אני גרה בישוב שצריך לקבוע תור למקווה.

ומאוד מקפידים שנשים לא יפגשו.

פעם אחת היתה לי טבילה בשבת.

הייתי ראשונה בתור והגעתי קצת מוקדם.

המקווה היה סגור, אז חיכיתי בחוץ. (במקום שלא כל העולם רואה).

מישהי מתקרבת, חשבתי שזאת הבלנית.

אבל זאת הייתה עוד מישהי שהגיעה לטבול והתבלבלה בשעה.

אנחנו ממשיכות לחכות ומגיעה אישה שלישית.

רק אחר כך הגיעה הבלנית.

היה ממש מצחיק.

מקוה שלא הלשנתן ושאת משרתה לא הפסידה

ישר כח שכתבת בתי, יש לך נק זכות אצלי  על השיתוף הראשון

קרה לי שקבעתי עם הבלנית, טבילה אחרי לידה, ובגלל התינוקת הצרחנית יצאתי קצת מאוחר מהבית, והייתי בלחץ שאני מאחרת.

בסוף הגעתי בכמה דקות איחור, אבל לפנייה, אז שלחתי הודעת הרגעה לבעלי ש ''הבלנית עדיין לא הגיעה''

ו... בטעות שלחתי לבלנית🫣

היא בטח חשבה שכתבתי את זה כשלילה, ודווקא בעיני זה היה טוב כי לא איחרתי😅

במיוחד כשאין אפשרות למחוק אצל כולם

פדיחה היסטרית!!!!!🤣

בעבודה

היא טמטמה אותי פשוט ונראה לי גם סיפרתי את שנה שעברה

לא יכולתי איתה כבר

ושלחתי לבעלי הודעת sms "היא עלתה לי על כל העצביםלא עברה דקה והיא באה אליי רוצה להבין איך אני מעיזה לכתוב עליה כאלה דברים

התייבשתי חייבת לציין

אבל גם אמרתי לה, תבדקי עם עצמך מה קטרה אם את מביאה אותי לרמות כאלה 🤷

"היא עלתה לי על כל העצבים"

אמרתי לה בצורה יפה אבל היא הייתה בלתי נסבלת, לא רק כלפיי, תמיד אבל תמידדדדד יש לה מה להעיר לצעוק ולהתצבן.

היא לא נשארה מנהלת לעוד הרבה זמן ובמקביל גם העובדות לא החזיקו איתה מעמד.

וכן... קשה לי לשמור בבטן

אצלנו חלק מהסטייל במקווה זה שמחכות 20 נשים בתור למקווה

נשמע חלומי שכל אחת מגיעה ולא כל השכונה יודעת שהגעת.. 

הייתי כמה חודשים אחרי החתונה וטבלתי בליל שבת בשכונה בירושלים (היינו אצל ההורים שלו). אני רגילה לישוב שקובעים עם הבלנית וכל אחת טובלת לבד, אבל בליל שבת שהזמן קצר וגם עיר- מסתבר שזה ממש המוני.

בקיצור, הלכתי איתו לבית כנסת ומשם למקווה הצמוד. אני רגילה שמחכים לבלנית ואז היא פותחת את המקווה. מחכה ומחכה בחוץ והיא לא מגיעה. לאט לאט מצטרפות נשים וכולן מחכות יחד איתי (כנראה חשבו שנעול כי אני מחכה בחוץ). בסוף איזה מישהי אומרת מה קרה? ודפקה על הדלת. הדלת נפתחת ואני חוטפת את שוק חיי. מיליוני נשים כבר בפנים מחכות בתור ומלא בלניות ובורות טבילה (אני כאמור רגילה לאחת).

פשוט התפדחתי מכל הנשים שחיכו בחוץ בגללי....

התארגנתי לצאת לאסוף את הגדולה מהמטפלת. סידרתי שיער, אספתי, שמתי סרט מונע החלקה ואז התינוק התחיל להתלונן. סידרתי מהר את המנשא, שמתי את התינוק ויצאתי מהר לפני שהוא יבכה.

רק כשהייתי באמצע הדרך קלטתי ששכחתי לשים מטפחת מעל הסרט. בתושיה רבה בדקתי מה יש בתיק וכך הסתובבתי ברחובות העיר עם חיתול בד על הראש.

כמעט נחנקתי מהתה ונאמר לעולמי די

אכן תושייה בסיום העלילה, אנוכי הייתי נכנסת לתוך ברזייה 

אני צוחקת בגללך באמצע הנקה😅😅😅

אם התינוק יקום את מגיעה להרדים🙈

ביום הראשון ללימודים. כל הלחץ לתקתק את הילדים, יוצאת עם סרט נגד החלקה בלי מטפחת.. בכניסה לבית ספר, מלא הורים רעש והמולה- בעלי בא לצלם אותי עם הילדים על השער בלונים רואה שאני בלי מטפחת..

ברחתי לאוטו, וגיליתי שהמפתחות, הפלאפון התינוק קטן נשארו אצל בעלי, ואני תקועה באוטו.. מצאתי חולצה של הבת שלי שנשארה באוטו, שמתי על הראש וחמקתי דרך שבילים צדדיים הביתה לשים מטפחת..

בעלי הלך לתפילה עם 'שוימר' (נוהגים אצלנו לא ללכת לבד בשבוע של השבע ברכות אלא רק עם ליווי או זוגית..)

אני מחליטה להכין ארוחת בוקר גרנדיוזית אבל חסר לי משהו, בקטנה

אומרת לעצמי שני בניינים ממני המכולת

רגע נרד

אנחנו גרנו באותם שנים בשכונה הומה אדם במיוחד בבוקר אחרי תפילת שחרית

אני מתארגנת עם הבגדים הכי יפים שלי, בכל אופן יומיים אחרי חתונה

מסתכלת במראה, מסדרת את השיער יפה ויורדת לי בטבעיות למכולת.

במכולת פגשתי כל-כך הרבה אנשים מוכרים

אל כל האברכים שקונים את הלחם והחלב כדי לשלוח את הילדים

את הנשים האלה שרק ירדו בריצה לקנות לילד את הלחמניה לבית ספר

המוכרת שגרה בשכונה קלטה אותי דחפה אותי לשירותים מתקשרת לבן שלה שיביא מטפחת מהמגירה, אוי הפדיחה באותם רגעים.

אז ככה הלכתי לי הביתה עם מטפחת מטונפת של אישה בת 100..

בושות שלא מהעולם הזה.

כל האברכים כמובן מספרים לנוות ביתן את הפדיחה שהייתה לאותה שושנה..

הן כמובן חייבות לכתוב ולשתף בכמות הצחוקים שצחקו בבית

עד היום צוחקים איתי על זה שהנס היחיד שלי הוא שלא הסתפרתי (יש אצלנו כאלה שנוהגים להסתפר 0-0-0-0-0-0)

בעלי רצה לרצוח אותי, טוב שהתבייש להגיד את זה 

אבל עדיין קורע 🤣

מקווה שאתם בשלב בו אתם מתלוצצים על העניין

ועדיין בשלב שלא מדברים על זה

זה כואב מידי

פדחני מידי

יותר מידי בושות

זה פשוט תקוט אי שם בתיבת פנדורה 

היום זה עולה כזה מצחקקים ויאלה הלאה

תקשיבי אני ממש אכלתי את עצמי שנים על זה

רק התחתנת, שחקי אותה נשואה 

דווקא בגלל שרק התחתנת!

אני מכירה מלא סיפורים כאלה על כלות ששכחו לכסות את הראש!

זה לא טבעי עדיין

מביאה תחושה טובה!

האמת ממש הוקל לי לדעת שזה קורה

חשבתי אני היחידה המוזרה

הסיפורים עד כה פשוט מעולם לא הגיעו אליי.. 

לי זה כמעט קרה פעמיים- יצאתי מהבית אבל קלטתי בזמן וחזרתי מהר

וזה היה חודש אחרי החתונה.

מלא פעמים שמעתי סיפורים כאלה.

חברה שלי עלתה על אוטובוס נסעה ללימודים (סמינר בית יעקב)

ורק כשהיא ירדה היא קלטה שהיא בלי כיסוי....

וזה היה כשכל החברות חיכו לה כשהיא חוזרת ללימודים אחרי החתונה...

זה הדבר הכי הגיוני שיקרה

(אני ממש פחדתי שזה יקרה לי אבל בסוף בכלל לא יצאנו מהבית בשבע ברכות כי התחתנו בסגר הראשון של הקורונה)

אבל כן קרה לי הרבה אחרי החתונה שיצאתי רק עם בובו, מזל שאני תמיד מעיפה מבט במראה בכניסה לבניין אז קלטתי את זה

(פשוט זה לא כזה מביך כי רק שכן אחד לא דתי ראה אותי, והבובו שלי מכסה כמעט את כל השיער)

באיזה קטע הם הלכו הביתה וסיפרו?

והנשים עוד דאגו לכתוב לך?

מה נראה להם!?

ברור שזה פאדיחת על שלא כיף לצחוק עליה גם עשור אחרי

@שושנושי

אני פשוט ממש בעד הומור עצמי/ שחור

❤️

אין על הומור שחור

אבל יש כאלה שעוד לא למדו לחיות עם זה,

תמשיכו את עושה את זה מעולה!!!!

מחסום.

כי לצחוק על פדיחה שלנו, זה בעצם להכיר בזה שאנחנו טועים ועושים פאדיחות.

אבל זו מיומנת נרכשת אם זה יעודד אותך. וגם כזו שאפשר לאבד, לצערנו

אבל לא הכל אבוד. תמשיכי לשתף ונצחק ביחד. זו התחלה טובה

גם לי יש ביקורת עצמית לא מאוזנת

כשאני מצליחה לצחוק על פדיחה אני מרגישה שניצחתי

זה מדהים

והנה התחלת

צחקנו פה ביחד🩷

מרגישה איזה באבא, אם היית מספרת היית חוסכת את הבושות

אז וואלה לא, מוותרת 

לא הייתי שורדת

איזה פעירות לרכל על זה אחר כך...

ואת נשמעת בשכונה חרדית הארד קור... 

גרנו שם לשנה אחת, לאחר מכן עברנו למקום אחר

סגנון אחר

פער של 360..

אני דוסית, פשוט לא גרה כיום בעיר כזאת 

שגם פאה בקושי מקובלת..

ומי שעם פאה תאמיני לי מזהים במרחק של קילומטר שזה לא טבעי 

שמירת עיניים וזה

תוהה רק איך קיבלתי מכמה חברות בשכונה הודעה כזאת של מה איך למה וכמה 

הבנתי שזה קורה להרבה.

לי זה קרה- כשהייתי עם בעלי😂

גם כמה ימים אחרי החתונה, זוג מתוק וצעיר בשכונה קטנה.. אחרי כמה ימים עם כיסוי ראש פעם ראשונה שקלעתי צמה בבית כמו שעשיתי כל התקופה שיצאנו.

התחלנו להכין משהו ותוך כדי קלטנו שחסר משהו, שאלנו בקבוצה של השכונה, הידד לאחת השכנות יש. אמרנו נלך אליה ביחד (מתוקים😍). היה קר אז לבשתי את הסוודר הענק של בעלי וזהו- הייתי נראית כל כך רגיל, כמו כל הדייטים האחרונים, שבכלל לא עלה על דעתנו שמשהו מוזר!

רק אחרי שחזרנו הצצתי במראה וקלטתי, כמה צחקנו... שלחתי לשכנה הודעה מתפדחת וצוחקת... (היא מתוקה, אמרה שמזל שהיא לא קראה לבעלה להכיר אותנו... כנראה היא קלטה לפניי😅).

איזה קטע

ועוד יותר מזה איך שניכם לא קלטתם

הכל קורע שיש!!!!!🤣

כל הגברים ידעו מזה? הם כולם מכירים אותך?

לא הייתי קוראת להם אברכים אם כן....

ומה זה שכולם ריכלו עלייך? דוחה ברמות

סתם זרקתי שכונה

תביני שמסיימים תפילה בבית כנסת ממש גודל כולם יוצאים בו זמנית

וזה בדיוק הזמן שירדתי למכולת

המכולת במרחק שני בניינים מהבית שלי ועוד כמה מטרים מהבית כנסת.

גרתי שם בילדות, ככה שכל המכרות השכנות כולן מכירות

וגם הגברים לצערנו מה נעשה

מסתכלים יודעים שזאת הבת של - התחתנה לפני יומיים (איך לא? גם החתונה מתקיימת בקרבת מקום..)

מסכימה איתך שרמת ההבנה שכולם מסתכלים גם אם הם הכי צולים שיש - זה מזעזע

זה שהם הולכים הביתה צוחקים עם האישה על חשבונם - נורא

אבל מה תעשי - אתה אנשים אחרים לא יכולה לחנך אותם 

או טראומה???

מה זה המוכרת במכולת חוטפת אותך לצד חחח

ממש סרט אימה

כי נראה לי שזה באמת יותר לא נעים בסביבה חרדית

חבל שלא היה לך תספורת עד הכתפיים לפחות היו חושבים שזה פאה..

לקרובת משפחה שלי ממאה עשרים ממש הילד שלה הפיל לה את המטפחת באמצע ארוע משפחתי באולם מול כולן..והיא עם קרחת..וזכרת כמה היא נהייתה אדומה

באמת מבינה את הבושה שלך

ולא נעים לדעת שכולם צוחקים ומדברים עליך

בתכלס חושבת שאחרים לא באמת מחזיקים דברים שקורים לאחרים בראש כמשהו יותר מדי תופס מקום

גם כשאני נזכרת בקרובת משפחה בעיקר אני מזדהה ומבינה לליבה

לא צוחקת או מזלזלת בה

יכל לקרות לכולנו

גם לי יש סיפור דומה שגיסי בא אלינו בהפתעה עם הכלה החדשה לשו ופתחתי להם ודברתי איתם בסלון בנחת...ולא משתי לב שאני רק עם חצי בובו בלי מטפחת..חח

פעמיים..

בבוקר שאחרי החתונה קפצתי לאחותי לקחת משהו ששכחתי באולם והיא לקחה בשבילי. אני דופקת בדלת בשיא התמימות, גיסי פותח לי, מתחיל להתפתל ולמלמל משהו מוזר ונעלם לקרוא לאחותי... אחותי הסבה את תשומת ליבי שאני בלי מטפחת.

ועוד פעם כשהייתי כלה ממש טרייה, נראה לי שזה היה במריבה הראשונה שלנו. בעלי פגע בי נורא, שהייתי חייבת לצאת מהבית ולנשום אוויר ולא להיות לידו. אז פשוט יצאתי בוכה מהבית, הלכתי חצי רחוב ופתאום אני קולטת שאני בלי מטפחת. מצאתי איזו כניסה שהתחבאתי בה, והתקשרתי לבעלי כולי בוכה, עצבנית ולא יודעת מה לעשות עם עצמי- להתחנן שיביא לי מטפחת מהבית.

איזה מרגיז גם להיות עצבנית עליו וגם לבקש ממנו טובה

נוהגים אצלנו לפני פגישה ראשונה שעושים פגישה מסביב שולחן בין ההורים של החתן והכלה

הפגישה הזאת הגיעה גם אחות החתן.

אנחנו מפטפטים נכנס איזה בחור מזוקן ומתיישב

חשבתי אח שלו או בעלה של האחות

וככה ממשיכים לפטפט.

לפני הפגישה שולחים לצד השני תמונה של המועמד

צד הבחור שלחו תמונה שלו מחתונה בגיל 15, הוא היה נראה על הפנים אבל סיפרו עליו כל-כך הרבה גדולות ותשבחות שזה ממש הפסד לא להיפגש

בקיצור מפה לשם אומרים לנו לכו דברו טיילו באיזור ותחזרו כשבא לכם

ואני כזה ברוב טפשותי, לא קולטת

אומרת להם אבל איך אמצא אותו????? פשוט לא קלטתי שהוא יושב מולי

ככה זה שחוסכים בתמונות ושולחים תמונה משנת תרפפו ומצפים שירצו להתחתן עם המתבגר שנראה בן 13..

עד היום אגב חמותי מעצבנת אותי, זה לא עובר ולא משתפר 🤣🤣🤣

הרי היא בת העולם הבא

בזכות שמצחיקה את יושבות הפורום ומעלה חיוך על פניהן

ככתוב: כל המצחיקה אישה אחת, קונה לה פרקליט אחד. (ספר דברי הרבנית, שם)

הם שלחו תמונה מגיל 15?

מה היא חשבה לעצמה?😂

והוא היה בן 22

תביני את ההבדל!!!!!!!!!!

הזוי לגמרי 

אני מסתובבת בבית בלי כיסוי ראש בדכ. חמותי אישה צדיקה כפרה עליה לא מעלה בדעתה שקיים כזה דבר😅

באחד הביקורים שלה אצלינו היא נזכרה ששכחה משהו וחזקה לקחת.. אני כהרגלי העפתי את הכיסוי בשנייה שהיא יצאה מהבית.

עכשיו לקטע המביך ממש - יש לנו ליד הדלת חלון זכוכית שאפשר לראות דרכו אבל אנחנו מקפידים לנעול את השער בחוץ וגם אם הוא לא נעול אנשים לא מגיעים אלינו בלי להודיע מראש.

בקיצור - פתאום אני קולטת שהיא דופקת לי על החלון ומציצה פנימה ואני עם קוקו🤪😅

היא נכנסה עם יד על העיניים לקחת את מה ששכחה וברחה🫣

להביך אותך.

היא חשבה עלייך בסיטואציה הזאת.

לא יודעת, ככה אני חושבת. 

אני מגדרת בפדחתי

מאמצת את זכרוני

מתאמצת ומנסה

אך יוצאת עם תבוסה

לא מצליחה להזכר בפאדיחה משעשעת

או מזעזעת

לא יודעת אם מדחיקה

או שאני פשוט לא אישה מצחיקה

ואם גירדת בפדחת ולא נזכרת, אולי כדאי לנסות להוריד את המטפחת..?

ואם גם אם לא תמצאי, רוצי מהר לעשות אחת ובואי תספרי

שכן לא לעשות פדיחות מצחיקות זו אחת מג עבירות שבספר דברי הימים של הרבנית כתובות 

בקיצור היינו בטיול עם המשפחה של בעלי וישבנו לאכול במקופ שלא היה נוח ככ וחלק שם היה בוץ.. בקיצור, רציתי לעבור למקום שבו נטלנו ידיים ואז עברתי ליד גיסי ובדיוק היה שם קטע מחליק עם בוץ ויצא שתפסתי בגיסי כדי לא ליפול..

והוא היה כזה בשוק ולא ידע איך להגיב

אחרי כזה סיפור תקשיבי את אלופה שהצלחת פשוט להמשיך הלאה

אני פשוט תקועה בשלילי של עצמי

חלום להיות ככה זורמת!!!

ברור שבאותו רגע זה מפדח

אבל סיכוי ככ גדול שהוא בכלל לא זוכר את זה, עובדה שגם לי לקח זמן להזכר בזה..

בסוף כולם הבינו שם את הסיטואציה. היה מחליק, החלקתי, תפסתי את הדבר הכי קרוב כדי לא ליפול. 

זהו. ברגע שאני מבינה שאין מה להתקע על זה, אף אחד לא יתקע על זה

זה והקודם

בשניהם זה שנמע גרוע 😂😂😂😂😂😂

אבל זה היה מצחיק.

עשיתי אבובים בכנרת עם כל המשפחה של בעלי.

אז כדי שלא יעוף לי הכס''ש, הייתי עם כובע ים ומשקפת 🤣

אני לא אגיד שכל השיער היה מכוסה כל הזמן, אבל זה היה דקה לסדר את זה בחזרה..

וואו, זה היה כיף ברמות.

שבת אחת היינו אצל חמותי.

הגיעה מוצ"ש. לבשתי מעיל.

אנחנו עומדים לצאת מהבית שלהם. אני משוחחת קצת עם חמותי.

שמה ידיים בכיס של המעיל. מרגישה שם איזו ממחטה. מעניין.

ממשיכות לדבר.

אני מוציאה את הממחטה.

זה 

היה

עד

טהרה!!!

שאין לי מושג עד היום איך הגיע לשם.

לא נראה לי שלמישהי ביקום זה קרה. אולי ביקום מקביל שבו יש רק פדחניות כמוני

ברווקותי

עולה במדרגות הבייתה ושרה בקול שיר שהמצאתי באותו רגע. כשאני מגיעה לקומה, קולטת את השכן עומד ומחכה למעלית, כשהוא שומע את כל החרוזים המטומטמים שלי. במקום לשתוק ולעשות את עצמי לא יודעת מי זימר, צעקתי "אימל'ה!!" חחחח

גדולללל

קרה לי דומה 

עשיתי בייביסטר לקרובת משפחה, ושרתי בבית בקולי קולות, כולל נסיונות בלתי נלאים לעלות כמה שיותר טונים ולשיר בקול גבוה

זה היה בית קרקע ושמעו אותי גם מבחוץ,

פתאום בעלה הגיע, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי מבושה כי אני לאיכולה לברוח זה בייביסטר..

חחח בקיצור עמדתי באיזה חור ליד הארון, והוא הגיע לשם כולו מחוייך אמר ששכח משו ועכשיו הולך

ועד היום כשאני רואה ממש לא נעים לי

בושוווותת

שגברים בכלליות פחות מתעסקים במה קרה ולא כ"כ מתעמקים בכל דבר,

יש מצב שהוא בכלל לא שם לב

הוא הגיע מחוייך וראה אותי עומדת בצד מנס להתחבא

חח וואי זה היה מביךך

בשנים האחרונות לא ככ קורות לי פדיחות.

בעיה...😆

כבחורה היו הרבה!

פעם גיסי הקדוש והדוס-אש מחץ החזיק את אחיין שלי

וכשהם התכוונו לצאת,  באתי לנשק את האחיין המתוק בן השנה שבדיוק הזיז את הראש...

כן, כן. נישקתי את הזקן שלו בחמימות רבה! 🙈🙉🙊

היו כמה שניות של שקט,

ואמא שלי הגאונה מלמלה משהו כמו "מה יש אתם כמו אחים" ורק החמירה את המצב.

אח"כ פשוט הלכתי לי למות בשקט בחדר...😂😂😂

יוואאוווווווווו

תקשיביייייי

שימחת אותי ממש!!!!!!

כמה צחקתייייי

תודה תודה תודההה

שומרת במקביל על שתי כיתות שלא ככ אפשר לסמוך עליהן לצערי..

פתאום אחת חביבה רוכנת לעברי לשאול שאלה

ו... הופס.. כמעט מקיאה עליה.

הצלחתי לרוץ איכשהו לכניסה ולחכות למורה שצעבור כבר מהר במסדרון.

צועקת לה 'צריכה להקיא'! ורצה לשרותים

מבחן בתיכון והריון, די נו, באיזה גיל היא התחתנה??

יש בלי עין הרע פאדיחות

אחת עסיסית בהחלט

אני וחברה הכי טובה שלי שידכנו את גיסי ואת השכנה שלה.

הם התחתנו כשהייתי בתשיעי, וביופ שישי שלפני השבת חתן הם היו בעיר אבל בבית מלון אז הזמנתי אותם לצהריים.

אנחני יושבים אוכלים, אני עם בטן ענקית, על כסא כתר, גיסי יושב דוח מולי, פתאום הופ ואני נותחת באלגנטיות, אשכרה שברתי את הכסא מרוב משקל, הוא לא עמד בעומס 🤣🤣

אוי אוי אוי

איזה אסון

בטח רצה להתחבא מאחורי הוילון

ברוך השם  ששרדת כדי לספר

וביחד איתנו לקרקר

אם לא היית בהריון אולי גם מצחיק איך שנעלמת לו פתתאום

בחנויות חרדיות מלא בגדים שלא צריך תוספות בכלל...

ומבדים נוחים

שזה שני דברים שאפשר למצוא בד"כ

ואז לוקחת לתופרת שתסגור בצוואר...

או קונה בשיין, יש שם שמלות ממש צנועות

וגרבי ניילון דקות, זה הכי פחות חם (למרות שפחות מ60-70 דנייר נקרע בשניות)

אשרייך צדיקה!!

אני מעדיפה סרפן וחולצת בסיס מבד נעים, מרגיש לי הכי מאוורר ככה. ומעדיפה סרפן ארוך, כדי שאוכל לגרוב גרביים קצרים יחסית (אני משתדלת שהרגל תהיה מכוסה תמיד).

וכשחוזרת מבחוץ בדרך כלל מחליפה בגדים

(בקשר לפסקי הלכה שאומרים אחרת - נראה לי שנכון לדבוק באותו רב/סגנון פסיקה בכל ההלכות, ולא לשנות פסיקה כשזה מגיע לנושא הצניעות...)

יש בגדים שאפשר להוסיף להם סיכה שנראית כמו כפתור, וזה סוגר. ראיתי חברה שקנתה בכמה גרושים בשיין, נראה ממש מתאים ומסתדר עם הבגד, היא אמרה שאפילו לא מורידה את הסיכה בכביסה, פשוט נשאר שם תפוס בבגד.  

זה לא כזה בעיה ( בהנחה שאת מתחברת לסגנון) כי יש חצאיות מבד ממש מאוורר ואז לא צריך גרביים ( אם את לא מקפידה שכף הרגל תהיה מכוסה)

פתח צוואר קצת יותר קשה למצוא אבל כן יש.

ואולי דווקא יותר בחנויות כלליות כאלה מאשר אצל מעצבות

לא צריך מאמץ בכלל

החולצה מגיעה לאן שצריך

גם החצאית

שום השלמה

החום הזה. ממש..

אני תמיד שמה גרביונים שלמים

לגבי חולצות - אני שמה חולצות קלילות מכותנה שהן רחבות . יש כאלה שלא צריך איתן

תסתכלי באתרים כמו c style ודומיהם

אני באופן אישי קונה הרבה בשיין

ואני כן שמה משו מתחת האמת הרבה פעמים אבל בגלל שאני אוהבת חולצות בסגנון מסוים שהוא יותר רחב ויותר פתוח, אז גופיית בסיס מתחת זורם לי באופן אישי

עם השלמות

שונאת את עצמי

מקללת את עצמי שיצאתי בגלל החוצה

ובכל פעם אומרת שזו הפעם האחרונה שאני מתלבשת ככה

לא קרה

לובשת בדרך כלל חולצה, חולצת בסיס וגופיה.

חצאית ארוכה וגרביים.

זה לא מאוד מפריע לי, וזה מה שאני רגילה.

אני גרה באזור חם, אבל בלי לחות.

ואני יחסית לא מזיעה הרבה.

בהנקה זה נח, כי אני מרימה את החולצה ומורידה את הגופה, ואז הכל מסביב נשאר מכוסה.

ובגלל שאני רזה, ולפעמים החצאית קצת גדולה עלי, אני צריכה משהו להכניס לתוך החצאית.

חצאית ארוכה זה די אורירי במיוחד אם זה לא סאטן

חולצה אני קונה פשוטות תכותנה הדקות עם שרוול ארוך זה ממש יפה (לא צמוד קצת אוברסייז כזה) או טטרה

אם צריך טיםה יותר כיסוי מרפק אני שמה שרוולון

סגירת פתח צוואר עם סיכת ביטחון מהצד הפנימי ככה שלא רואים

וזהו

וכמו שאת אומרת גם בחנויות של דתיות לא הכל צנוע 

ואצל חרדים אני לא מוצאת זה לא הסגנון שלי.

כשאני שמה חצאית ארוכה או מידי אני לא שמה גרביים. 

רוב החולצות אני קונה בסי סטייל פתח צוואר סגור אבל שרוולים זה בעיה, הם כל כך רחבים את מרימה יד רואים לך הכל.

וחצאיות בדרך כלל אני לובשת רחב.

אני גם קניתי חולצות אוברסייז מסי סטייל והם קצרים בשבילי (אני הולכת עם שרוולים שמכסים את המרפק) אז הזמנתי מאליאקפרס שרוולים שנראים כמו גרביים לידיים. עולה כ10 שח בערך..

לקחתי תחרה בכמה צבעים של החולצות שיש לי  וזה מגניב ממש .... אפילו יותר יפה מללכת בלי.

אם תרצו קישור אעלה בשמחה...

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress:

שרוולים איסמליים מודאלי תחרה כפפות תחרה זרועות מתיחה מתיחה כיסוי סלאם שרוולים overlam abaya חיג 'אב האיסלאם שרוולים איסמתיים כיסוי חדש

שרוולים איסמליים מודאלי תחרה כפפות תחרה זרועות מתיחה מתיחה כיסוי סלאם שרוולים overlam abaya חיג 'אב האיסלאם שרוולים איסמתיים כיסוי חדש

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress:

שרוולי זרוע להגנה מפני השמש לנשים, שרוולים דמויי תחרה לכיסוי קעקועים, שרוולים נושמים מבד רשת לחסימת קרינת השמש

שרוולי זרוע להגנה מפני השמש לנשים, שרוולים דמויי תחרה לכיסוי קעקועים, שרוולים נושמים מבד רשת לחסימת קרינת השמש

אני אוהבת לסגור עם חצי גופיה. לי לא כל כך מפריע (אבל אני לא גרה באזור הלחות... כשאני עוברת באזור המרכז גם אני סובלת).

ראיתי לאחרונה סטייליסטית דתייה שהמליצה על דבק דו צדדי מיוחד שאפשר להדביק איתו חולצות מכופתרות, אם אין כפתור עליון (או חולצות עם פתח וי קטן כזה רק כמחשוף).

לא ניסיתי ואין לי קישור, אבל היא כתבה שזה עולה 5 ש''ח בשיין.

בגדול- חם. אין מה לעשות.

ללבוש כמה שפחות בגדים ניילוניים...

חצאית- הרבה יותר נעים חצאית ארוכה מאשר חצאית וגרביים...אז מנסה למצוא כאלה, לא מבד חם כמובן...

אם אין לי אז גרבי ברך הניילון האלה...אין ברירה.

טייץ לא מסוגלת בקיץ אין מצב.

לגבי חולצה- אני שמה גופיה סגורה מתחת לחולצה... אין לי חולצה עם מפתח סגור ככ.. וסהכ זה נעים כי זה סופג את הזיעה..  

לובשים את זה מתחת לבגד ואת לא צריכה ללבוש שכבות.

אני קניתי מאליאקפרס וממש מרוצה.. אם תרצי קישור אעלה לך בשמחה...

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress:

נשים כותנה תחרה מזויפת צווארון חולצה וינטאג' צווארון חולצה מזויפת צווארון לפל חולצה עליונה אביזרי לבוש לנשים

נשים כותנה תחרה מזויפת צווארון חולצה וינטאג' צווארון חולצה מזויפת צווארון לפל חולצה עליונה אביזרי לבוש לנשים

אם היא במשמרת והיא/את מבקשת שיבוץ אצלך - הייתי מסתפקת במתנה נחמדה.

אם היא נשארת לפני/אחרי משמרת אקסטרה בשבילך, או מגיעה במיוחד - כן הייתי משלמת בטווח של 500-2000₪. 

באמת חשבתי להביא משהו סביב 1500

היא גם מיילדת פרטית שזה המקצוע שלה?

אני לא בתחום בכלל, אבל באופן אישי אם חברה הייתה לי מציעה לי סכום כזה זה היה מביך אותי מאוד.

(ובאופן אישי אין סיכוי שהייתי מוציאה על מיילדת סכום כזה)

אלו פשוט לא סכומים שאני מכירה

והאמת שאף פעם לא התעניינתי לגבי דולה אז לא  הכרתי את המחירים בכלל 

בעיקרון גם אני לא בעד להוציא סכומים כאלו...

אבל מצד שני לבקש ממנה לבוא במיוחד זה ממש מאמץ

מיילדת פרטית עולה בדכ 5 אלף

בבתי חולים שמאפשרים את זה..

בבית זה יותר 

ממה שאת כותבת וממה שאחרות.

אם כך, זה נשמע לי לגמרי הגיוני.

אבל כמובן כל אחד מוציא לפי עולם הערכים שלו וגם הכיס. כי עבורי זה סכום חלומי ממש, עבור ההוצאה הזו.ומצד שני כל הלידות (והיו לי לא מעט) היו מהירות ממש כך שמעולם לא חשבתי שאני צריכה.

אם זה כזה פער וזו חברה, אני חושבת שזה סכום סביר פלוס פלוס. 

לדעתי חשוב לסכם את הדברים האלו מולה מראש כדי למנוע אי נעימויות אחר כך.

אני עונה כעובדת בשרות הציבורי ואסור לנו לקבל מתנות ממטופלים, ז"א מתנה קטנה כן,אבל סכום כזה אסור

אני לא בטוחה שישלמו לה על העבודה,

ואז מהבחינה שכתבת אני לא חושבת שיש בעיה שהיא תקבל ממנה תשלום.

אבל אם היא לא במשמרת והיא לא מיילדת פרטית אז אולי זה בעייתי מבחינה ביטוחית..

אין לי מושג איך זה בד"כ, סתם מעלה נקודה

ולשלם 1500 זה סמלי ולא הרבה בכלל..

ומכבד אותה ואת המאמץ שעושה 

אלא אם כן המיילדת שתהיה איתך תזרום ותעלים עין. זה ממש בעייתי.

אני יודעת את זה בודאות ממקרה דומה,

ואגב מחיר של מיילדת פרטית נורא נורא יקר.

אני לא יודעת מה להציע לך חוץ מלוודא מה שחשוב לך ולדעת שיכול להיות שהיא תוכל רק ללוות אותך לאורך הלידה אבל בפועל את הלידה תקבל המיילדת שבמשמרת ושובצה להיות איתך.

שבת לפנות בוקר. 

4:00 בבוקר הבן שלי בוכה ומעיר אותנו. איכשהו אנחנו קמים, מדברים קצת וחוזרים לישון. 6 בבוקר אני מתעוררת מציר. לא חזק בכלל אבל עם התחלה אמצע וסוף. שבלידה הקודמת זה היה ממש הסימן שלי שזה לידה. אני מתעלמת, חוזרת לישון, ואחרי כמה דק מתעוררת מציר נוסף. ככה כל כמה דק ציר. אני מתעלמת וחוזרת לישון. לא מאמינה לצירים. בעלי הלך בזמן הזה להתפלל ותיקין ואני בכלל לא מספרת לו על זה. אחרי איזה שעה הצירים קצת מתחזקים אז אני מוסיפה נשימות ובשלב מסוים אני ממש קופצת מהמיטה מציר ועושה נשימות וסיבובי אגן. הבן שלי מתעורר. אני מטפלת בו תוך כדי צירים. ואז בעלי חוזר מהתפילה. אני מספרת לו ומציעה שנביא את הבן שלי לסבא וסבתא. אנחנו מארגנים לו בגדים ותיק בנחת. ובנתיים אני מנסה להכין לעצמי קפה. הצירים כואבים אבל אני בטוב ונהנית סך הכול. עוד מתלבטת אם זה לידה אבל לאט לאט מתחילה להפנים שהנה זה קורה. וב"ה בעלי איתי! כשבעלי חוזר מסבא וסבתא הצירים כבר חזקים ואני מתלבטת אם צריך כבר לצאת. רצינו לצאת מספיק מוקדם כי הייתי GBS חיובי ורצינו להספיק לקבל אנטיביוטיקה. אני מתלבטת ואומרת לבעלי שאם החילול שבת והכסף של האמבולנס אם אני לא יולדת עליו אז הייתי מזמינה. אבל בעיקרון לא באלי להזמין. הוא לקח אותי ברצינות והזמין אמבולנס. אחרי כמה דק דפיקות בדלת. בפתח עומד פרמדיק עם טלית ובגדי שבת שהגיע ישר מבית הכנסת (לא יודעת למה אותי זה ממש הצחיק). הוא נכנס ומתחיל לשאול אותי שאלות. ואז מתחיל לספר לבעלי על הלידות של אינלי שמץ מי. אני מרוכזת בצירים, כורעת ונשענת על משהו, ומציק לי 'רעשי הרקע' אז אני צועקת עליו 'שקט! די!' (אני בחיים לא מדברת ככה ביום יום). אחרי מס דקות נוספות, מגיע האמבולנס עם הנהג ואנחנו יוצאים מהבית לאמבולנס. אני הולכת ברגל וכל ציר עוצרת ונשענת על משהו. פתאום אמא שלי הגיעה והספיקה לתת לי חיבוק לפני שנסענו. וכל ציר שהיה בדרך היא לוחצת לי על הגב. 

אחרי הלידה ספרו לי שהתעצבנתי גם על נהג האמבולנס שדיבר ואמרתי לו שיסתום והוא היה ממש בהלם שמדברים אליו ככה. פדיחות! אני מכירה אותו. אבל לא זכרתי כלום.

מגיעים לאמבולנס ואני רואה את הכיסא שברכב. 'אתם יכולים להוציא אותו'? ביקשתי מהם. 'אין לי מקום לכרוע ככה'. הם מסתכלים עלי בשוק ומנסים להסביר לי שאין סיכוי שאני נוסעת בלי להיות חגורה עליו. 

איכשהו בלית ברירה אני מתיישבת עליו ונוסעים. המושב היה הרוס ולא הצליח להתיישב בצורה מלאה (כל פעם נשכב), אז בעלי כל הנסיעה מחזיק לי אותו ישר. הנסיעה סיוטית, למרות שהוא נוסע ממש מהר, אני מתרכזת בלנשום. מתאמצת להעביר צירים בנשימות. 

כשמגיעים הצירים כבר ממש צפופים. הם רוצים להסיע אותי בכיסא אבל אני לא מוכנה! מרגישה שהשתחררתי לחופשי סוף סוף! אני הולכת ברגל מהר וכל ציר עוצרת, מוצאת במה להאחז וכורעת. כשהפרמדיק רואה שהדרך מתארכת ומתארכת (כי הצירים מצטופפים) הוא אומר לאחת המעריות להביא את הכיסא, אבל אני לא מוכנה להתיישב עליו. אנשים בדרך מסתכלים עלי. כמה ניגשים להציע עזרה. אבל אני משתדלת להתעלם מהכול ולהתרכז בעצמי. 

יורדים במעלית. המעלית נפתחת בקומה שאנחנו צריכים לצאת, אבל אני באמצע ציר. כורעת שם ונושמת ומתעלמת מהמציאות. הם מחזיקים את המעלית ומחכים שיגמר הציר ואנחנו יוצאים למיון יולדות. בדיקת פתיחה מגלה שאני פתיחה 5. מוותרים על מוניטור וישר שולחים אותי לחדר לידה. אני מבקשת לידת מיים ונותנים לי חדר של לידת מים. 

ויאללה נכנסים לחדר לידה. 

כן, נכון. סתם זה מפדח כי זה מישהו שאני מכירה.

וחייבת לומר לך שאת לא צריכה להתבייש, את בלידה וזכותך לצעוק ולבקש שקט

ומנסיון של קרוב משפחה שלי שהוא פרמדיק ונכח מספר פעמים בלידות שנגמרו בבית או בדרך, צעקות זה מהדברים הנחמדים.. כבר קרה שמישהי תפסה לו את היד ברמה של כאב שנשאר כמה ימים (כי היא לא יכולה לגעת בבעלה🫣)

קורע! בלידה זה לא ענין אותי. עכשיו קצת מתפדחת אבל לא נורא. 

מוזר לי להכנס לחדר לידה. את הקודם שלי ילדתי ברכב אז זה עבורי פעם ראשונה שאני בחדר לידה בלידה. מילדת אחת ממלאת את הפרטים במחשב, השניה פותחת לי וריד והשלישית מחברת למוניטור. משהו באווירה של חדר לידה מנתק אותי מהבועה האוקסיטוצינית שלי והצירים מתרחקים. אני עוקבת אחרי המוניטור, מחכה לראות 2 האצות ושאין ירידות בדופק כדי שיאשרו לי להכנס למיים. זה לא עושה לי טוב. זה מכניס אותי ללחץ מה קורה. המילדת מנסה להגיד לי בעדינות שהמוניטור זה באחריותם ושאני יעזוב אותו ויתמקד בעצמי. אחרי כשלושת רבעי שעה בודקים פתיחה והיא נשארה אותו דבר, אולי 5 וחצי. המיילדת שואלת אותי אם אני מסכימה שהיא תפקע לי את המיים. אני מתלבטת ושואלת אותה מה ההשלכות של זה, והיא מסבירה לי שהתנאים שלי ממש מתאימים לפקיעה והפקיעה תקדם מהר את הפתיחה ואני אוכל להיכנס למים. אני מתלבטת קצת ומסכימה לה אבל מבקשת קודם לנוח קצת. אני עוד מותשת מאד מהבכי של הלילה. לא הספקתי לשתות או לאכול משהו ואני עייפה מאד. אני מניחה ראש כמה דק. אבל הצירים לא נותנים לי כל כך לנוח ואחרי 2 צירים אני מבקשת ממנה לפקוע את המים. מחכים לציר וכשמגיע אני לוחצת מעט והיא מכניסה מן וו כזה ארוך ופוקעת את המים. שטף מיים חמימים שוטפים אותי ואני מרגישה מוזר. היא מחברת אותי שוב למוניטור ומבקשת שאשכב כי כשאני עומדת לא מצליחים לקלוט את הדופק. אני מבקשת שלא לשכב. קשה לי. אני רוצה לזוז. אבל היא אומרת שאני חייבת לשכב, אחרת לא יאשרו לי להכנס למים. אני שוכבת ואז מגיע ציר מטורף וכואב ברמות. ואין-לי-איך- להתמודד – איתו!! אני נאחזת בידית המיטה בכח ומנסה להתרכז ביד ובנשימה ולא בציר. אחרי ציר נוסף אני  מרגישה שאני לא מסוגלת יותר וקוראת למילדת שתבדוק אותי. היא מגיעה ואומרת שעברו רק 2 צירים וסיכמנו שתגיע אחרי 4. אני אומרת לה שאני לא מסוגלת יותר ושתבדוק והיא אומרת לי שנחכה. ואז מגיע ציר של לחץ מטורף. אני קופצת ממנו. כלום לא מענין אותי וצועקת לה: לוחץ לי!!! ומתחילה ללחוץ. היא אומרת לי: 'אל תלחצי. את לא פתיחה מלאה ואת יכולה להזיק לעצמך'. אני מתעלמת ממנה. לא מענין אותי כלום. ולוחצת תוך הוצאת אוויר קלה וקולות נמוכים. היא קולטת שזה אמיתי ואינלי מושג איך בודקת פתיחה ומגלה ש-אופס. פתיחה מלאה. נגמר הציר. אני נושמת. היא שואלת אותי אם אני רוצה לעבור למיים. אני אומרת לה שכן אבל אני לא יודעת איך. היא אומרת שאפשר גם לוותר, אז אני אומרת לה שאני רוצה לידת מיים אבל אני לא יודעת איך לעבור. היא הבינה כמה חשוב לי לידת מים אז היא קוראת ל2 מיילדות נוספות וביחד הן עוזרות לי לעבור לבריכה החמימה. איך שאני נכנסת למיים אני מרגישה הקלה. אני נושמת בהקלה ואז מגיע ציר נוסף. אני לוחצת והמיילדת נותנת לי להרגיש את הראש שלו מציץ. ציר נוסף והקטן נפלט כולו לבחוץ. אני ממש מחזיקה אותו כשהוא יוצא ומוציאה אותו אלי. כשהוא יוצא הוא מתקשה קצת לנשום אז נותנים לו חמצן 5 דק, ואז הוא מתרגל לאוויר העולם ולומד לנשום. בנתיים אני עוברת למיטה ומתכסה בשמיכה. מביאים אותו אלי ואני נעזרת במיילדת ומניקה אותו. 

שבת. זמן רגוע. עולים למחלקת ביות מלא. רגוע ונעים. בעלי משיג לי חמגשית של חבד מהאחיות כי כבר עבר זמן ארוחת צהרים, מקדשים ואני טורפת אותה. מגלה כמה הייתי רעבה. טוב לי שיש לי זמן להתאושש עם עצמי. בלי פלאפונים ובלי רעשי רקע. תודה לה' על הילד המדהים הזה! 

אחרי שחוזרים הביתה ועובר כשבוע מהלידה, בעלי צריך להכנס לזומים של צהל בלי נוכחות ילדים! אנחנו נוסעים בתחבצ (!!) לחמותי כדי שיהיה מי שיעזור לי עם הילדים, וקשוח לי לקלוט שצהל מנהל לנו את החיים.קשה לי להשאר לבד. 

אחרי שבוע וחצי אני מעלה חום. כנראה דלקת בשד. אני לוקחת אנטיביוטיקה ומרגישה נורא. במקביל המפקד דורש מבעלי לחזור לבסיס. הוא מנסה להסביר לו שהוא עם 2 קטנים ואישה חולה אבל המפקד מתעקש שיחזור ואומר לו שאחרת הוא יצטרך לעבור את כל הטירונות מחדש. יום אחד הוא איכשהו נשאר בבית (ב"ה אישרו לו את זה בדיעבד) אבל אחרי זה הוא נוסע. 

ואני לבד.

עם 2 קטנים. 

עם חום. 

ואנטיביוטיקה שלא משפיעה. 

אני הולכת ונחלשת. 

ביום יש עוד קצת עזרה איכשהו. אבל בלילות פחות. 

הילדים בוכים. ואני בוכה איתם. מרגישה לבד- לבד- לבד. לא מבינה איך ה' מעמיד אותי בניסיון כזה. 

אחרי כמה ימים חמותי מגיעה להיות איתי והיא הצלת נפשות ממש! היא עוזרת עם הילדים. מביאה לי את הקטן להנקות ומתחזקת את הבית. 

מחליפים לי סוג אנטיביוטיקה לאנטיביוטיקה חריפה יותר, ואני נחלשת עוד יותר וכבר לא מצליחה להרים את הקטן מרוב שאני חלשה. אני לא מצליחה להרים אותו אז ההנקות הולכות לי. וזה עצוב לי נורא. כי התאמצתי עליהם ממש. אני קורעת את עצמי על ההנקות עוד טיפה ומבינה בייעוץ עם יועצת הנקה תותחית שאני צריכה לדאוג לעצמי קודם. לאט לאט ההנקות הולכות ולצערי הגדול זה לא החזיק מעמד עוד הרבה זמן. 

בעלי חוזר הביתה. אני גומרת את התקופה הזו עם קושי עם כל מה שקשור לצהל. ועצב עמוק שנשאר בלב. אחרי חודש אני מתחילה טיפה להתאושש. זה כנראה היה דלקת ווירוס ביחד. רק אז אני מתחילה את ההתאוששות הפיזית שלי. אך כל הקושי בתקופה הזו הכניס אותי לדיכאון אחרי לידה. 

התמודדתי עם הדיכאון במשך כחצי שנה. נלחמתי בו ונאבקתי בו. בהתחלה התכחשתי לקיומו ולאט לאט נתתי לו מקום והבנתי שזה קרה לי- אני עוברת דיכאון אחרי לידה. בכוחות נפש האחרונים שלי אני פונה לטיפול ומתמודדת איתו. 

כל פעם יש התקדמות, ואז כשיש משהו מאתגר עם צהל- נסיגה. בעלי צריך לסגור כל שבת שלישית והשבתות האלה גומרות אותי. בשלב מסוים אני מבינה שזה לא הגיוני! אני מתקשרת לסמח"ט ומקשת ממנו שישחרר את בעלי בשבתות. מסבירה לו שאני עוברת דיכאון אחרי לידה וצריכה את בעלי איתי. ב"ה הוא משחרר את בעלי בשבתות ואז מתחילה תקופת החלמה עם עליות וירידות ב"ה. 

ב"ה היום אני אחרי כל זה. יצאתי מזה והתגברתי על זה. עדיין חוששת שהדיכאון לא יחזור אבל משתדלת לשמוח בטוב שה' נתן לנו. 

מודה לה' שנתן לי בעל שהוא עוגן כל כך גדול עבורי.

ותודה לה' על הילדים המתוקים והמדהימים שלנו!

**ותודה לכן שקראתן. יפה למי שהגיעה עד לכאן 😊

@קנקן שבור @סטודנטית אלופה @מחי @Doughnut @אמא לאוצר❤ 

אם לא, אז אולי כדאי להתחיל.

יכול להיות שההנקה כבר לא מספיקה לה והיא צריכה גם מוצקים.

הבן שלי ממש פצפון. (הוא נולד פג, אבל לא מצליח להדביק את הפער).

הוא היה במעקב של כמה דיאטניות, ואף אחת מהן לא אמרה לי להפסיק להניק או להוסיף תמ"ל.

בעיקר כשהוא התחיל מוצקים, הנחו אותי לתת לו כמה שיותר שומנים בריאים ולדאוג לארוחות מסודרות.

כשהיא יונקת, זה מחזיק אותה לכמה שעות, או שכל קצת זמן היא יונקת שוב?

אולי אפשר שאת תאכלי דברים שמעשירים את החלב.

תינוקות לא חייבים להיות שמנים ולא חייבים לגדול לפי העקומה של טיפת חלב.

היא אוכלת, מתפתחת, מתקשרת, שמחה, לא מקיאה וכו

אז מה הבעיה?

אני ממד לא מתחברת להלחצות האלה ולניסיון להלים את הפער של העקומה של טיפת חלב.

בין תינוק שנמצא באחוזון נמוך, עולה לפי העקומה שלו.

לבין תינוק שיורד אחרונים בצורה משמעותית.

לא צריך להילחץ, ואם היא מתפתחת כמו שצריך זה מצוין.

אבל כן כדאי לעקוב לוודא שלא מפספסים משהו.

או שלא הבנתי את זה.

התינוקת יורדת בעקומות.

זאת לא ירידה במשקל עצמו, אלא באחוזון.

גילינו לשון קשורה שהפריעה בעליה במשקל. גם עלה תקין בהתחלה ובגיל 3 חודשים התחילה האטה עד שבגיל 5 חודשים לא עלה בכלל במשך שבועיים.

כדאי כן להתייעץ עם יועצת הנקה מומחית או בעל מקצוע שאת סומכת עליו

אמרה שלא רואה לשון קשורה... דברת טלפונית עם יועצת הנקה היא אמרה אולי בהתחלה  היה שפע חלב וזה הספיק ועכשיו אמור להתאזן וכנראה לא ינקה טוב אז הכמות לא מספיקה לה

גם @מתואמת כתבה בעבר על ילדה שגילו לה מאוחר על לשון קשורה.

אגב, יש עוד דברים שיכולים להשפיע כמו לסת אחורית. לכן המלצתי לפנות ליועצת הנקה מומחית.

היא יונקת בתדירות גבוהה?

העירו לי אז ניסיי לתגבר הנקות ולתת יותר זמן על השד ועכשיו זה.. לא יודעת אולי ההיפך בגלל שאני לא מרווחת כמו שצריך אז היא לא אוכלת טוב ?כאילו חלב אחורי וכו שהוא יותר שומני...

אם היא יונקת הרבה הנקות קטנות, יכול להיות שהיא מנשנשת ולא אוכלת ארוחות מלאות.

הרופאים בבית החולים ורופא הילדים לא ראו את זה. (אני לא בטוחה שרופא הילדים בכלל בדק את זה)

יועצת הנקה מומחית ראתה את זה, ואח"כ גם רופא כירורג שמומחה בנושא הזה.

כך או כך כדאי ללכת ליועצת הנקה טובה מאוד כדי שתיתן טיפים נכונים (לא נראה לי שבטיפת חלב מספיק מומחים לזה...)

@0544 - יש לי המלצה לשתי יועצות, אחת בירושלים ואחת בכוכב השחר, אם מתאים לך.

לק"י

אם זה עוזר לך.

(לא מניסיון אישי. רק שמעתי מנשים אחרות).

כולי צמרמורות

אני רוצה לתת לך את גביע העולם

איזה גיבורה שאת

כשקראתי על האחות שקיבלה אותך רציתי לבעוט במשהו

אוף איזה עצבים

ואז טלטלות

וטוויסטים

חתיכת סיפור יש לך

בה שיצאתם מזה בשלום

🩷

הןדו לה'  שהיה לך כזה שליח טוב.

החלמה מהירה וטובה

הרבה הרבה נחת!! 

ליבי עלייך שהיית שם לבד רק, נשמע לא פשוט…

וברוך ה' ששם שליח טוב בדרך שלקח אותך ברצינות

החלמה מהירה, גופנית ונפשית💖💖

גרמת לי לבכות (הורמונלית וזה).

תקשיבי חוויה ממש מלחיצה.

הכי חשוב ששניכם בסדר ב''ה.

אבל ממש ממליצה לך לעשות איזה עיבוד רגשי לאירוע הזה.

כל הכבוד לך שהלכת.

האחות היתה מתנשאת להחריד ומזל שלרופא היו חושים טובים. מה זה אין רופא לניתוח? הזוי משהו.

חיבוק גדול לך!! התאוששות מהירה ונחת מהמתוק!

אמאלה איזה סיפוררר

ותודה להשם שהיו שם שליחים טובים

מזל טוב והחלמה קלה

ממש שרשרת של ניסים! מרגש ממש

תודה ששיתפת אותנו

אני עם פה פעור

מטורףף

מלא מזל טוב

התאוששות קלה בגוף ונפש!

קראתי כמה פעמים בנשימה עצורה.

איזה ניסים! חסדי ד'

מקווה שהתאוששת ואת מרגישה יותר טוב גם את וגם הקטני.

עברת את זה כמו גיבורה. ברוך ה' שאתם בסדר.

אני חושבת שזה חשוב מאוד לשתף גם סיפור כזה כדי שנזכור שאנחנו בידי ה' ...

הרבה מזל טוב! בריאות ונחת

נס נס נס נס נס נס

מרגש ןמצמרררר

חיבוק ענקקקקקק

בע"ה שיהיה לכולכם מלא בריאות

מזל טוב!!!!!

הרבה כוחות ובעז"ה שתתאוששי בקלות.

איזה סיעתא דשמייא בכל רגע ורגע הייתה לך שם

וב"ה שאתם בריאים

שמחה שהיתה לי הזכות לדרבן אותך......

תבשרי לנו רק בשורות טובות

ותגדלו אותו ואת שאר ילדכם בנחת, בבריאות ובשמחה

ריגשת ממש!

המון מזל טוב ורק נחת!!

כמה ניסים, הכל מלמעלה
קראתי מההתחלה במתח רב, בד"כ אין לי סבלנות לסיפורי לידה.
אבל פה לא יכלתי להפסיק.
לא מבינה איך התינוק התהפת לרוחב, אם היה ראש?
כי זה שלב שהם כבר לא מתהפכים לא?
וטוב שהלכת להיבדק בבית חולים, ולא בקופת חולים.
ממש ניסי ניסים.

אבל יש עוברים אקרובטיים במיוחד (כנראה כי יש ריבוי מי שפיר), שמתהפכים עד הרגע האחרון...

(לי הייתה מתוקה גמישה כזו, שעשתה הרבה סלטות בסוף ההיריון. הלידה הסתיימה בקיסרי בגלל זה... בכל אופן, זה היה נס, כי בגלל כל ההתהפכויות נוצר לה קשר בחבל הטבור, ולידה רגילה מסוכנת במצב כזה)

הסיפור שלה הרבה יותר קשה ממה שהיה לי, כולל כל הלידות...

פותחת יקרה, שולחת לך חיבוק והערכה גדולה!

מזל טוב והתאוששות קלה🧡

חיבוק גדול אלופה!

ואת אלופה ומדהימה ששרדת את כל הלחץ הזה לבדך.. וואו. מלכה

התאוששות קלה ומהירה עד כמה שאפשר♥️

ואני בטוחה שזה עדיין צרוב בך. זו נשמעת חוויה מטלטלת.

ב"ה שאת והתינוק בריאים!

ואולי בהמשך תרצי לעשות עיבוד לידה, בכל מקרה אני בטוחה שהכתיבה עשתה לך טוב♡

הרבה נחת מהקטנטן!

להיבדק!

לא יודעת איך זה עם סימפי, וכנראה מי שיש לה יודעת לא ללכת על כל כאב שמקשה על הליכה, אבל כמובן שגם כדי לאבחן את זה צריך להיבדק.

כאב שגורם להגיד 'אני לא יכולה ללכת' הוא נורה אדומה מהבהבת לאפשרות שזו לידה פעילה גם אם לא מרגישים צירים.

כל הכבוד לבעלך, ולרופא ששמר על התור שלך ועליך ותודה לה' שאתם בריאים ושלמים 🤍

איזה גיבורה את!!! אמא לביאה💓

חיבוק ענק והתאוששות קלה

ובואי אין אלופות כמוך! איזה רוגע ושליטה במצב

אני אם היו מדברים אלי ככה זה היה מוציא אותי מאיזון

מקווה שהתאוששת והחלמת כמה שאפשר ונחת מכולם!

המון מזל טוב והתאוששות מהירה

והרבה נחת מכולם

איזה יופי

ממש חסדי השם

תודה ששיתפת והמון מזל טוב 🩷🩷🩷🩷🩷

איזה כיף שהיתה לך כזאת חוויה טובה ועם שליחים טובים. נשמע שהיית ממש בשליטה.

מזל טוב!! 

התאוששות קלה ונעימה

איזה מדהים שהצלחת להיות ככה מחוברת פנימה וואו