דתי לחילוני

אם מרגיש לך נכון לצאת מההורים - מבחינה כלכלית, מבחינה אישית ומבחינת ההורים, תצא. ואם לא, לא.

דתי וחילוני לא קשורים כאן לדעתי.

אם יש צורך אז רק דירה עם עוד כמה אנשים, לא לבד. זה לא בריא להתרגל להיות לבד. אלא אם כן אתה כל היום מוקף אנשים ואתה ממש חייב לנקות תראש, ובכל זאת לפחות עוד בן אדם... 

מותר לגור לבד לגמרי, רק לא להיות בחושך מוחלט במצב הזה.

אני אוהב לחזור הביתה באמצע הלילה ולשמוע מוזיקה עד הבוקר.

אני לא חושב שצריך לפני החתונה לתרגל את איך לפתח דפוסי התחשבות בגלל הצדדים האלו

למדתי להשתמש במקדחה ובתנור. והרחבתי את מעגל ההיכרות שלי לאן שאני הכי רוצה.

מה גם שאתה יכול לצאת ולהיפגש עם מישהי ואפילו להזמין אותה לבית שלך עם המון פרטיות ואף אחד מהמשפחה לא ידע.

(אל תשכחו לפתוח דלת בגלל ייחוד)

היה לי פעם אחת יוצאת דופן דייט עם מישהי מחיפה (איפה שגרה כל המשפחה) וכבר בדייט הראשון בת דודה שלי ראתה אותנו ולמחרת כל המשפחה המורחבת ידעה.

אתה לא חייב להגיע לפרטיות כמו שאני מציע גם אם תגור לבד אבל במגורים עם ההורים אתה מקבל את הקיצוניות השניה בלי בחירה.

ואל תשכח שככה לומדים לנהל משק בית ולארגן את השבת ואולי אפילו להזמין אורחים.

התייחסתי לתגובה שלו, שהוא לא חייב להזמין מישהי הביתה ובכל זאת זה משתלם להשיג פרטיות במגורים לבד.

ואם נפתח את הנקודה, גם אם לא ראוי להזמין מישהי אליך הביתה, גם כשהדלת הפתוחה, בצד ההלכתי המצומצם זה ודאי מותר.

אני מסכימה איתך לחלוטין שיש הרבה דברים נוספים במגורים לבד, מלבד היכולת להזמין מישהי הביתה - ושזה משהו שהפותח פספס לחלוטין בהצגת הדילמה.

אבל כשאנחנו מדברים על להזמין מישהי הביתה, אתה כתבת שאפשר לפתוח דלת כדי להימנע מייחוד. הוא כתב שלפתוח דלת לא יעזור, ואני הסברתי שזה לא יעזור מבחינה הלכתית.

ולדעתי, גם בצד ההלכתי המצומצם - זה מאוד תלוי איפה הדירה, איפה הדלת, מי מסתובב בחוץ, כמה אפשר לראות מבחוץ לבפנים, האם יש סיכוי שמישהי ייכנס בלי לדפוק (למרות שהדלת פתוחה) וכו'.

אבל גם אם נגיד שכל התנאים האלה מתקיימים - אני לא ממליצה לאף אחת להיענות בחיוב להצעה כזאת בתחילת קשר. לדעתי חשוב לעשות את המפגשים הראשוניים במרחב ציבורי, שיש בו הרבה אנשים, גם במחיר שכל המשפחה והחברות שלי ידעו שיצאתי. הזהירות קודמת!

מי לא יודע שדווקא כשהקשר מתקדם נהיה הרבה יותר קשה לשמור?

אני חשבתי שלפני כן התכוונת על דייטים ראשונים שגם זה היה נראלי תמוה אבל דייטים לקראת אירוסים?? 

וכשמכירים הרבה, אין חשש לנסיון ניצול מכוון.

אבל לפני שמכירים מספיק, עלולים להימצא בתוך דלת נעולה.

אני לא חושבת שהצגת את הדילמה כמו שצריך.

מה הבעיה לגור בגיל גדול עם ההורים?

האם למגורים מחוץ לבית ההורים יש ערך ששווה לשלם בשבילו מחיר כספי?

מהודעתך, נראה שהתשובה היא רק פרטיות. לדעתי, זה מפספס הרבה מאוד.

אני לא חושבת שהתשובה לשאלה של האם לצאת מבית ההורים שווה לכל הרווקים (והרווקות). זה תלוי בהמון דברים, כמו איפה ממוקם בית ההורים ואיפה ממוקם מה שאני עושה עכשיו - מבחינת הנסיעות וכו'. מה הדינמיקה המשפחתית. מהי הסביבה החברתית. וכו' וכו'.

מצב כלכלי שלך

המצב בבית של ההורים

המצב הנפשי שלך.


אם אתה שואל אותי ? (אל תשאל, אבל נניח שאתה מתעקש)

שים לך דד-ליין גיל 28. גג 30.
 

וכל חודש תשמור בקופה -נפרדת- את הכסף שחסכת מהשכירות והוצאות נלוות לשכירות (ארנונה, מים, חשמל, מזון, תיקונים, שיפורים, חומרי ניקוי)

ואת הכסף הזה תשקיע -רק- למציאת בת זוג (בגדים יפים, גם ביום חול, בושם טוב גם באמצע השבוע, תספורת קבועה כל שבוע, תזונה בריאה וכושר וכו׳)
כסף לרכב מסודר. לא צריך להיות הכי יקר ומשוכלל,

אבל כן, רכב שכיף לבחורה להכנס אליו כשהיא נפגשת לדייט. עם מערכת סאונד שהמוסיקה נשמעת מעולה גם בווליום נמוך. זה תמיד תורם לאוירה
ששניכם חיים בסרט רומנטי ולא יודעים מה מחכה להם בהמשך. זה מרכך את המכה.

כמובן מהקופה הנפרדת תשקיע יותר גם הדייטים.
למשל, אם נפגשת עם מישהי ויש כבר חיבור ראשוני טוב. יש קליק חזק. אז כדי להעצים את החיבור הזה, קח את הכסף מהקופה ותגיד לבחורה :
אנחנו נעלה -לכל- המתקנים ללונה פארק. את לא יודעת על  מי נפלת  גברת... ו...אח״כ נעבור -בכל- מזנון מהיר ותזמיני מה שבא לך (טוב אתה לא תגיד את זה, אבל תן לה להבין שזה מה שקורה)
להגיע למצב שרק חזרת מדייט אחד והבחורה כבר רוצה לראות אותך שוב. כן. השקעה עוזרת כאן. זה תורם.
לבזבז כסף על דירה שבא תעשה בגדול מה שתעשה אצל ההורים (אתה הרי שומר נגיעה ויחוד וכו׳), זה לא אפקטיבי. לדעתי.

בהצלחה.

אתה רוצה?

אני הייתי בחוץ וחזרתי וטוב לי גם וגם

אני פשוט עושה מה שמרגיש לי נכון באותו רגע.. עם הגיון.

יש אנשים שאומרים מה בגיל שלך את עם ההורים?

ושהייתי קטנה אמרו לי את 20 ואת כבר מחוץ לבית? איזה חוסר אחריות 

אז תמיד יגידו חח זה מה שלמדתי 

שיגידו אני לא יכולה לחיות לפי אחרים 

קיצר מה שנוח לך תמיד תזכור שאתה יכול לבחור

זה במידה וחסכת מעט כסף בצד..

אני כן אראה בזה חוסר אחריות בחור שמגיע לחתונה עם חמש אלף כי בחר לגור לבד.. וואלה מתסכל 

אבל הכל משמיים בסופו של דבר

מסכים שלומדים מזה הרבה

משום מה, יש חבר'ה שחושבים שהשאלה היא אישית על אף שהכותרת ותוכנה נכתבות בצורת דיון. מתעניין לשמוע צדדים חברים, אין צורך להזכיר את המובן מאליו שכל אחד יעשה מה שטוב לו בלי לחשוב מה האחר חושב. הדיון עניין אותי אז פתחתי שרשור, לא צריך להיות קואצ'רים ותודה על הרצון הטוב. בקשר לחלק מהתגובות, באמת שלא ממש הצלחתי להבין. אדם לא יכול לנקות/לבשל/לקנות בבית של ההורים שלו? הוא צריך לזרוק 2500 שקל בחודש בשביל להתנסות בזה? באמת התופעה הזו קצת מוזרה לי, הרי בסופו של דבר מרוויחים גרושים בגילאים האלו בגלל הלימודים - איך אפשר לזרוק סכומים כאלו אדירים בשביל להשיג יתרונות שבכיף ניתן להשיג גם בבית של ההורים?

אם מדובר באדם חילוני, אני יכול אולי להבין, זה חלק מהרעיון של חיי הרווקות ואכמ"ל. אבל מה יש לדוסים סטודנטים שרוב היום שקועים בלימוד ובעבודה ומדי פעם בערבים יוצאים עם חברים או לדייטים לזרוק ככ הרבה כסף על דירה? חשבתי שאמצא תשובות, לצערי קצת פחות הבנתי את הצד הזה..

ולדעתי בגילאים שהזכרת אין מה לגור לבד / בשותפות, סתם בזבוז כסף(והמון) שאפשר לתעל אותו למקומות הרבה יותר טובים או לחסוך. 

בגילאים יותר מבוגרים..לכיוון ה30 אולי יש על מה לדבר אבל לא הבנתי את החילוק בין רווק דתי לחילוני, אולי אצל חילונים אתה אומר זה פשיטא שהם יעדיפו לגור לבד ?

כמי שגר לבד, יש לי המון שקט נפשי וזמן לחשוב ביני לבין עצמי איך אני רואה את עצמי בעוד 10 שנים, או לנתח כל מיני שלבים בחיים שלי.

ויכול לשים מוזיקה בפול ווליום כל הלילה.

לגבי ללמוד לבשל אצל ההורים,כשעושים את זה בעצמך זה שונה מאוד.

אני מחליט לבד מה לאכול 3 ארוחות ביום ובשבתות. ומחליט בעצמי איזה אורחים באים ומתי.

אני יכול להחליט לצבוע את דלת הכניסה בחום ואת המקרר בצבע בז' ואיך לעצב את הבית איך שאני רוצה.

אני מארגן את הבית לשבת לגמרי לבד וכך לומד לנהל את התחום.

זה רמה אחרת של למידה וגם נותן רמה אחרת של בגרות וכמו שכתבתי בהתחלה, הרבה למידה של הכרה עצמית ומימוש שלה.

חוץ מהקטע של הבישול

אבל אני לא בטוח שזה שווה את הכסף..אולי לך אישית כן אבל לדעתי הוצאה מיותרת.

ברור שאדם יכול לנקות\לבשל\לעשות קניות בבית ההורים (ואפילו רצוי וכדאי). יש גם משהו מאוד נוח בזה שמישהו אחר גם דואג לך, עושה קניות בשבילך, כביסה, כלים, חשבונות.

 אבל לדעתי, יש כאן הרבה מעבר.

מבחינה טכנית, אחרי בגיל 23-24 אתה נמצא אחרי ההסדר. אתה כנראה מתחיל לימודים אקדמאיים. איפה? האם זה מרחק של נסיעה יומית מהבית? (ואולי זה שיקול בשבילך איפה ללמוד?)

מעבר לעניין הטכני, יש הרבה דברים מהותיים.

לדוגמה, פרטיות. אתה יוצא עם מישהי, ואתה רוצה לדבר איתה בטלפון. האם בבית של ההורים שלך יש פרטיות? (יש כאלה שכן, יש כאלה שלא. לדוגמה, חולקים חדר עם אחים, ובכל רגע כל אחד יכול להיכנס.).

יש אנשים שרוצים עצמאות. רוצים לממן את עצמם. לא רוצים שההורים ישלמו להם את החשבון טלפון.

יש אנשים שהבית של ההורים חונק להם מידי. לא רוצים את המעקב אחרי כל דבר שהם עושים. רוצים לפרוש כנפיים. (מכירה גם הורים שלא מרשים לילדים להישאר בבית אחרי ההסדר\ש"ל). נמאס להיות כל שבת רק אתה וההורים שלך (כמובן כל אחד ומשפחתו). נמאס להם ממבטים שדופקים להם בבי"כ.

יכול להיות שאחרי מה שחווית בחיים (ישיבה וצבא), החברים שגדלת איתם מהבית הם כבר לא החברים הכי קרובים שלך, ואתה מחפש להיות בקרבה לאנשים שחולקים איתך עולם ערכים והשקפה משותפים. 

יכול להיות שאתה מחפש מקום שבו יש דברים לצעירים. מקומות שאפשר לצאת אליהם, ושאין את זה איפה שההורים גרים.

בקיצור, לכל אחד יש נתונים קצת אחרים, יחסים אחרים עם ההורים ועם הסביבה. לגבי המחיר, בדירת שותפים אפשר לשלם הרבה פחות מ-2500 כולל הכל.

אם הכל סבבה אצל ההורים, באמת שאין סיבה.

אבל אם לא- למה לא לעבור?

וזה יכול להיות כל דבר, יש אנשים שצריכים קצת מרחק ויש אנשים כמוני שפשוט לא מוצאים את עצמם במקום שבו ההורים גרים אז חייבים לעבור למקום אחר

איך שאתה מרגיש, ברור שאי אפשר לקבוע כללים בזה

אני אישית הולך לעבור דירה עכשיו, אחרי שזה באמת הופך קשה מידי..

מה שכן, הנק' של עצמאות יכולה מאוד לתרום להתפתחות האישיות, והתפתחות קשרים , בעקבותיה..

אם הם מפריעים לעצמאות ולהתפתחות יש סיבה לחתוך

עכשיו קצת balance בגיל 24 לענ"ד הם עדין בדר"כ יאפשרו להתפתח אבל אם אתה מזהה תהליך שהם ממילא לא איכפתיים, וחושבים בעיקר על עצמם

עצתי לך תחתוך, ואל תצפה שהם ישתנו

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.