גם במערכת זוגית, טוב מאוד וחשוב מאוד שלאיש יהיה את העולם האישי שלו ולאישה יהיה את העולם האישי שלה.
מתוך כך הם יוכלו להביא את עצמכם יותר מלאים/שלמים/שמחים וכו' לתוך הזוגיות ולביחד שלהם.
לפני ההיכרות, יש שני בני זוג שכל אחד מהם נמצא ב"עיגול" (עיגול=מסמל כרגע את העולם האישי של האדם) שלם משלו.
העיגולים לא נפגשים כלל.
אחרי ההיכרות, לאט לאט כל עיגול מתחיל להיכנס לתוך השני,
כאשר אחרי החתונה ובעיקר בשנה הראשונה מגיע ה"שיא" של ההתכנסות הזו אחד בשני - כאשר שני העיגולים ממש מכסים אחד את השני, מעורבבים אחד בתוך השני ולא רואים כמעט עיגול נפרד.
לאט לאט, כאשר עוברים עוד זמן ביחד ואל תוך חיי הנישואין - העיגולים מתחילים להתרחק לאט לאט אחד מהשני,
כאשר המצב האידיאלי הוא שהעיגולים כן מחוברים, אבל הפעם יוצרים *איזון* בין הביחד שבתוך הנפרדות ובין הנפרדות שבתוך הביחד.
ואותם העיגולים מחולקים עתה ל-3:
1. החלק של האישה בנפרד - העולם הפנימי של האישה
2. החלק של האיש בנפרד - העולם הפנימי של האיש
3. החלק הזוגי של הביחד שלהם - שם זה מקום שבו העיגולים מחוברים.
בציור זה הרבה יותר קל להסביר, דמיינו שני עיגולים שבאמצע מחוברים ובקצוות נפרדים, בערך ככה, רק להשלים בדמיון לעיגול מלא: ( ( ) )
מה שעומד מאחורי העיקרון הזה הוא פשוט:
באנו לעולם אנשים נפרדים.
לכל אחד הרצונות שלו, המאווים שלו, התחביבים שלו, תחומי העניין שלו, הרגשות שלו וכו'.
כדי ליצור אדם שלם המורכב משני חצאי נשמה - איש+אישה - אסור להיפרד מהאני האישי, אלא להביא אותו,
בשלמותו,
בשיא עוצמתו
אל תוך הביחד הזוגי
בצורה הזו - הביחד הזוגי יוכל לזהור הרבה יותר ולהתפתח הרבה יותר.
כאשר כל אחד בפני עצמו שלם *עם עצמו*,
*אוהב* את עצמו,
מפתח תחביבים, התנדבויות, עולם אישי, עבודה מקצועית, הורית, אישית וזוגית גם בפני עצמו - הוא אדם הרבה יותר שמח - ואדם יותר שמח מביא את עצמו לתוך זוגיות יותר שמחה ובריאה וטובה.
וגם להיפך - כאשר אני חסרה/מרוקנת/מדוכדכת/לא אוהבת את עצמי - זה משפיע ישירות, והפעם לשלילה, על מי שאני מביאה לתוך הזוגיות - אני מביאה "אני" עם הרבה פחות חיות ושמחה והזוגיות מושפעת מכך כמובן.
וזה עובד לשני הכיוונים - גם זוגיות טובה משפיעה לטובה על הפן האישי, על שמחת החיים, התפקוד האישי בכל שלל תחומי החיים וכן הלאה,
וזוגיות שכרגע מאתגרת וקשה משפיעה בצורה הפוכה על הפן האישי ותגרום לרוב לפגיעה בשמחת החיים, בתפקוד ובהנאה הכללית אישית שלנו מהחיים.
לכן עבודה אישית תשפיע לחיוב גם על הזוגיות, ועבודה זוגית תשפיע לחיוב גם על הפן האישי.
יש לכל אחד מאיתנו עולם פנימי עשיר, צורך בפרטיות וחיים אישיים גם בתוך הביחד.
חדירה לפרטיות נחשבת שבן הזוג או בת הזוג מתערבים אחד לשני בדברים שלא קשורים אליהם או לזוגיות ספציפית, אלא קשורים רק לשני/ה - ובכל זאת מתערבים להם ומנסים לשנות/לחנך/לאסור/אחר עליהם.
למשל, כמה דוגמאות שיכולות לקרות:
* אישה צמחונית שדורשת (!) מבעלה גם להיות צמחוני, בעוד הוא קרניבור ולא רוצה,
* איש שמצביע שמאל ודורש (!) מאשתו להצביע גם שמאל, בעוד היא ימנית,
* איש שמחליט לאשתו מה ללבוש ואיך וכמה ולמה והאם להתאפר וכו',
* אישה שמחליטה לבעלה לא לשחק משחקי מחשב לעולם בעוד הוא ממש רוצה,
* איש/ה שדורש/ת מבן/בת הזוג לא ללכת להוריו/ה ולנתק אותו/ה ממשפחת המוצא שלו/ה בעוד הוא/היא ממש לא רוצים בכך
* איש שמחליט לאשתו מה וכמה ללמוד/להתפתח/לקנות - וכמובן להיפך
* אישה שלא מאפשרת לבעלה לבלות גם לבד עם חברים/עצמו בעוד הוא ממש זקוק לכך
וכן הלאה וכן הלאה
כאשר הנקודה המרכזית שחוזרת היא לא לאפשר לשני להיות *מי שהוא* או *מי שהיא*
ולעשות מה שהוא/היא רוצים ובוחרים בתור אנשים ייחודים, אינדיבידואלים, עצמאיים ובחיריים (מלשון יכולת בחירה).
בתוך גבולות הגיוניים המרחב האישי הוא מאוד חשוב ואף מאוד נצרך.
זמן פרטי להיות גם לבד, וזמן זוגי להיות גם ביחד.
שניהם חשובים ויקרים ואי אפשר לזה בלא זה.
וכאשר אנחנו מאפשרים לעצמינו ולבן/בת זוגנו מרחב אישי -
זה *לא* אומר שפחות אוהבים או שלא כיף יחד,
וזה *לא* אומר שנצא מאיזון והדברים יבואו על חשבון מישהו אחר בדיוק בזמן שהוא זקוק לנו,
אלא זה רק אומר מה שזה - שצריך גם זמן פרטי ואישי בזוגיות. זה הכל.
בלי להלביש על כך מלבושים בצורת מטענים, כעסים, עלבונות, האשמות וכו'.
ואם בכל זאת הגענו למקום עם עצמינו שלא מבין את חשיבות המרחב האישי,
ואנו נמצאים במקום של עלבון וכעס, אכזבה או טרוניה כזו או אחרת מול הצורך של השני/ה במרחב אישי - פעמים רבות הפתרון הוא לשנות בראש את *הפרשנות* שלנו לאותה סיטואציה בדיוק.
למשל,
אם בעלי הולך להיפגש רק עם חברים פעם בשבועיים - אני יכולה על אותה סיטואציה בדיוק להדביק פרשנות שלי שהוא לא אוהב אותי, שנמאס לו ממני, שהוא בורח כדי להתאוורר ממני, שהוא יעשה שם שטויות, ועוד ועוד ועוד
בעוד אני יכולה להלביש פרשנות אחרת לגמרי על אותה הסיטואציה בדיוק - של - איזה כיף שלבעלי יש עולם שלם ומרתק משל עצמו!
איזה כיף שיש בו שמחת חיים והוא הולך לצחוק עם החבר'ה,
איזה כיף שלכל אחד מאיתנו יש את העולם האישי שלו,
איזה כיף שהוא בטוח בי ובקשר שלנו שאני בטוח אפרגן לו את זה,
ואני בטוחה שהוא יפרגן לי גם את המרחב האישי שלי, ולמשל אם אני רוצה להיפגש רק עם חברות וכד' מדי פעם - הוא יפרגן לי זאת בשמחה.
ואיזה כיף שיווצר געגוע אחד לשניה אפילו בזמן הזה,
וכן הלאה - הכל תלוי בפרשנות שלי.
העבודה על מציאת הנפרדות שלנו בתוך הביחד ומציאת הביחד שלנו בתוך הנפרדות היא עבודת חיים מופלאה מאין כמותה.
יש בתוכה, כמו בכל עבודה, עליות וירידות, מקומות כואבים וגם הגעה לפסגות של אושר.
וכאשר כל זוג מוצא את האיזון העדין והמיוחד לו - כל איכות החיים משתדרגת. הזוגיות, ההתפתחות האישית, וכל החיים עצמם.
נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.