השנה שמתי לב כמה ממש לא נראה שמרדכי ואסתר היו קשורים ליהדותם עד הסיפור עם המן ועם אסתר עד הנזיפה ממרדכי.

תראו איך המן יודע שהוא יהודי,

מה מפריע לאסתר כשהעיר שושן נבוכה.

ובכל זאת הם התעוררו והצליחו לדאוג לעמנו בסוף,

גם לקום מאוחר עוזר

אני חושבת שלא לגמרי הבנתי אותך.

איך היית מצפה שאדם יוצג בטקסט כקשור ליהדותו? יש לך דוגמא אחרת למישהו כזה?

וגם נראה שאסתר לא מודעת לזה שהעיר שושן נבוכה, היא מופתעת מזה שמרדכי לובש שק ואפר ואז שולחת לברר.

ולגבי המשפט האחרון:

עוזר לך, 

או עוזר לכלל?

1. ראיות שהוא כנראה לא נתפס כיהודי בזמן אמת:

א. מרדכי זה דומה לשם "מרדוך", אחד מאלילי בבל.

באופן דומה, אסתר משורש "אשתהר" שזו אלה פרסית, גם שם במובהק אלילי.

תחשבו על מישהו שקוראים לו ישו ולבתו המאומצת מריה, לא בדיוק מצלצל יהודי...

(ושמות אליליים אז זה כנראה אפילו פחות יהודי משמות של דמויות חשובות בנצרות)

ב. מרדכי מגיע לבדוק מה קורה עם אסתר כל יום, ובכל זאת אנשים לא יודעים מה העם של אסתר, אם היה ברור לאנשים מה העם של מרדכי אז איך הם לא ידעו מה העם של אסתר?

ג. המן לא יודע מה העם של מרדכי, כתוב במפורש שהגידו לו את עם מרדכי.

אם זה היה ברור לכולם אז לא היה צריך לומר לו.

שניהם שרים בשושן, ברור שמבררים רקע על האחרים כדי להתמודד מולם.

2. אסתר לא שולחת לברר מה קורה עם מרדכי, היא שולחת לו בגדים במקום בגדי האבל, רק אחרי שהוא מסרב היא שולחת בשנית לברר מה מפריע לו.

גם אחרי זה, מרדכי מבקש ממנה לפנות לאחשורוש והיא מסרבת, אחרי שהוא מאיים עליה ואומר שאם היא לא תעזור, לעם יהיה בסדר אבל לה לא, אז היא מסכימה.

3. ברור שעוזר לכלל, פורים הוא חג לאומי, אין שום היבט פרטי בו. אבל אם רוצים ללמוד לפרט, אפשר כי ללמוד תמיד אפשר.

התכוונתי בשאלה האחרונה לדברים מפורסמים של הרב סולובייצ'יק - "מי יודע אם לעת כזאת.." -

שאדם נולד בהווה מסוים, בתקופה מסוימת - ויש לו שליחות מסוימת דווקא בתקופה הזו.

ויכול להיום שאם תקום מאוחר, אתה תפספס את השליחות הזאת. יש לנו בחירה חופשית, ואנחנו יכולים לבחור לטעות, לשגות, לחטוא, לפספס.

יש תוכנית אלוקית, אבל איזה חלק יהיה לנו בתוכה - זה תלוי בנו.

אני הקשבתי למגילה בבית הכנסת ולא לדרשה של הרב סולובייצ'יק

ממילא, חשבתי בהיבט המגילה

דברים יפים אבל לא להם כיוונתי

אסתר מספרת למלך בשם מרדכי על בגתן ותרש, וזה קורה לפני עליית המן.

בפרק ו' כשנודדת שנת המלך, קוראים לפניו שמרדכי אמר לו על בגתן ותרש, והוא שואל מה נעשה למרדכי, והנערים אומרים שכלום. ואז המן בחצר, והשיח בין אחשוורוש להמן - ואז אחשוורוש אומר לו לעשות כן "למרדכי היהודי" - לפי מה שמופיע בפסוקים עד כה, התואר יהודי לא היה מוצמד מטעם אחשוורוש למרדכי.

אז אולי כן ידעו כולם שהוא יהודי?

והחידוש של אסתר מאוחר יותר, שהיא אומרת "מה הוא לה".

ובדיון בין המן לאחשורוש עליו זה כבר אירוע

אבל אני תופס את זה בצורה קצת שונה. אני חושב שמה שהמגילה מראה זה שהמן היה מפוצץ גאווה וממש חיי בסרט. התיאור הכי מדויק לזה"ויאמר המן בלבו למי יחפץ המלך לעשות יקר יותר ממני?" הוא מסוג האנשים האלה שכל הזמן מסתכלים מאחורי הגב ומצפים לראות איך נותנים להם כבוד וכו בגלל זה הם כל הזמן מספרים ומציגים את עצמם . אני חושב שהדרך הנכונה היא לא לספר אלא פשוט להופיע את הסיפור שלך בצורה כזאת שלא ככ נשאר מה לספר. פשוט - להיות. נראלי שזה גם נפקא מינה לעם ישראל ככלל. נראה שכרגע אנחנו כל הזמן מנסים לתרץ את עצמנו ולספר את הסיפור שלנו בין אם זה מהשיר באורווזיון ועד סרטונים מאוירים ביוטיוב. וזה לא ממש עוזר לנו.. אלא דווקא התוצאה ההפוכה. אנחנו אמורים להיות עם בדד ישכון ובגוים לא יתחשב .

אנחנו לא אמורים לספר על עצמנו. אנחנו אמורים להקרין את ההוויה שלנו על העולם. עם זה יצרתי לי תהילתי יספרו. אנחנו ההופעה של השם בעולם וזה הדבר היחיד שאנחנו אמורים לספר. אגב אני מכיר מדרש על העניין הזה שכאן יספרו זה בבחינת אבן ספיר. שהיא מבריקה . בעצם זה כמו השתקפות.

נראלי שדיי הרחקתי לכת והרסתי את הקו שלך... מתנצל אם זה יצא ככה זה סתם הדעה שלי ויכול מאד שזה לא נכון

מהפותחת 

דבר ראשון, לעניין הסיפור:

חשבתי על זה עוד היום בעקבות איזשהו ד"ת ששמעתי היום, שגם התורה בוחרת לספר לנו סיפורים בצורה מסוימת ולא אחרת. אנחנו לומדים תורה לפי כללים מסוימים, כמו אין מוקדם ומאוחר בתורה - כי התורה בוחרת לספר לנו את הסיפור בצורה מסוימת ולא בצורה כרונולוגית.

סיפור זה לא בהכרח להאדרת העצמי, עצם הוויתנו המקרינה היא סוג של סיפור, גם לפי פירושך.

אבל דבר שני, לגבי עם לבדד - לפי הרב זקס (שמתבסס על הגמרא) - זה קללה, לא ברכה.

מצטטת כאן דברים שכתב בספר "בלשון עתיד", עמ' 104-106:

ההקשר הוא דיון בעקבות ועידה באו"ם שהחליטה החלטות נגד ישראל בשנת 2001 בסעודת חג שבועות.

"עתה הצטרף לשיחה חברנו הדיפלומט הישראלי, אדם דתי. הוא התכוון מן הסתם רק להקל מעט את הקדרות שהדברים נסכו עלינו. "כך היה תמיד", אמר, וציטט את הפסוק הידוע מברכת בלעם "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב". נועדנו להיות מבודדים. כוונתו הייתה לנחמנו, אך במוחי כמו התפוצץ הבזק אדיר של אור. "למה ברור לך כל כך שבלעם אמר את זה כברכה?", שאלתי מיניה וביה. "אולי הוא התכוון לקללה?".

חשבו רגע, המשכתי, איפה עוד כתוב "בדד" בתנ"ך. המצורע נדרש לשבת בדד: "בדד ישב, מחוץ למחנה מושבו". הנביא ישעיהו מדבר בנבואת פורענות על "עיר בצורה בדד, נוה משולח ונעזב כמדבר". והמפורסמת ביותר היא פתיחתה של מגילת החורבן, מגילת איכה, "איכה ישבה בדד". המילה הזאת תמיד שלילית, למעט כאשר היא מתייחסת לאלוהים, "ה' בדד ינחנו" - שהרי הוא האל היחיד. הביטוי "עם לבדד ישכון" דומה לתיאור יהודים בפי הסוציולוג מקס ובר כ"עם מנודה".

ועוד: הופעתו הראשונה של צירוף המילים "לא טוב" בתורה היא בפסוק "לא טוב היות האדם לבדו". הופעתו השניה בדברי יתרו למשה, כשראה שהוא שופט את העם לבדו, "לא טוב הדבר אשר אתה עושה". בדידות, יחידיות, לבדיות - אלו אינן ברכות ביהדות. (...)

זכרו גם, הוספתי, מיהו שאמר "עם לבדד ישכון". הנביא האלילי בלעם, אשר לפי המסופר בתורה היה אויבו של עם ישראל. מלכתחילה שכר אותו בלק לקלל את בני ישראל, ומשסיכל ה' את עצתו ושם בפיו דברי ברכה הוא ניסה שנית להרע לבני ישראל, הפעם בהצלחה, כאשר שכנע נשים מואביות ומדייניות  לפתות את בני ישראל לזנות ולעבודה זרה - מעשה שהוביל למות 24 אלף מהם במגפה. בתלמוד מובאים דברי רבי יונתן, "טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שבירכן בלעם הרשע". במקום אחר בתלמוד אומר רבי אבא בר כהנא שכל ברכותיו של בלעם "חזרו לקללה", כלומר הפכו לבסוף לקללות, לבד מיוצאת דופן אחת, ברכת "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל". כלומר, לפחות לדעתו, "עם לבדד ישכון" התגלגל אף הוא להיות קללה. חכמים סברו שבלעם בירך את העם בלשון מעורפלת המאפשרת לברכה להתפרש גם לקללה.

הבנתי שאני נסחף, הרי זאת סעודת חג ולא דיבייט, אבל הדברים בערו בי. המשכתי איפוא והזכרתי את התופעה הפסיכולוגית הקרויה נבואה המגשימה את עצמה. יש ראיות מדעיות רבות לכך שאנשים מתאימים את התנהגותם לדימוי שיש להם לגבי עצמם. תלמידים שנאמר להם שהם מחוננים מצליחים יותר בבחינות; ואילו תלמידים שגרמו להם להאמין שהם גרועים, נכשלים. התפיסה משפיעה על הביצוע. גם בתורה יש דוגמאות לכך. עשרה מן המרגלים שמשה שלח לתור את הארץ חזרו ואמרו: לא נוכל לכבוש אותה; הערים בצורות ותושביהן ענקים. והם הוסיפו, "ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעינהם". המרגלים הצליחו לייאש את העם, העם רגן והתאונן, וכעונש כל בני הדור ההוא - לבד משני מרגלים שהציגו דעת מיעוט, יהושע וכלב - נידונו למות במדבר. אם אתם מאמינים שתפסידו, באמת תפסידו.

זוהי, חתמתי, הסכנה המתמדת האורבת ליהודים. אם נגדיר את עצמינו געם השוכן לבדד, זה יהיה גורלינו. נשכנע את עצמינו שאין לנו ידידים, שאנו מבודדים, שלא מבינים אותנו, שהעולם כולו נגדינו. את הניסיונות להסביר את עצמנו נעשה בלב חצוי. הציפיות למצוא בעלי ברית יהיו נמוכות. לא נשקיע את המאמצים שאחרים משקיעים להשמיע את קולם ביציע-הקהל של העולם, כי בליבנו פנימה נהיה משוכנעים שאין טעם במאמצים. כבר החלטנו שזה הגורל היהודי ושהוא אינו יכול להשתנות. שכך היה תמיד וכך יהיה תמיד.

ליהודים יש אובים - אמרתי באדים אחרונים של להט - אבל גם חברים; ואם נתאמץ יותר, יהיו לנו עוד."

אהבתי את הכיוון שלקחתי את זה לא חשבתי על זה ככה..

גם קפץ לי הקטע הזה השנה על כך שהוא מרחיב לספר.. לקחתי את זה למקום שאדם מחפש כבוד כמה הוא מרחיב את הדיבור על עצמו וכמה מאמץ וכמה בעצם הוא זקוק מהסביבה לאישור אז הוא מספר עוד ועוד.. ומרדכי לא מרבה לדבר, ואיך רק במעשה קטן הוא מפעיל כ''כ את המן...

בעצם זה גם דרך לספר על עצמך..

השנה חשבתי על המילים של אסתר -אבדתי, אבדתי -

על ההסכמה ללכת לאיבוד, להיות נאבדת, ואולי להיות להיות בשחרור מהשכל, מהדעת, (כמו בשכרות בעצם?) להיות בהיסח הדעת..

וכשיש היסח הדעת תוכל לבוא המציאה..

כמה סיפורים שמענו על אנשים שבמודעות הלכו לכאשר אבדתי אבדתי - ונאבדו כפשוטו.

אני חושבת שלא צריך להציג את זה כשחרור מהשכל, אלא לספר את זה מהצד השני - התחברות לנצח (מלשון עד עולם, לא מלשון ניצחון).

אך עדיין אוחזת בדעתי על עניין היסח הדעת וכו'..

מקבלת כמובן שזה לוקח כל אחד לכיוון שמתאים לו 

קיוויתי שגם לנו התהפך הכל לטובה

והכל יסתדר

בעז"ה בקרוב

התחברתי מאוד לעניין הזה של הסיפור. הסיפור הוא קודם כל הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על עצמנו. מתוך כך גם הסיפור שאנחנו מספרים בכרטיס ובפגישות... גם בפגישות הראשוניות וגם בפגישות שלאחר מכן מספרים ובונים סיפור וכדאי להיות להיות רגישים לזה

גם לילדים שלנו אנחנו נספר בעז"ה סיפור מסוים, וגם לנכדים.

ואנחנו צריכים להבין איזה סיפור אנחנו רוצים לספר.

נגיד, בתחילת המלחמה הייתי די משותקת (וגם לזה צריך לתת זמן), ואז שאלתי את עצמי איזה חלק אני רוצה לקחת במשבר הזה שעמ"י עובר, ומתוך כך מצאתי לעצמי דברים מסוימים שבונים את 'סיפור המלחמה' שלי, שכמובן שזור בתוך הסיפור של כל עמ"י. ברור שלכל אחד מאיתנו יש סיפור אחר, אבל אני שמחה שהסיפור שלי לא נגמר בזה שהסתגרתי חודשים בבית בלי לצאת מהמיטה.

שמעתי שיעור שדיבר על הבגדים במגילה (ובהקשר הרחב - גן עדן, יוסף וכו'), וזה גרם לי לחשוב על אסתר. היא שומעת שמרדכי לובש שק ואפר, מבררת למה, ובעקבות הבקשה של מרדכי היא הופכת להיות פעילה - יוזמת צום של שלושה ימים, שבסופם היא לובשת מלכות והולכת להזמין את המלך והמן למשתה. 

אסתר בשלב הזה נדרשת להיות שחקנית. מבפנים היא עדיין לובשת שק ואפר, אבל כלפי חוץ - היא במלכות. וזה קצת מה שאני מרגישה השנה. אנחנו מתחפשים, שאויבינו יראו שהם לא הצליחו להשבית לנו את השמחה - אבל כלפי פנים, אני לפחות עדיין בשק ואפר.

(ויש בזה גם מימד נוסף - היא אסתר כלפי חוץ, אבל בפנים - היא הדסה. אמנם לא בגדים, אבל כן סוג של התחפשות).

וגם בהקשר הזוגי, אני מרגישה שלפעמים בקשרים אנחנו נשארים בתחפושת החיצונית שלנו, בשיפוטיות, בסטיגמטיות - ולא רואים את מה שקורה בפנים...

של לחגוג שמחה בראש חוצות, כאשר אנשים רבים כ"כ עדיין נמצאים בכאב יומיומי.

שמעתי קולות שאומרים דווקא לשמוח הרבה יותר, ואחרים שקראו לצמצם בחגיגות...

אני ממש מופתע מעצמי שלא שמתי לב לזה כי אני ממש אדם ששם לב לדברים הקטנים

אבל אשכרה לא כתוב שהרגו את ושתי

יש מצב שהיא חיה עד היום

שאולי ההצעה של ממוכן היא לשכתב את ההיסטוריה בעיקר, במקום שיאמרו שושתי אמרה לו לא, הוא אסר עליה לבוא 

שכתובים שהיא מתה וחלק כותבים שהיא התאבדה חלק כותבים שהיא הפכה להיות שפחה של מישהו

ואומרים שאסור לרחם עליה כי היא התעללה בנשות ישראל והעבידה אותם בצורה בלתי ראויה בכלל מבחינת בגדים

יש שלושה פסוקים במגילה שמופיעה בהם כפילות מסויימת בלשון של האומר אותם,

יש שלושה שהם ממש בולטים - 

"ותקרא אסתר להתך מסריסי המלך אשר העמיד לפניה ותצוהו על מרדכי לדעת מה זה ועל מה זה"

"ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן"

"על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור על כן על כל דברי האגרת הזאת ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם"

מה שמלווה את המנגינה של שלושת הפסוקים הנ"ל עקב הכפילות היא נראת לי שהעניין הראשון מכוון על הרובד השטחי, הראשוני ("מה זה", "מי הוא זה", "מה ראו על ככה" והעניין השני שנכפל מדבר על העומק של העניין ("ועל מה זה", "ואי זה הוא", "ומה הגיע אליהם")

והפסוק האחרון הכי מתחדד לי. בסוף לימים האלה יש שם - פורים. השם מבטא את המהות של המגילה. יש כפילות בחיים כמו שיש כפילות במגילה. הכפילות שהיתה מרכזית בסיפור המגילה זהו גורל היהודים. על פי הגורל של המן אז היו צריכים להשמד להרוג ולאבד לפי הגורל של הקב"ה שקרה ישתבח שמו, הגורל שהם הורגים בשונאיהם וש"נפל פחד היהודים עליהם".

מאוד מתקשר ללנ"ו העניין הזה. זה מסע, שיכול גם להיות ארוך ולהרגיש ארוך. ללא יעד מוגדר וללא בטחון בלדעת מה ילד יום. עם הרבה תקווה וצפייה ותפילות. צריך לראות את העומק של הדברים. "ומה ראו על ככה, ומה הגיע אליהם". להבין שיש פה משהו מעבר ונזכה במהרה לקיום הפסוק הזה גם בהקשר הזה ובכל הישועות הנצרכות בתקופה זו.

יש לרב סולובייצ'יק דרשה שנקראת "כפל הפנים של פורים", שבו הוא טוען שיש שני צדדים לפורים - צד אחד של שמחה, שבח והודאה לקב"ה, וצד שני של תענית, של ייאוש, של זעקה לה'.

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך

כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב

זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).