בטיפולנט | רציונליזציה בשבילך מניח את זה פה

בשם ידע לשם ידע.

זה שאולי אתה או בחורות אחרות חושבות שזה מפריע לתפקוד הרגש שלי, זה בעיה שלך או שלהן.

או כדי להתריס כי נפגעת?

נשמע שעובר עליך רגש משמעותי בעקבות חוויה לא נעימה וזה הכי מובן בעולם. מי לא היה מרגיש ככה במצב כזה?

הניסיון לתת הצדקה לרגש ע"י מסגרות שיכליות מופשטות לענ"ד מונע, לפחות חלקית, את המפגש עם הרגשות העזים שאותם אתה מנסה לשתף.

אתה מסביר למה זה הגיוני שאתה מרגיש את מה שאתה מרגיש. הסבר נותן איזושהי יציבות ובכך מונע ממך להרגיש את חוסר היציבות שאתה נמצא בה, לפחות חלקית. חלק מעניין הרגש, שהוא לא עובד על פי המסגרות האידיאליות שיש לנו. לכן הניסיון לתת לו הסבר או הצדקה לא עוזר לנו לפרוק אותו או להתקדם בכהו זה.

בכללי, כל הנסיון להסביר ולהסביר ולהסביר ולבנות תבניות מחשבה ברורות - פשוט לא עובד בעניינים של רגש. הדרך לווסת או לעבד את הרגש עוברת דרך תבניות ריגשיות ולא דרך תבניות שיכליות מופשטות.

לכן אם הייתי נותן הצדקה לפריקה השיכלית שלך הייתי בעצם רק מחזק את ההמנעות שלך מהמפגש הבלתי אמצעי עם הרגש העז שלך. אין רצון לגרום להוסיף יגון על מכאובך, להיפך. יש לי רצון לקבל את מכאובך בלי הסברים או הצדקות, כמו שהוא.

הקנאה שלך לידע היא בעצם קנאה לעצמך

כי הידע שלך הוא אתה ואתה הוא הידע

אתה מחליט מה יהיה ידע ומה לא

כי הידע הוא על פי התפיסה שלך

אז אתה עסוק בעצמך

לא פלא שזה לא נותן מנוח לצד השני

חכמים על דברים ושיחכימו אותי מהידע שלהם.

אפילו אנשים פשוטים אני מנסה לדלות מהם ידע.

"איזהו חכם? הלומד מכל אדם".

אפילו שאני כביכול מלמד, התלמיד מחכים אותי: "ומתלמידי יותר מכולם".

גם אני מתפלא בכלל על ההוא אמינא שלך. הרי כל מי שלמד את המסורת היהודית, כל הזמן עוסק בידע שאחרים מנחילים לו.

כשאני כותב חידושים הכל מבוסס על הידע שלהם, ורק פה ושם אני מוסיף משלי.

למשל, כתבת 5 דפים אתמול בלילה. אני מעריך שחידושים שלי ממש הם היו אולי 10% או אפילו פחות. רעיון אחד חשבתי על זה לבד, אבל אז ראיתי במלבי"ם את הרעיון והזכרתי את זה בשמו ורק הוספתי שורה שקצת יותר מחדדת.

כל הזמן יש לי אינטראקציה עם שיטות מחשבה אחרות ודעות אחרות.

גם כשאני יוצא עם בחורה מעניין אותי הידע של ודעתה על דברים, ואני שואל אותה על זה.

אתם כותבים כאן דברים לא קשורים.

זה לא קשור לעיסוק בעצמי. זה קשור לעיסוק האינטנסיבי בידע בכלל.

למשל, גם כשאני מדבר על הידע של

 הבחורה, זה יכול להפריע לה.

נסיתי להצביע על ההבדל בין ידע לרגש

כשאתה עסוק בידע, אתה בעצם עסוק בעצמך

וכל מה שכתבת רק מגביר את התחושה שהן אומרות לך שאתה מתנפח מהידע שלך

אני חושב שאם תיקח את הביקורת הזו ולא תילחם בה אלא תנסה להבין אותנו בעיני המתבונן, זה ייטיב לך

או עיסוק בעצמיות.

אני חושב שידע עובר מאנשים לאנשים בפועל, וגם כמו שכתבתי כשבן אדם לומד תורה או מחקר על פי מקורות, אז זה מארג שלם של אנשים משתתפים.

במה שאני כותב עכשיו באקדמיה הזכרתי לפחות 200 חוקרים חדשים, וזה חוץ מציטוט מאלפי מקורות בחז"ל של תנאים ואמוראים, פייטנים וגאונים וקצת ראשונים ואחרונים, ושאר הדברים מהעת העתיקה.

כשאני כותב תורה או מחקר, אני מרגיש שאני מתקשר לכולם ועל פי דבריהם אני מתבסס.

כשיש לי שאלות לאנשים שחיים היום אני שואל אותם בפועל או שולח להם אימייל.

כשאנשים שואלים אותי שאלות אני עונה להם בפועל או במדיה.

ידע זה זרם שעובר מאדם לאדם.

ובכ"ז

זה העולם שלך.

הקשבה לאחר, בהסתכלות לתוך העולם שלו, מהעיניים שלו, זה מקום אחר.

זה לא ידע.

זה אחר.

וזה מה שהן רוצות.

מסתבר שבכ"ז, על אף מה שאתה מציג, חסר להן המקום הזה. הן לא רואות את המקום הזה אצלך.

זה יותר בכיוון של מה ש @מתנות באדם כתה שיותר מדי ידע על ההתחלה, גם אם זה בא מצדה, זה קשה לבחורות מסוימות, אולי אמצא אחת שמתאימה לה.

זה לא קשור לנקודה שאתה כתבת, לגבי לראות את העיניים מנקודת המבט של האחר, כי זה כל הזמן אני עושה.

קשה לפעמים לשים אצבע ולהגיד "בזה קשה לי" , ואם אכן זאת הנק, לעניות דעתי, חבל לחכות לאחת שיתאים לה ישר שכל וידע, אולי כדאי יותר לנסות לשים לב איך אני מפתח יותר צד של רגש ורק לכמה רגעים שם בצד את נושא הידע? הגם שהוא חלק מהותי מאוד ממך כדמוכח מדבריך ומההודעות שלך בפורום, אבל אולי קצת כדאי לצאת כרגע מעצמי לשם דבר גדול יותר שהוא הקמת בית ולהיכנס לעולם שלה מאשר לחכות שתגיע מישהי שתהיה מתאימה בדיוק לעולם שלי ?

הרגש שמוצרך בהתחלה הוא לא הרבה בכלל ואולי קצת שונה וגם אם עדיין קשה אז בלי לחץ לאט לאט הכל בסדר, אם עד עכשיו הגעת לפה בלי לשים על זה דגש, זה מבורא עולם. עכשיו שאתה יודע ומרגיש שזה זה אז העבודה על זה היא תהליך, לא משהו שבא בקלות, לי למשל קשה להביע רגש בפומבי. לא יודע אם זה בהכרח משהו שאני צריך לשנות אבל זה כנק שאם איאלץ לשנות אותה אז זה תהליך ולא בבום.

לדעתי קצת קלילות חיוך שיח על עניינים שאתה רואה לפי השפת גוף שלה שמרימים אותה. אם היא מדברת על משהו ואתה רואה שהיא באורות כשהיא מדברת עליו, תרחיב ותתעניין, תשאל תן על זה דגש, גם אם לא מעניין תרים לה שתרגיש בנח ובאווירה טובה. אבל לא כשאלה טכנית אלא תן הבעות גם, דבר עם הידיים תגרום לה להרגיש שמעניין אותך. ולאט לאט אני מאמין שהרגש יכנס מעצמו והיא תרגיש יותר פתוחה ורצויה וכו'

בהצלחה!!

לפעמים זה יכול להיות רק "הבחורה המתאימה" ולפעמים זה יכול להיות משהו שדורש אצלך שינוי מסויים.

לא בנקודה של להבין ולחוות את האחר מהמבט שלו.

אני חושב שזה גם קשור לאיך להביא את הידע 

ובכלל איך להתייחס אליו ולמקום שלו 

וממש לא כהתרסה או רצון לפתח חלילה ריב.

אולי אם זה קורה עם המון אנשים כמו שאתה מתאר..אולי זה באמת מה שאתה משדר ופשוט לא שם לב כי זה כבר ממש אתה?

אם אנשים שמים לב לזה אז אולי יש קצת אמת בדברים, גם אם ממש ממש קצת.

ויכול להיות מצד שני שכולם מעופפים ולא קולטים אותך ובאמת יכול להיות שזה המצב.

וככלל, ממה שאני ראיתי עד היום ויכול להיות מאוד שאני טועה. זה שלרוב, הן לא מחפשות ידע או תורה, לפחות לא בהתחלה(למרות ששוב יכול להיות שאני טועה ואני בטוח שיש כאלו שכן אבל אני מדבר על הרוב), הן מחפשות כיף והרגשה נעימה, לא שיח כבד מדי ולא שיח יותר מדי מפורט ונושא עם המון הסתעפויות(רק בהתחלה, לא מדבר אחר כך על שיחות עומק וכו'), ואולי על זה הנפילה. ממה שאני מכיר, רובן מחפשות לצחוק להיפתח ולא להיות בראש של לימוד או הלכות(ואני לא אומר שזה מה שאת עושה פשוט אני אומר ככלל אולי גם על זה צריך להסתכל קצת יותר לעומק), ואני לא מדבר על צחוק של הוללות וראש קל מדי חלילה, אלא צחוק בריא נחמד כזה, שיחה קלילה וכיפית קצת לגרום לה לחייך מדי פעם לחייך אליה להשרות אווירה נעימה כזאת..אני לא יודע איך אתה בדייטים אבל אולי זה הנושא שעליו בעומק הן מדברות? שמצטייר בעיניהם כיותר מדי "ידע" שמתבטא ברצינות יתר והן פשוט לא יודעות להגיד את זה.

אדייק את מה שאני מנסה להגיד, מה שתיארת "ידע" זה מאוד מאוד שכלתני, ואישה היא הרבה יותר רגש משכל, וכשאתה בא ומדבר איתה בשפה שלך "שכל" היינו "ידע" בלי רגש, אז אולי קשה לה קצת(ואני לא אומר שאתה לא משתמש ברגש, אולי פשוט לא מספיק?).

שכל, הסתעפויות, מורכבויות ואפילו דברים שנראים כהסתבכויות.

הבאת דוגמא מבראשית, ומעניין להסתכל דוקא על הזיווג של אדם וחוה כמה הוא נטול הגדרות, הוא מהותי שורשי יותר מתכונות אופי הגדרות דתיות וכו' וכו' במה שאנחנו מנסים היום לדייק ולחבר לפי זה...

ואולי זה מה שיכול לתת כוח, שבסוף האישה תגיע לא דוקא כמתאימה לתחומי עניין הספציפים אלא קשר שמתחבר לדברים הראשוניים שבנו..

ונשמע שהדבר שאיתו אתה מגיע והכי גאה בו הוא בעצם מהווה גם מכשול.. וזה נראה לי מתסכל.  

ואולי באמת כמו שכתבו, שלנסות לאט לאט לגלות את זה ולתת מקום לעוד דברים יותר בסיסיים קודם,  וזה יגיע כנדבך נוסף ואז זה פחות ירתיע אלא להפך זה יכול להיתפס כדבר יפה ומיוחד. ויש בנות שמעריכות ידע ועומק.. אולי פחות להגיע כבדיקה, אם זה מעניין אותה סימן שזה מתאים, אלא פשוט זה חלק מהתכונות שמעצבות אותי.. וכמו שכל מיני אנשים גדולים, אולי רבנים, לא מבקשים מהאישה שתכיל את התורה כמו שהם לומדים אותה, אלא תתן את הצד שלה ולהפך

וכל מה שאני כותבת זה מתוך משהו שמכירה אצלי, אז אולי טועה,  מצד אחד נקודה שמאפיינת ומצד שני גם נראה שמקשה.. וזה נראלי דורש פתיחות ומודעות להגיע עם ראש פתוח אל מי שממול. וגם הרבה ברכת ה' בדרך כי לפעמים זה כן עובד גם ככה פשוט כשפוגשים את הבנאדם הנכון בזמן הנכון עם הלב הנכון

כואב לקרוא את החוויות שלך.

לדעתי, צריך להיזהר - לֹא לַיֹּדְעִים חֵן. 

נראה שידע שלך הוא חלק דומיננטי מהחיים שלך. האם אתה מתווך את זה למי שיוצאת איתך? מדבר איתה על מה וכמה זה תופס מהחיים שלך? על זה שהידע שלך הוא לא רק משהו אינטלקטואלי, אלא גם חוויה רגשית? האם אתה מנסה לתווך להן את העולם שלך? אתה מתאר כאן פער מאוד גדול, ואני שואלת אם אתה מנסה לגשר עליו, להושיט לה יד (וירטואלית) כדי לעזור לה להבין את העולם שלך - במקום להתנתק.

(ולדעתי, בכל חיבור, גם בלי הרבה דעת, יש מכאוב. כי זה שני אנשים שונים, כל אחד מגיע מתוך עולם אחר, והחיבור דורש עבודה של שני הצדדים).

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.