קשר בין שני אנשים הוא דבר שאי אפשר באמת להכניס אותו לקופסאות ומגירות, הוא גדול מדי כדי שהמגירות יכילו את זה.

אדם הוא לא אוסף של פרטים. אדם הוא מכלול שלם.

לפני שמכירים בנאדם לעומק אז מה שיודעים עליו זה פרטים - איפה הוא עשה צבא, מהי עשתה שירות, מה היא לומדת וכולי וכולי. אמנם, לאחר הכירות אפשר לזהות אופי, סגנון חשיבה, שאיפות... אפשר לדבר גם בשלב ראשוני על עניינים אלו, אך מי שישמע את התשובות הנאמרות בנושאים הללו לא באמת ירגיש עד כמה האדם חי וקשור נפשית למה שהוא מדבר. רק לאחר היכרות אחנו תופסים פרופורציות ביחס לחלקים השונים המכלול של האדם.

להכיר בנאדם... איך מכירים בנאדם? מדברים איתו על הא ועל דא. על דברים שטחיים, על דברים עמוקים, אבל דיבור! דיבור זורם, קולח... ללא הפסקות, ללא זמן לחשוב. כמו בשיחה עם חבר או מכר או אדם שפגשת במקרה בתחנת אוטובוס והתגלגלת איתו לשיחה מעניינת. שיחה זורמת ולא דיבור שכל מילה צריך לשקול ולמודד אלף פעמים.

בעצם, מה שניסיתי לענות בכל זה שהשאלה שלך לא מתחילה. המטרה בדייט היא לא לבחון בנאדם. אולי הוא טוב אולי הוא רע, אבל זה לא הנושא. הנושא הוא החוויה המשותפת במהלך הפגישה. "הרגשתי נעים" "הרגשתי טוב" "הרגשתי מוערך" "הרגשתי חסר ערך" "הרגשתי רע". העניין הוא סובייקטיבי בעיקרו ולכן שיפוט או ביקורת אובייקטיבית היא בכלל לא הנושא. העיקר הוא הקשר ביניכם. לא היא מוצבת כחידה וגם לא אתה, אלא מה שביניכם. דבר כזה הוא דבר שדורש להתפתח להבנות. לפעמים הוא נבנה ותוך כדי הוא מתפרק ואז מסתבר שזה לא מתאים. אך חשוב לבנות.. מקסימום יתפרק אח"כ. ובעזרת ה' יהיה את הקשר שימשיך וימשיך להבנות.

יותר מאשר שהשאלה שלך מופנת כלפי אנשים ביקורתיים היא מופנת כלפי אנשים שיכליים. זה מעולה להיות שיכלי, לא סתם יש לנו שכל. אך בקשר מה שמתפתח זה הרגש, ולרגש יש שפה משלו... אחרי חוויה משמעותית אפשר ורצוי לשאול מה טיבה של חוויה זו. בעניין הזה כדאי למקד את האינטלקטואל.

נראה לי שמה שגורם לאופטימיות זה אהבת אדם. האדם הוא יצור טוב. לכן גם הבחורה הנפגשת איתך היא טובה. היא נשמה אינסופית ולכן המפגש הוא לא רק כדי ש"יצא לי מזה משהו" אלא הוא מפגש עם נשמה. זה לא נתפס. זה בכלל לא דבר קטן. ב"ה גם אתה נשמה גדולה, לכן גם על כבודך תחוס. אך אין מה להפסיד, כי במפגש מסוג זה שום דבר לא יכול להיות מיותר. יש דברים יותר גדולים מאשר אינטרס כזה או אחר. כדאי מאוד להתעלות לגודל העניין.

עבורי

זה קשה אבל להכניס את זה במסגרת הסיכון- סיכוי-

בסוף אתה משקיע בקשר, וממש קשה לבוא (בלי לעשות את מה שכתבת שטחי) 'בלי לחשוב' ופשוט להיות ממוקד בחוויה.

כלומר כמה זמן אתה נותן לקשר להיבנות לפני שאתה עוצר ואומר וואלה זה פשוט לא.

אבל נתת לי לא מעט חומר למחשבה

זה לא חייב לצאת לאברי הדיבור..

שליטה.

מחשבה מה התועלת.

2. ביקורתיות ועין טובה לא סותרים.

חשוב להצליח גם לראות את הטוב.

ולהגיד אותו.

3. לתשאל את עצמנו האם זהו הפן היחיד שאפשר להתסכל על העניין.

ענוה.

הבנה שלא תמיד קראנו נכון את המציאות.

הבנה שלעיתים קרובות, כשנבין את הסיטואציה במלואה, עם החשבונות של הצד השני, נבחין שגם אנחנו היינו נגשים לזה אחרת.

4. חזרה קצת להתחלה.. תועלתיות.

למה אני רוצה לבקר?

מה ארוויח מזה?

מה הצד השני ירוויח מזה?

האם יש דרך או זמן אחרים להגיד את זה?

5. כדאי לעטוף את זה בדברים הטובים.

לא הכל רע.

ביקורת זה לא שלילי. זה מקום לתיקון.

אני חושב שעם כל הדברים האלה יחד, הביקורתיות יכולה להיות

פחות עוקצת,

יותר מדוייקת,

ובדר"כ יותר מתקבלת.

מה שיותר מציק לי זה לא הדילמה האם להגיד או לא

אלא זה שכשאני רואה את החסרונות אני נחסם ולא מצליח להכיר כמו שצריך וקשרים נופלים לי על זה

בכל מקרה תודה על העצות!

בהצלחה!

אני מכירה לא מעט אנשים שנורא ביקורתיים כלפי עצמם, אבל כלפי אחרים - ממש לא.

אבל מעבר לזה,

כתבת נכון - אנחנו לא מחפשים להתחתן עם אדם מושלם.

אנחנו גם לא מנסים להתחתן עם האדם הכמעט הכי  מושלם בעולם.

אני חושבת שאתה צריך להגדיר מה אתה מחפש בזוגיות. מה הציפיות שלך מזוגיות? מה אתה מחפש בבת הזוג שלך?

אתה יכול לתת דוגמה לשיפוטיות שמפילה אצלך קשרים?

והכוונה הייתה לשיפוטיות- לא רק איזו יכולת לבקר את עצמי אבל ב'קטע טוב'.. כשאנחנו לא מקבלים את עצמנו נראה לי כמעט בלתי אפשרי לקבל אחרים

לכאורה אני מחפש דברים בהחלט סבירים וגם אין לי איזה דרישות רשימת מכולת מדוקדקת..

ואני גם ממש מודע לזה שיש חסרונות וכמו שאמרת 'לא מנסים להתחתן עם הכמעט הכי מושלם'..
העניין הוא שזה יכול להיות דברים קטנים שאני אומר לעצמי בשכל- יאללה בקטנה שטויות,

אבל בדיעבד כשהסתיים קשר- אני שם לב שהדבר הזה הציק לי מהרגע ששמתי לב אליו וכאילו 'לא הצלחתי לקום מזה'.
בקיצור הנקודה היא איך לעבור את ההתחלה של הקשרים מבלי ליפול בביקורתיות על ההתחלה.

דבר ראשון לגבי ביקורתיות כלפי עצמך = ביקורתיות כלפי אחרים => לאו דווקא, יש כל-מיני שילובים, יש כאלה עם דימוי עצמי ממש נמוך אבל יכולה להיות להם אידיאליזציה של האחר. ויש כאלה עם דימוי עצמי ממש גבוה שמסתכלים על כולם בסנוביות, כל מקרה זה דפוס קצת שונה ונובע גם ממקומות שונים

כשאני חושב על המילה ביקורת אני לא חושב אוטומטית על חסרונות אלא מלשון "ביקור" או "בקרה". אני רוצה לבחון את העובדות, עוד לפני שאני מנתח אותן. "THE FACTS" כמו שנהוג לומר ב-CROSS האמריקאי. כמובן "העובדות" הן לאו דווקא פרטים טכניים יבשים אלא כל המכלול בשלמותו.

אחרי שיש לי תמונה אני שואל את עצמי מה היא אומרת לי? מה משמעות העובדות האלה? האם זה טוב או רע? או נייטרלי? האם זה משהו שאפשר לזרום איתו או שהוא יוצר אצלי צרימה? משמעותית? גם הרבה מאוד עובדות הן לא באמת משהו חשוב או משמעותי אם אני בעצמי לא מחליט לייחס להן חשיבות.

לבוא עם ראש פתוח - מאמץ מודע, ואני גם מסמן לעצמי עד היכן גבולות הגזרה שאני יכול למתוח

אתה מתכוון שאתה קודם כל מכיר בלי לשפוט ואחרי שיש לך איזו שהיא תמונה אתה שואל את עצמך שאלות?
אם כן, כמה זמן אתה נותן לעצמך מעניין? כי בסוף לא כזה סביר לצאת נגיד חודשיים ורק אז לאבחן

בעבר אני חושב שהייתי הרבה יותר שיפוטי, ומה שעוזר לי בזה, זה להאט את קצב החשיבה, כלומר במקום סלידה אוטומטית, דבר ראשון להתייחס לעובדות כפשוט עובדות, ואחר-כך להחליט איך אני מפרש אותן ולמה. לא עניין של חודשים, פשוט לעצור את הטייס האוטומטי.

אם תתן דוגמה לגבי מה אתה שיפוטי, אוכל לתת דוגמה משלי בהתאם לזה, פשוט אין לי כרגע משהו קונקרטי

1. כמו שענו פה לפני לבוא מתוך מחשבה שאני בכל אופן באה להכיר 3 פגישות. וכרגע המטרה שלי שיהיה לי נחמד בפגישה. לא לבדוק אם הוא מתאים. לא לבדוק אם כדאי להמשיך.  *לא לחשוב בכלל על חתונה.*

רק שיהיה נחמד. כמו שיחה אקראית עם אדם בתור שמתפתחת שיחה נחמדה בלי ניתוח של כל מילה. בלי חקירה. בלי כובד ראש של בדיקה.

זה קצת משחרר.

ולהמשיך כך גם בהמשך הקשר. כל כמה פגישות לעצור לחשיבה אבל בין לבין להיות בנוכחות.

2. מאפיין של ביקורתיות זה שימת לב לפרטים .

*לנסות להפנות את התכונה הזו למקום החיובי.

ללכת לפגישה כשהמטרה שלי לראות 3 דברים טובים בבחור. למתקדמים- להגיד לו את זה.*

זה מאזן את המודעות יתר לדברים החסרים

וגם נותן תחושה נעימה יותר.

3. הביקורת העצמית נותנת לנו להרגיש כמה אנחנו חסרים ולא מושלמים (לצד הערכה עצמית שאנחנו שואפיל להיות כאלו. זה הגרעין הטוב שבתכונה שנותן לה את החיות..)

אם נתבונן בזה, יש פה תכונה שאנחנו לא שולטים עליה והיא שולטת בנו ולא תמיד טובה לנו.

להתפלל על זה שנצליח להיות בעין טובה וכו

וגם כמו שאנחנו עושים עבודה עם עצמנו *לקבל את עצמנו עם החסרונות עם החוסר אונים בשליטה על התכונה הזו*, ובסוף אנחנו גם רואים את הצד החיובי שבתכונות החלשות שלנו..

לנסות לתת את זה גם לשני. לקבל אותו שהוא לא מושלם. שהוא לא מצליח.

4. לברר לפני הפגישה. נותן לבוא בראש יותר משוחרר מבדיקות למיניהן )מצטרף ל1)

ובעיני התפקיד של הבירורים זה גם למלא אותי באור של הבן אדם. לבוא בהערכה, בחשק, בסקרנות..

כששמעתי ככ הרבה דברים טובים עליו זה יתן כח להכיר לטווח ארוך ויאזן את הביקורתיות כי נק הפתיחה גבוהה יותר.

5. שאלה טובה.. 

אהבתי מה שכתבת על הגרעין הטוב של התכונה הזו.

אולי באמת כדאי לתת לזה מיקוד- להשתמש בה דווקא כדי לראות טוב

תודה

שמחה לשמוע

בהצלחה!

במידה מסויימת.

במהלך דייטים חשוב מאוד לעשות הפרדה בין המפגש עצמו (או שיחות טלפון וכדו') ולאחריו.

במהלך הדייט חשוב להסיר כל קורטוב של שיפוטיות וביקורת ופשוט להיות, להנות, ללמוד, להכיר, להיפגש.

אחרי המפגש, חשוב מאוד לשקול את הנתונים.

זה הזמן להיות מחושבים ובררנים.

כי אחרי החתונה אין לזה שום מקום. - מה שיש יש ועם זה צריך לעבוד.

מעבר לזה, חשוב לי להוסיף שביקורתיות יתר ופרפקציוניזם זה מתכון לבעיות תפקודיות וסביבתיות, ובעיקר לשנאה עצמית.

הייתי מציעה אפילו לשקול לטפל בזה.

השאלה היא כמה אתה מרגיש שזה מפריע לך.

כן קשה לעשות את ההפרדה הזו בלייב

אולי באמת כדאי לאפשר לזה זמן חשיבה מדויק אחרי הפגישה ואז זה משחרר קצת בלייב

תודה!

בדברים בהם הביקורת לגיטימית, ראוי שתישמע, ומדברים על זה. אם עבר והשתפר, מה טוב, אם לא, זמן לחתוך.

אם מדובר על תהליך, והשתדלות, והצד השני מראה נכונות לבוא לקראת, ומשתנה כפשוטו, גם אחלה.

ככלל, צריך לבחון ולבדוק את הביקורת אם היא נכונה וראויה (המרחק בין האידאל לסביר ואנושי) ועל מה נכון ולא נכון לשים דגש.

ברגע שהדברים עליהם ראוי ונכון לשים דגש עברו (לצורך העניין, שמירת הלכה), עשה רשימת הדברים הטובים ותוסיף לה כל הזמן, בידיעה שאת הדברים הקריטיים עברתם, ותקרא אותה אחת לכמה זמן...

בהצלחה!

אם פעם אחרי פעם את פוסלת דייטים רק על סמך מראה, תעשי להם ולך טובה ותבקשי תמונה.

מראש אין להם סיכוי .

וזה לא להעלות סטנדרטים, זה לשנות/לדייק סטנדרטים.

כל אחד ומה שחשוב לו.

אין את הבחור המושלם, חיצונית אולי כן, אבל אין שלמות אצל אף אחד.

ופוסלת עוד לפני הדייט, 

בדייטים עצמם פחות מפריע לי אם משהו לא 100%

ותודה על התשובה🙏

אם בדייטים זה פחות מפריע, תתקדמי עם זה.

אני חושבת שחשוב להתחתן עם משיכה, ולא מסכימה עם הדעות שגם ככה עם השנים מתכערים, מי שמשקיע בעצמו לא מתכער, הזנחה יכולה לגרום לדחייה גם אחרי קשר של שנים גם כשאוהבים, מתבגרים ומפתחים יופי אחר.
 

אם את מרגישה דחייה, תחתכי.

אם אין דחייה, גם אם הוא לא מושך ממבט ראשון, כדאי לתת צ'אנס של כמה דייטים.

בסוף נשים נמשכות לביטחון ולא ליופי, לרוב מתרגמים ביטחון ל- שרירים, גובה, כסף.

נתונים חיצונים שלכאורה משדרים שהגבר הזה יגן עליך ויתן לך ביטחון.

במציאות, הבריאות הנפשית והאופי נותנים הרבה יותר ביטחון מכל אלה, ולכן יש  סיכוי להימשך יותר ככל שמכירים את האופי. (לדעתי יותר ממקרה הפוך של משיכת גבר לאישה)
 

אז אל תוותרי על חתונה עם משיכה מסוימת, אבל תני לה זמן ומספר דייטים להתפתח במקרה ואין דחייה.

אגב, כבן, לא הייתי רוצה לצאת עם בחורה שמפריע לה המראה החיצוני שלי. זה מאוד מבאס להרגיש דחוי.

יש מראה שהוא גבולי מבחינתך? אז תנסי?

אבל נשארת עם גזרה מצומצמת...

בסוף אם חשוב לי גובה מסוים אז 50% יורדים רק על זה...

ואני תוהה עם עצמי אם לא כדאי להתפשר על כאלו נמוכים יותר, למרות שרואה שבדייטים עצמם זה מפריע לי... (אני גבוהה יחסית)

מממ לגבי מראה וכל דבר שהוא קשור לתחושה שאולי יכולה לעבור האינדיקציה בעיני זה אם את יכולה לבוא לדייט ולהנות ולהתמקד בשאר הדברים.

אם את יכולה אז הייתי ממליץ לך לנסות להמשיך לצאת אבל בלי לשים סטופר מתי זה ישתנה, דהיינו בלי לשאול כל סוף פגישה זה השתנה, זה לא השתנה? ככה הכי פחות יש סיכוי שזה ישתנה. ושוב, לא להכחיש במכוון את הקושי בתחושה שעולה.. זה יחסית עדין, מקווה שסה"כ הבנת מה באתי לומר.

ולגבי התגובות שאמרו לך "מראה משתנה" והקטינו בחשיבות של מראה כזה או אחר. יש בהם צד של אמת אבל כדי להשלים את התמונה נראה לי לומר שזאת משוכה שצריך לעבור, ואי אפשר להתעלם ממנה על ידי ידע שכלי קר ויבש. זה עניין ריגשי שצריך לדעת לעבוד מולו. ניסוי וטעייה. אם את מתלבטת בנוגע למשהו מסויים, תנסי אותו..

ועוד דבר חשוב - בסוף את בעלך את תאהבי ומתוך כך תאהבי את המראה שלו, אז קחי את זה באמת כמשוכה שצריך לעבור. כי נניח גם אם תתחתני עם בחור שמושלם חיצונית כעת מבחינתך או שתתחתני בסוף עם בחור ש"התפשרת" לגביו - בפועל מבחן התוצאה יהיה כעמעט אותו דבר מבחינת החיבור שלך אליו, ככה נראה לי. בסוף האמון והקשר והאהבה משפיעים על הכל וגם על החיבור למראה

מה שהחברות אומרות זה שטויות. איפה כתוב שאשה וגבר צריכים להיות באותה רמת יופי? 

זה תלוי בך. 

תחשבי טוב מה מתאים לך, מה חשוב לך, מי את.

יש הרבה זוגות שאחד נאה ביותר והשני ההיפך הגמור והם מסתדרים מצוין ואוהבים מאד. ונשואים מספרים שמתרגלים למראה בסוף כי זה כ"כ מתגמד לעומת האישיות.

הבעיה שאת מתארת היא של בעיה של רבים מאיתנו בדייטים.

אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשניים- מראה חיצוני בדייטים ומראה חיצוני בתמונות. 

עם תמונות רצוי באמת לתת יותר צ'אנס כמו שההורים שלך אומרים... 

בדייטים זה כבר יותר תלוי עד כמה יש בעינייך פוטנציאל ששווה להמתין ולראות אם גם המראה יתחבב בסוף.

רק שואלת, כמה זמן לתת צ'אנס לראות שאני מתרגלת למראה החיצוני בדייטים?

ומפחדת שאראה שהבחור מתאים לי רק לא אוהבת איך שהוא נראה ואכנס לקונפליקט ולא אדע מה להחליט😏

בסוף זה משהו שמוטבע בי עמוק, לא רק רצון להרשים ו"מה יגידו" האנשים...

השאלה היא האם המראה שלו פשוט לא מושך אותך כרגע, או שהוא ממש דוחה אותך.

כשיש דחייה, לעניות דעתי חבל על כאב הלב של שניכם.

כשהבחור חמוד והכל אבל את לא מרגישה אליו משיכה (וגם לא דחיה)- זה משהו שלדעתי ממש יכול להתפתח.

לא הייתי מתחתנת בלי שיש משיכה. אבל משיכה זה משהו שממש יכול להתפתח עם ההיכרות והאהבה הרגשית, ועם הזמן. אז כן הייתי ממשיכה לדייט שני (כמובן אם האופי מתאים וכו)

ותסתכלי פנימה מה באמת מפריע לך.

האמת שמאז שאני ילדה ממש קטנה הפריע לי מראה חיצוני, אמא שלי אמרה לי שכבר שהייתי ילדה בת 4 לא הסכמתי להיות חברה של ילדה שיש לה "פנים לא יפות"

כמובן זה עבר לי עם השנים, אבל עדיין בעל זה לכל החיים בעז"ה.

פשוט חושבת שזה שריטה/ טבע בסיסי שלי.

ואני רוצה להיות נשואה למישהו שאני נמשכת אליו, ומפחדת שאם אתחתן עם מישהו שלא אהיה שלימה ב100% איתו יהיה לי קשה להשלים עם זה אחרי הנישואין...

מקווה שאני מצליחה להתנסח ברור בכאלו שעות😅

ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. נניח שתמצאי את הבחור המושלם מבחינתך, מה תעשי עוד 10 שנים? 20? המראה משתנה. גם המראה שלך ישתנה אחרי לידות.

אף אחד לא אומר לך לסבול, אבל כן לדייק מה מפריע לך ולמצוא דרך להתגבר על זה.

מכיר אישית מישהי שעד היום לא מסוגל לצאת עם מישהו שהוא לא "חתיך" כלשונה. כבר מתקרבת היום ל40

מסכימה עם כל מי שכתבו שצריך פה להכנס פנימה, לראות על מה זה יושב אצלך וכו'

ואחרי שעושים את העבודה, בעיניי לשחרר ולתת מקום להקב"ה. יופי זה דבר גם סובייקטיבי... בע"ה כשה' יפגיש אותך עם בעלך הוא ימצא חן בעינייך. 

תשתדלי להיות מחוברת לעצמך וצאי לדייטים בביטחון ובשמחה. הכל מאת ה'.

אם את מרגישה שיש הרבה פעמים שהחלטת בדקות הראשונות בדייט שלא מתאים ואם היית חושבת על זה כבר מהתמונה היה ברור לך שלא מתאים, אז לדעתי נכון לפסול כבר מראש. לאו דווקא כי זה סיבה נכונה או שגויה לדעתי, אלא כי אם ברור מראש שאין סיכוי חבל סתם לבזבז ערב לשניכם.

אם את מרגישה שצריך שהוא יהיה יפה יותר כי את יפה, מה שמגדיר בני אדם כטובים יותר או פחות זה היופי?

אולי יש דברים אחרים שחשוב יותר להקפיד עליהם ולבחור לפיהם?

שאלות נוספות בסיסיות ביחס להעלאת או הורדת סטנדרטים:

1. האם יש עודף הצעות? או חוסר?

2. האם יש הצעות רבות לא שייכות? אם כן, מה מאפיין אחוז ניכר מההצעות הלא שייכות?

ושניהם - לא קולות שלך. כלומר את פשוט משקפת קולות חיצוניים שמתנגנים אצלך בראש.

מה הקול האמיתי שלך? אולי בכלל זה פחד להתחתן שמתחבא מאחורי  רצון במשהו שלא ניתן להשגה. ואולי זה משהו אחר. שווה לעשות שם התבוננות יותר מעמיקה.

תוך 15- 20 רוב הגברים בשכבת הגיל הנוכחית יקריחו, יגדלו כרס ויהיו עם גיבנת קלה.

באופן דומה, כנראה שהיופי שלך יראה בעיקר על ידי בעלך אחרי מספר הריונות...

אפשר ורצוי להתגבר על הטבע, זו תכונה בסיסית של עמנו.

משיכה נובעת משילוב של מציאת חן פנימית וחיצונית.

אי אפשר להיות בטוחים ב100% שהכל יתאים, זה ביטוי לחוסר אמונה וחוסר נכונות לעבוד על עצמך בזוגיות.

אם יש לך מספיק הצעות אז אין בעיה שתפסלי על כל דבר שתרצי. רק תקחי בחשבון שגברים משיבים תשובה חיובית ל20% מההצעות בערך. 

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש