אין אצלכם הגרלה כזאת למי מביאים?

בכל אופן כמו שאת לא רוצה להשתגע עם המשלוחים אני מניחה שיש עוד הרבה כאלה... זה לא מעיד על אהבה או לא, פשוט המנהג הזה קצת יצא מפרופורציה...

וגם את לא יכולה לדעת מה יהיה... בע"ה יהיה לטובה, אל תתבאסי ממשהו שאת לא יודעת מה יהיה בו...

חיבוק גדול 

גם אצלי היו שנים שזה ממש עשה לי רע. וכל שנה יש כאן בפורום שרשורים על הנושא.

הייתה שנה אחת שעשיתי לעצמי תיקון והחלטתי שמביאה רק לאנשים שלא מכירה, משפחות יותר נזקקות אצלנו בבניין. וואלה זאת הייתה השנה שהרגשתי בה הכי נורמלי.. 

הייתה שנה שקיבלנו 2 בערך,

והשנה יש מצב שגם נקבל איזה 2...

אבל בכ''מ, משמח אותי להביא משלוחי מנות, וכיף לי עם ההתעסקות מסביב.

היו שנים שכן התבאסתי, אבל הבנתי שזה לא ''מדד לאהבה'', אנחנו זוג עם ילדה אחת, לא יצרנו יותר מידי חברויות בסביבה שלנו, וזה הגיוני סה''כ...

אנחנו לא איזה אנשים חשובים או מלאי חברים.

המטרה שלי המשלוחים היא לשמח אחרים, אז מביאה לכל הבניין ולעוד 2 שהן יחסית חברות שלי כאן.

אחרי שנה שממש התעצבתי, החלטתי שאני מתרכזת בלתת בלי לחשוב על הלקבל. אין ספק שזה הרגיע אותי וגרם לי להינות מהפורים. 

לא אנשים חברותיים.

בדרך כלל מקבלים ממי שאנחנו מביאים לו, ולפעמים עוד איזה אחד או שניים.

אני לא מצפה ליותר.

חוסך לנו את המצב שבאר מרים תיארה בשרשור שלה.

לא 'חברים' של אנשים בקהילה, לא מארחים או מתארחים לארוחות, לא נפגשת עם נשים בפארק וכד'

היו שנים שהכנתי ממש הרבה משלוחי מנות 'ספייר' שאם יביאו לנו ניתן ולא הביאו לנו, וממש התבאסתי לפרק אותם במוצאי פורים...

אני עכשיו במקום של לשחרר.. מחפשת לתת לאנשים 'שקופים': למנקה רחובות, לנהג אוטובוס, אנשים זקנים שגרים לבד וכאלה. לא אכפת לי ולא מצפה שיביאו לי גם.

לא אכפת לי מה נקבל וכמה

לא מכינה מלא 'ספיירים' שאם יביאו לנו, וגם אם מביאים לנו ואין לנו מוכן להחזיר, משחררת.

הילדים התבאסו שלא קיבלנו הרבה

ויצא מזה שיח ממש יפה ובוגר, לחיים, על המהות של המצווה וכמה חשוב לתת בלי לצפות לקבל ושהנתינה היא זו שמחממת את הלב

צריך להיות מודעים אליהם ולא לפרש אותם בדרך אחרת.

זאת,בחירה שלך איך לחיות את חייך ופחות להיות מעורה בקהילה, אז כן התוצאה היא שתקבלי פחות,משלוחי מנות.

מה זה אומר? שאת,חיה את חייך לפי בחירתך ותו לא.

לא קשור לאם אוהבים אתכם או לא...

אם חשוב לך דווקא בפורים לייצר חילופי משלוחי מנות תצטרכי בעקביות להביא שנה אחרי שנה עד שהגלגל יסתובב בחזרה.

כשאנחנו עברו דירה לאיזור לא קהילתי, הייתי בהריון ואחרי לידה והיינו מזמינים הרבה לארוחות שבת,

בערך שש פעמים רצוף עד שקיבלנו הזמנה כללית כזאת חזרה,ואולי רק אחרי עשר פעמים שאירחנו אז גם התארחנו לראשונה ואותו דבר עם משלוחי מנות.

כל אור שמפיצים בעולם, לוקח לו זמן להשפיע. צריך התמדה ואמונה גדולה שהמעשה לא לחינם ולא חוזר ריקם, כל משלוח שאת שולחת את עושה טוב בעולם גם בלי לקבל חזרה.

ככל שמפיצים יותר, בסוף משהו חוזר, אבל זה לוקח זמן.

בכללי

לא קשור למשלוחים בפורים

כדי לייצר חברויות וקשר אנושי קרוב

צריך להשקיע

לצאת לערבי נשים, ליזום מפגש או לארח או לצאת לגינה לעיתים קרובות

זה לא קורה מאליו

וזה שאם לא- אז אין חברויות

זה סוג של מובן מאליו לדעתי

ואם ככה אז כן הגיוני שזה יתבטא גם במשלוחי מנות

זה לא שלא 'אוהבים אתכם'

פשוט לא מספיק מכירים אתכם

אם תאפשרי להכיר..בטח שיאהבו .

זה לא האשמה חלילה

זה ממש בסדר להרגיש שנכון לך להתמקד בבית ובמשפחה וזה מעולה

רק כן אולי יהיו לזה השלכות ..גם במשלוחי מנות.זה לא אישי

זה תוצאה של בחירה מושכלת. וזה בסדר.

אתן צודקות "שאני יאכל את הדייסה שבישלתי"....

מה קשה לי? שלכאורה בטבע שלי אני חברותית ותמיד מוצאת נושאי שיחה.

אבל בגלל שזה פורום הריון אז זה בעצם צרות של עשירים שאני שואלת.

באמת מודה לה!!

אבל

אחריי לידה אני הרבה יותר בכוחות..

ופתאום אין חברות..

ואז יש לי כח ורצון.

ואתן יודעות צריך חברה אחריי לידה..

וצריך מחדש...

איך שומרים על זה באש נמוכה בלי להוציא כוחות?

לאכול את הדייסה נשמע רע,

הכוונה היא שיש לנו שליטה בתוצאות ע"י שינוי התנהגות שלנו אם נבחר בכך.

לדוגמה, אם אני מבשלת משהו ולא נצמדת להוראות, אולי המאכל לא יצא טוב.

הבחירה שלי לא להיצמד להוראות ולקחת סיכון,

ואם המאכל לא אכיל זה לא בגלל שאני בשלנית גרועה שזאת תחושה שלוקחת לי את הביטחון.

הרגשה שלא אוהבים אותי היא הרגשה מצמצמת כי אין לי שליטה עליה.

לכן ההקשר לבחירה דווקא מחזיר את הכדור למגרש שלך ומאפשר ליצור שינוי.

אולי בשביל יום אחד לא שווה להשקיע ואז יש אסטרטגיות אחרות איך להתמודד עם זה,

ואולי זה רק מעורר למחשבה שקיימת ממילא וזאת הזדמנות לייצר שינוי.

זה תלוי רק באיך את רואה לנכון כרגע וכל בחירה היא סופר לגיטימית.

לגבי אחרי לידה, אפשר ליצור קשר עם נשים נוספות אחרי לידה, אפשר דווקא לצאת יותר לאירועים באיזור או לשיעורי ספורט כי את לא עובדת. (לי הסתדר בערב או מוקדם בבוקר כשבעלי בבית)

או אפילו להליכה קבועה בשכונה, בדרך פוגשים אנשים וזה מאוד בריא לצאת החוצה אחרי לידה.

אפשר להזמין חברים של הילדים הגדולים יותר וזה גם עוזר ליצור קשרים עם הזמן.

להתנדב לאסוף חברים מהגן להורים שלא מספיקים. הם ממש יזכרו את זה לטובה.

אפשר להתחבב על פנסיונרים, יש להם מלא חוכמת חיים וזה כיף והזדמנות לקשקש קצת והם גם תמיד יעצרו להתעניין בך כשיפגשו אותך.

יש עוד דרכים, כל אחת ומה שמתאים לה.

של המצווה.

צריך לתת שתי מנות.

פעם היינו מכינים כמויות סתם כל החג במקום להנות אני רק מכינה ועטפת.

היום מספיק שתיים לצאת ידי חובה נותנת לשתי משפחות שעל הדרך..

אז דיי הגיוני שהרבה שחשבו שיקבלו משלוח ולא קיבלו מאיתנו לא צריכות להיעלב ולהיפך.. גם לקבל יותר מידי משלוחים זה עומס עלינו וחבל זה הולך לאשפה והמבין יבין.

אני רק אומרת להיות בפרופורציות אם לא קיבלתם משלוחים מחברים לא אומר שלא רואים אתכם. תתעסקי בלהנות מהחג ולא מהמשלוחים.

יש לי חברה רחוקה כזו - שאני לא בקשר אתה כמעט, כי אני גם לא מעורבת בקהילה כמעט בכלל, ולא מתחזקת קשרים. אז עלה בדעתי כמה פעמים אבל בפועל אנחנו לא מביאים להם משלוח מנות כי זה מרגיש לי לא קשור, בהעדר קשר... וכי יש מספיק התחייבויות קודמות (אחים וגיסות שקרובים אלינו, הורים שקרובים וכמה שכנים). וזה לא סותר שאני אוהבת ומאוד מעריכה אותה ושאני חושבת שהמשפחה שלה מהממת ומקסימה ממש!

ובאופן דומה גם אנחנו לא מקבלים מעבר לאחים, גיסות, הורים, שכנים צמודים - כמו שאנחנו לא מביאים לאחרים. ולא מצפה...

קצת דומים לכם

מאוד מאוד עסוקים בחיים האישיים שלנו. עבודה, הגידול של הילד.

אין לנו כ"כ זמן לפתח קשרים.

וגם אם אני לפעמים נפגשת עם שכנות בגינה ואנחנו מדברות בידידות זה עדיין לא גורם להם לשלוח לי משלוח מנות (גמני לא שולחת להן).

אבל, זה בחירה שלי לאן לקחת את זה.

ואני בוחרת מראש לא להיעלב.

וגם לא להתאמץ לשלוח לכל מיני אנשים כי אולי בכלל לא אקבל חזרה ואתבאס.

שולחת ממש ממש מעט משלוחי מנות לכאלו שכייף לי להכין ולשלוח להם וזהו, משפחה וכזה.

(וחלקם אגב בשנה שעברה הודיעו לי מראש שהם לא ישלחו לי חזרה כי גם ככה הם שולחים כמויות משלוחי מנות)

וכן אני יודעת שזו לא המטרה של פורים ומשלוחי מנות. לא צריך לכתוב לי את זה

כי אצלנו למשל לא נותנים בכלל למי שגר ביחידות דיור..

כי יודעים שתכף הם עוברים אז מאין לא משקיעים

אני בכל השנים שגרתי ביחידה לא קיבלתי בכלל משלוחים.

לא נפגעתי, כי ידעתי שזו המקובלות באיזור.

אם כי אם את קבועה אז כן יש בזה משהו פוגע

יש שכונות ככאלה שפשוט את הקבועים מכירים שנים רבות. וכבר יש "מסורת" לשלוח

והאנשים ביחידות דיור בדרכ באים לזמן קצר ולא נוצר קשר

אפשר לשלוח לבעל הבית / ממי שגר בבית הצמוד 

לק"י

לא חושבת שזה קשור לאהבה.

יש לנו שכנים שיש לנו קשר חברי ונעים, אבל אנחנו לא שולחים להם.

עניין של הרגל כנראה. שאחנו שולחים כמה שנים לאנשים מסויימים וזהו.

למרות שאני באמת חושבת אולי לשלוח לעוד כמה חוץ מהם.

אתם כן שולחים לאנשים שיש לכם איתם קשר כלשהו?

אולי זה יכול לפתוח פתח לחברות.

חוץ מגיסתי.

אבל באמת זה כל כך לא מעניין אותי , רוב המשלוחים גם ככה מלאים בחטיפים עם צבעי מאכל וחומרים משמרים ואנחנו משתדלים לא לאכול דברים כאלה אז עדיף שלא יהיה בבית. אני הכי מתלהבת מלתת את המשלוחים ובכלל לא חשבתי אם אני אקבל בחזרה וסביר להניח שלא נקבל

לאהבה אליכם..

אנשים שכחו שמשלוח מנות נועד להרבות אהבת חינם דווקא לאלה שפחות הסתדרת או דיברת איתם במהלך השנה זה המטרה ההלכתית דווקא להביא לאנשים הלא קרובים ואהובים

שאנחנו עשינו רששימה השנה למי להביא

החלטנו להביא לשכן ממול שרבנו איתו על איזה עניין ולשכנה הצמודה שהיא מבוגרת וחולנית כדי לשמח אותה

ודווקא לאחיות שלי וחברות שלי אהובות ליבי אני לא אביא כי בעיני זה לא המטרה והאמת שזה ממש לא מדד לאהבה שלי אליהם 

אני הייתי בטוחה שאנחנו האנשים הכי לא חברותיים בעולם.

אנחנו מאוד עסוקים בילדים, בעבודה, בערבים אין לי כוח וזמן להיפגש עם אחרות, בשבת בא לי לנוח וללבוש משהו שלא נורא אם ילד ישפוך עלי מרק ומה?

חשבתי שאני היחידה כזו בעולם.

איפה אתן בעולם האמיתי?

איפה הבנות האלו שאפשר להיות חברה שלהן מרחוק?

בלי התחייבות לחיזוק קבוע.

זהו.

לא יודעת למה כתבתי. פשוט יצא ממני. 

ומוקפת רק בבנות בסגנון שתארת

אגב הן חמודות 😉

אבל מאוד בחיים של עצמן..ובעיקר בבית ומי שעובדת בעבודה וכמעט לא יוצאות וכל מפגש לארגן זה סרט..

והאמת שאותי מהתד זה תמיד מפליא

איך הן לא משתגעות מכל הזמן בבית

איך לא בודד להן

איך הן לא צריכות להתאוורר

אני גם שבוע אחרי לידה אצא אם יהיה לי מפגש חברות או סדנא שתעניין אותי

אגב הפליאה שיש לי זה לא מביקורת חלילה

ממש מותר לכל אחת להיות מי שהיא

רק מתסכול שחוץ מאחת לפעמים  לא מוצאת קליינטיות לזרום איתי ואותי זה מדכא להיות רק במעגל הבייתי..אפילו ששמחה במשפחה ובבעל שלי ב''ה..זה לא קשור..סה עניין של אופי..

ודוקא מה שכתבת גרם לי להכיר קצת יותר מהזוית ההפוכה

תודה שכתבת שהן חמודות 😄 מאחלת לך שתמצאי חברה שזורמת איתך בקרוב 

שורפת קשרים מקצועית. יש חברה אחת מפעם שאני אשכרה מדברת איתה בטלפון, ושאר החברות שלי זה מי שאני פוגשת בגינה או מלווה ממנה ביצים.. השיעור וערבית בערב שבת מחוץ לבית כנסת זה אחלה זמן להשלים פערים וחוויות.

אין לי זמן ואנרגיה ולתחזוק קשרים מעבר

וגם זה פעם ב. אינמצב לצאת להליכה בערב עם חברה או לקבוע לקפה. כשהילדים ישנים תנו לי רק להרים רגליים

לקח לי זמן אבל למדתי להבין שזה חלק ממני ואני די אוהבת את זה. כרגע לא מנסה אפילו לשנות את זה.

נחמד לדעת שיש עוד כאלה אנשים בעולם

ואגב לכן הפורום ככ נחמד לי🤭

יש לי חברות שלא נפגשתי איתן כמה שנים, אבל בטלפון תמיד נתחזק את הקשר 

למי יש זמן וכח לזה..? כאילו מחילה כן? אבל השגרה גמרה  לי את הכוחות לתכנוני ערב. ואם כבר אני עושה כאלה - זה קורה יותר עם בעלי 

שרק לי אין זמן לחברות וכח בערב....

מסתבר שהרבה שקועות

בעבודה וילדים

אני מכירה רק שנשים שדורשות התחייבות. 

בואי אלי שבת ואני אבוא אלייך, 

אני אכין לך סלט ותכיני לי מרק. 

אי אפשר להיפגש בגינה עם הילדים, 

להגיד שלום שלום ולהתראות שוב מחר באותו הנוסח? 

איפה את אמורה לפגוש את אלה ששקועות בבית ולא משקיעות בענייני חברה?

למרות שממש לאחרונה התחלתי טיפה לתחזק קשרים

אבל גם במפגשים לא מחייבים כלומר שניפגשות איזה 10 חברות ואם אין לי כוח אני מבריזה חחח

אבל תאכלסס רוב החברות שלי זה תיחזוק בווצאפ 

ולא יהיה לי מה להחזיר.

הכנתי חמותי, להורים שלי ולאחות נשואה.

זהו.

 אין לי סבלנות ולא כסף לכל המשחקים האלה, זה נחמד כשבא לך.

אולי אני יכין איזה משלוח שלא יהיו פאדיחות.

3> 3> 3>

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.

ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא

תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה

שייערב להן. אני לא שם

בס"ד

זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.

וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.

היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).

והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.

עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל

אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!

מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.

עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️

בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.

(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).

חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.

הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.

אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.

אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים

ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

לק"י

לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים

באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה

לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

אגיד גם שהאוכלוסיות שלא מתחסנות םחות מגיעות למוזיאונים לדעתי...

ותודה על העידוד 

לא יודעת אם כדאי או לא

מבחינתי תינוק זה כמו תיק יד, לוקחת אותו לכל מקום שאליו אני רוצה ללכת.

מילא בחדר אחד עם חולה

אבל במוזיאון ציבורי וגדול? הכי לא חשש בעיני

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה

אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת

כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק