בטיפולנט | רציונליזציה בשבילך מניח את זה פה

בשם ידע לשם ידע.

זה שאולי אתה או בחורות אחרות חושבות שזה מפריע לתפקוד הרגש שלי, זה בעיה שלך או שלהן.

או כדי להתריס כי נפגעת?

נשמע שעובר עליך רגש משמעותי בעקבות חוויה לא נעימה וזה הכי מובן בעולם. מי לא היה מרגיש ככה במצב כזה?

הניסיון לתת הצדקה לרגש ע"י מסגרות שיכליות מופשטות לענ"ד מונע, לפחות חלקית, את המפגש עם הרגשות העזים שאותם אתה מנסה לשתף.

אתה מסביר למה זה הגיוני שאתה מרגיש את מה שאתה מרגיש. הסבר נותן איזושהי יציבות ובכך מונע ממך להרגיש את חוסר היציבות שאתה נמצא בה, לפחות חלקית. חלק מעניין הרגש, שהוא לא עובד על פי המסגרות האידיאליות שיש לנו. לכן הניסיון לתת לו הסבר או הצדקה לא עוזר לנו לפרוק אותו או להתקדם בכהו זה.

בכללי, כל הנסיון להסביר ולהסביר ולהסביר ולבנות תבניות מחשבה ברורות - פשוט לא עובד בעניינים של רגש. הדרך לווסת או לעבד את הרגש עוברת דרך תבניות ריגשיות ולא דרך תבניות שיכליות מופשטות.

לכן אם הייתי נותן הצדקה לפריקה השיכלית שלך הייתי בעצם רק מחזק את ההמנעות שלך מהמפגש הבלתי אמצעי עם הרגש העז שלך. אין רצון לגרום להוסיף יגון על מכאובך, להיפך. יש לי רצון לקבל את מכאובך בלי הסברים או הצדקות, כמו שהוא.

הקנאה שלך לידע היא בעצם קנאה לעצמך

כי הידע שלך הוא אתה ואתה הוא הידע

אתה מחליט מה יהיה ידע ומה לא

כי הידע הוא על פי התפיסה שלך

אז אתה עסוק בעצמך

לא פלא שזה לא נותן מנוח לצד השני

חכמים על דברים ושיחכימו אותי מהידע שלהם.

אפילו אנשים פשוטים אני מנסה לדלות מהם ידע.

"איזהו חכם? הלומד מכל אדם".

אפילו שאני כביכול מלמד, התלמיד מחכים אותי: "ומתלמידי יותר מכולם".

גם אני מתפלא בכלל על ההוא אמינא שלך. הרי כל מי שלמד את המסורת היהודית, כל הזמן עוסק בידע שאחרים מנחילים לו.

כשאני כותב חידושים הכל מבוסס על הידע שלהם, ורק פה ושם אני מוסיף משלי.

למשל, כתבת 5 דפים אתמול בלילה. אני מעריך שחידושים שלי ממש הם היו אולי 10% או אפילו פחות. רעיון אחד חשבתי על זה לבד, אבל אז ראיתי במלבי"ם את הרעיון והזכרתי את זה בשמו ורק הוספתי שורה שקצת יותר מחדדת.

כל הזמן יש לי אינטראקציה עם שיטות מחשבה אחרות ודעות אחרות.

גם כשאני יוצא עם בחורה מעניין אותי הידע של ודעתה על דברים, ואני שואל אותה על זה.

אתם כותבים כאן דברים לא קשורים.

זה לא קשור לעיסוק בעצמי. זה קשור לעיסוק האינטנסיבי בידע בכלל.

למשל, גם כשאני מדבר על הידע של

 הבחורה, זה יכול להפריע לה.

נסיתי להצביע על ההבדל בין ידע לרגש

כשאתה עסוק בידע, אתה בעצם עסוק בעצמך

וכל מה שכתבת רק מגביר את התחושה שהן אומרות לך שאתה מתנפח מהידע שלך

אני חושב שאם תיקח את הביקורת הזו ולא תילחם בה אלא תנסה להבין אותנו בעיני המתבונן, זה ייטיב לך

או עיסוק בעצמיות.

אני חושב שידע עובר מאנשים לאנשים בפועל, וגם כמו שכתבתי כשבן אדם לומד תורה או מחקר על פי מקורות, אז זה מארג שלם של אנשים משתתפים.

במה שאני כותב עכשיו באקדמיה הזכרתי לפחות 200 חוקרים חדשים, וזה חוץ מציטוט מאלפי מקורות בחז"ל של תנאים ואמוראים, פייטנים וגאונים וקצת ראשונים ואחרונים, ושאר הדברים מהעת העתיקה.

כשאני כותב תורה או מחקר, אני מרגיש שאני מתקשר לכולם ועל פי דבריהם אני מתבסס.

כשיש לי שאלות לאנשים שחיים היום אני שואל אותם בפועל או שולח להם אימייל.

כשאנשים שואלים אותי שאלות אני עונה להם בפועל או במדיה.

ידע זה זרם שעובר מאדם לאדם.

ובכ"ז

זה העולם שלך.

הקשבה לאחר, בהסתכלות לתוך העולם שלו, מהעיניים שלו, זה מקום אחר.

זה לא ידע.

זה אחר.

וזה מה שהן רוצות.

מסתבר שבכ"ז, על אף מה שאתה מציג, חסר להן המקום הזה. הן לא רואות את המקום הזה אצלך.

זה יותר בכיוון של מה ש @מתנות באדם כתה שיותר מדי ידע על ההתחלה, גם אם זה בא מצדה, זה קשה לבחורות מסוימות, אולי אמצא אחת שמתאימה לה.

זה לא קשור לנקודה שאתה כתבת, לגבי לראות את העיניים מנקודת המבט של האחר, כי זה כל הזמן אני עושה.

קשה לפעמים לשים אצבע ולהגיד "בזה קשה לי" , ואם אכן זאת הנק, לעניות דעתי, חבל לחכות לאחת שיתאים לה ישר שכל וידע, אולי כדאי יותר לנסות לשים לב איך אני מפתח יותר צד של רגש ורק לכמה רגעים שם בצד את נושא הידע? הגם שהוא חלק מהותי מאוד ממך כדמוכח מדבריך ומההודעות שלך בפורום, אבל אולי קצת כדאי לצאת כרגע מעצמי לשם דבר גדול יותר שהוא הקמת בית ולהיכנס לעולם שלה מאשר לחכות שתגיע מישהי שתהיה מתאימה בדיוק לעולם שלי ?

הרגש שמוצרך בהתחלה הוא לא הרבה בכלל ואולי קצת שונה וגם אם עדיין קשה אז בלי לחץ לאט לאט הכל בסדר, אם עד עכשיו הגעת לפה בלי לשים על זה דגש, זה מבורא עולם. עכשיו שאתה יודע ומרגיש שזה זה אז העבודה על זה היא תהליך, לא משהו שבא בקלות, לי למשל קשה להביע רגש בפומבי. לא יודע אם זה בהכרח משהו שאני צריך לשנות אבל זה כנק שאם איאלץ לשנות אותה אז זה תהליך ולא בבום.

לדעתי קצת קלילות חיוך שיח על עניינים שאתה רואה לפי השפת גוף שלה שמרימים אותה. אם היא מדברת על משהו ואתה רואה שהיא באורות כשהיא מדברת עליו, תרחיב ותתעניין, תשאל תן על זה דגש, גם אם לא מעניין תרים לה שתרגיש בנח ובאווירה טובה. אבל לא כשאלה טכנית אלא תן הבעות גם, דבר עם הידיים תגרום לה להרגיש שמעניין אותך. ולאט לאט אני מאמין שהרגש יכנס מעצמו והיא תרגיש יותר פתוחה ורצויה וכו'

בהצלחה!!

לפעמים זה יכול להיות רק "הבחורה המתאימה" ולפעמים זה יכול להיות משהו שדורש אצלך שינוי מסויים.

לא בנקודה של להבין ולחוות את האחר מהמבט שלו.

אני חושב שזה גם קשור לאיך להביא את הידע 

ובכלל איך להתייחס אליו ולמקום שלו 

וממש לא כהתרסה או רצון לפתח חלילה ריב.

אולי אם זה קורה עם המון אנשים כמו שאתה מתאר..אולי זה באמת מה שאתה משדר ופשוט לא שם לב כי זה כבר ממש אתה?

אם אנשים שמים לב לזה אז אולי יש קצת אמת בדברים, גם אם ממש ממש קצת.

ויכול להיות מצד שני שכולם מעופפים ולא קולטים אותך ובאמת יכול להיות שזה המצב.

וככלל, ממה שאני ראיתי עד היום ויכול להיות מאוד שאני טועה. זה שלרוב, הן לא מחפשות ידע או תורה, לפחות לא בהתחלה(למרות ששוב יכול להיות שאני טועה ואני בטוח שיש כאלו שכן אבל אני מדבר על הרוב), הן מחפשות כיף והרגשה נעימה, לא שיח כבד מדי ולא שיח יותר מדי מפורט ונושא עם המון הסתעפויות(רק בהתחלה, לא מדבר אחר כך על שיחות עומק וכו'), ואולי על זה הנפילה. ממה שאני מכיר, רובן מחפשות לצחוק להיפתח ולא להיות בראש של לימוד או הלכות(ואני לא אומר שזה מה שאת עושה פשוט אני אומר ככלל אולי גם על זה צריך להסתכל קצת יותר לעומק), ואני לא מדבר על צחוק של הוללות וראש קל מדי חלילה, אלא צחוק בריא נחמד כזה, שיחה קלילה וכיפית קצת לגרום לה לחייך מדי פעם לחייך אליה להשרות אווירה נעימה כזאת..אני לא יודע איך אתה בדייטים אבל אולי זה הנושא שעליו בעומק הן מדברות? שמצטייר בעיניהם כיותר מדי "ידע" שמתבטא ברצינות יתר והן פשוט לא יודעות להגיד את זה.

אדייק את מה שאני מנסה להגיד, מה שתיארת "ידע" זה מאוד מאוד שכלתני, ואישה היא הרבה יותר רגש משכל, וכשאתה בא ומדבר איתה בשפה שלך "שכל" היינו "ידע" בלי רגש, אז אולי קשה לה קצת(ואני לא אומר שאתה לא משתמש ברגש, אולי פשוט לא מספיק?).

שכל, הסתעפויות, מורכבויות ואפילו דברים שנראים כהסתבכויות.

הבאת דוגמא מבראשית, ומעניין להסתכל דוקא על הזיווג של אדם וחוה כמה הוא נטול הגדרות, הוא מהותי שורשי יותר מתכונות אופי הגדרות דתיות וכו' וכו' במה שאנחנו מנסים היום לדייק ולחבר לפי זה...

ואולי זה מה שיכול לתת כוח, שבסוף האישה תגיע לא דוקא כמתאימה לתחומי עניין הספציפים אלא קשר שמתחבר לדברים הראשוניים שבנו..

ונשמע שהדבר שאיתו אתה מגיע והכי גאה בו הוא בעצם מהווה גם מכשול.. וזה נראה לי מתסכל.  

ואולי באמת כמו שכתבו, שלנסות לאט לאט לגלות את זה ולתת מקום לעוד דברים יותר בסיסיים קודם,  וזה יגיע כנדבך נוסף ואז זה פחות ירתיע אלא להפך זה יכול להיתפס כדבר יפה ומיוחד. ויש בנות שמעריכות ידע ועומק.. אולי פחות להגיע כבדיקה, אם זה מעניין אותה סימן שזה מתאים, אלא פשוט זה חלק מהתכונות שמעצבות אותי.. וכמו שכל מיני אנשים גדולים, אולי רבנים, לא מבקשים מהאישה שתכיל את התורה כמו שהם לומדים אותה, אלא תתן את הצד שלה ולהפך

וכל מה שאני כותבת זה מתוך משהו שמכירה אצלי, אז אולי טועה,  מצד אחד נקודה שמאפיינת ומצד שני גם נראה שמקשה.. וזה נראלי דורש פתיחות ומודעות להגיע עם ראש פתוח אל מי שממול. וגם הרבה ברכת ה' בדרך כי לפעמים זה כן עובד גם ככה פשוט כשפוגשים את הבנאדם הנכון בזמן הנכון עם הלב הנכון

כואב לקרוא את החוויות שלך.

לדעתי, צריך להיזהר - לֹא לַיֹּדְעִים חֵן. 

נראה שידע שלך הוא חלק דומיננטי מהחיים שלך. האם אתה מתווך את זה למי שיוצאת איתך? מדבר איתה על מה וכמה זה תופס מהחיים שלך? על זה שהידע שלך הוא לא רק משהו אינטלקטואלי, אלא גם חוויה רגשית? האם אתה מנסה לתווך להן את העולם שלך? אתה מתאר כאן פער מאוד גדול, ואני שואלת אם אתה מנסה לגשר עליו, להושיט לה יד (וירטואלית) כדי לעזור לה להבין את העולם שלך - במקום להתנתק.

(ולדעתי, בכל חיבור, גם בלי הרבה דעת, יש מכאוב. כי זה שני אנשים שונים, כל אחד מגיע מתוך עולם אחר, והחיבור דורש עבודה של שני הצדדים).

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.