עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך כ"ז באדר א׳ תשפ"ד 7:02

איני חושב שיש נוסחת קסם. כמו כל פער זוגי - לשוחח ולמצוא את שביל הזהב.

לתשומת לב, נוסחת קסם אין, אבל יתכן שיצרתם 'מעגל-קסמים'. כלומר איני יודע בדיוק, אבל שני הרצונות שתיארת נשמעים מוגזמים. יתכן שכשיש פער, הלחץ של כל אחד מהרצון של השני, מקצין את הפער. אולי, אם שניכם תצליחו לשחרר קצת - תגלו שיש תדירות ביניים, שמשמחת את שניכם.

עריכה: בשיא הזהירות לתגובה שגבר כותב לאישה ובפורום פתוח ומעורב - כשיש זה טוב לך?

אל תעני כאן, אבל אם התשובה היא לא, כדאי למצוא את הכתובת ללמוד את זה.

בהצלחה

נ.ב. כמובן, להיזהר מאוד משיח בפרטי

אנחנו צריכים מזון,

צריכים אוויר,

צריכים שינה.

יחסי אישות זה נחמד, מקרב, נעים, אבל לא צורך יומיומי. אפשר לרצות כל יום להרגיש את כל הטוב הזה, אבל זה לא צורך. אולי הרגל.

אולי יש מצבים פתולוגיים שבהם באמת יש צורך כזה (כמו שיש צורך בסמים אם אתה מכור, ובלי הסמים מקבלים קריז), אבל במצב רגיל זה רצון ותו לא.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך א' באדר ב׳ תשפ"ד 20:50

כמובן, זה לא פיקוח נפש. רווקים/גרושים/אלמנים יראי שמים מסתדרים בלי שנים. גם זוגות בתקופות של איסור ארוך מסתדרים שבועות ולפעמים חודשים.

ועדיין, אצל רוב בני האדם מטבעם, זה ביקוש יותר משמעותי ומורגש כצורך - מהרבה דברים אחרים שנכנסים לגדר 'נחמד' או 'נעים'. סכרון בין בני הזןג בתחום - גם מוסיף הרבה לשלום הבית ולעומת זאת, פער קיצוני, יוצר הרבה מתח בכל ההתנהלות בבית.

אז איני אומר בכלל שהיא צריכה להיענות כל פעם שהוא רוצה וגם מסכים עם תגובתך למטה - שממש לא כדאי שאישה תאלץ את עצמה, כשהיא מרגישה שלא מתאים לה. הנזק, לה ולכל המערכת הביתית, יהיה רב מהתועלת.

אבל כן חלק ממערכת יחסים אוהבת, היא מאמץ לעשות טוב לשני בני הזוג. לכן כמו ש'צריך' לחם ומים או סך כך וכך ויטמינים, חלבונים וכד' - ועדיין במשפחה אוהבת האמא (או מי שמכין) יכין לבני המשפחה אוכל טעים.

כך גם בזוגיות אוהבת, מצופה משני בני הזוג להתאמץ לבוא בטוב וברצון לקראת השני בתחום הזה שהוא בלעדי לזוגיות. במיוחד כשמדובר על רצון נורמלי ותדירות נורמלית.

כמובן, לא עשיתי סקרים בעצמי, אבל מכמה אנשי מקצוע שונים (וממגזרים וסגנונות שונים!) שמעתי שהתדירות הרגילה בד"כ היא בין פעמיים לשלוש בשבוע. זה בגדול גם מתאים להדרכה התורנית המקובלת.

אז אם זה בא בטוב לשני בני הזוג, אפשר להוסיף - מקובל כנראה אצל חלק גדול מהזוגות הטריים, או בזמן חופשה זוגית וכד'. אפשר גם להפחית - בזמן שמישהו לא מרגיש טוב,  בזמן עומס חריג, או 'סתם' כשלשניהם זה מתאים.

אבל לעודד את אחד הצדדים 'להתבצר' במה שמתאים לו ולהתעלם מהרצון/הרגשת צורך/ביקוש של השני - זה להזמין מתיחות בבית.

נ.ב. הופתעתי שרק אני הגבתי עד היום, הייתי בטוח שיהיה שרשור סוער...

ברגע שמבינים שזה רצון, יותר קל לדעתי להגיע לעמק השווה.

אולי לא יומיומי אבל צורך ואפילו אחד שמוגדר בסיסי.
מוזמן לחפש על פירמידת הצרכים של מאסלו.
 

פשוט אני:

יחסי אישות זה נחמד, מקרב, נעים, אבל לא צורך יומיומי.

נובאדי:

בהחלט מדובר בצורך, אולי לא יומיומי.

אם כך, איפה בעצם המחלוקת?

שהבן אדם נצרך ונזקק לדבר.

אלא רק שהוא רוצה.

השאלה אם זה שני רצונות נחמדים

שכשהם משותפים לשני בני הזוג אז יאללה..

או שזה עוד "שירות", שכחלק מהסכם "החתונה" הקשוח

נדרש מאיתנו

להעניק לבן/בת הזוג הנזקק לו

חי או מת.. חח

כך כתבה הפותחת, וכך צריך לקרוא את תגובתי.

שהתשובה צריכה להיות

כל יום - רצון

פעם ב.. - צורך

וכן. חלקו עליו (לאן דווקא בהקשר הזה)

אבל אי אפשר לשלול את הצורך לגמרי.

זה צורך אבולוציוני.

תאוריית הצרכים – ויקיפדיה

חזרתי והדגשתי שרק בגלל שזה בכל יום אני חושב שיש כאן בעיה, ולא בגלל עצם זה שהוא רוצה יחסים.

נותן לו את מה שהוא צריך.

ולא מתחיל עכשיו לנהל אותו. ולהטיף לו מוסר.

"את פה בשבילו

והוא פה בשבילך"

זה בדיוק המשמעות של איכפתיות

אם הבן אדם עושה את הכל מתי שבא לו, ורק מתי שמסתדר לו.

אז איפה פה ראינו שאיכפת לו מהשני

מעניין אותי מה דעתכם גם

אלא רק כדי לרַצות את בעלה,

בטח אם זה על בסיס קבוע,

במקרים רבים תפתֵחַ תסמינים של שורדות אונס.

גועל, תחושת חוסר ערך, פחד ורתיעה ממין, דיכאון...

משום מה בהודעה שלך רק צד אחד צריך להתחשב ולהיות אכפתי כלפי הצד השני, וכאן מתחילות הבעיות.

כשאתה מקיים יחסים עם אשתך למרות שהיא לא רוצה, אז איפה פה ראינו שאיכפת לך מהשנייה?

אני מסכים עם הרב אילעאי עופרן, שאמר שלקיים יחסים עם אשה כשהיא לא באמת רוצה, זה יותר גרוע מאשר אiננות.

הרי בשני המקרים האדם עושה מעשה בשביל לספק את עצמו בלבד ולא בשביל חיבור של אהבה או מצווה, אז לפחות שלא יהיו קרבנות נוספים לאירוע הזה.

זה בלי לקרוא את ההודעה שאליה הגבת. מסכימה עם התוכן לגמרי.

בסיטואציה שתוארה, הבעל 'צריך' שהאשה 'תתן' לו יחסים והאשה 'צריכה' שהבעל 'יתן' לה מנוחה מבקשת הייחסים הבלתי פוסקת שמעמיסה עליה.

בהחלט סביר, כפי שציינתי בהודעה הראשונה, שחלק מהפער הוא תוצאה של הפינג-פונג בינהם. הביקוש המוגבר של הבעל, 'נועל' את האשה והנעילה אצל האישה, מקצינה את הביקוש אצל הבעל.

בהחלט חושב שאם שני הצדדים, עוד לפני הנתינה בפועל, יראו אחד את השני, את המקום הנפשי אחד של השני, יתאמצו להיטיב עם השני, בלי 'למחוק' את עצמם - הם יוכלו למצוא את שביל הזהב, לשניהם במקום טוב באמצע.

ואם תיארת את זה נכון

אז יש פה התנגשות של צרכים

אני התכוונתי שאין התנגשות.

והאשה לא עייפה, וצריכה מנוחה

אלא סתם מעדיפה מנוחה, ומתעלמת מהצורך של בעלה.. על זה התכוונתי, שאיפה פה ראינו איכפתיות מבן הזוג.

אבל במצב של התנגשות צרכים, גם אז צריך לעשות הכל כדי לפתור את ההתנגשות. לא להחזיק בהתנגשות תקופות ארוכות.

לבן אמר ליעקב 'אם תענה את בנותי'

ומכאן למדו במסכת יומא,

שמניעת תשמיש נקראת עינוי.

והיא אחד מ5 העינויים של יוה"כ.

ככה שנכון יותר להגדיר את זה כצורך

או עינוי. ולא בצורה אחרת

לענ'ד אי אפשר לקחת גבר עם מערכת מינית בריאה

ולשים לידו אשה יפה שמותרת לו, ולהגיד לו אתה רק 'רוצה' זה פשוט עינוי. לא לאפשר לו, ובשל סיבות של מה בכך, או איזה חפץ (כבר לא יודע באיזה מילה להשתמש) של האישה לגלוש באיזה אפליקציה.

אבל אני חושב שטעה הטועה,

ואין אפשרות למנוע מבן או בת הזוג את מה שהתחייבת לו

בעצם החתונה איתו וחובה להתייחס אליו גם בקטע הזה.

עכשיו לא אמרתי בכל מחיר כמו שמן הסתם ינסו להגחיך את דברי הנפלאים, אלא רק שאי אפשר לדחות

טענות מסוג זה בקנה רצוץ, של 'לא בא לי'

ו'אני רוצה לגלוש עכשיו באיזו אפליקציה'

שכל הסיבה לקיום המצווה זו רק חובתה.

ואם באמת יש פער בין בני הזוג, יותר מתאים זה לנסות להבין ממה נובע הפער.

עייפות, הורמונים, עומס בעבודה, מטלות שאינם נגמרות ועוד.

מה לעשות שאנחנו שונות מכם..

אצלינו זה לא עובד ששמים את הכל בצד ובנפש חפצה מצטרפים לכל המאווים של הצד השני.

הפער קיים וסטטיסטית זה חוזר על עצמו אצל לא מעט בני זוג.

יותר נכון לנסות להבין מה כן גורם לה לרצות, מה כן גורם לה להיות בתוך זה.

אמת שבאופן נקודתי וחד פעמי יכול להיות מצב בו אחד מבני הזוג גם אם לא ממש רוצה, יהיה מוכן כחלק מהזוגיות הטובה ביניהם 

להיות ביחד. אבל וודאי שלאורך זמן זה גרוע מאד.

השאלה מה יותר חשוב?

גבר מרוצה שבא על סיפוקו אבל אשה שלאורך זמן סובלת/ לא מעוניינת, ואותה חוסר התעניינות רק תגבר במידה ולא יבינו את צרכים שלה. 

או גבר שלא יהיה מצוי אצל אשתו כתרנגול, אבל ירוויח אשה שמחה ומאושרת שמחכה ומצפה לעניין בדיוק בדיוק כמוהו.

נקודה למחשבה

אמת, שבמציאות תקינה, לא צריך להזהיר את האשה על כך - כי באופן נורמלי היא רוצה. באותה מידה, במציאות פשוטה, לא צריך להזהיר את הבעל - כי הוא רוצה. אם נחפש את 'כוונת התורה' אז הדין, שבוודאי נכון כחיוב של הבעל כלפי אשתו תמיד, מופיע, "דיבר הכתוב בהווה" במציאות של "אם אחרת יקח לו".

ככל שהמציאות מתכוונת, על נישואין יחידאיים גם מצד הגבר, באים חכמים ומזהירים גם את האישה, לא למנוע מהבעל.

אבל, כל זה במסגרת ה'עונה' הן מצד התדירות הסבירה, מעבר לכך - לא רק שאין חיוב, אלא שלחץ, כשזה לא מגיע מביקוש הדדי, יכול רק ליצור ריחוק ומאיסה. זה ממש לא קיום 'עונתה לא יגרע'.

מעבר לכך, 'עונתה' לא נגמרת בזה, אלא גם 'שארה וכסותה', כפי מדרשי חז"ל ועיין ברמב"ן על התורה שם (בשונה מהמדרש שהביא שם רש"י, שהוא אסמכתאות לדיני דרבנן) - שמכלל הדרשות של חז"ל שם עולה, שחלק מקיום המצווה, זה השקעה של הבעל בכך שהקיום לא יהיה רק פריקת מתחים שלו, אלא בדרך שמכבדת את האישה ומעוררת ונעימה לה. רק כך הוא מקיים את הציווי מהתורה של 'לא יגרע' ורק בסיטואציה כזאת, שייך לצפות מהאישה לשתף פעולה בצורה נורמלית וסבירה.

(חייב לעצור עכשיו, אשתדל להשלים אח"כ)

מבחינת התורה גם לגבר.

אז האם מותר לאשה לענות אותו??

כי ,אין לי מושג מה,המכונה whatever , מעניין אותה משהו אחר כרגע.

אני גם בעיקר לא מדבר מצד ההלכה,

אלא מצד המוסריות האנושית הבסיסית הפשוטה.

לצורך הדוגמה הייתי אומר בדיוק אותו דבר

גם אם מדובר בזוג גוים

התחנת עם הבן אדם הזה

המשמעות של זה, שעכשיו כל אחד מכם תלוי בשני

בכמה נושאים, ואחד מהם הוא העניין הזה.

אי אפשר להשאיר אותו / ובאותה מידה אותה

בפני "שוקת שבורה".

אדרבה אתה "נעזר" בטיעון תורני,

כדי להכשיר את החד כיווניות בחיוב בנושא זה

דמיין לעצמך שהיה מדובר בזוג גויים

מה היית אומר?

אז צריך לטפל בזה בצורה מקצועית.

אני לא אומר את זה מתוך זלזול חלילה, בהחלט מדובר בבעיה שיש לפתור כדי להקל על חייו ועל חיי אשתו.

בנוסף,

זה לא ש''מעניין אותה משהו אחר כרגע''. זה לא שהיא מעדיפה לראות טלוויזיה במקום יחסים.

רוב בני האדם, נשים כגברים, לא רוצים יחסי מין כל יום. לא כי הם עסוקים במשהו אחר, לא כי לא אכפת להם, לא כי הראש שלהם טרוד. פשוט כי אין צורך נפשי/גופני לעשות זאת כל יום.

לזלזל במי שלא רוצה, כאילו זה סתם בגלל שהוא עכשיו עסוק במשהו אחר ולכן מענה את רעהו, פשוט לא שייך.

אני נגד הכיוון שלך

באופן כללי זה נראה לי שאתה מנסה לצאת "טוב" בעיני ציבור הנשים.

אבל לא בטוח שלבא לקראת אדם

שמרשה לעצמו להתעלל נפשית בבן זוגו

(ולא מדובר על יום אחד כמו שאתה מנסה לגמד את זה.. כתבו לי בתגובות באופן פרטי על חודשים שלמים)

מרידה מתשמיש המיטה היא לא דבר פשוט

ולא כל דבר הוא אופציה

ליצירת לחץ על בן/בת הזוג

בגלל שהוא לא התנהל בדיוק לפי כל המאויים של בן הזוג השני

לצערנו יש בדורנו אנשים/נשים

חולי שליטה, שמנסים לכפות את עמדתם

ואת היחס אליהם באמצעות נושא זה

וכבר התפרקו בתים רבים.

תרשה לי לא להקל ראש בנושא

לא בטוח שגישה מתרפסת, לא תגביר את הלחצים.

אין לי נוסחה לטיפול באנשים חולי שליטה

אבל אני מודע לקיומם. ולא מנסה להאשים את

בן זוגן.

הן/הם בונים את הגישה שלהם על זה

שבן הזוג "יאשים את עצמו".

ולכן צריך לפעול בחכמה ובעדינות

אצרף תגובה שכתבתי למישהו בהודעה פרטית

כדי שדברי יכנסו למימדים הנכונים

אלא על השאלה של פותחת השרשור, שדיברה על מצב שבו בן זוגה ''צריך בכל יום''.

ברור שאם השאלה היתה אחרת, למשל על מצב שבו אחד מבני הזוג לא רוצה אף פעם, אז תשובתי הייתה שונה.

(לכתוב תגובה מסודרת ורצינית לוקח הרבה זמן. אולי בסוף אשבור את שיא האורך של [@15868נגמרו לי השמות]...).

קודם כל, לא 'הכשרתי' שום דבר ונראה לי שהוכחתי בכלל השרשור שגישתי רחוקה מלהיות חד צדדית. גם לא השתמשתי בטיעון תורני, כדי להכשיר גישה מסויימת, אלא הגבתי לטענתך שהשתמשה בטיעון תורני והבהרתי שמה שטענת , זה לא מה שהתורה אומרת, לפחות לא שם...

לגופם של דברים, ההדרכה ששמעתי מהרבה תלמידי חכמים (ומאנשי מקצוע שונים), היא שלרוב הזוגות במצב רגיל ההמלצה (והמציאות) היא של פעמיים עד שלוש בשבוע, כפיי שכתבתי בתגובה הזאת:

המושג 'צורך' הוא רחב - נשואים טריים

כאשר הביקוש שונה, במיוחד עם הוא שונה בצורה קיצונית, כדאי לשים לב על מה זה יושב. האמת, שכל עוד זורם לשניהם מתוך אהבה, אחווה שלום ורעות - סבבה. בין אם יהיו חמש פעמים ביום ובין אם פעם בשנה.

פער מצד עצמו, לא צריך להבהיל. פער מסויים די הכרחי שיהיה, פשוט כי הם שני בני אדם שונים. כל עוד שהפער סביר וכלל היחסים בבית (בכלל, לא רק בתחום המיני) טובים - הפער יכול להיות מבורך. מעודד חידוש, מעודד תשומת לב של אחד לשני ומאפשר התחשבות.

סביר גם להניח, שכשזה הפער הרגיל - אז במקרים שאחד מבני הזוג ירגיש צורך משמעותי מעבר לרגיל, בן/בת הזוג בד"כ ישמח לזרום איתו,  גם אם הוא קצת פחות בשיא הנלהבות היום (ואם לזה התכוונת בלהשתדל 'לתת' כשיש צורך, אין ביננו מחלוקת) ולאידך כשלאחד מהם יהיה פחות מתאים - בן/בת הזוג, יתנו באהבה את הספייס, גם אם בעצם רצו היום.

הבעיה היא (ובפסיכולוגיה בגרוש, כי איני מכיר את המכלול של הזוגיות שלהם ובכלל איני עם מספיק ידע מקצועי לאבחונים - סביר להניח מהמעט שאנחנו קראנו כאן, שזאת הסיטואציה של הפותחת) כשהפער גדל ומכניס את הזוגיות לסוג של פינג-פונג.

כשאחד רוצה יותר והשני פחות, אז זה שרוצה יותר, נמצא כל הזמן במתח ובלופ פנימי של "יהיה היום/לא יהיה היום" "הוא/היא תסכים או לא תסכים". לעומת זאת השני נמצא בלחץ מהציפיות ממנו שהוא/היא לא מסוגל לעמוד בהם. אחד מהם מתמלא תסכול מזה ששוב ושוב נדחה והשני מתמלא תסכול מזה שכמה שיתאמץ זה לא מספק ובעצם קולט שדר סמוי שאינו מספיק טוב.

ככה שניהם צוברים וצוברים ובמקום שהמתח יפרה - הוא מפוצץ.

כל מה שכתבתי עד כאן, נכון עוד בלי שהזכרתי בכלל את הפערים הפיזיולוגים והנפשיים בין גברים לנשים. זה עלול לקרות וזה קורה לשני הכיוונים. (היו בעבר, כשהפורומים היו יותר פעילים, שרשורים משני הצדדים)

אמנם, אחרי שהפיג-פונג שתואר כבר קיים, הפער בין גברים לנשים (כמובן, בהכללה. כל מטפל מנוסה יגיד לך שהוא פגש גברים שבסטיגמה x או y, הם 'נשיים' ונשים שבסטיגמה ... הן 'גבריות'.) נהיה קריטי.

גבר (בהכללה כנ"ל) מסוגל להגיע עם כל המתח וקיום הייחסים יעזור לו לפרוק. לא פעם, דווקא המתח מנושא זה, או מכל נושא אחר - מחזק אצלו את הרגשת הצורך בקיום יחסים.

לעומת זאת אשה (בהכללה כנ"ל) לא מסוגלת לקיים יחסים (או לפחות יחסים שהיא תחווה כנעימים), כשהיא במתח.

כששניהם במתח סביב פער משמעותי ברצון לייחסים - המתח נהיה 'מכפיל פער'. הם במתח סביב פער ברצון ליחסים, המתח הזה (כמו כל מתח אחר) דוחף אותו ליותר הרגשת צורך ביחסים ואותה (כמו כל מתח אחר) לפחות מסוגלות ליחסים. הפער שגדל והולך, רק גורם לכל אחד מהם, להדהוד של הצורך שלו, מה שמעצים את המתח וחוזר חלילה.

לענ"ד אם הם לא מצליחים לגשר בעצמם על הפער - כדאי לפנות לטיפול, אצל מטפל זוגי שממומחה גם בטיפול מיני (כן, זה תת תחום ספציפי, כמו שמנתח מוח הכי מומחה, לא יכול לטפל בלב וקרדיולוג מוצלח לא יכול לטפל בסרטן). יכול להיות שבשלב ראשון כדאי שכל אחד מהם יעבוד על דרכים נוספות להרפות ואז יוכלו להפגש במקום טוב באמצע.

ללא יוצא מן הכלל בהודעה זאת.

אף על פי כן,

נשאלת השאלה, בהקשר זה,

האם באחריותו הבלעדית של הגבר

להביא את האשה למצב של רגיעה

או שגם לה יש אחריות

להביא את עצמה לרגיעה/

להתנהל בצורה שהיא תגיע לרגיעה.

או שמותר לה 

להתנהל איך שיוצא

ו"להפיל" את כל עניין הרגיעה

שלה על אחריות הבעל בלבד

למרות שייתכן שהגורמים לחוסר השלווה שלה, שייכים לתחום אחריותה:

כגון חוסר שימוש מושכל במשאבים נפשיים/ כלכליים/ פיזיים

ולא שייכים כלל להתנהלות הבעל.

שמנסה בכל צורה שהוא יכול, להקל עליה

ככה כתבתי מהתגובה הראשונה שלי. אין לי מושג איפה היה אפשר להבין מהתגובות שלי, שאני חושב שרק הגבר צריך להשקיע.

עכשיו, אני השתדלתי להגיב בכל התגובות על המקרה שהפותחת תיארה. אני מרגיש (כמו שכבר ענה לך @פשוט אני..) שאתה כאילו מגיב לתגובות שלנו, אבל בעצם תוקף מקרים אחרים (שיתכן שבהם המוקד הרבה יותר מובהק אצל אחד הצדדים).

במקרה של הפותחת, אני בהחלט חושב שהיא צריכה לעבוד על עצמה, לרצות יותר מפעם בשבוע. להבין למה היא חסומה וכיצד אפשר לשחרר את החסימות.

יחד עם זאת - כל עוד שבעלה מצפה כל יום, כמה פעמים ביום - אין סיכוי שהיא תצליח לשחרר. מלבד זאת, שלטובת עצמו בלי שום קשר ליכולות שלה - הוא חייב ללמוד להרפות בדרכים נוספות.

שאדם מסוים שכמובן לא אחשוף

כתב לי שבמריבה אשתו לא הולכת לטבול למשך חודש! ):

וככה הגבתי לאותו גיבור!!:

אני רוצה מאוד שיהיה שלום בית.

הלוואי שה' יתן לך את החוכמה, והסבלנות והכוחות,

לפתור את העניין

בצורה טובה.

והלוואי שה' יתן גם לה שכל, וחכמה, רגישות ואיכפתיות, לדעת ולהבין לא לשחק עם הנושא הזה

מתפלל עליכם

ועל כל עם ישראל, ועל כל העולם כולו.

למרוד מתשמיש המטה זה לא דבר מצחיק

והוא לא אופציה. הלוואי שהיא תבין שאסור לה לשחק בדבר כזה, כמוהו כמשחק באש.

שהביא כבר לפירוק בתים בעם ישראל

ומאידך הלוואי שאתה תמצא את הסבלנות

ויכולת ההכלה והשינוי, למרות שזה לא אמור להיות התפקיד שלך.

אבל בא נגיד שהתפיסה שלה תשתנה

והיא תבין שלא משחקים עם הנושא הזה

ולא מפעילים מכבש לחצים על מי שלא חושב בדיוק כמוה, ולא מדרדרים אמצעים.

ייתכן שאשתך נפלה קרבן וראתה בבית מערכות יחסים לא תקינות, ומשחקי שליטה מטומטמים.

אתה, תעשה לי טובה, תנסה ללמוד איך מתמודדים עם אנשים כאלה, לא תמיד לוותר להם בהכל זה הפתרון. מצד שני אני לא יודע מה כן הפתרון, ואני מפחד לתת עצה לא נכונה.

אולי תמשיך להזיק מעמד ולהעמיד פני פוקר ולא להראות את הסבל הנוראי שכרוך בהתנהגות פסולה זאת של אשתך.

ותקווה לטוב.

אל תלחץ אם יהיו קשיים בדרך, וכוחות שהתבזבזו

ה' איתך. אתה גיבור חייל ומתמודד עם התמודדות לא פשוטה תמיד תתחזק.

למצוא דרך ממוצעת. ו או ברירת מחדל קבילה / זמנית.

באם חורג מגבולות מקובלות, לבדוק מאיפה נובע. ולנסות במקביל לטפל.

כמו תמיד, לפני הכל במקרים של פער, כל צד צריך לבוא לקראת הצד השני.

במקרה כזה, הייתי מציעה לצד שרוצה רק פעם אחת בשבוע, לנסות לראות מה יעזור לו להגיע למצב של הצורך האנושי ההמוצע לפחות, שהוא פעמיים בשבוע.

לצד זה,

אדם שרוצה כל יום בלי קשר לרצון ולצורך של אישתו/אישה,

הוא כנראה לא בדיוק רוצה אלא יותר זקוק. ובנזקקות/תלות צריך לטפל.

אז במקרה כזה הייתי מציעה ללכת לטפל בזה קודם כל ברמה האישית לפני הזוגית.

זה מכביד גם עליו ובעיקר על מי שלצידו, וממילא פוגע בייתכנות של הצד השני לבוא לקראתו.

יחסים לא מקיימים כי צד אחד "צריך".

אהבה עושים באהבה או לא עושים בכלל.

גם כשצד אחד בוחר לבוא לקראת הצד השני, הוא חייב לעשות את זה ממקום של רצון ולא מתוך ריצוי.

אחרת הוא פוגע עמוקות בנפש שלו וממילא בקשר שלהם.

אף צד לא אמור להוות "שירות" לצורך של צד אחר.

יחסי אישות הם יחסים של אהבה וחיבור בין איש לאישתו.

ואם צד אחד צריך יותר, שיתאמץ יותר לגרום לצד השני לחפוץ בזה.

אבל לא להעיר ולא לעורר את האהבה - עד שתחפץ!

זה רק פוגע בקשר, שממילא פגוע מלכתחילה, כי מתייחסים ליחסי מין כמשהו מנותק ממה שקורה בינהם.

אחרת היה סנכרון בין הרצונות והצרכים באופן טבעי.

ואם כבר, המחוייבות ההלכתית להענות לצורך - מצוות "עונה" חלה על הגבר ולא להפך.

אישה בנויה אחרת לגמרי, ולא סתם ההלכה הפשוטה לא נכנסת לדיבורים של חובות כלפי האישה בנושא הזה.

יש הרבה עיוותים ושיבושים שנוצרו במהלך הדורות בגלות וצריך לשים לב לזה וללמוד את הדברים לעומקם למען הסדר הטוב.

הבסיס הוא ש:

גבר משפיע -

אישה מקבלת

מחפש -

אבידה

אתערותא דלעילא

אתערותא דלתתא.

שמש - קביעות, השפעה

ירח - אור חוזר. - מושפעות, מצבי רוח...

זה קודם כל השבלונה הנפשית, הזכרית והנקבית וכך זה צריך להראות.

ולא לשכח שאסור להעיר ולעורר את האהבה עד שתחפץ.

אישה צריכה קשר רגשי עמוק בשביל להתעורר.

במקרה כזה, אישה שרוצה לבוא לקראת האיש שלה שרוצה יותר, היא תשתף אותו מה גורם לה להרגיש מחוברת אליו יותר, מה היא "צריכה" ממנו.

והוא יעורר אותה בצורה הזאת.

היא תתייחס לגורם הרבה לפני שהיא נוגעת בתוצאה.

אצל אישה יחסים זה תוצאה של קרבה רגשית ולא כמו אצל הגבר. ולכן היא תתמקד בגורם לקרבה אצלה ולא לשורה התחתונה.

בכל אופן, בכל זמן שצד אחד (הגבר או האישה) מתייחסים לבן/בת הזוג כחפץ שצריך לספק את הצורך שלו, זו פגיעה עמוקה ביחסים.

אהבה היא נתינה - מה שהצד השני צריך ממני ולא מה שהייתי רוצה לתת.

כל אחד חושב רק על הצד שמנגד. 

איך הוא מספק את הצורך של הצד השני.

ובפרט וכל שכן מי שטבעו להשפיע.

מעבר לזה,

צריך להבדיל בין צורך בסיסי למותרות.

בין צורך אקטיבי לצורך פסיבי.

במקרים כאלה, ההכרעה תבוא יותר לצד הבסיסי או הפסיבי.

מקווה שזה מובן מספיק.

לדוגמה -

בסיסי מול מותרות-

צד שרוצה כל שבוע ללכת להורים מול צד שרוצה גם את הפרטיות שלו בבית.

הצד של המותרות יאלץ להתחשב *יותר*. (כל מקרה יבדק לגופו מול אותו אתגר)

אקטיבי מול פסיבי-

צד שדורש קרבה תלותית או אובססיבית מול צד שזקוק לספייס.

(זה בא אצל גברים ונשים כאחד גם אם שונה בביטוי שלו)

האקטיבי יאלץ להתחשב יותר בפסיבי.

ושוב, כל מקרה לגופו לגמרי.

אבל השאלות האלה עושות סדר.

הדברים דורשים איזון בכל מצב, וכל צד יבוא לקראת הצד האחר.

אבל צריך לבחון מלכתחילה איפה נקודת ההתפשרות צריכה לבוא.

שוב מקווה שזה מובן.

א. כתבת הרבה דברים מהותיים.

ואותם הייתי רוצה לבחון בכובד ראש.
 

כיוון שיש בנושא זה, יותר מידי דימויים.

והדיון נהפך להשוואתי, במקום למהותי.

(שמש ירח, משפיע מקבל, אקטיבי פסיבי)

(וכל זה בעקבות סגנון הרצאות תורניות שקיים בדורנו

שמדקלימים דיקלומי יהדות, אבל זה לא קשור אליך ולא לנושא המדובר בשום צורה)

כיוון שהדיון במהותו נוגע במחויבות הבסיסית האנושית בזוגיות בין בני זוג.

הייתי מציע לנטרל לרגע אחד את כל הפן של היהדות והקבלה, וגם ההלכה.

ולדמיין שהגיעו אלינו שני גויים

לצורך הדוגמה איוון ואדלין

ואת איוון (האיום), לא נוכל לשלוח ללמוד זוהר וקבלה.ולמכור לו סיפורים על משפיע ומקבל.. ובחינות. ושמש וירח. ושאר הדימויים (המובנים) והדיקלומים (הידועים כנכונים, אע"פ שאינם מובנים עד הסוף)
 

וננסה להסביר לאותו איוון

מדוע

כשהיא רוצה/צריכה הוא מחוייב אליה בנושא זה

וכשהוא רוצה/צריך היא לא מחוייבת אליו?

ניסית לקבוע שיש חילוק

בין רצון לצורך.

טוב אני אמשיך את זה בלנ"ד כשיהיו לי כוחות כתבתי כל כך הרבה וזה נמחק לי.

ברמה הכי פשוטה-

לגוי אין מצווה שלא לגרוע את עונתה. (גם לאישה יהודיה לא)

והוא גם לא חותם על זה בכתובה.

הבסיס הוא שיחסים מקיימים מתוך רצון של שני הצדדים.

בפרט ביחסי *אישות*.

ושבעל הרצון הוא בעל האחריות לעורר...

עם שני אלה אתה מצליח להסכים?

על גבי זה,

ברמה הבסיסית הנפשית, גבר ואישה בנויים אחרת.

לצורך העניין,

גבר נדלק מהר, אצל אישה זה תהליך.

צפוי שזה שנדלק או רוצה יהיה זה שמעורר את הרצון של הצד שטרם נדלק. הרי איך הצד שעוד לא חפץ יעורר את האהבה? (בין אם זו האישה ובין אם זה הגבר).

רצון זה לא כפתור, זה או שיש אותו או שאין אותו.

כשאין אותו, מעוררים אותו. כי כאמור, אי אפשר לכפות רצון. זה תרתי דסתרי.

בלי להיכנס לקבלה, מבחינה ביולוגית, גבר הוא משפיע ואישה היא מקבלת.

גבר הוא אקטיבי ואישה היא פסיבית.

אפילו מבחינה הלכתית האישה מוגבלת בהרבה דברים.

למשל, אסור לה להגיד מפורשות...

לפי דעת הרבה, אסור לה להיות מעליו - צריכה להיות פסיבית.

ההלכה הפשוטה (לא זאת שהוסיפו על גביה מחרדות ופחדים) לא מגיעה משום מקום, היא מתחשבת באופן פלאי במבנה האנושי, הזכרי והנקבי.

ההלכה לא סתם אוסרת מה שהיא אוסרת. להכל יש סיבה.

בקיצור, בגלל שאצל אישה ההידלקות הרבה יותר תלויה במה שקדם לזה, אי אפשר לחייב אותה.

החובה היא על הגבר.

ובגלל שמבחינה הלכתית אסור גם לאנוס את אישתך,

אין הרבה ברירות.

גבר חייב לקיים יחסים (הלכתית, לא רק פיזית), אסור לו לאנוס אותה (הלכתית, לא רק מוסרית) =

בלי להיכנס להתחשבנויות אנרגטיות, למושגים קבליים וכו',

במקרה של פער, מצד האמת, האחריות היא בעיקר עליו.

אלא מה, שאישה יכולה לעזור במקרים שבהם יש לה עוד מעט רצון.

למשל, לא לשמור פגיעות בבטן, לשתף אותו מה יגרום להת להתעוררות רגשית, לשתף אותו מה יקל עליה מבחינה פיזית ומנטלית כדי לאפשר לה להיות באנרגיה רגשית פנויה ומינית, ללכת איתו לטיפול זוגי.

במקרים חריגים שבהם אישה מגיעה עם חוסר חשק מלכתחילה (ולא כתוצאה של מגע לא מתחשב בפעם הראשונה), צריך לבדוק.

וזו אחריותה לטפל בזה, ברמה המוסרית, הבסיסית הטבעית.

לרוב הדברים יותר מורכבים מזה.

מרגישה שלא הסברתי את עצמי מספיק בהיר, מקווה שלא יצאו פה אי דיוקים...

הדינמיקה מחביאה בתוכה משהו מעבר לצורך פיזי או חוסר חשק.

לעתים הוא מרגיש צורך באהבה וזו הדרך שבה הוא מרגיש אהוב.

לעתים הוא מרגיש צורך לפרוק מתח וזה מה שהוא מכיר.

לעתים הוא מתגעגע ולא יודע איך להביע את האהבה.

לעתים הוא פשוט מרגיש שהיא מושכת חזק לכיוון הלא, שהוא מושך חזק לכיוון הכן.

וגם בצד השני:

אולי היא מרגישה צורך באהבה לא מינית, ומתוך תחושה שהיא אהובה ללא תנאי, היא גם תרצה להתקרב.

אולי מרוב שהוא מושך לכיוון הכן היא מושכת אל הלא.

אולי היא הרגישה שנתנה הרבה מתוך ריצוי ועכשיו נמאס.

בשורה התחתונה, תקשורת טובה היא המפתח.

ולא בטוח שתקשורת על זה דווקא, אלא באופן כללי.

מה גורם לי להרגיש אהוב/ה, מה עוזר לי להתמודד עם אתגרי החיים, איך הייתי רוצה שהמפגשים שלנו ייראו, ואולי גם לפרק בזהירות משקעים רגשיים מציפות ואכזבות שקרו בעבר...

עוד משהו, אולי אחר ממה שכתבתי:

אולי זה קשור לנוקשות כללית.

כלומר הרעיון של דווקא ביום או דווקא בלילה לא קשור לתדירות.

האם זה יושב על עניין דתי? או מבוכה או משהו אחר?

גם זה ייפתר רק בתקשורת טובה ביניכם.

חושבת שזה בריא שגבר או אשה (במיוחד גבר) מרגישים צורך פעם ביום, ואפילו הגיוני בעיני.

זה צורך נפשי וגם פזיולוגי.

מרגיש צורך זה לא אומר שהוא חייב.

אבל כשיש פער כזה גדול כדאי שהוא ימצא דרכים קצת להרגיע את הצורך הזה ובמקביל כדאי ששניהם יתרכזו באיך לעורר את הצורך שלה ליותר מפעם בשבוע, איך להעמיק את הקשר הרגשי וגם את הסיפוק שלה ביחסים.

לפי מה שהפותחת תארה כאן, זה עובר שלב. בעלה מבקש/מצפה ממנה, לשתף עם זה פעולה כל יום ויותר מפעם ביום. זה, במצב רגיל כבר לא צריך להיות.

זה שונה אצל גבר ואשה.

על גבר אני לא יודעת להגיד אבל אצל אשה זה תלוי בחשק הטבעי שלה וגם תלוי מערכת יחסים. זה יהיה יותר חזק ככל שהמערכת יחסים יותר חזקה, וגם אני דנתי על.זה רבות עם אשת מקצוע.

בעיני סוף דבריך הם השערה,

אנחנו לא יודעים אם הוא מבקש ממנה או שהיה רוצה בליבו, וזה שונה.

בכל מקרה מה שבאתי לומר זה שאין פה מישהו לא בסדר

הבעיה היחידה היא הפער בינהם.  

אם שניהם היו רוצים פעם ביום זה היה מצוין וההיפך.

למה ברור לנו שהיא לא אמורה לשתף פעולה עם הרצון שלו? כי זה יהיה בניגוד לרצונה? נכון. אבל לא לשכוח שגם ההיפך זה בניגוד לרצונו. אז בוודאי שלא שוכבים בניגוד לרצונה ואת זה הרוב מבינים אבל גם להתיישר לרצון שלה זה דורש ממנו לבטל את עצמו וזה נורא קשה לחיות ככה.

בדיעבד צריך לאזן ושכל אחד ירגיש מסופק ולא מתוסכל. 

וממש לא אמרתי שהיא לא צריכה לבוא לקראתו ולהתאמץ להגיע למקום מאוזן וסביר, כתבתי זאת גם כאן:

המושג 'צורך' הוא רחב - נשואים טריים

וגם בתגובות אחרות.

אני כן חושב וכותב זאת כמי שבמהלך תהליכים הכיר כל מיני ביקושים מבפנים - שאם הוא צריך באופן קבוע כל יום ויותר מפעם ביום, כשזה משדר צפיה אליה ויוצר ביניהם מתח:

כדאי מאוד שילמד דרכים נוספות להרפות. זה כדאי קודם כל בשבילו, בלי שום קשר למה מתאים לה.

במקביל, כדאי מאוד, קודם כל בשבילה וגם בשביל הזוגיות שלהם - שהיא תעבוד על המקום שלה* לרצות ולהענות יותר.

*בין אם המקום הזה מגיע מתפיסות מוטעות או חוויות טראוומטיות - שאז זה בעיקר עבודה עצמית שלה ובין אם זה מגיע כראי לכל הביטחון והתחושה שלה בייחס לזוגיות - שאז זו יותר עבודה זוגית.

הרבה פעמים יש לו חסכים, או מילדות או אחר כך,

הוא צריך דמות שתכיל אותו כמו אמא טובה,

והגוף מתרגם את זה בצורך לקרבה פיזית.

בדרך כלל כשזה כך, אפשר לראות שזה אף פעם לא מספק אותו,

הוא תמיד רוצה עוד ועוד, כי באמת הוא לא קיבל מה שהוא חיפש, והוא לא מודע לכך.

כמובן שיתכנו סיבות אחרות, אבל אם זה המצב,

כדאי לתת לו את מירב תשומת הלב ופינוק ברמה הכי גבוהה שאפשר,

וכך הוא יהיה רגוע ושלו. ממש כמו ילד (אומרים שהבעל הוא הילד שדורש הכי הרבה צומי).

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ח' בניסן תשפ"ו 9:11

עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ז' בניסן תשפ"ו 23:22

1.לכל אדם בעולם יש drive שונה לתקשורת שיכול להשתנות גם מתקופה לתקופה ולפעמים מיום ליום. יש אנשים שככל שהם עמוסים, אין להם כח לדבר, ויש אנשים שדווקא הפוך, ככל שהם עמוסים הם רוצים לדבר ולפרוק וזה מעניק להם נחת וכן הלאה. אגב זה לאו דווקא אומר שהם לא נהנים מהתקשורת פשוט הם לאו דווקא ייזמו אותה (מסתבר שאלה שני חלקים שונים במוח: מוטיבציה והנאה).

עכשיו אפשר לגשת לסוגיה הזאת בשתי דרכים, אפשר להציף את העניין ולהגיע לכל־מיני פשרות וכו' כו' ויש כאלה שזה עובד להם. לעניות דעתי... אין בדיוק עניין "להכריח" מישהו לדבר איתך אם הוא לא כזה רוצה. עכשיו השאלה היא אם פשוט היא בן־אדם שפחות יוזם (או בתקופה שהמוח שלה לא משדר לה אותות ליזום, אם תרצה להגדיר זאת כך) ואז פשוט תתרגל לעובדה שאתה יוזם, או שאין לה ראש לדיבורים ואז לעניות דעתי הקטנה אין עניין "להכריח" מישהו שלא במוּד... כמו בכל־דבר. ופשוט לקבל את זה כמו שזה, זה לאו דווקא אישי. סתם לגבי עצמי, אני מסוג האנשים שממש לא אוהבים לדבר כל יום, אולי פעם בשבוע, אבל זה עדיין הרבה ביחס למישהי שהכרתי שאוהבת לדבר פעם בכמה שבועות, יש בזה משהו קצת מבאס אמנם, אבל תמיד ידעתי שהיא מאוד מחזיקה מהידידות שלנו פשוט זה הקצב החברתי שלה ואין לנו מה לעשות אלא להעריך אחד את השני.

ועוד משהו קטן, עם כל הכבוד לנו בסופו־של־דבר חיי היום־יום לא כאלה מעניינים... היום נסעתי לעבודה בדרך חזור קפצתי לסופר נשרף לי המוח מהתור חזרתי הכנתי חביתה עם פפריקה למדתי קצת הלכות והלכתי לישון. מחר... אותו דבר בדיוק. מחרתיים... אותו דבר רק בלי הסופר. יש אנשים שנהנים מעצם השיח ומעצם זה שמדברים יש כאלה שאוהבים לדבר על דברים מעניינים בלבד (אני שייך לקבוצה ב' ואם אין לי משהו מעניין לדבר עליו אני מסוגל לשתוק גם חודשים). זה לא משהו אישי אלא קשור למבנים מסוימים במוח (רמת גירוי והפרשות של כל־מיני הורמונים כתוצאה מאינטרקציה חברתית).

עריכה: וגם כמו שהזכירו כאן יש אנשים שתקשורת טלפונית / התכתבות זה פשוט לא בשבילם. ויש כאלה שמתים על זה. אין מה לעשות בעניין.

2. ראשית להיות מאובחן עם דיכאון זה לא נדיר מחד וגם לא בהכרח מלמד על העתיד מאידך, דיכאון מז'ורי זאת אפיזודה אקוטית שברוב המוחלט של המקרים תחומה בזמן, בשונה מהפרעות אישיות או מחלות כרוניות כמו סכיזופרניה / ביפולר / כו'. מה שאתה מתאר זה יותר בפן האישיותי + סף גירוי רגשי או משהו כזה, שזה שונה.

זאת הערה צדדית אבל עכשיו לגופו של עניין. המקרה שאתה מתאר הוא מאוד מאוד בעייתי כי א' עצם ה"עצימות" של הסיטואציה מספיקה כדי לערער את היציבות ולסחוט רגשות רעים. ב' לא די בכך אלא יש לה ציפייה מאוד עמוקה למשהו שאינך מסוגל לעשות (וגם רוב האנשים הרגילים אינם מסוגלים אליו).

עכשיו כמובן הפתרון האופטימלי שאליו מגיעים זוגות מאוד מוצלחים הוא שכל צד עושה את כל מה שהוא יכול כדי לשמור על יציבות. מצדה למשל זה יכול להיות טיפול מקצועי (פסיכולוגי או פסיכיאטרי), ללמוד לא לצפות ממך לעשות את מה שאינך יכול, ללמוד וויסות רגשי וכן הלאה וכן הלאה. ומצדך להיות מודע לקשיים שלה ומניין הם נובעים ומהי הדרך הסבירה (לא נמנעת מחד ולא "התאבדות המונית" מאידך) להתמודד איתם כשהם צפים. כמובן מצריך המון מודעות ונכונות אולי טיפול זוגי אבל עד שמגיעים לשם והמכשולים בדרך...

עכשיו תראה לדעתי אם אתה "תיכנע" לבלגן שלה גם אם זה ימצא חן בעיניה לטווח קצר זה הולך ליצור המון, המון, המון מרירות אצלך לטווח ארוך (יכול להיות גם ברמה של התניה פבלובית...) וחוץ מזה שזה ממוסס את יסודות הקשר אני מאמין שבסופו־של־דבר ככל שאתה תרגיש שמח ובטוח תוכל להקרין את זה וככל שתרגיש גרוע ככה גם האווירה הכללית תהיה גרועה יותר ויותר.

נו אז מה בכל־זאת אפשר לעשות? אני חושב שגם אם לא נפתור לה ברגע זה את כל הבעיות, לפחות כסעד זמני כדאי להציף את הנושא ולא למרוח אותו לנצח. להגיד מה אתה מסוגל לעשות ומה אתה לא מסוגל לעשות, אילו דרכים של תמיכה רגשית (ולא טיפול או פתרון בעיות! אינך אביר על סוס לבן) אתה כן יכול לתת ואילו סוחטות אותך, אילו דרכים חלופיות יכולות לעזור לה לפרוק קיטור (שזה כבר שייך יותר לפן טיפולי, אבל יש כל־מיני כישורים שאפשר ללמוד, מיינדפולנס / CBT / טיפול באומנות / סביבה תומכת רחבה יותר ולא רק אתה כו' כו' וכו'). ומהצד השני איך לגרום לה להרגיש חשובה אהובה מוערכת נתמכת וכן הלאה ולשמור על התחושה שהקשר אכן מספק לה את הביטחון וההגנה שבנות כל־כך אוהבות מבלי שאתה תאבד את השפיות. תוספת: ואולי גם במקביל להבין את המקום של ההתמודדות שלה ולבנות איזושהי דרך שבה אתה תומך בה באופן שמטיב לשניכם.

עכשיו איך מנהלים שיחה כזאת... יכול להיות שכדאי ייעוץ זוגי רק בשביל שהדיון יהיה בסביבה נייטרלית שמעודדת שיח פתוח, אני מתאר לעצמי שזה לא יהיה הכי נעים אם תתנפל עליה ותגיד לה "שמעי מתוקונת וואלק אין לי כח יותר ליללות האלה פעם הבאה שאת מרגישה רע אני אציע לך כוס מים ושבי ציירי ציור" (אלה לא המילים אבל התחושה שיכולה להגיע בצד השני אולי כן קצת נטישה או זלזול או וואטאבר צריך להתגבר איכשהו על השלב הראשוני הזה).

אמנם אתם חצי שנה ביחד אבל יש לכם כנראה עוד איזה 100 שנה אז כן צריך להתחיל לחשוב איך אתם מנעימים את הזמן הזה.

רציתי להציע גם שהיא תלך לטיפול רגשי

השאלה איך אומרים לה את זה בלי שהיא תיפגע.

המטרה בטיפול רגשי זה להעצים אותה.

לתת לה כלים לגדול.

בתור עזרה ראשונה -

האם יש לה תחביבים?

מה היא אוהבת לעשות?

אני חושבת שזה יעזור לה

לעשות יותר את מה שהיא אוהבת.

אני לא יודעת למה היא סטודנטית, אבל יש מקצועות דורשים ממש. במיוחד אם היא עובדת גם… גם ימים חופשיים, יש המון מה לעשות בהם בלא מעט מקצועות…

ויש אנשים שגם לא מתחברים לתקשורת בטלפון.

אלו שני דברים שיכול מאוד להיות שמשפיעים על חוסר התקשורת שלה איתך ועל העובדה שאתה זה שיוזם.

ובאמת גם יש פעמים שלא חושבים על זה אפילו מרוב עומס… גם אם לא עשו משהו חשוב אלא אפילו ראו סרט, לא תמיד יש את זה בראש.

ויש בנות יותר רגשיות. אני לא אומרת שזה לא יותר מהרגיל, וכמובן שלא אומרת כלום על הדיכאון, אבל תדע שזה תקין על גבול מסויים. כלומר גם אם תטפלו בזה, והמצב ישתפר, סיכוי גבוה שחלק מזה יישאר.

אני לא אומרת בשביל לייאש או משהו, אלא בשביל שתהיה מודע לזה.

וכן נשמע שכדאי לטפל בדיכאון שלה.

ובעיקר לדבר איתה ולשתף מה אתה מרגיש. לא להאשים ולא להתגונן. לתקשר ולדבר.

בהצלחה!

לוקח זמן בזוגיות רגילה עד שמוצאים דרך נכונה וטובה לתקשר, ואצלכם יש את המרחק ותקשורת טלפונית שזה מקשה פי כמה, וכל אחד זקוק לתקשורת אחרת, תמצאו ותדברו על הדרך ותדירות שמתאימה לשניכם, ממש טבעי שזה קשה.

בקשר ל2,

יכול להיות שיש נקודות מסוימת שהן טריגריות בשבילה ומפעילות אותה, וכשלוחצים על אותן נקודות רוב האנשים מגיבים בחוסר פרופורציה, ב"ילדותיות" בחוסר איזון,

כי הדבר השטותי שעליו אתה חושב שהיא עושה סרט,

הוא הקצה החשוף של קרחון הטראומה שלה.

מציעה כמה דברים,

דבר ראשון אל תקרא לה ילדותית או שטותית (בינך לבין עצמך) כי אתה עדיין לא מכיר אותה, וגם אם זה תסכול שנראה לך על שטות, כנראה זה יושב על משהו עמוק יותר. לרוב אם תתבונן תמצא חזרתיות במשבר סביב אותו נושא.

נסה להגיע בסקרנות, ולא בשיפוטיות, להבין מה עומד מאחורי זה.

אם אפשר, תנסה לתקשר איתה על זה כשהיא לא בקרייסס, אבל רק אם אתה בא בעיניים טובות, ולא בשיפוטיות שהיא ילדותית.

ותציע לה טיפול.

אף פעם אל תציע תוך כדי משבר, רק אחרי שאתם מלבנים את הדברים, וגם אז מתוך דאגה "אני רואה שקשה לך" ולא מתוך מקום ש"את בעייתית".

לא נשמע ממה שכתבת שזה דיכאון, יכול להיות שהיא מתמודדת עם קשיים אחרים (שאולי גם הובילו לדיכאון)

אנחנו נשואים כמה שנים, וכשאני מסתכלת על השנה הראשונה שלנו, שהייתי מאושרת ומאוהבת, אבל הייתי שמחה לשנות הרבה מהתנהלות שהיתה לי כלפי בעלי.

תחילת הנישואים עדיין יתכן והיא מחפשת ביטחון שאתה אוהב אותה ולכן מחכה לחיזוק שלך-יוזמה שלך לשיחות. תנסה לומר לה בצורה עניינית אוהבת שאתה ממש רוצה להרגיש שהיא מתגעגעת ואן תוכל לפעמים להפתיע עם טלפון או הודעה זה יחזק אותך.

לגבי ילדותיות- זה סובייקטיבי,אבל גן כאן אולי עדיין לא נוצר קשר זוגי שהוא חדש אז נח לה לקבל את האופציה שלך דרך זה. נשמע שההתנהלות שלה לא ילדותית-היא לומדת, מתפרנסת, מעודדת אותך ללכת בדרך שלך. אז זה המקום הקטן שלה לדרוש תשומת לב שחסרה כשאתה רחוק. אולי אם מלכתחילה תנסה לפרגן על מה שעושה היא לא תצטרך להתבכיין ואתה לא תצליח להוביל שיחה למקום גבוה יותר? שוב, זה מזוית של מה שעברתי. ואני מחשבת מחוץ לבית לבוגרת מאוד, אבל יש מקום מול בעלי שאהבתי מאוד להתרפק, וזו הדרך אולי להתרפק עליך מרחוק.

חצי שנה זה כלום, ואם אתם לא יחד יום יום אז בכלל. אבל זה לא מוקדם מידי ללמוד ולנסות לשפר את הראיה מהתקשורת.

מזל טוב והרבה הצלחה! 

שנית - מזל טוב גדול לחתונה. לשירות צבאי קרבי יש מחירים משמעותיים. מחירים אישיים ומחירים זוגיים ומשפחתיים. אני ממש לא אומא זאת כדי להחליש אותך, אבל צריך להיות מודעים לזה.

חלק מהותי מיצירת היחד הזוגי ותחזוקו - זה הנוכחות הרצופה ביחד. כמובן אנשים גם לומדים/עובדים/מתפללים/הולכים לאירועים וכד', אבל הסדר הרגיל הוא שלפחות נפגשים כל ערב, אוכלים ביחד, ישנים אחד ליד השני, כל שבת נמצאים ביחד וכו'. זה נכון כל החיים, זה נכון גם אצל זוגות וותיקים, בלי תחזוקה היחד הזוגי מתייבש. אבל, זה נכון שבעתיים אצל זוג צעיר, שעוד צריך לייצר את היחד הזה. לא סתם במלחמת רשות התורה פטרה חתן בשנתו הראשונה - השנה הזאת, הנוכחות היום-יומית בה חשובה מאוד.

אנחנו לא במלחמת רשות, אנחנו במלחמת מצווה, באמת אין אפשרות לפטור את החתנים, גם ככה יש חוסר מטורף בקרביים. אני לא מעודד אותך להפסיק, להפך, לך בכחך זה והושעת את ישראל. אבל צריך מודעות למצב ולמורכבות שבו.

אחרי כל ההקדמה הזאת, לגופם של דבריך:

ההגדרה 'ילדותיות' לא מקדמת אתכם לשום מקום. יש לה התנהלות שאתה לא רגיל אליה ואולי באמת מלמדת על קושי, אבל היא אדם בוגר וכדאי להתאמץ ללמוד את העולם שלה. הרבה פעמים נשים מתתנהלות בצורה קצת ילדותית ליד או באוזני הבעל, כי הם מנסות להרגיש שיש להן על מי לסמוך, מישהו חזק להשען עליו. מעבר לזה - יתכן שזה הדרך שלה למלא את החוסר בנוכחות שלך.

גם לגבי הטלפונים, סביר שדווקא המרחק, מעצים את הצורך שלה, כנראה שאפילו באופן לא מודע, שאתה תחזר אחריה. מעבר לזה, מסתבר שאתה הרבה לא זמין. סביר שהיא מתגוננת מהאכזבה שבנסיון ליצור קשר שוב ושוב ומשאירה את הצפיה לזה שאתה תתקשר.

בהצלחה רבה

אתה זמין בטלפון כל היום? כי אם לא אין שום טעם שהיא תתקשר אליך כשהיא יכולה ותנסה להשיג אותך, ועדיף שאתה תתקשר אליה שאתה יכול. בעלי גם עכשיו בצבא ואני לא מתקשרת אליו בכלל, אני יודעת שאין טעם כי הוא כנראה לא יענה וכשהוא יוכל הוא יתקשר.

לגבי 2, אני גם חושבת שטיפול יעזור, אבל לא בהכרח כי משהו לא תקין אצלה, אלא כי נשמע שהיא בתקופה מאוד מאוד מציפה בחיים. היא עובדת ולומדת במקביל, שזה קשוח מאוד, והיא גם התחתנה לא מזמן והיא כלה טרייה עם כל ההצפה שבזה, ובעלה לא בבית רוב הזמן שזה קשוח בטירוף. האמת שביחס לכל זה התגובה שלה נשמעת לי ממש נורמלית, והיא פשוט צריכה ללמוד איך לאזן את עצמה ולהתרגל למצב הזה, שהוא קשה מאוד

יכול להיות שהיא הורמונלית?

מניעה הורמונלית יכולה מאוד לגרום לכאלה מצבי רוח

אתה בסדיר צבא, זו שפה שונה דינמיקה אחרת, התנהלות שונה. שים לב לזה

מותר לה לשכוח ממך, זה בסדר.

אין קשר בין תסכול לדכאון אל תחבר ביניהם. זה שאובחנה בדכאון קל כמו רוב אזרחי המדינה לא אומר שהיא דכאונית.

מתןסכלת יש הרבה סיבות וזה גם בסדר לןמדים להתנהל ביחד.

אם אחרי חצי שנה אתה לא מסוגל לא יודע מה לעשות והגעת לקצה ההכלה

תעשה לעצמך ולה טובה לכו לייעוץ זוגי, זה לא לפורום נדרשת עבודה להבין מהות האשה והגבר בתוך הקשר הזוגי ובפרט כשהמציאות היא לא זוגית לרוב כי אתה בצבא ומידי פעם צריך לקפוץ למציאות זוגית

הייתי שולחת אותך לחקור ולהבין מהו המהות של הגבר

אחרי שיח של קושי / אתגר/ רגש/ בכי שלה

לא תקין שמה שאתה חושב עליו זה לעזאזל למה אני צריך להתמודד עם זה . ?

( שאלה שצריכה להישאל למה זה כזה מפריע לך ? גילוי של רגש מצידך ?מה אתה מכחיש בך שמעורר את זה? בילדות ?)

אלא

איזה כיף שאשתי סומכת עלי מתייעצת איתי אני משנה לה את המצב רוח לטובה

ואם אתה בהכחשה לזה משהו לא תקין .

תוסיף את זה שאין דבר יותר קשה מלצאת עם גבר קרבי בסדיר .

וכל הכבוד לה שהיא שורדת את זה בכלל

(אולי היא לא כזו ילדותית כמו שציינת?)

בנוגע לזה שהיא לא יוזמת .. יכול מאוד להיות ששידרת לה שאתה עסוק/ עמוס.

( תגיד לה כיף לי לשמוע אותך תתקשרי גם את ..)

נשים אוהבות יחס (בלשון הרחוב צומי ..) אתה מביא לה את זה?

(שאלה שעולה : למה היא צריכה להגיע לבכי כדי שתתיחס ?)

מעבר לזה שבכי אצל האישה זה חלק מהחיים שלה

ואתה צריך ללמוד לקבל את זה ..

כמה פעמים אתה אומר לה שאתה מעריך אותה?

כמה פעמים אתה פונה אליה לא כדי להשיג משהו? לא כדי לסמן וי על אמרתי לה לילה טוב ?

אלא אני באמת רוצה לשמוע מה שלומך ?

בלתי נסבל בעייני שהיא משתפת אותך סומכת עליך 

ואתה קורא לה ילדותית . 

אתה חייב הכוונה הייתי ממליצה על יהונתן קליין

מגיב פה אבל זה להרבה תגובות שהיו.

אתם מציגים את זה כאילו אני לא מכיל בכלל אבל זה לא מה שכתבתי, אנסה לדייק.

גם אחרי כל ההכלה יש פעמים שכל מה שקורה היא צורחת ומגיבה כמו ילדה- משפטים "לא באלי את זה" "די הכל באשמתך" (על זה שהיא לא הצליחה איזה נשהו במטבח "לא יודעת מה אני מרגישה" "לא רוצה לא רוצה לא רוצה" ובסוף בשעת המעשה אני מכיל מאוד ומנסה לעודד ולהרים אבל הגעתי למצב שכל מקרה כזה כבר מצטרף לקודמים ואני לא יודע אם אוכל להכיל עוד מקרים כאלה בלי להיגמר מהם ולפנצר אותי

מרגיש וויתור על עצמי.

מנסה להבין איך ממשיכים הלאה אחרי שזה קורה ולהתמלא כוחות כדי להיות שם בשבילה

הרי התחתנתי איתה ברור לי שהיא החזקה והמושלמת באדם- סתם נק' שקשה לי איתה ואשמח לעצות

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך י"א בניסן תשפ"ו 10:08

"נקי יהיה לביתו" - הנקיות הנפשית מאפשרת להתמקד יותר בבן הזוג וזה גם טבעי בהתחלה

(יש בזה משהו מאד משחרר! זהו, אני לא צריך לחפש יותר, התחתנתי! עכשיו אנחנו מכירים אחד את השני כדי שנוכל לבנות לאט לאט את החיים שלנו כזוג)

כדאי לזכור שהשנה הראשונה

היא שנה לא תמיד פשוטה

היא הבסיס לשנים הבאות בע"ה

וזאת שנה שלומדים בה הרבה אחד על עצמו ואחד על השני

אז בהצלחה גדולה בע" ה!

דבר שני

לפעמים ממבט ראשון על הבנאדם

הרושם ראשוני אולי יותר מאופק/ סבלני

לאט לאט  כשנמצאים בסביבה שבה מרגישים נוח וחופשי להתבטא או להגיב לסיטואציות, התגובה הופכת אמוציונאלית יותר וממילא נחשף רובד/ פן נוסף באישיות מולנו, שלא התגלה קודם (בנישואין ההתבטאויות/התנהגויות יכולות להיות שונות מאשר בדייטים. אפשר להסתכל על זה גם חיובי- מהצד השני זאת יכולה להיות קלילות - ואז כשמשהו לא מסתדר התגובה בהתאם)

לפעמים זה עניין של מודעות לניהול רגשות/ ניהול כעסים

ולכן לא הייתי ממהרת לשלוח אותה לטיפול חיצוני.

יצירת תנאים לשיחה פתוחה וכנה איתה, בלי לפגוע, לחסום או לשפוט אותה, יכולה לתת לך עוד הבנה והיכרות עם העולם הפנימי של אשתך.

ואז תוכל להציג גם מה שנראה מהצד שלך ואת המחשבות שלך בנושא

וביחד תראו איך מגיעים לעמק השווה.

אתם רק התחלתם את החיים כזוג ,

ההיכרות/ הבנייה של הזוגיות לוקחת זמן ומתפתחת לעומקים ורבדים נוספים ככל שהשנים עוברות.

לכן מאחלים שיהיה בניין עדי עד- בניין שהולך ונבנֶה כל הזמן, עדי עד.

אם בכל זאת יש קושי בתקשורת-

אפשר לפנות לייעוץ (אולי משם ייתנו המלצה לטיפול קצר בנושא הרגשי, אבל בעיניי זה מוקדם מידיי לעשות צעד כזה)

דבר שלישי שחשבתי עליו ממש עכשיו

לפעמים בחורה לא צריכה פיתרון לבעיה. היא חכמה ויודעת לפתור את הבעיות שלה ולהסתדר. 

היא פשוט רוצה להרגיש ש"יש לה על מי להישען" ולבדוק את הגבול - שיש לה מרחב ביטחון, שאוהבים ומקבלים אותה בכל מצב, שהיא יכולה "להשליך" את הלב שלה על בעלה (והוא יקבל אותה וישדר לה ביטחון) התגובות ה "ילדותיות" מבטאות בצורה קצת מוקצנת קושי מסויים באופן כדי להבליט ולהדגיש את הצורך הנפשי "תראה אותי, תראה את המאמצים שלי ואת ההשקעה" 

אז אולי הסמנטיקה/ התנהלות שלה מופיעה קצת לא כמו שהיית מצפה ממנה לאור ההיכרות שלכם

וזאת דווקא ההזדמנות ליצור שיח או תגובה לסיטואציה בצורה בוגרת ומכבדת.  

יכול להיות שהיא תקלוט טוב את היחס המכבד והבוגר שלך-  אליה שלא תלוי בשום תגובה שלה, וממילא השיח שלה יישתנה גם.

להחזיר לה באותה מטבע של ילדותיות לא כדאי, כי יכול לדרדר את ההרגשה של שניכם.

בהצלחה רבה

מזל טוב!

תזכו לבניין עדי עד

בשמחה ובבריאות

מתוך אהבה ואחווה, שלום ורעות. 

בעיות קשות מדי לפתרון באמצעי הזה. בהצלחה. יתכן שאם היית משתחרר או לפחות משרת במקום יותר קרוב. חלק מהבעיה הייתה נפתרת. במצב הנוכחי כמעט בלתי אפשרי, שתצליחו לצאת מזה לבד. דבר ראשון תבקש העברה. ככה יהיה יותר קל לטפל. גם המצב ביניכם יש מקום להניח שישתפר. חצי שנה זה כלום בשביל נישואין. במצב שאתם נמצאים בו, קשה לבנות משהו שאפשר יהיה להתייחס אליו. בקש העברה. הבית בעדיפות עליונה. 

לגבי 2, משתנה. תשאל אותה איך היתה פותרת את הבעיה אם לא היית יוצר קשר כרגע....

 רוצה להגיב דווקא בתור נשואה ותיקה
יש מצב שגם אשתך כבר הגיעה לכאן וגם כבר קוראת. 
השנתיים שלוש הראשונות שלנו היו ממש קשות אפילו שאנחנו ממש מתאימים והיה לנו ברור מהרגע הראשון שמצאנו אחד את השני ואפילו שלא היה לנו אתגר של צבא. 

אז למה היה קשה?
כי היינו צריכים ללמוד לדבר על מה שקשה לנו. כי לא התרגלנו לחיות בזוג ואני הייתי ממש בראש שאני לא מבקשת טובות ומצד שני, גם כשהייתי צריכה ממש, לא ביקשתי וציפיתי שהוא יבין. 
ולאט לאט למדנו לדבר אחד עם השני ולהגיד מה קשה לכל אחד ואיך אפשר לעזור לזה. 
אצלנו זה כבר היה תוך כדי ילדים. 

אצלכם, אתה בצבא והיא לבד. הלבד יכול להיות ממש קשה ולפתח איזה שריון כזה כדי להתמודד ואולי לכן היא לא מתקשרת ומצד שני אתה בודד ורחוק וצריך את הקשר הזה. 
וגם בקושי- אתה תופס את זה כילדותיות אבל היא בסף השבירה שלה, במצב לא הגיוני ומגיבה באופן לא הגיוני. 
בשני המקרים כדאי לדבר. 
בענייין של הקשר- להגיד לה שאתה רוצה וצריך גם לשמוע ממנה. 

בעניין של הקושי שלך, אשתו- תמיד כדאי לא להגיע למצבי שבירה. להקדים תרופה למכה. תחשבו ביחד איפה המקומות הללו ותנסו למנוע אותם ואז יהיה הרבה פחות להכיל. אבל גם כשיהיה, אתה צריך להכיל. כי היא לבד ומתמודדת. 

כמובן שהשיחה חייבת להיות פנים אל פנים ולא בטלפון. 

ודבר אחרון- אני לא יודעת כמה זמן נשאר לך בסדיר אבל יכול להיות ששווה לקצר או לעבור דירה קרוב להורים או כל מיני דברים שיכולים לעזור. 
בסוף זה הבית שלכם. 
ותזכרו שהשנים הראשונות קשות גם כשאין צבא והיא האשה המושלמת שלך ואני בטוחה שאתה האיש המושלם שלך. 

בהצלחה! 

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

תהילים פרק לב

א לְדָוִ֗ד מַ֫שְׂכִּ֥יל    אַשְׁרֵ֥י נְֽשׂוּי־פֶּ֗שַׁע כְּס֣וּי חֲטָאָֽה׃
ב אַ֥שְֽׁרֵי אָדָ֗ם לֹ֤א יַחְשֹׁ֬ב יְהוָ֣ה ל֣וֹ עָוֺ֑ן    וְאֵ֖ין בְּרוּח֣וֹ רְמִיָּֽה׃
ג כִּֽי־הֶ֭חֱרַשְׁתִּי בָּל֣וּ עֲצָמָ֑י    בְּ֝שַֽׁאֲגָתִ֗י כָּל־הַיּֽוֹם׃
ד כִּ֤י ׀ יוֹמָ֣ם וָלַיְלָה֮    תִּכְבַּ֥ד עָלַ֗י יָ֫דֶ֥ךָ
נֶהְפַּ֥ךְ לְשַׁדִּ֑י    בְּחַרְבֹ֖נֵי קַ֣יִץ סֶֽלָה׃
ה חַטָּאתִ֨י אוֹדִ֪יעֲךָ֡    וַֽעֲ֘וֺנִ֤י לֹֽא־כִסִּ֗יתִי
אָמַ֗רְתִּי    אוֹדֶ֤ה עֲלֵ֣י פְ֭שָׁעַי לַֽיהוָ֑ה
וְאַתָּ֨ה נָ֘שָׂ֤אתָ עֲוֺ֖ן חַטָּאתִ֣י    סֶֽלָה׃
ו עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל כָּל־חָסִ֨יד ׀ אֵלֶיךָ֮    לְעֵ֪ת מְ֫צֹ֥א
רַ֗ק לְ֭שֵׁטֶף מַ֣יִם רַבִּ֑ים    אֵ֝לָ֗יו לֹ֣א יַגִּֽיעוּ׃
ז אַתָּ֤ה ׀ סֵ֥תֶר לִי֮    מִצַּ֪ר תִּ֫צְּרֵ֥נִי
רָנֵּ֥י פַלֵּ֑ט    תְּס֖וֹבְבֵ֣נִי סֶֽלָה׃
ח אַשְׂכִּֽילְךָ֨ ׀ וְֽאוֹרְךָ֗ בְּדֶֽרֶךְ־ז֥וּ תֵלֵ֑ךְ    אִֽיעֲצָ֖ה עָלֶ֣יךָ עֵינִֽי׃
ט אַל־תִּֽהְי֤וּ ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֮    אֵ֤ין הָ֫בִ֥ין
בְּמֶֽתֶג־וָרֶ֣סֶן עֶדְי֣וֹ לִבְל֑וֹם    בַּ֝֗ל קְרֹ֣ב אֵלֶֽיךָ׃
י רַבִּ֥ים מַכְאוֹבִ֗ים לָרָ֫שָׁ֥ע    וְהַבּוֹטֵ֥חַ בַּֽיהוָ֑ה חֶ֝֗סֶד יְסֽוֹבְבֶֽנּוּ׃
יא שִׂמְח֬וּ בַֽיהוָ֣ה וְ֭גִילוּ צַדִּיקִ֑ים    וְ֝הַרְנִ֗ינוּ כָּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב׃

יש המון הסחות שמונעות מאיתנו לשים לב לכל הטוב העצום שעוטף אותנו, ובעיקר מאמץ מטורף של איראן ושלוחות הרשע לזרוע בכולנו פחד, תבהלה, דכדוך, יאוש.

אבל אנחנו ה-ר-ב-ה יותר חזקים וחכמים מהם! ולא ניתן להם!

וממש מזמור לתודה!

זה פלא אלוקי מה שקורה כאן.

אני יודעת שכולנו בתוך תוככי הקושי והאתגר וה"קוצר רוח ועבודה קשה"

אבל ממש כך היא גאולתן של ישראל

בתחילה קמעא קמעא וכל מה שהיא הולכת - היא רבה והולכת (ירושלמי, ברכות)

ובניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל

יש לנו כוח על

כל אחת ואיפה שהיא

כל אחד ואיפה שהוא

ונתחיל ממש בנו פנימה.

כי אם יש לי את עצמי -

אז יש לי את עצמי.

ויש לאחרים את עצמי.

וכל אחד ואחת מאיתנו הוא אור אינסוף

רק להביט רגע פנימה ולזכור זאת, להתחזק מכך, להאיר בתוכנו מכוח כך.

"כי יש שכר לפעולתך"

יש שכר לכל פעולה ופעולה שלנו

תחזיקו מעמד

אתם הגאולה עצמה!

וב"ה נזכה לראות בחוש ממש את הישועה השלמה שלנו במהרה, בשלמות, במתיקות ובטוב גלוי!!! ❤️

כַּמָה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ!

אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִהקונספציה וְלֹא עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְלֹא עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְלֹא הָרַג אֶת־אייתוללותיהם, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ הָרַג אֶת־אייתוללותיהם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְתוך לימוד אמונה וְלֹא שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שָׁנָה וְלֹא סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ  סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, וְלא נָתַן לָנוּ אֶת הביטחון והתורה. דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הביטחון והַתּוֹרָה וְלֹא שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָּנוּ אחדות העם דַּיֵּנוּ.

עַל אַחַת, כַּמָה וְכַמָה, טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ: שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמהקונספציה, וְעָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְעָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְהָרַג אֶת־אייתוללותיהם, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הגנתו האלוקית, וְקָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, וְהֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, וְשִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם, וְסִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה, וְסיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' גם במלחמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה שלמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַביטחון והתּוֹרָה, וְשמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָּנוּ אֶת־אחדות העם.

המצב מתיש, אבל להחזיק ראש מעל המים. אנחנו מכים באוייב מכות נוראיות. אנחנו ב'נהפוך הוא' על מלא.

אויבי היהודים ביקשו להשמיד להרוג ולאבד (ואם למדנו משהו משמחת תורה, אז כשאויב אומר שהוא מתכוון להשמיד אותנו - כדאי להתייחס לזה ברצינות) וכיום אנו מכים בהם מכה אחר מכה, הרג וחרב ואובדן.

לא להיות קצרי רוח, לא להחזיק עיניים על הסטופר, להתמקד בהצלחות הלאומיות ובהצלחות האישיות של כל אחד ואחד.

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

האסכולה הקירנאית – ויקיפדיה

מה זה אומר כשאנשים סובלים?"

"אתה מרגיש בסדר, לין?"

"אני בסדר גמור," צחקתי.

"שתית דארו הלילה, כמו השיכור הזה ג'וזף?"

"לא, אני באמת בסדר. בחייך, אתה תמיד מגדיר כל דבר בשבילי. דיברנו הלילה על סבל, ואני רוצה לדעת מה דעתך על העניין הזה."

"זה קל. סבל זה להיות רעב, לא? רעב, בשביל כל דבר, פירושו סבל. בשביל כל דבר, לא להיות רעב זה לא לסבול. אבל כולם יודעים את זה."

אה בעצם חכה יש גם שם ציטוט אחר

"אושר זאת המצאה כדי לגרום לנו לקנות דברים"

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

בai אתה יכול ליצור כל מה שתרצה

הנתינה נותמת לאדם המשמעות

ותן בראש ובראשונה לאישתך

"שנתן לי כל צורכי"

בדיוק מה שאני צריך לשליחות שלי