חז"ל אומרים שאסתר המלכה ביקשה "כתבוני לדורות".
איפה המגילה פוגשת אותכם השנה, כאן ועכשיו, בדור שלנו?
הנה מה שחשבתי עליו:
המן מוזמן למשתה עם המלך והמלכה, ובדרך חזרה רואה את מרדכי ומתעצבן. הוא חוזר הביתה -
"וַיִּתְאַפַּק הָמָן וַיָּבוֹא אֶל בֵּיתוֹ וַיִּשְׁלַח וַיָּבֵא אֶת אֹהֲבָיו וְאֶת זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ: וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ וְאֵת אֲשֶׁר נִשְֹּׂאוֹ עַל הַשָֹּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ:"
ושאלתי את עצמי, למה המן צריך לספר לאוהביו ולאשתו כמה הוא מכובד ועשיר, כמה בנים יש לו, כמה הוא חשוב במלכות? מה, הם לא יודעים?
התשובה שעניתי לעצמי - אנחנו חיים סיפור, ואנחנו צריכים לבחור לעצמינו איזה סיפור אנחנו רוצים לספר. איך אנו ממסגרים את החיים שלנו. המן לוקח את העובדות שידועות לכולם, וממסגר את זה בצורה מסוימת (שבה מרדכי תקוע לו כמו אצבע בעין).
בהקשר הפוליטי, אפשר למסגר את המלחמה בסיפורים שונים, ולצערי רבים בעולם קונים גירסאות של הסיפור שגורמים להם להגיב ולהביע עמדה כלפי ישראל. אנחנו כיחידים צריכים לחשוב איך אנחנו מספרים את הסיפור כדי שיישמע בצד השני.
בהקשר של לנ"ו -
כשאני מציגה את עצמי - בכרטיס, לשדכן, בדייט - אני צריכה לחשוב איזה סיפור אני רוצה לספר על עצמי. מה חשוב לי שידעו - ולחשוב איך זה נראה ונתפס בצד השני. יש מילים מסוימות שנתפסות בקונטציות מסוימות ואולי עדיף להימנע מהם, ולהפך. לכן לדעתי צריך פחות לכתוב בסיסמאות, אלא לפרט למה הכוונה שלך, כי יש דברים שכל אחד מאיתנו מפרש אחרת. (זכורים לי שרשורים על מה הכוונה במילים "עדין" ו"רגיש").
זה גם מתחבר לי ל"מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשֹׁנוֹ" - לכל קהל להתאים את המסר לשפה שהוא מבין אותה. שזה חשוב בזוגיות - צריך למצוא דרך לדבר בשפה משותפת, לוודא שהשני מבין את מה שרציתי לומר ולא משהו שלא רציתי לומר.
אשמח לשמוע מכם...
פורים שמח!
