ההערכות של גנרלים אמריקאיים, היו שזה יקח הרבה יותר זמן. להם לקח לכבוש את מוסול לבדה כתשעה חודשים.
 

נכון, אם היינו באמת סוגרים לעזה כל אספקה שהיא, כמו שהממשלה התחייבה בימים הראשונים - כנראה שהם כבר היו נכנעים או מתים מצמא. אבל בהינתן שהמדינה בצדק או שלא (דעתי:לא) מקבלת עליה את אמות המידה ההומניטריות המערביות - זה ממש לא משנה כמה מטוסים יש.

ולגבי הלחזור שוב - תראה, אני כמובן בעד פינוי-בינוי מוחלט שם. פינוי לערבים ובינוי ליהודים. אבל בנתיים, התרגיל שעשו להם בשיפא, הוא מדהים. במקום שכוחותינו יצטרכו לרדוף אחרי העכברים במנהרות הממולכדות אחד אחד - גרמו להם לחזור לשיפא (כנראה אחרי שחסמו חלק גדול מאפשרויות המילוט) ואז, במבצע חוזר חיסלו/לכדו מאות, כולל כמה בכירים, בקלות יחסית.

תיקח את כמות החטופים שהם לקחו לנו

זהו השבתת את המדינה אי אפשר להתקרב כי הם ירו בהם על כל חטוף יש לפעמים כמה מחבלים

דבר שני אנחנו מוסרים מידי לא רוצים להרוג" מקומים ערבים "חפים מפשע"

המספרים של האבדות במלחמה בצד הערבי מעידים שבשבועות הראשונים למלחמה נפגעו אלפי אזרחים.   

צה"ל של פעם, שלא עשה דין וחשבון, אכן היה כובש את עזה תוך שבועיים, אחרי הפצצה מאסיבית של שבוע. צה"ל של היום ישקבע בבוץ העזתי למשך הרבה זמן, כשביידן וכת הקפלניסטים מפריעים לו לפעול באפקטיביות. 

מלחמה של מדינה כנגד מדינה שונה ממלחמה של מדינה כנגד ארגון טרור.  

גם המעצמות הגדולות והחזקות בעולם - ארה״ב, רוסיה, בבעיה בניהול מלחמות כנגד ארגוני טרור.  

במובן המדיני, עזה בוודאי נכבשה.

אין בה כוחות משטרה מתפקדים, אין בית משפט, אין בתי ספר, אין דיג, אין עבודת אדמה, אין כלום ושום דבר. יש צה''ל שמנהל שם את העניינים, ברצותו הוא מאפשר למשאיות עם אוכל להיכנס וברצותו הוא מחליט מאיפה וכמה ייכנסו.

על הרבה הרבה פחות מזה, הוכרז שברלין נפלה והיטלר התאבד.

זה שבפועל עוד יש מחבלים בחיים לא אומר כלום, גם בגרמניה לא כל הנאצים ולא כל חיילי הוורמכט נהרגו.

ההבדל הוא שהיטלר בשלב הזה כבר התאבד ומחליפו ניסה להציל את מה שנשאר מגרמניה ולכן הודיע על כניעה.

לחמאס לעומת זאת ממש לא אכפת מגורל עזה ומכמות ההרוגים העצומה של בני עמם. הם לא שולטים כרגע בכלום אבל בכל זאת הכבוד שלהם והפנאטיות שלהם לא מאפשרים להם להיכנע.

בקיצור,

אשאל זאת כך:

אם מחר צבא כלשהו יפלוש לארצות הברית, נשיא ארצות הברית יירד למחתרת וייעלם, האזרחים כולם יפונו לאיזו פינה נידחת ויגורו שם באוהלים חצי שנה, הצבא הזר ישמיד מהאוויר עשרות אחוזים מהבתים ומהתשתיות בוושינגטון, המשטרה המקומית והצבא וכוחות הביטחון והביון יפסיקו להתקיים כגופים עצמאיים עם היררכיה ובמקום זה כל חייל פשוט יחליט בעצמו מה לעשות עם הרובה שלו, אזרחי המדינה לא יוכלו לעבוד כי הצבא הזר לא ייתן להם לחזור לאדמתם והוא זה שיחליט כמה ואיך הם יקבלו לאכול...

לא היית אומר שוושינגטון נכבשה?

זאת תרבות דיון?

רק ציינתי שהניתוח הספציפי הזה שלך לא קשור למטרה שאנחנו רוצים להגיע אליה.

לא אמרתי שאף אחד לא רוצה שום ניתוח שלך ושום הודעה ממך.

אם הם יהפכו להיות מחבלים ולא צבא/מדינה - זה יהיה הישג אדיר.

הצלחנו להחרים כמות גדולה מספיק של נק"ל והרסנו בתי חרושת שגרמו לנשק שלהם להפוך ליקר מאוד.

ואגב כרגע אין לנו גישה לחטופים. גם הם מטרה חשובה מאוד.

כאלה שהיו מחוברים לקודש

ובו זמנית גם שברו תעצמות לכל מי שנוגע בישראל

בלי ארגונים בינלאומיים ויחסי חוץ בינלאומיים שתלויים בהם, כפי שזה היום.   

כי היא רצון השם.

זה שצה"ל נוהג על פי אמות מידה של גוים זה עניין אחר

מן הסתם לעצבן יותר מדי את אמריקה זה פיקוח נפש של כלל ישראל, כי בלי העזרה שלהם (מודיעינית, צבאית, רכש, דיפלומטית) אנחנו נצטרך להילחם עם אבנים ומקלות.

הטנקים לא ייסעו והמטוסים לא ימריאו בלי דלק שאנחנו לא יכולים לזקק לבד, התחמושת החכמה לא מייצרת את עצמה אלא מיוצרת על ידי חברות אמריקניות וכיוצ''ב.

להגיד שאפשר להתעלם מכל זה כי ''יהיה בסדר'' או ''ה' יעזור'' זה ממש להסתמך על הנס ולכן אסור, ובכל מקרה זה משהו שקל לעשות דרך המקלדת אבל בלתי אפשרי לעשות כשאתה אשכרה צריך לקבל החלטות ולשאת באחריות על התוצאות שלהן.

א) מדינת ישראל לא נזקקת לארה"ב למרות שזה מה שהמנהיגים הרופסים שלנו ציירו לנו.

ב)מדינת ישראל היא מעצמה עולמית, יצאנו מהשואה ובנינו מדינה בלי עזרה של ארה"ב, והגענו לחוד החנית נטו בס"ד ורצון וההתמדה שלנו. עשינו מהפך שלא נראה בהיסטוריה הגיאופוליטית מעולם.

ג) לתעדף את חוקי התורה על פני חוקי הגוים /= לסמוך על הנס.

ד) בשביעי לאוקטובר השם טפח לנו על הפנים שכל הנשק המשוכלל מארה"ב לא שווה כלום עד לרמה שארגון טרור שרכוב על מיני ואנים עושה לנו בית ספר.

התנך זו נבואה שהוצרכה לדורות כל דבר שכתוב שם משליך על הדרך שלנו להבין את רצון השם. וכשהנביא צרח "עתה על מי בטחת כי מרדת בי? הנה בטחת לך על משענת הקנה הרצוץ על מצרים" זה לא היה רלוונטי רק ללפני 2500 שנה, ואין חדש תחת השמש

חידה:

כמה ממטוסי חיל האוויר שלנו יוצרו בישראל, וכמה בארצות הברית?

תשובה:

0 בישראל, כל השאר בארצות הברית.

חידה:

כמה צוללות בחיל הים יוצרו בישראל וכמה ישראל קנתה מאומות העולם?

תשובה:

0 יוצרו בישראל, את כולן קנינו מאומות העולם.

אני יכול להמשיך כך עוד ועוד גם לגבי ספינות, כדורים, פגזים, טילים, מיירטים... לא בכולם התשובה תהיה 0 בישראל, אבל זה בהחלט הכיוון.

בנינו מדינה לתפארת, זה נכון, אבל להשוות את עוצמתנו לזו של ארצות הברית? להגיד שאנחנו יכולים בלעדיהם? מצטער, זה פשוט תלוש מהמציאות.

נ.ב.

תפס אותי המשפט ''יצאנו מהשואה ובנינו מדינה בלי עזרה של ארצות הברית''.

אתה רוצה אולי להסביר לי איך יצאנו מהשואה?

לא היו שם ניסים גלויים, משה רבנו לא הרים את מטהו ומהשמיים לא ירד ברד.

מה שירד מהשמיים זה אינספור פצצות של... ארצות הברית. וגם ברית המועצות ובריטניה כמובן.

כמה מטוסים של חיל האוויר תקפו באותו יום של הטבח? רמז: 0.

עוד חידה (קשה)

מה היה הסוד של נשיא ארה"ב הארי טרומן להתמודד לנשיאות?

רמז:דמות מהתנך

בסופו של יום אתה יכול לטעון שעשרת המכות היו אסונות טבע, השם נותן מקום לטועה לטעות. אבל תמיד הוא ישאיר טביעות אצבע, ואם אתה לא רואה את זה או לא רוצה לראות את זה, קשה לי להבין איך אתה שומר מצוות

היו הרבה תקיפות כבר ביום הראשון.

לא אמרתי שאני לא רואה טביעת אצבע, אמרתי שאי אפשר לסמוך על הנס.

גם אם ארצות הברית וברית המועצות הצילו את היהודים בשואה כשליחי הקב''ה, זה עדיין לא אומר שהיינו מסתדרים בלעדיהם.

כמו המשל הידוע על האדם שסירתו כמעט טבעה, אז ה' שלח אליו סירה נוספת כדי שתציל אותו, ואותו אדם אמר ''לא תודה, אני מחכה שהקב''ה יציל אותי''.

ואז ה' שלח אליו ספינה גדולה שתציל אותו, הקברניט כרז לו שיאחוז בחבל וכך הם ימשכו אותו לחוף בבטחה, אבל הוא ענה שהוא מחכה שהקב''ה יציל אותו, וכך הלאה והלאה עד שטבע ומת.

כלומר להתעלם מכל השליחים של ה' שעוזרים לנו במלחמתנו, גם אם העזרה הזאת מגיעה עם תנאים קשים ומכעיסים שמסכנים אותנו, זה פיקוח נפש שעלול להכניס אותנו לסכנה הרבה יותר גדולה.

בלי המטוסים, הספינות, הטנקים (הפלדה לא מיוצרת בישראל...), הדלק, הטילים... לא נוכל לשרוד פה בשכונה הרבה זמן. 

אני לא חושב שאם נסראללה יתקוף אותנו אז תרד אש מהשמיים ותכלה אותו, לכן דווקא בתור יהודי מאמין ודתי אין לי ברירה אלא להקשיב לתורה ולעשות כל מה שאפשר בגשמיות בשביל שיהיה למדינה שלי את הכוח הפיזי להילחם בו.
 

וזה שהנשק הכי מתוחכם בעולם לא הציל אותנו בשמחת תורה, לא אומר שהוא מיותר. זה רק אומר שהוא לבדו לא מספיק.

כולם מרגישים שלא היה חיל אוויר באותו יום. וזה סופ הסיפור  .

הצבא שלנו לא שווה כלום אם השם לא לוחם לנו

שווא שקד שומר

פעם עשיית רצון ה׳ היה בדרך של הקרבת קורבנות.

נחרבו בתי המקדש - עשיית רצון ה׳ עברה מקורבנות לתפילה, לפי נוסחי התפילה הקבועים של חול, שבת ומועדים.  

ואפשר לעבור דור אחרי דור ולראות איך עשיית רצון ה׳ משתנה, לובשת צורה ופושטת צורה, בהתאם לרוח התקופה.  

רצון ה׳ זה גם חתן יוצא מחופתו למלחמת מצווה.

יש כיום ציבור מאוד גדול שלא חושב שעשיית רצון ה׳ באה לידי ביטוי בהתגייסות לצבא.  

הבעיה היא שאנחנו אנוסים מפאת סיבות הלכתיות, לא מפאת פחד מהגוים. וזה הבדל עצום. התורה לא מתכופפת לשום דבר, ההפך הוא הנכון התורה רק לעיתים מתלבשת בצורות אחרות זה נכון.

ההבדל בין החילונים לשומרי המצוות זה שמדובר במחלוקת שלא לשם שמים משום שצד אחד במשוואה כלל לא מכניס את השם למשוואה.

וההבדל בינינו לבין החרדים שמדובר במחלוקת לשם שמים שסופה להתקיים.

לכן ההשוואה שלך לא במקומה

אין את זה היום. המנהיג היחיד שעשה משהו קרוב לזה היה בן גוריון אבל גם זה היה בדיחה מביכה כי הוא בעצמו לא שמר מצוות.

מעניין אם המשיח גם יתחשב בנורמות הבינלאומיות כשיתכוון לבנות את בית המקדש

יש למדינת ישראל ולמנהיגיה פחד הרבה יותר ממה יאמרו הגוים מאשר מרצון השם.

ולכן אני יכול להבין את החרדים, למרות שאני  ציוני 

למה מותר להציל גוי בשבת?

למערכה על ירושלים במלחמת ששת הימים. שגם שם זו לחימה בשטח בנוי. [אמנם הרבה יותר קטן].

מצד אחד, המערכה על ירושלים לקחה שלושה ימים, ולא כחצי שנה.

מצד שני, היו שם בשלושה ימים האלה כ180 לוחמים הרוגים, וכ400 הרוגים לאויב. ובמלחמה הנוכחית, מספר ההרוגים לצה"ל מתחילת התמרון הקרקעי הוא כ260, ומספר המחבלים ההרוגים הוא למעלה מ10,000 ועוד הרבה מאוד אזרחים פלשתינים הרוגים.

זו צורת לחימה שונה מאוד.

לכן ברגע שהלגיון הירדני (או הצבא המצרי, בהתאמה) החליט שאין לו טעם להלחם, בירושלים זה היה אחרי כיבוש שיח ג'ראח וגבעת התחמושת - כבר לא היתה לחימה אמתית. כששחררו את העיר העתיקה, עוד היו צלפים בודדים שירו - אבל כבר לא היה כח מסודר שנלחם.

לעומת זאת כיום - עזה היא חמאס (או גא"פ) וחמאס הוא עזה. זה לא סתם שבכל חדר ילדים מוצאים אמל"ח, הציבור העזתי מאורגן בגדודים וכולם מאומנים ללחום. כולם מתחנכים על זה. כולם נתונים למרות מסויימת וכולם שותפים (גם אם תחת מידור כבד) ברמה זו או אחרת - לחפירות, להתבצרות לנתינת מסתור וכד'.

זה מה שקורה שמסתמכים על האמריקאים לגמרי [ שזה די בגלל שאת התקציב שהם תורמים לנו הם נותנים לקנות אותו רק בארהב ]

לא בונים חיל טילים ולא יוצרים יכולות התקפיות מרשימות...

ומבחינת האסטרטגיה אנחנו מנסים כל פעם לדחות את הסבב דבר שנותן להם יכולת להתחמש ..

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים