעו"ד + תביעה בתביעות קטנות.

האמת? גם אני מרחמת,

וזה מאוד קשה לנהוג ככה במידת הדין.

אבל לפעמים זה הדבר היחיד שגואם לדינוי בפועל.

אולי כשיראו שאתם הולכים לתביעות קטנות, הם לפחות יתנו משהו, עוד לפני הדיון בפועל.

וכמובן שגם הייתי מגיעה לשם פיזית לבדוק את מצב הנכס.

12 ילדים זה המון. אם אין תחזוקה שוטפת ברמה טובה, יכול ממש להיגרם נזק לדירה.

ואגב, כשיש תקלות במים, במזגן וכו, הם באים אליכם?

האמת היא שביום שישי התקשרתי לאשתו והרגשתי ממש לא נעים, אז אמרתי לה שזה לא בסדר ושאנחנו חייבים את הכסף, אבל לא העזתי לדבר בחריפות.

בעלי היה לפני פחות משנה בדירה והוא אמר שהיא נראית בסדר.

ובבעיות בדירה אנחנו מטפלים. אמרתי לבעלי שלא נטפל בזה עד שהם ישלמו, אז הוא אמר "אני לא משאיר משפחה עם נזילה בבית".

מולם.

מבינה את ההרגשה

אבל לא להשאיר משפחה עם נזילה בבית, הם לא ימותו מזה וגם לא ירעבו

אם זו ההתנהלות שלו אז הדירה הזו חד משמעית גמ"ח

והכסף לא יגיע

צריך לשנות סוויץ'

ממש.

היכולת שלך לדבר בהגינות עם האישה, למרות כל מה שאת עוברת מולם בחודשים האחרונים- זה שאפו אמיתי.

תראי, תביעות קטנות זה עד 40 אלף אם אני לא טועה.

או משהו באזור הזה.

ככה ששווה להתחיל תהליך מעכשיו.

להודיע להם שאם עד התאריך הזה והזה הם לא ישלמו לפחוץ x מהסכום,

אתם תפתחו בהליך תביעות קטנות.

אני די בטוחה שזה ילחיץ אותם ושהם יקחו אתכם השרבה יותר ברצינות.

אתם פשוט צריכים לגרום להם להבין שאתם הראשונים בתןר בתשלומי חובות (כי בהחלט יכול להיות שיש חובות נוספים למוסדות לימוד וכו').

ו.... כן.

הייתי אומרת לבעלי שאני מעריצה אותו על מידת החסד הזו,

אז הןא יכול להמשיך ולדאוג להם לתיקונים וכאלה כמידת החסד,

אבל אני בינתיים מידת הדין, ולכן אני אפעל כדי שנראה את הכסף.

בקיצור,

לגרום לבעלך לשנות גישה זה יבזבז לך זמן וכוח.

בינתיים נסו להגיע לפשרה.

ואולי זה ידרוש ממך לחפש עו"ד ולפתוח תביעה בתביעות קטנות (עשיתי את זה בזמנו, בדירה של בעלי וגרושתו).

זה הכי מעצבן שיש. צודקת.

ועם זאת,

יש לי מן מחשבה שאומרת, שכשאדם מוחל על כספו, מי יודע על מה מוחלים לו מנגד?

סבתא שלי, שתהיה בריאה, יש לה נכס בירושלים, והיא לא לחצה על תשלומים.

חודשים שלא שילמו לה והיא מחלה.

ומדובר באישה בולדוזר ולא פראיירית.

אבל... לא דומה מצב של משפחה עם ילדים, למצב של סבתא.

רק שאני תמיד הערכתי אותה על הנתינה הזאת ולכן יכולתי לספוג את ההפסד של הכסף 

מה עם להפעיל את הערבים?

אבל לא בא לי שזה יהפוך לעוד מריבה.

הדגש הוא על מבט קדימה.

מה שהיה היה.

עכשיו את רוצה לדעת כדי לפעול בעתיד.

כל עוד ההסתכלות היא אחורה- מה עשית ומה לא עשית, כל שאלה כזאת תטמון בחובה אשמה

ולכן היא יפעל מתוך מגננה ושלום למריבה.

תשבי, תסבירי לו, דברי איתו,

תתחילי מכל הדברים הטובים שהוא עשה בקשר לנושא (נגיד עצם זה שיש לו/ לכם דירה והוא מנסה לקבל הכנסה פאסיבית, או שהוא עד היום טיפל לבד ובטוח זה מלא כאב ראש ולא נעים)

תגידי לו שאת מרגישה שהנושא נהיה מדי מורכב כדי שרק אחד יטפל ואת רוצה גם לקחת חלק כי שניים זה יותר מאחד וכו וכו.

תחליטו שלמרות שזה טריגר מטורף אתם מנסים שכל שיחה וכל דיבור בנושא יהיה בצורה לא מאשימה אלא מקדמת.

אפשר נגיד לעשות משחק שכל פעם שמישהו נופל לאשמה או מרים את הקול על השני הוא למחרת מדרג מ1-5 כמה הוא היה לא בסדר בביקורת שלו והוא צריך לפצות את השני לפי מחירון מוסכם.

נגיד 1 זה נשיקה או פתק סליחה ו5 זה ארוחת ערב שחיתות או דברים שווי ערך לזה...

ככה גם כשיהיו מריבות תדעו לצאת מזה.

כי כשמנסים ממש לא לריב או שלא מצליחים לקדם כי מפחדים לעשות צעדים או שבסוף הכל מצטבר זזה גם לא טוב.

רעיונות מעולים.

קודם כל להבין איפה אתם עומדים

האם יש צק ביטחון?

האם הם משלמים ארנונה/מים/חשמל? וזה לא חובות שגם נרשמים על שמכם?

האם יש ערבים?

האם הם מוגנים בחוג הגנת הדייר?

ואחרי שיהיו לכם את התשובות- לחשוב איפה מתחיל החסד שלכם- אם בכלל

אתם עלולים למצוא את עצמכם במצב ממש בעייתי

להכין חוזה שמבהיר את כל הנ"ל

(לנו לדוג יש יש גם צ'קים ביטחון לרשויות

גם תקים פתוחים לערבות השכר דירה

וגם ערבים שחתמו על החוזה ועל הצ'קים...)

החוזה מבהיר מראש את התנאים בכל סיטואציה

וגם- ביררנו מראש מה ההכנסות והאם הם יכולים לעמוד בתשלומים

כדאי לדבר איתם בהכי טכני- לשאול מה התוכניות שלהם?

מאיפה נם מתכננים להמציא סכום חודשי שכזה בשותף- עוד לפני  השלמת החוב רטרואקטיבי

כשמרגישים שמגיעים למבוי סתום, ונתקעים באותו קיר שוב ושוב, ולא רואים מוצא, זה כנראה הזמן המתאים להרים עיניים למעלה ולזכור שמי שמפרנס אותכם ונתן לכם את הדירה הזו, הוא גם אחראי לפרנס את אותה משפחה שנמצאת גם היא במצב לא פשוט בכלל. 

זה הזמן להעביר לה' יתברך את הכפפה ולבקש ממנו שאיכשהו, כמו שרק הוא יודע, יסדר ת'עניינים לטובתכם ולטובתם.

(וכל זה לא סותר כמובן את העובדה שבדיעבד, אתם למדתם כמה לקחים מן הסתם מהסיפור הזה, ובפעם הבאה שתשכירו תדעו להימנע ממצבים כאלה) 

חודש אדר- שבו הכל מתהפך לטובה, וגם לכם יתהפך לטובה ואולי אפילו תראו בצורה ברורה איך הכל היה לטובה.

אמן על המשפט האחרון!

אני מתרגשת!!

איך חזרת פתאום?

התנתקתי לפני מלא זמן...אבל לא מצאתי מקום טוב יותר לשאול שאלה כזו...

אנחנו גם משכירים דירה ונראה לי זה הפחד הכי גדול של משכירים: ששוכרים לא ישלמו.

כי זה באמת מאוד בעייתי לפעול מולם ולהשיג את הכסף.

כמה דברים יש לי להגיד לך:

1. מציעה שבחתימת חוזה הקרובה, אם הם ירצו להמשיך לבקש שיקים מראש + שיק ערבות של גורם אחר

2. לפנות לרב ולשאול אותו אם לפחות בינתיים דמי השכירות שהם לא משלמים יכולים להיות כמו מעשרות שלכם.

ואז תוכלו לא לשלם מעשרותבתקופה הזו שיש לכם פחות הוצאות.

3. אל תהפכי בעיה כלכלית לבעיה של שלום בית. אם בעלך מטפל בזה שחררי!

נמוכות ממש.

שאם הסכום הזה לא יחזור זה יהיה המעשרות שלכם לשנה או השנים הקרובות כביכול.

כי בסוף זו כנראה משפחה ענייה שאפשר לתת לה מעשרות

מציאות קשה ומורכבות ממש, חיבוק ♥️

1. כתבו לך על חוק הגנת הדייר אבל בחוזה שכירות נפוץ רגיל, מחריגים במפורש את תחולת החוק הזה (כלומר הוא לא יגן על הדייר);

2. אמרו שיהיה ארוך אבל הליך ייחודי *מהיר יחסית לאחרים* נקרא תביעה לפינוי מושכר וזה שונה מהליך רגיל.

בכל מקרה לפנות לעו"ד

האם יש דרך לקבל את הכסף מלבד תביעות קטנות? כי בתביעה רגילה שכר טרחת עו"ד לא שווה את הנזק

בשם שציינתי מעלה.

ועו"ד שמתעסק בפינוי מושכר יידע לתמחר עבודה לפי גובה השכירות, הם לא הראשונים שהשכד נמוך

אבל הוא יידע, אני לא מתעסקת בזה

ואז התברר שהרבה יותר שווה לפנות לתביעות קטנות, כי שכר הטרחה של העו"ד יוצא יקר 

זה פשוט לא בסדר מה שהם עושים לכם. בסוף זה מגיע לאוכל ולמים שלכם. הם פשוט מכריחים אותכם להתמודד עם זה שלהם אין כסף. אני חושבת שכדאי לכם להסביר לו שזה גזל גמור על גבול הגנבה.

אמרו לך המון דברים טובים ונכונים.

מקווה בשבילכם שיגמר בקרוב. 

גם טכנית אבל גם ברמה של מה ששאלת.

בעלי קצת דומה לבעלך.. גם עדין. יש לו לב טוב. זה מתנה מופלאה!! ואני ואת הראשונות שמרוויחות בזה. וגם אמון בסיסי בעולם- שלי שבור למדי לעומת בעלי שנקודת המוצא שלו כמו בעלך, אנשים בבסיסם הם יראי שמיים, לא יגנבו וכו.

אז דבר ראשון מבינה את התסכןל שלך. ואגיד לך שהרוגע שאת מקבלת מזה מחוץ לסיפור הנוכחי בחיים המשותפים שלכם- שווה המון כסף. באמת. זה מה שאני אומרת לעצמי בסיטואציות דומות.

דבר שני לדבר את זה בכנות ביננו. אנחנו עשינו שיחה בשלב מסוים שהובהר שאני ה'סוחרת' מבין שתינו. זה מצריך מיומנויות תקשורת מפותחות, זוגיות יציבה כדי שלא ירגיש מזה דפוק ובהתחלה היינו נופלים בזה הרבה כי כל נסיון שלי לקחת את המושכות לידיים אפלו לבקשתו היה נגמר בתחושת הקטנה שלו עי אשתו האסרטיבית... לקח לנו ממש זמן ללמוד את זה אבל בסופו של דבר גם הוא מרוויח לא רק כלכלית אלא שפנוי מהענינים הללו בשביל בעלי כל שיחה עם שוכר היתה עול נפשי כבד.. עכשיו זה ירד ממנו.

והוא מאזן אותי. מזכיר לי שבמידה שאדם מודד כך מודדים לו וכו..

לגבי הענין עצמו- אם אכן מדובר באנשים דתיים ועלה כמו שמצטייר, משפחה עם 12 ילדים.. בלי הכנסה מי יודע מה הם בבעיה. עכשיו אתם יכולים לנסות לפנות אותם, או לפנות לתביעות קטנות. תחנות הצדק טוחנות לאט, החוק מאד מגן על שוכרים... זה באמת נליכים מיאשים..

אבל אם כבר אתם במקום הטוב והחומל - אני הייתי פונה לקופת הצדקה השכונתית או יישובית, לא יודעת מה יש אצלכם.

חתמנו ערבות פעם ובסוף קופת הצדקה היא זו שהחזירה לנו מה שנאלצנו לשלם אמנם בפריסה איטית אבל בסוף החזירה, תביני שמי שלא משלם שכר דירה בהנחה הסבירה שנתן צקים והצקים שלו חוזרים מן הסתם החשבון שלו במצב מחריד... , ואציין שההחזר שקיבלנו נעשה אחרי פניה שלנו מצידנו לקופה. אמנם אנחנו לא פשטנו רגל אם היינו נאלצים לשלם את סכום הערבות הזה היינו במצב חמור.

את מתארת שאין לכם הרבה הכנסות, יש לכם הוצאות מהדירה משכנתא ותיקונים.. אם תמשיכו לספוג תצטרכו אתם להיתמך כלכלית. אין סיבה שתגיעו לשם..

יכןלה להגיד לך שחברה שיש לה משפחתון תמת וכל שנה לוקח חודשים עד שלכולם יש דרגות וכו אומרת להורים בתחילת שנה- לאף אחד מאיתנו אין יכולת לספוג את הסבסוד של המדינה. זה תקופה, היא זמנית. כל אחד מכם ייקח הלוואה קטנה כדי שאני לא אצטרך לקחת הלוואה גדולה. זא מצב שבו מציבים את הדברים על השולחן. ללכת לשוכרים לומר להם תשמעו, אין לכם מאיפה לשלם. תכף אנחנו נצטרך להחזיר לבנק את הדירה הזו כי אין לנו מאיפה לשלם את המשכנתא. כדי שנוכל לפתור את הבעיה אנחנו פונים לקופת הצדקה

חשוב לומר שלהרבה קופות יש גם כח זא לסדר להם פתרון דיור אחר... ובמובן מסוים לתת גם לכם את התמיכה שאתם זקוקים לה.

בעלי באמת מאמין בטוב ליבם, זה משגע אותי, אבל באמת יש לתכונה הזו יתרונות...

ומכעיס.

אני רוצה רגע להתייחס לנקודה שכתבת שהם יראי שמיים, כי נראה שזו נקודה משמעותית בהתסכלות שלכם שמשפיעה על ההתנהלות מולם.

בעיניי זה לא רלוונטי לסיפור בכלל.

אני הייתי מסתכלת על זה דרך המשקפיים של בחירה.

לכל אחד יש בחירה, ויש אחריות על התוצאות של הבחירות *שלו*.

הבחירה להביא 12 ילדים היא שלהם, ולכן גם האחריות לדאוג להם היא עליהם. זה לא נפל עליהם משמיים ביום אחד, וזה שיש כאלו שרואים בכך אידיאל, לא פותר אותם מאחריות. יכול להיות שהם מרגישים שמותר להם כביכול, בגלל האידיאל, אבל בעיניי זה עיוות מוסרי ואני בטוחה שזה לא לפי התורה.

