אז אין משמעות לזה שהוא עוקף אותך...

ככל שאני מתבגרת, אני לומדת להכיל בתוכי רגשות מורכבים יותר.

אני מרגישה שאני מצליחה להבין קצת יותר את התיאור של בניין בית המקדש השני, "וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל וְרַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים קוֹל" - ובהקבלה אליך - שאפשר להיות בפסגות של שמחה על זה שאח שלך מקים לעצמו בית, ובאותו זמן בכאב על הבית שאתה עוד לא זכית להסכים. אנחנו לא צריכים ויכולים לחיות במציאות של או או, אלא לנסות לחיות במציאות המורכבת - שבו יש לדברים צד של שמחה עצומה, לצד עצב.

נורמה חברתית היא עניין שמשפיע עלינו במידת מה. אפשר להתנגד לנורמה, אבל עצם ההתנגדות היא גם מעידה על סוג של השפעה.

במקרה הזה, הנורמה אומרת שיש גיל מסויים להתחתן ושיש סטטוס מסויים שנישואים מעניקים לאדם.

את צודקת, מבחינת האמת זה בכלל לא אומר לנו משהו מסויים עלינו.

אך מבחינה ריגשית, זה יכול להשפיע וכדאי מאוד להתייחס לכך במישור הזה וזה נראה לי מה ש@חצילים עושה יפה מאוד.

בסופו של דבר - וכאן אני עונה לhttps://www.inn.co.il/forum/t1392745#15122750 - תחרות נועדה לדמות את החיים.

המשמעות של תחרות היא שיש אנשים שמצליחים יותר ויש שמצליחים פחות, והתחרות נועדה לעודד אנשים לשים לב ליכולות ולתחומים שבהם הם יכולים להצליח יותר מאחרים, כדי שישמו את הדגש על התחומים האלה. לדוגמה - תחרות ציור נועדה לעודד אנשים לצייר, כדי לעורר הערכה ציבורית לציור וכדי שאנשים בעלי יכולת יציירו.

בדיוק כך, מי שמתחתן בגיל צעיר יותר חווה את הנישואים במשך שנים רבות יותר מחייו (בהגדרה. גם אם הוא מת צעיר, בהנחה שזה לא *נגרם* מהנישואים שלו, אנחנו מודדים את הזמן שהוא חי נשוי). בהנחה שנישואים הם חוויה חיובית, על כל שנה שבה התעכבת מלהתחתן, איבדת כך וכך מהטוב שהיה יכול להיות לך בעולם הזה. כמובן הקב"ה יכול להחזיר לך, ואף אחד לא מבטיח לך כלום, ועוד ועוד, אבל באופן פשוט אם מישהו צעיר ממני מתחתן זה מדגיש את העובדה שאני בגיל מבוגר ועדיין לא נשוי.

האם אפשר להפסיד בתחרות בכבוד? בוודאי. האם אפשר לעבור אובדן, בוודאי אובדן שאיננו סופי, בשמחה? בוודאי.

אבל האמירה כאילו אין מה להצטער בעיכוב, או כאילו נישואי האח הצעיר לא נוגעים בכלל לאח המבוגר, היא אמירה שלא נותנת כבוד מפיק לאינטואיציות הטבעיות והנכונות שלנו

אני לא מחפשת להיות הציירת הכי טובה בעולם, ולא כל כך אכפת לי איך אנשים אחרים מציירים.

גם לא במידות שלי, אני לא מחפשת להיות הכי. לא מחפשת הערכה ציבורית.

גם נקודת המוצא שלך שנישואין זו חוויה חיובית - לא חושבת שזה נכון, ראה את סטטיסטיקות הגירושין.

לראות נישואין בין אחים כתחרות מי מתחתן בגיל הכי צעיר - נראה לי לא בריא ולא נכון ומתכון לאסון.

נכון, כשמתחתנים אנשים צעירים ממני, ברור שכואב לי ושאני מקנאה. זה דבר שאני שואפת אליו, עובדת לקראתו, מתאמצת - ועוד לא הצלחתי להגיע לזה. בתחום הזה של הזוגיות, כרגע אני בציון נכשל והם כנראה בטוב מאוד או במצויין.

אני לא אומרת שאין מה להצטער, שזה לא נוגע באח המבוגר - ממש לא, כנראה לא הייתי ברורה מספיק, כי נראה שכך גם @advfb הבין - אני אומרת שתמיד יהיו סביבי אנשים שהם יותר ממני, בכל תחום (מה לעשות, אני לא יוסיין בולט או מייקל פלפס). ואם אני בוחרת להסתכל על החיים כתחרות, אני רק אצבור הפסדים, ובמקום מוטיבציה זה יביא לייאוש.

האינטואציות הטבעיות שלנו אומרות שהעולם צריך להתנהל בסדר מסוים, ושבסדר הזה האח הקטן מתחתן לפני הגדול.

וגם שיגעת ולא מצאת, אל תאמין.

ואפשר כמובן להרחיב את זה לעוד תחומים - באינטואציה הטבעית, השביעי באוקטובר לא יכל לקרות. לרוע הזה אין מקום בעולם. 

צדיק ורע לו.

אנשים שנולדים עם מחלות נוראות ואיומות.

וכו' וכו'.

אבל מה לעשות, הקב"ה לא מנהל את העולם לפי האינטואציות שלנו. זה לא אומר שלא כואב לנו. זה לא אומר שזה לא נוגע בנו.

ובדיוק בגלל הנגיעה הזאת, אנחנו צריכים להגדיר לעצמינו את ההתייחסות למצב הזה, וזה מה שכתבתי בהודעה - אפשר לשמוח מאוד על כך שהאח מתחתן, ובו בעת להצטער ולכאוב על זה שאתה עדיין רווק, והרגשות האלה יכולים להיות בו זמנית - ולדעתי, צריך לתת מקום לשני סוגי הרגשות האלה, לא להדחיק אף אחד מהם.

רק שאני חושב שהאינטואיציה שכן משווה ביני לבין אחרים היא לא מנותקת.

כשאני משוה ביני לבין מישהו אחר, אני בעצם משווה ביני לבין "מי שאני יכול הייתי להיות". זה מה שבאמת נמצא מאחורי התחושות האלה.

וכשאני משווה ביני לבין מי שאני הייתי יכול להיות, אני בעצם בודק את מצבי בצורה "הכי אובייקטיבית" שאפשר.

במילים אחרות, תשווי את האמירות הבאות:

"אחי הקטן מתחתן ואני עדיין רווק"

"אחי הקטן מחתן ילדים ואני עדיין רווק"

"אחי הגדול בר מצוה ואני עדיין רווק"

על מה היא מבוססת. 

בסופו של דבר כל העניין של תיקון המידות הוא עניין בטבעי. קנאה הוא עניין טבעי, וגם אין מה להכחיש אותו או להתעלם ממנו. אך האם זו מעלה גדולה לקנא שמישהו זכה למה שאני עוד לא זכיתי? קשה לי להאמין. אפרופו אחים, המודל שאנחנו מקבלים מהסתכלות בתורה זה אפרים ומנשה שעל זה זכו "בך יברך ישראל". 

אולי אפשר לחיות בלי השוואות או לפחות לצמצם אותם? אולי זה כן בהישג יד? אולי זה באמת יותר טוב ויותר יעיל?

אני מאמין שאפשר לתקן את המידות וגם את מידת הקנאה. ברגישות כלפיה, בכבוד כלפיה... ובסופו של דבר לעקור אותה מהלב. י"ר שנזכה לכך.

וזה לא שאני עושה איזה עבודה על זה

זה פשוט ה' שהחליט שאני אשמח וזה משמח שה' משמח

אבל את אומרת פה דברים נכונים מאד ומסכים איתך לגמרי

פשוט לא כל כך קשור אלי כרגע

באמת קשה

טוב שה' נותן כוחות

וטוב שכל אחד הוא אחר ואז באמת התחושה קצת פחות קשה כך לפחות מה שנותן לי מחשבה מחזקת, לזכור שאני חיה את החיים לפי מה שה' נתן ולא רוצה את שלהם.

שנזכה להרחבת הלב בפשטות

ואני טועה או שלא היית פה המון זמן

בגדול לומד את העניין של התם

שלהיות תמים זה להיות שלם

זה שאתה על סף חירפון מהרצון להתחתן.
זה דבר מעולה.

להדפיס חולצה ״למכירה. אח של החתן, מחפש כלה דחוף. לא בשבת״ + מספר וואצאפ בגב 
 ולדאוג שכמה שיותר יראו את החולצה גם בחתונה ובכל האירועים מסביב לה.

אמרת שאתה על ״סף חירפון מהרצון  להתחתן״ ? תנתב את האנרגיות האדירות האלה  ל ״לא רואה ממטר אף אחד. ממוקד מטרה״.

הצלחתך, הצלחתנו.
בעזרת השם, עד ראש השנה 2024, הגביע אצלך.

אתה צודק לגמרי

יש ימים שאני מחורפן ויש ימים שאני מחורפן שממוקד מטרה

עכשיו הרצון שלך יהיה חופשי יותר ויפעל יותר במציאות ובתפילות, ובעז"ה שתגיע אליה בקרוב.

ולך תדע אולי האחות של השכנה של החברה מהלימודים של הכלה..

(פעם הייתי מיוחד ולאט לאט כולם נהיו מיוחדים אז כדי להיות מיוחד הפכתי לרגיל)

ובאמת ברגע שהם יתארסו המון תפילות שאני מתפלל עליו יופנו אלי גם חחחח

ובאמת אין לדעת מה אזמום לא זמם ה'

בקרוב ממש בעז"ה!

זה הרב קוק?

כל אחד עובר את השיעור שלו בקצב שלו, זה חשוב שאתה רוצה, תשים לב שאין אלמנטים של לחץ כדי שהרצון יהיה טהור.

ואני ממש לא לחוץ

אני רק ממש רוצה

ותודה לה' על הדרך הבלתי נסבלת

סֵבל זה כמו סַבָּל שסוחב את הסֵבל על הגב שלו

אם סוחבים הרבה נהיה שרירים

בדקתי ואין פסוק כזה

אז פינקתי אותו בטקסט משלי

הבעיה שלפעמים יש עומס יתר שלא מפתח שרירים אלא עושה כאב גב.. אז צריך למצוא גם דרכים לא להגיע למצבים האלה

ואני רואה שלקראת אדר ב אתה מתחיל להפגין יותר נוכחות.. זכינו

אם פעם אחרי פעם את פוסלת דייטים רק על סמך מראה, תעשי להם ולך טובה ותבקשי תמונה.

מראש אין להם סיכוי .

וזה לא להעלות סטנדרטים, זה לשנות/לדייק סטנדרטים.

כל אחד ומה שחשוב לו.

אין את הבחור המושלם, חיצונית אולי כן, אבל אין שלמות אצל אף אחד.

ופוסלת עוד לפני הדייט, 

בדייטים עצמם פחות מפריע לי אם משהו לא 100%

ותודה על התשובה🙏

יש מראה שהוא גבולי מבחינתך? אז תנסי?

אבל נשארת עם גזרה מצומצמת...

בסוף אם חשוב לי גובה מסוים אז 50% יורדים רק על זה...

ואני תוהה עם עצמי אם לא כדאי להתפשר על כאלו נמוכים יותר, למרות שרואה שבדייטים עצמם זה מפריע לי... (אני גבוהה יחסית)

מה שהחברות אומרות זה שטויות. איפה כתוב שאשה וגבר צריכים להיות באותה רמת יופי? 

זה תלוי בך. 

תחשבי טוב מה מתאים לך, מה חשוב לך, מי את.

יש הרבה זוגות שאחד נאה ביותר והשני ההיפך הגמור והם מסתדרים מצוין ואוהבים מאד. ונשואים מספרים שמתרגלים למראה בסוף כי זה כ"כ מתגמד לעומת האישיות.

הבעיה שאת מתארת היא של בעיה של רבים מאיתנו בדייטים.

אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשניים- מראה חיצוני בדייטים ומראה חיצוני בתמונות. 

עם תמונות רצוי באמת לתת יותר צ'אנס כמו שההורים שלך אומרים... 

בדייטים זה כבר יותר תלוי עד כמה יש בעינייך פוטנציאל ששווה להמתין ולראות אם גם המראה יתחבב בסוף.

רק שואלת, כמה זמן לתת צ'אנס לראות שאני מתרגלת למראה החיצוני בדייטים?

ומפחדת שאראה שהבחור מתאים לי רק לא אוהבת איך שהוא נראה ואכנס לקונפליקט ולא אדע מה להחליט😏

בסוף זה משהו שמוטבע בי עמוק, לא רק רצון להרשים ו"מה יגידו" האנשים...

ותסתכלי פנימה מה באמת מפריע לך.

האמת שמאז שאני ילדה ממש קטנה הפריע לי מראה חיצוני, אמא שלי אמרה לי שכבר שהייתי ילדה בת 4 לא הסכמתי להיות חברה של ילדה שיש לה "פנים לא יפות"

כמובן זה עבר לי עם השנים, אבל עדיין בעל זה לכל החיים בעז"ה.

פשוט חושבת שזה שריטה/ טבע בסיסי שלי.

ואני רוצה להיות נשואה למישהו שאני נמשכת אליו, ומפחדת שאם אתחתן עם מישהו שלא אהיה שלימה ב100% איתו יהיה לי קשה להשלים עם זה אחרי הנישואין...

מקווה שאני מצליחה להתנסח ברור בכאלו שעות😅

ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. נניח שתמצאי את הבחור המושלם מבחינתך, מה תעשי עוד 10 שנים? 20? המראה משתנה. גם המראה שלך ישתנה אחרי לידות.

אף אחד לא אומר לך לסבול, אבל כן לדייק מה מפריע לך ולמצוא דרך להתגבר על זה.

מכיר אישית מישהי שעד היום לא מסוגל לצאת עם מישהו שהוא לא "חתיך" כלשונה. כבר מתקרבת היום ל40

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך

כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב

זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה