עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך כ"ז באדר א׳ תשפ"ד 7:02

איני חושב שיש נוסחת קסם. כמו כל פער זוגי - לשוחח ולמצוא את שביל הזהב.

לתשומת לב, נוסחת קסם אין, אבל יתכן שיצרתם 'מעגל-קסמים'. כלומר איני יודע בדיוק, אבל שני הרצונות שתיארת נשמעים מוגזמים. יתכן שכשיש פער, הלחץ של כל אחד מהרצון של השני, מקצין את הפער. אולי, אם שניכם תצליחו לשחרר קצת - תגלו שיש תדירות ביניים, שמשמחת את שניכם.

עריכה: בשיא הזהירות לתגובה שגבר כותב לאישה ובפורום פתוח ומעורב - כשיש זה טוב לך?

אל תעני כאן, אבל אם התשובה היא לא, כדאי למצוא את הכתובת ללמוד את זה.

בהצלחה

נ.ב. כמובן, להיזהר מאוד משיח בפרטי

אנחנו צריכים מזון,

צריכים אוויר,

צריכים שינה.

יחסי אישות זה נחמד, מקרב, נעים, אבל לא צורך יומיומי. אפשר לרצות כל יום להרגיש את כל הטוב הזה, אבל זה לא צורך. אולי הרגל.

אולי יש מצבים פתולוגיים שבהם באמת יש צורך כזה (כמו שיש צורך בסמים אם אתה מכור, ובלי הסמים מקבלים קריז), אבל במצב רגיל זה רצון ותו לא.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך א' באדר ב׳ תשפ"ד 20:50

כמובן, זה לא פיקוח נפש. רווקים/גרושים/אלמנים יראי שמים מסתדרים בלי שנים. גם זוגות בתקופות של איסור ארוך מסתדרים שבועות ולפעמים חודשים.

ועדיין, אצל רוב בני האדם מטבעם, זה ביקוש יותר משמעותי ומורגש כצורך - מהרבה דברים אחרים שנכנסים לגדר 'נחמד' או 'נעים'. סכרון בין בני הזןג בתחום - גם מוסיף הרבה לשלום הבית ולעומת זאת, פער קיצוני, יוצר הרבה מתח בכל ההתנהלות בבית.

אז איני אומר בכלל שהיא צריכה להיענות כל פעם שהוא רוצה וגם מסכים עם תגובתך למטה - שממש לא כדאי שאישה תאלץ את עצמה, כשהיא מרגישה שלא מתאים לה. הנזק, לה ולכל המערכת הביתית, יהיה רב מהתועלת.

אבל כן חלק ממערכת יחסים אוהבת, היא מאמץ לעשות טוב לשני בני הזוג. לכן כמו ש'צריך' לחם ומים או סך כך וכך ויטמינים, חלבונים וכד' - ועדיין במשפחה אוהבת האמא (או מי שמכין) יכין לבני המשפחה אוכל טעים.

כך גם בזוגיות אוהבת, מצופה משני בני הזוג להתאמץ לבוא בטוב וברצון לקראת השני בתחום הזה שהוא בלעדי לזוגיות. במיוחד כשמדובר על רצון נורמלי ותדירות נורמלית.

כמובן, לא עשיתי סקרים בעצמי, אבל מכמה אנשי מקצוע שונים (וממגזרים וסגנונות שונים!) שמעתי שהתדירות הרגילה בד"כ היא בין פעמיים לשלוש בשבוע. זה בגדול גם מתאים להדרכה התורנית המקובלת.

אז אם זה בא בטוב לשני בני הזוג, אפשר להוסיף - מקובל כנראה אצל חלק גדול מהזוגות הטריים, או בזמן חופשה זוגית וכד'. אפשר גם להפחית - בזמן שמישהו לא מרגיש טוב,  בזמן עומס חריג, או 'סתם' כשלשניהם זה מתאים.

אבל לעודד את אחד הצדדים 'להתבצר' במה שמתאים לו ולהתעלם מהרצון/הרגשת צורך/ביקוש של השני - זה להזמין מתיחות בבית.

נ.ב. הופתעתי שרק אני הגבתי עד היום, הייתי בטוח שיהיה שרשור סוער...

ברגע שמבינים שזה רצון, יותר קל לדעתי להגיע לעמק השווה.

אולי לא יומיומי אבל צורך ואפילו אחד שמוגדר בסיסי.
מוזמן לחפש על פירמידת הצרכים של מאסלו.
 

פשוט אני:

יחסי אישות זה נחמד, מקרב, נעים, אבל לא צורך יומיומי.

נובאדי:

בהחלט מדובר בצורך, אולי לא יומיומי.

אם כך, איפה בעצם המחלוקת?

שהבן אדם נצרך ונזקק לדבר.

אלא רק שהוא רוצה.

השאלה אם זה שני רצונות נחמדים

שכשהם משותפים לשני בני הזוג אז יאללה..

או שזה עוד "שירות", שכחלק מהסכם "החתונה" הקשוח

נדרש מאיתנו

להעניק לבן/בת הזוג הנזקק לו

חי או מת.. חח

כך כתבה הפותחת, וכך צריך לקרוא את תגובתי.

שהתשובה צריכה להיות

כל יום - רצון

פעם ב.. - צורך

וכן. חלקו עליו (לאן דווקא בהקשר הזה)

אבל אי אפשר לשלול את הצורך לגמרי.

זה צורך אבולוציוני.

תאוריית הצרכים – ויקיפדיה

חזרתי והדגשתי שרק בגלל שזה בכל יום אני חושב שיש כאן בעיה, ולא בגלל עצם זה שהוא רוצה יחסים.

נותן לו את מה שהוא צריך.

ולא מתחיל עכשיו לנהל אותו. ולהטיף לו מוסר.

"את פה בשבילו

והוא פה בשבילך"

זה בדיוק המשמעות של איכפתיות

אם הבן אדם עושה את הכל מתי שבא לו, ורק מתי שמסתדר לו.

אז איפה פה ראינו שאיכפת לו מהשני

מעניין אותי מה דעתכם גם

אלא רק כדי לרַצות את בעלה,

בטח אם זה על בסיס קבוע,

במקרים רבים תפתֵחַ תסמינים של שורדות אונס.

גועל, תחושת חוסר ערך, פחד ורתיעה ממין, דיכאון...

משום מה בהודעה שלך רק צד אחד צריך להתחשב ולהיות אכפתי כלפי הצד השני, וכאן מתחילות הבעיות.

כשאתה מקיים יחסים עם אשתך למרות שהיא לא רוצה, אז איפה פה ראינו שאיכפת לך מהשנייה?

אני מסכים עם הרב אילעאי עופרן, שאמר שלקיים יחסים עם אשה כשהיא לא באמת רוצה, זה יותר גרוע מאשר אiננות.

הרי בשני המקרים האדם עושה מעשה בשביל לספק את עצמו בלבד ולא בשביל חיבור של אהבה או מצווה, אז לפחות שלא יהיו קרבנות נוספים לאירוע הזה.

זה בלי לקרוא את ההודעה שאליה הגבת. מסכימה עם התוכן לגמרי.

בסיטואציה שתוארה, הבעל 'צריך' שהאשה 'תתן' לו יחסים והאשה 'צריכה' שהבעל 'יתן' לה מנוחה מבקשת הייחסים הבלתי פוסקת שמעמיסה עליה.

בהחלט סביר, כפי שציינתי בהודעה הראשונה, שחלק מהפער הוא תוצאה של הפינג-פונג בינהם. הביקוש המוגבר של הבעל, 'נועל' את האשה והנעילה אצל האישה, מקצינה את הביקוש אצל הבעל.

בהחלט חושב שאם שני הצדדים, עוד לפני הנתינה בפועל, יראו אחד את השני, את המקום הנפשי אחד של השני, יתאמצו להיטיב עם השני, בלי 'למחוק' את עצמם - הם יוכלו למצוא את שביל הזהב, לשניהם במקום טוב באמצע.

ואם תיארת את זה נכון

אז יש פה התנגשות של צרכים

אני התכוונתי שאין התנגשות.

והאשה לא עייפה, וצריכה מנוחה

אלא סתם מעדיפה מנוחה, ומתעלמת מהצורך של בעלה.. על זה התכוונתי, שאיפה פה ראינו איכפתיות מבן הזוג.

אבל במצב של התנגשות צרכים, גם אז צריך לעשות הכל כדי לפתור את ההתנגשות. לא להחזיק בהתנגשות תקופות ארוכות.

לבן אמר ליעקב 'אם תענה את בנותי'

ומכאן למדו במסכת יומא,

שמניעת תשמיש נקראת עינוי.

והיא אחד מ5 העינויים של יוה"כ.

ככה שנכון יותר להגדיר את זה כצורך

או עינוי. ולא בצורה אחרת

לענ'ד אי אפשר לקחת גבר עם מערכת מינית בריאה

ולשים לידו אשה יפה שמותרת לו, ולהגיד לו אתה רק 'רוצה' זה פשוט עינוי. לא לאפשר לו, ובשל סיבות של מה בכך, או איזה חפץ (כבר לא יודע באיזה מילה להשתמש) של האישה לגלוש באיזה אפליקציה.

אבל אני חושב שטעה הטועה,

ואין אפשרות למנוע מבן או בת הזוג את מה שהתחייבת לו

בעצם החתונה איתו וחובה להתייחס אליו גם בקטע הזה.

עכשיו לא אמרתי בכל מחיר כמו שמן הסתם ינסו להגחיך את דברי הנפלאים, אלא רק שאי אפשר לדחות

טענות מסוג זה בקנה רצוץ, של 'לא בא לי'

ו'אני רוצה לגלוש עכשיו באיזו אפליקציה'

שכל הסיבה לקיום המצווה זו רק חובתה.

ואם באמת יש פער בין בני הזוג, יותר מתאים זה לנסות להבין ממה נובע הפער.

עייפות, הורמונים, עומס בעבודה, מטלות שאינם נגמרות ועוד.

מה לעשות שאנחנו שונות מכם..

אצלינו זה לא עובד ששמים את הכל בצד ובנפש חפצה מצטרפים לכל המאווים של הצד השני.

הפער קיים וסטטיסטית זה חוזר על עצמו אצל לא מעט בני זוג.

יותר נכון לנסות להבין מה כן גורם לה לרצות, מה כן גורם לה להיות בתוך זה.

אמת שבאופן נקודתי וחד פעמי יכול להיות מצב בו אחד מבני הזוג גם אם לא ממש רוצה, יהיה מוכן כחלק מהזוגיות הטובה ביניהם 

להיות ביחד. אבל וודאי שלאורך זמן זה גרוע מאד.

השאלה מה יותר חשוב?

גבר מרוצה שבא על סיפוקו אבל אשה שלאורך זמן סובלת/ לא מעוניינת, ואותה חוסר התעניינות רק תגבר במידה ולא יבינו את צרכים שלה. 

או גבר שלא יהיה מצוי אצל אשתו כתרנגול, אבל ירוויח אשה שמחה ומאושרת שמחכה ומצפה לעניין בדיוק בדיוק כמוהו.

נקודה למחשבה

אמת, שבמציאות תקינה, לא צריך להזהיר את האשה על כך - כי באופן נורמלי היא רוצה. באותה מידה, במציאות פשוטה, לא צריך להזהיר את הבעל - כי הוא רוצה. אם נחפש את 'כוונת התורה' אז הדין, שבוודאי נכון כחיוב של הבעל כלפי אשתו תמיד, מופיע, "דיבר הכתוב בהווה" במציאות של "אם אחרת יקח לו".

ככל שהמציאות מתכוונת, על נישואין יחידאיים גם מצד הגבר, באים חכמים ומזהירים גם את האישה, לא למנוע מהבעל.

אבל, כל זה במסגרת ה'עונה' הן מצד התדירות הסבירה, מעבר לכך - לא רק שאין חיוב, אלא שלחץ, כשזה לא מגיע מביקוש הדדי, יכול רק ליצור ריחוק ומאיסה. זה ממש לא קיום 'עונתה לא יגרע'.

מעבר לכך, 'עונתה' לא נגמרת בזה, אלא גם 'שארה וכסותה', כפי מדרשי חז"ל ועיין ברמב"ן על התורה שם (בשונה מהמדרש שהביא שם רש"י, שהוא אסמכתאות לדיני דרבנן) - שמכלל הדרשות של חז"ל שם עולה, שחלק מקיום המצווה, זה השקעה של הבעל בכך שהקיום לא יהיה רק פריקת מתחים שלו, אלא בדרך שמכבדת את האישה ומעוררת ונעימה לה. רק כך הוא מקיים את הציווי מהתורה של 'לא יגרע' ורק בסיטואציה כזאת, שייך לצפות מהאישה לשתף פעולה בצורה נורמלית וסבירה.

(חייב לעצור עכשיו, אשתדל להשלים אח"כ)

מבחינת התורה גם לגבר.

אז האם מותר לאשה לענות אותו??

כי ,אין לי מושג מה,המכונה whatever , מעניין אותה משהו אחר כרגע.

אני גם בעיקר לא מדבר מצד ההלכה,

אלא מצד המוסריות האנושית הבסיסית הפשוטה.

לצורך הדוגמה הייתי אומר בדיוק אותו דבר

גם אם מדובר בזוג גוים

התחנת עם הבן אדם הזה

המשמעות של זה, שעכשיו כל אחד מכם תלוי בשני

בכמה נושאים, ואחד מהם הוא העניין הזה.

אי אפשר להשאיר אותו / ובאותה מידה אותה

בפני "שוקת שבורה".

אדרבה אתה "נעזר" בטיעון תורני,

כדי להכשיר את החד כיווניות בחיוב בנושא זה

דמיין לעצמך שהיה מדובר בזוג גויים

מה היית אומר?

אז צריך לטפל בזה בצורה מקצועית.

אני לא אומר את זה מתוך זלזול חלילה, בהחלט מדובר בבעיה שיש לפתור כדי להקל על חייו ועל חיי אשתו.

בנוסף,

זה לא ש''מעניין אותה משהו אחר כרגע''. זה לא שהיא מעדיפה לראות טלוויזיה במקום יחסים.

רוב בני האדם, נשים כגברים, לא רוצים יחסי מין כל יום. לא כי הם עסוקים במשהו אחר, לא כי לא אכפת להם, לא כי הראש שלהם טרוד. פשוט כי אין צורך נפשי/גופני לעשות זאת כל יום.

לזלזל במי שלא רוצה, כאילו זה סתם בגלל שהוא עכשיו עסוק במשהו אחר ולכן מענה את רעהו, פשוט לא שייך.

אני נגד הכיוון שלך

באופן כללי זה נראה לי שאתה מנסה לצאת "טוב" בעיני ציבור הנשים.

אבל לא בטוח שלבא לקראת אדם

שמרשה לעצמו להתעלל נפשית בבן זוגו

(ולא מדובר על יום אחד כמו שאתה מנסה לגמד את זה.. כתבו לי בתגובות באופן פרטי על חודשים שלמים)

מרידה מתשמיש המיטה היא לא דבר פשוט

ולא כל דבר הוא אופציה

ליצירת לחץ על בן/בת הזוג

בגלל שהוא לא התנהל בדיוק לפי כל המאויים של בן הזוג השני

לצערנו יש בדורנו אנשים/נשים

חולי שליטה, שמנסים לכפות את עמדתם

ואת היחס אליהם באמצעות נושא זה

וכבר התפרקו בתים רבים.

תרשה לי לא להקל ראש בנושא

לא בטוח שגישה מתרפסת, לא תגביר את הלחצים.

אין לי נוסחה לטיפול באנשים חולי שליטה

אבל אני מודע לקיומם. ולא מנסה להאשים את

בן זוגן.

הן/הם בונים את הגישה שלהם על זה

שבן הזוג "יאשים את עצמו".

ולכן צריך לפעול בחכמה ובעדינות

אצרף תגובה שכתבתי למישהו בהודעה פרטית

כדי שדברי יכנסו למימדים הנכונים

אלא על השאלה של פותחת השרשור, שדיברה על מצב שבו בן זוגה ''צריך בכל יום''.

ברור שאם השאלה היתה אחרת, למשל על מצב שבו אחד מבני הזוג לא רוצה אף פעם, אז תשובתי הייתה שונה.

(לכתוב תגובה מסודרת ורצינית לוקח הרבה זמן. אולי בסוף אשבור את שיא האורך של [@15868נגמרו לי השמות]...).

קודם כל, לא 'הכשרתי' שום דבר ונראה לי שהוכחתי בכלל השרשור שגישתי רחוקה מלהיות חד צדדית. גם לא השתמשתי בטיעון תורני, כדי להכשיר גישה מסויימת, אלא הגבתי לטענתך שהשתמשה בטיעון תורני והבהרתי שמה שטענת , זה לא מה שהתורה אומרת, לפחות לא שם...

לגופם של דברים, ההדרכה ששמעתי מהרבה תלמידי חכמים (ומאנשי מקצוע שונים), היא שלרוב הזוגות במצב רגיל ההמלצה (והמציאות) היא של פעמיים עד שלוש בשבוע, כפיי שכתבתי בתגובה הזאת:

המושג 'צורך' הוא רחב - נשואים טריים

כאשר הביקוש שונה, במיוחד עם הוא שונה בצורה קיצונית, כדאי לשים לב על מה זה יושב. האמת, שכל עוד זורם לשניהם מתוך אהבה, אחווה שלום ורעות - סבבה. בין אם יהיו חמש פעמים ביום ובין אם פעם בשנה.

פער מצד עצמו, לא צריך להבהיל. פער מסויים די הכרחי שיהיה, פשוט כי הם שני בני אדם שונים. כל עוד שהפער סביר וכלל היחסים בבית (בכלל, לא רק בתחום המיני) טובים - הפער יכול להיות מבורך. מעודד חידוש, מעודד תשומת לב של אחד לשני ומאפשר התחשבות.

סביר גם להניח, שכשזה הפער הרגיל - אז במקרים שאחד מבני הזוג ירגיש צורך משמעותי מעבר לרגיל, בן/בת הזוג בד"כ ישמח לזרום איתו,  גם אם הוא קצת פחות בשיא הנלהבות היום (ואם לזה התכוונת בלהשתדל 'לתת' כשיש צורך, אין ביננו מחלוקת) ולאידך כשלאחד מהם יהיה פחות מתאים - בן/בת הזוג, יתנו באהבה את הספייס, גם אם בעצם רצו היום.

הבעיה היא (ובפסיכולוגיה בגרוש, כי איני מכיר את המכלול של הזוגיות שלהם ובכלל איני עם מספיק ידע מקצועי לאבחונים - סביר להניח מהמעט שאנחנו קראנו כאן, שזאת הסיטואציה של הפותחת) כשהפער גדל ומכניס את הזוגיות לסוג של פינג-פונג.

כשאחד רוצה יותר והשני פחות, אז זה שרוצה יותר, נמצא כל הזמן במתח ובלופ פנימי של "יהיה היום/לא יהיה היום" "הוא/היא תסכים או לא תסכים". לעומת זאת השני נמצא בלחץ מהציפיות ממנו שהוא/היא לא מסוגל לעמוד בהם. אחד מהם מתמלא תסכול מזה ששוב ושוב נדחה והשני מתמלא תסכול מזה שכמה שיתאמץ זה לא מספק ובעצם קולט שדר סמוי שאינו מספיק טוב.

ככה שניהם צוברים וצוברים ובמקום שהמתח יפרה - הוא מפוצץ.

כל מה שכתבתי עד כאן, נכון עוד בלי שהזכרתי בכלל את הפערים הפיזיולוגים והנפשיים בין גברים לנשים. זה עלול לקרות וזה קורה לשני הכיוונים. (היו בעבר, כשהפורומים היו יותר פעילים, שרשורים משני הצדדים)

אמנם, אחרי שהפיג-פונג שתואר כבר קיים, הפער בין גברים לנשים (כמובן, בהכללה. כל מטפל מנוסה יגיד לך שהוא פגש גברים שבסטיגמה x או y, הם 'נשיים' ונשים שבסטיגמה ... הן 'גבריות'.) נהיה קריטי.

גבר (בהכללה כנ"ל) מסוגל להגיע עם כל המתח וקיום הייחסים יעזור לו לפרוק. לא פעם, דווקא המתח מנושא זה, או מכל נושא אחר - מחזק אצלו את הרגשת הצורך בקיום יחסים.

לעומת זאת אשה (בהכללה כנ"ל) לא מסוגלת לקיים יחסים (או לפחות יחסים שהיא תחווה כנעימים), כשהיא במתח.

כששניהם במתח סביב פער משמעותי ברצון לייחסים - המתח נהיה 'מכפיל פער'. הם במתח סביב פער ברצון ליחסים, המתח הזה (כמו כל מתח אחר) דוחף אותו ליותר הרגשת צורך ביחסים ואותה (כמו כל מתח אחר) לפחות מסוגלות ליחסים. הפער שגדל והולך, רק גורם לכל אחד מהם, להדהוד של הצורך שלו, מה שמעצים את המתח וחוזר חלילה.

לענ"ד אם הם לא מצליחים לגשר בעצמם על הפער - כדאי לפנות לטיפול, אצל מטפל זוגי שממומחה גם בטיפול מיני (כן, זה תת תחום ספציפי, כמו שמנתח מוח הכי מומחה, לא יכול לטפל בלב וקרדיולוג מוצלח לא יכול לטפל בסרטן). יכול להיות שבשלב ראשון כדאי שכל אחד מהם יעבוד על דרכים נוספות להרפות ואז יוכלו להפגש במקום טוב באמצע.

ללא יוצא מן הכלל בהודעה זאת.

אף על פי כן,

נשאלת השאלה, בהקשר זה,

האם באחריותו הבלעדית של הגבר

להביא את האשה למצב של רגיעה

או שגם לה יש אחריות

להביא את עצמה לרגיעה/

להתנהל בצורה שהיא תגיע לרגיעה.

או שמותר לה 

להתנהל איך שיוצא

ו"להפיל" את כל עניין הרגיעה

שלה על אחריות הבעל בלבד

למרות שייתכן שהגורמים לחוסר השלווה שלה, שייכים לתחום אחריותה:

כגון חוסר שימוש מושכל במשאבים נפשיים/ כלכליים/ פיזיים

ולא שייכים כלל להתנהלות הבעל.

שמנסה בכל צורה שהוא יכול, להקל עליה

ככה כתבתי מהתגובה הראשונה שלי. אין לי מושג איפה היה אפשר להבין מהתגובות שלי, שאני חושב שרק הגבר צריך להשקיע.

עכשיו, אני השתדלתי להגיב בכל התגובות על המקרה שהפותחת תיארה. אני מרגיש (כמו שכבר ענה לך @פשוט אני..) שאתה כאילו מגיב לתגובות שלנו, אבל בעצם תוקף מקרים אחרים (שיתכן שבהם המוקד הרבה יותר מובהק אצל אחד הצדדים).

במקרה של הפותחת, אני בהחלט חושב שהיא צריכה לעבוד על עצמה, לרצות יותר מפעם בשבוע. להבין למה היא חסומה וכיצד אפשר לשחרר את החסימות.

יחד עם זאת - כל עוד שבעלה מצפה כל יום, כמה פעמים ביום - אין סיכוי שהיא תצליח לשחרר. מלבד זאת, שלטובת עצמו בלי שום קשר ליכולות שלה - הוא חייב ללמוד להרפות בדרכים נוספות.

שאדם מסוים שכמובן לא אחשוף

כתב לי שבמריבה אשתו לא הולכת לטבול למשך חודש! ):

וככה הגבתי לאותו גיבור!!:

אני רוצה מאוד שיהיה שלום בית.

הלוואי שה' יתן לך את החוכמה, והסבלנות והכוחות,

לפתור את העניין

בצורה טובה.

והלוואי שה' יתן גם לה שכל, וחכמה, רגישות ואיכפתיות, לדעת ולהבין לא לשחק עם הנושא הזה

מתפלל עליכם

ועל כל עם ישראל, ועל כל העולם כולו.

למרוד מתשמיש המטה זה לא דבר מצחיק

והוא לא אופציה. הלוואי שהיא תבין שאסור לה לשחק בדבר כזה, כמוהו כמשחק באש.

שהביא כבר לפירוק בתים בעם ישראל

ומאידך הלוואי שאתה תמצא את הסבלנות

ויכולת ההכלה והשינוי, למרות שזה לא אמור להיות התפקיד שלך.

אבל בא נגיד שהתפיסה שלה תשתנה

והיא תבין שלא משחקים עם הנושא הזה

ולא מפעילים מכבש לחצים על מי שלא חושב בדיוק כמוה, ולא מדרדרים אמצעים.

ייתכן שאשתך נפלה קרבן וראתה בבית מערכות יחסים לא תקינות, ומשחקי שליטה מטומטמים.

אתה, תעשה לי טובה, תנסה ללמוד איך מתמודדים עם אנשים כאלה, לא תמיד לוותר להם בהכל זה הפתרון. מצד שני אני לא יודע מה כן הפתרון, ואני מפחד לתת עצה לא נכונה.

אולי תמשיך להזיק מעמד ולהעמיד פני פוקר ולא להראות את הסבל הנוראי שכרוך בהתנהגות פסולה זאת של אשתך.

ותקווה לטוב.

אל תלחץ אם יהיו קשיים בדרך, וכוחות שהתבזבזו

ה' איתך. אתה גיבור חייל ומתמודד עם התמודדות לא פשוטה תמיד תתחזק.

למצוא דרך ממוצעת. ו או ברירת מחדל קבילה / זמנית.

באם חורג מגבולות מקובלות, לבדוק מאיפה נובע. ולנסות במקביל לטפל.

כמו תמיד, לפני הכל במקרים של פער, כל צד צריך לבוא לקראת הצד השני.

במקרה כזה, הייתי מציעה לצד שרוצה רק פעם אחת בשבוע, לנסות לראות מה יעזור לו להגיע למצב של הצורך האנושי ההמוצע לפחות, שהוא פעמיים בשבוע.

לצד זה,

אדם שרוצה כל יום בלי קשר לרצון ולצורך של אישתו/אישה,

הוא כנראה לא בדיוק רוצה אלא יותר זקוק. ובנזקקות/תלות צריך לטפל.

אז במקרה כזה הייתי מציעה ללכת לטפל בזה קודם כל ברמה האישית לפני הזוגית.

זה מכביד גם עליו ובעיקר על מי שלצידו, וממילא פוגע בייתכנות של הצד השני לבוא לקראתו.

יחסים לא מקיימים כי צד אחד "צריך".

אהבה עושים באהבה או לא עושים בכלל.

גם כשצד אחד בוחר לבוא לקראת הצד השני, הוא חייב לעשות את זה ממקום של רצון ולא מתוך ריצוי.

אחרת הוא פוגע עמוקות בנפש שלו וממילא בקשר שלהם.

אף צד לא אמור להוות "שירות" לצורך של צד אחר.

יחסי אישות הם יחסים של אהבה וחיבור בין איש לאישתו.

ואם צד אחד צריך יותר, שיתאמץ יותר לגרום לצד השני לחפוץ בזה.

אבל לא להעיר ולא לעורר את האהבה - עד שתחפץ!

זה רק פוגע בקשר, שממילא פגוע מלכתחילה, כי מתייחסים ליחסי מין כמשהו מנותק ממה שקורה בינהם.

אחרת היה סנכרון בין הרצונות והצרכים באופן טבעי.

ואם כבר, המחוייבות ההלכתית להענות לצורך - מצוות "עונה" חלה על הגבר ולא להפך.

אישה בנויה אחרת לגמרי, ולא סתם ההלכה הפשוטה לא נכנסת לדיבורים של חובות כלפי האישה בנושא הזה.

יש הרבה עיוותים ושיבושים שנוצרו במהלך הדורות בגלות וצריך לשים לב לזה וללמוד את הדברים לעומקם למען הסדר הטוב.

הבסיס הוא ש:

גבר משפיע -

אישה מקבלת

מחפש -

אבידה

אתערותא דלעילא

אתערותא דלתתא.

שמש - קביעות, השפעה

ירח - אור חוזר. - מושפעות, מצבי רוח...

זה קודם כל השבלונה הנפשית, הזכרית והנקבית וכך זה צריך להראות.

ולא לשכח שאסור להעיר ולעורר את האהבה עד שתחפץ.

אישה צריכה קשר רגשי עמוק בשביל להתעורר.

במקרה כזה, אישה שרוצה לבוא לקראת האיש שלה שרוצה יותר, היא תשתף אותו מה גורם לה להרגיש מחוברת אליו יותר, מה היא "צריכה" ממנו.

והוא יעורר אותה בצורה הזאת.

היא תתייחס לגורם הרבה לפני שהיא נוגעת בתוצאה.

אצל אישה יחסים זה תוצאה של קרבה רגשית ולא כמו אצל הגבר. ולכן היא תתמקד בגורם לקרבה אצלה ולא לשורה התחתונה.

בכל אופן, בכל זמן שצד אחד (הגבר או האישה) מתייחסים לבן/בת הזוג כחפץ שצריך לספק את הצורך שלו, זו פגיעה עמוקה ביחסים.

אהבה היא נתינה - מה שהצד השני צריך ממני ולא מה שהייתי רוצה לתת.

כל אחד חושב רק על הצד שמנגד. 

איך הוא מספק את הצורך של הצד השני.

ובפרט וכל שכן מי שטבעו להשפיע.

מעבר לזה,

צריך להבדיל בין צורך בסיסי למותרות.

בין צורך אקטיבי לצורך פסיבי.

במקרים כאלה, ההכרעה תבוא יותר לצד הבסיסי או הפסיבי.

מקווה שזה מובן מספיק.

לדוגמה -

בסיסי מול מותרות-

צד שרוצה כל שבוע ללכת להורים מול צד שרוצה גם את הפרטיות שלו בבית.

הצד של המותרות יאלץ להתחשב *יותר*. (כל מקרה יבדק לגופו מול אותו אתגר)

אקטיבי מול פסיבי-

צד שדורש קרבה תלותית או אובססיבית מול צד שזקוק לספייס.

(זה בא אצל גברים ונשים כאחד גם אם שונה בביטוי שלו)

האקטיבי יאלץ להתחשב יותר בפסיבי.

ושוב, כל מקרה לגופו לגמרי.

אבל השאלות האלה עושות סדר.

הדברים דורשים איזון בכל מצב, וכל צד יבוא לקראת הצד האחר.

אבל צריך לבחון מלכתחילה איפה נקודת ההתפשרות צריכה לבוא.

שוב מקווה שזה מובן.

א. כתבת הרבה דברים מהותיים.

ואותם הייתי רוצה לבחון בכובד ראש.
 

כיוון שיש בנושא זה, יותר מידי דימויים.

והדיון נהפך להשוואתי, במקום למהותי.

(שמש ירח, משפיע מקבל, אקטיבי פסיבי)

(וכל זה בעקבות סגנון הרצאות תורניות שקיים בדורנו

שמדקלימים דיקלומי יהדות, אבל זה לא קשור אליך ולא לנושא המדובר בשום צורה)

כיוון שהדיון במהותו נוגע במחויבות הבסיסית האנושית בזוגיות בין בני זוג.

הייתי מציע לנטרל לרגע אחד את כל הפן של היהדות והקבלה, וגם ההלכה.

ולדמיין שהגיעו אלינו שני גויים

לצורך הדוגמה איוון ואדלין

ואת איוון (האיום), לא נוכל לשלוח ללמוד זוהר וקבלה.ולמכור לו סיפורים על משפיע ומקבל.. ובחינות. ושמש וירח. ושאר הדימויים (המובנים) והדיקלומים (הידועים כנכונים, אע"פ שאינם מובנים עד הסוף)
 

וננסה להסביר לאותו איוון

מדוע

כשהיא רוצה/צריכה הוא מחוייב אליה בנושא זה

וכשהוא רוצה/צריך היא לא מחוייבת אליו?

ניסית לקבוע שיש חילוק

בין רצון לצורך.

טוב אני אמשיך את זה בלנ"ד כשיהיו לי כוחות כתבתי כל כך הרבה וזה נמחק לי.

ברמה הכי פשוטה-

לגוי אין מצווה שלא לגרוע את עונתה. (גם לאישה יהודיה לא)

והוא גם לא חותם על זה בכתובה.

הבסיס הוא שיחסים מקיימים מתוך רצון של שני הצדדים.

בפרט ביחסי *אישות*.

ושבעל הרצון הוא בעל האחריות לעורר...

עם שני אלה אתה מצליח להסכים?

על גבי זה,

ברמה הבסיסית הנפשית, גבר ואישה בנויים אחרת.

לצורך העניין,

גבר נדלק מהר, אצל אישה זה תהליך.

צפוי שזה שנדלק או רוצה יהיה זה שמעורר את הרצון של הצד שטרם נדלק. הרי איך הצד שעוד לא חפץ יעורר את האהבה? (בין אם זו האישה ובין אם זה הגבר).

רצון זה לא כפתור, זה או שיש אותו או שאין אותו.

כשאין אותו, מעוררים אותו. כי כאמור, אי אפשר לכפות רצון. זה תרתי דסתרי.

בלי להיכנס לקבלה, מבחינה ביולוגית, גבר הוא משפיע ואישה היא מקבלת.

גבר הוא אקטיבי ואישה היא פסיבית.

אפילו מבחינה הלכתית האישה מוגבלת בהרבה דברים.

למשל, אסור לה להגיד מפורשות...

לפי דעת הרבה, אסור לה להיות מעליו - צריכה להיות פסיבית.

ההלכה הפשוטה (לא זאת שהוסיפו על גביה מחרדות ופחדים) לא מגיעה משום מקום, היא מתחשבת באופן פלאי במבנה האנושי, הזכרי והנקבי.

ההלכה לא סתם אוסרת מה שהיא אוסרת. להכל יש סיבה.

בקיצור, בגלל שאצל אישה ההידלקות הרבה יותר תלויה במה שקדם לזה, אי אפשר לחייב אותה.

החובה היא על הגבר.

ובגלל שמבחינה הלכתית אסור גם לאנוס את אישתך,

אין הרבה ברירות.

גבר חייב לקיים יחסים (הלכתית, לא רק פיזית), אסור לו לאנוס אותה (הלכתית, לא רק מוסרית) =

בלי להיכנס להתחשבנויות אנרגטיות, למושגים קבליים וכו',

במקרה של פער, מצד האמת, האחריות היא בעיקר עליו.

אלא מה, שאישה יכולה לעזור במקרים שבהם יש לה עוד מעט רצון.

למשל, לא לשמור פגיעות בבטן, לשתף אותו מה יגרום להת להתעוררות רגשית, לשתף אותו מה יקל עליה מבחינה פיזית ומנטלית כדי לאפשר לה להיות באנרגיה רגשית פנויה ומינית, ללכת איתו לטיפול זוגי.

במקרים חריגים שבהם אישה מגיעה עם חוסר חשק מלכתחילה (ולא כתוצאה של מגע לא מתחשב בפעם הראשונה), צריך לבדוק.

וזו אחריותה לטפל בזה, ברמה המוסרית, הבסיסית הטבעית.

לרוב הדברים יותר מורכבים מזה.

מרגישה שלא הסברתי את עצמי מספיק בהיר, מקווה שלא יצאו פה אי דיוקים...

הדינמיקה מחביאה בתוכה משהו מעבר לצורך פיזי או חוסר חשק.

לעתים הוא מרגיש צורך באהבה וזו הדרך שבה הוא מרגיש אהוב.

לעתים הוא מרגיש צורך לפרוק מתח וזה מה שהוא מכיר.

לעתים הוא מתגעגע ולא יודע איך להביע את האהבה.

לעתים הוא פשוט מרגיש שהיא מושכת חזק לכיוון הלא, שהוא מושך חזק לכיוון הכן.

וגם בצד השני:

אולי היא מרגישה צורך באהבה לא מינית, ומתוך תחושה שהיא אהובה ללא תנאי, היא גם תרצה להתקרב.

אולי מרוב שהוא מושך לכיוון הכן היא מושכת אל הלא.

אולי היא הרגישה שנתנה הרבה מתוך ריצוי ועכשיו נמאס.

בשורה התחתונה, תקשורת טובה היא המפתח.

ולא בטוח שתקשורת על זה דווקא, אלא באופן כללי.

מה גורם לי להרגיש אהוב/ה, מה עוזר לי להתמודד עם אתגרי החיים, איך הייתי רוצה שהמפגשים שלנו ייראו, ואולי גם לפרק בזהירות משקעים רגשיים מציפות ואכזבות שקרו בעבר...

עוד משהו, אולי אחר ממה שכתבתי:

אולי זה קשור לנוקשות כללית.

כלומר הרעיון של דווקא ביום או דווקא בלילה לא קשור לתדירות.

האם זה יושב על עניין דתי? או מבוכה או משהו אחר?

גם זה ייפתר רק בתקשורת טובה ביניכם.

חושבת שזה בריא שגבר או אשה (במיוחד גבר) מרגישים צורך פעם ביום, ואפילו הגיוני בעיני.

זה צורך נפשי וגם פזיולוגי.

מרגיש צורך זה לא אומר שהוא חייב.

אבל כשיש פער כזה גדול כדאי שהוא ימצא דרכים קצת להרגיע את הצורך הזה ובמקביל כדאי ששניהם יתרכזו באיך לעורר את הצורך שלה ליותר מפעם בשבוע, איך להעמיק את הקשר הרגשי וגם את הסיפוק שלה ביחסים.

לפי מה שהפותחת תארה כאן, זה עובר שלב. בעלה מבקש/מצפה ממנה, לשתף עם זה פעולה כל יום ויותר מפעם ביום. זה, במצב רגיל כבר לא צריך להיות.

זה שונה אצל גבר ואשה.

על גבר אני לא יודעת להגיד אבל אצל אשה זה תלוי בחשק הטבעי שלה וגם תלוי מערכת יחסים. זה יהיה יותר חזק ככל שהמערכת יחסים יותר חזקה, וגם אני דנתי על.זה רבות עם אשת מקצוע.

בעיני סוף דבריך הם השערה,

אנחנו לא יודעים אם הוא מבקש ממנה או שהיה רוצה בליבו, וזה שונה.

בכל מקרה מה שבאתי לומר זה שאין פה מישהו לא בסדר

הבעיה היחידה היא הפער בינהם.  

אם שניהם היו רוצים פעם ביום זה היה מצוין וההיפך.

למה ברור לנו שהיא לא אמורה לשתף פעולה עם הרצון שלו? כי זה יהיה בניגוד לרצונה? נכון. אבל לא לשכוח שגם ההיפך זה בניגוד לרצונו. אז בוודאי שלא שוכבים בניגוד לרצונה ואת זה הרוב מבינים אבל גם להתיישר לרצון שלה זה דורש ממנו לבטל את עצמו וזה נורא קשה לחיות ככה.

בדיעבד צריך לאזן ושכל אחד ירגיש מסופק ולא מתוסכל. 

וממש לא אמרתי שהיא לא צריכה לבוא לקראתו ולהתאמץ להגיע למקום מאוזן וסביר, כתבתי זאת גם כאן:

המושג 'צורך' הוא רחב - נשואים טריים

וגם בתגובות אחרות.

אני כן חושב וכותב זאת כמי שבמהלך תהליכים הכיר כל מיני ביקושים מבפנים - שאם הוא צריך באופן קבוע כל יום ויותר מפעם ביום, כשזה משדר צפיה אליה ויוצר ביניהם מתח:

כדאי מאוד שילמד דרכים נוספות להרפות. זה כדאי קודם כל בשבילו, בלי שום קשר למה מתאים לה.

במקביל, כדאי מאוד, קודם כל בשבילה וגם בשביל הזוגיות שלהם - שהיא תעבוד על המקום שלה* לרצות ולהענות יותר.

*בין אם המקום הזה מגיע מתפיסות מוטעות או חוויות טראוומטיות - שאז זה בעיקר עבודה עצמית שלה ובין אם זה מגיע כראי לכל הביטחון והתחושה שלה בייחס לזוגיות - שאז זו יותר עבודה זוגית.

הרבה פעמים יש לו חסכים, או מילדות או אחר כך,

הוא צריך דמות שתכיל אותו כמו אמא טובה,

והגוף מתרגם את זה בצורך לקרבה פיזית.

בדרך כלל כשזה כך, אפשר לראות שזה אף פעם לא מספק אותו,

הוא תמיד רוצה עוד ועוד, כי באמת הוא לא קיבל מה שהוא חיפש, והוא לא מודע לכך.

כמובן שיתכנו סיבות אחרות, אבל אם זה המצב,

כדאי לתת לו את מירב תשומת הלב ופינוק ברמה הכי גבוהה שאפשר,

וכך הוא יהיה רגוע ושלו. ממש כמו ילד (אומרים שהבעל הוא הילד שדורש הכי הרבה צומי).

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.