אני חושבת שיש מקום לאפשר לו להביע כאב ואכזבה על המרחק שנכפה עליו. זה יחלוף.

בינתיים לשדר לו שאת כאן ואוהבת אותו. ושאת מקבלת את הרגשות שלו אבל לא מאפשרת לו התנהגות פוגענית- לא צובטים ולא מכאיבים לאמא.

ככל שתהיי יציבה ועקבית ועדיין זמינה לקשר- הוא יוכל לסיים את הטלטלה הרגשית ולחזור אלייך בחשק ובאהבה. הוא זקוק לך..

נותנת דוגמה מהבן שלי-

הוא אמר לי- אני לא חבר שלך.

ואני עונה- חבל, אני דווקא כן חברה שלך, ואוהבת אותך תמיד. כשתרצה להיות חבר שלי נוכל לעשות דברים טובים יחד. (כשהוא אומר חבר הוא מתכוון אוהב אותך)..

בהצלחה ובבריאות!

אבל יקרה, הוא לא שונא אותך. הוא אוהב אותך וקשה לו מאוד, והוא בטוח באהבה שלך אז יודע שהוא יכול להראות לך את הקושי שהוא חווה.

הוא מחפש יחס ממך ולא ממש יודע מה לעשות, ואני לא אשת מקצוע אבל נשמע שהקטע עם הזחילה זה רגרסיה כזו שמבטאת את הקושי שהוא חווה.

חשוב מאד להראות לו אהבה, אבל לעניות דעתי, לא פחות חשוב להבהיר לו מה הכללים- לא מרימים יד, בטח לא על אמא. זו לא הדרך שמבטאים יחס. אפשר לבוא לקבל חיבוק, אפשר לדבר, אפשר לשחק יחד. אם הוא מרביץ הוא הולך לחדר (או כל דרך שנכונה לכם לשים את הגבול הזה).

הוא בונה  מחדש את מערכת היחסים איתך וצריך להבהיר מחדש מה כן ומה לו.

כשלא היית - הסברתם לו משהו? מישהו תיווך לו את ההיעדרות שלך?

בכל אופן הייתי מושיבה אותו לשיחה ואומרת בשפה הכי פשוטה "אתה יודע למה לא הייתי פה? לא הרגשתי טוב והלכתי לרופא והייתי צריכה להישאר שם כמה ימים כדי לקבל תרופה. כל כך הצטערתי והתגעגעתי אליך! חיכיתי כבר לבוא! אבל הייתי חייבת להישאר לקבל את התרופה. בגלל זה היית אצל סבא וסבתא. וברגע שיכלתי לחזור חזרתי"

אם הוא בכללי ילד שקצת מסוגל להביע את עצמו הייתי שואלת גם איך היה לו שם.

הזחילה והשפה התינוקית הייתי עוזבת זה יעבור עם הזמן ועם הביטחון שלו בנוכחות שלך.

המכות כמו שאמרתי - לדעתי ממש חשוב לשים גבול. וככה גם הצרחות שתלכי או כשאת מסתכלת עליו. אבל בזה לא הייתי מענישה, רק אומרת לו "אני אוהבת אותך חמוד ואני אמא שלך ופה בשבילך" אבל לא בהכרח הייתי נשארת באותה תנוחה.

הכי חשוב - כמה שזה קשה, לעשות את הדברים מתוך נחת ולא מתוך תחושה שהוא שונא או משהו כזה. הוא קטנטן וזה ממש לא שנאה, העולם שלו התערער, הוא בכלל לא ידע אם ומתי תחזרי והוא פשוט לא יודע להביע את עצמו ולהוציא את זה..

ואם את בהריון מתקדם - הייתי מחכה קצת שהוא ירגע, שבוע שבועיים ומכינה אותו ממש להיעלמות הבאה שלך בלידה. ספר, ספר מעבר, הצגה, הסברים בנחת.. הכל. רק ממש חשוב לתווך לו את זה מראש וגם להזכיר את הפרט הקטן הזה שתחזרי הביתה עם תינוק/ת שידרוש את הזמן שלך ולנסות להכין גם לזה.

וגם טכנית להתכונן איך כן תהיי איתו גם אחרי הלידה ומישהו יעזור עם התינוק

חושבת שכדאי לתמלל לו את מה שעבר ושעדיין עובר עליו: "מתוק, פתאום אמא שלא היתה איתך כמה ימים, והיית אצל סבא וסבתא, ולא ידעת מתי אמא כבר תחזור והיה לך קשה ולא נעים". אח''כ גם אפשר להוסיף "גם לי היה ממש קשה והתגעגעתי אליך מאד. לא היתה לי ברירה כי הייתי צריכה ללכת לרופא, וכו'"

וחיבוק

לא היית שבוע

ועוד כשהיה חולה

זה לא באשמתך

תעיפי את הנקיפות מצפון

אבל הוא בעצם תינוק עדיין וחשש שנעלמת לתמיד חס וחלילה

ולכן הוא מגבי ככה עכשיו

הוא מפחד להיקשר

כדי לא להתגעגע כ"כ עוד פעם

זה כ"כ הגיוני

.

אני חושבת שיכול לעזור לחזור איתו שוב ושוב על הסיפור של הטראומה שלו- ההיעלמות שלך

לתווך

ולמסגר עם התחלה וסוף

ולדבר המון

הוא חכם

ןהוא מבין המון

בלי שאנחנו יודעים כמה

והטון והאינטונציה יכולים מאוד להרגיע אחרי מאמץ של כמה ימים

ופתאום הוא יחזור לחבק אותך ולהתרפק עלייך וזה פשוט יהיה שווה הכללללל!!!!

נגיד משהו כזה

מתוק שלי

אמא היתה חולה והלכה לרופא שיטפל בה והייתה שם כמה ימים ובינתים היית עם אבא שטיפל בך כשהיית חולה ועכשיו אמא חזרה ונשארת אתכם בבית.

אמא מאוד שמחה לחזור

אמא כ"כ התגעגעה אליך

אמא כאן איתך תמיד תמיד

נכון כשאמא לא הייתה מאוד רצית שאמא תבוא וזה היה לך עצוב?

גם אני הייתי עצובה בלעדיך

ועכשיו סוףסוף אנחנו ביחד ונישאר ככה תמיד

איזה כיף לנו

ולחבק לחבק לחבק

אם יש מכות להגיד בעדינות ובלי כעס

זה כואב לאמא, לא מרביצים לאמא

לחבק ולהחזיק בעדינות את היידים שלא ירביץ

בגדול כ"כ בריא שהוא מוציא ופורק

ככה זה צריך להיות

צריך לתת לו את הזמן והביטחון שהכל בסדר והכל יעבור

ויש לכם סבלנות לתהליך הזה..

חיבוק על כל ההרפתקאות!!!

רק לגבי משפט אחד כדאי לשים לב שהיא לקראת לידה אז לא הייתי מבטיחה שאמא כאן תמיד תמיד,

אלא יותר לשים דגש גם כשאמא לא נמצאת, אמא תמיד חוזרת וחושבת עליך ואפשר לדבר בטלפון שיחת וידאו וכו'.

זה יעבור לו.

כן להציב גבולות, מכות לא באות בחשבון, בטח לא בהריון מתקדם שהיית מאושפזת בו.

אבל כן לאפשר לו לפרוק את העצבים.

למשל הבן שלי אוהב לקרוע עיתונים כשהוא עצבני, אז אני מאפשרת לו.

גם אם נגיד הוא מנסה להכעיס בזה שהוא שופך מים על הרצפה,

אני לא מונעת, נותנת לו "לעצבן".

מסתכלת מתוך שליטה על הסיטואציה, ואז כשהוא מסיים אני קוראת לו אלי ומדברת ומשקפת לו מה שהוא מרגיש:

אתה עצבני, אתה כועס, אתה מאוכזב..

ואז להגיב לו על זה, אני רואה ומבינה ומסכימה איתך ש...

למשל שזה מעצבן שאמא לא הייתה בבית

או שזה מעצבן להיות חולים

או שזה מעצבן שאמא לא יכולה לקחת אותך ל...

ואז להציע מה כן אפשר לעשות:

אפשר לקנות בלון, אפשר לשמוע מוזיקה, אפשר שמיכי,

אפשר שאמא תלטף אותך...

זה לא נגיד שאם מציעים בלון/ ממתק זה כדי לשחד אותו,

אלא להסיח את דעתו מהכאב של הריחוק, כי זה באמת כואב אבל לא בשליטתנו,

היה ועבר,

ועכשיו מתקרבים לאט לאט, גם באמצעים חיצוניים, הכל טוב.

כשבעלי חזר מהמילואים, בו ה3 שלי בהתקף עצבים אמר לו "תמות בצבא",

בעלי באמת כמעט מת בצבא אז לא היה לנו קל לשמוע את זה בכלל,

אבל אין משמעות באמת למילים, גיל 3 זה פיצי,

הוא רק רוצה לזעוק אמא היית חסרה לי,

והוא לא יודע איך להוציא את זה,

אז קודם כל אם הוא היה שונה אותך הוא לא היה עושה עלייך קונצים,

ודבר שני, זה שהוא "פורק" עלייך זה אומר שהוא מרגיש שאת זאת שיכולה לסייע לו ולעזור לו לצאת מהמצוקה שהוא נקלע אליה.

אז אני אותך ממש שההתנהגות שלו משגעת וחא נעימה בכלל, אבל תפרידי את זה מהרגשות שאת מייחסת להתנהגות שלו.

תהיי חזקה, בע"ה עוד כמה ימים זה יעבור לו.

לבינתיים אפשר לשחד אותו

לא צריך כל יום מתנה יקרה,

אבל אפשר יום אחד להכין לו ציור, לקנות לו הרבה הפתעות זולות (כמו בלון, רובה מים פשוט, יש במקסטוק ודומיהם הרבה הפתעות בסגנון)

קצת ממתקים לפי מה שאתם מרגישים שיעזור לו

כל מיני חפצים של אור וקול מאוד עוזר להסיח את הדעת ולאפשר התקרבות.

צריך להיזהר לא להגזים שלא יפתח רף גירויים גבוה מדי,

אבל כרגע באופן זמני לכמה ימים אפשר לשחרר.

למשל כשילד מתעורר מהרדמה מלאה זה מאוד עוזר כל חצי שעה להביא לו הפתעה חדשה שעושה רעש/ אור.

(בסגנון מחזיקי מפתחות מהשקל)

אז אצלכם אפשר למשל לתת לו שתי הפתעות כאלה ביום,

אבל מייד לנצל את המומנטום שהוא שמח בשביל פעילות משותפת אמיתית,

ככה הוא יתקרב אליך בחזרה בהדרגה עד שיעבור לו.

מה שהכי חשוב שאת לא תתרגשי מזה, אם זה יפעיל אותך זה רק ידרבן אותו להמשיך בגישה הזאת של הפניית הזעם כלפייך.

בהצלחה, ותזכרי ששום דבר לא באשמתך.

זאת המציאות ולא תמיד היא נעימה..

הילד יתמודד וזה יעבור לו.

קודם כל תרגישי טוב!!

אין לי הרבה עצות, אבל אני חושבת שילדים יודעים מהר מאוד  מה מפעיל את ההורים שלהם

והוא כנראה  יודע שזאת נקודה רגישה אצלך אז משתמש בזה.

כמובן שעבר תקופה קשה וזה לא פשוט לו.

אבל נראה לי תהיי שלימה עם עצמך שאת לא אשימה ואת אמא טובה מאוד.

תציבי גבולות, יש דברים שלא עושים: לא מרביצים לאמא, לא צובטים.

חוץ מזה אני חושבת שהייתי קונה הפתעות קטנות כאלו בשקל ונותנת לו בכל הזדמנות כדי לרכך אותו קצת.

הרבה לדבר איתו ולהסביר מה היה.

וכמובן תכיני אותו ללידה, איפה יהיה, לאן את הולכת ומתי תחזרי ושיהיה לכם תינוק וכו'.

הוא לא ושנא אותך

וכשאת אומרת את זה לעצמך זה גורם לך להרגיש כעס ותסרול וריחוק וביקורת כלפיו

גם אם סמוי

היה לו קשה רגשית

הוא התגעגע

הוא לא הבין

אולי נעלב

הוא לא ידע להתמודד עם זה

אי לו כלים

הוא צריך ךהוציא את הכעס והפחד והעלבון שהרגיש

והוא מרגי שבנח להוציא את זה עליך

אל תלחמי בו ובזה

תחבקי בלב

תשדרי לו הרבה אהבה גם אם מרחוק

תאפשרי לו רגע להוציא מהלב

זה יתאזן לאט לאט

זה רק מראה ומבטא כמה הוא זקוק לך וקשור אליך

כשאני החתי פעוטה ההורים שלי טסו לחופשה של כמה שבועות(!!) האשירו אותי אצל המשפחה .אבל כשחזרו עשיתי ברןגז עם אמא שלי לא דיברתי איתה מילההה שבועיים

היא ממש בכתה מזה

אבל אל תדאגי זה עבר ויעבור

כמה שלא תבהלי ותקחי ללב

ככה טוב

ועושה איתם סיכום מראש שיום או יומיים בשבוע יוכלו להישאר ולבלות אתך, ובשאר הימים הם בקייטנה שתוכלי ללכת לסידורים וכו'.

אני חושבת שממש חשוב הזמן לעצמך לפני הלידה, אני אישית לא הייתי מוותרת על זה.

במיוחד אם יש לך החזר

ושולחת רק כשמתאים לי.

העלות בלי צהרון ממש נמוכה.. 100 שקל לילד בערך

הייתי רושמת ושולחת חלקית

עד סוף יולי, בלי צהרון.

בשנים קודמות, כשהקייטנות היו עד 21/7, זה היה 300.

כנראה זה תלוי מקום.

בדרך כלל זה לפי דירוג של העיר/ המועצה.

אבל זה בערך גם המחיר לצהרון אצלנו.

והקייטנה עצמה, לגנים לפחות עלתה 600 ומשהו..

נראה לי שזה לפי אשכול חברתי של המקום או משהו כזה

ובראש או מולם(תלוי בילדים) להניח את האופציה של פעם פעמיים בשבוע להשאיר בבית

יהיה להם גם את כל אוגוסט בבית אל תדאגי....

ואני לא חושבת שאםשר להקיש משנה שעברה כי שנה שעברה לא היית בסוף הריון. זה מאוד שונה.

אבל צודקת, עם ההיריון זה באמת יכול להיות יותר קשה, למרות שברוך ה' אני מרגישה טוב.

לי נשמע שאת רוצה להיות איתם בבית אבל יש לך חששות (מוצדקים...) אז מחפשת סיבות למה לשלוח.

קודם כל רוצה לומר שזה מרגש לקרוא את זה.

כתבת שאת אמורה ללדת באוגוסט והייתי בטוחה שנמשך המשפט יהיה שאת רוצה זמן לעצמך לפני הלידה.

הופתעתי לראות שכתבת שאת רוצה זמן משמעותי עם הילדים לפני הלידה.

וואו זה מרגש בעיניי!

ברמה הפרקטית

היה פה רעיון לרשום לקייטנות יום בשבוע לא לשלוח אותם ולהיות איתם בבית. או יומיים. לפי מה שמרגיש לך. קחי בחשבון ששישי הם בבית בכל מקרה.

או על אותו רעיון- שיהיו איתך בבית ותדברי מראש עם נערה שתבוא בוקר בשבוע להוציא אותם או לעשות להם איזו פעילות שתשחרר אותך לצאת או לעשות דברים אחרים בבית. מראש... עדיף קבוע אם תצליחי למצוא, שלא תצטרכי לטרוח על זה כל פעם מחדש ואז תוותרי על זה (מכירה את זה...)

על העלות או רובה תקבלו החזר אז באמת פחות מטריד.

שיהיה בידיים מלאות בעז"ה!

כזו שתוכל להתחייב לך.

רצון להיות עם הילדים ולא רק לשלוח למסגרות.
נשמעת אמא מהממת!
כמובן תחליטי לפי מה שנכון וטוב לך.
לפני לידה, אני הייתי רושמת. 

אבל אצלי נכנס מאוד גם השיקול החברתי. לגדולה שלי קשה לשמור על שגרה חברתית בלי מסגרת. היא יכולה לעבור ימים שלמים בכיף בבית, אבל אז כשצריך שוב להגיע לגן או להזמין חברה, ממש קשה לה.

כנראה שמה שאעשה בסוף זה לרשום לקייטנה בלי צהרון, כמו שהציעו פה. אולי חלק מהימים לא נשלח.

בשאגת ארי היה לנו ממש טוב בבית אבל היה לילדים קשה לחזור למסגרות אחרי. הם גם לא רצו ללכת לקייטנות והיה להם קצת קשה עם זה שבשעות הגן אין חברים זמינים.

בחום של יולי +סוף הריון, נראה לי שזה יכול להיות שיקול מכריע.

גם הריון גם אוגוסט גם מילואים ואת מתלבטת?

מה שיכול לעזור מבורך!

אני משווקת לילדים שלי את הקייטנה של בביהס כמשהו כיף והם מחכים לזה!

אני לא רושמת לצהרון כי אני מורה ולא רואה צורך, אבל הכמה שעות האלה בבוקר זו ברכה גדולה, ואחרי זה יש לך עוד מלא חופש להיות איתם!

ככה אחהצ תוכלי להיות יותר פנויה אחרי שנטענת בבוקר.

אגב, אם יש לך החזר מילואים שווה לבדוק אופציות של קייטנות יותר שוות.. 

הילדים שלי מאוד אוהבים סדר ובקייטנה יש נטייה ליותר בלגן, צוות פחות קבוע, לא מתחיל בזמן, אין סדר יום מובנה וזה מציק להם.

ואין אצלינו קייטנות אחרות.

כבר אטרקציה.

ויש יצירות, ומסיימים יוקדם. אצלם זה כבר כיף!

ואצלי האמת להשאר בבית לא היה אופציה, עד שמגיעים לכיתה ד.

חודשיים בבית זה המון לילדים קטנים, חייבים מסגרת חלקית. 

מוסיפה שיקול שלא ראיתי שכתבו-

משערת שרוב החברים שלהם ירשמו. ואז את נשארת איתם בבית בלי אופציות לחברים, זה שונה ממה שהיה במלחמה (אצלנו לפחות).

וגם- אם המטרה היא זמן משמעותי, אולי אפשר להחליט כל יום להשאיר רק ילד אחד (או לשלוח אותו מאוחר יותר מאת אחיו), ולתת לו זמן אחד על אחד עם אמא, מה שיותר קשה להשיג כשכולם יחד.

קודם כל אני שולחת לך חיבוק גדול.

חוסר שינה מתמשך יכול להוציא כל אחד מדעתו.

את אמא טובה מאוד, עובדה היא שאת רוצה שיהיה טוב לתינוק שלך ולכן את גם משקיעה המון שעות ובהרגעה של התינוק וגם מעירה את בעלך כשאת מרגישה שדי.

במקום להתייחס לתינוק בצורה לא טובה.

עכשיו יכול להיות שבעלך הוא מסוג האנשים שנהיים עצבניים כשמעירים אותם באמצע השינה, בייחוד אם זה משינה עמוקה כמו שאת מתארת.

במצב כזה, אני חושבת שכדאי שתדברו על הקושי שלך בטיפול בתינוק ועל חוסר השינה המתמשך ועל זה שאת רוצה שהוא יתחלק איתך באחריות - בשעה רגועה יותר, באמצע היום.

עדיף אם אפשר אחרי שאת כן הצלחת לישון.

אבל אם הוא מגיב אלייך ככה בגסות באופן קבוע, זה לא תקין בכלל. וכמובן צריך לדבר על זה גם, אבל אולי עדיף עם איש מקצוע.

אם זה הכיוון, צריך לחשוב איך להגיד לו שאת רוצה ללכת לייעוץ זוגי באופן שישתף פעולה.

הרבה גברים לא בעניין של טיפול באופן כללי, ובפרט אם הוא בטוח שאת "לא כשירה" והוא בסדר גמור - שזו אמירה קשה מאוד שמצביעה על קושי שלו באמפתיה - שוב, בהנחה שזו לא אמירה חד פעמית.

אם זו אמירה חד פעמית והוא בדרך כלל כן קשוב ואמפתי או לכל הפחות לא מדבר ככה, אני מניחה שזו מעידה של אדם עייף.

כמעט כל אמא תגיד לך היו לה זמנים כאלה של חוסר שינה מתמשך שאני מרגישה שאני בקצה וכבר לא יכולה יותר.

רק קחו ממני את התינוק כי את תכך יוצאת מדעתי מחוסר שינה או מהצרחות.

האם זה הופך את כולנו ללא כשירות?

ממש לא, זה הופך אותנו לאנושיות.

הנה, בעלך החזיק מעמד כמה דקות ונשבר.

את איתו כמה שעות ועוד אחרי לידה ועוד אחרי כמה לילות בלי שינה.

רק על זה מגיע לך כל הכבוד ענק.

והתינוק יגדל ויהיו לכם עוד רגעים מהממים יחד, וכנראה שגם יהיו רגעי שבירה כי ככה זה אנחנו בני אדם.

וילד שבוכה שרוצה משהו אסור או מתחצף או משתולל גם יכול להוציא מהדעת.

אנחנו רוצות הכי טוב בשביל הילדים שלנו, וגם לנו יש מגבלות.

אז לפעמים הדבר הנכון, כמו שרצית לעשות כאן, הוא לפנות לבן הזוג לצורך פסק זמן.

כל הדבר הזה של הורות חדש לשניכם (ממה שאני מבינה שזה ילד ראשון) וזה משבר טבעי לזוגיות.

אבל יש מה לעשות.

זה משפט ממש לא יפה שנובע מחוסר הבנה של מה זה טיפול בתינוק.

עפ כל הכבוד הוא לא הצליח להחזיק איתו מעמד ליותר מ2 דקות, נכון? אז אולי הוא בעצמו לא כשיר?

צרחות בלתי נגמרות וחוסר שינה זה שני דברים שיכולים להוציא מהדעת גם בנפרד ובטח ביחד.

המלצה שלי כשהוא חוזר מהעבודה שיהיה עם הילד שעה ואץ תכנסי לישון תאגרי כוחות ללילה

זה עודפים

כמובן אם עולה במשקל וחיוני סהכ

ב"ה עולה ממש יפה במשקל

מגיל 0 עד 120 אנחנו נדאג לכל דבר, ונדאג שיהיה מה לדאוג

אם אלו פליטות "רגילות", לא הקאה, זה יכול להיות שינוי בהרכב החלב, שהשתנה כדי לענות לצרכים, יכול להיות שינוי בקצב, בגודל הקיבה, המון גורמים משפיעים.

גם סוג הפליטה משתנה עם הזמן

אם זה לא הקאה בקשת

ולא כמות ענקית ומוגזמת לא נשמע שיש מה לדאוג

אצלנו זה הגביר ממש את כמות הפליטות לבערך שבוע, ואז זה חזר לקדמותו.

אבל בגדול פליטות זה לא מדאיג.

הממשלה רצתה, שר האוצר הוביל, אך נחלו כישלון לגייס את הרוב מבין חברי הכנסת שיעבירו את החוק.

חברי הכנסת נבחרים בפריימריז במפלגות - הם פועלים מאינטרסים אישיים, לקבל תמיכה ממרכז המפלגה כדי להיבחר מחדש ולא מעניין אותם לשרת את טובת העם והמדינה והכלכלה. 

מכוער ביותר.

חשוב להגיד שמי שחתם על הצו להרחבת הפטור ממע"מ הוא השר סמוטריץ ומי שביטלו אותו הם חברי כנסת רבים מאוד מהליכוד.

פשוט ניתוק עצום מצורכי העם וממה שהליכוד ייצגו, או ניסו לייצג, לאורך השנים. 

סופית: בוטל הפטור המורחב ממע"מ

מקווה מאוד שיהיה לך בסדר..

מעמ.

אני לא מסכימה שהנראות החיצונית משפיעה על הנפש של הילדים - תינוק בן שנה וחודשיים עדיין לא עם דיעה קדומה וניסיון חיים להשוות ולשפוט נראות חיצונית של מבנה ומתקנים…
 

הילדים כן קולטים ומתחברים מאוד למטפלות אהובות שנותנות יחס, אהבה, דיבור ושפה מתונים ולא עצבניים ולחוצים

אני בטוחה שאת גם מכירה את התופעה שקונים או נותנים לילד קטן צעצוע שווה ויקר - והוא דווקא נהנה לשחק עם המגירות במטבח, לפתוח דלתות, לשחק עם דברים הכי פשוטים בעולם…

אני הייתי בוחרת במעון השני בלי שום ספק 

4/5 מטפלות על כל הילדים יחד.

אם נניח צריך להחליף טיטול-יתחילו לריב מי תחליף?

בכל המעונות שראיתי עד היום כל מטפלת מוגדרת לקבוצה. ברור שהן עוזרות אחת לשניה.

מאמינה שלא הבנת נכון.

ואני הייתי הולכת על המעון הישן. אבל את מכירה את עצמך הכי טוב

החינוך שם גם דתי ומטפלות צנועות ולא עם סיגריה וגופיה אבל המקום המקום…: 

אני עבדתי במקום חדש נקי וכו עם אווירה זוועה

ובמקומות לא הכי נוצצים אוירה טובה ונעימה בצוות וכמובן לילדים.

במעון כי לא יכולתי להיות שם עוד רגע

יש גבול לכמה ישן אפשר להיות

זה הרגיש לי נורא לחוב על לבוא למקום העתיק הזה כל בוקר מחדש וסירבתי

נראות נעימה ויפה מרחיבה את הלב והדעת. גם אם לילדים זה לא משפיע, זה משפיע על המטפלות, וכשיפה ונעים מסביב, זה עושה טוב, וכשטוב להן טוב לילדים שלנו.
כמה נקודות למחשבה- במעון 1
האם הוא רק מבנה ישן?
או שיש הזנחה מבחינת משחקים וחפצים, כלים- כלומר שהםם ישנים, מלוכלכים, שבורים?
האם יש עומס משחקים שהצטבר, או יש סלסלאות מסודרות לפי משחקים, והם מזמינים?
4-5 מטפלות על כל הילדים- מניסיון, זה לא הכי טוב לפעמים.
אין לילד דמות אחת שהוא מחובר ואוהב, אלא כל אחת עושה קצת, וזה מבלבל לפעמים.
מצד שני, הוא יכול להתחבר למטפלת אחת ובבקרים למשל להירגע אצלה, וזה מעולה שיש לו דמות אהובה. אבל תחשבי מה קורה כשהיא לא באה??
 

מעון 2-
נשמע מעולה, האם שני המעונות קרובים לביתך?
אני הייתי חד משמעית הולכת על מעון 2
אצל ילדיי, היה טוב יותר כשהייתה דמות אחת מובילה- מטפלת קבועה ולא כמה ביחד...

עשיתי סיבו קצר ומהיר זה נראה שהמקום יישן

הגימבורי לדוגמא מדכא ממש