מחשבות על גיוס חרדיםoo

מצד אחד

הבן שלי בן 18 לומד בישיבה ולא מתכוון להתגייס. ובעלי לא שרת בצבא.


מצד שני

הייתי שמחה אם הם היו משרתים בצבא


מצד שלישי

יש לי קרובות משפחה חרדיות (מיינסטרים) שעובדות בצבא כאזרחיות בצוות נשי בלבד ועוד קרוב שמשרת כחייל בצוות גברי בלבד ללא מדים.


זה מביא אותי למסקנה פשוטה: כשהצבא רוצה לגייס חרדים וחרדיות הוא עושה את ההתאמות הנדרשות ומגייס ללא צורך בחקיקה.


מצד רביעי

המלחמה, אי שוויון בנטל ונסיונות החקיקה


ואני תוהה

למה הצבא לא מתאים את כל היחידות לחרדים אלא רק חלק קטן?


ככה הוא גורם לאי גיוס, לחוסר בכוח אדם, לאי שוויון ולקרע בעם.

השאלה היא אם הרצון שלך משפיע על הרצון שלוהמקורית

או שהוא בכלל רוצה להישאר בישיבה ללמוד

אגב, אפשר לשרת גם שירות לאומי או לבדוק מסלולי חיול דומים למה שאת מכירה


לגבי התהייה שלך בסוף - החרדים, עם כל הכבוד, הם לא רוב כרגע ולכן השירות שלהם אמנם משמעותי כמותית כביכול לפי המספרים אבל לא ימוצה בפועל כי זה לא נתמך בעולם החרדי המיינסטרימי, ולכן סביר להניח שבמספרים קטנים זה לא ברמה שישפיע על כלל היחידות הצבאיות לפתוח יחידות נפרדות

אני מאמינה שאם היתה קבוצה שמתגבשת ומבקשת מסלול מותאם, זה אולי יכול היה לקרות. 

אני לא מנסה להשפיע עליוoo
אני בסדר עם כל החלטה שלו.


יש בציבור החרדי (בכל הזרמים) בחורים שממצים את הלימוד, ככל שהגיל עולה כמות הממצים גדלה. הם הולכים לישיבות לנושרים או נשארים רשומים בישיבה (ואח״כ כולל) ובפועל עובדים.


הסיבה שהם לא הולכים לצבא בגלל שהוא לא מותאם לאורח חייהם, אם הוא יותאם חלקם ילכו.


המספרים לא קטנים וזו לא הסיבה שהצבא לא מתאים את עצמו.

מסכימה.המקורית
הבעיה היא הסטיגמהטארקו

לא שהצבא לא מותאם

כי יש תוכניות כמו שח"ר והנחל החרדי ועוד. הושקעו בהם המון משאבים כלכליים וטכניים ובפועל זה לא גרם להרבה יותר גיוס חרדים.


ויש תפקידי מטה שהם בסדר גמור

אבל התדמית של צהל בעיני החרדים הוא שזה מוקצה ואסור זה מה שגורם למה שאת מתארת.


הפתרון בעיני הוא מה שמנסים לקדם עכשיו- של אפשרות קלה לשרת בצהל או בשירות לאומי אזרחי, שזה אפשר בארגונים חרדים בקלות, וזה תורם לא פחות.

לא נכוןoo
הבעיה היחידה היא חוסר ההתאמה. זה שהושקעו משאבים, לא עושה אותם מתאימים, צריך להתאים לצרכים האמיתיים ולהתמיד בהתאמה. זה קורה כרגע רק כמה יחידות, אם זה יחזיק מעמד, החרדים יתגייסו לשם, אם זה יתרחב ליחידות נוספות הם יתגייסו אליהם.
וממה שאת כותבתoo
ניכר שאת לא מספיק מכירה את הציבור החרדי, אז את לא באמת יכולה לדעת מה מתאים לו ומה לא. וזה שורש הבעיה, לעשות התאמות כשלא מכירים את הצרכים ולחשוב שההתאמה בוצעה.
חושב על זהליאור123

אבל אפשר למצוא בקלות אנשים שמכירים את הציבור, לא?

❗️שים לב, הפורום הוא פורום אמהותלפניו ברננה!

ואנחנו מבקשות לכבד את המרחב הנשי ושרק נשים יכתבו בו.

נבקש גם לא לפנות באישי למשתתפות בדיונים שע"ג פורום זה.

אם אתה מעוניין ניתן לפתוח דיון מקביל בפורום מעורב.

אני חושבת שאת טועהרינת 24
חרדים רבים מאמינים בכל ליבם שלימוד התורה מציל את עם ישראל ושהוא חשוב לא פחות משירות בצבא.


בנוסף, יש חשש גדול שגם שירות במקומות מותאמים יגרום לרבים ״להפתח״ לעולם החיצוני ולהחשף לתפיסות עולם שיגרמו להתרופפות באמונה ולכן אין חינוך מגיל צעיר שמביא מוטיבציה להתגייס. בגלל זה גם כאלו שאינם חובשים את כסאות בית המדרש לא מתגייסים.


יש עוד סיבות רבות שהם עמוקות ושורשיות מאד (תרבותיות, פוליטיות ועוד…). זה הרבה יותר מסובך מיחידה מותאמת או לא מותאמת.

אין באמונה הזו סתירהoo
ברור שלא כל החרדים יתגייסו, אבל החלק שאינו לומד כן היה מתגייס למקום מותאם.


אם הוא באמת מותאם הוא פחות יגרום לשינוי אמוני, כי התאמה פירושה לא לחשוף לתפיסות עולם אחרות אלא לתת להם לשרת עם תפיסת העולם שלהם.


סבא שלי (חרדי ליטאי מיינסטרים) שרת בצבא (מלחמת יום כיפור, בלי כמובן יחידות מותאמות) מאז צה״ל עבר שינוי שגרם לכך שהוא אינו מתאים לחרדים. הילדים והנכדים שלו לא שירתו, עכשיו מגיע תור הנינים, שעדין אינם מתגייסים. אין פה שינוי תרבות, אין פה פוליטיקה, למרות שממש נוח ללכת למקומות הללו במקום לעשות בירור נוקב למה צה״ל לא רוצה לעשות את ההתאמות.

גם החברה החרדית עברה שינוי מאז ימי סבא שלךרינת 24
וגם היחידה הכי הכי מותאמת לא יכולה להיות בוואקום מוחלט, תמיד יהיו חריצים וסדקים שדרכן תחדור השפעה כלשהי. החרדים יודעים את זה ומזה הם חוששים.
הקו המנחה נשאר אותו דברoo

כל הדורות


יש אמנם זרמים חרדיים שבחיים לא ישלחו, לא בגלל העדר הוואקום אלא עקרונית הם חיים בנבדלות.


ויש זרמים שאינם מחפשים וואקום מוחלט אלא התאמה. זו לא השערה אלא משהו שכבר קיים היום שפרטתי למעלה.

ככל שיהיו יותר אופציות מתאימות יהיה יותר גיוס.

הוכחה שאין קריאה כזאת מצד ההנהגהרינת 24
לא שמעתי שום פוליטיקאי/ רב/ מנהיג חרדי כלשהו שאומר ״אם יהיו התאמות אז נתגייס״. אומרים רק שלא יתגייסו בשום פנים ואופן.
הציבורoo
החרדי כבר לא מונהג ע״י מנהיג. אם נתייחס לזרם הליטאי, הרב שך היה המנהיג האחרון, אח״כ הרב אלישיב ור׳ חיים קנייבסקי היו מקובלים על חלק מהציבור.


חלים שינויים בשנים האחרונות, קיימת תזוזה מהכוללים למקומות עבודה שמתאימים את עצמם (פרטיים/ ממשלתיים) וגם בנוגע לצבא. זו עובדה שקיימת ולא צריכה הוכחה.


מצחיק שאת חושבת שפוליטיקאים מנהיגים את החרדים או מדברים בשמם, זה חוסר הבנה מוחלט למה שקורה אצל החרדים.


כן, יש חרדים שמתראיינים לכלי התקשורת ואומרים כל מני, הם מייצגים את עצמם בלבד והתקשורת מחפשת לראיין אותם, זה מביא רייטינג.

מחשבות המשכיות...בת 30

למה הצבא לא מתאים את כל היחידות לחרדים?

כי יש אג'נדות וערכים שמפעילים אותו בצורה מאד חזקה- שגוברת על הצורך האמיתי בגיוס עוד חיילי סדיר. כמו למשל- שילוב חיילות בכל תחום אפשרי. אם הצבא יוותר על זה לצורך התאמה לחרדים- וואי וואי מה יהיה פה...אז צריך לבחור- או חרדים או חיילות...אז ככה יש יחידות עם חיילות ויש יחידות עם חרדים ודתיים שגם לא מוכנים להיות עם בנות. מי שגורם לקרע בעם זה לא הצבא אלא האג'נדות שחדרו עמוק לתוך הפיקוד הצבאי- שהן בדיוק אותן אג'נדות של ההפגנות בקפלן וכו' וכו'. פוסטמודרנה, שוויון, טשטוש זהויות וטשטוש לאומיות ושאר המרעין הבישין הללו

 

והאמת שכל הסיפור הזה של הגיוס הוא בכלל בעייתי. לא כי אני חושבת שאסור לתלמידי ישיבה להתגייס. להפך, ראוי בעיני שיתגייסו- לפחות חלקם. 

אבל זה הכל בסוף איזשהוא כלי לניגוח החרדים.

ואם באמת כל החרדים יגויסו בסוף- אז מה יהיה על שונאי החרדים??? לא תהיה להם סיבה אמיתית לשנוא יותר ולקרוא לחרדים "טפילים" בכל עת רצון שלהם. ואז יתחילו למצוא סיבות אחרות...

אם יש צורך דחוף כ"כ בגיוס המוני יש עוד כמה אוכלוסיות שאפשר לגייס אותן. 

מבינה מה שאת אומרתoo
אבל בסוף בחלק מהיחידות הצורך גבר על האג׳נדה.


מה זה אומר? שביחידות האחרות הצורך לא הכרחי? שאפשר לתעדף את האג׳נדה על הצורך?

זה אומרבת 30

שכמו שבכל מדינת ישראל יש זרמים תת קרקעיים של אג'נדות מאוד חזקות ומאוד ממומנות, גם בצבא הגופים האלה, שמייצגים את האג'נדות האלה, הם כ"כ חזקים, שהערך של האג'נדה מקבל חשיבות לא פרופורציונאלית.

אני מלמדת בתיכון חילוני. אני רואה איך ערכים של התפיסות האלה מופנמות בהדרגה ע"י תלמידים- מכיתה ז ועד כיתה יב, ואף אחד לא חושב לערער עליהן. 

 

מטרידoo

גם פוגעים בבטחון

וגם הופכים את החרדים לשעיר לעזאזל

בולבת 30
מצד אחד את צודקתפליונקה

מצד שני כשציבור מסוים מפסיק להיות מיעוט זניח, הוא צריך להבין שהוא חייב לשרת ולעבוד , כציבור. לא משנה מה כל פרט ופרט עושה כל עוד ציבור בכללי כן משרת ועובד, אם לא , זה הופך לבעיה.

בנוסף , אם הם ישרתו , הם כבר לא יהיו תלויים בקהילה עד כדי כך , ואולי אופי של ציבור ישתנה וגם אחוז נשירה . מצד שני אם חוק גיוס יפטור אותם מגיוס , זה יעשה את אותה עבודה, לא סתם חלק שמאלנים כבר שנים רוצים לפטור את חרדים מגיוס.

וכן , חילונים קיצוניים לא רוצים יותר מדי דתיים או חרדים במרחב . כמו שהם לא רוצים בכלל את מדינת ישראל אם היא לא תראה איך שהם רוצים. אז צריך לקרוא להם בשמם ולהתייחס כמו שמגיע להם ...

אני פשוט חושבת שההסטוריה הלא רחוקהבת 30

הוכיחה שחקיקת חוקים ויצירת סערות ובלגנים מתוקשרים היטב סביב נושא הגיוס- פשוט לא עוזרות להגדלת אחוזי הגיוס. להפך. זה מעורר אנטי ואחוזי הגיוס יורדים. בסוף, אנחנו כולם רוצים שמי שיתגייס יהיה מגויס לא רק בגופו אלא גם ברוחו- שהוא ירצה את זה, שיהיה עם מוטיבציה לזה ושיתן את מה שהוא יכול עבור זה. חוק שמכריח בחורים להתגייס כאשר הם בהתנגדות מאוד גדולה לא יפתור את הענין.

ההסטוריה הלא רחוקה מראה שבכל מקרה יש גידול, גם אם איטי, במספרי המתגייסים החרדים- וזה הודות לעבודת שטח טובה שאנשים עם כוונות טובות עושים- גם מצד הצבא ואני מניחה שגם בתוך הציבור החרדי. 

אי אפשר לצפות ששינוי כזה יקרה בבת אחת. כל מי שיש לו קצת שכל בקדקדו מבין שזה ענין של תהליך, שכולל כבוד הדדי ויצירת הבנות הדדיות. ומתוך כך יצירת מרחב שבו מתאפשר גם לבחורים שמאוד מאוד שונים מהפרופיל הצבאי הרגיל להיות חלק מהדבר הזה שנקרא צבא. 

כמו שציבור גדול צריך להבין שהוא חייב לקחת חלק, כך גם המדינה והצבא צריכים להבין שהם חייבים לכבד את ארחות החיים של המתגייסים שלהם ולא לנסות לשנות אותם ואת תפיסתם.

יפה כתבתoo
לא חסרות יחידות מותאמותרינת 24
חסרים חרדים שירצו להתגייס אליהן
זה הולך ביחדoo
ככל שהיחידות יהיו מותאמות באמת, יהיה יותר ביקוש.


ביחידה שבאמת מותאמת לחרדיות התקיים שת״פ עם סמינר של בית יעקב להעסיק את הטובות ביותר שמסיימות, כלומר צה״ל ובית יעקב בשת״פ. זה קורה בגלל שהיחידה באמת מותאמת ובגלל שלחרדים אין שום דבר נגד הצבא אלא נגד לשלוח צעירים וצעירות למקום שנוגד את אורח חייהם.


היחידה שבאמת מותאמת לגברים חרדים, מאפשרת להם להיות ללא מדים, להמשיך ללבוש שחור לבן. כמה יחידות כאלו את מכירה? אני אחת.

למה צריך לאפשר ללכת בלי מדים?אר

מבינה את הצורך בהפרדה מוחלטת בין גברים לנשים

הצורך בזמני תפילות

כשרות מהודרת


מה העניין לא ללבוש מדים?

כיoo
הלבוש זה אישו אצל חרדים


לגבי הפרדה/ תפילות/ כשרות, אם זה היה נשמר בקפידה ביחידות אחרות שיועדו לחרדים, אז היו יותר מתגייסים.

הצבא צריך לוחמים, לא פקידיםרינת 24
ולוחמים חייבים ללבוש מדים
הצבא מגייס גם לוחמיםoo
וגם לתפקידים אחרים


אם הצבא יתאים את עצמו באמת, לחרדים לא יהיה בעיה ללבוש מדים בעת הצורך.


ההתאמה הזו של הלבוש, היא דוגמא לכך שאפשר לעשות התאמות אמיתיות כשרוצים.

בעיני דרישה לא ללבוש מדים היא קצת מוזרהבת 30

זו התלבושת האחידה של כל מי ששייך למסגרת הזו.

לציבור חרדי לא צריך להסביר מהי חשיבות של תלבושת אחידה נראה לי...

אני לא חושבת שזו דרישה חרדיתoo
נראה לי יותר בכיוון של צעד בונה אמון של הצבא כלפי החרדים
זו דרישה מאוד משונה.טארקו
מה שכן נותנים ומאוד בקלות זה לשרת עם מדים אבל לצאת הביתה על אזרחי. אפשר לקבל את הפטור הזה בקלות ובמיוחד על רקע מגורים באיזור בעייתי וכו...
לצבא חסרים בעיקר לוחמים. זה לא נראה לי פרקטישיפוראחרונה
ללחום עם לבוש חרדי מלא
לצערי את מאוד מאוד צודקתשלומית.

כל הבכיינות על חוסר שוויון בנטל זה פייק אחד גדול.

ואת זה אני כותבת כלא חרדית, שכל הגברים המשפחה כולל בעלי עשו צבא.

לאורך השנים קמו כמה וכמה מסגרות מותאמות לחרדים בצבא בחילות השונים- הן בלוחמה והן בעורף.

רבות מהן הצליחו וחרדים רבים עברו דרכן.

את רובם, היוהל"מ (יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר) וחבר מרעיה טרפדו. בדיוק אלו שצועקים כל הזמןעל גיוס חרדים.

כי לדעתם תפקידו של הצבא, לפני המטרה של ניצחון, יש מטרה נעלית יותר- שוויון כפוי ושילוב נשים.

וזה עצוב. מאוד.

מזעזע.בת 30
ברורמדברה כעדן.
המטרה לא שחרדים יתגייסו המטרה היא לעשות את כולנו חסרי זהות וזה לא יצליח אם יתנו לחרדים מסגרות מותאמות ותיווכים בענייני המהדרין וכו'... חלילה... כמה שיותר מרצים לענייני פרוגרס בעמ...


וגם אני בתור אחת שהבעל מגוייס ובמשפחה כולם מגוייסים... 

השרשור שלך ממש משמח אותיבארץ אהבתי

אני חושבת שעד היום האמת היתה סתירה מובנית בין האג'נדות של צבא מעורב וכו' לבין האמירה בעד גיוס חרדים, ולמעשה זה היה יותר כלי לניגוח ולא רצון אמיתי להכניס חרדים לצבא.

אני חושבת שהיה בכל מקרה גם כיוון של צבא 'קטן וטכנולוגי' אז לא באמת היו צריכים את החרדים, ולכן לא היה מאמץ אמיתי לבנות מסגרות שמאפשרות להם לשרת בצבא.


אבל זה נשמע שהמצב עכשיו השתנה. המלחמה עכשיו הבהירה לכולנו שטכנולוגיה זה לא מספיק, בסופו של דבר צריך לוחמים, ואנחנו באמת צריכים את הציבור החרדי (שהחלק שלו מכלל האוכלוסיה הולך וגדל, ב"ה) להיות שותף.

וזה נראה שבעקבות זה גם מתחילים להבין שבאמת צריך לעשות שינוי אמיתי ולבנות מסגרות שבאמת יתאימו לציבור החרדי.

יוקם בסיס הכשרות מגזרי? התוכנית המיוחדת בצבא לקליטת חרדים


וזה משמח אותי לשמוע שיש קולות אמיתיים בציבור החרדי שמוכנים ורוצים בזה.

הקולות שמגיעים לתקשורת הם הקולות הקיצוניים של 'נמות ולא נתגייס' וכדו', וקיוויתי וגם חשבתי שזה לא באמת הגישה של כולם, ואני שמחה לראות שזה באמת ככה...


אני חושבת שיש פה ממש פתח לשינוי שיכול להיות מבורך מאוד. עד עכשיו האג'נדות ה'מגדריות' הובילו הרבה מהשינויים בצבא, וזה הביא להרבה קלקולים. אבל אם עכשיו תהיה הבנה שבאמת הצורך לגייס חרדים חשוב יותר מהאג'נדות האלו, זה יכול להביא לתיקון גדול.


צריך להתפלל שההזדמנות הזו לא תתפספס, שהצבא באמת יעשה את השינויים שצריך, ושהציבור החרדי באמת יהיה מוכן לעשות את השינויים מצידו ולהפוך את הגיוס לאפשרות לגיטימית באמת.

בעיני זה יכול להיות ממש צעד משמעותי בגאולה... 

אהבתי מאד את מה שכתבתקמה ש.
מה את מגדירה מתאים לחרדים?טארקו

יש הרבה תפקידי מטה שמשרתים בהם חרדים.

בצוותים מעורבים אבל למשל צוות בלי נשים שיש בו דתיים וחילונים זה משהו מאוד נפוץ במקומות כמו חיל האוויר, חיל הים, חיל תקשוב, חיל מודיעין.

זה לא צוות חרדי כמובן. אבל האוכל מהדרין, והאווירה עניינית. אם מחפשים רק בועה חרדית זה באמת לא המקום, אבל אם זה לא מה שמחפשים בהחלט יש.


חוץ מזה יש את הרבנות הצבאית שיש בה מגוון תפקידים מתאימים. וזו שליחות גדולה..

זהoo

מתאים לחלק קטן מהחרדים.

אם רוצים להתאים לכמות גדולה של חרדים, צריכים ליצור בועה חרדית עם התאמה מלאה, כמו שעשו כבר בחלק קטן מהיחידות.

גם על מקום עבודהאחינועמית

היית אומרת כך?

או שמקום שאין בו עירוב נשים וגברים ויש בו אווירה עניינית היה מספיק, גם בלי בועה חרדית?

בשביליקמה ש.

בס״ד


הצבא לא מושלם.

המדינה לא מושלמת.

המצב של העם שלנו לא מושלם.


אבל זה ״לא מעניין״ אותי.

מה שמעניין אותי, זה מה שנכון לי ומה שטוב לי

כאדם שרוצה לחיות חיים משמעותיים.

איפה אני יכולה להוסיף עוד טוב לעולם ולעם שלנו.


בעיניי זה כמו בזוגיות, בהורות ובכל מערכת יחסים.

לשנות את האחר, זה יכול לקרות אבל קשה ופחות נכון לבנות על זה.

מה אני אני יכולה לעשות?

לקחת אחריות על החלק שלי.

והפלא הוא שהרבה פעמים דווקא הגישה הזאת היא זאת שמשפיעה בדרכים הנסתרות על האחר.


כך גם עם הצבא, המדינה והעם.

אני פחות מתעסקת במה שלא הולך

(כן מצביעה וכן יצאנו להפגין בשנה שעבר, אבל זה לא חלק מאד גדול ממי שאנחנו)

אלא באיפה אני יכולה לתרום,

ברמה שלי,

כדי שיהיה טוב ומתוקן יותר.


(כהרחבה פרקטית של הנקודה הנ״ל,

אני מאמינה גם שדרך מעולה לחולל שינוי בצבא -

זה להיות בפנים ולהיות חלק.

אני חושבת שזה יותר אפקטיבי מלהיות בחוץ ולחכות לשינוי).


ובעיניי,

לשרת זה לפני הכל זכות עצומה.

זה להיות ולהרגיש חלק ממשהו ענק,

זה לתרום להגנה ולפעמים להצלה ממש של האחים שלנו,

זה לקיים כל-כך הרבה מצוות…

זה לזכות במשהו שבמשך 2000 שנה היה מחוץ לכל חלום אפילו…


מאחלת לכם שמה שהוא לא יחליט, יהיה לכולכם ולכל עם ישראל לטוב גלוי ❤️

אני ממש מסכימה איתך ומזדהה איתךבארץ אהבתי

אבל אני חושבת שלגישה הזו יש גם מחיר. כל עוד אנחנו אומרים שבכל מקרה נתגייס, למרות כל החסרונות שיש בצבא, אז יש עוד ועוד דברים בעייתיים שנכנסים לצבא ואין לנו קו אדום שבו אנחנו אומרים 'עד כאן'. ואנחנו משלמים על זה.

אז אני לא אומרת שזו טעות להתגייס לצבא. אני חושבת שזו זכות גדולה, כמו שכתבת כל כך יפה.


אבל אני חושבת שיש גם מקום לציבור שרוצים לגייס אותו להציב גבולות ולהגיד - לא רק אנחנו צריכים להתאים את עצמנו לצבא ולשלם מחירים, אלא גם הצבא צריך להתאים את עצמו אלינו.

הציבור שלנו לא יעשה את זה, כי הערך של הצבא כך כך נטוע בנו שאנחנו לא מסוגלים להעלות אפילו אפשרות שלא נתגייס.

אבל הציבור החרדי כן יכול לעשות את זה. אם הוא לא יטיל וטו מוחלט על הצבא, אלא יגיד בפה מלא - 'אנחנו מוכנים להתגייס, אבל בשביל זה צריך להתאים את הצבא כך שנוכל להתגייס אליו ללא חשש' - זה יכול לעשות טוב לכולנו.

והלוואי שההזדמנות הזו לא תתפספס. לי באופן אישי אין איך להשפיע על זה, אבל אני כן לוקחת על עצמי להתפלל לקב"ה שניתן תבונה בלב כל מי שנוגע לעניין, ושיתפתחו מפה דברים טובים...

תודה! אני חושבת שהדברים כבר קורים, לאט לאט.קמה ש.

בס״ד


בשני הכיוונים.

מצד הצבא ומצד החרדים.


ואני מתפללת איתך שזה ימשיך!



ואני חושבת שדתיים כן שמים קו אדום איפה שצריך 🙂.


כמו סירוב פקודה בהתנתקות.

או יציאה מאולם שבו זמרות מופיעות.

או מעבר למקום אחר בצבא כשמכניסים נשים בצורה שלא הולמת את גבולות ההלכה.


וזה נכון שבשנים האחרונות הרבה דברים בעייתיים נכנסים בצבא.

אבל ההשפעה היא לא חד צדדית.

אני מאמינה שדתיים וחרדים שמתגייסים משפיעים גם הם על אופי הצבא והמשרתים.

זה נכון שזה לאו דווקא ניכר כמו ההשפעות הברורות מאד והמתוקשרות מאד של אג׳נדות הפרוגרס.

אבל זאת השפעה שהיא לאו דווקא קטנה יותר.

זאת השפעה מלמטה, שמגיעה מדוגמא אישית, קידוש ה׳ ואחדות. וזה לא הולך לאיבוד.

כמו הסיפור של הציציות של החיילים,

כמו תקיעות השופר לפני הכניסה לעזה,

ועוד מלא מלא דוגמאות מהמלחמה הזאת.

העם והצבא נראים לפעמים ״מתרחקים״,

בגלל כל מה שמכניסים להם מלמעלה.

אבל באמת באמת, זה נראה לי שהוא דווקא ״מתקרב״.

רק שזה קורה בעיקר מתתת לפני השטח, אצל החיילים הפשוטים (שהם למעשה רוב העם).

זה קורה. לאט לאט. מהלב. מבפנים.

מתוך חיבור ואהבה.


ומסכימה מאד מאד עם המסר מתחת לדברים שכתבת. שכל ציבור מביא את האיכויות שלו בסופו של דבר. ושבמקום לראות איפה אנחנו מתנגשים, כדאי שנשכיל לראות איך כל אחד תורם לעם כולו (ולצבא בפרט) דווקא מתוך הדבקות שלו בעקרונות שיקרים לו.

תודה שכתבת❤️בארץ אהבתי

זה נכון שהיו כמה קווים אדומים שהצבנו לאורך השנים (אבל גם הם לא היו מוחלטים, והיו גם מחלוקות בתוך הציבור בנוגע אליהם).

וזה עוד יותר נכון שיש השפעה על הצבא מעצם זה שיש בו חיילים דתיים.

והדברים שכתבת ממש מחזקים, וצריך באמת לזכור ולהסתכל על זה, ולהודות על זה, כי זה בהחלט לא ברור מאליו.


ועדיין, יש השפעות שלא יכולות לבוא מבפנים. והלוואי שבאמת יקרה פה שינוי אמיתי.


וצריך לזכור שמי שמנהל וקובע מה באמת יקרה זה הקב"ה (מזכירה גם לעצמי...).

יש פה גם מימד של בחירה חופשית, אז זה כן בידיים שלנו, וכך אחד צריך לקחת אחריות על החלק שלו, אבל בסוף דברים שהם כללים ומשפיעים על כל האומה, הקב"ה יכול למצוא את הדרכים שלו והשליחים שלו להוביל לדבר שהעם ראוי לו, גם אם האנשים שמקבלים את ההחלטות רוצים לבחור אחרת (כמו שבדיוק קראנו המגילה "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר").

ולתפילות שלנו יש ערך מאוד משמעותי פה. על ידי הרצון שלנו שנגלה דרך התפילות, הקב"ה יוכל להאיר את אורו עלינו ולגלות את הרצונות האלו (שהם קודם כל הרצונות שלו) במציאות...

👍🏼❤️ אמן!קמה ש.
לצערי הרב מאוד לשנות מבפנים זה לא מאוד אפקטיבישלומית.

בדרגים הנמוכים יש הרבה מאוד אנשי אמונה, אנשים יראי שמים וכו'

כבר עשרות שנים, לא משהו של השנה שנתיים האחרונות.

ובכל זאת בפיקוד הבכיר יש דתיים (ואנשים בעלי זהות יהודית-אמונית חזקה) בודדים.

ובדרגים הבכירים מאוד אין בכלל.

כי כוחות מבחוץ משפיעים מאוד מאוד חזק על הצבא. הרבה יותר מכוחות מבפנים.

(ואת זה הרב יגאל לוינשטיין, שהגה את כל הקונספט של "השפעה מבפנים" אומר)

והציבור הד"ל משלם מחירים רוחניים לא מעטים על ההשתתפות.

שוב, באופן אישי ומשפחתי כל הגברים אצלנו עשו ועושים צבא כימבינים ששותפות עם כלל ישראל זה דבר גדול מאוד ולא מחכים שהוא יתאים לנו במדוייק בשביל לתרום ולהרתם.

אבל חשוב לי, בכאב גדול מאוד מאוד, לנפץ את המיתוס של "השפעה מבפנים" 

אני לא בטוחה שזה דבר מדיד האמתקמה ש.

בס״ד


מי משפיע יותר

ומי מושפע יותר.


ולכן זה כנראה יישאר ברמת האמונה.


אני אישית עדיין מאמינה במה שכתבתי.

אני רואה המון אנשים ששירתו ומשרתים

ונשארים אנשים יראי שמיים -

ולא פעם זאת יראת שמיים ושמירת מצוות שמקבלת נופח נוסף עם השרות הצבאי והמצוות שהוא מביא (ובוודאי במלחמה).

ואני ממש מאמינה בהשפעה הטובה שלהם על הסביבה (אגב, הם גם מקבלים מכל הטוב שיש ללא דתיים להשפיע עליהם, כן?).


ובוודאי שיש ויכולים להיות מחירים.

אבל החיים האלה מלאי התפתחויות כאלה ואחרות מבחינה רוחנית, גם בלי קשר לצבא. חסרים אנשים שלא עשו צבא ועדיין השתנו לכאן או לכאן מבחינה רוחנית?


ואני יודעת שלא ששים כל-כך לקדם דתיים לתפקידים בכירים. אבל ככל שנהיה יותר, מספרית, בסוף, יום אחד, זה ישתקף גם שם בע״ה.


❤️

יש חסימה מכוונת שמונעת מהדתיים להגיע לצמרת הפיקודבת 30
(ורוצה לדייק 🙂 שבהודעתי הקודמת האמת שאפילו לאקמה ש.
בס״ד


התכוונתי להשפעת החיילים הדתיים על החיילים האחרים (גם אם אני מאמינה גם בזה) אלא על האפשרות של שינוי מבפנים של המערכת ככל שיתגייסו אליה יותר חרדים. ככל שיהיו יותר חיילים  חרדים בצבא, כך כל הצדדים יכירו יותר טוב את מה שדורש התאמה ויוכלו לייצר את השינויים הנחוצים. החרדים שיבינו יותר טוב מבפנים איך הצבא פועל, והצבא שיכיר יותר טוב מבפנים מה זה חיילים חרדים ולמה הם זקוקים. להכיר מבחוץ זה לא כמו להכיר על באמת).

כתבו פה דברים יפים,קדם

אני רק באמת לא מבינה איך אנשים ממשיכים לחיות כרגיל ולא מרגישים לא בנוח כשהם יודעים שבכל רגע נתון יש חיילים שנלחמים בשביל להגן עלינו, חיילים נפצעו ונהרגו, משפחות משלמות מחירים לכל החיים, נשים נקרעות חודשים שלמים לבד כשהבעל מגויס, איך לא יוצאת קריאה של חרדים- אנחנו רוצים להתגייס גם! תעזרו לנו בהתאמת יחידות! אני באמת לא מבינה איך אנשים חיים עם זה. ערכית. מוסרית. 

(נכון, לימוד תורה מגן על עם ישראל ואני לא מקלה בזה בכלל, אבל זה לא סותר. וגם לא נפצעים ולא מתים מזה. ואשתך לא צריכה להסתדר לבד לילות ובקרים ושבתות וחגים. ויש גם ישיבות רבות שתלמידיהן כן מתגייסים.)

❤️❤️❤️בתנועה מתמדת
האםתקומה

קם מישהו מהציבור החרדי ואמר : "אני רוצה להתגייס! תנו לי להיות חלק מהזכות להגן על עם ישראל! אבל אני צריך שתתאימו את הצבא כך שיתאים לי"


האם יש אמירה עקרונית של ההנהגה החרדית שלהתגייס לצבא זו מצווה וצריך לעשות מאמץ בשביל לקיים אותה?

האם יש איזושהי הבעת רצון לקחת חלק בדבר הזה?


אני לא שמעתי כזה דבר. אז השאלה ההפוכה לשאלה למה הצבא לא מתאים את עצמו? היא למה החרדים לא דורשים שיתאימו את הצבא אליהם?


חייבת להגיד, ואני יודעת שכאן בפורום אני בדעת מיעוט. שהדביקות של ההנהגה החרדית בעמדתם, של השתיקה והמשך ההובלה של הפטור ללומדי התורה (וגם לאלו שאינם) זה חילול ה' מאין כמותו בעיניי.


לא ברור לי איך אני לא שומעת אנשים מתוך הציבור החרדי שמוחים על העוול והעיוות הגדול הזה.


במשך חודשים, קמתי בבוקר ותהיתי האם היום זה היום שבו אהפוך לאלמנה. עד שבעלי חזר ממילואים, קראו לו שוב. כי באמת באמת אין מספיק כוח אדם.


מול הדבר הזה

מול זה שזו מלחמת מצווה

לא ברור לי את השתיקה הרועמת מצד הציבור החרדי

ואיך אין אמירה ברורה שזה מה שצריך לעשות


השאלה היא לגמרי הפוכה ממה שאת מציגה. איך ההנהגה החרדית לא באה ואומרת אנחנו רואים בזה מצווה גדולה להתגייס לצבא, אבל דורשים שתעשו את ההתאמות כדי שנוכל לקחת חלק בזכות הזו. זו השאלה שצריכה להישאל, ולא להיפך.


(ולפני שתגידו תקשורת, תקשורת וכו'. דעתי ממש לא קשורה לתקשורת, וכן, אני יודעת שיש מיעוט חרדי שמתגייס. אני מדברת על הכלל, על ההנהגה שמייצגת גישה ותפיסה. לפני המלחמה הזו עוד התייחסתי לזה בסלחנות וסינגרתי על התפיסה. עכשיו אני כבר לא מסוגלת. חושבת שזה פשוט עיוות ומתביישת שיש מי שמעז להציג את העמדה הזו כדעת תורה).


איתך.קדם
כשהתחילה המלחמהoo
באו כמה מאות חרדים להתגייס. הם אכן מעט, אבל כן היה מהלך כזה.


לגבי הנהגה, הסברתי כבר בתגובה למעלה שלציבור הליטאי אין היום מנהיג וכל הדוברים למיניהם מדברים בשם עצמם.


ההשתתפות של הציבור הדתי וההקרבה הגדולה שלו בהחלט גדולה, מכל ציבור אחר שקיים בארץ. שבאים להשוות לציבור החרדי זה בהחלט מעורר שאלות קשות וכעס.


במשך שנים דחקו את רגלי הציבור החרדי מהצבא, קמו יחידות שלא היו מספיק מותאמות וגם שם היו הרבה בעיות וחוסר עקביות.


ואז באה המלחמה ועוררה זעזוע, אז חלק קטן מהחרדים כן התגייס. לגבי אלו שלא התגייסו, האמונה שלהם אומרת שהנפש קודמת לגוף ואם הם ילכו לצבא, הם מסכנים את נפשם בקטע אמוני ולכן לא ילכו.


כחרדית לשעבר למרות שאני לא מסכימה איתם, אני מבינה על מה הם מדברים ומבינה את הסירוב שלהם. למי שלא חשב אף פעם כמו חרדי, קשה עד בלתי אפשרי להבין את ההחלטה והאמונה הזו.


זו גם תשובה ל@קדם

לגביתקומה

ההנהגה, בסוף המפלגות החרדיות ממשיכות לקבל מנדט מהציבור שלהן. מבחינתי זה אומר שכנראה יש חלק לא מבוטל שמסכים עם האמירות שלהן.

והעוול כאן כל כך גדול, והשימוש בתורה כל כך צורם, שהייתי מצפה ממי שכבוד התורה חשוב לו למחות נגד חילול ה' הגדול שמתרחש כאן.


 

לגבי החרדים שהתגייסו בתחילת המלחמה - רבים מהם אנשים לא בגיל גיוס, שעברו הכשרה מקוצרת וזה היה נראה יותר כאקט סמלי מאשר משהו שמבשר שינוי אמיתי.

 

גם האמירה לגבי דחיקה של חרדים מהצבא, בעיניי זו קצת היתממות. האם יש כאן שני צדדים שאשמים במצב כרגע, כן. יש הרבה ביקורת ראויה, והצבא ממש לא מושלם.

בכל אופן, לא ראיתי בשנים האחרונות נהירה ורצון גדול של הציבור החרדי כקבוצה להתגייס לצבא. מה שאמור להיות די בסיסי בעיניי

ממש לא היתממותoo

לפני המלחמה צה״ל לא רצה בגיוס חרדים ולכן לא עשה התאמות. למה שהחרדים ירצו לשרת בצבא? המצב הבטחוני היה סביר ולא היה חסר בחיילים אלא להפך אבטלה גלויה.


עכשיו המצב שונה לגבי הצורך ועדין לא נעשו הרבה התאמות.


הסיבה שהחרדים מצביעים למפלגות החרדיות היא איזון, אם המפלגות הללו לא יהיו קיימות חרדים לא יקבלו זכויות בסיסיות. וגם בנוגע לגיוס, כל עוד צה״ל לא עושה התאמות, החרדים רוצים את הפטור.

זה לא אומר שהם מסכימים עם כל אמירה או כל התנהגות.


בעינייך בסיסי להתגייס, בעיני החרדים בסיסי לשמור על אמונתם בלי התערבות חיצונית.

כל אחד הבסיס שלו.

עלתקומה

המשפט האחרון אני אומרת, שהשימוש בתורה כתירוץ לאי התגייסות - זה חילול ה' גדול.


זה ממש מכעיס להטיל את כל האחריות על צה"ל, כאילו אם הכל היה מותאם לפני שנתיים כל החרדים היו מגיעים להתגייס.


הסיבה של החרדים לאי התגייסות, לפחות כפי שזה נראה מהצד, זה הרצון לשמר את החומות סביב הקהילה החרדית. שאף אחד לא יצא ממסגרת הקהילה ולא ייחשף למשהו אחר.


התירוץ הוא לימוד תורה שמגן על עם ישראל וניסיון להציג את זה כהסכם יששכר וזבולון.

אבל למעשה זה הסכם כפוי שרק צד אחד רוצה בו.


אני מסכימה שצה"ל צריך לעשות צעדים כדי להתאים את הצבא לציבור חרדי. אבל בראש ובראשונה ראוי שהציבור החרדי יתחיל לראות את עצמו כחלק ממדינת ישראל, ושותף לקיומה ולגורלה גם כשזה נוח וגם כשזה לא נוח.

וזה נכון מבחינה ביטחונית וגם מבחינה כלכלית.


אףoo

אחד לא משתמש בתורה.

החרדים שלא לומדים הם רבים והם יכלו להתגייס אילו הייתה התאמה.


זכותם של החרדים לשמור על חיים בבועה שלהם, זה יכול להמשיך גם אם מתגייסים לצה״ל במסגרת מתאימה.


אם צה״ל יראה את החרדים כשותפים, הם יראו בו גם, זה הולך ביחד.


אבל הכי נוח להפיל הכל על החרדים, להגיד שהם יעשו, אחרי שמנטרלים כל ניסיון להתאים במשך שנים.

וואו מדהיםתקומה

כמה הסרת אחריות.

לא אמרתי שלא צריך להיות כאן שינוי גם מצד צה"ל


את רוצה להגיד לי שכל הוויכוח בשנים האחרונות הוא רק על איך המסגרת תראה?

קשה לי מאוד להאמין

לאoo

הויכוח היה על דחיית גיוס לאלה שיושבים ולומדים בישיבה/כולל


אבל


יש הרבה שלא לומדים והסיבה שהם לא הולכים להתגייס, כי בעבר רוב המתגייסים היו עוזבים את הציבור החרדי בגלל השירות.


הפיתרון לכך הוא לעשות התאמה, כפי שפרטתי היא כבר קיימת במעט יחידות וזה בינתיים עובד.


בואי תפרידי בין הדיון הציבורי- פוליטי לבין הדיון האמיתי שקורה בשטח.

מה שקורה בשטח שביחידות שצהל רוצה חרדים (וחרדיות) הוא מצליח לבצע התאמה. כלומר צהל רוצה אותם והם רוצים אותו.


אז מי מסיר אחריות? מי שמתעקש שיכבדו את דרך חייו? או גוף שאחראי על בטחון המדינה שלא עושה מספיק?

יפהתקומה

אז את מודה שיש הרבה שלא לומדים, ונאחזים בתירוץ של לימוד תורה למען עם ישראל כדי לא להתגייס.

זאת אומרת, המערכת מבוססת על שקר והונאה וכולם יודעים זאת.


כי זה מה שמספרים לנו כל השנים, זה מה שהפוליטיקאים החרדים אומרים, זה מה שאנחנו שומעים מהציבור החרדי - יש כאן הסכם יששכר וזבולון! אנחנו שומרים על עם ישראל בעזרת לימוד התורה.


ומה מסתבר עכשיו? שזה שקר מוחלט.

כי יש רבים רבים שמנצלים את הפטור הזה והם לא לומדים. וכולם יודעים. ושותקים.


מתביישת מאוד בשביל מי שזו התורה שלו, ושלכאורה בשביל לשמור על אורח החיים שלו, הוא משקר למדינה ולכולם, ושולח אחרים למות למענו

המצב הזהoo
עד עכשיו היה נוח לשני הצדדים, לצה״ל שלא רצה את החרדים ולחרדים שרצו לשמור על אורח חייהם.


את יכולה לקרוא לזה שקר, תירוץ של שימוש בתורה, אבל זה היה מצב מוסכם. נכון, חלק מהציבור יכול לא להסכים למצב זה, אבל למרות זאת הוא מוסכם על צה״ל וקיים בחוק.


אף אחד לא חושב שזו התורה שלו, אלא דרך חייו. אף אחד לא שולח מישהו למות בשבילו, כל אחד שמתגייס לקרבי בוחר בזה, אף אחד לא נמצא שם בכפייה.


נכון, המלחמה הביאה ימי מילואים ארוכים שבהם אין הרבה בחירה. אפשר להיות גאים באפשרות להגן על המדינה במלחמה המשמעותית הזו ואפשר מנגד לכעוס עוד ועוד על החרדים שלא משרתים. זו גם בחירה.


זה נוח לכעוס על החרדים ולא על המדינה שלא עשתה למען שילובם ולא רק בצבא.


הצבא הוא האחרון לעשות התאמות, הרבה אחרי חברות פרטיות שעשו זאת לפני שנים ארוכות ומשרדי ממשלה שהולכים ומשלבים.

אני חושבתתקומה

שאת מסירה כאן הרבה הרבה אחריות מהציבור החרדי. וזה קצת מקומם.


אני גם גאה על שירות המילואים של בעלי, וגם כועסת על מי שלא משרת, זה לא סותר.


את מאשימה את המדינה, אבל ברגע שהמפלגות החרדיות הן חלק כל כך משמעותי מהממשלה, המדינה זה גם הציבור החרדי. יש אחריות לממשלה ולמדינה, בוודאי. אבל מי יושב בממשלה? גם המפלגות החרדיות. אז יש להן אחריות מלאה למצב הזה גם כן. מי שולח את המפלגות החרדיות לכנסת ונותן להם כוח בכל פעם? הציבור החרדי.

אז זה קשור אחד לשני ואי אפשר לנתק את זה.


ובכל פעם שהמדינה מנסה בדרכה לשלב חרדים באיזשהו אופן, יש התרעמות בסגנון של "גזירת שמד", "שנאת חרדים".


אז נכון, אי אפשר לבוא לציבור החרדי ולהגיד תשתלבו במדינה, אבל רק בתנאים שלנו. אבל גם המפלגות החרדיות לא יכולות לשלול כל דבר שמוצע אם זה לא בדיוק תואם את האג'נדה שלהם.


ככה שבהחלט יש כאן שני צדדים לסיפור, ולהגיד המדינה כולה אשמה, זו הסרת אחריות גדולה.

אתoo
נותנת יותר מדי משקל לפוליטיקאים, הם לא מנהלים את המדינה. בפועל המדינה מתנהלת ע״י פקידים במשרדי ממשלה בליווי יועצים משפטיים.


כל השיח והחקיקה הוא משחק, כל אחד מושך לצד שלו. בפועל מה שקורה ויקרה זה מה שיחליטו הפקידים בשטח.


מי שמשלב את החרדים במשרדי הממשלה אינם הפוליטיקאים, אלא עובדים בכירים במשרדים שמחליטים על מדיניות התאמה.


מי שמשלב את החרדים בצה״ל אינם הפוליטיקאים ואפילו לא שר הבטחון, אין פה חקיקה , אלא החלטות פנימיות של צה״ל.


לחרדים אין שום השפעה על החלטות כאלו וההחלטה לשלבם מגיעה כנראה מתועלת שמשרדי הממשלה מפיקים מעבודתם וכך גם ביחידות של צה״ל, לוקחים נשים וגברים מוכשרים, נותנים להם תנאים מותאמים והם מצדם יעשו עבודה מעולה ויסכימו להשאר יותר זמן  ובפחות דרישות בהשוואה למגזרים אחרים.

אזתקומה

המחלוקת בינינו היא עוד הרבה לפני שלב גיוס החרדים.


התפיסה שלך היא תפיסה שמסירה אחריות. את אומרת שלפוליטיקאים בכלל אין השפעה והכל בעצם מנוהל על ידי פקידים שעושים בסופו של דבר מה שהם רוצים.


ואני לא מוכנה לקבל את זה.

אפשר לדון מה רמת ההשפעה של פקידים, והאם יכול להיות שיש להם יותר מידי כוח. אבל אני לא מוכנה לקבל את זה שלפוליטקאים אין אחריות בכלל. אז מה הם? סתם בובות על חוטים?

אני רואה הבדל באיך המדינה מתנהלת בין ממשלה אחת לאחרת, אז כנראה שיש השפעה מסוימת. ובעיניי היא אפילו גדולה.


אם אין לפוליטיקאים השפעה, למה לציבור החרדי כל כך חשוב לצאת לבחור?


אגב מלחמה, הרטוריקה של המועמדים החרדים בבחירות המקומיות היא לגמרי רטוריקה של מלחמה. "במלחמת מצווה הכל יוצאין..." והכוונה היא להוציא אנשים להצביע. גיוס אנשים מכל הארץ לטובת מערכת בחירות בעיר מסויימת ועוד. גם לפני בחירות כלליות, זכורות לי כל מיני אמירות שמעודדות לצאת אנשים להצביע, ואחרת אוי ואבוי מה יהיה כאן.


בקיצור, אני לא מוכנה לקבל את הסרת האחריות הזו.

לא מבחינת הסרת האחריות מהממשלה למה שקורה כאן במדינה

ולא מבחינת האחריות של ציבור שבוחר מפלגות שמובילות קו מסויים

אתoo
כותבת המון את המילה אחריות בהקשר של כולם מלבד האחראי הבלעדי לגיוס, צה״ל.


הוא זה שלא רצה חרדים והוא זה שצריך לרצות אותם כרגע (כנראה שעדין לא ממש רוצה)


דיונים על משחקים פוליטיים בעיקר מצחיקים אותי, כל המשקל הענק שנותנים להם וממשיכים לתת גם ששוב ושוב רואים שהם משחקים בכולם ולא באמת עושים דברים מהותיים.


אין ספק שאת לא מכירה את החרדים מבפנים, כל המידע שלך הוא חיצוני ומוטה.

את מתעלמתתקומה

מזה שאני כותבת שיש כאן אחריות לשני הצדדים.

לא הסרתי אחריות מצה"ל

אני מתנגדת לזה שאת מטילה את האחריות רק על צד אחד בלבד, ומציגה את הציבור החרדי כטלית שכולה תכלת כאילו אם רק היו מתאימים את התנאים כולם היו נוהרים להתגייס.

 

ולגבי זה שהמידע שלי חיצוני ומוטה, מוזמנת החברה החרדית להציג את עצמה באור אחר ממה שמצטייר כיום, על ידי מעשים ושותפות, או לכל הפחות יציאה נגד אמירות או התנהלות של מי שמתיימר לייצג אותה.

הםoo
לא טלית שכולה תכלת וכתבתי שאני חושבת שהם צריכים להתגייס.


מכיון שהפתרון כבר קיים ומוכיח את עצמו בכמה יחידות, לא צריך באמת למצוא פתרון אלא רק ליישם אותו בעוד יחידות. היכולת ליישם אותו בעוד יחידות היא רק של צה״ל, הוא יפתח והחרדים יתגייסו.


לא בהמוניהם, רק אלו שלא לומדים וגם איתם זה יהיה תהליך ויש שלא ירצו. אבל זו תהיה התחלה שהיום קיימת בקטנה מאד וזו רק החלטה צהלית להרחיב אותה או לא.

אם יהיואחינועמית

הרבה חרדים ביחידות הקיימות והמותאמות,צהל יבין שיש עניין וירחיב ליחידות נוספות.

בפועל זה לא קורה.

נער שרוצה להתגייס ולתרום וחושש מהשפעת הסביבה יכול לתרום ביחידות הקיימות גם אם הן לא בדיוק אזור הנוחות שלו.

תאמיני לי ששיריון או תובלה זה לא אזור הנוחות של אף אחד ועדיין צריכים שם חיילים אז מי שמשובץ לשם מתמודד.

מי אמר לך שזה לא קורה?oo
את מכירה את היחידות הללו?
זה לפחות לפי הנתונים שאני מכירהאחינועמית

רוב היחידות הללו לא מלאות בחרדים קלאסיים אלא בחרדל"ים או הנוער נושר מהציבור החרדי, שגם ללא הצבא היה כנראה עוזב את הדרך...

ומבחינת מספרים מוחלטים, הגיוס בעלייה אבל מבחינת אחוזים אין עלייה.

אנחנוoo

לא מדברות על אותם יחידות.

כתבתי פה על יחידות מופרדות ומותאמות באמת שנמצאים שם חרדים עם שחור לבן ועובדות שם חרדיות ישירות מבית יעקב

עדיין לא הבנתי את עניין הלבושאחינועמית
בכנות, למה ללבוש מדים יפגע בתפיסת העולם, כי פתאום הוא חלק מהצבא?
זהoo

בדיוק הענין

שאת לא מבינה,

שקשה לאנשים שלא מכירים את החרדים להבין את הלך הרוח,

וכשמדובר על עניני צבא רק מחפשים אותם ובאים בטענות בלי להכיר את התמונה המלאה.


מיציתי את ההסברים ואת הדיון, היו פה תתי דיון טובים ומפרים והיו גם פחות.

סבבהאחינועמית

אני לא מבינה את הלך הרוח של חרדים.

החרדים לא מבינים שבלי הצבא לא נוכל לחיות בארץ ישראל.

זהו.

וזה שורש הבעיה שצריך לפתורבת 30

כל צד צריך להבין שהוא צריך להבין את הצד השני. 

אי אפשר יהיה להמשיך עוד הרבה שנים כשכל צד מתבצר בעמדתו, זה יתפוצץ ובגדול בסוף. 

ולכן הדבר הראשון שצריך זה שישבו נציגים משצני הצדדים באיזושהי ועדה שתטפל לעומק בענין הזה וקודם כל יבינו את התפיסה של הצד השני, וגם יכבדו אותה. ואז דברים יתחילו לזוז. 

כל עוד זה איזהשוא חוק שמגיע כל כמה שנים, מגובה בשנאה מצד אחד ובאנטי מצד שינ זה פשוט לא יעבוד. הרי במצב כזה של חוק שכופה, יצטרכו לעצור המוני בחורים- ואיפה ישימו אותם? בקושי יש מקום למחבלים מעזה. ומה יעשו איתם בדיוק? 

 

אין ספק שזה שורש הבעיהאחינועמית

אבל יש צד אחד שמאוד רוצה שהמצב ישתנה, וצד שני שמתחפר בעמדתו. ולפי מה שתיארה פותחת השרשור, גם לא רואה בזה בכלל משהו באחריותו, הוא מצפה מהצד השני להתאים את עצמו.

אז זה מתסכל, מה לעשות...


אני לא חושבת שזה המצבבת 30

יש צד אחד שרוצה שהמצב ישתנה אבל מעורבב עם המון שנאה וסטיגמות והוא מצידו לא מוכן להתגמש ולהבין.

והצד השני ממש לא מתחפר- אחוזי הגיוס ממילא עולים עם השנים אצל החרדים- אבל לא בגלל חוקים כאלה אלא בגלל רצון טבעי ועבודת שטח טובה שעושים, הרחק מאור הזרקורים והכותרות.

ונכון, למי שגדל בחינוך החילוני או הדתי- ששם הצבא זה ערך עצום בפני עצמו, מאוד קשה להבין את הציבור החרדי, ששם שירות צבאי הוא כל מיני דברים- אבל לא ערך אמוני או ציוני או אידאולוגי בפני עצמו. והגיע הזמן שיתחילו להבין את זה. 

גם הציבור החרדי צריך להבין כל מיני דברים על עצמו- כמו למשל שהא ציבור הולך וגדל ולכן האחריות הציבורית שלו כלפי הכלל גם צריכה לגדול. וכו' וכו'. 

וגם להבין שלא הגיוני שאחרים מוסרים את חייהםקדם

בשבילם ובשביל כולנו. כפשוטו. (ואת פרנסתם ואת חיי היומיום של משפחותיהם...)

זה מעבר להגדרה של ערך אמוני, ציוני ואידיאולוגי. 

 

ואחוזי הגיוס עולים אבל לא ביחס לגידול האוכלוסיה, ולא ברמה שאפשר לראות בזה שינוי במציאות

הציבור החרדי מתחנך כל חייו לעשות מה שההנהגה הרבניתתדהר

מצווה לעשות.  


ובין השאר זה מתבטא בדפוסי הצבעה בבחירות.  


ההנהגה הפוליטית ממשיכה לקבל מנדט מהציבור, גם בגלל ההרגל והחינוך, וגם בגלל שההנהגה הפוליטית מנווטת את מסלול חייו של האדם הפרטי כך שיהיה לו מאוד קשה להיחלץ מהנתיב הסלול, להתפתח באופן עצמאי ולהשתחרר מכבלים של החברה החרדית.


- היעדר לימודי ליבה בגיל צעיר, מונעים/מעכבים רכישת השכלה אקדמאית יותר מאוחר.  

- רכישת השכלה כללית רחבה, בפרט לגברים, אינה מתקבלת בעין יפה.

- הקהילה החרדית נשענה על תרומות, תקציבי ממשלה וחיי צנע.

במאמר שפורסם בשבת האחרונה ב-מקור ראשון, הובאה דוגמא של אברך שהסכים להצעה לעבוד כשכיר בגננות. הרוויח באותה תקופה 8000 ש״ח, אך כעבור חודש - ביקש להתפטר.  

השכר שהוא הרוויח חוויה במס הכנסה, מס בריאות , ביטוח לאומי.  השכר ביטל לו זכאות להנחות בארנונה, בשכל לימוד למעון.  

ויצא שעדיף לו כלכלית להישאר רשום כאברך בכולל ולהרוויח מעט, אך לזכות בשלל ההטבות הכספיות וההנחות המפליגות שההנהגה הפוליטית מצליחה להשיג לו.  

איןoo
הנהגה פוליטית לציבור החרדי, אף אחד מהם לא אומר לציבור מה לעשות, אם את חושבת שכן, אין לך היכרות אמיתי עם החרדים.


קיימים לימודי ליבה מלאים לבנות וחלקית לבנים.


קיימות מסגרות שמכשירות אברכי כולל לעבודה במסגרת מתאימה.


החרדים מזמן אינם נשענים על תרומות/ תקציבים ואינם חיים חיי צנע.


כמה מידע שגוי בתגובה אחת.

הפוליטיקאים החרדים הותיקים והמנוסים, אינם הנהגהתדהר

פוליטית?


אריה דרעי, אינו הנהגה פוליטית?

ליצמן, גפני - ששרתו בכנסת שנים רבות, לא היו הנהגה פוליטית ?


בשפה החרדית הם אולי מכונים עסקנים.

אך הם הנהגה פוליטית.  


אגב ליצמן - אפשר למצוא משפט שנאמר על ידי ח"כ ליצמן לפני מספר שנים, בריאיון שבו אמר בפשטות שלציבור החרדי אין זכות בחירה אלא חובת הצבעה.

זו לא אמירה שאומר מנהיג פוליטי?


זה שנים הכרזות המעודדות להצביע למפלגות חרדיות מצטטות את הפסוק: "ועשית ככל אשר יורוך". במקורו אמנם מתייחס הפסוק לבית הדין הגדול שישב בבית המקדש, אך בעולם החרדי הורחבה הפרשנות והוחלה גם על ציווי מאת הרבנים בכלל, ובכל הקשור לפוליטיקה בפרט.

ברור שהם אינם מנהיגיםoo

אף חרדי לא יעשה משהו בגלל שהם יגידו.

הם פוליטיקאים ותו לא

הוא באמת קיבל הנחות בסכום כזה?פליונקה
איך? ארנונה זה כמה מאות שקלים, במס הכנסה יש נקודות זיכוי להורים עובדים, וגם ככה זה לא גבוה המשכורת שלו, לגבי הנחה למעון לא יודעת, אבל עדיין נראה פחות ממשכורת , ובעבודה גם מתחילים להפריש לפנסיה , מה קורה באמת לאברך אחרי גיל פרישה? 
אחפש ואצלם את המאמר. הוא חתום שמית על ידי הכותב.תדהר
המאות חרדים שהתגייסו במלחמהרינת 24
זה בערך אותם מספרים שקיימים כל שנה, כלומר לא היתה עליה ביחס לשנים שעברו (אולי רק עליה זניחה).


היחידות המותאמות שקיימות מלאות בבוגרים של מערכת החינוך הממלכתית דתית/ החרדלית, בודדים בלבד בוגרי החינוך החרדי.


אכן- בלתי אפשרי עבורי להבין, מלבד הנוחות שאחרים נלחמים עבורי. זה מכעיס מאד. קשה לי מאד לקרוא שאת באה בטענות לצבא ולא לציבור החרדי.

אני חושבתoo

שהחרדים צריכים להתגייס, אני בעד זה, אבל לא באה בטענות כי יש סיבה מהותית מספיק טובה לזה שהם לא מתגייסים.


הצבא לעומת זאת הוא הגורם המקצועי, האחראי על בטחון ישראל. הוא היה אמור מזמן להתאים את עצמו לחלק משמעותי מהאוכלוסיה, אבל הוא העדיף שלא וגם לא היה מוכן למלחמה שהגיעה.

הכשלים שלו מהותיים וללא סיבה אמיתית, אלא רשלנות.


גם עכשיו הוא לא עושה מספיק כדי להתאים ולפתור את הפערים וחבל.

באמת את חושבת שיש סיבה מהותית לזה שלא מתגייסים?בת 30

זה מאוד משונה לי. אני חייבת להגיד. 

כלומר, מרגיש לי שיש איזו התייחסות לצבא של מדינת ישראל כאילו זה אותו עקרון של הצבא של הצאר או של כל שלטון זר בגלות שבו היו היהודים. כאילו גיוס לצבא זו איזו גזירת שמד שחייבים לבטל אותה.

ואני שומעת את הדברים האלה ואת האווירה הזו ומשהו בתוכי מתקומם.

אנחנו לא במלחמת העולם הראשונה או השניה שבה יהודים נהרגו למען מדינות זרות ושלטונות זרים. ריבונו של עולם, אנחנו במלחמה על ארץ ישראל. מלחמת מצווה. מלחמת קודש. למען הארץ שה' נתן לנו, למען העם וגם למען התורה. 

אני לא נגד לומדי תורה, חס ושלום. ואני מאמינה בלב שלם שהתורה מגנה על חיילי ישראל. 

אבל מי אומר לא ללמוד תורה? 

בחור שלומד תורה מגיל 3 או מכיתה א' לא יכול לצאת למלחמת מצווה למשך שנה, שנה וחצי לפחות? להשתתף במלחמת המצווה הזו? ואח"כ לחזור ללמוד תורה עד 120 אם בכך חשקה נפשו? ובזמן שהוא בצבא אז יש המון אחרים שלומדים תורה ושומרים על העם והארץ בדרך הלימוד.  אני לא מדברת עכשיו על ההתאמה של הצבא. זה גם נכון. אפשר גם לבנות מסגרת שבה חיילים לומדים תורה זמן קבוע במשך היום. אפשר הכל. 

אני מדברת על היחס הבסיסי הזה לגיוס. כאילו אנחנו עדיין באיזו גלות מרוחקת ולא במלחמת מצווה בארץ ישראל. נגד עמלק שרוצה להשמיד אותנו.

בכל מלחמות הכיבוש של משה רבינו ויהושע בן נון כולם השתתפו. ושניים וחצי השבטים, כשרק עלה חשש קטן שהם לא יבואו להילחם, משה רבינו נכנס בהם...והם התחייבו לצאת חלוצים לפני כולם. כי זו מלחמת כיבוש הארץ. זו מצווה. 

וזה משהו שבכל לא קשור לתפיסה דתית לאומית או חרדית. זו מציאות. במלחמת השחרור השתתפו גם הרבה חרדים כי זה היה ברור שצריך, זו מלחמת קיום של עם ישראל בארצו. והיום? זו לא מלחמת קיום??  

אני הכי בעד שכל צד יבוא לקראת השני וימצאו פתרון וכו', ואני בכלל חושבת שכל סיפור הגיוס עכשיו מתוזמן היטב ע"י אותם כוחות מפלגים שמחלישים את העם. 

אבל ברמה העקרונית- באמת שאני לא מצליחה להבין יחס כזה לצבא היום. ולעניות דעץתי זה אחד הדברים התודעתיים שצריכים להשתנות איפשהו שם בקרב הציבור החרדי. ללכת לצבא זו לא גזירה של הצאר. זו מלחמת מצווה. אנחנו כבר לא באירופה, אנחנו בארצינו. 

מסכימהאחת פשוטה
בעיניי תמוהאחינועמית

שברור לך שיש כאן בחירה, האם להתגייס או לא, והאחריות לבחירה של הבחור לא להתגייס, בעינייך, היא על הצבא שלא מתאים את עצמו.

או לא מתאים את עצמו במספיק יחידות.

את חושבת שלבחור חילוני או דתי ממוצע הצבא מתאים את עצמו? כל היחידות?

שירות צבאי בשביל בחור דתי או חרדי הוא ברירת מחדל.

כן זה לא נוח ולא נעים ולפעמים מעורר מצוקה, שלא לדבר על סכנות..


אבל נקודת המוצא היא שזה מה שצריך וזה מה שעושים.

עם ישראל זקוק לי והחוק מחייב אותי וזה מה שיקרה.


בעיניי, הפתרון האמיתי הוא בכלל באחריות הציבור החרדי.

כמו שהציבור הדתי לאומי ראו צורך בחיזוק רוחני והקימו ישיבות הסדר (אגב, כרם ביבנה שהייתה, אם אינני טועה, ישיבת ההסדר הראשונה הוקמה ע"י חרדים)

כך בעיניי גם מוטל על הציבור החרדי למצוא את הפתרונות לאתגר הרוחני שבשירות הצבאי.

והפתרון איננו להתחמק מהשירות, זה כבר לא עובד ורק גורם לקרקע ולביזיון התורה.

הבחירהoo
הזו קיימת ע״פ חוק ומאפשרת ללמוד בישיבה ולדחות גיוס, אין פה שום דבר תמוה.


האחריות לגייס חיילים הוא על הצבא, הציבור לא צריך להיות אחראי על כוח האדם בצה״ל.


יש מי שרואה בשירות שליחות ויש מי שרואה בלימוד התורה שליחות.


אני חושבת ששירות בזמן מלחמה יותר חשוב מכל דבר אחר, אך מסוגלת להבין אמונה אחרת.

ואם לא היהאחינועמית

חוק, את חושבת שהעמדה הזו הייתה משתנה, וכבר לא היו רואים בזה בחירה?

כלומר את חושבת שבירת המחדל של הבחור הייתה להתגייס??


 

ועוד משהו, שתמיד היה תמוה בעיניי, למה לימוד תורה שמציל את עם ישראל הוא דווקא בגיל צבא?

לימוד תורה הוא דבר חשוב, קל וחומר במלחמה. אז הייתי מצפה שיתגייסו אנשים בני 60 ומעלה, שעיתותיהם בידיהם והם מיושבים בדעתם, ויש להם סבלנות וישבו ללמוד, ויתגייסו בחורים בני 18-20 שהם בשיא כוחם הפיזי וירוצו להגן פיזית עלעם ישראל בצבא.

זוoo
ספקולציה, העובדה היא שיש חוק כזה כבר שנים, גם אם יהיה שינוי הוא יהיה איטי ותהליכי.


לימוד התורה קיים אצל חרדים מגיל אפס, בכל גיל בהתאם. אז הוא קיים גם בגיל 18.


אני חושבת כמוך שצריך להתגייס, אבל מי שמאמין בלימוד התורה כמקום ראשון ולומד כל היום בגיל 18, לא רוצה לעזוב ולהתגייס. 

בדיוקאחינועמית

זה לא קשור לחוק, זה קשור עמוק עמוק לתרבות החרדית.

יש חוק כזה כי הפוליטיקאים החרדים (שאת לא מאמינה בהשפעה שלהם) נעמדים על הרגלים האחוריות כדי שהחוק לא יבוטל.

שלא לדבר על ההפגנות המוניות נמות ולא מתגייס, מה שנשמע היום כמו לעג לרש חריף במיוחד.

אף אחד לא רוצה לראות המוני בחורי ישיבה עצורים וקרע בעם אז כן, הרבה מנסים להתגמש וללכת בין הטיפות.


חוץ מזה אני יכולה להעיד על עצמי, ואני חושבת שכמוני יש עוד, שהמלחמה שינתה בי את נקודת המבט בעניין הזה.

היא חידדה לי שאי אפשר להמשיך כך.

ואולי בעבר זה עבד, אני לא יודעת אם נוכל להמשיך כך היום, עם העלמת עין או הסכמה ברמה כזו או אחרת שיש צורך בחברות לומדים גדולה כל כך.

חבורת הלומדיםoo
היא לא כזו גדולה, אלא כוללת את אלו שלא לומדים אבל לא רוצים ללכת למקום שלא מותאם להם.
כמה עשרות אלפי אנשים זו חבורה גדולהאחינועמית
מעניין שבקהילות יהודיות בחו"ל אין מציאות כזו.
אני רק רוצה להזכיר כמה דבריםבארץ אהבתי

(לא יודעת איפה לשים את ההודעה כי היא מתייחסת לכמה תתי שרשורים פה, אז מגיבה להודעה הראשית)


דבר ראשון, אני חושבת שצריך לזכור שאנחנו בסה"כ בדיון בפורום. גם אם מישהי תצליח 'לשכנע' את כל החרדיות פה שבעצם ההתנהלות של הציבור החרדי שגויה, זה לא ישנה את המציאות הכללית ואת כל ההתנהלות של הציבור החרדי.

וחוץ מזה, הסיכוי לשכנע בלי להבין באמת את הצד של החרדים ואת המקום ממנו הם באים הוא מאוד קטן.

אז כשכותבים, כדאי לחשוב לרגע מה המטרה של הכתיבה פה.


חוץ מזה, המציאות הנוכחית היא תוצר של היסטוריה ארוכה. זה לא כאילו עכשיו אנחנו מתחילים ממצב אפס ודנים מה החרדים צריכים לעשות - להתגייס או לא.

אנחנו נמצאים בתוך מציאות שכבר קיימת, של ציבור שזו המציאות שהוא מכיר וזה מה שכולם עושים, וחברה שבו כל לחריגה מהנורמה יש השלכות מסוגים שונים. אז גם לחשוב אחרת ממה ש'מוכתב' זה לא פשוט, וליישם את זה בפועל זה עוד יותר לא פשוט.


אני כן הייתי רוצה מאוד שהדברים ישתנו.

אני מאמינה שזה כן יקרה.

אבל אני לא מצפה שהכל יתהפך ברגע. יש תהליכים, והתפילות שלנו יכולות לזרז אותם. ובינתיים אני רוצה לשמור על עין טובה על כלל ישראל, למרות כל החסרונות שיש בכל ציבור (כולל אצלנו, בגיוס לצבא אנחנו בהחלט חזקים ב"ה, אבל בתחומים אחרים יש לנו הרבה מה ללמוד מהציבור החרדי).


אני מבינהתקומה

מה את אומרת מצד אחד.


מצד שני, אני לא מרגישה שיש הבנה אמיתית של תחושת העלבון והפגיעה של מי שמגוייס מול מי שלא משרת.


אני אישית, בתור אדם מאמין ושומר תורה ומצוות, באמת ובתמים לא מצליחה להבין את העמדה של הציבור החרדי בנושא הזה. ויכול להיות שזה שטותי, אבל אני מרגישה עלבון אישי בכל העניין הזה.


בבחירות המקומיות האחרונות, יש עיר שהייתה בה התמודדות של מועמד חרדי מול מועמד לא חרדי. ומטעם המועמד החרדי הועלו פרסומות "למלחמת מצווה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" והמסר היה - צאו להצביע. קרובי משפחה שלי גרים שם, והמודעה הזו פגעה בכל כך הרבה אנשים. מבחינת תזמון, תוכן וכל נפיצות הנושא.


אני מרגישה שגם אם הטיעונים שמי שבעד לגייס חרדים יביא הם הגיוניים ולגיטימיים, לרוב התשובה תהיה שאנחנו מוטים, מוזנים מהתקשורת ובכללי אתם אוהבים לשנוא ולכעוס על חרדים.


זה פוגע בי בבטן

בעלי כבר חצי שנה עצר את החיים שלו, זה לא נוח לו, זה לא נעים לנו, זה נורא לחשוב שאולי תמות ותשאיר את המשפחה שלך לבד, זה נורא לחשוב שאולי אני אשאר לבד. אבל אנחנו באמת רואים את זה כמצווה בלי שאלה בכלל. ברור לנו שזה מה שהתורה מצווה במצב כזה.

ואז מסתבר שיש אנשים שלא חושבים ככה, ולא רק שהם לא חושבים ככה, הם גם לא מבינים על מה הצעקה ועל מה הכאב. ואז עוד מעיזים להשתמש ברטוריקה של מלחמה על עניינים אחרים. וזה מה שקשה לי. חוסר ההבנה, המחשבה שהדעה שלי בעניין קשורה ל"סתם" שנאה ולא לאמונה אמיתית בצדקת הדרך שלי.

אני מרגישה זלזול, חוסר הערכה, ומעל לכל אני חוששת, שלהמשיך לדבוק בדרך הזו מושך את מדינת ישראל כולה לאובדן.


אז אני כותבת מעלבון, מכאב, מפגיעה, מפחד עמוק.

אני לא באמת חושבת שאצליח לשכנע

אבל אני כבר חודש מסתובבת בעולם ובא לי לצעוק מכאב, וזה המקום שממנו אני כותבת כאן.


האם זה הוגן להשליך את מה שאני מרגישה על השרשור כאן? לא בטוח.

יכול להיות שלא.

אבל לא כל מענה הוא תמיד הכי רציונאלי ומדוייק, ולא לכל צעקה תמיד יש סיבה.


ובכנות, נמאס לי כבר להכיל. אין לי סבלנות לתהליך. במשך שנים בדיונים סינגרתי על התפיסה הזו, כעסתי על מי שמתלהם וכועס. אבל די.

יכול להיות שזה לא בסדר. אבל זה מה שאמרו לנו כל השנים, ייקח זמן, בסוף זה יקרה. אבל הנה, רגע האמת הגיע, וזה לא קורה. ומי שמשרת עובד ועובד ועובד, החיים שלו נעצרים, הוא משלם מחירים כבדים ואחרים ממשיכים בחיים שלהם כרגיל, ואפילו לא מבינים את גודל ההקרבה.


אני לא יכולה לשכוח שבאחד הדיונים סביב הנושא הזה בפורום, מישהי אמרה שמסירות נפש של אברך שלומד תורה היא כמו מסירות נפש של חייל. והסיכוי של חייל להיפגע זה כמו הסיכוי שעל אברך ייפול מדף בזמן הלימוד והוא ייפגע גם כן. וזה כל כך כאב. וזה כל כך מעוות. וזה רק ממחיש לי את חוסר ההבנה.


אז אין לי שום דבר אישי נגד אף אחת, אבל כבר חודש אני רוצה לצעוק מכאב. צעקה שתהדהד עד סוף העולם את העלבון והתסכול. אז אולי זה לא הוגן שזה יצא כאן, אבל זה מה שיצא

אני ממש מבינה אותך, ותודה שכתבת❤️בארץ אהבתי

קודם כל חיבוק ענק לך על כל התחושות שאת מעלה פה❤️❤️❤️ ומעריכה אתכם כל כך על כל מה שעברתם ועל המסירות הלא נתפסת שלכם (ושל כל משפחות המילואימניקים, כולל במשפחה שלי..) עבור כולנו...


הלוואי הלוואי שבאמת תהיה בנושא הזה 'קפיצת הדרך', שהצבא יבין את הצורך האמיתי בגיוס של חרדים (בכמות, ולא טיפין טיפין) ויהיה מוכן לעשות את ההתאמות הנדרשות, והחרדים יבינו את הצורך והמשמעות בגיוס לצבא וגדולי הרבנים יורו להתגייס.


אני מבינה את ה'חוסר סבלנות' שלך אחרי שכבר שנים אמרו לנו שזה תהליך ועדיין דברים לא באמת השתנו.

אבל אני מאמינה שדווקא המלחמה עכשיו כן יכולה להביא לקפיצת הדרך. מתחילים לראות קצת שינוי בשיח, גם מצד הצבא וגם מצד החרדים (השרשור הזה הוא חלק מהביטוי לשינוי שמתחיל מצד החרדים. ואני חושבת שיש עוד שמרגישים ככה. והקישור שהבאתי בתגובה שלי למעלה זה דוגמא לשינוי שמגיע מכיוון הצבא, שמתחיל לחשוב על פתרונות מעשיים להתאמת המסגרת הצבאית לחרדים. יש עוד דרך אבל משהו התחיל לזוז בכיוון הנכון).

חצי שנה זה לא מספיק זמן בשביל שבאמת יקרה שינוי. וכל שינוי משמעותי צריך לעבור דרך הרבה התנגדויות. אבל יש פה סיכוי והלוואי שזה באמת יקרה. אני באמת מתפללת על זה...

הלוואיאחינועמית

שתדפיסי את מה שכתבת כאן, ותתלי בלוחות מודעות בערים חרדיות.

או תכתבי בטוקבקים באתרים חרדיים.

מישהו צריך לשמוע את הזעקה המאוד כנה שלך.

מחשבות על החוק שעברoo

ברמה

הפוליטית= בחירות

הציבורית= הפגנות

צה״ל= אולי יכין תוכנית גיוס, אולי יוצא הודעה מעורפלת על קושי בביצוע, לא יגייס בכוח.


דעתי האישית- מעולם לא היה חוק שנהפך 180 מעלות ביום אחד. כל חוק שרצו לשנות אותו עשו זאת בהדרגה, אבל שזה מגיע לחרדים הכל אפשרי. אולי תגידו זמן מלחמה? אז גם בזמן הזה אין חוק שהשתנה באופן דומה. זה לא ממש מפתיע אבל אחד מהרגעים שאני מרגישה יותר מתמיד שלטון בג״צ שמרגיש יותר דיקטטורה ופחות דמוקרטיה.

לא עברתקומה

חוק בבג"ץ.


החוק שנותן פטור לבני הישיבות פקע מזמן, והממשלה עוד לא חוקקה חוק חדש.

מה שבג"ץ קבע כרגע זה בתגובה לעתירות שהוגשו נגד המדינה.

העתירות עסקו בשני דברים:

1. למה המדינה לא מגייסת חרדים אם הפטור פקע?

2. אם הפטור פקע, למה המדינה ממשיכה לתקצב בני ישיבות החייבים בגיוס?

הקביעה של בג"ץ מהיום אומרת, שבגלל שאין חוק, המדינה באמת צריכה להפסיק את התמיכות התקציביות, ולגייס את מי שאין לו פטור.


אם הממשלה תחוקק חוק חדש שמעגן את הפטור של בני הישיבות מגיוס, יהיה אפשר לדון מחדש.

אבל הפסיקה כרגע היא בגלל שהחוק פקע ולא חוקק משהו חדש

ולגביתקומה

הלא דמוקרטית - אני חושבת שבאופן כללי בג"ץ מתערב יותר מידי גם בנושאים שלא ראוי שיתערב.

אבל דווקא במקרה הזה ספציפית, הסיבה שבגללה לא חוקק עכשיו חוק גיוס חדש שמעניק פטור, היא כנראה בגלל שנתניהו לא הצליח לגייס לחוק כזה רוב וכי באמת יש לזה התנגדות ציבורית גדולה מאוד.

אם היה מחוקק חוק כלשהו, בג"ץ לא היה מורה כרגע על הפסקת התמיכות.

נכון שהוא היה יכול להתערב בחוק עצמו (כמו שעשה בעבר) אבל זה כבר תהליך חדש ונפרד, והתמיכות לא היו נפסקות הרגע.


דווקא בגלל שלא הועבר חוק, כי כשאין רוב אי אפשר לחוקק במדינה דמוקרטית, בג"ץ פסק את מה שפסק.


כך שאני רואה במקרה הזה ספציפית דווקא ביטוי לדמוקרטיה, ולא להיפך. אם אין רוב כדי לחוקק חוק שמתגבר על חובת הגיוס לכולם, אז המדינה צריכה לחזור למקור, ואם היא לא עושה את זה, ראוי שבית המשפט יורה לה לעשות את זה.


לא פקע מזמןoo

בג״צ פסל אותו מזמן (מזכיר דיקטטורה)

בסוף החודש פוקעת החלטת ממשלה לכן בג״צ לכאורה יכול לקבל החלטות.


העובדות הן:


עשרות שנים צה״ל נותן דחיית שירות עד היום


החל מעוד כמה ימים הדחיה שניתנה אינה חוקית


כלומר בג״צ הפך את הדחיה ללא חוקית, מאפס למאה.


אם הממשלה לא מסוגלת לטפל חוקית בנושא ובג״צ מתערב, ההתערבות צריכה להיות ברמת הסבירות כמו כל חוק אחר ולכן זה לא דמוקרטי ולא הגיוני.


איך נכון להגיב לדיבור עצבני של מתבגרים?אנונימית באהב"ה

הגדולה שלנו מתחילה את גיל ההתבגרות, ואני מרגישה שכהורים אנחנו לא תמיד יודעים להגיב לה נכון.

מרגישה שבעלי לפעמים קשה איתה יותר מידי. ולא בטוחה איך נכון להתמודד (איך נכון להגיב לה באופן אידאלי, וגם איך נכון להתמודד מולו כשהוא קשה איתה מידי).


הרבה פעמים כשאנחנו אומרים לה משהו, היא מגיבה בטון עצבני או מרימה קצת את הקול. לרוב המילים שהיא אומרת הן בסדר, אבל הטון עצבני או מזלזל (נגיד שאומרים לה שהיא יותר מידי זמן בפלאפון אז היא מרימה את הקול ועונה כזה 'בסדר' עצבני).


לבעלי זה מאוד מאוד מפריע כשהיא מדברת ככה. הוא כועס עליה ודורש ממנה לא להרים עליו את הקול.

אבל זה לא באמת עוזר ההערות שלו, בפועל היא ממשיכה עם זה, והוא כל פעם מתעצבן יותר (כי היא כבר 'היתה אמורה להבין' שככה לא מדברים להורים).

היום היא ענתה לו איזה 'בסדר' עצבני כזה (והוא היה עם עמוס בגלל דברים אחרים), והוא ממש כעס עליה וקרא לה בכינויים שממש לא אהבתי (נפלט לו מרוב כעס, זו ממש לא השפה שלו בדרך כלל).


אז קודם כל, אני אשמח לשמוע מאמהות מנוסות שעברו את הגיל הזה עם הילדות שלהן -

האם נכון להקפיד שלא ידברו ככה להורים? יש מקום לצפות שילדים בגיל ההתבגרות ילמדו לדבר תמיד בצורה מכבדת כלפי ההורים?

או שיש לנו פה עבודה להבין שלפעמים היא תדבר ככה, וזה חלק מהרגיל, ולהילחם בזה רק ירחיק אותה מאיתנו?


ואיך נכון להגיב מול בעלי כשהוא כועס עליה? (בעיני בצורה קשה ולא תואמת לסיטואציה. גם אם יש מקום להגיב, שגם על זה אני לא בטוחה - בעיני הוא מגזים בכעס שלו).

בעצםoo

הוא דורש ממנה יותר ממה שהוא דורש מעצמו

כי כשהוא עצבני הוא אומר כינויי גנאי

והיא לא יכולה לומר בסדר בטון שלא נראה לו


 

חסר הגיון לחלוטין

הרי הוא המבוגר והיא הילדה
 

באופן כללי אני לא מייחסת חשיבות לטון של מתבגרים

אחרי ההבנה שזה סגנון דיבור תואם גיל

וגם לא מייחסת חשיבות גדולה לתוכן כל עוד זה לא משהו חריג

וגם לא מחפשת כבוד מהילדים אלא קשר נעים וטוב


 

הכבוד מגיע לבד בלי שדורשים אותו

ע"י דוגמא אישית

אם מתנהלים בכבוד עם הילד הוא לומד להתנהל בכבוד


 

יש סיטואציות בין בעלי והילדים שאני מתערבת

משתדלת שזה לא יקרה לעיתים קרובות ושזה יהיה בצורה מועילה 

למעשה את צודקתאנונימית באהב"ה

ואני הרבה פעמים אומרת לו את זה כשהוא כועס עליה.

(וגם לא בטוחה שפועלת נכון בזה. כי להגיד לו ביקורת בפני הילדים זה גם לא הכי חינוכי, במיוחד כשאני בעצם מבטלת את מה שהוא אמר כרגע לילדה).

אין צורך להגיד לו מול כולםעל הנס

אפשר לדבר על זה ברגוע בהזדמנות אחרת אחד על אחד,בשום אופן לא מול הילדה,

גם אני לא מתייחסת לטון,אבל כמו שהייתי מדברת על זה עם בעלי בנחת ב4 עיניים גם איתה הייתי בהזמנות מדברת בארבע עניים,ואז יורדת מזה לחלוטין,

ונכון שככל שתדרשו כבוד זה פשוט לא יעזור אלא רק יחמיר את המצב.

כדאיoo

לדבר איתו בנפרד

לא בזמן אמת

לשקף לו שהדרישה שלו לא הגיונית ולבקש ממנו לא להתייחס לכל טון שלא נראה לו

תודה. דיברתי איתו וזה באמת היתה שיחה טובה ומועילהאנונימית באהב"ה
ילדים מתבגריםתהילה 3>

זה דבר קצת מבלבל.

מצד אחד יש בהם משהו הודף, ולפעמים חצוף ומתריס, ומצד שני, לא פחות ואף יותר הם זקוקים לאהבה, לתחושה שהם רצויים, לקשר בריא

והקשר משנה צורה בגיל הזה וצריך להסתגל אליו מחדש ולהעביר אותו שלב.


לכן א:

פינוי המרחב הרגשי שלכם:

לדבר יחד או לעבד לבד את התסכול מההתנהלות שלה, ואצלך גם שלו.

כשמגיעים טעונים לסיטואציה די בקלות מגיעיל לשיח קשה ורחוק וחבל.

כשמגיעים נינוחים יותר, ניתח להעמיד גבול בצורה נינוחה.


לדוגמא; אני מבינה שזה קצת עצבן אותך, בבית שלנו לא מרימים קול/מדברים בחוסר כבוד להורים.


הרעיון הוא-

לתת שם להרגשה והכרה בתחושה שלה

להציב גבול- להגיד שזה לא מקובל עליכם

לעשות את זה באופן ענייני ובלי בעצמכם לדבר באופן לא מכבד.


בהחלט מאתגר וצריך ללמוד את זה.. בהצלחה


יש לך פה בעצם שתי שאלות:מתואמת

1. איך מתייחסים למתבגר שמדבר לא יפה.

2. איך מסבירים לבעל שצריך להגיב בצורה מותאמת ולא עצבנית.


אני מציעה שתשבו שניכם יחד ברגע של נחת, ותנסו *יחד* ליצור גישה מתאימה לגיל ההתבגרות שנכנס לפתחיכם. את יכולה בשיחה להוביל אותו בעדינות לכך ש"כמים הפנים לפנים", ושאם אתם תדברו בנחת, יכול להיות שגם המתבגרת תספוג את האווירה ותדבר בנחת. אבל גם אם לא - עדיין התפקיד שלכם כהורים הוא להראות לה איך מתנהגים ואיך מדברים בנחת.


בכל אופן, אנחנו לא עוברים בשתיקה רק כשמדובר בחוצפה ממש, מילים שלא אומרים להורים. על טון דיבור אנחנו יותר מחליקים, מקסימום אומרים: "לא נעים לנו לשמוע טון דיבור כזה, אולי תנסה לענות בנחת?"

(והאמת שגם אנחנו - בעיקר אני - לא תמיד מצליחים לדבר אליהם בנחת...)

תודה על העצות. וגם על השיתוף של מה שקורה אצלכםאנונימית באהב"ה
כשהילדה השביעית שלי הגיעה לגיל הזה זה כבר הצחיק אואורי8
לאחרונה הילדה השביעית שלי הגיעה לגיל והתחילה לענות ככה, בדיוק כמו שאת מתארת. בשלב הזה זה בכר מצחיק אותי. כי היא ספציפית תמיד היתה ילדה נוחה וטובה. ואפילו היא עונה ככה... ממש מראה שזה הגיל ...לגדולים היינו מעירים ועם חלקם זה הגיע לויכוחים וכו.. כי הם המשיכו לענות ואנחנו המשכנו לנסות לחנך...לא זוכרת באיזה שלב התחלתי להתעלם מזה. כרגע עם כמה מצבגרים בבית כשזה כמו שתארת אנחנו מעבירים. אם זה מרגיש לנו מוגזם, אומרים שלא נעים לנו הדיבור הזה וממשיכים הלאה. בכללי לא מועיל בדרך כלל לריב עם מתבגרים. כמובן הם גם צריכים גבולות, רצוי ממש גבולות בנןעם ועם הקשבה להם.  
זה ממש משמעותי לשמוע את זה, תודה!אנונימית באהב"ה
ומהניסיון שלך - מתי זה עובר?
תלוי בילד...אורי8
עם הילדה שהכי אתגרה אותי אני מרגישה שזה עבר( כמעט( ממש לפני כמה חודשים בגיל 20 ( ואחרי שמצאה ב"ה את האחד שלה...). אבל הערנו לה המון... אולי אם היינו מעירים פחות היה עובר מהר יותר. חלק מילדי כבר ב יא- יב ידעו לכבד. באופן כללי לפי דעתי עד גיל 14 - 15 בערך זה החלק הקשה של גיל ההתבגרות. הם חושבים שהם גדולים ןויכולים לדבר בצורה מעצבנת ממש להורים ולאחים. בערך מכיתה יא נכנס יותר שכל ומודעות, עדין גיל ההתבגרות. אבל בעיני הם בוגרים יותר . 
כמה שאלות המשך (אחרי כמה תאקלים מולה בשישי)אנונימית באהב"ה

1. איך הכי נכון להגיב כשהיא מתעקשת כל הזמן להעיר לאחים שלה על דברים שהם עושים (או יותר נכון - לא עושים. שלא עוזרים מספיק וכדו') - דברים שבעיקרון לא משפיעים ישירות עליה, אבל נורא חשוב לה להגיד כמה זמן מעצבן (וכמובן לגרום להם להיעלב ועוד יותר לא לעזור...)?

כמה שאני מנסה להסביר לה שהדיבורים האלו לא מועילים ורק מפריעים יותר (ואם זה ממש דחוף לה להגיד - אז שתגיד לי באופן אישי ולא כשהם שומעים) - היא פשוט לא מקבלת וממשיכה, וזה ממש מעצבן אותי כל פעם מחדש.


2. כשאני עצבנית וכועסת בגלל משהו שהיה מולה, לפעמים אני מבקשת ממנה עכשיו לא לדבר איתי. אני אומרת לה שאני עכשיו כועסת מידי וזה לא זמן טוב לדבר איתי, ואני צריכה כמה דקות להירגע ואז נוכל לדבר שוב.

והיא ממש לא יודעת לכבד את הבקשה שלי. ומנסה שוב ושוב לדבר איתי, ואני מתעצבנת מזה שהיא לא מוכנה לתת לי כמה דקות של שקט, וצועקת עליה, וזה מסלים ונהיה גרוע מאוד.

ואני באמת לא יודעת איך להתנהל. אני באמת צריכה כמה דקות של שקט כדי להצליח לאסוף את עצמי. זו לא בקשה לגיטימית? מה אני יכולה לעשות כדי שהיא תבין שזה לטובתה ושהיא יכולה ללמוד לכבד את זה? או שבאמת אין לה את היכולת לחכות כמה דקות ואני צריכה לוותר על הבקשה הזו?


3. כמה פעמים כשניסיתי לשאול אותה שאלה פשוטה, או להעיר משהו קטן - התגובה שלה היתה ממש עצבנית כאילו אני אמא מעצבנת שרודה בה כל היום. וזה באמת היה דברים קטנים שאף פעם לא גרמו לה לתגובה כזו.

זה אומר שאני צריכה לשנות משהו בפניות שלי אליה? או שאני פשוט צריכה להתרגל שהתגובות שלה יכולות להיות ממש מעצבנות בלי קשר לכמה שאני אשתדל להיות בסדר איתה?

לגבי 2דיאט ספרייט

אולי פיספסתי בת כמה היא בדיוק.

לדעתי בגילאים הגדולים 16 ואילך כן אמורה להיות יכולת פחות או יותר של דחיית סיפוקים, מתחת לזה קצת פחות אבל כן צריך לתת כלים לניהול שיח תקין.

בכל מקרה,

במקרים כאלו אני לא רק אומרת שאני לא יכולה לדבר כרגע, אלא נוקבת בזמן שכן יהיה ניתן.

למשל: אחרי ארוחת ערב, בשעה 17:00 וכן הלאה.

היא יכולה בינתיים לכתוב לה את הדברים כדי שלא תשכח, זה גם עוזר לפריקה ועיבוד.

 

היא בת 12אנונימית באהב"ה

אני אמרתי לה בצורה ברורה שאני צריכה 5 דקות של שקט. זה לא לדחות בלי הגבלה. ואפילו לא לכזה הרבה זמן.

מו הסתם היה מועיל לי יותר זמן, אבל הרגשתי שבלי הפסקה של רגע אני באמת לא מסוגלת להתאפס על עצמי. והיא לא נתנה לי אפילו את זה...

(להציע לכתוב זה משהו שהייתי עושה פעם, כשהיא היתה קטנה יותר. ואז לפעמים היא הסכימה. אבל כבר מזמן היא דוחה את ההצעה הזו על הסף).

אין לי יותר מידי נסיון עם מתבגריםממצולות

רק עם 2 בנות 11,12

אבל אני חושבת שבסיתואציה כמו שתארת שהיא לא נותנת לך שקט

הייתי חוזרת כמו מנטרה

אני לא יכולה לדבר עכשיו

אדבר איתך עוד 5 דקות

ככה כמה פעמים

זה מעצבן ומתיש אבל זה יחלחל בסוף והיא תלמד

לכבד,

בכללי הבעיה של מתבגרים/ות

אני חושבת זה שהם.לא.תופסים

את ההורים בתור אנשים כמוהם

כביכול אנחנו הרבה יותר

אנחנו לא אמורים להעלב מהם

אנחנו אמורים לדעת לדחות סיפוקים

ואנחנו אמורים להצליח לשמור על קור רוח

בגלל זה הם לא חושבים שזה נורא להגיב כמו שהם מגיבים וכו...

מצטערת, אין לי עוד עצותדיאט ספרייט

אבל יכולה להגיד שאני ממש ממש מבינה את הצורך בחמש דקות של שקט ואני עצמי זקוקה גם ליותר מחמש דקות.

לפעמים אני נועלת את עצמי בחדר ולא עונה ולא יוצאת  (אחרי שהתרעתי, כמובן),

אבל לא יודעת אם זו עצה טובה.

אם יש קטנים בבית אולי זה מסוכן,

אבל אני באופן אישי מרגישה שאני מסוכנת בלי זה ....

בהצלחה 

 

האמת זה כל כך תואם גילעל הנס

לי אישית נשמע ששיחה רגועה בזמן רגוע בגובה העינים יכולה לעשות פלאים,

יש לי כמה מתבגרים וזה התנהגות קלאסית שלהם.

אחד בן 18 זרק הערה אתמול לאח שלו שפשוט הוציאה לי את השד מהבקבוק והגבתי בחריפות ממש.

הוא הרגיש כל כך רע.

ושיחה בגובה העיניים לא חייבת לבוא עם ביקורת אלא דיון מעמיק למה כל אדם מגיב כמו שהוא מגיב מה הוא מרגיש מה מעורר בו להגיב כמו שהוא מגיב...

האמת שזה ששיחות כאלה ממש עשו פלאים בהבנה שלהם,

אני גם לפעמים אומרת להם מפורש שגם אני לא תמיד מבינה למה אני מגיבה בצורה מסוימת ולמה זה מעורר אותי לחשוב מאיפה התגובה מגיעה לי.

ושגם אני בסך הכל לא מושלמת ויש לי עוד עבודה....בדרך כלל ההבנה מחלחלת ומרגיעה את המפלס.

וכן זה עבודה שלי ואתגר שלי בדיוק כמו שהוא שלהם.


היא ממש בתחילת גיל ההתבגרותמתואמת

אז נשמע לי שעדיין צריך לדבר אליה קצת בתקיפות, כמו שמדברים לילד צעיר יותר:

"את לא אמא של האחים שלך, ואני מבקשת ממך לא לדבר אליהם ככה."

"אני אדבר איתך בעוד חמש דקות, ועכשיו בבקשה תעזבי אותי." (ואולי להתרחק ממנה פיזית בעצמך)

"בסך הכול שאלתי שאלה פשוטה, אני מבקשת ממך שתעני לי בצורה מנומסת."

וזהו, לא לחפור יותר מדי בזמן אמת, כשההורמונים משתוללים בתוכה והיא עוד לא למדה איך לווסת אותם...

אפשר בזמן רגוע לדבר באופן כללי על השינויים שיש בגיל ההתבגרות (בהנחה שעל השינויים הפיזיים כבר דיברת איתה), ועל כך שהיא הופכת אט אט לאדם בוגר. זה קשה בהתחלה, ויש הרבה עצבים שמתרוצצים בפנים וקשה לנהל אותם, אבל זו עבודת המידות שלה עכשיו, ובזכות העבודה שתעשה עכשיו היא תגדל להיות בוגרת שנעים להיות איתה.

בעיקר תשדרי לה אמון שהיא מסוגלת להגיע לזה, ומצד שני - גם תמיכה, שאת שם בשבילה, לעזור לה בהתמודדות.

אם היא בעניין, את יכולה לסכם איתה על סימנים סודיים שאת תעשי לה כשהיא צריכה להרגיע את העצבים שבתוכה או שהיא תעשה לך כשהיא מרגישה ש"השד המתבגר" משתלט עליה. ככה זה יהפוך למעין משחק ולשותפות סוד ביניכן, שמן הסתם תחזק גם את הקשר ביניכן... (אבל כנראה שזה לא מתאים לכל מתבגרת...)

היה לי מתבגרת שבאמת שתפה פעולה עם זהעל הנס

השניה פשוט כעסה ממש הרגישה שזה חדירה לפרטיות שלה,

אני מההתחלה מדברת את השינויים ההורמונליים שגורמים לנו לסערה,

אני שואלת ומבררת מה כן יכול לעזור,

אני מצפה שעם שיח פתוח הרעיון יבוא מהן,


לי גם היה מתבגר ששיתף פעולה עם משהו כזהמתואמת
אבל אני כבר צופה שתהיה לי מתבגרת שלא תזרום על זה... לכן כתבתי שצריך לבדוק אם זה מתאים. 
על המתבגרים שלי זה לא יעבודאורי8אחרונה
הם רואים בזה חפירה.... אני גם במקצוע טיפולי ולהן הדיבור הזה מוציא להם קוצים... משהו בסגנון של תפסיקי להיות היועצת שלנו. אולי יש מתבגרים שזה יעבד איתם. אצלי בגיל הזה ( יש לי בת 13 שמדברת ככה) עוזר או להעביר הלאה ולא לעשות ענין. או אם זה מרגיש לי מוגזם פשוט לומר שזה לא נעים לי הדיבור הזה.או לומר את המציאות, גם אם היא מעצבנת אותם... כמו: אני חייבת כמה דקות שקט ופשוט ללכת ... או- אני אמא שלהם( האחים המעצבנים שיש לו הערות עליהם, מתבגר אחר ..) ורק אני מעירה להם, בשלב הזה תהיה לו גם ביקורת על החינוך שלי ... לא נורא , יעבור. זה גיל לא קל ולפעמים הוא מוציא מאיתנו ההורים כעס ותסכול וגם אנחנו עונים להם בעצבים , ואז חגיגה... וגם זה בסדר, כי הם צריכים להבין שגם להורים יש רגשות והם יכולים להפגע. ולפעמים צריך להסביר להם את זה שוב ושוב. וכמובן כמו שכתבו םה , לצאת איתם מידי פעם לבד ולדבר על דברחם ברוגע עושה פלאים. 
גם אני בשאלות בת מצווהעוד מעט פסח

אשמח לעזרתכן בתכנון הלו'ז.

אנחנו רוצים לקיים אירוע אחד גם עם החברות וגם עם המשפחה, אבל שיהיה זמן בנפרד (מה שאני חושבת עליו כרגע זה שהחברות יגיעו מוקדם יוצאו מוקדם).


אשמח שתעזור לי לחשוב באיזה סדר לנהל את האירוע, כמה זמן בערך דברים לוקחים ומתי להזמין את החברות ולמתי המשפחה.

בתוכנית-

-יצירה (שאמורה להיות לחברות + אופציה לבני משפחה שרוצים)

- ריקודים (אפשר רק לבנות, דווקא יהיה לי יותר נוח מבחינת צניעות)

- טקס ברכות (שהילדה רוצה שהחברות *לא* יהיו בו)

- וכמובן אוכל, שעוד לא ברור לי כמה מנות יהיו ומתי.


הבנות יגיעו בזמן שנגיד (מגיעות מקרוב, רובן ברגל), המשפחה תגיע לאט לאט לאורך שעה בערך...


איך הייתן בונות את האירוע?

מנסה לחשובמתיכון ועד מעון

אולי להתחיל עם יצירה והרקדה לבנות ואז אוכל לכולם, שבזמן האוכל המשפחה מגיעה ואז החברות הולכות ונשארת המשפחה לברכות.

נשמע הגיוני?

זהו, שאני לא כל כך יודעתעוד מעט פסח

בגלל שהמשפחה תבוא ב'טפטופים', זה לא כל כך מסתדר לי עם האוכל המרכזי (באירוע רגיל עושים סוג של קבלת פנים בשביל זה. למשוך את הזמן עד שכולם מגיעים).

חשבתי אולי לעשות-

אוכל לבנות

הרקדה

יצירה - ואז בנות שסיימו הולכות הביתה, ומשפחה שרוצים באים מוקדם להשתתף

מנה ראשונה למשפחה

ברכות

מנה שנייה למשפחה


אולי זה גם יצא לי יותר זול, כי לבנות אפשר להביא דברים זולים, ולמשפחה אוכל ברמה יותר גבוהה.


אבל אין לי מושג איך זה יעבוד, ואיך לתכנן את הלו''ז.

באירועים שאני הייתימתיכון ועד מעון
משותפים לחברות ומשפחה אז החברות הגיעו לפני ליצירה אבל כל היתר היה משותף, אז נשמע לי שיותר נכון או להפריד לגמרי או לעשות ביחד אחרת זה ממש בלאגן (בעיני)
אין שום בעיה לתת לבנות אוכל נפרד מאשר למשפחהחילזון 123

גם באותו הזמן.

לי נשמע לחוץ מדי לקיים בנפרד באותו ערב.

מה שראיתי שהרבה עושים

זה מזמינים את החברות שעה קודם ליצירה

ואחכ מגיעים המשפחה.

אפשר לשים שולחן ממתקים לקבלת פנים. זה יעסיק את החברות.

אחכ מתחילים בהרקדה.

אחכ אוכל. דבר תורה, סרטון אם יש וכו'

ושוב הרקדה. וקינוח.

משהו כזה בערך.

 

ובקשר לאוכל ברוב הבת מצוות שהייתי היה לחברות שולחנות נפרדים וגם אוכל נפרד.

אם זה בופה אז לחברות שולחן אחר בצד אחר של האולם.

הגיוני להביא לחברות שניצל/נקנקיות וציפס וירקות חתוכים נניח או כל אוכל שתחליטי שיוצא לך זול יותר.

בטוח לא שווה להפריד?שלומית.
לא חושבת שזה יעלה ככ את העלות או את הכאב ראש... ממה שאני ראיתי אירועים נפרדים לחברות ומשפחה יותר מוצלחים לכל הצדדים 
שאלה טובהעוד מעט פסח

מעניין כמה זה באמת עוד כאב ראש.

בעלות זה בטוח מוסיף, כי זה לשכור אולם פעמיים.

ואיפור, ושיער לילדה...

לחברות בטוח צריך אולם?שלומית.

אולי יש לכם מקום בבית? אולי אולם בבי"ס? לפעמים יש עוד פתרונות חוץ מאולם ממש.

מודה שאצלינו לא מתאפרים לבת מצוה ( הן קטנות!) והשיער זו לא הוצאה משמעותית אבל כנראה מקובל אחרת אצלכם...

אם במקרה אתם בירושלים יש לי המלצה למישהי אלופה וזולה לתסרוקת (לא עושה איפור)

לי אישית נשמע שלעשות אירוע ארוך ומתגלגל זה המון כאב ראש ויותר קשה לדייק את הצרכים 

התכוונתי איפור ליעוד מעט פסח

ושיער לילדה.

קצת קשה לי לדמיין את המצב של אירוע לחברות בלבד, אבל אולי באמת כדאי לשקול את זה ברצינות.

לחברות זה לא "אירוע אירוע"שלומית.

אלא יותר בסגנון "ערב כיתה" ארוחה טעימה שמתאימה לבנות בגילן, יצירה, ריקודים, ואיזה משחק של ברכות לכלת השמחה.

הכי כיפי ומותאם

מה שעולה ליבורות המים

יצירה

אוכל וריקודים לחברות


ואס ארוע משפחה-

אוכל למשפחה

ברכות

ריקודים למשפחה

למה בעצם את רוצה להפריד?אר

אפשר להוביף יצירה או סדנא לחברות לפני שכולם מגיעים

אם חשוב לכם

אבל בדרכ החבאות נשארות עם המשפחה

לדרשה ברכות וריקודים

בסוף הן עושות שמח ..

שתי סיבות-עוד מעט פסח

1. היחס הוא בערך חצי/חצי. חברות עושות שמח אבל גם באלגן, וזה פחות מתאים לאופי של חלק מהמשפחה.

2. הילדה ממש ממש לא רוצה לומר דרשה בפני החברות. ומתפדחת ממש גם שישמעו את הברכות של הסבתות ושלנו ההורים. מבחינתה, היא מעדיפה שלא תהיה בת מצווה ולא לדבר בפניהן.

האמת שאני ממש מבינה את הבת שלךעל הנס

אני גם הייתי מעדיפה שלא יהיה ארוע מאשר לדרוש לפני החברות שלי.

אצל אחת הבנות שלי עשיתי בוקר על על חשבון בית הספר בשיתוף עם המורה,ארוחת בוקר יצירה פעילות שהמורה הכינה,ריקודים בסוף,הבנות יצאו מרוצות עד השמיים,

ולמשפחה עשינו משהו כמו ערב סופגניות בחנוכה.

לא מאד רשמי,יצא ממש מוצלח,


רעיון נוסף,לעשות שני ארועים באותו יום צהריים חברות ואז בערב משפחה זה יכול להתיש מאד לכן ממש חשוב לתכנן הכל בצורה נכונה.


לא חייבים לדרוש בכלל....יעל מהדרום

לק"י


אם זה השיקול המרכזי.

אם יש עוד סיבות, אז אולי באמת עדיף להפריד.


עוד אין לי ניסיון בנושא, אז אין לי כ"כ איך לעזור.

ומזל טוב!!

מוסיפה עוד אפשרות לחלוקת האירועים:מתואמת

כשאני חגגתי בת מצווה - לחברות עשיתי טיול/סיור עם עוד חברה. ריקודים לא היו, אבל זה התאים לי מאוד... וגם דרשה לא הייתה.

למשפחה עשינו אירוע בחצר, ואמרתי דרשה - אבל דרשה בחרוזים בליווי מצגת תמונות, אז זה היה קליל יותר. (אולי זה משהו שיתאים לבת שלך גם מול החברות?)

עונה לשלושתכן יחדעוד מעט פסח

לנו חשוב המעמד של הדרשה, דווקא בגלל שזו ילדה עם פחד במה, ואנחנו מאמינים שיעשה לה טוב להתמודד עם הפחד וכן לדבר, בסביבה מאוד תומכת ומחזקת.

מצד שני, אני לא רוצה לדחוק אותה מדי, וגם פחות בטוחה שהחברות יפרגנו, ולכן יהיה טוב בעיניי שהיא כן תאמר דרשה, אבל רק למשפחה.


אהבתי ממש את הרעיון של לשלב מצגת שתקל עליה. תודה!!

בהצלחה!!יעל מהדרום
רק הערה קטנה לגבי הדרשהעל הנס

אני עם פחד קהל וההורים שלי דרשו ממני לדרוש לא רק שזה לא עזר גם הבת מצוה שלי זכורה כדבר שלילי בעבורי,רק בגלל הדרשה הזו,

בסוף אתם ההורים ומחליטים.

אבל את הבת שלי ממש זרמתי איתה

תודה ששיתפתעוד מעט פסח
אקח לתשומת ליבי שתהיה לה חוויה טובה.
היא מבינה את הרעיון הזה?מתואמת

של הצורך להתמודד בדווקא עם הפחד?

כי אם זה לא בא ממנה - לא נראה לי שזה יעזור, אלא רק יגביר לה את הפחד...

בכל אופן, מעניין שדווקא המשפחה המורחבת היא סביבה תומכת ולא החברות זה אומר שיש לכם אווירה טובה במשפחה!

בגדול, היא מבינהעוד מעט פסח

היא עדיין מאוד מפחדת, אבל יודעת שמול המשפחה זה יעבור בטוב ולכן מוכנה להתאמץ לעשות את זה.

מול חברות לא מוכנה ויהי מה.

וכן, ב''ה זכינו במשפחות מפרגנות שירימו לה לא משנה מה יהיה (והיא יודעת את זה).

אז נשמע שזה באמת יעשה לה טובמתואמת
רק שימו לב גם בזמן אמת שהיא מצליחה לזרום עם זה באמת ולא נסגרת ברגע האחרון...
במקום דרשה אפשר לצלם סירטון שבו היא מדברת ברקעחילזון 123אחרונה

או מצגת.

ולהקרין את זה.


 

הייתי גם בבת מצווה שהילדה לא דיברה אבל צילמה מראש סרט כזה עם אומנות בחול. ודיברה על משהו עם משמעות, אולי השם שלה וכו', לא סוכרת במדוייק. זה היה מאד יפה. אבל אולי יקר יחסית, לא יודעת

לא יודעת את מי לשאול אז שואלת כאןכל היופי

הבת שלי בגיל ההתבגרות, כנראה על הרצף בתפקוד מאוד גבוה.

(לא מאובחנת רשמית עדיין כי התורים ארוכים מאוד)

סובלת מחרדה ספציפית (ועוד כמה חרדות נלוות בעצימות יותר נמוכה).

הייתה תקופה בטיפול רגשי כולל cbt שזה הטיפול הקלאסי לחרדות.

לא עזר בכלל למרות שהיא מאוד רצתה שינוי והמטפלת מקסימה.

הטיפול זלג לכל מיני נושאים אחרים, והיא גם מאוד נוטה לנבור שכלית בדברים אבל זה לא נוגע לרמת הרגש כמו אצל רוב בני האדם.

כלומר היא יכולה לנתח ולהסביר ולהבין אבל זה לא מזיז לרגש, זה מישור אחר לגמרי.

חשבתי על נוירופידבק, שזה כביכול עוקף את השכל ומאמן את המוח להתכוונן לגלי מוח אחר ופחות להיות בחרדה.

אחוזי ההצלחה הם 70-80 אחוז לפי מחקרים של כמה עשרות שנים, וזה ללא תרופות וזה נשמע לי כיוון טוב בשבילה.

הבעיה היא שמי שפניתי אליה אומרת שלפני שרואים שינוי צריך סביב ה10 מפגשים. וכדי שיהיה שינוי משמעותי צריך 30-40 מפגשים. ואולי היא מה20-30 אחוז שזה לא עוזר להם.

זו הוצאה מאוד משמעותית לפני שאני יכולה לדעת בכלל אם זה הכיוון.

אני מניחה שיש עוד אופציות אבל לא יודעת מה באמת יעזור.


מה הייתן עושות?

הייתי רצה מהר עם האבחוןעוד מעט פסח
עבר עריכה על ידי עוד מעט פסח בתאריך י"ג בכסלו תשפ"ו 20:57

אחרי האבחון תוכלי לקבל קצבה מבט''ל, שהיא מעל ל-3 אש''ח בחודש, ויהיה לך קל יותר להוציא עליה כספים...

חוץ מזה שבאבחון יעזרו לך לחשוב מה יכול להתאים לה.

אם תרצי המלצות למאבחנים פרטיים - מוזמנת בפרטי.

קודם כדאי לעשות אבחון נכוןמתיכון ועד מעון

ואז יהיה יותר קל למצוא את הטיפול המדויק עבורה

מצטרפת לקודמותיי - אחרי האבחון תוכלו להתאים להמתואמת

טיפול מדויק יותר, ואולי גם המאבחנים יוכלו להמליץ על סוג טיפול מתאים.

אם את מרגישה שהיא יכולה עוד "לסחוב" בלי טיפול, אז תחכו לאבחון בקופה. היתרון הוא שבדרך כלל הם גם מסדרים את העניין מול ביטוח לאומי, ואתם לא צריכים להתעקש על זה בעצמכם...

אבל אם את כן מרגישה שהיא חייבת כבר תמיכה, אז באמת כדאי ללכת לאבחון פרטי. זה לא זול בכלל-בכלל...

אני יכולה להמליץ לך על פסיכולוגית בירושלים שמאבחנת אוטיזם.

תודה לכןכל היופי

אז באמת זו גם המסקנה שהגענו אליה, לא לחכות לקופה אלא לחפש אבחון פרטי למרות שזו הוצאה.

אשמח להמלצות שלכן.


תודה

דינה זלזניק. אם לא תמצאי מספר ברשת אכתוב לך באישי.מתואמת
רק מדייקתמתיכון ועד מעון

אבחון אוטיזם במידה ואכן יש אבחנה דורש אבחון כפול-פסיכולוגי ורפואי.

ממליצה כמו @מתואמת להתחיל בפסיכולוגי

נכון.מתואמת
גם אם הולכים לפרטייראת גאולה
תדברי לפני כן עם המזכירות במרפאה, שיתנו לכם החזר כי אתם ממתינים כבר הרבה זמן.
תודה לכן, מחפשת מכון אבחוןכל היופי

כדי לקבל אבחון כפול כמו שהמליצה @מתיכון ועד מעון במקום אחד.

יש המלצה למישהי?

מעדיפה באזור השרון...

יש את המכון של ד''ר דיצה צחורמתיכון ועד מעון
נראה לי בבי''ח אסף הרופא שעושים שם אבחון כולל
אם אריאל רלוונטיעוד מעט פסח

אני יודעת שבמרכז התפתחות הילד שבאוניברסיטה עושים אבחון משולב.

ואמור להיות אפשרי דרך קופ''ח, או עם החזר.

שווה לברר.

וגם 'בית אחד'עוד מעט פסח
בכפר סבא מומלץ.
ממליצה לך לעבור על הרשימה הנ"לאנונימית בהו"ל

זה מתוך קבוצת הפייסבוק 'מרוצפות' של נשים על הרצף.

 

מאגר המאבחנים.ות המעודכן של מרוצפות - אוטיסטיות כותבות

 

אנחנו הלכנו מתוך הרשימה לפסיכולוגית ופסיכיאטר בנפרד, בחרנו רק לפי זמינות של תורים, ושניהם היו אנשי מקצוע מעולים ממש.

אני לא אמליץ לך ישירות עליהם בגלל שביקשת מקום שעושה גם וגם, אבל יש ברשימה גם מקומות כאלה.

התבלבלת בניק. לפורום הזה יש ניק אנונימי אחריעל מהדרום
זהב טהור שמת פהכל היופיאחרונה
תודה רבה לך!!
עזרה בטיפולים רגשיים מהקופהילד מתוק וטהור

יש לנו ילד עם קשיים רגשיים משמעותיים שהתפרצו בשנה וחצי האחרונות (ברמה שהוא מוגדר עם נכות 50% בבט"ל).

מזמן הומלץ לנו לפנות לטיפולים רגשיים, היינו בהמתנה דרך הקופה, היינו באבחון תקשורת דרך הקופה (זה לא תקשורת זה רגשי- הייתה המסקנה, אבל ההתנהלות בהחלט הייתה מזכירה בעיות תקשורת).

גם בתום האבחון נאמר לנו שיצרו איתנו קשר מהקופה והתפתחות הילד/בריאות הנפש לטיפולים רגשיים...

בינתיים אנחנו רק במעקב פסחכיאטרי בקופה, שזה יפה אך לא מספק... אין אף ספק שהילד זקוק להם, כולם הפנו אותו, אך אין מענה מהקופה.


בינתיים כמובן שלחנו לטיפולים שונים, והדרכת הורים פרטיים, והוצאנו סכומים גבוהים מאד....


נשמע לי ממש מוזר שאנחנו לא מקבלים מענה מהקופה, ואם אין להם תורות עבורנו, שנים, לפחות שיתנו לנו החזרים..

מישהי יודעת אם ניתן לקבל דבר כזה, ואיך?

הייתי מתחילהכל היופי

בישיבה מול המזכירה בקופה בניסיון להבין איך אפשר לקדם.

ואם היא לא יכולה לעזור ללכת לרופאת ילדים,להסביר לה את הדחיפות ושהיא תלחץ.

יש בקופות הרבה אופציות לטיפולים רגשייםמתחדשת111

באומנות

הידרותרפיה

ועוד..

אל תחכי שיצרו קשר. כדאי שתפנו לרופא המשפחה ותשלחו טפסים רלונטים

תיצרי קשר עם המזכירותאיזמרגד1אחרונה
של בריאות הנפש או התפתחות הילד, או גם וגם ותשאלי אותם... בדרך כלל הם יודעות איך אפשר לקבל החזרים. מניחה שזה תלוי בן כמה הילד ובאיזה קופה אתם.
אוכל למתבגריםרק טוב!

מחפשת רעיונות לאוכל שנוער אוהבים. לילדים שמחפשים כל הזמן מה לאכול... לאו דווקא שיא הבריאות... (מושקע או מהיר הכנה)

דברים מסוג:

פיצה

פלאפל

שניצל פירה/ציפס

קוסקוס עם מרק

פריקסה


תנו עוד רעיונות

בעיקר לארוחות ערב. אבל גם לדברים שאפשר לקחת לארוחת צהריים ללימודים (עדיף בלי מיקרוגל)

חזה עוף צלוי, קבב, המבורגרשופטים

בוריקיטס ביתיים

בורקס פיצה

פסטה/תפוחי אדמה מוקרמים

כמה רעיונות:שדמות בחולות

אורז

פתיתים

פסטה בולונז

פסטה עגבניות

פרגיות

שיפודי חזה עו

כנפיים קריספיות

סלמון בתנור

קציצות טונה מטוגנות

מלאווח עם ביצה ורסק

טורטיות ממולאות השר/ גבינות/ חביתה

חביתות עם תוספות

בוריקה

 

אצלי אוהביםכל היופי

מה שמשביע.

שזה אומר הרבה בשרי מבושל ולא ארוחות ערב קלות.

(ומתאים גם לצהריים כמובן)

עם עדיפות ללא עצמות...

שניצלים, פרגיות, קציצות עם או בלי רוטב, בקר בבישול ארוך (אם נשאר משבת), בורקס בשר, פאי רועים וכד'.

מניחה שיהיו מתבגרים שיזרמו גם על כרעיים ואז מאוד קל להכין בתנור עם אורז או תפו"א.

וכמובן פחמימות וירקות כמו פתיתים, פסטה, אורז עם ירקות, תפוחי אדמה ברוטב, אנטיפסטי, סלט כרוב, ירקות חתוכים.


אם לא מתחשק לי או שאין בבית בשרי, אני מכינה קציצות טונה כשבא לי להשקיע, או תבשיל מהיר ומשביע של טונה, חצילים, פלפלים, עגבניות או כל ירק אחר שיש בבית ומתאים. מתייחסת לטונה כמו כל דג מבחינת תבלינים וכו' (תחשבי למשל על חריימה או דג מרוקאי עם טונה)

גם שקשוקה הולך טוב, עם אורז, פתיתים או קוסקוס.


הדגש הוא על כמויות ולא על אוכל הכי מושקע.

נגיד מלוואח פחות יהיה, כי יותר קשה לשחק עם הכמויות וזה הכנה אחד אחד (אני משווה להכנה של סיר אורז נגיד)

שלא לדבר על עניין הבריאות.

ועוד משהוכל היופי
מי שפחות מתחבר לבשרי ובעיקר בנות, יזרמו יותר על חלבי כמו פשטידות, לזניה, פנקייקים, פסטה ברוטב שמנת וכו'
אצלנו מאוד אוהבים בורקסדיאט ספרייטאחרונה

תפו"א עם ביצה בפנים.

אוכלים עם מלפפון ועגבניה בצד. 

פעם שביעית בחודשיים דלקת אוזנייםטוב גדול

לבן ה10 חודשים.

 

לפי מה שהבנתי הפיתרון זה או לתת בחורף אנטיביטיקה פעם ביום קבוע ולחכות עד גיל שנה לניתוח כפתורים.

 

מישהי ניסתה משהו אחר ויש המלצות או דיס המלצות?

להפחית חלב עוזר?

לתת מטרנה צמחית במקום חלבית?

 

אני לא יודעת מה לעשות והנסיך ואני סובלים בינתיים.

 

לי פעם אמר רופאהשם שלי

שהדלקות נובעות מצינון שמגיע לאוזן.

אז צריך לטפל בצינון.

הוא נתן לי תרסיס של מי מלח לאף.

תודה, והרגשת שזה מפחית את הדלקות?טוב גדול
בהחלט הייתי בודקת אם הגודש שלו מתגובה אלרגית לחלבלפניו ברננה!
בנוסף, באופן קבוע לשים כל יום שמן לוונדר לא מדולל מאחורי התנוך של האוזן ולעסות שם. טיפה לכל אוזן. אולי אפילו פעמיים ביום בבוקר ובערב.


ואפשר גם לנסות רפלקסולוגיה. 

תודה, אבדוק.טוב גדול

כי זה התחיל גם בגיל 8 חודשים שהתחלתי להפחית משמעותית את ההנקה.

ומה הלוונדר עושה?טוב גדול
בגדול מאוד יש לו תכונות מרפאות..לפניו ברננה!
שעוזרות שלא תתפתח דלקת
בוקר טוב, השאלה שלך מתאימה לפורום הריון ולידהיעל מהדרום
לק"י


פורום אמהות מיועד לגילאים גדולים יותר, סביב בית ספר יסודי ומעלה.


רפואה שלמה לילדון!

תודה, אעביר לשם!טוב גדול
מניסיון של ילדה רגישה מאודכרם ענבים

לילדים רגישים צריך לחכות שיגדלו זה הפתרון היחיד - 

יש תעלה חסומה באוזן וככל שגדלים התעלה גודלת ואז התעלה פתוחה ואין לחץ על האוזן

עברתי לצמחי, תרסיס של מי מלח לפני השינה , שינה עם כרית בלילה

הלכתי לשערי צדק לד"ר אטל (מנהל מחלקת אאג ילדים) והתייעצתי עם הרבה מומחים

לקראת גיל שנה וחצי אפילו לפני עבר לגמרי ב"ה

 

טוב לשמועטוב גדול

וד גיל שנה וחצי, הדברים שהזכרת עזרו?

 

 

להאכיל רק כשהוא יושבחוזרת
בעיקר בקבוק...
היה לנו משהו דומהגפן36אחרונה

שנגמר אחרי ארבעה סבבים, ובלי ניתוח כפתורים.


קודם כל- הפסקה מיידית של חלב ומוצריו לחלוטין!!

ויש דבר נוסף שהוא קצת אאוטינג אז את מוזמנת בפרטי

איך את נוהגת בנוגע לצורך של המתבגרותמתחדשת111

לקנות "שטויות"?

אסביר. ביתי לומדת באולפנא אקסטרנית. היא כמעט מידי יום שואלת אם תוכל לקנות ממתק/ מעדן/ גלידה וכו.. כמובן כל זה בנוסף לאוכל שהיא מביאה מהבית

לרוב אני מסכימה. אבל מרגיש לי שזה מוגזם.. וגם מאוד לא בריא

מנגד כמתבגרת יש צורך גם בזה, ורעב- כמעט תמידי וזה מה שזמין להן (מהשמיני וכו..)

מצד שני לפעמים זה איזשהי הסחפות חברתית. אבל גם לזה לא בטוח שנכון לסרב כדי שלא תרגיש "אווט"

איך אתן נוהגות?


אין לי בנות בגיל הזהלפניו ברננה!

וגם לא בנים..

הגדול שלי בן 8

אבל בפשטות הייתי נותנת לה תקציב חודשי (מה שנקרא דמי כיס..) לשטויות כאלה שתתנהל איתו בעצמה. זה יכול להיות חינוך טוב לכלכלה. ולדבר איתה על תזונה נכונה. שלא תוציא את כל הסכום על שטויות של אוכל אלא שתקנה לעצמה פה ושם גם תכשיט מטופטן או דברים אחרים שהיא *רוצה*.


באופן כללי בעיני הורים אחראים לתת לילד את כל מה שהוא *צריך* ויכולים לפרגן גם במה שהוא *רוצה* אבל פה יש להם גם אפשרות להתחיל לחנך אותו להתנהלות כלכלית נכונה.

השאלה היאמתחדשת111
האם להתנות את דמי הכיס במשהו? כי אם לא יוצא שזה בעצם הכסף שלנו כהורים. ובאופן הזה לא בטוח שיהיה חשוב לה לשמור ולהתנהל איתו נכון..
אנחנו נותנים לשני הגדולים (ביסודי) דמי כיס שבועייםיעל מהדרום

לק"י


אני כן אומרת להם (וגם לקטנים, שיש להם כסף מדמי פורים וכדומה), שגם אם זה הכסף שלהם, לא כדאי לקנות הרבה ממתקים.


אצלינו הם קטנים יותר, אז זה שונה. אבל בעיקרון פעם בשבוע אני הולכת איתם לקנות ממתק. ובעלי גם לפעמים לוקח פעם בשבוע.

בגיל גדול יותר הייתי משחררת כנראה. אבל כן מדברת על זה שלא כדאי וזה לא בריא לאכול יותר מידי שטויות (יש לנו בבית חטיפים ושוקולדים, ואני אומרת להם את זה. שלא יגזימו).

אישית חושבת שלא צריךלפניו ברננה!

כי היא יודעת שיש לה תקציב מוגבל.

והתקציב הוא כי זיהית אצלה *צורך* בכסף ל*רצונות*.

אז את נותנת לה מענה על הצורך. כמובן שאת גם יכולה לעודד אותה לעשות בייביסיטר כדי שיהיה לה יותר כסף לרצונות שלה.

אבל בסופו ש דבר האינטרס פה הוא לתת לה להוציא בתבונה. ואת ז היא תלמד ע"י ניהול התקציב הקטן שתתנו לה. ובחודששיגמר לה הכסף אחרי שבועיים היא תבין שפשוט אין עוד..

 

כמובן בשיח נכון שמלווה את התהליך 

מקסיםמתחדשת111
בעיני לאפלספנית

בעזהי"ת

 

זה לא כסף שהוא צ'ופר מבחינתי אלא צורך, וצורך אני נותנת לילדים שלי- כמו שאני נותנת להן אוכל, בית ובגדים ללא תמורה. וכמו שאני לא אגיד לבת שלי 'היום לא סידרת את החדר אז אין ארוחת ערב', אני לא אגיד לה 'לא עזרת אז לא תקבלי דמי כיס'. 

 

כן להגדיר מה הסכום שהוא צורך ולא אקסטרה.. אני כן חושבת שהיכולת לקנות מידי פעם פינוקים פה ושם בשליטה של המתבגרת זה צורך.

אניoo

מעודדת תזונה נכונה גם כשקונים משהו טעים (נניח להעדיף יוגורט מפנק)


כשהילדים היו ביסודי נתתי כסף מדי פעם כשהיו מבקשים

ילד אחד היה מבקש הרבה

לפעמים הייתי מפנה אותו לקחת חטיף מהארון ולא לקנות


כשהם יצאו לישיבות נתתי להם לנהל לבד את התקציב

כשהם הבינו את המשמעות של ניהול כלכלי ע"י כרטיס אשראי/ מזומן

הם גם למדו פחות לבזבז

הכסף היה שלהם?מתחדשת111

כתלות בעבודה/ משו אחר?

לא שלהםoo
אבל דברנו על תקציב הגיוני לשבוע/ חודש והם עמדו בתקציב
אני נותנת...חרות

לא יודעת אם זה טוב או לא...

כן מנסה להגיד לה לקנות אוכל, ולא כל יום ממתק... אלא מידי פעם.

אבל לא יודעת כמה מתוך זה עובד.

לא יודעת אם אני נוהגת נכון, ככה מרגיש לי...

אני נותנת סכום מוגדר פעם בפרק זמן קבועמתיכון ועד מעון

והם יודעים בדיוק מתי וכמה יקבלו, זה לא מותנה בשום דבר ובכסף הזה אני לא מתערבת במה הם קונים.

מעבר לזה משתדלת שבבית יהיה שפע של אוכל וגם של שטויות אבל דברים ביתיים כמו עוגות עוגיות ממתקים ביתיים שלפחות יהיה אפשר לנשנש דברים פחות גרועים 

אהבתי את הרעיוןמתחדשת111
היא קונה מהכסף שלהרוני 1234
היא עושה הרבה בייביסיטר אז יש לה כסף ויש לה חשבון פייבוקס יאנג שדרכו היא קונה.
ולפני שהיה לה כסף משלה, נתת לה?מתחדשת111
לא כל כך…רוני 1234
רק לעתים רחוקות.


היא עושה בייביסיטר מגיל מאד צעיר וגם יש לה כסף ממתנות וחגים.

לפעמים קונה אם זה לא מוגזם, אבל יש דמי כיסאור123456
של 100 שקל לשטויות כאלה ואז היא חושבת פעמיים אם היא באמת רוצה 
וואו זה המון..מתחדשת111
לחודש? זה יפה, אבל לא ככ המוןפלספנית

בעזהי"ת

 

מספיק שהן יוצאות פעם בחודש לאוכל שהוא יותר מפיצה וזה כבר רוב התקציב. 

 

הבת שלי עוד לא לגמרי בגיל (הגדולה בכיתה ו'), נתנו להן עשרה שקלים לחודש מתחילת כיתה א' אבל מודה שאנחנו לא ממש עומדים בזה כי לא זוכרים וגם להן אין ממש צורך בזה אז דיי הפסקנו, כשהן מבקשות הן מקבלות וזה עוד סכומים מזעריים אז זה סבבה לנו (נניח שני שקלים לקנות ממתק במכולת אחת לחודש, נו שויין). 

עכשיו למשל יש חודש ארגון ויש קיוסק בסניף, נתנו לכל אחת מהגדולות (ד' וו') 20 שקלים לכל החודש בתחילת החודש ולבחירתן מה לעשות עם זה ואיך לחלק. 

 

אני כן רואה שחברות של הגדולה מתחילות לרצות וכשהיא תגיע, בטח נתחיל מ50 בכיתה ז' אבל יש לה חברות שמקבלות הרבה יותר.. 

וואי, מוזר לי השרשורעוד מעט פסח

אצלי אני לא מביאה להן שקל לשטויות.

הבנות שלי עובדות, מרוויחות יפה, ומוזמנות להשתמש בכסף כראות עיניהן. אחת באמת קונה איתו מדי פעם גומי וכאלה- אבל זה נדיר למדי.

ויש בבית יש אוכל בשפע, וגם פינוקים שאפשר לקחת לאולפנא (ונקנו בזול בסופר/ב'משנת', ולא במחירים של השמיני...). אז למה שאביא להן כסף נוסף?


כשהגדול שלי למד בישיבה ולא היה מסוגל לאכול את האוכל של חדר האוכל, כן הייתי מציידת אותו בסכום קבוע מראש כל יום, שהיה אמור להספיק לאוכל- והוא יכל לבחור מה לאכול ואיך להשתמש בכסף- כי הישיבה היתה צמודה למרכז מסחרי.

אבל שוב, זה היה כסף לארוחת צהריים. לא ל'שטויות'. 

הבת שלי עוד לא בגיל שיכולה לעבודמתחדשת111

ובאולפנה יש את השמיני- שמוכרות כל מיני מתוקים. וגם חנות קרובה ולפעמים היא רוצה להתפנק. לא רואה בזה בעיה כשזה במידה. כילדה אני זוכרת שלא היה לי כסף מהבית וההורים סמכו על מה שאקבל באולפנא, והייתי ממש מרגישה קושי לראות חברות נהנות לקנות דברים בין הארוחות גם אם זה נחשב שטויות ולי לא היתה היכולות.

ובכלל כמתבגרת זכורה לי תחושת הרעב הגדולה..


כנראה אנחנו חיות בחברה שונה מאודעוד מעט פסח
לבת ה-11 שלי כבר יש חסכון של מאות שקלים מעבודה כבייביסיטרית.
מעולהמתחדשת111

אני לא מסכימה לה להכנס לבתים בגיל הזה..

גרים בעיר.

מבינה שאתם בישוב ולכן השוני

לפעמיםתהילה 3>

דווקא בתיכון, כשהלימודים עמוסים יותר, ובטח אם יש פנימיה הדרכה וכו יש פחות זמן לעבוד מבכיתה ו'.

לפחות אצלנו זה ככה

זה גילתהילה 3>

שכבר אפשר לעבוד בו, ומצד שני באמת ההוצאות גדולות.

בעיני 2 כיוונים:

1. מדי פעם לפנק באיזה שטר באהבה אבל לא כל יום..

2. לתת דמי כיס שמבחינתכם כוללים גם אופציה לקניות האלה, וככה היא תחשב בעצמה מה איך וכמה.

אישית כן מתחברת לאופציה א' שמאפשרת ככה לפנק בכיף כשמתאים, מצד שני יש צדדים לכאן ולכאן..

מוסיפהתהילה 3>
נזכרת שיש מצבים שבהם זה ממש האוכל בהגדרה ולכן נותנת סכום קבוע כל בקר לקנות אוכל לא מדי תעשייתי ודי מוגדר פלוס פינוק. אבל זה מצב קצה יחסית, וגם גיל צעיר יותר. 
כתבת מאוד יפהמתחדשת111
תודה יקרה❤️תהילה 3>אחרונה
מחפשת שדכן או שדכנית טוביםמתחדשת111

עבור אחותי.

לא דתיה

אבל מחוברת ועושה דברים חלקית.

אשמח להצעות

אולי יעניין אותך