קשר בין שני אנשים הוא דבר שאי אפשר באמת להכניס אותו לקופסאות ומגירות, הוא גדול מדי כדי שהמגירות יכילו את זה.

אדם הוא לא אוסף של פרטים. אדם הוא מכלול שלם.

לפני שמכירים בנאדם לעומק אז מה שיודעים עליו זה פרטים - איפה הוא עשה צבא, מהי עשתה שירות, מה היא לומדת וכולי וכולי. אמנם, לאחר הכירות אפשר לזהות אופי, סגנון חשיבה, שאיפות... אפשר לדבר גם בשלב ראשוני על עניינים אלו, אך מי שישמע את התשובות הנאמרות בנושאים הללו לא באמת ירגיש עד כמה האדם חי וקשור נפשית למה שהוא מדבר. רק לאחר היכרות אחנו תופסים פרופורציות ביחס לחלקים השונים המכלול של האדם.

להכיר בנאדם... איך מכירים בנאדם? מדברים איתו על הא ועל דא. על דברים שטחיים, על דברים עמוקים, אבל דיבור! דיבור זורם, קולח... ללא הפסקות, ללא זמן לחשוב. כמו בשיחה עם חבר או מכר או אדם שפגשת במקרה בתחנת אוטובוס והתגלגלת איתו לשיחה מעניינת. שיחה זורמת ולא דיבור שכל מילה צריך לשקול ולמודד אלף פעמים.

בעצם, מה שניסיתי לענות בכל זה שהשאלה שלך לא מתחילה. המטרה בדייט היא לא לבחון בנאדם. אולי הוא טוב אולי הוא רע, אבל זה לא הנושא. הנושא הוא החוויה המשותפת במהלך הפגישה. "הרגשתי נעים" "הרגשתי טוב" "הרגשתי מוערך" "הרגשתי חסר ערך" "הרגשתי רע". העניין הוא סובייקטיבי בעיקרו ולכן שיפוט או ביקורת אובייקטיבית היא בכלל לא הנושא. העיקר הוא הקשר ביניכם. לא היא מוצבת כחידה וגם לא אתה, אלא מה שביניכם. דבר כזה הוא דבר שדורש להתפתח להבנות. לפעמים הוא נבנה ותוך כדי הוא מתפרק ואז מסתבר שזה לא מתאים. אך חשוב לבנות.. מקסימום יתפרק אח"כ. ובעזרת ה' יהיה את הקשר שימשיך וימשיך להבנות.

יותר מאשר שהשאלה שלך מופנת כלפי אנשים ביקורתיים היא מופנת כלפי אנשים שיכליים. זה מעולה להיות שיכלי, לא סתם יש לנו שכל. אך בקשר מה שמתפתח זה הרגש, ולרגש יש שפה משלו... אחרי חוויה משמעותית אפשר ורצוי לשאול מה טיבה של חוויה זו. בעניין הזה כדאי למקד את האינטלקטואל.

נראה לי שמה שגורם לאופטימיות זה אהבת אדם. האדם הוא יצור טוב. לכן גם הבחורה הנפגשת איתך היא טובה. היא נשמה אינסופית ולכן המפגש הוא לא רק כדי ש"יצא לי מזה משהו" אלא הוא מפגש עם נשמה. זה לא נתפס. זה בכלל לא דבר קטן. ב"ה גם אתה נשמה גדולה, לכן גם על כבודך תחוס. אך אין מה להפסיד, כי במפגש מסוג זה שום דבר לא יכול להיות מיותר. יש דברים יותר גדולים מאשר אינטרס כזה או אחר. כדאי מאוד להתעלות לגודל העניין.

עבורי

זה קשה אבל להכניס את זה במסגרת הסיכון- סיכוי-

בסוף אתה משקיע בקשר, וממש קשה לבוא (בלי לעשות את מה שכתבת שטחי) 'בלי לחשוב' ופשוט להיות ממוקד בחוויה.

כלומר כמה זמן אתה נותן לקשר להיבנות לפני שאתה עוצר ואומר וואלה זה פשוט לא.

אבל נתת לי לא מעט חומר למחשבה

זה לא חייב לצאת לאברי הדיבור..

שליטה.

מחשבה מה התועלת.

2. ביקורתיות ועין טובה לא סותרים.

חשוב להצליח גם לראות את הטוב.

ולהגיד אותו.

3. לתשאל את עצמנו האם זהו הפן היחיד שאפשר להתסכל על העניין.

ענוה.

הבנה שלא תמיד קראנו נכון את המציאות.

הבנה שלעיתים קרובות, כשנבין את הסיטואציה במלואה, עם החשבונות של הצד השני, נבחין שגם אנחנו היינו נגשים לזה אחרת.

4. חזרה קצת להתחלה.. תועלתיות.

למה אני רוצה לבקר?

מה ארוויח מזה?

מה הצד השני ירוויח מזה?

האם יש דרך או זמן אחרים להגיד את זה?

5. כדאי לעטוף את זה בדברים הטובים.

לא הכל רע.

ביקורת זה לא שלילי. זה מקום לתיקון.

אני חושב שעם כל הדברים האלה יחד, הביקורתיות יכולה להיות

פחות עוקצת,

יותר מדוייקת,

ובדר"כ יותר מתקבלת.

מה שיותר מציק לי זה לא הדילמה האם להגיד או לא

אלא זה שכשאני רואה את החסרונות אני נחסם ולא מצליח להכיר כמו שצריך וקשרים נופלים לי על זה

בכל מקרה תודה על העצות!

בהצלחה!

אני מכירה לא מעט אנשים שנורא ביקורתיים כלפי עצמם, אבל כלפי אחרים - ממש לא.

אבל מעבר לזה,

כתבת נכון - אנחנו לא מחפשים להתחתן עם אדם מושלם.

אנחנו גם לא מנסים להתחתן עם האדם הכמעט הכי  מושלם בעולם.

אני חושבת שאתה צריך להגדיר מה אתה מחפש בזוגיות. מה הציפיות שלך מזוגיות? מה אתה מחפש בבת הזוג שלך?

אתה יכול לתת דוגמה לשיפוטיות שמפילה אצלך קשרים?

והכוונה הייתה לשיפוטיות- לא רק איזו יכולת לבקר את עצמי אבל ב'קטע טוב'.. כשאנחנו לא מקבלים את עצמנו נראה לי כמעט בלתי אפשרי לקבל אחרים

לכאורה אני מחפש דברים בהחלט סבירים וגם אין לי איזה דרישות רשימת מכולת מדוקדקת..

ואני גם ממש מודע לזה שיש חסרונות וכמו שאמרת 'לא מנסים להתחתן עם הכמעט הכי מושלם'..
העניין הוא שזה יכול להיות דברים קטנים שאני אומר לעצמי בשכל- יאללה בקטנה שטויות,

אבל בדיעבד כשהסתיים קשר- אני שם לב שהדבר הזה הציק לי מהרגע ששמתי לב אליו וכאילו 'לא הצלחתי לקום מזה'.
בקיצור הנקודה היא איך לעבור את ההתחלה של הקשרים מבלי ליפול בביקורתיות על ההתחלה.

דבר ראשון לגבי ביקורתיות כלפי עצמך = ביקורתיות כלפי אחרים => לאו דווקא, יש כל-מיני שילובים, יש כאלה עם דימוי עצמי ממש נמוך אבל יכולה להיות להם אידיאליזציה של האחר. ויש כאלה עם דימוי עצמי ממש גבוה שמסתכלים על כולם בסנוביות, כל מקרה זה דפוס קצת שונה ונובע גם ממקומות שונים

כשאני חושב על המילה ביקורת אני לא חושב אוטומטית על חסרונות אלא מלשון "ביקור" או "בקרה". אני רוצה לבחון את העובדות, עוד לפני שאני מנתח אותן. "THE FACTS" כמו שנהוג לומר ב-CROSS האמריקאי. כמובן "העובדות" הן לאו דווקא פרטים טכניים יבשים אלא כל המכלול בשלמותו.

אחרי שיש לי תמונה אני שואל את עצמי מה היא אומרת לי? מה משמעות העובדות האלה? האם זה טוב או רע? או נייטרלי? האם זה משהו שאפשר לזרום איתו או שהוא יוצר אצלי צרימה? משמעותית? גם הרבה מאוד עובדות הן לא באמת משהו חשוב או משמעותי אם אני בעצמי לא מחליט לייחס להן חשיבות.

לבוא עם ראש פתוח - מאמץ מודע, ואני גם מסמן לעצמי עד היכן גבולות הגזרה שאני יכול למתוח

אתה מתכוון שאתה קודם כל מכיר בלי לשפוט ואחרי שיש לך איזו שהיא תמונה אתה שואל את עצמך שאלות?
אם כן, כמה זמן אתה נותן לעצמך מעניין? כי בסוף לא כזה סביר לצאת נגיד חודשיים ורק אז לאבחן

בעבר אני חושב שהייתי הרבה יותר שיפוטי, ומה שעוזר לי בזה, זה להאט את קצב החשיבה, כלומר במקום סלידה אוטומטית, דבר ראשון להתייחס לעובדות כפשוט עובדות, ואחר-כך להחליט איך אני מפרש אותן ולמה. לא עניין של חודשים, פשוט לעצור את הטייס האוטומטי.

אם תתן דוגמה לגבי מה אתה שיפוטי, אוכל לתת דוגמה משלי בהתאם לזה, פשוט אין לי כרגע משהו קונקרטי

1. כמו שענו פה לפני לבוא מתוך מחשבה שאני בכל אופן באה להכיר 3 פגישות. וכרגע המטרה שלי שיהיה לי נחמד בפגישה. לא לבדוק אם הוא מתאים. לא לבדוק אם כדאי להמשיך.  *לא לחשוב בכלל על חתונה.*

רק שיהיה נחמד. כמו שיחה אקראית עם אדם בתור שמתפתחת שיחה נחמדה בלי ניתוח של כל מילה. בלי חקירה. בלי כובד ראש של בדיקה.

זה קצת משחרר.

ולהמשיך כך גם בהמשך הקשר. כל כמה פגישות לעצור לחשיבה אבל בין לבין להיות בנוכחות.

2. מאפיין של ביקורתיות זה שימת לב לפרטים .

*לנסות להפנות את התכונה הזו למקום החיובי.

ללכת לפגישה כשהמטרה שלי לראות 3 דברים טובים בבחור. למתקדמים- להגיד לו את זה.*

זה מאזן את המודעות יתר לדברים החסרים

וגם נותן תחושה נעימה יותר.

3. הביקורת העצמית נותנת לנו להרגיש כמה אנחנו חסרים ולא מושלמים (לצד הערכה עצמית שאנחנו שואפיל להיות כאלו. זה הגרעין הטוב שבתכונה שנותן לה את החיות..)

אם נתבונן בזה, יש פה תכונה שאנחנו לא שולטים עליה והיא שולטת בנו ולא תמיד טובה לנו.

להתפלל על זה שנצליח להיות בעין טובה וכו

וגם כמו שאנחנו עושים עבודה עם עצמנו *לקבל את עצמנו עם החסרונות עם החוסר אונים בשליטה על התכונה הזו*, ובסוף אנחנו גם רואים את הצד החיובי שבתכונות החלשות שלנו..

לנסות לתת את זה גם לשני. לקבל אותו שהוא לא מושלם. שהוא לא מצליח.

4. לברר לפני הפגישה. נותן לבוא בראש יותר משוחרר מבדיקות למיניהן )מצטרף ל1)

ובעיני התפקיד של הבירורים זה גם למלא אותי באור של הבן אדם. לבוא בהערכה, בחשק, בסקרנות..

כששמעתי ככ הרבה דברים טובים עליו זה יתן כח להכיר לטווח ארוך ויאזן את הביקורתיות כי נק הפתיחה גבוהה יותר.

5. שאלה טובה.. 

אהבתי מה שכתבת על הגרעין הטוב של התכונה הזו.

אולי באמת כדאי לתת לזה מיקוד- להשתמש בה דווקא כדי לראות טוב

תודה

שמחה לשמוע

בהצלחה!

במידה מסויימת.

במהלך דייטים חשוב מאוד לעשות הפרדה בין המפגש עצמו (או שיחות טלפון וכדו') ולאחריו.

במהלך הדייט חשוב להסיר כל קורטוב של שיפוטיות וביקורת ופשוט להיות, להנות, ללמוד, להכיר, להיפגש.

אחרי המפגש, חשוב מאוד לשקול את הנתונים.

זה הזמן להיות מחושבים ובררנים.

כי אחרי החתונה אין לזה שום מקום. - מה שיש יש ועם זה צריך לעבוד.

מעבר לזה, חשוב לי להוסיף שביקורתיות יתר ופרפקציוניזם זה מתכון לבעיות תפקודיות וסביבתיות, ובעיקר לשנאה עצמית.

הייתי מציעה אפילו לשקול לטפל בזה.

השאלה היא כמה אתה מרגיש שזה מפריע לך.

כן קשה לעשות את ההפרדה הזו בלייב

אולי באמת כדאי לאפשר לזה זמן חשיבה מדויק אחרי הפגישה ואז זה משחרר קצת בלייב

תודה!

בדברים בהם הביקורת לגיטימית, ראוי שתישמע, ומדברים על זה. אם עבר והשתפר, מה טוב, אם לא, זמן לחתוך.

אם מדובר על תהליך, והשתדלות, והצד השני מראה נכונות לבוא לקראת, ומשתנה כפשוטו, גם אחלה.

ככלל, צריך לבחון ולבדוק את הביקורת אם היא נכונה וראויה (המרחק בין האידאל לסביר ואנושי) ועל מה נכון ולא נכון לשים דגש.

ברגע שהדברים עליהם ראוי ונכון לשים דגש עברו (לצורך העניין, שמירת הלכה), עשה רשימת הדברים הטובים ותוסיף לה כל הזמן, בידיעה שאת הדברים הקריטיים עברתם, ותקרא אותה אחת לכמה זמן...

בהצלחה!

לא רציתי עיצוב אישי

אז לא יודעת לענות על זה

אבל כן עשו התאמות והיו מאוד אדיבים וקשובים

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

הלכתי על כאלו שקיבלתי עליהם המלצות.. יכול להיות שהם באמת טובים, אבל לא לי.

השאלה שלי לדעתי יחסית נפוצה, אז מבחינתי מספיק לשמוע כיוונים שונים ודעות שונות, מניסיונם של אחרים ואמצא מביניהן מה יותר מתאים לי

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!