הבן שלי במשפחתון רב גילאי, הוא הכי גדול שם וכל השאר קטנים ממנו בהרבה. הוא היחיד שעולה לגן עירייה שנה הבאה. המטפלת שלו מקסימה ונותנת מענה גם לצורך שלו, יש למידה, משחקים מותאמים, יצירות מותאמות וכו'. היא גם באמת מקסימה, אני סומכת עליה לגמרי, כל הילדים נראים מאושרים וברור לי שהיא נותנת יחס חם ואוהב.
כל הילדים חוץ מהבן שלי, הוא אף פעם לא מחייך בתמונות שהיא שולחת, בסרטונים הוא מלא פעמים עומד בצד כזה אבוד, כשכולם רוקדים ושמחים הוא עומד עצוב כזה... ככה נראה לי מהתמונות והסרטונים שהיא שולחת להורים מתחילת שנה.
הוא מדבר יפה ויודע לספר מה היה במהלך היום אבל לא איך הוא הרגיש וכו' אלא דברים טכניים. כן אני שומעת ממנו הרבה תוכן שהוא למד (הוא ילד חכם וסקרן אז זה כיף לו ללמוד) וכן הוא קורא לכל הילדים שם חברים ומספר שהוא שיחק איתם. אבל לי הוא נראה בודד ואבוד. ואני לא יודעת מה באמת עובר עליו חוץ מתמונות שהיא שולחת ומסיפורים שלו (בסגנון- אכלתי בגן סנדוויץ' עם גבינה, היה לנו מפגש והתפללנו, שיחקתי בחצר בבימבה)
המטפלת אמרה לי שהוא ילד עדין כזה, וזה ממש הפוך מאיך שהוא היה שנה שעברה. גם שנה שעברה הוא היה הכי גדול אבל בהבדלים קטנים יותר, אז היו ילדים שקטנים ממנו בחודשיים ולא כמו עכשיו. ואז המטפלת שלו אמרה לי שהוא ילד שיודע להשיג מה שהוא רוצה, שהוא ילד כובש וכריזמטי, ובלי קשר היא הייתה מאוהבת בו ממש.
גם בבית הוא יודע להשיג מה שהוא רוצה, הוא בכלל לא ביישן, הוא פלפלון חריף ומתוק.
(לא שיש לי בעיה עם ילדים עדינים ושקטים, גם אני ובעלי שנינו כאלה, הבעיה שלי היא שהילד מתנהג בגן בצורה שהפוכה מהאופי שלו כמו שאני מכירה אותו...)
בקיצור, לא יודעת מה אני רוצה מכן, אני בגדול חושבת שהוא נמצא במקום טוב (למרות שבדיעבד אם הייתי יודעת שאלו הגילאים של החברים הייתי רושמת אותו למטפלת אחרת שאצלה יש ילדים בגילו) אבל כמעט בכל פעם שהיא שולחת להורים תמונות מהגן אני מרגישה מין כיווץ כזה, הוא לא נראה שמח בתמונות האלה, בכלל.
חזק. עכשיו הכל ברור....