קשר בין שני אנשים הוא דבר שאי אפשר באמת להכניס אותו לקופסאות ומגירות, הוא גדול מדי כדי שהמגירות יכילו את זה.

אדם הוא לא אוסף של פרטים. אדם הוא מכלול שלם.

לפני שמכירים בנאדם לעומק אז מה שיודעים עליו זה פרטים - איפה הוא עשה צבא, מהי עשתה שירות, מה היא לומדת וכולי וכולי. אמנם, לאחר הכירות אפשר לזהות אופי, סגנון חשיבה, שאיפות... אפשר לדבר גם בשלב ראשוני על עניינים אלו, אך מי שישמע את התשובות הנאמרות בנושאים הללו לא באמת ירגיש עד כמה האדם חי וקשור נפשית למה שהוא מדבר. רק לאחר היכרות אחנו תופסים פרופורציות ביחס לחלקים השונים המכלול של האדם.

להכיר בנאדם... איך מכירים בנאדם? מדברים איתו על הא ועל דא. על דברים שטחיים, על דברים עמוקים, אבל דיבור! דיבור זורם, קולח... ללא הפסקות, ללא זמן לחשוב. כמו בשיחה עם חבר או מכר או אדם שפגשת במקרה בתחנת אוטובוס והתגלגלת איתו לשיחה מעניינת. שיחה זורמת ולא דיבור שכל מילה צריך לשקול ולמודד אלף פעמים.

בעצם, מה שניסיתי לענות בכל זה שהשאלה שלך לא מתחילה. המטרה בדייט היא לא לבחון בנאדם. אולי הוא טוב אולי הוא רע, אבל זה לא הנושא. הנושא הוא החוויה המשותפת במהלך הפגישה. "הרגשתי נעים" "הרגשתי טוב" "הרגשתי מוערך" "הרגשתי חסר ערך" "הרגשתי רע". העניין הוא סובייקטיבי בעיקרו ולכן שיפוט או ביקורת אובייקטיבית היא בכלל לא הנושא. העיקר הוא הקשר ביניכם. לא היא מוצבת כחידה וגם לא אתה, אלא מה שביניכם. דבר כזה הוא דבר שדורש להתפתח להבנות. לפעמים הוא נבנה ותוך כדי הוא מתפרק ואז מסתבר שזה לא מתאים. אך חשוב לבנות.. מקסימום יתפרק אח"כ. ובעזרת ה' יהיה את הקשר שימשיך וימשיך להבנות.

יותר מאשר שהשאלה שלך מופנת כלפי אנשים ביקורתיים היא מופנת כלפי אנשים שיכליים. זה מעולה להיות שיכלי, לא סתם יש לנו שכל. אך בקשר מה שמתפתח זה הרגש, ולרגש יש שפה משלו... אחרי חוויה משמעותית אפשר ורצוי לשאול מה טיבה של חוויה זו. בעניין הזה כדאי למקד את האינטלקטואל.

נראה לי שמה שגורם לאופטימיות זה אהבת אדם. האדם הוא יצור טוב. לכן גם הבחורה הנפגשת איתך היא טובה. היא נשמה אינסופית ולכן המפגש הוא לא רק כדי ש"יצא לי מזה משהו" אלא הוא מפגש עם נשמה. זה לא נתפס. זה בכלל לא דבר קטן. ב"ה גם אתה נשמה גדולה, לכן גם על כבודך תחוס. אך אין מה להפסיד, כי במפגש מסוג זה שום דבר לא יכול להיות מיותר. יש דברים יותר גדולים מאשר אינטרס כזה או אחר. כדאי מאוד להתעלות לגודל העניין.

עבורי

זה קשה אבל להכניס את זה במסגרת הסיכון- סיכוי-

בסוף אתה משקיע בקשר, וממש קשה לבוא (בלי לעשות את מה שכתבת שטחי) 'בלי לחשוב' ופשוט להיות ממוקד בחוויה.

כלומר כמה זמן אתה נותן לקשר להיבנות לפני שאתה עוצר ואומר וואלה זה פשוט לא.

אבל נתת לי לא מעט חומר למחשבה

זה לא חייב לצאת לאברי הדיבור..

שליטה.

מחשבה מה התועלת.

2. ביקורתיות ועין טובה לא סותרים.

חשוב להצליח גם לראות את הטוב.

ולהגיד אותו.

3. לתשאל את עצמנו האם זהו הפן היחיד שאפשר להתסכל על העניין.

ענוה.

הבנה שלא תמיד קראנו נכון את המציאות.

הבנה שלעיתים קרובות, כשנבין את הסיטואציה במלואה, עם החשבונות של הצד השני, נבחין שגם אנחנו היינו נגשים לזה אחרת.

4. חזרה קצת להתחלה.. תועלתיות.

למה אני רוצה לבקר?

מה ארוויח מזה?

מה הצד השני ירוויח מזה?

האם יש דרך או זמן אחרים להגיד את זה?

5. כדאי לעטוף את זה בדברים הטובים.

לא הכל רע.

ביקורת זה לא שלילי. זה מקום לתיקון.

אני חושב שעם כל הדברים האלה יחד, הביקורתיות יכולה להיות

פחות עוקצת,

יותר מדוייקת,

ובדר"כ יותר מתקבלת.

מה שיותר מציק לי זה לא הדילמה האם להגיד או לא

אלא זה שכשאני רואה את החסרונות אני נחסם ולא מצליח להכיר כמו שצריך וקשרים נופלים לי על זה

בכל מקרה תודה על העצות!

בהצלחה!

אני מכירה לא מעט אנשים שנורא ביקורתיים כלפי עצמם, אבל כלפי אחרים - ממש לא.

אבל מעבר לזה,

כתבת נכון - אנחנו לא מחפשים להתחתן עם אדם מושלם.

אנחנו גם לא מנסים להתחתן עם האדם הכמעט הכי  מושלם בעולם.

אני חושבת שאתה צריך להגדיר מה אתה מחפש בזוגיות. מה הציפיות שלך מזוגיות? מה אתה מחפש בבת הזוג שלך?

אתה יכול לתת דוגמה לשיפוטיות שמפילה אצלך קשרים?

והכוונה הייתה לשיפוטיות- לא רק איזו יכולת לבקר את עצמי אבל ב'קטע טוב'.. כשאנחנו לא מקבלים את עצמנו נראה לי כמעט בלתי אפשרי לקבל אחרים

לכאורה אני מחפש דברים בהחלט סבירים וגם אין לי איזה דרישות רשימת מכולת מדוקדקת..

ואני גם ממש מודע לזה שיש חסרונות וכמו שאמרת 'לא מנסים להתחתן עם הכמעט הכי מושלם'..
העניין הוא שזה יכול להיות דברים קטנים שאני אומר לעצמי בשכל- יאללה בקטנה שטויות,

אבל בדיעבד כשהסתיים קשר- אני שם לב שהדבר הזה הציק לי מהרגע ששמתי לב אליו וכאילו 'לא הצלחתי לקום מזה'.
בקיצור הנקודה היא איך לעבור את ההתחלה של הקשרים מבלי ליפול בביקורתיות על ההתחלה.

דבר ראשון לגבי ביקורתיות כלפי עצמך = ביקורתיות כלפי אחרים => לאו דווקא, יש כל-מיני שילובים, יש כאלה עם דימוי עצמי ממש נמוך אבל יכולה להיות להם אידיאליזציה של האחר. ויש כאלה עם דימוי עצמי ממש גבוה שמסתכלים על כולם בסנוביות, כל מקרה זה דפוס קצת שונה ונובע גם ממקומות שונים

כשאני חושב על המילה ביקורת אני לא חושב אוטומטית על חסרונות אלא מלשון "ביקור" או "בקרה". אני רוצה לבחון את העובדות, עוד לפני שאני מנתח אותן. "THE FACTS" כמו שנהוג לומר ב-CROSS האמריקאי. כמובן "העובדות" הן לאו דווקא פרטים טכניים יבשים אלא כל המכלול בשלמותו.

אחרי שיש לי תמונה אני שואל את עצמי מה היא אומרת לי? מה משמעות העובדות האלה? האם זה טוב או רע? או נייטרלי? האם זה משהו שאפשר לזרום איתו או שהוא יוצר אצלי צרימה? משמעותית? גם הרבה מאוד עובדות הן לא באמת משהו חשוב או משמעותי אם אני בעצמי לא מחליט לייחס להן חשיבות.

לבוא עם ראש פתוח - מאמץ מודע, ואני גם מסמן לעצמי עד היכן גבולות הגזרה שאני יכול למתוח

אתה מתכוון שאתה קודם כל מכיר בלי לשפוט ואחרי שיש לך איזו שהיא תמונה אתה שואל את עצמך שאלות?
אם כן, כמה זמן אתה נותן לעצמך מעניין? כי בסוף לא כזה סביר לצאת נגיד חודשיים ורק אז לאבחן

בעבר אני חושב שהייתי הרבה יותר שיפוטי, ומה שעוזר לי בזה, זה להאט את קצב החשיבה, כלומר במקום סלידה אוטומטית, דבר ראשון להתייחס לעובדות כפשוט עובדות, ואחר-כך להחליט איך אני מפרש אותן ולמה. לא עניין של חודשים, פשוט לעצור את הטייס האוטומטי.

אם תתן דוגמה לגבי מה אתה שיפוטי, אוכל לתת דוגמה משלי בהתאם לזה, פשוט אין לי כרגע משהו קונקרטי

1. כמו שענו פה לפני לבוא מתוך מחשבה שאני בכל אופן באה להכיר 3 פגישות. וכרגע המטרה שלי שיהיה לי נחמד בפגישה. לא לבדוק אם הוא מתאים. לא לבדוק אם כדאי להמשיך.  *לא לחשוב בכלל על חתונה.*

רק שיהיה נחמד. כמו שיחה אקראית עם אדם בתור שמתפתחת שיחה נחמדה בלי ניתוח של כל מילה. בלי חקירה. בלי כובד ראש של בדיקה.

זה קצת משחרר.

ולהמשיך כך גם בהמשך הקשר. כל כמה פגישות לעצור לחשיבה אבל בין לבין להיות בנוכחות.

2. מאפיין של ביקורתיות זה שימת לב לפרטים .

*לנסות להפנות את התכונה הזו למקום החיובי.

ללכת לפגישה כשהמטרה שלי לראות 3 דברים טובים בבחור. למתקדמים- להגיד לו את זה.*

זה מאזן את המודעות יתר לדברים החסרים

וגם נותן תחושה נעימה יותר.

3. הביקורת העצמית נותנת לנו להרגיש כמה אנחנו חסרים ולא מושלמים (לצד הערכה עצמית שאנחנו שואפיל להיות כאלו. זה הגרעין הטוב שבתכונה שנותן לה את החיות..)

אם נתבונן בזה, יש פה תכונה שאנחנו לא שולטים עליה והיא שולטת בנו ולא תמיד טובה לנו.

להתפלל על זה שנצליח להיות בעין טובה וכו

וגם כמו שאנחנו עושים עבודה עם עצמנו *לקבל את עצמנו עם החסרונות עם החוסר אונים בשליטה על התכונה הזו*, ובסוף אנחנו גם רואים את הצד החיובי שבתכונות החלשות שלנו..

לנסות לתת את זה גם לשני. לקבל אותו שהוא לא מושלם. שהוא לא מצליח.

4. לברר לפני הפגישה. נותן לבוא בראש יותר משוחרר מבדיקות למיניהן )מצטרף ל1)

ובעיני התפקיד של הבירורים זה גם למלא אותי באור של הבן אדם. לבוא בהערכה, בחשק, בסקרנות..

כששמעתי ככ הרבה דברים טובים עליו זה יתן כח להכיר לטווח ארוך ויאזן את הביקורתיות כי נק הפתיחה גבוהה יותר.

5. שאלה טובה.. 

אהבתי מה שכתבת על הגרעין הטוב של התכונה הזו.

אולי באמת כדאי לתת לזה מיקוד- להשתמש בה דווקא כדי לראות טוב

תודה

שמחה לשמוע

בהצלחה!

במידה מסויימת.

במהלך דייטים חשוב מאוד לעשות הפרדה בין המפגש עצמו (או שיחות טלפון וכדו') ולאחריו.

במהלך הדייט חשוב להסיר כל קורטוב של שיפוטיות וביקורת ופשוט להיות, להנות, ללמוד, להכיר, להיפגש.

אחרי המפגש, חשוב מאוד לשקול את הנתונים.

זה הזמן להיות מחושבים ובררנים.

כי אחרי החתונה אין לזה שום מקום. - מה שיש יש ועם זה צריך לעבוד.

מעבר לזה, חשוב לי להוסיף שביקורתיות יתר ופרפקציוניזם זה מתכון לבעיות תפקודיות וסביבתיות, ובעיקר לשנאה עצמית.

הייתי מציעה אפילו לשקול לטפל בזה.

השאלה היא כמה אתה מרגיש שזה מפריע לך.

כן קשה לעשות את ההפרדה הזו בלייב

אולי באמת כדאי לאפשר לזה זמן חשיבה מדויק אחרי הפגישה ואז זה משחרר קצת בלייב

תודה!

בדברים בהם הביקורת לגיטימית, ראוי שתישמע, ומדברים על זה. אם עבר והשתפר, מה טוב, אם לא, זמן לחתוך.

אם מדובר על תהליך, והשתדלות, והצד השני מראה נכונות לבוא לקראת, ומשתנה כפשוטו, גם אחלה.

ככלל, צריך לבחון ולבדוק את הביקורת אם היא נכונה וראויה (המרחק בין האידאל לסביר ואנושי) ועל מה נכון ולא נכון לשים דגש.

ברגע שהדברים עליהם ראוי ונכון לשים דגש עברו (לצורך העניין, שמירת הלכה), עשה רשימת הדברים הטובים ותוסיף לה כל הזמן, בידיעה שאת הדברים הקריטיים עברתם, ותקרא אותה אחת לכמה זמן...

בהצלחה!

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.