אני גרה בישוב שצריך לקבוע תור למקווה.

ומאוד מקפידים שנשים לא יפגשו.

פעם אחת היתה לי טבילה בשבת.

הייתי ראשונה בתור והגעתי קצת מוקדם.

המקווה היה סגור, אז חיכיתי בחוץ. (במקום שלא כל העולם רואה).

מישהי מתקרבת, חשבתי שזאת הבלנית.

אבל זאת הייתה עוד מישהי שהגיעה לטבול והתבלבלה בשעה.

אנחנו ממשיכות לחכות ומגיעה אישה שלישית.

רק אחר כך הגיעה הבלנית.

היה ממש מצחיק.

מקוה שלא הלשנתן ושאת משרתה לא הפסידה

ישר כח שכתבת בתי, יש לך נק זכות אצלי  על השיתוף הראשון

קרה לי שקבעתי עם הבלנית, טבילה אחרי לידה, ובגלל התינוקת הצרחנית יצאתי קצת מאוחר מהבית, והייתי בלחץ שאני מאחרת.

בסוף הגעתי בכמה דקות איחור, אבל לפנייה, אז שלחתי הודעת הרגעה לבעלי ש ''הבלנית עדיין לא הגיעה''

ו... בטעות שלחתי לבלנית🫣

היא בטח חשבה שכתבתי את זה כשלילה, ודווקא בעיני זה היה טוב כי לא איחרתי😅

במיוחד כשאין אפשרות למחוק אצל כולם

פדיחה היסטרית!!!!!🤣

בעבודה

היא טמטמה אותי פשוט ונראה לי גם סיפרתי את שנה שעברה

לא יכולתי איתה כבר

ושלחתי לבעלי הודעת sms "היא עלתה לי על כל העצביםלא עברה דקה והיא באה אליי רוצה להבין איך אני מעיזה לכתוב עליה כאלה דברים

התייבשתי חייבת לציין

אבל גם אמרתי לה, תבדקי עם עצמך מה קטרה אם את מביאה אותי לרמות כאלה 🤷

"היא עלתה לי על כל העצבים"

אמרתי לה בצורה יפה אבל היא הייתה בלתי נסבלת, לא רק כלפיי, תמיד אבל תמידדדדד יש לה מה להעיר לצעוק ולהתצבן.

היא לא נשארה מנהלת לעוד הרבה זמן ובמקביל גם העובדות לא החזיקו איתה מעמד.

וכן... קשה לי לשמור בבטן

אצלנו חלק מהסטייל במקווה זה שמחכות 20 נשים בתור למקווה

נשמע חלומי שכל אחת מגיעה ולא כל השכונה יודעת שהגעת.. 

הייתי כמה חודשים אחרי החתונה וטבלתי בליל שבת בשכונה בירושלים (היינו אצל ההורים שלו). אני רגילה לישוב שקובעים עם הבלנית וכל אחת טובלת לבד, אבל בליל שבת שהזמן קצר וגם עיר- מסתבר שזה ממש המוני.

בקיצור, הלכתי איתו לבית כנסת ומשם למקווה הצמוד. אני רגילה שמחכים לבלנית ואז היא פותחת את המקווה. מחכה ומחכה בחוץ והיא לא מגיעה. לאט לאט מצטרפות נשים וכולן מחכות יחד איתי (כנראה חשבו שנעול כי אני מחכה בחוץ). בסוף איזה מישהי אומרת מה קרה? ודפקה על הדלת. הדלת נפתחת ואני חוטפת את שוק חיי. מיליוני נשים כבר בפנים מחכות בתור ומלא בלניות ובורות טבילה (אני כאמור רגילה לאחת).

פשוט התפדחתי מכל הנשים שחיכו בחוץ בגללי....

התארגנתי לצאת לאסוף את הגדולה מהמטפלת. סידרתי שיער, אספתי, שמתי סרט מונע החלקה ואז התינוק התחיל להתלונן. סידרתי מהר את המנשא, שמתי את התינוק ויצאתי מהר לפני שהוא יבכה.

רק כשהייתי באמצע הדרך קלטתי ששכחתי לשים מטפחת מעל הסרט. בתושיה רבה בדקתי מה יש בתיק וכך הסתובבתי ברחובות העיר עם חיתול בד על הראש.

כמעט נחנקתי מהתה ונאמר לעולמי די

אכן תושייה בסיום העלילה, אנוכי הייתי נכנסת לתוך ברזייה 

אני צוחקת בגללך באמצע הנקה😅😅😅

אם התינוק יקום את מגיעה להרדים🙈

ביום הראשון ללימודים. כל הלחץ לתקתק את הילדים, יוצאת עם סרט נגד החלקה בלי מטפחת.. בכניסה לבית ספר, מלא הורים רעש והמולה- בעלי בא לצלם אותי עם הילדים על השער בלונים רואה שאני בלי מטפחת..

ברחתי לאוטו, וגיליתי שהמפתחות, הפלאפון התינוק קטן נשארו אצל בעלי, ואני תקועה באוטו.. מצאתי חולצה של הבת שלי שנשארה באוטו, שמתי על הראש וחמקתי דרך שבילים צדדיים הביתה לשים מטפחת..

בעלי הלך לתפילה עם 'שוימר' (נוהגים אצלנו לא ללכת לבד בשבוע של השבע ברכות אלא רק עם ליווי או זוגית..)

אני מחליטה להכין ארוחת בוקר גרנדיוזית אבל חסר לי משהו, בקטנה

אומרת לעצמי שני בניינים ממני המכולת

רגע נרד

אנחנו גרנו באותם שנים בשכונה הומה אדם במיוחד בבוקר אחרי תפילת שחרית

אני מתארגנת עם הבגדים הכי יפים שלי, בכל אופן יומיים אחרי חתונה

מסתכלת במראה, מסדרת את השיער יפה ויורדת לי בטבעיות למכולת.

במכולת פגשתי כל-כך הרבה אנשים מוכרים

אל כל האברכים שקונים את הלחם והחלב כדי לשלוח את הילדים

את הנשים האלה שרק ירדו בריצה לקנות לילד את הלחמניה לבית ספר

המוכרת שגרה בשכונה קלטה אותי דחפה אותי לשירותים מתקשרת לבן שלה שיביא מטפחת מהמגירה, אוי הפדיחה באותם רגעים.

אז ככה הלכתי לי הביתה עם מטפחת מטונפת של אישה בת 100..

בושות שלא מהעולם הזה.

כל האברכים כמובן מספרים לנוות ביתן את הפדיחה שהייתה לאותה שושנה..

הן כמובן חייבות לכתוב ולשתף בכמות הצחוקים שצחקו בבית

עד היום צוחקים איתי על זה שהנס היחיד שלי הוא שלא הסתפרתי (יש אצלנו כאלה שנוהגים להסתפר 0-0-0-0-0-0)

בעלי רצה לרצוח אותי, טוב שהתבייש להגיד את זה 

אבל עדיין קורע 🤣

מקווה שאתם בשלב בו אתם מתלוצצים על העניין

ועדיין בשלב שלא מדברים על זה

זה כואב מידי

פדחני מידי

יותר מידי בושות

זה פשוט תקוט אי שם בתיבת פנדורה 

היום זה עולה כזה מצחקקים ויאלה הלאה

תקשיבי אני ממש אכלתי את עצמי שנים על זה

רק התחתנת, שחקי אותה נשואה 

דווקא בגלל שרק התחתנת!

אני מכירה מלא סיפורים כאלה על כלות ששכחו לכסות את הראש!

זה לא טבעי עדיין

מביאה תחושה טובה!

האמת ממש הוקל לי לדעת שזה קורה

חשבתי אני היחידה המוזרה

הסיפורים עד כה פשוט מעולם לא הגיעו אליי.. 

לי זה כמעט קרה פעמיים- יצאתי מהבית אבל קלטתי בזמן וחזרתי מהר

וזה היה חודש אחרי החתונה.

מלא פעמים שמעתי סיפורים כאלה.

חברה שלי עלתה על אוטובוס נסעה ללימודים (סמינר בית יעקב)

ורק כשהיא ירדה היא קלטה שהיא בלי כיסוי....

וזה היה כשכל החברות חיכו לה כשהיא חוזרת ללימודים אחרי החתונה...

זה הדבר הכי הגיוני שיקרה

(אני ממש פחדתי שזה יקרה לי אבל בסוף בכלל לא יצאנו מהבית בשבע ברכות כי התחתנו בסגר הראשון של הקורונה)

אבל כן קרה לי הרבה אחרי החתונה שיצאתי רק עם בובו, מזל שאני תמיד מעיפה מבט במראה בכניסה לבניין אז קלטתי את זה

(פשוט זה לא כזה מביך כי רק שכן אחד לא דתי ראה אותי, והבובו שלי מכסה כמעט את כל השיער)

באיזה קטע הם הלכו הביתה וסיפרו?

והנשים עוד דאגו לכתוב לך?

מה נראה להם!?

ברור שזה פאדיחת על שלא כיף לצחוק עליה גם עשור אחרי

@שושנושי

אני פשוט ממש בעד הומור עצמי/ שחור

❤️

אין על הומור שחור

אבל יש כאלה שעוד לא למדו לחיות עם זה,

תמשיכו את עושה את זה מעולה!!!!

מחסום.

כי לצחוק על פדיחה שלנו, זה בעצם להכיר בזה שאנחנו טועים ועושים פאדיחות.

אבל זו מיומנת נרכשת אם זה יעודד אותך. וגם כזו שאפשר לאבד, לצערנו

אבל לא הכל אבוד. תמשיכי לשתף ונצחק ביחד. זו התחלה טובה

גם לי יש ביקורת עצמית לא מאוזנת

כשאני מצליחה לצחוק על פדיחה אני מרגישה שניצחתי

זה מדהים

והנה התחלת

צחקנו פה ביחד🩷

מרגישה איזה באבא, אם היית מספרת היית חוסכת את הבושות

אז וואלה לא, מוותרת 

לא הייתי שורדת

איזה פעירות לרכל על זה אחר כך...

ואת נשמעת בשכונה חרדית הארד קור... 

גרנו שם לשנה אחת, לאחר מכן עברנו למקום אחר

סגנון אחר

פער של 360..

אני דוסית, פשוט לא גרה כיום בעיר כזאת 

שגם פאה בקושי מקובלת..

ומי שעם פאה תאמיני לי מזהים במרחק של קילומטר שזה לא טבעי 

שמירת עיניים וזה

תוהה רק איך קיבלתי מכמה חברות בשכונה הודעה כזאת של מה איך למה וכמה 

הבנתי שזה קורה להרבה.

לי זה קרה- כשהייתי עם בעלי😂

גם כמה ימים אחרי החתונה, זוג מתוק וצעיר בשכונה קטנה.. אחרי כמה ימים עם כיסוי ראש פעם ראשונה שקלעתי צמה בבית כמו שעשיתי כל התקופה שיצאנו.

התחלנו להכין משהו ותוך כדי קלטנו שחסר משהו, שאלנו בקבוצה של השכונה, הידד לאחת השכנות יש. אמרנו נלך אליה ביחד (מתוקים😍). היה קר אז לבשתי את הסוודר הענק של בעלי וזהו- הייתי נראית כל כך רגיל, כמו כל הדייטים האחרונים, שבכלל לא עלה על דעתנו שמשהו מוזר!

רק אחרי שחזרנו הצצתי במראה וקלטתי, כמה צחקנו... שלחתי לשכנה הודעה מתפדחת וצוחקת... (היא מתוקה, אמרה שמזל שהיא לא קראה לבעלה להכיר אותנו... כנראה היא קלטה לפניי😅).

איזה קטע

ועוד יותר מזה איך שניכם לא קלטתם

הכל קורע שיש!!!!!🤣

כל הגברים ידעו מזה? הם כולם מכירים אותך?

לא הייתי קוראת להם אברכים אם כן....

ומה זה שכולם ריכלו עלייך? דוחה ברמות

סתם זרקתי שכונה

תביני שמסיימים תפילה בבית כנסת ממש גודל כולם יוצאים בו זמנית

וזה בדיוק הזמן שירדתי למכולת

המכולת במרחק שני בניינים מהבית שלי ועוד כמה מטרים מהבית כנסת.

גרתי שם בילדות, ככה שכל המכרות השכנות כולן מכירות

וגם הגברים לצערנו מה נעשה

מסתכלים יודעים שזאת הבת של - התחתנה לפני יומיים (איך לא? גם החתונה מתקיימת בקרבת מקום..)

מסכימה איתך שרמת ההבנה שכולם מסתכלים גם אם הם הכי צולים שיש - זה מזעזע

זה שהם הולכים הביתה צוחקים עם האישה על חשבונם - נורא

אבל מה תעשי - אתה אנשים אחרים לא יכולה לחנך אותם 

או טראומה???

מה זה המוכרת במכולת חוטפת אותך לצד חחח

ממש סרט אימה

כי נראה לי שזה באמת יותר לא נעים בסביבה חרדית

חבל שלא היה לך תספורת עד הכתפיים לפחות היו חושבים שזה פאה..

לקרובת משפחה שלי ממאה עשרים ממש הילד שלה הפיל לה את המטפחת באמצע ארוע משפחתי באולם מול כולן..והיא עם קרחת..וזכרת כמה היא נהייתה אדומה

באמת מבינה את הבושה שלך

ולא נעים לדעת שכולם צוחקים ומדברים עליך

בתכלס חושבת שאחרים לא באמת מחזיקים דברים שקורים לאחרים בראש כמשהו יותר מדי תופס מקום

גם כשאני נזכרת בקרובת משפחה בעיקר אני מזדהה ומבינה לליבה

לא צוחקת או מזלזלת בה

יכל לקרות לכולנו

גם לי יש סיפור דומה שגיסי בא אלינו בהפתעה עם הכלה החדשה לשו ופתחתי להם ודברתי איתם בסלון בנחת...ולא משתי לב שאני רק עם חצי בובו בלי מטפחת..חח

פעמיים..

בבוקר שאחרי החתונה קפצתי לאחותי לקחת משהו ששכחתי באולם והיא לקחה בשבילי. אני דופקת בדלת בשיא התמימות, גיסי פותח לי, מתחיל להתפתל ולמלמל משהו מוזר ונעלם לקרוא לאחותי... אחותי הסבה את תשומת ליבי שאני בלי מטפחת.

ועוד פעם כשהייתי כלה ממש טרייה, נראה לי שזה היה במריבה הראשונה שלנו. בעלי פגע בי נורא, שהייתי חייבת לצאת מהבית ולנשום אוויר ולא להיות לידו. אז פשוט יצאתי בוכה מהבית, הלכתי חצי רחוב ופתאום אני קולטת שאני בלי מטפחת. מצאתי איזו כניסה שהתחבאתי בה, והתקשרתי לבעלי כולי בוכה, עצבנית ולא יודעת מה לעשות עם עצמי- להתחנן שיביא לי מטפחת מהבית.

איזה מרגיז גם להיות עצבנית עליו וגם לבקש ממנו טובה

נוהגים אצלנו לפני פגישה ראשונה שעושים פגישה מסביב שולחן בין ההורים של החתן והכלה

הפגישה הזאת הגיעה גם אחות החתן.

אנחנו מפטפטים נכנס איזה בחור מזוקן ומתיישב

חשבתי אח שלו או בעלה של האחות

וככה ממשיכים לפטפט.

לפני הפגישה שולחים לצד השני תמונה של המועמד

צד הבחור שלחו תמונה שלו מחתונה בגיל 15, הוא היה נראה על הפנים אבל סיפרו עליו כל-כך הרבה גדולות ותשבחות שזה ממש הפסד לא להיפגש

בקיצור מפה לשם אומרים לנו לכו דברו טיילו באיזור ותחזרו כשבא לכם

ואני כזה ברוב טפשותי, לא קולטת

אומרת להם אבל איך אמצא אותו????? פשוט לא קלטתי שהוא יושב מולי

ככה זה שחוסכים בתמונות ושולחים תמונה משנת תרפפו ומצפים שירצו להתחתן עם המתבגר שנראה בן 13..

עד היום אגב חמותי מעצבנת אותי, זה לא עובר ולא משתפר 🤣🤣🤣

הרי היא בת העולם הבא

בזכות שמצחיקה את יושבות הפורום ומעלה חיוך על פניהן

ככתוב: כל המצחיקה אישה אחת, קונה לה פרקליט אחד. (ספר דברי הרבנית, שם)

הם שלחו תמונה מגיל 15?

מה היא חשבה לעצמה?😂

והוא היה בן 22

תביני את ההבדל!!!!!!!!!!

הזוי לגמרי 

אני מסתובבת בבית בלי כיסוי ראש בדכ. חמותי אישה צדיקה כפרה עליה לא מעלה בדעתה שקיים כזה דבר😅

באחד הביקורים שלה אצלינו היא נזכרה ששכחה משהו וחזקה לקחת.. אני כהרגלי העפתי את הכיסוי בשנייה שהיא יצאה מהבית.

עכשיו לקטע המביך ממש - יש לנו ליד הדלת חלון זכוכית שאפשר לראות דרכו אבל אנחנו מקפידים לנעול את השער בחוץ וגם אם הוא לא נעול אנשים לא מגיעים אלינו בלי להודיע מראש.

בקיצור - פתאום אני קולטת שהיא דופקת לי על החלון ומציצה פנימה ואני עם קוקו🤪😅

היא נכנסה עם יד על העיניים לקחת את מה ששכחה וברחה🫣

להביך אותך.

היא חשבה עלייך בסיטואציה הזאת.

לא יודעת, ככה אני חושבת. 

אני מגדרת בפדחתי

מאמצת את זכרוני

מתאמצת ומנסה

אך יוצאת עם תבוסה

לא מצליחה להזכר בפאדיחה משעשעת

או מזעזעת

לא יודעת אם מדחיקה

או שאני פשוט לא אישה מצחיקה

ואם גירדת בפדחת ולא נזכרת, אולי כדאי לנסות להוריד את המטפחת..?

ואם גם אם לא תמצאי, רוצי מהר לעשות אחת ובואי תספרי

שכן לא לעשות פדיחות מצחיקות זו אחת מג עבירות שבספר דברי הימים של הרבנית כתובות 

בקיצור היינו בטיול עם המשפחה של בעלי וישבנו לאכול במקופ שלא היה נוח ככ וחלק שם היה בוץ.. בקיצור, רציתי לעבור למקום שבו נטלנו ידיים ואז עברתי ליד גיסי ובדיוק היה שם קטע מחליק עם בוץ ויצא שתפסתי בגיסי כדי לא ליפול..

והוא היה כזה בשוק ולא ידע איך להגיב

אחרי כזה סיפור תקשיבי את אלופה שהצלחת פשוט להמשיך הלאה

אני פשוט תקועה בשלילי של עצמי

חלום להיות ככה זורמת!!!

ברור שבאותו רגע זה מפדח

אבל סיכוי ככ גדול שהוא בכלל לא זוכר את זה, עובדה שגם לי לקח זמן להזכר בזה..

בסוף כולם הבינו שם את הסיטואציה. היה מחליק, החלקתי, תפסתי את הדבר הכי קרוב כדי לא ליפול. 

זהו. ברגע שאני מבינה שאין מה להתקע על זה, אף אחד לא יתקע על זה

זה והקודם

בשניהם זה שנמע גרוע 😂😂😂😂😂😂

אבל זה היה מצחיק.

עשיתי אבובים בכנרת עם כל המשפחה של בעלי.

אז כדי שלא יעוף לי הכס''ש, הייתי עם כובע ים ומשקפת 🤣

אני לא אגיד שכל השיער היה מכוסה כל הזמן, אבל זה היה דקה לסדר את זה בחזרה..

וואו, זה היה כיף ברמות.

שבת אחת היינו אצל חמותי.

הגיעה מוצ"ש. לבשתי מעיל.

אנחנו עומדים לצאת מהבית שלהם. אני משוחחת קצת עם חמותי.

שמה ידיים בכיס של המעיל. מרגישה שם איזו ממחטה. מעניין.

ממשיכות לדבר.

אני מוציאה את הממחטה.

זה 

היה

עד

טהרה!!!

שאין לי מושג עד היום איך הגיע לשם.

לא נראה לי שלמישהי ביקום זה קרה. אולי ביקום מקביל שבו יש רק פדחניות כמוני

ברווקותי

עולה במדרגות הבייתה ושרה בקול שיר שהמצאתי באותו רגע. כשאני מגיעה לקומה, קולטת את השכן עומד ומחכה למעלית, כשהוא שומע את כל החרוזים המטומטמים שלי. במקום לשתוק ולעשות את עצמי לא יודעת מי זימר, צעקתי "אימל'ה!!" חחחח

גדולללל

קרה לי דומה 

עשיתי בייביסטר לקרובת משפחה, ושרתי בבית בקולי קולות, כולל נסיונות בלתי נלאים לעלות כמה שיותר טונים ולשיר בקול גבוה

זה היה בית קרקע ושמעו אותי גם מבחוץ,

פתאום בעלה הגיע, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי מבושה כי אני לאיכולה לברוח זה בייביסטר..

חחח בקיצור עמדתי באיזה חור ליד הארון, והוא הגיע לשם כולו מחוייך אמר ששכח משו ועכשיו הולך

ועד היום כשאני רואה ממש לא נעים לי

בושוווותת

שגברים בכלליות פחות מתעסקים במה קרה ולא כ"כ מתעמקים בכל דבר,

יש מצב שהוא בכלל לא שם לב

הוא הגיע מחוייך וראה אותי עומדת בצד מנס להתחבא

חח וואי זה היה מביךך

בשנים האחרונות לא ככ קורות לי פדיחות.

בעיה...😆

כבחורה היו הרבה!

פעם גיסי הקדוש והדוס-אש מחץ החזיק את אחיין שלי

וכשהם התכוונו לצאת,  באתי לנשק את האחיין המתוק בן השנה שבדיוק הזיז את הראש...

כן, כן. נישקתי את הזקן שלו בחמימות רבה! 🙈🙉🙊

היו כמה שניות של שקט,

ואמא שלי הגאונה מלמלה משהו כמו "מה יש אתם כמו אחים" ורק החמירה את המצב.

אח"כ פשוט הלכתי לי למות בשקט בחדר...😂😂😂

יוואאוווווווווו

תקשיביייייי

שימחת אותי ממש!!!!!!

כמה צחקתייייי

תודה תודה תודההה

שומרת במקביל על שתי כיתות שלא ככ אפשר לסמוך עליהן לצערי..

פתאום אחת חביבה רוכנת לעברי לשאול שאלה

ו... הופס.. כמעט מקיאה עליה.

הצלחתי לרוץ איכשהו לכניסה ולחכות למורה שצעבור כבר מהר במסדרון.

צועקת לה 'צריכה להקיא'! ורצה לשרותים

מבחן בתיכון והריון, די נו, באיזה גיל היא התחתנה??

יש בלי עין הרע פאדיחות

אחת עסיסית בהחלט

אני וחברה הכי טובה שלי שידכנו את גיסי ואת השכנה שלה.

הם התחתנו כשהייתי בתשיעי, וביופ שישי שלפני השבת חתן הם היו בעיר אבל בבית מלון אז הזמנתי אותם לצהריים.

אנחני יושבים אוכלים, אני עם בטן ענקית, על כסא כתר, גיסי יושב דוח מולי, פתאום הופ ואני נותחת באלגנטיות, אשכרה שברתי את הכסא מרוב משקל, הוא לא עמד בעומס 🤣🤣

אוי אוי אוי

איזה אסון

בטח רצה להתחבא מאחורי הוילון

ברוך השם  ששרדת כדי לספר

וביחד איתנו לקרקר

אם לא היית בהריון אולי גם מצחיק איך שנעלמת לו פתתאום

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

אולי משהו בתרגום? אני לא זוכרת עכשיו דוגמאות אבל זה ממשהרגיש לי ככה

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

היא אמנם צעירה ברוחה אבל לגמרי לא עונה להגדרה של נוער צעיר

על חשבונך?

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

לא נעים לי לבקש חריגנ כלשהי

גם ככה אני יולדת תשעה חודשים אחרי שנכנסתי לעבודה

גם ככה אני כבר במינוס של יומיים וקצת

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣

מה אם יש מספיק ימי חופש והבוס לא מאשר? 🤦‍♀️

חישבתי את ימי החופש שלי באדיקות שיספיקו לי לימים באוגוסט, חול המועד ונופש שבעלי קבע, ועכשיו הבוס אומר שהוא לא מאשר לי את החופש לנופש 🤦‍♀️

למרות שהודעתי לו כבר באוגוסט, הוא אמר שהוא לא זוכר. חבל שלא שלחתי לו מייל מסודר. הוא אמר שהוא לא חייב לאשר כל חופש, והוא צודק, אבל זה ממש מעצבן. ולא תגידו שאני הולכת מחר, זה עוד חודש, ובכל זאת זה לא מספיק לו כי יש עבודה חשובה

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

😅

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

1. צורה- נובה טי/פלקס טי הם בצורת עוגן חלק מהפלקס-טי מצופים חומר פלסטיקי שהגוף מגיב לזה אחרת, בלרינה- כדורי נחושת שמסודרים בצורת כדור וזה לא פוצע את הרחם, ג'ניפיקס צורה קצת שונה יותר דומה לשרשרת וזה ממוקם אאל"ט בדופן הרחם

2. גודל- כל התקן הוא בגודל שונה, יש סוגים שיש להם כמה דגמים

3. רמת גמישות שונה לכל דגם וממילא הגוף מתייחס לזה אחרת.

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

קחי בחשבון שזה יכול לגרום לך לדימום שוב

ואז עוד פעם לעשות הפסק ולטבול וכו

הנובהרינג או הבדיקה?

מאתמול בלילה יש לי דימום, חשבתי שזה מחזור אבל היום באולטרסאונד לא היו בטוחים אם זה ווסת או שהרחם מנסה להתנקות מ(אולי) שארית שיליה

האמת ששבועיים עכשיו לא היה לי כלום והספקתי כבר לטבול, ואני זוכרת מלידות קודמות שאני קבוע מקבלת מחזור בזמן הזה אז לדעתי זה כן מחזור

ולא תצטרכי פרוצדורה אח"כ להוציא אותם

בע"ה שילך חלק

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

לק"י

אצליכם לומדים רק קריאה וחשבון?

לא נראה לי שהם משאירים הכל בכיתה.

ואם לוקחים הכל כל יום- זה יכול להיות עוד 3-4 חוברות+ מחברות. וזה מכביד...

אבל שאר הדברים אין מה לקחת הביתה משאירים הכל בתא.

לא זכור לי שהיה ש''ב בא' חוץ מבחשבון וקריאה

לא היה הבנה לזה שהילקוט ממש ממש כבד אם לוקחים כל יום ה-כ-ל

בסוף הצלחתי להגיע לפשרה שחלק מהספרים משאירים בכיתה, לא היה מושלם אבל לפחות היה פחות כבד.

רק מה שיש שיעורי בית מחזירים הביתה. וזה משהו אחד כל יום

זה מוריד הרבה.. לעשות מערכת בגיל כזה נראלי קשוח

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

ממש שומעים את העומס הטכני והרגשי ממה שכתבת.

כל שינוי דורש הסתגלות.

המח שלנו פועל על אוטומטים כדי לחסוך באנרגיה, וכל שינוי בשגרה דורש ממנו חיווטים חדשים ולכן ההתחלה תמיד דורשת יותר אנרגיה - גם אם זה שינוי משמח. תחשבי - מעבר דירה, חתונה, עבודה חדשה. בהתחלה כל דבר לוקח המון זמן ואנרגיות ונגמרים מוקדם בערב, או כבר בצהריים... ועם הזמן הרבה מרכיבי שגרה הופכים לאוטומטיים ואנחנו יכולים להמשיך בשגרה תוך כדי שמתפנה לנו אנרגיה להשקיע בדברים אחרים.

אז דבר ראשון להבין שבשבועות האלה את מסתגלת לשנה חדשה בעבודה יחד עם ילדים בבית ספר, את מושקעת בזה ולכן חייבת להניח בצד כל מה שלא דחוף - להוריד סטנדרטים בבית, לקחת עזרה, כל מה שיכול לעזור. לאפשר לעצמך מנוחה במשך היום וממש ממליצה להכניס ללו"ז פעילויות משחררות - יציאה לטבע, ריקוד, אומנות, בלי הילדים או איתם מה שיותר נגיש העיקר שתיהני. ולהחזיק בראש שעם הזמן יהיה קל יותר.

עם שאת, אם שגרת העבודה שלך דורשת יותר מידי אנרגיות - צריך לעשות שם שינוי: הקטנת היקף משרה, אימון מקצועי שיעזור לך להיות יותר יעילה או אפילו הסבה מקצועית.

דבר שני לגבי הילדים.

גם הם מסתגלים כמובן... גם להם יש עומס גדול של צוות חדש, חברים חדשים, הסעות... הרבה דרישות חלקן מתסכלות, לפעמים יש בכיתה מורים קשוחים או מריבות אלימות שאלה דברים שגורמים לילדים הרבה מתח גם אם הם רק צופים מהצד.

אז את כל החוויות האלה הם צוברים וצוברים, כי בית הספר דורש תפקוד והתנהגות נאותה, ולכן עולה מגננה שגורמת להרגיש פחות. וכשמגיעים הביתה זה צריך לעבור עיבוד ולהתפרק מהגוף, ולכן חייבים לוודא שאחר הצהריים מותאם לעיבוד ופריקה רגשית.

טלוויזיה זה עוד קלט, היא רק דוחה עוד את הפריקה.

חוגים זה עוד מטלה (בדרך כלל), ועוד זמן שילד מחזיק את עצמו ועושה מה שצריך, ועוד לחץ ועומס על ההורה. אפשר אבל לשקול טוב אם זה שווה את זה, ולא להעמיס. במיוחד לילדים שנמצאים בצהרון.

מה כדאי לעשות אחר הצהריים:

1. הכי חשוב - מרחב של זמן. לא להפוך את אחר הצהריים לשורת משימות שצריך להספיק. במרחב הזה המח של הילד יוכל להוביל אותו לעבד מה שצריך ואיך שהוא צריך.

2. משחקים פיזיים - טרמפולינה, כדור, יציאה החוצה, משחקי תנועה (המלך אמר, ים יבשה וכו'). אם את מזהה תסכול ואגרסיביות אז משחקים יותר אגרסיביים - מלחמת כריות/נודלים (האלה של הבריכה), היאבקות וכו'. להכניס צחוק למשחק, כמה שיותר זה מאד משחרר.

3. משחקי דמיון - פליימוביל, תחפושות, יצירה חופשית, הצגות, אחד ממציא התחלה של סיפור השני ממשיך וכו'.

4. אחרון והכי חשוב - בכי. בכי הוא הפורקן האולטימטיבי של עומס רגשי. הוא מאפשר ריפוי עמוק של תסכול ומקדם הסתגלות. אני מזמינה אותך להתיידד עם הבכי, לצפות שהוא יגיע בתקופה הזאת יום יום ואפילו להזמין אותו - כמו שעשית בלי כוונה כשאמרת "היום אין חבר". עשרת לילד להרגיש את התסכול ובעקבותיו באו הדמעות שלא היה אפשר לשחרר בבית הספר. אלה דמעות מבורכות, תשמחי בהן! תשמחי בשביל הילדים שלך שיש להם בית שאפשר להרפות בו.. זה כל כך משמעותי.

את כל הדרישות והמטלות של השגרה - שיעורי בית, התארגנות וכו' - להנמיך ציפיות, למנן, הכל בסדר. ילדים משוחררים ורגועים לומדים בקלות.

שמחה שעזר

ושמחה שכתבת לי

איזו הכלה !

לגבי הבכי של הילד אני חושבת שלא הייתי ברורה הוא הבין ממני שאולי הם יוזמנו אחרי המסך ואז הוא התנהג יפה לכאורה נתן לאמא לנוח וראה מסך וכשאני קמתי עייפה ומבולבלת ציפה שאזמין וכשאמרתי שלא- הוא התאכזב אותי גם ממני כי לא שללתי ולא אישרתי ולא קיימתי מבחינתו את החוזה.

עוד דבר בגלל שאחה"צ הפך לעומס טכני לי שידרתי פתאום כבדות וחרדה, איפה התיק? מה השיעורים? בואו נארגן אותו למחר ופתאום שמחת החיים נעלמה ממני ובהתאמה גם להם ולמה??? הם רק לפני שניה היו ילדים שיורדים לגינה. עצוב שפתאום המחויבות הזו מתווספת לי ולהם.

אם היית מסרבת מוקדם יותר, היית מקבלת כנראה את אותו בכי בדיוק - פחות המצפון שלך שאולי זה בגלל שגרמת לו לצפות ולהתאכזב.

והחלק השני זה החלק החשוב יותר

אחר הצהריים צריך להיות זמן כיף, רגוע ומשוחרר, זה מה שמאפשר את ההחזקה של הבוקר בלימודים ובעבודה. והתשומת לב שלך לתחושות שעוברות בך נותנת לך מצפן לבחון את זה.

לא צימר

בד"כ הצימרים הפנים לא כזה מרווח בטח לא הסלון

יותר שמים דגש על מרחב חוץ

ווילה יש בה בד"כ גם שטח פנים מרווח, פינת אוכל גדולה וכו

צימרים יש המון ביישובים סביב בית שמש, היינו בכמה אבל כולם לא עם סלון גדול בכלל

לא יודעת למה יצא לי צימר

ולא צימר. מתחם שיש בו גם מקום לערוך שולחן.

אין לי מושג אם ואיפה יש דבר כזה... אבל אולי המיקוד יעזור לך בחיפוש.

בהצלחה!