וחיכיתי שגם לי יהיו מתוקונים כאלה

בן השנתיים התחיל למצוא "קללות" חדשות

"את מיטה" "את ג'ימבורי" וכן על זאת הדרך..

הוא אמר לי יום אחד

" את מלפפון"

אני: "אתה חסה!"

הוא: "את.. את חסה וחלילה"!

ולבעלי : "אתה חיתול מפוצץ"😂

בן השנתיים הולך לישון-

אני: לילה טוב חמוד!

הוא: לילה טוב! נהיה בקשר!😍

יום אחד אני שואלת אותו איך קוראים לך? הוא- " קוף"🥴

בן השנתיעם מבקש מעדן מבעלי והוא לא מסכים

הוא: טוב בוא נסתכל במקרר אני יבחר משהו אחר

מביט ובוחן ואז אומר

"טוב אין.. ניקח קצת מעדן!" בקול כאילו מבואס☺

יש לשכנים כלב ואנחנו שומעים את הנביחות שלו.

אז כל לילה הוא הולך לחלון וצועק "שקט הבהב xy (השם שלו) הולך לישון!!"

הוא ואחותו רבים כל הזמן על המשחקים אז הוא לוקל משחק ומכניס מתחת לחולצה "עכשיו את לא יכולה לקחת לי"

כשאני מנסה ללמד אותו לשחק עם אחותו ואומרת לו לשתף אותה במשחק  הוא "ממש לא!!"

הוא גם ממש אוהב לחרפן את בת השנה. לוקח לה את הבקבוק אוהבת נפשה לוקח כיסא ותוקע את הבקבוק הכי גבוה שהוא יכול בספריה😳

שבת אחת הוא לקח כדור ולימד אותה לקלוע לסל. כל פעם שהיא הצליחה הוא מחא לה כפיים ואמר לה "כל הכבוד אלופה שלי"!❤

והשיא- ביקשתי ממנו לאסוף משחקים הוא לוקח חתיכה של פאזל ומתנשף.. "אני לא יכול.. זה כבד לי"

הרבה פעמים אחרי שהוא אוסף משחקים הוא מתיישב על הספה מרים רגליים על כיסא "אני גמור"🤣😍😍

מאוהבת😍

איזה כיף שיש באמתחתך סיפורים

לשעשע אותנו בשעת ערב עייפה

הילדון שלך מקסים מקסים

ומתוק ומצחיק,

איזה כיף שזכית!!

פגשנו חבר של בעלי.. הילד "אתה כלב!". לא ידעתי איפה לשים את עצמי🤦

זהו המקום לכל אמא עייפה

והילד שלך מקורי מאד

אני בטוחה שעדיו לגדולות

איזה מתיקות!!!

אני שואלת את הקטן (בן שנה ו10 חודשים)

איפה אבא?

הקטנציק: בשירותים!

אני: "את מי אמא אוהבת??"

הקטנציק: "קפה!!"

הגדול שלי, עוד שניה בן שנה, לאחרונה לא מפסיק למחוא לנו כפיים, כאות הערכה.

אבא שר לו המלאך הגואל להרדים אותו, הוא מתרומם, מתיישב, מוחא לו כפיים עייפות ונשכב חזרה.

אני גומרת להלחליף לו טיטול, מוחא לי כפיים.

וכן על זה הדרך..

אז-- כפיים לשושו!!!!

יש הרבה ב"ה...

מהימים האחרונים:

בן 6 שואל את אח שלו: "אתה יודע מה ההבדל בין מצוות לממתקים?"

בן 4: "מה?"

בן 6: "אין הבדל!"

לטרוף😍

העתידית

אני: כשתהיה קצת יותר גדול תעשה בשירותים ולא בטיטול.

הוא: כן! בשלוש!

מוסיף עוד דברים שיקרו כשיהיה בן 3: כיפה! אה!(חגורה) אוטו דוד! (הדוד ילמד אותו לנהוג באוטו)

הוא יושב על הבימבה ומתחיל לנקוב בשמות כל החלקים שלה שהוא מכיר מהאוטו - גלגלים, הגה וכו'.. ואז הוא שם לב שאין לבימבה דלתות.

"אוי! דלת! אבא חנות!"

(אבא יקנה דלתות בחנות)

הם מתחפשים ברביעי, והיום ראשון

אז היא באה אלי: אמא, מחר מתחפשים, נכון?

לא מאמי, ביום רביעי

מחר מתחפשים אמא! הגננת אמרה!

לא יפה שלי, זה ביום רביעי

ואיזה יום היום?

יום ראשון

אז שלישי ואז רביעי ומתחפשים..?

אני מתחפשת לנסיכת אסתר, נכון..?

(קניתי לה אמא של שבת חחח 😖)

ואז הבן שלי: ונותנים משלוח מנותתת

אני רוצה לתת לזרובבל משלוח

טוב, מאמי

ואז הילדונת: אבל אבלים לא נותנים משלוח רגיל. רק שקצת משמח כי אסור להם

ואז הם התחילו להתפלפל מה יותר משמח ומה פחות

'נגיד בשר זה.. זה פחות משמח מממתקים נגיד'

כשהם מתפלפלים... פתאום הנושא שיחה הופך למשהו אחר...

איך שפותחים את החלון ברכב

יש אומר " קר" גם אם חם.

נסיך שלי מתוק

כשהייתי מאושפזת בבית חולים אחרי הלידה, דיברתי עם בעלי בטלפון בזמן שהוא קילח אותה. עושים לבקשתה (!) שיחת וידאו, והיא ברוב חוצפתה לא מדברת איתי כי היא אומרת שהיא עסוקה.

כששמעה שילדתי את אחותה הקטנה היא אמרה לאמא שלי שעכשיו היא הולכת לבית הספר כי היא אחות גדולה.

בבוקר כשהוא משגע אותי במיטה שלי, אני שולחת אותו להעיר את אחים שלו והוא הולך אליהם מיד. גם לי יש שקט, וגם הם מתחילים להתעורר.

לימדתי אותו לאכול עם מזלג, אז גם כשאני נותנת לו פרוסת לחם הוא מבקש מזלג ואוכל איתו את הכריך..

הוא מתחיל לדבר ממש יפה והשבת אמר שם של אחת הדודות ממש יפה וזה היה פשוט מתוק!!

וגם נשיקות הוא מחלק לנו בנדיבות לכל דורש. 😘

הקטע שהגירסה הזו מתאימה לו בול 👌

את המן תלו על עץ את עזרתה על עציץ.

וגם: את מרדכי תלו על עץ...

ובלי קשר, בת שנתיים וחצי לא קלטה את הרעיון של פסח.

כל פעם שלא מוצאים משהו אני אומרת שאולי נמצא כשננקה לפסח.

אז היא מחפשת משהו, טוב נמצא אחרי פסח...

בת השלוש וחצי:

"מישה מישה מישה מישנכנס הדוד אי,אי, אי. משנכנס עם אלוקיך מרבים בשמחה"

"בן אדם,  עלה למעלה עלה. יש לך כנפי רוח, כנפי מטוסים אדירים". אמא, זה שיר על מטוסים שבאים.

לא קשור לפורים, בן שנתיים:

אני רוצה את השיר על האילזון (חילזון). איזה שיר? על האילחון "טו בשבט הגיע, חג לאילנזון"

ועוד אחד של בת השלוש:

"זה היה ממש מזמן. לפני שנולדנו. לפני שאת ואבא נולדתם. בזמן המבול, כשסבא x היה תינוק"

בת ארבע, הכריחה אותנו לעשות הצגה על המגילה

את ושתי! אתה אחשורוש! עכשיו תגיד לה לבוא למסיבה! עכשיו תגידי שאת לא מוכנה לבוא!

הקטן שלי בן שנתיים, שכב במיטה בשקט אחרי ששכבנו אותו וכשבאנו מופתעים לבדוק מה קרה גילינו שהוא שלף ספר מהספה, שוכב במיטה ומעיין בו בעניין

הנחתי לידו את העוגה כדי לצלם אותו והוא פשוט תחב ידיים להתחיל לאכול😂😂

בת החמש סיימה לאכול מה שהיה לה בשקית

בזמן שישבנו והמתנו בתחנת אוטובוס ענקית.

שלחתי אותה לזרוק את השקית לפח

וכשהיא חזרה היא הכריזה בחיוך מהופך:

"נתתי לפח צדקה!"

מה אומר לכם, היא באמת צדיקה...

ועוד אחד (לא בחרוזים) על האחיין שלי (בן 2.9), שהיה אצלנו אתמול:

הילדים שלי הלכו כבר לישון, אבל הוא סירב ללכת לישון: "אבא תבוא ואני ילך לישון בבית!"

אז הוא שיחק בינתיים במשחקים, ומדי פעם הפציע כדי לשאול אותי שאלה:

"איפה איקס?" (בכל פעם שם של בן דוד אחר שלו)

אני: "איקס הלך לישון."

הוא: "איפה איקס הלך לישון?"

אני: "במיטה."

הוא: "איפה איקס הלך לישון במיטה?"

אני: "בחדר."

הוא: "איפה איקס הלך לישון במיטה בחדר?"

אני: "בחדר שם."

הוא: "איפה איקס הלך לישון במיטה בחדר שם?"

(מזל שכבר לא היה לי מה לענות לו, כי אז השרשרת הזאת הייתה נמשכת...🤭)

ואם כבר, אז גם מהקטנה שלי (בת שנתיים), שקינאה מאוד שהאחיינים השתלטו לה על אמא (ביחד עם האחיין שלי הייתה גם אחותו, בת שמונה חודשים).

אז היא כמובן ניסתה גם להרביץ להם, אבל היא גם הושיטה ידיים כשהחזקתי את אחייניתי וביקשה גם להחזיק אותה. כשלא הסכמתי היא כעסה: "בובה!"

מסתבר שהאחיינית שלי נראתה לה כבובה משוכללת במיוחד... מה רבה הפתעתה כשגם שהיא הציעה לי את הדובי שלה בעסקת חליפין, לא הסכמתי לתת לה להחזיק את אותה בובה משוכללת...

טוב שזה מצחיק אותך בתור דודה ומזכיר לי שזה באמת חמוד גם אם מחרפן לעיתים

בחודש אלול, אני הייתי בהריון, והבן שלי היה שר:

"בחודש אלול תוקעים בשופר, ראש השנה מגיע עוּבַּר"

עכשיו סיפרתי לבן שלי שהמן היה מאד רשע ורצה לעשות דברים לא טובים ליהודים. אז הוא אומר: "לא. אמא. הוא רצה *להרוג* את היהודים. *להרוג*" 🥺

ויש שיבושים כאלו מתוקים.. כמו, שהוא ביקש ממני שאתן לו "כִּבְסִיט". לקח זמן להבין שהוא רוצה... ביסקוויט

אמא שלו השרוטה, מלמדת אותו שמות של ציפורים, במקום להגיד לו הנה ציפור, אני אומרת הנה יונה, הנה דרור וכן על זה הדרך...

אבא מראה לו ציפור, החמוד "זה עורבני או שחרור?"

מפעיל עלי מניפולציות

יום שישי אני רוצה להיכנס להתקלח, המתוק אומר לי "אמא שלי, אני כל כך אוהב אותך. אז למה את עושה מה שאמרתי לך לא לעשות?"

משכיבה אותו לישון, אני- "זהו עכשיו כבר לא מדברים שתצליח להירדם" הוא מנסה לדבר איתי ואני לא עונה לו, הוא- "אהובה שלי אני כל כך אוהב אותך!" 

ביקשת משהו שקשור לפורים אז הבוקר הילד אומר לי "אוף, אין לי כח כבר לפורים"

כל הבוקר האצתי בהם שחייבים לצאת כי אני מאחרת לעבודה,

בסוף כשנשארנו רק הבת שלי ואני בדרך לביס

וביקשתי ממנה לעלות לבד מתחנת אוטובוס כדי שאחסוך זמן ולא אאחר היא אומרת לי

אמא היית מעדיפה שיהיה לך עבודה ולא יהיה לך ילדים?

אני "חס וחלילה, אתם המתנה הכי גדולה שיש בעולם"

אז היא ממשיכה אז את צריכה להשקיע בילדים שלך ולטפל בהם ולא לדאוג לעבודה , לא צריך להגיע מוקדם לעבודה, תשימי לב מה הילדים שלך רוצים לפני זה.."

כל האמת לפרצוף

כמובן שלאזן וזה אבל בבסיס היא צודקת.. מאוד.. ככה אני מרגישה

פלפלית

בת כמה היא?

בשבוע שבועיים האחרונים התמסרתי למשהו בעבודה וזה בא על חשבונם..

אז אני שמחה שהיא מביעה את זה..

אני לא חושבת שזה היה ממקום של לחנך אותי

אלא להצביע על קושי שהיא מרגישה

ואני שמחה שהיא מביעה ככה..

אבל זו נקודה למחשבה בנוסף...

כותבת גם לך @מתואמת

ותודה שהגבתן!!!!

גם אם הם צודקים - הם צריכים לדעת שהם לא המחנכים של ההורים!

לדעתי כדאי לומר לה: "תודה על מה שאמרת, חמודה, אבל מכיוון שאני אמא שלך ואת הבת שלי, זה לא תפקידך לומר לי דברים כאלה. את פשוט צריכה לדעת ולהאמין שאני הכי אוהבת אותך ואת האחים שלך מכל העולם, ויש לי את השיקולים שלי להתנהלות בחיים."

וזהו, לתת לה חיבוק, ולא לאפשר לה להמשיך לדבר ככה...

בכל אופן, חיבוק על החוויה! זה הכי קשה לקבל את האמת (או את חלקה) בפרצוף מהילדים שלנו דווקא... 

בן שנה וחצי דופק ביצת פלסטיק על הרצפה ואז פותח אותה😅

כשהוא מקבל עוגיה וכדומה הוא אומר "שתיים" ורוצה שניתן לו עוד אחת.

איזה ילד מצחיק

בת שלוש וחצי:

איך קוראים לדוד של אסתר המלכה?

אני: מרדכי

היא: נכון! אז מורדכי היה אשתו של אחשורוש בסוף

אני: לא

היא, במבט מבולבל: אז מי היה?

אני: אסתר

היא: אבל היא היתה המלכה

לימדנו אותו קצת אותיות גם בעברית גם באנגלית.

לא משו מסודר, רק אות שראה ושאל מה זה אז לימדנו שזה א וזה ב וזה A וזה B

אז יודע חלק מהאותיות בכל שפה.

יום אחד קניתי בגד בחנות בננה, למחרת בבוקר ראה את השקית והתחיל להגיד הנה בי (B) והנה איי (A) ועוד איי.

ואז הצבעתי לו על ה- N ושאלתי מה זה?

חזר אחריי: מה זה? מה זה? זה אלף!!!

תכלס, דומה קצת לא?

תמיד קשה לי לשכנע אותו לעלות הביתה כשאנחנו מגיעים מהגן

מעדיף להישאר למטה להסתכל על המכוניות.

אז בדר"כ משכנעת אותו שנשחק בכל מיני משחקים או נצבע או משו העיקר שיעלה.

יום אחד זה לא עבד. מלא זמן ניסיתי לשכנע ולא הסכים.

בסוף אמרתי לו בכעס: "אתה רוצה סטירה? תעלה מיד הביתה"

עלינו יחד הביתה.

נכנסנו והוא בא אליי: "סטירה"

הבטחתי סטירה, עכשיו רוצה לקבל 😅😅😅😅😅

לפחות אני מתנחמת שאני לא אמא כזאת גרועה...

והיא פשוט מתפללת לפחות 3 פעמים ביום את כל התפילה של המעון. החל משיר שלפני התפילה עד השיר של בוקר טוב לכל הילדים שכנראה שרים בסוף התפילה. וזה ככ ממיס ומתוק וכולל כל כך הרבה שיבושי מילים מתוקים.

בכלל,זה גיל ככ מתוק עם כל החוכמות שלה (שכמובן אני כרגע לא זוכרת כמעט כלום)

😅

זה באמת גיל מתוק, שמפציץ פנינים על ימין ועל שמאל

והבת שלי סיפרה לי על זה.. אז שאלתי אותה בן כמה הוא והיא אמרה לי שנתיים. ואז שאלתי אותה ובת כמה את? והיא עונה לי בשיא הביטחון- בת עשר!

והיא כל היום אומרת לאחותה "נוני  אני אוהבת אותך" ומועכת אותה

ויום אחד היא אמרה לי "אמא אוהבת את אבא ואני אוהבת את נוני"

מאז יום ההולדת שלה עצמה... (לפני חודש וחצי)

אבל היא מאוד אוהבת לשיר, אז כל שיר שנקלט אצלה בדיסקט זוכה להיות מזומזם בשגיאות מתוך פיה 😅

בת 1.4 עושה מלא תנועות של שירי משחק, בוא אלי פרפר נחמד, 10 אצבעות, לכובע שלי.. היא יכולה פתאום להתחיל, זה חמוד 😊

איזה כיף שמצאתי משהו להצטרף! 🙃

חחח יואווו אני לא מאמינה שאני מגיבה בשרשור הזה

חחחח

אההמ אההמ

אז ככה

מאז שהיא יודעת לעשות את התנועה של "10 אצבעות לי יש" היא עושה את זה כשהיא שמחה

אבל לפעמים כשהיא קמה בלילה בוכה, אני באה אליה ורואה אותה עם הידיים שה מסובבת אותן בתנועה של השיר

חחחחח מצחיקה שכזאת

בת שנה תודה להשם!!

בת 3.3:

אני: עוד מעט יהיה לנו תינוק בעז"ה.

היא: עכשיו הוא במלון של כללללל התינוקים

אני: מה?

היא (בידענות): כן כן! חברה סלי אמרה סהתינוק סלהם במלון ויס לו מטפלת!

אני: אההההה במעון😂

המשך -

אני: לא. הוא לא במעון אלא בתוך הבטן שלי

היא: סטויות את אומרת. זה לא יכול להיות!

אני: כן כן. תראי שנהייתה לי בטן שמנה. ואת זוכרת שסיפרנו שגם את היית בבטן שלי וגם x וגם y...

היא: מתי הוא בא לכאן?

אני: עוד המוןןןן זמן. אחרי פסח

היא: תגידי לי כשהוא יבוא.אין לי כח עכשיו! ואז אני לא אהיה אחרונה בקידוש! 

ועוד: אמא אני ממס מטורפת עלייך! (מדביקה לי נשיקה במצח...)

אומרת לאחותה הגדולה מילה לא יפה.

אני: בבית שלנו לא מדברים ככה!

היא: אנחנו לא בבית. אנחנו באוטו עכשיו!

חכמה ושובבה

וגם כשהיא עושה שטויות

אי אפשר לכעוס עליה🤗

אתמול פספסה פיפי בתחתונים.

השתדלתי לקלח אותה בנחת ואמרתי לה שאני מקווה שפעם הבאה היא תזכור ללכת לשירותים.

היא אומרת עם פרצוף רציני: אני ממס מסטערת עלייך. בטח פעם הבאה אני מקווה סאני אתגבר. 

בן 3 מדבר לעצמו: "אמא שלי חרוצה!

היא אוספת את המטבח, מכינה משלוחי מנות.."

בשבת בבוקר אבא נטל לו ידיים והוא ראה את הגביע במייבש כלים "כל הכבוד לאמא! היא שטפה את הגביע, איזה אמא אלופה!"

בן 4.5 מונה עם האצבעות את החברים מהגן שהוא יביא להם משלוחי מנות:

"אני אביא לX וגם לY ולZ - אז זה יוצא 4. כי אני גם חבר של עצמי!"

אני חייבת ללמוד ממנו!

היא ישבה על הברכיים שלי, ותוך כדי פניתי לבן הגדול שלי: "תעשה טובה ותבשל סיר של אטריות."

אז בת השנתיים מיד ליטפה לי את הלחי ואמרה: "טו-בה..." 🥰

כמה פעמים...

ביקשתי שיעשה טובה ויקח את הנעליים. אז הוא בא, לקח את הנעליים ופתאום אני מרגישה ליטופים😂

יש לי 4 ילדים, 2 גדולים בני 12-13  ו 2 פיציים שנה וחודש ובת חודשיים. בעלי בא לגדול אומר לו" אמא בהריון היא סיפרה לכם"? אז הוא אומר "לא ..." ונכנס לחדר . בעלי הלך אחריו. הגדול שואל "אבא נו באמת זה נכון?" , בעלי - "לא, רציתי לנסות אותך" . הבן אומר - "וואו אבא עשית לי התקף לב" 😅

צחקתי מזה שהוא חושש ככ כאילו הוא עושה משהו בבית חחח, מאז הוא תמיד מזכיר לי בשולחן שבת " אמא מספיק 4 ילדים, טוב? מבטיחה לי?"

עשיתי לו טראומה עם הצפופים נראלי 🤭

מי ישמע מכין בקבוקים חחחח

וברצינות מעניין מה מפריע לו? אולי העומס?

חחחח הצחיק ממש

ילדים צריכים יציבות ולא שכל שנה "בעל הבית השתגע"

ממצב שהוא מכיר רק את עצמו ואת האח שצמוד אליו שמבחינתו הם גדלו יחד כמובן מאליו,

פתאום לגלות שיש דבר כזה אח נוסף, פתאום יש תינוק, ואתה עוד לא מעכל ואז עוד אחד.

זה לא אומר שהוא בעומס או לא טוב לא, או שדורשים ממנו הרבה, רק שהוא מתמודד עם שינוי.

הקטע שהיא באופן קבוע מברכת "אשר קידשנו *במצוותנו*.." (יענו מחברת את במצוותיו עם וציוונו)

הבן שלי שבכיתה ו' הסביר לי בטוב טעם את הקונספט שעומד מאחורי משלוחי המנות שהוא ותאומו הכינו לחבריהם:

"את מבינה, אנחנו בעצם בגיל ביניים כזה, גם גדולים וגם קטנים. לכן הכנו גם דברים בוגרים (כלומר - עוגיות ביתיות) וגם דברים של ילדים (כלומר - חטיפים קנויים ושאר שטויות)."

(זה היה אחרי שניסיתי לשכנע אותם לשלוח מנות על טהרת הדברים הביתיים, כמו שאחותם הגדולה עושה, כי הרי כמוה, בניגוד לאחים הקטנים - גם הם רוצים לשלוח מלא-מלא משלוחים...)

מתייחסת למשפט האחרון שלך, ואם לא קשור תתעלמי.

גם אצלי רוצים לשלוח להרבה. אז אנחנו מסכמים שמכינים ל5 חברים ממה שאני קונה, ואת השאר הם מכינים ממה שהם מקבלים (אל דאגה, בסוף הם נשארים עם כמויות מטורפות 🙊🙈)

בעיקרון סיכמתי איתם שמה שהם רוצים לשלוח מעבר הם קונים מהכסף שלהם, אבל זה קצת קשה למדוד את זה...

ובכל אופן, אני פשוט תוהה אם באמת הם צריכים לשלוח כל כך הרבה... (הם לא כמו הבת הגדולה, שכבר יש לה הרבה מעגלים חברתיים) ואם זה לא מעין לחץ חברתי... (מה גם שהקטנים מתחילים לקנא וגם לרצות להוסיף משלוחים - והם באמת לא יוכלו ללכת בעצמם למלא חברים, ולנו לא יהיה זמן להתרוצץ איתם... (והתאומים עצמם הכריזו שהם לא מתנדבים לקחת אותם למקומות שלא ליד החברים שלהם )

לא נורא... העיקר באמת שזה ויכוח של שמחה, שמראה כמה הם חברותיים 😊

האמת שאם לא היה הנוהג הזה, יש סיכוי שחלק מהילדים שלי היו הילדים האלו. לא כי הם ילדים פחות אהובים, אלא כי הם שקטים ואין להם הרבה חברים, אז סה"כ במשך השנה טוב להם עם החברים שלהם, אבל אם בפורים זה היה מתבטא בהרגשה שכמעט אף אחד לא בחר בהם בתור החבר שבוחרים לתת לו משלוח מנות, זה היה יכול לגרום להרגשה לא טובה...

אז בעיני זה מקסים שרוצים לתת להרבה חברים, אבל באמת הגיוני שאת תגבילי את הכסף שאת נותנת להם עבור המשלוחים מנות, ומעבר לזה הם יכולים לבחור אם לקנות עוד מהכסף שלהם, או לתת מדברים שהם מקבלים...

השאלה באמת אם זה בא מתוך רצון להרבות אהבה או מתוך תחושה של "לא נעים לי"...

(אבל אחרי שהם אמרו לי שהם רוצים לשלוח גם לילד/נער קצת מיוחד פה מהשכונה, שמחתי באמת שהם רוצים לעשות את זה מתוך רצון להרבות טוב...)

לק"י

ותלוי כמה חברים גרים קרוב.

הילדים שלי נותנים לחלק מהחברים שגרים קרוב, לא משנה אם זה החברים הטובים או לא.

הכינה ציורים ליום הולדת של הקטן (בן 3)

באחד הציורים רשמה ברכה "איזה כיף שנולדת אתה משמח אותנו שנולדת"

זה ממיס כ"כ!

ובכלל מצחיק בגלל שהיא בכיתה א' היא מתסכלת עליה כחלק מחבורת הגדולים (האחים בני 10, 12)

והוא הקטן הבובה של המשפחה..

למרות שההפרש בינה לבין הקטן הוא אותה הפרש בינה לבין אחותה הגדולה.

הקשר לפורים כי הקטן נולד בערב פורים (תענית אסתר)

יכול להיות קשור

מה תפסידי...

הרופא הקבוע שחנו כבר כמה פעמים פיספס לנו דברים

אז זה לקחת לרופא חדש

ואני לא מכירה באיזור ככ

אז זה לקוות שניפול טוב

לא חוויה מדהימה

סחבנו הרבה זמן והרופא אמר הכל בסדר. רק כשעשינו בדיקת צואה התגלה החידק - אנטיביוטיקהמתאימה ונגמר הסיפור

היה מדבק? או שהיה רק לו וזהו?

וניסינו להוריד חלבי, להוריד פירות חומציים

כל מיני

עד שברוך השם עלינו על הסיבה

לבן שלי על פעם אחרי אנטיביוטיקה לוקח הרבה זמן לבטן לחזור למצב נורמלי

אני נותנת לו פרוביוטיקה שלנו עזר להוריד חלבי גם לתקופה

אבל שווה להתיעץ עם רופא

תבקשו בדיקת צואה

היה לכמה מהילדים שלי

היא עם טיטול לוקחים משפ ומהר מסיעים למעבדה? וצריך בשעות שהיא פתוחה…

אפשר גם לשמור במקרר ליום למחרת

בגיל גדול יותר אמנם (שנה וקצת) אבל גם דומה, שלשל בבקרים, לפעמים קצת במהלך היום, וחוץ מזה היה ממש סבבה

הרופא שלנו המליץ להחליף לתמל צמחי ונתן לו פרוביוטיקה באופן יומיומי ועבר לגמרי.

אולי יעזור לכם גם

אני נגעלת מהבקבוקים ואוהבת שמצחצחים שיניים לפני השינה אז הילדות שלי מסיימות איתן מהר😂

תלמדי אותי את הסוד איך להפסיק את הבקבוק😅

אבל הילדות שלי היו קלות בקטע הזה כנראה כי כם מתמל לחלב היה קליל (העברנו לה מתמל לבקבוק עם חצי מים חמים וחצי חלב)

בבית לא ככ

בגן בעיקר

שותה הרבה זה כן

אבל לא יודעת אם מסםיק בשביל לעשות שילשולים

הייתי פונה לרופא.

הרבה פעמים הוא בא למסך רגש שאנחנו לא רוצות לפגוש. להבין מה עומד מאחורי זה, ולהתמודד עם הרגש הזה באופן אחר יכול לעזור.

אולי גם לקרוא הרבה על תזונה ובריאות יכול לעזור להבין ולהכניס למודעות כמה זה חשוב. אם יושב ממש חזק בראש שסוכר מזיק לגוף שלנו, זה גם פחות מושך (היתה לי תקופה שהאמנתי שסוכר מאוד יזיק לי - יותר מרק לדעת את זה באופן כללי - ובאורח פלא זה נהיה ממש קל לאכול בריא ומאוזן. ולא הייתי בעודף משקל גם לפני כן כשאכלתי הרבה שטויות, אבל יותר חשוב מהמשקל ויותר מגביר מוטיבציה בעיניי זה הבריאות שלנו.)

עבודה לא קלה אבל חשובה! הצלחה רבה לך (וגם לי)!

אני כל רגע פנוי (וגם שלא) לוקחת ביס מעוגיה, קוביית שוקולד

אני מתחרפנת מעצמי כבר

מבשלת, תוך כדי אוכלת מתוק

מארגנת, תול כדי אוכלת

בכל רגע נתון אני אוכלת

וכמו שאמרתי, גם אם מנסה להחליף את המתוק הזה במשהו בריא אז זה לא במקום, זה בנוסף.. מסיימת את הבריא ועוברת למתוק

אולי זה שיעמום? חוסר בסיפוק והרגשת ערך עצמי?

אולי זה צורך ל"פינה משלך"? כלומר, אולי את עסוקה כל היום בלדאוג לאחרים ואין לך את הזמן והנחת שהם רק שלך, וזה מעין פיצוי או תחליף?

או שזה לחץ? שאין לך פשוט רגע לעצור במירוץ?

ואולי משהו אחר. אבל נשמע לי שיש שם משהו שכדאי להבין אותו.

לפעמים המחסור גורם לזה שנצטרך מתוק, ונצרוך אותו בלי שליטה

כשהסוכר מתחיל לרדת, הגוף מחפש איך לפצות על זה בסוכר נוסף.

הפתרון המוחלט והאמיץ הוא לעשות קאט, ולהוציא לגמרי את המתוק מהבית. זה קשה בטירוף. אבל אחרי שבועיים ההתמכרות נעלמת, ומתוק פשוט לא מגרה אותך. הוא נשאר עדיין טעים כמובן, אבל אין את המשיכה שקשה כל כך להתמודד מולה.

עוד נקודה, המוח שלנו הרבה פעמים מחליף בין תחושת צמא לחיפוש מתוק. לפעמים לשתות 2 כוסות מים מאפשר להתעלם מהרצון למתוק.

אני לא שם היום. לצערי כרגע כמוך. לפני תשעה באב התאמצתי ממש להימנע מממתקים כדי להקל על הצום, ובאמת הכמיהה הזו ירדה משמעותית. אבל לצערי שוב החזרתי הכל אחרי תשעה באב (בעצם לא שמתי לב, אבל כשאני כותבת את זה - החזרתי פחות! אני אוכלת פחות ממתקים. כנראה שזה לא כל כך מהר נעלם בחזרה)

בגלל סכרת הריון

ופה לומר שמתוק עדיין מגרה אותי ממש ואני אחרי שבועיים של הגמילה

וכשיש מתוק לידי,ממש קשה לי למרות שלכאורה נגמלתי

מקווה בשבילך שזה כן יעבוד ויעבור לך. לפחות שהקושי הזה ייחסך ממך 💜

לי קשה וממש לא התרגלתי

כמעט כל ההריון. התחלתי מוקדם

ועדיין קשה לי היום (חודש אחרי לידה)

שכל ההריון פינטזתי על מתוק

במציאות לא יכולתי להכניס לפה שום דבר מתוק אחרי הלידה זה עשה לי רע.

לצערי חזרתי מהר מאוד למתוק בפעם הקודמת. הפעם מאוד רוצה לשמור על התזונה גם אחרי כי עליתי המון בהריונות האחרונים, ולא הצלחתי להוריד וכן גם בגלל הבריאות כי אני מבינה שאני בסיכון לסוכרת סוג 2

כל הריון יותר גרוע מהשני

המציאות שרזיתי בהריון ובהנקה השלמתי הכל עם עודף

אחרת אני אוכלת שטויות בלי הפסקה

ומצד שני לקנות קטניות, פירות וירקות בכמות גדולה

מה שעוזר לי זה להכניס הביתה רק אוכל בריא ובמקביל למלא את הצורך במתוק במאכלים בריאים כמו פירות, גרנולה עם יוגורט , שייקים בריאים וכו

כי זו הקנויה - מוצפת בסוכר, אפילו עד 25% סוכר. תלוי בחברה.

פשוט מעולם לא קניתי גרנולה

מכינה בבית קלי קלות- שיבולת שועל עבה, שמן קוקוס, דבש מערבבת , משטחת בתנור ואופה עד שקצת משתזף

מה שכתבתי זה הבסיס, אפשר להוסיף קקאו/קינמון, אגוזים, שקדים, שוקולד מריר, מה שאוהבים

עצמית על אוכל

היא אחת השליטות הכי קשה

המענה הרגשי והפיזי שאוכל נותן

כמעט בלתי ניתן להחלפה

הוא זמין

נותן מענה מהיר

אין תלות במישהו אחר

לכן לוותר עליו/ להחליף במענה אחר

זה באמת מאד קשה

הדרך לעשות את זה עוברת

בחלופות רגשיות ופיזיות לגוף

ובחיזוק היכולת של שליטה עצמית

חלופות זה תעסוקות זמינות מהנות אחרות/ איתור צרכים רגשיים ומענה להם

חיזוק שליטה עצמית ע"י אימון שכולל מודעות יישום והתמדה

ככל שמתאמנים על עשייה נכונה

הגוף רוכש אותו כהרגל

והשליטה נהית יותר קלה

לגבי הילדים

ילדים לומדים בעיקר מדוגמא עצמית וחוויה אישית

אין איך לעבוד עליהם

הם רואים ומרגישים הכל

בעיניי אין מה לעשות ספציפית עם הילדים אלא רק לעבוד על העשייה העצמית

להוציא מהבית לגמרי לא רלוונטי כי אני לא רוצה שלילדים יהיה חסך אחרי שכבר רגילים שיש (העוגיות אצלנו ביתיות בלבד אבל עדיין מלאות סוכר)

רוצה שילמדו לאכול במינון

אני זוכרת בתור ילדה שאמא שלי יום אחד העילה את כל הממתקים מהבית בשם הבריאות וזה לא היה כייף ולא זכור לטובה

ועכשיו כשכותבת על זה, אולי על זה זה יושב? לא יודעת

אני מנסה לשלוט בעצמי אבל זה באמת לפעמים מרגיש מעל ומעבר ליכולותיי

וגם אם מצליחה יום שלם, יום למחרת ממשיכה כרגיל

זה שהצלחת יום אחד להתגבר זה כבר שאפו עצום ועל זה תתמקדי🙏 גם אם יום למחרת שוב נפלת למתוק- אז לא נורא כל רגע אפשר לחזור לתוכנית שלך .

וכמעט כל עוגיה ביתית אפשר להמיר לעוגיה בריאה.

מה שמשמין בעיקר זה הקמח והסוכר- אז במקום קמח לבן תנסי קמח כוסמין מלא או קמח שקדים, במקום סוכר תנסי דבש, מייפל טבעי או סילאן.

מאמינה שבסוף תמצאי את התחליף שאת הכי מתחברת

לעשות בהדרגה

לא יום שלם בלי

אלא להפחית

אבל בלי דברים חילופים ובלי עבודה רגשית

זה לא יכול להחזיק מעמד

וגם חלק מהעבודה זה להתמודד עם ההלוך ושוב הזה

עם הצלחות וכשלונות

עד שמגיעים למצב משביע רצון

ארוחת בוקר/ צהריים/ ערב? ישנה טוב? שותה מספיק מים?

מציעה לא להתחיל את היום עם מתוק. תוסיפי חלבונים ושומנים לארוחות שלך

ועייפות גם כן גורמת לרצות מתוק כי זו אנרגיה זמינה. חוץ מהעובדה שזו התמכרות כמובן.. לא הייתימסתכלת על זה כהתנזרות כי זה רק גורם לאפקט בומרנג שאחריו אוכלים יותר.

מצד שני מסייע לא לצאת מאיזון ומאפשר שמירה על שגרה נטולת מתוקים

גם לי היו תקופות כאלה,שמה שניסיתי בסוף הכל נכנס לבטן בלי אבחנה.

קודם כל אל תשפטי את עצמך ואל תנסי ביום אחד להפסיק.

תתחילי בקטן,היום פעם אחת מתגברת על עצמי לא לאכול מתוק אחרי ארוחה אחת בעוד שלושה ימים תפסיקי אחרי 2 ארוחות .

דבר נוסף אל תמנעי מעצמך לגמרי פשוט תגבילי את הכמות.

או לחלופין תפרסי כמות מסוימת לזמן מסוים.

אפילו לא מאד מוגדר.

ואם יום אחד אכלת יותר מתוק לא נןרא לא קרה כלום זה גם בסדר כי בכללי כבר יש הרבה פחות סוכר.

על הספר "מהפכת הגלוקוז", לי ממש עזר בסיטואציה בול כמו שלך, ועשה שינוי חשיבה בכל בנוגע לאוכל, שזה הכי משמעותי בסופו של דבר.

בכלל? יש דמות רבנית ו/רפואית שמקובלת על שניכם ותוכלו להתייעץ איתה?

לא תכונן בכלל אני בת40 לא צפיתי כייש לי שרירן בדופן הרחם הרופאה אמרה לי שהיו קשים להכנס להריון

היה לי מחזור סדיר פתאום איחור של כמה ימים התחלתי לחשוד ועשיתי את הבדיקה שיצא חיובי

אם אתם רוצים תמיכה ועזרה בנושא אז אני יודעת שאגודת אפרת עוזרים ומסייעים.

אני מבלבלת מאוד

לחץ ממנו וגם אמאשלי לוחצת להפיל

אני מרגישה ריקנות לא יודעת איך להסביר

נשמע ששניכם המומים.

בהחלטות כאלה כדאי לקחת כמה ימים להירגע ולעכל ואח"כ לקבל החלטות.

אם שניכם רוצים ילדים, צריך לקחת בחשבון את הגיל והמצב הרפואי..

היריון לא מתוכנן הוא הלם גדול אבל גם יכול להיות ברכה גדולה.

תנשמו רגע, תעשי גם בדיקת דם אם לא עשית ואז תחשבו מה הלאה🩷

בהחלט המומים ואני רואה שאף אחדלא בעד להביא המשפחה שלי שלו והוא בעצמו

אנחנו במצב כלכלי ממש גרוע

המשפחות מסרבות לעזור

לא יודעת מה לעשות.

בגלל לחץ של הורים/ בן זוג.

בסוף ההחלטה צריכה להיות*שלך*. אל תמהרי לעשות צעד שתחרטי עליו.

תתייעצי עם גורם חיצוני שהוא גם מקצועי, אני שמעתי הרבה על אגודת אפרת. בהצלחה

מצטרפת להמלצה לפנות לגורם מקצועי לפני קבלת החלטה.

בע"ה רק טוב🙏

תראי. את בעצמך אומרת שיש שרירן וסיבוכים. ואת כבר בת 40 שזה גיל שלא בהכרח קל להיכנס להריון. אז אם את רוצה ילד, והוא כבר שם, אז זה ממש הזמן. בחיים לא הייתי מפילה במצב הזה... כי אח''כ אם תרצי בגילך ועם הסיבוכים זה יכול גם להגיע לטיפולים והרבה מאוד כסף ולא בטוח להצליח.

אז כן הייתי מנסה לשפר את המצב הכלכלי, מתייעצת עם מקימי או פעמונים, עמותות שמסייעות להתארגן כלכלית, פונה לאגןדת אפרת שמסייעת במקרים של לחץ כלכלי והתלבטות על הפלות ועושה כל מה שאפשר!

אם את לי רוצה בכלל זה משהו אחר.

רק את תחליטי.

זה לאהזמן עכשיו אני מרגישה גם שזה לא יחזיק מעמד אני מרגישה כאבים בבטן התכווצויות כאבי גב מרגישה שזה מסתיים עוד מעט

התפללתי כל הלילה שאלוקים יעזור לי

אגודת "אפרת" וגם בהידברות יש את מחלקת "אמא"-הם מסייעים כלכלית באופן משמעותי לנשים בהריון ששוקלות להפיל בגלל מצב כלכלי. תפני אליהם- חבל!!

אני אישית חושבת שאת צריכה לנקות את כל רעשי הרקע- עם כל הכבוד למשפחה מסביב, העובר הזה בתוכך.אל תתני לאף אחדל ללחוץ עלייך להפיל.מי שאח"כ עלולה להיות עם יסורי מצפון כל החיים זאת לא אמא שלך, ועם כל הכבוד- גם לא בעלך- רק את חלילה.

אני גם מאמינה שמי שנותן חיים (בורא עולם)נותן גם פרנסה לקיים אותם-ושכל תינוק בא עם הברכה שלו.

בן זוג שלי כולו בחובות גר ביחידת דיור

אני ללא עבודה כעת

אני שלמה עם להפיל

אני לא רוצה להביא לעולם של סבל ילד/ה

מגיע להם הכל בחיים ולא ככה

אני מרגישה שהירון הזה גם לא יחזיק מעמד

שהוא יפול לבד שאלוקיםיעזור לי ויסלחלי

הראיה שלנו כבני אדם שהתרגלו לתרבות המערב הפוכה מהאמת. את כותבת שאת לא רוצה להביא אותם לחיים של סבל ושמגיע להם הכל בחיים".

אבל שום דבר שתתני להם לא ישווה לעצם נתינת החיים עצמם!

רווחה כלכלית או קושי כלכלי הם לא חזות הכל.

התרגלנו כ"כ לראיה המערבית ואנחנו שוכחים שהדברים הכי חשובים בחיים הם לא חומריים- את נותנת להם חיים, אהבה, משפחה, ערכים. מצב כלכלי הוא דבר שמשתנה במהלך החיים. את הרי תעבדי מתישהו בהמשך.

אני לא יודעת האם את דתיה ,אבל נשמע שאת יהודיה מאמינה. בבקשה תפני לאגודת "אפרת" או למחלקת "אמא" בארגון "הדברות". המצב שאת מתארת הוא המומחיות שלהם -אל תעשי צעד בלתי הפיך לפני שאת מדברת איתם. יש הרבה נשים שהיו במצב שלך ושקלו להפיל בגלל מצב כלכלי ופנו אליהם והם דאגו להם לטווח ארוך באופן משמעותי.

זה לא שאת מתלבטת כרגע האם כדאי לך להכנס להריון, את כבר בהריון -זה מצב נתון ולכן השיקולים צריכים להיות אחרים לגמרי.

היא אמרה שהיא נגד הפלות היא לוחצת עליי להפיל

שזה ידפוק להם את חיים ולי שאיי לא צריכה להיות עם הגבר הזה גם דאגה להפריד אותנו

כדי להביא את התינוק הזה לעולם.

רק בבקשה לפני שאת עושה משהו, תתיעצי- צרפתי למטה קישורים לשתי אגודות שמסייעות מאוד- גם כלכלית, גם יעוצית, רפואית ,משפטית...

הם מאוד מקצועיים-בבקשה, מבקשת ממך שלפני שאת עושה משהו- דברי איתם.

נשמע שיש לך הרבה קשיים

את כותבת בפורום דתי

ויש פה הטיה ברורה לכיוון שלא להפיל

זה לא אומר שזה הדבר הנכון

ילד אכן צריך להגיע לעולם עם איזשהו מינימום של יציבות נפשית וכלכלית

ולפעמים הדבר הנכון הוא להפיל

אבל החלטה לפה או לשם צריכה להגיע בצורה כמה שיותר נקייה מלחצים של אנשים אחרים

כי בסוף זה בעיקר שלך

הגוף שלך

והתינוק שהוא לרוב בעיקר של האמא

עמותה לא דתית, ירושלמית אבל עוזרת לנשים מכל הארץ. הייתי קשורה ב2 פניות אליהן, והן לחלוטין הולכות עם הרצון של האישה. באחת הפניות האישה התעקשה להפיל והיא היתה צריכה עזרה והם סייעו לה מאוד (שבוע 6, לא להיבהל)

בפניה אחרת האישה התלבטה והן ממש לא דחפו לכיוון הפלה, אלא ממש ניסו להבין איתה מה טוב וכדאי לה (יש ילדה מתוקה)

יש להן ווצאפ. אחפש את המספר אם תרצי.

אגודת אפרת כותבים שהם מוכנים לתת:

תמיכה כלכלית

ציוד לתינוק

לאחר לידת התינוק,  מקבלת האם לפי הצורך,  מיטה, אמבטיה לתינוק ועגלה (ובלידת תאומים עגלת תאומים( כל הציוד חדש ואיכותי.

סיוע זה מוענק בכפוף להחלטת וועדת הסיוע של אפרת.

ערכת אפרת לתינוק

ערכה חיונית המעניקה שקט נפשי לגבי צרכיו המידיים של התינוק לאחר הלידה.

ערכת אפרת מכילה סט מצעים ושמיכות, ביגוד, חיתולים, מגבונים, מוצצים, בקבוקים, סינרים ועוד.

סל חודשי לתינוק

בשנתיים הראשונות של חיי התינוק מקבלת האם, מידי חודש, חבילה של מוצרי תינוקות בסיסיים: חיתולים, מגבונים, מזון לתינוקות.

 סל מזון משפחתי

אפרת מבינה שתמיכה במצבה הכלכלי של המשפחה, היא דרך להבטיח שהתינוק יוולד למשפחה בריאה, לכן אפרת מעניקה סל מזון הכולל מוצרים בסיסיים כגון: אורז, סוכר, פסטה, שימורים ופריטי מזווה מגוונים, אשר מגיעה ישירות עד הבית.

מספר הטלפון שלהם ליעוץ הוא 3042*

הם גם נותנים תמיכה נפשית, יעוץ רפואי,מציעים ביתת חם לתינוק וליולדת- כנסי לאתר שלהם ותראי את הפירוט שם.

ויש גם את ארגון הידברות -מחלקת "אמא"- מעתיקה לך קישור:

מחלקת אמא מעניקה סיוע, ייעוץ רפואי והלכתי ותמיכה לנשים בהריון, ניתן להתקשר לטלפון הנייד 052-9551591 או למוקד בטלפון 073-2221333. פרטים נוספים זמינים גם באתר אמא - הידברות.

הייתי מחפשת פסיכולוג/ית לשיחה אחת-שתיים גם לבד וגם שניכם (אולי פסיכולוג שהוא גם יועץ זוגי?) לנסות להבין איפה את עונדת ואיפה אתם כזוג. מה המשמעויות מכל הבחינות ולאן נכון לך לקחת את זה.

בהצלחה רבה 🧡

בכל החלטה שתקחי לכאן או לכאן תצטרכי ליווי טיפולי טוב כדי לעבד את הדברים.

ממליצה לך להתנתק מכל רעשי הרקע,מבן זוג מהשפחה מהצב הכלכלי מהכל,ולחשוב עם עצמך בלבד מה את מרגישה כלפי זה,

בלי לנסות להתחשב באף אחד,איך את מרגישה כלפי זה.

ברגע שהרצון שלך יהיה ברור יהיה לך יותר קל להתנהל ללא רגשית אשם על שום דבר.

כשאת תהיי בטוחה עם עצמך מה את באמת רוצה יהיה לך יותר קל מול עצמך ומול הסביבה.

בסופו של דבר את תשאי בתוצאות של זה לטווח הקרוב לא אף אחד אחר.

וגם לטווח הרחוק הרוב המוחלט של התמודדות(מה שלא תחליטי) יהיה עליך בסופו של דבר.

גם אם מישהו אחר מעורב בסיפור או שותף לו.

אני בטוחה שאת בשוק מוחלט.

והבעל וההורים מסביב כל אחד בשוק שלו ורק מכניסים אותך המערבולת עוד יותר קשה.

הייתי ממליצה לך קודם כל לקחת לעצמך פסק זמן. לשבת בשקט בלי טלפון.

לכתוב כל מה שעולה לך בראש.

ממה את מפחדת? מה את כן רוצה?

תנסי קודם להוציא הכל הכל הכל, כי נשמע כאן שאת בהלם טוטאלי, וזה לא מצב טוב לקבלת החלטות.

רק אחרי שיהיה לך קצת סדר בראש, אפשר לחשוב מה עושים (אפילו ברמת עם מי מתייעצים).

אני שוקלת שכן להפסיק הריון

באמצעות כדורים.

זה לא הזמן עכשיו

זה לחלוטין לא התפקיד שלי.

וגם אף אחת כאן לא תתמודד עם ההשלכות- לא לכאן ולא לכאן. וגם לא ההורים (ואפילו בן הזוג יתמודד רק עם חלק קטן מההשלכות).

הבחירה היא שלך. רק שלך.

מצורת הכתיבה שלך ברור שכרגע את מוצפת.

וזה כל כך הגיוני וטבעי שתהיי מוצפת בסיטואציה שלך. נפל עלייך משהו שלא חשבת שייתכן בכלל. אירוע משנה חיים שלא ציפית לו בשום דרך.

פשוט חשוב לשים לב, שבזמן שאת בתוך באלגן רגשי- זה לא זמן טוב לקבל החלטות הרות גורל. ולהחליט על ההריון הזה- זו החלטה כבדת משקל, לא משנה מה תחליטי.

שלחתי לך מספר טלפון שלי, אם תרצי כתובת לדבר עם מישהי.

מבטיחה להקשיב בלי לשפוט. אשתדל לעזור לך לעשות לעצמך סדר בראש.

זה כמובן אם תחליטי להפיל.

לא לבד בבית. מסוכן

אני בהלם בכלל שקלט הירון בתקופה כלכךבעייתי אמא שלו יודעת אמרתי לה שהיא לא כלכך מאושרת בידיעה הזו היא רק אומרת לי ורומזת במילים אחרות להפיל הולכת לטובת הבן שלה אני והיא לא מסתדרת שפעם היינו "חברות "

כל עוד אין כלום עם הבן שלה אהבה אותי

היום הכל השתנה

הוא בצבע? או שקוף?

לא הצלחתי לראות כל מה מדובר בתמונה שהעלאת.

היה לי הריון שהיה פס חלש ממש ממש

אבל כשהיה שלילי לא היה כלום

בסוף עבודה זה לא לשנה אחת והריון זה פרק זמן קצוב וזמני, ההנאה שלך בעבודה חשובה מאד.

ואני הכי בעד נוחות וקרבה לעבודה, אבל ההנאה והסיפוק שלך חשובות מאד.

העניין שלך בעבודה, ולאהוב את העיסוק - זה חשוב ממש ממש לאורח החיים. ומניסיון שלי בהריונות במקומות עבודה שונים, השמחה בעבודה משפיעה גם על התפקוד בהריון. אני ממש מרגישה שבמקום עבודה שאני עסוקה ואוהבת את העשייה קל לי יותר לסחוב את ההריון, והוא גם מרגיש לי רץ יותר לעומת בעבודה שאני פחות נהנית בה, שאז אני מרגישה כבדה יותר ותקופת ההריון מרגישה ארוכה יותר....

קיצר - הייתי הולכת על איפה שאהנה יותר חד משמעית

ומוסיפה,

שבסוף מתי מגיע ההריון ואיך הוא עובר זה כ"כ לא תלוי בנו שיש גבול כמה אפשר לקחת את זה בחשבון...

45 דקות נסיעה זה סביר, במיוחד לאור הפערים האחרים.

ולדעתי אין מה להכניס עכשיו את עניין ההריון לשיקולים. אין לך באמת מושג מתי תהיי בהריון ואיך תרגישי, מה גם שהרבה נשים בהריון כן מסוגלות לעשות נסיעה כזו. ( חוץ מזה שהבחילות בהריון לא בהכרח קשורות לנסיעות)