קצת נעלמתי לתקופה עמוסה, והנה חזרתי.
מקווה שעוד היעלם לתקופות עמוסות נוספות בעז"ה..
מעניין שחשבתי על הפורום הזה הרבה למרות שלא נכנסתי לכאן.
ושאלה-
מאיפה אתם רוצים להיעלם? (ולמה?;))
הייתם מסכימים לחזור לשם לאחר תקופה?
(מישהו זוכר איך פותחים את המקלדת אימוג'ים?)
תנו לי לשבת אחד על אחד או אחת עם מישהו. אני לא צריך עכשיו 50 איש שישגעו לי את המערכת.
אבל נצטרך להתמודד.
את ההכנות אליו פחות...
אבל בפסח עצמו יש נחת כזו (לפחות בשנים שאין מלחמה
) ויש גם תחושה של חידוש באוויר, אבל לא חידוש זר, אלא חידוש מוכר משנה לשנה... וגם עונת האביב היא האהובה עליי, וזה כיף לטייל בה (שוב, לא השנה).
ועם האוכל של פסח אני מסתדרת. קצת קשה שכמעט תמיד צריך ליטול ידיים כשרוצים לאכול, אבל המצה בשבילי טעימה.
האלרגיות...
משהיש קצת בשוליים פה ושם, אבל זה נשלט. לא מגיע לקרסוליים של מה שזה היה בעבר. אולי אחוז.
למה?ילדה של אבאאגב, באמת הלחץ של לפני פסח מוציא אותי מדעתי לפעמים... ויש כאלה שלא יבינו אותי...
בכל אופן, אולי אפשר לעבוד על הרגשה
לפעמים נדמה שזה כבר לא קורה, או שאני פשוט לא נחשפתי לזה.
עברו שלושה שבועות מאז שנמחקו ההודעות האחרונות בלי שקראתי אותן ובלי הסבר.
בלי לסגור.
ככה פשוט.
בום.
מישהו יכול להעביר איפשהו שיגיע ליעד המתאים,
שלהיעלם ככה לאדם שהוא גם רגיש מאוד גם יתום וגם נתן לך את הלב והנשמה שלו, זה משהו שפשוט לא עושים?
ולחשוב שלפני כמה שבועות עוד היה איזה דיבור על חתונה...
התעלמות זה אכזרי.
שולח חיזוק אחי.
תיאום ציפיות כזה?
למרות שזה צריך להיות מובן מאליו... דרך ארץ
בהחלט א, ב של דרך ארץ.
ולא הבנתי... מה לסכם מראש?
"בקשר הזה אין התעלמויות"?
"אני לא אתעלם, אז בבקשה אל תעשה את זה כלפיי"?
''בבקשה אל תעלם ממני''?
אמרתי שזה טריגר שלי. כמו עוד כמה נלווים לרגישות שלי.
עזר לי? לא ממש.
להפך, היה נדמה שמבטלים את הרגישות שלי במקרה הטוב, מנצלים את זה במקרה היותר גרוע.
יום אחד אבין.. וזה ישתנה.
מקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי.
ואולי כרגע זה לא מנחם אבל עם כזאת חוסר רגישות, מזלך שהוא לא נשאר בחיים שלך.
וזה לא קשור לזה שאת רגישה, זאת התנהגות מגעילה מול כל אדם.
אני לא הייתי אומרת עליו את זה.. בכל זאת חשבתי להתחתן איתו, ומצאתי בו טוב כמו בכל האחרים לפניו.
כמו בכל אחד שפוגשת בערך...
אבל כן, חוסר הרגישות הזו שהתבטאה בכל מיני דברים ודרכים, והיא בעיקר מה שגרם לשבר אצלי ולחוסר הרצון להמשיך את הקשר.
רק שאני כמו אני נתתי אמון שוב ושוב, ואמרתי אולי משהו יהיה אחרת, אולי היחס ישתנה כלפיי, אולי הפעם יקח אחריות ויהיה מוכן לנסות לפייס, לא כי אני מבקשת אלא כי זה אנושי לבקש סליחה ממי שאומר לך נפגעתי... כן, סליחה פשוטה.. במקום לספר לי במה התגובה שלי היתה לא בסדר, ושאני צריכה לשנות גישה ולהפסיק להיות דרמטית ומגזימה, ומה אני צריכה לשנות בי אם אני רוצה אותו בחיים שלי.
יודעת מה הכי הזוי?
שהוא גם אר''מ בהרבה היבטים, רק בהכחשה עצמית.
ואיך אמרת? מזלך.
כמה שקשה להכיל את זה ולהתמודד עם זה, זה כנראה באמת הדבר הכי טוב עבורי.
"מצאתי בו טוב כמו בכל הקודמים לפניו"
"נתתי אמון שוב ושוב"
בלי קשר אליו, יכול להיות שאת צריכה לבחון את מערכות היחסים שלך, אולי את טובה מדי ולא ביקורתית, לא מציבה גבולות.
אם כבר בשלב הדייטים הוא מנסה להגיד במה את לא בסדר ומנסה לשנות אותך כתנאי שתהיי בחיים שלו - זה דגל אדום, קשר לא בריא שצריך הפסקה מצידך ולא מצידו.
מכולן הלא מציבה גבולות כנראה הכי קרוב לאמת.
וחושבת על זה שלפעמים קל מאוד לזהות דברים בדיעבד... ושואלת את עצמי אם היה לי סיכוי בכלל להגדיר את זה כדגל אדום וקשר לא בריא תוך כדי תנועה. כי הוא היה מקסים בדרכו וג'נטלמן וכל מיני דברים שלא פגשתי בבחורים שהכרתי לפני כן. וכולם מסביב תמכו בלהתחתן, ולא הבינו למה מתעכבים. וכמה דברים היו בדק שבדק בין 'זה נורמלי וכל הגברים ככה, וגם אני מתמודדת עם זה מול בעלי' שאמרו לי בדרך, ל'זה לא מרגיש לי טוב בגוף ובנפש, והמערכת שלי כבר לא שמחה ולא רוצה להתמסר ואני לא בוטחת בו כמו בהתחלה...' שאני הרגשתי.
וזה היה מתוחכם הניסיון לשנות, זה היה מתעתע.. כי זה הגיע לצד אמירות של גם אם יש את הבקשות שלי, תרגישי בנוח לעשות כמו שאת מבינה וצריכה.. וזה אחרי שבפעם האחרונה שעשיתי כמו שמבינה והסברתי גם למה והתנצלתי והודיתי על מה שהיה צריך להודות, היתה שיחה שלימה על תכבדי את הרצון שלי והצורך שלי.. אז רגע, יש לי מקום או אין לי? התבלבלתי.. או אני מבין ומכיל אותך.. יותר ממה שאת חושבת.. אבל לי זה לא מרגיש ככה...
וברגע שאני זקוקה להכלה יותר מהכל אני מקבלת 'את חושבת את זה, את לא מרגישה' ... 'תשני פרשנות תשתנה ההסתכלות שלך ומאליו הרגש שלך...' גם אם זה נכון, מה לשנות פרשנות.. נפגעתי. תתייחס לזה! לא למה אני צריכה לשנות בי כדי שתרגיש בסדר להמשיך הלאה בטוב ובלי לקחת אחריות או לבקש סליחה על בחירת המילים או המעשים שלך..
נכנסתי למצב פריקה ..
לברר מי נחשבת לטובה מאוד. זה שכולם נראו לך טובים ובכל זאת לא יצא שום דבר.....שווה חקירה. לטובתך.
שלא תיפלי למישהו שנראה לך טוב אבל לא מתאים ועלולה לגלות זאת מאוחר מדי.
"כל הגברים ככה" וכו' - לא מרגיע ולא מכיל ומבין. לענ"ד.
אדם שכבר בדייטים אומר שאת צריכה להשתנות? זה נכון שאנשים נופלים בזה אחרי החתונה לפעמים אבל זה לא תקין ויודעים שצריך לשנות- אבל בדייטים זה ממש ממש לא תקין בשום כיוון! נשמע אדם שממש טוב שיצא מהחיים שלך גם אם בדרך גרועה
זה נהדר הגישה של לראות טוב בכל אחד, באמת ולא בציניות, בעז"ה ככה יבוא מישהו מקסים ולא תפספסי אותו בגלל דברים חיצוניים ושוליים.
אבל מסכימה עם מה שכתבה נעמי שכדאי לבדוק את מערכות היחסים שלך כדי שלא ינצלו את הנקודה הטובה הזאת לרעה ולא תמצאי את עצמך עם מישהו גרוע ובקשר לא בריא (שצריך להעלם כדי שתראו כמה הוא גרוע, נראה שה' עשה איתך חסד רציני..)
נשמע כואב עד חרפון.
יש לי גם מחשבות פרקטיות. אבל לא עכשיו
לכתוב הרבה. את כל מה שהיה בקשר הזה ואת כל הסיטואציה מהצד שלך. כולל מה הרגשת במהלך הקשר. לא רק זה שאת מכורה לו או רוצה אותו והוא מתעלם. הכל. גם את הכיווצים ואת הצדדים היותר כואבים.
תקראי את זה יום אחרי ויהיה לך חומר שאפשר לעבוד איתו. בסוף הוא דרך לך על נקודה כואבת ואין סיבה שהיא תכאב אחרי שתעשי בירור.
להיעלם זאת הדרך שלו לומר שהוא לא רוצה
פחדן
שחושב שאם הוא יתעלם בלי לומר כלום הוא לא יפגע בך.
בעצם הוא לא רוצה לפגוע בעצמו כי לא בא לו להתלכלך ואז תפגעי ואולי תבכי והוא ירגיש פח זבל.
גאוותן מרוכז בעצמו, חוסר אמפתיה, חוסר אנטלגנציה רגשית
אז מה היה לנו?
גאוותן, מרוכז בעצמו, ילדותי, לא בשל, פחדן לא אמפתי לא אנטלגנט וגאוותן.
ברוך שפטרנו
את לא רוצה אחד כזה.
וחייב לסייג מכל התגובות כאן נגד אנשים שעושים את זה.
ממש לא תמיד זה מגיע ממקום של רוע
זה יוכל להגיע ממקום של הימנעות/תמימות(ניסיון לא לפגוע באופן מפורש)
לרגע לא חשבתי שזה מגיע מרוע...
אתה לא חושב שזה משהו שבלי קשר למניע, זה אמור להיות ברור שלא עושים?
אם לא מסוגלים להתמודד חושבים שנכון לעצור... אין בעיה עם זה.
רק תגיד בצורה ברורה אני עוצר פה, גם בלי לתרץ. לא צריכה תירוצים והסברים, ולא אבקש אותם אם לא תרצה לתת. רק לא למחוק בפנים ופשוט ללכת כאילו כלום במיוחד שיודעים מה עובר מי שמולך.
זה לא רגיש לחשוב שהיעלמות כזו תעזור לצד השני לשחרר בקלות יותר מלסגור בצורה נורמלית את השיח.
אין אופציה מלבד להיעלם.
להגיד x y z זה סוג של עימות מסוים ואין להם את היכולת להכיל את זה. צריך לנסות להסתכל בעין טובה על השורש של העניין
(מדבר בתור מישו שחווה את זה כמה פעמים מבנות)
ואני רגיש רצח בקשרים אזממש כמו לזרוק את הלב שלי להר געש והוא נשרף לו באיטיות ובו זמנית -מחכה.
שאין אופציה אחרת.. לא יודעת אם מסכימה עם זה.
האוטומט שלי זה להסתכל בעין טובה... גם במחיר הבריאות הנפשית והרגשית שלי.
ושואלת בכנות אם אין מקום להישיר מבט למציאות ולזה שיש התנהלויות לא הוגנות, פוגעות ומנמיכות. ולומר זה לא בסדר. זה לא ראוי ולא הוגן להתנהל כך, במיוחד בקשר זוגי. בלי קשר ליכולת של מי שבחר להתנהל כך, ושהדגש יהיה לרגע על מה אני עברתי והרגשתי, ולא ישר לקפוץ מעל זה למקום של 'זו לא היתה הכוונה..'. מבינה שלא היתה כוונה, לא היו כלים.. הכל מבינה.
אבל הבלי כוונה הזה השפיע? היו לו השלכות עליי ועל הנפש שלי? למה אני צריכה לקבל את זה?
למה אתה צריך לחוות את זה?
ממגנטים אלינו קשרים כאלה
משהו בנו מושך אותם
השאלה מה ולמה
אתם חושבים שאנשים רגישים מאוד צריכים ללכת בהכרח למטפלים רגישים מאוד או לפחות כאלה שמבינים היטב ומכירים במה מדובר?
משרשורי עבר פה הרגשתי שנתנו לזה הרבה משקל, אבל בסוף אנחנו עוד כמה דברים חוץ מאר"מ ומתוקף כך יש עוד 'קריטריונים' של התאמה בין מטפל למטופל.
האם עניין הרגישות קריטי יותר מאחרים?
או שאם יש התאמה טובה בדברים האחרים מספיק רק המודעות לעניין האר"מ והיכולת של המטפל להכיל ולתקשר את זה ברמה הבסיסית?
זה גובר על שיקולים אחרים בעיניכם של התאמת מטפל-מטופל או לא? עד כמה זה שיקול משמעותי בעיניכם?
לא מצאתי קשר מוכח לרגישות.
בסך הכל
רוב המטפלים הם אנשים טובים שאוהבים ורוצים לעזור.
לא מחייב שיהיה אר''מ בעצמו, אבל כן שארגיש שיש מקום לרגישות שבי ויודעים איך לעבוד איתה נכון,
ושיהיה איזון נכון וטוב למי שאני, שיכיל וגם יקדם.
והרבה תפילות שה' יכוון למי ולמה שיהיה הכי מדויק לי.
כי באמת בלי תפילה על זה הסיכוי להגיע למישהו מתאים שיש חיבור טוב, כימיה טובה ותחושה שיש התקדמות שאני מרגישה בה, הוא כמעט אפסי בתוך השפע שקיים היום.
ואני מצאתי שתפילה חוסכת ממני כל מיני שלבי ניסוי וטעייה בדרך והגעה לכל מיני מטפלים לא מתאימים עבורי.
אמפטיה והיכולת להיכנס לנעליו של אדם אחר, כמו גם ידע מקצועי והתעדכנות במידע החדש ביותר באותו נושא, הם הדבר החשוב ביותר.
לדעתי, כאשר מדובר בדבר שהוא קשור לבני אדם באשר הם, כלומר לחוויה האנושית דווקא אז אין הכרח שהמטפל יהיה מישהו שחווה בעצמו (בשונה למשל ממשהו שקשור לתרבות או חברה מסויימת, כמו מטפל חילוני לאדם דתי).
כן כדאי ללכת למטפל רגיש
או לפחות לאחד שלמד לתת לזה מקום
ולהתייחס לזה נכון
יש לזה יותר השפעה
כי נלך עם המחשבות האלה כמה שעות, ימים, שבועות
חודשים
ולפעמים שנים
זה מציף את המערכת. אפשר להיות מודעים לזה וקצת יותר לשלוט בזה. ובכל זאת.
אפשר ללמוד לתת לזה מקום
ולהחליט בשלב מסויים מפסיקים להיות פרייארים ומתקדמים הלאה.
כי כמה נבזבז אנרגיה על משהו שמישהו אחר אמר או עשה.
פחות על למה הוא אמר או עשה אלא על למה זה כל כך מפריע לי...
קראתי פעם משפט:
כשאתה כועס אתה מעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים.
זה כל כך נכון
עכשיו שלא תביני / תבין
לא נכון
לא קל לי לשחרר כעס על אנשים..
אבל-
אני גם מבינה קצת שזה בסוף בעיה שלי.
אנשים יכעיסו אותי
הם ימשיכו הלאה ( או שלא.. זה עניין שלהם)
אבל למה אני צריכה להמשיך ולשאת רגשות כאלה
אשמח לתגובתך..
באמת יש פעמים שקשה לא להיפגע ולא לכעוס...
האם אתה המחבר של החלל במוח האדם???
בתור דני התחלתי לקרוא את דני אבל ייקח לי קצת זמן אני אעדכן אותך
אני שמח לשמוע שאנשים קוראיםסופר צעירמקווה שתהנה
זה נדיר שאני מחלק מחמאות אבל אני אומר לך הסיפורים הקצרים ההם (וכמובן הסגה האגדית של החלל במוח האדם) הם משהו ברמה אחרת לחלוטין
הייתי מזמין paperback מאמזון אבל לא שולחים לישראל lolz
בגלל שאני הכותב יכולתי להזמין במחיר הגיוני (20 שקל בערך), אבל הספר גבוה רחב ודק, ומרגיש יותר כמו עלון
תודה רבה על המילים הטובות בעזרת השם נעשה ונצליח
לא היום, אבל הוא היה כאן לא מעט לפני מספיק שנים
כשיודעים להשתמש בזה זה נכס.
להינות מהפרטים הקטנים
להתרגש המון
להכיר אחרים ברמה עמוקה
לראות מה שאחרים לא רואים - לפעמים זה מקשה, אבל במהות הענין, זה טוב בהחלט
להיות רגיש לאחרים וכך להגיע ליותר נתינה
לאהוב לעומק
ובטח יש עוד......