מצד שני, גם לכם יש כאן בחירה, בחירה איך להתנהל מולם ועד כמה ללחוץ עליהם. וכאן מגיע הקושי הגדול, כי בינך לבין בעלך יש פער בעניין הזה וזה מוביל למתחים.

וכאן השאלה איך מתמודדים.

אני רואה שתי אופציות:

1. מישהו מכם מוותר (מכל הלב)

2. מגיעים לפשרה ביניכם בהתנהלות

אני יודעת שזה ממש מורכב, כי זה לא עוד סתם מתח, עניינים כלכליים הופכים את זה לקשה יותר לגישור.

אבל בסוף, זה עוד פער, אומנם גדול ומשמעותי, אבל הדרך לגשר עליו היא כמו כל פער.

וגם כאן יש בחירה, או שאת בוחרת להבין את הצד של בעלך, להעריך את המקום הטוב שממנו הוא מגיע וללכת איתו לגמרי, מתוך הבנה שזה אומר שאת הכסף לא תראו, אבל מתוך החלטה שיש ערכים אחרים שחשובים. זו בחירה לגיטימית, שיש בה הרבה אור וראיית הטוב בבעלך ובסביבה, אבל כמובן שיש לה מחירים שהראשי שבהם הוא המחיר הכלכלי. ולכן היא מתאימה רק אם את מסוגלת לזה בלב שלם ממש.

מצד שני, זה גם ממש בסדר להחליט שההתנהלות הזו לא מקובלת עלייך. שהוויתור הכלכלי כאן כבד עלייך, שאת רואה בהתנהגות של השוכרים עוול מוסרי או כל סיבה אחרת שבגללה את חושבת שנכון לשנות את ההתנהלות מולם. ואז הפתרון הוא לדבר, לדבר, לדבר. לשקף לבעלך מה *את* מרגישה. מה חשוב *לך*. לא מתוך ביקורת על ההתנהלות שלו, להיפך. אפשר אפילו לפרגן על הטוב שאת רואה באיך שהוא בוחר להתנהל. ועדיין לשקף מה את מרגישה ורוצה. זה לא פתרון קסם, וזה לא אומר שיימצא פתרון מיידי לבעיה מול השוכרים, אבל אני כן חושבת שדיבור על הדברים מתוך כבוד והערכה אחד לשני, עוזרים לנקות את המרחב הזוגי, והרבה פעמים מאפשרים לנו להגיע לפתרון יחד, במקום להיות בעימות תמידי אחד מול השני

ממש קשה לחשוב על לוותר על הכסף הזה... זה המון כסף...

בעלי עדיין פגוע מאיך שדיברתי אליו אתמול.

הוא רוצה שאני אסמוך עליו ושאני אבין שאין לו מה לעשות בסיטואציה (כי הוא לא מסכים לפתרונות שאני מציעה, שפוגעים בשוכרים.)

והחלטה מה עושים מולם בהמשך.

קודם כל צריך להגיע להבנה של שסיטואציה במלואה

איך זה משפיע עליכם ומה ההשלכות.

זה בסדר גם להחליט שאתם עושים איתם חסד ונותנים להם עוד מרחב נשימה

אבל אתם צריכים לצאת מנק הנחה שהמצב לא ישתנה אם לא תשנו התנהלות- ולשאול את עצמכם כמה שאלות

האם אתם יכולים לחיית בלי ההכנסה הזו?

לא מה שכבר איבדתם... אלא הכספים העתידיים עד סוף החוזה

איך זה ישפיע על המצב הכלכלי שלכם?- זה משהו שאתם יכולים לעמוד בו?

עד מתי יש לכם את היכולת לתת להם מרחב נשימה-

מה בעלך מציעה לתווך הרחוק- מה התוכנית שלו- מעבר ל'תסמכי עלי'

האם אתם מוגנים בתום החוזה?

האם אתם מוגנים מול הרשויות (חשמל, מים, גז?- כי אם לא- הם לא יהססו לפנות להוצאה לפועל כלפיכם)

ממש כואב לקרוא את הסיפור שלך

אני ממליצה ממש ליווי של רב

ככה לא תרגישו שאתם לא בסדר כלפי המשפחה הזאת

והצדק של התורה הוא אלוקי

המון בהצלחה

לא קראתי את כל התגובות.

להורים שלי ולאחותי זה גם קרה עם אנשים יראי שמיים שהיו נראים צדיקים ומבתים מוכרים וטובים.

לצערנו גם עם צ'קים דחויים וערבים וכל מה שתעשי החוק להגנת הדייר חזק מאוד ולא הוגן כלפי המשכיר

העצה שלי ומעוד סיפורים שאני מכירה זה לנסות בכל דרך להוציא אותם מהדירה.

את הכסף הלוואי ותראו יום אחד אבל לפחות שזה לא ימשיך. זה לא גמ"ח או טובה קטנה. זה כלכלת המשפחה שלכם ועסק לכל דבר. את תרומות הצדקה שלכם זכותכם לבחור למי וכמה לתרום-אף אחד לא יכול להכריח אתכם וזה לא הסיפור.

זה קשה מאוד ולא פשוט במיוחד שזה משפחה וילדים.ליווי הלכתי ומקצועי יכול מאוד לעזור.

המון בהצלחה ומתפללת שזה יהיה מאחוריכם ושתראו את הכסף. המון כוחות!!!

וגם ממה שהבנתי מפה זה לא כזה פשוט...

אולי באמת ליווי הלכתי יעזור לבעלי.

בעריכת דין, ומבין בהוצל"פ.

הוא אמר לי שהדרך הכי טובה ויעילה בבילכם היא לפנות ישירות להוצל"פ עם החוזה שיש ברשותכם.

תצטרכו לתת תצהיר, ואז למסור את התביעה למשכירים.

אם הם לא יגיבו תוך x זמן אז ייפתח תיק וככה תוכלו לגבות.

הם יוכלו לדרוש להעביר את זה לביהמ"ש.

האיום בהוצל"פ אמור להספיק כדי שהם יתארגנו על הכסף, או לפחות על חלקו.

מה גם שבהוצ"ל יש ריביות.

בקיצור, שווה להזהיר אותם שאתם חושבים בכיוון.

זה, באמת בהנחה שאת ובעלך הגעתם לשוקת שבורה והשוכרים מתעקשים לא לשלם.

שיתייעצו האם אפשר הוצלפ במקביל לתביעה לפינוי מושכר

הולכים על הדרך הפורמלית והארוכה שלבנתיים מחמירה את הנזקים.

מה גם שברגע שיגידו להם את המילים "הוצל"פ" או עו"ד, גם הם יתייעצו עם עו"ד ויבינו שהזמן והחוק משחקים לטובתם.

למי שאין כסף, הוצל"פ זה לא איום.

הרבה יותר עדיף לומר שסבתא באה לגור בבית הזה וזה מנוי וגמור ולהתחיל התאמות של הבית.

לקבוע עובדה בשטח שעוד חודשיים מהיום היא נכנסת.

לבוא למדוד בשביל להזמין ריהוט, לשלוח כל מיני אנשים שיכנסו לבדוק התאמות,

לזרז אותם בכל דרך להבין שרציניים לגבי הפינוי שלהם..

חוץ מלהוציא להם את החפצים שלהם מהבית ולהחליף צילינדר שזה אסור בחוק, לעשות הכל כדי לגרום להם לצאת מיוזמתם בלי עו"ד ובלי פנייה לערכאות בשלב הראשון. אם יש עו"ד בתמונה זה יותר מסובך כי אף עו"ד לא יסכים להתלכלך על זה.

רק אם הם מתעקשים ושום דבר לא עוזר, רק אז אין מה להפסיד מלפנות לעו"ד ולעבור בדרך הפורמלית והארוכה.

אבל הם רשאים להיכנס לנכס ולפנות אותו מיושביו אם יש פסק דין.

וזה מה שהפותחת מכוונת אליו

אז אולי זה לא כזה מיותר

אני בעד מה שהצעת. לא יודעת אן הם ישתפו פעולה

אין לבעל הבית יכולת להגיד לי להתפנות כי סבתא שלו... אא"כ יש סעיף מיוחד בחוזה על כך.

ובפניה להוצל"פ אין צורך בעו"ד, לפחות בהתחלה.

הם פונים עם החוזה וזהו. 

ולא הבנתי למה השוכרים יחשבו שפניה להוצל"פ זה לטובתם? א. הוצל"פ גוף מפחיד מאוד ב. יש ריביות מצטברות\

יש את השיח בין השוכר למשכיר,

ויש את השיח המשפטי.

השיח המשפטי הוא ארוך ויקר ובהתחלה הוא לטובת השוכר כי אי אפשר לפנות אותם מהבית בקלות.

השיח בין השוכר למשכיר, בד"כ היד של המשכיר על העליונה.

חייבים לו כסף, זה הנכס שלו. הוא יכול לנסות להפעיל לחץ שהשוכר לא ירצה את הכאב ראש הזה ויעדיף לפנות את הבית ולמצוא פתרון מגורים חלופי כמה שיותר מהר לפני שהוא יבין שחוק הגנת הדייר לטובתו.

ברגע שהשוכר יבין שאין לבעל הבית כלים אפקטיביים להוציא אותו במהירות, הוא לא ימהר לעזוב.

כל עוד הוא לא יודע, אפשר לנצל את חוסר הידע הזה כדי לגרום לו לצאת.

אם המשכיר אומר לשוכר "התייעצתי עם עו"ד והוא אמר ש.." אז גם השוכר יתייעץ עם עו"ד ויבין שהוא יכול לגור עוד שנים בדירה ואין לו מה להפסיד בשלב הזה.

אני לא באה בטענות לעו"ד או משהו, זה החוק והמשכירים יוצאים מופסדים מזה.

על הפרת חוזה למשל - הכניס כלב בניגוד לחוזה

לבין אי תשלום בכלל

אני מאמינה שמתייחסים לזה אחרת. מקווה לפחות. בשביל יש אפשרות לפסק דין.

אין מצב ששוכר שלא משלם תקופה ארוכה יגור בחינם ע'ח מישהו אחר

עובדה, גם פולשים לדירות עמידר מפנים

ששוכרים לא יתייעצו עם עורך דין כבר בשלב הזה ? רב הסיכויים שהם לא עושים את זה פעם ראשונה ויודעים טוב מאוד מה הם עושים. פשוט לא יפתחו דלת למי שהם לא רוצים וזהו.

אם יש פסק דין.

והאמת שאם הם עושים את זה שוב ושוב, זה עצוב.

מסכנים אם אין להם ברירה כביכול, אבל בשביל זה יש סיוע בד"כ מטעם המדינה וזכאות לדיור ציבורי. גם אם זה מקרה הומניטרי כביכול, זה לא הוגן כלפי בעלי הדירות

לפותחת אציע לפעם הבאה לדבר עם בעל הדירה הקודמת אם יש. לוודא שלא מדובר בשוכרים בעייתיים ושהם משלמים בזמן.

צ'קים מראש כמובן

לדרוש תלושים, הכנסה מסודרת שתראה על יכולת עמידה בתשלומים.

צ'ק בטחון. וערבים.

זו רשימת הדרישות שהייתי עושה לי אם הייתה לי דירה בבעלותי להשכיר. לא פחות.

ששוכרים עוברים ראיון אצל בעלי הדירות ושיש סלקציה. והדירות פה לא זולות בכלל. מינימום 4000 שח ליחידה מעפנה.אולמ מרתף אפשר למצוא בפחות. ויש תור ארוך על כל דירה,באים בקבוצות.

והאמת שיש סיבה. לפנות דיירים זה תהליך ארוך שכרוך בהרבה אי נעימויות ועוגמת נפש. אם אפשר לנסות להימנע מזה מראש, זה עדיף.

לא מן הנמנע שהרבה זוגות רוצים פשוט מקום לגור בו, אבל על דייר אחד לא בסדר משתנה כל התפיסה על שוכרים.

אצל ההורים שלי שהשכירו לרופא, וגם לסטודנטים, היו המון בעיות גם מבחינת תשלומים וגם כאן מבחינת תחזוקת הדירה. זה היה לפני שנים אבל עד היום אני זוכרת שבגלל חוב על התשלום אבא שלי נכנס לדירה והחרים להם את הפלייסטיישן עד שישלמו (אז זה היה שווה ערך לתשלום על שכ"ד וזה באמת עבד.לא היה עובר חלק בימינו 😅) ובסוף גם היה צריך לעשות בה המון שיפוצים בגלל נזקים שעשו אז הם השאירו אותה ריקה כמה שנים

וגם לנו יצא לנו להשכיר את הדירה שלנו לפני שנכנסנו אליה כי רצינו לחסוך לשיפוץ של מטבח שירותים והחלפת ריצוף, והכלב של בעלי הדירה אכל לי את כל התריסים בחלון של המרפסת. הם לא הציעו להחליף אותם כמובן. היו גם בעיות אחרות ובסוף רק חיכינו שיגמר החוזה וייצאו. זה היה ממש כאב ראש

כדי שהפותחת תרוויח מזה משהו.

הרבה יותר קל להגיד לשוכרים "תשמעו, אני הולך עם החוזה להוצל"פ ואני מתחיל שם הליך"

מאשר להתפתל עם "סבתא שלי צריכה את הדירה חודש הבא".

למה?

כי מה שהדייר מבין זה את החוזה+ העובדה שהוא בבעיה שהוא לא משלם.

ברגע שתתחילי להמציא לו סיפורים ולבנות סביב זה הצגה- הוא לא יבין איך זה אפשרי מבחינת החוזה.

ולכן ברגע שהוא יגיד "זה לא כתוב בחוזה\את מפרה את החוזה"

מה תגידי לו? את עניין הכסף. שהוא הפר את החוזה בכך שלא שילם. והופ,  שובחזרנו לנושא הכספי. אז בשביל מה היה צריך את סיפור המסגרת? לא היה צריך.

הוצל"פ זה גוף מאיים. מאוד.

הוא מיידי. הוא מחייב. הוא צובר ריביות.

ואין צורך בעו"ד כדי לפנות לשם (לפחות לא בהתחלה).

תחשבי מה זה שאת מקבלת הביתה תביעה של הוצל"פ. אף אדם לא נשאר אדיש לזה.

ואני ממש לא חושבת שהם עכשיו יתחילו לקחת שירותי עו"ד, אם אפילו תשלום של חודש שכ"ד זה גבוה להם.

בקיצור, בעיניי לפחות,

פניה להוצל"פ היא קיצור דרך, ולא הארכת דרך.

אבל יש בזה צד 'אכזרי', ולכן לא בטוח לי שהיא ובעלה יהיו בקטע.

למען גילוי נאות אציין שאני מדברת מניסיון בפועל של פינוי שוכרים באמצעות צו שלקח שנתיים וחצי וגם זה רק לאחר שנמצא דיור ציבורי, למול פינוי "מרצון" באסרטיביות שלקח חודשיים מתחילת הליך הפינוי לאחר ארבע חודשי חוב.

סה"כ בפעם השניה הצטבר חוב של שישה חודשים ששולם באופן חלקי והנזק היה משמעותית יותר קטן מהפינוי הראשון שהיה מתיש ויקר.

תחשבי רק מה זה עלול לעשות לזוגיות ולביטחון הכלכלי סאגה כזאת.

עדיף לסיים עם המגורים של הדיירים האלה כמה שיותר מהר ואח"כ לטפל בחוב בנפרד.

לא צריך להתפתל,

אלא לומר אתם לא משלמים, יש לי שוכר/ קרוב משפחה שייכנס לדירה בתאריך x.

יש לכם זמן עד אז למצוא מגורים חלופיים.

כשיתחילו להיכנס להם לבית נותני שירותים לקראת הכנת הדירה להחלפה הלחץ יעבור אליהם, הם יבינו שאם הם לא רוצים לחיות ברחוב הם צריכים לחפש מגורים חלופיים ולהשקיע את האנרגיה שם, וזאת המטרה.

שאם אני אשנה משהו עכשיו, אני אפסיד את מה שהם כבר חייבים לי.

זה קרה לי פעם כשלא שילמו לי שכר.

פחדתי שאם אתפטר אפסיד את מה שכבר חייבים לי.

בסוף המעסיק פשט את הרגל והפסדתי יותר ממה שתיכננתי.  הדבר הנכון לעשות לדעתי, הוא לחשוב שמה שכבר הפסדתי- הפסדתי וכרגע אני מתעסקת רק בלא להפסיד עוד. 

לא את כולו אולי, אבל יש דרך

מכירה מקרוב

תלוי בכמה פרמטרים

פה זה שונה והכסף צריך לבוא מהם

אבל ההסתכלות הזו מאוד נכונה בעיניי, שלא להפסיד עוד

שבתחילה המעסיק לא פשט את הרגל רשמית,

אלא רק נעלם.

בזמן הזה לא הצלחנו לקבל פתרונות מהרשויות.

אני יודעת שאח"כ הוא פשט רגל חוקית אבל החיים התגלגלו וכבר לא התעסקתי בזה.

הלוואי שאת צודקת ואפשר לקבל בדיעבד.

אני אנסה לבדוק מול הביטוח הלאומי.

בואי נגיד שהכסף הזה ממש לא יזיק לי. 

פיצויים לעובדים במקרה של פירוק או פשיטת רגל של המעסיק לפני 15.09.2019

https://www.kolzchut.org.il/he/%D7%A4%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%94_%D7%A9%D7%9C_%D7%97%D7%93%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%9F_(%D7%A4%D7%A9%D7%99%D7%98%D7%AA_%D7%A8%D7%92%D7%9C)_%D7%A9%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%A2%D7%A1%D7%99%D7%A7_%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99_15.09.2019
 

לאבא שלי שילמו לפני כמה שנים

הקישחר השני הוא לאחרי 2019 מופיע גם בתוך הקישחר הראשון אם לא נפתח לך

דבר ראשון כל הכבוד לך וכל הכבוד לבעלך! להשאר עם חמלה כלפי השוכרים למרות החוב שהם חייבים לכם זו מדרגה מאוד גבוהה.

אני מסכימה איתך שכן צריך לעשות משהו, כמו שכתבו פה לפני - שלא אתם ח"ו תגיעו למצב כלכלי לא טוב בעקבות זה, ובכלל, זה כסף שמגיע לכם ביושר.

אז מעבר להבהיר את זה לשוכרים, אולי אפשר לחשוב על דרכים לעזור להם לצאת מהמצב הכלכלי הקשה שלהם? להפעיל אנשים שידאגו להם ויעזרו להם.

למשל, לפנות לרב השכונה בו הם גרים ולספר על המצב שלהם, לקופת צדקה השכונתית/העירונית, 

לעזור להם למצוא עבודה/עבודה רווחית - לכוון אותם לשם , להציע להם ליווי של פעמונים/מקימי, מיצוי זכויות.

זה לא סותר לדרוש את המגיע לכם, אבל לפעמים כשאנשים טובעים צריך לזרוק להם גלגל הצלה מבחוץ. 

זה מסוג הדברים שנראה לי עדיף דרך אנשים אחרים כמו רב השכונה/עסקנים וכדומה, כדי שאתם לא תתערבבו עם זה, וכן תדעו שצריכים לקבל את הכסף שלכם, אבל זה דבר שאם אף אחד לא עוזר להם זה חשוב לעשות.

לפותחת- זה כבר סכום גדול, שבא על חשבונך, לדעתי לסיים איתם חוזה… לא להעיף לרחוב ;) כי זה כבר לא פייר. אם הם במצב כזה כנראה שהם צריכים לחפש מיקום אחר מחיר אחר… חבל שתפסידי עם כל הכאב שבזה. אבל זה לא שכר דירה של חודש חודשיים … זה 40 אלף!

לגבי למי להשכיר למי לא-

לא פייר להסתכל על מספר ילדים. ההורים שלי למשל מבוגרים ואין להם דירה משלהם כי הם עלו לארץ בגיל מאוחר ואין, עבדו קשה ודירה לא השיגו. עכשיו משקיעים בנו…

בקיצור הם כל שנתיים עוברים דירה וכל פעם מסתכלים עליהם עקום. הם משלמים והכל אבל לא יודעת, יש פה הרבה אנטי דת.

בקיצןר נראה שבעלי דירות עפים על עצמם יותר מידי עם מליון ואחת בקשות והוכחות!!! (לא מדברת על תלוש וערבים שזה מקובל לגמרי) ממש חודרים לפרטיות. ואלו שמשכירים הם כאילו עניים ומסכנים . לא אוהבת את זה.

הייתי עובדת עליהם שהדירה נמכרה כי אתם לא עומדים בהוצאות

מכניסה מכרים שיבואו לראות את הדירה ומודיעה שהדירה נמכרה

מתאריך x הדירה צריכה להיות מפונה

אם יש לך חברה טובה/ קרובת משפחה שיכולה להיות 'בעלת הדירה' במקומך ולבקש מהם לפנות, אולי זה יעבוד.

השאלה אם הם ימרחו גם אותה..

אתמול דיברתי איתו, הוא אמר: "השוכר לא נשמע לי כמו אדם שקרן. הוא בטח יחזיר את הכסף."

אני: "הוא לא שילם כל כך הרבה זמן, איך פתאום הוא ישלם?!"

בעלי: "אם היה לך חוב יש מצב שלא היית מחזירה אותו? בן אדם שיש לו חוב מחזיר אותו."

ארררררררררררר מה זו התמימות הזו?!?!?!

היום השוכר אמר שהוא טס שבוע הבא לחו"ל להשיג כסף (הוא כבר עשה את זה כמה פעמים, אז לא מפחדת שהוא הולך לברוח, אבל בפעמים הקודמות הוא חזר ולא שילם.)

בקיצור, אני החלטתי שעדיף לי להרפות מזה ולהפסיק לריב עם בעלי.

תברכו אותי שהכסף יגיע אמן........

מפתיע

נשמע שהוא ממש מנצל את הטוב לב שלכם.

אני חושבת שבעלך צריך להתעורר מה יקרה שהוא יהיה חייב לכם 100 אלף? אין מצב הוא מחזיר סכום כזה

אם לא תלחיצי אותו הוא לא יעשה כלום.

אוף ממש מכעיס המצב הזה

קודם כל טוב שהחלטת לא לריב על זה עם בעלך.

זה החלטה ממש חכמה ואולי הכי.

שום דבר לכמעט לא שווה מריבות, בטח לא איש גנב אחד כזה.

מה שכן, בעלך באמת תמים....

זה מתנה. זה כיף ביומיום לחיות עם אדם כזה.

זה רק מבאס כשזה מגיע במקרה קיצון כמו עכשיו.

מציעה לך בנחת לדבר איתו, לספר לו על מקרים ששמעת (הנה סיפרנו לך פה) על אנשים שהיו נראים ונחשבים כדתיים שעשו דברים נוראיים (את יכולה לפרט גם מתחומים אחרים- פגיעות מיניות, הלבנת הון, גזל בעבודה) ולשאול- אתה היית עושה דבר כזה? אתה היית חושב שפלוי אלמוני יעשה מעשים כאלו נוראיים?

התשובה היא לא! כי אנחנו משווים אל עצמנו, שזו מתנה נפלאה כי היא נותנת לנו אמון בטוב, אמון בוב של האנשים, בטוב של העולם. הרבה יותר אפשר לצמוח ולהצליח להתקדם עם תפיסה אופטימית על המציאות.

ויחד עם זה,יש יצר הרע. ויש גם סתם אנשים שמתנהגים לא בסדר סתם כי זה נוח להם/לא אכפת להם.

ואז הייתי שואלת אותו (את בעלך הכוונה)

ומה יקרה אם הוא לא יחזיר?

או- עד מתי היית נותן לו צ'אנס? לנצח? עד שיגמר לכם הכסף?

קצת מותחת לקיצוניות השניה כדי לנסות להבין ממנו האם יש לו איזה גבול ששם הוא יגיד, זהו זה.

ככה הייתי מנסה לעורר אותו למודעות ולשליטה על המצב שקורה.

מבחינתי זה סבבה שיגיד לי, עד מאה אלף אני נותן צאנס, מעבר אני... כי הוא מציב גבול.

כי הוא נותן אופציה ליום שאחרי.

כי הוא חושב בכלל על אפשרות כזאת ולא טומן את הראש בחול.

כי הוא לוקח בחשבון שאולי אולי יש מצב שהכסף לעולם לא יחזור והוא מוכן לסיכון הזה ולוקח אותו בחשבון.

מבחינתי זה החלק החשוב.

שלא יתעורר על עצמו יום אחד עם הפסד של חצי מליון ויאכל את הלב איפה הייתי. זה כאישה חשוב לי. כחלק מלקיחת האחריות המשיתפת של שנינו על דברים הנוגעים לשנינו. שבנאדם לוקח בחשבון את ההשלכות של החלטות/חוסר ההחלטות בנושאים מסויימים.

זה נותן בעיני יכולת רווחה והרגעות לשני הצדדים.

כששנינו מבינים את ההשלכות האפשריות ומוכנים לקחת אותם- זה מרגיע.

בהצלחה רבה!

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.