למרות ההבנה ש לו היה כך וכך

בפועל אתה במקום מסוים. אם תחליט לעשות ריסטארט זה קביל. אבל יהיה מחיר גבוה. גירושין, מזונות, להתחיל מחדש.

אם תוכל, למצוא חברה חדשה עם דתיים / חרדים, משכילים. יש כאלו מלבדך. ולגבי הזוגיות , לעשות לזה שיפוץ.

הצלחה רבה 

אבל לא ממוח

ברור לכל בר דעת שהמחיר לשינוי אמיתי כבד מידי...

למצוא חברים חדשים - נכון להיום לא ממש הצלחתי (בעבודה, כמעט כל העובדים במחלקה מהמין השני). בנוסף זה גם לא נראה לי יפתור את הבעיה היסודית, בסופו של יום ושבוע אתה מגיע הביתה על כל מה שמתשמע מכך. 

שיפוץ לזוגיות - הלוואי, ברור לי שכל עוד ואשתי לא תשמע מסמכות תורנית שיש לבצע שינוי בסגנון החיים - זה לא יקרה.

תמצא שפה משותפת עם אשתך

אינכם צריכים להיות באותו ראש. אתם צריכים הבנה - הערכה לנקודה בה כל אחד מכם נמצא

לגבי סמכות תורנית, תלוי ומסובך וכו' . אבל ניתן אולי לעבוד בכיוון 

אשתך מוכנה לזה?

מה היית רוצה לשנות בדיוק בחיים? לא ככ מובן מבחינה פרקטית איפה נתקעת

ואגב, אם אתה לא מחובר לילדים שלך זה לענ"ד דבר אחר שלא קשור בהכרח לקשר עם האישה. למרות שאם היא לא מעריכה ואתה לא מתחבר לאורח החיים שלך, זה די זועק על ילדים ברקע השונות..אבל עם ילדים יש הרבה משיקים יותר גמישים גם באורחות חיים שונים לחלוטין

ועוד על האישה -- אני חושבת שאם היית מרגיש מוערך על ידה, ולא רק כזה שירד ברוחניות, זה היה נראה אחרת. אפשר לא לדבר במושגים של רוחניות כאלה אם זה מוריד את ערכך בעיניה למרות שגם היא צריכה לעשות עבטדה בעיניי, אבל אם נתרכז בך -- אז אם תסתכל על הרצונות שלך ותתווך אותם כרצונות שלך לטחבת הזוגיות שלכם, כמו יציאה לזמן זוגי וכו אולי זה יוכל לקדם אתכם יותר גם בלי לגעת בנקודה הכואבת כל הזמן ולהעצים אותה

לפנות יחד איתה לאיזשהי דמות שהיא תסכים לשמוע ממנה,

ולפתוח שם את המצב האישי והזוגי ולקבל החלטות.

זה יכול להיות דמות תורנית, או מטפל זוגי טוב, תחפשו מי

מאוד משמעותי שתגיע בחייך למקום בו אתה נמצא בבחירה.

בוחר.

מעמיק בחייך בכל תחום ותחום, האישי, הזוגי, ההורי, האמוני וכן הלאה

רואה את האפשרויות להתקדמות ושיפור בכל תחום ותחום

לומד איך ניתן לשלב את הבחירות והאמונות שלך ובכלל את מי שאתה בחיים הזוגיים

ונמצא במקום שאתה רוצה ובוחר להיות בו.

כדי לעשות את כל הנ"ל כדאי להעמיק בצורה מסודרת, מקיפה, עמוקה ומותאמת אליך ספציפית בעולם האמיתי, כמובן שאפשרי בהחלט בעזרת איש מקצוע, לבחון את כל התמונה שלמה, לבחון כל מקום ומקום שלך בחיים, לבחון את כל הנ"ל גם עבור אשתך, ולראות כיצד מצליחים להתקדם מכאן יחד ובטוב (אם בוחרים להיות יחד) או כל בחירה אחרת.

אבל העיקר - לבחור.

(מתנצלת שכתבתי על קצה המזלג ובתמצות רב, לא מוצאת כרגע אפשרות להאריך)

שתהיה הרבה ברכה והצלחה ב"ה 🙏

שיש לך עולם שלם של חיים (שאתה מכנה בלעג "מרדנות טבעית") שפשוט קברת אותו (ריסנת, בשפתך) ועכשיו הוא התעורר. הוא מקום  חי ותוסס והוא חלק ממך. 

את המקום החי ואת החיים האמיתיים והרצונות שלך אתה מכנה "משברים", "סערת רגשות של בחור בן 18" ובכך אתה ממשיך לזלזל בעצמך ובתוך המנגנון החי והזורם של הרצון בחיים שלך. אין פלא, כמובן שאתה לא אוהב את אשתך והילדים ובעצם מרגיש שבחרו לך הכל ואתה בכלוב שאתה רוצה לברוח ממנו לצד השני של כדור הארץ.

אתה לא חי. אתה אולי הולך לעבודה, אבל אתה שורד.

הדבר הראשון זה להוציא את השד מהבקבוק ולהתחיל להבין מה הוא רוצה. זה לא אומר שחייבים לרוץ ולבצע את כל מה שהוא מציע. זה רק אומר שהוא רוצה לדבר וצריך להקשיב לו.

מה קורה שם? מה זורם שם?

עזוב ביצוע. רק להתחיל להתיידד עם האנרגיה הזו שזורמת שם. נשמע שאתה לא רוצה באמת לדעת מה יש שם ולמעשה מפחד ממי שאתה באמת כדי להמשיך לרָצות את האישה והסביבה.

תתחיל להתיידד עם עצמך. קח קובץ טקסט על מחשב ותתחיל לכתוב את מה שאתה מרגיש, את מה שאתה רוצה. את הכל. גם את הדברים שההלכה אוסרת ואין שום כוונה שתעשה אי פעם. 

פשוט תתחיל להוציא את השד החוצה ולהתחיל לעבוד איתו שורה-אחרי-שורה.

איש מקצוע יכול לקדם אותך הרבה, אבל קודם כל אתה בעצמך. במקום להילחם תתחיל להקשיב. גם השיטה הברסלברית של התבודדות וגם השיטה של מתכנתים של לדבר עם ברווז גומי (שזה בעצם אותו דבר) יכולים מאוד לעזור לך לעשות סדר בפנים ולהבין איך המנגנון עובד.

אני קוראת את מה שאתה כותב וזה אכן לא פשוט.

אתה מתאר שנפתחת לעולם הגדול והיית רוצה שגם סגנון החיים שלך יהיה יותר פתוח ממקודם.

אתה מתאר שלאשתך יש ראש פתוח והיא מבינה את הנקודות שכואבות לך אבל היא חושבת שאיך שאתה רוצה לחיות זו ירידה רוחנית.

הדוגמא שהבאת- לצאת למסעדה- קצת לא ברורה לי-

הרי יש הרבה אנשים בדרגה רוחנית גבוהה שיוצאים למסעדה (גם מורות ומפקחות בסמינרים בבני ברק הולכות למסעדה, מהיכרות אישית..)

אולי אשתך מרגישה שאתה רוצה את זה לא בגלל שנפתחת אלא בגלל שהיא רואה ירידה, שאתה לא רואה כנראה, ברמה הרוחנית??

גם מבחינה מינית יש הרבה אפשרויות לאדם הרוחני, אם נגדיר זאת כך, למה אתה מרגיש שאתה חווה סערה?

ויש גם הרבה אנשים בדרגה רוחנית גבוהה שהם מאד מאד חכמים וקוראים ויודעים המון...

אתה מתאר שכשאתה מדבר עם אשתך אתם מתווכחים וויכוח אינסופי- שזו כמובן לא הדרך היעילה להגיע להבנה,

אני חושבת שכדאי להתחיל בזה ולראות איך מוצאים דרך לתקשר בכבוד, באהבה, לראות גם את הצד שלה ואת מה שמפחיד אותה, ולדבר על הצרכים החדשים שלך, בלי להאשים אותה..

האם אוהבים את האישה והילדים רק בגלל שזה מה שבדיוק רצינו שיהיה??

בחיים יש הרבה הפתעות גם אצל בני הזוג וגם אצל הילדים, ואהבה זו בחירה של האוהב לאהוב את מה שיש לו ולהשקיע בו...

ולגבי הפנייה לעזרה- אנשים משכילים וחכמים פונים לקבל עזרה-

כי הם יודעים שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים..

צרם לי הניסוח שלך.

ולגבי המשפט הסופי, האם כל כך ברור לך שלולא המסגרת והקהילה היית במקום בו אתה רוצה להיות?

אני חושבת שהרבה אנשים יכולים להסתכל עליך ולאמר וואו איך הסתדרת- גיל 30, אישה , 4 ילדים, עבודה מסודרת...

לא ארחיב בזה, אבל אני חושבת שיש לך הרבה טוב בחיים, הרי גם את אשתך אתה כן מעריך,

וקצת תקשורת נכונה וללמוד איך לשלב ולהכניס את מה שאתה רוצה לחיים שלך, מתוך התאמה וכבוד לסביבה,

יוכלו לעזור.

בהצלחה!

וגם. כל הטיעון הזה על אני לא אוהב את אישתי ומרגיש חנוק בגלל שזה שידוך מאורגן/הקהילה/המשפחה לא נשמע לי, אתה חי איתה כמעט עשור. יש לכם ילדים ועבר משותף. הצורה בה הכרתם לא רלוונטית עכשיו. להאשים את המסגרת שגדלת בה זה לא צעד מקדם. הורייך גידלו אותך בצורה שהם חשבו לנכון. אתה ילד גדול היום תבחר בעצמך.

תודה על כל התגובות

לפחות פעם ראשונה שאני משחרר חלק ממה שיש לי, ומקבל תגובות חלקן ממש קולעות לנקודה

בנוגע לתגובה של משה - אכן אני חושב שזו נקודה מאוד יסודית ורגישה - הפחד לגלות את השדים שהוטמנו עמוק במהלך כל השנים

אני בטוח שמפגש עם עצמי בצורה פתוחה יטלטל אותי

בעצם אני בקרב סמוי על הזהות האמיתית שלי (לא כלפי חוץ) ועל מי שאני באמת 

אולי זה לא נעים לגלות בגיל 30 שאני בעצם לא מי שאני ("מי שאני זה מי (שלא) רציתי להיות")

מאידך, מרגיש לי שאני לא יכול לכלוא את עצמי יותר, זה בלתי נסבל, ויוצר תחושה ענקית של תסכול על פספוס של חיים שיכלו להיות

בתכל'ס נניח ואני רוצה ללכת לייעוץ/טיפול? לאיזה איש מקצוע הייתם ממליצים? יועץ רגשי (שרלטן)? פסיכולוג? רב? או מה?

מישהו שאתה סומך עליו (אם אתה חושב שהוא שרלטן מן הסתם הוא לא הכתובת...).

אדם חכם וקשוב.

זה יכול להיות מאמן, פסיכולוג, רב או כל אדם אחר שנראה לך מתאים.

גם מטפל רגשי יכול להתאים, אם אתה סומך עליו, למשל אדם שיש לו תואר שני בניסיון.

נשמע שכדאי ללכת לאדם שמכיר היטב את הניואנסים של הקהילה, אבל גם מבט של מישהו שלא באמת מבפנים כנראה יכול להאיר לך נקודות.

שמתעסק גם בתחומים אלו

תשובתו -

נשמע שצריך תהליך ארוך

זה יכול להיות עובד סוציאלי קליני / פסיכולוג / מטפל רגשי בשיטות כלשהם...

אבל חשוב שתקבל עליו המלצות מאנשים שהיו אצלו ממש / אנשים שאתה מכיר וסומך עליהם.

אני לא מפרסם פה כי  אני חושב שזה לא נכון, אבל באישי אפשר בכיף ובשמחה.

המדויקות שלך מהתהליך שתעשה. ממש דבר דבר.

ולאחר מכן לבחון מול אנשי המקצוע מה בתחום התמחותם והאם מטרותיך נמצאות שם.

למשל - בתחום האישי לבחון מהן המטרות ואם יש בתוכן מימד של מורכבות בנפש (לא רק כמו דכאון/חרדה/טראומה וכו' אלא כל מורכבות בעומק הנפש) כדאי לבחון מול פסיכולוג קליני,

אם יש בהן מימד של רצון למיקוד / העצמה / קבלת כלים וכן הלאה - לבחון מול יועץ/מאמן/אחר,

אם יש בהן מימד של רצון לבירור אמוני - לבחון מול רב,

אם יש בהן מימד של בירור ועבודת עומק זוגית - לבחון מול יועץ זוגי

וכן הלאה...

דייק קודם כל לעצמך מה תרצה להשיג בסוף התהליך וכך הדרך לחיפוש תהיה בהירה יותר.

ונסה לברר את כל הנ''ל כבר בשיחת טלפון ראשונית מול איש המקצוע כדי לוודא שהוא אכן יכול להיות כתובת נכונה עבורך ולכל מטרותיך.
 

ב"ה שהקב"ה ישלח לך בהירות ואת השליחים המדויקים ביותר עבורך ותזכה להגיע לרווחה ואור גדול 🙏

שאין בינכם קשר זוגי.

מן הסתם שאתם בגיזרת השותפים במקרה הטוב.

יש לך 3 אופציות

- להמשיך לחכות שתקרה התפתחות כשהמצב נמשך כמו שהוא (במקרה כזה אם תהיה התפתחות היא תהיה אך ורק שלילית).

- להחליט שאתה מסיים עם זה ומתחיל חיים "חדשים", כולל ההשלכות של הבחירה הזאת.

- ללכת לטיפול זוגי. יתכן שאתה צריך גם טיפול פרטני שיעזור לך להתמודד עם ההתמודדויות הלא פשוטות שלך, ולהכיר את עצמך קצת יותר, ואולי גם להצליח להיות אמפטי כלפי עצמך בלי הצורך בלהתקרבן.

החשש שלך מעזרה להערכתי לא נובע מהיותך משכיל או מרדן,

אלא מהצורך שלך להיות בשליטה מלאה על גורלך. וזה די מובן במקרה שלך.

אפשר לקבל עזרה ולהחליט החלטות לבד. ועם האופי המשכיל והמרדן שלך, לסנן את מה שלא נראה לך ולקבל את מה שיעזור לך.

אתה תמיד בידיים שלך. אל תפחד לאבד אותך.

וכמובן שלהכל יש תכלית.

ממליצה על טיפול אצל אדם פתוח ומאמין.

ונראה שבלי קשר, יש בינכם פער וחוסר תקשורת שיוצרת פערים מיותרים.

אז טיפול זוגי עשוי מאוד לעזור במקרה הזה. אבל לפני כן אולי הייתי פונה לעזרה פרטנית איכותית.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.