אני גרה בישוב שצריך לקבוע תור למקווה.

ומאוד מקפידים שנשים לא יפגשו.

פעם אחת היתה לי טבילה בשבת.

הייתי ראשונה בתור והגעתי קצת מוקדם.

המקווה היה סגור, אז חיכיתי בחוץ. (במקום שלא כל העולם רואה).

מישהי מתקרבת, חשבתי שזאת הבלנית.

אבל זאת הייתה עוד מישהי שהגיעה לטבול והתבלבלה בשעה.

אנחנו ממשיכות לחכות ומגיעה אישה שלישית.

רק אחר כך הגיעה הבלנית.

היה ממש מצחיק.

מקוה שלא הלשנתן ושאת משרתה לא הפסידה

ישר כח שכתבת בתי, יש לך נק זכות אצלי  על השיתוף הראשון

קרה לי שקבעתי עם הבלנית, טבילה אחרי לידה, ובגלל התינוקת הצרחנית יצאתי קצת מאוחר מהבית, והייתי בלחץ שאני מאחרת.

בסוף הגעתי בכמה דקות איחור, אבל לפנייה, אז שלחתי הודעת הרגעה לבעלי ש ''הבלנית עדיין לא הגיעה''

ו... בטעות שלחתי לבלנית🫣

היא בטח חשבה שכתבתי את זה כשלילה, ודווקא בעיני זה היה טוב כי לא איחרתי😅

במיוחד כשאין אפשרות למחוק אצל כולם

פדיחה היסטרית!!!!!🤣

בעבודה

היא טמטמה אותי פשוט ונראה לי גם סיפרתי את שנה שעברה

לא יכולתי איתה כבר

ושלחתי לבעלי הודעת sms "היא עלתה לי על כל העצביםלא עברה דקה והיא באה אליי רוצה להבין איך אני מעיזה לכתוב עליה כאלה דברים

התייבשתי חייבת לציין

אבל גם אמרתי לה, תבדקי עם עצמך מה קטרה אם את מביאה אותי לרמות כאלה 🤷

"היא עלתה לי על כל העצבים"

אמרתי לה בצורה יפה אבל היא הייתה בלתי נסבלת, לא רק כלפיי, תמיד אבל תמידדדדד יש לה מה להעיר לצעוק ולהתצבן.

היא לא נשארה מנהלת לעוד הרבה זמן ובמקביל גם העובדות לא החזיקו איתה מעמד.

וכן... קשה לי לשמור בבטן

אצלנו חלק מהסטייל במקווה זה שמחכות 20 נשים בתור למקווה

נשמע חלומי שכל אחת מגיעה ולא כל השכונה יודעת שהגעת.. 

הייתי כמה חודשים אחרי החתונה וטבלתי בליל שבת בשכונה בירושלים (היינו אצל ההורים שלו). אני רגילה לישוב שקובעים עם הבלנית וכל אחת טובלת לבד, אבל בליל שבת שהזמן קצר וגם עיר- מסתבר שזה ממש המוני.

בקיצור, הלכתי איתו לבית כנסת ומשם למקווה הצמוד. אני רגילה שמחכים לבלנית ואז היא פותחת את המקווה. מחכה ומחכה בחוץ והיא לא מגיעה. לאט לאט מצטרפות נשים וכולן מחכות יחד איתי (כנראה חשבו שנעול כי אני מחכה בחוץ). בסוף איזה מישהי אומרת מה קרה? ודפקה על הדלת. הדלת נפתחת ואני חוטפת את שוק חיי. מיליוני נשים כבר בפנים מחכות בתור ומלא בלניות ובורות טבילה (אני כאמור רגילה לאחת).

פשוט התפדחתי מכל הנשים שחיכו בחוץ בגללי....

התארגנתי לצאת לאסוף את הגדולה מהמטפלת. סידרתי שיער, אספתי, שמתי סרט מונע החלקה ואז התינוק התחיל להתלונן. סידרתי מהר את המנשא, שמתי את התינוק ויצאתי מהר לפני שהוא יבכה.

רק כשהייתי באמצע הדרך קלטתי ששכחתי לשים מטפחת מעל הסרט. בתושיה רבה בדקתי מה יש בתיק וכך הסתובבתי ברחובות העיר עם חיתול בד על הראש.

כמעט נחנקתי מהתה ונאמר לעולמי די

אכן תושייה בסיום העלילה, אנוכי הייתי נכנסת לתוך ברזייה 

אני צוחקת בגללך באמצע הנקה😅😅😅

אם התינוק יקום את מגיעה להרדים🙈

ביום הראשון ללימודים. כל הלחץ לתקתק את הילדים, יוצאת עם סרט נגד החלקה בלי מטפחת.. בכניסה לבית ספר, מלא הורים רעש והמולה- בעלי בא לצלם אותי עם הילדים על השער בלונים רואה שאני בלי מטפחת..

ברחתי לאוטו, וגיליתי שהמפתחות, הפלאפון התינוק קטן נשארו אצל בעלי, ואני תקועה באוטו.. מצאתי חולצה של הבת שלי שנשארה באוטו, שמתי על הראש וחמקתי דרך שבילים צדדיים הביתה לשים מטפחת..

בעלי הלך לתפילה עם 'שוימר' (נוהגים אצלנו לא ללכת לבד בשבוע של השבע ברכות אלא רק עם ליווי או זוגית..)

