עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך כ"ז באדר א׳ תשפ"ד 7:02

איני חושב שיש נוסחת קסם. כמו כל פער זוגי - לשוחח ולמצוא את שביל הזהב.

לתשומת לב, נוסחת קסם אין, אבל יתכן שיצרתם 'מעגל-קסמים'. כלומר איני יודע בדיוק, אבל שני הרצונות שתיארת נשמעים מוגזמים. יתכן שכשיש פער, הלחץ של כל אחד מהרצון של השני, מקצין את הפער. אולי, אם שניכם תצליחו לשחרר קצת - תגלו שיש תדירות ביניים, שמשמחת את שניכם.

עריכה: בשיא הזהירות לתגובה שגבר כותב לאישה ובפורום פתוח ומעורב - כשיש זה טוב לך?

אל תעני כאן, אבל אם התשובה היא לא, כדאי למצוא את הכתובת ללמוד את זה.

בהצלחה

נ.ב. כמובן, להיזהר מאוד משיח בפרטי

אנחנו צריכים מזון,

צריכים אוויר,

צריכים שינה.

יחסי אישות זה נחמד, מקרב, נעים, אבל לא צורך יומיומי. אפשר לרצות כל יום להרגיש את כל הטוב הזה, אבל זה לא צורך. אולי הרגל.

אולי יש מצבים פתולוגיים שבהם באמת יש צורך כזה (כמו שיש צורך בסמים אם אתה מכור, ובלי הסמים מקבלים קריז), אבל במצב רגיל זה רצון ותו לא.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך א' באדר ב׳ תשפ"ד 20:50

כמובן, זה לא פיקוח נפש. רווקים/גרושים/אלמנים יראי שמים מסתדרים בלי שנים. גם זוגות בתקופות של איסור ארוך מסתדרים שבועות ולפעמים חודשים.

ועדיין, אצל רוב בני האדם מטבעם, זה ביקוש יותר משמעותי ומורגש כצורך - מהרבה דברים אחרים שנכנסים לגדר 'נחמד' או 'נעים'. סכרון בין בני הזןג בתחום - גם מוסיף הרבה לשלום הבית ולעומת זאת, פער קיצוני, יוצר הרבה מתח בכל ההתנהלות בבית.

אז איני אומר בכלל שהיא צריכה להיענות כל פעם שהוא רוצה וגם מסכים עם תגובתך למטה - שממש לא כדאי שאישה תאלץ את עצמה, כשהיא מרגישה שלא מתאים לה. הנזק, לה ולכל המערכת הביתית, יהיה רב מהתועלת.

אבל כן חלק ממערכת יחסים אוהבת, היא מאמץ לעשות טוב לשני בני הזוג. לכן כמו ש'צריך' לחם ומים או סך כך וכך ויטמינים, חלבונים וכד' - ועדיין במשפחה אוהבת האמא (או מי שמכין) יכין לבני המשפחה אוכל טעים.

כך גם בזוגיות אוהבת, מצופה משני בני הזוג להתאמץ לבוא בטוב וברצון לקראת השני בתחום הזה שהוא בלעדי לזוגיות. במיוחד כשמדובר על רצון נורמלי ותדירות נורמלית.

כמובן, לא עשיתי סקרים בעצמי, אבל מכמה אנשי מקצוע שונים (וממגזרים וסגנונות שונים!) שמעתי שהתדירות הרגילה בד"כ היא בין פעמיים לשלוש בשבוע. זה בגדול גם מתאים להדרכה התורנית המקובלת.

אז אם זה בא בטוב לשני בני הזוג, אפשר להוסיף - מקובל כנראה אצל חלק גדול מהזוגות הטריים, או בזמן חופשה זוגית וכד'. אפשר גם להפחית - בזמן שמישהו לא מרגיש טוב,  בזמן עומס חריג, או 'סתם' כשלשניהם זה מתאים.

אבל לעודד את אחד הצדדים 'להתבצר' במה שמתאים לו ולהתעלם מהרצון/הרגשת צורך/ביקוש של השני - זה להזמין מתיחות בבית.

נ.ב. הופתעתי שרק אני הגבתי עד היום, הייתי בטוח שיהיה שרשור סוער...

ברגע שמבינים שזה רצון, יותר קל לדעתי להגיע לעמק השווה.

אולי לא יומיומי אבל צורך ואפילו אחד שמוגדר בסיסי.
מוזמן לחפש על פירמידת הצרכים של מאסלו.
 

פשוט אני:

יחסי אישות זה נחמד, מקרב, נעים, אבל לא צורך יומיומי.

נובאדי:

בהחלט מדובר בצורך, אולי לא יומיומי.

אם כך, איפה בעצם המחלוקת?

שהבן אדם נצרך ונזקק לדבר.

אלא רק שהוא רוצה.

השאלה אם זה שני רצונות נחמדים

שכשהם משותפים לשני בני הזוג אז יאללה..

או שזה עוד "שירות", שכחלק מהסכם "החתונה" הקשוח

נדרש מאיתנו

להעניק לבן/בת הזוג הנזקק לו

חי או מת.. חח

כך כתבה הפותחת, וכך צריך לקרוא את תגובתי.

שהתשובה צריכה להיות

כל יום - רצון

פעם ב.. - צורך

וכן. חלקו עליו (לאן דווקא בהקשר הזה)

אבל אי אפשר לשלול את הצורך לגמרי.

זה צורך אבולוציוני.

תאוריית הצרכים – ויקיפדיה

חזרתי והדגשתי שרק בגלל שזה בכל יום אני חושב שיש כאן בעיה, ולא בגלל עצם זה שהוא רוצה יחסים.

נותן לו את מה שהוא צריך.

ולא מתחיל עכשיו לנהל אותו. ולהטיף לו מוסר.

"את פה בשבילו

והוא פה בשבילך"

זה בדיוק המשמעות של איכפתיות

אם הבן אדם עושה את הכל מתי שבא לו, ורק מתי שמסתדר לו.

אז איפה פה ראינו שאיכפת לו מהשני

מעניין אותי מה דעתכם גם

אלא רק כדי לרַצות את בעלה,

בטח אם זה על בסיס קבוע,

במקרים רבים תפתֵחַ תסמינים של שורדות אונס.

גועל, תחושת חוסר ערך, פחד ורתיעה ממין, דיכאון...

משום מה בהודעה שלך רק צד אחד צריך להתחשב ולהיות אכפתי כלפי הצד השני, וכאן מתחילות הבעיות.

כשאתה מקיים יחסים עם אשתך למרות שהיא לא רוצה, אז איפה פה ראינו שאיכפת לך מהשנייה?

אני מסכים עם הרב אילעאי עופרן, שאמר שלקיים יחסים עם אשה כשהיא לא באמת רוצה, זה יותר גרוע מאשר אiננות.

הרי בשני המקרים האדם עושה מעשה בשביל לספק את עצמו בלבד ולא בשביל חיבור של אהבה או מצווה, אז לפחות שלא יהיו קרבנות נוספים לאירוע הזה.

זה בלי לקרוא את ההודעה שאליה הגבת. מסכימה עם התוכן לגמרי.

בסיטואציה שתוארה, הבעל 'צריך' שהאשה 'תתן' לו יחסים והאשה 'צריכה' שהבעל 'יתן' לה מנוחה מבקשת הייחסים הבלתי פוסקת שמעמיסה עליה.

בהחלט סביר, כפי שציינתי בהודעה הראשונה, שחלק מהפער הוא תוצאה של הפינג-פונג בינהם. הביקוש המוגבר של הבעל, 'נועל' את האשה והנעילה אצל האישה, מקצינה את הביקוש אצל הבעל.

בהחלט חושב שאם שני הצדדים, עוד לפני הנתינה בפועל, יראו אחד את השני, את המקום הנפשי אחד של השני, יתאמצו להיטיב עם השני, בלי 'למחוק' את עצמם - הם יוכלו למצוא את שביל הזהב, לשניהם במקום טוב באמצע.

ואם תיארת את זה נכון

אז יש פה התנגשות של צרכים

אני התכוונתי שאין התנגשות.

והאשה לא עייפה, וצריכה מנוחה

אלא סתם מעדיפה מנוחה, ומתעלמת מהצורך של בעלה.. על זה התכוונתי, שאיפה פה ראינו איכפתיות מבן הזוג.

אבל במצב של התנגשות צרכים, גם אז צריך לעשות הכל כדי לפתור את ההתנגשות. לא להחזיק בהתנגשות תקופות ארוכות.

לבן אמר ליעקב 'אם תענה את בנותי'

ומכאן למדו במסכת יומא,

שמניעת תשמיש נקראת עינוי.

והיא אחד מ5 העינויים של יוה"כ.

ככה שנכון יותר להגדיר את זה כצורך

או עינוי. ולא בצורה אחרת

לענ'ד אי אפשר לקחת גבר עם מערכת מינית בריאה

ולשים לידו אשה יפה שמותרת לו, ולהגיד לו אתה רק 'רוצה' זה פשוט עינוי. לא לאפשר לו, ובשל סיבות של מה בכך, או איזה חפץ (כבר לא יודע באיזה מילה להשתמש) של האישה לגלוש באיזה אפליקציה.

אבל אני חושב שטעה הטועה,

ואין אפשרות למנוע מבן או בת הזוג את מה שהתחייבת לו

בעצם החתונה איתו וחובה להתייחס אליו גם בקטע הזה.

עכשיו לא אמרתי בכל מחיר כמו שמן הסתם ינסו להגחיך את דברי הנפלאים, אלא רק שאי אפשר לדחות

טענות מסוג זה בקנה רצוץ, של 'לא בא לי'

ו'אני רוצה לגלוש עכשיו באיזו אפליקציה'

שכל הסיבה לקיום המצווה זו רק חובתה.

ואם באמת יש פער בין בני הזוג, יותר מתאים זה לנסות להבין ממה נובע הפער.

עייפות, הורמונים, עומס בעבודה, מטלות שאינם נגמרות ועוד.

מה לעשות שאנחנו שונות מכם..

אצלינו זה לא עובד ששמים את הכל בצד ובנפש חפצה מצטרפים לכל המאווים של הצד השני.

הפער קיים וסטטיסטית זה חוזר על עצמו אצל לא מעט בני זוג.

יותר נכון לנסות להבין מה כן גורם לה לרצות, מה כן גורם לה להיות בתוך זה.

אמת שבאופן נקודתי וחד פעמי יכול להיות מצב בו אחד מבני הזוג גם אם לא ממש רוצה, יהיה מוכן כחלק מהזוגיות הטובה ביניהם 

להיות ביחד. אבל וודאי שלאורך זמן זה גרוע מאד.

השאלה מה יותר חשוב?

גבר מרוצה שבא על סיפוקו אבל אשה שלאורך זמן סובלת/ לא מעוניינת, ואותה חוסר התעניינות רק תגבר במידה ולא יבינו את צרכים שלה. 

או גבר שלא יהיה מצוי אצל אשתו כתרנגול, אבל ירוויח אשה שמחה ומאושרת שמחכה ומצפה לעניין בדיוק בדיוק כמוהו.

נקודה למחשבה

אמת, שבמציאות תקינה, לא צריך להזהיר את האשה על כך - כי באופן נורמלי היא רוצה. באותה מידה, במציאות פשוטה, לא צריך להזהיר את הבעל - כי הוא רוצה. אם נחפש את 'כוונת התורה' אז הדין, שבוודאי נכון כחיוב של הבעל כלפי אשתו תמיד, מופיע, "דיבר הכתוב בהווה" במציאות של "אם אחרת יקח לו".

ככל שהמציאות מתכוונת, על נישואין יחידאיים גם מצד הגבר, באים חכמים ומזהירים גם את האישה, לא למנוע מהבעל.

אבל, כל זה במסגרת ה'עונה' הן מצד התדירות הסבירה, מעבר לכך - לא רק שאין חיוב, אלא שלחץ, כשזה לא מגיע מביקוש הדדי, יכול רק ליצור ריחוק ומאיסה. זה ממש לא קיום 'עונתה לא יגרע'.

מעבר לכך, 'עונתה' לא נגמרת בזה, אלא גם 'שארה וכסותה', כפי מדרשי חז"ל ועיין ברמב"ן על התורה שם (בשונה מהמדרש שהביא שם רש"י, שהוא אסמכתאות לדיני דרבנן) - שמכלל הדרשות של חז"ל שם עולה, שחלק מקיום המצווה, זה השקעה של הבעל בכך שהקיום לא יהיה רק פריקת מתחים שלו, אלא בדרך שמכבדת את האישה ומעוררת ונעימה לה. רק כך הוא מקיים את הציווי מהתורה של 'לא יגרע' ורק בסיטואציה כזאת, שייך לצפות מהאישה לשתף פעולה בצורה נורמלית וסבירה.

(חייב לעצור עכשיו, אשתדל להשלים אח"כ)

מבחינת התורה גם לגבר.

אז האם מותר לאשה לענות אותו??

כי ,אין לי מושג מה,המכונה whatever , מעניין אותה משהו אחר כרגע.

אני גם בעיקר לא מדבר מצד ההלכה,

אלא מצד המוסריות האנושית הבסיסית הפשוטה.

לצורך הדוגמה הייתי אומר בדיוק אותו דבר

גם אם מדובר בזוג גוים

התחנת עם הבן אדם הזה

המשמעות של זה, שעכשיו כל אחד מכם תלוי בשני

בכמה נושאים, ואחד מהם הוא העניין הזה.

אי אפשר להשאיר אותו / ובאותה מידה אותה

בפני "שוקת שבורה".

אדרבה אתה "נעזר" בטיעון תורני,

כדי להכשיר את החד כיווניות בחיוב בנושא זה

דמיין לעצמך שהיה מדובר בזוג גויים

מה היית אומר?

אז צריך לטפל בזה בצורה מקצועית.

אני לא אומר את זה מתוך זלזול חלילה, בהחלט מדובר בבעיה שיש לפתור כדי להקל על חייו ועל חיי אשתו.

בנוסף,

זה לא ש''מעניין אותה משהו אחר כרגע''. זה לא שהיא מעדיפה לראות טלוויזיה במקום יחסים.

רוב בני האדם, נשים כגברים, לא רוצים יחסי מין כל יום. לא כי הם עסוקים במשהו אחר, לא כי לא אכפת להם, לא כי הראש שלהם טרוד. פשוט כי אין צורך נפשי/גופני לעשות זאת כל יום.

לזלזל במי שלא רוצה, כאילו זה סתם בגלל שהוא עכשיו עסוק במשהו אחר ולכן מענה את רעהו, פשוט לא שייך.

אני נגד הכיוון שלך

באופן כללי זה נראה לי שאתה מנסה לצאת "טוב" בעיני ציבור הנשים.

אבל לא בטוח שלבא לקראת אדם

שמרשה לעצמו להתעלל נפשית בבן זוגו

(ולא מדובר על יום אחד כמו שאתה מנסה לגמד את זה.. כתבו לי בתגובות באופן פרטי על חודשים שלמים)

מרידה מתשמיש המיטה היא לא דבר פשוט

ולא כל דבר הוא אופציה

ליצירת לחץ על בן/בת הזוג

בגלל שהוא לא התנהל בדיוק לפי כל המאויים של בן הזוג השני

לצערנו יש בדורנו אנשים/נשים

חולי שליטה, שמנסים לכפות את עמדתם

ואת היחס אליהם באמצעות נושא זה

וכבר התפרקו בתים רבים.

תרשה לי לא להקל ראש בנושא

לא בטוח שגישה מתרפסת, לא תגביר את הלחצים.

אין לי נוסחה לטיפול באנשים חולי שליטה

אבל אני מודע לקיומם. ולא מנסה להאשים את

בן זוגן.

הן/הם בונים את הגישה שלהם על זה

שבן הזוג "יאשים את עצמו".

ולכן צריך לפעול בחכמה ובעדינות

אצרף תגובה שכתבתי למישהו בהודעה פרטית

כדי שדברי יכנסו למימדים הנכונים

אלא על השאלה של פותחת השרשור, שדיברה על מצב שבו בן זוגה ''צריך בכל יום''.

ברור שאם השאלה היתה אחרת, למשל על מצב שבו אחד מבני הזוג לא רוצה אף פעם, אז תשובתי הייתה שונה.

(לכתוב תגובה מסודרת ורצינית לוקח הרבה זמן. אולי בסוף אשבור את שיא האורך של [@15868נגמרו לי השמות]...).

קודם כל, לא 'הכשרתי' שום דבר ונראה לי שהוכחתי בכלל השרשור שגישתי רחוקה מלהיות חד צדדית. גם לא השתמשתי בטיעון תורני, כדי להכשיר גישה מסויימת, אלא הגבתי לטענתך שהשתמשה בטיעון תורני והבהרתי שמה שטענת , זה לא מה שהתורה אומרת, לפחות לא שם...

לגופם של דברים, ההדרכה ששמעתי מהרבה תלמידי חכמים (ומאנשי מקצוע שונים), היא שלרוב הזוגות במצב רגיל ההמלצה (והמציאות) היא של פעמיים עד שלוש בשבוע, כפיי שכתבתי בתגובה הזאת:

המושג 'צורך' הוא רחב - נשואים טריים

כאשר הביקוש שונה, במיוחד עם הוא שונה בצורה קיצונית, כדאי לשים לב על מה זה יושב. האמת, שכל עוד זורם לשניהם מתוך אהבה, אחווה שלום ורעות - סבבה. בין אם יהיו חמש פעמים ביום ובין אם פעם בשנה.

פער מצד עצמו, לא צריך להבהיל. פער מסויים די הכרחי שיהיה, פשוט כי הם שני בני אדם שונים. כל עוד שהפער סביר וכלל היחסים בבית (בכלל, לא רק בתחום המיני) טובים - הפער יכול להיות מבורך. מעודד חידוש, מעודד תשומת לב של אחד לשני ומאפשר התחשבות.

סביר גם להניח, שכשזה הפער הרגיל - אז במקרים שאחד מבני הזוג ירגיש צורך משמעותי מעבר לרגיל, בן/בת הזוג בד"כ ישמח לזרום איתו,  גם אם הוא קצת פחות בשיא הנלהבות היום (ואם לזה התכוונת בלהשתדל 'לתת' כשיש צורך, אין ביננו מחלוקת) ולאידך כשלאחד מהם יהיה פחות מתאים - בן/בת הזוג, יתנו באהבה את הספייס, גם אם בעצם רצו היום.

הבעיה היא (ובפסיכולוגיה בגרוש, כי איני מכיר את המכלול של הזוגיות שלהם ובכלל איני עם מספיק ידע מקצועי לאבחונים - סביר להניח מהמעט שאנחנו קראנו כאן, שזאת הסיטואציה של הפותחת) כשהפער גדל ומכניס את הזוגיות לסוג של פינג-פונג.

כשאחד רוצה יותר והשני פחות, אז זה שרוצה יותר, נמצא כל הזמן במתח ובלופ פנימי של "יהיה היום/לא יהיה היום" "הוא/היא תסכים או לא תסכים". לעומת זאת השני נמצא בלחץ מהציפיות ממנו שהוא/היא לא מסוגל לעמוד בהם. אחד מהם מתמלא תסכול מזה ששוב ושוב נדחה והשני מתמלא תסכול מזה שכמה שיתאמץ זה לא מספק ובעצם קולט שדר סמוי שאינו מספיק טוב.

ככה שניהם צוברים וצוברים ובמקום שהמתח יפרה - הוא מפוצץ.

כל מה שכתבתי עד כאן, נכון עוד בלי שהזכרתי בכלל את הפערים הפיזיולוגים והנפשיים בין גברים לנשים. זה עלול לקרות וזה קורה לשני הכיוונים. (היו בעבר, כשהפורומים היו יותר פעילים, שרשורים משני הצדדים)

אמנם, אחרי שהפיג-פונג שתואר כבר קיים, הפער בין גברים לנשים (כמובן, בהכללה. כל מטפל מנוסה יגיד לך שהוא פגש גברים שבסטיגמה x או y, הם 'נשיים' ונשים שבסטיגמה ... הן 'גבריות'.) נהיה קריטי.

גבר (בהכללה כנ"ל) מסוגל להגיע עם כל המתח וקיום הייחסים יעזור לו לפרוק. לא פעם, דווקא המתח מנושא זה, או מכל נושא אחר - מחזק אצלו את הרגשת הצורך בקיום יחסים.

לעומת זאת אשה (בהכללה כנ"ל) לא מסוגלת לקיים יחסים (או לפחות יחסים שהיא תחווה כנעימים), כשהיא במתח.

כששניהם במתח סביב פער משמעותי ברצון לייחסים - המתח נהיה 'מכפיל פער'. הם במתח סביב פער ברצון ליחסים, המתח הזה (כמו כל מתח אחר) דוחף אותו ליותר הרגשת צורך ביחסים ואותה (כמו כל מתח אחר) לפחות מסוגלות ליחסים. הפער שגדל והולך, רק גורם לכל אחד מהם, להדהוד של הצורך שלו, מה שמעצים את המתח וחוזר חלילה.

לענ"ד אם הם לא מצליחים לגשר בעצמם על הפער - כדאי לפנות לטיפול, אצל מטפל זוגי שממומחה גם בטיפול מיני (כן, זה תת תחום ספציפי, כמו שמנתח מוח הכי מומחה, לא יכול לטפל בלב וקרדיולוג מוצלח לא יכול לטפל בסרטן). יכול להיות שבשלב ראשון כדאי שכל אחד מהם יעבוד על דרכים נוספות להרפות ואז יוכלו להפגש במקום טוב באמצע.

ללא יוצא מן הכלל בהודעה זאת.

אף על פי כן,

נשאלת השאלה, בהקשר זה,

האם באחריותו הבלעדית של הגבר

להביא את האשה למצב של רגיעה

או שגם לה יש אחריות

להביא את עצמה לרגיעה/

להתנהל בצורה שהיא תגיע לרגיעה.

או שמותר לה 

להתנהל איך שיוצא

ו"להפיל" את כל עניין הרגיעה

שלה על אחריות הבעל בלבד

למרות שייתכן שהגורמים לחוסר השלווה שלה, שייכים לתחום אחריותה:

כגון חוסר שימוש מושכל במשאבים נפשיים/ כלכליים/ פיזיים

ולא שייכים כלל להתנהלות הבעל.

שמנסה בכל צורה שהוא יכול, להקל עליה

ככה כתבתי מהתגובה הראשונה שלי. אין לי מושג איפה היה אפשר להבין מהתגובות שלי, שאני חושב שרק הגבר צריך להשקיע.

עכשיו, אני השתדלתי להגיב בכל התגובות על המקרה שהפותחת תיארה. אני מרגיש (כמו שכבר ענה לך @פשוט אני..) שאתה כאילו מגיב לתגובות שלנו, אבל בעצם תוקף מקרים אחרים (שיתכן שבהם המוקד הרבה יותר מובהק אצל אחד הצדדים).

במקרה של הפותחת, אני בהחלט חושב שהיא צריכה לעבוד על עצמה, לרצות יותר מפעם בשבוע. להבין למה היא חסומה וכיצד אפשר לשחרר את החסימות.

יחד עם זאת - כל עוד שבעלה מצפה כל יום, כמה פעמים ביום - אין סיכוי שהיא תצליח לשחרר. מלבד זאת, שלטובת עצמו בלי שום קשר ליכולות שלה - הוא חייב ללמוד להרפות בדרכים נוספות.

שאדם מסוים שכמובן לא אחשוף

כתב לי שבמריבה אשתו לא הולכת לטבול למשך חודש! ):

וככה הגבתי לאותו גיבור!!:

אני רוצה מאוד שיהיה שלום בית.

הלוואי שה' יתן לך את החוכמה, והסבלנות והכוחות,

לפתור את העניין

בצורה טובה.

והלוואי שה' יתן גם לה שכל, וחכמה, רגישות ואיכפתיות, לדעת ולהבין לא לשחק עם הנושא הזה

מתפלל עליכם

ועל כל עם ישראל, ועל כל העולם כולו.

למרוד מתשמיש המטה זה לא דבר מצחיק

והוא לא אופציה. הלוואי שהיא תבין שאסור לה לשחק בדבר כזה, כמוהו כמשחק באש.

שהביא כבר לפירוק בתים בעם ישראל

ומאידך הלוואי שאתה תמצא את הסבלנות

ויכולת ההכלה והשינוי, למרות שזה לא אמור להיות התפקיד שלך.

אבל בא נגיד שהתפיסה שלה תשתנה

והיא תבין שלא משחקים עם הנושא הזה

ולא מפעילים מכבש לחצים על מי שלא חושב בדיוק כמוה, ולא מדרדרים אמצעים.

ייתכן שאשתך נפלה קרבן וראתה בבית מערכות יחסים לא תקינות, ומשחקי שליטה מטומטמים.

אתה, תעשה לי טובה, תנסה ללמוד איך מתמודדים עם אנשים כאלה, לא תמיד לוותר להם בהכל זה הפתרון. מצד שני אני לא יודע מה כן הפתרון, ואני מפחד לתת עצה לא נכונה.

אולי תמשיך להזיק מעמד ולהעמיד פני פוקר ולא להראות את הסבל הנוראי שכרוך בהתנהגות פסולה זאת של אשתך.

ותקווה לטוב.

אל תלחץ אם יהיו קשיים בדרך, וכוחות שהתבזבזו

ה' איתך. אתה גיבור חייל ומתמודד עם התמודדות לא פשוטה תמיד תתחזק.

למצוא דרך ממוצעת. ו או ברירת מחדל קבילה / זמנית.

באם חורג מגבולות מקובלות, לבדוק מאיפה נובע. ולנסות במקביל לטפל.

כמו תמיד, לפני הכל במקרים של פער, כל צד צריך לבוא לקראת הצד השני.

במקרה כזה, הייתי מציעה לצד שרוצה רק פעם אחת בשבוע, לנסות לראות מה יעזור לו להגיע למצב של הצורך האנושי ההמוצע לפחות, שהוא פעמיים בשבוע.

לצד זה,

אדם שרוצה כל יום בלי קשר לרצון ולצורך של אישתו/אישה,

הוא כנראה לא בדיוק רוצה אלא יותר זקוק. ובנזקקות/תלות צריך לטפל.

אז במקרה כזה הייתי מציעה ללכת לטפל בזה קודם כל ברמה האישית לפני הזוגית.

זה מכביד גם עליו ובעיקר על מי שלצידו, וממילא פוגע בייתכנות של הצד השני לבוא לקראתו.

יחסים לא מקיימים כי צד אחד "צריך".

אהבה עושים באהבה או לא עושים בכלל.

גם כשצד אחד בוחר לבוא לקראת הצד השני, הוא חייב לעשות את זה ממקום של רצון ולא מתוך ריצוי.

אחרת הוא פוגע עמוקות בנפש שלו וממילא בקשר שלהם.

אף צד לא אמור להוות "שירות" לצורך של צד אחר.

יחסי אישות הם יחסים של אהבה וחיבור בין איש לאישתו.

ואם צד אחד צריך יותר, שיתאמץ יותר לגרום לצד השני לחפוץ בזה.

אבל לא להעיר ולא לעורר את האהבה - עד שתחפץ!

זה רק פוגע בקשר, שממילא פגוע מלכתחילה, כי מתייחסים ליחסי מין כמשהו מנותק ממה שקורה בינהם.

אחרת היה סנכרון בין הרצונות והצרכים באופן טבעי.

ואם כבר, המחוייבות ההלכתית להענות לצורך - מצוות "עונה" חלה על הגבר ולא להפך.

אישה בנויה אחרת לגמרי, ולא סתם ההלכה הפשוטה לא נכנסת לדיבורים של חובות כלפי האישה בנושא הזה.

יש הרבה עיוותים ושיבושים שנוצרו במהלך הדורות בגלות וצריך לשים לב לזה וללמוד את הדברים לעומקם למען הסדר הטוב.

הבסיס הוא ש:

גבר משפיע -

אישה מקבלת

מחפש -

אבידה

אתערותא דלעילא

אתערותא דלתתא.

שמש - קביעות, השפעה

ירח - אור חוזר. - מושפעות, מצבי רוח...

זה קודם כל השבלונה הנפשית, הזכרית והנקבית וכך זה צריך להראות.

ולא לשכח שאסור להעיר ולעורר את האהבה עד שתחפץ.

אישה צריכה קשר רגשי עמוק בשביל להתעורר.

במקרה כזה, אישה שרוצה לבוא לקראת האיש שלה שרוצה יותר, היא תשתף אותו מה גורם לה להרגיש מחוברת אליו יותר, מה היא "צריכה" ממנו.

והוא יעורר אותה בצורה הזאת.

היא תתייחס לגורם הרבה לפני שהיא נוגעת בתוצאה.

אצל אישה יחסים זה תוצאה של קרבה רגשית ולא כמו אצל הגבר. ולכן היא תתמקד בגורם לקרבה אצלה ולא לשורה התחתונה.

בכל אופן, בכל זמן שצד אחד (הגבר או האישה) מתייחסים לבן/בת הזוג כחפץ שצריך לספק את הצורך שלו, זו פגיעה עמוקה ביחסים.

אהבה היא נתינה - מה שהצד השני צריך ממני ולא מה שהייתי רוצה לתת.

כל אחד חושב רק על הצד שמנגד. 

איך הוא מספק את הצורך של הצד השני.

ובפרט וכל שכן מי שטבעו להשפיע.

מעבר לזה,

צריך להבדיל בין צורך בסיסי למותרות.

בין צורך אקטיבי לצורך פסיבי.

במקרים כאלה, ההכרעה תבוא יותר לצד הבסיסי או הפסיבי.

מקווה שזה מובן מספיק.

לדוגמה -

בסיסי מול מותרות-

צד שרוצה כל שבוע ללכת להורים מול צד שרוצה גם את הפרטיות שלו בבית.

הצד של המותרות יאלץ להתחשב *יותר*. (כל מקרה יבדק לגופו מול אותו אתגר)

אקטיבי מול פסיבי-

צד שדורש קרבה תלותית או אובססיבית מול צד שזקוק לספייס.

(זה בא אצל גברים ונשים כאחד גם אם שונה בביטוי שלו)

האקטיבי יאלץ להתחשב יותר בפסיבי.

ושוב, כל מקרה לגופו לגמרי.

אבל השאלות האלה עושות סדר.

הדברים דורשים איזון בכל מצב, וכל צד יבוא לקראת הצד האחר.

אבל צריך לבחון מלכתחילה איפה נקודת ההתפשרות צריכה לבוא.

שוב מקווה שזה מובן.

א. כתבת הרבה דברים מהותיים.

ואותם הייתי רוצה לבחון בכובד ראש.
 

כיוון שיש בנושא זה, יותר מידי דימויים.

והדיון נהפך להשוואתי, במקום למהותי.

(שמש ירח, משפיע מקבל, אקטיבי פסיבי)

(וכל זה בעקבות סגנון הרצאות תורניות שקיים בדורנו

שמדקלימים דיקלומי יהדות, אבל זה לא קשור אליך ולא לנושא המדובר בשום צורה)

כיוון שהדיון במהותו נוגע במחויבות הבסיסית האנושית בזוגיות בין בני זוג.

הייתי מציע לנטרל לרגע אחד את כל הפן של היהדות והקבלה, וגם ההלכה.

ולדמיין שהגיעו אלינו שני גויים

לצורך הדוגמה איוון ואדלין

ואת איוון (האיום), לא נוכל לשלוח ללמוד זוהר וקבלה.ולמכור לו סיפורים על משפיע ומקבל.. ובחינות. ושמש וירח. ושאר הדימויים (המובנים) והדיקלומים (הידועים כנכונים, אע"פ שאינם מובנים עד הסוף)
 

וננסה להסביר לאותו איוון

מדוע

כשהיא רוצה/צריכה הוא מחוייב אליה בנושא זה

וכשהוא רוצה/צריך היא לא מחוייבת אליו?

ניסית לקבוע שיש חילוק

בין רצון לצורך.

טוב אני אמשיך את זה בלנ"ד כשיהיו לי כוחות כתבתי כל כך הרבה וזה נמחק לי.

ברמה הכי פשוטה-

לגוי אין מצווה שלא לגרוע את עונתה. (גם לאישה יהודיה לא)

והוא גם לא חותם על זה בכתובה.

הבסיס הוא שיחסים מקיימים מתוך רצון של שני הצדדים.

בפרט ביחסי *אישות*.

ושבעל הרצון הוא בעל האחריות לעורר...

עם שני אלה אתה מצליח להסכים?

על גבי זה,

ברמה הבסיסית הנפשית, גבר ואישה בנויים אחרת.

לצורך העניין,

גבר נדלק מהר, אצל אישה זה תהליך.

צפוי שזה שנדלק או רוצה יהיה זה שמעורר את הרצון של הצד שטרם נדלק. הרי איך הצד שעוד לא חפץ יעורר את האהבה? (בין אם זו האישה ובין אם זה הגבר).

רצון זה לא כפתור, זה או שיש אותו או שאין אותו.

כשאין אותו, מעוררים אותו. כי כאמור, אי אפשר לכפות רצון. זה תרתי דסתרי.

בלי להיכנס לקבלה, מבחינה ביולוגית, גבר הוא משפיע ואישה היא מקבלת.

גבר הוא אקטיבי ואישה היא פסיבית.

אפילו מבחינה הלכתית האישה מוגבלת בהרבה דברים.

למשל, אסור לה להגיד מפורשות...

לפי דעת הרבה, אסור לה להיות מעליו - צריכה להיות פסיבית.

ההלכה הפשוטה (לא זאת שהוסיפו על גביה מחרדות ופחדים) לא מגיעה משום מקום, היא מתחשבת באופן פלאי במבנה האנושי, הזכרי והנקבי.

ההלכה לא סתם אוסרת מה שהיא אוסרת. להכל יש סיבה.

בקיצור, בגלל שאצל אישה ההידלקות הרבה יותר תלויה במה שקדם לזה, אי אפשר לחייב אותה.

החובה היא על הגבר.

ובגלל שמבחינה הלכתית אסור גם לאנוס את אישתך,

אין הרבה ברירות.

גבר חייב לקיים יחסים (הלכתית, לא רק פיזית), אסור לו לאנוס אותה (הלכתית, לא רק מוסרית) =

בלי להיכנס להתחשבנויות אנרגטיות, למושגים קבליים וכו',

במקרה של פער, מצד האמת, האחריות היא בעיקר עליו.

אלא מה, שאישה יכולה לעזור במקרים שבהם יש לה עוד מעט רצון.

למשל, לא לשמור פגיעות בבטן, לשתף אותו מה יגרום להת להתעוררות רגשית, לשתף אותו מה יקל עליה מבחינה פיזית ומנטלית כדי לאפשר לה להיות באנרגיה רגשית פנויה ומינית, ללכת איתו לטיפול זוגי.

במקרים חריגים שבהם אישה מגיעה עם חוסר חשק מלכתחילה (ולא כתוצאה של מגע לא מתחשב בפעם הראשונה), צריך לבדוק.

וזו אחריותה לטפל בזה, ברמה המוסרית, הבסיסית הטבעית.

לרוב הדברים יותר מורכבים מזה.

מרגישה שלא הסברתי את עצמי מספיק בהיר, מקווה שלא יצאו פה אי דיוקים...

הדינמיקה מחביאה בתוכה משהו מעבר לצורך פיזי או חוסר חשק.

לעתים הוא מרגיש צורך באהבה וזו הדרך שבה הוא מרגיש אהוב.

לעתים הוא מרגיש צורך לפרוק מתח וזה מה שהוא מכיר.

לעתים הוא מתגעגע ולא יודע איך להביע את האהבה.

לעתים הוא פשוט מרגיש שהיא מושכת חזק לכיוון הלא, שהוא מושך חזק לכיוון הכן.

וגם בצד השני:

אולי היא מרגישה צורך באהבה לא מינית, ומתוך תחושה שהיא אהובה ללא תנאי, היא גם תרצה להתקרב.

אולי מרוב שהוא מושך לכיוון הכן היא מושכת אל הלא.

אולי היא הרגישה שנתנה הרבה מתוך ריצוי ועכשיו נמאס.

בשורה התחתונה, תקשורת טובה היא המפתח.

ולא בטוח שתקשורת על זה דווקא, אלא באופן כללי.

מה גורם לי להרגיש אהוב/ה, מה עוזר לי להתמודד עם אתגרי החיים, איך הייתי רוצה שהמפגשים שלנו ייראו, ואולי גם לפרק בזהירות משקעים רגשיים מציפות ואכזבות שקרו בעבר...

עוד משהו, אולי אחר ממה שכתבתי:

אולי זה קשור לנוקשות כללית.

כלומר הרעיון של דווקא ביום או דווקא בלילה לא קשור לתדירות.

האם זה יושב על עניין דתי? או מבוכה או משהו אחר?

גם זה ייפתר רק בתקשורת טובה ביניכם.

חושבת שזה בריא שגבר או אשה (במיוחד גבר) מרגישים צורך פעם ביום, ואפילו הגיוני בעיני.

זה צורך נפשי וגם פזיולוגי.

מרגיש צורך זה לא אומר שהוא חייב.

אבל כשיש פער כזה גדול כדאי שהוא ימצא דרכים קצת להרגיע את הצורך הזה ובמקביל כדאי ששניהם יתרכזו באיך לעורר את הצורך שלה ליותר מפעם בשבוע, איך להעמיק את הקשר הרגשי וגם את הסיפוק שלה ביחסים.

לפי מה שהפותחת תארה כאן, זה עובר שלב. בעלה מבקש/מצפה ממנה, לשתף עם זה פעולה כל יום ויותר מפעם ביום. זה, במצב רגיל כבר לא צריך להיות.

זה שונה אצל גבר ואשה.

על גבר אני לא יודעת להגיד אבל אצל אשה זה תלוי בחשק הטבעי שלה וגם תלוי מערכת יחסים. זה יהיה יותר חזק ככל שהמערכת יחסים יותר חזקה, וגם אני דנתי על.זה רבות עם אשת מקצוע.

בעיני סוף דבריך הם השערה,

אנחנו לא יודעים אם הוא מבקש ממנה או שהיה רוצה בליבו, וזה שונה.

בכל מקרה מה שבאתי לומר זה שאין פה מישהו לא בסדר

הבעיה היחידה היא הפער בינהם.  

אם שניהם היו רוצים פעם ביום זה היה מצוין וההיפך.

למה ברור לנו שהיא לא אמורה לשתף פעולה עם הרצון שלו? כי זה יהיה בניגוד לרצונה? נכון. אבל לא לשכוח שגם ההיפך זה בניגוד לרצונו. אז בוודאי שלא שוכבים בניגוד לרצונה ואת זה הרוב מבינים אבל גם להתיישר לרצון שלה זה דורש ממנו לבטל את עצמו וזה נורא קשה לחיות ככה.

בדיעבד צריך לאזן ושכל אחד ירגיש מסופק ולא מתוסכל. 

וממש לא אמרתי שהיא לא צריכה לבוא לקראתו ולהתאמץ להגיע למקום מאוזן וסביר, כתבתי זאת גם כאן:

המושג 'צורך' הוא רחב - נשואים טריים

וגם בתגובות אחרות.

אני כן חושב וכותב זאת כמי שבמהלך תהליכים הכיר כל מיני ביקושים מבפנים - שאם הוא צריך באופן קבוע כל יום ויותר מפעם ביום, כשזה משדר צפיה אליה ויוצר ביניהם מתח:

כדאי מאוד שילמד דרכים נוספות להרפות. זה כדאי קודם כל בשבילו, בלי שום קשר למה מתאים לה.

במקביל, כדאי מאוד, קודם כל בשבילה וגם בשביל הזוגיות שלהם - שהיא תעבוד על המקום שלה* לרצות ולהענות יותר.

*בין אם המקום הזה מגיע מתפיסות מוטעות או חוויות טראוומטיות - שאז זה בעיקר עבודה עצמית שלה ובין אם זה מגיע כראי לכל הביטחון והתחושה שלה בייחס לזוגיות - שאז זו יותר עבודה זוגית.

הרבה פעמים יש לו חסכים, או מילדות או אחר כך,

הוא צריך דמות שתכיל אותו כמו אמא טובה,

והגוף מתרגם את זה בצורך לקרבה פיזית.

בדרך כלל כשזה כך, אפשר לראות שזה אף פעם לא מספק אותו,

הוא תמיד רוצה עוד ועוד, כי באמת הוא לא קיבל מה שהוא חיפש, והוא לא מודע לכך.

כמובן שיתכנו סיבות אחרות, אבל אם זה המצב,

כדאי לתת לו את מירב תשומת הלב ופינוק ברמה הכי גבוהה שאפשר,

וכך הוא יהיה רגוע ושלו. ממש כמו ילד (אומרים שהבעל הוא הילד שדורש הכי הרבה צומי).

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.