עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך כ"ז באדר א׳ תשפ"ד 7:02

איני חושב שיש נוסחת קסם. כמו כל פער זוגי - לשוחח ולמצוא את שביל הזהב.

לתשומת לב, נוסחת קסם אין, אבל יתכן שיצרתם 'מעגל-קסמים'. כלומר איני יודע בדיוק, אבל שני הרצונות שתיארת נשמעים מוגזמים. יתכן שכשיש פער, הלחץ של כל אחד מהרצון של השני, מקצין את הפער. אולי, אם שניכם תצליחו לשחרר קצת - תגלו שיש תדירות ביניים, שמשמחת את שניכם.

עריכה: בשיא הזהירות לתגובה שגבר כותב לאישה ובפורום פתוח ומעורב - כשיש זה טוב לך?

אל תעני כאן, אבל אם התשובה היא לא, כדאי למצוא את הכתובת ללמוד את זה.

בהצלחה

נ.ב. כמובן, להיזהר מאוד משיח בפרטי

אנחנו צריכים מזון,

צריכים אוויר,

צריכים שינה.

יחסי אישות זה נחמד, מקרב, נעים, אבל לא צורך יומיומי. אפשר לרצות כל יום להרגיש את כל הטוב הזה, אבל זה לא צורך. אולי הרגל.

אולי יש מצבים פתולוגיים שבהם באמת יש צורך כזה (כמו שיש צורך בסמים אם אתה מכור, ובלי הסמים מקבלים קריז), אבל במצב רגיל זה רצון ותו לא.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך א' באדר ב׳ תשפ"ד 20:50

כמובן, זה לא פיקוח נפש. רווקים/גרושים/אלמנים יראי שמים מסתדרים בלי שנים. גם זוגות בתקופות של איסור ארוך מסתדרים שבועות ולפעמים חודשים.

ועדיין, אצל רוב בני האדם מטבעם, זה ביקוש יותר משמעותי ומורגש כצורך - מהרבה דברים אחרים שנכנסים לגדר 'נחמד' או 'נעים'. סכרון בין בני הזןג בתחום - גם מוסיף הרבה לשלום הבית ולעומת זאת, פער קיצוני, יוצר הרבה מתח בכל ההתנהלות בבית.

אז איני אומר בכלל שהיא צריכה להיענות כל פעם שהוא רוצה וגם מסכים עם תגובתך למטה - שממש לא כדאי שאישה תאלץ את עצמה, כשהיא מרגישה שלא מתאים לה. הנזק, לה ולכל המערכת הביתית, יהיה רב מהתועלת.

אבל כן חלק ממערכת יחסים אוהבת, היא מאמץ לעשות טוב לשני בני הזוג. לכן כמו ש'צריך' לחם ומים או סך כך וכך ויטמינים, חלבונים וכד' - ועדיין במשפחה אוהבת האמא (או מי שמכין) יכין לבני המשפחה אוכל טעים.

כך גם בזוגיות אוהבת, מצופה משני בני הזוג להתאמץ לבוא בטוב וברצון לקראת השני בתחום הזה שהוא בלעדי לזוגיות. במיוחד כשמדובר על רצון נורמלי ותדירות נורמלית.

כמובן, לא עשיתי סקרים בעצמי, אבל מכמה אנשי מקצוע שונים (וממגזרים וסגנונות שונים!) שמעתי שהתדירות הרגילה בד"כ היא בין פעמיים לשלוש בשבוע. זה בגדול גם מתאים להדרכה התורנית המקובלת.

אז אם זה בא בטוב לשני בני הזוג, אפשר להוסיף - מקובל כנראה אצל חלק גדול מהזוגות הטריים, או בזמן חופשה זוגית וכד'. אפשר גם להפחית - בזמן שמישהו לא מרגיש טוב,  בזמן עומס חריג, או 'סתם' כשלשניהם זה מתאים.

אבל לעודד את אחד הצדדים 'להתבצר' במה שמתאים לו ולהתעלם מהרצון/הרגשת צורך/ביקוש של השני - זה להזמין מתיחות בבית.

נ.ב. הופתעתי שרק אני הגבתי עד היום, הייתי בטוח שיהיה שרשור סוער...

ברגע שמבינים שזה רצון, יותר קל לדעתי להגיע לעמק השווה.

אולי לא יומיומי אבל צורך ואפילו אחד שמוגדר בסיסי.
מוזמן לחפש על פירמידת הצרכים של מאסלו.
 

פשוט אני:

יחסי אישות זה נחמד, מקרב, נעים, אבל לא צורך יומיומי.

נובאדי:

בהחלט מדובר בצורך, אולי לא יומיומי.

אם כך, איפה בעצם המחלוקת?

שהבן אדם נצרך ונזקק לדבר.

אלא רק שהוא רוצה.

השאלה אם זה שני רצונות נחמדים

שכשהם משותפים לשני בני הזוג אז יאללה..

או שזה עוד "שירות", שכחלק מהסכם "החתונה" הקשוח

נדרש מאיתנו

להעניק לבן/בת הזוג הנזקק לו

חי או מת.. חח

כך כתבה הפותחת, וכך צריך לקרוא את תגובתי.

שהתשובה צריכה להיות

כל יום - רצון

פעם ב.. - צורך

וכן. חלקו עליו (לאן דווקא בהקשר הזה)

אבל אי אפשר לשלול את הצורך לגמרי.

זה צורך אבולוציוני.

תאוריית הצרכים – ויקיפדיה

חזרתי והדגשתי שרק בגלל שזה בכל יום אני חושב שיש כאן בעיה, ולא בגלל עצם זה שהוא רוצה יחסים.

נותן לו את מה שהוא צריך.

ולא מתחיל עכשיו לנהל אותו. ולהטיף לו מוסר.

"את פה בשבילו

והוא פה בשבילך"

זה בדיוק המשמעות של איכפתיות

אם הבן אדם עושה את הכל מתי שבא לו, ורק מתי שמסתדר לו.

אז איפה פה ראינו שאיכפת לו מהשני

מעניין אותי מה דעתכם גם

אלא רק כדי לרַצות את בעלה,

בטח אם זה על בסיס קבוע,

במקרים רבים תפתֵחַ תסמינים של שורדות אונס.

גועל, תחושת חוסר ערך, פחד ורתיעה ממין, דיכאון...

משום מה בהודעה שלך רק צד אחד צריך להתחשב ולהיות אכפתי כלפי הצד השני, וכאן מתחילות הבעיות.

כשאתה מקיים יחסים עם אשתך למרות שהיא לא רוצה, אז איפה פה ראינו שאיכפת לך מהשנייה?

אני מסכים עם הרב אילעאי עופרן, שאמר שלקיים יחסים עם אשה כשהיא לא באמת רוצה, זה יותר גרוע מאשר אiננות.

הרי בשני המקרים האדם עושה מעשה בשביל לספק את עצמו בלבד ולא בשביל חיבור של אהבה או מצווה, אז לפחות שלא יהיו קרבנות נוספים לאירוע הזה.

זה בלי לקרוא את ההודעה שאליה הגבת. מסכימה עם התוכן לגמרי.

בסיטואציה שתוארה, הבעל 'צריך' שהאשה 'תתן' לו יחסים והאשה 'צריכה' שהבעל 'יתן' לה מנוחה מבקשת הייחסים הבלתי פוסקת שמעמיסה עליה.

בהחלט סביר, כפי שציינתי בהודעה הראשונה, שחלק מהפער הוא תוצאה של הפינג-פונג בינהם. הביקוש המוגבר של הבעל, 'נועל' את האשה והנעילה אצל האישה, מקצינה את הביקוש אצל הבעל.

בהחלט חושב שאם שני הצדדים, עוד לפני הנתינה בפועל, יראו אחד את השני, את המקום הנפשי אחד של השני, יתאמצו להיטיב עם השני, בלי 'למחוק' את עצמם - הם יוכלו למצוא את שביל הזהב, לשניהם במקום טוב באמצע.

ואם תיארת את זה נכון

אז יש פה התנגשות של צרכים

אני התכוונתי שאין התנגשות.

והאשה לא עייפה, וצריכה מנוחה

אלא סתם מעדיפה מנוחה, ומתעלמת מהצורך של בעלה.. על זה התכוונתי, שאיפה פה ראינו איכפתיות מבן הזוג.

אבל במצב של התנגשות צרכים, גם אז צריך לעשות הכל כדי לפתור את ההתנגשות. לא להחזיק בהתנגשות תקופות ארוכות.

לבן אמר ליעקב 'אם תענה את בנותי'

ומכאן למדו במסכת יומא,

שמניעת תשמיש נקראת עינוי.

והיא אחד מ5 העינויים של יוה"כ.

ככה שנכון יותר להגדיר את זה כצורך

או עינוי. ולא בצורה אחרת

לענ'ד אי אפשר לקחת גבר עם מערכת מינית בריאה

ולשים לידו אשה יפה שמותרת לו, ולהגיד לו אתה רק 'רוצה' זה פשוט עינוי. לא לאפשר לו, ובשל סיבות של מה בכך, או איזה חפץ (כבר לא יודע באיזה מילה להשתמש) של האישה לגלוש באיזה אפליקציה.

אבל אני חושב שטעה הטועה,

ואין אפשרות למנוע מבן או בת הזוג את מה שהתחייבת לו

בעצם החתונה איתו וחובה להתייחס אליו גם בקטע הזה.

עכשיו לא אמרתי בכל מחיר כמו שמן הסתם ינסו להגחיך את דברי הנפלאים, אלא רק שאי אפשר לדחות

טענות מסוג זה בקנה רצוץ, של 'לא בא לי'

ו'אני רוצה לגלוש עכשיו באיזו אפליקציה'

שכל הסיבה לקיום המצווה זו רק חובתה.

ואם באמת יש פער בין בני הזוג, יותר מתאים זה לנסות להבין ממה נובע הפער.

עייפות, הורמונים, עומס בעבודה, מטלות שאינם נגמרות ועוד.

מה לעשות שאנחנו שונות מכם..

אצלינו זה לא עובד ששמים את הכל בצד ובנפש חפצה מצטרפים לכל המאווים של הצד השני.

הפער קיים וסטטיסטית זה חוזר על עצמו אצל לא מעט בני זוג.

יותר נכון לנסות להבין מה כן גורם לה לרצות, מה כן גורם לה להיות בתוך זה.

אמת שבאופן נקודתי וחד פעמי יכול להיות מצב בו אחד מבני הזוג גם אם לא ממש רוצה, יהיה מוכן כחלק מהזוגיות הטובה ביניהם 

להיות ביחד. אבל וודאי שלאורך זמן זה גרוע מאד.

השאלה מה יותר חשוב?

גבר מרוצה שבא על סיפוקו אבל אשה שלאורך זמן סובלת/ לא מעוניינת, ואותה חוסר התעניינות רק תגבר במידה ולא יבינו את צרכים שלה. 

או גבר שלא יהיה מצוי אצל אשתו כתרנגול, אבל ירוויח אשה שמחה ומאושרת שמחכה ומצפה לעניין בדיוק בדיוק כמוהו.

נקודה למחשבה

אמת, שבמציאות תקינה, לא צריך להזהיר את האשה על כך - כי באופן נורמלי היא רוצה. באותה מידה, במציאות פשוטה, לא צריך להזהיר את הבעל - כי הוא רוצה. אם נחפש את 'כוונת התורה' אז הדין, שבוודאי נכון כחיוב של הבעל כלפי אשתו תמיד, מופיע, "דיבר הכתוב בהווה" במציאות של "אם אחרת יקח לו".

ככל שהמציאות מתכוונת, על נישואין יחידאיים גם מצד הגבר, באים חכמים ומזהירים גם את האישה, לא למנוע מהבעל.

אבל, כל זה במסגרת ה'עונה' הן מצד התדירות הסבירה, מעבר לכך - לא רק שאין חיוב, אלא שלחץ, כשזה לא מגיע מביקוש הדדי, יכול רק ליצור ריחוק ומאיסה. זה ממש לא קיום 'עונתה לא יגרע'.

מעבר לכך, 'עונתה' לא נגמרת בזה, אלא גם 'שארה וכסותה', כפי מדרשי חז"ל ועיין ברמב"ן על התורה שם (בשונה מהמדרש שהביא שם רש"י, שהוא אסמכתאות לדיני דרבנן) - שמכלל הדרשות של חז"ל שם עולה, שחלק מקיום המצווה, זה השקעה של הבעל בכך שהקיום לא יהיה רק פריקת מתחים שלו, אלא בדרך שמכבדת את האישה ומעוררת ונעימה לה. רק כך הוא מקיים את הציווי מהתורה של 'לא יגרע' ורק בסיטואציה כזאת, שייך לצפות מהאישה לשתף פעולה בצורה נורמלית וסבירה.

(חייב לעצור עכשיו, אשתדל להשלים אח"כ)

מבחינת התורה גם לגבר.

אז האם מותר לאשה לענות אותו??

כי ,אין לי מושג מה,המכונה whatever , מעניין אותה משהו אחר כרגע.

אני גם בעיקר לא מדבר מצד ההלכה,

אלא מצד המוסריות האנושית הבסיסית הפשוטה.

לצורך הדוגמה הייתי אומר בדיוק אותו דבר

גם אם מדובר בזוג גוים

התחנת עם הבן אדם הזה

המשמעות של זה, שעכשיו כל אחד מכם תלוי בשני

בכמה נושאים, ואחד מהם הוא העניין הזה.

אי אפשר להשאיר אותו / ובאותה מידה אותה

בפני "שוקת שבורה".

אדרבה אתה "נעזר" בטיעון תורני,

כדי להכשיר את החד כיווניות בחיוב בנושא זה

דמיין לעצמך שהיה מדובר בזוג גויים

מה היית אומר?

אז צריך לטפל בזה בצורה מקצועית.

אני לא אומר את זה מתוך זלזול חלילה, בהחלט מדובר בבעיה שיש לפתור כדי להקל על חייו ועל חיי אשתו.

בנוסף,

זה לא ש''מעניין אותה משהו אחר כרגע''. זה לא שהיא מעדיפה לראות טלוויזיה במקום יחסים.

רוב בני האדם, נשים כגברים, לא רוצים יחסי מין כל יום. לא כי הם עסוקים במשהו אחר, לא כי לא אכפת להם, לא כי הראש שלהם טרוד. פשוט כי אין צורך נפשי/גופני לעשות זאת כל יום.

לזלזל במי שלא רוצה, כאילו זה סתם בגלל שהוא עכשיו עסוק במשהו אחר ולכן מענה את רעהו, פשוט לא שייך.

אני נגד הכיוון שלך

באופן כללי זה נראה לי שאתה מנסה לצאת "טוב" בעיני ציבור הנשים.

אבל לא בטוח שלבא לקראת אדם

שמרשה לעצמו להתעלל נפשית בבן זוגו

(ולא מדובר על יום אחד כמו שאתה מנסה לגמד את זה.. כתבו לי בתגובות באופן פרטי על חודשים שלמים)

מרידה מתשמיש המיטה היא לא דבר פשוט

ולא כל דבר הוא אופציה

ליצירת לחץ על בן/בת הזוג

בגלל שהוא לא התנהל בדיוק לפי כל המאויים של בן הזוג השני

לצערנו יש בדורנו אנשים/נשים

חולי שליטה, שמנסים לכפות את עמדתם

ואת היחס אליהם באמצעות נושא זה

וכבר התפרקו בתים רבים.

תרשה לי לא להקל ראש בנושא

לא בטוח שגישה מתרפסת, לא תגביר את הלחצים.

אין לי נוסחה לטיפול באנשים חולי שליטה

אבל אני מודע לקיומם. ולא מנסה להאשים את

בן זוגן.

הן/הם בונים את הגישה שלהם על זה

שבן הזוג "יאשים את עצמו".

ולכן צריך לפעול בחכמה ובעדינות

אצרף תגובה שכתבתי למישהו בהודעה פרטית

כדי שדברי יכנסו למימדים הנכונים

אלא על השאלה של פותחת השרשור, שדיברה על מצב שבו בן זוגה ''צריך בכל יום''.

ברור שאם השאלה היתה אחרת, למשל על מצב שבו אחד מבני הזוג לא רוצה אף פעם, אז תשובתי הייתה שונה.

(לכתוב תגובה מסודרת ורצינית לוקח הרבה זמן. אולי בסוף אשבור את שיא האורך של [@15868נגמרו לי השמות]...).

קודם כל, לא 'הכשרתי' שום דבר ונראה לי שהוכחתי בכלל השרשור שגישתי רחוקה מלהיות חד צדדית. גם לא השתמשתי בטיעון תורני, כדי להכשיר גישה מסויימת, אלא הגבתי לטענתך שהשתמשה בטיעון תורני והבהרתי שמה שטענת , זה לא מה שהתורה אומרת, לפחות לא שם...

לגופם של דברים, ההדרכה ששמעתי מהרבה תלמידי חכמים (ומאנשי מקצוע שונים), היא שלרוב הזוגות במצב רגיל ההמלצה (והמציאות) היא של פעמיים עד שלוש בשבוע, כפיי שכתבתי בתגובה הזאת:

המושג 'צורך' הוא רחב - נשואים טריים

כאשר הביקוש שונה, במיוחד עם הוא שונה בצורה קיצונית, כדאי לשים לב על מה זה יושב. האמת, שכל עוד זורם לשניהם מתוך אהבה, אחווה שלום ורעות - סבבה. בין אם יהיו חמש פעמים ביום ובין אם פעם בשנה.

פער מצד עצמו, לא צריך להבהיל. פער מסויים די הכרחי שיהיה, פשוט כי הם שני בני אדם שונים. כל עוד שהפער סביר וכלל היחסים בבית (בכלל, לא רק בתחום המיני) טובים - הפער יכול להיות מבורך. מעודד חידוש, מעודד תשומת לב של אחד לשני ומאפשר התחשבות.

סביר גם להניח, שכשזה הפער הרגיל - אז במקרים שאחד מבני הזוג ירגיש צורך משמעותי מעבר לרגיל, בן/בת הזוג בד"כ ישמח לזרום איתו,  גם אם הוא קצת פחות בשיא הנלהבות היום (ואם לזה התכוונת בלהשתדל 'לתת' כשיש צורך, אין ביננו מחלוקת) ולאידך כשלאחד מהם יהיה פחות מתאים - בן/בת הזוג, יתנו באהבה את הספייס, גם אם בעצם רצו היום.

הבעיה היא (ובפסיכולוגיה בגרוש, כי איני מכיר את המכלול של הזוגיות שלהם ובכלל איני עם מספיק ידע מקצועי לאבחונים - סביר להניח מהמעט שאנחנו קראנו כאן, שזאת הסיטואציה של הפותחת) כשהפער גדל ומכניס את הזוגיות לסוג של פינג-פונג.

כשאחד רוצה יותר והשני פחות, אז זה שרוצה יותר, נמצא כל הזמן במתח ובלופ פנימי של "יהיה היום/לא יהיה היום" "הוא/היא תסכים או לא תסכים". לעומת זאת השני נמצא בלחץ מהציפיות ממנו שהוא/היא לא מסוגל לעמוד בהם. אחד מהם מתמלא תסכול מזה ששוב ושוב נדחה והשני מתמלא תסכול מזה שכמה שיתאמץ זה לא מספק ובעצם קולט שדר סמוי שאינו מספיק טוב.

ככה שניהם צוברים וצוברים ובמקום שהמתח יפרה - הוא מפוצץ.

כל מה שכתבתי עד כאן, נכון עוד בלי שהזכרתי בכלל את הפערים הפיזיולוגים והנפשיים בין גברים לנשים. זה עלול לקרות וזה קורה לשני הכיוונים. (היו בעבר, כשהפורומים היו יותר פעילים, שרשורים משני הצדדים)

אמנם, אחרי שהפיג-פונג שתואר כבר קיים, הפער בין גברים לנשים (כמובן, בהכללה. כל מטפל מנוסה יגיד לך שהוא פגש גברים שבסטיגמה x או y, הם 'נשיים' ונשים שבסטיגמה ... הן 'גבריות'.) נהיה קריטי.

גבר (בהכללה כנ"ל) מסוגל להגיע עם כל המתח וקיום הייחסים יעזור לו לפרוק. לא פעם, דווקא המתח מנושא זה, או מכל נושא אחר - מחזק אצלו את הרגשת הצורך בקיום יחסים.

לעומת זאת אשה (בהכללה כנ"ל) לא מסוגלת לקיים יחסים (או לפחות יחסים שהיא תחווה כנעימים), כשהיא במתח.

כששניהם במתח סביב פער משמעותי ברצון לייחסים - המתח נהיה 'מכפיל פער'. הם במתח סביב פער ברצון ליחסים, המתח הזה (כמו כל מתח אחר) דוחף אותו ליותר הרגשת צורך ביחסים ואותה (כמו כל מתח אחר) לפחות מסוגלות ליחסים. הפער שגדל והולך, רק גורם לכל אחד מהם, להדהוד של הצורך שלו, מה שמעצים את המתח וחוזר חלילה.

לענ"ד אם הם לא מצליחים לגשר בעצמם על הפער - כדאי לפנות לטיפול, אצל מטפל זוגי שממומחה גם בטיפול מיני (כן, זה תת תחום ספציפי, כמו שמנתח מוח הכי מומחה, לא יכול לטפל בלב וקרדיולוג מוצלח לא יכול לטפל בסרטן). יכול להיות שבשלב ראשון כדאי שכל אחד מהם יעבוד על דרכים נוספות להרפות ואז יוכלו להפגש במקום טוב באמצע.

ללא יוצא מן הכלל בהודעה זאת.

אף על פי כן,

נשאלת השאלה, בהקשר זה,

האם באחריותו הבלעדית של הגבר

להביא את האשה למצב של רגיעה

או שגם לה יש אחריות

להביא את עצמה לרגיעה/

להתנהל בצורה שהיא תגיע לרגיעה.

או שמותר לה 

להתנהל איך שיוצא

ו"להפיל" את כל עניין הרגיעה

שלה על אחריות הבעל בלבד

למרות שייתכן שהגורמים לחוסר השלווה שלה, שייכים לתחום אחריותה:

כגון חוסר שימוש מושכל במשאבים נפשיים/ כלכליים/ פיזיים

ולא שייכים כלל להתנהלות הבעל.

שמנסה בכל צורה שהוא יכול, להקל עליה

ככה כתבתי מהתגובה הראשונה שלי. אין לי מושג איפה היה אפשר להבין מהתגובות שלי, שאני חושב שרק הגבר צריך להשקיע.

עכשיו, אני השתדלתי להגיב בכל התגובות על המקרה שהפותחת תיארה. אני מרגיש (כמו שכבר ענה לך @פשוט אני..) שאתה כאילו מגיב לתגובות שלנו, אבל בעצם תוקף מקרים אחרים (שיתכן שבהם המוקד הרבה יותר מובהק אצל אחד הצדדים).

במקרה של הפותחת, אני בהחלט חושב שהיא צריכה לעבוד על עצמה, לרצות יותר מפעם בשבוע. להבין למה היא חסומה וכיצד אפשר לשחרר את החסימות.

יחד עם זאת - כל עוד שבעלה מצפה כל יום, כמה פעמים ביום - אין סיכוי שהיא תצליח לשחרר. מלבד זאת, שלטובת עצמו בלי שום קשר ליכולות שלה - הוא חייב ללמוד להרפות בדרכים נוספות.

שאדם מסוים שכמובן לא אחשוף

כתב לי שבמריבה אשתו לא הולכת לטבול למשך חודש! ):

וככה הגבתי לאותו גיבור!!:

אני רוצה מאוד שיהיה שלום בית.

הלוואי שה' יתן לך את החוכמה, והסבלנות והכוחות,

לפתור את העניין

בצורה טובה.

והלוואי שה' יתן גם לה שכל, וחכמה, רגישות ואיכפתיות, לדעת ולהבין לא לשחק עם הנושא הזה

מתפלל עליכם

ועל כל עם ישראל, ועל כל העולם כולו.

למרוד מתשמיש המטה זה לא דבר מצחיק

והוא לא אופציה. הלוואי שהיא תבין שאסור לה לשחק בדבר כזה, כמוהו כמשחק באש.

שהביא כבר לפירוק בתים בעם ישראל

ומאידך הלוואי שאתה תמצא את הסבלנות

ויכולת ההכלה והשינוי, למרות שזה לא אמור להיות התפקיד שלך.

אבל בא נגיד שהתפיסה שלה תשתנה

והיא תבין שלא משחקים עם הנושא הזה

ולא מפעילים מכבש לחצים על מי שלא חושב בדיוק כמוה, ולא מדרדרים אמצעים.

ייתכן שאשתך נפלה קרבן וראתה בבית מערכות יחסים לא תקינות, ומשחקי שליטה מטומטמים.

אתה, תעשה לי טובה, תנסה ללמוד איך מתמודדים עם אנשים כאלה, לא תמיד לוותר להם בהכל זה הפתרון. מצד שני אני לא יודע מה כן הפתרון, ואני מפחד לתת עצה לא נכונה.

אולי תמשיך להזיק מעמד ולהעמיד פני פוקר ולא להראות את הסבל הנוראי שכרוך בהתנהגות פסולה זאת של אשתך.

ותקווה לטוב.

אל תלחץ אם יהיו קשיים בדרך, וכוחות שהתבזבזו

ה' איתך. אתה גיבור חייל ומתמודד עם התמודדות לא פשוטה תמיד תתחזק.

למצוא דרך ממוצעת. ו או ברירת מחדל קבילה / זמנית.

באם חורג מגבולות מקובלות, לבדוק מאיפה נובע. ולנסות במקביל לטפל.

כמו תמיד, לפני הכל במקרים של פער, כל צד צריך לבוא לקראת הצד השני.

במקרה כזה, הייתי מציעה לצד שרוצה רק פעם אחת בשבוע, לנסות לראות מה יעזור לו להגיע למצב של הצורך האנושי ההמוצע לפחות, שהוא פעמיים בשבוע.

לצד זה,

אדם שרוצה כל יום בלי קשר לרצון ולצורך של אישתו/אישה,

הוא כנראה לא בדיוק רוצה אלא יותר זקוק. ובנזקקות/תלות צריך לטפל.

אז במקרה כזה הייתי מציעה ללכת לטפל בזה קודם כל ברמה האישית לפני הזוגית.

זה מכביד גם עליו ובעיקר על מי שלצידו, וממילא פוגע בייתכנות של הצד השני לבוא לקראתו.

יחסים לא מקיימים כי צד אחד "צריך".

אהבה עושים באהבה או לא עושים בכלל.

גם כשצד אחד בוחר לבוא לקראת הצד השני, הוא חייב לעשות את זה ממקום של רצון ולא מתוך ריצוי.

אחרת הוא פוגע עמוקות בנפש שלו וממילא בקשר שלהם.

אף צד לא אמור להוות "שירות" לצורך של צד אחר.

יחסי אישות הם יחסים של אהבה וחיבור בין איש לאישתו.

ואם צד אחד צריך יותר, שיתאמץ יותר לגרום לצד השני לחפוץ בזה.

אבל לא להעיר ולא לעורר את האהבה - עד שתחפץ!

זה רק פוגע בקשר, שממילא פגוע מלכתחילה, כי מתייחסים ליחסי מין כמשהו מנותק ממה שקורה בינהם.

אחרת היה סנכרון בין הרצונות והצרכים באופן טבעי.

ואם כבר, המחוייבות ההלכתית להענות לצורך - מצוות "עונה" חלה על הגבר ולא להפך.

אישה בנויה אחרת לגמרי, ולא סתם ההלכה הפשוטה לא נכנסת לדיבורים של חובות כלפי האישה בנושא הזה.

יש הרבה עיוותים ושיבושים שנוצרו במהלך הדורות בגלות וצריך לשים לב לזה וללמוד את הדברים לעומקם למען הסדר הטוב.

הבסיס הוא ש:

גבר משפיע -

אישה מקבלת

מחפש -

אבידה

אתערותא דלעילא

אתערותא דלתתא.

שמש - קביעות, השפעה

ירח - אור חוזר. - מושפעות, מצבי רוח...

זה קודם כל השבלונה הנפשית, הזכרית והנקבית וכך זה צריך להראות.

ולא לשכח שאסור להעיר ולעורר את האהבה עד שתחפץ.

אישה צריכה קשר רגשי עמוק בשביל להתעורר.

במקרה כזה, אישה שרוצה לבוא לקראת האיש שלה שרוצה יותר, היא תשתף אותו מה גורם לה להרגיש מחוברת אליו יותר, מה היא "צריכה" ממנו.

והוא יעורר אותה בצורה הזאת.

היא תתייחס לגורם הרבה לפני שהיא נוגעת בתוצאה.

אצל אישה יחסים זה תוצאה של קרבה רגשית ולא כמו אצל הגבר. ולכן היא תתמקד בגורם לקרבה אצלה ולא לשורה התחתונה.

בכל אופן, בכל זמן שצד אחד (הגבר או האישה) מתייחסים לבן/בת הזוג כחפץ שצריך לספק את הצורך שלו, זו פגיעה עמוקה ביחסים.

אהבה היא נתינה - מה שהצד השני צריך ממני ולא מה שהייתי רוצה לתת.

כל אחד חושב רק על הצד שמנגד. 

איך הוא מספק את הצורך של הצד השני.

ובפרט וכל שכן מי שטבעו להשפיע.

מעבר לזה,

צריך להבדיל בין צורך בסיסי למותרות.

בין צורך אקטיבי לצורך פסיבי.

במקרים כאלה, ההכרעה תבוא יותר לצד הבסיסי או הפסיבי.

מקווה שזה מובן מספיק.

לדוגמה -

בסיסי מול מותרות-

צד שרוצה כל שבוע ללכת להורים מול צד שרוצה גם את הפרטיות שלו בבית.

הצד של המותרות יאלץ להתחשב *יותר*. (כל מקרה יבדק לגופו מול אותו אתגר)

אקטיבי מול פסיבי-

צד שדורש קרבה תלותית או אובססיבית מול צד שזקוק לספייס.

(זה בא אצל גברים ונשים כאחד גם אם שונה בביטוי שלו)

האקטיבי יאלץ להתחשב יותר בפסיבי.

ושוב, כל מקרה לגופו לגמרי.

אבל השאלות האלה עושות סדר.

הדברים דורשים איזון בכל מצב, וכל צד יבוא לקראת הצד האחר.

אבל צריך לבחון מלכתחילה איפה נקודת ההתפשרות צריכה לבוא.

שוב מקווה שזה מובן.

א. כתבת הרבה דברים מהותיים.

ואותם הייתי רוצה לבחון בכובד ראש.
 

כיוון שיש בנושא זה, יותר מידי דימויים.

והדיון נהפך להשוואתי, במקום למהותי.

(שמש ירח, משפיע מקבל, אקטיבי פסיבי)

(וכל זה בעקבות סגנון הרצאות תורניות שקיים בדורנו

שמדקלימים דיקלומי יהדות, אבל זה לא קשור אליך ולא לנושא המדובר בשום צורה)

כיוון שהדיון במהותו נוגע במחויבות הבסיסית האנושית בזוגיות בין בני זוג.

הייתי מציע לנטרל לרגע אחד את כל הפן של היהדות והקבלה, וגם ההלכה.

ולדמיין שהגיעו אלינו שני גויים

לצורך הדוגמה איוון ואדלין

ואת איוון (האיום), לא נוכל לשלוח ללמוד זוהר וקבלה.ולמכור לו סיפורים על משפיע ומקבל.. ובחינות. ושמש וירח. ושאר הדימויים (המובנים) והדיקלומים (הידועים כנכונים, אע"פ שאינם מובנים עד הסוף)
 

וננסה להסביר לאותו איוון

מדוע

כשהיא רוצה/צריכה הוא מחוייב אליה בנושא זה

וכשהוא רוצה/צריך היא לא מחוייבת אליו?

ניסית לקבוע שיש חילוק

בין רצון לצורך.

טוב אני אמשיך את זה בלנ"ד כשיהיו לי כוחות כתבתי כל כך הרבה וזה נמחק לי.

ברמה הכי פשוטה-

לגוי אין מצווה שלא לגרוע את עונתה. (גם לאישה יהודיה לא)

והוא גם לא חותם על זה בכתובה.

הבסיס הוא שיחסים מקיימים מתוך רצון של שני הצדדים.

בפרט ביחסי *אישות*.

ושבעל הרצון הוא בעל האחריות לעורר...

עם שני אלה אתה מצליח להסכים?

על גבי זה,

ברמה הבסיסית הנפשית, גבר ואישה בנויים אחרת.

לצורך העניין,

גבר נדלק מהר, אצל אישה זה תהליך.

צפוי שזה שנדלק או רוצה יהיה זה שמעורר את הרצון של הצד שטרם נדלק. הרי איך הצד שעוד לא חפץ יעורר את האהבה? (בין אם זו האישה ובין אם זה הגבר).

רצון זה לא כפתור, זה או שיש אותו או שאין אותו.

כשאין אותו, מעוררים אותו. כי כאמור, אי אפשר לכפות רצון. זה תרתי דסתרי.

בלי להיכנס לקבלה, מבחינה ביולוגית, גבר הוא משפיע ואישה היא מקבלת.

גבר הוא אקטיבי ואישה היא פסיבית.

אפילו מבחינה הלכתית האישה מוגבלת בהרבה דברים.

למשל, אסור לה להגיד מפורשות...

לפי דעת הרבה, אסור לה להיות מעליו - צריכה להיות פסיבית.

ההלכה הפשוטה (לא זאת שהוסיפו על גביה מחרדות ופחדים) לא מגיעה משום מקום, היא מתחשבת באופן פלאי במבנה האנושי, הזכרי והנקבי.

ההלכה לא סתם אוסרת מה שהיא אוסרת. להכל יש סיבה.

בקיצור, בגלל שאצל אישה ההידלקות הרבה יותר תלויה במה שקדם לזה, אי אפשר לחייב אותה.

החובה היא על הגבר.

ובגלל שמבחינה הלכתית אסור גם לאנוס את אישתך,

אין הרבה ברירות.

גבר חייב לקיים יחסים (הלכתית, לא רק פיזית), אסור לו לאנוס אותה (הלכתית, לא רק מוסרית) =

בלי להיכנס להתחשבנויות אנרגטיות, למושגים קבליים וכו',

במקרה של פער, מצד האמת, האחריות היא בעיקר עליו.

אלא מה, שאישה יכולה לעזור במקרים שבהם יש לה עוד מעט רצון.

למשל, לא לשמור פגיעות בבטן, לשתף אותו מה יגרום להת להתעוררות רגשית, לשתף אותו מה יקל עליה מבחינה פיזית ומנטלית כדי לאפשר לה להיות באנרגיה רגשית פנויה ומינית, ללכת איתו לטיפול זוגי.

במקרים חריגים שבהם אישה מגיעה עם חוסר חשק מלכתחילה (ולא כתוצאה של מגע לא מתחשב בפעם הראשונה), צריך לבדוק.

וזו אחריותה לטפל בזה, ברמה המוסרית, הבסיסית הטבעית.

לרוב הדברים יותר מורכבים מזה.

מרגישה שלא הסברתי את עצמי מספיק בהיר, מקווה שלא יצאו פה אי דיוקים...

הדינמיקה מחביאה בתוכה משהו מעבר לצורך פיזי או חוסר חשק.

לעתים הוא מרגיש צורך באהבה וזו הדרך שבה הוא מרגיש אהוב.

לעתים הוא מרגיש צורך לפרוק מתח וזה מה שהוא מכיר.

לעתים הוא מתגעגע ולא יודע איך להביע את האהבה.

לעתים הוא פשוט מרגיש שהיא מושכת חזק לכיוון הלא, שהוא מושך חזק לכיוון הכן.

וגם בצד השני:

אולי היא מרגישה צורך באהבה לא מינית, ומתוך תחושה שהיא אהובה ללא תנאי, היא גם תרצה להתקרב.

אולי מרוב שהוא מושך לכיוון הכן היא מושכת אל הלא.

אולי היא הרגישה שנתנה הרבה מתוך ריצוי ועכשיו נמאס.

בשורה התחתונה, תקשורת טובה היא המפתח.

ולא בטוח שתקשורת על זה דווקא, אלא באופן כללי.

מה גורם לי להרגיש אהוב/ה, מה עוזר לי להתמודד עם אתגרי החיים, איך הייתי רוצה שהמפגשים שלנו ייראו, ואולי גם לפרק בזהירות משקעים רגשיים מציפות ואכזבות שקרו בעבר...

עוד משהו, אולי אחר ממה שכתבתי:

אולי זה קשור לנוקשות כללית.

כלומר הרעיון של דווקא ביום או דווקא בלילה לא קשור לתדירות.

האם זה יושב על עניין דתי? או מבוכה או משהו אחר?

גם זה ייפתר רק בתקשורת טובה ביניכם.

חושבת שזה בריא שגבר או אשה (במיוחד גבר) מרגישים צורך פעם ביום, ואפילו הגיוני בעיני.

זה צורך נפשי וגם פזיולוגי.

מרגיש צורך זה לא אומר שהוא חייב.

אבל כשיש פער כזה גדול כדאי שהוא ימצא דרכים קצת להרגיע את הצורך הזה ובמקביל כדאי ששניהם יתרכזו באיך לעורר את הצורך שלה ליותר מפעם בשבוע, איך להעמיק את הקשר הרגשי וגם את הסיפוק שלה ביחסים.

לפי מה שהפותחת תארה כאן, זה עובר שלב. בעלה מבקש/מצפה ממנה, לשתף עם זה פעולה כל יום ויותר מפעם ביום. זה, במצב רגיל כבר לא צריך להיות.

זה שונה אצל גבר ואשה.

על גבר אני לא יודעת להגיד אבל אצל אשה זה תלוי בחשק הטבעי שלה וגם תלוי מערכת יחסים. זה יהיה יותר חזק ככל שהמערכת יחסים יותר חזקה, וגם אני דנתי על.זה רבות עם אשת מקצוע.

בעיני סוף דבריך הם השערה,

אנחנו לא יודעים אם הוא מבקש ממנה או שהיה רוצה בליבו, וזה שונה.

בכל מקרה מה שבאתי לומר זה שאין פה מישהו לא בסדר

הבעיה היחידה היא הפער בינהם.  

אם שניהם היו רוצים פעם ביום זה היה מצוין וההיפך.

למה ברור לנו שהיא לא אמורה לשתף פעולה עם הרצון שלו? כי זה יהיה בניגוד לרצונה? נכון. אבל לא לשכוח שגם ההיפך זה בניגוד לרצונו. אז בוודאי שלא שוכבים בניגוד לרצונה ואת זה הרוב מבינים אבל גם להתיישר לרצון שלה זה דורש ממנו לבטל את עצמו וזה נורא קשה לחיות ככה.

בדיעבד צריך לאזן ושכל אחד ירגיש מסופק ולא מתוסכל. 

וממש לא אמרתי שהיא לא צריכה לבוא לקראתו ולהתאמץ להגיע למקום מאוזן וסביר, כתבתי זאת גם כאן:

המושג 'צורך' הוא רחב - נשואים טריים

וגם בתגובות אחרות.

אני כן חושב וכותב זאת כמי שבמהלך תהליכים הכיר כל מיני ביקושים מבפנים - שאם הוא צריך באופן קבוע כל יום ויותר מפעם ביום, כשזה משדר צפיה אליה ויוצר ביניהם מתח:

כדאי מאוד שילמד דרכים נוספות להרפות. זה כדאי קודם כל בשבילו, בלי שום קשר למה מתאים לה.

במקביל, כדאי מאוד, קודם כל בשבילה וגם בשביל הזוגיות שלהם - שהיא תעבוד על המקום שלה* לרצות ולהענות יותר.

*בין אם המקום הזה מגיע מתפיסות מוטעות או חוויות טראוומטיות - שאז זה בעיקר עבודה עצמית שלה ובין אם זה מגיע כראי לכל הביטחון והתחושה שלה בייחס לזוגיות - שאז זו יותר עבודה זוגית.

הרבה פעמים יש לו חסכים, או מילדות או אחר כך,

הוא צריך דמות שתכיל אותו כמו אמא טובה,

והגוף מתרגם את זה בצורך לקרבה פיזית.

בדרך כלל כשזה כך, אפשר לראות שזה אף פעם לא מספק אותו,

הוא תמיד רוצה עוד ועוד, כי באמת הוא לא קיבל מה שהוא חיפש, והוא לא מודע לכך.

כמובן שיתכנו סיבות אחרות, אבל אם זה המצב,

כדאי לתת לו את מירב תשומת הלב ופינוק ברמה הכי גבוהה שאפשר,

וכך הוא יהיה רגוע ושלו. ממש כמו ילד (אומרים שהבעל הוא הילד שדורש הכי הרבה צומי).

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!