הסקר הסטטיסטי יצא לי יותר טוב מהתוצאה רק לפי הגיל.. אבל עדיין יחסית גבוה לפי מה שכתוב ..

אני ממש ממש מפחדת ממי שפיר מלחיץ אותי מאוד שיכולה לגרום להפלה חס ושלום ובמיוחד אם יראו שהעובר היה בריא לא אסלח לעצמי אני יודעת שהיום זה סטטיסטיקה נמוכה אבל שוב יכול לקרות זה לא בדיקה בלי סיכון.. 

טעיתי במילה "פה", לא התכוונתי "פה" במשמעות "אצלך" אלא במשמעות "בכל מקרה".

למשל לי היו תוצאות מצויינות וגיל מתחת ההמלצה של כללית לעשות, ובכל זאת עשיתי כי בימינו הסיכון לפגיעה נמוך מהסיכוי למצוא משהו ששווה לדעת עליו מראש. היום גם מנתחים עוברים כשהם בתוך הבטן...

שמעתי שבמכבי ההמלצה היא לכל הריונית בלי קשר לגיל לבצע מי שפיר.

הלחץ גם לא יהיה לך בריא עכשיו ולנפש...

אני גם בעד לדעת מראש אם חס וחלילה.. זה מכין אותך נפשית..

ואין שמחה כמו הסרת ספקות..

שאדם באי ודאות זה עלול לשתק אותו בתפקוד היום יום או ממש להפריע לו להתנהל...

לכן דעתי כן לעשות בדיקות וכו' ...

מי שפיר במקרים חריגים .. אבל אם הניפט יוצא תקין לדעתי אין צורך להגיע למי שפיר ואת תהי ממש רגועה יותר.

בהצלחה יקרה

והייתי בהיריון בסיכון ..

והרופא ממש לחץ על מי שפיר אז מבחינתי הפשרה היתה ניפט. גם ככה תכננתי ניפט בלי שיגיד ..

אבל ברגע שיש תוצאת ניפט הרבה רופאים יורדים ממך למרות הגיל... 

הם המליצו לי ...

לא זוכרת את שם החברה ...

מכון פועה כן אמרו שתעשי מי שפיר?

בדרך כלל הם מאוד נמנעים..לא?

אמרו לי מראש שהתייעצתי איתם בתחילת ההריון שבמקרים מסוימים הם כן אומרים שכדאי מי שפיר.

אני ממש לא רוצה לקחת סיכון קטן אפילו להפלה..או שיסתבך משהו כבר היו מקרים גם עם רופאים הכי טובים..

אני עכשיו שבוע 17פלוס.. 

תסמונת דאון

שוב ממליצה לך לפחות לעשות את זה. יש לי חברה טובה שככה גילתה שהבן שלה עם תסמונת דאון.

לא היה צריך מי שפיר....

תוצאת הבדיקה היא 99.9 והיא לא פולשנית בכלל...

נשמע שאת ממש ממש באיזה לחץ ובכל מקרה גם אם חס וחלילה תגלי לא תסיימו את ההיריון.

אז רק בשביל לדעת ולהיות רגועים או להתכונן למה שלא יהיה, הייתי ממליצה על ניפט...

אין לך מה להפסיד לדעתי

אז או שזה ירגיע אותך מאוד בע"ה או שחלילה תהיי לחוצה יותר ותנתבי את זה לתפילות שיהיה טוב בע"ה.

בכללי אני בעד לדעת כמה שיותר לפני, הלידה היא לא תזמון מתאים לגלות דברים חדשים שהיה כדאי לדעת ולהתכונן אליהם לפני

ובכל זאת ילדה תינוקת עם תסמונת דאון, אני יכולה להגיד לך שההכנה מראש היא חשובה.

אני לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי עושה מי שפיר ויודעת מראש, זה גם לא רלוונטי מבחינתי, כי התינוקת פה, אבל להתמודד עם זה רגע אחרי לידה, לעכל ולהבין את הסיטואציה רגע אחרי לידה, זה קשה.

החלטות טובות והמשך הריון קל

גם ניפט יצא לך תקין??

אז אם כן רק באמת מי שפיר זה הכי אמין

מה הגיל שלך אם אפשר לשאול..

אמרו לי שתמיד בגיל שלי יוצא בדרכ גבוה..

יצא צשוקלל עם הגיל 1:20000 (אני בת 36)

עשיתי ניפט בכל זאת.

בת 37

זה מאוד תלוי אופי

אבל לי החוסר ידיעה והמחשבות של מה אם

קשות לי יותר מהידיעה- גם אם הידיעה לא טובה

מי שפיר אצל רופא מקצועי כמעט ולא מהווה סיכון

והוא נותן תשובה ודאית ולא סטטיסטית

ואני מעדיפה לדעת- ולהתמודד עם התוצאה

אז אל תעשי. רק את מחליטה. מתוך הבנה של המשמעות- שאמנם אין את הסיכון בבדיקה אבל יתכן שיהיה משהו לעובר שלא תדעי ממנו מראש.

לגבי nipt- לא רואה סיבה לא לעשות, זה עניין של כסף בסופו של דבר. אין מה להפסיד, אין סיכון.

בבדיקת מי שפיר?

גם אני מתלבטת. אם אעשה זה רק בגלל גיל (37)

אני מוכנה לחיות עם חוסר הודאות, מבחינתי שווה לעשות את הבדיקה רק אם יש יתרון ממשי, כלומר

1. יש סיכוי משמעותי לגלות בעיה שצריך לטפל בה עוד לפני הלידה (למשל ניתוח לעובר לפני הלידה)

או

2. יש סיכוי משמעותי לגלות משהו חמור (שאין לו שום סימנים בסקירות שאני עושה ממילא)

את יודעת להגיד לי אם יש תרחישים סבירים של 1 או 2? יכולה לתת דוגמאות?

תודה!

לא תמיד יכולים לגלות משהו שאפשר לטפל.

למשל אם יגידו לך בוודאות ת.דאון כי זה בדיקה שאומרת מדויק ככה הבנתי...אז מה תעשי?

מבינה? זה הדילמה שלי..

לי החשיבה קצת אחרת משאר הבנות פה אולי קצת מדחיקה אבל מה יתן לי לדעת לפני ? אני אלחץ יותר..

אולי גם..

לפעמים זה דורש מהצוות בבי"ח להתכונן, נגיד ת. דאון לפעמים מגיע עם בעיות לבביות, אולי צריך להכין רופא בחדר לידה או סמוך ללידה?

אם יגידו לי בוודאות תסמונת דאון, בעז"ה לא אעשה עם זה כלום (חוץ מעוד תפילות והכנה נפשית). לכן בשביל לבדוק תסמונת דאון לא שווה לי אישית לעשות את הבדיקה.

אבל יכול להיות שיש בעיות חמורות הרבה יותר, שבהן חלילה העובר לא בר חיות ולכן צריך לא עלינו להפיל.

זה מה שאני מנסה להבין פה.

בשקיפות עצמה היתה בדיקה תקינה לחלוטין. עצם אף 1 מ'מ עובי . הרופא אמר מצוין על הבדיקה. רק אחרי הבדיקת דם עלה קצת הסיכון..

והסקירה המוקדמת היתה תקינה ברוך ה'...

היא בדיקה אבחנתית, לא רק לתסמונת דאון. הבדיקה שנעשית בדגימת מי השפיר נקראת cma או צ'יפ גנטי, והיא בודקת עודפים או חוסרים בחומר הגנטי של העובר. עודפים- זה עודף של כרומוזום או מקטע כרומוזום, כמו למשל תסמונת דאון, טריזומיה 13 וטריזומיה 18.

חוסרים- חוסר בכרומוזום או מקטע כרומוזום כמו תסמונת טרנר למשל.

הבדיקה הזו מגלה הרבה תסמונות שבשונה מתסמונת דאון אין להם קשר לגיל האשה, כלומר הסיכוי למצוא אותן זהה בכל גיל ואין הבדל בין 21 ל41.

הסיכוי לממצא לא תקין בצ'יפ הגנטי גם כשכל הבדיקות כולל סקירות תקינות הוא כ1:130.

לגבי דברים שאפשר לטפל בהם בהריון- מדובר במומים מבניים שמזהים בסקירות כמו בקע סרעפתי או ספינה ביפידה. במי שפיר מזהים פגמים גנטיים שלאו דוקא יש להם ביטוי מבני.

לגבי בעיות חמורות- בוודאי, יש תסמונות גנטיות שלא יכולים לזהות בסקירה ויכולים בבדיקה של מי השפיר, למשל תסמונת אנגלמן ופרדר ווילי, תסמונת וויליאמס.

לפי מה שאת אומרת, מומים שצריכים טיפול לפני הלידה או בלידה ניתן לזהות בסקירה, ואם הסקירה תקינה אפשר להיות רגועים מהבחינה הזו.

אבל יש תסמונות שונות שאפשר לגלות בבדיקת מי שפיר, שלא יתגלו בסקירה.

אני מבינה שהתסמונות האלו הם לא תסמונות שמצריכות טיפול רפואי לפני או סמוך ללידה? כלומר שהגילוי שלהן הוא יותר בשביל הכנה נפשית (או הפלה, למי שבוחרת בכיוון הזה)?

לפי מה שכתבו לי.. אמנם יצא לי סיכון נמוך יותר מסיכון לפי גיל.. אבל עדיין בסיכום כתבו שיש סיכון מוגבר..

וניפט אני כן שןקלת אבל שוב אם יש יצא חס ושלןם לא תקין.. מה אז אני עושה מבינה??

מפחדת שאהיה בדילמה שלא אצליח להתמודד איתה.. 

לא נשמע שיש בעיה ממה שתיארת. נשמע שהכל די בסדר כך שאין ממה לדאוג

ניפט לא דורש הרבה ואם אכנס להריון אני חושבת לעשות כך שבעיניי אין שום סיבה שלא....

אם זה יראה על בעיה ח"ו כדאי לחשוב שוב על מי שפיר. מה הסיבה בעצם שאת לא רוצה לעשות מי שפיר?

רק אחרי הלידה, יהיה לך יותר קל ת

אני חושבת שזאת השאלה. במקרה ויש משהו, מתי את מעדיפה לדעת, הלידה או לפני? להתמודד עם הכל עם הקושי של הליגה עצמה גם או לפני, שתכלי להכין את עצמך?

אני הגישה שאני מעדיפה לדעת לפני ולהכין את עצמי

בייחוד שבעלי לא מקל עליי.. הוא לא מבין את הלחץ שלי..ולא רוצה שאעשה עוד בדיקות מעבר..

שוב אני אומרת כתבתי שאני אחרי טיפןלים שחיכינו מלא זמן לעוד הריון ומי יודע אם יהיה עוד אחד בגלל גיל וכו... ועברתי ועוברת תקופה של אובדן קשה מאד לא אפרט פה.. ההתמודדויות שלי באמת ה' ירחם אף אחד לא היה רוצה להתחלף איתי.. מודה לה' על הנס הזה אבל קשה לי מאוד להכיל את כל מה שאני עוברת כרגע.. 

ואני רואה פה ושם (למרות שבאמת היום יש פחות ילדים כאלה) וחושבת לעצמי שיש הורים שמפילים על זה. אבל כשרואים ילד כזה, למה אין לו זכות לחיות, כי הוא שונה?

אז נכון שזה מורכב ויש גם בעיות בריאות. אבל האם אין להם זכות לחיות?

בלי קשר, בין אם יש בעיה ובין אם לא, את תדעי בלידה. האם לא עדיף לדעת קודם כדי להערך?

להפסיק הריון, בהנחה שיש סיבה מוצדקת, זו גם שאלה אתית, ערכית, אידיאולוגית, הלכתית. גם אם הרב אומר שמותר, הזוג יכול להגיד שהוא לא מעוניין בזה.

בעיניי עדיף לבדוק ולפחות ניפט. כדי אפילו להשלים עם הגזרה. ובכלל שלא נראה שיש לך סיבה מיוחדת לדאגה וככה תוכלי להינות מההריון בלי המעמסה הזו על הכתפיים שלך. זה לא בריא לדאוג

וזה נכון, אף אחד לא רוצה להתמודד עם קשיים כאלה.

אבל זו שאלה אתית וערכית וההחלטה להפיל היא לא סתם עוד שיקול של המשפחה...

ודווקא המקרים היותר קשים באיזה מקום יותר קלים. כי אתה משאיר את הבחירה בין חיים למוות לה'

כבעלי תבונה פה בעולם הזה יש לנו אחריות

וחלק מזה זה הבחירה.

היא לא רשות... היא חובה

לבחור להשאיר הריון במקרים קשים תוך ידיעה מלאה שהוא עלול להרוס חיים היא בחירה שיש בה אחריוות

זה לא להשאיר את הבחירה לקב"ה

הקב"ה בוחר אם נרצה או לא...

ואין לנו את הפרווילגיה שלא חקחת אחריות על החיים שלנו, של הילדים שלנו...

זו ההשתדלות המינימלית שלנו פה בעולם
 

לא כל משפחה יכולה לעמוד בניסיון הזה

והנזק עלול להיות בלתי הפיך

ולכן דווקא בגלל זה ההלכה מאפשרת להפיל

ולפעמים אפילו מחייבת

ואפחד לא מחליט להפיל "כסתם עוד שיקול"

או שזה מצביע גם על דברים שהם לא דאון?

ברור שיש מקרים יותר קשים, 

זו החלטת כבדת משקל ביותר, שאלה אתית, ערכית, ואידיאולוגית של שני בני הזוג גם כשההלכה מתירה זאת!

את יכולה לבחור לראות את שימור המכלול המשפחתי כערך יותר גדול (או התמונה האידילית שאנחנו רוצים לראות עבור המשפחה שלנו), ובעיניי ערך החיים יותר גדול.

זו גם הסיבה שרשמתי שזו ההרגשה שלי

זה בדיוק ערך החיים!

האנשים החיים שקודמים לעובר שעוד לא כאן.

זה מאוד מאוד מאוד מורכב

ואני שמחה שלא נתקלת במקרים בהם ההלכה מתירה זאת...

זה ממש דיני נפשות

(לפעמים זה אפילו בגדר דין רודף...)

בעלי יותר קיצוני ממני מבחינתו אין דבר כזה הפלה יזומה..

הוא לא בנאדם שרואה דברים מורכבים זה בעיה..עכשיו קבעתי לניפט למרות שאני כבר מתחילה שבוע 18

לא יודעת למה לא עשיתי מוקדם יותר.. מקווה שיהיה בסדר .. תפילות.. 

המקרים האפורים, של עוברים פגועים שהם כן ברי חיות, הם קשים ומייסרים מאד.

מחברות שילדו בגילאים כאלו הבנתי שקשה מאוד לקבל תוצאות טובות סטטיסטית בגיל 40 ולכן הן לא מדד עבורך

חברותיי עשו מיד ניפט וטענו שהיא בדיקה כמעט וודאית

בכל מקרה יקירה, לכי עם תחושות ליבך

גם אני הרבה פעמים מעדיפה לא לדעת ולקוות לטוב

לא שזה תמיד חכם, אבל זו צורת ההתמודדות הכי טובה עבורי ברוב המקרים.

מעדיפה לא לדעת

ויודעת למה כדאי וכו

אבל הלב שלי יודע מה טוב לו

ולי טוב ככה

בשלב הזה לעשות.. גם בעלי לא התלהב שאעשה.. אני גם לא היתי שלמה כל כך עם זה אבל עשיתי בסוף כי אין לי כח גם להלחצות של הרופאים.. חברות שלך עשו בטח בשלב מוקדם..

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  

בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  

בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..

הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים.. 

גם אצלי ככה

אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.

של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא

לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם

אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת

אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות

חשיפה למסכים ובריאות הילדים

20251216100211.pptx

רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם

בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך

אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.

לא רואה שום יתרון למסך לילד

זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)

אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.

באופן כללי

שכן, מסכים זה ממכר.

ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.

אבל,

העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.

ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים

וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.

ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.

אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.

נגיד איך כן?

אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת

הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.

הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.

אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.

מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.

בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.

למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.

אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.

אז זה משתנה בין נשים...

הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.

זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.

בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך

לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".

שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.

גם אם כל הבדיקות תקינות.

אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).

בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).

אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).

ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).

לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.

רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.

ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).

אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות...