במאבק על ארץ ישראל ומדינת ישראל כמעט ואין מקום לאמצע בין ימין לשמאל.
אם ניסוגים מחלק של שטחי יו"ש, ברור שהם לא יסתפקו וידרשו הכול עד הסוף.
כאשר מצרים קיבלו מישראל את כל חצי האי סיני, הם בשום אופן לא וויתרו על מלון טאבה. גם בהסכם עם ירדן הם דרשו שטח של שנת 48, ובסוף קיבלו.
האם זה רק הטבע שלהם, או שככה זה הטבע האנושי בכלל, לא משנה הסיבות, אלו העובדות.
אבל גם אם חלקם יתפשרו, אחרים לא יסכימו. ואנחנו כבר מכירים שיש להם אש"ף, חמאס, ג'יהאד, החזית העממית, ועוד ועוד.
אם כן יצטרכו לסגת עד הסוף, כולל ירושלים, אחרת כל ההשקעה עבור השלום תהיה לשווא.
נסיגה כזו כבר גרוע מאוד, כי אז 80% של המדינה תיהפך ל עוטף יו"ש, וכבר ראינו מה קרה לעוטף עזה.
גם אם ניסוג עד הסנטימטר האחרון כולל ירושלים (אגב, אז תהיה דרישה מתושבי ירושלים הערבים לעבור לישראל הקטנה, כי כבר התרגלו לחיות במדינה מערבית, והשמאל גם הוא יסכים איתם ויעמוד לצידם, בג"ץ),
אף אחד אינו משלה את עצמו שהם יפרקו את מחנות הפליטים. זה לא יקרה, הם ידרשו את זכות השיבה.
גם ישלפו החלטות האו"ם על זכות השיבה, ובמקביל ידרשו לחזור לחלוקת 47 שהיא החלטת האו"ם (שגם ישראל הסכימה).
במקביל תעלה דרישה שכל היהודים שעלו ארצה מאז 48 מכוח חוק השבות יחזרו לארץ מוצאם.
הנה הוכח שאם פונים שמאלה זה לא ייגמר רק אם ילכו עד הסוף לפרק לגמרי את מדינת ישראל חס וחלילה.
ואם הולכים ימינה ומחזיקים את שטחי ארץ ישראל, אי אפשר לספח עכשיו את השטחים, כי אז הערבים יחד עם השמאל יהיו רוב וחזרנו לאותה בעייה ובאופן חמור פי כמה.
חייבים מקודם לעודד בדרכי נועם ובדרכי שלום - על ידי מתן הטבות כספיות וכל עזרה אפשרית - הגירה של ערבים אל מחוץ לגבולות ארצנו. משימה קשה, וגם צפוי שהשמאל יפריע, אבל אין ברירה, אם רוצים להגיע לאיזשהו פתרון יציב. ובסוף השמאל יודה לנו על זה.
ובתודעה של דעת הקהל, וגם שנרגיש צודקים במאבקנו על מדינת יהודית בארץ ישראל, אם הולכים ימינה, חייבים להגיד שאנחנו יהודים ולשמור על דת ומנהגי ישראל שנהגנו במשך אלפי שנים. אחרת, באיזו זכות מגיע תושב רוסיה שיש לה את הארץ הכי גדולה בעולם, עם נשק בידיים, ואילו צאצאי 48 אינם מורשים לחזור.
אין_ציונות ללא יהודים, ו"אין אומתנו אומה אלא בתורתה".
שמירה על יהדות מבטאת גם את הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל.
ולסיים בעניין השלום:
הרחבת אופקים מביאה שלום. תקראו!
