שאת נשמעת אישה מדהימה ותומכת❤️

וחיבוק ענק על המילואים הארוכים האלו

אני ממש איתך בדעה שלך, ולא יודעת מה לייעץ... כן הייתי משחררת, כמו שאת כבר עושה, ומבינה שזה דרך שלו להתמודד עם הדברים שהוא חווה. אולי אפשר להגביל את מספר החפיסות שאפשר לקנות בחודש, רק מבחינה כלכלית...

בהצלחה גדולה 

אני עצמי מעשנת ולא רק סיגריות.

ובכל מקרה כפיה אף פעם לא מועילה.

אפשר להגביל את זה מבחינה כלכלית:

אולי סיגריות יותר זולות, אולי לגלגל סיגריות לבד, אולי פחות קופסאות.

האם ידוע לך שגם חרדים מעשנים? 

לחסידי גור אסור להרים חבר על כתפיים בחתונה מטעמי צניעות, אבל מותר לעשן. 

חב"דניקים מעשנים. 

אנשים מעשנים.  

זה לא בריא, זה הרגל מגונה ולתת לזה לגיטימציה לא יעזור לפותחת..

כן מבינה את המקום הנפשי שלו אחרי שחזר מלחימה בעזה אבל זה לא הופך את זה לבסדר. 

ובטח לא בסביבת ילדים.

מה שכן

כנראה שבמקרה הספציפי של הפותחת

זה נכון לא ללחוץ על הנושא הזה בשלב הזה של החיים.

אגב, אבא שלי היה מעשן כבד כשהייתי תינוקת

ואמא שלי מספרת שמאוד סבלתי מזה.. ואחד מהאחים שלי גם.

לפותחת

חיבוק על ההתמודדות

ואת נשמעת אישה ממש טובה ומכילה

הייתי כן מדברת איתו על זה שלא יעשן ליד הילדים

ולדעתי

(מה לעשות שאני כותבת את דעתי ולא את דעתך)

זה בסדר לעשן.

ובשום מקום לא ציינת לגבי עישון ליד הילדים שזה ביג נו נו מבחינתי.  

יש מספיק הוכחות שעישון זה סכנת נפשות.

גם אנשים ובמיוחד ילדים שבסביבת המעשן נמצאים בסכנה. וחומרים מסוכנים לבריאות נצמדים גם לבגדים ותינוקות וילדים נושמים אותם כשהמעשן מרים ומחזיק אותם.

זה שחרדים מעשנים אפילו יותר נורא בעיני, כי הם יודעים על ונשמרתם, ואם הרבנים יצאו נגד יש סיכוי שיפסיקו

אבל בכל זאת צריך איזה נימוק...

ורוב הנימוקים היום הם נגד עישון, כי זה די מוכח שדבר לא בריא בעליל, ויש די הרבה אנשים שמעשנים בכיף עד לגיל מסוים ואח"כ מגלים שזה לא כיף בכלל.

וגם אם האדמו"ר מגור בעצמו מעשן, זה לא משנה את העובדות...

עדיין מעשנים את הילדים, כי חלקיקים נדבקים לא רק לבגדים של המעשן אלא גם לריאות שלו ונפלטים שוב בכל סביבה שבה הוא נמצא.

אז מבחינתך זה בסדר לעשן

ומבחינת מישהו אחר זה בסדר לנהוג על 160 קמ"ש

וההיא חושבת שזה בסדר לקיים יחסים לא מוגנים עם בני זוג מתחלפים.

כל אחד מסכן הרבה את עצמו ועל הדרך את מי שסביבו.

איך זה בסדר?

מבחינה בריאותית?

מבחינה התמכרותית?

זה אולי לא האסון הכי גדול

אהל זה לא הופך את זה למשהו שאין איתו בעיה 

זה שהם מקצינים בהלכות צניעות לא הופך לצודקים (ואולי אפילו להפך. לקיים אישות עם האישה רק פעמיים בחודש זה די סותר את מצוות עונה)

הוכחות מביאים ממחקרים.

את יכולה להגיד ולחשוב מה שאת רוצה

אבל זה לא יהפוך את זה לצודק

נראה לי שאת צריכה לפרק את זה לכמה רבדים:

1. העובדה שזה הפריקה שלו ללחצים. זה טוב שיש לו לאן לפרוק וחשוב ממש. יכול להיות שזה לא אידיאלי לפרוק באופן הזה ושוה לעודד אותו למצוא דרכים אחרות אבל כרגע אם זה מה שעוזר לו אז כדאי לאפשר ברמה מסוימת. אבל באמת שעם כל הצער (אני ממש איתך ביחס לסיגריות) זה צריך להיות החלטה שלו. גם אם בשבילך - זה דבר שהוא צריך לבחור להקריב בשבילך (בעיניי זה לא רע כשלעצמו) ולא לעשות מתוך תחושה שאת מכריחה אותו (שזה בעיניי הדבר הבעייתי)

2. העובדה שזה קשה לך זה ממש לגיטימי ומותר לסלוד ולשנוא סיגריות. כן הייתי מנסה להפריד את זה מהפרשנות *שלך* לזה שזה מראה על חוסר עמוד שדרה כי זה הופך את הסלידה מהסיגריות לסלידה מהאדם עצמו וזה לא נכון ולא כדאי.

אבל אפשר למצוא פתרונות - לעשן רק בחוץ, להחליף חולצה ולצחצח שיניים/לאכול מסטיק שחוזר וכו

3. הפן הכלכלי כמו שכתבו לך - לדבר על זה ולהגביל את הסכום.

4. הפרשנות שלך שזה חוסר עמוד שדרה, לא יודעת מה להגיד, אני מבינה מאיפה זה בא אבל זה לא תמיד נכון, וגם אם זה היה אז נראה לי בשביל שלמות הבית והזוגיות שלכם, לפחות כרגע תנסי להניח את זה בצד...

בכל אופן אפשר, במיוחד לגבי הנקודה הראשונה להתייעץ עם מוקדים למשפחות מגוייסים שחוזרים ואם אני לא טועה נותנים יעוץ איך להתמודד עם החזרה הביתה והשינוי שהמגוייס עבר.

וחשוב מאד לציין מה שאמרת שהוא עוד מעט אמור לחזור לשם זה משמעותי כי זה לא שהוא יתחיל עכשיו תהליך טיפולי לחודש. הוא תיכף חוזר ויצטרך להתמודד שוב עם לחצים גדולים.

לא שווה בשביל חודש שעכשיו הוא בבית להרעיש עולמות על זה, תנסו להפיק את המיטב מהתקופה הקצרה הזאת.

לגבי הערך נשמע שכדאי לעבוד על הסטיגמות חברתיות שגורמות לכך שזה מוריד לך, חבל לאתגר את הזוגיות בגלל תפיסה חברתית, בטח בשלב הזה בחיים ובתקופה הזאת.

לגבי הילדים, חודש לפה או לשם בחיים זה לא מה שישפיע על העתיד שלהם, אז הם יראו שיש התמודדות והחיים הם לא דבש, מותר שיהיה קשה. אבא שלהם מוסר את הנפש למען עמ"י, מה יותר מזה..

לגבי ההריון, תנסי לשמור על עצמך כמה שיותר. לאוורר, לכבס, להגיע להסכמות איפה ומתי..

אבל את חייבת להפריד בין שאר המחשבות לבין הצורך בשמירה על ההריון אחרת אם תשדרי לו שאת מבקשת התחשבות כי הוא לא מוערך מספיק בעינייך, זה רק יוריד לו את הביטחון ועלול ליצור אפקט הפוך של נחמה ושליטה על היסטואציה בעזרת עוד עישון.

לגבי השיקול הכלכלי שה' יהיה בעזרכם ויראה את מסירות הנפש של שניכם וישלח לכם שפע ברכה והצלחה.

מציעה להסתכל על הויתור וההוצאה הכלכלית הזו כשמירה על שלום בית ובריאות הנפש.

כמו שלא היית מורידה קופסת מטרנה מתינוק, לא חושבת שכרגע בשביל חודש זה מה שיחסוך לכם כלכלית לכל החיים ששווה לדבר על זה עכשיו.

בע"ה המלחמה תיגמר בניצחון מוחץ מתישהו, ובע"ה החיים אט אט יחזרו למסלולם ואז יהיה אפשר לחשוב על העתיד. אפשר גם להיעזר בגורם מקצועי כדי לתווך את כל הפערים ביניכם ברגישות ובצורה בונה ומקדמת.

בהצלחה!

ואשריכם על ההקרבה למען הכלל, גם במחירים אישים כאלה ואחרים ❤️

חשוב לי להדגיש- הוא לא מעשן לידי ולא ליד הילדים!!! זה ממש קו אדום מבחינתי, אין שום סיכוי!!

הפעמים היחידות שיש קצת ריח של סיגריה זה השבטים אליו חברים שמעשנים (הוא לא מעשן איתם, שוב, כי אני לא מרשה לו לעשן קרוב אלי..) וגם אז, הם מעשנים רק בחוץ. כך שאין ריח של סיגריות בבית.

הפחד שלי זה יותר על ההריון מהבחינה שפעם שמעתי שעישון יכול לפגוע באיכות הזרע, ובגלל שהוא עישן הרבה בתקופה שלפני הכניסה להריון אולי זה השפיע... וגם פחד לעתיד, כי רוצה עוד ילדים בעז"ה וחוששת שזה יכול לפגוע.

הזרע זה שיותר קשה להכנס להריון.

אם כבר הצלחת להיכנס להריון לא חושבת שזה אומר שהעובר פחות "איכותי" מכל עובר אחר. ואם חס וחלילה יהיה משהו במהלך ההריון אז זה לא קשור לעישון.

הכוונה היא רק שהזרע פחות טוב ולכן לא מפרה את הביצית.

ולגבי העתיד ממה שידוע לי (לא בטוחה שזה נכון אבל חושבת שכך שמעתי) אם מפסיקים את הפעילות הבעייתית הזרע חוזר להיות יותר איכותי. אז בעה מקוה שבזמן הרלוונטי כבר העישון והלחץ יהיו מאחוריכם

את בטוחה שהבעיה בזרע ולא בחשיפה של האם בהריון?

בכל מקרה אין כמעט פגמים בזרע שגורמים מומים אלא בד"כ זה פוגע ביכולת להכנס להריון ובתנועתיות אז נראה לי חבל לדאוג על העבר

אבל אם יש לך מידע מבוסס כלשהו אפשר לשתף אותו בעדינות , בלי לקפוץ עבורו למסקנות

אני מאמינה שהוא יפסיק מעצמו בהמשך,לפי מה שאת מתארת. אבל מתי שזה יגיע ממנו ולא מלחץ חיצוני, ולכן גם חבל לדאוג עכשיו על העתיד.

איך היית מרגישה אם הוא היה יושב עליך לעשות דיאטה? (סתם זורקת, אם לא רלוונטי תדמייני משהו שכן) גם לעודף משקל יש השפעה על היכולת להכנס להריון... אותי זה היה מעצבן בטירוף. גם כשהוא מזכיר לי לקחת ויטמינים שיש לזה קשר ישיר לעובר זה מעצבן אותי. והוא באמת בא ממקום טוב ואכפתי. אני יודעת

בחרת להביא איתי ילדים? קח אותי עם כל הבחירות שלי ותסמוך עלי.

לצורך העניין חיסון שעלת בסוף הריון היו זמנים שלקחתי רק בגלל העמדות שלו בנושא חיסונים.לא הייתי שלמה עם זה עד הסוף. אבל בגלל שזה העובר גם שלו אז לקחתי. אם הוא היה מנסה לשכנע או לדרוש דבר כזה אין סיכוי שהייתי עושה...

ושוב- אני מבינה אותך. זה התמודדות לא קלה לשחרר כזה דבר. אבל לדעתי זה הדבר הנכון

מה יהיה אחרי הלחימה זה אולי קורס הפסקת עישון אבל אין ספקשזה קשה מאוד

כמה שיותר לשחרר...

במיוחד אם הוא לא מעשן לידך וליד הילדים.

סיגריות זה לא באמת מפלצת כמו שעושים מזה, 

לא בריא כמו שהרבה דברים הם לא בריאים ואנחנו בכל זאת עושים/ אוכלים/ שותים אותם...

לי לא הפריע שבעלי מעשן גם לידי, רק אמרתי לו שכשיש הריון אז לא לעשן לידי...

בסוף הוא הפסיק לבד עוד לפני ההריון...

ועדיין מעשן מידי פעם עם חברים וזה סבבה לגמרי.

אם לידכם הוא לא מעשן את יכולה לנסות כמה שאפשר לגרום לו להיות איתכם הרבה... 

ובקטע הכלכלי לקנות גילגול הרבה יותר זול מקופסא

הנוכחי את צריכה להסתכל על זה כ- סיגריות זו התמודדות רגשית שלו כרגע. זה סוג של מפלט.

אם הוא עבר מילואים של כמה חודשים ונפרק את זה לגורמים כרגע, זה אומר שקרעו אותו מהשגרה שלו, מהעבודה, מהמיטה, מהאישה ומהילדים, לחזית שהוא לא היה מוכן אליה מראש ושיש לזה השלכות רגשיות חברתיות כאלה ואחרות. אחת מהן זה העישון

אני באופן אישי חושבת שלא כדאי לפתוח על זה חזית אם זה לא לידך או ליד הילדים והייתי מניחה לו

* גילוי נאות - אני בת להורים מעשנים. אף אחד מאיתנו לא מעשן.

הערכה? זה אצלך.

גם אני מתעבת סיגריות, אבל לא חושבת שזה יותר גרוע מלטחון שוקולדים או לאכול לא בריא.

את אותו תיעוב תרגישי אם הוא יאכל ציפס בפלאפליה?

לעשן זה גרוע. אני לא באה לייפות את זה !

אבל זה לא הכי גרוע ולא הדבר היחיד

ולכן זה טעות בעיני לשים על זה כל כך הרבה כובד

חינוך ילדים? זה בן הזוג שבחרת. בטוחה שיש עוד פרטים שבהם אתם לא מסכימים...  וזה בסדר. תהיו שלמים עם עצמכם והילדים יהיו בסדר עם זה

הם ילמדו ויבינו שבעיניך זה מוקצה ובעיניו זה אחרת ויעשו את הבחירה בעצמם. כמובן שרק בגיל שבו הם יהיו עצמאיים לקבל החלטות כאלה ברור שכל עוד הם ברשותכם אתם יכולים להחליט שאסור לעשן גם אם אבא מעשן

אני בת לאבא מעשן. רוב הילדים מתרחקים מסיגריות מאוד, אלה שלא- זה בגלל שהם מסתובבים בחברה כזו. לא בגלל הנירמול מהבית. זה כן אולי עוזר לי לנרמל כשבעלי מעשן פעם ב....

ריח? בהחלט אפשרי להסביר שהריח מאוד מפריע לך.  שאת מבקשת שלא יהיה ריח כשהוא בסביבתך וליד הילדים, זה מקשה עליו אבל זה אפשרי ואם הוא מוכן זה גם אוטומטית יגרום לו לעשן פחות כי זה מסרבל

כלכלית? זה כבר עניין טכני.כמו שתחליטי פתאום על שגרת טיפוח אחרת או לאכול יותר בריא או כל דבר אחר-צריך לשבת מול התקציב ולראות שעומדים בזה.

זה אמירה הרבה יותר לגיטימית להגיד לבן הזוג שלפי החישובים יחד אין לכם יותר מx כסף להוציא בחודש על הסיגריות ולתת לו חופש כאדם בוגר לבחור מה עושה עם זה (צמצום הוצאות/הכנסה נוספת/פחות סיגריות/להתחיל לגלגל

) מאשר לחבר הכל יחד ולנסות להחליט בשבילו מה נכון לעשות

ברור לי שזה מפריע לך. וזה קשה מאוד להפריד ביני לבין בן הזוג. וקשה לראות אדם שאוהבים שהוא עושה טעויות.

אבל התחתנת עם אדם בוגר חשוב להצליח לשחרר לתת לו את המרחב המקסימלי של עצמו בכל מקום שזה לא קשור באמת אליך, גם כשזו טעות איומה בעיניך....

בעלי מעשן הרבה

בעבר היו לנו הרבה מריבות ודיונים סביב הנושא עד שויתרתי, התעייפתי וראיתי שיש נושאים יותר חשובים להתעקש עליהם.

לגבי הילדים, יש לי ילד בן 18 שקצת מעשן, חושבת שזה יותר ענין חברתי מאשר דוגמא מבעלי.

אישית לא הייתי הולכת יותר להתארח שם וגם מצמצמת קשר למינימום

והתגובה שלו קצת רעילה מעבר לזה שהוא לא הבין את חומרת הסיטואציה 

האמת שגמני לא הייתי נרגעת מהתנהגות כזו. יש להעיר וכד' ויש לנעול ילדה בחדר. באיזה קטע??

זה ממש לא התפקיד שלה כסבתא, עם כל הכבוד למרות שההתנהגות של הילדה לא במקום מן הסתם

ובאסה שבעלך לא מצדד בך

חיבוק♥️

פשוט לא רצה לפתוח את זה שוב,זו התגובה שלו כדי לא לפתוח את הנושא

למרות שמבחינתי זה הזוי!!!!

אולי הוא הרגיש סוג של האשמה כי זו אמא שלו ואין לו כלים להתמודד רגע עם הסיטואציה

אבל כן הייתי מצפה ממנו לדבר איתה ולהגיד לה שזה ממש לא במקום מבחינתו ושזה לא אמור לחזור על עצמו לעולם

והאמת אני לא יודעת איך התאפקת ולא יצאת עליה בעצמך.. כל הכבוד

גם התגובה של בעלך מאד מעצבנת אבל יש אנשים שמאד קשה להם להיות "באמצע" בין ההורים לבנזוג. תמיד יש שם מתח מסוים ולא פשוט לתפוס צד, למרות שמצופה להיות תמיד לצד הבנזוג ובמיוחד בסיטואציה כזאת חריגה.

בעיני חייב להציב גבול לסבתא.

שבעלך ידבר איתה עניינית בלי להכנס לדיונים ולשכנוע- משהו בסגנון: "אמא, כשהיינו אצלכם הענשת את... זה חמוד מאוד. רציתי לומר שמבחינתנו החינוך של הילדים שלנו הוא באחריותנו. כדי שנוכל להמשיך להגיע אני צריך להיות בטוח שדבר כזה או דומה לא יקרה לעולם". אולי לא נעים אבל הנפש של הבת והבטחון שלכם במקום שלכם כהורים יותר חשובים. ומה זה לנעול ילד בחדר? ה' ישמור!!

(בגדול יש כאן 2 עניינים: א. לקיחת סמכות שלא שלה לחנך את הנכדה. ב. סוג הענישה שבעיני לא קביל בכלל!!. לא יודעת אם הייתי נכנסת לזה ומסבירה לה כמה זה הרסני ושובר אמון לנעול ילד לבד בחדר. הייתי מתמקדת בלהציב לה עובדה שאסור לה לחנך את ילדכם. ומתוך כך כבר לא משנה מה סוג החינוך כי ממילא היא לא אמורה להתערב) וחייב לתאם עמדות עם בעלך. לנסות עניינית. ואם הנואש רגיש-אולי לעשות את זה בליווי..

תועיל למשהו.

המעשה שהוא קם אחריה מיד ופתח,

מדברת בעד עצמה הרבה יותר חזק מכל תוכחה.

הפותחת בעצמה אמרה שזה מעולם לא קרה לפני כן,

כלומר זה לא שיטת ענישה נפוצה אצל הסבתא,

אני בטוחה שגם היא מבינה שהיא הגזימה.

אם כבר לדבר איתה עדיף בסגנון:

אמא אני מבין שהיית בשעת לחץ, אחרי חג ארוך שטרחת המון, ההתנהגות של הילדה הוציאה אותך מדעתך.

על מנת שהמקרה לא יחזור על עצמו לעולם, אנחנו ננסה לשים לב מראש מתי הילדים מגיעים לקצה ואם צריך אנחנו נוציא להם אוכל או נפתור את הבעיה מולם.

במידה והם עוברים כל גבול, אחד ההורים יצא איתם מהבית/ ייכנס איתם לחדר לרגיעה וכך נצליח להרגיע את הרוחות.

אם הם ישברו או יהרסו משהו אנחנו נשלם עליו.

לא הייתי מדברת בכלל על חינוך ועונשים. וגם לא לצאת נגדה.

רק לתאם ציפיות ולקחת אחריות על הסיטואציה להבא.

ולראות את הקושי שלה זה תמיד טוב, גם מבלי לקבל את ההתנהגות שהתבטאה בעקבות הקושי.

סיטואציה קצת שונה אבל סיפור התערבות דומה.

שהכלנו והכלנו ואמרנו שבטח ''זה'' לא יחזור וגם ''זה''.. וניסינו בעדינות ונמנענו מ''לחתוך''.

ובסוף כשקיבלנו את השכל להציב את הגבול בנעימות אבל בצורה חד משמעית, זה כבר היה אחרי מחירים יקרים מדי ויש גלגלים שכבר לא יכלו לחזור אחורה..

מרוב תיאומי ציפיות נחמדים ואובר לקוחות אחריות שלנו על הסיטואציה, הגבול נחצה ונחצה עד שהתפוצץ. ואז זה כבר היה אירוע רב נפגעים..

רציתי לחסוך לפותחת את המחיר הגבוה ששילמו אצלנו 2 הצדדים, עניין שיכל להסתיים בקלות ובמהירות אם היה נחתך בהתחלה.

כמובן, יכול להיות שהמקרה פה שונה.

מניחה שהפותחת מכירה את הסבתא ותדע להתאים את התגובה.

ומה הייתה הסיטואציה אצלכם,

אבל אין קשר להכלה של ההתנהגות וויתור על גבול וגם לא לעדינות.

יש הכלה לקושי, זה שני דברים שונים ויותר קשור ליצירת קשב על מנת לשים את הפוקוס על מה שחשוב.

קו גבול למעשה התבטא במעשה עצמו, זה חזק יותר מכל דיבור.

אם את מדברת על ניתוק יחסים אז לא צריך שום שיחה, אם את מדברת על הצבת גבול תוך המשך שמירה על קשר (גם אם במינון וסגנון אחר)

אז השאלה היא מה הדרך האפקטיבית להגיע לזה.

ומסכימה שהכלה של ההתנהגות, עדינות וויתורים זה לא אפקטיבי, אבל אין קשר בין זה לבין מה שכתבתי.

אבל גם התגובה שלכם יכולה להיות אחרת.

קודם כל טוב שבעלך קם מייד להוציא אותה בתוך כל ההלם.

אני במקומך יוצאת עם הילדה מהבית ולא חוזרת עד שבטוחה ב100% שהרוחות של כולם נרגעו.

אם צריך גם דופקת על דלת של זרים לבקש חטיף להרגיע את הילדה.

מהצד מול בעלך אין מה להתלונן אליו וזה מכביד לקבל שק תלונות.

אפשר להבהיר גבולות ולהגיד שלא מקובל עלייך מה שקרה ואת רוצה לחשוב איתו מה היה אפשר לעשות אחרת (אם כי אני הייתי עושה את החשיבה הזאת עם עצמי כי אני יכולה לסמוך רק על עצמי ביישום המסקנה)

אבל לא בתור תלונה, ובטח לא בתור תלונה על אמא שלו.

יש מבוגרים שמאבדים עשתונות בגלל כל מיני סיבות. אנחנו יכולים ללמוד מזה איך לשנות בשורש את ההתנהגות שלנו כדי שנגיע לגיל זה לא יקרה לנו.

וגם ללמוד איך להתנהל בתוך הסיטואציה ואיך לשמור על הילדים שלנו.

אצל חמותך הטריגר היה זריקת אוכל, יש טריגרים יותר הזויים..

אחד הדברים שלמדתי עם השנים, במיוחד כשמתארחים, לא לוותר על שינה, אוכל ושתיה לילדים.

תמיד מביאה להם אוכל שהם אוהבים.

בד"כ משקיעה שיראה כמו אוכל לכולם, לפעמים מסתפקת בחטיפים וכד'.

ילדים רעבים/ צמאים/ עייפים נוטים לא לעמוד בכללי הבית המארח ומפה ועד התפרצות הדרך קצרה.

מוציאה אותם לגינה/ פיקניק ושם נותנת להם לאכול כמו שצריך.

בכל אופן כרגע חוזרים לשגרה.

לכללים של הבית, לקצב וציפיות מותאמות לילדים.

וחיבוק על התחושה הקשה!!

ותרימי לבעלך על התושיה, הוא אדם נפרד מאמא שלו, זה יעשה לכם טוב ❤️

אני לוקחת מכל אחת

וממש שמחה לדעת שאני לא סתם בהלם מזה

מבחינתי זה קו אדום לנעול ילד בחדר

אני לא נועלת את הילדים שלי בחדר

גועל נפש בעיניי שהיא עשתה את זה גם מולי אבל היא סבתא ששומרת לנו הרבה על הילדים ופתאום קולטת שיש מצב שיש דברים שאני לא מודעת אליהם

בעלי נאטם לגמרי וכרגע לא יכולה לדבר איתו על כלום בנושא הזה

אחכה לאחרי שבת כי חוששת שיצור פיצוץ בינינו

ממש לקחתי את זה קשה.לא מצליחה להירגע 

וגם התגובה שלו.

אתם בהלם.

זה תקין וטבעי התחושות שלכם ❤️

ברור ברור שזה קו אדום!!

שלא ישתמע אחרת מהדברים.

מה שכתבתי זה בהתבסס על הנחת יסוד שלנעול ילד בחדר לבד זה קו אדום!!

תני לעצמכם לפחות שבוע אם לא שבועיים. שום דבר לא בוער.

ילדים חוזרים למסגרות, יש בייביסיטר אם צריך.

תכתבי לך הכל כולל הכל.

תפרקי לדף, תפרקי פה. תפרקי לחברה (רק אם יש אחת שיודעת לשמור סודות!!)

לא לערב משפחה!!

את בהלם, מרגישה צורך לנער את העולם!

הכל תקין וטבעי ובריא.

ובכל זאת, תנסי לפרוק במקומות הנכונים, לנשום עמוק ולתת לדברים קצת לשקוע.

לא יקרה כלום אם לא תעשי משהו אקטיבי עם הסיפור בשבוע הקרוב.

תני לבעלך את הזמן לעבד עם עצמו את הדברים, במובן מסויים בגלל שזאת אמא שלו, השבר אצלו גדול יותר.

לפי זה שהוא קם ופתח מיד, את יכולה להיות רגועה שהוא לא מסכים עם המעשה בשום אופן, תהיי רגועה לגבי זה.

וגם לגבי הפעמים שהילדה הייתה שם בלעדיכם זה לא אומר כלום.

הדבר היחיד שחשוב לעשות היום, זה להגיד לילדה משפט כמו:

אף פעם לא תהיי לבד, תמיד אבא ואמא יעזרו לך.

בלי אובר דרמה.

משפט ברור שיעשה לה סדר וינסוך בה ביטחון בכם וזהו.

כל השאר יכול לחכות כמה ימים שתתאוששו 🤗

בתפיסת העולם שלי הייתי מדברת עם הילדה לתת לה כוח ולהבהיר חד משמעית שלתפיסתנו אסור לנעול ילד בחדר וזה מעשה שאסור לעשות

(אין לי שום בעיה לומר שסבתא טעתה. חושבת שזה בריא שילדים ידעו שגם מבוגרים טועים. וגם מבוגרים מתקנים)

ואנחנו תמיד איתה וכו' וכו'

ותמיד רוצים לשמוע ממנה איך היא מרגישה ומה קורה לה.. (לנסות להשאיר לה ערוץ פתוח שתשתף אם קורה משהו דומה)

בשורה תחתונה שיהיה לה ברור שהמעשה לא על דעתכם. שיהיה לה את הבטחון הזה בכם

רק רוצה להגיד שלא הייתי משאירה איתה את הילדים יותר שלא איתכם.

אנחנו גילינו שחמותי אמרה לילדים על כל מיני דברים שאסור להם לעשות ולהגיד (לא בקטע של לספר לנו, אלא שאסור לומר כל מיני מילים שאנחנו אומרים בבית חופשי) והילדים צייתו לה לא רק אצלה אלא פשוט הפסיקו להגיד וגם פחדו לומר לנו שהיא אמרה כי חשבו שזה אומר שהם  לא בסדר.. אני מאז דואגת שאין דבר כזה שחמותי עם הילדים ואחד מאיתנו לא באותו חדר איתה.

ממש לא מסתדרת עם הבת שלי בת 7, כי היא ילדה דיי מאתגרת וסבתא שלי לא תמיד מצליחה להתמודד עם ההתנהגות שלה וכועסת עליה הרבה...

אז אנחנו כבר לא הולכים לשם לשבתות למרות שהיא סבתא מדהימה ואני אוהבת אותה מאד, אבל הבת שלי והיא פשוט לא עובד יחד...

אז אין ברירה אלא לצמצם מפגשים...

אבל חמותך בהחלט עבאה את הקו האדום בוהק!!

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לילדה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

קראתי את הדברים של הפותחת וגם תגובות שלדעתי קיצוניות.אני מסתכלת מנקודת מבט קצת אחרת ולא ממהרת להשתמש בביטויים מזעזעים וקיצוניים.

בגדול סבא וסבתא לא אמורים לחנך את הילדים זה תפקיד ההורים אבל...

1.חמותך הזמינה אתכם לארוחה בשביעי של פסח.מבינה שהיו עוד אורחים.לגמרי לא מובן מאליו.זה חג קשוח לאחר שבוע של אירוח וובישולים וזה שאירחה אתכם ראוי להערכה רבה.מניחה שגם היא היתה כבר עייפה ולפניה עוד ערב ארוך של החזרת הבית לקדמותו.

2.ילד בת 6 שרבה ומייללת בלי סוף זה דבר שיכול להוציא מהדעת.הסבתא עוד קמה והביאה צלחת עוגיות.ילדה בת 6 לא אמורה להעיף צלחת לרצפה.זה נורמטיבי לגיל 3 לא לגיל 6.אפשר להבין את התגובה של הסבתא.לא לקבל לא להסכים אבל אפשר להבין שזו היתה תגובה אינסנקטיבית.מדוע את או בעלך לא לקחתם את הילדה המייללת עוד לפני התקרית עם העוגיות החוצה? הצידה? לחדר? שלא תפריע לכולם? ראיתם שהיא מעצבנת...אגב, לשים ילד בחדר להרגע זה לגיטימי.לגרור לא.נעלה במנעול או  סגרה?

3.כתבתם שאתם מרבים להיעזר בסבתא והיא שומרת הרבה על הילדים.זו בעיני נקודה משמעותית.ילדים שנמצאים הרבה אצל הסבתא ברור שהסבתא צריכה להציב להם גבולות וגם סוג של לחנך אותם.אי אפשר מצד אחד להינות משרותי עזרה רבים של סבתא ולא לאפשר לה להתנהל כמו שהיא חושבת.לא מוצא חן בעינכם? אל תביאו.קחו ביביסיטר.אצלינו שסבתא שומרת על נכדים אני יודעת שיהיו יותר ממתקים ויותר מסכים וזה המחיר של העזרה.לא מתאים? אל תביאו.סבתא ששומרת הרבה על הילדים מרגישה איתם גם יותר חופשי בהצבת גבולות .זה לא כמו נכדים שמגיעים כאורחים פעמיים בשנה.

4.טוב עשה בעלך שלא אמר כלום אלא רק פעל בשקט.בזמן מתח ראוי לא להגיד כלום.זה לא מביא לטוב אף פעם.כשרוצים לדבר צריך לתת לדברים לשקוע ואז לפתוח בצורה מכובדת , מה הגבולות של ההורים ומה הציפיות מסבתא.בלי איומיים - תבטיחי שזה לא יקרה שוב וכו...

5.כתבת שבעלך אמר לך שהינה יש לך עוד משהו לעשות עינין... יכול להיות שהוא מרגיש שאת ביקורתית כלפי הרבה דברים בבית הוריו..

6.תחשבי בכינות איך היית מגיבה אם זו לא היתה חמותך אלא אמא שלך...

עזרה וגם רואה הצבת גבולות מהצד של סבא סבתא

זה לא אמור להראות כך עדיין

נכון שזה התנהגות חריגה לילדה בת 6, הבת שלי בגיל הזה וזה לא סביר גם בעיניי, אבל התגובה של הסבתא עם כל הכבוד - עדיין לא במקום בכלל. אם חמתי הייתה מעזה לעשות דבר כזה - אוי ואבוי. והיא מציבה גבולות לגמרי. גם לנו. ואם לא מתאים לה - אנחנו לא נגיע בכלל. וזה בסדר ממש.

למארחת, עם כל הכבוד לעייפות, לא משנה מה הקרבה, אין לגיטימציה לגרור ילד לחדר ולנעול בשום סיטואציה, כל עוד זה לא הילד האישי שלה,וגם אז זה מוזר בעיניי כי זה מעשה משפיל מול אנשים

אז עם כל הכבוד לפרופורציות, יש לקחים שכדאי ללמוד בדיעבד אולי, אבל ההלם לגמרי במקום

החמיות האלה מתבלבלות לפעמים

חיה בסרט

אם לא תעמידי אותה במקום היא תסכים לעצמה

התבלבלה לגמרי

 וואיי לא הייתי רוצה כלה כמוך...

אם הפותחת בחרה את בעלה מתוך המשפחה הזו כנראה שאמא שלו לא עשתה עבודה כזו רעה..ומי שקצת חיה בסרט זו כנראה הכלה שגם מתארחת, גם נעזרת הרבה בחמותה(זו שלדברייך חיה בסרט).גם הבת שלה רבה, מתבכיינת ומציקה, ואף אחד מההורים היקים שיודעים שהסבא גם היא עייפה לא חשבו לרגע לקחת את הילדה מהמקום!רק מתעוררים כאשר כלו כל הקיצין והילדה זורקת צלחת של עוגיות שהביאו עבורה! גם אז, הכלה היקרה לא קמה ממקומה ולוקחת הצידה את הילדה, מתנצלת על ההתנהגות ודואגת שינקו את הרצפנ, אלא בהלם ובזעזוע עמוק שהסבתא לקחה את הילדה להרגע בחדר.כן, זה לא צריך להיות, וסבתא לא צריכה לגרור ילדה לחדר אבל כל ההתנהלות של ההורים גם היא לא תקינה.התבלבלת בבחירת המילים שלך.

לטעמי לא במקום ומיותר

אפשר להאיר בענווה

עם כל השאר מסכימה לחלוטין ,למטבע יש שני צדדים

והחינוך של הדור היום נוטה יותר לחבק ולהכיל את מה שההורים שלנו לא ידעו והיו להם כלים אחרים או לא היו כלל 

אולי הייתי צריכה להיות קצת יותר עדינה עם החיה בסרט (אני אחרי תקרית עם חמות ובהרגשה שלי הן קצת מנותקות לפעמים)

אבל חמותה בהחלט לא הייתה צריכה לגרור את הילדה לחדר ובטח שלא לנעול אותה, ואחר כך עוד להתהדר במעשה הזה. אז כן היא התבלבלה לגמרי ואפילו מאוד.

זו לא הילדה שלה!

וזה שהיא נעזרת בה המון לא אומר שכל מה שהחמות עושה זה קדוש

ואני לא הבעתי שום דיעה לגבי הכלה

התייחסתי רק לחמות.

וכלה כמוני אני חושבת שזה מתנה.

אם רשמתי חיה בסרט זה לא אומר שכל ההתנהלות שלי שגויה

תמיד אפשר לחפש מילים חלופיות ומתיפיפות יותר. 

כמו למשל מילים אחרות למילה- תגובה הזויה או איחולים כאלה ואחרים

לק"י

בבוקר- לא.

(ואצלינו הם כל יום כמעט במחשב, ויותר מעשרים דקות. ואני יודעת כמה קשה להגביל. אבל מזמן קבעתי כלל שבמוצ"ש אין מחשב, ואין. והם גם לא מבקשים.

אז מציעה לקבוע כללים ברורים וממש לעמוד עליהם).

ואישית אין מצב שהייתי נותנת מחשב או משחק כלשהו או התעסקות כלשהי - בבוקר.

מי שמוכן שישב לאכול משהו לפני שהוא יוצא...

לא בתור התנצלות או משהו...

תגדירי מתי כן מותר לשחק במחשב, למשל אחרי שחוזרים מבית ספר, מניחים תיק במקום, אוכלים צהריים ואז אפשר מחשב. או מה שמתאים לך. בבוקר לא כדאי לדעתי. 

ספרים עם ציורים

כמו של מדע

לגו בהתחלה בעלי שיחק איתו בשבתות , בנה איתו ביחד ועכשיו הוא כבר מדמיין בראש עולם ובונה לבד

משחקי הרכבה אחרים מעסיק אותו?

אפשר חוברת צביעה, מקו לקו וכדומה

אם כל יום זה לא יותר מידי בגיל הזה, כי זה באמת מייצר איזושהי "תלות" או ציפייה לזה כל יום.

אצלנו מותר בימי שישי אחרי התארגנות לשבת

ומיד פעם במקרים חריגים במהלך השבוע, לזמן מוגבל

בבוקר אף פעם אי אפשר, זה לא הזמן לזה.

אם אני מרשה, זה רק אחרי הצהריים.

אפשר להחליט על זמן מרוכז יותר ביום שישי או להפסיק לגמרי עד שיהיה בשל.

רעיון לחלופה, להשמיע לו סיפורים ברמקול שמחובר לבלוטוס של הטלפון שלך, דרך ספוטיפיי.

אין מסך, הטלפון אצלך.

הפרקים עוברים ברצף.

אפשר ללמד אותו לצבוע מנדלות הזמן הזה או לשחק בבצק וכד.

או פשוט לשבת ולהקשיב.

תעסוקה אקטיבית, אפשר ערכות לגו. זה ממש מתאים לגיל.

תקני את הערכות לגיל 5+

בהתחלה צריך ללמד אותם איך לעבוד לפי החוברת, בערכות הבאות הוא ידע לבד.

אפשר גם פאזלים.

חשבתי גם לקנות מיקרוסקופ מאליאקספרס, עוד לא רכשתי אז לא יודעת להמליץ אבל נשמע מתאים לסגנון.

מעבר לכמה זמן, יש עניין גם לתוכן של המשחק.

יש משחקים יותר ממכרים, יש כאלו שמשפיעים פחות לטובה.

אצלנו משחקים בעיקר במשחקים לימודיים (חשבון, אנגלית, מיומנויות כלשהן) ולא סתם משחקים כמו אנגרי ברדס או משחקי מלחמה.

לפעמים עדיף גם לשלם קצת כדי לקבל תוכן איכותי

מותר זמן מחשב(משחק/צפיה, בתכנים בפיקוחנו)

שננעל ברגע שהזמן עובר(ללא תלות בנו אלא אוטומטי בבקרת הורים, לתחושתי מנטרל הרבה מהמתח סביב זה כי פשוט נסגר וזהו)

ורק בין השעות 15:30-18, אם מתאים באותו יום ואחרי ארוחת צהריים ומטלות נצרכות(ש"ב, עזרה מסוימת בבית..)

כשלא היה את הזמנים האלה זה באמת היה יוצא מפרופורציות ועכשיו שיש ממש הגדרות ברורות ההתנהלות סביב זמן מחשב נעימה לנו יותר

הוא בן 7.5

מוגזמת... עד עכשיו הם עשו רק דברים מועילים - עלונים, ציורים, עיצובים... ואז הם גילו אתרים עם משחקים והתמכרו

הודענו להם שמאחרי פסח אין יותר משחקים במחשב, אבל הם כן יכולים לעשות את אותם דברים מועילים.

בקשר לבן שלך יש שתי אפשרויות, לדעתי:

1. למצוא משהו אחר שהוא יכול לעשות במחשב, מקסימום משחקים לימודיים - משהו פחות ממכר.

2. להוציא לגמרי מהתחום את השימוש במחשב. בהתחלה יהיה לו קשה, אחר כך כנראה שהוא יתרגל.

רעיונות לתעסוקות אחרות:

משחקי דמיון (פליימוביל וכו')

ערכות מדע ויצירה

יצירה חופשית ממגוון חומרים פשוטים

פרויקט בנייה (אם יש לכם חצר או מרפסת)

אולי גידול בעל חיים

ואומרת בעדינות - שאם אתם רואים את ההתפרצויות חסרות השליטה האלו בעוד תחומים, אולי כדאי ללכת לאבחון...

-ספרי תמונות ברמה גבוהה יותר(למשל יש את סדרת מבט מקרוב על.. שהבן החכם והסקרן שלי מאוד אוהב)

-משחקי הרכבה ברמות שונות לפי היכולת- לגו גדול או קטן עם או בלי הוראות, קליקס, מגנטים.. אצלנו סביב הגיל הזה התחילה ממש התעניינות ביצירת דגמים מהחוברות. אפשר לחפש גם דגמים נוספים באינטרנט ולהדפיס ושמעתי שיש אתר שאפשר לצלם לו חלקי לגו והוא מוציא דגמים מתאימים...

-יצירות מהשקל וכאלה שאפשר לעשות לבד. שוב תלוי רמה אבל דברים כמו הדבקה של מדבקות לפי מספרים, הדפים השחורים שצריך לגרד ועוד כל מיני כאלה אהובים פה מאוד.

-חוברות פעילות/עבודה, אצלנו הכי תופס או כאלה של משימות קלות, או כאלה שהן יותר חוברת צביעה אבל סביב תחום עניין.

-רולר בליידס/אופניים/קורקינט אם רלוונטי אצלכם

-לוח איזון, טרמפולינה ביתית וכו

עם פראמין/ לבקש זופרן

והם בהחלט היו דוחים בעצמם. אבל נראה לי שכן עזרו.

תמשיכי

אני הייתי כמעט מתעלפת מעייפות בכל פינה אפשרית בבית

בסוף זה מתאפס

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

לא לשון, שפה.

אצלי עד שגילינו כבר היה מאוחר להציל את ההנקה.

ננסה כמה דברים שהיא הציעה לנו בתקווה שיעבוד

לק"י

אבל לא זוכרת באיזה שרשור זה היה🤦‍♀️

רק זכור לי שזה היה שרשור לא בנושא של שיעורים.

אולי @בארץ אהבתי כתבה?

הוא לא רק מקריא הוא גם מסביר.

ממליצה

לא שהצלחתי לעמוד בקצב 😅

הוא מקריא את הפסוקים ןמסביר, אנחנו כרגע בספר עזרא

מתוכנן לסיים לשבועות

הנ"ך היומי בשנה!😉💥(7)

זה הקישור

שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן  מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

כבר לא,  ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב. 

שרזה רגילה בדכ לא מעיד על בעיה בריאותית או בעיה בכללי (לרוב גנטיקה/אורח חיים טוב) אז למה שזה ידאיג את ההורים??

לעומת זאת השמנה יש בזה משהו לא בריא ולכן זה מדאיג בנוסף להתמודדיות חברתיות שלצערנו זה עלול להביא

השמנה פתאומית מעידה על תזונה לא בריאה, שהיא לכשעצמה בעיה.

אם יש שינוי משמעותי בזמן קצר זה עלול להיות בעייתי מבחינה בריאותית וצריך לבדוק.

אם יש רזון קיצוני, או השמנה קיצונית, צריך לטפל.

גם הבן שלי כשהפסיק ריטלין התחיל לאכול המון ולהתנפח. בגלל שזה היה מאוד מהיר אז דיברתי איתו ואמרתי לו שלאכול זה מצויין ונהדר, אבל חשוב לשים לב להתחיל תמיד מירקות ואוכל בריא.

הוא לא רזה היום, אבל העליה נרגעה והוא ב BMI תקין, ואני לא דואגת.

אדם לא צריך להיות רזה או שמן, הוא צריך להיות בריא. 

יש משקל שנחשב תקין

והמראה שמלווה אותו הוא רזה

מעבר לעניין הבריאותי

רזון תקין הוא גם עניין של נוחות

להיות קל משקל

ויש את העניין החברתי ונראות עצמית

שאליו את מכוונת

מעבר לזה שהוא העניין השולי במכלול

הוא לא שולי בכלל בעיניי נערה מתבגרת

וכמה שהסביבה תהיה מכילה

היא תתקל באישו סביב זה

אני לא אומרת שמראה זה דבר שולי, אני לא מדברת בכלל על המשמעות של מראה, אני פשוט חושבת שאם מגדלים ילדים עם אמירה והבנה שמראה זה הרבה עניין של טעם אז נערה (ונער ובחור ואיש) שהטעם שלה הןא מראה שמן (או כל מראה אחר) תאהב את המראה שהוא הטעם שלה ולא דווקא את המראה הנחשב וגם הסביבה לא תזיז לה אבל אם ברירת המחדל היא שמי ששמן צריך לרזות זה בעייתי, מעבר לשאלה האם נכון לנסות לשנות מראה שלא אוהבים או לא, זה לא נותן לבן אדם אפשרות לברר עם עצמו מה הוא אוהב ואז בחור שבטבע שלו היה יכול להמשך לנשים שמנות (או כל מראה אחר) יעדיף בחורה רזה וכולם ירצו את אותו דבר ולא תהיה סימטריה בין ההעדפות להיצע (גלשתי כבר מהנושא של דימוי גוף עצמי אבל נו)

למה בעצם שנערה תנסה לרזות אם היא בכלל אוהבת מראה שמן ויכולה למצוא בקלות מישהו שגם אןהב

אז נכון, אנחנו לא יכולים לשנות את העולם אבל את הילדים שלנו אנחנו יכולים לגדל ככה וזה משפיע מאוד למרות הסביבה

ולגבי העניין הבריאותי שכתבו פה, זה נושא אחר ולא עליו אני מדברת ואם נהיה כנות אז המראה תופס פה הרבה יותר מקום מהבריאות (אחרת זה לא היה נושא אישיו יותר מקשיים חברתיים או לימודיים או כל דבר אחר)

אגב, השרשור ההוא רק העלה לי את הסעיף בנושא אבל הוא באמת לא קשור ישירות ולא דיברתי על מקריפ כמו שם @רוני 1234 לא התכוונתי שאת לא בסדר או משהו

אבל לשתות יין בקידוש וכאלה זה ממש רחוק מסכנה. 

אני שותה בקידוש חצי כוס יין.

גם כשהייתי בתחילת הריון ועוד לא ידעתי.

לא קורה כלום מקצת שתייה בשלב הזה.

את לא אמורה להתנזר מכל מה שאסור בהריון, גם בשלב שאולי מתחיל משהו.

בשבוע ככ מוקדם אין שיליה, ולכן זה הרבה פחות בעייתי.

בטח בכמות כזו.

זה מה שאני יודעת לפחות.. 

רופא אמר לי שבשלב כזה זה ממש ממש בסדר גמור