אני מחליטה להכין ארוחת בוקר גרנדיוזית אבל חסר לי משהו, בקטנה

אומרת לעצמי שני בניינים ממני המכולת

רגע נרד

אנחנו גרנו באותם שנים בשכונה הומה אדם במיוחד בבוקר אחרי תפילת שחרית

אני מתארגנת עם הבגדים הכי יפים שלי, בכל אופן יומיים אחרי חתונה

מסתכלת במראה, מסדרת את השיער יפה ויורדת לי בטבעיות למכולת.

במכולת פגשתי כל-כך הרבה אנשים מוכרים

אל כל האברכים שקונים את הלחם והחלב כדי לשלוח את הילדים

את הנשים האלה שרק ירדו בריצה לקנות לילד את הלחמניה לבית ספר

המוכרת שגרה בשכונה קלטה אותי דחפה אותי לשירותים מתקשרת לבן שלה שיביא מטפחת מהמגירה, אוי הפדיחה באותם רגעים.

אז ככה הלכתי לי הביתה עם מטפחת מטונפת של אישה בת 100..

בושות שלא מהעולם הזה.

כל האברכים כמובן מספרים לנוות ביתן את הפדיחה שהייתה לאותה שושנה..

הן כמובן חייבות לכתוב ולשתף בכמות הצחוקים שצחקו בבית

עד היום צוחקים איתי על זה שהנס היחיד שלי הוא שלא הסתפרתי (יש אצלנו כאלה שנוהגים להסתפר 0-0-0-0-0-0)

בעלי רצה לרצוח אותי, טוב שהתבייש להגיד את זה 

אבל עדיין קורע 🤣

מקווה שאתם בשלב בו אתם מתלוצצים על העניין

ועדיין בשלב שלא מדברים על זה

זה כואב מידי

פדחני מידי

יותר מידי בושות

זה פשוט תקוט אי שם בתיבת פנדורה 

היום זה עולה כזה מצחקקים ויאלה הלאה

תקשיבי אני ממש אכלתי את עצמי שנים על זה

רק התחתנת, שחקי אותה נשואה 

דווקא בגלל שרק התחתנת!

אני מכירה מלא סיפורים כאלה על כלות ששכחו לכסות את הראש!

זה לא טבעי עדיין

מביאה תחושה טובה!

האמת ממש הוקל לי לדעת שזה קורה

חשבתי אני היחידה המוזרה

הסיפורים עד כה פשוט מעולם לא הגיעו אליי.. 

לי זה כמעט קרה פעמיים- יצאתי מהבית אבל קלטתי בזמן וחזרתי מהר

וזה היה חודש אחרי החתונה.

מלא פעמים שמעתי סיפורים כאלה.

חברה שלי עלתה על אוטובוס נסעה ללימודים (סמינר בית יעקב)

ורק כשהיא ירדה היא קלטה שהיא בלי כיסוי....

וזה היה כשכל החברות חיכו לה כשהיא חוזרת ללימודים אחרי החתונה...

זה הדבר הכי הגיוני שיקרה

(אני ממש פחדתי שזה יקרה לי אבל בסוף בכלל לא יצאנו מהבית בשבע ברכות כי התחתנו בסגר הראשון של הקורונה)

אבל כן קרה לי הרבה אחרי החתונה שיצאתי רק עם בובו, מזל שאני תמיד מעיפה מבט במראה בכניסה לבניין אז קלטתי את זה

(פשוט זה לא כזה מביך כי רק שכן אחד לא דתי ראה אותי, והבובו שלי מכסה כמעט את כל השיער)

באיזה קטע הם הלכו הביתה וסיפרו?

והנשים עוד דאגו לכתוב לך?

מה נראה להם!?

ברור שזה פאדיחת על שלא כיף לצחוק עליה גם עשור אחרי

@שושנושי

אני פשוט ממש בעד הומור עצמי/ שחור

❤️

אין על הומור שחור

אבל יש כאלה שעוד לא למדו לחיות עם זה,

תמשיכו את עושה את זה מעולה!!!!

מחסום.

כי לצחוק על פדיחה שלנו, זה בעצם להכיר בזה שאנחנו טועים ועושים פאדיחות.

אבל זו מיומנת נרכשת אם זה יעודד אותך. וגם כזו שאפשר לאבד, לצערנו

אבל לא הכל אבוד. תמשיכי לשתף ונצחק ביחד. זו התחלה טובה

גם לי יש ביקורת עצמית לא מאוזנת

כשאני מצליחה לצחוק על פדיחה אני מרגישה שניצחתי

זה מדהים

והנה התחלת

צחקנו פה ביחד🩷

מרגישה איזה באבא, אם היית מספרת היית חוסכת את הבושות

אז וואלה לא, מוותרת 

לא הייתי שורדת

איזה פעירות לרכל על זה אחר כך...

ואת נשמעת בשכונה חרדית הארד קור... 

גרנו שם לשנה אחת, לאחר מכן עברנו למקום אחר

סגנון אחר

פער של 360..

אני דוסית, פשוט לא גרה כיום בעיר כזאת 

שגם פאה בקושי מקובלת..

ומי שעם פאה תאמיני לי מזהים במרחק של קילומטר שזה לא טבעי 

שמירת עיניים וזה

תוהה רק איך קיבלתי מכמה חברות בשכונה הודעה כזאת של מה איך למה וכמה 

הבנתי שזה קורה להרבה.

לי זה קרה- כשהייתי עם בעלי😂

גם כמה ימים אחרי החתונה, זוג מתוק וצעיר בשכונה קטנה.. אחרי כמה ימים עם כיסוי ראש פעם ראשונה שקלעתי צמה בבית כמו שעשיתי כל התקופה שיצאנו.

התחלנו להכין משהו ותוך כדי קלטנו שחסר משהו, שאלנו בקבוצה של השכונה, הידד לאחת השכנות יש. אמרנו נלך אליה ביחד (מתוקים😍). היה קר אז לבשתי את הסוודר הענק של בעלי וזהו- הייתי נראית כל כך רגיל, כמו כל הדייטים האחרונים, שבכלל לא עלה על דעתנו שמשהו מוזר!

רק אחרי שחזרנו הצצתי במראה וקלטתי, כמה צחקנו... שלחתי לשכנה הודעה מתפדחת וצוחקת... (היא מתוקה, אמרה שמזל שהיא לא קראה לבעלה להכיר אותנו... כנראה היא קלטה לפניי😅).

איזה קטע

ועוד יותר מזה איך שניכם לא קלטתם

הכל קורע שיש!!!!!🤣

כל הגברים ידעו מזה? הם כולם מכירים אותך?

לא הייתי קוראת להם אברכים אם כן....

ומה זה שכולם ריכלו עלייך? דוחה ברמות

סתם זרקתי שכונה

תביני שמסיימים תפילה בבית כנסת ממש גודל כולם יוצאים בו זמנית

וזה בדיוק הזמן שירדתי למכולת

המכולת במרחק שני בניינים מהבית שלי ועוד כמה מטרים מהבית כנסת.

גרתי שם בילדות, ככה שכל המכרות השכנות כולן מכירות

וגם הגברים לצערנו מה נעשה

מסתכלים יודעים שזאת הבת של - התחתנה לפני יומיים (איך לא? גם החתונה מתקיימת בקרבת מקום..)

מסכימה איתך שרמת ההבנה שכולם מסתכלים גם אם הם הכי צולים שיש - זה מזעזע

זה שהם הולכים הביתה צוחקים עם האישה על חשבונם - נורא

אבל מה תעשי - אתה אנשים אחרים לא יכולה לחנך אותם 

או טראומה???

מה זה המוכרת במכולת חוטפת אותך לצד חחח

ממש סרט אימה

כי נראה לי שזה באמת יותר לא נעים בסביבה חרדית

חבל שלא היה לך תספורת עד הכתפיים לפחות היו חושבים שזה פאה..

לקרובת משפחה שלי ממאה עשרים ממש הילד שלה הפיל לה את המטפחת באמצע ארוע משפחתי באולם מול כולן..והיא עם קרחת..וזכרת כמה היא נהייתה אדומה

באמת מבינה את הבושה שלך

ולא נעים לדעת שכולם צוחקים ומדברים עליך

בתכלס חושבת שאחרים לא באמת מחזיקים דברים שקורים לאחרים בראש כמשהו יותר מדי תופס מקום

גם כשאני נזכרת בקרובת משפחה בעיקר אני מזדהה ומבינה לליבה

לא צוחקת או מזלזלת בה

יכל לקרות לכולנו

גם לי יש סיפור דומה שגיסי בא אלינו בהפתעה עם הכלה החדשה לשו ופתחתי להם ודברתי איתם בסלון בנחת...ולא משתי לב שאני רק עם חצי בובו בלי מטפחת..חח

פעמיים..

בבוקר שאחרי החתונה קפצתי לאחותי לקחת משהו ששכחתי באולם והיא לקחה בשבילי. אני דופקת בדלת בשיא התמימות, גיסי פותח לי, מתחיל להתפתל ולמלמל משהו מוזר ונעלם לקרוא לאחותי... אחותי הסבה את תשומת ליבי שאני בלי מטפחת.

ועוד פעם כשהייתי כלה ממש טרייה, נראה לי שזה היה במריבה הראשונה שלנו. בעלי פגע בי נורא, שהייתי חייבת לצאת מהבית ולנשום אוויר ולא להיות לידו. אז פשוט יצאתי בוכה מהבית, הלכתי חצי רחוב ופתאום אני קולטת שאני בלי מטפחת. מצאתי איזו כניסה שהתחבאתי בה, והתקשרתי לבעלי כולי בוכה, עצבנית ולא יודעת מה לעשות עם עצמי- להתחנן שיביא לי מטפחת מהבית.

איזה מרגיז גם להיות עצבנית עליו וגם לבקש ממנו טובה

נוהגים אצלנו לפני פגישה ראשונה שעושים פגישה מסביב שולחן בין ההורים של החתן והכלה

הפגישה הזאת הגיעה גם אחות החתן.

אנחנו מפטפטים נכנס איזה בחור מזוקן ומתיישב

חשבתי אח שלו או בעלה של האחות

וככה ממשיכים לפטפט.

לפני הפגישה שולחים לצד השני תמונה של המועמד

צד הבחור שלחו תמונה שלו מחתונה בגיל 15, הוא היה נראה על הפנים אבל סיפרו עליו כל-כך הרבה גדולות ותשבחות שזה ממש הפסד לא להיפגש

בקיצור מפה לשם אומרים לנו לכו דברו טיילו באיזור ותחזרו כשבא לכם

ואני כזה ברוב טפשותי, לא קולטת

אומרת להם אבל איך אמצא אותו????? פשוט לא קלטתי שהוא יושב מולי

ככה זה שחוסכים בתמונות ושולחים תמונה משנת תרפפו ומצפים שירצו להתחתן עם המתבגר שנראה בן 13..

עד היום אגב חמותי מעצבנת אותי, זה לא עובר ולא משתפר 🤣🤣🤣

הרי היא בת העולם הבא

בזכות שמצחיקה את יושבות הפורום ומעלה חיוך על פניהן

ככתוב: כל המצחיקה אישה אחת, קונה לה פרקליט אחד. (ספר דברי הרבנית, שם)

הם שלחו תמונה מגיל 15?

מה היא חשבה לעצמה?😂

והוא היה בן 22

תביני את ההבדל!!!!!!!!!!

הזוי לגמרי 

אני מסתובבת בבית בלי כיסוי ראש בדכ. חמותי אישה צדיקה כפרה עליה לא מעלה בדעתה שקיים כזה דבר😅

באחד הביקורים שלה אצלינו היא נזכרה ששכחה משהו וחזקה לקחת.. אני כהרגלי העפתי את הכיסוי בשנייה שהיא יצאה מהבית.

עכשיו לקטע המביך ממש - יש לנו ליד הדלת חלון זכוכית שאפשר לראות דרכו אבל אנחנו מקפידים לנעול את השער בחוץ וגם אם הוא לא נעול אנשים לא מגיעים אלינו בלי להודיע מראש.

בקיצור - פתאום אני קולטת שהיא דופקת לי על החלון ומציצה פנימה ואני עם קוקו🤪😅

היא נכנסה עם יד על העיניים לקחת את מה ששכחה וברחה🫣

להביך אותך.

היא חשבה עלייך בסיטואציה הזאת.

לא יודעת, ככה אני חושבת. 

אני מגדרת בפדחתי

מאמצת את זכרוני

מתאמצת ומנסה

אך יוצאת עם תבוסה

לא מצליחה להזכר בפאדיחה משעשעת

או מזעזעת

לא יודעת אם מדחיקה

או שאני פשוט לא אישה מצחיקה

ואם גירדת בפדחת ולא נזכרת, אולי כדאי לנסות להוריד את המטפחת..?

ואם גם אם לא תמצאי, רוצי מהר לעשות אחת ובואי תספרי

שכן לא לעשות פדיחות מצחיקות זו אחת מג עבירות שבספר דברי הימים של הרבנית כתובות 

בקיצור היינו בטיול עם המשפחה של בעלי וישבנו לאכול במקופ שלא היה נוח ככ וחלק שם היה בוץ.. בקיצור, רציתי לעבור למקום שבו נטלנו ידיים ואז עברתי ליד גיסי ובדיוק היה שם קטע מחליק עם בוץ ויצא שתפסתי בגיסי כדי לא ליפול..

והוא היה כזה בשוק ולא ידע איך להגיב

אחרי כזה סיפור תקשיבי את אלופה שהצלחת פשוט להמשיך הלאה

אני פשוט תקועה בשלילי של עצמי

חלום להיות ככה זורמת!!!

ברור שבאותו רגע זה מפדח

אבל סיכוי ככ גדול שהוא בכלל לא זוכר את זה, עובדה שגם לי לקח זמן להזכר בזה..

בסוף כולם הבינו שם את הסיטואציה. היה מחליק, החלקתי, תפסתי את הדבר הכי קרוב כדי לא ליפול. 

זהו. ברגע שאני מבינה שאין מה להתקע על זה, אף אחד לא יתקע על זה

זה והקודם

בשניהם זה שנמע גרוע 😂😂😂😂😂😂

אבל זה היה מצחיק.

עשיתי אבובים בכנרת עם כל המשפחה של בעלי.

אז כדי שלא יעוף לי הכס''ש, הייתי עם כובע ים ומשקפת 🤣

אני לא אגיד שכל השיער היה מכוסה כל הזמן, אבל זה היה דקה לסדר את זה בחזרה..

וואו, זה היה כיף ברמות.

שבת אחת היינו אצל חמותי.

הגיעה מוצ"ש. לבשתי מעיל.

אנחנו עומדים לצאת מהבית שלהם. אני משוחחת קצת עם חמותי.

שמה ידיים בכיס של המעיל. מרגישה שם איזו ממחטה. מעניין.

ממשיכות לדבר.

אני מוציאה את הממחטה.

זה 

היה

עד

טהרה!!!

שאין לי מושג עד היום איך הגיע לשם.

לא נראה לי שלמישהי ביקום זה קרה. אולי ביקום מקביל שבו יש רק פדחניות כמוני

ברווקותי

עולה במדרגות הבייתה ושרה בקול שיר שהמצאתי באותו רגע. כשאני מגיעה לקומה, קולטת את השכן עומד ומחכה למעלית, כשהוא שומע את כל החרוזים המטומטמים שלי. במקום לשתוק ולעשות את עצמי לא יודעת מי זימר, צעקתי "אימל'ה!!" חחחח

גדולללל

קרה לי דומה 

עשיתי בייביסטר לקרובת משפחה, ושרתי בבית בקולי קולות, כולל נסיונות בלתי נלאים לעלות כמה שיותר טונים ולשיר בקול גבוה

זה היה בית קרקע ושמעו אותי גם מבחוץ,

פתאום בעלה הגיע, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי מבושה כי אני לאיכולה לברוח זה בייביסטר..

חחח בקיצור עמדתי באיזה חור ליד הארון, והוא הגיע לשם כולו מחוייך אמר ששכח משו ועכשיו הולך

ועד היום כשאני רואה ממש לא נעים לי

בושוווותת

שגברים בכלליות פחות מתעסקים במה קרה ולא כ"כ מתעמקים בכל דבר,

יש מצב שהוא בכלל לא שם לב

הוא הגיע מחוייך וראה אותי עומדת בצד מנס להתחבא

חח וואי זה היה מביךך

בשנים האחרונות לא ככ קורות לי פדיחות.

בעיה...😆

כבחורה היו הרבה!

פעם גיסי הקדוש והדוס-אש מחץ החזיק את אחיין שלי

וכשהם התכוונו לצאת,  באתי לנשק את האחיין המתוק בן השנה שבדיוק הזיז את הראש...

כן, כן. נישקתי את הזקן שלו בחמימות רבה! 🙈🙉🙊

היו כמה שניות של שקט,

ואמא שלי הגאונה מלמלה משהו כמו "מה יש אתם כמו אחים" ורק החמירה את המצב.

אח"כ פשוט הלכתי לי למות בשקט בחדר...😂😂😂

יוואאוווווווווו

תקשיביייייי

שימחת אותי ממש!!!!!!

כמה צחקתייייי

תודה תודה תודההה

שומרת במקביל על שתי כיתות שלא ככ אפשר לסמוך עליהן לצערי..

פתאום אחת חביבה רוכנת לעברי לשאול שאלה

ו... הופס.. כמעט מקיאה עליה.

הצלחתי לרוץ איכשהו לכניסה ולחכות למורה שצעבור כבר מהר במסדרון.

צועקת לה 'צריכה להקיא'! ורצה לשרותים

מבחן בתיכון והריון, די נו, באיזה גיל היא התחתנה??

יש בלי עין הרע פאדיחות

אחת עסיסית בהחלט

אני וחברה הכי טובה שלי שידכנו את גיסי ואת השכנה שלה.

הם התחתנו כשהייתי בתשיעי, וביופ שישי שלפני השבת חתן הם היו בעיר אבל בבית מלון אז הזמנתי אותם לצהריים.

אנחני יושבים אוכלים, אני עם בטן ענקית, על כסא כתר, גיסי יושב דוח מולי, פתאום הופ ואני נותחת באלגנטיות, אשכרה שברתי את הכסא מרוב משקל, הוא לא עמד בעומס 🤣🤣

אוי אוי אוי

איזה אסון

בטח רצה להתחבא מאחורי הוילון

ברוך השם  ששרדת כדי לספר

וביחד איתנו לקרקר

אם לא היית בהריון אולי גם מצחיק איך שנעלמת לו פתתאום

או פשוט סליחה שאומרת..לוקחים מהצ'קים שהביאו לכם מראש

אפשר להתיעץ עם עו''ד מה אפשר לעשות אבל ברור לי שאתם לא יכולים להמשיך ככה לספוג זה מממש מתסכל

מממש

תמיד צריך לקחת את כל הצ'קים מראש!

וכמו שכתבו לך למטה, יש עוד כללים שצריך להקפיד עליהם מראש כמו לקחת ערבים ותלושי משכורת. לפי החוק אפשר לקבל את הכסף ישירות מהמעסיק שלהם.

מציעה לכם להתיעץ עם עו"ד לפני שאתם משכירים את הדירה בפעם הבאה…

ולבטח את עצמכם. יש סיבה שדורשים ערבים או ערבות בנקאית וכדו'.

שווה התייעצות עם עו"ד אם אתם לא מבינים בתחום.

מקווה שיסתדר במהרה על הצד הטוב ביותר!

ואגב, לא מבינה בזה אבל צ'קים חוזרים הם לא סיבה לערב הוצאה לפועל? 

זה מאוד מסבך את בעל החשבון, עוד לפני ההוצאה לפועל

הם לא יכולים במשך שנים להחזיק כרטיסי אשראי, לקחת הלוואות בנקאיות ועוד

ולהשכיר רק עם ערבות + הוראת קבע

אתם צריכים לבטח את עצמכם.

בחוזה הבא תקחו עורך דין שיקח את כל הפקדונות הדרושים.

יש חברות כמו ויצ'ק שעושות בדיקות מקיפות על הדיירים ומבטחות אותכם במצב שלא משלמים שכירות.

צ'קים שחוזרים אפשר לקחת להוצאה לפועל אחרי התראה. תגידו להם שאם לא ישלמו עד תאריך מסויים אתם פונים להוצאה לפועל.

להשכיר פחות ממחיר השוק. לדעתי גם לפחות שיכסה את המשכנתא

קודם כל גשו לדירה לשוחח איתם ותראו לאן הרוח נושבת

בנוסף להבא תבקשו תלושי שכר + ערבות בנקאית

ותכתבו בחוזה שבמידה ולא ישולם שכד יותר מחודש אחד,יש לכם זכות לפנות את הדירה (לא יודעת כמה זה חוקי אבל ירתיע)

והאמת, אם לא משלמים - הייתי מפנה להם את החפצים ומוציאה אותם.

שיסתדרו על חשבון מישהו אחר

זה דטרש מידה מסוימת של אכזריות, נכון, אבל אתם מפסידים מזה. אז הייתי שולחת את בעלי לפנות את הדירה ולהחליף מנעול כשהם לא נמצאים. ושיסתדרו עכשיו.

לא ישלמו שילכו להורים

תופעה שצריך להוקיע

שוב, כתבתי מה אני הייתי עושה

הפותחת לא חייבת לקיים אבל זו דעתי

אפשר לפתוח בקשה לפינוי צושכר אבל זה יימשך נצח. רק בכח לפעמים זה עובד🤷

מהקיץ הם לא משלמים כבר.. יכלתם כבר לפתוח הליכים לפינוי

חבל שאתם מחכים עם הדברים האלה. ברגע שלא משלמים חודש אחד, ישר לטפל בזה ולא להאמין לטוב ליבם של אנשים. מי שחשוב לו לשלם פונה מעצמו לבעל הדירה ומבקש ארכה ומתנצל

נראה לי שהם נקלעו לסיטואציה שקשה להם להתמודד

אבל

זה עדיין לא אומר שאתם צריכים לרחם עליהם ולנהוג כלפיהם בסלחנות

כואב הלב

מקווה שתסתדרו איתם במהרה ושיעזבו את הדירה

לשוכרים הבאים תדרשו:

1. תלושי משכורת - 3 חודשים אחרונים

אם השכר נמוך פשוט אל תשכירו להם.

2. דירוג אשראי של השוכרים, אם הדירוג נמוך כנראה שהם לא עומדים בתשלומים ובהתחייבויות

3. צ'קים לשנה קדימה

4. צ'ק ערבות של קרוב משפחה בגובה 3 חודשי שכירות

בהצלחה!!!!

תמיד הייתי רזה בלי להתעסק עם זה בכלל

ממש מבאס וגם מבלבל אותי האם לעשות שינוי במניעה או לא

מניחה שקשור להורמונים.

אבל בהחלט יכול להיות קשור לגיל וריבוי הריונות

האמת שתמיד מנעתי בלי הורמונים

פעם ראשונה שמונעת עם הורמונים (בתחילת הנישואין כן לקחתי קצת הורמונים אבל לא תקופות ארוכות ככ)

אני מצטרפת לבאסה שלך על המשקל

גם אצלי אני חושבת שזה תוצאה של שינויים הורמונליים (הפסקת הנקה)

ובלי שום שינוי באורח החיים פשוט עליתי ועליתי ועליתי

וכמה שניסיתי לעצור את העליה לא הצלחתי.

ועכשיו תקועה במשקל גבוה ולא יודעת מה לעשות עם זה...

יש שם מלאאא עדויות מנשים שעלו ועלו ועלו בגלל ההתקן

הרופאים מכחישים קשר (מעניין למה... 🤨) אבל נשים מספרות שהורידו את ההתקן ותוך זמן קצר ירדו שוב

אני קיבלתי החלטה להוריד

יש לי תור ביום ראשון

והולכת להעיף את זה ממני בעז"ה (אלא אם כן בעלי ישכנע אותי שלא במהלך השבת 😉)

ההתקן מעולה לי בכל בחינה אחרת

אבל המשקל זה ממש משמעותי

במיוחד שאני רוצה בבוא היום להוציא ולהיכנס להריון

לא יכולה להתחיל הריון באובר משקל!!

אצטרך לחשוב מה לעשות בתקופה הקרובה

לא כ"כ באלי לשים התקן לא הורמנלי בגלל ההסתגלות וגם המחיר

אבל אולי אין ברירה..

לי היה תקופה והיה די סבבה

הדבר היחיד שהתבאסתי זה מחזורים קצת יותר קשים וכואבים.

לדעתי זה שווה

בכללי אני נמנעת מאוד מהורמונים מלאכותיים

ניסיתי תקופה גלולות הורמונליים ופשוט הפכתי להיות מפלצת בלתי נסבלת

אז הפסקתי.

ואגב לגבי מניעה,

אם יש מחזור קבוע אני חושבת ששווה לנסות שמ"פ

היה בסדר גמור

רק היה קשה לי המחזור כל חודש למרות ההנקה

לכן הפעם שמתי את מירנה ואין מחזור

הוא כבר בן שנה וחצי ולא יונק

המחזורים שלי מאוד קבועים ובעיקרון אני יכולה למנוע בשמ"פ כי אני מאוד מודעת לגוף ויודעת בדיוק מתי אני פוריה

הבעיה שזה מקצר מאוד את הימים שאפשר להיות יחד

ואם כל חודש יש וסת ועוד כמעט שבועיים עד למקווה ואז זהירות עד הביוץ וכמה ימים אחרי.. כמה ימים נשארו..?

למשל אם לקחת אנטיביוטיקה? זה משפיע על מיקרוביום הקיבה וגם בין היתר על משקל ...

האם את חיה בסטרס לאורך תקופה ארוכה זה גם משפיע ועוד ועוד

צריך להבין יותר רקע בשביל להבין למה זה קורה לך

באמת שאני לא יכולה להצביע על שום שינוי שעשיתי בתקופה

מעבר לזה שאני כל שנה עולה בגיל 😉

ועשיתי בדיקות דם מקיפות והכל היה תקין

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי

זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

וחוץ מזה כשהם קטנים זה יותר קשה

כשהוא יגדל אפילו קצת זה כבר יותר קל

ולדעתי בילדים הבאים קצת יותר קל כי קודם כל הגדול קצת מעסיק את השני

וגם יש לך יד נוספת, נגיד את צריכה משהו מהשולחן את מבקשת עזרה מהגדול שיביא לך (כמובן אם הוא זורם חח)

אז לא נהיה יותר קל, אבל זה לא הקושי הנוכחי כפול שתיים.

אבל- גם כשהם גדלים הקושי פוחת, וכשהגדולה הייתה בת שנתיים הרגשתי שאני מסוגלת לעוד הריון

וגם עשיתי תהליך מאוד משמעותי עם ההורות שלי, לקבל את זה שהחופש שלי הלך ושהורות זה אתגר ועכשיו עם שניים הרבה יותר קל לי ממה שהיה לי עם אחת לפני התהליך שעשיתי...

לכל אחד יש כוחות אחרים, וגם התינוקות שלהם אחרים.

יכולה לומר לך שאם הבת השמינית שלי הייתה הבכורה - הייתי מרגישה כמוך... אבל ה' בירך אותי בילדים רגועים בהתחלה וגם בלידות קלות בהתחלה.

אם את מרגישה שאת קורסת, כנראה שהילד שלך יחסית קשה לגידול, אז אל תשפטי את עצמך❤️

ובינתיים תנסי לבדוק איך את יכולה לא לקרוס ואיך אפשר גם לעזור לילד שלך, שיהיה קל וכיף יותר לגדל אותו...

נראה גדול מאוד,

ואם הקושי גדול, לא נראה שאפשר לעבור את זה שוב.

תזכרי באתגרים שהיו לך פעם, תנסי להיזכר בתחושות.

הפעם הראשונה שנסעת בתחבצ לבד

הפעם הראשונה שעשית בגרות

הפעם הראשונה שעלית על ההגה..

כרגע הקטן שלך תינוק ממש, כדאי להשקיע את האנרגיות בלהבין האם ניתן, ואיך ניתן להקל עכשיו, ולא להתעסק באיך עושים זאת שוב

זה שיש כאלה שיולדים צפוף, זה לא הסטנדרט, רוב העולם החופשי שמתכנן ילודה, לא בוחרים ללדת במרווחים קטנים וזה מעיד שאכן לגדל ילד דורש הרבה משאבים ולא מהר נכנסים להרפתקה הזו שוב.

הבדל נוסף הוא כשיש כבר גדולים אז גם מקבלים הרבה פידבק על חווית ההורות מעבר לחיוכים וזה גם נותן כוחות לעוד.

(למשל תהליך שעושים עם ילד והתהליך מצליח, זה מאוד מחזק)

להרגיש קושי ענק עם תינוק קטן

חלק מהאנשים שמביאים ילדים צפופים קורסים/ חיים בהשרדות

יש נשים שמוכנות להיכנס לסחרחורת של חיים סביב ילדים ולידות

ויש שלא

הסטנדרטים והציפייה מהחיים

יכולים להיות שונים מאוד מאישה לאישה

כדאי לך לתכנן את החיים ככה שיתאימו לרצונות והצרכים שלך ולא לפי מה שמתאים לאנשים אחרים 

שילד ראשון היה קשה מאוווווד

זה שינוי כל כך גדול מכל מיני בחינות

וגם התינוק שלי לא היה תינוק הכי קל ונוח

היום עם 5 ילדים אני לא מרגישה ככה!

לעיתים נדירות אני מגיעה לקצה אבל זה בדכ בשילוב הרבה דברים יחד.

למדתי להתאים את החיים שלי למצב הזה, אמא לילדים

זה לוקח זמן אבל אפשרי.

גם אני הייתי בתהייות האלה

והייתי עם יחסית ילד נח מאוד, הרבה עזרה ועדיין הרגשתי חנוקה ממש וקורסת גם פיזית ונפשית

לקח עבודה עצמית להבין שאני לא כמו אלה שמביאות צפופים  ( אולי בעתיד, מי יודע ) ואולי גם יהיה לי פחות ילדים ממה שחשבתי

בפועל רק שהוא היה בן שנתיים יכלתי לחשוב על עוד הריון ולקח עוד כמה חודשים עד שהיה לי אומץ להפסיק מניעה.

לדעתי המעבר לילד ראשון קשוח ממש

גם פעם ראשונה שהגוף עובר את הכל וגם פתאום את כבר לא "חופשייה" וצריך להסתגל לאמהות.

לא ציינת דכדוך וכו' אבל יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

לי היה התפרצות אחרי הלידה של חרדות וגם דיכאון קל וזה היה חלק גדול מהקושי ( אומרת את זה במבט לאחור )

את עובדת?

מניקה?

ישנה טוב? מתאווררת?

תנסי קודם כל לחפש את הנקודה של הקושי ולתת לה מענה. יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

אם מאוד קשה לך לא חייב לחשוב על זה עכשיו. אפשר להשאיר את המחשבות האלה לזמנים אחרים

אני יכולה לומר שלא סבלתי בכלל ב"ה בילד הראשון. אז יש גם חוויות כאלה. ואיך עוד? כי באמת רציתי מזה עוד, אבל אז כן הגיע קושי ועצרתי

ממרחק של שנים יכולה לומר שהשנים הראשונות באמת הכי קשות אבל בדיעבד במחשבה שלי היה לי עדיף הקושי בשביל שניים ולא להישאר עם אחד כי הגיע שלב שהם מעסיקים אחד את השני וזה משמעותי אבל באמת רציתי את זה. וגם הקלתי על עצמי ככל הניתו

חיבוק❤️

לרעש אפשר לקנות אטמי אזניים

כי אם כן, אז מן הסתם האחים שלה הולכים לישון לפניה, ואז לכאורה אמור להיות לה שקט...

בכל אופן, נשמע שהצעתם לה את כל הפתרונות האפשריים, והיא סירבה. אז נשמע שיש כאן משהו עמוק יותר מזה...

עשיתם לה אבחון מסודר למחוננות ובכלל? יש לכם עם מי להתייעץ עליה?

אבל יש לה הרבה מאפיינים ושני ההורים שלה מחוננים, כך שזה מאוד סביר.

איבחון יתן משהו בגיל כזה?

יש הרבה חפצים/ צבעים?

צורך ב"שקט" זה בעצם צורך בהפחתת גירויים,

לאפשר למוח לבצע עיבוד נתונים בלי העמסה של עוד ועוד מידע.

כדאי להציע לה להקשיב להרפיות ודברים מהסוג הזה, זה גם ממסך את הרעש, וגם מאפשר שחרור.

מה יש מתחת למיטת גלריה? אולי אפשר לסגור שם עם וילון ולשים שטיח עם פוף שהיא תוכל לקרוא שם ואז זה סוג של "לקרוא במיטה"

אפשר לנסות לארגן לה באחד החדרים פינת קריאה משלה, עם נוחות של מיטה, גם בלי לישון שם את שנת הלילה (לישון לבד יכול להיות מפחיד בגיל הזה, זה לא אומר שאין לה צורך ב"שקט",

אלא שזה לא הפתרון הנכון לה כי זה מתנגש עם עוד צורך שקיים אצלה)

וגם כמו שהגבתי בשרשור ההוא,

לשקף לה מה היא מרגישה.

לאמירה "הם עושים לי רעש" לא לענות בסגנון של "אבל זה החדר שלהם מותר להם"

אלא לענות, אנחנו מבינים שזה מעמיס עליך ואת רוצה שקט מצד אחד, מצד שני לא רוצה להיות לבד/ רוצה להיות במיטה. זה באמת קשה כשרוצים גם שקט וגם להיות במיטה ואין שקט בחדר. אבל זה החדר שלהם גם והם צריכים להתלבש.

יש לך רעיון מה יעזור לך?

אם היא מתעקשת אז לומר, אני מכבדת את הבחירה שלך לקרוא במיטה. אני מצטערת אם יהיה לך רעש.

אם תרצי לדבר על זה/ לחשוב יחד על פתרון, אני כאן בשבילך. (ולהמשיך את השגרה עם האחים כרגיל. ההבנה לסיטואציה לא מנהלת אותך מבחינת ויתור על הצרכים של השאר, אבל כן מאפשרת חיבור לתחושות שלה)

פתרון שכדאי לשקול אם לא מפריע לך,

לאפשר לה לקרוא במיטה שלך/ בחדר שלכם על פוף או משהו, יש משהו מאוד מנחם ועוטף להיות קרוב למשהו של ההורים, גם אם הם לא בחדר באותו זמן.

אפשר גם שמיכה/ בגד שלך.

כן גם בגיל 5 יש בזה משהו מנחם, לא רק בגיל שנה..

בזמן שהאחים שלה הולכים לישון בחדר, מן הסתם את איתם, לפי הפתרון שהצעת היא אמורה להיות לבד בסלון?

אם כן אני חושבת שאני יכולה להבין למה היא לא התחברה לרעיון, אל תשכחי שזה שהיא יודעת לקרוא לא אומר שהבשלות שלה היא כמו גיל 7,

ובגיל 5 זה הגיוני שפחות אוהבים להיות לבד בשעות החשיכה.

אפשר להקדים את ההתרגעות לשעות האור. כלומר לאפשר לה חלון זמן אחרי הגן שבו היא נרגעת, ואז בשעות הערב היא כבר פחות מוצפת מכל ענייני היום.

בכל אופן, אם היא מתעקשת להיות איתכם בחדר ילדים, אפשר להציע לה להניח עלייך ראש, או להתכרבל עם אח קטן במיטה שלו, אם זה לא מפריע להרדמות,

אוקסיטוצין יכול לסייע לשניהם.

(לה להירגע, לו להירדם, לא תמיד זה עובד, לפעמים זה מפריע, אבל כדאי לבדוק)

בכללי (בלי קשר למה שתיארת) תזכרי שהיא עדיין ממש קטנה.

לפעמים קל לשכוח את זה כי היא חכמה מאוד ומבינה דברים לעומק וגם יש לה שני אחים שקטנים ממנה אז התחושה היא שהיא ממש כבר גדולה.

זה באמת מרגיש כמו שקט במובן של פחות גירויים.

המיטה שלה בצבעים רגועים ואני משתדלת לסדר לה, אבל היא אוהבת לשמור בקצה המיטה חפצים שלה (יש לה מגירה ובכל זאת היא אוהבת) אז המיטה לא לגמרי ריקה מגירויים.

הרפיות זה רעיון טוב, ננסה

ניסיתי לסגור מתחת לגלריה, הילדים לא התחברו. אני אנסה באמת לסדר לה פינת רוגע שוב.

נתת הרבה רעיונות טובים, תודה

באמת חשבתי שהיא לא תרצה להיות לבד, אבל אלה הםתרונות שחשבתי עליהם כדי לתת לה שקט.

ואני תמיד מזכירה לעצמי שהיא רק בת חמש 😅 אז מקווה שאנחנו נותנים לה את המקום להיות קטנה

אולי לקנות לה אוהל?

אולי היא יכולה להיות בשקט בחדר השני ואחר כך לישון בחדר עם האחים?

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות