דתי לחילוני

אם מרגיש לך נכון לצאת מההורים - מבחינה כלכלית, מבחינה אישית ומבחינת ההורים, תצא. ואם לא, לא.

דתי וחילוני לא קשורים כאן לדעתי.

אם יש צורך אז רק דירה עם עוד כמה אנשים, לא לבד. זה לא בריא להתרגל להיות לבד. אלא אם כן אתה כל היום מוקף אנשים ואתה ממש חייב לנקות תראש, ובכל זאת לפחות עוד בן אדם... 

מותר לגור לבד לגמרי, רק לא להיות בחושך מוחלט במצב הזה.

אני אוהב לחזור הביתה באמצע הלילה ולשמוע מוזיקה עד הבוקר.

אני לא חושב שצריך לפני החתונה לתרגל את איך לפתח דפוסי התחשבות בגלל הצדדים האלו

למדתי להשתמש במקדחה ובתנור. והרחבתי את מעגל ההיכרות שלי לאן שאני הכי רוצה.

מה גם שאתה יכול לצאת ולהיפגש עם מישהי ואפילו להזמין אותה לבית שלך עם המון פרטיות ואף אחד מהמשפחה לא ידע.

(אל תשכחו לפתוח דלת בגלל ייחוד)

היה לי פעם אחת יוצאת דופן דייט עם מישהי מחיפה (איפה שגרה כל המשפחה) וכבר בדייט הראשון בת דודה שלי ראתה אותנו ולמחרת כל המשפחה המורחבת ידעה.

אתה לא חייב להגיע לפרטיות כמו שאני מציע גם אם תגור לבד אבל במגורים עם ההורים אתה מקבל את הקיצוניות השניה בלי בחירה.

ואל תשכח שככה לומדים לנהל משק בית ולארגן את השבת ואולי אפילו להזמין אורחים.

התייחסתי לתגובה שלו, שהוא לא חייב להזמין מישהי הביתה ובכל זאת זה משתלם להשיג פרטיות במגורים לבד.

ואם נפתח את הנקודה, גם אם לא ראוי להזמין מישהי אליך הביתה, גם כשהדלת הפתוחה, בצד ההלכתי המצומצם זה ודאי מותר.

אני מסכימה איתך לחלוטין שיש הרבה דברים נוספים במגורים לבד, מלבד היכולת להזמין מישהי הביתה - ושזה משהו שהפותח פספס לחלוטין בהצגת הדילמה.

אבל כשאנחנו מדברים על להזמין מישהי הביתה, אתה כתבת שאפשר לפתוח דלת כדי להימנע מייחוד. הוא כתב שלפתוח דלת לא יעזור, ואני הסברתי שזה לא יעזור מבחינה הלכתית.

ולדעתי, גם בצד ההלכתי המצומצם - זה מאוד תלוי איפה הדירה, איפה הדלת, מי מסתובב בחוץ, כמה אפשר לראות מבחוץ לבפנים, האם יש סיכוי שמישהי ייכנס בלי לדפוק (למרות שהדלת פתוחה) וכו'.

אבל גם אם נגיד שכל התנאים האלה מתקיימים - אני לא ממליצה לאף אחת להיענות בחיוב להצעה כזאת בתחילת קשר. לדעתי חשוב לעשות את המפגשים הראשוניים במרחב ציבורי, שיש בו הרבה אנשים, גם במחיר שכל המשפחה והחברות שלי ידעו שיצאתי. הזהירות קודמת!

מי לא יודע שדווקא כשהקשר מתקדם נהיה הרבה יותר קשה לשמור?

אני חשבתי שלפני כן התכוונת על דייטים ראשונים שגם זה היה נראלי תמוה אבל דייטים לקראת אירוסים?? 

וכשמכירים הרבה, אין חשש לנסיון ניצול מכוון.

אבל לפני שמכירים מספיק, עלולים להימצא בתוך דלת נעולה.

אני לא חושבת שהצגת את הדילמה כמו שצריך.

מה הבעיה לגור בגיל גדול עם ההורים?

האם למגורים מחוץ לבית ההורים יש ערך ששווה לשלם בשבילו מחיר כספי?

מהודעתך, נראה שהתשובה היא רק פרטיות. לדעתי, זה מפספס הרבה מאוד.

אני לא חושבת שהתשובה לשאלה של האם לצאת מבית ההורים שווה לכל הרווקים (והרווקות). זה תלוי בהמון דברים, כמו איפה ממוקם בית ההורים ואיפה ממוקם מה שאני עושה עכשיו - מבחינת הנסיעות וכו'. מה הדינמיקה המשפחתית. מהי הסביבה החברתית. וכו' וכו'.

מצב כלכלי שלך

המצב בבית של ההורים

המצב הנפשי שלך.


אם אתה שואל אותי ? (אל תשאל, אבל נניח שאתה מתעקש)

שים לך דד-ליין גיל 28. גג 30.
 

וכל חודש תשמור בקופה -נפרדת- את הכסף שחסכת מהשכירות והוצאות נלוות לשכירות (ארנונה, מים, חשמל, מזון, תיקונים, שיפורים, חומרי ניקוי)

ואת הכסף הזה תשקיע -רק- למציאת בת זוג (בגדים יפים, גם ביום חול, בושם טוב גם באמצע השבוע, תספורת קבועה כל שבוע, תזונה בריאה וכושר וכו׳)
כסף לרכב מסודר. לא צריך להיות הכי יקר ומשוכלל,

אבל כן, רכב שכיף לבחורה להכנס אליו כשהיא נפגשת לדייט. עם מערכת סאונד שהמוסיקה נשמעת מעולה גם בווליום נמוך. זה תמיד תורם לאוירה
ששניכם חיים בסרט רומנטי ולא יודעים מה מחכה להם בהמשך. זה מרכך את המכה.

כמובן מהקופה הנפרדת תשקיע יותר גם הדייטים.
למשל, אם נפגשת עם מישהי ויש כבר חיבור ראשוני טוב. יש קליק חזק. אז כדי להעצים את החיבור הזה, קח את הכסף מהקופה ותגיד לבחורה :
אנחנו נעלה -לכל- המתקנים ללונה פארק. את לא יודעת על  מי נפלת  גברת... ו...אח״כ נעבור -בכל- מזנון מהיר ותזמיני מה שבא לך (טוב אתה לא תגיד את זה, אבל תן לה להבין שזה מה שקורה)
להגיע למצב שרק חזרת מדייט אחד והבחורה כבר רוצה לראות אותך שוב. כן. השקעה עוזרת כאן. זה תורם.
לבזבז כסף על דירה שבא תעשה בגדול מה שתעשה אצל ההורים (אתה הרי שומר נגיעה ויחוד וכו׳), זה לא אפקטיבי. לדעתי.

בהצלחה.

אתה רוצה?

אני הייתי בחוץ וחזרתי וטוב לי גם וגם

אני פשוט עושה מה שמרגיש לי נכון באותו רגע.. עם הגיון.

יש אנשים שאומרים מה בגיל שלך את עם ההורים?

ושהייתי קטנה אמרו לי את 20 ואת כבר מחוץ לבית? איזה חוסר אחריות 

אז תמיד יגידו חח זה מה שלמדתי 

שיגידו אני לא יכולה לחיות לפי אחרים 

קיצר מה שנוח לך תמיד תזכור שאתה יכול לבחור

זה במידה וחסכת מעט כסף בצד..

אני כן אראה בזה חוסר אחריות בחור שמגיע לחתונה עם חמש אלף כי בחר לגור לבד.. וואלה מתסכל 

אבל הכל משמיים בסופו של דבר

מסכים שלומדים מזה הרבה

משום מה, יש חבר'ה שחושבים שהשאלה היא אישית על אף שהכותרת ותוכנה נכתבות בצורת דיון. מתעניין לשמוע צדדים חברים, אין צורך להזכיר את המובן מאליו שכל אחד יעשה מה שטוב לו בלי לחשוב מה האחר חושב. הדיון עניין אותי אז פתחתי שרשור, לא צריך להיות קואצ'רים ותודה על הרצון הטוב. בקשר לחלק מהתגובות, באמת שלא ממש הצלחתי להבין. אדם לא יכול לנקות/לבשל/לקנות בבית של ההורים שלו? הוא צריך לזרוק 2500 שקל בחודש בשביל להתנסות בזה? באמת התופעה הזו קצת מוזרה לי, הרי בסופו של דבר מרוויחים גרושים בגילאים האלו בגלל הלימודים - איך אפשר לזרוק סכומים כאלו אדירים בשביל להשיג יתרונות שבכיף ניתן להשיג גם בבית של ההורים?

אם מדובר באדם חילוני, אני יכול אולי להבין, זה חלק מהרעיון של חיי הרווקות ואכמ"ל. אבל מה יש לדוסים סטודנטים שרוב היום שקועים בלימוד ובעבודה ומדי פעם בערבים יוצאים עם חברים או לדייטים לזרוק ככ הרבה כסף על דירה? חשבתי שאמצא תשובות, לצערי קצת פחות הבנתי את הצד הזה..

ולדעתי בגילאים שהזכרת אין מה לגור לבד / בשותפות, סתם בזבוז כסף(והמון) שאפשר לתעל אותו למקומות הרבה יותר טובים או לחסוך. 

בגילאים יותר מבוגרים..לכיוון ה30 אולי יש על מה לדבר אבל לא הבנתי את החילוק בין רווק דתי לחילוני, אולי אצל חילונים אתה אומר זה פשיטא שהם יעדיפו לגור לבד ?

כמי שגר לבד, יש לי המון שקט נפשי וזמן לחשוב ביני לבין עצמי איך אני רואה את עצמי בעוד 10 שנים, או לנתח כל מיני שלבים בחיים שלי.

ויכול לשים מוזיקה בפול ווליום כל הלילה.

לגבי ללמוד לבשל אצל ההורים,כשעושים את זה בעצמך זה שונה מאוד.

אני מחליט לבד מה לאכול 3 ארוחות ביום ובשבתות. ומחליט בעצמי איזה אורחים באים ומתי.

אני יכול להחליט לצבוע את דלת הכניסה בחום ואת המקרר בצבע בז' ואיך לעצב את הבית איך שאני רוצה.

אני מארגן את הבית לשבת לגמרי לבד וכך לומד לנהל את התחום.

זה רמה אחרת של למידה וגם נותן רמה אחרת של בגרות וכמו שכתבתי בהתחלה, הרבה למידה של הכרה עצמית ומימוש שלה.

חוץ מהקטע של הבישול

אבל אני לא בטוח שזה שווה את הכסף..אולי לך אישית כן אבל לדעתי הוצאה מיותרת.

ברור שאדם יכול לנקות\לבשל\לעשות קניות בבית ההורים (ואפילו רצוי וכדאי). יש גם משהו מאוד נוח בזה שמישהו אחר גם דואג לך, עושה קניות בשבילך, כביסה, כלים, חשבונות.

 אבל לדעתי, יש כאן הרבה מעבר.

מבחינה טכנית, אחרי בגיל 23-24 אתה נמצא אחרי ההסדר. אתה כנראה מתחיל לימודים אקדמאיים. איפה? האם זה מרחק של נסיעה יומית מהבית? (ואולי זה שיקול בשבילך איפה ללמוד?)

מעבר לעניין הטכני, יש הרבה דברים מהותיים.

לדוגמה, פרטיות. אתה יוצא עם מישהי, ואתה רוצה לדבר איתה בטלפון. האם בבית של ההורים שלך יש פרטיות? (יש כאלה שכן, יש כאלה שלא. לדוגמה, חולקים חדר עם אחים, ובכל רגע כל אחד יכול להיכנס.).

יש אנשים שרוצים עצמאות. רוצים לממן את עצמם. לא רוצים שההורים ישלמו להם את החשבון טלפון.

יש אנשים שהבית של ההורים חונק להם מידי. לא רוצים את המעקב אחרי כל דבר שהם עושים. רוצים לפרוש כנפיים. (מכירה גם הורים שלא מרשים לילדים להישאר בבית אחרי ההסדר\ש"ל). נמאס להיות כל שבת רק אתה וההורים שלך (כמובן כל אחד ומשפחתו). נמאס להם ממבטים שדופקים להם בבי"כ.

יכול להיות שאחרי מה שחווית בחיים (ישיבה וצבא), החברים שגדלת איתם מהבית הם כבר לא החברים הכי קרובים שלך, ואתה מחפש להיות בקרבה לאנשים שחולקים איתך עולם ערכים והשקפה משותפים. 

יכול להיות שאתה מחפש מקום שבו יש דברים לצעירים. מקומות שאפשר לצאת אליהם, ושאין את זה איפה שההורים גרים.

בקיצור, לכל אחד יש נתונים קצת אחרים, יחסים אחרים עם ההורים ועם הסביבה. לגבי המחיר, בדירת שותפים אפשר לשלם הרבה פחות מ-2500 כולל הכל.

אם הכל סבבה אצל ההורים, באמת שאין סיבה.

אבל אם לא- למה לא לעבור?

וזה יכול להיות כל דבר, יש אנשים שצריכים קצת מרחק ויש אנשים כמוני שפשוט לא מוצאים את עצמם במקום שבו ההורים גרים אז חייבים לעבור למקום אחר

איך שאתה מרגיש, ברור שאי אפשר לקבוע כללים בזה

אני אישית הולך לעבור דירה עכשיו, אחרי שזה באמת הופך קשה מידי..

מה שכן, הנק' של עצמאות יכולה מאוד לתרום להתפתחות האישיות, והתפתחות קשרים , בעקבותיה..

אם הם מפריעים לעצמאות ולהתפתחות יש סיבה לחתוך

עכשיו קצת balance בגיל 24 לענ"ד הם עדין בדר"כ יאפשרו להתפתח אבל אם אתה מזהה תהליך שהם ממילא לא איכפתיים, וחושבים בעיקר על עצמם

עצתי לך תחתוך, ואל תצפה שהם ישתנו

אם פעם אחרי פעם את פוסלת דייטים רק על סמך מראה, תעשי להם ולך טובה ותבקשי תמונה.

מראש אין להם סיכוי .

וזה לא להעלות סטנדרטים, זה לשנות/לדייק סטנדרטים.

כל אחד ומה שחשוב לו.

אין את הבחור המושלם, חיצונית אולי כן, אבל אין שלמות אצל אף אחד.

ופוסלת עוד לפני הדייט, 

בדייטים עצמם פחות מפריע לי אם משהו לא 100%

ותודה על התשובה🙏

אם בדייטים זה פחות מפריע, תתקדמי עם זה.

אני חושבת שחשוב להתחתן עם משיכה, ולא מסכימה עם הדעות שגם ככה עם השנים מתכערים, מי שמשקיע בעצמו לא מתכער, הזנחה יכולה לגרום לדחייה גם אחרי קשר של שנים גם כשאוהבים, מתבגרים ומפתחים יופי אחר.
 

אם את מרגישה דחייה, תחתכי.

אם אין דחייה, גם אם הוא לא מושך ממבט ראשון, כדאי לתת צ'אנס של כמה דייטים.

בסוף נשים נמשכות לביטחון ולא ליופי, לרוב מתרגמים ביטחון ל- שרירים, גובה, כסף.

נתונים חיצונים שלכאורה משדרים שהגבר הזה יגן עליך ויתן לך ביטחון.

במציאות, הבריאות הנפשית והאופי נותנים הרבה יותר ביטחון מכל אלה, ולכן יש  סיכוי להימשך יותר ככל שמכירים את האופי. (לדעתי יותר ממקרה הפוך של משיכת גבר לאישה)
 

אז אל תוותרי על חתונה עם משיכה מסוימת, אבל תני לה זמן ומספר דייטים להתפתח במקרה ואין דחייה.

אגב, כבן, לא הייתי רוצה לצאת עם בחורה שמפריע לה המראה החיצוני שלי. זה מאוד מבאס להרגיש דחוי.

יש מראה שהוא גבולי מבחינתך? אז תנסי?

אבל נשארת עם גזרה מצומצמת...

בסוף אם חשוב לי גובה מסוים אז 50% יורדים רק על זה...

ואני תוהה עם עצמי אם לא כדאי להתפשר על כאלו נמוכים יותר, למרות שרואה שבדייטים עצמם זה מפריע לי... (אני גבוהה יחסית)

מממ לגבי מראה וכל דבר שהוא קשור לתחושה שאולי יכולה לעבור האינדיקציה בעיני זה אם את יכולה לבוא לדייט ולהנות ולהתמקד בשאר הדברים.

אם את יכולה אז הייתי ממליץ לך לנסות להמשיך לצאת אבל בלי לשים סטופר מתי זה ישתנה, דהיינו בלי לשאול כל סוף פגישה זה השתנה, זה לא השתנה? ככה הכי פחות יש סיכוי שזה ישתנה. ושוב, לא להכחיש במכוון את הקושי בתחושה שעולה.. זה יחסית עדין, מקווה שסה"כ הבנת מה באתי לומר.

ולגבי התגובות שאמרו לך "מראה משתנה" והקטינו בחשיבות של מראה כזה או אחר. יש בהם צד של אמת אבל כדי להשלים את התמונה נראה לי לומר שזאת משוכה שצריך לעבור, ואי אפשר להתעלם ממנה על ידי ידע שכלי קר ויבש. זה עניין ריגשי שצריך לדעת לעבוד מולו. ניסוי וטעייה. אם את מתלבטת בנוגע למשהו מסויים, תנסי אותו..

ועוד דבר חשוב - בסוף את בעלך את תאהבי ומתוך כך תאהבי את המראה שלו, אז קחי את זה באמת כמשוכה שצריך לעבור. כי נניח גם אם תתחתני עם בחור שמושלם חיצונית כעת מבחינתך או שתתחתני בסוף עם בחור ש"התפשרת" לגביו - בפועל מבחן התוצאה יהיה כעמעט אותו דבר מבחינת החיבור שלך אליו, ככה נראה לי. בסוף האמון והקשר והאהבה משפיעים על הכל וגם על החיבור למראה

מה שהחברות אומרות זה שטויות. איפה כתוב שאשה וגבר צריכים להיות באותה רמת יופי? 

זה תלוי בך. 

תחשבי טוב מה מתאים לך, מה חשוב לך, מי את.

יש הרבה זוגות שאחד נאה ביותר והשני ההיפך הגמור והם מסתדרים מצוין ואוהבים מאד. ונשואים מספרים שמתרגלים למראה בסוף כי זה כ"כ מתגמד לעומת האישיות.

הבעיה שאת מתארת היא של בעיה של רבים מאיתנו בדייטים.

אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשניים- מראה חיצוני בדייטים ומראה חיצוני בתמונות. 

עם תמונות רצוי באמת לתת יותר צ'אנס כמו שההורים שלך אומרים... 

בדייטים זה כבר יותר תלוי עד כמה יש בעינייך פוטנציאל ששווה להמתין ולראות אם גם המראה יתחבב בסוף.

רק שואלת, כמה זמן לתת צ'אנס לראות שאני מתרגלת למראה החיצוני בדייטים?

ומפחדת שאראה שהבחור מתאים לי רק לא אוהבת איך שהוא נראה ואכנס לקונפליקט ולא אדע מה להחליט😏

בסוף זה משהו שמוטבע בי עמוק, לא רק רצון להרשים ו"מה יגידו" האנשים...

השאלה היא האם המראה שלו פשוט לא מושך אותך כרגע, או שהוא ממש דוחה אותך.

כשיש דחייה, לעניות דעתי חבל על כאב הלב של שניכם.

כשהבחור חמוד והכל אבל את לא מרגישה אליו משיכה (וגם לא דחיה)- זה משהו שלדעתי ממש יכול להתפתח.

לא הייתי מתחתנת בלי שיש משיכה. אבל משיכה זה משהו שממש יכול להתפתח עם ההיכרות והאהבה הרגשית, ועם הזמן. אז כן הייתי ממשיכה לדייט שני (כמובן אם האופי מתאים וכו)

ותסתכלי פנימה מה באמת מפריע לך.

האמת שמאז שאני ילדה ממש קטנה הפריע לי מראה חיצוני, אמא שלי אמרה לי שכבר שהייתי ילדה בת 4 לא הסכמתי להיות חברה של ילדה שיש לה "פנים לא יפות"

כמובן זה עבר לי עם השנים, אבל עדיין בעל זה לכל החיים בעז"ה.

פשוט חושבת שזה שריטה/ טבע בסיסי שלי.

ואני רוצה להיות נשואה למישהו שאני נמשכת אליו, ומפחדת שאם אתחתן עם מישהו שלא אהיה שלימה ב100% איתו יהיה לי קשה להשלים עם זה אחרי הנישואין...

מקווה שאני מצליחה להתנסח ברור בכאלו שעות😅

ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. נניח שתמצאי את הבחור המושלם מבחינתך, מה תעשי עוד 10 שנים? 20? המראה משתנה. גם המראה שלך ישתנה אחרי לידות.

אף אחד לא אומר לך לסבול, אבל כן לדייק מה מפריע לך ולמצוא דרך להתגבר על זה.

מכיר אישית מישהי שעד היום לא מסוגל לצאת עם מישהו שהוא לא "חתיך" כלשונה. כבר מתקרבת היום ל40

מסכימה עם כל מי שכתבו שצריך פה להכנס פנימה, לראות על מה זה יושב אצלך וכו'

ואחרי שעושים את העבודה, בעיניי לשחרר ולתת מקום להקב"ה. יופי זה דבר גם סובייקטיבי... בע"ה כשה' יפגיש אותך עם בעלך הוא ימצא חן בעינייך. 

תשתדלי להיות מחוברת לעצמך וצאי לדייטים בביטחון ובשמחה. הכל מאת ה'.

אם את מרגישה שיש הרבה פעמים שהחלטת בדקות הראשונות בדייט שלא מתאים ואם היית חושבת על זה כבר מהתמונה היה ברור לך שלא מתאים, אז לדעתי נכון לפסול כבר מראש. לאו דווקא כי זה סיבה נכונה או שגויה לדעתי, אלא כי אם ברור מראש שאין סיכוי חבל סתם לבזבז ערב לשניכם.

אם את מרגישה שצריך שהוא יהיה יפה יותר כי את יפה, מה שמגדיר בני אדם כטובים יותר או פחות זה היופי?

אולי יש דברים אחרים שחשוב יותר להקפיד עליהם ולבחור לפיהם?

שאלות נוספות בסיסיות ביחס להעלאת או הורדת סטנדרטים:

1. האם יש עודף הצעות? או חוסר?

2. האם יש הצעות רבות לא שייכות? אם כן, מה מאפיין אחוז ניכר מההצעות הלא שייכות?

ושניהם - לא קולות שלך. כלומר את פשוט משקפת קולות חיצוניים שמתנגנים אצלך בראש.

מה הקול האמיתי שלך? אולי בכלל זה פחד להתחתן שמתחבא מאחורי  רצון במשהו שלא ניתן להשגה. ואולי זה משהו אחר. שווה לעשות שם התבוננות יותר מעמיקה.

תוך 15- 20 רוב הגברים בשכבת הגיל הנוכחית יקריחו, יגדלו כרס ויהיו עם גיבנת קלה.

באופן דומה, כנראה שהיופי שלך יראה בעיקר על ידי בעלך אחרי מספר הריונות...

אפשר ורצוי להתגבר על הטבע, זו תכונה בסיסית של עמנו.

משיכה נובעת משילוב של מציאת חן פנימית וחיצונית.

אי אפשר להיות בטוחים ב100% שהכל יתאים, זה ביטוי לחוסר אמונה וחוסר נכונות לעבוד על עצמך בזוגיות.

אם יש לך מספיק הצעות אז אין בעיה שתפסלי על כל דבר שתרצי. רק תקחי בחשבון שגברים משיבים תשובה חיובית ל20% מההצעות בערך. 

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש